מי היה אויגן בלוילר ומה הייתה תרומתו לעולם הפסיכותרפיה?

פול יוגן בלוילר היה פסיכיאטר שוויצרי שעבודתו הניחה את התשתית לרבים מהמושגים והתאוריות שרלוונטיים עד ימינו, בפסיכיאטריה ובפסיכותרפיה, בעיקר בהבנה ובטיפול בסכיזופרניה.

הוא נולד ב-30 באפריל 1857 בז'ליקון, כפר קטן ליד ציריך, שוויץ.  

חיים אישיים

חייו האישיים של בלוילר, אף שאינם מתועדים היטב כמו הישגיו המקצועיים, נותנים מעט רקע על האיש שעומד מאחורי העמדה האמפטית להבנה וטיפול בהפרעות נפשיות.

הוא למד רפואה בציריך ולאחר מכן התמחה בפסיכיאטריה. למרות ההתמקדות המקצועית שלו, יש מעט מידע מפורט זמין לציבור על מערכות היחסים האישיות שלו, תחביביו או חיי היום-יום שלו.

עם זאת, ידוע שהתחתן והקים משפחה. בנו, מנפרד בלולר, הפך גם הוא לפסיכיאטר בולט. 

המשגת סכיזופרניה

אחת התרומות המשמעותיות של בלוילר וזו שהותירה את חותמו ההיסטורי המשפיע ביותר, הייתה פיתוח המושג "סכיזופרניה", זאת לצד האתגור המעמת שהציב מול ההבנה המקצועית המקובלת בתקופתו לגבי הפרעות נפשיות.

לפני בלוילר, המונח Dementia praecox שימש לתיאור קבוצה של הפרעות נפשיות המאופיינות בסימפטומים כמו הזיות, דלוזיות וחשיבה לא קוהרנטית.

הוא זיהה שהפרעות אלו אינן סוג של דמנציה, אלא קבוצה מובחנת של הפרעות נפש אותן כינה "סכיזופרניה".

בלוילר פיתח גם את המושג "פיצול אישיות" או "פיצול האגו" כדי לתאר את הפיצול של העצמי הנראה לעיתים קרובות בסכיזופרניה.

הוא זיהה כי מתמודדים עם סכיזופרניה חווים לעיתים קרובות פיצול בין רגשות למחשבות, מה שעלול להוביל לפגיעה בתובנה ולנתק מהמציאות.

בלוילר תרם לתיאוריה הפסיכואנליטית, בעיקר בהדגשת הסובייקטיביות באבחון ובטיפול בסכיזופרניה.

הוא היה תומך נלהב בשימוש בפסיכואנליזה בטיפול פרטני וקבוצתי בסכיזופרניה ובדומה לרוח הפסיכואנליטית שפרחה בתקופתו, האמין שההפרעה מבטאת כישלון של האגו סאינטגרציה בין היבטים מפוצלים של האישיות.

מטרת הטיפול, לדידו, היא לעזור למטופל להשיג תחושת עצמי אינטגרטיבית יותר.

ז'אן מרטין שארקו היה פסיכיאטר ונוירולוג צרפתי חלוץ שתרם תרומה משמעותית לתחום הפסיכותרפיה והפסיכיאטריה.

לעבודתו הייתה השפעה משמעותית על התפתחות הפסיכואנליזה והפסיכיאטריה החברתית.

למשל: 

• השימוש שעשה בהיפנוזה ככלי להבנה וטיפול בהפרעות נפשיות.

• מתן דגש על הבנת הלא מודע.

• השפעתם של גורמים חברתיים וכלכליים על עולם הנפש.

כל אלה הניחו את היסודות לרבים מהמושגים והתיאוריות שעדיין מצויים בשימוש בתחום כיום.

היפנוזה

אחת התרומות המשמעותיות ביותר של שארקו לפסיכותרפיה הייתה השימוש שלו בהיפנוזה ככלי להבנה וטיפול בהפרעות נפשיות.

שארקו היה אחד הפסיכיאטרים הראשונים שהשתמשו בהיפנוזה בטיפול בהיסטריה ובהפרעות נפשיות אחרות, והכיר בפוטנציאל של שיטה זו לגשת למחשבות ולרגשות לא מודעים.

הוא האמין שניתן להשתמש בהיפנוזה כדי לחשוף את הסיבות הבסיסיות להפרעה ולעזור לחולים להבין ולהתגבר על הסימפטומים שלהם.

פסיכואנליזה

לעבודתו של שארקו הייתה השפעה מהותית על התפתחות הפסיכואנליזה.

הוא היה המנטור של זיגמונד פרויד, שהושפע עמוקות מהשימוש של שארקו בהיפנוזה ומהדגש שלו על הבנת החלקים הלא מודעים בנפש.

עבודתו המאוחרת של פרויד על פסיכואנליזה הושפעה רבות מהתיאוריות של שארקו, ורבים מהמושגים והטכניקות המשמשים בפסיכואנליזה כיום מיוחסות ליצירתו החלוצית.

נוירולוגיה

שארקו תרם גם הוא תרומה משמעותית לחקר מערכת העצבים, ויש המתייחסים אליו כ״אבי הנוירולוגיה״.

הוא היה אחד הרופאים הראשונים שהשתמשו בצילום כדי לתעד ולחקור את הסימפטומים של הפרעות נוירולוגיות כמו היסטריה.

הוא גם פיתח את המושג "היסטרו-אפילפסיה", מתוך הכרה שהתסמינים של היסטריה ואפילפסיה קשורים קשר הדוק.

שארקו והפסיכיאטריה החברתית

בנוסף לתרומתו לפסיכותרפיה, תרם שארקו גם תרומה משמעותית לפסיכיאטריה החברתית, תחום שפחות מוכר לציבור הרחב, פשוט כי הוא מתחבר לכל מי שמחכה בימינו לפסיכיאטר דרך הקופה כמה חודשים או משלם 1500 ש״ח לפסיכיאטר פרטי.

שארקו הכיר בחשיבותם של גורמים חברתיים וכלכליים בהתפתחות הפרעות נפשיות והציע שטיפולי בריאות הנפש יתחשבו בסביבה החברתית והכלכלית של המטופל.

מהי תחושת זרימה ("FLOW")?

תחושת זרימה, המכונה גם "מצב זרימה" או "להיות ברגע הנוכחי", מתייחסת למצב של מיקוד, ריכוז והנאה מוגברים.

תחושת זרימה עשויה להתרחש כאשר אדם עוסק במשימה שנתפסת בעיניו כמתגמלת ושיש לו מוטיבציה פנימית גבוהה עבור משימה זו.

מצב זה מאופיין בתחושה חזקה של שליטה, בו האדם שקוע כולו במשימה העומדת על הפרק, וללא כל מאמץ. 

אנשים שחווים מצב זרימה לרוב מתארים זאת כתחושה של להיות "ברגע" ונוכח באופן מלא. כאשר אנשים שרויים במצב זה הם עשויים לחוש תחושה חזקה של הישג וסיפוק מהעבודה שלהם, וכמו כן להיות פרודוקטיביים ויעילים ביותר. 

זרימה יכולה להתרחש במגוון רחב של פעילויות, וביניהם עיסוקים אמנותיים, ספורט, עבודה, תחביבים ואפילו קניות: מחקר עדכני בחן את את הקשר בין מטריאליזם (נטייה לחומריות) לבין Flow בזמן קניות. התוצאות מראות שאצל אנשים חומרניים פחות זורמים כשהם קונים. 

זרימה מקושרת לעיתים קרובות לביצועים ויצירתיות מיטביים, מה שהפך אותה למסקרנת ומבוקשת על ידי מי שחותרים להגביר יעילות בעבודה ובכלל.

חוקרים שבחנו מצב תודעתי זה מצאו כמה יתרונות פוטנציאליים, כמו תחושת רווחה מוגברת, בריאות נפשית ופיזית משופרת, הגברת ביצועים ויצירתיות. 

למשל, מחקר מ-2022 מצא כי מוזיקאים המדווחים על פחות חרדה נוטים לחוות יותר מצבי זרימה בעת נגינה וכי אלו שחוו יותר זרימה השיגו ציון גבוה יותר באינטליגנציה רגשית.

עדכון אחרון:

10 במאי 2023

מקורות:

Isham, A., & Jackson, T. (2023). Flow Experiences in Shopping Activities: Testing Materialistic Goal Orientation as an Antecedent. Psychological Reports, 0(0). https://doi.org/10.1177/00332941231159615

Rakei A, Tan J, Bhattacharya J. Flow in contemporary musicians: Individual differences in flow proneness, anxiety, and emotional intelligence. PLoS One. 2022 Mar 25;17(3):e0265936. doi: 10.1371/journal.pone.0265936. PMID: 35333890; PMCID: PMC8956189.

פחד מהיבלעות 

היבלעות מתייחסת לנטייה לשקיעת יתר במערכות יחסים, היעלמות של ממש, חוויה של הימחקות תוך פיתוח תלות מוחלטת באחר.

דוגמא שכיחה היא פחד לאבד את עצמנו בזוגיות.

למעשה אנשים רבים הסובלים מפחד מהיבלעות, מחבלים במערכות יחסים כדי להימנע מלהיות מוצפים כל כך. במקרים מסוימים שני המצבים מתרחשים במקביל.

אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית עשויים לחוות זאת - חשים נבלעים במערכות יחסים, חווים פחד ופאניקה והודפים את האחר.

היבלעות נמצאת בהרבה מערכות יחסים. זה יכול לקרות אפילו בחברות, או במקום העבודה.

כמובן שבמערכות יחסים אינטימיות היבלעות גורמת להכי הרבה בעיות. כשההתאהבות פורחת, אנחנו יכולים לחלום לעשות הכל ביחד.

במשך מספר שבועות עשויה להיות תקופה של לילות לבנים, כי שני הצדדים נותנים עדיפות לפעילויות משותפות. במערכות יחסים בריאות, כל אחד מבני הזוג חוזר לאט לאט ובהדרגה לתחביבים ולשגרה שלו.

נוצר איזון בין להיות ביחד לבין היותנו במרחק, בריאים ותלויים הדדית.

הצרות מתעוררות כשהחזרה לשגרה וחיפוש האיזון לא מתרחשים. כאשר במקום זאת, נסיט הצידה את כל שאר התחומים בחיינו ונהיה בטוחים שהקשר בו אנו נמצאים הוא הדבר החשוב היחיד.

נרגיש מחוייבים לגרום למערכת היחסים לעבוד בכל מחיר. והעלות הזו עשויה להיות הקריירה שלנו, הבריאות הפיזית שלנו, חיינו החברתיים  ואפילו היציבות הכלכלית שלנו.

מה גורם להיבלעות? 

ישנן מספר סיבות שעשויות לגרום לנו להיות מהסוג שבסופו של דבר "נבלע" במערכות היחסים. 

• בדידות - היעדר מעגלי תמיכה בהם ניתן להרגיש אותנטיים, עשויים לגרום לקבל מענה על כל הצרכים הרגשיים רק ממערכות יחסים. 

• הערכה עצמית נמוכה - אם אנחנו מרגישים לא אהובים, או אם ההערכה העצמית שלנו כל כך נמוכה, לעתים רחוקות אם בכלל, נמשוך בן זוג, ואז אנו עשויים לרצות להפוך את מערכת היחסים שמגיעה לדבר החשוב ביותר. 

• היסטוריה של מערכות יחסים קודמות שבהן אדם הרגיש שהוא איבד את עצמו או ׳נחנק׳ על ידי בן זוגו. זה יכול להוביל לפחד מאיבוד תחושת העצמי במערכות יחסים עתידיות.

• היעדר גבולות בריאים ותחושת עצמי חזקה. כאשר לאדם אין תחושת זהות ברורה של מי הוא ומה הוא רוצה, הוא עלול להרגיש מוצף ומחנק מהדרישות והציפיות של אחרים.

• הפרעות אישיות יכולות להיות סיבה נוספת לכך שחלקנו נוטים לבעיות היבלעות. הפרעת אישיות פירושה שאנו רואים את העולם באופן עקבי מנקודת מבט שונה מזו של רוב האנשים האחרים, מאז הבגרות הצעירה. הפרעות אישיות המאופיינות בהיבלעות במערכות יחסים עשויות לכלול הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות היסטריונית והפרעת אישיות תלותית.

סכיזואידיות ופחד מהיבלעות

גורם ששווה להתעכב עליו מוצע על ידי הפסיכואנליטיקאי הבריטי רונלד פיירברן בחן את האישיות הסכיזואידית, המשתבללת פנימה.

לפי פיירברן הפחד מהיבלעות מושרש בחוויותיו המוקדמות של האדם עם ההורים ודמויות אחרות שהיינו תלויים בהן, כלומר החרדה להיבלע נובעת מיחסי האובייקט המופנמים של הפרט.

במיוחד חוויות של הצפה רגשית או פיזית על ידם. גם דחייה של רצון הילד לתת להורה אהבה יכולה להיות קשורה.

אם יש טשטוש בהבדלים הבינאישיים

אין פחד להיבלע

למי יש נטייה להיבלעות יותר מאחרים? 

היבלעות מתרחשת כאשר יש לנו אמונות ליבה שליליות לגבי עצמנו.

אמונות מסוג זה עשויות להתפתח כתוצאה מטראומה בילדות כמו התעללות, הזנחה או אובדן של הורה או אדם אהוב. אם בילדותך לא הייתה טראומה ניכרת, יתכן וזה קשור לסוג ההורות שבו עודדו אותך להיות 'טוב' והתעלמו ממך כשלא היית.

סוג זה של דינמיקה מותירה את הילד בריצוי תמידי בניסיון להרגיש אהוב. היא עשויה להוביל בהתבגרות לפיתוח תחושת עצמי לקויה שמחפשים אחריה באובססיביות דרך מערכות יחסים. 

דני (שם בדוי), גבר בן 36 המתגורר בתל אביב, עבר לאחרונה גירושים קשים. הוא תמיד הרגיש חנוק במערכות יחסים קרובות וממש חש איך הוא מאבד את עצמו בתוך זוגיות. הפחד הזה הקשה עליו להיפתח וליצור קשרים בינאישיים קרובים ואינטימיים.

דני החל טיפול עם שני, קלינאית, במטרה להתגבר על הפחד שלו מהיבלעות. במהלך הפגישות הראשונות שלהם, דני שיתף קצת על ההיסטוריה שלו במערכות יחסים קודמות, תוך שהוא מתמקד בדפוסים שבהם הבחין בהתנהגותו. הוא תיאר כיצד חש לכוד וחנוק וכי הפחד הזה הוביל אותו לתחושה שהגיעו מים עד נפש

שני עבדה עם דני על חקירת חוויות העבר שלו במטרה לבחון האם וכיצד הן תרמו לפחד שלו מהיבלעות. היא עזרה לו להבין שהפחד הזה לא נוגע רק לבני זוג, אלא גם לחשש מאיבוד שליטה וממוצפות רגשית.

במסגרת עבודתם הטיפולית, שני עודדה את דני לעשות צעדים קטנים לעבר התמודדות עם פחדיו. היא אתגרה אותו לנסות דברים חדשים ולדחוף את עצמו מחוץ לאזור הנוחות שלו. דני התלבט תחילה, אבל בתמיכתה ובעידודה של שני הוא החל להתקדם בהדרגה.

אחד האתגרים בטיפול של דני הייתה בעיות האמון שלו. הוא נפגע בעבר וחשש להיפתח ולהיות פגיע עם אחרים, כולל שני. אבל עם הזמן והסבלנות, דני החל לסמוך על שני ולהרגיש נוח יותר בטיפול.

באמצעות עבודתם המשותפת, דני הצליח להבין את הסיבות העיקריות לפחד שלו מהיבלעות ולפתח אסטרטגיות התמודדות כדי לנהל את הפחד. הוא למד כיצד להציב גבולות במערכות היחסים שלו וכיצד לתקשר את צרכיו בצורה בריאה. הוא גם גילה שהוא עדיין יכול לנהל מערכות יחסים קרובות מבלי לאבד את עצמו.

תהליך הטיפול לא היה חף מקשיים ואתגרים, אבל שני ודני עבדו עליהם יחד. שני סיפקה לדני סביבה תומכת ולא שיפוטית כדי לחקור את תחושותיו ורגשותיו, ודני הצליח להתקדם משמעותית. בתהליך שנמשך שנה וחצי, דני החל להרגיש בטוח יותר. הוא הצליח ליצור מערכת יחסים עם פרטנרית חדשה והרגיש יותר שליטה ברגשותיו. הוא היה אסיר תודה על העבודה שהוא ושני עשו ביחד והרגיש שהוא התקדם משמעותית לקראת התגברות על ״המגבלה״ שעמנעה ממנו שימור יחסים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות 

בגדול, כל אחד מאיתנו יכול להבין איכשהו את ההנאה הנרקיסיסטית שניתן להפיק מהערצה מצד אחרים.

זה מחמם לב, מחמיא ומעת לעת נותן כוח להשקיע ולתת.

אבל אצל אנשים עם נטייה אישיותית נרקיסיסטית, המצויים בקצה הספקטרום, שבח והערצה הם צורך של ממש. 

מתמודדים/ות עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מתאפיינים בתחושה מנופחת של חשיבות עצמית וסבורים באמת ובתמים שהם עדיפים על אחרים. על מנת לתקף את תחושת העליונות ולשמור על דימוי עצמי חיובי, יש להם צורך מתמיד בהערצה ובשבחים מהסביבה. 

הצורך בהערצה נעוץ לרוב בחוסר ביטחון עמוק ובהערכה עצמית נמוכה. אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים להרגיש לא מספיק ראויים, אלא אם הם זוכים בתיקוף ותשומת לב מתמדת מאחרים.

הם מחפשים הערצה במגוון דרכים יצירתיות, כמו התפארות בהישגיהם, חיפוש תשומת לב מאחרים או דרישה ליחס מיוחד (מה שמכונה תחושת זכאות).

מה מקור הצורך?

המקורות של צורך מופרז בהערצה יכולים להיות מוסברים היטב מהכיוון של נרקיסיזם, אבל יש תיאוריות נוספות.

למשל התיאוריה של הפסיכואנליטיקאית הפמיניסטית קארן הורני עם התפתחות הנוירוזה מדגישה את תפקידם של גורמים תרבותיים וחברתיים בהתפתחות בעיות פסיכולוגיות. הורני כתבה על הדרכים בהן הצורך בהערצה מושפע מציפיות תרבותיות ומהתניות חברתיות. 

גם תיאוריית ההשוואה החברתית מציעה הסבר מעניין, לפיו הצורך בהערצה מונע מתוך רצון של האדם להשוות את עצמו ואת יכולותיו לאחרים סביבו.

ספציפית, חיפוש הערצה מאחרים יכול לבטא דרך לאמוד את מעמדם והצלחתם של בני אדם ביחס לאחרים.

מעניין לבחון את מקורות הצורך בהערצה בהבדלי מגדר בשביעות רצון מקשר רומנטי:

מחקר בחן את הקשר בין שתי תכונות נרקיסיסטיות -  הראשונה הייתה צורך בהערצה והשניה צרכי יריבות עם אחרים (כאלה שנועדו לחזק הערכה עצמית דרך תחרותיות).

כצפוי, התוצאות העלו כי יריבות נרקיסיסטית נמצאת בקורלציה שלילית עם סיפוק ממערכות היחסים, בקרב גברים ונשים כאחד. 

מה שמפתיע זה שרמות גבוהות יותר של צורך בהערצה לא השפיעו על שינויים בשביעות הרצון ממערכות היחסים בקרב גברים. לא זו אף זו, בקרב נשים, רמות גבוהות יותר של צורך בהערצה נקשרו בסיפוק מוגבר מקשר זוגי (Kislev, 2022).

במילים אחרות, נשים שהראו צרכים גבוהים יותר בהערצה נרקיסיסטית נטו להרגיש מאושרות יותר במערכות היחסים שלהן, מה שאינו נכון עבור גברים.

החוקר, ד״ר אליקים כסלו, מציע הסבר אפשרי לפער המגדרי שמצא: 

הזנה נרקיסיסטית באמצעות הערצה מעניקה לנשים מידה של העצמה במצב כרוני של החלשה תרבותית. הרכיב הנרקיסיסטי הזה נוגד תפקידים מגדריים מושרשים ועוזר לנשים ליצור מערכות יחסים שוות יותר.

איך מאזנים צורך בהערצה בתוך יחסים?

לצורך בהערצה יש השפעה שלילית (ולעיתים טרמינלית) על מערכות יחסים, כיוון שה״צרכנים״ נוטים להפוך לתובעניים ואפילו ״ערפדיים״ במרדף אחר שבחים.

קשה להם להתמודד עם ביקורת או משוב שלילי, כיוון שאלה מאיימים ישירות על ההערכה העצמית שלהם.

הצעד הראשון בעבודה על הקשר הוא לתקשר בפתיחות ובגילוי לב ולהכיר בקיומה של בעיה. 

אח״כ האתגר יהיה למצוא אלטרנטיבות פנימיות וחיצוניות לחיפוש הערצה בדרכים שטחיות או מניפולטיביות.

מחייב הרבה נכונות, אהבה ואומץ.

איך מטפלים?

ניתן לומר שצרכים נרקיסיסטיים, ובהם צורך בהערצה, הם ברי-שינוי בתהליך טיפולי מתמשך ושבועי, בד״כ טיפול דינמי.

בסוג זה של טיפול המטפל עוזר למטופל הסובל מצורך מוגזם בהערצה לחקור את המניעים והקונפליקטים הלא מודעים העומדים בבסיס הצורך הכפייתי ב״תדלוק רגשי״, המתבטא בצורך באישור ותיקוף ע״י אחרים. 

טיפול CBT יכול לסייע אף הוא, בעיקר במטרה לזהות ולאתגר דפוסים שליליים של חשיבה, רגש והתנהגות התורמים לצורך האינטנסיבי במילה טובה. מעניין, למשל, לבחון האם המטופל יכול לצפות ולהנות מפרגון מעת לעת ולפתח נדיבות רגשית כלפי צרכים דומים אצל אחרים.

יש עוד שיטות טיפול שיכולות להיות רלוונטיות עבור האתגר הפסיכולוגי בו אנו דנים, ביניהן טיפול מבוסס חמלה (CFT), סכמה תרפיה, טיפול ממוקד רגש (EFT), טיפול מבוסס מיינדפולנס ועוד.

אם אתם יודעים שהצורך שלכם בהערצה מאחרים גבוה

והבנתם שהגיע הזמן לשינוי, מצבכם מצוין.

גם אם אתם חיים עם מישהו שלא לוקח אחריות על צורך כזה,

בואו לשיחת ייעוץ ממוקדת ומדויקת.

בנוסף, ניתן להתחיל אצלנו טיפול פסיכולוגי פרטני או טיפול זוגי,

ולהתחיל לעבוד.

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון:

19 בדצמבר 2023 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Kislev, E. (2022). The Longitudinal Effect of Narcissistic Admiration and Rivalry Traits on Relationship Satisfaction. Social Psychological and Personality Science, 0(0). https://doi.org/10.1177/19485506221134348

Mitra P, Fluyau D. Narcissistic Personality Disorder. 2022 May 1. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2022 Jan–. PMID: 32310461.

לפי דניאל שטרן, ״הרגע הנוכחי״ (The Present Moment) הוא סיפור שחי בזמן אמת ובקרבה נפשית גבוהה אצל מי שחווים אותו.

נקודת מבט ייחודית זו של סטרן מרחיבה ומאתגרת את התיאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית בכך שהיא מציעה שלרגע הנוכחי יש עלילה עם דמויות מכוונות והתקדמות בציר הזמן תוך כדי התפתחותו. הרגע הנוכחי אינו מופרד ממי שחווים אותו,  לא בשפה ולא בהסבר מופשט.

התיאוריה של שטרן לגבי הרגע הנוכחי מתבססת על עבודתו הקודמת, "העולם הבין-אישי של התינוק", שבה הוא בוחן כיצד הדיאדה של האם או הילד או היחסים בין מטפל למטופל מתקדמים דרך מסלול של דרכים חדשות לאינטראקציה עם התפתחות היחסים. תיאוריו של יחסי תינוק-הורים מראים את ההיבטים השונים של הרגע הנוכחי בחוויה חיה, שאותם הוא מיישם אחר כך בפסיכותרפיה.

"רגע העכשיו" (now moment)

כדי להמשיך ולפתח את התיאוריה שלו, שטרן מציג שני מושגים דינמיים: "רגע העכשיו" ("now moment") ו"רגע הפגישה" ("moment of meeting"). 

רגע העכשיו הוא תהליך בינאישי חולף שאינו ניתן לחיזוי ונוצר במשותף על ידי שני אנשים, כמו הורה וילד או מטפל ומטופל. האינטראקציות הספונטניות האלה עשויות להיות "מרושלות", ולכן מקבלות משנה חשיבות, בין היתר כי הן ויוצרות משבר בינאישי שמחייב פיתרון. 

רגע העכשיו מופיע לעתים קרובות לפני רגע המפגש, בו הדינמיקה בין שני אנשים משנה באופן משמעותי מערכת יחסים משפחתית או מערכת יחסים המתהווה בטיפול. ברגע זה,השניים חווים פיסת מציאות משותפת ומפרשים את התנהגות האחר כשיקוף של חוויותיהם, מה שמוביל להבנה משותפת של המצב. למרחב ההבנה הזה ניתן להתייחס כאינטרסובייקטיביות.

יסודות תיאורטיים

התיאוריה של שטרן מפגישה שני היבטים מרכזיים בטיפול נפשי:

תיאוריית התודעה ותיאוריית ההתקשרות. השילוב בין השתיים ממחיש את החשיבות של יצירת נרטיב אינטרסובייקטיבי משותף בטיפול וביחסים בריאים. כאשר שני הצדדים משתפים ומבינים אירועים בצורה דומה,  הם יכולים להפוך לנקודת התייחסות משמעותית בהיסטוריה המשותפת של מערכת היחסים. רעיון זה דומה למושג האמת הנרטיבית והאמת ההיסטורית שהעלה דונלד ספנס.

במהלך פגישת פסיכותרפיה, ילד בן שלוש עשרה שהיה לקוח שלי ניצל "רגע עכשיו" כדי להביע את רגשותיו. הוא הגיע לפגישה האחרונה שלו עם זר פרחים גדול והגיש לי אותם בביישנות. הוא בטח ידע שאעריך את הפרחים, שכן הוא עבר על פני גינת הפרחים שלי במשך שנתיים כשהתקרב למשרד. מעשה זה של הענקת פרחים במהלך מינויו האחרון היה שובב והבעה כאחד, שכן הוא כלל פתק קצר המודה לי על עבודתנו המשותפת. הוא עדיין היסס לתקשר מילולית, ולכן הסתמך יותר על מעשים מאשר על מילים כדי להבין ולהביע את עצמו.

לא סיפקתי פרשנות "התנסות-קרוב" למתנת הנער, שהייתה ממזערת את משמעות המעשה ברגע הנוכחי. מתנת הפרחים היא מחווה חברתית נפוצה המראה חיבה והכרת תודה בזוגיות. במקום זאת, זיהיתי את המתנה כביטוי הולם לרגשות אלו ברגע הנוכחי.

ניתוח המשמעות העמוקה יותר של מתנתו של הילד היה מסבך אינטראקציה ספונטנית בינינו עם סיום הטיפול. עם זאת, הרגע הנוכחי היה עדיין היבט חשוב של הרגע הטיפולי. 

לדברי שטרן, רגעי ההווה הללו לא זכו לתשומת לב רבה כמו פרשנויות מורכבות יותר המקשרות בין העבר להווה. ההתמקדות של שטרן ברגע הנוכחי היא תרומה משמעותית לתיאוריה עם השלכות משמעותיות על טכניקות טיפוליות.

מקורות:

Stern, D. N. (2004). The present moment: In psychotherapy and everyday life. W W Norton & Co.

הבדלים מגדריים במצבים כמו דיכאון או סכיזופרניה מוכרים בספרות המקצועית, אבל ההבדל המגדרי בהתאבדות פחות ברור. 

יש כמה סיבות אפשריות למחסור במחקר לגבי הערכה וטיפול בהתנהגות אובדנית אצל נשים.

אחת הסיבות היא שבאופו מסורתי הייתה בבריאות הנפש ׳נטייה שקטה׳ לראות בהתנהגות אובדנית אצל נשים ניסיון פסיכולוגי לקבל תשומת לב. תפיסה זו אינה נכונה ואינה נתמכת בראיות,כלומר התנהגות אובדנית של נשים כוללת לרוב כוונה ברורה, קטלניות גבוהה וצורך באשפוז.  

ידוע שנשים מנסות להתאבד יותר מגברים, אבל גברים יותר מצליחים, בין היתר כי הם בוחרים בשיטות יותר קטלניות. 

 מה עוד אנו יודעים על הבדלים מגדריים בהתאבדות? 

מחקרים על התאבדות אצל נשים

המרכז הקנדי למניעת התאבדות מציע סקירה סטטיסטית על התאבדות נשים בצפון אמריקה.

הנה תמונה על הנתונים:

• בשנת 2013, כ-1,000 נשים התאבדו בקנדה, זה לעומת 3,000 גברים, על פי נתוני סטטיסטיקה של קנדה (2017). באלברטה, 140 נשים מתו בהתאבדות, לעומת 390 גברים.

• נשים ונערות מנסות להתאבד פי 1.5 עד פעמיים יותר מאשר גברים ונערים.

• ניסיונות התאבדות שלא הסתיימו במוות מתרחשים אצל נשים פי 10 יותר בהשוואה למקרים שהסתיימו במוות.

• אצל מתבגרות חלה עלייה במקרי מוות עקב התאבדות, במיוחד עקב עלייה בשימוש בשיטות קטלניות כמו חנק.

• לפי הנתונים באלברטה בשנת 2010, נשים היוו כ-60% מכלל האשפוזים בבתי חולים וגם 60% מ-5,000 בביקורים במיון בגלל נסיונות התאבדות או פגיעות עצמיות, כאשר השיעור הגבוה ביותר של אשפוזי נשים היה בטווח הגילים 15-19.

השפעות הורמונליות

מחקר מצא כי נשים המתמודדות עם מחשבות והתנהגויות אובדניות מדווחות על החמרת סימפטומים בימים שקדמו לווסת ובמהלכה, עם שונות אישית.

המחקר הבחין שבתקופות הקדם-ווסת קיימת הגברה של המחשבות והתכנון האובדניים, כאשר המנבאים לכך הם לרוב תסמיני דיכאון.

מחקר אירני בחן את הקשר בין ריכוזי אסטרוגן ופרוגסטרון אצל נשים לבין ניסיונות התאבדות.

המדגם כלל 111 נשים שניסו להתאבד ופנו לטיפול בבית חולים באיראן, בשנת 2012. רמות הסרום של אסטרוגן ופרוגסטרון נמדדו תוך 24 שעות מניסיון ההתאבדות.

כמו כן תועד מידע דמוגרפי ונמדד השלב בתהליך המחזור החודשי.

התוצאות הצביעו על כך שריכוז הפרוגסטרון בסרום היה גבוה משמעותית אצל משתתפות עם יותר משני ניסיונות התאבדות.

בנוסף, השלב הלוטאלי במחזור וריכוז פרוגסטרון קשורים לניסיונות אובדניים חמורים יותר. 

הריון ואובדנות

הריון הוא תקופה של סיכון מוגבר למחשבות אובדניות כמו גם לחשיבה על פגיעה עצמית או רעיונות אובדניים (Gelaye et al, 2016, Szpunar et al., 2020).

בסקירה שפרסמו Legazpi ועמיתיו (2022) דווח כי השכיחות של חשיבה אובדנית במהלך ההריון משתנה בין מחקרים, בטווח של 2.6 ל-29.2%.

יחד עם זאת, המידע לגבי מחשבות אובדניות במהלך ההריון די חלקי, בעיקר לגבי שכיחות התופעה, גורמי הסיכון, השלכות, דרכי זיהוי ואסטרטגיות התמודדות.

גורמי סיכון הקשורים לרעיונות אובדניים במהלך ההריון

המחקר מציינים מספר פקטורים הקשורים בעיסוק באובדנות בהריון  (Gelaye et al, 2016): 

•  דיכאון: הפרעת דיכאון קליני קשורה לסבירות גבוהה יותר לחוות מחשבות אובדניות במהלך ההריון.

•  אלימות במערכת יחסים זוגית: נשים בהריון שחוות אלימות מצד הפרטנר.

• רמת השכלה נמוכה יותר: נשים עם פחות מ-12 שנות לימוד מועדות אף הן לסיכון מוגבר לרעיונות אובדניים במהלך ההריון.

• הפרעת חרדה.

• ניסיון אובדני קודם. 

• אירועי חיים טראומטיים.

איסור על הפלות ואובדנות אצל נשים

מחקר שפורסם לאחרונה מלמד כי הגבלה על הזכות של נשים להפיל יכולה לגרום לסיכון מוגבר להתאבדות בקרב נשים בגיל הפוריות.

החוקרים, מאוניברסיטת פנסילבניה, מזכירים לנו כי הפלות הן נושא שנוי במחלוקת בארה"ב, והיו להם השפעות בריאותיות משמעותיות על נשים. מאז 1970, מדינות יישמו יותר מ-1,300 הגבלות הפלות, כולל ניסיונות לאסור הפלה לאחר שישה שבועות של הריון. השינויים התכופים והזרקור התקשורתי סביב חקיקה זו תרמו כנראה להשפעות השליליות על בריאותן הנפשית של נשים.

מקורות:

Gelaye, B., Kajeepeta, S., & Williams, M. A. (2016). Suicidal ideation in pregnancy: an epidemiologic review. Archives of women's mental health, 19(5), 741–751. https://doi.org/10.1007/s00737-016-0646-0

Legazpi, P. C. C., Rodríguez-Muñoz, M. F., Olivares-Crespo, M. E., & Izquierdo-Méndez, N. (2022). Review of suicidal ideation during pregnancy: risk factors, prevalence, assessment instruments and consequences. Psicologia, reflexao e critica : revista semestral do Departamento de Psicologia da UFRGS, 35(1), 13. https://doi.org/10.1186/s41155-022-00220-4

Mousavi, S. G., Bateni, S., Maracy, M. R., Mardanian, F., & Mousavi, S. H. (2014). Recurrent suicide attempt and female hormones. Advanced biomedical research, 3, 201. https://doi.org/10.4103/2277-9175.142046

O’Connor, K. (2023). Depression After Hormonal Contraception Initiation Linked to PPD. Psychiatric News, 58(07). doi:10.1176/appi.pn.2023.07.7.12

Onah MN, Field S, Bantjes J, Honikman S. Perinatal suicidal ideation and behaviour: Psychiatry and adversity. Archives of Women's Mental Health. 2017;20(2):321–331. doi: 10.1007/s00737-016-0706-5

Szpunar MJ, Crawford JN, Baca SA, Lang AJ. Suicidal ideation in pregnant and postpartum women veterans: An initial clinical needs assessment. Military Medicine. 2020;185(1–2):e105–e111. doi: 10.1093/milmed/usz171

Vijayakumar L. (2015). Suicide in women. Indian J Psychiatry, 57(Suppl 2), S233-8. doi:10.4103/0019-5545.161484. PMID: 26330640; PMCID: PMC4539867.

Zandberg J, Waller R, Visoki E, Barzilay R. (2022). Association Between State-Level Access to Reproductive Care and Suicide Rates Among Women of Reproductive Age in the United States. JAMA Psychiatry. Published online December 28, 2022. doi:10.1001/jamapsychiatry.2022.4394

בטיפול פסיכולוגי נפגשים בדרך כלל פעם בשבוע.

שום דבר אינו תורה מסיני, אבל נראה שאינטרוול קבוע של שבוע מאפשר חלון זמן אופטימלי לעיבוד ולהתמודדות עם אתגרים חדשים, כך שיתאפשר שילוב בין רגעי הלמידה בטיפול לבין ״החיים האמיתיים״.

יש מטופלים שיכולים להפיק תועלת ממפגשים בתדירות גבוהה יותר או פחות מפעם בשבוע, בהנחה שקיימות נכונות והסכמה לכך משני הצדדים, לצד יכולת כלכלית של המטופל.

במאמר זה נתייחס לנקודות ראות של מטפלים ומטופלים לגבי מפגשים בתדירות של פעם בשבועיים, לצד מה שהמחקר יודע על זה. 

האם טיפול פעם בשבועיים פחות יעיל מטיפול שבועי?

טיפול פסיכולוגי בו נפגשים כל שבועיים הוא יותר איטי, אבל לא בהכרח פחות יעיל:

מחקר שהשווה בין שתי האפשרויות עקב אחר אלפי סטודנטים שטופלו במרכזי ייעוץ באוניברסיטאות ובמכללות, לאורך 17 שנה.

לפי התוצאות, מטופלים שהגיעו מדי שבוע השתפרו מהר יותר ורשמו שינוי קליני משמעותי מוקדם יותר, אבל כשבדקו את סך השינוי בסיום הטיפול, ההבדלים בין הקבוצות היו שוליים (Erekson et al., 2015). 

במילים אחרות, הפחתת תדירות הפגישות מאריך את הדרך אבל לא פוגע בהשגת היעד.

מסקנה דומה עולה גם כאשר שבודקים יעילות של טיפול פעמיים בשבוע לעומת טיפול שבועי: 

בניסוי על טיפול בדיכאון, נמצא כי פגישות פעמיים בשבוע הביאו לירידה מהירה יותר בתסמינים ולפחות נשירה בהשוואה לפגישה שבועית (Bruijniks et al., 2020), אבל שנתיים אחרי תחילת הטיפול הפער נעלם כלא היה וגם לא נמצא הבדל בשיעור ההישנות (Bruijniks et al., 2024). 

כלומר תדירות גבוהה קונה זמן, לא תוצאה שונה.

מתי חשוב במיוחד לשמור על פגישה שבועית?

בתחילת התהליך הטיפולי. החשיבות הקריטית של טיפול שבועי נמדדה במחקרים בעיקר בשלב הראשון של הטיפול, כשהתהליך עדיין צובר תאוצה.

למשל, במחקר על נשים עם PTSD, ככל שחלפו יותר ימים בין פגישה לפגישה כך הצטמצמה ההפחתה בתסמינים ומרווח גדול בין הפגישות פגע בתוצאה (Gutner et al., 2016).

לכן כתשובה מסכמת - 

מומלץ להתחיל תהליך, במיוחד אם זה טיפול פסיכולוגי קצר וממוקד, בפגישות שבועיות, ולשקול מרווחים גדולים יותר רק אחרי שהתהליך התייצב.

מי שמתחיל טיפול בתדירות דו-שבועית מסיבות של זמן או כסף לא מפסיד את הטיפול, אבל כדאי שידע שהוא מאריך דווקא את השלב שבו הרצף חשוב ביותר.

טיפול אמור להביא לשינוי.

טיפול בהתנהגויות מתמכרות בדומה ל-CBT מרוצף במטרות, שינויי גישה ושינויים מדידים.

שיחה של פעם בשבועיים אינה מאפשרת מעקב יעיל של המטרות ויישומן.

בטיפול דינמי, חורים גדולים בערסל, אינם מאפשרים הכלה וטיפוח.

אבי יקיר, MSW, מומחה לטיפול בהתמכרויות

איך להפיק את המיטב מטיפול פעם בשבועיים?

ניתן לחשוב על כמה נקודות לגבי שיפור היעילות של מפגשים טיפוליים מדי שבועיים, למשל:

• הגדרת יעדים ספציפיים לכל מפגש. ממפגש למפגש או ממש לבנות מראש תכנית עם נושא לכל מפגש.

• ניהול יומן - עם יומן, המטופל יכול להרהר ולתעד מחשבות, רעיונות, חלומות ותובנות. 

• תרגול מיומנויות של טיפול עצמי בין המפגשים.

מנסיוני, טיפול פעם בשבועיים אינו יעיל.

אני משתמשת בו רק כמעקב, לאחר שהמטופל עשה דרך, שינה דפוסים בחייו, מרגיש שיש לו כלים טובים להתמודדות וזקוק רק לוונטילציה ושיפור מתמשך בדפוסי המחשבה, התגובה, ההתנהגות שלו.

זו גם רוח ה- DBT, גישה שאני מטפלת בה, מאמינה ורואה את יעילותה. 

-- לאה ספיר, MA

מה קורה למטופל כשמשנים את תדירות הפגישות?

כל טיפול לגופו. אני מסכימה שסיבות מציאותיות (כמו כסף) הן קיימות וחשובות ויחד עם זה כמעט תמיד יש את הרובד הסמוי. שווה לנסות להגיע אליו להציף ולהבין אבל אני לא ממהרת להחליט למטופלים שלי מה יותר טוב בשבילם.

אני מאוד מתחברת לדימוי ששמעתי ממדריכה שלי ונוהגת לומר אותו למטופלים ששואלים על ריווח- שתדירות הפגישות היא כמו צפיפות במסרק וכאשר הצפיפות היא גבוהה יותר הסירוק מעמיק וטוב יותר.

שרי פוגל, MSW

המעבר מפגישה שבועית לפגישה דו-שבועית, או מדו-שבועית לשבועית, הוא הרבה יותר משינוי שגרתי בלו״ז.

מחקר איכותני ישראלי שפורסם ב-2026  ראיין 26 מטופלים בגירים באמצעות ראיונות חצי־מובנים שעברו שינוי כזה ב-setting. החוקרים מצאו כי לפני ההחלטה על השינוי נכחה תקופה מקדימה של התלבטות, ושאחרי השינוי הופיעה תקופת הסתגלות מאתגרת, שכללה התבוננות עצמית וקשיים מסוגים שונים.

כשהתדירות החדשה הגיעה לכדי יציבות, המטופלים תיארו השפעה משמעותית על חוויית הטיפול, על יחסי מטפל-מטופל, על חיי היומיום ועל הנעשה בין פגישה לפגישה.

ניתן לגזור מהמחקר הזה לפחות 3 המלצות מעשיות לפסיכולוג המטפל:

• כדאי לשאול במפורש לגבי השינוי והשלכותיו עבור המטופל.

• מומלץ לצפות מראש לתקופת ההסתגלות ולנסות לנרמל אותה.

• חשוב לקבל את ההחלטה יחדיו ובשקיפות מרבית.

האם מטופלים מגיבים בצורה דומה לשינוי בתדירות?

לא. מחקר שבחן 5,102 מטופלים במרכז ייעוץ אוניברסיטאי זיהה בטיפול שבועי ובטיפול פעם בשבועיים שלושה מסלולי שינוי מרכזיים: שינוי איטי, שיפור מוקדם, והחמרה לפני שיפור.

בהשוואה לטיפול פעם בשבועיים, טיפול שבועי הגדיל את הסיכוי לשיפור מוקדם וקיצר את משך המצוקה; בקרב המטופלים שהשתייכו למסלול של החמרה לפני שיפור, ההחמרה הייתה גדולה יותר בטיפול השבועי.

החוקרים מסכמים שהשפעת תדירות הפגישות משתנה בין מטופלים, ולכן התאמה אישית של התדירות עדיפה על כלל אחיד (Lin et al., 2024). 

האם קיים קשר בין תדירות המפגשים לשינוי מוחי?

אין לשאלה המסקרנת הזו תשובה ברורה עדיין, אבל ב-2023 פורסם תכנון של ניסוי מבוקר שנועד לבדוק ממש את זה:

האם טיפול פסיכואנליטי שעוברים מטופלים עם דיכאון כרוני, שחוו טראומה מוקדמת, בתדירות של 3-4 מפגשים בשבוע -  מחווט את המוח אחרת בהשוואה לטיפול שבועי? 

החוקרים מתכננים לעקוב במשך שנה אחרי שינויים בסריקות MRI ולבדוק את הקשר לשיפור בתסמינים. 

חשוב לציין שזה רק פרוטוקול מחקר ושנכון ל-2026 תוצאותיו טרם פורסמו (Leuzinger-Bohleber, 2026).

 

כתיבה:

 

 מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

 

Ambresin, G., Leuzinger-Bohleber, M., Fischmann, T., Axmacher, N., Hattingen, E., Bansal, R., & Peterson, B. S. (2023). The multi-level outcome study of psychoanalysis for chronically depressed patients with early trauma (MODE): rationale and design of an international multicenter randomized controlled trial. BMC psychiatry, 23(1), 844. https://doi.org/10.1186/s12888-023-05287-6

Bruijniks, S. J. E., Lemmens, L. H. J. M., Hollon, S. D., Peeters, F. P. M. L., Cuijpers, P., Arntz, A., Dingemanse, P., Willems, L., van Oppen, P., Twisk, J. W. R., van den Boogaard, M., Spijker, J., Bosmans, J., & Huibers, M. J. H. (2020). The effects of once- versus twice-weekly sessions on psychotherapy outcomes in depressed patients. British Journal of Psychiatry, 216(4), 222–230. https://doi.org/10.1192/bjp.2019.265

Bruijniks, S. J. E., Hollon, S. D., Lemmens, L. H. J. M., Peeters, F. P. M. L., Arntz, A., Cuijpers, P., Twisk, J., Dingemanse, P., Willems, L., van Oppen, P., van den Boogaard, M., Spijker, J., & Huibers, M. J. H. (2024). Long-term outcomes of once weekly v. twice weekly sessions of cognitive behavioral therapy and interpersonal psychotherapy for depression. Psychological Medicine, 54(3), 517–526. https://doi.org/10.1017/S0033291723002143

Eisenberg, G., Zarfati, L., & Yonatan-Leus, R. (2026). Beyond scheduling: The emotional and symbolic impact of session frequency transitions in psychotherapy. Counselling and Psychotherapy Research, 26(3), e70214. https://doi.org/10.1002/capr.70214

Erekson, D. M., Lambert, M. J., & Eggett, D. L. (2015). The relationship between session frequency and psychotherapy outcome in a naturalistic setting. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 83(6), 1097–1107. https://doi.org/10.1037/a0039774

Gutner, C. A., Suvak, M. K., Sloan, D. M., & Resick, P. A. (2016). Does timing matter? Examining the impact of session timing on outcome. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 84(12), 1108–1115. https://doi.org/10.1037/ccp0000120

Leuzinger-Bohleber, M. (2026). Psychoanalysis in times of plurality of sciences illustrated by the LAC depression study and the MODE study. Frontiers in Psychology, 17, 1778857. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2026.1778857

Lin, T., Anderson, T., Erekson, D. M., & Ogles, B. M. (2024). Trajectories of change in weekly and biweekly therapy. Journal of Counseling Psychology, 71(1), 77–87. https://doi.org/10.1037/cou0000711

מהי פוביה משמחה?

צ'ירופוביה היא פוביה המתבטאת בסלידה לא רציונלית משמחה ואושר.

המתמודד עם פוביה זו חווה חרדה מעצם המחשבה על משהו שמח, שלא לדבר על חוויה ממשית, בה עלול להתחולל אסון.

למעשה, החרדה הזו יכולה להיות כל כך חזקה עד לפריצה של התקף חרדה מלא, כל זה כתוצאה ממחשבה על שמחה מתקרבת. 

אדם החווה צ׳ירופוביה לא חייב להיות מדוכדך במיוחד, אבל סביר שהוא כן ייטה להימנע מהשתתפות בפעילויות שמרביתנו מתייחסים אליהן כמהנות ומשמחות. 

חשוב לציין שהפעילויות כשלעצמן אינן מפחידות את הצ׳ירופוב, אלא הפחד לשחרר, מה שעלול להביא לסיטואציה משמחת ונטולת דאגות. בסיטואציה הזו המחשבה היא שיקרה משהו נורא.

כמו בכל חרדה, להמנעות יש מחיר כבד:

דחיית הזדמנויות להתנסות בדברים חדשים, בגלל חשש שיקרה משהו מפספסת שינויים חיוביים בחיים.

התופעה אינה מוכרת כיום כהפרעה קלינית במסגרת ה-DSM-5-TR, אבל יש חוקרים שהחלו לאמת את תוקפה המדעי כסוג של פוביה (Joshanloo, 2014). 

מקור המונח צ'רופוביה במילה היוונית "צ'רו" (chairo) שפירושה "לשמח".

מושג סמוך לפוביה זו נקרא הדוניפוביה, כלומר חרדה מפני הנאה.

החיים כבצל - פרדוקס האושר

סביר לחשוב שלחיפוש אחר אושר יש תוצאות חיוביות.

אבל אם נכנסים קצת לשאלות פילוסופיות, מוצאים שזה לא תמיד המצב.

האמת היא ש״מרדף נמרץ מדי״ אחר אושר בחיים עלול להוביל דווקא לתחושת תבוסתנות.

הרבה פעמים קורה שככל שאנשים מחפשים יותר אחר האושר ומקדשים אותו כערך מרכזי בחיים, כך גובר הסיכוי שירגישו מאוכזבים.

יש לנו רק את ההווה ורגעים קטנים של אושר.

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

מצווה להיות שמח, כך טען הרב נחמן מברסלב, אבל מה הבעיה עם להיות עצוב?

במאמר אחר באתר התייחסתי לחסרונות של חשיבה חיובית, שברמות קיצוניות עלולה להיות רעילה. 

העניין הוא שאנחנו זקוקים לחוויות חיוביות כדי לחזק ולתדלק את עצמנו, גם נפשית וגם גופנית. 

ברמה הביוכימית, שמחה קשורה ב״הורמוני אושר״, ולהיפך, דיכאוניות קשורה בהפחתת פעילות של מוליכים עצביים, כמו סרוטונין ודופמין.

מי נוטה לפתח סלידה מאושר?

אושר ושמחה נתפסים כחזות הכל. 

מה גורם, אם כך, לבני אדם להתרחק ולהימנע מהם?

בכללי, ההפרעה מופיעה לרוב אצל מתמודדים עם קונפליקט, טרגדיה או טראומה רציניות מהעבר, וגם פחד מכישלון ופחד מהצלחה.

מחקר מ-2022 מלמד כי ברמה האינדיבידואלית, צ׳ירופובים נוטים להיות פרפקציוניסטים, עם רמה גבוהה של תחושת בדידות, ילדות הנתפסת כקשה, אמונה בתופעות על-חושיות וראייה קולקטיביסטית לגבי אושר.

ברמה הקבוצתית, נראה כי בתרבויות קולקטיביסטיות שכיחה יותר סלידה מאושר, בהשוואה לתרבויות אינדיבידואליסטיות.

אם חרדה משמחה משפיעה על איכות החיים שלכם, חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, זה בהחלט יכול לעזור.

ספציפית, הטיפולים הפסיכולוגיים המוכרים, כמו פסיכותרפיה פסיכודינמית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי מועילים לזיהוי ולביטול האסוציאציות השליליים שיש למתמודדים בין הנאה לבין כאב.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

Joshanloo, M., & Weijers, D. (2014). Aversion to happiness across cultures: A review of where and why people are averse to happiness. Journal of Happiness Studies, 15(3), 717–735.

Joshanloo, M. Predictors of aversion to happiness: New Insights from a multi-national study. Motiv Emot (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09954-1

What Is Cherophobia? How to Overcome a Fear of Happiness.3 Dec 2020 by Jessica Swainston, Ph.D. Scientifically reviewed by Maike Neuhaus Ph.D. https://positivepsychology.com/cherophobia/

מהי חשיבה לטרלית?

חשיבה לטרלית (חשיבה אופקית) היא דרך של חשיבה יצירתית, בה בני אדם ניגשים לבעיות על ידי שימוש בהיגיון שונה מהרגיל, כזה שבמבט ראשון אינו מובן מאליו.

הרעיון הוא להשתמש בשיטות עקיפות ויצירתיות, מחוץ לקופסא, תוך שאיפה להסתכל על הבעיות מזוויות חדשות, וכך לרכוש תובנות שיאפשרו זיהוי ופיתוח פתרונות חדשניים. 

לדוגמה, אם אתם חלק מקהילת סטודנטים שנקלעה לקשיים כלכליים ומחפשת פתרון הגיוני לבעיה עשוי להיות לחפש לקצץ בעלויות.

עם זאת, אם אתה משתמש בחשיבה לטרלית, אתה עשוי להמציא רעיון חדש לגיוס כספים, לחשוב על יוזמה חברתית חדשה שנועדה להגביר את הלכידות, או לפנות לאיש קשר שיצרת באמצעים אחרים כדי להבטיח חסות.

איך חשיבה לטרלית עוזרת לנו לצאת מחוץ לקופסא?

בעיות רציונליות מחייבות שימוש בגישה אנכית, אנליטית, בה מתקדמים שלב אחר שלב.

גישה זו נקראת חשיבה לינארית והיא מתבססת על היגיון, פתרונות קיימים וחוויה:

בגישה זו יודעים כיצד להתחיל ומה לעשות כדי להשיג פתרון, למעשה זה כמו לעקוב אחר מתכון. עם זאת, פעמים רבות בעיות בתחום העיצובהן מורכבות מדי ולא יתאימו לצורת חשיבה כזו. לבעיות אלו ייתכנו מספר פתרונות אפשריים ולכן דרך החשיבה האוטומטית עשויה לקבע וצריך גישה אחרת. 

כאן נכנסת לתמונה החשיבה הלטרלית, חשיבה מחוץ לקופסא. "הקופסא" מתייחסת לפרספקטיבה המוגבלת שעימה אנו מגיעים, מתוך הרגל לגשת לבעיות באופן לינארי וחזיתי. מעצבים לרוב לא מודעים לאותן הגבלות שהם מגיעים עימן כשהם ניגשים לפתור בעיה, ולכן לא חושבים על היתרון של החשיבה הלטרלית בתהליך. חשיבה זו תוכל לאפשר להם לא להיות כבולים להיגיון והנחות קדומות, אלא ללמוד לקחת מרחב ולהשתמש בדמיון לראות את התמונה הגדולה יותר.
זאת על ידי:

• התמקדות באספקטים שהתעלמו מהם עד כה בסיטואציה

• לאתגר הנחות - להשתחרר מהדרכים המסורתיות בהם אנו נוטים להבין בעיה, רעיון ופתרון.

• חיפוש אלטרנטיבות - לא מדובר רק בפתרונות אלטרנטיביים, אלא דרכים חדשות לחשוב על הבעיה. 

כשפועלים כך, אפשר להצליח להפוך את הפרדיגמה ולהתייחס אליה מכיוון אחר. למשל:

• המצאתו של הדיפיברילטור הנייד המאפשר טיפול נייד בבעיות לב - במקום לטפל באדם רק לאחר שמגיע לבית החולים, מטפלים בו בזמן אמת בזירה.  

• אובר uber (שירות הסעות, קיים בחו"ל) - במקום להשקיע כסף ברכבי המוניות, דאגו לכך שהנהגים ישתמשו במכוניות שלהם מה שחוסך עלויות. 

במקום להתמקד במציאת משאבים נוספים כדי לבסס פתרונות קיימים ולשפרם, חידושים אלו ניגשו לבעיה ממקום יצירתי ויצרו שינויים ששינו את חוקי המשחק ושיפרו את חיינו. 

איך לייצר פרספקטיבות חדשות בעזרת חשיבה לטרלית:

בשביל תוצאות אופטימליות כדאי להשתמש בחשיבה הלטרלית בשלבים מוקדמים של תהליך החשיבה. נרצה להגדיר מחדש את הבעיה:

1. להבין מה מגביל ומדוע

2. למצוא אסטרטגיות חדשות לפתרונות ומקומות/זוויות מהן ניתן להתחיל לחקור.

3. זיהוי מחדש של גבולות חלל העיצוב וניסיון לצאת מעבר להן, כדי לחשוף את התמונה הגדולה. 

אפשר להשתמש במגוון שיטות. אחת הגישות העיקריות נקראת "פרובוקציות":

מטרתה לייצר באופן מכוון הצהרות לא נכונות בנוגע לאספקטים של הבעיה/ סיטואציה. למשל לפקפק בנורמות על ידי ניסיון לסתור אותן, לעוות, להפוך את ההנחה, להשתמש בחשיבה של "מה אם" ועוד.

דוגמא לכך היא אתגור הנורמה של לימודים קונבנציונאלים בבית ספר. זאת על ידי שימוש במושגים לא צפויים ואף שערוריתיים כדי לאתגר את החשיבה. 

• רעיונות "גרועים" - חושבים על כמה שיותר רעיונות גרועים או "משוגעים" שייתכן שיש להם גם אספקטים טובים (למשל לעזור לילדים להתמקצע בנושאים מסוימים בשלבים מוקדמים). בנוסף, קובעים מדוע הרעיון הגרוע הוא גרוע.

שיטות יעילות נוספות כוללות:

1. מטאפורות רנדומליות:

• בחרו באופן רנדומלי פריט שקרוב אליכם, או מילה מהמילון, ורשמו כמה שיותר אסוציאציות בנוגע למילה/ פריט.

• דמיינו שאדם מקצועי מתחומכם, מאיר בפניכם שאותה מילה/ פריט היא מטאפורה טובה לפרויקט שלכם. לדוגמא: תוכלו לארגן את האינפורמציה, הטיפים והתמונות לאפליקציית תכנון הטיולים שלכם כך שתראה כמו תצוגת אומנות/ מוזיאון וכל אחד יוכל להנות מסיור מעניין של אזור ספציפי.

• השתמשו במטאפורות שהועלו כדי לשפר את הפרויקט. למשל - תיצרו אפליקציה בה תיירים שגולשים יוכלו להנות מאלמנטים של מציאות מדומה. 

2. מתודת SCAMPER - כדי לפתח רעיונות ופתרונות חדשים, שאלו 7 סוגים שונים של שאלות שיעזרו להבין איך ניתן לחדש ולשפר פרויקטים, שירותים וקונספטים קיימים. קל ללמוד מתודה זו והיא יעילה במיוחד לפיתוח רעיונות חדשים.

3. ששת כובעי חשיבה - כדי להגיע לנקודות מבט אלטרנטיביות, נבחן את הבעיה מ6 זוויות שונות, כל פעם כובע אחר - למשל , כובע אחד מתמקד בתוצאות שליליות פוטנציאליות שעלולות להופיע, ואחר במידע הזמין שקיים. 

בגדול, חשוב לזהות לאן התהליך מתפתח, ייתכן שיהיה צורך לעצור תוך כדי, להכווין מחדש את החשיבה הקבוצתית, או להציע טריגר חדש כדי להניע את התהליך היצירתי.
בהמשך, ניתן להשתמש בחשיבה מתכנסת, כדי לבודד פתרונות אופטימאליים.