טיפול התייחסותי: התפתחות, תיאוריה, פרקטיקה ומחקר 2018

דרג פריט זה
(87 הצבעות)
טיפול התייחסותי טיפול התייחסותי

טיפול התייחסותי

מה זה טיפול התייחסותי?

התפתחות התיאוריה הפסיכואנליטית המודרנית תפסה כיוון התייחסותי ברור בשלושת העשורים האחרונים.

אחרי הסטרוקטורות הנוקשות שטבע זיגמונד פרויד והעמדות המוגדרות היטב שניסחה מלאני קליין, עלה צורך קליני אמיתי להתייחס לעומק עלסובייקטיביות בטיפול פסיכולוגי ובחיים, תוך תפיסת דמות האדם כסובייקט שלם שבמרכזו ניצבת החוויה.

הלכה למעשה, אם תחפשו היום פסיכולוג מומלץ בתל אביב, או פסיכולוגית קלינית בארה"ב ובמערב אירופה, סביר מאוד להניח שהיבטים התייחסותיים יהיו חלק מראיית העולם הטיפולית שלהם. 

המודל ההתייחסותי נטמע בעשייה הטיפולית של המאה ה-21 תוך שהוא מדגיש את חשיבות הקשר הממשי העכשווי בין מטפל למטופל, קשר פסיכולוגי בין סובייקט לסובייקט במקום קשר בין סובייקט לאובייקט

בניגוד למודלים טיפוליים קודמים בפסיכואנליזה, המטפל כבר אינו רק צופה, מנתח, או חוקר, אלא משתתף פעיל שעצמיותו הייחודית משפיעה על הקשר הטיפולי. 

 Relational Psychoanalisis

אחד המסרים המרכזיים של הפסיכולוגים ההתייחסותיים הוא שדימיון ושוני בין עמדות ובני אדם, מתקיימים במקביל זה לזה ולכן מחייבים הכרה הדדית.

הגורם הסובייקטיבי הפך להיות המרכזי, ובמקום להתמקד בדחפים, הגישה ההתייחסותית מתעניינת יותר ברגשות בין-אישיים. 

בטיפול פסיכולוגי התייחסותי, ההתמקדות היא בתפקיד של מערכות היחסים בחייו של האדם כגורם משפיע מרכזי על המערכת הנפשית שלו.

על פי גישת פסיכותרפיה זו, המניע ליצור קשר הוא מולד, אך מתעצב על פי מערכות היחסים של האדם. 

הטיפול ההתייחסותי התפתח מההבנה שהאנשים בחייו של האדם משפיעים ומושפעים באופן הדדי בדרכים רבות ושונות.

כך, לדוגמא, האמא אינה נתפסת עוד כמקור להפחתת דחפים ליבידנליים, אלא גם כיישות פסיכולוגית שהיחסים בינה לבין התינוק משפיעים באופן משמעותי על התפתחותו.

לפי התפיסה ההתייחסותית, מערכות יחסים עם הדמויות המטפלות הראשוניות מעצבות את הציפיות של האדם לגבי האופן בו מתנהלות מערכות יחסים בוגרות והאופן בו מתייחסים האחרים לצרכיו.

מסיבה זו לא ניתן לבחון דחפים ותשוקות במנותק ממערכות יחסים בהן הם מתעוררים. 

relational

 כיום,  אנו מכירים יותר ויותר בהשלכות העובדה שבני אדם אינם מסוגלים לשרוד בבדידות מוחלטת ושהנפש האנושית היא בבסיסה תופעה חברתית.

רונלד פיירברן, פסיכואנליטיקאי פורץ דרך בתחום חקר הנפש, כתב במימרתו הידועה: 

"האדם אינו מחפש לפרוק דחפים, כולנו שוחרי אובייקט".

 

הטיפול ההתייחסותי פיתח הנחה מעצבת זו ומדגיש את חשיבות מערכות היחסים בחייו של האדם כמאפיין יסודי של הטיפול הנפשי.

כלומר, לפי הטיפול ההתייחסותי אנו נעשים בני אדם מתוך התקשרות לדמויות שמטפלות בנו ומתוך הפנמה שלהן ושל התרבות בכללה. 

ההנחה המרכזית של הטיפול ההתייחסותי הוא שאנו מושקעים כה עמוק ביחסינו עם אחרים עד כי קשה להבחין ביחסים אלו בבהירות:

אנו מצויים במעבה ההתייחסותיות במידה כה רבה, עד שכמעט בלתי אפשרי לתפוס את קווי המתאר שלה ואת פעולותיה במלואם.

לכן, בטיפול ההתייחסותי, המטפל והמטופל משחזרים יחדיו מצבים בין אישיים מחיי היום-יום של המטופלים ומתאפשרת הבנה וחקירה של קשת הרגשות שצפים ועולים.

כך, לומד המטופל על עצמו ועל קשייו ביחסיו עם הסובבים אותו במסגרות השונות של חייו. 

הנחה חשובה נוספת של הגישה מתייחסת למידת הידע של המטופל לעומת הידע של המטפל.

הגישה מתאפיינת במידה רבה של צניעות - היא מתרחקת מאוד מדמות האנליטיקאי, המנתח, ה"יודע כל", מפנה עורף ליחסים בין אוביקט (המטפל) לסוביקט (המטופל) לעבר "יחסי סוביקט-סוביקט", המותאמים הרבה יותר למציאות ולרוח התקופה.

מעבר לכך, אחד האנליטיקאים התורמים לגישה, הופמן, טען כי אין שום אפשרות אחרת - הנסיון להחזיק פסאדה טיפולית אינו עובד והמטפל הרבה יותר חשוף ממה שאנחנו מתארים לעצמנו, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו.

עדיף, אם כך, אומר הופמן, להיעזר בחומרים הללו לעבודה טיפולית.  

enactment

בעשרות השנים האחרונות מתרחש "מפנה התייחסותי" בפסיכואנליזה וניתן לראות כי משמעות מונחים קלאסיים רבים השתנתה.

כך, שונה המושג הרווח "דחף" כפי שהוצע בספרות הפסיכואנליטית, מסימן כוח טבעי אשר דוחף את האדם מבפנים ובא במגע עם העולם החיצוני רק באופן משני, למושג המציין מניע מיני או תוקפני, שנולד מתוך אינטראקציות רגשיות דחוסות עם דמויות מטפלות מוקדמות, ומעוצב על ידיהן.

זהו צעד קדימה מגישת יחסי אובייקט.

דוגמה נוספת היא מושג "ההזדהות ההשלכתית", שהותמר מתהליך תוך-נפשי טהור של פנטזיות פרימיטיביות, לא מודעות, המוכלות בעצמי, לדין וחשבון דחוס של השפעות הדדיות מורכבות, השלכתיות והפנמתיות.

Relational Psychotherapists 

כיום, פסיכולוגים קליניים עושים שימוש בולט יותר ויותר בהמשגה התייחסותית.

העקרונות הקלאסיים המסורתיים, שהוגדרו בזמנו על ידי פרויד, של ניטרליות, התנזרות ואנונימיות, ננטשו ברובם או עברו שינוי מהותי לצורות מתונות יותר ומדגישות את המאפיינים ה"מכילים" וה"מחזיקים" של מרחב המטופל והמטפל. המונחים "אינטראקציה", "אינטר-סובייקטיבי", ומימוש בפעולה (enactment) נעשו ביטויים בדיסקורס (השיח) בספרות הפסיכותרפיה האנליטית.

מה שעניין בעבר היה קשת האינטראקציות בין המטופל למטפל, הקשורה במונחים "העברה נגדית", "מימוש בפעולה (אקטינג אאוט)" ו"הזדהות השלכתית", אך מוקד הספרות העכשווית עוסק בטכניקה האנליטית שרואה חשיבות רבה בקשר בין שני סובייקטים. 

 

על העברה והעברה נגדית בטיפול  <

 

הטיפול ההתייחסותי שם דגש רב על יצירת מערכת יחסים מכילה בה המטפל לא רק מעלה תובנות על המטופל, אלא גם מתייחס למכלול רחב של התנהגויות, הכוללות גם הבעות ומחוות שונות, שאינן מילוליות. המטפל מגיב בצורה מקבלת, אמפטית ולא שיפוטית, ונחשב "ראשון בין שווים", או בלשונו של לואיס ארון: "בטיפול התייחסותי קיימת הדדיות לצד היררכיות".

 

בשנים האחרונות מודגשת גם החשיבות ביישום תובנות ועקרונות מהגישה ההתייחסותית אל תוך עבודת השיקום הפסיכיאטרי. בהקשר זה נטען כי שילוב חשיבה ועקרונות מגישה זו אל עולם השיקום יכול לקדם את הסיכוי שהאינטראקציות הבין-אישיות המרכיבות את המפגש השיקומי, יהיו מגדלות ומעצימות עבור המטופל.

עקרונות הגישה האינטר סובייקטיבית כוללות את הדגש על הקשר ההדדי והדו כיווני שבמפגש הטיפולי כמו גם בהכרה ההדדית באחר. עקרונות אלו משתלבים עם ספרות עדכנית שטוענת לצורך לשפר יכולות מטא-קוגניטיביות בקרב אנשים עם מחלות נפש קשות מאחר שהיכולת לרפלקציה על העצמי והאחר מתפתחת בתוך מרחב אינטר-סובייקטיבי ויכולה להשתפר דרך שימוש בעקרונות אלו.

הספרות הגדלה בנוגע לליקויים במטא-קוגניציה והצורך לתת לכך מענה טיפולי בקרב אנשים עם מחלות נפש קשורה גם לשימוש בגישה נרטיבית שהוזכרה קודם לכן. כמו הגישה האינטר-סובייקטיבית, גם הגישה הנרטיבית שמה דגש על חווית העצמי ורפלקציה עצמית, ובכך יכולה לשפר יכולות של מטא-קוגניציה. 

ג'סיקה בנג'מין (1990) מתארת את הטיפול ההתיחסותי כבעל מחויבות להתקדם מעבר למאבק של המשמעות שלי כנגד המשמעות שלך אל תחושה שאנו עובדים יחד כדיי להתעלות לטובת הכרה הדדית. לדבריה המימוש של אינטרסובייקטיביות החיוני לגישה ההתייחסותית תופס את המקום שבסכמה של פרויד היה שמור לתוכן מסוים של פרשנות. הכוונה של התאוריות ההתיחסותיות ע"פ בנג'מין היא להביא בחשבון הן את את ההשפעות של מערכות יחסים על ההתפתחות הנפשית, והן את ההשפעות המצויות בכל באותה מידה, של מנגנונים נפשיים פנימיים ושל פנטזיות בעיצוב האינטרקציות והחיים הנפשיים. 

תומס אוגדן (1994) מציע שבמקום לעסוק בדינמיקה התוך נפשית של המטופל, על הפירוש להתייחס לאינטראקציה בין המטופל לבין המטפל ברמה התוך נפשית. המשימה איננה להפריד בין היסודות שמרכיבים את יחסי מטופל – מטפל ולקבוע אלו מאפיינים שייכים למי אלא המשימה האנליטית כרוכה במאמץ לתאר, באופן מלא ככל האפשר, את אופייה הייחודי של ההתנסות במשחק הגומלין בין סובייקטיביות אינדיבידואלית לבין אינטרסובייקטביות. הכוונה כאן היא להתנסות בהמצאות בו זמנית בתוך האינטרסובייקטיביות מטפל- מטופל ומחוץ לה המכונה ע"י אוגדן "השלישי האנליטי".  הוא מתייחס גם לתחושת "אני" עדינה ודקה ביותר המאפשרת לנו באמת לחשוב ולהרגיש את מחשבותינו ורגשותינו בניגוד למצב של תגובות רפלקסיביות. כלומר, כאשר המטופל משיג באמצעות הטיפול מודעות הולכת וגוברת עד לתחושת האני הדקה והעדינה, הוא יוכל להיות מחובר יותר לחוויה האותנטית והסובייקטיבית שלו .

ארווין יאלום (1991) כותב כך:

"אנו, רופאי הנפש, פשוט איננו יכולים להסתפק בהבעת השתתפות בצער ולהאיץ במטופלים להיאבק בבעיותיהם בנחישות. אין אנו יכולים לומר להם "אתם" והבעיות "שלכם". עלינו לדבר "עלינו" ועל הבעיות "שלנו". מפני שחיינו, קיומנו קשורים תמיד במוות כשם שהאהבה צמודה לאובדן, החופש לפחד והצמיחה אל הפירוד. בעניין זה, בסופו של דבר, כולנו יחד".

תיאור זה מביא בפשטות כנה ומדויקת את אמיתות החיים שכולנו חווים ואת המאבקים שכולנו נאבקים בהם, מטפלים ומטופלים כאחד. ההכרה בכך כוללת בתוכה את ההכרה בסובייקטיביות שלנו כמטפלים. הכרה והבנה זאת תאפשר לנו, המטפלים, להביא את עצמנו, במסגרת מגבלות הסטינג ובאופן המותאם לצרכי המטופל, למרחב הטיפולי עם החוויה האותנטית שלנו. אותנטיות זאת עשויה להתגלות במהלך או בסיום הטיפול כאחת מאבני היסוד עליהן ובאמצעותן נוצר אמון ותהליך טיפולי משמעותי.

סטיבן מיטשל

סטיבן מיטשל היה פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי, ממייסדי הגישה ההתייחסותית בטיפול. גישה זו צמחה מן הפסיכואנליזה אך אתגרה  את ההשקפה הקלאסית של פרויד, שטענה כי נפש האדם מונעת מתוך צורך לפרוק דחפים. גישתו של מיטשל מהווה כיום אסכולה מרכזית בפסיכואנליזה בכלל ובטיפול התייחסותי בפרט. הגישה מדגישה את חשיבותן של מערכות היחסים של האדם ובחקירת יחסי הגומלין בין בני האדם.

 הגישה ההתייחסותית טוענת, בדומה לגישות המתקדמות יותר, שמייצגים קליין, פיירברן וויניקוט, בכל עת מתקיימת דרמה נפשית של דימויים פנימיים אל מול העצמי ואל מול הזולת, כאשר הקשר החברתי הוא המוטיבציה העיקרית המניעה את הפרט.

כתביו של מיטשל התייחסו באופן אינטגרטיבי לתיאוריות פסיכואנליטיות שונות; האינדיבידואל, לפי מיטשל, נולד עם הנטיה לחיפוש אחר הקרבה לאחר, ומכאן שאישיותו תתפתח מתוך יחסים אלו, שראשיתם במערכות היחסים הראשוניות, אל תוך גיל ההתבגרות וממשיכות לחיים הבוגרים של הפרט. 

מיטשל סיים את הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת ניו יורק. במסגרת לימודיו פגש את מרגרט בלאק, סטודנטית לעבודה סוציאלית והם חברו יחד לעבודה משותפת ולזוגיות ארוכה, עד מותו הפתאומי של מיטשל בשנת 2000, אובדן שהיכה בתדהמה וצער את הקהילה הטיפולית בחוף המזרחי בארה"ב ובכלל.

בלאק ומיטשל כתבו במשותף את הספר "פרויד ומעבר לו: היסטוריה של המחשבה הפסיכואנליטית" -  הספר, שתורגם גם לעברית, מתחקה באופן מרתק ומאוד קריא, אחר התפתחות התאוריה הפסיכואנליטית דרך עבודתם של למעלה משלושים תאורטיקנים, תוך שהוא סוקר את שורשיה של הפסיכואנליזה בתרבות המערבית ואת שיטות הטיפול ותמורותיהן. מה שמייחד את "פרויד ומעבר לו" הוא כתיבה פשוטה של תיאוריות מורכבות, בשפה שתהא מובנת לכל אדם, ולא רק לעוסקים במלאכה.

מיטשל, יחד עם גרינברג, הוציאו לאור את הספר "יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית". הספר היווה תשתית לשינוי ההתייחסותי שחל בעולם הפסיכואנליטי.

בהמשך מיטשל היה שותף להקמת מסלול לימודים בגישה ההתייחסותית, ופרסם את ספרו הבא "מושגים התייחסותיים בפסיכואנליזה

הספר האחרון שכתב מיטשל, "האם האהבה יכולה להתמיד?", שפורסם לאחר מותו, מתמקד באומץ בשאלות התייחסותיות לגבי יחסים רומנטיים. תשובתו של מיטשל הייתה כן מוחלט, האהבה יכולה להתמיד. אך בתשובה מורכבת יותר מיטשל מתאר את יכולתה של האהבה להחזיק תהיה תלויה במודעות הסכנה שבאהבה ובנכונות להסתכן ולא לראות את האהבה כמובטחת. במילותיו שלו:

"מאחר שאנו משתנים ללא הרף, האהבה לעולם אינה נשארת כשהייתה. לכן אהבה רומנטית מעצם טבעה מוציאה מאיזון. היא גורמת לנו לחוש לא מסופקים ממה שיש ברשותנו, מצביעה ללא הרף על מה שאינו ממש ברשותנו, שאין לנו ממנו די הצורך או באופן שאפשר לסמוך עליו" (עמ' 58).

מיטשל כתב עוד ספרים, והיה ממקימי כתב העת הרבעוני "דיאלוגים פסיכואנליטיים". הוא טיפל בקליניקה פרטית בניו יורק עד מותו, בשנת 2000.


 

לפני מספר שנים השתתפתי בניו יורק בכנס IARPP,

העמותה לטיפול התייחסותי, שהוקדש לזכר סטיבן מיטשל.

הכנס נפתח במפגש מליאה, לקראת הרצאה של לואיס ארון.

במקום לדבר, ארון הרים גיטרה ופשוט התחיל לשיר ולנגן

את You Can't Always Get What You Want ...

של להקת ה- Rolling Stones.

 

כמו כולם, קמתי על הרגליים והצטרפתי לשירה,

שירתה המתחדשת והמפוכחת של הפסיכואנליזה במאה ה-21. 

והמילים אומרות הכל, ובמדויק: 

 

You can't always get what you want
You can't always get what you want
You can't always get what you want
But if you try sometimes well you might find
You get what you need

 

איתן טמיר


 פיליפ ברומברג

פיליפ ברומברג היה פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי. ברומברג התחבר עם גילדת האנליטקאים ההתייחסותיים דאז, הכוללת את סטיבן מיטשל, ג'סיקה בנג'מין, מייקל אייגן, ועוד. המשותף לאנליטקאים אלו הייתה השתייכותם לגישה ההתייחסותית בטיפול.

ברומברג התעניין בהבנת המרכיב של היחסים הטיפוליים, והתמקד בתהליך הטיפולי, בתמורותיו, ופחות כתכנית מוסדרת. ברומברג התייחס למערכת היחסים בין המטפל למטופל כמרחב פתוח ובטוח בו יוכל המטופל לשאול את השאלה; מדוע אני חי בדרך זו. כל עוד לא נשאלה שאלה זו, לדידו, דבר מה מתפספס בטיפול ועשוי להביא לכישלונו.
טיפול פסיכולוגי מועיל, לפי ברומברג, הוא תהליך בו המטופל חש מחד חשוף ומאידך נראה על ידי המטפל, בתהליך הדדי של דיאדה טיפולית. השימוש במילה הנאמרת, מרחיבה את תפקידה כנושאת אינפורמציה ומורחבת אל הבנת המשמעות הבין-אישית של הפרט.

ברומברג מתמקד ברכיב הדיסוציאטיבי בטיפול. הוא מאמין כי ניתוח הדיסוציאציה צריך להיעשות כחלק מתהליך הטיפול, כדי שייצור מרחב להתפתחות חדשה ואותנטית. לפיו, הנפש האנושית אינה מתגבשת רק באמצעות הדחקה וקונפליקטים, אלא גם באמצעות טראומה ודיסוציאציה. לא רק במקרים פתולוגיים אלא גם במקרים נורמטיביים של האדם הבריא. הדיסוציאציה היא הגנה, המונעת מהאדם יכולת להחזיק במגוון מצבי תודעה ולהפנים בתוכו "מודל אני" מוצק. לדבריו של ברומברג, בטיפול מתרחש תהליך אישי של הרחבת תפיסת המציאות של המטופל בזירה ההתייחסותית. כאשר מתרחשת טרנספורמציה מדיסוציאציה לחוויה הניתנת לניתוח ולעיבוד. 

ברומברג מתאר את האופן בו מתפתח מבנה אישיות הדיסוציאטיבי:

לדבריו, חייו הפנימיים של האדם הנאלץ להשתמש במבנה דיסוציאטיבי מהווים מלחמה במגוון קולות פנימיים, הנחווים כפועלים נגדו או מצמצמים אותו. כדי שהאדם יצליח לנצח את הקולות הללו, הוא יפתח מנגנון שישתיק אותם, כמו גם מנגנון עם בסיס אישיותי שיעזור לו לתפקד למרות קיומם של הניגודים. כתוצאה מתהליך כזה, עלול להתפתח מבנה נפשי דיסוציאטיבי מגובש. הניתוק של הפרט מעצמו, שהצילה אותו ממוות פיזי או רגשי, עלול להביא למוות אחר. כמו חוסם עורקים, שבכוחו להציל אדם פצוע מדימום למוות בזמן חירום, אך אם לא יוסר חוסם העורקים ותטופל הפציעה, עלולה להגיע התדרדרות שתוביל לגדיעה של האיבר הפגוע. 

ברומברג מדגיש את חיוניות המפגש האותנטי, ההתייחסותי, בין תודעת המטפל למטופל, ואת האופן שבו מפגש זה מהווה בסיס לצמיחה אישית ולארגון העצמי תוך תנועה בין מצבי עצמי מקבילים מבלי לאבד ולנתק אף אחד מהם. רק במצב בו קיימת הכרה מקבילה בחלקי העצמי המקבילים ניתן לקיים שינוי אישיותי ארוך טווח בטיפול נפשי.


מפגשים קליניים למטפלים - טיפול התייחסותי

5 מפגשים קליניים, ביוזמת הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה התייחסותית, מציעים מבט קליני התייחסותי על מגוון נושאים הקשורים למגדר ומיניות.

ניתן להירשם לסדרה כולה או לכל ערב בנפרד.

הערבים יתקיימו בביתם של יוני ואורנה שור

רח' יצחק שדה 55, הרצליה

בין השעות 19:45-22:15

בהנחיית : מר יואב אנטמן ומר אודי חן .

 

תכנית הסדרה

 

21/11/18: Agency ומיניות בפסיכואנליזה – ד"ר ג'ונתן סלאבין וגב' מיקי רחמני-ירושלמי.

26/12/18: מפגש עם ביסקסואליות כהזדמנות לשינוי בפסיכואנליזה – ד"ר אסתר רפפורט וד"ר מיה מוקמל.

13/2/19: טיפול רגיש מגדר בגברים, מיחסי אובייקט ליחסי סובייקט – מר תמיר אשמן וד"ר שרון זיו ביימן

10/4/19: הישבו שנים יחדיו בלתי אם נועדו? אינטימיות מגדר ומיניות בטיפול – ד"ר אילנה בן-חיים וגב' סנדרה הלוי.

15/5/19: פנים רבות לאהבה – אי-מונוגמיה ועצמי מרובה – גב' שילי ורדימון וד"ר עירית פז

 

הרשמה לסדרה 350 ש"ח, לערב בודד 100 ₪, בהרשמה מוקדמת בלבד באמצעות הלינקים:

לחצו כאן  להרשמה לחברי יאר"פ, סטודנטים-ות' מתמחים-ות וגמלאים-ות- 300ש"ח

לחצו כאן להרשמה לאורחים/ות  -  350 ₪

הרשמה לערב הראשון ב 21/11/18 בהרשמה מוקדמת בלבד באמצעות הלינקים:

לחצו כאן  להרשמה לחברי יאר"פ, סטודנטים-ות' מתמחים-ות וגמלאים-ות – 80 ש"ח

לחצו כאןלהרשמה לאורחים/ות  -  100 ש"ח 


פרוורסיה לפי התיאוריה ההתייחסותית: גנט ואוגדן

 

מקורות:

 

בנג'מין, ג. (1990). הכרה והרס: מתווה של אינטר סובייקטיביות. בתוך: פסיכואנליזה התייחסותית- צמיחתה של מסורת (עורכים: מיטשל, ס.א. וארון, ל.) תולעת ספרים, 2013. 

מיטשל, א. (2003). למה זקוק המטופל? תקווה ופחד בפסיכואנליזה. ישראל: תולעת ספרים. 

יאלום, א. (2016). על להיות אמיתי. בתוך: כולנו בני חלוף. תל אביב: כנרת, עמ' 22-35.

Aron, L. (1996). "The relational orientation" (p. 1-31). In: A meeting of minds. Hillsdale, NJ: The Analytic Press.

Aron, L. (2003). Clinical outbursts and theoretical breakthroughs. Psychoanalytic Dialogues, 13, 273-287.

Aron, L. (2006). Analytic impasse and the third. International Journal of Psycho-Analysis, 87, 349-368.

Beebe, B., & Lachmann, F. (2003). The relational turn in psychoanalysis. Contemporary Psychoanalysis, 39, 379-409.

 סיכמו: מור צח, אושר שניאור, איתן טמיר וצוות מכון טמיר

 

השאר תגובה

אנא הקפד למלא את שדות החובה (*) קוד HTML איננו מותר

המלצה על פסיכולוג בתל אביב


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il