חרדה חברתית אצל ילדים ובני נוער | תסמינים, אבחון וטיפול מומלץ

דרג פריט זה
(1 הצביע)
חרדה חברתית אצל ילדים ונוער חרדה חברתית אצל ילדים ונוער

חרדה חברתית

אצל ילדים ובני נוער

כתיבה: 

איתן טמיר פסיכולוג ומטפל, תמונות

איתן טמיר,  (MA),

ראש מכון טמיר

 

עריכה אחרונה:

17 לנובמבר 2020 ☑️

  

 

 

 

חרדה חברתית כולל פחד עז או פוביה מפני מצבים חברתיים או ביצוע בנוכחות אחרים.

על אף שמרבית הילדים ובני הנוער חווים תקופות של חרדה נורמלית הקשורה לשינויי ההתבגרות, ילדים ומתבגרים שלוקים בחרדה חברתית מתמודדים עם פחד שאינו מידתי מפני המצבים הללו. 

ילדים עם הפרעת חרדה חברתית נאבקים במודעות עצמית מופרזת לגבי חששות חברתיים, החורגת  הרבה מעבר לביישנות שכיחה.

מה ההבדל בין ביישנות לבין חרדה חברתית אצל ילדים?

גם אנשי מקצוע, כמו יועצות חינוכיות ופסיכולוגים מנוסים בטיפול בילדים ונוער, מתייחסים לעיתים להפרעת חרדה חברתית כביישנות קיצונית גרידא.

ככלל, הסימפטומים העיקריים שמבדילים ביישנות מחרדה חברתית הם שלושה:

  • עוצמת הפחד

  • רמת ההימנעות

  • הפגיעה בתפקוד שנוכחת לחיי הילד

 

ילדים עם הפרעת חרדה חברתית מוטרדים ומודאגים משיפוט לרעה על ידי אחרים, עד כדי כך שהם מפסיקים לעשות את מה שהם אמורים (ורוצים) מתוך חשש משתק להביך את עצמם.

 

למרות שמדובר בהפרעה הנפשית השלישית בתפוצתה אצל ילדים ומתבגרים, לעיתים קרובות הורים, יועצות ומורים אינם מכירים מספיק את התסמינים שלה אצל ילדים ומתבגרים. 

אחת הבעיות היא שילדים ובני/ות נוער שסובלים מחרדה חברתית יכולים לחיות עם התסמינים של ההפרעה אל תוך הבגרות הצעירה מבלי שיאובחנו.

היעדר אבחון וטיפול מוקדם קשור בבידוד, דיכאון וקשיים נפשיים נוספים בבגרות. 

 

אצל חלק מהמתבגרים תהפוך החרדה החברתית לכרונית ותפגע בהישגיהם בלימודים, בפעילויות שלאחר שעות הלימודים, כמו חוגים, וביכולתם לשמר וליצור חברויות. 

 

אבחון חרדה חברתית אצל ילדים ונוער

מתן אבחנה של חרדה חברתית אצל ילדים ונוער כוללת הערכה של התסמינים במספר הקשרים.

כדי לעמוד בקריטריונים לאבחון ההפרעה, החרדה אמורה להופיע במסגרות שנות עם בני גילם, ולא רק עם מבוגרים, והיא תימשך שישה חודשים או יותר.

במהלך אבחון פסיכולוגי, חלק מהילדים מפחיתים מעצמת ההשפעה של התסמינים ובמקרים מסוימים אפילו מסרבים ומתכחשים אליהם בכדי להימנע ממבוכה. כתוצאה מכך, הפסיכולוג המאבחן יראיין לעיתים קרובות הורים, מורים ומטפלים אחרים בכדי להבין בצורה מדויקת יותר את הסימפטומים ואת התמונה הקלינית..

כפי שצוין בהתחלה, ההפרעה עלולה לחלוף מתחת לרדאר אם ההורים והמורים מפרשים את תסמיניה כביישנות.

מודעות להפרעה היא קריטית  - 

אבחנה והתערבות מוקדמות דרושות למניעת פגם ארוך טווח.

במהלך ההערכה בודק פסיכולוג הילדים אם הילד /הנער מצוי בסיכון. במצבים בהם עולה אפשרות של פגיעה עצמית או התאבדות, המקרה מקבל מענה מיידי הומערכת מגויסת למענה - הורי התלמיד מתבקשים לפנות לפסיכיאטרית ילדים ונוער כדי לעבור הערכת מסוכנות ולעיתים מותנית הגעת הילד לביה"ס בבדיקה כזו. 

 

קריטריונים לאבחון חרדה חברתית

הקריטריונים הנדרשים לאבחון מבוגרים חלים גם על ילדים ונוער, אך ישנן כמה הסתייגויות:

ילדים ונערים עלולים שלא לזהות שהפחדים שלהם אינם רציונליים, והחרדה חייבת להיות נוכחת כאשר הם נמצאים באינטראקציה עם בני גילם, ולא רק עם מבוגרים. 

ילדים ונערים יכולים להיות מאובחנים בצורה מוכללת של חרדה חברתית או בחרדה הספציפית למצבים הכוללים הופעה. מבחינת הסימפטומים ישנה חשיבות לגיל. 

אצלי ילדי גן, הפסיכולוגית המאבחנת שמה דגש על פחד מהתנסויות חדשות, רגזנות, בכי, קיפאון או הצמדות וסירוב לדבר.

אצל ילדי בית ספר ניתן קשב אבחוני לפחד לקרוא בקול או לענות לתשובות בכיתה, לדבר עם ילדים או מבוגרים, לעמוד מול הכיתה, להשתתף בפעילויות הכוללות הופעות מוזיקליות או אתלטיות, להזמין אוכל במסעדות, להשתתף במסיבות יום הולדת או לארח חברים, כמו גם דאגה מופרזת מפני שיפוטיות של אחרים וסירוב להשתתף בפעילויות או ללכת לבית הספר. 

זאת ועוד, ילדים עם חרדה חברתית ייטו יותר ממבוגרים לחוות תסמינים פסיכוסומטיים או תסמינים גופניים של חרדה, כמו כאבי ראש או בטן ובחילה.

אצל מתבגרים יש לשים לב אם הנער שקט, מתבודד, נסוג אם מעודדים אותו לדבר, מהסס, פאסיבי, מוטרד מדי בנוגע להערכות שליליות, פוחד ממבוכה או השפלה, משלב זרועות, מרכין ראש, מפגין הבעות פנים מעטות או מחזיק בהרגלים עצבניים.

בנוגע להתנהגות בבית הספר או בחטיבה, יש להבחין אם הביצועים הלימודיים ירודים, אם הוא אינו מרים יד בשיעור, נמנע מבני כיתתו מחוץ לכיתה, פוחד לעמוד מול הכיתה או לדבר בפומבי, חש אי-נוחות באור הזרקורים, יושב לבדו בספריה או בזמן ההפסקה, חרד לבקש עזרה מהמורה, מפחד להיכנס לכיתה באיחור, מסרב ללכת לבית הספר או אפילו נושר מהלימודים.

ביחס להתנהגות עם חברים, נבחנת מידת הנוחות של הנער/ה בקבוצות, אם יש לו מעט חברים, אם הוא פוחד להתחיל או להשתתף בשיחה, נמענ לבקש מאחרים להיפגש, חרד להתקשר לאחרים, נמנע מקשר עין, מדבר בשקט או ממלמל, נראה באופן תמידי לא שייך או חושף רק מעט על עצמו כאשר הוא בתקשורת עם בני גילו.

לנערים ולנערות עם חרדה חברתית חיסרון בכל תחומי החיים, ואלה הלוקים בהפרעה באופן חמור צפויים לנשור מבית הספר אוש יסרבו לצאת מהבית.

 

מתי לפנות לטיפול?

כהורים, חשוב להיות מודעים לכך שלא כל התנהגות שעשויה להיות סימפטום לחרדה חברתית בהכרח מצביעה על קיומה של ההפרעה, אך אם ההתנהגויות הללו נוכחות באופן קבוע וגורמות לדאגה, יש לשקול לפנות להערכה אצל פסיכותרפיסט או פסיכולוגית קלינית.

חרדה חברתית שאינה מטופלת עלולה להגביר את הסיכון לבעיות נפשיות אחרות בשלב מאוחר יותר בחיים, ביניהן דיכאון, הפרעות אכילה, צריכת חומרים אסורים ואפילו רעיונות אובדניים. 

הסיבה המרכזית לכך שרבים לא מחפשים עזרה לחרדה חברתית היא שהם לא מבינים שיש סובלים ממצב פסיכיאטרי מוכר ובר טיפול. נתונים סטטיסטיים מראים שלמרות שהסימפטומים מתחילים בדרך כלל בילדותם, רק כ -50% מהמבוגרים הסובלים מההפרעה מקבלים טיפול, ומי שמבקש טיפול מחכה זמן רב לעשות זאת, עד 15 שנים לאחר ההופעה הראשונית של הסימפטומים.

 

גורמים לחרדה חברתית אצל ילדים

כמו אצל מבוגרים, גם אצל ילדים ומתבגרים חרדה חברתית יכול לנבוע מגורמים גנטיים, סביבתיים, חברתיים ומוחיים/ביולוגיים.

הורים רבים מאשימים את עצמם במצב, אך חשוב לדעת שלרוב מדובר בשילוב של גורמים. הדבר החשוב ביותר שהורה יכול לעשות הוא לתמוך בילד ולסייע לו. 

מחקר מקיף אושש את הקשר בין סגנונות הורות שליליים לבין הפרעות חרדה, ובכללן הפרעת חרדה חברתית. כאשר הורים נוטים להיות שתלטנים מדי, נחפזים להביע ביקורת, מסתייגים מהבעות חיבה בתדירות גבוהה או מודאגים מדי מדעות של אחרים, הדימוי העצמי של הילד ותמונת העולם שלו עלולים להתעצב בהתאם. במצבים כאלה, ילדים ומתבגרים עלולים להפוך מפוחדים יותר ובעלי אמון  מופחת כאשר הם גדלים בסביבה כזו.

ההערכה והביטחון העצמי שלהם יכולים גם הם להיות מושפעים באופן שלילי. הרבה פעמים ההורים אינם מבינים עד הסוף כי פעולותיהם מזיקות טהתמקדותם בשלילי יכולה בהיסח הדעת לגרום לילדיהם בעיות בעתיד.

 

טיפולים בחרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים

הטיפול חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים נועד לעזור להם להפחית את החרדה ולאפשר להם להתמודד עם בית הספר והתפקוד היומיומי.

בין הטיפולים הפסיכולוגיים שעשויים להיות יעילים במיוחד נמצאים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול משפחתי. מטרת הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי לילדים הוא לספק טכניקות, כלים ותרגול כך שילדים עם הפרעת חרדה חברתית יוכלו ללמוד לשנות את הדרך בה הם חושבים ומתנהגים במצבים שמפחידים אותם. ניתן להציע CBT באופן פרטני או כחלק מטיפול קבוצתי לילדים, בקבוצה שתתמקד במיומנויות וכישורים חברתיים.

במקרים מסוימים, מומלץ לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער ולשלב טיפול תרופתי, בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI, כמו פקסיל, לוסטרל ופרוזק.

 

החשיבות של סביבת בית הספר

נוסף על הטיפולים הסטנדרטיים, ישנן אסטרטגיות התמודדות שמורים, הורים ותלמידים יכולים ליישם לניהול חרדה חברתית בבית הספר ומחוצה לו.

בתי ספר יכולים לשחק תפקיד חשוב בתהליך, שכן זהו המקום בו פעמים רבות ה-חרדה חברתית הוא בעל ההשפעה השלילית הרבה ביותר על התפקוד. התערבות בית הספר בדרכים שונות, למשל מפגשים עם פסיכולוג ילדים או אימון מיומנויות חברתיות או לימודיות, יכולות להיות מועלות.

להורים  - מומלץ מאוד לקרוא וללמוד על ההפרעה ולכך הגביר את מודעותם לחוויות הילד. במקרים רבים תפגשו את עצמכם בגיל הילדות או הנעורים, וזה אתגר פסיכולוגי מורכב בפני עצמו. 

חשוב גם לשמור על קשר ותיאום עם המורים, יועצת השכבה,חונכים ושאר סגל בית הספר, וכן לתת לילד הזדמנות לחשוף את עצמו למצבים מעוררי פחד.

חשוב לא לדבר בשם הילד, אלא לשבח אותו כאשר הוא מצליח לעמוד במצב שמעורר בו חרדה חברתית.

כדי להניע שינוי יש לבחור ביעדים ריאליסטיים, כמו הצטרפות לחוג חברתי או הכרות עם חבר חדש ולאחר מכן לנסח צעדים עד להשגת היעד.

כדאי גם לעודד פעילויות מרגיעות, כמו אמנות, מוזיקה, יוגה או כתיבה.

יש להקשיב לילד היטב כדי להבין מה הוא חווה ועל מה עליו להתגבר ולהזכיר לו את הצלחותיו כדי לבנות את הביטחון שלו.

אם החרדה הופכת חמורה יש לפנות לעזרה. לפעמים יש בעיות שהן גדולות מכדי יכולתם של ההורים להתמודד עמן ודורשות התערבות פסיכולוגית מקצועית.

 

הורים יקרים, 

קשה לחיות עם חרדה חברתית,

אך ניתן לנהל את הסימפטומים

באמצעות טיפול נכון.

 

למרות הקושי בפנייה לעזרה, הרוב המוחלט

של הסובלים מחרדה חברתית

שעשו זאת אינם מתחרטים על כך.

אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לשיחת הכוונה!

 

 

 

 

חרדה חברתית אצל ילדים ובני נוער
ילדים ומתבגרים עם הפרעת חרדה חברתית (חרדה חברתית) עשויים לחיות עם סימפטומים אל תוך הבגרות מבלי שיאובחנו לעולם. למרות שמדובר בהפרעה הנפשית השלישית בתפוצתה, הורים ומורים רבים אינם מכירים את תסמיניה אצל ילדים ומתבגרים. חרדה חברתית כולל פחד עז או פוביה ממצבים חברתיים או הופעות. על אף שמרבית הנערים חווים תקופות של חרדה נורמלית הקשורה לשינויי ההתבגרות, מי שלוקה ב-חרדה חברתית יחווה פחד לא מידתי מפני המצבים הללו. אצל חלק מהמתבגרים יהפוך חרדה חברתית לכרוני ויפגע בהישגיהם בלימודים, בפעילויות שלאחר שעות הלימודים וביכולתם ליצור חברויות. ילדים ונערים יכולים להיות מאובחנים בצורה מוכללת של חרדה חברתית או בחרדה הספציפית למצבים הכוללים הופעה. מבחינת הסימפטומים ישנה חשיבות לגיל. אצלי ילדי גן יש לשים לב לפחד מדברים חדשים, רגזנות, בכי או יבבות, קיפאון או הצמדות וסירוב לדבר. אצל ילדי בית ספר יש לשים לב לפחד לקרוא בקול או לענות לתשובות בכיתה, לדבר עם ילדים או מבוגרים, לעמוד מול הכיתה, להשתתף בפעילויות הכוללות הופעות מוזיקליות או אתלטיות, להזמין אוכל במסעדות, להשתתף במסיבות יום הולדת או לארח חברים, כמו גם דאגה מפני שיפוט של אחרים וסירוב להשתתף בפעילויות או ללכת לבית הספר. זאת ועוד, ילדים עם חרדה חברתית יטו יותר ממבוגרים לחוות תסמינים גופניים כמו כאבי ראש או בטן ובחילה. אצל מתבגרים יש לשם לב אם הנער שקט, מתבודד, נסוג אם מעודדים אותו לדבר, מהסס, פאסיבי, מוטרד מדי בנוגע להערכות שליליות, מפחד ממבוכה או השפלה, משלב זרועות, מרכין ראש, מפגין הבעות פנים מעטות או מחזיק בהרגלים עצבניים. בנוגע להתנהגותו בבית הספר יש להבחין אם ביצועיו ירודים, אם הוא אינו מרים יד בשיעור, נמנע מבני כיתתו מחוץ לכיתה, מפחד להופיע מול הכיתה או לדבר בפומבי, חש אי-נוחות באור הזרקורים, יושב לבד בספריה או בקפטריה, מפחד לבקש עזרה מהמורה, מפחד להיכנס לכיתה באיחור, מסרב ללכת לבית הספר או נושר מהלימודים. ביחס להתנהגותו עם חבריו, יש לבחון אם הוא חש אי-נוחות בקבוצות, בעל מעט חברים, מפחד להתחיל או להשתתף בשיחה, מפחד לבקש מאחרים להיפגש, מפחד להתקשר אל אחרים, נמנע מקשר עין, מדבר בשקט או ממלמל, נראה באופן תמידי לא שייך או חושף רק מעט על עצמו כאשר הוא מדבר עם אחרים. לנערים עם חרדה חברתית חיסרון בכל תחומי החיים, ואלה הלוקים בהפרעה באופן חמור ינשרו מבית הספר או יסרבו לצאת מהבית. כהורים, חשוב להיות מודעים לכך שלא כל התנהגות שעשויה להיות סימפטום ל-חרדה חברתית בהכרח מצביעה על קיומה של ההפרעה, אך אם ההתנהגויות הללו נוכחות באופן קבוע וגורמות לדאגה, יש לשקול לפנות להערכה אצל פסיכותרפיסט. חרדה חברתית שאינו מטופל יכול להגביר את הסיכון לבעיות נפשיות אחרות בשלב מאוחר יותר בחיים, ביניהן דיכאון, הפרעות אכילה, צריכת חומרים אסורים ואף רעיונות אובדניים. כמו אצל מבוגרים, גם אצל ילדים ומתבגרים חרדה חברתית יכול לנבוע מגורמים גנטיים, סביבתיים, חברתיים ומוחיים/ביולוגיים. הורים רבים מאשימים את עצמם במצב, אך חשוב לדעת שלרוב מדובר בשילוב של גורמים. הדבר החשוב ביותר שהורה יכול לעשות הוא לתמוך בילד ולסייע לו. אבחנת חרדה חברתית אצל ילדים ונוער כוללת הערכה של התסמינים במספר הקשרים. פעמים רבות הערכה זו כוללת פרספקטיבות של ההורים והמורים ועשויה להשתמש ברישומי בית הספר. ההפרעה עלולה לעבור מתחת לרדאר אם ההורים והמורים מפרשים את תסמיניה כביישנות. מודעות להפרעה היא קריטית ואבחנה והתערבות מוקדמות דרושות למניעת פגם ארוך טווח. עוד נבדקים בהערכה מצבים רפואיים פוטנציאליים שעשויים להימצא בשורש ההתנהגות ונבדקת גם האפשרות של בריונות. אם הילד בסיכון לפגיעה עצמית או להתאבדות, הדבר מקבל מענה מידי. הקריטריונים הנדרשים לאבחון מבוגרים חלים גם על ילדים ונוער, אך ישנן כמה הסתייגויות: ילדים ונערים עלולים שלא לזהות שהפחדים שלהם אינם רציונאליים, והחרדה שלהם חייבת להיות נוכחת כאשר הם נמצאים באינטראקציה עם בני גילם, לא רק מבוגרים. הטיפול ב-חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים נועד לעזור להם להפחית את החרדה ולאפשר להם להתמודד עם בית הספר והתפקוד היומיומי. בין הטיפולים שעשויים להיות אפקטיביים נמצאים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפול משפחתי ותרופות מקבוצת SSRI, כמו פקסיל, זולופט, פרוזק וקסנקס. נוסף על הטיפולים הסטנדרטיים, ישנן אסטרטגיות התמודדות שמורים, הורים ותלמידים יכולים ליישם לניהול חרדה חברתית בבית הספר ומחוצה לו. בתי ספר יכולים לשחק תפקיד חשוב בתהליך, שכן זהו המקום בו פעמים רבות ה-חרדה חברתית הוא בעל ההשפעה השלילית הרבה ביותר על התפקוד. התערבות בית הספר בדרכים שונות, למשל פסיכולוג או אימון מיומנויות חברתיות או לימודיות, יכולות להיות מועלות. להורים מומלץ לקרוא על ההפרעה ולהגביר את מודעותם לחוויות הילד. חשוב גם לשמור על קשר ותיאום עם המורים, היועצים ושאר סגל בית הספר, וכן לתת לילד הזדמנות לחשוף את עצמו למצבים מעוררי פחד. אין לדבר בשמו, אלא לשבח אותו כאשר הוא מצליח לעמוד במצב שמעורר בו פחד. יש לבחור ביעדים ריאליסטיים, כמו הצטרפות למועדון או הכרות עם חבר חדש ולאחר מכן לנסח צעדים עד להשגת היעד. כדאי גם לעודד פעילויות מרגיעות, כמו אמנות, מוזיקה, יוגה או כתיבה. יש להקשיב לילד היטב כדי להבין מה הוא חווה ועל מה עליו להתגבר ולהזכיר לו את הצלחותיו כדי לבנות את הביטחון שלו. אם החרדה הופכת חמורה יש לפנות לעזרה. יש בעיות שהן גדולות מכדי יכולתם של ההורים להתמודד עמן ודורשות התערבות מקצועית.

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020