ההיסטוריה של הטיפול ב-PTSD | שלושת הגלים משנות ה-50 ועד 2020

דרג פריט זה
(2 הצבעות)
היסטוריה של הטראומה הנפשית היסטוריה של הטראומה הנפשית Image by Gerd Altmann from Pixabay

איך התפתח הטיפול ב-PTSD מבחינה היסטורית?

כתיבה: 

איתן טמיר פסיכולוג ומטפל, תמונות

המאמר נסקר ע״י איתן טמיר, MA, ראש מכון טמיר;

טמיר פרסם מאמרים על טיפול פסיכולוגי בטראומה

וחקר טיפול בטראומה עם פרופ׳ אלי זומר מאונ׳ חיפה,

פרופ׳ ברט ליץ ופרופ׳ שירה מגן

מהמכון האמריקאי לטיפול בטראומה בבוסטון;

הנחה אנשי מקצוע במשך שנים רבות בנושא פסיכוטראומה

במסגרת עמותת נט״ל (נפגעי טראומה לאומית בישראל), ניהל את ער״ן בחיפה,

לימד בקורס להכשרת קב״נים והדריך מודיעי נפגעים בצה״ל;

והציג בכנסים מקצועיים בנושא טראומה נפשית בישראל ובחו״ל.

 

 

עריכה אחרונה:

17 לספטמבר 2020 ☑️


  

 

לאורך 40 השנים האחרונות התפתח משמעותית המחקר, התיאוריה והטיפול ב-PTSD.

גל המחקר של שנות ה-70 כנראה איננו מקרי:

ההקשר ההיסטורי של סיום המלחמה בויאטנם ובצפון מזרח אסיה, אילצה את עולם בריאות הנפש האמריקאי להיכנס לעובי הקורה של חקר האבחון והטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית,

שכשלעצמה הוגדרה ההפרעה כ-PTSD רק ב-1980. נגיע לזה בהמשך. 

גם אצלנו בארץ התבקשה הפסיכיאטריה הישראלית להתמודד עם אלפים של לוחמים, הלומי קרב ופדויי שבי, שחזרו פצועים בנפשם ממצרים ומסוריה. 

 

את התפתחות הטיפול בפוסט-טראומה ניתן לתאר גלובלית כמורכבת מ-3 גלים: 



הגל הראשון - ״בואו נדבר על זה״

הגל הראשון החל בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר הנס סלייה, אנדוקרינולוג קנדי, פיתח את תאוריית הסטרס וטבע את מושג הדחק הנפשי, שלצדו תיאר את תגובות החירום שמאפיינות את מצב העוררות של מערכת העצבים הסימפטטית, שכונתה ״הילחם או ברח״ (fight or flight).  

בשנות ה-70 עדיין הייתה הבנת הטראומה מוגבלת מאוד והטיפול השיחתי היה האופציה הרווחת ביותר עבורה, מתוך מחשבה שאם המטופל ידבר עם המטפל על המאורע הטראומטי, המטפל יוכל להגיע עד לשורשי הטראומה ולסייע לו להחלים. 

בימי הגל הראשון המוקד היה במרחב הנפשי בלבד. היו כבר אומנם רמזים להשפעת הגוף על ההפרעה ועל ההחלמה, אך רק מטפלים מעטים השתמשו בה ברמה הפרקטית, והיכולת להסביר כיצד גופנו עובד, או איך טיפול שיחתי משפיע על המוח, לקתה עדיין בחסר.  הרציונל הקליני התבסס על יסודות התיאוריה הפסיכואנליטית, לפיהם מגע ישיר עם כאב טראומטי עמוק ומודחק ייצור תהליך יזום של שחזור, אבריאקציה באמצעות קטרזיס, שישחרר את הנפש הסובלת מהחוויה הטראומטית.  

 

הגל השני - הגדרת הטראומה וחיבור לגוף

עם הזמן, חוקרים ומטפלים החלו להבין שבתאוריה זה עובד יופי, אבל המציאות רחוקה מתוצאות חיוביות שניתן להתייחס אליהן כמסגרת טיפולית שיטתית וניתנת להכללה. 

הגל השני הוביל חוקרים ומטפלים, דרך ניסוי ותעיה (לפעמים באמצעים מייסרים למדי עבור המטופלים) לפגוש את מגבלות הטיפול השיחתי, הפסיכותרפי. 

העולם הקליני החל להפנים ששיחה אודות האירוע הטראומטי, מעמיקה ויסודית ככל שתהיה, לא רק שאינה עוזרת, אלא צופנת בחובה סיכונים ברורים. במקרים רבים מדי, המטפל עורר אצל המטופל את הטראומה מחדש, בהיסח הדעת, בעיקר כאשר ההתערבות הקדימה את שעתה. 

הגדרת האבחנה הפסיכיאטרית של PTSD  לראשונה ב-1980 עוררה כמובן פולמוס מומחים סוער, אולם עצם ייסוד של סיווג מקצועי ספציפי בבריאות הנפש לטראומה נפשית מילא פער חשוב בתאוריה ובפרקטיקה הפסיכיאטרית. בעצם, מבחינה היסטורית, השינוי המשמעותי ביותר שקרה עם שילוב הפרעת PTSD בשיח הרשמי היה הסכמה כי הסוכן האטיולוגי (הסיבתי) לתסמונת פוסט-טראומה נמצא מחוץ לאדם (כלומר אירוע טראומטי חיצוני) ולא משקף חולשה אינדיבידואלית-אישיותיות אינהרנטית (שנקראה בעבר במגוון שמות, בינהן ״נוירוזה טראומטית״). מושג ה"טראומה" הפך למפתח שבאמצעותו מובן הבסיס המדעי והביטוי הקליני של PTSD, וזה חברים, היה חדש לגמרי…

 ה-DSM-IV הלך צעד נוסף עם קריטריונים אבחנתיים  ל- PTSD כולל היסטוריה של חשיפה לאירוע טראומטי ותסמינים מכל אחד משלושה מקבצים: זיכרונות פולשניים (פלאשבקים), תסמיני המנעות ועוררות יתר פיזיולוגית. קריטריון חמישי התייחס למשך הסימפטומים; וקריטריון אחרון קבע כי תסמיני PTSD חייבים לגרום למצוקה משמעותית או לקות תפקודית.

עם התפתחות ההבנה שלעתים קרובות יותר זיכרון הטראומה ישמר בצד הימני של המוח, אותו החלק שאינו חושב במילים, מטפלים החלו להשתמש בהתערבויות שהיו פחות תלויות בדיבור, ונחשבו עד אותם ימים לטאבו, בהן דמיון מודרך, טיפול SE, היפנוזה ו-EMDR (הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים). 

לצד התפתחות המדע סביב תגובות המוח לטראומה, גדלה הבנתם של מטפלים, והם החלו להכיר בכך שלא כל מי שחווה אירוע טראומטי לוקה בתסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). למעשה, מרבית האנשים שיחוו אירוע טראומטי לא ילקו ב-PTSD. כאשר החלו לחקור מי כן לקה בתסמונת ומי לא, הדבר היווה פתח להבנה אילו גורמים עשויים לחזות רגישות גבוהה יותר לטראומה. בעקבות התגליות הללו התפתחה החשיבה אודות טראומה ונוסף מצב שלישי של ״קפיאה (או מוות מזויף) לתגובת ה״לחימה או בריחה״. 

הדבר הוסיף בהירות לחשיבה אודות הטריגרים ל-PTSD, הרחיב את אופציות הטיפול כך שיכללו גישות חושיות מוטוריות ופתח צוהר אל מורכבותה וסיבוכיה של טראומה מרובה, בהשוואה לאירוע טראומטי אחד. 




 

 

הגל השלישי - גוף, נפש ומוח

נדמה שרק בשנים האחרונות מתקדם המחקר עם טיפול בפסיכו-טראומה לגל שלישי, בו חידושים בנושא טיפול בטראומה מתחילים להגיע לשיא חדש, כאשר מופיעות עוד ועוד שיטות טיפול יעילות, מפרדיגמות יצירתיות ומסתעפות, לעבודה עם לוקים בטראומה. 

הודות לכל המחקרים שנעשו, כיום מתאפשר במידה רבה לצפות מי ילקה ב-PTSD ומי לא, ויותר מכך – יש הבנה טובה של הסיבות בעטיין יש אנשים הלוקים בתסמונת. 

זאת ועוד, מכיוון שמחקרים במדעי המוח חשפו כיצד אזורים שונים במוח ובמערכת העצבים מגיבים לאירועים טראומטיים, נדחקה הצידה החשיבה אודות טראומה בצד ימני/שמאלי של המוח, ובמקום זאת מדברים היום על שלושה אזורים במוח: 

  • קליפת המוח הקדם-מצחית

  • המוח הלימבי

  • גזע המוח, הפרימיטיבי יותר

 

הידע העכשווי מתוחכם יותר בנוגע לזיהוי החלק במוח שזקוק להתערבות, כאשר ידוע, למשל, שגזע המוח יכול לפקוד על תגובת השבתה, העוקפת לחלוטין את קליפת המוח הקדם-מצחית ועל ידי כך מנטרלת גם כל תחושת ״בחירה״ מודעת אצל המטופל. 

עוד התבהר תפקידה של מערכת העצב התועה (Vagal) בתגובת הקיפאון, ונצבר ידע אודות התפקיד שממלאים מעגלים העצביים המעריכים את מידת הסיכון מסיגנלים בסביבה, ביצירת תחושת ביטחון.  

ההבנה כיצד הגוף והמוח מגיבים יחד לטראומה היא הפתח לגל השלישי. 

כיום המומחים מתחילים להשתמש בטכניקות חדשניות כמו נוירופידבק (פיתוח מתקדם של שיטת הביופידבק)  תרפיה של המערכת הלימבית ובגישות אחרות מוכוונות מוח וגוף שכוללות פרספקטיבות פולי-וגאליות. 

טכניקות אלה הן כלים רבי עוצמה שיכולים להציע תקווה למי שתקוע במעגל של ריאקטיביות, בושה וחוסר תקווה.

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020