אידיאליזציה ודווליואציה | הגנה בה גודל הציפייה כגודל האכזבה

אידיאליזציה ודווליואציה

אידיאליזציה ודווליואציה

Idealization and devaluation

 

כתיבה:

מילי רביד, פסיכולוגית קלינית מומחית,

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית

 

עריכה:

איתן טמיר,  (MA),

ראש מכון טמיר 

 

 

מהי הגנה של אידיאליזציה - דווליואציה?

הנטייה לייחס יכולות גרנדיוזיות, אומניפוטנטיות, כלפי אנשים אחרים או להפחית מערכם, תוך עיוות מאפייניהם האובייקטיביים (לחיוב או לשלילה בהתאמה).

מנגנון הגנה זה מאפיין גם הגנה פרימיטיבית, כאשר הייחוס המאדיר לאחר קיצוני ומתבטא בסגידה מוחלטת.

הוא יכול להיחשב גם כמנגנון משני, כאשר מעורבת בו פעילות מנטלית מפותחת יותר המעריצה את האחר אך באופן הרבה יותר ותוך כדי הכרה בחלקים נוספים של האחר.

 

 

שימוש התפתחותי תקין באידיאליזציה ודווליואציה

שלב ההתפתחות הנורמטיבי מבחינת התינוק, לאחר שהשיג את ההבנה בדבר גבולות יכולותיו האומניפוטנטיות, הוא להחזיק בדעה שהוריו הם כל יכולים.

ההתפתחות הפסיכולוגית של הילד כוללת בתוכה הבנה וידיעה שהוא ואמו אינם ישות אחת.

היות והתינוק מונע מסקרנות ומצורך לחקור את הסביבה, הוא נתקל ביותר ויותר דברים חדשים, מפחידים, חסרי פשר.

הוא צריך לדעת בתוכו שיש שם מישהו כל יכול, שיהיה ביכולתו להושיע אותו מכל מצב שלא יקרה בדרכו.

שלב זה של האדרת ההורים הכרחי גם בשביל שמאוחר יותר יוכל הילד הגדול יותר לעבור את שלב הדה- אידיאליזציה שלהם, יבין שהם אינם כל יכולים וכך יוכל להמשיך את תהליך הספרציה-אינדיבידואציה מהם.

 

 

שימוש יתר באידיאליזציה ודווליואציה

לצד הגרסה ההכרחית והבריאה של האדרת ההורים קיימת גם הגרסה הפתולוגית.

נראה כי ישנם אנשים אשר לא הצליחו לעבור דרך שלב זה בילדותם באופן מוצלח.

הם לא חוו הורה שעמד בנטל האידיאליזציה וגאל אותם מרגשות החרדה המשתקים של הילד הקטן המגלה את עוצמות העולם.

היעדר הורה כזה להתחבר אליו מנע בהמשך את ההפנמה של יכולות התמודדות אדפטיביות עם דרישות המציאות.

כתוצאה מכך אנשים אלו מסתובבים כבוגרים בעולם אך חשופים כביום היוולדם – הם אינם מסוגלים מתוך עצמם להתמודד עם דרישות המציאות מחד ועם הבושה הנלווית לכישלון שלהם מאידך.

לשם כך הם באופן מתמיד מחפשים כל הזמן אדם אחר לרומם אותו, להיטמע בתוכו, להאדיר אותו.

המחשבה הלא מודעת היא שהאומניפוטנטיות המיוחסת לאחר תעבור אליהם ותביא מזור לחרדת חוסר הקומפטנטיות שלהם ולתחושת הבושה המלווה אותה.

ההשתוקקות לדמות מטפלת כל יכולה שאפשר יהיה לנכס את נפלאותה לעצמי ולהתבשם לאורה אינו מש מהם כל החיים.

 

אפשר לראות את המחירים של שימוש יתר במנגנון זה בנהייה פנטית אחרי מנהיגים בעלי נטיה להאדרה עצמית ולשליטה אומניפוטנטית – כוהני דת למיניהם, גורו, מנהיגים פוליטיים וחברתיים ועוד.

ככל שהתחושה הפנימית יותר אימפוטנטית כך הצורך בדמות גרנדיוזית לשאוב ממנה גדלה.

למשל – מצב האומה הגרמנית שנהתה אחרי היטלר, ההמונים שהתאבדו על פי מוצא פיו של הגורו שהנהיג אותם – ג'ים ג'ונס. 

 

תחושת הנחיתות כתוצאה מהיעדר ראשוני של דמות אידיאלית מופנמת גורם לאנשים מסוימים להתנהל בחיים כמו במשימת כיול מתמדת – הם מודדים את עצמם בהשוואה לאחרים ללא הרף ומנסים לפצות על חרדת הנחיתות שמאיימת לעלות מתוך השוואה זו דרך חיפוש והידבקות לדמות אידיאלית ודרך השקעה גדולה בקידום העצמי.

אנשים אלו נחשבים נרקיסיסטיים, שכן הם חווים את העולם דרך סרגל השוואה לעצמם ומנסים להתקדם דרך אחרים.

כתוצאה מכך נוצר מצב שבו ההערכה העצמית שלהם ויכולתם לאהוב את עצמם תלויים במה שאחרים חושבים עליהם.

אנשים שהגנה זו היא הדומיננטית אצלם נעים במעגל איום של אידיאליזציה ודווליואציה.

כגודל הציפייה שלהם מהאדם האחר כך גם גודל האכזבה ממנו. 

הרי אין אדם בשר ודם שיוכל לספק לאורך זמן את הפנטזיה האידילית שהנרקיסיסט טווה סביבו והאכזבה היא הכרח המציאות.

 

 

פיצול

מגננון האידיאליזציה ודווליואציה מתבסס על פיצול: 

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית, למשל, מאופיינים בנטייה חזקה לפיצול, המתבטאת בראיית אחרים כטובים באופן מוחלט, או כרעים ללא תקנה.

 

אצל חלקם, התווית שהדביקו לאדם לא תשתנה ותישאר קבועה, בעוד אצל אחרים, ההסתכלות על האחר יכולה להתחלף מטוב מוחלט לרע מוחלט, ושוב חזרה לטוב, לרוב באופן פתאומי ולא צפוי.

 

דפוס זה, מתאפיין גם בהסתכלות על סיטואציות; הדבר יתבטא באמונה לפיה אירועים בחיים מתנהלים או בצורה מאוד טובה או בצורה גרועה, דרך עיניים בינאריות.

כך למשל, כאשר הם עושים טעות אחת כמו קבלה של ציון נמוך במבחן או ביצוע החלטה לא נכונה, הם עלולים לקטלג עצמם כטיפשים, ככישלון מוחלט או ככאלו שגרועים בכל דבר. 

 

 

אידיאליזציה ודווליואציה בטיפול פסיכולוגי

יש למעשה 3 מצבים שונים שיכולים להוות קושי במהלך טיפול פסיכולוגי, בהם המטופל עושה דה-וולואציה של המטפל, בשלושה שלבים שונים של הטיפול.

שלושת המצבים שונים ביניהם ודורשים התייחסות שונה:

  • בתחילת הטיפול, מה שנראה כדה-וולואציה זה בעצם התנגדות להעברה, פחד מההעברה החזקה שיכולה להיווצר. לדוגמא: מטופלת שאמרה למטפל בתחילת הטיפול: "אני סומכת יותר על הקלונקס שלי מאשר עליך". זו יכולה להיות התקפה על המטפל כהגנה מפני פגיעה משוערת שהמטופלת פוחדת שתתרחש. 

 

  • דה-וולואציה במהלך הטיפול, זה בעצם כעס של המטופל כשהוא מרגיש שצרכיו לא מסופקים או שהיה כשל אמפתי כלשהו. לדוגמא: המטופל שלא ידעתי שהפעמון מקולקל, אמר לי "אני לא צריך אותך, אני לא רוצה לדבר איתך". התקפה על המטפל כהגנה מפני פגיעה שבהרגשתו של המטופל קרתה.

 

  • דה-וולואציה לקראת סיום הטיפול, סוג של דה-אידיאליזציה, כשהמטופל לומד להכיר את המטפל ולהתייחס אליו כפי שהוא.

 

  • יש סוג נוסף של דה-וולואציה לקראת סיום הטיפול, שזה לא דה-אידאליזציה, אלא קושי של המטופל עם הפרידה. עדיף להיפרד ממישהו "לא שווה" אז "לא עזרת לי בכלום". חשוב לעזור למטופל להבין מה בעצם קורה.

  

 

 

מקורות:

 

 

ערך ויקיפדיה:

 https://en.wikipedia.org/wiki/Idealization_and_devaluation

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021