מכון טמיר לפסיכותרפיה
ניתוח פסיכוכירורגי (psychosurgery) מתבצע במאה ה-21 רק במצבים קליניים עמידים לטיפול תרופתי ופסיכותרפי.
מדובר בהליך רפואי פולשני במידה מזערית, אך בהיותו פולשני נחשב למענה שלא רצים להשתמש בו.
עם זאת חשוב לציין שהניתוחים נחשבים בטוחים יחסית ובמקרים ריבם שווים ביחס לתוצאות.
במרבית המקרים מטרת הניתוח היא הפחתה של תוקפנות ואימפולסיביות, מחלת פרקינסון, אפילפסיה, הפרעת OCD קשה ובמקרים חריגים גם באנורקסיה.
קיימות 4 פרוצדורות כירורגיות מרכזיות:
סינגולוטומיה קדמית (anterior cingulotomy)
טרקטוטומיה תת-זנבית (subcaudate tractotomy)
לוקוטומיה לימבית (limbic leucotomy)
קפסולוטומיה קדמית (anterior capsulotomy)
בכל ארבעת הניתוחים הללו מבצע המנתח חיתוך יזום במערכת הלימבית או במבנים מוחיים סמוכים, כך שניתן להתייחס אליהם גם כ״ניתוח במערכת הלימבית״.
ההיסטוריה של ניתוחי מוח
פסיכוכירורגיה התמקדה בעבר בטיפול בפסיכוזה או בהפרעות נפשיות קשות אחרות.
הטכניקה פותחה לראשונה על ידי אנטוניו אגש מוניש, נוירולוג פורטוגלי שנחשב לאבי הפסיכוכירורגיה המודרנית ומפתח ניתוח הלובוטומיה (שנעשה באמצעות קידוח חור בגולגולת, בתהליך שנקרא דאז Trepanning).
התערבות ניתוחית מוחית בוצעה לראשונה בשנת 1935 על ידי עמיתו של מוניש, אלמיידה לימה.
הפופולריות ושל ניתוחי מוח פרחה לשנים ספורות, אבל ננטשה בגלל שימוש לא הולם ולא מספיק סלקטיבי בניתוחים כאלה למגוון אינדיקציות קליניות, ללא התבססות על ראיות אמפיריות לתוצאות מספקות.
היעדר קריטריונים מוסכמים לאבחון מדויק עבור הרבה הפרעות פסיכיאטריות, יחד עם תיעוד לקוי, הובילו למחלוקת סוערת סביב תחום זה.
איך מתבצעים כיום ניתוחים פסיכוכירורגיים?
הניתוח מתקיים בהרדמה כללית, תוך שימוש בשיטות סטריאו-טקטיות, בהן פיסת מוח זעירה נחתכת או מוסרת.
סינגולוטומיה
סינגולוטומיה, או סינגולוטומיה קדמית, הוא ניתוח שאמור לנתק את מסלולי הכאב במוח.
המטרה היא לגרום הרס מזערי נקודתי בפיתול החגורה הקדמי כדי לנתק את קשר הסינגולום.
גרימת הרס קדמי ונפח כללי נמוך של הרס נקשר לתוצאות יותר טוב.
התהליך הזה נראה מבטיח במקרים של OCD עמיד לטיפול, כי הוא מביא לשיפור משמעותי בסימפטומים ולמעט מאוד השפעות קוגניטיביות שליליות.
לעיתים משלבים מנתחי מוח בין סינגולוטומיה לבין קפסולוטומיה בשתי ההימספרות (שני הצדדים).
שילוב כזה יכול להפחית אגרסיביות ולשפר את המצב הכללי של המטופל, עם יחסית מעט סיבוכים.
טרקטוטומיה תת-זנבית
טרקטוטומיה תת-זנבית (SCT) מתמקדת בהרס המסלולים הביפרונטליים מול הגרעין הזנבי באמצעות שתלי איטריום רדיואקטיביים שמחברים את הסיבים מהקורטקס הפרונטלי והאמיגדלה להיפותלמוס, כדי לווסת את עוצמת התגובה הרגשית.
לא נצפתה הנמכה קוגניטיבית אבל כן דווח על אובדן זיכרון וגם כמה משימות שבוצעו ברמה ירודה, אבל תופעות הלוואי הללו זמניות ונחשבות לכאלה שקורים יותר בגלל בצקת שלאחר ניתוח באונה הקדמית מאשר לנזק מוחי קבוע. שיעור התגובה הוא 70-100%.
לוקוטומיה לימבית
לוקוטומיה לימבית היא שיטה פולשנית מזערית שבה נעשה שילוב בין סינגולוטומיה ל-SCT כדי להשפיע על מערכת העצבים האוטונומית ועל תגובות המטופל.
נצפה שיפור ב-80% מהמטופלים.
קפסולוטומיה קדמית
ניתוח זה מתבצע לרוב בלייזר וכולל חיתוך בחלק הקדמי של הקופסית הפנימית ונועדה להפריע לקרינה הפרונטו-תאלמית.
דווח על 78% שיפור בסימפטומים של OCD עמיד.
התוצאות של ההליכים האלה תוארו כמצוינות בכמה מחקרים קטנים על מטופלים עם הפרעות אפקטיביות או OCD עמידים לתרופות.
יותר ממחצית מהמטופלים הראו תוצאות הרבה יותר גבוהות במדדים של רווחה וביצוע משימות. ב-OCD - סינגולוטומיה, טרקטוטומיה תת-זנבית, לוקוטומיה לימבית וקפסולוטומיה השיגו תוצאות טובות אצל 56%, 50%, 61% ו-67% בהתאמה, ובהפרעות אפקטיביות 65%, 68%, 78% ו-55% בהתאמה.
בסה״כ עלה שקפסולוטומיה קדמית או לוקוטומיה לימבית יכולות להיות עדיפות ל-OCD, ולסינגולוטומיה יש הכי פחות השפעות שליליות.
הדימיון בשיעורי ההשפעה מציע שהניתוחים האלה לא ספציפיים בתועלות שלהם ולכן אולי אפשר להשתמש בהם לספקטרום של הפרעות נפשיות, עם צפי לאחוזי הצלחה גבוהים במקרים שבהם ההפרעה מתמידה למרות שניתן טיפול רפואי מתאים.
לפי מחקר אחד, אפילו בסטנדרטים הכי מחמירים - 25-50% מהמתמודדים עם OCD עמיד מפיקים תועלת קלינית מניתוח כירורגי, ובקריטריון יותר כללי אפשר למדוד שינוי ניכר ב-50-70% מהמטופלים.
צפו בכתבה שמתארת מקרה של מנותח מוח, ממקור ראשון:
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
עדכון אחרון:
1 באפריל 2022
מקורות והמלצות קריאה:
https://www.news-medical.net/?tag=/Psychosurgery