הדרכת הורים בהרצליה 

מכון טמיר מציע הדרכת הורים איכותית עם מומחים בכל איזור השרון:

בהוד השרון, כפר סבא, רעננה, חדרה, נתניה, רמת השרון,

עמק חפר, לב השרון, חוף השרון ודרום השרון

הורים רבים נרתעים מאנשי מקצוע שתפקידם להגיד להורים מה לעשות. הם מרגישים, ובצדק, שהם אלו שבעלי הידע אודות ילדיהם, מכירים אותם טוב יותר מכל אחד אחר ואוהבים אותם יותר מכל, ולכן מדוע שאדם מבחוץ יוכל לפתור בעיה שלא הצליח לפתור ההורה. הדרכת ההורים, בניגוד למה שחושבים רבים, אינה מערערת על הנחות אלה, כי אם להפך- מחזקת אותן ומשתמשת בהן.

אנשי מקצוע המוסמכים להדרכת הורים, במרבית המקרים אינם מפקפקים לרגע בכך שההורים הם המומחים הגדולים ביותר בכל הנוגע לילדיהם הפרטיים, והם אלה שרוצים את טובת ילדיהם יותר מכל. הדרכת ההורים משתמשת בדיוק בהיכרות הזאת, בתיאור ההורים את קשיי ילדיהם ואת אישיותם הייחודית, על מנת לחשוב על הדרכים בהן יוכל ההורה לסייע לילד, מתוך היכרות מעמיקה עימו. למעשה, הדרכת הורים כלל אינה יכולה להתממש מבלי אהבתו האינסופית של ההורה לילד, ומבלי הידע המעמיק שברשותו בכל הקשור בילדו.

בעזרת תיאור ההורים את ילדם, מקבל איש המקצוע תמונה של המצב בו נמצא הילד, הקשיים עימם מתמודד, דרכי ההתמודדות שלו ומה הן מעידות על מצבו הנפשי. כל הידע הזה, המתקבל בזכות ההורים, מאפשר לאיש המקצוע לזהות איפה ניתן ליצור שינוי בהתנהגות למול הילדים או במערכת היחסים עימם, כך שיטיב עם התמודדותם ויסייע להם בהתפתחות תקינה. איש המקצוע משקף להורים את תמונת המצב, אשר לעיתים, מעצם חוסר האובייקטיביות שלהם, הם מתקשים לראותה, וכאשר תמונת המצב ברורה יותר- הדרך להקלה ולפיתרון נגישים יותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים ו-CBT לילדים <

מקורות תמיכה מקצועיים להורים בקהילה: 

מרכז מ.ט.ר.ה. - עיריית הרצליה - הדרכת הורים

הדרכת הורים בירושלים

פסיכותרפיה לילדים ולנוער היא עולם בפני עצמו, וכוללת טיפול גם עזרה והדרכה להורים. 

פסיכותרפיסטים של ילדים ונוער צופים במטופליהם הצעירים ומגיבים לרגשות המתוקשרות דרך האופן בו הילד מתנהג ומשחק. את מסגרת החשיבה המנחה אותם מיישמים הפסיכותרפיסטים גם בטיפול בהורים ובמשפחות, כמו גם בהכשרת צוותים העובדים עם ילדים ומשפחותיהם, על מנת להקנות להם הבנה עמוקה יותר אודות נקודת המבט של הילד והמתבגר.

בפועל, פסיכותרפיסטים פוגשים ילדים וצעירים בפגישות אינדיווידואליות או כחלק מקבוצה עם ילדים נוספים או עם קרובי משפחה. במהלך מערכת היחסים עם המטפל, אצל המטופל הצעיר אמורה להתפתח בהדרגה תחושה שהוא יכול לבטא במילים, במקום בהתנהגות, את מחשבותיו ורגשותיו הבעייתיים ביותר, למשל בלבול, פחד וכעס. המטפל, מצדו, מסייע לילד להבין את חוויותיו ולפתח את העצמי האינדיווידואלי שלו.

במקרים אחרים נפגשים פסיכותרפיסטים עם הורים ומשפחות ללא נוכחות הילד, כאשר לעתים איש מקצוע אחר עובד עם הילד בנפרד.

מפגשים כאלה אמורים להעניק להורים הבנה טובה יותר של התנהגות הילד, כמו גם הבנה כיצד הקונפליקטים האישיים שלהם מפריעים להם במתן מענה נכון לילד, לצרכיו ולבעיותיו.

בפגישותיהם עם אנשי מקצוע אחרים המטפלים בילדים, כגון מורים, עובדים סוציאליים ורופאים, פסיכותרפיסטים מספקים הכשרה, ייעוץ ופיקוח שמטרתם להעניק לאלה כלים יעילים בבואם במגע עם צעירים מעורערים מאוד.

במהלך מפגש טיפוסי עם ילד או מתבגר, תופר המטפל את גישתו למטופל הפרטני, כאשר בדרך כלל הילד אינו מדבר ישירות על הקשיים שהוא חווה, אלא מתקשר אותם דרך משחק בצעצועים המסופקים לו או דרך ציור.

מתבגרים נוטים יותר לדבר על רגשותיהם, ובמפגשים המשלבים הורים וילדים מתבצעת חשיבה משותפת על דפוסי אינטראקציה.

לעין מיומנת, משחק הוא צורת ביטוי ותקשורת רבת עצמה, כאשר הקשר בין המטפל למטופל הוא גורם מרכזי בטיפול. טיפולים כאלה עשויים להתפרס על פני תקופה קצרה של 2-6 מפגשים, או על פני תקופה ארוכה הכוללת פגישות קבועות לאורך שנים.

מחקרים הראו שמבוגרים שטופלו כילדים או כנערים עשויים להרגיש את השפעת הטיפול גם בבגרותם (אפקט המכונה Sleeper Effect). טווח הקשיים שבהם ניתן לטפל באמצעות פסיכותרפיה לילדים ומתבגרים הוא רחב למדי, וכולל בעיות ביחסים חברתיים, הישגים נמוכים בלימודים, תוקפנות, התפרצויות זעם, חוסר ביטחון ותחלואים נפשיים קשים יותר, כולל פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, התנהגות ״דווקאית״, דיכאון וחרדות.

הורות הינה ללא ספק אחד התפקידים המאתגרים, הקשים, המתישים, אך גם המעצימים, המרגשים והיפים ביותר שיש לעולם להציע, וכן היא במידה רבה תפקיד חייו של ההורה. בניגוד להרבה תפקידים בחיינו, הורות הינה תפקיד דינמי, המשתנה כל הזמן עם גדילת הילדים. צרכיהם המשתנים של ילדינו מאלצים אותנו להסתגל מחדש כל העת, ללמוד להיענות לכל הזדקקות חדשה של ילדינו.

ממעבר בין שלבי התפתחות שגרתיים, ועד לאתגרים שאינם שגרתיים ופרטניים עבור ילדינו, אנו מלווים את הקטנים היקרים לנו מכל לכל אורך שנות חייהם הקריטיות ביותר, ומכאן- האחריות הכה כבדה שעל גבינו.

הורים רבים חשים תסכול סביב התפתחות הילד או קושי שנתקל בו, תסכול סביב התנהגויות לא רצויות, או אירועי חיים עליהם אין להם שליטה מלאה כגון מצב כלכלי קשה, התמודדות עם מחלה, גירושין וכיוצא באלה.

לצד התסכול, מגיעים לבטים רבים המתייחסים לכיצד נכון לנהוג עם הילד, מה להגיד ומה לעשות,

כך שיעצב את ההתנהגות או ההתמודדות לצורה הרצויה. מעצם מורכבות העניין- כמעט תמיד אין תשובה אחת נכונה, לפחות לא כזו שנכונה עבור כל הילדים, מה שהופך את ההתמודדות ההורית למסובכת אף יותר. 

קראו עוד על הדרכת הורים <

במקרים אלו, נכנסת הדרכת ההורים. הדרכת הורים ניתנת ע"י איש מקצוע מנוסה ומוסמך להדרכת הורים, אשר במרבית המקרים מכיר לעומק את הקשיים עימם הורים מתמודדים, ובידיו כלים להתמודד גם עם המקרים בהם עדיין לא נתקל. בכליו המגוונים הוא משתמש על מנת להדריך את ההורים בדרך המיטיבה ביותר עבור ילדם, כזו שתיצור את השינוי הרצוי מבלי פגיעה, כעס או פעירת פערים.

הדרכת ההורים מלמדת אותם כיצד להבין את הילד, כיצד לפרש את התנהגותו ואת התמודדותו עם הקשיים בהם נתקל, ומכאן הדרך לשינוי- קלה הרבה יותר.

הורים יקרים,

אם מתגבשת בכם ההחלטה

להתייעץ עם איש/ת מקצוע,

אנו מציעים לך להיעזר

במקצועיות והניסיון שלנו

ומזמינים אותך לשיחת Matching

טלפונית מושקעת.

המטרה היא לתפור אישית

בין המטרות שלכם

לבין המטפל המתאים

שיוכל לעזור לכם ולילד

להגשים אותן.

בשיחה נזהה ברזולוציה אופטימלית

את הכתובת הטיפולית המתאימה להדרכת הורים -

פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים מומלצים בירושלים

בקליניקות העמיתות שלנו בעיר, 

או בשיחת אונליין עם מדריך/ת הורים

אנחנו זמינים פה כל יום, מהבוקר עד הערב

ונשמח לעזור,

תודה ובהערכה, 

המטפלים/ות בילדים ונוער בירושלים

072-3940004

מטפלים/ים עמיתים/ות של המכון באזור ירושלים,

מומחים להדרכת הורים:

בירושלים, גבעת זאב, מעלה אדומים, מבשרת, בית שמש ועוד

דר׳ נירית שלמון ביטון, מדריכת הורים בירושלים

היפרסומניה

ֿ

קשה להתעורר בבוקר -

איך מטפלים בקושי לקום בבוקר?

מהי עייפות נורמלית

ומתי זו היפרסומניה שמצריכה טיפול?

מכירים את אלה שישנים 4 שעות בלילה וזה מספיק להם?

מעורר קינאה, כי רובנו חיים במציאות אחרת.

כולנו נסכים כנראה שלפעמים אין כמו יקיצה טבעית. יש בקרים שבהם אתם פשוט רוצים להישאר במיטה.

תהא הסיבה אשר תהא - אין כמו עוד כמה דקות מתוקות בפוך בעת סתיו (העונה בה אנחנו ישנים הכי הרבה), בעיקר מול יום ארוך שעומד לקראתנו. תנו לנו עוד רגע ע ב׳מיטה החמה' שקשה להיפרד ממנה.

האם השכמה מאוחרת לא בריאה? 

לעיתים הקושי לקום מהמיטה הופך לבעיה של ממש, הן בקרב ילדים והן בקרב בני נוער ומבוגרים. מדובר בקושי שמקבל צורה שונה אצל אנשים שונים, שמקבל ביטוי בכרונוטיפ - הביטוי ההתנהגותי של מקצבי השינה בגופנו. יש המתקשים להתעורר, יש המתקשים לקום לאחר שהתעוררו. יתכן שאתם פשוט צריכים יותר משמעת עצמית, אבל יש חשד לשער שאתם אולי מתמודדים עם הפרעה חדשה, שמכונה Sleep-wake schedule disorder, delayed phase type .

מחקרים אפידמיולוגיים מעלים תמונה די פסימית: מסתבר שינשופי לילה מתמודדים עם סיכון גבוה יותר למות מוקדם, בהשוואה למשכימי קום.

מצד אחד, מחקרים מדווחים שמי שעירני בלילות ומנומנם בימים סובל גם משיעורים גבוהים יותר של סוכרת, הפרעות נפשיות והפרעות נוירולוגיות.  מצד שני, מחקר בריטי חדש, עליו דווח באתר 'מעריב' טוען שמוטב היה אילו בני נוער היו מתחילים את יומם בשעה 11 , ולא ב-7 בבוקר (אמצע הלילה מבחינתם...).

מה גורם לקשיים להתעורר בבוקר? 

גנטיקה

חוקרים מהמחלקה לגנטיקה באוניברסיטת לייסטר פרסמו לאחרונה מחקר בכתב העת Frontiers in Neurology , המצביע על כך שתבניות השינה שלנו, בין אם אנו ציפורי יום או ציפורי לילה, מושפעות על ידי גורמים גנטיים. מחקר אחר, עליו דווח באתר 'מאקו' , מתאר ממש את השפעת הגן הספציפי: 9 ABCC על קשיי שינה אצל ילדים. יש חוקרים התולים את קשיי ההתעוררות בוויסות מלטונין במערכת העצבים המרכזית.

 חשוב לדעת כי לבני אדם, כמו למרבית בעלי חיים, יש תכונה מולדת המכווינה לפעילות מוגברת בשעות האור ומופחתת בחושך. תכונה זו מכונה בשפה המקצועית -  Diurnality. 

סיבות רגשיות

חשוב לדעת שקיים קשר בין מצבו הרגשי של האדם לבין מידת הקושי שלו לקום בבקרים, יכולתו להתעורר ויכולתו לגייס כוחות ולקום, על אף הקושי.

בתקופות חיים קשות, לחוצות, עמוסות, בתקופות של קונפליקטים, של חוסר שביעות רצון, של החלטות חשובות, של משברים ואירועי חיים קשים (כמו משבר גירושים , התמודדות עם אבל ואובדן , פיטורים, קשיים של בן משפחה קרוב ועוד), וכן בתקופות בהן המצב הרגשי לא יציב , או שאנחנו מתמודדים עם חרדה, דיכאון או קשיים רגשיים נוספים.

חשוב לציין כי מרבית הפרעות מצב הרוח קשורות בחוסר או בעודף שינה, כקריטריון אבחוני.

איך דיכאון קשור לקושי לקום בבוקר?

אחת התופעות המוכרות ביותר לאנשים עם דיכאון כרוני היא התמודדות עם תסמינים דיכאוניים מוגברים בשעות הבוקר. 

סימן מקדים שמאפיין דיכאון מתבטא בירידה באנרגיה ומהווה אינדיקציה שכדאי לפגוש איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. 

דיכאון בוקר קשור בצורה חזקה להפרעה בדפוסי השינה, שנובעים מפגיעה בקצב הטבעי של השעון הביולוגי.

הסובלים מהתופעה נאלצים להיאבק כל בוקר עם קשיים לצאת מהמיטה, וכאשר הם בכל זאת יוצאים, הם מרגישים כמו זומבים עד שעות הצהריים.

לאורך כל שעות הבוקר הם מבולבלים, ריקניים, עצבניים, חסרי ריכוז ומתקשים לבצע בהצלחה אפילו משימות קוגניטיביות בסיסיות.

בצהריים מתחולל השינוי, כאשר מפציעה לה החזרה לתפקוד נורמטיבי. 

מחקר חדש מלמד כי הנטיה להתעוררות מוקדמת עשויה להיות גורם מגן מפני דיכאון, לפחות עבור נשים בגיל המעבר וצפונה:

המחקר עקב לאורך 4 שנים אחר 32,000 (!) אחיות מקצועיות ובחן את הקשר בין התפתחות תסמינים דיכאוניים לבין הכרונוטיפ (דפוס התנהגויות השינה) שלהן.

הממצאים מלמדים על הבדל לא גדול, אבל חשוב:

הינשופות, שנכנסות לישון מאוחר ומתחילות את היום מאוחר, נטו להיות מעט יותר מדוכאות. בנוסף, נמצא קשר חיובי בין דפוס מאוחר של שינה וקימה לבין עישון, היעדר זוגיות ודפוסי שינה לא יציבים.

מה הקשר בין קשיי השכמה להתמכרות?

לפעמים הקושי לקום בבוקר הופך קיצוני, לעיתים בלתי נסבל ואף בלתי נשלט. כמטפלים ופסיכולוגים שעובדים עם כל האוכלוסיה, ילדים, מתבגרים ומבוגרים, אנחנו פוגשים לא פעם שינה מופרזת כבריחה רגשית לכל דבר, כמו היה זה שימוש בחומר ממכר שמאפשר ויסות רגשי והרגעה עצמית.

חוקרים מתעניינים מאוד בבחינת הקשר בין התנהגויות מתמכרות והתמכרות לחומרים לבין דפוסי שינה, בייחוד לאור העובדה שהקשר המחקרי בין הפרעות שינה לבין התמכרויות מבוסס אמפירית זה מכבר.

וזה גם הגיוני - אם התמכרות לאימון גופני או התמכרות לסקס נחשבות כיום להתנהגות מתמכרות, למה שינה אינה כזאת?

השינה מספקת התנתקות זמנית מהמודעות הערה, מאפשרת התרחקות והימנעות מכאב נפשי, מהתמודדות עם אתגרים שקשה לנו איתם. מי שעובד עם ילדים, מכיר היטב את התופעה של 'ילד שמרדים את עצמו' על השולחן בכיתה. כששואלים את ההורים, מגלים שאין עייפות על רקע של חוסר שינה, אלא מאמץ אקטיבי להירדם כדי לא להיות נוכחים, כדי להיעדר. אנחנו רואים שאיכות החלימה של מי שסובל משינת יתר עמוסה בסיוטים ובדרך כלל אינה איכותית.

דחיינות

רבים מאיתנו מעדיפים להכריז על משא ומתן עם ה'נודניק' בשעון המעורר תמורת עוד עשר דקות של התכרבלות. מדובר בחשק לגיטימי וטבעי לגמרי. 

אבל חשוב גם לדעת שכל אחד מאיתנו מקבל החלטה על מועד ההשכמה בזמן שהוא הולך לישון בלילה ולא במהלך המאבקים עם עצמו בבוקר. למעשה, הדרך הטובה ביותר היא להירדם עם אמירה עצמית, ואפילו הבטחה, על השעה הספציפית שבה תתעוררו. תכלס, הפיתרון הטוב ביותר ליקיצה מתוכננת בבוקר הוא לזנק מהמיטה, ולא לדחות עוד ועוד את סיום השינה.

דחיינות  קשורה ישירות למאחרים ולאיחורים.

חוצמזה, חשוב לדעת ש-4 בבוקר היא כנראה השעה הכי יצרנית אצל בני אדם.

מהי היפרסומניה?

היפרסומניה היא הפרעת שינה, שמתבטאת בעייפות כרונית, שינת יתר, והירדמות במצבים חריגים, גם לא תחת מצבי מחסור וחסך בשעות שינה.

ההפרעה, שנקראת גם excessive daytime sleepiness (EDS), גורמת לפגיעה ממשית בשגרת חייו של האדם ובתפקודו התקין, ועשויה להוביל למצוקה רגשית.

הפרעות השינה מופיעות לרוב לראשונה במהלך העשור השני או השלישי לחיים, רבים מגלים את הפרעות השינה שלהם במהלך השירות הצבאי.

בנוסף לכך, היפרסומניה נפוצה הרבה יותר בקרב גברים לעומת נשים.

מהם הסימפטומים של היפרסמוניה?

• נטייה להירדם במקומות ציבוריים, רועשים, ובמצבים בהם חריג ואף מסוכן (למשל, תוך כדי שיחה אישית, תוך כדי נהיגה)

• עייפות תמידית, חוסר אנרגיה.

• צורך בשעות שינה מרובות, הרבה מעל לנורמה.

• קשיי ריכוז, קושי בחשיבה סדירה, בלבול.

• לעיתים תסמינים דיכאוניים, מצב רוח ירוד.

• פגיעה בשגרת היום ובניהול סדר יום תקין.

מבט בסימפטומים האלה מאפשר להבין עד כמה ההפרעה אינה מאפשרת שגרת חיים נורמלית.

ברמתה הקיצונית, אדם הסובל מהיפרסומניה אינו יכול לנהוג, אינו יכול לקיים שיחה לאורך זמן, אינו יכול להשאיר אש דולקת. למעשה, כלל אינו יכול לסמוך על עצמו ועל שליטתו במצב הערות בו נמצא.

אבחון ההפרעה תלוי במספר תנאים, ביניהם קיום הסימפטומים למשך חודש אחד רצוף לפחות וכן בתנאי שלא קיים הסבר רפואי או נפשי אחר לסימפטומים.

חשוב להדגיש כי אין מדובר ב"ישנוניות" או ברצון עז לישון, היפרסומניה היא כה חזקה ועוצמתית, עד שלעיתים מנצחת את האדם ולא מאפשרת לו לקיים שגרת חיים תקינה. מדובר במצב שאינו נשלט, האדם אינו מסוגל שלא להירדם, אינו מסוגל לתפקד תחת העייפות שחש, ושינת לילה שגרתית אינה מספיקה לו על מנת לפתור סימפטומים אלה.

להרחבה על תופעות לוואי של היפרסמוניה <

היפרסומניה, שינת היתר, נחלקת ל-3 הפרעות שינה עיקריות: 

• היפרסומניה אדיופטית- עייפות רבה וצורך בשעות שינה רבות בהשוואה לנורמה, שאינן מתבטאות בסימפטומים הקשים של הירדמות בלתי נשלטת. ההנחה היא שהיפרסומניה קשורה במצב נפשי או דיכאוני בו נמצא האדם.

• נרקולפסיה- עייפות כרונית, גם לאחר שנת לילה שגרתית, עד כדי הירדמות אחת למספר שניות, במצבים חריגים. הנרקופלקסיה מתבטאת בסימפטומים שעשויים להיות מסוכנים בריאותית, ביניהם ירידה פתאומית בטונוס השרירים, הגורמת לשמיטת הראש או נפילה פתאומית. בנוסף לכך, המעבר בין שנת חלום (שנת REM) לבין ערות אינו ברור, הגוף אינו מצליח להתאים עצמו מבחינה פיזיולוגית להבדלים במצבי הערות.

• תסמונת קליין לוין- מתבטאת בצורך קיצוני ביותר בשינה, האדם מסוגל לישון גם יממה ברציפות. התסמונת מתבטאת בהתקפים אשר חוזרים אחת לתקופת זמן מסוימת של מספר שבועות או מספר חודשים. מדובר בתסמונת נדירה ביותר, המדווחת רק בעשרות לא רבות של מקרים בארץ.

הטיפול בהיפרסומניה הינו לרוב תרופתי. לעיתים ניתנות תרופות ממריצות ולעיתים תרופות אנטי-דיכאוניות, כדוגמת תרופות הגורמות ליתר סרוטונין במוח. התרופות אינן מרפאות את ההפרעה, כי עם מתמודדות עם הסימפטומים שלה. טיפול המרפא את המחלה לגמרי, נכון להיום, אינו קיים.

טיפים שיעזרו לכם להישלף מהמיטה בבוקר

בנוסף לזה שלא תמשיכו לישון, חלק מהעצות האלה יכולות לעזור לך להגביר עירנות, להתמקד, ולהחזיק אנרגיה וחיוניות לאורך היום:

4 העצות הראשונות הן מסקנות מתוך מחקר עדכני המלמד על טכניקות התנהגותיות שמומלץ לשלב בשגרת הבוקר (Vallat et al, 2022): 

• לחשוף את עצמכם לאור השמש כמה שיותר מהר אחרי שאתם פוקחים עיניים. נשמע קצת מוזר אבל חשיפה כזו מאפסת את המקצב הצירקדי ומגבירה ערנות. הגוף רגיל לקום עם אור, אז פתחו וילונות, הרימו תריסים ותנו לאור להגיע. 

• הימנעו מבדיקת הטלפון הניד כשאתם מתעוררים. היא מגבירה את רמות הלחץ ומקשה על ערות וערנות.

• זוזו. תנועה מוקדמת על הבוקר מפחיתה את הסיכוי שתחזרו לפוך. מבחינה פיזיולוגית, התעמלות מאיצה את חילוף החומרים ומגבירה את זרימת הדם למוח.

• ארוחת בוקר בריאה (אם אתם בוחרים לאכול בבוקר) והרבה מים עושים הבדל. 

אוסיף עוד שלוש עצות, מתוך מאמר שכתבה ג'נה פלטשר:

• שימו מוזיקה שמרימה. שירים אהובים שמרימים את מצב הרוח יעזורו לך לקום ולהתאפס על עצמך. מומלץ להכין פלייליסט לשעת הבוקר, ואם זה לא מפריע מדי למישהו שישן, מובטח בוסט של אנרגיה.

• תחשבו חיובי. הרעיון הוא להיזכר ולדמיין רגעים שחווית, כאלה שטוב לזכור, כמו הפתעה טובה על ציון של מבחן או מתנה משמעותית שקיבלת. מתמקדים בהרגשה הטובה שהייתה ברגעים האלה, נותנים לה למלא מבפנים, ומשתמשים בה כדי לקום ולנוע קדימה (רק תיזהרו לא לחייך את עצמכם בחזרה לשינה, דמיון חיובי + חלום חיובי יכולים להוביל לתוצאה שלילית...).

• התחייבו כלפי מישהו אחר. יש לכם הרי נטיית בוקר להתחיל לעשות חישובים עם עצמכם. אנחנו כאן כי לפעמים שיקול הדעת שלכם קצת מוטה בתהליך קבלת ההחלטות בשעה זו. לעומת זאת, אם אתם מחויבים לפגישה בשעה מוקדמת עם מישהו אחר שמתאמץ להגיע אליה, סביר שלא תעשו ברז. אותו רעיון לגבי נסיעה משותפת לעבודה או טיול מובטח לכלב. 

אורליוס היה פילוסוף וקיסר רומא שכתב כך באמצע המאה השניה לספירה.

אצטט את דבריו לגבי אתגר ההתעוררות בבוקר:

״כאשר אתה מתקשה לקום מהמיטה בבוקר,

זכור כי המאפיין המגדיר שלך -

מה שמגדיר אותך כבן אדם - הוא לעבוד עם אחרים.

הרי אפילו בעלי חיים יודעים איך לישון.

הפעילות האופיינית לנו כבני אנוש היא הטבעית יותר -

היא יותר מולדת ויותר מספקת״

לסיכום - איך לקום בזמן בבוקר?

הקושי להתעורר בשעה הרצויה בבוקר נבנה לקראת ההירדמות ולא בזמן ההשכמה.

זה המשפט שהכי חשוב לזכור מתוך המאמר הזה.

הוא מוביל לעוד כמה יישומים אפשריים, בלי אובססיות, שתוכלו לקחת אתכם: 

• שאלו את עצמכם: מה מרגש אותי לקראת ההשכמה? אבל לא חייבים להתרגש. אפשר פשוט לשאול: "האם יש סיבה מיוחדת שמצדיקה את המאמץ המנטלי שלי להיפרד מהשינה ולהתחיל את היום?".

• אמצו לעצמכם הרגלי שינה ברורים, טקסיים, עדיף בשעות קבועות, אחרי מקלחת וצחצוח שיניים. התרחקו ממסכים. המנעו מחומרים פסיכואקטיביים (לא רק ניקוטין, קפאין וריטלין. גם אלכוהול וארוחת ערב כבדה).

• בפנייה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי תקבלו המלצה לקרוא ולהיעזר בפרוטוקול הגיינת שינה - כלי פשוט ומבוסס מחקרית, שינחה אתכם כיצד להירדם בסביבה הנכונה. כשהבעיות שינה והתעוררות קיימות ברמת חומרה נמוכה, ניתן ליישם את כללי הפרוטוקול ללא טיפול מקצועי. אז הנה מאמר על הגיינת שינה. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Cañellas, F., & de Lecea, L. (2012). Relaciones entre el sueño y la adicción. Adicciones, 24(4), 287–290.

Dagan, Y., & Borodkin, K. (2005). Behavioral and psychiatric consequences of sleep-wake schedule disorders. Dialogues in Clinical Neuroscience, 7(4), 357–365.

Dauvilliers, Y. (2006). Differential diagnosis in hypersomnia. Curr Neurol Neurosci Rep., 6(2), 156-62.

Dauvilliers, Y., & Buguet, A. (2005). Hypersomnia. Dialogues in Clinical Neuroscience, 7(4), 347–356.

Dauvilliers, Y., Lopez, R., Ohayon, M., & Bayard, S. (2013). Hypersomnia and depressive symptoms: methodological and clinical aspects. BMC Medicine, 11, 78.

Fletcher, J. (2022, October 13). What to do if you feel you cannot get out of bed. Medical News Today. https://www.medicalnewstoday.com/articles/325712

Freeman, G. L., & Hovland, C. I. (1934). Diurnal variations in performance and related physiological processes. Psychol Bull., 31, 777–799.

Hardeland, R. (2012). Neurobiology, pathophysiology, and treatment of melatonin deficiency and dysfunction. The Scientific World Journal, 2012, 640389.

Jun Z. Li et al. (2013). Human brain circadian rhythm altered in depression. Proceedings of the National Academy of Sciences, 110(24), 9950-9955.

Lehnkering, H., & Siegmund, R. (2007). Influence of chronotype, season, and sex of subject on sleep behavior of young adults. Chronobiol Int., 24, 875–888.

Mahfoud, Y., Talih, F., Streem, D., & Budur, K. (2009). Sleep disorders in substance abusers: How common are they? Psychiatry (Edgmont), 6(9), 38–42.

Miglis, M. G., & Guilleminault, C. (2014). Kleine-Levin syndrome: a review. Nature and science of sleep, 6, 19–26. https://doi.org/10.2147/NSS.S44750

National Sleep Foundation. (2023). Sleep in America Poll. https://www.thensf.org/sleep-in-america-polls/

Potkewitz, H. (2016, August 23). Why 4 a.m. is the most productive hour. The Wall Street Journal. https://www.wsj.com/articles/why-4-a-m-is-the-most-productive-hour-1471971861

Vallat, R., Berry, S.E., Tsereteli, N. et al. (2022). How people wake up is associated with previous night’s sleep together with physical activity and food intake. Nat Commun, 13, 7116. https://doi.org/10.1038/s41467-022-34503-2

Vetter, C., Chang, S.-C., Devore, E. E., Rohrer, F., Okereke, O. I., & Schernhammer, E. S. (2018). Prospective study of chronotype and incident depression among middle- and older-aged women in the nurses’ health study II. Journal of Psychiatric Research.

Waterhouse, J., Fukuda, Y., & Morita, T. (2012). Daily rhythms of the sleep-wake cycle. Journal of Physiological Anthropology, 31(1), 5.

Wirz-Justice, A. (2008). Diurnal variation of depressive symptoms. Dialogues in Clinical Neuroscience, 10(3), 337–343.

Zordan, M. A., & Sandrelli, F. (2015). Circadian clock dysfunction and psychiatric disease: Could fruit flies have a say? Frontiers in Neurology, 6, 80.

https://en.wikipedia.org/wiki/Delayed_sleep_phase_disorder

מהי התמכרות לטלוויזיה?

מרביתנו שומעים את המילה התמכרות וחושבים אסוציאטיבית על התמכרות לקנאביס, לסמים, לאלכוהול, להימורים, להשקעה יומית בבורסה ואפילו לאימוני כושר.

רובנו מרגישים שההתמכרות רחוקה מאיתנו ומבני המשפחה כרחוק מזרח ממערב וחלקנו אפילו מכחישים אותה. אלא שהטלוויזיה, כך מסתבר, היא אחד ממושאי ההתנהגות המתמכרת הנפוצים ביותר, זו שיושבת בתמימותה בקביעות בסלון, כמעט בכל בית, ולעיתים גם בנקודות נוספות בחדרי השינה, מלווה את חיינו הזוגיים ואת התפתחותם של הילדים ובני הנוער שלנו.

כמו התמכרויות אחרות, התמכרות למסכים פוגעת בתפקוד שלנו בתחומי חיים חשובים - זוגיות, הורות, יחסים חברתיים ועבודה - ולעיתים אף משבשת את שגרת היומיום (למשל, ציפייה דרוכה לשידורים חיים שמשודרים בארה"ב).

בניגוד להתמכרויות רבות שמאפיינות בעיקר מתבגרים ומבוגרים, התמכרות לגיימינג ולטלוויזיה מאפיינת גם ילדים צעירים מאוד, לעיתים אף בשנים הראשונות של בית הספר היסודי. למשל, אחד המשחקים המדוברים והממכרים הוא פורטנייט, שמביא לעיתים לצורך בהתערבות טיפולית שמאפיינת תהליכי גמילה. 

איילת בורוכוב, מומחית לטיפול בהתמכרויות בתל אביב, מכון טמיר 

התמכרות למסכים אצל ילדים

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לסכנת ההתמכרות למסכים בכלל - טלוויזיה, כמו גם התמכרות לסמארטפונים והתמכרות לאינטרנט.

בדומה להתנהגויות מתמכרות אחרות, התמכרות לטלוויזיה מתבטאת בצפייה רצופה, מופרזת וחסרת גבולות תוך זפזופ ובהיה מתמשכת. כמו בכל התמכרות אחרת, היא ממלאת מקום, היא מפחיתה כאב נפשי, היא דוחה התמודדויות נפשיות שדורשות התייחסות וטיפול, אליהן קשה לנו לגשת, והיא מייצרת עוררות במערכת התגמול שלנו, שוטפת מעלינו, עם הרבה דופמין, את הספקות, החרדות והאובססיות.

על התנהגות כפייתית של ילדים <

איך יודעים אם ילד או מבוגר מכורים לטלוויזיה?

• האדם מבלה שעות רבות מול הצפייה בטלוויזיה, צופה במגוון רחב של תכנים, כמעט מבלי סינון ומבלי לגלות עניין מיוחד. לעיתים, הוא יצפה פעם אחר פעם את אותם התכנים.

• האדם עסוק ומוטרד סביב הטלוויזיה גם כשאינו צופה בה. הוא מדבר על התכנים המשודרים, חושב עליהם ומהרהר בהם גם כשאינו מולם וגם כשהוא אמור לעסוק במטלות חיים חיוניות כמו לימודים, מפגשים חברתיים, עבודה וקריירה, זמן משפחתי וכיוצא באלה.

• תחושת פספוס וחרדת החמצה (FOMO) כשאינו צופה בטלוויזיה, גם אם הוא מעורב בהתנהגויות מהנות או חשובות. על מנת לפצות על ההפסד, הוא יזדקק להשלמת זמן צפייה שהפסיד.

• דחיינות והזנחה - אינו עושה את מטלותיו בזמן, מזניח תחביבים, תחומי אחריות ואנשים קרובים, לעיתים אף יזניח את עצמו מבחינת היגיינה, אכילה ושתייה סדירה. מהי דחיינות? קראו

• את הדברים שכן עושה, יעדיף המכור לעשות במקביל לצפייה בטלוויזיה. כלומר, גם כשמגיע חבר טוב הוא יעדיף לשבת עמו מול המסך. הוא גם יאכל מול הטלוויזיה, יכין שיעורי בית ואפילו יגלוש במחשב כאשר הוא מחובר למסך הגדול או הקטן.

מאפייני אישיות של צורכי בינג׳ של סטרימינג

מחקר מעניין מעלה כי אישיות משחקת תפקיד בשאלה מי הם אלה המועדים יותר לבינג׳ינג של סדרות. 

למשל, אנשים עם "פתיחות גבוהה לחוויה" נוטים יותר לצפיית בינג׳.

לפי המחקר, הם סקרנים יותר ונהנים מהתנסויות חדשות, מה שמתבטא גם בחיפוש תכנים במגוון פלטפורמות.

זאת ועוד, לנוטים לבינג׳ינג מול המסך יש צורך גבוה יחסית באתגור חשיבתי, הם נהנים לחשוב לעומק וגבוהים במאפיין אישיות שנקרא  צורך בקוגניציה.

אחד הביטויים לכך הוא שהם נמשכים לא מעט לתוכניות מורכבות יותר או לסדרות וסרטי דוקו. 

לבוסף, נראה שגם יציבות רגשית משחקת תפקיד - החוקרים מצאו קשר שלילי בין צפיית בינג׳ לבין יציבות רגשית.

למשל, מתמודדים עם חרדה נוטים להשתמש בסדרות כאמצעי לאסקיפיזם, מה שמסביר את ההפרזה בצפייה. 

אז מה ההשפעה של צפיית יתר?

יש הרבה דעות והמחקרים פה ושם סותרים את עצמם.

קבלו את זה למשל: 

השפעה חיובית של צפייה בטלוויזיה על ילדים >

הפסיכולוגית ד"ר שירה גבריאל טוענת כי צפייה מסורה בסדרות טלוויזיה, או אפילו מעקב אחר התנהלות חייהם של ידוענים, עשויים לספק צורך בין-אישי חשוב, לא מנהגים שצריך לחוש מבוכה כלשהי לגביהם. מבחינת גבריאל, כולנו יצורים חברתיים שזקוקים למילוי צרכים בין-אישיים. המדיה הדיגיטלית והטלוויזיונית עשויה לספק צרכים אלו מבלי לשלם את המחירים הבין-אישיים שכרוכים במערכות יחסים אמיתיות - קונפליקטים, רגשות קשים, עליות ומורדות.

לא ברור כמה זה נכון, אבל בהחלט מקורי... 

השפעה שלילית של צפייה בטלוויזיה על ילדים >

ובכל זאת, עם שפע הערוצים והתפתחות האפשרויות להקליט ו/או לצפות בבינג' (יש דיוווחים על התמכרות קלינית לנטפליקס), נוכל להסכים כי התמכרות לטלוויזיה עלולה להסב כאב ומצוקה לחייו ונפשו של האדם.  

האינטנסיביות של הריגושים המוצעים בצפיה רצופה - למשל, בתכניות ריאליטי שהחליפו את אופרות הסבון - מגבירה את הצורך של המכור בעוד ועוד שעות צפיה.

ויש גם השפעות עקיפות על ילדים. צוות פסיכולוגים מאוניבריסטת אריזונה מצא קשר מעניין, שפורסם במחקר בסוף 2020:

ככל שילדים צופים יותר בטלוויזיה כך הם נחשפים יותר למסרים פרסומיים.

ככל שהם רואים יותר פרסומות, כך גדל הסיכוי שהם יתעקשו לקנות מותגים שראו, בזמן שהם הולכים עם הוריהם לקניון, מה שמעורר את הצורך של ההורים לסרב שוש ושוב. כל זאת, לדברי החוקרים, עשוי לתרום לעלייה ברמות הלחץ של ההורים, הרבה מעבר לחווית הקניות בעצמה.

לצד ההתמכרות, המכור מתעדף פחות זמן פנוי לתחומי חיים אחרים, וכך אינו חווה סיפוק והנאה מלאים משום דבר פרט לבהיה במסך.

כך נוצר לעיתים קרובות כדור שלג שקשה לעצור.

מחקר שבחן את התופעה של התמכרות לצפיה באמצעות ניתוח התנהגותי של דפוסי צפייה לפי קבוצות גיל, העלה כי קשישים צופים בטלוויזיה הכי הרבה, אך נהנים ממנה פחות מצעירים.

מחקר מעניין שהתחקה אחר ההשלכות של צפיה בתכנים אלימים בטלויזיה בגיל ההתבגרות, מצא קשר להתנהגות מתמכרת בבגרות הצעירה, בעיקר התמכרות לעישון.

מחקר מ-2019 העלה כי ילדים בגילאי שנתיים ו -3  שמבלים כמות גדולה יותר של צפייה בטלוויזיה או משחקים בסמארטפון / במחשב, בהשוואה לבני גילם, מצויים בסיכון לעמוד באבני דרך התפתחותיות עד גיל 5. 

הנחיות חדשות: כמה זמן נכון שילדים ייצפו בטלוויזיה? >

טיפול פסיכולוגי בהתמכרות למסכים

להוציא את הטלוויזיה מהבית זה לא אפשרות עבור משפחות רבות אשר נהנות במידה מסוימת של צדק מהמכשירים המרצדים.

אז איך בכל זאת אפשר להקל על התמכרות זו ולהתמודד עימה?

כשמדובר על התמכרות קלה יחסית, או בהתמכרות של ילד, ניתן לנסות לעשות שינוי עצמאי בבית:

• לבחור מספר מוגדר של תוכניות עליהן לא ניתן לוותר, ולוותר בהדרגה על כל היתר

• להוריד בכל שבוע תוכנית אחת או יותר, בהתאם למידת ההתמכרות

• להכין רשימת 'חלופות', דברים מהנים שהאדם יכול לעשות בזמנים שאינו רואה טלוויזיה, אשר יעסיקו אותו ולא ישאירו לו פנאי לחשוב על התכנים שמפסיד. למשל, לשחק, לשמוע מוסיקה, להיפגש עם חבר.

כשההתמכרות קשה יותר והיא אינה נפתרת בדרכים שצוינו כאן, או שהיא יוצרת פגיעה קשה באיכות חייו של האדם ובשגרת יומו, יש צורך בהתערבות פסיכולוגית.

טיפול פסיכולוגי עוזר לאדם לברר על את הצרכים הרגשיים להם עונה הצפיה הכפייתית בטלוויזיה ולהגדיר אלטרנטיבות בריאות יותר לסיפוקם. לצד זאת, המטפל מסייע למטופל ללמוד כלים ומיומנויות שיוצרים שגרת חיים מאוזנת ומגוונת ולדבוק בה התנהגותית למרות הדחף להיצמד חזרה למסך. הטיפול מסייע גם בהגברת השליטה העצמית הנתפסת של המטופל, על חייו בכלל ועל ההרגלים שהוא בוחר לסגל לעצמו.

האיגוד האמריקני לרפואת ילדים: מותר לפעוטות לצפות בטלוויזיה <

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

עדכון אחרון: 

10 באפריל 2024 

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Brook, D. W., Katten, N. S., Ning, Y., & Brook, J. S. (2008). Earlier Violent Television Exposure and Later Drug Dependence. The American Journal on Addictions / American Academy of Psychiatrists in Alcoholism and Addictions, 17(4), 271–277 

Depp, C. A., Schkade, D. A., Thompson, W. K., & Jeste, D. V. (2010). Age, Affective Experience, and Television Use. American Journal of Preventive Medicine, 39(2), 173–178

Elizabeth Hartney, PhD (2017). The Symptoms and Risks of Television Addiction. Is Too Much TV Harmful? 

Feter, N., Nanda, A., Hourihan, S., Aslan, D., Feter, J., Sayre, M. K., Bharadwaj, P. K., Ally, M., Song, H., Arora, A., Maltagliati, S., Lai, M. H. C., Wilcox, R. R., Klimentidis, Y. C., Alexander, G. E., & Raichlen, D. A. (2026). Associations of distinct sedentary behaviors with cortical, subcortical, and white matter hyperintensity volumes: Evidence from the ARIC study. Alzheimer's & Dementia, 22(7), Article e71582. https://doi.org/10.1002/alz.71582

Lee, J., Shokparova, A., Asrymbetova, Z., Lahcine, O. F., & Kim, Y. (2024). The effect of personality traits on over-the-top service use and binge-watching. Acta Psychologica, 245, Article 104234. https://doi.org/10.1016/j.actpsy.2024.104234

Potenza, M. N. (2014). Non-substance addictive behaviors in the context of DSM-5. Addictive Behaviors, 39(1)

Sussman, S., & Moran, M. B. (2013). Hidden addiction: Television. Journal of Behavioral Addictions, 2(3), 125–132

טיפול קבוצתי בדיכאון

בגישת CBT

אנו שמחים להודיע על מאמץ לפתיחת קבוצה לטיפול פסיכולוגי בדיכאון, בתל אביב, בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), במסגרת מכון טמיר.  

הקבוצה תעבוד עם הכלים הטיפוליים העדכניים והמוכחים ביותר בעולם הטיפול הפסיכולוגי:

CBT ו-MBSR (מיינדפולנס) , לאורך 16 פגישות, בהנחיית פסיכולוג. בכל פגישה נלמד כלים ספציפיים, נתרגל, נשתף חוויות אישיות באווירה מקבלת וננוע יחד לעבר שינוי. למרות שטיפול ב-CBT לרוב נעשה במסגרת של אחד-על-אחד, ידוע גם כי הוא יכול לעבוד במסגרת קבוצתית או משפחתית. אנשים רבים מפיקים תועלת מהיכולת לדבר על בעיותיהם עם אנשים אחרים בעלי בעיות דומות, ולקבל עצות ותמיכה מהם. בנוסף על כך, מטפלים ציבוריים העובדים עם קבוצות יכולים להגיע למספר רב יותר של מטופלים, ולקצר זמני המתנה לטיפול.

הקבוצה תיפתח רק במידה ויירשמו 8-10 משתתפים מתאימים.

מחקר מעניין מלמד כי טיפול קבוצתי קוגניטיבי-התנהגותי עובד בצורה הטובה ביותר עבור ילדים ובני נוער עם חרדה בהשוואה לשיטות פסיכותרפיה שונות.

מכון טמיר מקיים קבוצות לאורך שנים רבות.

דיכאון נחשב כיום להפרעת מצב הרוח השכיחה ביותר. מדובר על מצב מתמשך של מצב רוח ירוד וקושי להפיק הנאה מפעילויות (אנהדוניה), עייפות וחוסר באנרגיה, שינויים בדפוסי השינה, הערכה עצמית שלילית וקשיים בריכוז וקבלת החלטות.  

ישנם סוגים שונים של דיכאון, כמו כן קיימים גם מצבים בהם רק חלק מהתסמינים ישנם ואז לא ניתנת הבחנה של דיכאון.  

עם זאת גם במצבים אלו האדם עשוי לחוות סבל ניכר ומתמשך הפוגע באיכות החיים, התעסוקה, הפנאי או הקשרים החברתיים.

ישנם אנשים החווים מצבים אלו כפאזות מובחנות של ירידה במצב הרוח, אך ישנם אשר נראה כי מצב רוחם הירוד הוא מעין שיגרה, ולמעשה הם מתקשים לזכור מתי היו הדברים אחרת. כך או כך, תופעת הדיכאון פוגעת באיכות החיים ואף לעיתים מסכנת חיים – שכן מחשבות אובדניות ותחושת חוסר אונים נפוצים בחלקם של מצבי הדיכאון.

הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT) פותחה בשנות השישים של המאה הקודמת סביב המחקר בדיכאון.

CBT היא גישה הרואה בדיכאון הפרעה הנגרמת כתוצאה מחשיבה מסוג מסוים, כזאת המעוררת רגשות שליליים שבתורם מביאים להתנהגות בלתי מועילה.

במצבי דיכאון נוצר מעין מעגל שלילי של חשיבה-רגש-התנהגות שהאדם המדוכא מתקשה לשבור.

הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית מציעה כלים יישומיים לשינוי דפוסי החשיבה ופיתוח דפוסים חדשים מועילים יותר. יחד עם זאת הגישה נותנת דגש גם על הפעלה התנהגותית – הרחבת הפעילות של האדם בחיו והעמקת ההנאה ותחושת המיומנות שלו.

איך טיפול קבוצתי עובד? >

קראו עוד על טיפול קוגניטיבי התנהגותי >

טיפול פסיכולוגי בדיכאון >

טיפול בדיכאון באינטרנט >

טיפול בדיכאון באמצעות MBSR - מיינדפולנס >

טיפול קבוצתי בדיכאון בגישת CBT מאפשר רכישה של כלים לחשיבה והתנהגות במסגרת תומכת המאפשרת שיתוף של חוויות ועיבודן במסגרת קבוצתית, לימוד חווייתי ותרגול משותף. כמו כן במסגרת הקבוצה ישנה אפשרות לעבוד על הפן הבין אישי, שלרוב נפגע במצבי דיכאון, ונחשב גורם מרכזי בתהליך ההחלמה מדיכאון.

מחקר: יעילות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי קבוצתי על חומרת הסימפטומים והתפקוד הכללי בקרב מבוגרים עם ADHD <

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בקבוצה

טיפול CBT, כלומר טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הינו טיפול בשיטה מסוימת המתאימה למגוון רחב ביותר של בעיות, כל עוד הן יחסית ממוקדות.

טיפול קבוצתי הינו סוג של מסגרת טיפולית, כחלק ממשפחת מסגרות טיפוליות בהן ניתן למצוא גם את הטיפול הפרטני, הטיפול הזוגי והמשפחתי. לאחרונה, הולכת וגוברת המודעות לכך שניתן לשלב בין השניים, וניתן למצוא יותר ויותר קבוצות טיפוליות העובדות בגישת CBT.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי שומר על עקרונותיו ועל שיטות העבודה הנהוגות בו גם במסגרת הקבוצתית.

טיפול קבוצתי באשר הוא, מתאגד לרוב סביב קושי משותף או בעיה משותפת. למשל, טיפול קבוצתי בנפגעי טראומה, בנגמלים מסמים, בסובלים מהפרעות חרדה או דיכאון וכיוצא באלה. גם טיפול קבוצתי בשיטת CBT מתאגד סביב מוקד המשותף לחברי הקבוצה, ואופי פעילותה מתאימה לעקרונות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, כפי שפועל גם באופן פרטני.

הקבוצה, עבור אנשים המתאימים להשתתף בה מבחינת המקום בו נמצאים בנפשם וברוחם, עשויה לחזק במספר מובנים את מטרותיו של טיפול CBT.

הקבוצה מאפשרת תחושת הזדהות, מחויבות ולמידה מהאחר. למשל, טיפול קבוצתי בשיטת CBT לנגמלים מחומרים ממכרים מחזק את המוטיבציה להישאר במצב הגמילה מתוך המחויבות לקבוצה, חוסר רצון לאכזב, רצון לשמש דוגמה לאחרים. יתרה על כן, הקבוצה מפוגגת ייאוש ובדידות, מנחה הקבוצה, מטפל המומחה הן בטיפול CBT והן בהנחיית קבוצות, מהווה דוגמה בעצמו למטרות אליהן שואף וכך, הוא וחברי הקבוצה הופכים מודל לחיקוי.

מה היתרונות של CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) על פני שיטות טיפול אחרות? <

בטיפול קבוצתי בשיטת CBT, המטרות הן ברורות וידועות, בדיוק כמו בטיפול CBT פרטני.

חברי הקבוצה יודעים מה המטרות הכלליות לשמן הגיעו לקבוצה ומקבלים משימות שבועיות עבורן. לעיתים, המטרות הן קולקטיביות לכלל הקבוצה, מתאים בעיקר לקבוצות הומוגניות בשלב ובקושי עימן מתמודדות, ולעיתים כל אדם מתקדם באופן פרטני, אך המחויבות לקבוצה נותרת בעינה. המחויבות, הידיעה כי מידי שבוע יש קבוצה שמצפה לשמוע את ההתקדמות, מייצרות מוטיבציה חזקה מאין כמוה וכוחות התמודדות עוצמתיים שעוזרים לאדם להתקדם, להתמודד עם מכאוביו ופחדיו גם בין הפגישות הטיפוליות, לפגוש את עצמו ואת הקשיים שלו פעם אחר פעם ולחוות חוויות חיובית עימן יוכל להגיע לפגישה הקבוצתית ולזכות לחיזוק, הן ממנחה הקבוצה והן מחבריה.

במקרים רבים, הטיפול הקבוצתי מייצר לכידות ומחויבות, אשר לעוצמתן לא בהכרח ניתן להגיע בטיפול הפרטני (כמובן שלעיתים, גם ההפך הוא הנכון). לכן, בקרב קבוצות מסוימות המתמודדות עם קשיים מסוימים- אם יש צורך בטיפול CBT, לעיתים נכון יותר דווקא לחוות אותו במסגרת הקבוצתית.

רבים מעוניינים דווקא בטיפול CBT, אשר הופך פופולארי יותר ויותר, מכיוון שיש לו יתרונות ייחודיים, אותם כמובן ניתן ליישם גם במסגרת הקבוצתית.

ראשית כל, מדובר בטיפול שאינו ארוך טווח ולרוב אינו עולה על 6 חודשים של פגישות שבועיות, והדבר כמובן נכון גם לגבי טיפול בשיטה זו במסגרת קבוצתית. זאת, לצד אקטיביות המטופלים, או במקרה שלנו חברי הקבוצה, אשר אחראיים לשינוי שחל בהם ולעשייה שלהם במסגרת הטיפול.

טיפול CBT הוא מאוד פרקטי, מטרתו היא להקנות לאדם כלים פרקטיים להתמודדות, אותן יוכל ליישם במגוון קשיים בהם יתקל בחייו, תוך ניפוץ דפוסי החשיבה השגויים והשליליים אשר אימץ, והובילו לקושי הרגשי או לבעיה עימה כה מתקשה להתמודד. גם הטיפול הקבוצתי מתמקד בעשייה פרקטית, בפתרון בעיות ובשינוי דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות לא אדפטיביים, והחלפתם באחרים.

חשוב לדעת כי טיפולים קבוצתיים, וטיפולי CBT, מתאימים כמעט לכל אדם ולמגוון רחב ביותר של בעיות.

מכאן, שגם טיפול קבוצתי בשיטת CBT עשוי להועיל בבעיות רבות, במבוגרים ובילדים כאחד.

עם זאת, בטרם הפנייה לטיפול מסוג זה, חשוב לקחת בחשבון מספר דברים:

טיפול CBT מתאים בעיקר לפתרון בעיות ספציפיות וממוקדות, הניתנות להגדרה ובעלות אופק הגעה להישגים בטיפול שאינו ארוך טווח.

טיפול קבוצתי מתאים לאדם המודע לחשיפה אליה יידרש בפני הקבוצה, ומוכן לכך.

עבור אדם שאינו מעוניין או אינו מסוגל להיחשף, הטיפול הקבוצתי עשוי להיות קצת בעייתי ולעיתים החשיפה מעוררת חששות.

במקרים אלו- יש מקום לטיפול פרטני.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

התקף חרדה VS התקף לב

מהו התקף חרדה (Panic Attack)? 

התקף חרדה הוא אירוע פתאומי של פחד, תבהלה ופאניקה, שמלווה בסימפטומים פיזיולוגיים קשים, שמפורשים לעיתים קרובות כהתקף לב.

הסימפטומים של התקף חרדה מבטאים תגובת חירום של מערכת העצבים הסימפטטית, וכוללים לחץ בחזה, הזעת-יתר, קשיי נשימה ופחד מוות.

ההתקף יכול להיות קצר או ממושך, כאשר שיאו מגיע תוך דקות ונמשך עד מספר שעות. במקרים מועטים מדווח על התקפי חרדה שנמשכים יותר.

התקף חרדה עלול להופיע בכל גיל, אך שכיח פחות בקרב ילדים.

למרות העוררות הפיזיולוגית האינטנסיבית שחווה האדם בעת ההתקף, הוא אינו מבטאמבעיה רפואית מסכנת חיים.

החיבור בין מצבי חרדה למצב חירום לבבי מופיע מעת לעת בתודעתנו. 

כך היה המקרה הכואב של תמר מאשדוד:

במהלך חרבות ברזל נדהמה החברה הישראלית על האובדן הטרגי של תמר טורפיאשוילי בת ה-9 מאשדוד. תמר התמוטטה במהלך אזעקה, בזמן שהייתה בדרך למקום מבטחים. קשה להסביר את המקרה המורכב של תמר, אבל ידוע שלחלק מהאנשים יש רגישות קיצונית לאדרנלין, מה שעלול להוביל לסיבוכים לבביים. זו תופעה נדירה...  המצב של תמר היה ייחודי. לאחר ההתמוטטות היא עברה החייאה ממושכת. במקרים כאלה טמפרטורת הגוף נשמרת בקפידה כדי להגן על המוח. זה תהליך עדין ומקרה חריג. 

מהו התקף לב (Myocardial infarction)?

התקף לב, שנקרא בשפה הרפואית אוטם שריר הלב (MI), הוא מצב קליני קשה בו כלי דם ראשיים בלב סובלים מחסימה, חלקית או מלאה, מה שגורם לאי-ספיקה (איסכמיה) של דם אל הלב וממנו.

מדובר במצב של סכנת חיים, גורם תמותה עיקרי בעולם המערבי.

התקף לב מתבטא לרוב בכאב חד ופתאומי בחזה, שמלווה בקוצר נשימה, חרדה ותחושת מחנק.

הכאב נובע מחסימה של זרימת דם ללב, שלעיתים מבטא נוכחות של קריש דם בעורק מרכזי.

הכאב מקרין לעיתים קרובות לצד השמאלי בכתף וביד, לבטן העליונה, ללסת ועוד.

המאמר הזה נכתב כי התקף לב אינו תמיד קל לזיהוי. 

הסימנים יכולים לבלבל כל אחד:

למשל, הם עלולים להתבטא בשלשול, בחילה והקאות, מה שיוצר אסוציאציה מוטעית של קלקול קיבה חריף, ולכן לא מתעורר חשד בעוצמה הנדרשת לזיהוי מוקדם.

זיהוי מוקדם והגעה לחדר מיון של התקף לב, חשוב לציין, הן פעולות מצילות חיים.

יתירה מכך, קיים קשר ישיר בין עיכוב בזמן הפנייה לטיפול נמרץ קרדיולוגי לבין פגיעה בלתי הפיכה ברקמת שריר הלב בה נפגעה זרימת הדם:

יותר זמן = יותר פגיעה

מהם 3 ההבדלים החשובים ביותר בין התקף לב להתקף חרדה?

3 הבדלים בין התקף לב, או אירוע לב, לבין התקף חרדה, שנכונים במרבית המקרים ועבור מרבית האנשים (ועם זאת, לא עבור כולם, ומכאן חשיבות הבדיקות הרפואיות):

• לחץ בחזה: בהתקף חרדה, רובנו נחוש לחץ מעיק ומבוזר בחזה. בהתקף לב נחוש בבירור כאב חד בחזה, שלעיתים מקרין גם לפלג הגוף השמאלי העליון.

• מאמץ: במחלת לב איסכמית (אי-ספיקה) ובהתקף לב בפרט, הכאב מתגבר בעת מאמץ גופני, בעוד התקף חרדה כמעט אינו מושפע משינוי בעוצמת הפעילות של הגוף.

• גיל: ההסתברות של התקף לב מעל גיל 50 גבוהה בהרבה בהשוואה להתקף לב בשנות ה-20 לחיים. 

מה הדימיון והשוני בין התקף חרדה להתקף לב? 

אחת התופעות המוכרות ביותר בעולם הרפואה הדחופה, היא פניה של מטופלים המשוכנעים שלקו בהתקף לב, כאשר למעשה הם בעיצומו של התקף פאניקה, המכונה גם התקף חרדה. 

זה לא כל כך מפתיע: בתחושה הסובייקטיבית, התקפי חרדה דומים לתחושה של התקף לב והחרדה הגדולה מפניו הופכת את התקף החרדה לקשה אף יותר, ולכזה שנוטה לחזור על עצמו ולעורר אי-שקט עקבי. 

למעשה, כאבים ותעוקה בחזה יכולים לנבוע מהרבה סיבות אחרות, כמו הקרנה של כאב שיניים שמגיע מהלסת התחתונה, אולקוס, אימון מאומץ מדי בחדר הכושר שגרם לשרירים תפוסים ואפילו נגעים בעור.

כאשר המצב הלבבי תקין, עולה לעיתים קרובות בלבול בין התקף חרדה להתקף לב, מה שמביא רבים לפנות שוב ושוב לגורמי הטיפול הלא נכונים - גם אם מאוד חשובים - כמו רופא מומחה בקרדיולוגיה ובדיקות רפואיות. 

למרות שנבדקו ולא נמצאו אצלם קשיים קרדיולוגיים, רבים מהמתמודדים מאמינים בכל זאת שהם סובלים ממחלת לב ולכן דוחים את הפניה לגורמי הטיפול המתאימים לקשיים על רקע נפשי - פסיכולוג, פסיכיאטר, עו"ס קליני, מטפל CBT ואנשי מקצוע אחרים מתחום בריאות הנפש האמונים על טיפולים נפשיים בחרדות.

המציאות המתעתעת הזו אינה מרמזת כי המטופלים הללו סובלים מחרדת בריאות, הם לא היפוכונדרים.

למעשה, מחקרים מהעת האחרונה מלמדים כי לאנשים מתחת לגיל 50 שאובחנו כסובלים מהתקפי חרדה או מהפרעת פאניקה יש סיכוי גבוה יותר לפתח מחלת לב או לקבל התקף לב.

כאשר קיים ספק באשר למשמעות התחושה הפיזית הקשה שחשים, אין ספק- חשוב ללכת ולהיבדק אצל רופא, ובמידת הצורך לפנות לקרדיולוג.

ראשית, רבים מתקשים להניח לפחד שמא הם סובלים מהתקף לב, והבדיקה היא ההוכחה הניצחת והמרגיעה מכולן.

בנוסף, ישנן דוגמאות קליניות על מטופלים שאובחנו בטעות כסובלים מהתקף חרדה, בעוד שבמציאות סבלו מאירוע לב חריף (למשל, מקרה טרגי של סטודנטית לרפואה מגרמניה שאובחנה בטעות סובלת מפאניקה ומתה מאירוע לב ).

ֿבמידה והבדיקות הללו אכן אינן מצביעות על התקף לב, מחלת לב או על כל בעיה בריאותית אחרת, קל יותר לאדם לקבל את העובדה כי סובל מהתקפי חרדה ולפנות לעזרה פסיכותרפית א/או תרופתית.  

איך מטפלים בהתקפי חרדה באמצעות טיפול CBT?

אחד הטיפולים השכיחים ביותר והיעילים ביותר בהתקפי חרדה ובהפרעות חרדה בכללותן הוא טיפול CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי .

מדובר בטיפול פסיכולוגי ממוקד יחסית, שאורך מספר חודשים ומתמקד בעשייה אקטיבית לשינוי דפוסי ההתנהגות הבעייתיים ופיתוח כוחות וכלי התמודדות.

במהלך טיפול CBT בהתקפי חרדה, לומד האדם שלחרדה מפני התקפי החרדה יש משקל רב בסבל ורוכש כלים להרגיע ולהפחית את חרדתו.

הפחתת החרדה, מפחיתה בתורה את תדירות התקפי הפאניקה, עד היעלמותם.  

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

המלצות קריאה

פוסט באתר מכון טמיר בוורדפרס: מותקף לב - חוויה אישית

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

19 בדצמבר 2023 

מקורות:

התקף חרדה לעומת התקף לב.  מתוך אתר האיגוד הקרדיולוגי בישראל 

 Roy-Byrne P, Stein M, Bystritsky A, Katon W. Pharmacotherapy of panic disorder: Proposed guidelines for the family physician. J Am Board Fam Pract. 1998;11(4):282–290

Carleton RN. J (2014).  "But it might be a heart attack": intolerance of uncertainty and panic disorder symptoms. Anxiety Disord. 2014 Jun;28(5):463-70. doi: 10.1016/j.janxdis.2014.04.006. Epub 2014 May 21

Nicole Carpenter (2017). My Panic Attack Was a Symptom of a Heart Condition. TONIC, Nov 30 2017

Huffman, J. C., Pollack, M. H., & Stern, T. A. (2002). Panic Disorder and Chest Pain: Mechanisms, Morbidity, and Management. Primary Care Companion to The Journal of Clinical Psychiatry, 4(2), 54–62

Katerndahl, D. A. (2008). The Association Between Panic Disorder and Coronary Artery Disease Among Primary Care Patients Presenting With Chest Pain: An Updated Literature Review. Primary Care Companion to The Journal of Clinical Psychiatry, 10(4), 276–285

Tokumitsu, K., Demachi, J., Yamanoi, Y., Oyama, S., Takeuchi, J., Yachimori, K., & Yasui-Furukori, N. (2017). Cardiac sarcoidosis resembling panic disorder: a case report. BMC Psychiatry, 17, 14

Tully PJ, Wittert GA, Turnbull DA, Beltrame JF, Horowitz JD, et al. Panic disorder and incident coronary heart disease: A systematic review and meta-analysis protocol. Syst Rev. 2015;25(4):33

https://adaa.org/learn-from-us/from-the-experts/blog-posts/consumer/panic-attack-or-heart-attack 

טוני סופרנו -

ניתוח פסיכולוגי

של ״הסופרנוס״

כתיבה:

אילת צמח,

פסיכולוגית קלינית מומחית

הצגת המשפחה

מבוא

טוני סופרנו אינו איש רגיל מן השורה. הוא עובד מסביב לשעון, תמיד נקרא לטפל במקרים דחופים, היד שלו תמיד על הדופק ואוזנו תמיד קשובה לנעשה סביבו.

טוני סופרנו מנהל את עסקי המאפיה האיטלקית בצפון ניו-ג'רזי, בנם האמצעי של ג'וני בוי וליביה סופרנו, נולד בניו-ג'רזי ב-1959. סבו של טוני, קוראדו סופראנו, היגר לארה"ב מהעיר אבלינו שבאיטליה, בשנת 1910. הוא היה סתת אבנים במקצועו ובנה את הכניסה בשכונה בה גדל טוני כילד. שאיפתו של הסב היתה להעניק לילדיו ולנכדיו עתיד טוב יותר ויציב מבחינה כלכלית.  כבר בגיל צעיר נחשף טוני לחיי הפשע. אביו ודודו, קוראדו "ג'וניור" סופרנו, היו Capos (להלן - ראשי צוותים) במשפחת דה-מיו, ששלטה על עסקי המאפיה בחלק הצפוני של ניו-ג'רזי משנות ה-50'. את יחסיו עם אביו מתאר טוני כטובים וקרובים, ויש לו מספר זכרונות אודות מעשיו (כך למשל, הוא זוכר מקרה אחד בו היכה בחור צעיר מכות קשות משום שהיה חייב כסף. כמו כן, זכורה לו הפעם הראשונה בה ראה גופה – כשאביו הרג את הקצב השכונתי, ובאותו ערב, נהנתה אימו לספר לכולם על כך שקיבלה במפתיע בשר בחינם). טוני מעיד על עצמו שמעולם לא היה תלמיד טוב, ואימו יודעת לספר כי בילתה את רוב שנות התבגרותו בחדרו של מנהל בית ספר. גם דודו ג'וניור זוכר כיצד גנב טוני את המכונית של אביו, כשהיה רק בן 10. בתיכון, הכיר טוני את שניים מחבריו הטובים ביותר, שמלווים אותו עד היום: דייבי סקאטינו וארטי בוקו, כיום שף במקצועו. ארטי היה בעל מסעדה מוצלחת, בה נהג טוני לבקר לעיתים קרובות ולקיים רבות מפגישותיו העסקיות, עד שנאלץ לפוצץ אותה על מנת שדודו ג'וניור, לא יבצע במקום רצח של אחד מיריביו.

אדם נוסף שהיה קרוב לטוני הוא בן דודו, טוני בלונדטו (טוני ב.). בצעירותם, נהגו לקרוא להם הילדים בשכונה Tony Uncle-Al ו-Tony Uncle-Johnny, על שמות אבותיהם, כדי להבדיל ביניהם. כנערים, נהגו השניים לבלות את חופשות הקיץ שלהם בחווה של דודם, פאט בלונדטו. לעיתים היה מצטרף אליהם בן דודם הצעיר כריס מולטסנטי (אשר הולך בעקבות דודו טוני, ועושה בימים אלו את צעדיו הראשונים במעלה הארגון).

טוני היה חלק מקבוצת פושעים לא רשמית, בה היו חברים בין היתר גם ג'קי אפריל וסילביו דאנטה. מניותיו של טוני במשפחת דה-מיו עלו לאחר שהשלושה שדדו רווחים ממשחקי קלפים אשר היו שייכים לאחד מיריביה הגדולים של המשפחה.

אביו של טוני פרש עליו את חסותו, עד למותו, בשנת 1986 מאמפיזמה. עד אז, הגיעו ג'וני בוי וג'וניור לרמת ראשי צוותים. לאחר מותו של ג'וני בוי, לקח על עצמו ג'וניור את תפקיד האב הרוחני של טוני, והמשיך להתוות את דרכו, לייעץ לו ולהדריכו. עם השנים עברו חלק מאנשיו של ג'וניור לצוותו של טוני והוא הפך להיות ראש הצוות במקום אביו, ואילו חברו, ג'קי אפריל, הפך להיות ה"בוס הפעיל" של עסקי המאפיה בניו-ג'רזי. במהלך השנה האחרונה חלה ג'קי בסרטן, והיחסים בין טוני לג'וניור, שנותרו נעימים ומנומסים מעל פני השטח, הופכים למעשה מתוחים ביותר על רקע השאלה מי יירש את מקומו של ג'קי. בסופו של דבר מחליט טוני כי יאפשר לדודו להתמנות לתפקיד ה"בוס", אך באופן שמותיר בידיו את מרבית השליטה על העסקים, ואת ג'וניור כמי שיאלץ לשאת באשמה במידה וה-FBI יגיש כתבי אישום נגד אנשי המאפיה. כשהדבר מתגלה בסופו של דבר לג'וניור (על ידי לא אחרת מאשר אימו של טוני, ליביה), הוא חש כי אין לו ברירה אלא לחסל את בן אחיו. לשם כך הוא שולח שני רוצחים שכירים, אך נסיון ההתנקשות נכשל, וטוני מגלה (בעזרתם "האדיבה" של אנשי ה-FBI) כי מאחורי נסיון ההתנקשות עומדים דודו ואימו. כתגובה, דואג טוני לחיסולם של אנשי ימינו של ג'וניור, ואף מגיע לבית האבות של אימו כדי להורגה בעצמו, אך מגלה כי קיבלה שבץ מוחי.

ליביה סופרנו היא אישה תככנית, מניפולטיבית, נצלנית ומתעללת. לאורך השנים היו היחסים של טוני וליביה אמביוולנטיים. מחד, אוהב טוני את אימו, ועושה כל שביכולתו בכדי להיטיב עימה. הוא בא לבקרה לעיתים קרובות, דואג לפנקה במיני מטעמים, ולאחר שמתברר שאין היא מסוגלת להמשיך לגור בביתה, הוא דואג להעבירה לאחת מבתי האבות היוקרתיים ביותר בניו ג'רזי (4000$ בחודש). מאידך רוויים יחסים אלו מתחים וכעסים. עוד כשהיה ילד, ליביה נהגה להתעמר בטוני, ולאיים עליו כי תעקור את עיניו עם מזלג. טוני חש כי אין היא מעריכה את מאמציו כלל, וכי הוא זוכה ממנה רק להשמצות ולתלונות. ליביה לעומת זאת, חשה כי הקדישה את כל חייה לילדיה, וכעת, לעת זקנה, במקום להביאה לגור עימו בביתו המפואר, משליך אותה טוני להירקב לאיטה בבית האבות. עלבונה וזעמה של ליביה על כך כה גדולים עד כי היא רומזת לדודו של טוני, ג'וניור, כי הוא מנסה לחתור תחת מרותו, ובדרכי מניפולציה ומרמה מביאה אותו לתכנן את רצח בנה. כשנסיון ההתנקשות בחייו של טוני נכשל, מתחילה ליביה להפגין סימפטומים של אלצהיימר (שאמיתותם מוטלת בספק, וישנו חשד שהיא מזייפת אותם בכדי שטוני לא יתנקם בה). לדבריו, גם באביו נהגה ליביה להתעלל, והוא מספר כי היא שחקה אותו והפכה אותו מגבר חזק, לשבר כלי, חלש ועייף.

האם ליביה סבלה מהפרעת אישיות גבולית? שפטו בעצמכם <

מאמר של מכון טמיר ב״גלובס״ - פסיכולוגיה של מתן ולקיחת שוחד <

לטוני שתי אחיות – ג'אניס, הגדולה ממנו בשנתיים, וברברה, הצעירה ממנו ב-7 שנים. היחסים בין טוני לבין אחיותיו רופפים למדי, שכן שתיהן עזבו את ניו-ג'רזי ובאות לבקר לעיתים רחוקות בלבד. לאור זאת, טוני ומשפחתו נושאים בנטל הטיפול באימו.

במקביל לעלייתו במשפחת הפשע מאורגן, הקים טוני את משפחתו הגרעינית. בשנת 1981 הוא התחתן עם אהובתו מימי התיכון, כרמלה דה-אנג'ליס. לזוג נולדו שני ילדים – מדו, בת 18 ואנת'וני ג'וניור, בן 14. כרמלה מצטיירת כאשת מאפיונר טיפוסית. היא עקרת בית נעימה, חביבה לכולם, המקרר אצלה תמיד מלא בכל טוב, היא נוהגת לארגן מסיבות צדקה למטרות נעלות (גון תרומות לאגף הילדים בבית החולים המקומי) והיא לעולם לא שואלת או מתעניינת בפרטי עסקיו של טוני. עם זאת, ברור לחלוטין כי היא יודעת במה הוא עוסק, ובאחת הפעמים אף מסייעת לו להבריח כספים ונשקים מביתם, ולהחביאם בבית האבות בו שוהה אימו (עקב שמועות אודות צווי מעצר שה-FBI עומד להוציא). כרמלה באה מבית קתולי, וניכר עליה כי היא מתקשה ליישב את הסתירה בין אמונותיה לבין משלח היד של בעלה.

יחסיהם של טוני וכרמלה ידעו עליות ומורדות רבים במהלך השנים. על אף העובדה שטוני אוהב מאוד את אישתו, לאורך השנים היו לו מספר פילגשות. כרמלה ניסתה להתעלם מקיומן ולהמשיך לפקד כרעיה האוהבת, אך היא מתקשה להשלים עם בגידותיו החוזרות ונשנות. בשנה האחרונה התקרבה כרמלה מאוד לכומר המשפחה (דבר אשר לא היה לרוחו של טוני), עד שגילתה כי הכומר נוטה להתקרב לרבות מנשות הקהילה. כרמלה, שחשה נבגדת ע"י גבר נוסף, הודיעה לכומר כי נוכחותו בביתה אינה רצויה עוד.  

הקשר של טוני עם ילדיו הוא קרוב ואוהב. הוא משתדל להיות מעורה בחייהם ולגונן עליהם ככל שרק ניתן, חששו הגדול ביותר הוא כי הם יגלו מהו תחום עיסוקו וילכו בעקבותיו. מספר פעמים הביע טוני באוזני חבריו את משאלתו, שחייהם יהיו שונים משלו.

מדו, בתו הבכורה של טוני, מצטיינת בלימודיה, שרה במקהלת בית הספר, משחקת בנבחרת הכדורעף והכדורגל ומתכננת ללכת בשנה הבאה לקולג'. טוני מפגין נוכחות במרבית משחקי הנבחרת, תמיד מעודד את בתו ומגיע לסף דמעות כשהיא שרה ברסיטל בבית הספר. כחלק מנסיונותיו להגן על בתו, הוא כמעט "מעלים" את מאמן קבוצת הכדורגל בה מדו משחקת כשהוא מגלה שמאמן קיים יחסי מין עם אחת מבנות הקבוצה. מדו היא בחורה חכמה וחריפה, ואף כי הוריה מנסים להסתיר זאת ממנה, היא כבר יודעת זה זמן מה על מעורבותו של אביה במאפיה. כשטוני נוסע איתה לראיונות קבלה לקולג'ים, היא שואלת אותו בצורה ישירה האם הוא קשור למאפיה. טוני, שנותר המום לנוכח השאלה, מגמגם תשובה קלושה, המבהירה למדו, כי אביה אכן קשור לארגון.

אנת'וני ג'וניור (המכונה על ידי כולם A.J.) לעומת זאת, הוא סיפור שונה לגמרי. הוא מתקשה בלימודים ומרבה להסתבך בצרות  (הוא היכה את אחד מחבריו הטובים לשעבר ונתפס שיכור בשיעור התעלמות לאחר שגנב יין מהכנסייה). בשלב מסוים הוא נשלח לאבחון מטעם בית הספר בכדי לנסות לברר האם הוא סובל מ-ADD, בו מתגלה כי הוא מפגין חמישה מתוך תשעת הסימפטומים של ADD (קריטריון הסף למתן אבחנה הוא שישה סימפטומים). הוא אוהב לשחק במשחקי וידאו ולשמוע מוזיקת רוק כבד. הוא מעריץ את הוריו הערצה עיוורת, ומאמין באמת ובתמים כי אביו עוסק בפינוי פסולת, עד שמדו מאירה את עיניו לכך שאביהם מעורב בעסקי המאפיה. לנוכח התנהגותו הפרועה של A.J. עולה אצל טוני החשש כי בנו ילך בעקבותיו ויצטרף לשורות המאפיה.

הלחצים השונים בחייו של טוני היוו מעמסה רגשית כה גדולה עבורו, עד כי החל לסבול מהתקפי פניקה. בעקבות התקפים אלו היפנה אותו רופא המשפחה לפסיכיאטרית, ד״ר ג'ניפר מלפי.

עצם פנייתו של טוני לטיפול היוותה למעשה נדבך נוסף לעומס הרגשי בו הוא נמצא, שכן היה לו ברור שאם יוודע לאיש על כך שהוא שופך את ליבו לפסיכיאטרית, קיים סיכוי סביר שיחוסל (למרות שבפועל אינו מספר לה פרטים על עסקיו, אלא משתמש בשמות קוד ובתיאורים כלליים בלבד) במהלך הטיפול, שידע עליות ומורדות, החל טוני לחוש הקלה מסוימת, אך עם היוודע דבר הימצאותו של טוני בטיפול, הוא חרד לחייה של ד״ר מלפי, והורה לה לעזוב את העיר.

ד״ר מלפי החליטה להישמע לעצתו, אך על מנת שלא יישאר תלוש ונטול מסגרת לחלוטין, היא השאירה לו את האופציה ללכת לאחד משני מטפלים משפחתיים.

זאת לאור הגעתה למסקנה כי יתכן שהוא ומשפחתו יפיקו תועלת ממסגרת טיפולית משפחתית. הייתה ביניהם דינמיקה תנודתית וחזקה.

סיבת הפניה

כאמור, ד״ר מלפי נאלצה להפסיק את הטיפול הפרטני בטוני עקב חשש לחייה.

טוני, שחש כי הטיפול החל לעזור לו ולהאיר נקודות מסוימות בחייו באור חדש, החליט לתת צ'אנס למסגרת טיפולית שלא תכלול רק אותו אלא גם את בני משפחתו הקרובה. באחרונה החל טוני להפגין סימפטומים דיכאוניים (הוא אינו אוכל, ישן כל היום, אינו חווה הנאה מאף אחד מהדברים שנהגו להסב לו עונג). 

כמו כן, הוא שם לב לכך שאנת'וני ג'וניור מבלה שעות רבות מחוץ לבית, ציוניו מתדרדרים והתנהגותו הופכת אימפולסיבית ביותר.  

המתחים בין טוני לכרמלה סביב בגידותיו החוזרות ונשנות הגיעו לשיאים חדשים, אך נראה כי איחדו כוחות לנוכח עזיבתה הקרבה של מדו לקולג׳.

הם הופכים להיות נוקשים יותר בתביעותיהם כלפיה שתבלה יותר זמן בבית, ומנסים לשכנעה ללמוד בקולג׳ הקרוב לבית, בכדי שלא תצטרך לגור במעונות (מה שמכונה תסמונת הקן המתרוקן, או הקן הריק).

מדו עצמה מתקשה להתמודד עם תובענות זו של הוריה.

בנוסף לכך, ניתק טוני עם אימו כל קשר ואינו מוכן לדבר איתה או לבקרה בבית החולים.

תרשימי ג'נוגרם

תרשימים היפוטתיים, במקרה זה.

תרשים של קשרי דם ותרשים תפקידי האנשים השונים בארגון.

כך נראה בדרך כלל ג'ינוגרם:

דפוסים משמעותיים

מהתבוננות על תרשים הג׳נוגרם, עולים מספר דפוסים שחוזרים על עצמן בקרב מרבית המשפחות, ולעיתים אף אצל כולן.

ראשית, ניתן לראות כי לכל המשפחות שורשים איטלקיים חזקים.

המשפחות בדור הראשון היגרו כולן מאיזורים שונים באיטליה לארה"ב, ומשפחות הדורות הבאים שימרו שורשים אלו באופן כמעט קנאי בשני אמצעים עיקריים.

ראשית, ניתן לראות שכל המשפחות גרות באותו איזור בארה"ב (ניו-ג'רזי).

אמצעי שני המאפשר שימור של התרבות והשורשים האיטלקיים הוא קשרי הדם הקרובים בין המשפחות.

מהג'נוגרם עולה כי כל קשרי הנישואין הם עם אנשים הבאים מאותו רקע, וכי איש אינו מגיע מתרבות או רקע שונים.

המקרה היחיד היוצא דופן בהקשר זה היא הפילגש של טוני, אירינה, שהיא ממוצא רוסי.

עם זאת, ברור לחלוטין כי עניינו של טוני בה הוא מיני בלבד, וכי אין בכוונתו לפרק את משפחתו ולבנות איתה תא משפחתי חדש.

בהקשר זה ראוי לציין כי אף אחת מהמשפחות לא חוותה גירושין, וסיבה היחידה לסיום קשר בין בני זוג הוא עקב פטירתו של אחד מהם (לרוב הגבר).

בהקשר זה ראוי לציין כי תוחלת החיים של הנשים נוטה להיות ארוכה מזו של הגברים, ונראה כי הדבר קשור דווקא למחלות ופחות למוות בנסיבות לא טבעיות.

פרט נוסף העולה מהתבוננות על קשרי הנישואין הוא כי פערי הגיל בין הנשים לגברים קטנים מאוד, אך לעולם יהיה הגבר מבוגר מן האישה.   

באופן כללי, ניתן לראות חלוקה ברורה מאוד בין דפוסים גבריים לדפוסים נשיים בג'נוגרם, המאפיינת את התפיסה המסורתית לפיה על הגבר לפרנס את משפחתו בעוד על האישה להישאר בבית ולטפל במשפחה.

באופן פרטני יותר ניתן לראות כי מעבר לקשרי הדם הקרובים, מרבית הגברים עוסקים בפשע מאורגן (משפחת דה-מיו). בקרב הנשים ניתן לראות כי מרביתן עקרות בית, וכי אף אחת מהן אינה מעורבת ישירות בעסקי המאפיה (גם אם מודעת לעיסוקיו של בעלה).

הנשים היחידות שאינן עקרות בית הן אחיותיו של טוני, שנאלצו להתרחק פיזית מן המשפחה בכדי לשבור את הדפוס המסורתי, ומדו, המתעתדת אף להתרחק מבית הוריה בכדי שתוכל לממש את שאיפותיה.

פרט נוסף המאפיין את הגברים בג'נוגרם הוא כי הם מפגינים נטיה אצל הגברים לאיבוד עשתונות, אימפולסיביות, חוסר שקט, רגזנות ועצבנות ומרביתם כבר יש תיק פלילי במשטרה.

פרט נוסף המאפיין חלק מן הגברים הוא שמם – הגברים נקראים על שמות אבותיהם (ג'וניור נקרא על שם אביו, קוראדו, AJ נקרא על שמו של טוני, ובנו של ג'קי אפריל נקרא ג'קי ג'וניור).

באשר להשכלה, ניתן לראות כי למרבית הפרטים במשפחה אין השכלה גבוהה מעבר ל-12 שנות לימוד.

היחידה העומדת לשבור דפוס זה היא מדו, המתכננת ללכת ללמוד בקולג'.

מהתבוננות על הקשרים הרגשיים והבינאישיים, עולה דפוס אחד ברור לפיו לליביה יכולת השפעה ומניפולציה על כל הגברים הקרובים לה – החל מבעלה, ג'וני בוי, דרך גיסה ג'וניור וכלה בבנה טוני.

אובדנים משמעותיים ואירועים מיוחדים

כמו בכל משפחתה, גם משפחותיהם של טוני, כרמלה וקרוביהם חוו אובדנים ואירועים משמעותיים אשר עיצבו את חייהם.

ראשית, הן משפחתו של טוני והן משפחתה של כרמלה הן משפחות מהגרים, אשר הגיעו לארצות הברית מתוך שאיפה לעושר, יציבות כלכלית ורצון לחיים טובים יותר מאלו שהיו להם באיטליה.

אף כי שאר דורות המשפחה גדלו בארצות הברית, ניכר כי הם משמרים את התרבות האיטלקית ונאחזים בה בכל מאודם ולמעשה מהווים מעין בן כלאיים איטלקי-אמריקאי.

הדבר ניכר בחיים נוצצים ומפוארים (בית גדול, בריכה, מכוניות יוקרתיות, משחקי גולף ועוד) מחד, לעומת אלמנטים איטלקיים מובהקים מאידך (למשל, שימוש בשפה האיטלקית והקפדה על מאכלים הקשורים למטבח האיטלקי).

מוות ואובדן הם חוויות מרכזיות בחייו של טוני ואף כי מדובר במוות טבעי, הרי שלרוב מדובר במוות בגילאים צעירים למדי.

סבו של טוני, קוראדו סופרנו, נפטר בגיל צעיר (מנסיבות בריאותיות לא ידועות) ואילו אביו, ג'וני בוי סופרנו, נפטר בגיל צעיר ממחלת האמפזימה.

טוני היה קשור מאוד לאביו, שפרש עליו את חסותו והשגיח אליו בשנותיו הראשונות במשפחת דה-מיו.

אובדן נוסף שחווה טוני לאחרונה אשר הסב לו צער רב הוא מותו של חברו הטוב, ג'קי אפריל, אשר נפטר השנה מסרטן המעי הגס. טוני וג'קי עלו יחד בשורות המאפיה והקשר ביניהם היה חם ואמיץ.

סוג אחר של אובדן שחווה השנה טוני הוא אובדן האמון שנתן באימו ובדודו ג'וניור, זאת לאור התכנון של השניים להתנקש בחייו.

טוני חש נבגד עד עמקי נשמתו, ואינו מסוגל לסלוח לשניים על בגידתם בו.

אירוע זה מסב לטוני כאב רב, והוא נעשה כה זועם עד כי בתגובה לגילוי הוא מחסל את עוזריו של דודו, ואף מתכוון להרוג את אימו (תכנית אשר לא יוצאת לפועל משום שהיא סובלת משבץ מוחי).

באופן כללי, חייו של טוני רוויים תמות של בושה, סודיות ושקרים לנוכח הצטרפותו לשורות המאפיה.

הוא מסתיר את עיסוקו מילדיו ושואף בכל מאודו כי לא יגלו במה הוא עוסק ולא ילכו בעקבותיו.

עם זאת, שני ילדיו מודעים היטב לכך שאביהם נמצא במאפיה. בתו מדו אף הגדילה לעשות ושאלה את טוני באופן ישיר האם הוא מעורב במאפיה.

בנו AJ מודע אף הוא למעורבותו של אביו במאפיה, אך הוא אינו מספר זאת לאביו.

כמו כן, גורר עיסוקו של טוני תחושת מתח וחרדה תמידיות לנוכח החשש שייתפס ויאלץ להיכנס לכלא, ואף גרוע מכך.

תחושות אלו אופפות גם אשתו כרמלה ואת ילדיו.

ניתוח מערכתי של דפוסי המשפחה והצעת תכנית התערבות טיפולית

לאור אופי הבעיות שמעלה טוני והדפוסים המשפחתיים העולים מן הג'נוגרם, נראה כי גישות טיפוליות שיתאימו למשפחת סופרנו צריכות להיות קונקרטיות באופיין, אקטיביות וקצרות טווח.

עם זאת, ישנם נושאים מהותיים בהם על המטפל המשפחתי לגעת בכדי להביא לשינוי אמיתי, ודבר זה עשוי לקחת זמן רב.

לאור זאת, מובאות להלן שתי גישות השונות זו מזו, מתוך נסיון לתת מענה לכלל התמונה שמציג משפחת סופרנו (עד כמה שהדבר אפשרי).

הגישות האסטרטגיות

בגישות אלה הדגש הוא על טיפול פסיכותרפויטי קצר וממוקד ביותר. מייסדי הגישה הם מילטון אריקסון, ג'יי היילי וקלואי מאדאנס.

גישות אסטרטגיות מקיפות מגוון רחב של רעיונות וטקטיקות שהמכנה המשותף ביניהן הוא ההתמקדות בדינמיקות של יחסי הגומלין במשפחה.

הבעיות נתפסות כחלק בלתי נפרד מדפוסי יחסי גומלין חוזרים על עצמם או מעגליים (ניכר כאן דמיון רב לתפיסה הביהביוריסטית) (דאלוס ודרייפר, 2004).

לטענתם של מטפלים משפחתיים היוצאים מגישות אלו, מטרת הסימפטומים היא לשמר את ההומאוסטזיס המשפחתי וכי הם משקפים את הדינמיקה המתרחשת בין שני אנשים או יותר.

מכאן שהסימפטומים נתפסים כ"אדפטיביים לקשר".

הבעיה היא שהנסיון לשמר את ההומאוסטזיס נעשה ע"י שימוש בפתרון שאינו אדפטיבי (Gehart & Tuttle, 2003).

המטפל והמטופלים נתפסים כמי שמנסים להשפיע זה על זה (למשל – בני המשפחה מנסים לגייס את המטפל שיראה את הדברים מנקודת מבטם).

על המטפל להיות מודע לנסיונות ההשפעה הללו ולנהוג באופן אסטרטגי כדי לכוונם ולא להסתבך בהם ללא מוצא (דאלוס ודרייפר, 2004).

מכאן, שהאחריות בסוג טיפול זה מוטלת על המטפל.

עליו למצוא פתרונות לבעיות בעטיין הגיעה המשפחה לטיפול. השלכה אחת של חשיבה זו היא כי אם הטיפול נכשל, הרי שהנושא העיקרי באחריות הוא שוב המטפל.

בגישה זו מושם פחות דגש על רגשות ותובנה ויותר על פעולה.

משום כך, מאופיינת גישה זו בריבוי טכניקות טיפוליות ופחות תשומת לב לתיאוריה. עיקר העבודה היא על חשיבה ומציאת פתרון למצב ופחות על הבנת האופן בו נוצרה הבעיה (ההבנה היא תוצר השינוי ולא הכלי ליצירתו).

הגישות האסטרטגיות מציעות גישה טיפולית קצרה יחסית המתמקדת בבעיות הליבה ומנסה לשבור את דפוס ההתנהגויות המנציח את הבעיה ואת הפתרונות הכושלים שניסו בני המשפחה ליישם עד כה.

גישות אסטרטגיות כוללות את השלבים העיקריים הבאים:

1. הראיון הראשוני - שלב זה מורכב ממספר תתי שלבים שמטרתם חקירה מקיפה והגדרה של הקשיים שיש לפתור. בשלב זה נדרשת נוכחות מלאה של כל בני המשפחה, בכדי לבסס מסגרת טיפולית. 

2. בניית תכנית פעולה אסטרטגית ע"י המטפל, שנועדה לשבור את רצפי יחסי הגומלין שבהם טמונה ומונצחת הבעיה.

3. התערבויות אסטרטגיות – הכרוכות לעיתים קרובות במטלות או בשיעורי בית שהמשפחה מתבקשת לעשות בין מפגש אחד למשנהו. מטלות אלו נועדו ספציפית לשבור את הרצפים הבעייתיים.

4. הערכה במונחים של משוב לגבי תוצאת ההתערבויות.

5. הערכה מחדש של האוריינטציה או התכנית הטיפולית, לרבות המשך או שינוי של המטלות וצעדי התערבות אחרים שנעשה בהם שימוש.

ישנן מספר טכניקות עיקריות בהן משתמשות הגישות האסטרטגיות.

הטכניקה הראשונה נקראת מטלות מנחות:

מטלות אלו כוללות עפ"י רוב שיעורי בית שבני המשפחה מתבקשים לעשות. בכל פעם שהדבר אפשרי, כדאי מאוד לשתף את כל בני המשפחה במטלות אלו. לעיתים קרובות מטלות אלו נראות מובנות מאליהן ומבוססות על שכל ישר, אך הכוונה מאחורי המטלה מתרכזת בשבירת דפוסים מזיקים. לעיתים יעשה שימוש במטלות מטפוריות.

טכניקה נוספת היא מטלות פרדוקסליות , בהן נעשה שימוש כשמשפחות מתקשות לקיים את ההנחיות שניתנו ע"י המטפל. מדובר בעידוד לכאורה של התנהגות לא רצויה כדי להפחית את תדירותה או להביאה לכלל שליטה. מטלות אלו עשויות לכלול לעיתים יסוד של הומור (דאלוס ודרייפר, 2004).

סוגי טכניקות אלו כוללים מטלות המבוססות על כך שהמשפחה תסכים לבצען (compliance-based) , מטלות המבוססות על התרסה (defiance-based) ומבוססות שליטה (control-based).

כמו כן, נעשה שימוש בטכניקת העמדת פנים בה מעמידים בני המשפחה פנים כי הם סובלים מסימפטומים מהם סובלים בני משפחה אחרים. בנוסף, ניתן לעשות שימוש ב-positioning, טכניקה בה המטפל מגזים בהערכת חומרת המצב ומצהיר כי המשפחה חסרת תקנה, מתוך שאיפה להביאם לכדי התמרדות ע"מ שיוכיחו למטפל כי הם מסוגלים לשינוי בדיוק כמו כל משפחה אחרת (Gehart & Tuttle, 2003).

עפ"י רוב ישתתף בטיפול יותר ממטפל אחד, או שחלק מהפגישות יוקלטו בוידאו, בכדי לתת למשפחה לראות כיצד הם מתנהגים.

עפ"י גישה זו, ישנן מספר בעיות במשפחתו של טוני. ראשית, קיים ריחוק בינו לבין כרמלה, הנובע ככל הנראה ממעגל התנהגויות ותגובות המזין את התחושות השליליות ביניהן. ניתן להעלות השערה כי אנת'וני ג'וניור מתקשה לשאת את המתח הגובר בין הוריו ועקב כך "מושך אליו את האש", מתוך נסיון נואש לקרב בין הוריו. בנוסף לכך, ניכר כי טוני וכרמלה מתקשים להתמודד עם עזיבתה הקרבה של מדו לקולג', ועושים מאמצים אדירים לקרבה בחיק המשפחה, דבר הגורם לה לרצות להתרחק עוד יותר ובתמורה מביא לכך שהשניים ירדפו אחריה ויגבירו את מאמציהם להשאירה בבית ביתר שאת. מאחר והגישה האסטרטגית אינה מתייחסת לאנשים מחוץ למשפחה הגרעינית, נראה כי תכנית שתצא מגישה טיפולית זו, לא תטפל בבעיות שיש לטוני עם אימו ודודו. כמו כן, יש להתייחס לדיכאון ממנו סובל טוני ולהראות לו כיצד משפיע דכאונו על שאר בני הבית.

בהתאם לעקרונות גישה זו, יש לפתח תכנית טיפולית קצרה שמטרתה שיפור מעגלי ההתנהגות וההתקשרות בין בני המשפחה השונים.

ראשית, תיערך פגישה עם כל המשפחה בכדי לשמוע כיצד מגדיר כל בן משפחה את הבעיה ולבסס מסגרת טיפולית.

לאחר מכן יש לבנות תכנית פעולה בהתאם לבעיות שהוגדרו.

כך למשל, אם הוגדר כי אחת הבעיות היא הריחוק בין טוני לכרמלה, ניתן לקבוע כי בכל יום בשבועיים הקרובים, הם מקדישים לעצמם זמן איכות, הרחק מן הבית ומעסקיו של טוני.

עליהם להתחיל ב-15 דקות ולהעלות את מספר הדקות שהם מקדישים זה לזה בהדרגה.

באשר לבעית ההתנהגות של אנת'וני, יכול המטפל להנחות את טוני וכרמלה לשים לב מתי מתעוררות בעיותיו של אנת'וני ולבחון האם הם מאווררים את בעיותיהם בנוכחותו ובאיזה אופן הם עושים זאת (למשל, האם הם דנים על בעיותיהם או צועקים וטורקים דלתות).

במקביל לכך, עליהם להתחיל לשבח התנהגויות חיוביות של אנת'וני ג'וניור.

טכניקה נוספת בה יכול המטפל לעשות שימוש היא טכניקה פרדוקסלית בה הוא מציע לטוני לבקש מאנת'וני ג'וניור רשות בכל פעם שברצונו לעשות דבר מה, מתוך מחשבה שטוני יתמרד, יכעס על המטפל ודרך כעס זה יתחיל להפגין יותר סמכות הורית כלפי אנת'וני ג'וניור. בכדי לנסות לפתור את הבעיה בין טוני וכרמלה לבין מדו, יש לשבור את המעגל בו הם נמצאים.

נראה כי לשם כך, יש ראשית להגדיר בפניהם את הבעיה כקושי להיפרד מבתם ולהכיר בכך שהיא מתבגרת והופכת לאדם עצמאי, ויחד איתם להכיר בכך שהם נכנסים לשלב חדש בחייהם כמשפחה.

לאחר שתוגדר הבעיה במונחים אלו, ניתן להתחיל לחשוב על פתרונות אופרטיביים כגון – הקצאת זמן מסוים ביום בו יכולים טוני וכרמלה לדאוג למדו.

במסגרת הזמן המוקצעת הם יכולים לדאוג למדו כאוות נפשם, אך מעבר לכך, אסור להם לדאוג לה או לדבר איתה על דאגותיהם.

טכניקה העשויה לסייע למשפחה להתמודד עם דכאונו של טוני היא ה-pretend technique. עפ"י טכניקה זו, בכל יום אחד מבני המשפחה מעמיד פנים כי הוא סובל מהבעיות שמפגין טוני, בעוד שעל כל בני המשפחה האחרים לטפל בו.

כך יתאפשר לטוני לראות כיצד משפיעים הסימפטומים שלו על תפקוד הבית.

הגישה הבין-דורית

הגישה הבין דורית מערבת עקרונות פסיכואנליטיים. אבי הגישה הוא מורי בואן . גישה זו מתבוננת על המשפחה, התנהגויותיה ובעיותיה מבעד לעדשה בין-דורית ורואה בכל התנהגות תוצר של תהליכים התפתחותיים בין דוריים. גישה זו מונחית ע"י מספר מושגי מפתח:

* מחוברות (togetherness) ואינדיבידואליות – שני כוחות החיים המנוגדים שאדם בעל דיפרנציאציה מסוגל לאזן. מחוברות מתייחסת ליכולתו של האדם להיות בקשר בעל משמעות עם אנשים אחרים. אינדיבידואליות מתייחסת ליכולתו של האדם שמור על תחושת עצמי קוהרנטית וזהות ברורה. הדינמיקה בין הכוחות הללו היא בעלת חשיבות לכל הקשרים הרגשיים המשמעותיים של האדם.

* דיפרנציאציה של העצמי – זהו תהליך בו האדם מנסה לשמור על איזון לכל אורך חייו, באמצעות תהליכים הדדיים של הגדרה עצמית וויסות עצמי, ולמעשה לעולם לא מגיעים לסיומו. דיפרנציאציה קשורה ל-2 סוגי תהליכים.  הסוג הראשון הוא תהליכים אינטרפסיכיים – ברמה זו מדובר על היכולת להפרדה בין רגשות למחשבות. אנשים חסרי דיפרנציאציה מתקשים להבדיל בין רגשותיהם למחשבותיהם. הסוג הנוסף הינו תהליכים בין-אישיים – הבט זה מתייחס ליכולתו של האדם לעשות הפרדה ברורה בינו לבין האחר. אנשים שיש להם קושי ברמה זו של דיפרנציאציה יתקשו לעשות הפרדה בין מחשבותיהם ורגשותיהם לבין אלו של אחרים.

מארי טען כי אנשים שרמת הדיפרנציאציה שלהם נמוכה חווים חרדה כרונית ברמות גבוהות לאור חוסר יכולתם לאזן בין מחוברות לאינדיבידואליות. לדבריו, בכל דור, הילד המעורב ביותר בהיתוך המשפחתי הוא זה שרמת הדיפרנציאציה שלו תהיה הנמוכה ביותר ואילו הילד שמעורבותו היא הנמוכה ביותר, נע לקראת דיפרנציאציה גבוהה יותר. לדבריו, בעיות הן למעשה תוצר של דפוסים יחסיים בין-דוריים.

* משולשים – המערכת הבסיסית בין בני אדם היא דיאדית. בין כל זוג אנשים יש מימד של קרבה ומרחק. כשהקשר קרוב, רמת החרדה נמוכה. אך אם לעומת זאת, קורה משהו המביא לעליה במרחק בין בני הזוג, מוכנס אדם שלישי לקשר, מתוך מטרה לאזנו ולנקזו מרמות החרדה הגבוהות. המשולש מפחית את החרדה המיידית אך מקטין את הסיכוי שהזוג הדיאדי המקורי יימצא פתרון לבעיה.  

* ניתוק רגשי – כשאדם נמצא במצב של חוסר דיפרנציאציה, הוא עשוי לנסות לווסת את העוצמות הרגשיות על ידי "ניתוק רגשי של העצמי שלו מהם". אין מדובר כאן בניתוק שהוא תוצר של בגרות נפשית, אלא ניתוק שנובע כתוצאה מנושאים לא פתורים ורמות דיפרנציאציה נמוכות.

מטרות הטיפול בגישה הבין-דורית כוללות הן הפחתה של החרדה הכרונית והן העלאה של רמת הדיפרנציאציה של אחד או יותר מבני המשפחה (הנמדדת ביכולת להתבוננות רפקלסיבית על מצבים טעונים רגשית).

הטיפול בגישה הבין-דורית כולל מספר שלבים. הראשון הוא שלב ההערכה הראשונית, בו שומע המטפל על ההיסטוריה המשפחתית והרקע לגבי הבעיה בעטיה הגיעה המשפחה לטיפול. כמו כן כולל שלב זה הקשבה למניעים השונים שהביאו את בני המשפחה לטיפול, והתייחסות להקשר ברחב יותר בו המשפחה חיה כגון המשפחה מורחבת ואספקטים תרבותיים. בשלב השני בונים המטפל והמשפחה ג'נוגרם והמידע המוצא ממנו מוערך עפ"י מספר קריטריונים. השלב השלישי של הטיפול שם דגש על תהליכי מחוברות, אינדיבידואליות ודיפרנציאציה(Gehart & Tuttle, 2003). לאחר שהמטפל עובד עם הרכב כלשהו מהמשפחה, הוא מלמד את בני המשפחה לקחת עמדת I position. עמדה זו היא המאפשרת למעשה את הפחתת החרדה והעלאת רמת הדיפרנציאציה.

בהתבוננות על חייו של טוני מנקודת המבט של הגישה הבין-דורית, ניתן לראות כי טוני נמצא במצב של חוסר דיפרנציאציה מאימו, ליביה. טוני, הילד שנותר מאחור בכדי לטפל בהוריו בעוד אחיותיו התרחקו ממנה ובנו את חייהן בנפרד ממנה, הגיעו לרמת דיפרנציאציה גדולה יותר משלו, בעוד הוא נותר קרוב להוריו ואי לכך, ברמת דיפרנציאציה נמוכה יותר. מצב זה מוביל אותו לחרדה כרונית הבאה לידי ביטוי בהתקפי הפניקה מהם סובל טוני. בעקבות היעדר הדיפרנציאציה בין טוני לאימו, נוצר מצב של חוסר איזון בקשר ביניהם, דבר שהוביל לכניסתו של הדוד ג'וניור, כצלע שלישית בקשר ביניהם. כתוצאה ממשולש זה, נוצרה דיאדה חדשה בין ג'וניור לליביה, אשר הולידה בסופו של דבר את נסיון ההתנקשות בחייו של טוני. כתגובה לגילוי הנפשות הפועלות שעמו מאחורי נסיון החיסול, מנתק טוני כל קשר אימו, דבר המוביל לעליה ברמת החרדה ולהופעת הסימפטומים הדכאוניים שהחל להפגין באחרונה.

תכנית טיפולית היוצאת מתוך הגישה הבין-דורית תתמקד על יצירת דיפרנציאציה גדולה יותר בין טוני לבין אימו. כשלב ראשון יצטרך המטפל לסייע לטוני להוריד את רמות החרדה הגבוהות שהוא חווה. מאוחר יותר יהיה על אימו של טוני להצטרף למפגשים ועל המטפל לשאול את שני הצדדים  שאלות המכוונות מתוך מטרה ששניהם יוכלו לראות את חלקם בהעדר הדיפרנציאציה ביניהם (למשל, כשהיא אומרת לו שהיא רוצה למות משום שאיש אינו טורח לבקר אותה, ובתגובה תדירות הביקורים שלו בבית האבות עולה). כמו כן, על ליביה להתבונן על מערכות יחסים אחרות מלבד זו שהיא מנהלת עם טוני בכדי לראות האם דפוס יחסים זה קיים בינה לבין קרובי משפחה נוספים. במקביל לכך, על המטפל להקפיד על עמדה אובייקטיבית ולבחון האם גם בטיפול יהיה נסיון ליצור יחד עימו משולש. תפקידו של המטפל בסוג טיפול זה הוא כשל מאמן – עליו לסייע לטוני וליביה ללמוד כיצד לדבר אחד עם השני מבלי לחרוג מהגבולות אחד של השני. בנוסף לכל אלו, יהיה על המטפל לבנות יחד עם טוני וליביה ג'נוגרם משפחתי, ולנסות יחד איתם לעמוד על הדפוסים המשמעותיים העולים ממנו.

נראה כי שימוש בכל הטכניקות הללו יסייע להגדרה מחודשת וברורה יותר של הגבולות בין טוני לאימו, וכתוצאה מכך, לעליה ברמת הדיפנציאציה שלו מאימו, כמו גם להפחתת הסימפטומים הדכאוניים והחרדתיים שהוא מציג.

דיון

מתיאור הגישות ומאופן הטיפול הנגזר מהן, ניכר כי ישנו שוני רב ביניהן. הגישה הטיפולית האסטרטגית מתעסקת בכאן ועכשיו בחייו של טוני, היא פונה לבעיות הבוערות בחייו בהווה, אינה מסכלת על העבר או על המשפחה המורחבת. יתרונה העיקרי של גישה זו היא היותה קצרת טווח. משך הטיפול הקצר עשוי להוות יתרון משמעותי למשפחת סופרנו בכלל, הידועה כנוטה לקוצר רוח, ולטוני בפרט, לאור הקושי שלו עם טיפול ארוך טווח, המגדיל את הסיכוי שדבר הטיפול ייחשף, וחייו של טוני יהיו בסכנה. כמו כן, מבחינתו של טוני, מדובר בטיפול שידבר הרבה יותר את השפה שלו – שפה של עשייה, ופחות שפה של דיבור 'על דברים'. העובדה כי אין כניסה לעובי הקורה וכי הבעיות מוגדרות במונחים אופרטיביים של בעיה-פתרון, עשויים להוות נקודת חוזק בטיפול בו ובמשפחתו. עם זאת, יתכנו מספר בעיות עם גישה זו. ראשית, הגישה האסטרטגית מעמידה את המטפל במנהיג הטיפול, הנושא הבלעדי באחריות לו. דבר זה עלול להיות בעייתי עבור טוני, הרגיל להיות 'הבוס', המכריע הסופי באשר לביצוען או ביצוען של מטלות. כמו כן, יתכן כי טוני ושאר בני המשפחה יתקשו למלא אחר המטלות הרבות שיוטל עליהם לבצע. לטוני דפוס של חוסר סבלנות, עצבנות ואימפולסיביות. אי לכך, עלול להיווצר מצב בו מתן שיעורי הבית יביא לעליה נוספת במתחים שעל טוני לשאת במקום להקלה והטבה.  כרמלה לעומת זאת, עשויה לחוש כי אינה מקבלת אוזן קשבת דיה, וכי המטלות הקטנות הללו הן רק מעמסה נוספת ברשימת המטלות הארוכות שעליה לבצע בכדי לרצות את טוני.

באשר לגישה הבין-דורית, ניכר כי יתרונה העיקרי הוא בהתבוננותה על דפוסים ארוכי טווח, חזרתיים, המופיעים שוב ושוב במעבר בין הדורות, מתוך החשיבה כי אלו שאינם לומדים את ההיסטוריה, סופם שיחזרו עליה. יצירת דיפרציאציה גדולה יותר בין טוני לאימו תאפשר לו להשתחרר מאחד ממקורות המתח הגדולים ביותר בחייו, תאפשר לשניים ללמוד לשוחח זה עם זו באופן חופשי יותר, טוב כבוד אחד לגבולות השני. כמו כן, יוכל טוני ללמוד כי לא בכל פעם שהוא אומר לאימו 'לא' עלול הדבר לגרור השלכות מרחיקות לכת, וליביה תלמד להכיר בכך שבנה אינו שלוחה שלה, אלא אדם בזכות עצמו. יתרון נוסף שיאפשר הטיפול הינו פירוק המשולש טוני-ליביה-ג'וניור, ואפשרות לתקשורת חופשית בין הצדדים, מבלי לחשוש להשלכות שעשויות להיות לדבר. פרט נוסף העשוי להוות יתרון בסוג זה של טיפול הוא עמדת המטפל. בטיפול היוצא מן הגישה הבין-דורית, המטפל אינו מנהיג, אלא מאמן. תפקידו לסייע, לא להדריך או להנחות. עמדה זו של המטפל עשויה להקל הן על טוני והן על אימו (שניהם אנשים מאוד חזקים ודומיננטיים) לשתף פעולה עם הטיפול. בנוסף לכל אלו, ניתן לראות כי הגישה הבין-דורית, מעצם התבוננותה על דורות קודמים, נותנת משקל ויחס גם להתקשר התרבותי הרחב יותר בו גדל המטופל. אין ספק כי במקרה של משפחת סופרנו, הרקע התרבותי הינו בעל חשיבות רבה, ויש לקחת אותו בחשבון בעת תכנון הטיפול במשפחה. חסרונה העיקרי של גישה זו הוא בכך שהיא מצריכה את שיתוף הפעולה של אימו של טוני. ליביה היא אישה זקנה, שעברה לא מזמן שבץ מוחי. גם אם בריאותה תשוב ותהיה תקינה כבעבר, לא נראה כי תסכים לקחת חלק בטיפול. בנוסף, טיפול זה הוא טיפול ארוך טווח, אשר אינו נוגע בבעיות הבוערות שמעלה טוני כרגע, ויתכן שגם נקודות אלו עשויות להיות בעוכריו של הטיפול.

באופן כללי, ניתן לראות כי לכל טיפול יתרונות וחסרונות משלו. יתכן כי גישה המשלבת בין הסוגי הטיפולים השונים, אשר אינה הולכת באופן דוגמטי אחרי תיאוריה אחת, תהווה את הפתרון הטוב ביותר עבור משפחת סופרנו, המפגינה מספר רב של בעיות בהן יש לטפל. עם זאת, לאור מאפייניה של משפחת סופרנו, נראה כי במצב הנוכחי בו נמצאת המשפחה, עדיף יהיה כשלב ראשון לשים יותר דגש על טיפול אסטרטגי, שיאפשר לטפל בבעיות הבוערות יותר מבחינתו של טוני (בעיות ההתנהגות של אנת'וני ג'וניור, המתח בינו לבין כרמלה, ההתמודדות עם עזיבתה של מדו את הבית והדיכאון ממנו הוא סובל). בשלב מאוחר יותר, כשמצבו של טוני יתייצב, ניתן יהיה לשקול את האפשרות של עבודה מעמיקה עם טוני בכדי ליצור דיפרנציאציה בינו לבין אימו, כמו גם העמקה לעברו של טוני ועברה של משפחתו באופן מקיף ורחב יותר, בכדי לנסות לראות האם ישנם דפוסים שהוא מפגין, אשר הופיעו בעבר אצל קרובי משפחה אחרים (אך כאמור, טיפול מסוג זה כרוך בשיתוף פעולה מצד אימו של טוני, ובעת הנוכחית לא נראה כי היא מעוניינת בכל או מסוגלת לכך). טיפול באוריינטציה בין-דורית יאפשר לטוני ולמשפחתו לא רק ללמוד על העבר, אלא לפתח דרכים חדשות להתמודדות, ובכך לשבור את דפוסי העבר.

מקורות ומאמרים:

דאלוס, ר. ודרייפר, ר. (2004). מבוא לטיפול משפחתי: תאוריה ושיטות עבודה משפחתיות. חולון, הוצאות אח.

Gehart, D.R., & Tuttle, A.R. (2003). Theory-based treatment planning for marriage and family therapists. Pacific Grove, CA:  Brooks/Cole.

http://www.the-sopranos.com/

http://en.wikipedia.org/wiki/The_Sopranos

טיפול זוגי

משפחתי ומיני בירושלים 

טיפול זוגי בירושלים - מכון טמיר

תודה שבאתם. נתחיל משתי נקודות חשובות:

1. רובנו מסכימים שלא קל לנהל קשר זוגי.

2. מרביתנו מסכימים גם שקשה מדי בלעדיו וש"יש מה להפסיד".

בדרך כלל, מתוך השילוב בין שתי הנחות היסוד הללו מחליטים זוגות לפנות לייעוץ זוגי מקצועי.

לטיפול זוגי מגיעים בני זוג כאשר מערכת היחסים ביניהם נקלעה לקושי, ברמות חומרה משתנות, והם מעוניינים באמת ובתמים להשקיע מאמץ ולנסות לעבוד על מערכת היחסים.

משברים בזוגיות מתבטאים לרוב במחסומי בתקשורת.

לכן, בתחילת הטיפול, מעלים בני הזוג - כל אחד מנקודת מבטו ועמדתו האישית - את הקשיים אליהם נקלעה מערכת היחסים, כמו גם את הצרכים וחילוקי הדעות.

יחד עם המטפל/ת מנוסחת המטרה לשמה הגיע כל אחד מהשניים, והשניים כיחידה זוגית, לתהליך הטיפולי.

מי צריך טיפול זוגי? 

טיפול זוגי, בניגוד לסטיגמות של פעם, אינו מיועד בלעדית לזוגות הנמצאים במשבר, צעד לפני פרידה או גירושין.

נהפוך הוא, טיפול זוגי מתאים לזוגות בתחילת דרכם, גם לפני חתונה ואחריה, בייחוד עבור מי שמשכילים לבסס תקשורת אינטימית נכונה ומתחשבת ולהכין עצמם למצבים משפחתיים מורכבים.

מה עושים בטיפול זוגי?

בטיפול זוגי מדברים, משתפים, נותנים ומקבלים משוב ומתנסים בהבנות ובכיוונים שמציע המטפל. ניתן ללמוד איך לריב בלי להרוס , לבנות ערוצי תקשורת יעילה ובמקרה הצורך לקיים התערבות מקצועית עקב משבר אמון עמוק.

הנכונות לעבור טיפול זוגי, שמשלב "אישי" ו"מערכתי" גם יחד, מציעה הזדמנות יוצאת דופן לחוויה מרגשת, משמעותית ומעצימה עבור שני בני הזוג, שלעיתים נחשפים לראשונה, בהווה העמוס, לרגשותיו הכנים של האהוב/ה, בסביבה בטוחה ומאפשרת.

סביבה טיפולית כזו מציעה היכרות עם איזורים נפשיים רכים יותר מאלה הבאים לידי ביטוי בשגרה, מחוץ לטווח הקונפליקט היומיומי המגביל. כאשר הפונטנציאל של סביבה כזו מנוצל כראוי, יש בכוחו לתרום המון להתקרבות, לחיזוק החברות, להעמקת הקרבה המתגמלת של הברית הזוגית, ובמקרים של נישואים עם ילדים, גם להורות ולרווחת המשפחה כולה.

קראו עוד על טיפול זוגי- איך הוא עובד ? <

המוכנות לחשיפה הרגשית נובעת מהרצון העמוק ביותר לשקם את הזוגיות ולעבוד עליה, מתוך הבנה שפתיחות והפחתת התגוננות, תוך הכוונה שומרת של מטפל זוגי מוסמך, עשויה לאחות את השברים.

ההבנה הזו היא אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בטיפול הזוגי.

טיפול במשבר בזוגיות

בתוך המולת הכעס והמילים, זוגות רבים מרגישים קצת אבודים לגבי הדרך היעילה לשקם זוגיות.

התקווה עודה קיימת, הגעגוע לאדם שאהבנו נמצא שם, אבל מסך מטשטש של טעינות רגשית מאפיל על מה שטוב ביחסים ומאיימים על העתיד הנראה לעין.

חשוב לדעת שזוגיות יכולה להשתקם גם מהמצבים ההרסניים ביותר, גם במצבים בהם נפגעו האמון וההדדיות. לפני שמקבלים החלטות ומיישמים צעדים שיכולים להיות בלתי הפיכים, כמו פרידה או גירושין, חשוב לפחות לבחון מה יש לעולם הידע הפסיכולוגי להציע, אפילו אם אף פעם לא נעזרתם בפסיכולוג. נסו טיפול זוגי, אפילו אם רק למספר מפגשים.

טיפול זוגי רלוונטי אפילו כאשר מגיעים יחד למסקנה שהגיע העת לפרידה וסיום הקשר -  חשוב לדעת איך לנחות נכון, איך להיפרד בכבוד ואיך להשאיר תחושה של יחסים נעימים וטובים ולא של מערכת יחסים הרסנית .

זוגות המצליחים לשקם בעזרת טיפול זוגי את מערכת היחסים ביניהם, הופכים אותה לחזקה ואיתנה הרבה יותר, מה שמשפיע ישירות על איכות חיי המשפחה והשלווה בבית. 

טיפול זוגי במגזר החרדי בירושלים

בני כהן, מטפל זוגי מוסמך שמקבל בקליניקה בירושלים, הוא בעל ניסיון עשיר בטיפול עם זוגות מהאוכלוסיה הדתית והחרדית.

לכל קשר זוגי יש הרבה מן המשותף, אולם היכרות עם הנורמות המקובלות במשפחות דתיות מאפשרת זיהוי, העמקה ושינוי ממקומות ספציפיים.

פנו אלינו בנושא. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מטפלים זוגיים מומלצים

בבאר שבע והדרום

מהו טיפול זוגי?

טיפול זוגי הינו טיפול שניתן ע"י מטפל/ת זוגי/ת מוסמך, מכיל את שני בני הזוג ומתמקד במערכת היחסים ביניהם, ומכאן ייחודו.

בניגוד לטיפולים פסיכולוגים פרטניים, המתמקדים באדם ובנקודת מבטו ומטרתם לשפר את יכולת ההתמודדות שלו ואת פרשנותו לעולמו, הטיפול הזוגי אינו מתמקד באדם אחד וגם לא בשניים, כי אם במערכת היחסים ביניהם, בצל ההתמודדויות המשותפות.

טיפול זוגי נועד לשקם את יציבות הזוגיות, את האמון ואת האושר והשלווה שהיא מסבה לשותפים בה.

כמה זמן נמשך טיפול זוגי?

טיפול זוגי הוא טיפול קצר ותחום בזמן, בדרך כלל כ-12-16 שבועות.

לפעמים השגת מטרות כרוכה בשינוי דפוסי תקשורת אצל בני הזוג, הרבה לפני שהקשר הזוגי אפילו התחיל. במצבים כאלה הדרך לפתרון עשויה להימשך זמן ממושך יותר .

על פי מחקרים טיפול זוגי יעיל ב-70% מהמקרים, וזה לא מעט. הרבה תלוי בהתאמת המטפל ובנכונות של בני הזוג לבוא ולעבוד.

איך טיפול זוגי עובד?

המטפל ייפגש לפי הצורך עם כל אחד מבני הזוג בנפרד וביחד.

מטפלים זוגיים ומשפחתיים נוטים לזהות, למפות ולאפיין תפקידים זוגיים ומשפחתיים שתורמים לדפוסי ההתנהגות שמייצרים קונפליקטים.

לאחר מכן הם מחפשים את הדרך הכי מדויקת בה ניתן לפתור אקטיבית בעיות וקשיים בין-אישיים במערכת היחסים. טיפולים זוגיים תורמים למטופלים המשתתפים בו גם ברמה האישית, מעבר לעניין הזוגי משפחתי.

למה אנשים פונים לטיפול זוגי?

אנשים פונים לטיפול זוגי מסיבות מגוונות. לעיתים מדובר בשחיקה נפשית, קונפליקטים סביב גידול הילדים, בגידה באמון, מצבי חיים קשים אליהם נקלעה המשפחה או אחד מבני הזוג כגון פיטורין, אובדן אדם יקר או התמודדות עם מחלה קשה.

בין אם ההתמודדות שמקשה על הזוגיות קשורה לגורמים חיצוניים ובין שהיא קשורה לגורמים פנימיים, כוחו של הייעוץ הזוגי הוא בהתבוננות "מבחוץ" על תוצאות ההתמודדות על הקשר וכיצד ניתן להיטיב עימו.

אחד האתגרים המרכזיים של מטפל/ת זוגית הוא שיפור התקשורת בין בני הזוג:

זוגות שנשואים שנים רבות חווים לרוב ירידה ופגיעה ברומנטיקה או בתשוקה, כאשר המרחק הרגשי ביניהם עשוי לגדול עד כדי היסוס ואף המנעות לשתף בתחושותיהם האישיות.

טיפול זוגי מחזק את התקשורת ועשוי להיות יעיל מאוד בקירוב בין בני הזוג - הוא מעודד אותם לדבר על תחושות אישיות ביותר, ובכך להחיות את הרומנטיקה בקשר ולחזק את התקשורת.

בטיפול הזוגי זוכים בני הזוג לברר את רגשותיהם האישיים והמשותפים, לברר את הגורמים למשקעים שנוצרו ביניהם או לכל שגרם להם מלכתחילה להזדקק לטיפול.

בהמשך, בהכוונת המטפל, נעשים ניסיונות פרקטיים לשיפור המצב, שיפור האמון, השלווה, והיזכרות הדרגתית באהבה שלעיתים מסתתרת מתחת לשגרת החיים המפרכת.

מצפים לשמוע מכם !

המטפלים הזוגיים בקליניקות העמיתות -

עמיתי מכון טמיר בבאר שבע

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מהו גמגום? 

גמגום, המכונה גם הפרעת שטף, הוא הפרעת תקשורת בשטף הדיבור, המתבטאת בחזרה על הברות ומילים, חוסר סדירות בשטף הדיבור והיתקעויות באמצע מילה או משפט (הפסקות קצרות הנקראת בספרות המקצועית Speech Blocks).

המגמגם מתמודד עם מאבקי שטף, ניסיון להתמודד עם הקטיעה השפתית באמצעות מאמץ התנהגותי, כמו עיוות הפנים, מצמוץ, אגרוף כף היד ועוד.

יש בגמגום היבטים פסיכולוגיים ורגשיים סבוכים שאינם גלויים למתבונן מהצד.

הגמגום מעורר מערבולת רגשות יומיומית: תסכול, כעס, פגיעה בהערכה העצמית, מבוכה, ספק עצמי ובושה, שתורמת לעיתים לפריצת דיכאון.

מהו שיעור המגמגמים באוכלוסיה?

מחקרים אפידמיולוגיים שמתועדים בתרבויות בעולם, מעלים כי כ-1% מהאוכלוסיה סובלים מגמגום ברמה כזו או אחרת, כאשר התופעה נפוצה יותר בקרב גברים בפער ניכר לעומת נשים.

מתי מתחילים לגמגם?

לרוב, מופיע הגמגום לראשונה בגיל 3-4, אך יכול להופיע גם בגילאים מאוחרים יותר.

מהו הספקטרום של הפרעת שטף?

גמגום נפרש על פני רצף ארוך של דרגות חומרה, לעיתים כלל אינו ניתן לאבחנה ולעיתים, כמעט ואינו מאפשר תקשורת מילולית.

האם גמגום קשור לאינטיליגנציה?

אין שום קשר. גמגום אינו קשור כלל לאינטליגנציה של האדם או לפוטנציאל האישי שלו, הקושי הוא בהפקה הווקאלית של המשפטים.  

למה מגמגמים בדיבור ולא בשירה?

חוקרים סבורים כי ההבנה למה גמגום פוחת באופן דרמטי במהלך שירה עשויה לעזור לנו להבין טוב יותר את הגמגום. נכון להיום, אנחנו יודעים שהמוח מתפקד אחרת שירה ובדיבור. כמו כן, אנו משתמשים באקורדים קוליים, בשפתיים ובלשון באופן שונה בשירה ובדיבור. בשירה לא קיים לחץ הזמן שקיים בדיבור והמילים ידועות לרוב מראש. 

קשה לגמגם.

נדמה שמדובר באחת מבעיות התקשורת שכופה על האדם מעגל של בושה, חרדה והעצמה של הגמגום, מה שהביא בעבר לאוזלת יד מצד הממסד הטיפולי. גם כיום, כאשר קיימות שיטות טיפול שעובדות יפה, נדרש המטופל להשקיע, להאמין ולהתמיד.

שקד, בת 22, מספרת בסרטון קצר ל״כאן״

מספרת מקרוב על החיים עם גמגום:

סוגי גמגום

קיימים לפחות 3 סוגי גמגום, כאשר השונות ביניהם מתבטאת בתסמינים, בגורמים ודרך בה מובנת הופעתם:

• גמגום התפתחותי -  סוג הגמגום הנפוץ ביותר בקרב ילדים מתחת לגיל 5, במיוחד בנים. גמגום התפתחותי נקרא כך כי הוא מופיע בשלב ההתפתחותי בו ילדים רוכשים את יכולת הדיבור, התחביר והשפה. סוג זה של גמגום חולף ברוב המקרים באופן ספנטני, ללא צורך בהתערבות טיפולית. 

• גמגום נוירולוגי / נוירוגני - מוסבר על רקע של פגיעה או לקות מוחית. גמגום נוירוגני מופיע באופן פתאומי, בדרך כלל יציב לאורך משימות דיבור שונות, המגמגם אינו נראה חרד מהדיבור עצמו וההפרעה עצמה מופיעה לאחר פגיעת ראש, התמודדות עם אפזיה או ליקוי מוטורי שפתי.

• גמגום פסיכוגני - גמגום כתגובה פסיכולוגית-רגשית, שאין לה מקור אורגני. גמגום ממקור פסיכוגני מופיע באופן פתאומי, כאשר פסיכולוגים ופסיכאטרים מתייחסים אליו כיום כאל הפרעת המרה (הפרעה קונברסיבית), דיכאון, או חרדה. 

"הדבר היחיד שלמדתי על גמגום בפומבי

זה שהוא אף פעם לא נשמע נורא כמו שאני סבור..."

 --- John Stossel

סיבות לגמגום

נכון להיום, עדיין לא ידוע עד הסוף מה הגורמים לגמגום. יחד עם זאת, החל מאמצע שנות השישים של המאה הקודמת, מסכימים חוקרים ופסיכולוגים על שילוב סיבתי בין יסודות תורשתיים, נפשיים ופיזיולוגיים.

ההסברים האטיולוגיים המקובלים ביותר להופעה של גמגום כוללים כיום:

• סיבתיות גנטית ותורשתית - מחקרים על זוגות תאומים שהופרדו בילדותם, ובחינת הגמגום אצל כל אחד מהם בגיל מבוגר, מהווה אמצעי מצוין לנטרול המשתנים הסביבתיים: במידה וגמגום מפריע אצל רבים מזוגות התאומים הללו, על אף שלא חלקו השפעות סביבתיות דומות, יש לנו עדות גנטית חזקה. 

• קשיים רגשיים -   בדומה לקשיים רגשיים רבים, גמגום נוטה להתחזק בתקופות של דחק ומצוקה נפשיים או כתוצאה מתקופת חיים קשה יותר. הישנות זו ניכרת גם בקרב מבוגרים שעברו טיפול מתאים ויעיל כילדים. 

• ערך עצמי נמוך - מחקרים מלמדים אותנו כי גמגום אצל ילדים קשור במידת ההערכה העצמית שלהם בביצועים אקדמיים וספורטיביים, כמו גם בתמיכת ההורים וביכולתם לקבל את עצמם עם הבעיה. ככל שהביטחון העצמי גבוה יותר ונתמך על ידי גורמים סביבתיים, מתורגם הגמגום לתופעה אינהרנטית שאפשרי יותר להתמודד עמה ולחיות עם קיומה.  

• אמונות עצמיות לגבי יכולות הדיבור - אחת השאלות המרתקות, שנותרו עם סימן שאלה גדול, היא - "מדוע גמגום אינו מפריע בשירה, אלא רק בדיבור?" יתכן שאחת הסיבות לכך קשורה לאמונות הליבה שלנו. אצל מגמגמים מתבססות אמונות אלו על התנסויות ביצועיות מעוררות חרדה ופגיעות, בעוד שירה היא (לכאורה) תפקוד שונה לחלוטין. הסבר קוגניטיבי נוסף להיעדרות הגמגום בשירים הוא שהכל ידוע מראש, המילים, המנגינה והאינטונציה. ההסתברות שחרדה 'תסבך' את המגמגם בשירה נמוכה עד אפסית. 

• לקויות נוירולוגיות - עדויות ממחקרי מוח שנעזרו במכשירי סריקה מתקדמים (PET ו-f-MRI) מלמדות שהאיזון הסימטרי בפעילות ההמיספרות, שני החלקים הסימטריים של המוח, שונה אצל המגמגמים: ראשית, תוך כדי המאמצים להפיק דיבור, ניכרת אצל מגמגמים פעילות גבוהה מהנורמה בהמיספרה השמאלית, שמבטאת כנראה פיצוי לפעילות-יתר בהמיספרה הימנית. ממצאים דומים עלו בקרב נבדקים אחרי אירוע מוחי (שבץ) ואפזיה. גמגום קשור אפוא להיפראקטיביות של ההמיספרה הימנית. בנוסף, אצל מגמגמים קיימת "בעיית תזמון"במעבר המידע בין הקורטקס הימני לשמאלי, מה שמעורר את קשיי השטף המילוליים. 

גמגום, חרדה והימנעות

מגמגמים מפתחים לעצמם אסטרטגיות הימנעות, בדומה להתנהגויות מגוננות אצל אנשים עם סוגים שונים של הפרעות חרדה.

לדוגמא, מגמגמים נמנעים ממילים שעלולות לתקוע את המשך הדיבור, כאשר הם בוחרים מילים שאינן מסתיימות בהברה שעלולה להקשות על ביטוי המילה העוקבת. כך, יוצא שהם אומרים בעיקר מה שמתאפשר לומר, במקום להביא את עצמם תקשורתית באופן מיטבי.

מגמגמים נמנעים ממצבי דיבור מעוררי לחץ, כמו שיחות עם אנשים עמם קיימת כבר היסטוריה בה התעוררה בושה עקב מופע של גמגום.

למעשה, התנהגויות הימנעות הן אחת התופעות המגבילות ביותר בחייהם של מגמגמים - יש בכוחה של ההימנעות להביא לצמצום בשלל תחומי העניין, ביחסים הבין-אישיים ובחיי הקריירה.

אחת הבעיות העיקריות של המנעות היא שהסיטואציה המאיימת אינה ניתנת לבדיקה מחודשת, אלא מתקבעת כמחרידה עד הודעה חדשה (בדרך כלל טיפול או התנסות שמציעה הזדמנות שמחייבת אומץ יוצא דופן).

גמגום וחרדה חברתית

להמנעויות הבין-אישיות בגמגום קיימות השלכות על תפיסה עצמית ותפקוד חברתי, מה שמעלה את הקשר בין גמגום לבין חרדות חברתיות.

חרדה חברתית היא הפרעת חרדה נפוצה המתאפיינת בידי בפחד וחשש מהשפלה, מבוכה, והערכה שלילית במצבים חברתיים, בעיקר סיטואציות מבוססות ביצועים. 

ואכן, מבוגרים מגמגמים רבים מתמודדים במקביל גם עם חרדה חברתית, עם קשיים פסיכולוגיים במרחב הבין-אישי והם נוטים למבט שלילי וביקורתי יותר על יכולת הדיבור.  

נדרשים מחקרים אפידמיולוגיים שיזהו את שכיחותה של הפרעת חרדה חברתית בקרב ילדים ובני נוער מגמגמים, נתון שמצוי עדיין בערפל.

טיפול בגמגום

קיימות כיום מספר גישות טיפול בגמגום, אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים, פנים אל פנים ולימי הקורונה גם באינטרנט.

התוצאות הטיפוליות הטובות ביותר בהפחתת גמגום מושגות באמצעות שיתוף פעולה בין קלינאית תקשורת ופסיכולוגית קלינית.

עבור ילדים ומתבגרים קיימת אפשרות של טיפול לא ישיר לעומת טיפול ישיר:

בטיפול לא ישיר יופנה הדגש הטיפולי לעבודה על השפעת גורמים סביבתיים (עקיפים) בעוד בטיפול ישיר יתמקד הטיפול רק בבעיית השטף של הילד.

אצל מבוגרים, יתמקד הטיפול בעיקר בסוגיות ליבה, אמונות, מחשבות והתנהגויות הקשורות לגמגום.

טיפול בגמגום אצל ילדים בגיל הרך ובבית הספר היסודי

הטיפול שהוכיח את מידת היעילות המחקרית הגבוהה ביותר עבור ילדים מגמגמים עד גיל 6, ואף בכיתות בית הספר היסודי, פותח על ידי פסיכולוגים אוסטרליים -  תכנית לידקומב - Lidcombe Program.

התכנית מבוססת על העקרונות הבסיסיים של טיפול התנהגותי, ובפרט התניה אופרטית, הנעזרת בלמידה מבוססת חיזוק וענישה (Arnott et al, 2014).

מי שמלמד את העקרונות של תכנית לידקומב הוא אמנם מטפל מוסמך לילדים, אבל סוכני השינוי העיקריים הם ההורים - הם אלו שמיישמים, מתרגלים ומטמיעים את הנלמד בעבודת בית אינטנסיבית עם הילדים (הרציונל של התכנית מזכיר בכך את היישום שיטת ABA לטיפול בילדים עם הפרעות על הספקטרום האוטיסטי). 

אצל ילדים צעירים, קיים צורך גם בהדרכת הורים מקבילה, באמצעותה לומדים ההורים כיצד לנהוג וכיצד להתנהל עם הילדים הסובלים מגמגום, כאשר לעיתים נדרשת גם מעורבות של הצוות החינוכי בגן או בבית הספר. במקרים בהם ידוע כי הגמגום הופיע על רקע קשיים רגשיים, או כאשר הוא מלווה בקשיי תקשורת נוספים, יש מקום לפנות לטיפול נפשי קצר מועד וייעודי , במקביל לטיפול אצל קלינאי תקשורת, על מנת לסייע לילד להתמודד במסגרת טיפולית יותר נרחבת ומקיפה.

טיפול CBT

CBT הוא הטיפול הכי נפוץ בגמגום הוא טיפול בדיבור, שלרוב יהיה בעל מאפיינים קוגניטיביים.

בטיפול CBT (פסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית), עובדים המטפל והמטופל בעיקר על שיפור יכולות של ניהול עצמי, שליטה נשימתית, הקנייה ותרגול של טכניקות לדיבור מושהה ולמידה של מיומנויות אסרטיביות (Reddy et al., 2010). לפעמים, בנוסף לטיפול זה יהיה שילוב של טיפול קבוצתי. בטיפול המסורתי יש התמקדות בשינוי התגובה של המטופל לגמגום.

לפני פניה לטיפול פסיכותרפי, אנו ממליצים לפנות להערכה אצל קלינאית תקשורת. 

אימון בדיבור

הפסיכולוג רונלד וובסטר פיתח שיטת טיפול שמבוססת על אימון בדיבור . המשתתפים בטיפול עברו תכנית טיפולית אינטנסיבית שבה הם התאמנו על יכולות דיבור ושימוש בצלילים. ולאחר מכן הם יישמו את מה שלמדו בשיחות, בהתחלה בשיחות פשוטות (כמו שאלות של מידע) ולאחר מכן בשיחות יותר מורכבות (כמו שיחות ארוכות עם חברים).

טיפול תרופתי

תרופות מסוג חוסמי דופמין יכולות להועיל לגמגום.

מחקרים בהמשך הדרך יתמקדו בקשר המתבסס שבין גמגום וחרדה, והאם טיפול תרופתי לבדו יכול להועיל, או ששילוב של טיפול בדיבור וטיפול תרופתי יהיה יעיל יותר.

בקרב מעטים, הטיפול בגמגום אינו מצליח ליצור הקלה ושיפור בשטף הדיבור, מה שיוצר תסכול ומצוקה ממשית. במקרים אלה, חשוב לטפל בדימוי העצמי, ביכולת המטופל לתקשר בדרכים חלופיות שישלימו את העבודה התקשורתית, ולעיתים מצליח התהליך הנפשי למטופל לקבל עצמו בהשלמה, מה שיוצר מצוקה פחותה סביב הגמגום, גורע את החרדה המוקדמת מהמודעות ומשפר את השטף.

אפליקציה למשוב על הגמגום

אפליקציה ישראלית חדשה מאפשרת ופורצת דרך מאפשרת קבלת פידבק חשוב לקראת שינוי.

צפו בכתבה המצוינת:

טיפול בגמגום בסרט "נאום המלך"

הרבה מפורסמים מגמגמים, ביניהם יהודה פוליקר, וינסטון צ׳רצ׳יל וגם ג׳ו ביידן, נשיא ארה״ב שנכנס לתפקידו בינואר 2021.

בסרט עטור הפרסים, נאום המלך (The King’s Speech), מתמודד המלך ג'ורג' השישי - הוא הדוכס האנגלי מיורק - עם גמגום קשה שמקשה עליו לבסס את סמכותו בממלכה הבריטית. לאחר ניסיונות רבים לטיפול בבעיה, הוא פוגש את ליונל לוג, קלינאי תקשורת אוסטרלי, שמתחיל לעבוד עם המלך הנואש על התמודדות יעילה.

לוג בנה תחילה תשתית טיפולית יציבה: הוא החל ביצירת קשר טיפולי-חברי עם המלך, מהלך מתמשך ואינטימי שאיפשר בניה של ברית טיפולית איתנה, זאת לצד העלאת הביטחון העצמי של המטופל ועידודו לשיתוף ועיבוד כנים לגבי בעיותיו הפסיכולוגיות בילדות ובמהלך החיים.

בשלב השני של התהליך נעזר קלינאי התקשורת האוסטרלי באמצעים שלא עמדו במבחן המחקר, כמו גרגור מים חמים. יחד עם זאת, טכניקה קלינית חשובה ששרדה היא נשימה סרעפתית, טכניקה נשימתית שמתמקדת בהפעלת הסרעפת במקום החזה.

לוג נעזר גם בהקהיה שיטתית, כלי טיפולי נפוץ בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי של ימינו, בטכניקות הרפיה גופנית שתכליתן להפיג את החרדה הקודמת לגמגום (כנראה שהיום נדבר על מיינדפולנס), בתרגול הברות מושהות שהופכות אט אט למילים תוך שימוש בהסחה ובמיסוך הקשב באמצעות אוזניות ותאורה. 

טריילר הסרט "נאום המלך":

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

23 באפריל 2023   

מקורות: 

ד"ר כהתיה אדלמן (2018) הילד מגמגם? אפשר לעזור לו. מתוך YNET, נובמבר 2018:  https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5403373,00.html

Arnott S, et al (2014). Group lidcombe program treatment for early stuttering: a randomized controlled trial. Journal of Speech, Language, and Hearing Research, October 2014, Vol. 57, 1606-1618

Blomgren, M. (2013). Behavioral treatments for children and adults who stutter: a review. Psychology Research and Behavior Management, 6, 9–19

Bloodstein O., and Ratner N. O.. 2008. A handbook on stuttering. Thomson Delmar Learn, Clifton Park, NY

Bothe AK, Davidow JH, Bramlett RE, Ingham RJ. Stuttering treatment research 1970-2005: I Systematic review incorporating trial quality assessment of behavioral, cognitive, and related approaches. Am J Speech Lang Pathol. 2006;15:321–341

Bowen, C. (2011, February 15). Lionel Logue: A Pioneer in Speech-Language Pathology. The ASHA Leader

Bray MA, Kehle TJ, Lawless KA, Theodore LA. The relationship of self-efficacy and depression to stuttering. Am J Speech Lang Pathol. 2003;12(4):425–431

Büchel, C., & Sommer, M. (2004). What Causes Stuttering? PLoS Biology, 2(2), e46 

Craig A, Blumgart E, Tran Y. The impact of stuttering on the quality of life in adults who stutter. J Fluency Disord. 2009 Jun;34(2):61-71. doi: 10.1016/j.jfludis.2009.05.002. Epub 2009 May 14. PMID: 19686883.

Frigerio‐Domingues, C., & Drayna, D. (2017). Genetic contributions to stuttering: the current evidence. Molecular Genetics & Genomic Medicine, 5(2), 95–102

Lundgren, K., Helm-Estabrooks, N., & Klein, R. (2010). Stuttering Following Acquired Brain Damage: A Review of the Literature. Journal of neurolinguistics, 23(5), 447-454

Neumann K, Euler HA, Gudenberg AW, Giraud AL, Lanfermann H, et al. The nature and treatment of stuttering as revealed by fMRI: A within- and between-group comparison. J Fluency Disord. 2003;28:381–410

Neumann, K., A. Euler, H., Bosshardt, H.-G., Cook, S., Sandrieser, P., & Sommer, M. (2017). The Pathogenesis, Assessment and Treatment of Speech Fluency Disorders. Deutsches Ärzteblatt International, 114(22-23), 383–390 

Parry, W. D. Understanding and Controlling Stuttering: A Comprehensive New Approach Based on the Valsalva Hypothesis. 3rd ed. New York: National Stuttering Ass’n, 2013

Reddy, R. P., Sharma, M. P., & Shivashankar, N. (2010). Cognitive Behavior Therapy for Stuttering: A Case Series. Indian Journal of Psychological Medicine, 32(1), 49–53

 http://neuropatterningforstutterers.com/?page_id=1065

https://www.stuttering.org/stuttering-blog/stuttering-therapy-pioneer/