OCD בקורונה: איך הפכה שטיפת ידיים קפדנית מסימפטום לנורמה?

OCD במשבר קורונה OCD במשבר קורונה Canva

OCD בימי קורונה

כתיבה: 

איתן טמיר פסיכולוג ומטפל, תמונות

איתן טמיר (MA),

ראש מכון טמיר

 

 

עריכה אחרונה:

19 לנובמבר 2020 ☑️

 

 

עבור אנשים שסובלים מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, נראית התקופה הזו, של פריצת מגיפת הקורונה ופרק היציאה, כמו חזון אחרית הימים. 

ממש עולם הפוך: 

הגרעין האובססיבי, הפחד המשתק מזיהום והדבקה, שהפך להיות נחלת הכלל, מקבל מילים, תוכן ומשמעות. 

 

יש לכך כמה השלכות עבור גברים, נשים ומתבגרים שסובלים מההפרעה, ואותי מעניין לנסות ולהתחקות אחר החוויה הפנימית, הסובייקטיבית, של מתמודדים עם מחלת הספק.  

למי שפחות מכיר את ההפרעה הקשה הזו - על פי הקרן הבינלאומית ל-OCD, לא פחות מ-3 מיליון אמריקנים מאובחנים עם  O.C.D, מצב פסיכולוגי שמאופיין במחשבות (אובססיות) ו/או או דחפים לא רצויים (טקסים / קומפולסיות) שמייצרים יחדיו רמות גבוהות של חרדה ומעשים קומפולסיביים חוזרים ונשנים, שנועדו לנטרל את המחשבה האובססיבית.

קחו את טלי לדוגמא: 

טלי (שם בדוי), סטודנטית לפסיכולוגיה קלינית,  בת 32 מתל אביב, עושה כל מאמץ בתקופת הקורונה למצוא איזון בין זהירות מתבקשת לבין תגובתיות יתר. היא אובחנה לפני 4 שנים כסובלת מ-OCD - לאורך שנים היא פחדה ונמנעה משימוש בשירותים ציבוריים, סירבה לאכול מכלים שלא שטפה בעצמה או שהייתה עדה לניקיון מספק על ידי אחרים ואפילו חששה שמישהו/י יחבק/תחבק אותה. 

 לפני מספר שבועות, עוד לפני פרסום ההקלות, החליטה טלי להישאר בבית. היא קראה וחקרה על מידת ההתפשטות של וירוס הקורונה בסין, באיטליה ובארץ, וכמתרגלת בקורס שיטות מחקר היא הרגישה שהיא יכולה לסמוך רק על עצמה ועל ניתוח SPSS שעשתה על הנתונים.

אבל הימים האלה מוציאים אותה מאיזון...

היא לא יודעת אם היא מגזימה בהתנהגויות הביטחון בהן היא נוקטת כדי למנוע זיהום, או שהיא מגיבה בצורה מותאמת לאיום המגיפה, שמגובה בהנחיות מסודרות של משרד הבריאות.  

 

ואכן, בוגרים צעירים נוטים יותר מאחרים לפתח הרגלים כפייתיים בתקופת הקורונה, כיוון שהם נוהגים בהקפדה יתירה לגבי הנחיות ההיגיינה בכדי להרחיק את הסיכוי להידבק. חלק מהמטופלים הללו לחוצים מכיוון שהם רוצים להפסיק להיות מוטרדים באופן אובססיבי ולהתנהג באופן קומפולסיבי אך אינם מצליחים לעשות זאת, מה שמביא רבים מהם לפנות בתקופה זו לעזרה מקצועית ולהתחיל טיפול. 

מחקר שפורסם בנובמבר 2020 ונוהל על ידי צוות פסיכולוגים מהאוניברסיטה העברית העלה כי שני המשתנים היחידים שנמצאו קשורים להחמרה סימפטומטית אצל מתמודדים עם OCD היו מידת החרדה ומידת הלחץ של המשתתפים – במילים אחרות, ככל שהמתמודד חווה יותר לחץ וחרדה במגפת הקורונה, כך גוברים סיכוייו לחוות החמרה בתסמיני ה-OCD.

 

אתייחס במאמר זה לשלוש נקודות שנראות לי רלוונטיות: 

  • הפרעת OCD שממוקדת בניקיון ופחד מזיהום והידבקות, הפכה בתקופת הקורונה מאגו דיסטונית לאגו סינטונית. 

  • הנחיות בריאות הנפש מאפשרות סוף סוף תיקוף של אמונות וחוויות אישיות שנתפסו עד כה כחריגות ו"פתולוגיות".

  • הצטיידות בהנחיות טיפוליות מעשיות שנועדו לשמר את ההישגים שנרכשו בטיפול פסיכולוגי ממוקד ב-OCD. לשם כך אציין כמה הנחיות "עשה" ו"אל תעשה" ברוח התקופה. 

 

לעבודה:

OCD בקורונה כהפרעה אגו סינטונית

OCD היא הפרעה מאתגרת ועקשנית, אבל אחד היתרונות המשמעותיים בה  הוא היותה אגו דיסטונית, כלומר הפרעה שנתפסת כנפרדת מהעצמי.

בשלב זה או אחר, האדם שמתמודד עם אובססיות וטקסים מגבש הכרה בכך ש"יש בעיה" ולכן כדאי גם לטפל בה. הפרעות כאלה מכונות בפסיכיאטריה אגו דיסטוניות, מכיוון שאינן נתפסות על ידי האדם שמתמודד עמן כחלק אינהרנטי ממבנה האופי. 

לעומת זאת, בהפרעת אגו סינטוניות, האדם תופס את הסימפטומים כחלק תקין ומשולב בעצמו ולעיתים קרובות מתקשה להבין מה רוצים ממנו.  ברור, אפוא, שקשה יותר לטפל באדם כזה, אם בכלל תהיה לו די מוטיבציה לפנות ולקבל עזרה נפשית.  

הפרעות אגו סינטוניות קלאסיות הם פרנויה או אישיות נרקיסיסטית, אבל  הדוגמה המבחינה והמוחשית ביותר עבורנו תהיה הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית (OCPD), שהמתמודדים עמה חיים באמונה קבועה ואמיתית שמאפייני ההפרעה  - סדר קפדני, נוקשות מחשבתית, נטיה לפרפקציוניזם ועוד - משרתים את חייהם ומהווים יתרון חשוב בתפקוד. למרות שהתוצר ההתנהגותי של ההפרעה מסב סבל לבן/ת הזוג, לבני משפחה ולקולגות, המתמודד עם OCPD חווה את הדברים אחרת . אם הוא, למשל, דייקן מופתי, יתכן שאיחורים מינוריים של אחרים יוציאו אותו פעם אחר פעם מהכלים, כאשר הם מובנים על ידו כ"בעיה שהמאחר חייב ללמוד להתמודד איתה". 

המתמודד עם OCD רואה את התסמינים באופן הפוך לגמרי, בצורה אגו דיסטונית (רחוקה מהאגו). הוא מבין למשל, שטקסים של בדיקה, שטיפה או ספירה, מרגיעים אותו זמנית, אבל שהיה מוותר עליהם בשמחה, שכן טקסים אלו כופים עליו התנהגויות שמקורן במחשבות טורדניות, או אובססיות, שנוצרו בתודעתו.

מה שקורה במגיפה מבלבל למדי: 

התנהגויות ניקיון שנתפסו עד כה כאגו דיסטוניות הפכו לנורמה החדשה, כלומר הן הרבה יותר אגו סינטוניות. הן חלק מהחיים שלנו בתקופת המשבר הגלובלי ולא ברור מתי, אם בכלל, נשוב למה שהכרנו לפני כן. 

כאשר משרד הבריאות מפיץ סרטונים שמלמדים את הציבור כיצד לשטוף את הידיים, כולל מתחת לציפורניים, למשך 20 שניות מלאות, נוצר מצב מתעתע בו הסימפטום הקומפולסיבי והבעייתי של אתמול הפך להתנהגות המתבקשת והנכונה של היום. 

 

תיקוף הנורמליות של האובססיביות והכפייתיות

המתמודדים עם OCD יודעים כאמור שיש להם בעיה, אבל לכל אורך החיים הם מתמודדים עם מחירי ההצלפה החברתית של הסביבה.

הסנקציות החברתיות מתבטאות בהתייחסות לדאגותיו המופרזות של המתמודד לגבי זיהום פוטנציאלי כבעיה פסיכולוגית מוכרת ואופיינית שצריך לטפל בה, ובמקרים רבים ללמוד לחיות איתה. 

פתאום, ביום אחד בהיר, הפנים המין האנושי כולו את מה שהאובססיבי ידע כל חייו, מאז שפגש לראשונה את התסמינים הטורדניים: 

וירוסים עוברים בין בני אדם. הם עלולים להיות מסוכנים, ולכן חשוב להיזהר מפניהם. זהו תיקוף של ההיבט החשיבתי, האובססיבי. 

יתרה מכך, אחת הדרכים המומלצות להתמודד עם ההדבקה הגלובלית בוירוס היא לשמור בקפידה על ניקיון.  זהו תיקוף של ההיבט הטקסי, הקומפולסיבי. 

תיקוף, ולידציה באנגלית, הוא נכס אנושי פסיכולוגי, פונקציה הכרחית שמתחילה כבר בינקות. ההורים מתקפים חוויות,רגשות, מחשבות ותחושות של התינוק, שלומד עם הזמן כיצד לתקף בעצמו את מה שעובר עליו. למשל, בגיל שנה הילד צריך לשמוע את אמא מתקפת תחושת רעב ("אתה רעב מתוקי....") ובגיל 3 מצופה ממנו שיידע לבטא את הצורך לאכול באופן עצמאי. 

תיקוף הוא היבט חיוני ביותר להתפתחות נפשית של כל אדם, אולם מטבע הדברים קיימות תמות מאתגרות יותר לתיקוף. אחד הקשיים ההוריים הוא תיקוף של מחשבות אובססיביות והתנהגויות קומפולסיביות שמתחילות לעלות אל פני השטח אצל הילד. למרות שתיקוף אינו כולל הסכמה ואישור להתנהגות, גם ההורים הרגישים ביותר מתקשים לתקף לאורך זמן את הדאגות של הילד האובססיבי, קל וחומר את הדפוסים הקומפולסיביים. בחלוף הזמן, מציאות קבועה זו יוצרת אצל הילד תחושה כרונית של חריגות, בדידות, צורך בהסתרה ולעיתים גם חווית כישלון ורגשות אשמה. 

 

שמרית, סטודנטית בת 26, תמיד חששה ללחוץ על הכפתור במעלית באוניברסיטה. היא גם לקחה איתה תמיד אלכוג'ל בתיק למקרה שתיכנס בין השיעורים לשירותים הציבוריים בחוג. מאז פריצת הקורונה בארץ במרץ, שמרית החלה לשטוף את ידיה בתדירות הרבה יותר גבוהה, בלי שום הנחיה או המלצה ולמרות שלא יצאה הרבה מהבית.

היא פנתה להתייעצות טלפונית עם מכון טמיר, עם שאלה: ״אני לא סגורה על זה שאני מתנהגת בצורה נורמטיבית או שאני מגזימה...״. 

  

תקופת הקורונה מזמנת לכל אדם עם OCD, ובעיקר למי שסובל מ-OCD שממוקד בזיהום או בחרדת בריאות, תיקוף מיוחל וייחודי, כלל-אנושי, של חווית נורמטיביות קיומית. 

לראשונה בחייו, זוכה האדם לבשורה על הגעת ההר אל מוחמד ולא של מוחמד אל ההר. 

 

 

אז קחו אויר: 

למרות שהנטיה האובססיבית איננה מבורכת, חשוב שתדעו שכולנו, בני האנוש, נמצאים יחד אתכם באותה קלחת טורדנית, שתכניה הבסיסיים לא יהיו זרים עוד לאיש. אף פעם.

 

המלצות "עשה" ואל תעשה" 

לא אחזור כאן על הנחיות הריחוק החברתי, הגבלות של התקהלות, חיטוי, עטיית מסכות ושטיפת ידיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאלה מוכרים לכם היטב. 

רבות מההנחיות הן כלליות ולא-שלמות ומותירות מקום נרחב לפחדים ולהתנהגויות שמאפיינים OCD.

המצב הנוכחי עלול להחמיר או להגביר את תסמיני ההפרעה, ועבור מי שנמצא בטיפול פסיכולוגי באמצעות חשיפה ומניעת תגובה (ERP),  ההנחיות עלולות לסתור בדיוק את הנושאים שעליהם הוא עובד.

מאידך, ניתן להניח כי מתמודדים עם OCD שעברו טיפול טוב בחשיפה ומניעת תגובה ומתרגלים את הנלמד גם בסיום הטיפול, פיתחו חסינות או עמידות בפני הלחץ הנפשי שמביאה עימה המגיפה. יש להם יתרון התחלתי בהשוואה למי שאינו מכיר כלל את ההתמודדות המתישה עם חרדת הדבקה, זיהומים ווירוסים. 

אם אתם נמנים על קהילת המתמודדים עם OCD, להלן רשימת ״עשה ואל תעשה״ בזמנים מיוחדים אלה.

רק לפני שתקראו אותה קחו נשימה עמוקה, התבוננו פנימה והרשו לעצמכם להרגיש תוך שאתם מפנים מקום לשינוי עתידי: 

 

עשו: 

 

  • חשוב לצרוך חדשות ומידע קליני ממקורות מאומתים ומהימנים. אבל גם אז, הגבילו את משך צריכת החדשות, כולל מספר הפעמים ליום – נניח למקסימום של 5 פעמים ליום, תדירות שאמורה לספק את כל המידע הדרוש, כולל עדכונים במדיה החברתית.  כמי שחי לא מעט באינטרנט, אני יודע שזה קשה, אבל עבור מתמודדים עם OCD יש כאן נקודה חשובה, עקב אכילס שחשוב להיות ערים אליו ולנהל אותו ככל הניתן.  

  • בנוסף לצריכה מוגבלת של חדשות, נסו להתרכז בעובדות ולא ברגשות שאתם או אחרים חשים לגביהן. 

  • אם אתם מטופלים, שוחחו עם המטפל/ת על החיבור בין הנגיף לבין  האופן בו הוא משפיע עליכם. הדבר יכול להשפיע לא רק בהקשר של ה-OCD. טבעי לחוש מנעד של רגשות כעת והמטפל יוכל לסייע לכם.

  • אם אינכם מטופלים כרגע, פנו למי שיודע להקשיב. מעל לכל, היו טובים אל עצמכם בזמנים הבלתי שגרתיים הללו. אם נדרשת עזרה ממוקדת וחד פעמית, פנו לער"ן. 

 

אל תעשו

המנעו מהפיתוי "ללמוד הכל״ על הוירוס.  פשוט כי המציאות בפועל היא שאנחנו מאוד רחוקים מהתמונה המלאה, למרות דיוווחים על פריצות דרך כאן ושם. 

אם המאמץ המחקרי לפתח חיסון ו/או תרופהמדבר אליכם,  שבו לקרוא מדי פעם, אבל רק מטעמים של סקרנות אינטלקטואלית.  אנא אל תיכנסו לעובי הקורה, כמו ניתוח אפקטיביות מעמיק של התרופות הפוטנציאליות.

דוגמה מצוינת היא התרופה נגד מלריה, הידרוכלורוקווין, עליה המליץ נשיא ארה"ב (ואף טען שנטל אותה בעצמו). הדרך הנכונה היא לעקוב אחר הנחיות משרד הבריאות שאינו מקבל את התרופה ככלי לטיפול בקורונה. בשירותי בריאות כללית מצהירים מפורשות: "התרופות ניתנות רק להתוויות המאושרות על ידי משרד הבריאות ולא לקורונה, והן ניתנות באישור רופא מחוזי בלבד".

זה מספיק. אין צורך להזין את הספק האובססיבי ולתור אחר ראיות לבחירותיו האיזוטריות של טראמפ. לסיכום, עשו כמיטב יכולתכם להיצמד למגבלות הזמן ותדירות צריכת החדשות. 

  • עבדו בצמוד למטפל על מנת לקבוע מטרות זמניות שמיישרות קו עם המצב הנוכחי.  אם אתם לא בטיפול,  או שטרם התנסיתם בתהליך טיפולי מתאים, חשוב לדעת לאן לפנות או כיצד להתמודד עם האתגר הפסיכולוגי המכביד של חרדת קורונה, אבל גם בלי עזרה מקצועית, ניתן לשפר את המצב באמצעות עזרה עצמית ולהקל על המתח, למשל: לזכור שרוב האנשים שחלו בקורונה אינם מפתחים סיבוכים רציניים, להיות נדיבים וחומלים כלפי עצמנו ולזכור כמה מאתגרת התקופה וכי אנו עושים כמיטב יכולתנו, ולבסוף, להישמע לעצות מומחים רפואיים ולא להפריז מעבר להן. אם אמצעי הזהירות שאתם נוקטים עולים בקנה אחד עם התרגילים ההתנהגותיים שנהוגים בטיפול CBT ב-OCD – גם שם חשוב לא להפריז ולהחמיר עם עצמכם, 

  • אל תשטפו ידיים באופן מוגזם, פן תפצעו את עורכם ותהפכו אותו פגיע יותר לזיהומים. היצמדו ל-20 שניות. 

  • אל תתנו לריחוק החברתי לנתק אתכם מרשתות התמיכה שלכם: קבעו אסטרטגיה שתשאיר אתכם מחוברים לאחרים אפילו אם אינכם יכולים להיפגש: התקשרו, קבעו שיחות זום או שלחו מסרונים אל חברים ומשפחה. הישמעו להנחיות הריחוק החברתי אך את תתבודדו מעבר לנדרש, פן ייצא שכרכם בהפסדכם. נסו  להימנע  מפוסטים ומאתרים שמפמפמים לחץ וחרדה , וסמכו על  עצמכם שאתם מסוגלים ללכת עם גישה יצירתית לצורך התמודדות עם ה-OCD ולהקדיש זמן לדברים מהנים: חיבור עם משפחה וחברים בזום, האזנה למוזיקה שאתם אוהבים, קריאת ספרים טובים, שאפו אוויר צח - עדיף בחורשה ליד הבית, שירה, ריקוד, צפייה בתוכניות טלוויזיה ובקומדיות וניצול כל הזדמנות לרגיעה.

  • הצטרפו לרשתות תמיכה אונליין וקיימו קשרים במדיות החברתיות.  

  • אל תתנו ל-OCD להחליט עבורכם בנוגע ליציאה מהבית. הקשיבו להנחיות ולאזהרות הרשמיות ולכו בדיוק לפי ההנחיות הפורמליות, לא יותר ולא פחות. 

  • OCD נחשבת להפרעה שמחוברת במידה רבה להתאבדות. עוד לפני פרוץ המגפה, 36% מהמתמודדים עם OCD דיווחו על מחשבות אובדניות, וכיום, גם החשש מזיהום בווירוס וגם בידוד חברתי עלולים להגביר את השיעור הגבוה הזה.פנו לעזרה מקצועית.

 

ושאלה שאנחנו שומעים לא מעט מפונים מוטרדים: 

 

האם דאגות לגבי הקורונה עלולות לגרום ל-OCD?

ובכן, ממש לא.

ההפרעה יכולה לנבוע אמנם מסיבות רבות, כמו שינויים בביוכימיה במערכת העצבים, תורשה גנטית והרגלים שנרכשו עם הזמן.

אלא שמה שמייחד את ההפרעה הטורדנית כפייתית הוא דפוסים נפשיים ארוכי טווח: ההפרעה אינה נוחתת עלינו משום מקום, אפילו נוכח תהליך מלחיץ ומוצף חוסר ודאות כמו הקורונה. רבים חשים חרדים מהמגפה, אך עבור אלה שאינם מתמודדים עם -OCD, הרגשות הללו אינם יכולים "להשתלט" או לאמץ את הרעיון שפתרון זמני של בעיה עשוי  להיות פיתוח של אובססיות,  טקסים וקומפולסיות.

בסופו של יום, האתגר הגדול של כל מתמודד עם OCD, עם אבחנה או בלעדיה,  היא למצוא איזון, דיאלקטיקה, ולשרטט קו דימיוני עדין בין יישום ההנחיות לבין הקול הפנימי שמקפיד על היגיינה באוסידי.

 נדין קאסלו, פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה אמורי, כותבת ב-NYT, "אני מודאגת שיהיה לנו דור של שוטפי יד כפייתיים, חוששים מאנשים, חרדים ומדוכאים״.

 

OCD אצל ילדים ונוער בקורונה

ברור שהקורונה הגבירה את הצורך שלנו בהיגיינה טובה ובאמצעי זהירות, אבל עבור הילדים ובני נוער עם OCD, אמצעי הזהירות וההנחיות הללו חוצים מדי פעם את הגבול שמבחין בין  ״זהיר״ לבין ״כפייתי״, ולפעמים ההורים מתקשים להבדיל בין תגובה הגיונית לאיום אמיתי ומדאיג. 

אין הרבה מידע על המחיר שהמגפה גבתה מהבריאות הנפשית של ילדים, אבל פניות למוקדי סיוע נפשיים עלו מאז שהמגפה פרצה, ולא רק בגלל שהגישה לרפואה מרחוק השתפרה מאוד: לפחות חלקית, הסיבה לגידול בפניות היא השפעה אמיתית על הבריאות הנפשית, ובין היתר עלייה במקרים של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). 

 

ל-OCD, כידוע, יש שני מרכיבים עיקריים: 

  • אובססיות, שהן מחשבות, רגשות, תחושות לא נוחות ודחפים שאי אפשר לשלוט בהם
  • קומפולסיות, שהן התנהגויות שחוזרות שוב ושוב. קומפולסיות יכולות לכלול שטיפת ידיים, מקלחות או חיטוי מוגזמים, או בדיקה חוזרת של דברים, סידור של דברים בסדר מסוים, הקשות, נגיעות, צורך מוגזם במילות עידוד או שאילת אותה שאלה שוב ושוב. 

המפתח ב-OCD הוא הפונקציה של היחסים בין אובססיות לקומפולסיות: הקומפולסיות מנטרלות את הדאגה, אבל ההקלה היא רק לזמן קצר, לפני שהאובססיות חוזרות שוב. 

היחסים האלה יוצרים טקסים בלתי נמנעים ונוצר מעגל קסמים. OCD זאת הפרעה הרבה יותר מורכבת מרק שטיפת ידיים ופחד מחיידקים. האובססיות יכולות להיות סביב אבק, חיידקים ומחלות, אבל גם סביב פגיעה עצמית או מחשבות על פגיעה עצמית או באחרים, כך שלא כל הצעירים עם ההפרעה סובלים ממנה בצורה שקשורה קורונה. 

מעניין שדווקא ילדים שהיו בטיפול ל-OCD לפני הקורונה, פתאום מרגישים שיש להם כלים ייחודיים להתמודד עם כל הלחץ של המגפה, והם חשים שהם הרגישו תמיד כמו שכל העולם מרגיש עכשיו. ועדיין, יש ילדים שסובלים נורא בגלל המגפה ומאוד קשה להם לחזור לבית הספר. לבני נוער עם חרדות שקשורות לקורונה יכול להיות מאוד קשה להיות עם חברים שמזלזלים במגפה, והם נמצאים בבעיה: מצד אחד הם לא רוצים להפסיד כלום ולא רוצים שיחשבו שהם מוזרים, ומצד שני הם מאוד מרוכזים בפחד מהדבקה ואין להם הרבה מקום לבטא את הפחד הזה. זה הגיוני להיות זהיר בתקופת הקורונה, אבל עם OCD הפחד לא מידתי, והורים צריכים לשים לב להתנהגויות שלא נכללות בנורמה המשפחתית או בכללי ההיגיינה שמשרד הבריאות ממליץ עליהם. למשל, אם מומלץ לשטוף ידיים 20 שניות עם מים וסבון אחרי ששוהים במקום ציבורי, אבל הילד שוטף אותן 30 פעם ביום או 15 דקות בכל פעם, או לא יוצא מחדר האמבטיה, אז צריך להיות ברור שזה משהו מדאיג. 

צריך לנסות להבין אם הילד רוחץ ידיים כדי לעקוב אחרי ההוראות או כדי להקל על מצוקה, ולשים לב אם הצורך הזה גדל עם הזמן ומשתלט על החיים. אם ההתנהגות הזאת משפיעה על חיי המשפחה, על חברויות או על היכולת לעשות שיעורי בית, זה דגל אדום. גורם שמסבך את העניינים הוא שקשה להעריך כרגע אם התפקוד הבסיסי של בן אדם נפגע, כי המגפה עצמה היא גורם שמפריע לתפקוד בסיסי.

 בנסיבות המיוחדות האלה, כדאי שהורים פשוט יסמכו על החוש הפנימי שלהם. אם הם מרגישים שהילד לא בסדר מבחינה רגשית או וולגרי או פגיע בצורות לא צפויות, או שהוא מתנהג ממש שונה מהחברים או האחים שלו, אז צריך לפנות לאיש מקצוע. 

הגישה הכי יעילה להתמודדות עם OCD קל עד בינוני היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (OCD) עם חשיפה ומניעת תגובה (ERP), שהוא טיפול שכולל הצגה הדרגתית של גרויים שמפחידים את המטופל בלי שייכנע לדחף לבצע את הריטואלים. 

הטיפול הזה אפקטיבי להפחתת סימפטומים ביותר מ-75% מהמקרים. 

במצבים יותר קיצוניים, אפשר לשלב את הטיפולים האלה עם תרופות. 

בתקופה הזו הרבה מטפלים משתמשים בשיחות וידאו. להיות ״בתוך הבית של המטופל״ עוזר להם לטיפול בחשיפה, כי הרבה פעמים הבית הוא ״איפה שה-OCD גר״. למשל, יש ילדים שמפחדים מזיהום מבעלי חיים, בני משפחה או חלקים של הבית שלהם. ב״זום״ המטפל יכול למשל לבקש מהילד שיראה לו את הבית או שינסה להתיישב על הספה. מעבר לטיפול, העדיפות העליונה של ההורים צריכה להיות להקשיב לילד, לאשר בצורה ברורה את מה שהוא מרגיש ולהיות מוכנים לשיחה קשה שתעורר בכולם מצוקה חרדתית. חשוב מאוד לא להגיד לילד שהוא לא צריך להיות עצוב, חרד או מודאג, כי זה יבטל את איך שהוא מרגיש. צעירים שמרגישים חרדה מחזרה לבית הספר - צריך לעודד אותם לבטא את החרדה. אסור שהורים וצוות בית הספר יתייחסו בביטול לרגשות האלה. חשוב שהתלמיד יבין שחלק מהחוקים של בית הספר יכולים להיות יותר נוקשים מאלה שבבית, כדי שהמקום יוכל לאכלס יותר אנשים. התלמיד גם צריך לדעת שאפשר להרגיש בו-זמנית חרד ונרגש מהחזרה ללימודים. מומלץ שהתלמיד יעשה שני דברים לפני החזרה ללימודים: ליצור תכנית ביחד עם יועץ בית הספר למקרים שבהם הוא ירגיש חרדה, ולעשות הליכה קצרה בבית ספר עם מישהו מהצוות כדי להכיר כל שינוי שנעשה בו בעקבות הקורונה, למשל מחיצות בכיתות או מדבקות על הרצפה לשמירה על ריחוק חברתי. זה יכול להפחית הרבה פחדים ולתת תחושה של משהו מוכר.

 

אנחנו כאן אתכם/ן!,

צוות המכון 

 

 

איך לנהל הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) תחת ה-COVID-19?

מדריך לקלינאים מטעם המכללה הבינלאומית להפרעות הספקטרום האובססיבי-קומפולסיבי (ICOCS)

ורשת המחקר להפרעות אובססיביות קומפולסיביות והפרעות קשורות (OCRN) של המכללה האירופית לנוירופסיכופרמקולוגיה

הפקה:

איתן טמיר

 

 

מקור:

Fineberg, N. A., Van Ameringen, M., Drummond, L., Hollander, E., Stein, D. J., Geller, D., Walitza, S., Pallanti, S., Pellegrini, L., Zohar, J., Rodriguez, C. I., Menchon, J. M., Morgado, P., Mpavaenda, D., Fontenelle, L. F., Feusner, J. D., Grassi, G., Lochner, C., Veltman, D. J., Sireau, N., … Dell'Osso, B. (2020). How to manage obsessive-compulsive disorder (OCD) under COVID-19: A clinician's guide from the International College of Obsessive Compulsive Spectrum Disorders (ICOCS) and the Obsessive-Compulsive and Related Disorders Research Network (OCRN) of the European College of Neuropsychopharmacology. Comprehensive psychiatry, 100, 152174. https://doi.org/10.1016/j.comppsych.2020.152174

 

הפרסום מתוך Public Health Emergency COVID-19 Initiative

 

בברכת שנה טובה וקלה!

צוות מכון טמיר

 

ההתקדמות המהירה של מגפת וירוס הקורונה (COVID-19) העלתה משמעותית את התמותה, אך גם הפגינה פוטנציאל משמעותי של השפעה שלילית על בריאות הנפש, כולל בקרב צעירים.

מפרספקטיבה של בריאות הנפש הציבורית, קווים מנחים לתגובה לטראומה ואסון המוניים מדגישים את החשיבות של התמקדות בחוסן נפשי. בגזרת התגובות המיידיות והמתמשכות, הקווים המנחים שיש עליהם הסכמה מדגישים את החשיבות של התערבויות המשמרות רוגע, בונות קהילה ומחזקות תקווה.

 

למרות זאת, חשוב לתת תשומת לב הולמת למצבים פסיכיאטריים מסוימים שעשויים לצוץ או להחריף בעקבות האסון. 

 

יתכן ואין קבוצת אנשים עם הפרעות נפשיות המושפעת ישירות מההתפרצות ההולכת ומחמירה של וירוס הקורונה יותר מאשר קבוצת האנשים החיים עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD)

 

באופן פרדוקסלי, מתמודדים עם OCD הם ״מומחים מכורח הניסיון״ במאמץ להימנע מסכנה על ידי ביצוע התנהגויות קומפולסיביות. העלייה החדה בחרדה סביב וירוס הקורונה מתדלקת בעיקר פחדים אובססיביים קיימים מפני זיהום בקרב חלק מהלוקים ב-OCD ובכך מעוררת קומפולסיות מזיקות. עבור המתמודדים, וירוס הקורונה יכול להפוך לדבר היחיד שיחשבו עליו. ואכן, ישנם מתמודדים עם הפרעת OCD בקורונה, שקשור בזיהום, שחווים ספקות בנוגע לרציונליות של הטיפולים בהם התמידו. 

 

כמה מטופלים אמרו למטפליהם כי הם ״צדקו לכל אורך הדרך״, שכן כעת כולם נראים כמותם. עבור אחרים, וירוס הקורונה יטיל כנראה צל כבד, כאשר אנשים בכל גיל הלוקים ב-OCD ידועים בהיותם בלתי-גמישים בעליל בכל הנוגע ל״שכחה של כל אשר למדו״ אודות תגובות סכנה כאשר אין בהן שימוש עוד, ועל כן הם מותנים למצוקה וחרדה מתמשכות שמקורן בהתפרצות הווירוס.

 

 

 

בתגובה למשבר המתהווה ולקריאתם ההולכת וגוברת של מטופלים וקלינאים להכוונה, קבוצת עבודה של מומחים קליניים מהמכללה הבינלאומית להפרעות על הספקטרום האובססיבי-קומפולסיבי (ICOCS) ומרשת המחקר להפרעות אובססיביות קומפולסיביות והפרעות קשורות של המכללה האירופית לנוירופסיכופרמקולוגיה (OCRN) הפיקה הצהרה מוסכמת זו, במטרה למסור הדרכה מעשית בהזדמנות הראשונה לקלינאים שמנהלים אתגר מורכב זה.

 

 

הנייר מבוסס במידה רבה על ראיות אמפיריות, ובכלל זה הניסיון הקליני שנצבר בעבודה בשירותי טיפול המתמחים ב-OCD, לפני ובמהלך המגפה. 

קבוצתנו, המונה מומחים בינלאומיים, כוללת ייצוג מאוזן של מגדרים, ובכלל זה קלינאים המטפלים בילדים, במתבגרים ובמבוגרים ותרומה נוספת מצדם של אנשים בעלי ניסיון בגוף ראשון עם ההפרעה ומדענים בראשית דרכם. 

לאחר שהושגה הסכמה על נושאי המפתח שיש לכסות, זאת בסדרה של דיונים מקוונים, הוכנה טיוטה ראשונית, אשר הופצה שוב ושוב בקרב המחברים, שערכו אותה באופן רציף. הדו״ח הסופי מכסה את נושאי המפתח שקבוצת המומחים שלנו הכריעה שהם הרלוונטיים ביותר לקלינאים לטיפול ב-OCD תחת התנאים שיצר וירוס הקורונה. חרף מקדמיות המדריך, בהתבסס על ״עקרון אמצעי הזהירות״ נתנו עדיפות לפרסום ההנחיות בהזדמנות הראשונה, מתוך הבנה שהן יוכלו להתעדכן לכשיופיע מידע חדש.

 

 

להלן ההמלצות למטפלים: 

 

  1. נקטו בגישה חומלת ומרגיעה

השתמשו בטיפול נפשי מרחוק, ובכלל זה שיחות טלפון או וידאו. היו מודעים לכך שהמגפה תוקפת ארצות שבהן סביבות תרבותיות שונות ומשאבים זמינים שונים לשם התמודדות עמה. למשל, באזורים של אמריקה הלטינית ואפריקה, המחסור במים ובגישה לאינטרנט, וכן רמות העוני העומדות על יותר מ-50%, מקשות על ההישארות בבתים, משום שאין תמיכה מוניטרית מהממשלה לסיוע בהישרדות.

 

  1. רשמו בתשומת לב את ההיסטוריה 

ודאו את אבחנת ה-OCD, עם תשומת לב מיוחדת להפרעות אובססיביות-קומפולסיביות אחרות ולהפרעות קשורות (OCRDs), כולל היפוכונדריה (שלאחרונה אושרה כ-OCRD בסיווג המחלות הבינלאומי [ICD-11] של ארגון הבריאות העולמי [WHO]), שכן יש להן סיכוי גבוה להיות מושפעות מאוד ממגפת הקורונה. הבהירו את ההיקף בו הסימפטומים הנוכחיים מייצגים תגובה רציונלית או מוגזמת לאירועים המלחיצים מאוד האחרונים, או החמרה בסימפטומטולוגיה האובססיבית-קומפולסיבית. יסדו את רמת התובנות בנוגע לאי-הרציונליות או ההפרזה של הסימפטומים, ושל נוכחות או היעדר ״טיקים״, שכן הגורמים הללו יכולים להשפיע על תכנית הטיפול. שימו לב שמטופלים רבים עם OCD עשויים שלא לחוות החמרה של ה-OCD שלהם. מאידך, מטופלים שחוו בעבר תסמיני זיהום עלולים למצוא שהם חווים מחדש את הפחד מזיהום ואת קומפולסיות הניקיון או הרחיצה תחת תנאי המגפה. עוד חשוב שלא להניח שכל מטופל עם פחדים מפני זיהום הקשורים לחיידקים ולמחלות יהיה בהכרח מודאג באופן מוגזם מווירוס הקורונה. אצל אנשים הלוקים ב-OCD, ההתמקדות בדאגות היא פעמים רבות אידיוסינקרטית, כאשר יש, למשל, כאלה שיפחדו יותר ממחלות המועברות באמצעות מגע מיני ואחרים שיפחדו יותר מזיהומים העמידים בפני אנטיביוטיקה. ואולם רבים אכן יחוו החמרה בדאגות מפני זיהומים או מחלות, או החמרה במצבי תחלואה נלווית בשל המתח (כגון הפרעת חרדה, דיכאון או הפרעה דו-קוטבית, או אפילו הפרעת דחק פוסט-טראומטית [כפי שדווח לאחר מגפת ה-SARS]), שעלולות להצריך ניהול נפרד במטרה למנוע ירידה ברמת התפקוד. אכן, תחלואה נלווית ל-OCD עלולה להפוך לבעייתית במיוחד, בעיקר במקרים של מטופלים שיש להם, או שהראו בעבר, תסמיני ניקיון או רחיצה. היכן ש-OCD והפרעות קשורות אינן האבחנה העיקרית שיש לתת לה תשומת לב קלינית, אנא פנו למדריכים אחרים. בייחוד, שימו לב להנחיות ה-WHO ICD-11 בנוגע לבריאות הנפש ולמצבים פסיכו-סוציאליים במהלך התפרצות נגיף הקורונה.

 

  1. העריכו סיכון אובדני

למרות ש-OCD אינה נחשבת להפרעה עם סיכון גבוה להתאבדות, מחקרים עדכניים הראו כי כמה מטופלים - כולל כאלה שלקו באובססיות חמורות, בדיכאון קומורבידי, בהפרעה דו-קוטבית, בהפרעות שליטה בדחפים, בהפרעות שימוש בחומרים, בהפרעות אישיות או בהפרעות אכילה – עלולים להימצא בסיכון מוגבר לכך. גורמים נוספים שקשורים לווירוס הקורונה שנמצאו באופן אנקדוטלי ככאלה שיש להם פוטנציאל להגביר את הסיכון להתאבדות כוללים עלייה עכשווית בחומרת ה-OCD, חוויה של קבלת תוצאה חיובית בבדיקת קורונה שביצע קרוב משפחה, או מצוקה בהשפעת בידוד או הסגר. עבור כל המטופלים עם OCD, אך בייחוד במקרים הללו, שקלו הערכה אקטיבית של מחשבות וסיכון אובדניים באמצעות שאלות וכלים ספציפיים (למשל סולם קולומביה לדירוג חומרת האובדנות [C-SSRS] או דומים לו) ואשפוז של המטופל, במידת הצורך.

 

  1. ספקו מידע פסיכו-חינוכי

עם ידע מאוזן אודות הסיכונים וההשפעות הידועים של נגיף הקורונה, על הבריאות הגופנית והנפשית. יש לכלול את הקשיים בניהול אי-הוודאות הקשורה לווירוס, דבר אותו חווה כעת כמעט כל אדם, אך עשוי להיות מאתגר במיוחד לחלק מהאנשים הלוקים ב-OCD, בהיפוכונדריה או בחרדה. 

הדגישו את הצורך בריחוק פיזי (הישארות בבית מלבד מטלות הכרחיות, כגון רכישת מצרכים), עם אמצעי זהירות מיוחדים במקרה של קשישים. מטופלים צריכים להבין שמשבר בריאותי זה עלול בהחלט להימשך זמן מה, ועליהם לנהל את רמות המתח שלהם לאורך זמן (למשל, על ידי קביעת שגרות חדשות הכוללות טכניקות מיינדפולנס, התעמלות ומבנה).

 

  1. שאלו אודות שימוש באינטרנט וצריכת חדשות

ישנם מטופלים שמבלים שעות ביום בצפייה בטלוויזיה במקורות מידע מקוונים, מה שעלול להחמיר משמעותית את ה-OCD והחרדה שלהם. הציעו גישה מאוזנת (למשל, אנשים אינם אמורים לבלות יותר משעה ביום [חצי שעה בבוקר וחצי שעה בלילה] בכדי להישאר מעודכנים בנוגע למגפה, זאת על מנת למזער את הסיכוי לעורר סימפטומים). הציעו מקורות מהימנים בכדי להימנע ממיתוסים, משמועות וממידע כוזב. אתם עשויים לרצות להפנות את המטופלים לאתרים הרלוונטיים לחינוך בריאותי מבית WHO (https://www.who.int/health-topics/coronavirus), המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CFC) (https://www.cdc.gov/coronavirus/2019-ncov/infection-control/hcp-hand-sanitizer.html), או המרכז לביטחון בריאותי באוניברסיטת ג׳ון הופקינס (http://www.centerforhealthsecurity.org/resources/COVID-19/index.html). סרטוני רחיצת ידיים עשויים להיות מועילים להדרכת מטופלים לרחיצה נאותה ולהניאם מהגזמה שאינה נחוצה. למשל, הסרטונים של שירות הבריאות הלאומי (https://www.nhs.uk/video/pages/how-to-wash-hands.aspx) ושל ה-CDC https://www.youtube.com/watch?v=3EoAyQu3LIs)) ממליצים על שטיפת ידיים במשך עשרים שניות; לכן, כל דבר מעבר לכך יהיה, כנראה, קומפולסיבי ומופרז.

 

  1. אם תסמיני OCD הינם הבעיה העיקרית: 

  • סקרו את המצב התרופתי, כעדיפות ראשונה: בהתבסס על הסיכונים הקשורים לחשיפה ומניעת תגובה (ERP) במהלך המגפה, ועל אי-הוודאות בנוגע לשאלה איזה מבין שני הטיפולים מבוססי-הראיות, טיפול תרופתי או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מייצג את הצורה היעילה ביותר לטיפול קו ראשון, על טיפול תרופתי להוות אופציה ראשונה עבור מבוגרים וילדים הלוקים ב-OCD עם תסמיני זיהום, רחיצה או ניקיון במהלך מגפת הקורונה.  שקלו א) את סוג התרופה; על מרבית המטופלים לקבל SSRI, או במידה ואינם רספונסיביים - SSRI אחר, וכאופציה שלישית קלומיפראמין / אנפרניל (שעבורה עשוי להידרש אק״ג בקרב קבוצות מטופלים מסוימות); שימו לב ל״אזהרות הקופסה השחורה״ של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) או לעצות מרשויות רגולטוריות לאומיות מקבילות, בנוגע לסיכון מוגבר בקרב צעירים וקבוצות מטופלים פגיעות אחרות. בדקו נוכחות של תופעות לוואי והיו זמינים לכל עניין הקשור ל״הפעלה״, או כזה שהופיע מחדש או להתגברות במחשבות אובדניות, אשר במקרים של מטופלים צעירים יכולות להיות מופחתות באמצעות התחלת הטיפול ממינון נמוך ובטיטור הדרגתי יותר; ב) את המינון; אם המטופל מקבל מינון תת-מיטבי, שקלו להגדיל אותו, עם קשב לכל התוויית נגד; ג) עמידות בפני SSRI; שקלו מינון נמוך של תרופה אנטי-פסיכוטית נספחת (אריפיפרזול, ריספרידון, קווטיאפין, אולנזפין), בייחוד אם נוכח ״טיק״; ד) את ההצמדות לנטילה; ודאו כי המטופל מסוגל להשיג אספקה הולמת של התרופה וליטול אותה בקביעות. במקרים בהם הדְבקות בטיפול בעייתית, ובעיקר כאשר התובנות ירודות או שקיימות לקויות בפונקציות ניהוליות עשוי להתגלע צורך לספק תמיכה נוספת מסגל תמיכה קליני או מצד המשפחה, זאת לשם הבטחת ההצמדות לטיפול. השימוש בארגונית אחסון לגלולות ובכלים כמו Medisafe (אפליקציה חינמית המסייעת למטופלים לזכור לטול תרופות ושולחת דיווחים לפסיכיאטר) יכול להיות מועיל לניטור ההצמדות לטיפול; ה) נהלו הפרעות שינה כאשר הן נוכחות, שכן שינה בריאה תורמת לתפקוד חיסוני ומשפרת ניהול חרדה. 

 

  • סקרו והעריכו סיכונים בתכנית ה-CBT: השיקולים כוללים שאלות כמו האם הטיפול ישים במצב של מגפה, ובאופן ספציפי – האם הוא עולה בקנה אחד עם הנחיות הבטיחות הממשלתיות. במדינות רבות, שירותי הפסיכותרפיה מצומצמים באופן דרמטי, שכן הסגלים נפרסים מחדש לכיסוי טיפולי חירום. קחו בחשבון שהתרת קומפולסיות הניקיון והבדיקה הקשורות ל-OCD מהתנהגויות בטיחות רציונליות הקשורות לנגיף הקורונה עשויה להיות משימה קשה, כמו גם תכנון אסטרטגיות ERP קוהרנטיות ואיתנות. זאת ועוד, היות ונגיף הקורונה מדבק מאוד, ומטופלים עלולים להתבלבל בקלות כתוצאה מתרגילי החשיפה - בעיקר במהלך השלבים המוקדמים של הטיפול או כאשר הם מתרגלים חשיפה לבדם בבתיהם - הסיכון שהם ידבקו בנגיף הקורונה בצורה חמורה עלול לגבור. הסיכון הופך ממשי אף יותר במקרה של ילדים, היות ובסיס הידע והשיפוט שלהם טרם הבשילו.

לכן, אנו ממליצים על CBT שיהיה ״תפור״ משמעותית בהתאם להנחיות ה-CDC (למשל, נטילת ידיים עם סבון ומים במשך 20 שניות, להבדיל מלחדול לחלוטין משטיפת ידיים). ואולם עבור מטופלי OCD עם פחד מזיהום וקומפולסיות של ניקיון או רחיצה, CBT אקטיבי ו-in vivo עם חשיפה ומניעת תגובה (ERP) יצטרך להיות מותאם בתבונה ואולי אף להיפסק. הדבר נוגע באופן ספציפי לחשיפה in vivo שמטרתה להתמודד עם זיהום. במקום זאת, אנו מציעים להשתמש בזמן המטפל לתמיכה במטופלים ובניסיון למנוע מהם להתדרדר, למשל על ידי עידודם לרסן את הקומפולסיות עד כמה שהם יכולים, במקום לכוון לטיפול אקטיבי בפחדים מפני זיהום, ולהתרכז בטכניקות כמו אקטיבציה התנהגותית ותכנון פעילויות שיכולות לעזור להם במניעת התדרדרות ולסייע בהתמודדות עם סימפטומים של דיכאון. אכן, תכנון פעילויות יכול להיות יעיל במיוחד כצורה של CBT בזמנים אלה. לעתים קרובות אובססיות מתרחבות למילוי חלל שנוצר בזמן, וחשוב במיוחד להישאר עסוקים, כאמצעי לשמירה על הרווחה האישית. ניתן לבקש ממטופלים למלא מראש יומן של לו״ז פעילות, ובכך לוודא שהם מקיימים איזון בין פעילויות המעניקות להם תחושת שליטה לבין כאלה שנועדו להנאה.

 

עבור קלינאים שעובדים במרכזי מומחים, צורות אחרות של CBT המגובות בפחות ראיות ואינן מערבות ERP, כגון חשיפה בדמיון או danger ideation reduction therapy , יכולות באופן פוטנציאלי להיות מוצעות למטופלים עם OCD הקשור לזיהומים, אפילו כאשר דאגתם היא וירוס הקורונה. על הדבר להישקל על בסיס ״כל מקרה לגופו״ ולהתבצע רק במקרה שהמטופל בעל תובנות טובות, מוכן לעשות זאת ויציב מספיק לשם כך. יהיה צורך להבהיר שיעילותה של צורה טיפולית זו אינה מבוססת באותה מידה ואינה צריכה להיתפס כתחליף ל-ERP ״in vivo״ לאחר שתסתיים המגפה ויוסרו המגבלות.

 

אצל מטופלים שהחשיפות איתם אינן קשורות לזיהום, טיפולי ERP רבים יכולים להימשך (למשל, כאלה העוסקים בדחפים לבדיקות חוזרות ונשנות, במחשבות אובססיביות על פגיעה או באובססיות של סימטריה/סדר), בעיקר כאלה שניתן לבצע בבית, כל עוד הם במסגרת אמצעי הזהירות המומלצים על ידי ה-CDC, כגון שמירה על ריחוק פיזי. פעם נוספת, חשוב לזכור שאפילו אם ה-OCD אינו מתמקד בפחד מזיהום, הריחוק הפיזי עלול להגביר את תסמיני החרדה והדיכאון. ERP מגביר מצוקה ואף יכול להגביר באופן זמני דיכאון, כך שיש חובה לנטר בזהירות את מצבו הנפשי של המטופל.

 

שמירה על הרוגע של המטופלים והפחתת הסיכון לדיכאון באמצעות טכניקות תומכות הם אלמנטים חיוניים בטיפול. ואולם, על הקלינאי להמשיך ולנסות למצוא דרכים לסייע למטופל לטפח חוסן נפשי ביחס לחשיבה אובססיבית ואקטים קומפולסיביים. לכן, יש להניא מטופלים מהתנהגויות קיצוניות, כמו גם מקומפולסיות מנטליות. יש להעריך בתשומת לב הימנעות והסתגלות, על מנת לקבוע אם הן מידתיות למצב הנוכחי ולהתייחס אליהן בזהירות למניעת התדרדרות. 

אנו ממליצים למטפלים לבדוק בצורה סדירה, למשל בטלפון או באמצעי דיגיטלי, את מטופלי ה-OCD שסביר שישתתפו בהתנהגויות או טקסי זיהום מזיקים במיוחד. השימוש בשיחות וידאו עם מטופלים מומלץ, היכן שניתן. הערך המוסף של שיחת וידאו הוא שהיא מסייעת למטפל לקיים הערכת סיכון ויזואלית, שהא בעלת ערך מיוחד במקרים של מטופלים החיים בגפם, בחינת מצב כפות ידיו של המטופל, לוודא שיש אוכל במקרר ועוד. קבוצה של מטופלים שדורשת דריכות מיוחדת היא זו של אלה שמגיבים לספק או לאי-ודאות בנוגע להיות המזון שבביתם מזוהם על ידי השלכת כולו אל פח האשפה ובכך נותרים עם מעט מאוד מזון זמין, אם בכלל. זַהו והניאו מטופלים מהתנהגויות אובססיביות-קומפולסיביות עם סיכון גבוה, כמו רחיצה במים רותחים (חמים מאוד), שימוש במלבין, או צום מוחלט. מנגד, עודדו אכילה ושתיה לשמירה על הבריאות.

 

  • גירוי מוחי עמוק (DBS) - עבור קבוצת המטופלים הקטנה הלוקה בהפרעה בצורה חמורה ביותר ועמידה בפני טיפול, עלייה מתונה במצוקה הפסיכולוגית או בתסמיני ה-OCD עשויה להיות צפויה במהלך המגפה, אך אין זה אומר שה-DBS אינו עובד. אנו ממליצים להשהות השתלת אלקטרודות במטופלי ה-OCD הממתינים ל-DBS עד שתחלוף ההתפרצות. בקרב אלה שכבר הושתלו להם אלקטרודות, עלולה להחוות החמרה בתסמיני ה-OCD במצב בו הסלולה חדלה לפעול. יש לעודד מטופלים כאלה לבדוק מול הקלינאי המטפל בהם אם המכשיר פשוט כובה או שמא יש צורך ממשי בהחלפת בטרייה. אם מדובר במקרה השני, יש להעריך איזון בין סיכונים לתועלות בכל מקרה פרטני ולשקול האם תהליך ההחלפה יכול להידחות על מנת להפחית את הסיכון המוגבר לחשיפה לווירוס הקורונה בבית החולים.

 

  • טיפול חברתי ותעסוקתי: יש ערך עצום לתכנון פעילויות ובייסוד שגרה יומית, גם כאשר ״תקועים״ בבית. מטופלים בהסגר או כאלה שנשארים בבתיהם תחת הגבלות לאומיות נמצאים בסיכון גדול להפרעות בשעון הביולוגי. הפרעות בשעון הביולוגי עלולות להגביר חרדה ולהחמיר תסמיני OCD, בעוד ששעון ביולוגי סדיר ופעילות גופנית סדירה רלוונטיים להפחתת החרדה או מפלס הדאגה, ועל כן ניתן להשיג באמצעותם שליטה טובה יותר בתסמיני ה-OCD. לכן, מומלץ לכבד את שעות הקימה והשינה הרגילים ולבצע באופן סדיר פעילות גופנית כלשהי בבוקר, ובייחוד בחדר מואר. לבסוף, מומלץ להימנע מארוחות בשעת לילה מאוחרת, על מנת שלא לפגוע באיכות השינה.

 

הציעו הדרכה בנוגע לבילוי פרק זמן הגיוני בהאזנה לחדשות כהסחה מפעילויות תעסוקתיות או מועדפות, ספקו הכרה בפחד אך גם נקודת מבט מאזנת ביחס לסיכון, התייחסו לצער ולאובדן שליטה והמליצו על פעילויות נהנתניות, בעיקר כאלה הכוללות ילדים, כגון אפייה, בישול, גינון, המצאת משחק חדש או צפייה בסרט.

 

סייעו למטופלים מבודדים להתגבר על הבדידות ובנו יציבות על ידי הגברת התקשורת עם חברים, בני משפחה ויקירים, אפילו אם מרחוק, דרך מגוון פלטפורמות מגוונות, בהן Facetime, Skype ו-Zoom. למידת השימוש בהם עשויה להיות חוויה מועילה במונחים של רכישה ושליטה במיומנויות חדשות, כמו גם העונג שבקשר חברתי. במקרים בהם מדובר באנשים עם רשת חברתית דלה, קווי סיוע טלפוניים, כמו אלה המתופעלים עבור לוקים ב-OCD על ידי עמותות (או האפשרות לקבל 3 שיחות אונליין חינם עם מומחה דרך קופות החולים במהלך הקורונה. א.ט.) הינם יעילים במיוחד, ובעיקר אם הם מנוהלים על ידי אנשי מקצוע מוסמכים ומיומנים.

 

עוד יש לעודד את המטופלים ואת בני משפחותיהם לשמור על משקל גופם תחת שליטה, למשל על ידי יצירת מקומות חדשים בתוך הבית עבור פעילות ספורטיבית והכנסת פעילות גופנית לשגרת הבית. נוסף לכך, התעמלות עשויה להיות מועילה לחלק מהאנשים המתמודדים עם השפעות נפשיות של המגפה. כמה מחקרים הראו כי פעילות אירובית הינה בעלת השפעה חיובית על מי שמתמודד עם דיכאון, חרדה ו-OCD. היכן שניתן לצאת החוצה לביצוע פעילות אירובית, הליכה מהירה או ריצה פעם ביום יכולות להועיל. ברשת מצויים סרטונים מצוינים (למשל שימוש בתרגילי התעמלות מבוססי-בית הזמינים בחינם ב-YouTube או באפליקציות סלולריות), המדגימים תרגילים אירוביים שניתנים לביצוע במרחב מוגבל. מכוני כושר ומרכזי יוגה מתדלקים את הדחף להישאר פעילים באמצעות הצעה של שיעורי התעמלות מקוונים, חלקם ללא תשלום, או הרחבת תקופות ניסיון לאימון גופני בבית. 

 

  • תמיכה למטפלים העיקריים של המטופל: זכרו שבני משפחתם ומטפליהם של הלוקים ב-OCD נמצאים גם הם בסיכון מוגבר לפיתוח הפרעות הקשורות למתח בשל החמרת תסמיניו של המטופל, והם עלולים להזדקק לתמיכה נוספת בעצמם. סביר להניח שהורים לילדים עם OCD יזקקו להדרכה ולתמיכה גדולות אפילו יותר מבעבר, בייחוד משום שמערכות היחסים עלולות להיות מושפעות בדרכים בלתי צפויות בשל העובדה שהורים וילדים מבלים כעת זמן כה רב ביחד. קחו בחשבון את העובדה שהנטל המונח על ההורים בתקופת הקורונה הוא שונה, בייחוד כאשר מדובר בחד-הוריים, אשר עלולים לחוות נטל כבד, או כאלה שמרחב המחיה שלהם קטן, ובעיקר אם הילדים הופכים רגזנים או תוקפניים (מה שקורה לעתים קרובות בקרב ילדים עם OCD, אם התנהגויותיהם אינן מסתגלות).

 

יש לעודד הורים וילדים לשמור על מגע חברתי עם סביבתם דרך האינטרנט או הטלפון לצורך הסחת דעת או תמיכה. באופן אידיאלי, כדאי לייסד מראש חוקים להתמודדות עם קונפליקטים אפשריים וטנטרומים. על הורים לא רק להתמקד בבעיות הקשורות למצב הנוכחי במגפה, אלא יש לעודד אותם לעסוק במקום זאת בפעילויות מהנות עם ילדיהם. בייחוד במצב של הסגר, חשוב להבהיר שלא כל היבטי החיים נקבעים על ידי וירוס הקורונה או ה-OCD. נראה שאחת מהנקודות החשובות ביותר היא להישאר מלאי תקווה וביחד (בעיקר עבור הורים, המשמשים מודל לחיקוי לילדיהם), וכן תחושת ״ביחד״ משפחתית מוגברת, שעשויה להוות ״חצי כוס מלאה״ בתקופת המגפה.

 

***

 

אנו מודעים לכך שמדריך זה מסמן שינוי בפרקטיקות של קלינאים רבים המטפלים ב-OCD.

 

שינוי או הפסקה זמניים ב-CBT עם ERP שנערך in vivo עבור מטופלים עם OCD הקשור לזיהום - צורת טיפול אפקטיבית אשר לעתים קרובות מועדפת על ידי מטופלים בזמנים רגילים - היא החלטה שקשה לעשותה, אך כמו ביחס לכל טיפול אחר יש לאזן בין תועלות לסיכונים ולהעביר בזמנים אלה, של סיכון מוגבר להידבקות, מסר ברור אשר לוקח בחשבון את בריאות הציבור, על מנת להימנע מבלבול.

 

מאידך, צורות רבות של CBT יכולות להימשך בכפוף לשינויים הבטיחותיים הנדרשים. אנו מאמינים שתחת מגפת הקורונה יש לבצע מאמצים קפדניים על מנת לספק טיפול יעיל לאנשים עם OCD ושככל הנראה הטיפולים הזמינים הטובים ביותר עבור מרבית המטופלים כוללים טיפול תרופתי מבוסס ראיות ושינוי או הפסקת CBT בשילוב עם פסיכותרפיות תמיכתיות מוגברות, כולל טיפול חברתי ותעסוקתי.

 

סביר להניח שהבנת השפעתה של מגפה כמו הקורונה על ביטויי OCD בקרב מטופלים הלוקים בהפרעה ועל התפתחות מקרים חדשים של OCD תספק תובנות חשובות לגורמים הקובעים הסביבתיים להפרעה. אי לכך, אנו מפצירים בקבוצות מחקר פעילות להשתתף בחקירת השפעתם של שינויים כאלה על תוצאות בריאותיות בקרב מטופליהם, ומעודדים יוזמות לחקירת העלייה הצפויה במקרי OCD ברגע שהמגפה תחלוף.

 

 

 

סדנה לצוות על הפסיכולוגיה של הקורונה בזום 

 

 

 

 

מקורות:

 

ocd בקורונה, מתוך אינפומד: 

https://www.infomed.co.il/article-6817/

 

Fineberg, N. A., Van Ameringen, M., Drummond, L., Hollander, E., Stein, D. J., Geller, D., Walitza, S., Pallanti, S., Pellegrini, L., Zohar, J., Rodriguez, C. I., Menchon, J. M., Morgado, P., Mpavaenda, D., Fontenelle, L. F., Feusner, J. D., Grassi, G., Lochner, C., Veltman, D. J., Sireau, N., … Dell'Osso, B. (2020). How to manage obsessive-compulsive disorder (OCD) under COVID-19: A clinician's guide from the International College of Obsessive Compulsive Spectrum Disorders (ICOCS) and the Obsessive-Compulsive and Related Disorders Research Network (OCRN) of the European College of Neuropsychopharmacology. Comprehensive psychiatry, 100, 152174

נקרא 2998 פעמים עודכן לאחרונה ב חמישי, 19 נובמבר 2020 19:47

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020