חיפוש המטפל המומלץ עבורי:

מחקרים קליניים ומאמרים חדשים על OCD | הפרעה טורדנית כפייתית

דרג פריט זה
(20 הצבעות)
מאמרים ומחקרים על הפרעה טורדנית כפייתית - OCD מאמרים ומחקרים על הפרעה טורדנית כפייתית - OCD

 מאמרים ומחקרים על OCD

הפרעה טורדנית כפייתית

 

 

כ-800,000 בני אדם מתאבדים מדי שנה בעולם כולו. כאשר 90% מתוך מתאבדים אלו מאובחנים כלוקים בהפרעה נפשית מסוימת. הפרעה טורדנית כפייתית היא אחת העקשניות בהן.

במאמר זה נעלה מעת לעת סיכומי מאמרים על מחקרים בנושא OCD, טיפול, גורמים ואפידמיולוגיה

 

למתמודדים עם OCD - סבירות גבוהה פי 10 להתאבד

OCD

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD): בהפרעה זו לוקים כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה, OCD היא לרוב הפרעה כרונית המאופיינת בירידה משמעותית באיכות החיים. עד עתה, כמעט ולא ניתנה התייחסות לסיכון האובדנות אצל מתמודדים עם OCD.

במאמר שפורסם לאחרונה ב-Journal of Molecular Psychiatry, התגלו ממצאים חדשים על הסיכון לניסיונות אובדניים ולגורמים המתערבים והמשפיעים על סיכון זה בקרב הלוקים בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית.

בין השנים 1969-2013 אובחנו בשבדיה 36,788 אלף איש הלוקים בהפרעה. 4297 מתוכם ניסו להתאבד ו-545 מן הניסיונות הובילו למוות.

נתונים אלו מצביעים על סבירות הגבוהה ב5% מהאוכלוסיה הכללית לבצע ניסיון אובדני ועל סבירות הגבוהה ב10% מהאוכלוסיה הכללית לבצע התאבדות!

כצפוי, נמצא כי המנבא החזק ביותר להתאבדות עבור הסובלים מ- OCD הוא ניסיון אובדני קודם. גורמי סיכון נוספים אשר יגדילו את הסיכוי להתאבדות עבור הסובלים מ-OCD הם קומורבידיות עם הפרעת אישיות או שימוש בסמים. לעומת זאת "גורמים מגנים" מפני התאבדות הם: נשים מצויות בסיכון נמוך לעומת גברים, מעמד סוציואקונומי גבוה וקומורבידיות עם הפרעת חרדה.


כלבים ואנשים עם OCD מציגים אבנורמליות מוחית זהה

המאמר פורסם ב-Neuro-PSYCOPHARMACOLOGY & Biological Psychiatry, על מחקר שנעשה בשיתוף בין בית ספר לרפואה וטרינרית באוניברסיטת TUFFS, לבית החולים Mclean, שבבלמונט מסצ'וסטס.

OCD אצל כלבים (canine compulsive disorder) מתבטאת בהתנהגויות כמו מציצת שמיכה, רדיפה אחרי הזנב, ולעיסת חפצים. שתי הפרעות אלו מגיבות לאותו טיפול תרופתי.

צוות המחקר בדק 16 כלבי דוברמן. 8 מהם לוקים ב Ocd, ו-8 שימשו כקבוצת ביקורת. בהדמיית MRI נמצא כי בקרב קבוצת הכלבים אשר מאובחנים עם OCD היו ערכים גבוהים יותר של מסת מוח כללית ושל חומר אפור. כמו כן, בקבוצה זו, נמצאו ריכוזי חומר אפור באזורים מקבילים במח לאזורים במוח של בני אדם אשר מאובחנים עם OCD.

canine compulsive disorder


נמצא קשר בין דמיון להפרעה אובססיבית קומפולסיבית

לפי מאמר חדש שפורסם ב-journal of clinical psychology הסתמכות יתר על דמיון עלולה להיות סימן להפרעה אובססיבית קומפולסיבית. 

לפי תוצאות המחקר, בלבול הסקתי וחוויות דיסוציאטיביות הם הגורמים המנבאים בצורה הטובה ביותר סימפטומים של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. עוד נמצא, כי הסובלים מ-OCD סומכים בעיקר על הדימיון שלהם ולא על המערכת החושית או על ההיגיון הבריא שלהם. בדיוק כך, מסבירים החוקרים את אחת התופעות הנפוצות של הפרעה זו, שטיפת הידיים הקומפולסיבית: האמונה/הדמיון כי על הידיים נמצאים חיידקים- חזקה יותר ממראה הידיים הנקיות או מההיגיון הבריא שאומר שלא כך הם פני הדברים.


 טיפולים חדשים ל- OCD  בהשראת דובים, איילות וחולדות

על פי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב, הדרך הטובה ביותר להבין ולטפל כראוי ב-ocd היא להתבונן על עצמנו כאילו היינו חיות בגן חיות. פרופ' אליעם מהמחלקה לזואולוגיה טוען כי צוות המחקר שלו פיתח תוכנית המאפשרת להסריט בני אדם הסובלים מקומפולסיות גלויות ולהשוותן להתנהגויות נוירוטיות ובריאות של חיות שונות, כפי שנצפו בטבע או בשבי.

איסוף תצפיות מחיות שונות כגון דובים, איילות וחולדות איפשר פיתוח של מודל לזיהוי והבנה של התנהגויות א-נורמליות. זהו למעשה מודל המאפשר למתמחים בבריאות הנפש לסווג התנהגויות שונות כשהם צופים במטופליהם בחדר הטיפולים או בוידאו.

bear ocd

פרופסור אליעם גילה כי התנהגויות רבות של חיות בטבע, המוגדרות כטקסים, ריטואלים אוטומטיים, חוזרות להופיע בשבי, גם כאשר אין בהן צורך. התנהגויות אלו נמשכות עוד ועוד עם דגש על ביצוען ולא על התוצאה המושגת מהן.

המחקר נערך בשיתוף עם פרופ' חגי חרמש, פסיכיאטר והדוקטורנטית רמה צור וכיום נעשה בו שימוש כסוג של טיפול התנהגותי וככלי הערכה לאפקטיביות של טיפולים אנטי קומפולסיביים.

השימוש בוידאו כסוג של ביופידבק מעורר תגובות עזות בקרב המטופלים. פרופ' חרמש מתאר מטופלים הפורצים בבכי כאשר הם צופים בעצמם ומגלים עד כמה חולים הם נראים וכמה פער יש בין התנהגותם לתיאוריהם אודותיה. פרופסור חרמש מקווה להמשיך במחקרו ובשיטת טיפול התנהגותית זו בארץ וברחבי העולם, בעיקר ארצות הברית. לטענתו הצפייה בהתנהגויות אלו היא משמעותית לאין שיעור לעומת מילוי שאלון לאבחון הפרעת ה-ocd.


 

corpus callosum ocd



 זוהה הרצפטור (קולטן) במח שאחראי ל OCD

הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית יכולה להתבטא  במגוון סימפטומים, מחשבות ותסמינים, החל מדחף חוזר לרחוץ ידיים וכלה בצורך תמידי לבדוק שהדלת נעולה. למרות הסימפטומים המגוונים, מחקר חדש מציע שההפרעה מקושרת לרצפטור יחיד במוח, ממצא שמספק מטרה ברורה לתרופות וטיפולים חדשים להפרעה.
במחקרם, החוקרים תיארו כיצד עכברים שגודלו ללא גן מסוים (Sapap3), פיתחו נטייה להתנהגויות קומפולסיביות. עובדה זו הובילה את החוקרים לשער שאותו גן עשוי להיות אחראי להתנהגות אובססיבית-קומפולסיבית אצל בני אדם, אם כי המכניזם שעומד בבסיס האפקט הזה עדיין לא ברור. החוקרים מדדו את הפעילות המוחית באזורים הרלוונטיים אצל העכברים, ומצאו – שבהשוואה לעכברים רגילים, עכברים אלו הראו פעילות יתר באחד הערוצים המוחיים, מה שיכול להסביר מדוע הם חוזרים על אותה פעילות שוב ושוב. בהסתכלות מדוקדקת יותר, החוקרים גילו רצפטור כימי מסוים, שנקרא mGLuR5, שהופעל באופן תמידי בעכברים שהפגינו OCD. בהתבסס על הגילוי הזה, החוקרים הזריקו לעכברים חומר שביטל את פעולת הרצפטורים המסוימים הללו, ובאופן מפליא – ההתנהגויות האובססיביות הפסיקו תוך מספר דקות ספורות. כמובן שהממצאים צריכים להיבחן במחקרים שבודקים בני אדם, אולם הם מספקים לחוקרים נקודת מוצא מצוינת למחקר ופיתוח טיפול תרופתי ממוקד ל- OCD.


 

DCS תורם לטיפול בחשיפה ומניעת תגובה

האם, ותחת אילו תנאים, החומר D-Cycloserine) DCS) מגביר את האפקטיביות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס חשיפה להפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית והפרעה פוסט טראומטית – אינו ברור. המטא-אנליזה הנוכחית בחנה האם DCS יעיל יותר מפלצבו בהעלאת יעילות הטיפול, וכן האם תרופות נוגדות דיכאון משפיעות באופן זה או אחר על השפעת ה-DCS.
לאחר סקירת 21 מחקרים וסריקות שיטתיות שנבחרו בקפידה להשתתף במחקר, נמצא כי DCS קשור להעלאה קטנה יחסית של האפקט הטיפולי של טיפול CBT מבוסס חשיפה בהפרעות החרדה שצוינו, וכי האפקט אינו מתווך על ידי שימוש בנוגדי דיכאון.


 השפעת אשמה על טקסי בדיקה ב-OCD


אף אחד מאיתנו איננו אוהב לחוש אשמה. אבל כאשר הפחד מלפגוע באופן כלשהו באחרים ולחוש אשמה בעקבות זאת הינו מוגזם וחמור מידי, הוא בהחלט יכול להפוך לפתולוגי ולהוביל אדם לפתח הפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive–compulsive disorder). השערה מבריקה מציעה כי רגישות מוגברת לרגשות אשם היא גורם משמעותי בהתפתחות הפרעה טורדנית כפייתית: 

מחקר שפורסם לאחרונה על ידי ד"ר Gabriele Melli ועמיתיו בכתב העת Clinical Psychology & Psychotherapy, מציע כי אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית חווים אשמה באופן בלתי נסבל ומאיים יותר בהשוואה לרוב האוכלוסיה. כך, כל דחף או מחשבה שעשוי להוביל לתחושת אשמה, מציף חרדה רבה וניסיונות להקל על המצוקה ולהימנע ממנה. מחקרים קודמים שבחנו האם נטיה גבוהה לחוש אשמה מביאה לסיכון גבוה יותר לפתח הפרעה טורדנית כפייתית הראו תוצאות מעורבות והתקשו למצוא מהו תפקידה של נטייה זו בהפרעה.

לעומת זאת, מחקרם של Melli ושות' מציע כי רגישות גבוהה לאשמה ולא הנטייה הגבוהה לחוש אשמה, היא שמהווה גורם משמעותי להתפתחות OCD. לטענת החוקרים, מטופלים עם הפרעה טורדנית כפייתית ממש לא סובלים מנטיה גבוהה יותר לאשמה, אלא שהפחד לחוש אשמה והצורך להימנע ממנה בעתיד הם שמובילים לטקסים ולהתנהגויות הימנעות רבות הנצפות בהפרעה טורדנית כפייתית.

השפעה של אשמה על הפרעה אובססיבית קומפולסיבית

לצורך ביצוע המחקר, החוקרים פיתחו שאלון למדידת הרגישות לאשמה. הסולם כלל 20 משפטים אותם התבקשו המשתתפים לדרג על פי מידת ההסכמה שלהם עימם. המשפטים כללו הצהרות כמו- "אשמה היא אחד מהרגשות הקשים מנשוא" ו- "המחשבה על כך שאחוש אשמה בגלל שלא הייתי מספיק זהיר גורמת לי לחרדה רבה".

לאחר בניית השאלון, הוא מולא על ידי 500 משתתפים שבמקביל נבדקו הסימפטומים שלהם להפרעה טורדנית כפייתית, דיכאון וחרדה.

התוצאות הראו כי מדד הרגישות לאשמה שונה באופן משמעותי מהנטייה לחוש אשמה. כמו כן, בהשוואה לדיכאון וחרדה, הרגישות לאשמה קושרה באופן משמעותי יותר לסימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית.

בניסוי המשך, 61 משתתפים המאובחנים בהפרעה טורדנית כפייתית ו-47 משתתפים עם הפרעות חרדה אחרות השלימו את שאלון הרגישות לאשמה שפיתחו החוקרים.

תוצאות המחקר הראו הפעם כי רגישות לאשמה מקושרת עם טקסי 'בדיקה' המופיעים לעיתים קרובות בהפרעה טורדנית כפייתית - כמו למשל בדיקה חוזרת ונשנית שהדלת נעולה או שהתנור כבוי. נמצא שהרגישות לתחושת אשמה הייתה גבוה במיוחד בקרב אלו שהתנהגויות בדיקה טקסיות היוו סימפטום עיקרי של ההפרעה.

התנהגויות בדיקה נובעות ככל הנראה מאסטרטגיית הימנעות מאשמה פוטנציאלית, כי היא מעוררת דריכות לאופנים בהם פעולות שונות שלהם עשויות לגרום לנזק ולכן הם בודקים. הגיוני.

אז: אם יש לך רגישות גבוהה לאשמה, כדאי שתבדוק פעם אחר פעם כדי לא לקחת סיכון שתגרום לנזק - שיעורר אשמה. 

יש במחקר הזה המלצה יישומית מצוינת למטפלים קוגניטיביים-התנהגותיים - אם מטופל מראה רגישות גבוהה לרגשות אשם או שטקסי בדיקה חוזרים ונשנים מהווים סימפטום עיקרי בהפרעה, יש להתמקד בחווית האשמה, בחרדה ובהימנעות ממנה, במהלך הטיפול.


 
קשר בין דלקות גרון בילדות להפרעה טורדנית-כפייתית

כמעט כולנו חלינו בדלקות שונות בילדות, כמו דלקות גרון או אוזניים. דלקות אלו לרוב נתפסות כשכיחות ולא מזיקות עם טיפול נכון. אולם, מחקר חדש מצביע על קשר אפשרי בין חשיפה לחיידק הסטרפטוקוקוס A, חיידק נפוץ הגורם לדלקות גרון בילדות, לבין התפרצות של הפרעה טורדנית כפייתית Obsessive–compulsive disorder- OCD

במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת Neuropsychop harmacology ובוצע בראשות פרופסור דפנה יואל, מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ומבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב ובשיתוף פעולה עם פרופסור מדליין קנינגהם מאוניברסיטת אוקלהומה, נמצא כי חשיפה לחיידק הסטרפטוקוקוס Aעשויה להביא לפגיעה בתפקודים מוחיים ולהתפרצות של הפרעה טורדנית-כפייתית בחולדות צעירות.

תחילה, החוקרים הזריקו לחולדות צעירות חיידקי סטרפטוקוקוס A, אשר הובילו להתפתחות נוגדנים ספציפיים לחיידק זה. לאחר מכן, בחנו החוקרים את הימצאותם של נוגדנים אלו במוח. התוצאות הראו כי הנוגדנים נקשרו לשלושה אזורים מוחיים וכן לשינויים במוליכות העצבית.

כאשר נבחנה התנהגותן של החולדות אשר הוזרקו להן הנוגדנים, נמצא כי בהשוואה להתנהגותן של חולדות ביקורת, הן הראו הפרעות בשיווי המשקל והקורדינציה. כמו כן, בחולדות אלו נצפו התנהגויות כפייתיות של ניקוי עצמי.
בניסוי המשך, הבחינו החוקרים כי הנוגדנים לחיידק הסטרפטוקוקוס A נקשרו לקולטני דופמין מסוג D1 ו-D2 במוח. החוקרים מציינים כי הם טרם נבדקה השפעתם של הנוגדנים על הקולטנים הללו והאם מביאים לחסימה של הקולטנים או להפעלה שלהם. אולם בכל מקרה, התוצאות מעידות על מעורבותם של קולטנים אלו בהופעתה של הפרעה טורדנית-כפייתית.


מתמודדים עם OCD מתקשים ללמוד מתי גירוי בטוח

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת קיימברידג' מצא כי לאנשים הסובלים מהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) קשה יותר ללמוד בנוגע לבטיחות של גירוי כלשהו בהשוואה לאלה שאינם סובלים מהפרעה זו. קושי זה עלול להקשות עליהם במאבקם להתגבר על ההתנהגות הכפייתית.
OCD היא הפרעה שמאופיינת במחשבות חודרניות וחזרתיות, ובהתנהגות לא-רציונלית. כך למשל, כפייתיות בנוגע לנקיון מובילה לשטיפת ידיים חזרתית, או לחילופין, בדיקה חוזרת ונשנית של נעילת הדלת מהחשש שמא משהו נורא יקרה, מקשה על המתמודד לעזוב את הבית.

דרך אחת מקובלת לעזור למתמודדים עם OCD היא לחשוף אותם לגירוי שהם תופסים אותו כמאיים, למשל, לבקש ממתמודד הסובל מכפייתיות סביב נקיון לגעת במושב אסלה מבלי לשטוף את ידיו לאחר מכן. עם זאת, ל"טיפול בחשיפה" יש הצלחה מוגבלת בלבד, ופעמים רבות הכפייתיות עלולה לחזור במצבי לחץ. המחקר החדש שנערך באוניברסיטת קיימברידג' יכול להסביר מדוע זכרונות בנוגע לבטיחות הגירוי לא תופסים אחיזה במתמודד.
החוקרים מצאו כי למרות שהמתמודדים עם OCD למדו לזהות את הגירוי המאיים, הם לא הצליחו ללמוד שהגירוי השני היה בטוח. למעשה נדמה כי הם לא שמו לב כלל לגירוי הבטוח. כאשר הגירויים התהפכו, המשתתפים לא הצליחו להבדיל בין הגירוי המאיים הקודם לבין הגירוי המאיים הנוכחי, מה שגם בא לידי ביטוי בפעילות המוח שלהם - למתמודדים עם OCD לא היתה פעילות בקדמת המוח כאשר הם צפו בגירוי הבטוח. כלומר, מוחם העיד על חוסר גמישות למצבים משתנים, שהוא כנראה תולדה של מחסור בתקשור בין חלקי המוח השונים. זו הסיבה שפעמים רבות, המתמודדים עם OCD לוקים ביכולות ממוקדות-מטרה, כלומר פעולות שאנחנו עושים במטרה מסוימת, למשל בעת נהיגה הביתה בכביש חלופי בגלל אילוץ כלשהו בדרך. מכאן ניתן להסיק שטיפולי חשיפה יכולים לעזור למתמודדים עם OCD לווסת את הריטואלים הכפייתיים, אך יתכן והם מעולם לא ילמדו שהכפייתיות היא לא-הכרחית, ולכן היא תחזור בתקופות לחץ. 


 

גירוי של אור יכול לחסום כפייתיות דמויית OCD‎

על ידי הפעלת מעגל במוח ששולט על התנהגות כפייתית, מדעני מוח מאוניברסיטת MIT הראו שהם יכולים לחסום התנהגות כפייתית בעכברים - מה שיכול לסייע לחוקרים לפתח טיפול חדש להפרעות כמו OCD או טורט. לרוב, המתמודדים עם הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) מקבלים טיפול תרופתי שכולל תרופות נוגדות חרדה או דכאון, טיפול התנהגותי או שילוב של השניים. לאלו שלא מגיבים לטיפולים אלה, החלופה החדשה היא גירוי מוחי, ששולח אותות חשמליים דרך קוצב שמושתל במוח.

למחקר זה, הצוות מ-MIT השתמש באופטוגנטיקה כדי לשלוט בפעילות הנוירונים בעזרת אור. עדיין לא ניתן להשתמש בטכניקה זו על בני אדם, אך מחקרים כגון זה יכולים לסייע לחוקרים לזהות דפוסים של פעילות מוחית המסמנים את התפרצותה של התנהגות כפייתית, ומאפשרים להם לדייק בזמנים של מתן הגירוי המוחי. 

החוקרים גם בחנו את ההתערבות של האופטוגנטיקה בעכברים כשהם ליקקו את הכלובים שלהם, ללא סימנים מתנים. לאחר תקופת זמן של גירוי אור בן 3 דקות, העכברים ללא הגן, הפחיתו את ההתנהגות הכפייתית ללא הגירוי.
המחקר הנוכחי של MIT פותח את הדלת למכלול של אפשרויות חדשות מכיוון שהוא מעמיק את ההבנה בנוגע לתפקודי המוח הקשורים להתנהגות כפייתית, כמו גם פותח נתיב להגיית גישות וטיפולים חדשים למתמודדים עם הפרעה טורדנית-כפייתית.


 ליקויים מוחיים דומים אצל ילדים עם אוטיזם, ADHD ו-OCD

במחקר שפורסם ביולי 2016, ב-American Journal Of Psychiatry, נבדקו הדמיות MRI, של חומר לבן אצל 200 ילדים המאובחנים באוטיזם, ADHD, OCD, או ללא אבחנה כלל. החומר הלבן במוח, נוצר מתוך קשרים בסיבים העצביים המחברים בין גופי תאים ברחבי המוח. חומר זה מאפשר תקשורת בין חלקים שונים במוח. נמצאו ליקויים בסובלים מההפרעות הללו בגשר העיקרי המחבר בין שתי ההמיספרות (קורפוס קלוסום), זאת בהשוואה לקבוצת הביקורת. ליקויים קשים יותר נמצאו בקרב קבוצת האוטיזם וה-ADHD. ייתכן וממצא זה קשור להופעה כרונולוגית מוקדמת יותר של הפרעות אלו.
על אף של-3 ההפרעות הללו יש מרכיב גנטי זהה, הן מאובחנות ומטופלות בנפרד. הפרעות נוירו-התפתחותיות אלו מופיעות בקומורבידיות אצל כ15% מהאוכלוסיה. מחקר זה מצא כי מבנה החומר הלבן במוח נקשר למגוון התנהגויות סימפטומטיות המוצגות בתהליך האבחון. בנוסף נמצא כי ילדים עם ליקוי מוחי גדול יותר, מציגים ליקויים גדולים יותר בתפקודם היומיומי, ללא קשר לחומרת אבחנתם.


סיכמו: דפנה אברמוביץ', אייל איבינצקי, אביגיל וינר, שרית טופז

Google

מאמרים ומחקרים על OCD
Rated 5/5 based on 19 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

חזרו אלי להכוונה טלפונית !


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט ללא עלות והתחייבות ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il