לחץ רעיל הוא סוג של מתח נפשי מתמשך שמגביל את את יכולת האדם להתמודד, מה שמוביל להשפעות שליליות על הבריאות הפיזית והנפשית כאחד.

לחץ כזה זה שונה מ״לחץ טוב", שניתן לניהול ולמעשה יכול אפילו להועיל לבריאות בכך שהוא עוזר לווסת את מערכת תגובת הלחץ של הגוף.

מתח רעיל, לעומת זאת, נוטה לשחוק את המערכת הפיזיולוגית ולגרום לנזק מתמשך וכרוני, בדומה להשפעות של עישון או קשיים סוציו-אקונומיים.

מערכת תגובת הלחץ בגוף האדם היא כמו מקהלה בלתי נראית של ביצועים בהרמוניה. בדרך כלל, היא מתפקדת בלי שנשים לב ושומר על הכול באיזון.

עם זאת, מתח כרוני עלול לשבש את ההרמוניה - 

כאשר מערכת תגובת הלחץ נמצאת בפעילות מוגברת לאורך זמן היא עלולה לשבש את יכולת הוויסות העצמי של הגוף, מה שמוביל לבעיות בריאותיות שונות כגון מיגרנות, אסטמה, סוכרת והפרעות נפשיות כמו דיכאון.

המצבים הללו הופכים ונהיים שכיחים יותר בחיים המודרניים, יחד עם המצב הביטחוני אצלנו קיימים גם אתגרים גלובליים כמו שינויי אקלים, מגפות ותמורות טכנולוגיות.

נראה שהמערכת לא באמת מתרגלת לעומס:

מצבים אלו עלולים להחמיר עקב חשיפה ממושכת לסטרס גבוה.

זיהוי וניהול מתח רעיל כרוך קודם כל במודעות לקיומו, רכישת ידע, ייעוץ מקצועי, ועיסוק בפעילויות יעילות, הרגלים וטכניקות כמו שינויים באורח החיים, קבוצות תמיכה ותוכניות מובנות שמטרתן הפחתת מתח ושיפור הבריאות.

התערבויות כאלה הראו תוצאות מבטיחות בהאטה ואפילו בהיפוך של מצבים הקשורים ללחץ.

קריאה מומלצת:

Wulsin, L. R. (2024). Toxic stress: How stress is making us ill and what we can do about it. Cambridge University Press.

איך אישיות יכולה להשתנות?

כולנו רוצים לחולל שינוי מסוים באישיות שלנו, אף אחד לא רוצה כנראה לשנות את כולה.

שינוי אישיות בטיפול פסיכולוגי הוא שאלה שעומדת בפני עצמה.

כאן ננסה לבחון אילו תנאים נדרשים כדי לחתור למטרה זו. 

סקירת מחקרים עדכנית הסיקה כי שאישיותנו משפיעה באופן עמוק ומתמשך על חיינו, היא אינה גזירה משמיים וניתנת לעיצוב מחדש, לטובתנו וגם לרעתנו.

רבים נושאים עימם רצון עז להשתנות, לשפר את עצמם ולרפא פצעים עבר שצלקותיהם חרוטות באישיותם. מחקר זה מעניק תקווה ומצביע על כך ששינוי אישיותי הוא אפשרי, תוך הבנה מעמיקה של התנאים והתהליכים הנדרשים להצלחת התהליך.

המחקר מזהה מספר תנאים קריטיים המשפיעים על היכולת שלנו להתחיל ולהשלים תהליך של שינוי אישיותי:

• תנאים מוקדמים: אלה כוללים מודעות עצמית גבוהה, נכונות להתמודדות עם קשיים ומוטיבציה פנימית חזקה .

• טריגרים: אירועים משמעותיים בחיינו, כמו משבר או הצלחה, יכולים לעורר רצון לשינוי.

• חיזוקים: תמיכה חברתית, סביבה תומכת ומקורות ידע וכלים יעילים תורמים להצלחת תהליך השינוי.

• אינטגרטורים: שילוב ההבנות והחוויות החדשות לתוך האישיות באופן יציב ומתמשך.

המחקר הנוכחי מניח שאישיותנו משפיעה הן על קשרנו עם העולם והן על קשרנו עם עצמנו. הוא מצביע על נכונותנו להשתנות על מנת להשיג מטרות אישיות, כמו הפחתת חרדה, הגברת הצלחה או חיפוש אחר אושר. אישיותנו, אף על פי שיכולה להיות יציבה לאורך זמן, ניתנת לשינוי ולכוונון לאורך הדרך. ממצאי המחקר, המתמקדים באוכלוסייה מבוגרת, מצביעים על כך ששינויים קטנים באישיות אפשריים, בניגוד לתפיסה הרווחת בדבר קשיי השינוי בגילאים מאוחרים.

עצה חשובה שנוכל לתת היא לא לבצע את השינוי לבד. ההחלטה לשנות את האישיות שלך היא אמיצה וחשובה, אך היא עשויה להיות קשה יותר לביצוע לבד. אנשים שסביבך, שמכירים אותך היטב, יכולים להציע תובנות יקרות לגבי ההתנהגות הנוכחית שלך ולתמוך בך לאורך תהליך השינוי.

ארבעה מנגנונים שיעזרו לך להתחיל:

1. תמיכה חברתית: שתף את משפחתך וחבריך בכוונתך להשתנות. הם יכולים לעודד אותך, להקשיב לך ולעזור לך להתמודד עם קשיים.

2. מודעות עצמית: שים לב למחשבות, רגשות והתנהגויות שתרצה לשנות. ככל שתדע יותר על עצמך, כך יהיה קל יותר לכוון את השינוי.

3. הגדרת מטרות: קבע מטרות ריאליות וניתנות להשגה. התמקד בהתנהגויות ספציפיות שתרצה לשנות ותכנן תוכנית פעולה להשגתן.

4. תרגול: תרגול התנהגויות חדשות הוא המפתח לשינוי יציב. נסה דרכים חדשות להתנהג במצבים שונים ותהיה סבלני עם עצמך.

נקודה מעניינת לגבי סעיף 1: 

מחקר אורך שעקב אחר יותר מ־1,400 סטודנטים לאורך שנת לימודים אקדמית מלאה מצא כי מה שמנבא שינוי אישיותי ורווחה נפשית אינו עצם קיומם של אנשים קרובים בסביבה, אלא איכות התמיכה שהם מעניקים בפועל  (Audet et al., 2026).

תמיכה אוטונומית, המבוססת על הקשבה אמיתית, כבוד לנקודת המבט של האחר ועניין כן במטרותיו, ניבאה שינוי בכיוון של בגרות פסיכולוגית וחברתית. השינוי כלל עלייה בנחמדות, במצפוניות ובפתיחות לחוויה, לצד שיפור ברווחה הסובייקטיבית.

שינוי אישי הוא תהליך מתמשך, אך עם תמיכה, מודעות, מטרות ברורות ותרגול, תוכל להגיע לתוצאות משמעותיות. שקול לפנות לעזרה מקצועית. פסיכולוג או יועץ יכולים להנחות אותך לאורך תהליך השינוי ולספק לך כלים להתמודדות עם אתגרים.

טוב מה עושים?

שינוי היבטים מסוימים באישיות אפשרי בהחלט, עם עבודה קשה, התמדה וגישה חיובית, תוכלו להגיע לגרסה הטובה ביותר של עצמכם.

תחילה, ננסה להתחיל להתמודד עם החרדה שמגיעה סביב נקיטה בדרכים והתנהגויות חדשות.

דרך יעילה להתמודדות היא "לזייף את זה עד שתצליח".

משמעות הדבר היא שזה בסדר אם ההתנהגות החדשה לא תרגיש טבעית בהתחלה.

עצם ההתמדה תאפשר לך לתרגל את האישיות החדשה, לחוות חיזוקים חיוביים ולהתקדם לקראת אינטגרציה טבעית יותר.

זכרו כי ביקורת עצמית לא עוזרת, תהליך זה דומה לתרגול מיינדפולנס.

במיינדפולנס, אנו לומדים להתבונן במחשבות וברגשות שלנו מבלי להיגרר אחריהן.

גישה זו רלוונטית גם לשינוי אישיות. ככל שאנו מתמקדים יותר ביעד שלנו, במקום לבקר את עצמנו על כשלונות, כך גדל הסיכוי להצלחה.

נסו למשל לדמיין תינוק שלומד ללכת ונופל שוב ושוב, אך אינו מפסיק לנסות. הוא פשוט קם ומנסה שוב.

גישה זו חשובה גם בתהליך שינוי אישיות. התייחסו לכישלונות כנורמליים וקחו אותם כהזדמנות ללמוד ולצמוח.

שינוי כזה חייב לבוא מתוך רצון פנימי, מתוך תחושת צורך אישית ולא כתוצאה מלחץ חיצוני. ניסיון לאמץ אישיות שאינה תואמת את הטבע הפנימי שלנו, כנראה יכשל בטווח הארוך.

מחקר מצא כי מוטיבציה אוטונומית קשורה באופן חיובי לשינוי התנהגותי מתמשך.

משמעות הדבר היא שאנשים שמתחילים שינוי מתוך רצון פנימי, סביר יותר שיצליחו להתמיד לאורך זמן ולשמר את השינוי.

מדוע מוטיבציה פנימית חשובה?

ראשית, היא חזקה יותר, רצון פנימי עמוק הוא כוח חזק שמניע אותנו לפעולה לאורך זמן, גם כשאנו נתקלים בקשיים.

היא גורמת לנו להיות סבלניים, שינוי אישיות הוא תהליך הדרגתי, ומוטיבציה פנימית עוזרת לנו להתמודד עם רגעי תסכול ואי הצלחה.

היא גורמת לנו להיות אותנטיים כשאנחנו משנים את עצמנו מתוך רצון פנימי, אנחנו לא מנסים להיות מישהו אחר, אלא מפתחים את הגרסה הטובה ביותר של עצמנו.

איך לחזק את המוטיבציה להשתנות?

• הקדישו זמן להבין מה חשוב לכם, מה הערכים שלכם ומה גורם לכם סיפוק.

• הגדירו מטרות אישיות:  בחרו מטרות שנובעות מתוך רצון פנימי ולא מתוך לחץ חיצוני.

• התמקדות בהתקדמות: שימו לב להישגים שלכם, קטנים ככל שיהיו, וחגגו את ההצלחות שלכם.

• התגברו על מחשבות שליליות: אל תתנו למחשבות כמו "אני לא יכול" או "זה לא בשבילי" לעצור אתכם.
  
  

החיים מלאים בהפתעות, ולעתים קרובות אנו חווים שינויים חיוביים באופן בלתי צפוי. אירועים משמעותיים, כמו חוויה מעוררת השראה, לידת ילד או התגברות על קושי, יכולים להוביל לשינוי פתאומי בפרספקטיבה ובתפיסת העצמי שלנו שגם יכולים להביא לשינוי אישיות. עם זאת, שינויים אלה עלולים להתפוגג עם הזמן אם לא נעשה מאמץ לשמרם. ישנן שתי גישות יעילות להטמעת שינויים חיוביים באופן קבוע:

הראשון הוא התבוננות פנימית,  לאחר חוויה משמעותית, חשוב להקדיש זמן להבין מה גרם לשינוי החיובי. אילו גורמים השפיעו על תפיסתכם ועל התנהגותכם. 

השלב השני הוא שילוב השינוי בזהות העצמית, לאחר זיהוי הגורמים, יש לשלב את התובנות החדשות בזהות העצמית שלכם. ראו את עצמכם דרך ה"עדשות" החדשות ותנו להן להנחות אתכם בבחירות ובפעולות שלכם. דבר חשוב נוסף הוא לייצר לעצמכם סביבה תומכת, כלומר הגידו לעצמכם מחזקים, מצאו דרכים לחזק את השינוי החיובי באופן עקבי. זה יכול לכלול פעילויות ספציפיות, תמיכה חברתית או יצירת סביבה פיזית שתומכת בהתנהגויות החדשות. שתפו את משפחתכם וחבריכם בחוויה שעברתם ובשינוי שחוויתם. בקשו מהם לתמוך בכם ולחזק אתכם לאורך הדרך.

טיפים נוספים שיעזרו לכם עם השינוי:

• התמקדות בהרגלים: שינויים קטנים בהרגלים היומיומיים יכולים להוביל לשינוי משמעותי לאורך זמן.

• התמדה: שינוי אמיתי דורש זמן וסבלנות. אל תתייאשו אם אתם נתקלים בקשיים לאורך הדרך.

• פנייה לעזרה מקצועית: פסיכולוג או פסיכותרפיסט יכולים לסייע לכם להבין את הגורמים לשינוי, לגבש תוכנית פעולה ולהתמודד עם קשיים.

• שינויים ספונטניים חיוביים הם הזדמנות נהדרת לצמוח ולהתפתח. באמצעות הבנת הגורמים לשינוי ויצירת סביבה תומכת, ניתן להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהחיים ולשפר את איכות חייכם באופן משמעותי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Audet, É., Holding, A., Verner-Filion, J., Thomas, B., Moore, A., & Koestner, R. (2026). Autonomy support, personality traits, and subjective well-being. Journal of Personality. https://doi.org/10.1111/jopy.70050

Berman, R. (2024, March 24). How can personalities change? Review finds 4 key mechanisms. Medical News Today. Retrieved from https://www.medicalnewstoday.com/articles/how-can-personalities-change-review-finds-4-key-mechanisms

Jackson, J.J., & Wright, A.J. (2024). The process and mechanisms of personality change. Nature Reviews Psychology. https://doi.org/10.1038/s44159-024-00295-z

איך פעילות גופנית משפיעה על דיכאון? 

אימון גופני הוא דרך מוכחת וטבעית לטפל בדיכאון -הוא מביא לשיפור מצב הרוח ולשיפור במצב הרוח. 

המאמר שכתבנו כאן סוקר מקבץ ממצאים מחקריים מעניינים לגבי השפעת אימון גופני על דיכאון. 

ככלל, ממצאים חוזרים ונשנים, בעשרות מחקרים, מלמדים אותנו עד כמה פעילות גופנית חסרה לנו במאה ה-21, מה שמתבטא בין היתר בשיעור הגבוה של דיכאון קליני באוכלוסיה המערבית. 

יותר אימון, יותר שיפור במצב רוח

ככל שמבצעים יותר פעילות גופנית, כך פוחת הסיכוי ללקות בדיכאון קליני.

סקירת מחקרים מ-2026, שניתחה 73 מחקרים עם כ-5,000 מבוגרים עם דיכאון, מצאה שפעילות גופנית יעילה בהפחתת תסמיני דיכאון באותה מידה כמו פסיכותרפיה. 

הממצא משמעותי במיוחד עבור מטופלים שאינם מגיבים לתרופות או לטיפול פסיכולוגי. 

עוד עולה מהסקירה שפעילות בעצימות קלה עד בינונית – כמו הליכה מהירה, גינון, רכיבה על אופניים או שחייה – יעילה יותר מאימון  אינטנסיבי ושתוכנית מעורבת הכוללת גם אימוני התנגדות עדיפה על פעילות אירובית בלבד.

חיזוק נוסף מגיע דרך מחקר שמלמד כי הפסקה של פעילות גופנית קשורה בעליה של תסמינים דיכאוניים. 

לפי מחקר זה, רמה מספקת של פעילות גופנית היא לפחות 150 דקות בשבוע. 

אימונים גופניים ושיפור איכות השינה

עוד יתרון לא מבוטל של פעילות גופנית תדירה הוא שיפור איכות השינה, ומכיוון שדיכאון קשור באופן הדוק להפרעות שינה, שיפור איכותה קשור גם לשיפור בסימפטומים של הדכאון.

למשל, פעילות גופנית סדירה קשורה לשיפור איכות החיים ואיכות השינה. הגברה בהרגלים של התעמלות יומית קשורה לשיפור באיכות החיים, אשר בתורה משפרת את איכות השינה, מה המצביע על כך שאיכות השינה מושפעת בעקיפין מפעילות גופנית סדירה. ההקשר החיובי בין פעילות גופנית מוגברת לשיפור איכות השינה תוקף בכמה הקשרים, למשל בקרב סטודנטים (Song & Ren, 2023).

מעניין שחרדה ודיכאון מתווכים את הקשר בין פעילות גופנית לאיכות השינה, מה שמדגיש את החשיבות של התחשבות בגורמים פסיכולוגיים ביחסי הגומלין בין פעילות גופנית לשינה (Su et al., 2021).

לבסוף, לא צריך להגזים:

נמצא כי פעילות גופנית בעצימות בינונית ונמוכה משפרת משמעותית את איכות השינה, בעוד שלפעילות גופנית בעצימות גבוהה אין השפעה ברורה על איכות השינה, מה שמעיד על חשיבות עצימות הפעילות הגופנית בניהול איכות השינה (Zhao, Lu, & Yi, 2023).

אימונים גופניים לשיפור הערכה עצמית

נראה כי אנשים עם דיכאון נוטים לעתים קרובות להתרחק מפעילויות שעשויות לתרום לתחושה של אושר וסיפוק. 

פעילות גופנית, גם אם היא מתונה ולא מתישה, מביאה להשפעות פסיכולוגיות וחברתיות ניכרות, משום שהעיסוק בפעילות זו נחשב מאוד חיובי- הן בעיני עצמנו והן בעיני הסביבה.

בסופו של דבר, אימוץ הרגל ספורטיבי מעלה את ההערכה העצמית ואת הדימוי העצמי ועומד בניגוד להוויה הבסיסית של דיכאון - זו שמביאה עמה דימוי עצמי שלילי ותחושת חוסר אונים.

איך אימון גופני מפחית דיכאון?

אימונים, ביוכימיה ודיכאון 

פעילות גופנית קבועה, אפילו ברמה מינימלית של חצי שעת הליכה ביום מספיקה כדי להשפיע לטובה על הגוף והמוח. אחת המערכות העיקריות שמושפעות מכך היא המערכת ההורמונלית: 

בשעה אחת של פעילות גופנית מופרשים המון הורמונים ונוירוטרנסמיטורים, בעיקר אנדרופין וסרוטונין, הנקשרים לרצפטורים במערכת העצבים המרכזית ומסבים לנו תחושות רוגע והפחתת כאב.

אנדורפינים, חומר ששייך למשפחת האופיאטים, משככי הכאבים הטבעיים של גופנו, הם אלה שתורמים הכי הרבה לתחושת האופוריה, זו שרבים מהעוסקים בפעילות גופנית שוטפת מוקירים ומכירים היטב. 

מחקרים אחרים מעידים על יתרונותיהן של הליכה וריצה, ושל טיפוס קירות (בולדרינג), כפעילויות גופניות מפחיתות דיכאון. 

אימון אנאירובי, אירובי ודיכאון

מהי עוצמת התרגיל האנאירובי הנדרשת על מנת להפחית דיכאון?

דחיסת משקולות מוגזמת באינטנסיביות גבוהה מדי יכולה הרי לדכא... 

ובכן, העוצמה האופטימלית של אימון אנאירובי לשיפור מצב רוח היא בעוצמה מתונה, כך לפי מחקר - עוצמה נמוכה משעממת מדי, ועוצמה גבוהה קשה מדי.  

הנתונים לגבי יעילות של אימון אנאירובי בהפחתת דיכאון הרבה יותר מבוססים בהשוואה לאימון אירובי. 

יתכן שזה קשור לתוצאות, המהירות יחסית, שחווה המתאמן כתגמול שמעודד ומחזק מוטיבציה להמשיך. 

בנוסף, החוקרים מציינים כי לא קיימים מספיק נתונים על הפחתת דיכאון באמצעות פעילויות גופניות קשובות, כמו יוגה או טאי-צ'י. 

אבל מי שמתאמן יודע שהן עובדות יופי... 

כמה זמן צריך להתאמן ביום כדי להפחית דיכאון?

אותו מחקר מהפסקה הקודמת, העלה כי 10 דקות של אימון גופני הן פרק זמן מספק כדי להגיע לשיפור במצב הרוח.

המחקר ניתח מחקרים רבים על אימון גופני ודיכאון ומצא באחד מהם שנדרשת דווקא חצי שעה לפחות כדי לחוש יותר מרץ ואנרגיה, אבל יתר המחקרים צנועים יותר והסתפקו בשליש מהזמן הזה. 

ושימו לב לזה:  אימון ממושך יותר נ-30 דקות לא מוביל לשיפור נוסף במצב הרוח.

ניואנס מגדרי

מחקר מ-2024 בחן את הקשר המורכב בין פעילות גופנית לסיכון לדיכאון אצל נשים וגברים נשואים.

נראה שהדינמיקה הזו מתרחשת אחרת בהתבסס על מגדר, ובסופו של דבר משפיעה על ההרמוניה המשפחתית ועל רווחת הפרט.

המחקר, שנערך עם אוכלוסיה סינית, חשף כי עיסוק בפעילות גופנית קשור באופן משמעותי בסיכון נמוך יותר לדיכאון, במיוחד בקרב נשים.

ההשפעה של פעילות גופנית על הפחתת דיכאון אצל גברים נשואים חיובית, אבל ללא מובהקות סטטיסטית.  

המחקר מדגיש עוד כיצד פעילות גופנית משפיעה גם על היבטים שונים של שביעות רצון מנישואין, שביעות רצון מהחיים ותפיסת הרווחה הכללית.

לשלושת הגורמים הללו יש תפקיד מכריע בתיווך הסיכון לדיכאון בקרב אנשים נשואים.

עבור נשים, פעילות גופנית מוגברת לא רק מפחיתה את הסיכון לדיכאון אלא קשורה גם בשביעות רצון גבוהה יותר ממערכת היחסים הזוגית.

מצד שני, המחקר מצביע על כך שאיכות הבריאות הנפשית אצל גברים במערכות יחסים זוגיות קשורה יותר לאיכות היחסים הבין אישיים ולא לרמות הפעילות הגופנית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Chan, J. S. Y., Liu, G., Liang, D., Deng, K., Wu, J., & Yan, J. H. (2019). Special issue – Therapeutic benefits of physical activity for mood: A systematic review on the effects of exercise intensity, duration, and modality. The Journal of Psychology, 153(1), 102-125. https://doi.org/10.1080/00223980.2018.1470487

Clegg, A., et al. (2026). Exercise for depression. Cochrane Database of Systematic Reviews. https://doi.org/10.1002/14651858.CD004366.pub8

Morres, I. D., Hatzigeorgiadis, A., Stathi, A., et al. (2019). Aerobic exercise for adult patients with major depressive disorder in mental health services: A systematic review and meta-analysis. Depression and Anxiety, 36, 39-53. https://doi.org/10.1002/da.22842

Morgan, J. A., Olagunju, A. T., Corrigan, F., & Baune, B. T. (2018). Does ceasing exercise induce depressive symptoms? A systematic review of experimental trials including immunological and neurogenic markers. Journal of Affective Disorders, 234, 180-192. https://doi.org/10.1016/j.jad.2018.02.058

Ni, R.J., & Yu, Y. (2024). Relationship between physical activity and risk of depression in a married group. BMC Public Health, 24, 829. https://doi.org/10.1186/s12889-024-18339-7

Su, Y., Wang, S. B., Zheng, H., Tan, W. Y., Li, X., Huang, Z. H., Hou, C. L., & Jia, F. J. (2021). The role of anxiety and depression in the relationship between physical activity and sleep quality: A serial multiple mediation model. Journal of affective disorders, 290, 219–226. https://doi.org/10.1016/j.jad.2021.04.047

Xu, C. Y., Zhu, K. T., Ruan, X. Y., Zhu, X. Y., Zhang, Y. S., Tong, W. X., & Li, B. (2023). Effect of physical exercise on sleep quality in college students: Mediating role of smartphone use. PloS one, 18(11), e0288226. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0288226

Zhao, H., Lu, C., & Yi, C. (2023). Physical Activity and Sleep Quality Association in Different Populations: A Meta-Analysis. International Journal of Environmental Research and Public Health, 20(3), 1864. https://doi.org/10.3390/ijerph20031864

טריאנגולציה נרקיסיסטית

טריאנגולציה היא טקטיקה מניפולטיבית נפוצה בקרב אנשים עם נטיות נרקיסיסטיות.

היא מתבטאת בניסיון לשלוט בתקשורת בין שני אנשים אחרים או קבוצות באמצעות  טקטיקה של ״הפרד ומשול״ בה אדם שלישי משמש "שחקן" במאבק כוחות פסיכולוגי.

הרעיון הוא שאדם אחד (א) לא מתקשר ישירות עם אדם אחר (ב), אלא משתמש באדם שלישי (ג) כדי להעביר מסרים ל- ב'.

התגמולים של הנרקיסיסט משימוש בטריאנגולציה 

• חיזוק תחושת החשיבות העצמית: שליטה בתקשורת מאפשרת לנרקיסיסט לחוש בעל כוח ועליונות, תוך שהוא מונע מהצדדים האחרים קשר ישיר ביניהם.

• הבטחת אספקה נרקיסיסטית: הנרקיסיסט זקוק לתשומת לב, הערצה והאדרה. טריאנגולציה מאפשרת לו לקבל את כל אלה מהצדדים האחרים, תוך שהוא מונע מהם קשר ישיר ביניהם.

• בידוד הקורבן: שליטה בתקשורת מאפשרת לנרקיסיסט לבודד את הנפגע, להחליש את קשריו החברתיים ולחזק את התלות בפוגע.

• הטיית אשמה: הנרקיסיסט יכול להשתמש בטריאנגולציה כדי להסיט את האשמה ממעשיו שלו ולהפנות אותה לעבר צד ג׳ או לעבר הקורבן.

טריאנגולציה פרוורטית

טריאנגולציה פרוורטית היא מערכת יחסים מורכבת בין שלושה אנשים, בה שני אנשים (A ו-B) יוצרים קואליציה נגד אדם שלישי (C).

מערכת יחסים זו נוצרת לרוב במטרה להימנע מקונפליקט ישיר בין A ו-B, או כדי להשיג שליטה על C.

מאפיינים של טריאנגולציה פרוורטית

• קואליציה סמויה: A ו-B יוצרים קשר סודי נגד C. C לא מודע לקואליציה זו, או לא מודע למלוא היקפה.

• הדרה: C מוצא את עצמו מודר, מבודד, או מותקף על ידי A ו-B.

• חוסר איזון כוח: A ו-B נוטים להיות בעלי כוח רב יותר מ-C.

• העברת אשמה: A ו-B עשויים להאשים את C בבעיותיהם.

• מניפולציות: A ו-B עשויים להשתמש במניפולציות רגשיות וטקטיקות שליטה כדי להשיג את מטרותיהם.

דפוסים של טריאנגולציה פרוורטית יכולים לכלול:

• הורה-ילד: הורה אחד יוצר קואליציה עם ילדו נגד ההורה השני. לדוגמה, אם עשויה להאשים את אביו בכך שהוא לא אוהב את ילדיו, וליצור קשר מיוחד עם ילדיה תוך הדרת האב.

• זוג-חבר: בן זוג אחד יוצר קואליציה עם חבר נגד בן זוגו השני. לדוגמה, גבר עשוי להתלונן בפני חברו על אשתו, וליצור איתו קשר קרוב תוך הדרת אשתו.

• עובד-מעסיק: עובד אחד יוצר קואליציה עם עמיתו לעבודה נגד המעסיק. לדוגמה, עובד עשוי להתלונן בפני עמיתו על המעסיק, וליצור איתו קשר קרוב תוך הדרת המעסיק.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עיוותים קוגניטיביים מתבטאים כמחשבות לא רציונליות שבכוחן להשפיע על איך אתה מרגיש. 

לכל אחד יש כמה עיוותים קוגניטיביים - למעשה הם חלק נורמלי מלהיות בן אדם. יחד עם זאת, כאשר עיוותים קוגניטיביים מקצינים ומרחיקים לכת, הם עלולים להזיק.

סוג שכיח למדי של עיוות קוגניטיבי נקרא קטסטרופיזציה, מצב תודעתי בו חשיבותה של בעיה מקבלת עוצמה מופרזת, או שהתוצאה האפשרית הגרועה ביותר היא בעלת ההיתכנות הגבוהה ביותר.

אחת הדרכים לטפל בחשיבה קטסטרופלית באמצעות שיטת CBT היא למידה להטיל ספק במחשבות באמצעות טכניקה הנקראת ארגון מחדש קוגניטיבי.  

היא מאפשרת לתקן עיוותי חשיבה:

• איך ייראו החיים מול התממשות התסריט הנורא מכל? 

• מה קורה יום לאחר האירוע? 

• מה קורה אחרי שבוע וחודש?

חשיפה בדימיון 

שימוש טיפולי בחשיפה נפוץ בעבודה קלינית עם חרדות ופחדים.

אלא שלמטופלים ומטפלים קשה עם תרגיל של חשיפה בדמיון, שנקרא גם Decatastrophizing - 

קשה להסתכל לפחד בעיניים, כי רמת החרדה מרקיעה שחקים.

נוסיף לכך שלא מוצע סוף טוב או פתרון חיובי לאירוע המדומיין. 

היתרון הוא שההתמודדות הדמיונית עם התסריט מנגישה את היכולת לעמוד מול האיום ולחזק תחושת שליטה. 

במקום שהחרדה מאסון תסתובב בחלל ללא יכולת לתאר ולשיים, דקטסטרופיזציה מאפשרת תיחום ותיקוף שמגביל את האירוע הקשה והשלכותיו, על אף הכניסה הדמיונית את תוך התופת. 

חשוב לבנות את הסיפור בליווי המטפל, עם שאלות ישירות ומדויקות:

• ממה אתה מודאג?

• מה הסיכוי שהדאגה שלך תתגשם? 

• תן דוגמאות לחוויות עבר, או ראיות אחרות, שתומכות בתשובתך.

• אם הדאגה שלך אכן תתגשם, מה הגרוע ביותר שיכול לקרות?

• אם הדאגה שלך אכן תתגשם, מה הכי סביר שיקרה?

לרוב הסיפור מתואר תחילה בכתיבה, תוך כדי הסשן הטיפולי, בניסוח של המטופל עצמו. המטפל מתבל עם היבטים נוספים שנועדו להעשיר את התוכן, למשל לשאול את המטופל לגבי רגשות שהוא חווה בזמן אמת.

במקרים מסוימים המטפל או המטופל מקליטים את תיאור האירוע כדי שהמטופל יתרגל את העימות הפנימי בין המפגשים.

הרציונל הוא שאם מתרגלים את התסריט הקשה מכל שוב ושוב, החרדה מתפיידת מתוכו בהדרגה.

חשוב מאוד שהסשנים של החשיפה הדמיונית לקשה מכל יחזרו על עצמם כדי להפחית חרדה, אחרת זו עלולה להיות ברכה לבטלה. 

בעבודה של עדנה פואה עם חשיפה בטיפול ב-OCD, היא מתארת כיצד לבנות עם המטופל את התסריט הכי קשה שיש.

יש דוגמאות נוספות, ובהן תרגיל הטלוויזיה:

תרגיל הטלוויזיה

אחת הדרכים שממחישה דקטסטרופיזציה היא תרגיל הטלוויזיה:

המטפל מבקש מהמטופל לדמיין שהוא יושב על ספה, מול הטלוויזיה והמטפל עובד איתו על הרפיה גופנית, דרך נשימות, הרפיה ועבודה גופנית.

השלט שנמצא בידי המטופל מסמל את יכולת השליטה, והמטפל מבקש ממנו לפתוח את הערוץ הראשון מתוך השלושה ולהיכנס לאירוע בו המטופל הוא הגיבור הראשי -

ערוץ האימה

תסריט קטסטרופלי על ההתרחשות המאיימת ביותר על המטופל. עובדים על תיאור פנימי של מה קורה בדמיון, מה יקרה לך וליקרים לך.

ערוץ החיים הטובים

תסריט אידיאלי של התרחשות הפוכה, חיובית לחלוטין. עובדים על החשיבה החיובית הזו, שלמטופלים חרדים בד״כ קשה להתחבר אליה.

ערוץ מותאם אישית

תכנית שהמטופל אוהב לצפות בה, בלי קשר עם התימה מעוררת החרדה. הרעיון הוא שניתן להתמקד בדברים שלא קשורים רק במה שמאיים עלי.

המטפל מנווט ומדריך את תודעת המטופל בתנועה בין שלושת הערוצים, בכמה סבבים.

בסיום התרגיל, המטפל מבקש מהמטופל מתבקש לכבות את הטלוויזיה ולהתעורר מהרגיעה הגופנית.

מוח שכל כך רגיל לגירוי המתמיד של ריבוי משימות אלקטרוניות שאנחנו לא מתאימים לחיים במצב לא מקוון, שבו דברים צצים בקצב הרבה יותר איטי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מהו טיפול בשולחן חול?

טיפול בשולחן חול הינו שיטה טיפולית, חלק מטיפול בהבעה ויצירה, שכשמה כן היא - הכלי הטיפולי העיקרי עליו מתבסס הוא שולחן מלא בחול. 

המשחק והיצירה בשולחן החול מאפשרת למטופל להעלות תכנים נפשיים שאינם מודעים, במטרה להגיע להקלה במכאובי עולמו הפנימי.

הוגת הטיפול באמצעות שולחן חול הינה הפסיכיאטרית הבריטית מרגרט לוונפלד, שקראה לשיטת הטיפול שלה ״טכניקת העולם״. 

שיטת הטיפול התמקדה בילדים, תוך התבוננות בהם וזיהוי שולחן החול כמרחב בו הילדים מביעים את עצמם.

אחריה, ובהתבסס עליה ועל עקרונות הפסיכואנליזה לפי קרל גוסטב יונג (אחד ההוגים החשובים בפסיכואנליזה), הרחיבה את השיטה דורה קאלף, פסיכואנליטיקאית שוויצרית, ולשיטת הטיפול שפיתחה קראה "sandplay".   

שולחן החול מעוצב כך שחלקו הפנימי מלא בחול עד חצי גובהו. הוא יכול להיות יבש או לח, לפי בחירת הילד המטופל.

ההנחה הקלינית היא שההתעסקות בחומר טבעי כמו חול תעורר חקירה, ניסוי וטעייה שבתורה תעלה תכנים אסוציאטיביים חופשיים ותהליכים מעולמו הפנימי.

לצד השולחן, ברוח הטיפול הרגשי באמנות,  מוצעים למטופל שלל אובייקטים מגוונים, חומרי יצירה, דמויות ועוד, שיכולים לשמש לו ליצירת עולם דמיוני, סיפור או משחק.

הרעיון המנחה את הטיפול הוא שהאופן בו בוחר הילד ליצור, לשחק ולהתעסק בחול ובחפצים הנלווים לשולחן, מעידים על עולמו הפנימי, הרגשי, ומאפשרים צוהר לתכנים לא מודעים, לזיכרונות ולרגשות עוצמתיים לעלות למודעות.

בסיום תהליך היצירה והמשחק בחול, לעיתים ניתן לשוחח ולנסות לתת פרשנות סימבולית לאופן המשחק וליצירה הסופית ולעיתים להגיע למסקנות משותפות ומוסכמות בין המטפל למטופל.

איך עובדת פגישה טיפולית עם ארגז חול?

התהליך הטיפולי מקבל מעין סדר מעגלי בכל פגישה טיפולית.

הוא מתחיל ככאוס, ריקנות אותה יכול המטופל למלא כאוות נפשו. המפגש ממשיך כמיון ראשוני וקבלת החלטות לגבי אופן השימוש במרחב ובאובייקטים שממלאים אותו, ולבסוף, שוב אי סדר.

הרציונל הוא שהאופן בו מטופל בוחר לסדר את השולחן מביע את ההתמודדות בה הוא מתמקד, וכן ארגונה בשולחן החול ולאחר מכן סגירתה - מאפשרים איזון ורגיעה בקושי הספציפי שמעובד בטיפול.

התנהלות הטיפול משתנה בין מטפלים שונים ושיטות טיפולשונות, כך שבזמן שהמטופל משחק ויוצר בחול, המטפל יכול לבחור שלא להתערב ורק לצפות מהצד, או לחילופין להתערב, לשאול, לברר, להבהיר ולהביע דעה.

חשוב לציין כי בסוף המפגש הטיפולי, המטפל אינו הורס את יצירת המטופל מול עיניו (רק לאחר הטיפול יחזיר את השולחן למצבו הקודם).

למי מתאים טיפול בשולחן חול?

הטיפול בארגז חול יעיל לכל מטופל בכל גיל, אך הוא מתאים במיוחד למטופלים שמתקשים לבטא עצמם מילולית.

שיטה טיפולית זו אפשרית אפילו לפעוטות בני שנתיים, שהם כמעט חסרי יכולת להבעה מילולית, במיוחד כאשר מדובר בהבעה רגשית ובתכנים מורכבים ומופשטים.

גם ילדים ובני נוער עשויים להתחבר בטבעיות: 

מחקר שבדק את ההשפעה של טיפול בארגז חול על התנהגות של נערים ונערות בסיכון מצא כי טיפול קבוצתי במשחק חול במשך 8 שבועות עזר למתבגרים/ות עם בעיות התנהגות כמו אלימות, חרדה ודיכאון לשפר את הדימוי העצמי, להפחית תסמינים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ולמתן התפרצויות זעם (Lee et al, 2023). 

מחקר אחר העלה ממצאים מעודדים לגבי יעילות של התערבות במשחק בחול עבור בני נוער המתמודדים עם התמכרות לאינטרנט (Jiang et al, 2024).

מטבע הדברים, יתכן שמבוגרים יירתעו מעט מן השיטה, שמעוררת אסוציאציה טבעית של משחק ילדים בגן, אך מעניין לדעת כי אופי הטיפול הזה מוכר כמיטיב עם הסובלים מפוסט טראומה ומחרדות.

טיפול באמצעות שולחן חול בקרב מבוגרים מלווה לעיתים קרובות בשיטות טיפוליות נוספות, לרוב בפסיכותרפיה שיחתית קונבנציונלית יותר.

לבסוף, מרבית המטפלים מצלמים או מתעדים באמצעות ציור וכתיבה את יצירת המטופל בשולחן החול בכל מפגש טיפולי, כך שהן המטפל והן המטופל זוכים לתעד ולהיזכר בתהליך הטיפולי ובאופן בו התעצב והתפתח.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

17 במרץ 2024

מקורות:

Jiang, Y. S., Liu, T. H., Qin, D., Wang, Z. P., He, X. Y., & Chen, Y. N. (2024). Effects of non-pharmacological interventions on youth with internet addiction: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Frontiers in psychiatry, 14, 1327200. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2023.1327200

Lee, S., Kwak, H. J., Ahn, U. K., Kim, K. M., & Lim, M. H. (2023). Effect of group sand play therapy on psychopathologies of adolescents with delinquent behaviors. Medicine, 102(40), e35445. https://doi.org/10.1097/MD.0000000000035445

Morin, A. (2024, February 11). How Sand Tray Therapy Works: Playing in the sand is not just for kids. Verywell Mind. Retrieved from https://www.verywellmind.com/what-is-sand-tray-therapy-4589493

מהי פרוסופגנוזיה? 

פרוסופגנוזיה, או "עיוורון פנים", היא מצב נוירולוגי המאופיין בחוסר יכולת לזהות פרצופים.

האתגר של המתמודדים.ות עם פרוסופגנוזיה אינו בעיבוד החזותי הבסיסי של פנים, שכן הם יכולים לראות ולעתים קרובות לתאר תווי פנים.

עם זאת, יכולת המוח לשלב תכונות אלו למבנה שלם שניתן לזיהוי לקויה. 

יש הרבה הפרעות נוירולוגיות סמוכות להפרעה זו, למשל פרוסופומטמורפופסיה, או demon face syndrome, הפרעה חזותית נדירה בה אנשים רואים פנים אנושיות בצורה מעוותת. רוב המתמודדים עם התופעה רואים כל הזמן את העיוותים האלה, לא משנה זה במפגש פנים אל פנים, על מסך או על נייר. המצב מאובחן לרוב כהפרעה פסיכיאטרית, מה שמוביל לטיפולים לא מתאימים. בדומה לפרוסופגנוזיה, ההפרעה קשורה לאירועים נוירולוגיים המשפיעים על חלקים במוח המעורבים בעיבוד הפנים.

בשנים האחרונות, נערכו מספר מחקרים שסיפקו מידע חדש על הגורמים לפרוסופגנוזיה ועל האופן שבו היא פוגעת ביכולת לזהות פנים.

מטבע הדברים, מחסום נוירולוגי זה מקשה למדי על החיים החברתיים והמקצועיים, לכן פענוח האטיולוגיה של ההפרעה עשוי לתרום לפיתוח טיפולים חדשים.

נסקור כאן שני מחקרים: 

הראשון מצא שפרוסופגנוזיה נרכשת יכולה להיות קשורה לפגיעה באזורים מוחיים מסוימים.

השני העלה שהסיבה לפרוסופגנוזיה מולדת עשויה להיות הבדלים בתבנית הקישוריות בין אזורים מוחיים.

מה גורם לפרוסופגנוזיה?

המחקר הראשון פורסם בכתב העת Nature, מצא שהפרוסופגנוזיה נרכשת יכולה להיות קשורה לפגיעה באזורים מוחיים מסוימים.

המחקר מצא שאנשים עם פרוסופגנוזיה נרכשת, לעומת אנשים בריאים, הראו ירידה בפעילות הקורטקס הטמפורלי הקדמי והקורטקס הפאראיזואלי.

הממצאים של המחקר הזה מצביעים על כך שהפרוסופגנוזיה נרכשת עלולה להיגרם מנזק לאזורים מוחיים ספציפיים, שחשובים לזיהוי פנים.

במחקר שני, שפורסם בכתב העת eLIFE, מצא שהסיבה לפרוסופגנוזיה מולדת עשויה להיות הבדלים בתבנית הקישוריות בין אזורים מוחיים.

המחקר מצא שכדי לזהות פנים בצורה תקינה, יש צורך בפעילות מתואמת של כמה אזורים מוחיים.

אחד האזורים החשובים ביותר הוא הקורטקס הטמפורלי הקדמי, הממוקם בחלק האחורי של המוח ואחראי בעיבוד המאפיינים החזותיים של הפנים, כמו צורת העיניים, האף והפה.

אבל המחקר מצא שהקורטקס הטמפורלי הקדמי אינו מספיק לזיהוי פנים בצורה תקינה.

יש צורך גם בקשרים בין הקורטקס הטמפורלי הקדמי לאזורים מוחיים אחרים, כגון הקורטקס הפאראיזואלי, הממוקם בחלק הקדמי של המוח ואחראי על עיבוד מאפיינים מופשטים יותר של הפנים, כמו הבעות רגשיות וזיכרונות הקשורים בפנים.

בקרב אנשים עם פרוסופגנוזיה מולדת, התבנית הזו של קשרים בין אזורים מוחיים חסרה או פגומה וכתוצאה מכך, המוח מתקשה לזהות פנים בצורה תקינה.

עדכון אחרון:

28 באפריל 2024

מקורות:

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. (2017, אוקטובר 24). מחקר חדש: פרוסופגנוזיה מולדת יכולה להיגרם מהבדלים בתבנית הקישוריות בין אזורים מוחיים. המחלקה למדעי הקוגניציה והמוח. https://in.bgu.ac.il/bcs/pages/news/galia_lab_cp.aspx

Josephs, K. A., & Josephs, K. A. (2024). Prosopagnosia: Face blindness and its association with neurological disorders. Brain Communications, fcae002. https://doi.org/10.1093/braincomms/fcae002

מה זה תיאום הורי?

תיאום הורי (Parenting coordination) התפתח בעשור האחרון בתגובה לצרכים של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר מצאו עצמם מוצפים במקרים של הורים גרושים המצויים בקונפליקט בין-אישי גבוה.  

התהליך מושתת תמיד על טובת הילדים.  ואכן, הספרות המקצועית מלמדת על ההשפעה השלילית שיש לקונפליקטים מתמשכים בין הורים גרושים על הרווחה הנפשית של הילדים.  

התיאום ההורי נועד לסייע להורים ללמוד כיצד לפתור  מחלוקות, לבנות וליישם עקרונות של הורות משותפת בריאה, מחוץ לכתלי בית המשפט, תוך צמצום השימוש המופרז בעורכי דין לענייני משפחה.

תיאום הורי בעולם

גישת התיאום ההורי מראה הצלחה והתפתחות משמעותית ברחבי ארצות הברית, קנדה, ישראל, אוסטרליה ומספר מדינות באירופה.

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) פרסם ערכת הנחיות לתיאום הורי.

מדגישות את היכולות הדרושות לתפקיד מתאם הורי במקרים של גירושין ומשמורת ילדים, תוך התמקדות בשיקולים אתיים ויחסי שיתוף פעולה. 

מטרות התיאום ההורי

המטרות העיקריות של תיאום הורי הן חינוך פסיכולוגי, הערכת קשיים, ניהול סכסוכים, ניתוח מקרים ולמידה מהם ואימון הורי בהתמודדות עם קונפליקטים ביחסי המשמורת.

ממחקר שנערך בצפון קרוליינה דיווחו מתאמים הוריים על תעדוף של ניהול קונפליקטים זוגיים כמטרה ראשונה  להמשך התהליך.

לאחר מכן התייחסו מרבית המתאמים לחשיבות התכנים החינוכיים ובמידת הצורך על תקשורת עם אנשי מקצוע אחרים.

כאשר היחסים הזוגיים סוערים מדי, עוברים מרבית המתאמים הזוגיים למענה של בוררות ורק כאשר הבוררות אינה מעלה תוצאות מקדמות וחיוביות,  ישוב הזוג, כמוצא אחרון, לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה, שיגיע להחלטה שתוביל לאכיפה.

מהי ההכשרה של מתאם הורי?

מתאמים הוריים הם אנשי מקצוע מנוסים בתחומים בהם התמחו, בעיקר מתחום המשפטים, בריאות הנפש, גישור ועיסוקים אחרים בהם צברו המתאמים רקע, ניסיון וידע מקצועי עם משפחות בקונפליקט גבוה.  

מחקרים עדכניים מלמדים כי מתאמים הוריים טובים קיימת נכונות להשתמש בשיטות התערבות בין-תחומיות, שאינן מתבססות רק על תחום הידע בו רכשו את השכלתם וניסיונם. בנוסף, הם נוטים, במידת הצורך, לקיים גם תקשורת באמצעות טלפון ודואר אלקטרוני בין המפגשים ולא להסתפק בפונקציות של המפגשים פנים אל פנים.

מתאם הורי בישראל הוא לרוב איש/אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש, בדרך כלל עובדים סוציאליים או פסיכולוגים קליניים שעברו הכשרה בטיפול זוגי ומונו על ידי צו בית משפט.    

חוסר הכשרה או כישורים מתאימים אצל המתאם ההורי יכולים להיות נסבלים עד נקודה מסוימת, אבל חשוב לזכור שהמצב די נפיץ ועלול להסתבך, בעיקר כאשר המתאם יידרש לטפל ביעילות בדינמיקה משפחתית מורכבת סביב נושאים קונפליקטואליים במיוחד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Brantley, H. T., Deutsch, R. M., Hass, G., Kelly, J. B., Pruett, M. K., & Stolberg, A. L. (2011). Guidelines for the development of parenting coordination. American Psychological Association. Retrieved from https://www.apa.org/practice/guidelines/parenting-coordination

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED- Intermittent Explosive Disorder), הפרעה חדשה ב-DSM-5, היא קטגוריה אבחונית פסיכיאטרית מובחנת המתאפיינת בתוקפנות אימפולסיבית פתולוגית.

 IED נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. ההפרעה מופיעה באפיזודות נשנות ומידת התוקפנות במהלך כל אפיזודה נגזרת ממידת הלחץ הפסיכו-סוציאלי שקודם לה. 

מה גורם ל-IED?

להפרעת התפרצות לסירוגין יש סיבות מולדות (גנטיות). סביבתיות ונוריולוגיות.

במאמר זה נתמקד במחקר מעניין שמאיר היבט נוירווגי שמאפיין את ההפרעה: 

מחקר חדש, שנערך על ידי צוות חוקרים בשיקגו, מצא כי קשרים מוחיים חלשים בין אזורים מוחיים שאחראים על עיבוד שפה ומידע סנסורי לבין אזורים המקושרים לעיבוד אינטראקציה חברתית, עשויים להסביר התנהגויות של כעס אימפולסיבי ו-IED- הפרעת התפרצות לסירוגין, הפרעת התנהגות שמאופיינת בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות ותואמות סיטואציה.

במחקר, אשר פורסם בכתב העת Neuropsychopharmacology, חוקרים מאוניברסיטת שיקגו שבארה"ב השתמשו בטכנולוגית fMRI בשיטת diffusion tensor imaging, המודדת את נפח ודחיסות החומר הלבן במוח ולמעשה מאפשרת מיפוי של מערכות הסיבים המעבירות מידע בין אזורי מוח שונים.

בחינה זו של הקישוריות בין אזורים שונים הינה חשובה היות ולרוב בקרב נבדקים עם הפרעות פסיכיאטריות לא קיימים הבדלים פיזיים מוחיים בהשוואה לבריאים, אלא הבדלים בקישוריות המוחית בין אזורים. כלומר, אלו לא מבני המוח ששונים בין מי שסובל מהפרעות פסיכיאטריות לבין בריאים, אלא הקשרים בין אזורי המוח הם ששונים באופן משמעותי.

החוקר שיערו כי בחינת החומר הלבן במוח היא המקום הטבעי להתחיל, היות וזה החיווט הטבעי של המוח בין אזור אחד לשני. 

תוצאות המחקר הראו מיעוט בחומר הלבן באזור מוחי הנקרא (superior longitudinal fasciculus (SLF  בקרב אנשים עם הפרעת התפרצות לסירוגין בהשוואה לאינדיבידואלים בריאים או עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות.

ה-SLF ממוקם בין האונה הפרונטלית (או המצחית) במוח, זו שאחראית על כישורים חברתיים, קבלת החלטות, רגש והבנת תוצאות והשלכות של פעולה מסוימת, לבין האונה הפריאטלית (או הקודקודית) אשר מעבדת שפה ומידע סנסורי. מטאפורית, אזור זה הוא למעשה  "סופר- אוטוסטראדה" של מידע, בו עובר מידע רב בין הקורטקס הפרונטלי לבין האונה הפריאטלית.

אטיולוגיה של IED

הגורם המדויק להפרעה אינו ידוע, אך היא ככל הנראה נגרמת ממספר גורמים סביבתיים וביולוגיים: 

• סביבתיים – מרבית האנשים הלוקים בהפרעה גדלו במשפחות בהן היו שכיחות התנהגויות שכללו התפרצויות ואלימות מילולית וגופנית. חשיפה להתנהגויות כאלה בגילים מוקדמים מעלה את הסבירות לכך שאותם ילדים יפגינו התנהגויות דומות כבוגרים. 

• גנטיים – עשוי להיות רכיב גנטי המעביר את ההפרעה מהורה לילד. 

• הבדלים באופן פעילות המוח – עשויים להיות הבדלים במבנה, תפקוד וכימיית המוח אצל אנשים הסובלים מן ההפרעה ביחס לכאלה שאינם.   

חיבור בין נוירולוגיה להפרעה מתפרצת לסירוגין

לטענת החוקרים, ממצא זה,  לגבי הפחתה בחומר הלבן ב-SLF , המצביע על ירידה בקישוריות בין האונה הפרונטלית לאונה הפריאטלית, עשוי להעיד על כך שקוגניציה חברתית היא משמעותית מאוד בקרב אנשים המתמודדים  עם בעיות שליטה בכעסים.

בהתאמה לתוצאות המחקר, אנשים עם בעיות שליטה בכעסים אכן נוטים לפרש לא נכון את כוונותיהם של אחרים במצבים חברתיים. הם חווים אחרים כעוינים, כאשר בפועל הם אינם כאלו, ומסיקים מסקנות שגויות לגבי הכוונות שעומדות מאחורי מעשיהם. בנוסף לכך, הם אינם מעבדים את כלל הנתונים מאינטראקציות חברתיות בהם הם נמצאים. למשל, הם אינם מעבדים עד הסוף שפת גוף או מילים מסוימות ושמים לב באופן סלקטיבי רק לגרויים שמחזקים ומתקפים את אמונותיהם כי האחר קורא עליהם תיגר.

קישוריות מופחתת בין אזורים מוחיים אשר מעבדים סיטואציות חברתיות עשויה להביא לשיפוט לקוי, שבתורו עלול להסלים סיטואציות בעייתייות, להביא לנפיצות ולהסתיים בהתפרצות של כעס וזעם.

הגילוי של ליקויים בקישוריות באזור ספציפי כמו ה SLF מספק נקודת התחלה חשובה למחקרי המשך שיבחנו מטופלים עם הפרעת התפרצות לסירוגין כמו גם כאלו עם הפרעת אישיות גבולית, אשר מראים את אותה אבנורמאליות ב-SLF וכן קשיים רגשיים וחברתיים דומים.

מחקר זה הינו משמעותי מאוד היות ומעיד על כך שישנו ליקוי מוחי מוחשי בקרב אלו עם הפרעת התפרצות לסירוגין ומצביע על כך שההתנהגות האגרסיבית-אימפולסיבית שהם מציגים איננה פשוט התנהגות "רעה" אלא התנהגות הנובעת מבסיס ביולוגי אמיתי אשר ניתן לחקור אותו ולטפל בו.   

דרכי התמודדות עם IED

ההמלצות הבאות עשויות לסייע לאנשים עם IED למנוע ממצבי משבר לצאת משליטה: 

• להתחיל ולהתמיד בטיפול פסיכולוגי – להגיע למפגשים, לתרגל את כישורי ההתמודדות ולהתמיד בנטילת התרופות, אם נרשמו ע״י הרופא המטפל. 

• לתרגל טכניקות רגיעה – שימוש קבוע בנשימות עמוקות, מיינדפולנס, דימויים מרגיעים או יוגה. 

• לפתח דרכי חשיבה אלטרנטיביות – שינוי דרכי החשיבה אודות מצבים מתסכלים על ידי שימוש במחשבות רציונאליות, ציפיות הגיוניות ולוגיקה על מנת לשפר את ההסתכלות על אירועים ואת התגובה להם. 

• להשתמש בפתרון בעיות – גיבוש תכנית למציאת דרך לפתרון בעיות מתסכלות, כולל כאלה שאין להן פתרון מיידי. 

• ללמוד דרכים יעילות לשיפור תקשורת – הקשבה למסרים שאחרים מנסים לחלוק וחשיבה על התגובה הטובה ביותר האפשרית, במקום לומר את הדבר הראשון שצץ בראש. 

• לשנות את הסביבה – כאשר ניתן לעשות זאת, כדאי לעזוב או להימנע מסיטואציות בהן האדם מועד להתפרצות זעם. 

• להימנע מחומרים משני מצב רוח – כדאי להימנע מאלכוהול וחומרים פסיכואקטיביים אחרים. 

אורי, גבר בן 41 הגיע לטיפול עם היסטוריה של התפרצויות זעם בלתי נשלטות. הוא התקשה לשלוט בכעס שלו בעבודה, באינטראקציות חברתיות, סיטואציות משפחתיות  ובתחום הזוגי. אורי אובחן עם הפרעת התפרצות לסירוגין (IED), המאופיינת באפיזודות חוזרות ונשנות של תוקפנות מילולית או פיזית שאינן פרופורציונליות לאירוע המעורר.

אורי דיווח על היסטוריה ארוכת שנים של בעיות ניהול כעסים. הוא חווה לעתים קרובות עצבנות, תסכול והתפרצויות זעם בתגובה לבעיות או אתגרים בחיי היומיום שלו. דפוס התנהגות זה הוביל לקשיים ביחסיו האישיים והמקצועיים, לאובדן עבודה וליחסים משפחתיים מתוחים. אורי תיאר שהרגיש מוצף וחסר אונים בהתמודדות עם הכעס שלו, מה שהחריף עוד יותר את מצוקתו.

אורי הופנה לקבוצת מיומנויות טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) עם התמקדות בניהול כעסים. במהלך הטיפול, הוא עבד על פיתוח מיומנויות עמידות למצוקה כדי לנהל רגשות עזים והתנהגויות אימפולסיביות. מיומנויות אלו כללו תרגילי מיינדפולנס, טכניקות להרגעה עצמית והערכה קוגניטיבית מחדש

במהלך הטיפול, אורי דיווח על שיפורים בניהול הכעס שלו. הוא הצליח לזהות סימני אזהרה מוקדמים של כעס ולהפעיל מיומנויות עמידות למצוקה כדי למנוע התפרצויות זעם.  כך למשל, אורי למד לתרגל נשימות עמוקות והרפיית שרירים מתקדמת כשהרגיש מוצף, שעזרו להרגיע אותו ולהפחית את עוצמת הכעס שלו. הוא גם פיתח הבנה טובה יותר של המחשבות והרגשות הבסיסיים שעוררו את הכעס שלו ועבד על מסגור מחדש של מחשבות שליליות אלו באור חיובי יותר.

אורי גם דיווח על שיפור ביחסים עם משפחתו ועמיתיו לעבודה כתוצאה מהתקדמותו בטיפול. הוא הצליח לתקשר את צרכיו ורגשותיו בצורה אסרטיבית יותר, אך נשלטת, אשר הובילה להבנה ופתרון טוב יותר של קונפליקטים. בחייו הרומנטיים אורי הצליח לשמור על גבולות בריאים ולנהל ביעילות קונפליקטים, וכך הצליח לקיים זוגיות יציבה ומספקת יותר.

ההתקדמות של אורי בטיפול מדגימה את היעילות של קבוצת מיומנויות DBT בניהול הפרעת נפץ לסירוגין. השימוש במיומנויות עמידות למצוקה, במיוחד, סייעו לאורי לווסת את רגשותיו והתנהגויותיו האימפולסיביות. באמצעות תרגול ויישום עקבי של מיומנויות אלו, הצליח אורי לשפר את תפקודו הכללי ואת מערכות היחסים שלו, וחש כי חייו מלאים ומספקים.

חשוב לציין שאין לראות בהתקדמות של אורי "תרופה" ל- IED, אלא כצעד לקראת ניהול הסימפטומים שלו וניהול חיים מספקים יותר. שימוש מתמשך במיומנויות ובטיפול DBT עשוי להיות נחוץ לשמירה על התקדמות וטיפול בכל אתגרים עתידיים שעלולים להתעורר.  

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Lee R, et al (2016). White Matter Integrity Reductions in Intermittent Explosive Disorder. Neuropsychopharmacology. 2016 Oct;41(11):2697-703  

אני בן 30 וכבר מספר שנים אני מתמודד עם חרדה וגם עם כאבי גב שלפי הבדיקות לא נמצא להם הסבר רפואי.

הסיפור התחיל בהתקף חרדה שהיה לי בטיול אחרי צבא עם חברים, אירוע ספציפי ששיבש אותי לגמרי.

החרדה שלי היא לא משהו שאפשר לראות מבחוץ, אבל בתוכי זה כמו סערה מטורפת שלא הפסיקה.

עשיתי בדיקות רפואיות והכל היה בסדר, קצת מביך היה לשמוע מהרופאה שכדאי לעבוד על גורמים נפשיים.

אני לא בן אדם של טיפולים והייתי שם את כל זה בצד, אבל התחלתי לקלוט שהחרדה הזו השפיעה לרעה על כל תחום בחיי - עבודה, חברים, בת זוג. 

ניסיתי כל מיני דברים - בעיקר שיטות אלטרנטיביות ומישהי שעשתה לי NLP, אבל משהו תמיד חסר.

אז כששמעתי המלצה מחברה של חבר על ביופידבק, אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. 

התחלתי את הטיפול בגישה סקפטית - איך חיישנים ומסכים יכולים לעזור לי להתמודד עם החרדות שלי?

אני לא מכונה. אבל הייתי מוכן לנסות כל דבר. בהתחלה, התחושה של להיות מחובר לחיישנים הייתה מוזרה.

הם היו מחוברים לראש שלי, לאצבעות, לחזה - מדדו הכול, מגלי מוח ועד פעילות בבלוטות הזיעה.

המטרה הייתה ללמוד על התגובות שלי, ולנסות לשנות אותן. זה היה נראה כמו מדע בדיוני, אבל באמת היה מדע.

בכל פעם שהייתי בטיפול, המטפל היה מנסה לעזור לי להבין איך הגוף והמוח שלי מגיבים לחרדה.

ראיתי על המסך איך גלי המוח שלי משתנים כשאני נרגע, איך הנשימה שלי משתנה, איך הטמפרטורה שלי עולה ויורדת. היה כל כך מרתק לראות את זה בזמן אמת.

החלק הכי מאתגר היה ללמוד לשלוט בגוף שלי. המטפל נתן לי משימות - להרגיע את הנשימה, להרפות את השרירים. זה לא היה פשוט. לפעמים, זה היה מרגיש כאילו אני מנסה ללמוד שפה חדשה, אבל במקום מילים, הייתי משתמש בגוף שלי.

המטפל הסביר לי שכאבי גב כרוניים, במיוחד כאלו שאין להן מקור אורגני מובהק, נהיים יותר כואבים על רקע לחץ נפשי, בעיקר גלל התכווצויות שרירים שאנחנו בכלל לא ערים אליהן. כאן ביופידבק עזרה להבין איך לשלוט בתהליכים  האלה ולבסוף להביא להקלה בכאב.

הבנתי שיש מחקרים שבדקו את ההשפעה הביופידבק על כאבי גב כרוניים. השימוש בו הביא לירידה בעצימות הכאב, הפחתה בדיכאון, שיפור ביכולת הגופנית ולימדו אותי אסטרטגיות להתמודדות עם הכאב.

אבל ביופידבק לא מוסיף הרבה לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שמועבר לבד, למרות שהשילוב בין שניהם זה הכי טוב.

הטיפול לקח כמה חודשים, עם פגישות שבועיות של 50 דקות.

חשוב לדעת שבטיפול הזה עובדים בין לבין, זה לא כמו הטיפול הדינמי שהייתי בו, שהיה יותר מרגש אבל עבורי לא היה שיפור לאורך זמן. בטיפול הייתי מתרגל בבית עם מכשירי ביופידבק כאלה שניתן לתפעל אותם עצמאית. אחרי חודש וחצי חודשיים התחלתי לראות שיפור של ממש. הרגשתי פחות מתח, פחות חרדה. לא היו ימים קלים תמיד, אבל התחושה שאני לומד לשלוט בגוף וברגשות שלי הייתה משהו שלא חוויתי קודם, בעצם אף פעם. 

בכנות, היו רגעים שהרגשתי שאני מתקדם, ואז ימים שבהם הכול נראה כמו צעד אחורה היה רגע או שניים ספק ותסכול. אבל המטפל שלי הזכיר לי שזה חלק מהתהליך. ללמוד להתמודד עם חרדה זה לא ספרינט, זה מרתון.

הטיפול הסתיים לפני שנה וחצי. ובמבט לאחור על המקום שהייתי בו לעומת איפה שאני היום, אני מרגיש הרבה יותר בשליטה. הביופידבק נתן לי את הכלים להבין את עצמי יותר טוב, להבין איך הגוף והמוח שלי מגיבים לסטרס. זה לא אומר שהחרדה נעלמת לגמרי, אבל עכשיו יש לי יותר כוח להתמודד איתה.כשאני פוגש את החרדה יש לי כלים מוכנים להתמודד איתה. ואני יודע שהם יהיו איתי לתמיד.

הוספנו לסיפור האישי של תומר כמה מילים על טיפול ביופידבק:

איך עובד טיפול בביופידבק?

במהלך תהליך ביופידבק האדם מחובר לחיישנים אלקטרוניים המסייעים לו לקבל מידע על גופו. באמצעות משוב זה הוא לומד לבצע שינויים עדינים בגופו, למשל להרגיע שרירים מסוימים על מנת להפחית כאב. במילים אחרות, ביופידבק הוא טיפול המבוסס על שינוי המודעות לאופן בו המוח מתקשר עם הגוף, והוא מאפשר דרך חדשה לשיפור תנאים בריאותיים או ביצועים גופניים. 

סוגים של טיפולי ביופידבק

שיטות שונות של ביופידבק מתאימות למצבים שונים ולמטרות שונות, ביניהם: 

1. גלי מוח (נוירופידבק) – שימוש בחיישני קרקפת ו-EEG (רשם גלי מוח) לניטור גלי מוח

2.  נשימות – במהלך ביופידבק נשימתי מונחות רצועות על בטנו וחזהו של המטופל לשם ניטור דפוסי הנשימה שלו; 

3. קצב לב – שיטה המבוססת על חיישני אצבע או תנוכי אוזניים ומכשיר EMG המאתר בעיות בפעילות החשמלית בשרירים, הגורמות להתכווצויות

4. פעילות בבלוטות הזיעה - חיישנים מוצמדים לאצבעות, לכף היד או לפרק היד באמצעות מכשיר EDC, הבודק את פעילות בלוטות הזיעה ואת כמות הזיעה על העור ומתריע על חרדה

5. טמפרטורה – חיישנים מוצמדים לאצבעות או לכפות הרגליים ומודדים את זרם הדם לעור. מכיוון שפעמים רבות טמפרטורת הגוף צונחת במצב של מתח, מדדים נמוכים עשויים להנחות את המטופל לבצע טכניקות הרפיה.

טיפול עצמי בביופידבק

ישנם מכשירי ביופידבק ביתיים הבודקים שינויים פיזיולוגיים בגוף על ידי שימוש בחיישנים המוצמדים לאצבעות או לאוזן ומתחברים אל המחשב האישי. באמצעות גרפיקה ממוחשבת, המכשירים הללו מסייעים לשלוט במתח על ידי כך שהם עוזרים להסדיר את הנשימה, להרגיע את השרירים ולחשוב באופן חיובי על יכולת ההתמודדות של המשתמש.  בינתיים, תוצאות המחקרים חיוביות בנוגע ליעילותם של מכשירים מסוג זה. 

סוג נוסף של טיפול ביופידבק כרוך בחבישת רצועה על הראש, המנטרת פעילות מוח במהלך מדיטציה. מכשירים אלה עושים שימוש בקול כדי להודיע מתי המוח רגוע ומתי הוא פעיל. 

הטכניקה נועדה לסייע בשליטה על תגובות מתח, והמידע שנאסף בכל שימוש יכול להישמר על המחשב האישי או על הטלפון הסלולרי, לשם מעקב אחר התקדמות. זן אחר של מכשירים מבוסס על חיישנים הנלבשים באזור המותניים ומנטרים דפוסי נשימה באמצעות אפליקציה. האפליקציה מתריעה במצב של מתח מתמשך ומציעה פעילויות של נשימה אקטיבית על מנת לחדש את תחושת הרוגע.

בעוד שמנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אינו נוטה להסדיר את השימוש במכשירי ביופידבק לשימוש ביתי, המכשיר Resperate, המסייע בהפחתת מתח ולחץ דם על ידי נשימות עמוקות ואיטיות, אושר על ידו. חשוב לדעת: כאשר שוקלים לרכוש מכשיר ביופידבק לשימוש ביתי, יש לשים לב לכך שחלקם משווקים כמכשירי ביופידבק אך אינם כאלה בפועל. לכן, לפני הרכישה מומלץ להיוועץ באיש מקצוע רלוונטי מתחום הבריאות.

למי מתאים ביופידבק?

ביופידבק מסייע לניהול מצבים פיזיים ומנטליים כמו חרדה, מתח, אסתמה, אינסומניה, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, הפרעות אכילה, סכיזופרניה, תופעות לוואי של כימותרפיה, כאב כרוני, עצירות, אי-שליטה על הסוגרים, פיברומיאלגיה, אפילפסיה, כאבי ראש, לחץ דם גבוה, תסמונת המעי הרגיז, מחלת רנו, צפצופים באוזניים, שבץ והפרעות במפרק הלסת. 

ביופידבק עשוי למשוך אנשים ממגוון סיבות, בין היתר העובדה שהוא אינו פולשני, וכן יכולתו להפחית או להסיר את הצורך בתרופות, או להגביר את יעילותו של טיפול תרופתי. זאת ועוד, ביופידבק עשוי לעזור לאנשים שאינם יכולים ליטול תרופות (בשל היריון, הנקה וסיבות אחרות), לכאלה העוברים טיפולים ללא תוצאות משמעותיות ולמי שמעדיף לקחת חלק אקטיבי יותר בשיפור מצבו הבריאותי. מעניין לראות שלרבים מהמצבים שלהם ביופידבק מספק מענה יעיל יש דבר בולט במשותף: הם נובעים ממתח משמעותי. במובן זה, ביופידבק הוא מעין דרך טבעית להקלה על מתח.

ביופידבק נחשב לשיטה בטוחה אשר מזה עשורים השתמשו בה פסיכולוגים ומאמני ספורט, אך הוא עשוי שלא להתאים לכולם, בין היתר לאנשים הסובלים ממצבים רפואיים שונים, כמו הפרעות בקצב הלב או בעיות עור מסוימות.

איך בוחרים מטפל בביופידבק?

אם החלטתם לנסות טיפול ביופידבק ואיתרתם מומחה שנראה מתאים, מוטב לשאול אותו שאלות אודות הכשרתו, ניסיונו הכללי ובמצב הספציפי שברצונכם לטפל, מספר הטיפולים שיידרש לדעתו ועלותם.

במהלך הטיפול עצמו המטפל יצמיד אליכם חיישניים והמידע שיתקבל מהם יופיע על גבי מסך או יתבטא בצפצופים או באורות מהבהבים.

באמצעות הפידבק תלמדו כיצד לשלוט בתגובות גופכם על ידי שינוי מחשבותיכם, רגשותיכם והתנהגותכם.

בכך תוכלו לשפר את המצב שבו ברצונכם לטפל.

כמה זמן נמשך הטיפול?

משך הטיפול יעמוד בדרך כלל על 30-60 דקות, והפגישות יתפרשו על פני חודשיים-שלושה.

מכיוון שהמטרה היא, בסופו של דבר, שהמטופל יוכל לתרגל באופן עצמאי את הטכניקות שלמד, הטיפולים יכללו בדרך כלל שיעורי בית שיהיה עליו ליישם בין המפגשים. המפגש הראשון יכלול הערכות ומבדקים, על מנת לקבל נתונים על המטופל ומצבו הרפואי, ובהתאם להם יתפור המטפל את טיפול הביופידבק המתאים.

כמו בכל סוג של טיפול, גם כאן יש לנקוט אמצעי זהירות. 

מכיוון שביופידבק אינו מערב נטילת תרופות, רבים מחשיבים אותו לבטוח יותר מטיפול תרופתי בהפרעות, ואולם ישנם כמה אלמנטים שיש לקחת בחשבון, כמו תופעות לוואי אפשריות -  חרדה, מוח מעורפל, ריכוז ירוד, טרדות, חוסר מנוחה, עייפות וקשיי שינה. זאת ועוד, יעילות הטיפול עשויה להשתנות באופן דרסטי מחולה לחולה, בהתאם למגוון קריטריונים ונתוני רקע.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י תומר