מכון טמיר לפסיכותרפיה
דיכאון הוא בעיה נפשית שמשפיעה על מצב הרוח, הפרעה שכיחה מאוד שנמצאת בעלייה מתמדת.
הוא יכול לגרום לרגשות עזים, בהם עצב, הערכה עצמית נמוכה, מוטיבציה נמוכה או תחושות אשמה או חוסר ערך, כמו גם לחוסר רגש או תחושה.
סטטיסטית, דיכאון נפוץ יותר אצל נשים, כמעט פי 2 ביחס לגברים.
לפי נתוני ה-CDC המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן, 10.4% מהנשים מעל גיל 20 סבלו מדיכאון בתקופה נתונה בת שבועיים בין 2013השנים ל-2016, בהשוואה ל-5.5% מהגברים.
אולם ההבדל האפידמיולוגי הזה בין נשים וגברים תקף בטווח הגילים 14-25 ונוטה לפחות עם הגיל.
תסמינים של דיכאון
התסמינים של דיכאון קליני דומים מאוד בשני המינים.
הם כוללים:
אובדן הנאה מפעילויות או מערכות יחסים (אנהדוניה).
רגזנות.
אומללות ודאגה ברוב הזמן.
חוסר מוטיבציה שיכול לגרום לקושי להשלים משימות יומיומיות.
עצבות.
היעדר אנרגיה.
קושי להתרכז.
שינויים במשקל.
שינויים בשינה, כמו אינסומניה או היפרסומניה (יותר שינה ממה שצריך).
חוסר מנוחה או אגיטציה.
קשיים פסיכו-מוטוריים.
מחשבות על מוות, פגיעה עצמית או התאבדות.
בעוד שלא זוהו סימני דיכאון ייחודיים לנשים, כן קיימים גורמים ספציפיים וייחודיים שמשפיעים על בריאותן הנפשית של נשים.
הביטויים הכי בולטים הם דיכאון אחרי לידה והפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD), אבל יש עוד.
נקדים ונאמר שחשוב להיזהר מפני הטיה מגדרית:
ייחוס של הביבטים מסוימים בדיכאון למין הנשי עלול להיות תוצאה של סקסיזם עקיף, שמנציח את הדעה הסטריאוטיפות שנשים הן רגשניות יותר ולכן חלשות יותר מגברים.
סוגי דיכאון אצל נשים
יש סוגי דיכאון שמשפיעים רק על נשים, בהם:
דיכאון קדם-לידתי
דיכאון פרינטלי מתרחש במהלך ולאחר ההריון. הסוג הנפוץ ביותר שלו הוא דיכאון שלאחר לידה. בעוד שאנשים רבים חווים תקופה קצרה של דיכאון ופגיעות רגשית אחרי לידה (דכדוך לאחר לידה, או Baby Blues).
דיכאון אחרי לידה
דיכאון שלאחר לידה הוא עז וממושך יותר ויכול לגרום לסימפטומים דומים לאלה של סוגים אחרים דיכאון, כולל תחושת עצבות וחוסר מוטיבציה. בנוסף על כך, האישה החווה אותו יכולה להרגיש שהיא אמא רעה, להתנתק מהתינוק או לחוות בעיות היקשרות אליו, לרצות להתרחק ממנו או לפגוע בו.
גורמי הסיכון לדיכאון שלאחר לידה כוללים:
היסטוריה קודמת של דיכאון או בעיות נפשיות אחרות, הריון טראומטי או בסיכון גבוה, גישות שליליות כלפי הריון, הריון קודם, בעיות כלכליות, חוסר תמיכה חברתית, בעיות במערכת היחסים, הריון בגיל צעיר (לפני גיל 19), חשיפה לאלימות ביתית, היעדר הכוח לקחת החלטות בבית וחוסר בתמיכה של הפרטנר.
חשוב לציין שגם גברים יכולים לחוות דיכאון שלאחר לידה, למרות שנערכו פחות מחקרים בנושא. ההורה שאינו היולד יכול להיתקל בגורמי לחץ כמו בעיות כלכליות, מניעת שינה ואתגרים במערכת היחסים.
הפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD)
הפרעה דיספורית קדם-וסתית היא צורה חמורה של תסמונת קדם-וסתית (PMS) שגורמת לשינויים עזים במצב הרוח.
הסימפטומים בד״כ מופיעים לפני קבלת הווסת ואז מצטמצמים בהדרגה כשהיא מתחילה או כשהיא נגמרת, והם כוללים תנודות במצב הרוח, מצב רוח מדוכא, קשיי ריכוז, אינסומניה או שינה מופרזת, תסמינים גופניים, כמו נפיחות או כאבי ראש, וחרדה או תחושת ״על הקצה״.
כדי לאבחן PMDD, הסימפטומים חייבים להיות קשורים ישירות לווסת ולא התעצמות של תסמיני דיכאון שכבר נוכחים.
מה ההבדל בין דיכאון נשי לגברי?
בעוד שכל מגדר יכול לחוות את תסמיני הדיכאון הללו, יש מחקרים שמציעים כי ישנם תסמינים שנשים ייטו לדווח עליהם יותר מגברים.
כדי להתאים לסטנדרטים קשיחים של גבריות, גברים נוטים יותר להסתיר את רגשותיהם או לסמם את עצמם כדי להתמודד איתם.
גם נשים מבטאות כעס, מסתירות רגשות או מנסות להתמודד באמצעות שימוש בחומרים, אבל בקרבן הסבירות לכך נמוכה יותר.
יש כמה הסברים אפשריים להבדל הזה:
גורמים ביולוגיים
מחקר מ-2020 מציין שהשונות בשיעורי הדיכאון בין המינים מופיעה סביב גיל 12 (Macdonald et al, 2020).
הדבר עשוי לרמז שהורמוני מין גבריים או נשיים משפיעים על כך, שכן ייצורם מתגבר סביב תחילת ההתבגרות. ייתכן שלהורמונים האלה יש השפעות שונות על הכימיה במוח ועל מערכת העצבים, אך עדיין לא ברור אם הבדלי מין ביולוגיים משחקים תפקיד בהתפתחות דיכאון.
גורמים סביבתיים
הסבר נוסף לשונות המגדרית בשיעורי הדיכאון מתבסס על אפליה והתעללות.
ה-CDC מדווח שיותר נשים חוות תקיפה מינית ביחס לגברים וש-1 מכל 3 נשים שחוו אונס מדווחת שהתקיפה הראשונה קרתה בין גיל 11 ל-17.
נשים וילדות גם נמצאות בסבירות גבוהה יותר לחוות הטרדה מינית וחפצון.
מחקר מ-2020 שנערך על סטודנטים בנפאל מצא שהטרדה מינית היתה גורם סיכון לדיכאון, ומחקר נוסף מאותה שנה מציע שחפצון-עצמי (כשאדם מתחיל לראות את גופו שלו כאובייקט מיני) יכול גם הוא להיות גורם סיכון לכך. זאת ועוד, יש לחצים סוציו-אקונומיים שנשים ניצבות בפניהם בתדירות גבוהה יותר מגברים. למשל, לפי ה-Mental Health Foundation הבריטי סביר יותר שנשים יהפכו למטפל עיקרי ויחיו בעוני.
חוקרים נורבגים בחנו את ההשפעה של לחץ נפשי כגורם אפשרי לדיכאון אצל נערות. הם גילו שגם בנות וגם בנים מתמודדים עם רמות דומות של מתח, אבל הן נוטות להשפיע חזק יותר על בנות (Morken et al, 2023).
תת-אבחון ותת-דיווח
מחקר מ-2021 מציע שייתכן ויש תת-דיווח של דיכאון אצל גברים, ושסביר יותר שגברים יחפשו טיפול רק כשהדיכאון הופך לחמור, כלומר מקרים קלים עד בינוניים עשויים שלא להיות מיוצגים בסטטיסטיקות.
בולטות של התסמינים
מחקרים מראים שנשים נוטות יותר לבטא עצב בפתיחות גבוהה יותר בהשוואה לגברים.
במחקר מ-2020 צוין כי בשל תפקידים מגדריים מסורתיים, מקובל יותר חברתית שנשים יבכו ויהיו פגיעות יותר מגברים, בעוד שסביר יותר שגברים יבטאו כעס, ינסו להסתיר את רגשותיהם או יתמודדו עם רגשות ע״י שימוש בחומרים, מתוך ציפייה חברתית להפגין חוזק.
"אני מנסה לדבר עמכם על תהום של עצב, כאב שאינו ניתן להעברה, הבולע אותנו מדי פעם, לעתים תכופות לאורך זמן, עד אובדן הטעם בכל דיבור שהוא, בכל מעשה שהוא, אובדן טעם החיים עצמו […] בעת הדיכאון, אם קיומי עתיד להתערער, הרי שחוסר המובן שלו אינו טרגי: הוא נראה לי מובן מאליו, זועק לעין ומחויב המציאות. מאין באה שמש שחורה זו? מאיזו גלקסיה מטורפת ממסמרות אותי קרניה המעיקות והבלתי נראות לקרקע, למיטה, לאֵלֶם, לוויתור?".
-- ז'וליה קריסטבה, 1987, מתוך "שמש שחורה"
דיכאון והתאבדות אצל נשים
דברים רבים יכולים להשפיע על הסיכון להתאבדות, ודיכאון הוא גורם סיכון פוטנציאלי לכך.
באופן כללי, נשים נוטות יותר לניסיונות התאבדות מגברים, אך לגברים יש סבירות גבוהה יותר למות בהתאבדות, למרות הניסיונות המועטים יותר.
יש כמה תיאוריות שמנסות להסביר זאת:
תמיכה – יש סבירות גבוהה יותר שנשים ידברו ויחפשו עזרה בנוגע לדיכאון וניסיונות התאבדות, מה שיכול לגרום לסובבים לעשות צעדים למניעת ההתאבדות.
שיטה – נשים נוטות יותר ליטול תרופות כדי להתאבד, בעוד שגברים נוטים יותר להשתמש בשיטות קטלניות, כמו שימוש בנשק. מכיוון שיש יותר סיכוי שרופאים יוכלו להציל אדם ממינון יתר של תרופה, זו עשויה להיות הסיבה להישרדותן של נשים.
ביולוגיה – סקירה מ-2020 הראתה שיש חוקרים שמאמינים שהורמוני מין גבריים המכונים אנדרוגנים יכולים להשפיע על התנהגות אובדנית של גברים. הורמונים אלה קשורים לתוקפנות ויש ראיות שמציעות שרמות גבוהות שלהם קשורות למוות בהתאבדות. כך או כך, לא משנה מהן הנסיבות, מחשבות על התאבדות או פגיעה עצמית הן תסמינים חמורים של מצוקה, ואדם שחווה אותם צריך לחפש תמיכה ממומחה לבריאות הנפש.
טיפול ותמיכה
מחקר מ-2019 דיווח שטיפול מוקדם עשוי להפחית את חומרת הדיכאון.
אם את מרגישה לא טוב וחווה תסמיני דיכאון חשוב לשקול לדבר עם רופא/ה או מטפל/ת.
הטיפול יכלול פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), תרופות נגד דיכאון או שילוב שלהן.
מי שמכיר אדם הנמצא בסיכון מידי לפגיעה עצמית, להתאבדות או לפגיעה באחר צריך לשאול אותו אם הוא שוקל להתאבד, להקשיב לו ללא שיפוטיות, להתקשר למוקד חירום, להישאר איתו עד להגעת איש מקצוע ולנסות להזיז מהישג יד כל נשק, תרופות או חפצים מסוכנים אחרים. ניתן לטפל בדיכאון ואין צורך להתמודד איתו לבד.
בואי לדבר עם מישהו
מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,
ראש המכון והמנהל המקצועי,
לשיחת ייעוץ קצרה, ממוקדת וחד-פעמית -
הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה
והכוונה מדויקת למטפל.ת -
אצלנו או אצל עמיתים.
עלות: 140 ש"ח
הרשמה מהירה:
מענה לכל שאלה
(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
מטפלות.ים בדיכאון לפי יישובים
ובשפות עברית, אנגלית, ערבית ורוסית, פנים אל פנים או אונליין.
מקורות:
ז'וליה קריסטבה (1987). שמש שחורה, דיכאון ומלנכוליה. הוצאת רסלינג.
Albert P. R. (2015). Why is depression more prevalent in women?. Journal of psychiatry & neuroscience : JPN, 40(4), 219–221. https://doi.org/10.1503/jpn.150205
Macdonald JA, Greenwood CJ, Francis LM, Harrison TR, Graeme LG, Youssef GJ, Di Manno L, Skouteris H, Fletcher R, Knight T, Williams J, Milgrom J, Olsson CA. Profiles of Depressive Symptoms and Anger in Men: Associations With Postpartum Family Functioning. Front Psychiatry. 2020 Nov 23;11:578114. doi: 10.3389/fpsyt.2020.578114. PMID: 33329118; PMCID: PMC7719778.
Morken, I.S., Viddal, K.R., von Soest, T. et al. Explaining the Female Preponderance in Adolescent Depression—A Four-Wave Cohort Study. Res Child Adolesc Psychopathol 51, 859–869 (2023). https://doi.org/10.1007/s10802-023-01031-6
Patten SB, Wang JL, Williams JV, et al. Descriptive epidemiology of major depression in Canada. Can J Psychiatry. 2006;51:84–9