מניעת התאבדות | האם וכיצד ניתן למנוע התנהגות אובדנית?

מניעת התאבדות

סטטיסטית, התאבדות מדורגת כסיבת המוות העשירית בשכיחותה.

מצד שני, לפי דיווח של סוכנות AP, מספר ההתאבדויות בארה"ב הגיע ב-2022 לשיא חסר תקדים. 

בישראל מתאבדים כ-500 בני אדם כל שנה, אבל הנחת העבודה היא כי מדובר על הערכת-חסר, שכן נסיבות המוות לעיתים קרובות מטושטשות מסיבות שונות. 

התאבדות אינה פוסחת על אוכלוסיות שונות. אנשים ממגדרים שונים, גילאים ועדות שונות חשופים לסיכון זה.

מלחמת חרבות ברזל העלתה דרמטית את הצורך בהשקעה במניעת אובדנות.

לדברי ד"ר קרן גינת, מנהלת המרכז לבריאות הנפש מזור, קיימת מצוקה גדולה במערך בריאות הנפש בישראל, שכן למרות הבטחות הממשלה, לא הוקצו משאבים נוספים ולא נוספו תקנים לאור המצב.

ביה"ח מזור, למשל, משרת כ-850 אלף תושבים וסובל ממחסור בפסיכיאטרים. היא קוראת להקצאת משאבים דחופה כדי למנוע קריסה ועלייה בשיעורי ההתאבדויות בקרב אוכלוסיות מוחלשות. 

יש הרבה גורמים שתורמים להתאבדות והמטרה של מניעת התאבדות היא להפחית גורמים המגבירים סיכון ולהגביר גורמים המקדמים חוסן.

מניעת אובדנות מעמידה אתגר מקצועי לא פשוט בפני פסיכיאטרים ואנשי מקצוע אחרים בבריאות הנפש.

על אתגר זה נדבר כאן.

עד כמה מניעת התאבדות באמת עובדת?

יש את האמירה המוכרת ש״מי שבאמת רוצה להתאבד יעשה את זה״.

המשפט הזה שגוי מכמה כיוונים, אבל הכיוון המרכזי הוא שלמעט מקרים של המתת חסד, כל אדם חווה אמביוולנטיות מסוימת לגבי התאבדות.

זו לא פעולה טבעית. 

מטה-אנליזה שפורסמה ביוני 2020 בכתב העת JAMA Psychiatry מלמדת על חשיבות המניעה בהפחתת אובדנות. 

ניתוח של 14 מחקרים מעלה כי התערבויות קצרות למניעת התאבדות עבור מטופלים בסיכון אובדני, קשורות להפחתת ניסיונות התאבדות עתידיים ולעליית בסיכוי להשתתפות בטיפול פוסט-משברי (עם זאת תכנית המניעה לא נמצאה קשורה בהפחתת תסמיני דיכאון).

ההתייחסות הלאומית למניעה ולטיפול מיידי במגיפת ההתאבדות הולכת ומקבלת עדיפות חשובה בעולם המערבי:

בממשלת בריטניה, למשל, יש תפקיד ממלכתי חדש - שר לטיפול בבעיית האובדנות.

נציין שאין זו סתם הנפצה - התאבדות מהווה את סיבת המוות המרכזית בקרב גברים מתחת לגיל 45 בממלכה הבריטית.

סימני אזהרה

לפי NIH, יש כמה דגלים אדומים המעידים על כך שאדם מצוי בסיכון מיידי לבצע ניסיון התאבדות.

• דיבור על רצון למות או להתאבד.

• דיבור על תחושת ריקנות או חוסר תקווה או שאין סיבה לחיות.

• הרגשת מלכוד ושאין פתרון לסיטואציה הנוכחית.

• תחושת כאב נפשי או פיזי בלתי נסבלים.

• דיבור על היות נטל עבור אחרים.

• נסיגה ממשפחה וחברים.

• חלוקת רכוש חשוב ופרטי.

• פרידה מחברים ומבני משפחה.

• יזימה של ארגון וסדר, לדוגמא עריכת צוואה.

• נטילת סיכונים שעלולים להוביל למוות, כגון נהיגה מהירה.

• דיבור או חשיבה על מוות לעיתים קרובות.

• שינויים קיצוניים במצב הרוח.

• תכנון וחיפוש דרכים להתאבד- למשל, אגירת כדורים או קניית אקדח.

• דיבור על תחושת אשמה ובושה.

• שימוש באלכוהול או בסמים לעיתים תכופות.

• התנהגות סוערת וחרדה.

•  שינויים בהרגלי אכילה ושינה.

• ביטוי זעם או דיבור על נקמה.

חשוב לציין כי התאבדות אינה תגובה נורמלית ללחץ.

מחשבות או פעולות אובדניות הן סימן למצוקה קיצונית ואסור להתעלם מהן.

אם סימני האזהרה הללו חלים עליך או על אדם שאתה מכיר, יש לפנות לעזרה בהקדם האפשרי, בפרט אם התנהגות זו חדשה ולא אופיינית.

איך מדברים עם אדם במשבר אובדני?

חובה לפנות לגורמי מקצוע מוסמכים בבריאות הנפש, למד״א או למשטרה במצבי סיכון אובדניים.

יש כמה צעדים שיכולים לסייע כעזרה ראשונה נפשית עבור אדם המתמודד עם משבר נפשי קשה. 

הנה כמה מהם:

לשאול ישירות

ניתן לשאול את האדם "האם אתה חושב להתאבד?".

בניגוד לאינטואיציה, שאלה ישירה על כוונת התאבדות אינה מגבירה את הסיכון ואת המחשבות האובדניות.

נהפוך הוא, היא פותחת צוהר לשיחה אותנטית.

הפחתת הנגישות לאמצעים קטלניים

חשוב לצמצם את הגישה של האדם במשבר לחפצים או למקומות מסוכנים בהם הוא עלול יכול לפגוע בעצמו.

זה לא תמיד פשוט, אבל מניעת הקשר בין האדם לאמצעים הקטלניים היא לעיתים קריטית ויכולה לעשות את ההבדל.

היו שם

הקשיבו היטב לאדם במשבר, כך תוכלו לתקף מה שהוא מרגיש וחושב. 

מומלץ גם לעודד את המתמודד ליצור קשר עם שירותי סיוע נפשי טלפוניים, כמו ער״ן, או לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

הישארו מחוברים 

בחנו האם מתאים לכם והציעו לשמור על קשר עם המתמודד, גם תוך כדי המשבר וגם לאחריו.

ידוע כי שיעור מקרי המוות עקב ניסיונות התאבדות פוחתים כאשר מישהו נמצא ותומך באדם בסיכון.

גורמי סיכון להתנהגות אובדנית

 משפחה וחברים הם הסביבה הקרובה, וזו שבכוחה לזהות את סימני האזהרה של התאבדות.

הם אלה שיכולים לעשות את הצעד הראשון במתן עזרה במציאת טיפול רגשי לאדם הקרוב אליהם.  

התנהגות אובדנית היא מורכבת ואין לכך סיבה אחת. ישנם כמה גורמי סיכון עיקריים והם: 

• דיכאון, הפרעות נפשיות נוספות ושימוש בסמים.

• כאב כרוני.

• היסטוריה של ניסיונות התאבדות.

• היסטוריה משפחתית של הפרעה נפשית או שימוש בסמים.

• היסטוריה משפחתית של התאבדות.

• חשיפה לאלימות במשפחה, לרבות התעללות פיזית או התעללות מינית.

• נגישות לאקדחים וכלי נשק אחרים (בעיקר בשילוב עם אלכוהול).

• שחרור מהכלא או כניסה עתידית לכלא.

• אפקט הדבקה: חשיפה ישירה או עקיפה להתנהגות אובדנית של בני משפחה, חברים, עמיתים או מפורסמים. 

• חשיפה לקנאביס: דו״ח מ-2023 מלמד על עליה חדה בקשר בין חשיפה בקנאביס לבין התנהגות אובדנית.

רוב המתמודדים עם גורמי סיכון אלו לא ינסו להתאבד, מה שמקשה על זיהוי המקרים בהם כן יתרחש ניסיון. 

זיהוי מוקדם כמניעה 

ניבוי אובדנות הוא מאתגר למדי. 

מצד אחד, למתאבדים רבים לא הייתה אבחנה פסיכיאטרית קודמת בבריאות הנפש.

משמעות הדבר היא שלמרות שהם היו בסיכון גבוה לפגיעה עצמית הם איכשהו 'התפספסו' ונשמטו.

מהצד השני, בערך מחצית ממי שמנסים להתאבד או מתים כתוצאה מהתאבדות הכחישו שהתמודדו עם חשיבה אובדנית בתקופה שלפני המשבר (McHugh et al, 2019).

יש גם את חלון הזמנים המוגבל בתהליך האובדני - אדם שמתאבד מותיר פרק קצר למדי להתערבות:

מחקר שבחן 28 מטופלים שאושפזו בעקבות ניסיון התאבדות העלה שכמחצית מהמטופלים דיווחו כי פרק הזמן שחלף בין ׳מחשבה להתאבד היום׳ לבין הניסיון האובדני בפועל ארך 10 דקות או פחות.

מטופלים עם תהליך אובדני ממושך יותר הראו גם כוונה אובדנית גבוהה יותר. אימפולסיביות, מאידך, לא הייתה קשורה למשך התהליך האובדני. 

מה בכל זאת מומלץ ומוסכם כדרכי התמודדות של אנשים קרובים? 

לפקוח עיניים ולכרות אוזן

80% מהמתאבדים קיבלו טיפול רפואי במהלך השנה שקדמה להתאבדות, ו-50% בממוצע ביקרו אצל רופא 4 שבועות לפני מותם.

מכאן שקיימת חשיבות רבה לפיתוח וליישום תכניות מניעה בקרב מטופלים הפונים לעזרה בשירותי הבריאות השונים המוצעים לציבור.

אלה כוללים מוקדים לרפואה דחופה, ביקור אצל רופא המשפחה בקופת החולים, אחיות ורופאים במיון כללי ובמיון פסיכיאטרי ועוד.

בינה מלאכותית 

הפסקת מחשבות אובדניות יכולה לעבוד דרך חיפוש אונליין.

גוגל, למשל, משתמשת בבינה מלאכתית (AI) כדי למנוע התאבדות.

טכנולוגיית MUM, ראשי תיבות של Multitask Unified Model, מבקשת למנוע החיפוש להבין את הכוונה מאחורי מה שאנחנו מחפשים בגוגל.

זה רלוונטי לענייננו כי השימוש באלגוריתם כזה יודע להבחין בין חיפוש אחר מידע על התאבדות עבור גולש שכותב סמניריון על התאבדות, לעומת חיפוש אחר מידע על איך או היכן לבצע התאבדות.

בארה"ב, וכיום גם אצלנו בעברית, כאשר מישהו מחפש מילות מפתח הקשורות ב״כוונה להתאבד״ והמערכת מבינה כי תכלית החיפוש היא לבחון שאלות מעשיות שמעידות על היות הגולש במשבר ובסיכון להתאבדות, תוצאות החיפוש הראשונות שיופיעו יהיו קווי חירום, כמו קו החיים הלאומי למניעת התאבדות בארה״ב או ער״ן בישראל. 

היבטים תרבותיים של מניעת אובדנות 

חשוב להתאים אסטרטגיות למניעת התאבדות עבור קבוצות תרבותיות ספציפיות וליישמן ברמת הקהילה.

המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) דיווח בסוף 2023 על עלייה משמעותית בשיעורי ההתאבדויות בארצות הברית בין השנים 1999 ל-2020.

הנתונים מלמדים כי אוכלוסיות של ילידים אמריקאים/אלסקה (AIAN) וגברים לבנים חוו את העלייה הגדולה ביותר בשיעורי ההתאבדות.

שיעורי ההתאבדות עלו ב-65% בקרב נשים ילידות, 35% אצל גברים ילידים ו-29% בגברים לבנים.

שיטות ההתאבדות הנפוצות ביותר בקרב כל הקהילות היו כלי ירייה ותלייה, עם עלייה של כמעט 200% בהתאבדות בתלייה בקרב נשים AIAN.

הנחת העבודה היא כי אי שיוויון ואפליה עלולים לתרום לעליה בסיכון להתאבדות.

אסטרטגיות מבוססות קהילה למניעת התאבדות יכולות להיות גורם תרפויטי שמציע החזקה של הנרטיב הטראומטי בהיסטוריה של הקהילה הספציפית. 

אצלנו בישראל, למשל, אנשים שהם דור שני ושלישי לשורדי השואה, או אוכלוסיות אחרות המתמודדות עדיין עם טראומות מהקמת המדינה, כמו ילדי תימן החטופים.  

מניעה שניונית באמצעות טיפול פסיכולוגי

מניעה שניונית מתייחסת לאתגר של מניעת התאבדות אצל מי שכבר ניסה להתאבד בעבר. 

אוכלוסיה זו מצויה בסיכון גבוה יותר לאובדנות ולכן נחקרת יותר, מה שמקנה יתרון מסוים מבחינת דריכות וקשב מקצועי. 

ידוע, למשל, כי מטופלים המתמודדים עם דיכאון ושוחררו מבתי חולים פסיכיאטריים מצויים בסיכון הגבוה ביותר להתאבדות בשלושת הימים הראשונים אחרי השחרור. 

מחקר שנערך בפינלנד מצא כי למעלה ממחצית מהמתאבדים סבלו מדיכאון, וכמעט 40% מהם היו לאחרונה באשפוז (Aaltonen et al, 2024).

שיעור ההתאבדויות גבוה במיוחד בשלושת הימים הראשונים לאחר השחרור, בשיעור גבוה פי 330 משיעור ההתאבדות באוכלוסיה.

הסיכון ירד בהדרגה החל מהיום הרביעי, אבל עדיין דרש תשומת לב ומעקב.

גורמים שהגבירו את הסיכון להתאבדות כללו ניסיון התאבדות קודם באמצעות ירי או תלייה, דיכאון חמור או פסיכוטי, מחלה חמורה עם פגיעה בתפקוד, היסטוריה של ניסיונות התאבדות, מין זכר וגיל מעל 40. 

המחקר גם הצביע על כך שהמשך טיפול וגישה לטיפול פסיכיאטרי מחוץ לבית החולים בימים הראשונים לאחר השחרור הם חיוניים להפחתת הסיכון. הממצאים מדגישים את החשיבות של תשומת לב מיוחדת וטיפול ממוקד בתקופה המידית לאחר השחרור מאשפוז פסיכיאטרי, כדי למנוע נזק ולהציל חיים.

טיפול מדויק עשוי לסייע במניעה

יש כמה סוגים של טיפולים פסיכותרפיים המסייעים למי שביצעו ניסיון התאבדות במניעה של ניסיון נוסף.

נתייחס לשניים מהם:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT)

CBT היא שיטת טיפול שמתאימה כיום למרבית הבעיות הנפשיות, כאשר עבור כל הפרעה מפתחים החוקרים פרוטוקול נפרד.

הטיפול עוזר למטופל למצוא דרכים חדשים להתמודד עם חוויות מלחיצות.

ב-CBT לומדים לזהות דפוסי חשיבה ולשקול אלטרנטיבות, כאשר מתעוררות אצל האדם מחשבות אובדניות.

טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT)

DBT הינה שיטת טיפול בשיחות שמפחיתה התנהגות אובדנית בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים כאחד. ֿ

טיפול דיאלקטי התנהגותי מפחית את שיעור ההתאבדות בקרב מבוגרים עם הפרעת אישיות גבולית, הפרעות נפשיות המתאפייניות במצבי רוח משתנים, קשיים קשים בזהות ובדימוי העצמי והתנהגות בעייתית שלעיתים קרובות מובילה להתנהגויות אימפולסיביות.

באמצעות מיוומנויות של קבלה ושינוי יכול מטפל DBT לעזור למטופל הפוסט-אובדני לזהות את רגשותיו ולתקף אותם.

בנוסף המטופל לומד ומתרגל מיומנויות שיעזרו לו להתמודד בצורה יעילה יותר עם סיטואציות משבריות המתאפיינות בקשיי ויסות רגשי.

מניעה דרך התבססות על כוחות המטופל 

הגישה לניהול סיכונים בקרב מטופלים שהשתחררו מאשפוז פסיכיאטרי הייתה עד לא מזמן די מוגבלת. 

היא התמקדה בחסרונות ובקשיים וייתכן שפספסה את החיבור למשאבים האנושיים המצמצמים סיכון אובדני. 

גישה חדשנית בשם PROTECT, שפותחה ונבדקה מחקרית ע״י צוות קלינאים מאוסטרליה, מטה את הכף לעבר שימוש בחוזקות, בכוחות ובגורמי התמיכה של המטופל.

המטרה של התערבוות מניעתית זו היא בעיקר לבסס את אמונת המטופל במסוגלות הפסיכולוגית שלו להתמודד ולהתגבר על דחפים אובדניים.

איך זה עובד?

הפרוטוקול של PROTECT מועבר ע״י צוות בית החולים, באמצעות שיחות חצי-מובנות.

התכנית מסמנת שלוש נקודות ציון בזמן לאחר השחרור, בהן מתמקדת ההתערבות:

• שעה: איש/ת המקצוע דן עם המטופל בבייסיקס, העניינים הכי פרקטיים הכרוכים ביציאה מבית החולים, למשל, איך יתנייד פיזית למקום המגורים בו ישהה, מה צפוי לחכות לו שם והאם יש למטופל טלפון ניד, מטען, ארנק, תיק רפואי,עם מכתב סיכום האשפוז, מרשמים להמשך טיפול תרופתי, תרופות לימים הראשונים ועוד.

• יומיים: איש הצוות והמטופל דנים במטרות לטווח קצר, שוב, ברמה הפרגמטית - גישה למזון, קורת גג וכסף; בנוסף, מתקיימת שיחה לגבי האנשים עמם ישהה המטופל ופעילויות מתוכננות (לו״ז בונה יציבות).

• שבוע: כאן נבחנים גורמי סיכון פוטנציאליים למצוקה ולמשבר אפשר עמם עלול המטופל להתמודד בתהליך ההסתגלות. נסקרות אסטרטגיות להפחית סיכונים אלו ולמנוע את הדרדרות המצב.

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

תודות:

דנית מכלוף, תלמידת תואר שני

בפסיכולוגיה קלינית לילדים ונוער, אונ׳ רייכמן

עם מומחי המכון 

עדכון אחרון:

18 בפברואר 2024

מקורות:

אובדנות בישראל. משרד הבריאות. 1.4.2021. מקור: https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/suicides 

Method-Specific Suicide Mortality in the United States in the 21st Century. Annals of Internal Medicine. https://doi.org/10.7326/M23-2533

Aaltonen, K., Sund, R., Hakulinen, C., Pirkola, S., & Isometsä, E. (2024). Variations in suicide risk and risk factors after hospitalization for depression in Finland, 1996-2017. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2023.5512

Deisenhammer EA, Ing CM, Strauss R, Kemmler G, Hinterhuber H, Weiss EM. The duration of the suicidal process: how much time is left for intervention between consideration and accomplishment of a suicide attempt? J Clin Psychiatry. 2009 Jan;70(1):19-24. Epub 2008 Oct 21. PMID: 19026258.

Graves JM, Dilley JA, Klein T, Liebelt E. Suspected Suicidal Cannabis Exposures Reported to US Poison Centers, 2009-2021. JAMA Netw Open. 2023;6(4):e239044. doi:10.1001/jamanetworkopen.2023.9044

Kar Ray M, Theodoros T, Wyder M, Nghiem S, Chiu J, Morrison T, Steginga A, Sorrensen R, Kinsella K, Lombardo C. Proactive Detection (PROTECT) and Safety Planning to Shorten Emergency Department Stays for Psychiatric Patients. Psychiatr Serv. 2022 Jul 7:appips202100659. doi: 10.1176/appi.ps.202100659. Epub ahead of print. PMID: 35795980. 

McHugh CM, Corderoy A, Ryan CJ, Hickie IB, Large MM. Association between suicidal ideation and suicide: meta-analyses of odds ratios, sensitivity, specificity and positive predictive value. BJPsych Open. 2019 Mar;5(2):e18. doi: 10.1192/bjo.2018.88. Erratum in: BJPsych Open. 2019 Mar;5(2):e24. PMID: 30702058; PMCID: PMC6401538.

Stobbe, M. (2023, August 11). US suicides hit an all-time high last year. AP News. https://apnews.com/article/suicides-record-2022-guns-48511d74deb24d933e66cec1b6f2d545

Suicide Prevention, In NIH website: https://www.nimh.nih.gov/health/topics/suicide-prevention