TF-CBT כטיפול ל- PTSD 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד טראומה (TF-CBT) הוא סוג של טיפול CBT שנועד לסייע לילדים, בני נוער, מבוגרים ומשפחות להתמודד עם ההשלכות הפסיכולוגיות של טראומה נפשית.

במקור, TF-CBT פותח במטרה לעזור לילדים ולמתבגרים שחוו התעללות מינית, אבל עם השנים הורחב הפרוטוקול המקורי לשיטת פסיכותרפיה יעילה ומבוססת ראיות שמתאימה לכל אדם שחווה טראומה אישית או לאומית, חד פעמית או חוזרת. 

טיפול TF-CBT מועבר כפסיכותרפיה פרטנית, צמודת פרוטוקול, שנמשך 12-20 פגישות שבועיות של שעה (תלוי גם באדם ובצרכים הספציפיים שלו), כטיפול קו ראשון ב-PTSD.

הפרוטוקול הבסיסי של CBT ממוקד טראומה כולל 3 שלבים:

• התייצבות.

• ניסוח נרטיב הטראומה ועיבודו.

• אינטגרציה וגיבוש.

טכניקות טיפול קוגניטיבי התנהגותי מיושמות כך שהמטופל יזהה ויבין את דפוסי החשיבה השליליים או המעוותים, ואת ההתנהגויות התגובתיות הנובעות מהם.

אתגר טיפולי מרכזי ותוצאתי הוא לשנות את המחשבות וההתנהגויות הללו.

לעיתים משולבים גם אלמנטים של טיפול משפחתי בגישת TF-CBT.

כאשר המטופל הוא ילד או מתבגר שחווה טראומה כאלימות במשפחה התעללות או אובדן של אדם אהוב, ההורה לוקח הרבה פעמים חלק במפגשים (בתנאי שאינו פוגע בטראומה). 

גם הילד וגם ההורה לומדים לעבד טוב יותר את רגשותיהם, לתקשר זה עם זה ולפתח מיומנויות התנהגותיות וקוגניטיביות.

היבטי ליבה של TF-CBT כוללים למשל - 

• פסיכו-חינוך.

• לימוד טכניקות הרפיה.

• עיבוד קוגניטיבי של הטראומה.

• טיפול משפחתי (למשל מפגשי ילדים-הורים).

• בניית מיומנויות, בדגש על מניעה שניונית. 

המעבר של טיפול בטראומה מתרופה לשיחה

עד שנת 2013, היו מעט עדויות להבדל בין טיפול תרופתי לטיפול פסיכותרפי עבור מתמודדים/ות עם תסמונת דחק פוסט-טראומטית. 

אחד השינויים המהותיים והעדכניים בטיפול ב-PTSD הוא העדפה של טיפול פסיכותרפי על פני טיפול תרופתי.

ואכן ההנחייה באשר לטיפול בפוסט טראומה היא להעניק טיפול פסיכותרפי ממוקד כמענה ראשוני ולעיתים מתמשך. 

השינוי המדובר התרחש על רקע שתי סקירות מטא-אנליזה נרחבות, שהשוו "ראש בראש" בין היעילות של טיפול תרופתי בטראומה לבין טיפול פסיכותרפי מבוסס-פרוטוקול, ובחנו את התוצאות.

בטיפול פסיכותרפי צמוד-פרוטוקול, המטפל משתמש בפרוטוקול שמנחה אותו במהלך הטיפול, כדי לוודא שכל הנושאים הרלוונטים לסוגיית הטראומה יקבלו מענה. 

שימוש בפרוטוקול בטיפול בטראומה הוא הקו המנחה להענקת הטיפול. 

בשני מחקרים אלו, נמצא שפסיכותרפיה לבדה הביאה לידי הפחתה ארוכה יותר בסימפטומים והפחתה בסיכוי של תופעות לוואי שעשויות להתעורר כאשר ישנו שימוש ממושך בטיפול תרופתי.

מחקרים נוספים בתחום הראו כיצד טיפול ממוקד-בטראומה צמוד פרוטוקול כמו PE,  EMDR ו - CPT, מציג הפחתה מתמדת בסימפטומים של פוסט טראומה לאחר השלמה של בין 12 ל16 פגישות שבועיות (של שעה). 

שלושת סוגי טיפול אלו מהווים את הבסיס למחקר בטיפולים ממוקדי-טראומה, אך סוגים נוספים של טיפולים פסיכותרפיים ממוקדים וצמודי פרוטוקול כמו למשל טיפול קוגניטיבי לפוסט טראומה (CBT ל PTSD),

טיפול בחשיפה לנרטיב (NET - Narrative exposure therapy) וטיפול חשיפה בכתיבה (Written Exposure), נמצאו גם הם כיעילים.

בכל השיטות הללו, היעילות הגבוהה ביותר הייתה לטיפול פרטני ולא קבוצתי. מחקר עדכני מדגיש שטיפול מקוון יוכל גם הוא להיות אפקטיבי במידה דומה לטיפול פנים אל פנים. שימוש בפרוטוקול שמנחה ומבנה את הטיפול הוצג גם כאן וגם בעבר כמשפר את תוצאות הטיפול - גם בהיבט של דבקות ונוכחות בתוכנית הטיפולית וכן מאפשר להפחית את הסימפטומיים לאורך זמן, אל מול טיפול שאינו ממוקד פרוטוקול. 

טיפול צמוד-פרוטוקול אינו מגביל את המטפל או מפחית מהמקצועיות שלו - למעשה, הוא מאפשר לו להבטיח שיכלול בטיפול את כל האספקטים של הטראומה ויוכל לגשת אליהם בצורה שיטתית. בנוסף, טיפול זה כולל משימות מבוססות -ראיות, שניתנות למטופל במהלך השבוע ועליהן הוא יכול לעבוד בין הפגישות.

מבין המחקרים שנעשו על שיטות הטיפול החדשות יותר, חשיפה בכתיבה הראתה תוצאות טובות מאוד וכן נמצאה כשיטת טיפול שקל יותר להתמיד בה. זאת במיוחד עבור אנשים שלומדים טוב יותר "דרך חוויה". שיטה זו מאפשרת לנרטיב הכתוב של המטופל יחד עם הטיפול ההתנהגותי להיות הכלי שמוביל לשיפור. זאת לעומת סיפור הטראומה באופן ורבלי וחזרתי כמו שנעשה בטיפול PE. 

שיעור הנשירה ב-CBT ממוקד טראומה

מטה-אנליזה שבחנה שיעורי נשירה של מטופלים במהלך טיפולים פסיכולוגיים מבוססי מחקר בטראומה, מצא כי 18% מהמטופלים ב-TF-CBT לא מצליחים להיעזר בטיפול עד סופו (Varker et al, 2021).

כפי שניתן לראות בטבלה, שיעור הנשירה של TF-CBT נמצא במקום טוב באמצע.

יחד עם זאת, חשוב לקחת בחשבון שכמו בכל טיפול שדורש מהמטופל להתחבר ולהיחשף לאימת הטראומה גם כאן קיימת מגבלה.

אילו טיפולים נמצאו יעילים ל-PTSD?

מטא־אנליזה רחבת היקף שפורסמה ב־JAMA Psychiatry באפריל 2025 הציבה רף חדש בכל הקשור להבנת האפקטיביות של CBT. החוקרים בחנו 375 מחקרים מבוקרים, בהם השתתפו למעלה מ־32,000 מטופלים, וביצעו ניתוח אחיד של יעילות CBT על פני מגוון הפרעות נפשיות – מדיכאון ועד סכיזופרניה. הממצא הבולט? PTSD קיבל את הציון הגבוה ביותר. מתוך כל ההפרעות שנבדקו, לטיפול הקוגניטיבי־התנהגותי הייתה ההשפעה החזקה ביותר דווקא במקרים של פוסט־טראומה, עם גודל אפקט חריג בעוצמתו (g=1.27).

המשמעות אינה רק כמותית – היא מהותית: PTSD מגיב ל־CBT לא בגלל שהטראומה "קטנה" או "עבר זמן", אלא בגלל שהטיפול מצליח לחלץ את האדם ממעגל ההימנעות, לפרק את המבנים הקוגניטיביים שמקבעים את הפחד, ולעגן זיכרון טראומטי בהקשר חדש, בטוח, מתוּוך.

לא מדובר בשיחה על העבר – אלא ביצירת הווה חדש.

עיקר התמיכה המחקרית לטיפולים ב-PTSD נמצאה עבור הגישות הבאות, הן כמפגשי פנים אל פנים והן כטיפול אונליין:

• טיפול עיבוד קוגניטיבי - CPT

• טיפול EMDR - טיפול בטראומה המתבסס על תזוזות עיניים

• טיפול בחשיפה לכתיבה - WET

• טיפול בחשיפה לנרטיב - NET

• טיפול PE - חשיפה הדרגתית / ממושכת

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Cohen, J. A., & Mannarino, A. P. (2015). Trauma-focused Cognitive Behavior Therapy for Traumatized Children and Families. Child and adolescent psychiatric clinics of North America, 24(3), 557–570. https://doi.org/10.1016/j.chc.2015.02.005

Cuijpers, P., Harrer, M., Miguel, C., Ciharova, M., Papola, D., Basic, D., Botella, C., Cristea, I., de Ponti, N., Donker, T., Driessen, E., Franco, P., Gómez-Gómez, I., Hamblen, J., Jiménez-Orenga, N., Karyotaki, E., Keshen, A., Linardon, J., Motrico, E., Matbouriahi, M., Panagiotopoulou, O. M., Pfund, R. A., Plessen, C. Y., Riper, H., Schnurr, P. P., Sijbrandij, M., Toffolo, M. B. J., Tong, L., van Ballegooijen, W., van der Ven, E., van Straten, A., Wang, Y., & Furukawa, T. A. (2025). Cognitive behavior therapy for mental disorders in adults: A unified series of meta-analyses. JAMA Psychiatry. Advance online publication. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2025.0482

Ferguson, S. (2021, December 22). How trauma-focused CBT can help children heal. Psych Central. https://psychcentral.com/blog/cognitive-behavioral-therapy-best-to-treat-childhood-trauma

Kar N. (2011). Cognitive behavioral therapy for the treatment of post-traumatic stress disorder: a review. Neuropsychiatric disease and treatment, 7, 167–181. https://doi.org/10.2147/NDT.S10389

Kredlow, M. A., Szuhany, K. L., Lo, S., Xie, H., Gottlieb, J. D., Rosenberg, S. D., & Mueser, K. T. (2017). Cognitive behavioral therapy for posttraumatic stress disorder in individuals with severe mental illness and borderline personality disorder. Psychiatry research, 249, 86–93. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2016.12.045

Lee, D. J., Schnitzlein, C. W., Wolf, J. P., Vythilingam, M., Rasmusson, A. M., & Hoge, C. W. (2016). PSYCHOTHERAPY VERSUS PHARMACOTHERAPY FOR POSTTRAUMATIC STRESS DISORDER: SYSTEMIC REVIEW AND META-ANALYSES TO DETERMINE FIRST-LINE TREATMENTS. Depression and anxiety, 33(9), 792–806. https://doi.org/10.1002/da.22511

Schrader, C., & Ross, A. (2021). A Review of PTSD and Current Treatment Strategies. Missouri medicine, 118(6), 546–551. 

Sloan, D. M., Marx, B. P., Bovin, M. J., Feinstein, B. A., & Gallagher, M. W. (2012). Written exposure as an intervention for PTSD: a randomized clinical trial with motor vehicle accident survivors. Behaviour research and therapy, 50(10), 627–635. https://doi.org/10.1016/j.brat.2012.07.001

Varker, T., Jones, K.A., Arjmand, H.-A., Hinton, M., Hiles, S.A., Freijah, I., Forbes, D., Kartal, D., Phelps, A., Bryant, R.A., et al. (2021). Dropout from guideline-recommended psychological treatments for posttraumatic stress disorder: A systematic review and meta-analysis. J. Affect. Disord. Rep., 4, 100093. https://doi.org/10.1016/j.jadr.2021.100093

מהו מבחן אכנבך?

מבחן אכנבך להערכה מבוססת אמפירית (ASEBA) מציע גישה מקיפה להערכת תפקוד סתגלני ולא-סתגלני.

מערכת האבחון של אכנבך התפתחה על פני מספר עשורים של מחקר וניסיון מעשי ונועדה לזהות דפוסי תפקוד ממשיים של נבחנים. 

מערכת המבחן, שמספקת לאנשי מקצוע כלים נוחים לשימוש ומהירים לניתוח וקבלת תוצאות, פותחה על ידי תומס אכנבך והיא מורכבת מאוסף שאלונים ומטפסי דיווח לאינפורמנטים מרובים: 

• רשימת התיוג להתנהגות הילד (CBCL) נועדה למילוי על ידי האחראים על ילד.

• טופס הדיווח העצמי לצעירים (YSR) נועד למילוי עצמי על ידי ילדים, המדרגים באמצעותו את התנהגותם.

• טופס הדיווח למורה (TRF) נועד למורים, המדרגים את התנהגות תלמידיהם. 

מבחן האכנבך שואף לזהות עקביות או וריאציות בהתנהגות על פני מצבים מגוונים ובאינטראקציות עם אנשים שונים, ונעשה בה שימוש בהקשרים רבים, בהם בריאות הנפש, בית ספר, מחקרים וצרכים פורנזיים (בתי המשפט). הועדה המקצועית בפסיכולוגיה קלינית הכניסה את מבחן האכנבך לבטריית המבחנים באבחון פסיכודיאגנוסטי, במסגרת מסמך הליבה המעודכן.

קיימות וריאציות של אכנבך עבור קבוצות גיל שונות, בהן ילדי גן, ילדי בית ספר, מבוגרים וקשישים, והציון עבור כל אדם בכל קבוצת גיל הוא תלוי-נורמה.  המערכת תורגמה לכמאה שפות ויש לה יישומים בין-תרבותיים רבים. 

כל מערכת דיווח של אכנבך כוללת 113 פריטים, אך אין התאמה של אחד לאחד בין כל פריט אינדיבידואלי בטפסי דיווח שונים. 

האם מבחן האכנבך יעיל?

אינספור מחקרים מדגימים קשרים משמעותיים בין ציוני אכנבך לבין קטגוריות אבחנתיות וכאלה הנוגעות לחינוך מיוחד. 

זאת ועוד, ישנו סולם ספציפי שבאמצעותו ניתן לקשר בין ציוני אכנבך לבין קטגוריות אבחון של ה-DSM-5 (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות). 

ספר הדרכה על מבחן אכנבך

במקביל למדריך השימוש (המנואל) לפסיכולוג, יצא לאור גם ספר, שנקרא: The Achenbach System of Empirically Based Assessment: Development, Findings, Theory, and Applications (מערכת אכנבך להערכה מבוססת אמפירית ASEBA: פיתוח, ממצאים, תיאוריה ויישומים).

הספר מאיר וממזג ארבעה עשורים של עבודה הקשורה לאכנבך. החל משורשי המערכת בשנות ה-60 ועוקב אחר אבני דרך חשובות בהתפתחות הקונספטואלית, המתודולוגית והתיאורטית של מערכת אכנבך ומבהיר יישומי אכנבך בהערכות מעשיות, הכשרה ומחקר. 

נושאי מפתח הכלולים בספר הם:

• גישה מבוססת אמפירית.

• היבטים כמותיים של הערכה וטקסונומיה.

• פסיכופתולוגיה התפתחותית.

• הקשר בין הערכה לטקסונומיה.

•  מסיווג לכימות.

• הערכה מבוססת ראיות (EBA) עבור טיפול מבוסס ראיות (EBT).

•  ממידע לתיאוריה ובחזרה למידע.

•  עיצוב פעולה ותגובה הדדיות של פנוטיפ וגנוטיפ.

•  ממחקר בין-תרבותי לרב-תרבותי.

• מחקר אורך מואץ.

הספר מבוסס על הישגים עדכניים ומשרטט קווים מנחים להתקדמות מתמשכת בתחומים כמו מחקר ויישומים רב-תרבותיים, שימוש במידע רב-אינפורמנטי, דפוסי פרופיל, גנטיקה ופסיכופתולוגיה, גורמי סיכון והגנה, שיפור יסודות ה-EBA עבור EBT, מערכות שירות, מודלים מושגיים והכשרת מטפלים וחוקרים.

תוכניות טיפול הן מרכיב חשוב בכל טיפול נפשי.

הן משדרגות את איכות הטיפול כי ניתן להרחיב דרכן את שיתוף הפעולה בין מטופל למטפל ולעזור למטופל לדייק את מטרותיו ולעבוד על השגתן.

מהי תוכנית טיפול?

תוכנית טיפול מתייחסת למטרות ספציפיות של המטופל ביחס לטיפול ולהתערבויות שהמטפל עשוי להשתמש בהן כדי לעזור לו להגיע למטרותיו. 

תוכנית הטיפול מנוסחת בשלב מוקדם בתהליך התרפויטי ומהווה קו מנחה להנעת המפגשים בדרך שתתאים למה שהמטופל מקווה להשיג. 

לרוב, תוכניות טיפול מעודכנות בקביעות, מה שמאפשר גמישות בשינוי סדרי העדיפויות של המטופל והמשגה של התקדמות או תקיעות.

כלומר, תוכנית הטיפול דינמית ויכולה להשתנות בהתאם לצרכים המדויקים והאקטואליים של המטופל.

איך בונים תוכנית טיפול?

לעתים קרובות תוכנית טיפול נידונה בפגישה הטיפולית הראשונה או במפגש מוקדם אחר. 

יש כמה שאלות שחשוב להבהיר בתחילת הדרך הטיפולית:

• ״מה אתה רוצה להשיג בטיפול?״ - שאלה לא פשוטה בכלל. 

•  ״מהן המטרות שלך בטיפול?״ 

• ״איך תוכל לדעת שמה שרצית לעבוד עליו באמת משתפר?״

לעתים קרובות אנשים הולכים לטיפול מתוך תחושה שמשהו לא בסדר איתם אפילו אם אין להם יכולת להסביר מה הדבר או איך לתקן אותו. 

יש לזכור שהמטפל הוא מומחה בגישה טיפולית מסוימת, אבל המטופל הוא המומחה ביחס לעצמו. 

המטפל מסתמך על המטופל שיספר לו את ההיסטוריה, הסימפטומים והצרכים שלו, ואף לשתף את סדרי העדיפויות שלו בטיפול. 

לפעמים אנשים כ״כ רגילים לדיכאון, לחרדה או למחשבות טורדניות שהם אינם מבינים שהסימפטומים האלה משפיעים על רווחתם, על מערכות היחסים שלהם או על תפקודם היומיומי. 

המטפל עשוי לעשות חיבורים שהמטופל לא ראה ולהציע רעיונות לגבי תוכנית טיפול המבוססת על התצפיות הללו. 

גישה זו של שיתוף פעולה בפיתוח תוכנית הטיפול יכולה להבטיח התקדמות בטיפול. 

מטופל ומטפל מנסחים יחד פורמולציה

לשמחתנו, אנו חיים בתקופה בה מקובלת הרבה יותר שקיפות בכל תחום טיפולי, גם בתחום הטיפול הנפשי.

פסיכיאטרים, פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים משתפים את המטופלים לגבי מבנה, משך, מסלול ותכנון דרך ההתערבות המתאימה ביותר לדעתם ולעיתים אפילו פותחים סוגיות להתלבטות משותפת. 

פורמולציה טיפולית היא מאמץ משותף של המטפל והמטופל, בו מסכמים את הקשיים העומדים על הפרק מנסים להבין את מקורותיהם ולשקול מה נכון לעשות כדי לשפר את המצב.

הפורמולציה אינה עוסקת רק בהווה. 

היא עשויה לכלול קשיים וחוויות עבר במידה והם רלוונטיים לעכשיו (במצבים טראומטיים למשל).

המטפל יכול להתייחס לחששות ע״י תשובות לשאלות של המטופל או לבחור בהתערבות שתתאים לו יותר. 

לפעמים יש בטיפול תחושת אי-נוחות והמטפל עשוי לעודד את המטופל לנסות משהו שהוא מהסס לגביו. 

כאשר קיימת מערכת יחסים מבינה ואוהדת, ברית טיפולית חזקה ויחסי אמון עם המטפל, ניתן להתמודד יחדיו עם חוסר הנוחות.

סוגים של תוכניות טיפול

כל תוכנית טיפול היא ייחודית ומבוססת על התסמינים, הצרכים והמטרות של המטופל, אבל המטפל עשוי לבחור בהתערבויות המוכרות ע״י האוריינטציה התיאורטית שלו.

כאשר בוחרים מטפל, אפשר לשאול אותו על גישת הטיפול שלו ואילו דברים הוא מתעדף בתוכנית טיפול. 

לרוב, תוכנית טיפול תכלול מטרות שהמטופל ירצה להשיג באמצעות הטיפול, כמו גם התערבויות ספציפיות שייתכן והמטפל ישתמש בהן כדי לעזור לו להשיג את המטרות הללו. 

כמה דוגמאות לאופן בו מטפל עשוי לגשת לבחירת התערבויות לתוכנית טיפול:

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

מטפל המשתמש בגישה זו רוצה לעזור למטופל לגלות איך המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלו עומדים באינטראקציה. הוא עשוי להציע מטרות הקשורות לזיהוי מחשבות מזיקות או שגויות והחלפתן המחשבות מועילות ואמיתיות.

טיפול פסיכודינמי

חוקר את הדפוסים בחיי המטופל ועוזר לו למצוא את גורמי השורש הרגשיים לדפוסים האלה. הוא עשוי לבקש מהמטופל לחקור קשרים בין מגוון אירועים.

טיפול נרטיבי

מטפל בגישה זו ממשיג סיפורים של אנשים כדי לעזור להם להפוך למומחים האישיים של עצמם ולפתח מובן עמוק יותר של הבנה עצמית.

גישת הכוחות

 מטפל המשתמש בשיטה זו ירצה ללמד את המטופל לזהות את החוזקות שכבר קיימות בתוכו ולמקסם את השפעתן על חייו.

איך מגדירים נכון את מטרות הטיפול? 

בחלק משיטות הטיפול הפסיכותרפי אין מטרה ״נכונה״ אחת שחייבים להמשיג בתחילת הטיפול, והמטפל יכול לעזור להחליט אילו מטרות יועילו למטופל וישפרו את חייו.

מטרות הטיפול יכולות להיות כל דבר שהמטופל ירצה להשיג בתרפיה. הן חייבות להיות דברים שהמטפל יכול לעזור בנוגע אליהם, והן יכולות להתפתח עם הזמן. 

מודל SMART

מודל מטרות יעיל ויישומי נקרא SMART.

המודל מציע תבנית להגדרת המטרות הטיפוליות, תוך שהוא מדגיש את היותן:

ספציפיות (Specific)

מה בדיוק המטופל מנסה לקבל בטיפול? 

כלומר מהי בהצלחה בעיניו. 

שאלת ההצלחה בטיפול נפשי סבוכה ומסועפת יותר בטיפול נפשי בהשוואה לתחומי  טיפול רפואיים. 

ברות-מדידה (Measurable)

איך יכולים המטופל והמטפל לדעת האם הם מתקדמים בדרך הנכונה לעבר המטרה?

עדיף להגדיר מטרות שיש עמן קריטריונים להצלחה מלאה או חלקית.

בטיפול פסיכודינמי, למשל, המטרות יכולות להיות די עמומות ברמה הפרגמטית. אפשר להבין למה מורכב יותר למדוד השגת מטרות כמו ״לכידות העצמי״ או ״שימוש מופחת במנגנוני הגנה פרימיטיביים״.

יחד עם זאת, עצם ההגדרה חיונית לבחינה בהמשך. 

מומלץ שמטופלים גם ישאלו, יקראו ויבינו פחות או יותר במה מדובר. 

ברות השגה (Attainable) 

האם זו מטרה סבירה וברת ביצוע?

רלוונטיות (Relevant)

האם המטרה רלוונטית לסיבות שבגללן המטופל הגיע לטיפול? 

תחומות בזמן (Time-limited)

מהו ציר הזמן של המטופל להשגת המטרה?

חשוב לציין שסוגיית סיום הטיפול אינה חד משמעית בעולם הטיפול הנפשי.

הטיפול מתחיל במפגשים שבועיים של 50 דקות. כאשר מושגת התקדמות תיתכן הערכה מחדש והרחבת פרקי הזמן בין המפגשים (למשלֿ, טיפול פעם בשבועיים).

מתי חשוב לעדכן את תוכנית טיפול?

מטפלים רבים מעדכנים את תכנית הטיפול של המטופלים בערך פעם בחצי שנה.

הדבר מאפשר מספיק זמן להתקדמות של המטופל במטרותיו ולצבירת תובנות בנוגע לאילו שינויים הוא רוצה לראות בחייו, אבל ניתן לעדכן את התוכנית גם בזמנים אחרים, מבלי להמתין. 

מי שחווה הדרדרות או החמרה של הסימפטומים עשוי להזדקק לשינוי במטרות כדי לשקף את האופן בו הצרכים השתנו. 

מי שחווה מאורע טראומטי או משבר אישי, עשוי להזדקק להתמקדות מידית יותר בכך במסגרת הטיפול ביחס למטרות הקודמות. 

המטופל עשוי גם להבחין שהוא השיג מטרה אחת או יותר ממטרות הטיפול, ולרצות לדבר עם המטפל על התמקדות בתחום אחר של בריאותו הנפשית. 

באופן דומה, אם המטפל מבחין בהתקדמות משמעותית בתחום אחד, הוא עשוי לשאול את המטופל אם הוא מוכן לכוונן את תוכנית הטיפול. 

נוירוביולוגיה בין-אישית (Interpersonal Neurobiology) הוא תחום מחקר אינטגרטיבי ונרחב, המאגד כמה תחומי ידע, ביניהם פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ביולוגיה, בלשנות, מתמטיקה, פיזיקה ועוד.

הגישה מפגישה בין התחומים הללו תוך שהיא חותרת לאפיין את הצרכים הנפשיים האנושיים, בשילוב משתנים מוחיים.

מוביל הגישה הוא פרופ׳ דן סיגל, פסיכיאטר ילדים ונוער, שכתב כמה ספרים על הגישה, בעיקר דרך התמקדות בעולמם הפנימי של מתבגרים.

לפי גישה זו אנחנו מתעצבים להיות מי שאנחנו הודות למערכות היחסים שלנו.

בהתאם לקשרים המשמעותיים בחיים, המוח מחווט את עצמו כל פעם מחדש (Re-wiring).

הגישה מתחקה אחר שאלות בין-תחומיות, כמו כיצד משתנה המוח בעקבות שינוי טיפולי?, או מה הקשר בין כאב גופני לבין כאב חברתי?

ניתן לשייך את עמדת המוצא של הנוירוביולוגיה הבין-אישית לקבוצת תיאוריות טיפוליות המדגישות ׳פסיכולוגי של שני אנשים׳, במקום של אחד. למשל, הגישה בין-אישית והגישה ההתייחסותית.

מקורות:

Interpersonal Neurobiology for Studying Healthy Minds. By Jenev Caddell, PsyD. https://www.verywellmind.com/what-is-interpersonal-neurobiology-2337621

Sturgeon JA, Zautra AJ. Social pain and physical pain: shared paths to resilience. Pain Manag. 2016;6(1):63-74. doi:10.2217/pmt.15.56

מה חשוב לדעת על פוביה מנחשים?

פוביה מנחשים, או ophidiophobia,  הינה פוביה נפוצה שיכולה להתפתח בעקבות חוויות שליליות קודמות, כמו הכשת נחש. 

גם צפייה בתגובתו המפוחדת של אדם אחר והפנמתה, או היעדר מידע לגבי נחשים יכולה לתרום להתפתחות פוביה ספציפית זו.

מעניין יהיה עבורכם לדעת, למשל, שמה שהכי מפחיד נחשים זה מפגש עם גרויים לא מוכרים.

בגדול, אנחנו כנראה מבהילים אלה את אלה. 

פוביות מובילות למגוון רחב של תסמינים והן משפיעות על איכות חייו של האדם.

כמו פוביות אחרות, פוביות מבעלי חיים גורמות פחד וחרדה ברמות הגבוהות ביותר, אשר בתורם תורמים לפיתוח התנהגויות בטחון.

התנהגויות בטחון אלו נועדו להבטיח שהאדם הפובי לא ייפגש חלילה עם האוביקט או המצב המאיים והן מתבטאות בעיקר דרך המנעות. 

פוביה ספציפית היא סוג של הפרעת חרדה, המשפיעה על לא פחות מ-15%-3% מהאוכלוסיה בעולם.

לפי מחקר מהתקופה האחרונה, פוביה מנחשים היא הפוביה הנפוצה בעולם. 

הסוגיה שנויה קצת למחלוקת, כאשר מומחים רבים טועים שפוביה מעכבישים מובילה בראש מדרג האימה. 

תסמינים

חשוב לציין שאפשר לא לאהוב נחשים בלי לסבול מפוביה מלאה מהם.

פוביה מנחשים תכלול את חלק רוב התסמינים הבאים:

• חווית אימה, פחד או פאניקה לגבי נחשים 

• אי יכולת להסתכל על נחשים במציאות ואף להסתכל על תמונה 

• שינוי שגרת היום כדי להימנע מנחשים 

• חושב הרבה על נחשים 

• מפחד מכל הנחשים, כולל אלה שאינם מזיקים 

• חווה מחשבות על נחשים שגורמות לחרדה קשה

• תחושת דאגה ופחד כאשר רואים נחש

• החשיבה על נחשים עולה רק כאשר יש נחש בסביבה

• תחושת חוסר ביטחון מלהיות קרוב לנחש או לגעת בו.

• ישנה התמודדות מסויימת עם ראיית נחשים במתחמים סגורים (כמו גן חיות).

• חוסר אהבה לנחשים או סלידה מהם.

אם אדם בעל פוביה מנחשים נתקל בנחש, הוא עלול לחוות רמות גבוהות של חרדה עד כדי התקף חרדה חמור. 

התסמינים של התקף חרדה הם:

• רעד 

• הזעה

• קוצר נשימה

• צמרמורת 

• גלי חום 

• דופק מהיר 

• כאבים ולחץ בחזה 

• בחילה 

• תחושת חנק 

• חולשה 

• פרפרים בבטן 

• חוסר תחושה של אזורים בגוף

• יובש בפה

• כאבי ראש

• סחרחורת 

סקירת ספרות חשובה מלמדת כי פוביה מנחשים קשורה ומובילה גם לבעיות בריאותיות נוספות, כמו מיגרנות, בעיות לב, דלקות פרקים ומחלות בלוטת התריס.

בנוסף, מאחר שחרדה יכולה להשפיע גם על המערכת החיסונית של האדם, אנשים שמתמודדים עם פוביות עלולים להרגיש חולים בתכיפות גבוהה מהרגיל או לסבול מבעיות במערכת העיכול. 

גורמים

מסקירה ספרותית בתחום ולה הגורמים המובילים לקיומה של פוביה ספציפית אינם ידועים. עם זאת, אדם יכול לפתח פוביה נחשים כתוצאה מחוויה שלילית עם נחשים. בנוסף אנשים יכולים לפתח את הפוביה גם כאשר הם נחשפים לתגובה שלילית של אדם אחר לנחשים ומפנימים אותה. 

מחקרים בדקו את התגובה של ילדים לפחדים נפוצים, המחברים סוקרים שתי דרכים דרכן הפוביה מתפתחת.
הדרך הראשונה מסתמכת בעיקר על מידע מילולי. אדם רוכש את הפחד באמצעות מדיה חברתית, אזהרות של הורים או מבוגרים בעלי סמכות נוספים כמו מורים וקרובי משפחה.

הדרך השנייה מסתמכת על למידה חברתית. אדם יכול לרכוש את הפחד דרך שמיעת חוויות של אנשים אחרים או דרך ראיית תגובתו  של בן משפחה למצב מפחיד. חוויה זו עלולה להשפיע במיוחד על למידה מוקדמת של פחד אצל ילדים צעירים. 

פוביות ספציפיות מופיעות בדרך כלל בשלב מוקדם בחיים ויכולות להימשך שנים או אפילו עשרות שנים. 

האם זה אבולוציוני ? 

ישנם מומחים שמאמינים שפוביה מנחשים מתפתחת כתוצאה מהתניה קלאסית עקב התנסויות מוקדמות ותיאור שלילי של נחשים בתרבות, בדת ובתקשורת. עם זאת, מומחים אחרים טוענים שפוביה מנחשים מבוססת על פחד אבולוציוני, ושבני האדם פיתחו מערכת אדפטיבית של תגובות פחד בגלל הסיכונים הגדולים במפגש עם נחשים. זהו עדיין נושא שנוי במחלוקת, ועדיין לא הגיעו להכרעה סופית. 

מאמר שפורסם בשנת 2020 מצביע על כך שלמרות שבני אדם אינם נולדים עם פחד מנחשים, לאנשים עשויה להיות נטייה ביולוגיות לקשר אנשים לפחד. 

מאמר שפורסם בשנת 2016 תומך בתיאוריה זו. תינוקות וילדים אינם מפחדים מנחשים. אך יש נטייה חזקה לבני אדם ללמוד לפחד מנחשים. במחקר הם הציגו לילדים תמונות וביקשו מהם לסווג כל תמונה כ"נחמדה" או "מרושעת". הילדים תייגו את כל התמונות של נחשים כ"רשעות", אם היו לנחשים ראש בצורת משולש.
החוקרים מעלים השערה, שלפיה פרימטים פיתחו סלידה מצורות משולשות כמו שיניים חדות, טפרים וקרניים, שכן הן יכולות להזיק. ואכן לנחשים ארסיים רבים יש ראשים בצורת משולש, דבר אשר מעלה את הפחד מהם. 

אבחון

איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכול לאבחן פוביה מנחשים על סמך התבחינים הבאים:

• פחד בולט מנחשים 

• הנחש כמעט תמיד גורם לפחד וחרדה 

• הפחד או החרדה עולים על האיום הממשי שהנחש מהווה 

• אדם נמנע באופן פעיל מנחשים, או שהוא סובל מפחד וחרדה בעת מפגש עם נחש 

• הפחד הינו מתמשך, ונמשך 6 חודשים לפחות 

• הפחד גורם למצוקה קשה ומשפיע על תחומים אחרים בחייו של האדם 

• הפרעות נפשיות נוספות אינן מסבירות את התסמינים 

המאבחן עשוי גם לבקש מהאדם למלא שאלון שנקרא Snake Questionnaire (שאלון SNAQ) המורכב מ- 30 שאלון ומטרתו היא לאבחן פוביה מנחשים. 

אפשרויות טיפול 

ישנן אפשרויות טיפול שונות לפוביה מנחשים. צעד ראשון והכרחי הוא להתייעץ על כך עם מטפל מוסמך. 

טיפול CBT

ישנן כמה טכניקות CBT שעוזרות בשינוי המחשבות של האדם.

בשיטה זו, אדם עשויות ללמוד לזהות קשרים בין התנהגותו, מחשבותיו ורגשותיו. למידה זו מאפשר ניהול של דפוסי חשיבה באמצעות שימוש במיומנויות מעשיות. 

מטפל CBT ייעזר במגוון שאלות סוקרטיות, למשל:

• תוכל לתאר לי מה יש בנחשים שגורם לך לפחד?

• איך הפחד שלך מנחשים משפיע על חיי היומיום?

• אילו מחשבות או תמונות ספציפיות עוברות לך בראש כשאתה חושב על נחשים?

• האם היה לך פעם מפגש שלילי עם נחש בעבר?

• האם יש מצבים בהם הפחד שלך מנחשים חזק יותר?

• האם אי פעם ניסית להתעמת עם הפחד שלך מנחשים בעבר? אם כן, איך זה נגמר?

• האם יש דברים שאתה נמנע לעשות בגלל הפחד שלך מנחשים?

• איך הגוף שלך מגיב פיזית כשאתה נתקל בנחש או אפילו כשאתה חושב על נחש?

• אתה יכול לחשוב על יתרונות כלשהם שיופיעו אם תתגבר על הפחד מנחשים?

• מה יידרש לדעתך כדי שתצליח להתגבר על הפחד מנחשים?

מחקרים בנושא בדקו את תגובותיהם של תלמידים למפגש עם זוחלים כחלק מטיול במסגרת בית הספר.

החוקרים עודדו את התלמידים לעסוק וללמוד על בעלי חיים. החוויה המעשית והשימוש ביומן המתאר את החוויות אפשרו לתלמידים לחשוב מחדש על עמדותיהם ותחושותיהם בנושא לזוחלים. 

מיינדפולנס 

מיינדפולנס יכול להיות מועיל בטיפול בחרדות ופוביות

טיפול בהיפנוזה 

למרות החוסר במחקרים שתומכים ביעילות הטיפול בהיפנוזה , שיטה זו נמצאה יעילה עבור אנשים מסוימים. 

תרופות 

תרופות עשויות לסייע להפחתת הפוביות בטווח הקצר, מה שיכול לגרום גם להפחתת החרדה. 

ניתן לשקול גם טיפול תרופתי, שכן תרופות יכולות לעזור להפחית את החרדה בטווח הקצר. 

רופאים יכולים לתת תרופות נוגדות דיכאון, תרופות הרגעה, חוסמי בטא (תרופות שמאיטות את קצב הלב ומפחיתות את הלחץ דם). 

קבוצות תמיכה לפוביות 

אדם יכול למצוא קבוצה המתמקדת בפוביה הספציפית שלו.

אגודת החרדה והדיכאון, מפרטת על קבוצות תמיכה קיימות.

בנוסף היא נותנת טיפים כיצד להקים קבוצת תמיכה חדשה. 

לסיכום, פוביה מנחשים היא פוביה נפוצה שבה האדם מתקשה לחשוב, לדבר או להיתקל בנחש.

הפחד יכול לגרום לשינוי שגרה, כמו פחד מלצאת החוצה מחשש שיתקל בנחש.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Dinh, H. T., Nishimaru, H., Le, Q. V., Matsumoto, J., Setogawa, T., Maior, R. S., Tomaz, C., Ono, T., & Nishijo, H. (2021). Preferential Neuronal Responses to Snakes in the Monkey Medial Prefrontal Cortex Support an Evolutionary Origin for Ophidiophobia. Frontiers in behavioral neuroscience, 15, 653250. https://doi.org/10.3389/fnbeh.2021.653250

Zsido AN, Arato N, Inhof O, Janszky J, Darnai G. Short versions of two specific phobia measures: The snake and the spider questionnaires. J Anxiety Disord. 2018 Mar;54:11-16. doi: 10.1016/j.janxdis.2017.12.002. Epub 2017 Dec 30. PMID: 29306023. 

האם הילד/ה שלך מתמודד/ת עם לחץ?

כהורה, אחד הדברים המאתגרים ביותר הוא כשהילד שלך חווה לחץ.

לעיתים ניתן לזהות מצבי לחץ אצל הילד; הוא יתנהג אחרת, יבכה יותר מהרגיל או שהאינסטינקטים ההוריים שלך יסמנו לך שמשהו "כבוי" אצלו. במצבים אחרים זה לא יהיה ברור, ואז אתם עלולים לחוש מבולבלים. אחרי הכל, לרוב הילדים אין את היכולת להתיישב ליד הוריהם ולספר להם שהם לחוצים. יתרה מכך, לחץ אצל ילדים לא תמיד מתבטא באותן הדרכים כפי שמתבטא אצל מבוגרים. 

אם שאלתם את עצמכם "האם הילד שלי מתמודד עם לחץ?" - אתם לא לבד.

בפסקאות הבאות נפרט כיצד מתבטא לחץ אצל ילדים: סימנים ותסמינים, גורמים ללחץ ודרכי התמודדות. 

תסמינים של לחץ אצל ילדים 

כולנו חווים לחץ בחיינו, אך כמבוגרים, בדרך כלל אנחנו יכולים לזהות שאנחנו מתוחים - להבחין במתח בגופנו, כאבי ראש, דפיקות לב מואצות ותחושות כלליות של אי שקט. בדיוק כמו מבוגרים, גם ילדים חווים לחץ בתגובה למצבים מורכבים בחייהם, אלך לרוב אין את המילים לבטא את מה שהם מרגישים, וייתכן שהם לא יוכלו לזהות שהתחושה שמדובר בלחץ. כהורים, חשוב שנלמד לזהות את הסימנים והתסמינים הללו בכדי שנוכל לעזור להם להתמודד.

תסמינים גופניים

• קשיים בשינה: למרות שהילד עייף, הוא עשוי להתקשות להירדם או לחילופין להישאר לישון יותר שעות. 

• שינויים בהרגלי האכילה: ייתכן שילדכם אוכלים פחות באופן ניכר, או שהם אוכלים הרבה יותר.

• ילדים שחווים לחץ נוטים יותר לסיוטים ולהרטבות לילה. 

• תלונות על כאבי ראש וכאבי בטן.

תסמינים התנהגותיים

• יתכן שילדכם לא יהיה מעוניין להשתתף בפעילויות שהוא בדרך כלל נהנה מהן.

• ילדים גדולים יותר עשויים להתקשות להשלים שיעורי בית כשהם לחוצים, או לסרב לעשות את מטלות הבית.

• רגרסיה להתנהגויות שאינן תואמות את גילו של הילד. בגילאים צעירים, עלולים להתעורר הרגלים חדשים כמו מציצת אצבע, חיטוט באף וכסיסת ציפורניים.

• התנהגות תוקפנית ואף בריונית.

• ירידה ניכרת בציונים וביכולות הלמידה.

תסמינים רגשיים

• תנודות מהירות במצב הרוח - משמחה לעצבים ולהיפך.

• ילדים גדולים יותר עשויים להיות כועסים ולהתווכח יותר. 

• ילדים לחוצים עשויים להיצמד יותר להוריהם ועלולים להרגיש שאינם מסוגלים לנסות דברים חדשים או להכיר אנשים חדשים.

• יתכן קושי לווסת את רגשותיהם.

• ילדכם עלול לחוות דאגה וחרדה בעוצמה מוגברת.

  
  
  
  
  

מה גורם ללחץ אצל ילדים?

אם ילדכם מפגין סימני מתח, תרצו לעשות כל שביכולתכם כדי לעזור לו להרגיש טוב יותר. אחד הדברים הראשונים והחשובים ביותר הוא לנסות להבין מדוע הוא חש לחץ - זהו הצעד הראשון לעזור לו להתמודד ולפתור את המצוקה.

כמה גורמים אפשריים ללחץ בילדים כוללים:

• חיי שגרה עמוסים מדי - יותר מדי פעילויות ומעט זמן למנוחה.

• לחץ לימודי או חברתי בבית הספר.

• קושי להיפרד מההורים (חרדת פרידה).

• לחץ כלכלי במשפחה או הורה שחווה לחץ בעבודה.

• דאגה לגבי בריאותו של אדם קרוב.

• גירושין או פרידת הורים.

• מוות של אדם קרוב. 

• מעבר לבית ספר חדש.

• חיים בבית או שכונה לא בטוחים.

• התבגרות ושינויים אחרים בגוף. 

• בעיות במעגלים החברתיים של הילד, כמו ויכוחים ולחץ חברתי. 

• בריונות.

• דאגה ופחד מאירועים מעוררי חרדה, למשל עקב הדרמה הלאומית שלנו במלחמת חרבות ברזל. מחקר שהובילה פרופ׳ דורית ארם שופך אור על הפסיכולוגיה של משפחות שפונו מבתיהן בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר. למרות האתגרים הכרוכים במעברים תכופים, תנאי מגורים צפופים בבית מלון, צמצום שעות העבודה וההכנסה ולחץ אצל ילדים, המחקר מצא כי התנהגויות הוריות חיוביות יכולות להגביר את הרווחה ההורית והכללית של משפחות אלו. המחקר בחן חמישה עקרונות של הורות טובה: שותפות, מנהיגות, התנהגות אוהבת, עידוד עצמאות וקביעת כללים. הורים שפעלו על פי התנהגויות אלו דיווחו על שביעות רצון והערכת אושר גבוהים יותר, בתפקיד ההורי ובכלל. שיתוף פעולה בין ההורים גם נקשר לרמות נמוכות יותר של לחץ אצל ילדים. 

רבים מגורמי הלחץ נובעים מחוויות שהילד חווה ישירות.

עם זאת, לילדים יש נטיה לספוג ולהיות מושפעים מלחץ של אנשים הסובבים אותם ובשל כך לחוש מתח.

בהתאם לכך, חשוב להיות מודעים ללחץ שאתם חווים כהורים, ולאופן בו הוא משפיע על הילד. 

איך להתמודד?

לחץ בחיים הוא דבר שכולנו חווים מדי פעם, כולל ילדים, עם זאת זה לא משהו צריך להילקח כמובן מאליו. במובנים מסוימים, לחץ יכול לעזור לילדים לגדול ולפתח חוסן. מצד שני, לחץ כרוני וממושך עלול לגרום לבעיות ממושכות בחיים.

מחקר בנושא שפורסם ב American Sociological Association  מצא שילדים שהוריהם התמודדו עם קשיים נפשיים היו מועדים יותר לחוות מצוקה כמבוגרים. רמת המצוקה בבגרות היתה תלויה במשך הזמן שהילדים נחשפו לגורם הלחץ של ההורים המתמודדים וגם בחומרת הקשיים הנפשיים של ההורים.

מחקרים אחרים, מצאו שילדים שחווים "לחץ רעיל" (לחץ שהוא ממושך, חמור ואינו מווסת על ידי הורה או דמות תומכת אחרת) עלול להיות בעל אפקט מתמשך על בריאותו הפיזית והנפשית של הילד בבגרותו.

כהורים יש לכם תפקיד חשוב באופן בו ילדכם מנהל את הלחץ שלו. פעמים רבות אין איך למנוע את הסיטואציה המלחיצה מראש, אך ניתן לעזור לילד להתמודד איתה, ללמוד ממנה ולצאת ממנה מחוזקים.

כמה רעיונות לדרכים בהן ניתן לעזור לילדכם להתמודד עם לחץ:

אפשרו להם מרחב בטוח ולא שיפוטי לשתף את תחושותיהם

הקשיבו להם בצורה טובה, תנו לילדכם לשתף את מה שמרגיש בלי לנסות להשתיק אותו לתקן אותו או לשנות את התחושות.

ילדים צעירים לעיתים יצטרכו עזרה בשיום התחושות והבנה של הדרכים בהם לחץ משפיע על גופם

הגדירו עם הילד שגרת יום מבחינת ארוחות ושעות שינה. שגרה יכולה להוות גורם מרגיע בזמני לחץ

וודאו שהילד שלכם ישן מספיק, מבלה בפעילויות בחוץ וניזון מארוחות בריאות

הקציבו זמן ביום בו תוכלו לתת לילד את מלוא תשומת הלב שלכם בין אם דרך משחק, שיחה או הקשבה לרגשותיהם

הכינו את ילדכם מראש לסיטואציות מלחיצות, עזרו לו להבין למה עליו לצפות וענו על שאלותיו

אם מדובר בילד בוגר יותר, עודדו אותו לכתוב את תחושותיו או לנהל יומן

הכניסו מדיטציה ומיינדפולנס לשגרת היום של הילד שלכם; ישנן אפליקציות מדיטציה רבות המיועדות לילדים.

מתי לחפש עזרה מקצועית?

לפעמים קשה להתמודד לבד, ורמות הלחץ של הילד מגיעות לנקודה שהם צריכים איש מקצוע שיעזור להם לעבור את התקופה. סימנים שיכולים להעיד שילדכם זקוק לטיפול הם:

ילדכם החל להתרחק ממכם או מחבריו

בנוסף למתח, ילדכם חווה גם תסמינים של חרדה או דיכאון

ילדכם מתקשה לשלוט בכעס שלו

ילדכם מתקשה לתפקד בבית הספר או בסיטואציות חברתיות.

הורים לעיתים יחפשו עזרה מקצועית לעצמם, כאשר הם מתקשים לעזור לילדיהם. חוסר היכולת לעזור לילד שלך עלול להוביל מתח ודאגה. לכן תמיכה חיצונית תוכל לעזור לכם סביב התקופה הקשה שהילד עובר.

ישנם תסמיני לחץ אצל ילדים שהם מובנים מאליהם, אך במרבית הזמן יהיה קשה להבחין האם הילד שלכם חווה לחץ. אם אתם מכירים את התסמינים ללחץ בקרב ילדכם, אך אתם עדיין לא בטוחים שזה אכן מה שהוא חווה, כדאי להתייעץ עם רופא הילדים שלכם בנושא. 

יש ילדים שאצלם לא מדובר רק בלחץ, אלא גם בהתמודדות עם קשיי למידה, ADHD, או קשיים נפשיים אחרים שמובילים לסימפטומים של לחץ. לחצים חמודים כמו מוות של אדם קרוב, גירושים או בריונות בבית הספר, לעיתים יצרכו עזרה נוספת של גורם מקצועי.

השורה התחתונה היא שאתם לא צריכים להתמודד עם זה לבדכם, יש עזרה בחוץ עבורכם ועבור ילדכם. 

גילט טריפ (Guilt Trip), או הטלת אשמה, הוא מניפולציה פסיכולוגית בה אדם אחד מנסה לשנות את התנהגותו של אדם אדם אחר, באמצעות אשמה או אחריות. 

אשמה היא מניע עוצמתי למדי בהתנהגות אנושית.

לעתים קרובות היא מציקה ולא נעימה, אבל יש לה תפקיד חשוב באתיקה ומוסר בין בני אדם.

כשאנשים חווים אשמה, הם יכולים לתקן את טעויותיהם ולהימנע מחזרה על אותן שגיאות בעתיד.

אלא שאנשים יכולים להשתמש באשמה ככלי להשיג מה שהם אוצים מהאחר, דרך שינוי האופן בו הוא חושב, מרגיש או מתנהג.

אם מישהו גרם לך פעם להרגיש רע לגבי משהו שעשיתם (או לא עשיתם) והשתמש בתחושה הזו כדי שתעשו משהו בשבילו – חוויתם גילט טריפ.

גילט טריפינג הוא אחיין צעיר של של גזלייטינג, דרך התעללות שמיושמת באמצעות הכחשת המציאות של אדם כדי לגרום לו לפקפק בעצמו.

בניגוד לגזלייטינג, הטלת אשמה היא ״רק״ ניסיון לגרום למישהו להרגיש אשם על התנהגותו.

סימנים

גילט טריפ יכול להיות מכוון או לא מכוון, ויש סיכוי שגם אתם עשיתם גילט טריפ לאחרים בעבר. לפעמים ההתנהגות הזו קלה לזיהוי, אבל היא יכולה גם להיות מעודנת יותר וקשה להבחנה.

כמה סימני מפתח לכך שמישהו עושה לכם גילט טריפ:

• הזכרת טעויות שעשיתם בעבר.

• אחסון ושליפה תכופה של מחוות שעשו עבורכם בעבר, בעיקר כאשר בולטות בהן הקרבה, ויתור עצמי למען האחר והתמסרות שאין עמה ציפייה לתמורה.

• הפגנת כעס לצד הכחשה שקיימת בעיה.

• רמיזה או אמירה על כך שאתם נוקטים אוזלת יד מכוונת.

• סירוב לדבר או נקיטה בטיפול בשתיקה.

• הבהרה דרך שפת הגוף, קול או הבעת פנים שקיימת הסתייגות לגבי ההתנהגות.

• העברת מסר של זכאות (Entitlement) פסיכולוגית.

• התנהגות פאסיבית-אגרסיבית.

• הערות סרקסטיות ומיקרו-אגרסיות.

חשוב לציין כי דפוס תקשורת מעוות זה יכול להופיע בכל קשר, אם כי סביר שתפקוד מערכות יחסים שמתאפיינות בתלות הדדית רגשית -  רומנטיות, משפחתיות, הוריות ומקצועיות.

סוגים של גילט טריפ

הפעלת גילט טריפינג יכולה להישען על הנחות קיימות, כאלה שהאחר כבר מרגיש אשם בגללן.

אבל לא חייבים רקע,  אפשר פשוט לייצר מציאות כזו. 

גילט טריפ יכול לבוא בווריאציות מגוונות.

אפשר לומר שהאסטרטגיה הנבחרת תלויה במטרה הסופית שהיא תכלית ההתנהגות.

כמה מהמטרות האפשריות של גילט טריפ כוללות:

• השגת משהו ממישהו  – המטרה העיקרית היא בד״כ לתרום לכך שאדם יעשה משהו שבאופן רגיל ימנע מלעשותו.

• הימנעות מקונפליקט – שימוש בגילט טריפ כדי להימנע מלפתוח ישירות סוגיה קונפליקטואלית. הדבר מאפשר לאדם להשיג  את מבוקשו בלי קונפרונטציה. 

• מוסרנות וצדקנות – גילט טריפ לא קשור בכהוא זה לערכים או למוסר, אבל כן נעשה שימוש  בסופר אגו, המצפון והמחויבות האנושית של האדם המתופעל. 

• סחיטת רגש חיובי – גילט טריפ הוא קורבני מטבעו. מצב קורבני נתפס לעיתים כערובה שמבטיחה אמפתיה, התנצלות, ויתור או הזנה נרקיסיסטית בקשר מתעלל. 

גילט טריפינג בהורות

ילדים יעשו הכל כדי שלא יאונה דבר להורים שלהם.

בהתחלה זה דחף הישרדותי, בהמשך היא מתגלמת לתלות שמתפתחת עם הזמן לאהבה, כבוד וחמלה.

הורה יכול/ה להשיג המון - כמעט כל דבר - אם הוא מעורר בילד תחושה שמעשיו פוגעניים והרסניים.

לא תמיד הורים מעוררים אשמה בכוונה, אבל חשוב להיות ערים לכוח הפסיכולוגי העצום הנתון בידי ההורה.

תנאי בסיסי לאהבה הורית כלפי ילד הוא לא לעשות בכוח הזה שימוש לרעה.

ההשפעות של גילט טריפ

גרימה לרגשות אשם כדי לשנות התנהגות של אדם יכולה להיות בעלת השלכות רבות.

בין אם האשמה נגרמת במכוון ובין אם לא, היא מונעת תקשורת וחיבור בריאים.

כמה מההשפעות המידיות ביותר של צורה זו של מניפולציה, טפלול פסיכולוגי סמוי, כוללות:

נזק למערכות יחסים

גילט טריפ יכול לגבות מחיר ממערכות יחסים קרובות.

יצירת רגשות אשם עשויה להצליח לגרום לפרטנר לבצע את מבוקשו של הצד המתמרן, אבל יש לכך מחיר, והדבר יכול לפגום באמון ולגרום לאחר להבין שעליו להיות דרוך מול מניפולטיביות בקשר.

אשמה כרונית מובילה גם לרגשות בושה וזו יכולה לפגוע בדימוי העצמי.

טינה

גילט טריפ  בונה כעס, ובצדק. 

אשמה היא רגש שיש חשוב שמה שעומד מאחוריו בד״כ זה התחשבות בזולת.

אם את/ה חי עם בנאדם שמפעיל אצלך פעם אחר פעם טריפ אשמה שכזה, הגיוני שתרגיש מתסוכל, מרומה וכעוס.

תגובתיות

חשוב לציין כי ״שתילת אשמה״ היא טכניקת שכנוע מוכרת.

רמות נמוכות של אשמה נוטות לספק לאנשים מוטיבציה לפעול לפי המסר שמועבר, אבל לעתים קרובות רמות גבוהות של אשמה נכשלות כי הן מעוררות קונטרה, תגובה הפוכה.  

אדם במצב של תגובתיות יתנהג בצורה שמטרתה להשיב לעצמו את החופש, או לפחות תחושה של חופש.

אחת הדרכים היא לעשות בדיוק ההיפך ממה שמנסים לגרום לו לעשות.

פגיעה באיכות החיים

תחושות מופרזות של אשמה קשורות לעצב, חרטה, דאגה, מתח בשרירים וקשיי שינה.

היא קשורה גם למצבים נפשיים, כולל חרדה, דיכאון והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD). 

זאת ועוד, סוג זה של מניפולציה סמויה עלול לתרום לפיתוח תסביך אשמה, בעיקר אצל ילדים, שמתבטא באמונה שהולכת אתו לאורך החיים כאילו הוא עצמו רע מיסודו.

איך להתמודד נכון עם גילט טריפ?

יש כמה טקטיקות שיכולות לעזור להתמודד עם גילט טריפ, הנה כמה מהן:

• להכיר בבקשה – תנו למבקש לדעת שאתם מבינים את חשיבות הדבר עבורו והגיבו באמפתיה. הראו לו שאתם מבינים שמענה לצרכיו עשוי לעזור לו להרגיש טוב יותר ושאתם לא מתעלמים מכך.

• לשתף ברגשות– הסבירו לפרטנר שאתם מבינים שהוא מנסה לגרום לכם להרגיש אשמים כדי שתיענו לבקשתו. הסבירו לו איך סוג זה של מניפולציה גורם לכם להרגיש, שהדבר יכול להוביל לטינה ושסוגים ישירים יותר של תקשורת יהיו אפקטיביים יותר.

• להציב גבולות - גבולות עוזרים לעמת את האחר מול מניפולציה לא ראויה. גם אם בסופו של דבר מחליטים להיענות, חשוב להסביר שהציפייה להבא היא לדפוק בדלת ולא להיכנס דרך החלון...

דברים אחרים שתוכלו לעשות הם להגן על ההערכה העצמית שלכם ובמידת הצורך להתרחק.

סביר יותר שתיפלו לגילט טריפ אם מראש יש לכם הערכה עצמית ירודה.

מצאו אסטרטגיות לבניית ערככם העצמי.

אם מישהו מנסה לתמרן אתכם לחוש אשמה, הפחיתו את התקשורת איתו ובמצבים מסוימים אפילו שקלו לסיים את מערכת היחסים.

מי שמנסה לתמרן אתכם שוב ושוב ולעורר רגשות רעילים של בושה או אשמה אינו ראוי לאהבתכם. 

פנייה לעזרה מקצועית

אם אתם חווים רגשות אשם או תסמינים קשורים כמו חרדה, מתח או דיכאון, דברו אתנו על אופציות לטיפול פסיכותרפי, לסיוע בניהול תסמינים ולשיפור איכות החיים.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי,  למשל, תעבדו עם המטפל/ת  על הפחתת תחושות אשם לא מותאמות, ע״י זיהוי מחשבות שליליות ועיוותי חשיבה שעלולים לתרום לתחושות של אשמה.

המטפל גם יעזור ללמוד איך לזהות סימנים של גילט טריפ ולתרגל אסרטיביות במטרה לחתוך את המניפולציה הרגשית הזו מוקדם.

לבסוף, חשוב תמיד לזכור שיש פה עניין של שיקול דעת.

לפעמים ה״טריפר״ מבקש לעצמו מקום בקשר, אישור, תיקוף והקשבה.

אם יש אהבה, חשוב למצוא את המקום המבוקש ןלפרגן אותו. במקביל, הכרחי לסמן בבהירות שהטלת אשמה אינה אדרך לגיטימית.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Brooks R. Guilt trip. Occup Health Saf. 2001 Oct;70(10):22. PMID: 11692562.

Johnson SH. The guilt trip: when parents blame themselves--or others. J Pract Nurs. 1981 Jan;31(1):25-8, 41. PMID: 6904503.

לפי NAMI, יותר ממיליון אמריקאים מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית. 

SAMHSA מציגה נתונים לפיהם 21-59% מאותם מתמודדדים יפתחו לאורך החיים גם הפרעת התמכרות.

הפרעה דו-קוטבית היא בעיה נפשית המתבטאת בשינויים קיצוניים במצב הרוח.

אדם המתמודד עם הפרעה דו-קוטבית מצוי בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעת התמכרות לחומרים.

לפי נתונים אפידמיולוגיים עכשוויים, למעלה ממחצית מהמתמודדים/ות עם הפרעה דו-קוטבית (56%) נושאים עמם היסטוריה של שימוש בסמים, כאשר 44%  פיתחו גם תלות באלכוהול. 

נדבר פה על תחלואה כפולה בין השתיים האלה, מצב בו הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות מתקיימות במקביל.

איך התמכרויות והפרעה ביפולרית פוגשות זו את זו?

מחקר עדכני מצא כי הפרעת התמכרות לאלכוהול (AUD) שכיחה ביותר בקרב מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות.

עם זאת, אצל ביפולריים קיימת גם נטיה לשימוש תדיר בסמים, כמו ניקוטין, קנאביס או קוקאין.

פשוט יותר לאבחן הפרעת התמכרות מאשר לאבחן הפרעה דו קוטבית.

אנשים שחוו אפיזודות מאניות או היפומאניות, עוד לפני ההתמכרות, נוטים יותר לזהות שקיימת בעיה נפשית בסיסית. עם זאת, כאשר ההפרעה מתפתחת כתוצאה מהתמכרות, קשה יותר לדעת. 

 חוקרים עדיין לא הבינו עד הסוף את היחסים בין הפרעה דו-קוטבית ל-הפרעת התמכרות, אבל ידוע על כמה כיוונים שיכולים להסביר את הקומורבידיות הגבוהה: 

טיפול עצמי

בניסיון לווסת את השינויים במצב הרוח ובאנרגיה, מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית עשויים להשתמש לרעה בסמים או באלכוהול. 

למשל, אדם עם מצב זה עשוי להשתמש בקנאביס להפחתת תחושות מאניות או לקחת קוקאין כדי להרגיש מלא אנרגיה במהלך תקופות דיכאוניות. הדבר יכול להוביל אותו להישען על סמים כדי להרגיש ״נורמלי״.

הבדלים במבנה המוח

מחקר מעניין בדק את הקשר בין אנומליה מוחית אצל מתמודדים עם הפרעה דו-קוטבית ואצל מכורים (Lippard, et al, 2017). הם גילו כי הבדלים מבניים בקליפת המוח הפרה-פרונטלית עשויים להיות אחראים הן להפרעה דו-קוטבית והן להפרעת התמכרות.

מעניין שהאזור הזה במוח חיוני לכמה תפקודים:

• קשב.

• שליטה בדחפים.

• זיכרון.

• גמישות קוגניטיבית (היכולת לסגל את ההתנהגות לסביבה הנוכחית).

גנטיקה

גם הפרעה דו-קוטבית וגם הפרעת התמכרות נוטות להיות בין-דוריות, מה שמוביל את החוקרים לשער כי בבסיס שתיהן עומדים גורמים גנטיים דומים.

מחקר שהתחקה אחר הכיוון הזה מצא שקיימת היתכנות למשתנים גנטיים משותפים להפרעה דו-קוטבית ולהפרעת התמכרות ( Reginsson et al, 2017), אבל צריך ללבדוק את זה יותר לעומק.

האם תרופות להפרעה דו-קוטבית ממכרות?

תרופות מאזנות מצב רוח

כשלעצמן, תרופות להפרעה דו-קוטבית אינן ממכרות, אבל יכולה להיגרם פה השפעה עקיפה:

אם אדם מפסיק לקחת אותן, קיימת סכנה להישנות ההפרעה, כלומר שהסימפטומים הדיכאוניים ו/או המאניים יחזרו. 

בנזודיאזפינים

לפעמים אנשים משתמשים בבנזודיאזפינים ובתרופות מקבוצה Z לטיפול בסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית. 

בנזודיאזפינים הן תרופות נוגדות חרדה, שיכולה להיות סימפטום של הפרעה דו-קוטבית, בעוד שתרופות מקבוצה Z מטפלות באינסומניה, שיכולה להופיע כחלק מהעוררות האינטנסיבית של אפיזודה מאנית.

הבנזודיאזפינים מצלצלים מוכר, רושמים את התרופות הללו יותר מדי::

• קסנקס (אלפראזולאם).

• אסיוואל / דיאז / ואליום (דיאזפאם).

• לוריוון / אטיבן  (לוראזפאם).

• דורמיקום (מידאזולאם).

בנזודיאזפינים הם ממכרים ביותר, וחברות תרופות שיווקו תרופות מקבוצת Z כאלטרנטיבה לא ממכרת.

אבל מחקרים עדכניים מעידים כי גם לתרופות מקבוצת Z יש פוטנציאל לניצול לרעה ולפיתוח תלות. 

מחקר מהשנים האחרונות מצביע על כך שגם לבנזודיאזפינים וגם לתרופות מקבוצת Z יש סיכונים בשימוש לטווח ארוך בקרב אנשים עם הפרעה דו-קוטבית.

 פירוש הדבר הוא שמי שיש לו הפרעה דו-קוטבית צריך להגביל את השימוש בתרופות אלה.

תרופות מקבוצה Z כוללות:

• נוקטורנו (זופיקלון).

• סונאטה (זלפלון).

• סטילנוקס (זולפידם).

איך מטפלים בהתמכרות אצל אדם שסובל גם מהפרעה דו-קוטבית?

הפרעה דו קוטבית היא גורם סיכון להתמכרויות לחומרים ולהתנהגויות מתמכרות. 

בעוד שהימצאות של הפרעת התמכרות והפרעה דו-קוטבית ביחד מקשה על הטיפול, חיפוש מוקדם אחר טיפול יכול להועיל. 

נראה שהדרך המתאימה ביותר לטיפול באנשים עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות היא טיפול מותאם אישית (Preuss et al, 2021)..

בחירת האמצעים הטיפוליים תתבסס על הערכת הנתונים האינדיבידואליים של המטופל.

חוקרים מציעים כי שימוש בליתיום ואלפרואט לטיפול באדם עם הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות לקנאביס או התמכרות לקוקאין.

מדענים מצאו גם שהתרופה סיטיכולין יכולה להפחית שימוש בקוקאין אצל אנשים עם הפרעה דו-קוטבית, אך השפעות הטיפול עשויות לפחות עם הזמן. 

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכולוגי, או פסיכוסוציאלי, יכול לסייע לטפל בבעיות נפשיות שמתקיימות במקביל להפרעת התמכרות,.

למשל, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא אמצעי פסיכותרפי בו ניתן לסייע לסובלים מהתמכרות והפרעה דו-קוטבית.

טיפול CBT ממוקד במחשבות וברגשות עמם מתמודדים אנשים במצבים אלו.

על ידי בחינת המחשבות והרגשות המובילות להתנהגויות מאניות ודיכאוניות, אנשים מכורים עם הפרעה דו קוטבית יכולים להבין טוב יותר את התנהגותם.

הטיפול גם מכין אותם לעליות והמורדות במצב הרוח, כדי שיוכלו לנהל את התנהגותם ביעילות רבה יותר. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מניעה

אדם עשוי להיות מסוגל להפחית את הסיכויים לפתח הפרעת התמכרות לצד הפרעה דו-קוטבית ע״י מעקב טיפולי שוטף.

איזון היא מילת המפתח בהפרעה ביפולרית.

ניקיון היא מילת המפתח בהפרעת התמכרות.

נטילת תרופות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית לפי הנחיות איש מקצוע מתחומי הבריאות יכולה לעזור להשיג איזון ביוכימי ולשמור על ויסות ושליטה.

הדבר עשוי גם לסייע להפחית את הצורך בטיפול עצמי עם סמים ואלכוהול. אם אדם יודע שקיימת אצלו נטייה להתמכרות, חשוב שישמור על עצמו ויימנע ככל הניתן מפיתויים, למשל לא להיכנס לברים, או לבחור להסתובב עם אנשים שאינם משתמשים. 

פרוגנוזה

הפרעה דו-קוטבית והפרעת התמכרות זה לצד זה הוא מצב שעשוי להיות קשה.

אבל אם נצמדים לתכנית טיפול, המטופל יכול לסייע לניהול הסימפטומים.

אנשים שלוקים בשתי ההפרעות ביחד עשויים להיות בעלי נטייה גבוהה יותר למעידה בחזרה, כך שחשוב לעקוב אחר תכנית הטיפול.

 אם יש לו קושי להיצמד לטיפול, חשוב ששמטופל ישתף את הפסיכיאטר המטפל.

אם אתה סבור שלהתמכרות שלך יש גם היבטים נפשיים לא אופייניים חשוב לפנות לאיש/ת מקצוע לאבחון אפשרי של אבחנה כפולה.

מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות

הכירו את המטפלים בהתמכרויות התנהגותיות במכון טמיר

מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר

עמיר פירני

MSW

מכון טמיר תל אביב

אבי יקיר

MSW

מכון טמיר תל אביב

איילת בורוכוב

MSW

מכון טמיר תל אביב

הילה בוצ׳ן

MSW

מכון טמיר נתניה

מרגנית כרמי מדינה

MSW

מכון טמיר כפר סבא

יעל אלמוג

MSW

מכון טמיר יהוד

איילת כהן-תדהר

MSW

מכון טמיר הרצליה

מאיה בלום

MSW

מכון טמיר באר שבע

צביקה סטולר

MSW

מכון טמיר חיפה

שירה לבנת בן זאב

MSW

מכון טמיר גבעתיים

ד״ר נועם זילברמן

Phd

מכון טמיר תל אביב

דניאל זיסלמן

MSW

מכון טמיר כפר סבא

גליה כץ

MSW

מכון טמיר באר יעקב

ולדי פירר

MSW

מכון טמיר גני תקוה

דלית גטניו

MSW

מכון טמיר רחובות

בתאל חוסלקר

MSW

מכון טמיר תל אביב

אוריין גלעדי

MSW

מכון טמיר באר יעקב

דרור זבולון

MSW

מכון טמיר ראשון לציון

כרמי לחיאני דואק

MSW

מכון טמיר תל אביב

נועה לאור מצליח

MSW

מכון טמיר חדרה

נועם סלפטר

MA

מכון טמיר תל אביב

מירב דנקונה

MA

מכון טמיר תל אביב

אייל גינזבורג

MSW

מכון טמיר תל אביב

ד״ר אודי דוד

MSW

תל אביב

הגר ילוז

MSW

תל אביב

אילנה קאופמן כהן

MSW

מכון טמיר נתניה

לורה בורס-אזולאי

MSW

תל אביב

נורית אלנהורן

MSW

מכון טמיר באר שבע

עינת סוקול

MSW

מכון טמיר רחובות

דנה בלקינד

MSW

מכון טמיר פרדס חנה

ד״ר אהרון שבי

MSW

מכון טמיר גדרה

אורן שפר

MA

מכון טמיר תל אביב

שיחת ייעוץ בזום פגישה בתל אביב

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Reginsson GW, Ingason A, Euesden J, Bjornsdottir G, Olafsson S, Sigurdsson E, Oskarsson H, Tyrfingsson T, Runarsdottir V, Hansdottir I, Steinberg S, Stefansson H, Gudbjartsson DF, Thorgeirsson TE, Stefansson K. Polygenic risk scores for schizophrenia and bipolar disorder associate with addiction. Addict Biol. 2018 Jan;23(1):485-492. doi: 10.1111/adb.12496. Epub 2017 Feb 23. PMID: 28231610; PMCID: PMC5811785.

Lippard, E. T., Mazure, C. M., Johnston, J. A., Spencer, L., Weathers, J., Pittman, B., Wang, F., & Blumberg, H. P. (2017). Brain circuitry associated with the development of substance use in bipolar disorder and preliminary evidence for sexual dimorphism in adolescents. Journal of neuroscience research, 95(1-2), 777–791. https://doi.org/10.1002/jnr.23901

Preuss, U.W.; Schaefer, M.; Born, C.; Grunze, H. Bipolar Disorder and Comorbid Use of Illicit Substances. Medicina 2021, 57, 1256. https://doi.org/10.3390/medicina57111256

Wingård L, Taipale H, Reutfors J, Westerlund A, Bodén R, Tiihonen J, Tanskanen A, Andersen M. Initiation and long-term use of benzodiazepines and Z-drugs in bipolar disorder. Bipolar Disord. 2018 Nov;20(7):634-646. doi: 10.1111/bdi.12626. Epub 2018 Feb 16. PMID: 29450954.

מהי צמיחה פוסט טראומטית?

צמיחה פוסט-טראומטית (PTG) היא תופעה פסיכולוגית לפיה מתמודדים עם מצוקה פסיכולוגית בעקבות טראומה יכולים לצפות לעתים דווקא לצמיחה חיובית בעקבותיה. 

התאוריה פותחה ע״י הפסיכולוגים ריצ׳רד טדסקי ולורנס קלהון במהלך שנות ה-90 והיא גורסת כי לאחר שחוו אירוע טראומטי, אנשים מדווחים על שלוש דרכים עיקריות בהן השתפר התפקוד הפסיכולוגי שלהם:

1. מערכות יחסים משופרות בדרך כלשהי. לדוגמה, אנשים מתארים שהם באים להעריך יותר את החברים והמשפחה שלהם, מרגישים תחושת חמלה מוגברת כלפי אחרים וכמיהה למערכות יחסים אינטימיות יותר.

2. אנשים משנים את השקפותיהם על עצמם. למשל, התפתחות בחוכמה, כוח אישי והכרת תודה, אולי יחד עם קבלה גדולה יותר של הפגיעות והמגבלות שלהם.

3. אנשים מתארים שינויים בפילוסופיית החיים שלהם. למשל, למצוא הערכה רעננה לכל יום חדש ולהעריך מחדש את ההבנה שלהם לגבי מה שחשוב באמת בחיים, להיות פחות חומרני ויותר מסוגל לחיות בהווה.

מחקרים שפורסמו מאז המשגת המונח אוששו זה אחר זה את קיומה של צמיחה פוסט טראומטית בקרב שורדי משברים טראומטיים מגוונים.

למשל, PTG בעקבות גירושים, שכול ואובדן, התמודדות עם סרטן, התעללות מינית והגירה בעת מלחמה.

הערכות מצביעות על כך ש-30-70% מכלל השורדים של אירועים טראומטיים ידווחו על שינויים חיוביים כאלה ואחרים בחייהם (Linley & Joseph, 2004).

שאלון PTGI

כדי להעריך אם ועד כמה אדם משיג צמיחה אחרי טראומה, פסיכולוגים משתמשים במדדים שונים של דיווח עצמי.

כדי למדוד צמיחה פוסט-טראומטית, טדסקי וקלהון ביקשו ממשתתפי במחקר שערכו לדווח על הרגשתם בהווה בחמישה תחומים, ולהשוותם להרגשה המקבילה טרם הטראומה:

אחד מאלה, שאלון צמיחה פוסט-טראומטית (PTGI), פותח ע״י טדסקי וקלהון (Journal of Traumatic Stress, 1996) ומחפש אחר תגובות חיוביות ב-5 תחומים:

• הערכה לחיים.

• מערכות יחסים עם אחרים.

• אפשרויות חדשות בחיים.

• חוזקות אישיות.

• שינוי רוחני.

הסולם עבר שינוי שהרחיב את סולם ״השינוי הרוחני״,בעיקר כדי לשקף הבדלים בין-תרבותיים בתפיסת רוחניות.

"הצמיחה הפוסט טראומטית שלי" -

סיפור אמיתי:

מהם הגורמים שתורמים לצמיחה פוסט טראומטית?  

ישנם גורמים שנמצאו מקדמים בצמיחה פוסט-טראומטית (Henson et al, 2021).

להלן המרכזיים בהם:

• שיתוף ברגשות שליליים.

• יכולת לעיבוד קוגניטיבי של מחשבות חזרתיות ורומינציות. ככל שהמתמודד חושב יותר על האירוע, כך גובר הסיכוי שיוכל לראות שינוי חיובי בעקבותיו. בהתחלה, המחשבות הללו עשויות להיות חודרניות ולא רצויות אולם עם הזמן החשיבה הופכת להיות מבוקרת ורפלקטיבית יותר. 

• אסטרטגיות התמודדות חיוביות (למשל, היכולת לעשות הערכה מחודשת לאירוע מלחיץ כך שניתן יהיה לזהות אותו גם כבעל ערך.

• תכונות אישיות ספציפיות, כמו נעימות (agreeableness).

• הבנת מקור הטראומה כשילוב בין כמה גורמים.

• תפיסה של האירוע הטראומטי כחלק מרכזי ואינטגרלי מהחיים.

• יכולת גבוהה להתאוששות מנטלית.

• פעולות המקדמות צמיחה.

גורמים נוספים נמצאו כמתווכים ולא כמשפיעים ישירים על התופעה הם יכולת לחפש תמיכה חברתית, זמינות מעגלי תמיכה בינאישיים, אופטימיות ועוד.

האם צמיחה פוסט-טראומטית יכולה לעבור בגנטיקה? 

ל-PTG יכול להיות גם בסיס גנטי, אבל החוקרים רק מתחילים לבדוק זאת. 

אחד הקשיים במחקרי גנים עבור PTG הוא המורכבות האופרציונלית של המושג. 

למשל, מה שמנבא PTG זה סטרס ודיספונקציה פסיכולוגיים, אבל גם תכונות אישיות חיוביות, כמו נטיה לאופטימיות ואוריינטציה חיובית לעתיד, מאפיינים שאמורים לכאורה להיות עם בסיס גנטי שונה, אפילו הפוך. 

למשל, במחקר שבחן מידע שנאסף בעבר אצל יותר מ-200 ניצולי ההוריקן קטרינה העלה כי וריאנטים בגן RGS2  באינטראקציה משמעותית עם רמות של חשיפה להוריקן, כמנבא ל-PTG אצל השורדים (Dun et al, 2014)

הגן RGS2 נקשר להפרעות הקשורות לפחד, כמו PTSD, הפרעת פאניקה וחרדה.

החוקרים מסייגים -  חשוב לנהוג במידה של זהירות בפרשנות התוצאות, שכן בינתיים לא נערכה רפליקציה מתקפת.

ביקורת על צמיחה פוסט טראומטית

מרבית המחקרים שבחנו את התופעה של צמיחה פוסט-טראומטית פשוט שאלו מטופלים האם הם סבורים שעברו שינוי חיובי.

זה בעייתי.

כלומר, איש אינו מטיל ספק בכך שחלק מהמתמודדים עם פסיכוטראומה חווים טרנספורמציה חיובית לאחריה, אולם יתכן שבעיות ומגבלות מחקריות הובילו אותנו להערכה מופרזת באשר לסיכוי שזה יקרה.

למעשה, קיימים מעט מדי מחקרים קליניים שהעריכו מתמודדים עם טראומה לפני ואחרי התרחשותה (pre-post(- שתי מדידות נפרדות שההשוואה ביניהן תוכל להעיד על שינויים נפשיים לכיוון זה או אחר.

האם צמיחה פוסט-טראומטית היא תופעה אמיתית?

מחקר לא קונפורמי בחן בדיוק את השאלה הזאת וממצאיו עולים בקנה אחד עם הרעיון שצמיחה פוסט-טראומטית היא בעיקר אשליה הנובעת מהערכה חיובית מחודשת של הטראומה לעומת המצב הקודם בחיים (Owenz, M., & Fowers, 2019).

נכון, המחקר נערך על מדגם חלקי של צעירים שהתמודדו עם פרידה רומנטית, אבל המסקנות בהחלט מעוררות עניין וספק שמזמינים העמקה עתידית בחקר התופעה. 

מילה על צמיחה פוסט-טראומטית בשנות הקורונה

ככלל, מחקרים רבים מעידים על ירידה בשביעות הרצון בעיצומה של המגיפה, בהשוואה לשנים לפניה. 

פגיעה זו ניכרת בעבודה, בזמן הפנוי, בכושר, בבריאות הנפשית ובעניינים כלכליים.

כאשר בחנו קיום של אלמנטים טובים בתוך הרע, נמצא קשר בין PTG, לבין התמודדות, הכרת תודה ובריאות נפשית. היתרונות השכיחים ביותר של המשבר כללו זמן ממושך יותר עם משפחה וחברים, קצב חיים מואט והקפדה גבוהה יותר על הבריאות הגופנית (Kowalski et al, 2021).

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

18 בדצמבר 2023

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

כהן, מ. (2010). מהצמדות לחוויה הטראומטית לצמיחה פוסט-טראומטית: דיון בדוגמאות קליניות. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id

סדן, ע. (2012). מעבר לטראומה והחלמה. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2714

Dunn EC, Solovieff N, Lowe SR, Gallagher PJ, Chaponis J, Rosand J, Koenen KC, Waters MC, Rhodes JE, Smoller JW. Interaction between genetic variants and exposure to Hurricane Katrina on post-traumatic stress and post-traumatic growth: a prospective analysis of low income adults. J Affect Disord. 2014 Jan;152-154:243-9. doi: 10.1016/j.jad.2013.09.018. Epub 2013 Oct 1. PMID: 24161451; PMCID: PMC3873605.

Charlotte Henson, Didier Truchot, Amy Canevello (2021). What promotes post traumatic growth? A systematic review. European Journal of Trauma & Dissociation, Volume 5, Issue 4, https://doi.org/10.1016/j.ejtd.2020.100195

Kowalski, R. M., Carroll, H., & Britt, J. (2021). Finding the silver lining in the COVID-19 crisis. Journal of Health Psychology. https://doi.org/10.1177/1359105321999088

Linley, P.A. & Joseph, S. (2004). Positive change processes following trauma and adversity: A review of the empirical literature. Journal of Traumatic Stress, 17, 11–22.

Owenz, M., & Fowers, B. J. (2019). Perceived post-traumatic growth may not reflect actual positive change: A short-term prospective study of relationship dissolution. Journal of Social and Personal Relationships, 36(10), 3098–3116. https://doi.org/10.1177/0265407518811662

Tedeschi RG, Calhoun LG. The posttraumatic growth inventory: measuring the positive legacy of trauma. J Trauma Stress. 1996;9:455–71