מה ההבדלים בין התמודדות עם PTSD לעומת BPD?

בורדרליין

והפרעת PTSD -

אבחנה מבדלת

מומחים רבים מתחום בריאות הנפש טוענים כיום כי מרבית המקרים של הפרעת אישיות גבולית הם בעצם ביטוי של פוסט-טראומה מורכבת. 

הנה:

דיון מקצועי ער מתחולל בסוגיה זו, ונכתוב עליה בנפרד, אולם ראשית נסתכל על הדומה והשונה בין התסמינים והמאפיינים של תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לבין התסמינים והמאפיינים שנובעים מהפרעת אישיות גבולית (BPD).

להלן כמה הבדלים וקווי דימיון בין שתי ההפרעות הללו, ששתיהןן נחשבות עדיין להפרעיות פסיכיאטריות כרוניות, שלא ניתן לרפא באופן מלא:

תנודתיות במצב הרוח

מה דומה?

לעין לא מאומנת, תגובת PTSD יכולה להיראות ממש כמו התקף חרדה, תגובה פיזיולוגית מופרזת שמייצרת דרמטיות מיותרת. כאשר אדם שמתמודדה הפרעת אישיות גבולית חווה איום בנטישה, דימיוני או מציאותי, תגובתו יכולה להיראות דומה למדי להתקף החרדה הגועש. העליות והמורדות הרגעיים הללו מזוהים לעיתים קרובות כתנודות במצב הרוח, לביליות נפשית שמאפיינית מצבים נפשיים רבים (כמו הפרעה ביפולרית, למשל) כשלמעשה הסיבות לתנודתיות יכולות להיות ממקורות פנימיים שונים לחלוטין. אבל בנראות - שתי התגובות החזקות נחוות מבפנים (תסמינים) ונראות מבחוץ (סימנים)- ולכן עלולות להתיפס כהפרעה אחת.

מה שונה?

המציאות היא שאדם שמתמודד עם תגובה לטראומה PTSD י״מתאפס״ די מהר וחוזר לבייסליין הרגשי, על ידי מודעות לסביבתו הנוכחית, יציאה החוצה או האזנה לקול מרגיע שמזכיר לו שהוא נמצא במקום בטוח.

בבורדרליין, לעומת זאת, אף אחת מהדרכים הללו לא תורמת להרגעה מהירה, ויישומן עלול אפילו להעצים את החוויה המשברית. מה שהמתמודד עם הפרעת אישיות גבולית צריך כדי להירגע זה בעיקר תיקוף (ולידציה) שמגיע מבחוץ, או תיקוף עצמי שנרכש לרוב בטיפול מקצועי.

מחקרים מלמדים משך הזמן שנדרש כדי לחזור לויסות רגשי בסיסי אצל מתמודדים עם BPD ארוך מאופן משמעותימכל הפרעה אחרת, ובוודאי ביחס לנורמה 

היסטוריה של טראומה קודמת

מה דומה?

תיקון עדכני במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5) מאפשר אבחנת PTSD גם במקרים של התעללות חוזרת ונשנית, להבדיל ממקרה אחד. למשל, ילד שהיה ננעל בארון כעונש עשוי לחוות תגובת PTSD במעלית כמבוגר, וללא טיפול ההתעללות תמשיך להשפיע עליו כמבוגר. באותו אופן, אדם עם BPD עשוי להרגיש טראומת עבר מתמשכת כאילו היא עדיין נוכחת, משום שהוא מודע לתחושותיו באופן אקוטי. וחירומי.

מה שונה?

כאשר הטראומה של אדם עם PTSD מטופלת מקצועית, התגובה הרגשית עדיין קיימת, אך הופכת להיות מינימלית ועדינה. לעומת זאת, אדם עם BPD אינו יכול ״להתגרש״ מרגשותיו, גם לא מהחיוביים שבהם, אפילו זמן רב אחרי שטראומה חלפה וטופלה. הזיכרון הרגשי שלו מביא את עברו אל תוך ההווה, כאילו הדבר קרה עכשיו.

ניכור ועוינות

מה דומה?

לא אלה ולא אלה רוצים להפגין ניכור ועוינות כלפי אחרים, אך למרבה הצער הלוקים בשתי ההפרעות חווים זאת. במקום לנסות להבין את המצב ולחתור ביעילות לקראת פתרון, הסביבה נוטה להגיב בהתרחקות והמנעות מאנשים עם עם PTSD ו-BPD או אפילו  לברוח מהם. התרחקות כזאת רק מעצימה את חרדת המתמודדים ומחזקת את החוויה הגרועה שהם חווים. התגובה הלא מתקפת של הסביבה גורמת למתמודד לשלם מחיר כפול - גם יציאה מאיזון וזעם כלפי החאר, וגם דחיה של האחר בעקבות תגובתו הנרתעת. 

מה שונה?

מלבד בהקשר ספציפי של טריגרים שהמעוררים את תסמיני ההפרעה, הלוקים ב-PTSD אינם נוטים לתגובתיות התנהגותית מוגזמות, אך כאשר יש להם טריגרים רבים, תגובות כאלה עלולות להיראות תכופות מאוד. ואולם ברגע שהטריגרים מזוהים ומעובדים, התגובות מרוסנות בהמירה. 

מנגד, אצל אדם עם BPD הטריגרים האינטנסיביים יותר הם דווקא תחושות פנימיות או פחדים קודמים שמתעוררים לחיים, ולא חוויות ארעיות שמקורן בומצבים חיצוניים. אנשים עם BPD יכולים להרגיש טוב יותר לאחר שהם לומדים לנהל ולווסת את עוצמת רגשותיהם.

הפרעות אישיות מול טראומה ב ICD-11

עד לאחרונה עולם הפסיכיאטריה הבחין בין הפרעות אישיות כך שנתן בהן שמות וקיבץ אותן לאשכולות (קלאסטרים).

נראה ש-ICD-11 שינתה את הגישה - במקום סוגים, היא מתמקדת ברמת החומרה של הפרעת האישיות.

השינוי הזה יצר שאלה חדשה:

האם הפרעת אישיות, כפי שהיא מוגדרת היום, אינה דומה מדי להפרעה אחרת שנקראת הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD)? 

שתי ההפרעות האלו כוללות קשיים בתפיסה העצמית ובמערכות יחסים ושתיהן קשורות פעמים רבות לטראומה.

צוות חוקרים ניסה לבדוק אם ניתן להבדיל ביניהן, ואם גורמי סיכון שונים (כמו סוג הטראומה) מובילים לכל אחת מהן.

מטרת המחקר

למחקר היו שתי מטרות עיקריות:

• לבדוק אם שאלון האבחון החדש להפרעות אישיות (PDS-ICD-11) הוא כלי אמין ומדויק, במיוחד בקרב אוכלוסייה ייחודית: גברים ישראלים המטופלים במרכזים למניעת אלימות במשפחה.

• לבדוק האם סוגים שונים של טראומה (בילדות או לאחרונה) וסגנונות התקשרות שונים (חרדתי או נמנע) קשורים באופן שונה להפרעת אישיות לעומת הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת.

החוקרים אספו נתונים מ-116 גברים ישראלים המטופלים ב-18 מרכזים למניעת אלימות במשפחה. המשתתפים ענו על שאלונים שבדקו חשיפה לאירועים טראומטיים, תסמינים של הפרעת אישיות (לפי הכלי החדש) ותסמינים של פוסט-טראומה מורכבת.

מה היו התוצאות המרכזיות? 

ניתן להבדיל בין ההפרעות:

המחקר אישר שכלי האבחון החדש להפרעת אישיות אכן מודד משהו שונה ונפרד מהפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD).

קיימים גורמי סיכון משותפים:

חשיפה לטראומה מרובה בילדות וסגנון התקשרות חרד (צורך מוגבר בקרבה ופחד מנטישה) נמצאו קשורים גם להפרעת אישיות, גם לתסמיני פוסט-טראומה "רגילים" וגם לתסמינים של פוסט-טראומה מורכבת. כלומר, אלו גורמי סיכון כלליים לשלושת המצבים.

גורמי סיכון ייחודיים:

חשיפה לטראומה לאחרונה וסגנון התקשרות נמנע (נטייה להימנע מקרבה רגשית) היו קשורים אך ורק לתסמינים של פוסט-טראומה מורכבת, ולא להפרעת אישיות או פוסט-טראומה רגילה.

מה כל זה אומר?

המחקר מראה שגם אם יש דמיון בין הפרעת אישיות לפוסט-טראומה מורכבת (במיוחד בקשיים בתחום העצמי והבינאישי),

אלו אכן שתי אבחנות נפרדות.

הנקודה החשובה ביותר היא שניתן להבדיל ביניהן על סמך גורמי הסיכון: 

בעוד שטראומת ילדות היא גורם סיכון משותף לשתיהן, טראומה מהזמן האחרון וסגנון התקשרות נמנע "מכוונים" יותר להתפתחות של פוסט-טראומה מורכבת. ממצא זה עוזר לאנשי מקצוע להבין טוב יותר את מקור הבעיות של המטופל ולהתאים לו טיפול מדויק יותר.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Gilbar, O. (2025). Personality disorder severity–ICD-11 scale and CPTSD ICD-11 scale: Examining possible psychometric properties and diagnostic concept overlap. European Journal of Psychotraumatology, 16(1), 2541472. https://doi.org/10.1080/20008066.2025.2541472