מכון טמיר לפסיכותרפיה
האם התמכרות היא עניין אישיותי?
נוח לחשוב על פרסונה ג׳אנקית אבל זה יותר מורכב כנראה:
תפיסת ההתמכרות כחלק אינהרנטי מהאישיות עלולה להוביל אנשים להאשים את עצמם בכך או להאמין שמדובר בחלק אינהרנטי ממי שהם.
גם החברה, כמובן, מצליפה ב״בעלי האישיות הבעייתית״ בדרכיה המקוריות.
בעייתי, אבל עדיין, נראה שישנן תכונות שקשורות בהתמכרות יותר מאחרות.
לפני כן חשוב לזכור:
כל מי שסובל מהתמכרות או חושש שהוא מכור יכול לדבר עם מטפל מומחה בהתמכרויות.
איש מקצוע מוסמך יוכל להעריך מתמודד עם התמכרות, ולכן חשוב לחפש יעוץ, עם תמיכה פרטנית וקבוצתית, ולזכור כי החלמה מהתמכרות היא אפשרית.
הקונספט של אישיויות מתמכרות מגיע מהרעיון שיש אנשים שמפתחים התמכרויות בגלל היבטי אופי כאלה ואחרים.
בראיית עולם כזו אנשים עם אישיות מתמכרת הם מטבעם בעלי סבירות גבוהה יותר להתמכר משאר האוכלוסייה.
למשל, מחקר מ-2018 מצא שאימפולסיביות היא תכונה נפוצה בקרב מתבגרים (בנים) עם התמכרויות (Thomsen et al, 2018).
זה לא אומר שיש להם אישיות מתמכרת, אבל תומך ברעיון שתכונות מסוימות מגבירות את הסיכון להתנסות בשימוש בחומר ממכר.
ישנן עדויות לכך שבעלי סגנון התקשרות לא בטוחה מצויים בסיכון גבוה יותר להתמכרויות לחומרים כמו גם להתמכרויות התנהגותיות (כמו הימורים, התמכרות למין והתמכרות לטכנולוגיה).
יש הטוענים כי ההתמודדות של אנשים עם התקשרות לא בטוחה מול אתגרים ביצירה ובשימור מערכות יחסים, מביאה אותם להשתמש בחומרים כסוג של טיפול תרופתי עצמי שנועד להקל על כאב, להתמודד עם סטרס, לווסת רגשות או לשמש תחליף למערכת יחסים קרובה.
אישיות התמכרותית - מיתוס מול מציאות
הקונספט של אישיות מתמכרת שנוי במחלוקת.
רוב המומחים להתמכרויות לא מקבלים אותו ורבים טוענים שקיומו מזיק.
גריפית'ס (2017), למשל, טוען שהרעיון של אישיות ממכרת אינו נתמך בראיות אמפיריות ולכן אפשר להתייחס אליו כמיתוס ולא כעובדה מדעית.
יש משתנים אישיותיים שיכולים להשפיע על הסיכון לפתח התנהגויות ממכרות,,ובהן נוירוטיות ומצפוניות, חיפוש אחר ריגושים, נון-קונפורמיזם וסובלנות כלפי התנהגות הסוטה מוסכמות חברתיות. יחד עם זאת, לא קיים פרופיל אישיות ספציפי שמנבא התמכרות באופן עקבי.
עוד טיעון ספקני לגבי קיומה של אישיות ממכרת הוא שתיאור דפוס אישיותי של מכורים מתבסס רק על תצפיות. מה שרואים בהן זה שיש אנשים מסוימים שמפגינים התנהגויות דומות בהתמכרויות שונות, או שהם מחליפים התמכרות אחת באחרת. התצפיות הללו מעידות אולי על דפוסי התמכרות שחוזרים על עצמם אבל היא לא ממשיגה דפוס אישיות פסיכולוגי. אפשר למשל להסביר את הדפוסים ההתמכרותיים כביטוי של גורמים פסיכולוגיים או סביבתיים רחבים יותר.
עוד ביקורת היא היעדר הגדרה אופרציונלית ברורה. נכון להיום אין בספרות המחקרית הגדרה אחידה, מה שמוסיף קושי על הבנת המושג. המבנה התיאורטי העמום של "אישיות התמכרותית" משמש לעתים קרובות כדי לתאר בצורה מעורפלת את האישיות של אדם אחרי שפיתח התמכרות, במקום לזהות תכונות שיוצרות אצלו מלכתחילה נטייה מוגברת להתמכר.
בקיצור, המבקרים טוענים שתכונות אישיות יכולות למלא תפקיד חשוב בהבנת התמכרות, אבל התפיסה לגבי קיומה של אישיות מתמכרת ייחודית שיכולה לחזות סיכון מוגבר להתמכרות אינה מבוססת.
נראה שהכי נכון להבין את מקורות ההתמכרות דרך נקודת ראות ביו-פסיכו-סוציאלית, כזו שלוקחת בחשבון מגוון גורמים אינדיבידואליים וסביבתיים.
מבט רחב כזה עדיף על הניסיון להרכיב פסיפס אישיותי חמקמק שמתאמץ להסביר מועדות להתנהגויות ממכרות דרך ״פגמי אופי״.
רוב המומחים תופסים התמכרות כמחלה, לרבות ה-CDC האמריקאי (המרכזים לבקרת מחלת ומניעתן) ואין אבחנה קלינית פורמלית של ״אישיות מתמכרת״
למשל, המכון הלאומי האמריקאי על התמכרות לסמים (NIDA) מגדיר התמכרות כהפרעה כרונית חוזרת, כלומר היא יכולה ללכת ולחזור לסירוגין על פני תקופות ארוכות.
מהצד, הדבר עשוי להיראות כמו הדרדרות שמתרחשת בגלל אישיות של אדם, כשלמעשה זה פשוט חלק מהמחלה.
למרות שארגוני הבריאות אינם תומכים ברעיון האישיויות המתמכרות, יש כמה ראיות לכך שתכונות מסוימות עשויות להגביר את הסיכוי להתמכרות. נוסף לאותו מחקר שקשר בין אימפולסיביות להתמכרות,
בפועל, זוהי מחלה מורכבת ורבת פנים הקשורה לגורמים רבים.
גורמי סיכון הקשורים בהתמכרות
אין גורם אחד שיכול לנבא אם אדם יפתח התמכרות, אבל יש שילוב של גורמים שמעלים את הסיכון לכך, בהם:
אפיגנטיקה
חקר ההשפעה הסביבתית על גנים. מדענים מעריכים שאפיגנטיקה עשויה לקבוע 40-60% מהסיכון של אדם להתמכר.
סביבה
חיים עם הורה/מטפל שמשתמש בסמים או בעל גישות חיוביות כלפי שימוש לרעה בחומרים הם גורם שנקשר לגישות והתנהגויות דומות בקרב בני נוער. באופן דומה, לחץ מקבוצת השווים יכול להשפיע על מתבגרים להתנסות בחומרים ממכרים.
דיסלוקציה חברתית
הפסיכולוג ברוס אלכסנדר הציע לפני כ-40 שנה נקודת מבט מרעננת על טבעה הפסיכולוגי של ההתמכרות.
הניסוי המפורסם שלו זכה לכינוי "פארק החולדות":
חולדות שהוחזקו לבדן בכלוב עם גישה לסמים התמכרו לחומרים ואף צרכו אותם עד שמתו. לעומת זאת, חולדות שהוחזקו בסביבה חברתית עשירה עם גישה זהה לסמים נמנעו לרוב משימוש ולא התמכרו.
ניתן להסיק מכך שיצורים חברתיים (בין אם חולדות ובין אם בני אדם) נוטים לפתח תלות פחותה בחומרים ממכרים כאשר הם מרגישים חלק מסביבה עשירה ומספקת חברתית. ההתמכרות אינה תוצר בלעדי של ׳אישיות בעייתית׳, אלא תגובה למצוקה נפשית וחברתית עמוקה וגורם מרכזי להתמכרות הוא חוויה של דיסלוקציה - נתק וניכור של האדם מסביבתו הטבעית.
במצב של דיסלוקציה, המשיך אלכסנדר, ההתמכרות מהווה ניסיון נואש למצוא הקלה על כאב פנימי בלתי נסבל. ניתן לראות את ההתמכרות כמנגנון הסתגלות יצירתי, גם אם מאוד הרסני, שתכליתו לשכך את כאב הבדידות, חוסר המשמעות והניכור כלפי העצמי.
גישתו של אלכסנדר כלפי המכור היא בראש ובראשונה אמפתית. היא רואה בהתמכרות תופעה חברתית, שבני אדם - רובם ככולם - אחראים לה.
את המכורים היא כאנשים שלא מצאו אסטרטגיה יעילה יותר לחיבור, קשר ומגע הכרחיים.
על פי המודל הסוציולוגי של אלכסנדר, בתנאים של דיסלוקציה מובנית, הסיכון להתמכרויות יגבר אצל כולנו - שכן ההתמכרות מבטאת ניסיון לא יעיל לווסת מצוקה רגשית וקיומית כדי למצוא מזור לכאב.
לפיכך, התמודדות יעילה עם התמכרות מחייבת, בראש ובראשונה, חמלה כלפי מכורים. לצדה נדרשת חשיבה ביקורתית נוקבת לגבי המציאות החברתית בה אנו חיים, ובפרט על פיתוח אופנים בהם ניתן לספק לכל אחד ואחת תנאים אלמנטריים לחיבור חברתי והשתייכות.
שימוש מגיל צעיר
שימוש מוקדם בחומרים ממכרים יכול להשפיע על התפתחות המוח, מה שמעלה את הסבירות להתמכר לחומרים במהלך החיים.
זאת ועוד, מחקר שפורסם לאחרונה מספק עדות לכך שההשפעות הסובייקטיביות של שימוש ראשון באלכוהול ובקנאביס עשויות להשתנות מאוד בין אנשים ועשויות להעיד על בעיות עתידיות של שימוש בסמים.
שימוש בתרופות מרשם
יש אנשים שמפתחים התמכרויות לחומרים לאחר שנטלו אותם מסיבה רפואית. למשל, רופא יכול לרשום משכך כאבים, שהינו חומר ממכר מאוד אפילו אחרי שימוש קצר ויכול לגרום לתלות גופנית בו.
מתח וטראומה
טראומה פסיכולוגית היא פצע נפשי שיכול להתרחש כתוצאה מאירוע מלחיץ ביותר, לרבות הזנחה או התעללות בילדות, בריונות, תקיפה, פשע או השפלה.
כל אירוע מלחיץ או טראומטי עלול לגרום לאדם להתמכר בניסיון להתמודד עם הזיכרונות והתחושות הקשורים אליו.
מלבד כל אלה, חוסר שוויון משחק גם הוא תפקיד בהתמכרויות. חיים בקהילה עם רמות גבוהות של עוני הוא גורם סיכון להתמכרות, כתוצאה מחוסר גישה לחינוך, לעבודה ולטיפול רפואי.
גזענות ואפליה
במאמר נוקב טוענות פנטאה פרמנד ועמיתיה מ-NYU כי בבסיס תופעת ההתמכרות בקרב מיעוטים גזעיים בארה"ב ישנן 3 סיבות עיקריות:
הטיות גזעניות מוסדיות, עמוקות ומושרשות, שמעצבות את חיי כל האמריקאים.
השפעת גורמי הלחץ הקשורים לגזענות על התפקוד הביו-פסיכו-חברתי של אנשים שאינם לבנים.
הטיות מודעות ובלתי מודעות שמשפיעות על ההתנהגות כלפי אנשים לא לבנים, כולל בקרב אנשי מקצוע ברפואה ופסיכולוגיה.
המאמר מדגיש את תפקידה של מערכת אכיפת החוק, אשר מאז שנות ה-70 הגדילה דרמטית את שיעורי המאסר עקב העלייה בתגובה פלילית לשימוש לרעה בסמים, מה שפגע באופן לא פרופורציונלי באוכלוסיות שחורות ולטיניות.
התמכרות יכולה לנבוע מדיכוי על רקע גזעי במגוון קבוצות מוחלשות, למשל, דחיית להט״בים ע״י משפחותיהם ואחרים מהווה אף היא גורם סיכון לשימוש בחומרים בקרב בני נוער.
נטייה להתמכרות
ניתן לזהות אדם מכור לחומר או לפעילות מתמכרת בכמה סימנים:
הוא נוהג בכפייתיות כשהמטרה היא בריחה והקהיה רגשית.
הוא ממקד הרבה מזמנו הפנוי ואף מזהותו בהתנהגות הממכרת.
הוא מתחיל להסתיר,למדר ולפצל בין החיים הנורמטיביים לחייו כמכור.
מרגיש צורך להגביר בקביעות את מינון החומר כדי להשיג את ההשפעה המקורית.
החומר מקוטלג תודעתית כצורך השרדותי - לצד שינה, אוכל ושתייה. כאשר השימוש מזוהה כדחף קיומי (באופן מודע או לא), המכור מוכן לשאת מגוון השלכות שליליות ״כדי לשרוד״. אלה כוללים למשל חוסר אמינות במערכות יחסים, הזנחת אחרים (גם ילדים) ופיטורים.
המשתמש עסוק בפעילות מסוכנת, כמו נהיגה בשכרות.
הוא חווה תסמיני גמילה כאשר הוא מחליט להפסיק (או נאלץ).
מי שמודאג מכך שיש לו נטייה להתמכרות או שיפתח אותה בעתיד עשוי להרגיש כך בשל חרדה, היסטוריה משפחתית, מידע שקרא אונליין או שימוש קודם בחומרים.
אבל חשוב לזכור שהתמכרות היא לא גזירת גורל.
האינדיקטור היחיד לכך שאדם נוטה להתמכרות היא ההתנהגות שלו וההשפעה של הדבר על חייו.
התמכרות מגיעה בצורות רבות -
אפשר להתמכר לחומרים כמו אלכוהול, ניקוטין, סמי שעשועים ותרופות מרשם, או להתנהגויות כמו הימורים, שופינג ומין.
ואולם, יש התנהגויות שאנשים ימצאו קושי להפסיק אותן אך הן אינן תוצאה של התמכרות. התנהגויות כאלה עשויות להיות כפייתיות.
פרה-התמכרות
אם אנחנו מתייחסים לאישיות מתמכרת, הרי שניתן לדון גם במצב של קדם-התמכרות (Preaddiction).
כמו כל הפרעה אחרת, ניתן לראות בהתמכרות ספקטרום שלם של הפרעות שימוש בחומרים (McLellan et al, 2022).
בנוסף, המעבר משימוש בחומר ממכר לפיתוח הפרעה Full blown הוא בדרך כלל איטי, משתנה ומתמשך.
הבעיה היא שהתמכרות עונה להגדרות האיבחוניות של ה-DSM רק בחלוף שנים של שימוש שניתן לזהות ולנהל הרבה לפני כן.
האפשרות של המשגת מצב סאב-קליני להפרעת שימוש בחומרים יכולה לעשות שינוי.
בדומה לרעיון דומה שיושם בשנות ה-2000 לגבי סוכרת, הגדרת מצב פרה-התמכרותי עשויה לאפשר זיהוי, מיפוי, הערכה ובעיקר מניעה ראשונית שתצמצם את ההסתברות לכרוניקה של הפרעה נפשית קשה המלווה במחיר סביבתי גבוה מאוד.
התמכרות מול כפייתיות
יש אנשים שמשתמשים במונחים ״אישיות מתמכרת״ ו״אישיות קומפולסיבית״ כביטויים נרדפים או משלימים, אבל אף אחד מהם אינו אבחנה רפואית.
קומפולסיות, או התנהגות כפייתית, הן התנהגויות רפטטיביות או טקסיות שאדם מבצע כדי לנהל חרדה.
למשל, אדם שיש לו מחשבות עקשניות לגבי פולש עשוי לנעול את דלתות ביתו באופן קומפולסיבי מספר מסוים של פעמים כדי לוודא את בטחונו. דבר זה הוא מאפיין של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).
בעיות נפשיות אחרות שיכולות לגרום לקומפולסיות הן הפרעת חיטוט בעור, טריכוטילומניה (הפרעת מריטת שיער) ואימון גופני קומפולסיבית, שאינה נחשבת לאבחנה רשמית אבל רבים חווים אותה.
התמכרות וקומפולסיות עשויות להיראות דומות למתבונן מהצד, אבל בעוד שלרוב התמכרות מספקת סוג של גמול, כמו זרם של עונג או בריחה זמנית, קומפולסיות מבוצעות כדי להקל על פחד.
אנשים יכולים לסבול מהפרעה קומפולסיבית ומהתמכרות בעת ובעונה אחת.
חשוב לדעת שבשתיהן חשוב וניתן לטפל.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
פגישה טלפונית קצרה
עם מתאמת טיפול -
להרשמה (ללא עלות)
עם ראש המכון -
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
שיחת הכוונה לטיפול ומטפל
עם מתאמת בכירה -
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
עדכון אחרון:
10 במאי 2024
נכתב ע״י מומחי מכון טמיר
מקורות:
Alexander, B. K., Beyerstein, B. L., Hadaway, P. F., & Coambs, R. B. (1981). Effect of early and later colony housing on oral ingestion of morphine in rats. Pharmacology, Biochemistry, and Behavior, 15(4), 571–576. https://doi.org/10.1016/0091-3057(81)90211-2
Amodeo, M. (2015). The addictive personality. Substance Use & Misuse, 50(8-9), 1031-1036.
Crane, M. (2023, January 11). What are the traits of an addictive personality? American Addiction Centers. https://americanaddictioncenters.org/the-addiction-cycle/traits-of-an-addictive-personality
Estévez, A., Macía, L., Momeñe, J., & Etxaburu, N. (2022). Attachment and behavioral addictions. In V. B. Patel & V. R. Preedy (Eds.), Handbook of Substance Misuse and Addictions (pp. xx-xx). Springer, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-030-67928-6_7-1
Estévez, A., Macía, L., Momeñe, J., & Etxaburu, N. (2022). Attachment and behavioral addictions. In V. B. Patel & V. R. Preedy (Eds.), Handbook of substance misuse and addictions (pp. 1-1). Springer, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-030-67928-6_7-1
Farahmand, P., Arshed, A., & Bradley, M. V. (2020). Systemic racism and substance use disorders. Psychiatric Annals, 50(11), 494-498.
Griffiths, M. D. (2017). The myth of ‘addictive personality’. Global Journal of Addiction & Rehabilitation Medicine, 3(2), 555610. https://doi.org/10.19080/GJARM.2017.03.555610
McLellan, A. T., Koob, G. F., & Volkow, N. D. (2022). Preaddiction—A missing concept for treating substance use disorders. JAMA Psychiatry. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2022.1652
Rømer Thomsen, K., Callesen, M. B., Hesse, M., Kvamme, T. L., Pedersen, M. M., Pedersen, M. U., & Voon, V. (2018). Impulsivity traits and addiction-related behaviors in youth. Journal of Behavioral Addictions, 7(2), 317-330. https://doi.org/10.1556/2006.7.2018.22
Varshneya, N. B., Dunn, K. E., Grubb, C. J., Okobi, S. I., Huhn, A. S., & Bergeria, C. L. (2023). Can initial experiences with drugs predict future drug abuse risks? Experimental and Clinical Psychopharmacology, 31(1), 186–193. https://doi.org/10.1037/pha0000559