טיפול רגשי לנוער ובוגרים צעירים על הרצף האוטיסטי

עם העלייה בזיהוי ואבחון של אוטיזם והמחסור במטפלים המוכשרים לעבוד עם אוכלוסייה זו, חשוב להמשיך לחקור ולהתפתח מקצועית על מנת להיות מענה ראוי.

נדון בחישחוש, חרדה ואובדנות, ובשיטות כמו CBT, פסיכואדוקציה ותיאוריית זהות חברתית, וניתן המלצות למטפלים בתחילת דרכם.

עבור מטפלים בתחילת דרכם, בין אם הם מתחילים בקליניקה פרטית או בשירות הציבורי, כניסה לעולם הטיפולי יכול להיות מציף ומרגש גם יחד. אחרי סיום הלימודים, רבים מוצאים את עצמם במצב ביניים בין החיים הסטודנטיאליים לחיים המקצועיים. פיתוח ביטחון עצמי בתחילת הדרך לצד צירוף מטופלים יכול להיות מאתגר, בעיקר כשהמטופלים מגיעים עם התמודדויות מורכבות יותר מאלו שהוצגו בלימודים. מטופלים על הרצף האוטיסטי הם תת-אוכלוסייה ספציפית עבורה מעל לחצי מנותני טיפול בבריאות הנפש לא קיבלו הכשרה ייעודית (Williams & Haranin, 2016). בפרט, צעירים (בגיל 14-22) המאובחנים בASD מציבים סט אתגרים ייחודי שעשויים להרתיע גם מטפלים מנוסים מאוד.

נתונים עדכניים יחסית מראים שאחד מ59 ילדים בארצות הברית אובחנו ב-ASD לפני גיל 8, עלייה משיעור של אחד מ68 ב2012 (Baio et al., 2018). קבוצה זו תהפוך בקרוב לנוער ובוגרים צעירים. בשני העשורים האחרונים, המודעות לאוטיזם והייצוג לאבחנה זו עלו, אך המחקר שעוזר לילדים אוטיסטים לעבור בהצלחה לשלב הבגרות הצעירה עדיין לוקה בחסר  (Hendricks & Wehman, 2009). ASD נחשבת אבחנה לכל החיים, והעלייה בשיעור של נוער ומבוגרים המאובחנים בה נמצאת בעלייה. בעיות רגשיות ונפשיות שמתחילות בילדות לרוב ממשיכות גם בגיל הנעורים (Simonoff et al., 2013), ויש שגורסים שבעיות אלה מחמירות בגיל הנעורים בשל קשיים מול נורמות חברתיות, חרדה ודיכאון. שיעור האובדנות בגיל הנעורים נמצא גבוה יותר במאובחנים עם ASD מאשר בבני גילם הנוירוטיפיקליים (Cassidy et al., 2014), אך טרם נמצא הסבר לתופעה זו (Richa et al., 2014). בנוסף, משוער ש50,000 בני נוער עם ASD מאבדים שירותים שהמסגרות החינוכיות שלהם מציעות בשל הגבלת גיל של מענים אלה (Baio et al., 2014). לכן, נוער ובוגרים צעירים המאובחנים באוטיזם ככל הנראה יזדקקו לטיפול בקהילה, כמו טיפול פרטני על מנת למלא את החלל. בשל כך, אנשי מקצועות הטיפול צריכים להיות מודעים לצרכים הספציפיים של אוכלוסייה זו.

לחצי מאנשי מקצועות הטיפול אין בכלל או שיש להם מעט הכשרה בטיפול באוכלוסייה אוטיסטית, ומספר זה מצטמצם עוד יותר בקרב המדריכים שלהם (Williams & Haranin, 2016). לכן מטפלים סובלים מחוסר ביטחון וכן ממחסור בתמיכה מקצועים כשהם נתקלים באוכלוסייה זו בתחילת דרכם המקצועית. בנוסף לכך, למעל 70% מהמאובחנים בASD יש בעיות נפשיות אחרות במקביל (Joshi et al., 2010), מה שמצביע על צורך משמעותי בטיפול בקהילה. על אף שיש דחיפה לטיפול מבוסס אמפירית, בפרט בתחום הרצף האוטיסטי, רוב המחקר מתמקד בגילאים צעירים יותר (Wright et al., 2013). המחסור בטיפול מבוסס מחקר לנוער וצעירים על הרצף האוטיסטי, בשילוב עם השונות הגדולה של כישורים ויכולות שיש לאוכלוסייה זו, יש צורך בגישה תרפויטית מבוססת עדויות. טיפול זה מתבסס על הספרות המדעית והרפואית בתחום ומשלב אותו עם משתנים קונטקסטואליים שרלוונטיים לחיי המטופל. בגישה זו, על מטפלים לעשות שימוש בידע המחקרי הקיים על הקשיים שמציג המטופל על מנת לייצר תכנית טיפולית שמתאימה למאפיינים האינדיבידואליים שלו.

מהלך הטיפול בנוער ובוגרים צעירים עם ASD

מהלך הטיפול באנשים עם תכונות שמאפיינות את הרצף האוטיסטי דורש כלים ספציפי שלא תמיד נלמדים בהכשרות הקליניות. מלבד השימוש בכלים טיפוליים סטנדרטיים כמו הפגנת אמפתיה, הקשבה פעילה, שאלות פתוחות ועוד, לנוער וצעירים אוטיסטים יש צרכים נוספים שצריכים לקבל מענה בחדר הטיפול. למשל, הם לא תמיד יצליחו לעקוב אחרי דימויים, אנלוגיות ומטאפורות שלעתים משמשות כלי טיפולי. בנוסף, בשל הקושי בהבנת ניואנסים חברתיים, למטופל על הרצף לא תמיד יהיו את הכלים להסביר שהם לא הבינו שאלה, או לתקן חוסר הבנה מצד המטפל. שימוש בדוגמאות קונקרטיות מחיי המטופל יקטין את הסיכויים לחוסר הבנה. חשוב לציין שהקושי של המטופל להגיב כראוי לשאלות של המטפל לא בהכרח נובעת מהאוטיזם כמו שהיא נובעת מיכולתו של המטפל לשאול את השאלות בצורה המותאמת אליו. מטפלים צריכים לוודא עם מטופליהם, ואם זה מתאים אז גם עם משפחת המטופל, איך הם מרגישים לגבי התהליך שהם עוברים בטיפול.

על אף שה-DSM V איחד את הצורות השונות של אוטיזם לאבחנה אחת (UCD-10, F84.0), יהיו עדיין מטופלים שיזדהו עם תגיות כמו אוטיזם בתפקוד גבוה, אספרגר, ואבחנות אחרות על הרצף. מאחר ויש ספקטרום רחב של ביטויים לאוטיזם, חשוב יותר שמטפלים יתמקדו ביכולות, בחוזקות, ובצרכים של המטופלים, ולא באבחנה ספציפית. זה יהפוך את השימוש בספרות המחקרית ליעד אפשרי יותר עבור המטפל, מאחר והמיקוד יהיה בחיפוש טיפולים העונים על צורך ספציפי - חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, וכו'.

הצבת מטרות

בעבודה עם נוער ובוגרים צעירים, חשוב שפיתוח מטרות הטיפול ייעשה בזיקה ליכולות והיעדים שלהם, ובשיתוף מלא. מטופלים עם ASD לרוב נתמכים בהורים ומורים, ולכן שילוב של גורמים אלה בתהליך קביעת המטרות עשוי להיות משמעותי להשגתן. מטרות ספציפיות לגילאים אלה עשויים להתייחס להיגיינה, קשרים חברתיים, וכישורי חיים עצמאיים. בשל העובדה שגברים מאובחנים בASD פי ארבע מנשים (Baio et al., 2018), על המטפל להכיר ולחקור את הצורות בהן אתגרים אלה מתבטאים אצל נערים עם ASD.

שילוב המשפחה בטיפול

הקשיים הרגשיים והנפשיים שעשויים להתווסף לASD בגיל ההתבגרות מעלים את רמת הלחץ של ההורים (Kerns et al., 2015). זה מאתגר מאוד לעזור להורים ולסועדים של המטופל להחליט מה רמת העצמאות והחופש הנכונה לשלב ההתפתחותי בו נמצא. משפחותיהם של מטופלים עם ASD עשויים להיות רגילים לדאוג לכל צרכיהם, ולכן הצורך לשחרר את השליטה בחייהם לעתים קרובות מלווה בחשש וחרדה. אתגרים נפוצים הם בבחירת מידת העצמאות ברשתות החברתיות, מתי נכון להתחיל ללמוד נהיגה, לעבוד, או להתנסות בקשרים רומנטיים, וניווט הדעות השונות שיש להורים על נושאים אלה, ונושאים אחרים.

על אף שחשוב שהטיפול יתמקד בתמיכה למטופל המאובחן בASD, חשוב גם להכיר בצרכיהם של אחיו ואחיותיו. לעתים קרובות, אחים של אוטסיטים\ות עשויים להרגיש מוזנחים או פחות חשובים לאור שימת הדגש על מענה לצרכי האח\ות האוטיסט\ית. לשם כך ניתן לפנות לטיפול משפחתי, או לחפש קבוצות תמיכה להורים ואחים של אוטסטים.

שימוש בידע מחקרי לפיתוח המהלך הטיפולי

רמת התפקוד הקוגניטיבית והרגשית של מטופלים מסוימים שנמצאים על הרצף אינה מתאימה לטיפול מבוסס תובנות. במידה והמטופלים מראים עניין בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ניתן לקרוא סקירות ספרות על טיפול מסוג זה בצעירים (Kerns et al, 2016; Weston et al, 2016; Wood et al, 2011). אותו הדבר נכון לגבי התערבויות פסיכו-סוציאליות (Bishop-Fitzpatrick et al, 2014). שיטת טיפול שמראה עדויות מבטיחות היא אימון התנהגותי מבוסס מסוגלות, שעשוי לעזור ללמד כישורים מורכבים ספציפיים (Parsons et al., 2013). גישה זו עשויה לעזור הן למטופלים שרוצים לפתח כישורים ספציפיים והן להוריהם. התהליך כולל תיאור פשוט וברור של ההתנהגות הרצויה (למשל, יוסי יפנה את המדיח פעם ביומיים), מתן דוגמה אישית להתנהגות זו, מתן פידבק מיידי למטופל במהלך ביצוע הפעולה, ושמירה על רמת התמיכה הנדרשת עד שאין בכך צורך. מתן דוגמה גם דרך סרטונים ביוטיוב או שירותים אחרים גם עשויה לעזור, כי היא מראה למטופל בדיוק כיצד ביצוע ההתנהגות צריך להיראות (Franzone et al., 2008). 

מחקרים עדכניים בנושאי בריאות הנפש מראים קשר בין קבלה של הזהות החברתית והאוטיזם לבין בריאות נפשית טובה בקרב צעירים אוטיסטים (Cage, 2017; Cooper, 2017). מעבר מגישה שרואה באוטיזם "הפרעה", וממודל מדיקלי של אבחנה, אל עבר גישה ששמה את בריאותם הנפשית של אוטיסטים במרכז יכולה להפוך את האבחנה לדבר חיובי יותר, שכן הזהות של האוטיסט עוברת מקונוטציה שלילית לחיובית. תפיסתם של אוטיסטים את הקבלה החברתית של אנשים על הרצף, ואת קבלת משפחתם וחבריהם, קשורה קשר הדוק לרמות הדיכאון והסטרס שהם חווים (Cage, 2017). בנוסף, אנשים עם ערך עצמי גבוה, שגאים בזהותם האוטיסטית, הראו משמעותית פחות דיכאון וסטרס (Cooper, 2017).

לתאוריית הזהות החברתית יש השלכות רחבות על מטפלים, מאחר והיא מהווה אפיק לשינוי חיובי. הדברת הגישה לקבוצות אוטיסטיות המנוהלות על ידי אנשים על הרצף יכולה לחזק את ההזדהות החיובית הזו. קבוצות חברתיות שפועלות ומחנכות למען קבלה של גיוון נוירולוגי תופסות תאוצה ברשתות חברתיות ובקרב נוער וסטודנטים על הרצף האוטיסטי. קבוצות אלה מהוות לא רק מקום לחזק בו את הביטחון והערך העצמי, אלא גם מציאת גאווה בזהות החברתית. לקבוצות אונליין יש יתרון נוסף, שכן הן ממזערות את המכשולים הפיזיים והנורמטיביים של מרחב פנים-מול-פנים. קבוצות אלה הופכות לבסיס להזדהות עצמית ממקום חיובי, ולא שלילי (Cooper, 2017).

עבודה עם ASD על הכרה בזהות אוטיסטית חברתית ונשיאתה בגאווה יכולה לאשרר חוויה חיובית של זהות חברתית. ניתוח המאפיינים האישיותיים של המטופל על מנת להדגיש גם חולשות אך גם חוזקות גם תורמת לערך עצמי חיובי. כשאפשר, חשוב לשלב גם בני משפחה בגישה זו על מנת לעזור למטופל לחוות רמות גבוהות יותר של קבלה מבחוץ.

התנהגויות של סטימולציה עצמית (סטימינג - בעברית, חשחוש), מהוות אחת מבין כמה התנהגויות שייחודיות לרצף האוטיסטי ואינן נחקרו מספיק בגילאי העשרה והבגרות המוקדמת. הורים, מורים ובעלי מקצוע אחרים מנסים להפחית את החשחוש, מבלי לתת חלופה להתנהגות זו ומבלי להבין את חשיבותה. חשחוש הוא לרוב מנגנון התמודדות ויכול לשמש ככלי חיובי, עם אפקט מרגיע ומעגן. עם זאת, חשחוש הוא גם סימן למטפל שהמטופל שלו ככל הנראה חווה סטרס או הצפה שיכולים להביא להתנהגויות לא רצויות כמו אלימות, תלישת שיער, ופגיעות עצמיות אחרות. בעבודה על מטופלים על הרצף, חשוב שלא לנסות למחוק לחלוטין את החשחוש, אלא למצוא דרכים חיוביות לעשות סטימינג. לחיצת הידיים יחד, הרעדת הרגל, התנדנדות קדימה ואחורה והנפת הזרועות הן כולן דרכים בטוחות ויעילות לחשחש.

עזרה בתכנית מעבר

כיום ניתן ואף מומלץ לאנשים על הרצף האוטיסטי להמשיך למסגרות על-תיכוניות, ללא קשר לרמת היכולת, בין אם בלימודים גבוהים או בכוח העבודה (Hart, Grigal, & Weir, 2010). המעבר מהתיכון צריך לכלול תוכניות להגברת העצמאות, תעסוקה רווחית, השכלה על-תיכונית והגברת הקשרים החברתיים - ותוכניות אלה צריכות להתחיל מוקדם ככל האפשר. על המטפל לשתף פעולה עם ההורים וצוות בית הספר בהקדם האפשרי כדי לבנות את התוכנית האישית הטובה ביותר עבור המטופל. תוכנית מעבר זו צריכה לכלול את המטרות הספציפיות של התלמיד, רמת התפקוד הנוכחית, וצעדים מעשיים להשגת יעדים אלו במהלך התיכון (Szidon, Ruppar, & Smith, 2015). אלה עשויים לכלול קבלת רישיון נהיגה, השתתפות בימים פתוחים באוניברסיטאות, למידת מיומנויות חברתיות וקבלת טכנולוגיה מסייעת, לצד כישורי חיים אחרים. מעבר לכך, תוכנית מעבר זו צריכה לשלב את האנשים התומכים שאחראיים לסייע למטופל בעמידה ביעדים אלו ולקיחת אחריות על עצמו.

רכישת כלים לחיים עצמאיים

כאשר לתלמידים יש עצמאות תפקודית גבוהה יותר, יש סיכוי גבוה יותר שהם יצליחו בלימודיהם לאחר התיכון, ללא קשר למטרותיהם ארוכות הטווח (Shattuck et al., 2012). לדוגמה, מיומנויות כמו עמידה בזמנים, ספירת כסף, הבנת שילוט בציבור ושימוש בתחבורה ציבורית הן קריטיות לאינטראקציה עצמאית כמבוגר. לכן, הרופא עשוי לבחור לכלול את יעדי המשנה הספציפיים הללו בתוכניות הטיפול שלו. למרות שאלו עשויים להיראות פחות רלוונטיים לטיפול פרטי, כישורי חיים אלו משפיעים ישירות על הבריאות הנפשית הכללית של המטופל בצורה חיובית.

אסטרטגיות ללימודים גבוהים

מטופלים שעדיין נמצאים בתיכון יכולים לקחת קורסים במכללה, מה שמאפשר למטופל לחוות את הסביבה האוניברסיטאית לצד תמיכה של מורים והורים (Adreon & Durocher, 2007).אפשרות חשובה נוספת היא 

בהתאם לתחומי העניין והיכולות של המטופל, מכללות מקצועיות עשויות להיות גם אפשרות טובה. אפשרויות אלו ממזערות את הצורך בקורסי השכלה כללית, ומגדילות את הזדמנויות ההכשרה לתפקיד ספציפי שמעניין ורלוונטי למטופל.

בזמן התיכון, תלמידים רבים מסתמכים על תמיכת המורים וההורים במצבים קשים. עם עזיבת התיכון, מטופלים על הרצף האוטיסטי יצטרכו להסתגל לשינויים רבים, ורמת התמיכה במכללה מופחתת משמעותית מהתמיכה במסגרות החינוך המיוחד. בטיפול, ניתן להכין את המטופל לחיי המכללה באמצעות יצירת רשימת מיומנויות הנדרשות כדי להצליח בכל סוג של מוסד. ההתאמה בין הלקוח למוסד היא קריטית להצלחה (Adreon & Durocher, 2007), ולכן יש לבצע הערכה משותפת של מיומנויות אלו.

השתלבות בחיי העבודה

שירותים כמו שיקום מקצועי יכולים להיות יעילים בחיבור מתמודדים עם ASD למסגרות תעסוקתיות מתאימות (Burgess & Cimera, 2014).

 למשל, סדנאות בהן אנשים על הרצף יוכלו לקבל הכשרה נוספת והדרכה להכנה להשתלבות בשוק העבודה, למשל ניסוח קורות חיים או הכנה לראיון עבודה.

כאשר עובדים עם מטופלים שלא מתכוונים להשתלב בלימודים אקדמיים, חשוב שהמטפל יכיר עמותות או משאבים קהילתיים אחרים בתחום התעסוקה.

ארגונים לשיקום מקצועי, כמו מכללת גל, מספקים גם שירותי הכשרה בעבודה, תרגול ראיונות והכוונה בקריירה. 

כיוונים לעתיד

יש צורך במחקר נוסף כדי להמשיך ולהרחיב את הידע הקיים על עבודה עם בני נוער וצעירים עם ASD.

בינתיים, התבססות על העדויות הקיימות, בשילוב עם הצרכים והחוזקות הספציפיות של המטופל הספציפי, זו דרך הפעולה הטובה ביותר עם מטופלים על הרצף. בנוסף, פיתוח מקצועי מתמשך למטפלים ובמיוחד לממונים עליהם, יסייע גם להגדיל את מספר אנשי המקצוע המוכשרים במתן שירותים אלו.

*מאמר זה נכתב בלשון זכר, אך רלוונטי גם לנשים ולנערות על הרצף האוטיסטי

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Trammell, B. A. & Anita M. Kraft, A. M. (2018). Counseling for teens and young adults With an autism spectrum diagnosis: Using evidence to inform treatment. Psychotherapy Bulletin, 53(4), 59-66.

מהן הפרעות אישיות מאשכול C?

תכונות אישיות מוגדרות באמצעות דפוסים של חשיבה, התנהגות ותגובות למצבים מסוימים.

אדם שאינו מתמודד עם הפרעת אישיות יציג דפוסי התנהגות ותגובה עקביים ויציבים לאורך זמן.

לעומת זאת, אדם עם הפרעת אישיות עשוי להציג דפוסי תגובה נוקשים, שלעתים אינם הולמים או תואמים את המצב, באופן שאינו אדפטיבי ומסתגל. בהתאם, הפרעת אישיות עשויה להפריע לחיים האישיים, המקצועיים והחברתיים.

ישנן שלוש קבוצות של הפרעות אישיות, שנקראות גם ״צברים״ או clusters:

• אשכול A, בו ההתנהגויות האופייניות הן אוקסצנטריות או מוזרות.

• אשכול B, בו ההתנהגויות האופייניות הן דרמטיות ונושאות אופי רגשי אינטנסיבי.

• אשכול C, בו שכיחות התנהגויות המצביעות על חרדות או פחדים.

סוגי הפרעות אישיות מאשכול C

שלוש אבחנות של הפרעות אישיות מוגדרות תחת אשכול C ב-DSM-5-TR :

• הפרעת אישיות נמנעת

• הפרעת אישיות תלותית

• הפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית

נתאר בקצרה כל אחת מהן:  

הפרעת אישיות נמנעת

בהפרעה זו, עלולים להימנע מלהיות בקרבת אנשים מתוך פחד לחוות דחייה או מתוך חשש מביקורת. 

תחת אבחנה זו מופיעים התסמינים הבאים:

• אי יכולת להתמודד עם ביקורת או דחייה.

• הימנעות מעבודה או מפעילויות חברתיות הכוללות אינטראקציה חברתית רבה.

• הימנעות מפעילויות חדשות או היכרות עם אנשים חדשים.

• פחד לאכזב אחרים.

• ביישנות או רצון להיות לבד.

• הימנעות ממערכות יחסים אינטימיות כדי למנוע לעג או בושה.

הפרעת אישיות תלותית

בהפרעה זו, עלולים להיצמד למספר אנשים מצומצם, להישען עליהם באופן מוחלט ולחוות אובדן של תחושת הביטחון העצמי. 

תחת אבחנה זו עלולים להופיע הסימפטומים הבאים:

• תחושת תלות מוחלטת באחרים

• היצמדות או כניעה כלפי אחרים

• חוסר מסוגלות לתכנן תוכניות באופן עצמאי

• חוסר רצון לעשות פעילויות יומיומיות לבד

• חיפוש אחר תמיכה ועידוד בכל מחיר

• הימנעות מחוסר הסכמה עם אחרים

• הישארות במערכות יחסים פוגעניות או לא בריאות

• אם מערכת יחסים מסתיימת, צורך במציאת מערכת יחסים חדשה באופן מיידי

הפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית

בהפרעה זו, עלולים להרחיק אנשים על מנת לשמור על סדר ושליטה. לעיתים ההתמקדות בפרטים מביאה להתעלמות מהסביבה. 

תחת אבחנה זו עלולים להופיע הסימפטומים הבאים:

• התמקדות בפרטים ובסדר.

• פרקציוניזם ותחושות שליליות כשאין עמידה בסטנדרטים אישיים.

• ציות לכללים באופן טוטלי ומוחלט, בפרט, אלו הנוצרו על ידי המטופל.

• צורך בשליטה בכל מצב.

• חוסר רצון לזרוק חפצים שבורים או כאלה שאין בהם שימוש.

• התמקדות בעבודה בצורה קיצונית, התעלמות ממשפחה וחברים.

• צרות אופקים, קושי ניכר בשינוי ועקשנות.

• קמצנות קיצונית.

הפרעת אישיות אובססיבית כפייתית אינה זהה להפרעה טורדנית כפייתית, או OCD.

ב-OCD קיימות מחשבות לא רצויות (אובססיות) שגורמות לחרדה. בתגובה לכך מופיעות פעולות או טקסים מסוימים - הנקראים קומפולסיות - שוב ושוב כדי למנוע או להפחית את החרדה שהאובססיות הללו גורמות.

איך מאבחנים?

פעמים רבות, הסובל מהפרעת האישיות אינו מזהה זאת כי הפעולות או המחשבות נראות לו טבעיות או נורמליות.‌ במקרים רבים חבר קרוב או בן משפחה הוא זה שמזהה תסמינים מסוימים ויוזם את הפנייה לאיש מקצוע. 

אבחון בדרך כלל כולל בדיקה פיזית והערכה פסיכיאטרית.

הרופא מתחיל מבדיקה פיזית שמטרתה לבחון האם השינוי ההתנהגותי מגיע על רקע פיזיולוגי. הוא עשוי להפנות לבדיקות דם ולבחון השפעה של סמים או אלכוהול.

באם נשללה השפעה גופנית, יתמקד הרופא בפן הנפשי ויערוך סקירה, תוך שאילת שאלות, בהתאם לקריטריונים של הDSM, המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות. במידה והמוקד הוא נפשי, הרופא ככל הנראה יפנה גם לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. איש מקצוע זה יכול להיות פסיכיאטר, פסיכולוג או מטפל אחר. הפנייה לאיש מקצוע נוסף עשויה להיות מלווה בבדיקות נוספות לפני מתן אבחנה.

טיפול בהפרעות אישיות באשכול C

הדרך הנפוצה ביותר לטפל בהפרעות אישיות אלו היא באמצעות פסיכותרפיה או באמצעות טיפול תרופתי.‌

פסיכותרפיה

 פסיכותרפיה הנקראת גם טיפול בדיבור, עשויה לעזור דרך דיבור על מצבי הרוח, הרגשות וההתנהגויות. הטיפול יוכל לסייע לקחת אחריות על ההפרעה ועל הקשיים המתלווים אליה. 

הטיפול יוכל גם להתמקד במתן כלים ומיומנויות חברתיות. מפגשים אלו הם לרוב אחד על אחד, אך הם יכולים להיות גם מפגשים קבוצתיים. מפגשים קבוצתיים עשויים לכלול אנשים אחרים המתמודדים עם הפרעות אישיות, או עם משפחה וחברים כתהליך טיפולי.

טיפול תרופתי

התרופות הנפוצות לטיפול בהפרעות אישיות הן תרופות נוגדות דיכאון, מייצבי מצב רוח, תרופות אנטי פסיכוטיות ותרופות נגד חרדה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

הפרעות אישיות מאשכול B

הפרעות אישיות מאשכול B מכונות גם האשכול הדרמטי והרגשי.

אשכול זה כולל 4 הפרעות אישיות: נרקיסיסטית, היסטריונית, אנטי-סוציאלית וגבולית.

ההפרעות באשכול B מאופיינות בדפוסים אינטנסיביים של רגשות, חשיבה והתנהגות דרמטית, עם קושי בוויסות רגשי וביציבות ביחסים בין-אישיים.

הם עשויים להיראות ככאלו שזקוקים לתשומת לב במידה גבוהה בהרבה או פחותה למדי משל אנשים שאינם מתמודדים עם הפרעת אישיות.

באופן כללי, הפרעת אישיות היא הפרעה נפשית הנובעת מדפוסי חשיבה והתנהגות בלתי מסתגלים. אנשים המתמודדים עם הפרעות אלו מתקשים לרוב בתקשורת עם סביבתם, ומתמודדים עם אתגרים משמעותיים בהבנת סיטואציות חברתיות ובניהול מערכות יחסים.

קיימים ב-DSM-5-TR שלושה אשכולות של הפרעות אישיות, כל אשכול מורכב הפרעות שיש להן סימפטומים משותפים:

• הפרעות אישיות מאשכול A, מאופיינת על ידי דפוסי חשיבה משונים והתנהגות פרנואידית או חוסר יכולת לבטא רגשות.

• הפרעות אישיות מאשכול B, מאופיינות בתגובות רגשיות לא צפויות, דרמטיות ואינטנסיביות.

• הפרעות אישיות מאשכול C, מאופיינות על ידי מחשבה והתנהגות חרדתית.  

4 הפרעות האישיות של אשכול B הן:

• הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

• הפרעת אישיות גבולית.

• הפרעת אישיות היסטריונית.

• הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

לכל הפרעה מאלו יש דפוס התנהגות ספציפי. אנשים המתמודדים עם הפרעות אלו לרוב ירגישו שהם צריכים תשומת לב באופן מוגבר. כמו כן, הם לרוב יבטאו סימפטומים של הפרעת אישיות אחת נוספת לפחות.

לא כל אדם עם תגובות רגשיות עצמתיות או התנהגות דרמטית מתמודד עם הפרעת אישיות מאשכול B. המדריך האירופאי לאבחון הפרעות נפשיות - ICD10, מגדיר כי דפוס התנהגות יוגדר כהפרעת אישיות רק אם הוא מפריע לאדם עצמו או מוביל אותו לפתח קשיים בתפקוד בסיטואציות חיים נורמליות.

חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעות אישיות מאשכול B, עשויים לא לשים לב שההתנהגות שלהם גורמת להם למצוקה. הטיפול בהפרעות אישיות אלו הוא על ידי טיפול רגשי ולעיתים שילוב של טיפול תרופתי. אך חשוב שהאדם שמטופל יבין מדוע הוא צריך טיפול כדי שהטיפול יעבוד. חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעות אישיות אלו נמנעים מטיפול כי לא מזהים שמשהו בהתנהגות שלהם בעייתי. 

הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

הכוונה ב"אנטי סוציאלי" אינה שאנשים אלו נמנעים מלדבר עם אחרים אלא הגדרה זו מאפיינת את נטייתם עבור על חוקים חברתיים ומשפטיים כדי להשיג את מבוקשם. הם פועלים כנגד החברה.

אדם עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, ייטה להתעלם מתחושות של אנשים אחרים וכן מרשויות החוק.

הוא מתמקד בעצמו ובמטרות שלו ללא הפגנת אכפתיות כלפי סביבתו.

סימפטומים נוספים של ההפרעה כוללים:

• תוקפנות

• אימפולסיביות 

• חוסר חרטה

• בעיות חוזרות ונשנות מול החוק

• התעלמות מבטיחות

• שקרנות 

• התנהגות חסרת אחריות

הפרעת אישיות גבולית

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית לרוב חווים תחושת ערך עצמי נמוך. הם תלויים באחרים בחייהם כדי להרגיש יציבים. הם מתמודדים עם תנודות קיצוניות במצבי הרוח, מתהפכים במהרה ממצב רוח חיובי מאוד לשלילי מאוד, ללא סיבה ברורה. 

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית חווים את הערך העצמי שלהם כקשור במערכות היחסים שלהם. הם עשויים להפעיל מניפולציות על אחרים כדי שלא יעזבו אותם. כמו כן, תהיה להם נטייה להאדיר אנשים מסוימים ולהפוך אותם לאהובים, אך ברגע שהאדם יעשה משהו "לא במקום" הדעה עליו תשתנה מקצה לקצה, והם עשויים אף לנתק עימו קשר.

סימפטומים נוספים של הפרעה זו:

• פחד משמעותי מבדידות

• נטייה לבטא כעס 

• תחושות ריקנות

• מערכות יחסים לא יציבות 

• אימפולסיביות

• חשיבה במונחים של שחור או לבן

• נטייה להתנהגויות מסכנות כמו הימורים או יחסי מין לא בטוחים

• איומי התאבדות

הפרעת אישיות היסטריונית

אנשים עם הפרעת אישיות היסטריונית, מחפשים כל הזמן באופן אקטיבי תשומת לב מהסביבה ועסוקים באופן תדיר באיך שהם נראים. הם נוטים להתנהג באופן מוחצן ולהיראות "מוגזמים" בעיני הסביבה.

כמו כן, יש להם נטייה להגיב בצורה לא פרופורציונלית גם לאירועים שוליים. הם יכולים להיראות בסדר ברגע אחד, אך רגע לאחר מכן לפרוץ בבכי כאשר נאמר להם שלא יכולים לעשות משהו. בהתאם לכך הם חווים קושי לתחזק ולשמר מערכות יחסים.

סימפטומים נוספים של ההפרעה:

• החזקה בדעה מאוד נרחצת ומוצקה מבלי שיש באמת ידע בנוגע לכך

• התנהגות דרמטית

• צורך תמידי בתשומת לב. 

• רגשות רדודים שמשתנים במהירות 

• נטייה לסוגסטיה

הפרעת אישיות נרקיסיסטית

אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לרוב מאמינים שהם טובים יותר מאחרים.

זה לא רק שיש להם ערך עצמי גבוה, אלא הם מאמינים באמת שהם חשובים יותר מאחרים וכך צריך להתנהג אליהם.

הם מגיבים בצורה קשה לביקורת או למצבים שאינם אוהבים ונוטים להיות מניפולטיביים ולנצל אחרים לטובתם.

כאשר אינם זוכים בתשומת הלב המיוחלת הם עלולים להגיב בצורה רגשית עצמתית.

בנוסף, הם נוטים להגיב בצורה מוגזמת לסיטואציות כדי שהפוקוס ישאר עליהם בכל מחיר.

סימפטומים נוספים של ההפרעה:

• יהירות.

• קנאה.

• קושי להכיר בהצלחת אחרים.

• ציפייה לקבלת שבחים.

• תחושת זכאות.

• פנטזיות של כוח או הצלחה.

טיפול אונליין פחות מומלץ להפרעות אישיות דרמטיות

טיפול פסיכולוגי בזום הוא כלי מצוין ומוכח לעבודה טיפולית.

יחד עם זאת, ישנן הפרעות נפשיות שעדיף לקיים פנים אל פנים, בקליניקה על שתי כורסאות, שביניהן קופסת טישו לא וירטואלית. 

אם אין ברירה, כמובן שמטפלים אונליין, אבל המלצתנו היא להיפגש פיזית.

היבטים מרכזיים הממחישים את האתגרים בטיפול מקוון בהפרעות אישיות דרמטיות:

• זיהוי והבנת רגשות מורכבים: מטופלים מקלאסטר B חווים לעיתים קרובות רגשות אינטנסיביים שמשתנים במהירות. במפגשים פנים אל פנים, המטפל יכול להבחין במידע לא מילולי, כמו הבעות פנים, תנועות גוף וטון דיבור, שעוזר לו להבין את המצב הרגשי של המטופל. בפלטפורמות מקוונות, חלק מהסימנים הללו עלולים להתפספס.

• בניית אמון וביסוס ביטחון: המפגש הפיזי יכול לספק תחושת ביטחון ויציבות דרך setting שמרגיש בטוח יותר. המרחב הווירטואלי עשוי להרגיש מרוחק ופחות אישי, מה שעלול להקשות על יצירת הקשר האמון הנדרש. למשל, נתקים טכניים בתקשורת או הסחה בסביבת המטפל. 

• ניהול מצבי חירום וסיכון: מטופלים גבוליים מצויים בסיכון מוגבר להתנהגויות אובדניות. במפגשים פנים אל פנים, המטפל יכול להעריך בצורה ישירה את מצבו של המטופל בזמן אמת ולהגיב במהירות במידת הצורך. בטיפול מקוון, זיהוי סימני אזהרה וניהול מצבי חירום הופכים למאתגרים יותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מהן הפרעות אישיות מאשכול A?

הפרעות אישיות מאשכול A מכונות גם האשכול המוזר והאקסצנטרי.

אשכול זה כולל את הפרעת האישיות הפרנואידית, הפרעת האישיות הסכיזואידית והפרעת האישיות הסכיזוטיפלית.

הפרעות אלו מאופיינות בדפוסי חשיבה והתנהגות לא שגרתיים, המקשים על יצירת קשרים חברתיים.

ישנם שלושה סוגים של הפרעות אישיות:

• אשכול A, מאופיין על ידי התנהגות מוזרה או אקסצנטרית.

• אשכול B, מאופיין על ידי התנהגות דרמטית, אמוציונלית או בלתי סדירה.

• אשכול C, מאופיין על ידי התנהגות חרדה או מעוכבת.

הפרעות האישיות הנכללות תחת אשכול A חולקות מספר מאפיינים דומים, ולא רק בדימיון לגבי החריגות הבינאישית.

למשל, מחקר מ-2023 מלמד כי בעלי תכונות אישיות סכיזוטיפליות ופרנואידיות נוטים להתקשות יותר בזיהוי פייק ניוז (גם הפרעת אישיות היסטריונית נמצאה קשורה).

הפרעת אישיות פרנואידית

אנשים עם הפרעה זו עשויים להיראות קרים או מרוחקים. הם עשויים להפגין חשדנות יתרה כלפי אנשים, מקומות ודברים ללא סיבה מוצדקת נראית לעין. אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות זו מתקשים לעתים רבות לייצר ולהחזיק קשרים עם אחרים, ולראות את התפקיד שלהם במסגרת קונפליקט עם אחרים. 

בין הסימפטומים נכלל:

א. קושי במתן אמון במניעים של אנשים.

ב.  אמונה שכולם מנסים לפגוע או להונות.

ג. אמונה שאחרים אינם נאמנים ולא ניתן לסמוך עליהם.

ד. מיעוט בתקשורת או קשרים עם אחרים מחשש של ניצול המידע באופן פוגעני ומכוון.

ה. מתן משמעות פוגענית או מעליבה לפעולות ואמירות תמימות.

ו. נטייה לנטור טינה.

הפרעת אישיות סכיזואידית

אנשים עם הפרעה זו גם כן עשויים להיראות קרים או מרוחקים. מדובר כאנשים מאוד מופנמים ייתכן שיפגינו פחד מאינטימיות וקרבה לאחרים. לעתים קרובים ייראו מאוד מרוכזים בעצמם ומנותקים מהמציאות.

בין הסימפטומים נכלל:

א. העדפה להיות לבד על פני בילוי זמן עם אחרים

ב. מיעוט בצורך ליצור ולתחזק קשרים חברתיים ומשפחתיים

ג. אי הנאה מפעילויות שאחרים לרוב תופסים כמהנות

ד. קושי בקריאת אותות וסימנים חברתיים מקובלים

ה. הבעת רגש פחותה או נמוכה יותר

הפרעות אישיות סכיזוטיפלית

בדומה להפרעת אישיות סכיזואידית, לאנשים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית יש נטייה לחשיבה לא מאורגנת.

מתוך כך, לעיתים זה עשוי להביא לתפיסה מעוותת של המציאות ולכישורי תקשורת לקויים. חלק מן הסימפטומים דומים לסכיזופרניה, אך בעוצמה נמוכה יותר: 

א. לבוש משונה או מוזר

ב. דיבור וטון שאינם תואמים מבחינה חברתית לסיטואציה

ג. תפיסה מעוותת או משונה של המציאות (כמו שמיעת קולות שאינם קיימים)

ד. היעדר של רגש או נוכחותו של רגש שאינו הולם את הסיטואציה

ה. חרדה חברתית

אבחון של הפרעת אישיות מאשכול A

אם אתה חושב שיש לך הפרעת אישיות - פנה לרופא. הוא יוכל להפנות אותך לגורמים הרלוונטיים, דוגמת פסיכיאטר/ית על מנת לאבחן זאת בצורה פורמלית אצל בעל מקצוע המומחה בתחום זה.

בזמן ההערכה הראשונית הפסיכיאטר בוחן:

• קשיים שוטפים בהסתגלות לפחות בשתי תקופות ממושכות בחיים

• מצוקות משמעותיות או ירידה בתפקוד

• דפוסים כלשהם שהחלו בילדות והחמירו במהלך ההתבגרות

• הימצאותן של הפרעות נפשיות נוספות או טראומה

אם המטופל מתחת לגיל 18 לא פעם המאבחן יעדיף להמתין עם האבחנה ולראות האם הסימפטומים נמשכים לפחות כשנה או יותר. ישנן הפרעות אישיות שלא מאבחנים בכלל עד שהמטופל נמצא מעל גיל 18. מעבר לכך, לעתים הפרעות אישיות עשויות להקשות על המטופל להבין את מלוא המצב כפי שהוא ולהכיר במצבו הנפשי. על כן, במהלך האבחון הפסיכיאטר עשוי לבקש רשומות רפואיות והתרשמויות מבני משפחה ומחברים על מנת לקבל את התמונה המלאה. 

טיפול בהפרעות אישיות מאשכול A

הפרעות אישיות ממקבץ A אינן ניתנות ל"ריפוי" משום שכשמן כן הן - הן מהוות נדבך בלתי נפרד מאישיותו של אדם.

על אף זאת, טיפול תרופתי נמצא מאוד אפקטיבי במקרים מסוימים וטיפול רגשי יכול לשפר באופן משמעותי את איכות חייהם של המתמודדים עם הפרעות אישיות באמצעות סיוע בהתמודדות עם הסימפטומים המאפיינים הפרעות אלו. 

• טיפול תרופתי - לאחר הערכה פסיכיאטר וקבלת אבחנה הפסיכיאטר לרוב ימליץ על טיפול תרופתי, במקרים אלו יש צורך ליטול את הטיפול התרופתי באופן קבוע כפי שנרשם בהוראות הצריכה.

• טיפול רגשי - הטיפול הרגשי יתבצע על ידי מטפל/ת בעלי ניסיון בעלי ניסיון בעבודה עם הפרעות אלו ויתמקד במתן כלים על מנת להעלות את איכות החיים של המטופל/ת. מתוך כך, ניתן להבין שטיפול רגשי יוכל להיות אפקטיבי רק במידה והמטופל לוקח חלק אקטיבי בטיפול ומתרגל את מה שלמד במסגרת הטיפול באופן שוטף. במסגרת טיפול זה המטפל יסייע למטופל לזהות בעיות בתקשורת עמן הוא מתמודד באמצעות בחינה של מקרים אמיתיים מחייו של המטופל.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Escolà-Gascón Á, Dagnall N, Denovan A, Drinkwater K, Diez-Bosch M. Who falls for fake news? Psychological and clinical profiling evidence of fake news consumers. Pers Individ Dif. 2023 Jan;200:111893. doi: 10.1016/j.paid.2022.111893. Epub 2022 Sep 7. PMID: 36089997; PMCID: PMC9450498. 

מהי התפטרות שקטה?

הקורונה, יחד עם הפריווילגיות של דור המילניאלז ושחיקת הסמכות ייצרו תופעה מעניינת:

התפטרות שקטה.

מתפטרים שקטים לא באמת עוזבים את העבודה, הם פשוט מורידים הילוך, עוזבים את "הרעיון לעשות מעל ומעבר". 

הרעין הוא להישאר בעבודה, להיענות ולבצע את המינימום הנדרש, אבל להתמקד כמה שיותר בפעילויות מחוץ לשעות העבודה ובעיקר להיזכר בתובנה המוטיבציונית האלמותית ״מי שמשקיע שוקע״.

מקור ההברקה במעבדת המחקר הפסיכולוגית החרוצה והיצרנית ביותר של התקופה -  טיקטוק (אם כי הפרקטיקה של התופעה ניכרת כנראה דווקא בטוויטר) - 

המשמעות היא להחזיק בעבודה אבל לעשות רק רק מה שחייבים, כלומר לעבוד במצב תודעתי שהוא ההיפך ממורעל, על גבול שביתה איטלקית, אבל לא עד כדי כך. לתופעה הוויראלית החדשה יש ארומה פרוגרסיבית שאפשר לנתח, אבל אצלי היא בעיקר מעוררת לחיים את "פועלי כל העולם, התאחדו!".

חסידי המגמה טוענים שלא מדובר בעידוד לעצלנות אלא בתזכורת לכך שלא צריך לעבוד עד שנגמרים, ושמותר להגיד ״לא״ בעבודה ולשמור את הזמן הפנוי לעצמנו.

הם אף מוחים על השימוש במילה ״התפטרות״, שכן ניתן להסיק ממנה כי עובדים נורמטיביים אמורים להמשיך לענות בטבעיות על מיילים מהבית.

הסרטונים שמועלים בטיקטוק על התפטרות שקטה נעים מהגיגים כנים לגבי האיזון בין עבודה וחיים האישיים ועד הומור שחור.

יש הקובעים גבולות נגד הקדשת זמן רב מדי לעבודה, לטובת זמן עם המשפחה, אחרים תומכים בעבודה מ-9:00 עד 17:00 שבה עושים את המינימום, רק מה שחייבים כדי שהדברים יתבצעו.

שום דבר מעבר.

המחמירים הולכים רחוק הרבה יותר וממש מפרידים בין הזהות האישית שלהם לבין הזהות התעסוקתית. 

דור פריווילגי?

לא ידוע האם התפטרות שקטה היא מושג שיחלוף כפי שהופיע או שמדובר בעוגן פסיכלוגי חדש בעולם הקריירה.

כל דור שנכנס לשוק העבודה פוגש די מהר את הצקצוק של הדורות הקודמים, זו דרכו של עולם. ובכל זאת חשוב לבדוק את הטענה לגבי הפריוולגיות המיוחסת לבוגרים צעירים בני/ות התקופה.

וזו לא רק שאלה של מנטליות דורית, שהרי רבים מבני/ות ה-20 פלוס הצטרפו לשוק העבודה בעולם הנתון למגיפה עולמית,

העולם דרש מהם לעבור לזום, מה שתרם לטשטוש הגבולות בין עבודה לחיים האישיים.

אבל גם בלי הקורונה, המנטליות של הצלחה תעסוקתית מתחברת יותר ויותר לפרפקציוניזם נטול גבולות.

רבים טוענים שהם מרגישים שיש להם את הכוח להיות מחויבים פחות למקום העבודה ולסרב לתת לדאגות בעבודה לשלוט בהם כמו פעם.

חלק טוענים שהם עובדים בדיוק באותו מרץ, פשוט לא ״לוקחים את העבודה ללב״ ולא קורעים את עצמם כדי להגיע להישגים.

מסקר שנערך בארה״ב עולה ירידה במחויבות העובדים לעבודתם בקרב כל הדורות, אבל בני דור ה-Z והמילניאלים הצעירים יותר, שנולדו החל מ-1989, מדווחים על המחויבות הנמוכה ביותר, כאשר 54% מהמשיבים בגילים הללו אמרו שׁהם ״אינם מחויבים״ לעבודתם, כלומר יגיעו אל המשרד ויעשו את המינימום הנדרש מהם.

סקר של גאלופ זיהה ירידה במעורבות ובשביעות הרצון של מעסיקים מעובדים בני/ות דור ה-Z כמו גם מעובדים צעירים יותר, בני דור המילניום. 

גל ההדף

בינתיים, סרטוני הטיקטוק המתויגים תחת Quiet Quitting צוברים מיליוני צפיות, הופכים ויראליים, ומעבירים מסר שהעבודה כבר אינה צריכה להיות מרכז חיינו ושהפרודוקטיביות אינה ערך עליון.

המעבר לעבודה מהבית בקורונה והרפורמה שעברה המילה חל״ת מאפשרים להלך הרוח הזה לזרום בטבעיות.

במקביל, מתחילים לצוץ גם סרטונים המוקיעים את הטרנד וטוענים שמדובר בהתחמקות מאחריות ולא בתרופה לשחיקה או לחוסר שביעות רצון בעבודה. 

תגובות אחרות מתייחסות לרלוונטיות הגבוהה של התופעה עבור נשים וקבוצות מיעוטים, מהן קיימת ציפייה מוקדמת להמשיך לעבוד מחוץ לשעות העבודה, או לפחות ׳להחזיק את המשרד בראש׳ עד יום ראשון.

נשים, למשל, הן בד״כ אלה הנושאות בנטל המעקב אחר ימי הולדת של עובדים.

מנקודת ראותי האישית אי אפשר להפריד בין טרנד ההתפטרות השקטה לבין ריסוק הסמכות הארגונית בקורונה-  החל מארגון הבריאות העולמי וכלה בעסקים קטנים ובינוניים.

ההשלכות השפיעו דרמטית על הדינמיקה בין עובד למעסיק, ליתר דיוק נפגעה תחושת הביטחון של מועסקים במעסיקים.

הרי הטבה מרכזית בסטטוס השכיר היא השחרור מנטל האחריות הקיומית של הארגון. כלומר השכיר לא אמור להתעורר מוטרד בלילה, יש לו פטור מהחרדה.

בשנות הקורונה ראינו את השכירים ובעלי העסקים באותה סירה. אלה בין חל״ת לפיטורים ואלה בין מאמצי הישרדות ופיתוח תלות במענקים או הלוואות. 

מקום העבודה כבר לא בטוח יותר והתגובה המתבקשת היא צמצום המעורבות של העובד.

בסוף 2022 נראה לדעתי זינוק בהקמת עסקים חדשים, פטורים וקטנים.

במציאות הפוסט-טראומטית של עולם התעסוקה, כל אחד לנפשו.

איך מתמודדים עם נורמות של התפטרות שקטה?

חשוב להתחיל מלמעלה ולהגביר את מעורבות המנהל בארגון.  

מומלץ שההנהלה וה-HR יתנו את הדעת לצורך בפיתוח מוטיבציוני מחודש של מנהלים, הם עברו בעצמם לסביבת עבודה היברידית (שלפחות בהייטק הופכת למציאות קבועה). 

ברמת המנהלים חשוב להקפיד על שיחות One on one שבועיות, או לפחות בזמנים קבועים. 

לבסוף, תחושות השתייכות ואחריות יכולות להתחזק כאשר מנהלים ייתנו דגש לביצועים אינדיבידואליים, לשיתוף פעולה בצוות ולתרומת הפרט למטרות הארגון כשלם.

איתן טמיר, ראש המכון,

MA בפסיכולוגיה תעסוקתית,

מעת לעת יועץ ארגוני

מכון טמיר בתל אביב מציע טיפול, אבחון, ייעוץ ומעקב עם פסיכיאטרית מבוגרים (18+), בהכוונה אישית, מחיר נוח ורמה מקצועית גבוהה. 

המפגשים מתקיימים בימי שלישי בבוקר-צהרייים וברביעי בשעות אחה״צ. 

מה עושים אצל פסיכיאטר?

פסיכיאטר הוא בעל תואר דוקטור לרפואה (MD) אשר תחום ההתמחות בו התמקצע הינו פסיכיאטריה-

ענף הרפואה שעוסק באבחון, טיפול ומניעה של הפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות. 

פסיכיאטרים מעריכים, מאבחנים ומטפלים בקשיים נפשיים, הן בהיבטים הנפשיים והן בהיבטים הפיזיים של מצבים פסיכולוגיים מגוונים. 

בין מגוון העיסוקים הטיפוליים בבריאות הנפש, פסיכיאטרים הם היחידים שעוברים הסמכה כרופאים. הם מוסמכים לרשום תרופות או המליץ על טיפולים פסיכיאטריים ספציפיים יותר (נתייחס לכך בהמשך).

מה עושה פסיכיאטר?

פסיכיאטר מעריך, מאבחן ומטפל בהפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות.

פסיכיאטרים הם רופאים ויכולים להזמין או לבצע מגוון בדיקות רפואיות ו/או פסיכולוגיות. בדיקות אלו, בשילוב שיחות על תסמינים והיסטוריה רפואית ומשפחתית, מאפשרות לפסיכיאטרים לאבחן מצבים נפשיים.

פסיכיאטרים משתמשים בקריטריונים מהמדריך האבחוני והסטטיסטי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (DSM-5) כדי לאבחן מצבי בריאות נפשיים ספציפיים.

פסיכיאטרים גם יוצרים תוכניות טיפול אישיות, שיכולות לכלול פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), תרופות וטיפולים רפואיים אחרים.

באילו סוגי טיפול פסיכיאטרים משתמשים? 

כשאנחנו חושבים על פסיכיאטרים, האסוציאציות הולכות הרבה פעמים לכיוון של טיפול תרופתי.

זה נכון, אבל פסיכיאטרים מטפלים בדרכים נוספות, הן בתחום הפרטי והן הציבורי:

• פסיכותרפיה (טיפול בשיחות).

• טיפול בנזעי חשמל (ECT).

• טיפול באמצעות גרייה מגנטית (TMS).

טיפול נפשי הוא מאד אינדיבידואלי וייחודי עבור כל אדם.

הטיפול לרוב יכלול שילוב של סוגי טיפולים. 

תרופות

פסיכיאטרים יכולים לרשום תרופות הקשורות בבריאות הנפש. תרופות אלה פועלות כדי לשנות איתות כימי ותקשורת במוח, מה שעשוי למזער סימפטומים שונים. 

פסיכיאטרים לרוב רושמים תרופות בשילוב עם פסיכותרפיה.

קיימות משפחות שונות של תרופות, כמו:

• תרופות נוגדות דיכאון.

• תרופות אנטי פסיכוטיות.

• מייצבי מצב רוח.

• תרופות הרגעה ונוגדי חרדה.

• ממריצים.

• קטמין.

פסיכותרפיה

פסיכותרפיה, לעיתים ידועה בשמה "טיפול בדיבור", היא טיפול המערב שיחה עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש כדי לעזור לזהות את הגורמים המשפיעים על הבריאות הנפשית.

המטרה של פסיכותרפיה היא להעלים או לשלוט במחשבות טורדניות ומגבילות, ובדפוסי התנהגות על מנת לתפקד בצורה טובה יותר. פסיכותרפיה עשויה להיות טיפול בטווח הקצר או בטווח הארוך, כתלות בתסמינים ובמצבו של האדם. 

ישנם בערך 200 סוגים של פסיכותרפיה.

הנה כמה מהיעילות והשכיחות בהן: 

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

• טיפול בינאישי (IPT).

• טיפול קוגניטיבי מבוסס קשיבות (MBCT).

• טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT).

• טיפול פסיכודינמי.

דרכי התערבות פסיכיאטריות אחרות 

• טיפול בנזעי חשמל (ECT)

• גירוי מגנטי טרנסגולגולתי (TMS)

• טיפול באור לדיכאון עונתי (SAD)

• גירוי עצב ואגוס (VNS)

• גירוי מוחי עמוק (DBS)

מתי מומלץ לפנות לפסיכיאטר?

התשובה לשאלה מתי יש לפנות לפסיכיאטר דורשת לעיתים קרובות הערכה עצמית כנה של הסימפטומים והחוויות היומיומיות. אמנם אים צורך לנסות ולאבחן לבד כל מצב נפשי באופן ספציפי אבל חשוב להיות מודעים להתנהגויות, רגשות ודפוסי חשיבה שאינם בריאים ומפריעים לתפקוד היומיומי ולציין אותם.

למרות שהפנייה במצבים נפשיים יכולה להיות קשה ומציפה, זה חיוני לעשות זאת. קשיים נפשיים נפוצים מאוד ובריאות נפשית חשובה לא פחות מבריאות פיזית. 

במקרים מסוימים, רופא המשפחה יכול להפנות לפסיכיאטר אך ניתן גם לפנות ישירות לפסיכיאטר על מנת לקבל אבחון ולבנות תוכנית טיפול. 

אפיזודות נפשיות עלולות להתרחש באופן אקראי, לעתים רחוקות או להיות קבועים. הקו המנחה הוא ההשפעה על איכות החיים- אם קיימת פגיעה באיכות החיים מומלץ מאוד לפנות לעזרה מקצועית.

אם יש קיימים אחד מהתסמינים או החוויות הבאות, יש לשקול לפנות לפסיכיאטר או לספר לרופא המשפחה לייעוץ נוסף:

• קושי לנהל, לווסת או לשלוט ברגשות.

• פרקים מתמשכים או תכופים של כעס או זעם.

• פחדים מוגזמים או לא הגיוניים.

• עיסוק בהתנהגות מסוכנת.

• דאגה ו/או עצב מוגזמים.

• שינויים משמעותיים בדפוסי השינה.

• שימוש בסמים או באלכוהול באופן תכוף.

• הפרעות אכילה.

• ירידה בביצועים בבית הספר או בעבודה.

• נסיגה ממצבים חברתיים.

• מחשבות על פגיעה עצמית.

אין בושה לקבל או לבקש עזרה במצבים של קושי נפשי. ככל שהפנייה לעזרה ולטיפול מוקדמים יותר, כך השיפור הוא מוקדם יותר. 

אילו שאלות מומלץ לשאול את הפסיכיאטר?

בואו מוכנים.

מומלץ לשאול את הפסיכיאטר/ות את השאלות הבאות בפגישה עימו:

• מה האבחנה שלי ואיך קבעת אותה?

• מהן אפשרויות הטיפול שלי?

• אם תמליץ על תרופות, מהן תופעות הלוואי?

• מתי אוכל לצפות להרגיש טוב יותר?

• איך אפשר לדעת שיש שיפור?

• מה עליי לעשות אם מצבי דווקא מחמיר?

• למי אני פונה חלילה במצב חירום?

• האם תעבוד עם המטפלים הנוספים שלי?

מי עובד לצד הפסיכיאטרים?

פסיכולוגים הם בעלי תואר שני בפסיכולוגיה, לפחות, בדרך כלל בפסיכולוגיה קלינית.

הם מטפלים באמצעות פסיכותרפיה (טיפול בשיחות).

בניגוד לפסיכיאטר, פסיכולוג אינו יכול לרשום תרופות ולא עוסק בפן הביולוגי-פיזיולוגי-רפואי של ההפרעות הנפשיות.

פסיכיאטרים בדרך כלל מטפלים במצבי בריאות נפשיים מורכבים יותר מאשר פסיכולוגים, במיוחד כאלה הדורשים טיפול תרופתי או טיפולים רפואיים.

כדי לתת פרספקטיבה נוספת, פסיכולוגיה היא חקר הנפש, הרגשות וההתנהגות; ואילו פסיכיאטריה היא תחום הרפואה המתמקד באבחון וטיפול במצבי בריאות נפשיים.

נוסף על פסיכולוגים קיימים גם מטפלים רגשיים העוסקים בעיסוק מקביל או דומה, כמו עו"ס קליניים פסיכותרפיטים, שמגישים שירות פסיכותרפי באיכות זהה.

יש מטפלים רגשיים מוסמכים אחרים, בעלי תואר שני בתחום הקשור לטיפול, ביניהם - ביבליותרפיה, טיפול בהבעה ויצירה, פסיכודרמה, ייעוץ חינוכי, טיפול באמנות, טיפול בתנועה, טיפול CBT ועוד. 

בשנים האחרונות אנחנו מדברים המון על כלכלה התנהגותית.

בעיקר אנחנו מתעכבים על הטיות קוגניטיביות, עיוותים מחשבתיים ודרכי שיווק מתוחכמות שנועדו לתעתע בתודעתנו הרציונלית.

ואכן, המאבק בין בעל הדוכן לבין בעל הארנק חי, נושם ובועט.

שני הצדדים עובדים קשה כדי להסתגל לתנאים מתחדשים ולעמוד בקצב.

הראשון משתכלל בתחבולותיו והשני במגננותיו...

האתגר בצמתים כאלה הוא למצוא תשובה מדויקת ככל הניתן לשאלה ממוקדת -

האם אנחנו מקבלים החלטה חכמה או פשוט נכנעים לפאניקה שאינה מחוברת בהכרח לתנאי המציאות?

מהי פאניקה לקניות?

פאניקה לקניות מתייחסת להתנהגות אנושית לא יציבה שמתרחשת כשאדם מאמין שיש מחסור אמיתי או דימיוני במצרכים בסיסיים החיוניים להישרדותו.

הפחד או החרדה האלה עלולים להוביל לבזבוז יתר או לאגרנות, שנועדו להפחית את חוסר הביטחון.

מה ההבדל בין פאניקה לקניות לבין מוכנות לאסון?

מוכנות לאסון מתייחסת לרכישה שנועדה לשמור על המשפחה בחיים, פאניקה לקניות יכולה להיות קשורה לרכישות שמטרתן לשמור על משק הבית ורווחתו.

בהכנה לאסון, כמו אסון טבע הממשמש ובא, אנשים רוצים לוודא שיש ברשותם מספיק מצרכים כדי לשרוד, למשל אוכל ומים לשבוע.

בבסיס פאניקה לקניות קיימת תודעת חוסר המחייבת פיצוי יתר, שגם אין בו חשיבה קהילתית.

לכן, לעתים חנויות של מוצרי צריכה מגבילות קנייה של מוצרים מסוימים כאשר משתוללת פאניקה לקניות.

מה מוביל לפאניקה לקניות?

יש סיבות רבות לכך שאנשים מוצאים את עצמם אוגרים דלק או ממלאים עגלת סופר בנייר טואלט. 

סיבה אחת היא רגשות שליליים. חוסר ודאות, פחד, חרדה, חוסר אמון, תחושה של משבר, התנהגויות חברתיות וקונפורמיות, דרך התמודדות ודרך להשגת תחושת שליטה - כולם זרזים של התנהגויות המאפיינות פאניקה לקניות, כך לפי מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת ניו יורק.

דבר חשוב נוסף בניבוי תגובה לא רציונלית הוא האופן בו אדם תופס גורם לחץ סביבתי.

פאניקה לקניות מעוגנת בהתנהגות של אחרים וגורמת לפחד שאם לא נעשה את הצעד הראשון או לא נצטרף לעדר, לא תהיה לנו גישה למוצרים או לשירותים מסוימים.

״ברוני המדיה החברתית״, מי שיושבים על האלגוריתמים, נוטים לעיתים קרובות להעצים התנהגויות המונעות ע״י דחפים הישרדותיים. הרעיון הוא ניצול אופטימלי של הצרכים הייחודיים והמיידיים שרשתות חברתיות נועדו למלא ולהשפיע על התנהגות ההמון. 

במצב משבר לאומי או גלובלי מעורר יותר חרדה, למשל, החרדה תורמת לנוכחות גבוהה יותר במדיה החברתית או בטלוויזיה, שתיהן מציגות באופן מוגזם את הצידוק לפאניקת קניות.

היתרונות היחסיים של קנייה מבוהלת

כאשר אנחנו שומעים על הזדמנות עסקית - החל מדירה במחיר מציאה וכלה בכורסא אטרקטיבית שקופצת לכם בפייסבוק מארקטפלייס - מתעוררת אצל רובנו דריכות. 

קשה לדעת, יכול להיות שמדובר בתעלול שיווקי (״המבצע נגמר עוד שעתיים ובדיוק נשאר לי אחרון״...) אבל באותה מידה יכול להיות שנפלה בחלקנו הזדמנות שמגיעה מהעולם האניגמטי של מזל או רוח.

התנהגות אינדיבידואלית ויצירת אפקט השוט (bullwhip effect)

במצבים מסוימים יהא זה נכון להגיב במהירות ולהנות מיתרונותיה של הצעה זמנית. 

העניין הוא שזה לא מתחיל ונגמר בהחלטה שאנחנו מקבלים - 

לשוק יש כוחות משלו ואם כמות הקונים גדלה, מתעורר לעיתים קרובות מחסור בהיצע, עליית מחירים וניפוח מחירים שכל כולו מבוסס על חרדת הצרכנים. 

מדובר בעצם בנבואה שהגשימה את עצמה, שלא היתה מתגשמת אם היו ממשיכים לקנות באופן ״נורמלי״.

הדרך שבה שרשראות אספקה גלובליות ​​מושפעות מהיסטריה לקניות שמוסברת בדרך כלל כ"אפקט השוט":

הביקוש עולה ברמת הקמעונאות ומורגש מיד דרך שרשרת האספקה.

הייצור מוגבר ומלאי הייצור גדל, אבל במקרים מסוימים הקצב איטי מדי.

מהצד השני, התנהגות עדרית של צרכנים עשויה לגרום למצב בו המחירים צוללים ומי שקנה מתוך פאניקה נתקע עם מוצרים מיותרים והפסיד כסף. 

חיזוק תחושת השליטה 

יש יתרון פסיכולוגי כלשהו בדבר, והוא שקנייה נותנת לאנשים תחושה מסוימת, אם כי זמנית, של שליטה בסביבה של חוסר ודאות.

אך כאמור, אם יותר מדי אנשים ינסו להרגיש טוב ע״י פאניקה לקניות, הדבר יתרום בדיוק למחסור שממנו הם פחדו.

נוסף על כך, פאניקה לקניות יכולה ללמד אותנו על הרגלי הקנייה האישיים שלנו, ומה לא נצטרך בפעם הבאה שנרגיש דחף לקניות.

דבר מועיל נוסף שאפשר לעשות הוא לחלוק את השלל עם חברים. מחקרים מראים ששיתוף מרצון ולא מחובה מביא להנאה גדולה יותר מאקט הנתינה.

מקורות:

Cooper M, Gordon J. Understanding Panic Buying Through an Integrated Psychodynamic Lens. Frontiers in Public Health. 2021;9:666715.

Kimberly Dawn Neumann (2022). The Psychology Of Panic Buying. In Forbes Health: https://www.forbes.com/health/mind/panic-buying/

Bentall R, Lloyd A, Bennett K,et al. Pandemic buying: Testing a psychological model of over-purchasing and panic buying using data from the United Kingdom and the Republic of Ireland during the early phase of the COVID-19 pandemic. PLOS ONE. 2021;16(1):e0246339.

מה זה חיוורון?

צבע העור נקבע על ידי מספר גורמים, כולל כמות הדם הזורמת לעור, עובי העור וכמות המלנין בעור.

חיוורון הוא מצב של בהירות יוצאת דופן של צבע העור בהשוואה לגוון הרגיל. מצב זה שונה מעור שהוא בהיר באופן טבעי.

חיוורון עלול להיגרם ממצבים שונים שונים כמו מירידה בזרימת הדם והחמצן או מירידה במספר כדוריות הדם האדומות. כמו כן הוא יכול להיות ביטוי של רגשות כמו פחד ("חיוור כמו רוח רפאים"), או להוות סימפטום של מצבים רפואיים חמורים כמו אנמיה חמורה, זיהום בזרם הדם או כוויות קור.

חיוורון יכול להתבטא באופן רוחבי בכל הגוף או באופן מקומי יותר. חיוורון מקומי כרוך בדרך כלל באיבר אחד. 

גורמים לחיוורון

הגורמים לחיוורון כוללים:

• מחסור בחשיפה לשמש

• חשיפה לקור וכוויות קור

• תשישות כתוצאה מחום

• הלם או ירידה בזרימת הדם בכל הגוף

• היפוגליקמיה או סוכר נמוך בדם

• חסימה בעורק של איבר

• זיהום בזרם הדם כגון אלח דם

• אנמיה, שעלולה להיות תוצאה של:

• איבוד דם מהיר

• מחסור תזונתי

• גנטיקה

• מצבים כרוניים כולל סרטן

• הריון

אנמיה וחיוורון

באנמיה הגוף לא מייצר מספיק תאי דם אדומים. זהו אחד הגורמים הנפוצים ביותר לחיוורון. אנמיה יכולה להיות חריפה עם הופעה פתאומית או כרונית ולהתפתח לאט.

אנמיה חריפה

אנמיה חריפה היא בדרך כלל תוצאה של איבוד דם מהיר כתוצאה מטראומה, ניתוח או דימום פנימי, לעתים קרובות מהבטן או מערכת המעיים.

אנמיה כרונית

דימום וסתי כבד הוא גורם שכיח לאנמיה כרונית.

אנמיה כרונית יכולה להיגרם גם ממחסור בברזל, ויטמין B12 או פולית (חומצה פולית) בתזונה.

ישנם גם גורמים גנטיים לאנמיה. במצבים כמו מחלת תאי חרמש ותלסמיה, הגוף מייצר המוגלובין לא יעיל. המוגלובין הוא החלבון בתאי הדם האדומים הנושא חמצן.

אנמיה כרונית יכולה להיגרם גם ממצבים כמו אי ספיקת כליות כרונית או תת פעילות בלוטת התריס. סוגי סרטן מסוימים המשפיעים על העצמות או מח העצם עלולים לגרום גם הם לאנמיה עקב ייצור לקוי של תאי דם במשך תקופה של שבועות עד חודשים.

כיצד נראה חיוורון

בנוסף לעור ניתן להבחין בחיוורון גם באזורים הבאים:

• בציפורניים
• בלשון
• בריריות בתוך הפה
• בעפעפיים התחתונים

חיוורון בעפעפיים הפנימיים מהווה סימן מובהק לאנמיה, ללא קשר לגזע. הוא גם נחשב לסימן לאנמיה חמורה.

תסמינים הקשורים לחיוורון

חיוורון מגיע לעתים קרובות יחד עם תסמינים נוספים, כגון אלה הקשורים לאנמיה. תסמינים של אנמיה משתנים בהתאם לחומרת המחלה.

אנמיה חריפה

תסמינים של אנמיה חריפה יכולים לכלול:

• קצב לב מהיר

• כאב בחזה

• קוצר נשימה

• לחץ דם גבוה או נמוך 

• אובדן ההכרה

אנמיה כרונית

לפעמים לאנמיה כרונית אין תסמינים מלבד חיוורון, עייפות או רגישות לקור.

הלם

תסמינים של הלם עשויים לכלול:

• עור לח

• דופק מהיר וחלש

• נשימה מהירה ורדודה

• סחרחורת או תחושת עילפון

• אובדן ההכרה

• חרדה 

• צמא

היפוגליקמיה

תסמינים של היפוגליקמיה עשויים לכלול:

• סחרחורת או תחושת עילפון

• בעיות ריכוז

• עצבנות

• רעב

• עייפות

• הזעה

חסימה עורקית

חסימה עורקית או חוסר זרימת דם יכולה לגרום לחיוורון מקומי. זה מתרחש בדרך כלל בידיים או ברגליים. האיבר יכול להיות כואב וקר בגלל חוסר זרימת הדם.

מתי מומלץ לפנות לרופא?

יש לפנות לרופא אם מתפתח חיוורון כללי.

חיוורון נחשב למצב חירום רפואי כאשר הוא מלווה בתסמינים כגון:

• התעלפות

• חום

• הקאה של דם

• דימום רקטלי

• כאבי בטן

תסמינים חמורים אחרים הדורשים טיפול רפואי מיידי כוללים:

• איבר חיוור או שמרגיש קר
• קוצר נשימה
• כאבים בחזה עם הופעה פתאומית של חיוורון

אם יש ישנה התחלה פתאומית של חיוורון כמו גם תסמינים חמורים - כגון התעלפות, חום וכאבי בטן - יש לפנות למיון.

אם אתה מתפתח חיוורון ותסמינים כגון עייפות וקוצר נשימה קל, בדרך כלל ניתן לפנות לרופא המשפחה ואין צורך בטיפול חירום. 

אבחון חיוורון

במידה ואתה חווה לחץ דם נמוך ודופק חלש ומהיר, יש סיכוי סביר שמדובר על התקדמות של המחלה ושמצבך קשה. כאבי בטן ורגישויות שונות עלולות להצביע על כך הדימום הוא פנימי והוא הגורם לחיוורון. אם אתה חווה אחד מתסמינים אלה יש לפנות לרופא על מנת שיפנה לבדיקות הרלוונטיות כדי לקבוע את הגורם למצבך. הרופא יסקור את התסמינים וההיסטוריה הרפואית, יבצע בדיקה גופנית ויבדוק את קצת הלב ולחץ הדם. לעיתים קרובות ניתן לאבחן חיוורון דרך הסתכלות על האדם, אך הדבר קשה יותר כאשר מדובר באנשים כהי עור. במידה ומדובר על אדם בעל גוון עור כהה, הרופא עשוי לבדוק אם העפעפיים הפנימיים והריריות איבדו את צבעם. 

הבדיקות הבאות משמשות להערכה והבנה של הגורמים לחיוורון: 

• ספירת דם מלאה (CBC)- בדיקה זו עוזרת להעריך אם יש לאדם אנמיה או זיהום 

• ספירת רטיקולוציטים- בדיקת דם זו עוזרת לרופא לבחון את פעילות מח העצם

• בדיקת דם צואה- בדיקה זו משמשת לבדיקה של נוכחות הדם בצואה, מה שעשוי להצביע על דימום מעי 

• בדיקת תפקוד בלוטת התריס- סדרת בדיקות זו משמשת לבדיקת רמות הורמון בלוטת התריס, שכן תפקוד נמוך שלה עלול לגרום לאנמיה

• בדיקות לאיתור חסרים תזונתיים- רופא עשוי להפנות לבדיקת ברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית כדי לראות אם מחסור ברכיבים תזונתיים גורם לאנמיה 

• בדיקות הדמיה לא פולשניות- בהתאם להיסטוריה הרפואית ולבדיקות הגופניות, הרופא שלך עשוי לבצע בדיקת הדמיה לא פולשנית כגון סריקת CT או אולטרסאונד

• ארטריוגרפיה של הגפיים- בדיקת רנטגן כוללת הזרקת צבע לעורק הגפה, על מנת לעזור לרופא לראות אם יש חסימה

טיפול בחיוורון

הטיפול תלוי בגורם לחיוורון, האפשרויות יכולות לכלול: 

• אכילה תזונתית עשירה בחומרים מזינים ומאוזנת נטילת תוספי ברזל, ויטמין B12 וחומצה פולית 

• נטילת תרופות או קבלת טיפול כדי לנהל מצבים רפואיים מתמשכים 

• כיסוי הידיים או הרגליים במידה במטלית חמה או טבילה במים חמים ויש כוויות קור. במידה ויש מכת חום, יש להתקרר וללבוש בגדים רפויים

• צריכת גלוקוז, מיץ או פחמימות פשוטות הפעולות במהירות במידה ויש היפוגליקמיה

• דרכים לשיפור אורח חיים לשיפור זרימת דם לקויה, כגון:

  - להפסיק לעשן
  - להימנע מאלכוהול
  - ניהול ובדיקה של רמות הסוכר בדם
  - ניהול ובדיקה של רמות הכולסטרול
  - ניתוח, מוצע במקרים חמורים של איבוד דם או חריף או לטיפול בחסימת עורקים 

האבחנה הנכונה והתחלת הטיפול בזמן הנכון היא המפתח להצלחת הטיפול.

ההשלכות של חיוורון לא מטופל תלויות בגורם לכך. מקרים חריפים של חיוורון דורשים טיפול רפואי מיידי. לעיתים קרובות ניתן לטפל בחיוורון מתמשך באמצעות תרופות. 

עדכון אחרון:

30 באוגוסט 2022 

אדם לא צריך להיות ממקום אחר או מתרבות אחרת כדי להוות מטרה לקסנופוביה (הוגים ״זינופוביה) או חרדת זרים.

אנשים יכולים להביע חשדנות או לשנוא אחרים בהתבסס רק על הנחות הקשורות למבטא, להופעה או להתנהגות שלהם.

גם גזענות יכולה לתמוך בחרדת זרים.

גזענות היא אפליה על בסיס גזע או מוצא אתני של אדם, ולפעמים אנשים משתמשים באלה להצדקת חרדת זרים כלפי מהגרים מרקע מסוים.

האם קסנופוביה היא סוג של פוביה?

לא.

למרות שהמונח מכיל את המילה ״פוביה״, שפירושה ״פחד״ ביוונית, קסנופוביה היא לא באמת פוביה. פוביה אמיתית, כמו אגורפוביה (פוביה ממקומות פתוחים או צפופים) או ארכנופוביה (פוביה מעכבישים), הן סוגים של הפרעת חרדה: הן גורמות לסימפטומים שעלולים להפריע משמעותית לחיי האדם, ויש להן טיפול רפואי. מנגד, המילה ״קסנופוביה״ מתייחסת לטווח של אמונות תוקפניות, מפחידות ועוינות.

קסנופוביה נעוצה באידיאולוגיה ובהשקפת עולמו של אדם, ולא בהפרעה. האנשים שהכי נפגעים מקסנופוביה אינם אלה שמחזיקים בהשקפות קסנופוביות אלא אלה שהן מכוונות כלפיהם, בהם:.

• עולים חדשים.

• פליטים.

• מיעוטים דתיים.

• אנשים מתרבויות אחרות.

סוגי קסנופוביה

יש שני סוגים נפוצים של קסנופוביה: קסנופוביה כלפי מהגרים וקסנופוביה תרבותית.

קסנופוביה כלפי מהגרים היא סלידה או פחד ממהגרים או מאנשים שנתפסים ככאלה.

מדיניויות נגד הגירה הן התגלמות של סוג זה של קסנופוביה. קסנופוביה תרבותית היא סלידה או עוינות כלפי תרבויות שונות. דוגמה לכך היא ההנחה שמוצרים, מאכלים או סרטים של תרבויות אחרות הם נחותים. קסנופוביה עשויה להיות מובלעת או מפורשת. קסנופוביה מובלעת כוללת דעות נגד זרים שהאדם אינו מודע להן, אך הן משפיעות על אמונותיו והתנהגותו באופן ״עדין״ או לא-מכוון. קסנופוביה מפורשת פירושה שאדם מחזיק בדעות נגש זרים באופן ברור ומודע. רטוריקה פוליטית שמכוונת נגד מהגרים היא דוגמה לסוג זה של קסנופוביה.

הבדלים בין קסנופוביה לגזענות

למרות שיש חפיפה משמעותית בין קסנופוביה לגזענות, הן אינן זהות. קסנופוביה מתייחסת באופן ספציפי לאדם או קבוצה המצויים בחברה מסוימת במעמד של ״זר/ים״. גזענות מתייחסת באופן ספציפי לגזע או מוצא אתני, בין אם לאדם או לקבוצה שהיא מכוונת כלפיהם יש מעמד של ״זר/ים״ ובין אם לאו. שני סוגים אלה של דעות קדומות יכולים להתרחש בנפרד או ביחד. למשל, אם אזרח ישראלי לבן מרגיש טינה כלפי מהגר לבן רק בגלל שהוא מאמין שהוא גונב מקומות עבודה, זוהי דוגמה לקסנופוביה לבדה. אבל אם אותו אזרח ישראלי לבן מרגיש שנאה כלפי כל המהגרים בגלל הנחות שהוא מניח על המוצא האתני, צבע העור וההשפעה שלהם על הכלכלה המקומית, זהו שילוב של קסנופוביה וגזענות.

סימנים לקסנופוביה

אדם או מוסד יכולים להיות בעלי דעות קסנופוביות אם הם:

• מבטאים חשדנות או גועל כלפי אלה שהם תופסים כזרים.

• מבטאים חשדנות או גועל כלפי האוכל, המוזיקה או היבטים תרבותיים אחרים שלהם, למרות שיש להם מעט ידע בנוגע אליהם.

• נמנעים מאינטראקציה עם מי שהם תופסים כזרים.

• מאשימים את מי שהם תופסים כזרים בבעיות מקומיות, כמו מחסור במקומות עבודה או אינפלציה.

• מאמינים שמי שהם תופסים כזרים חושבים, מתנהגים, חיים או מרגישים באופן שונה משמעותית מאלה שאינם זרים.

• מתייחסים למי שהם תופסים כזרים באופן שונה מאלה שאינם זרים, למשל ע״י התנהגות גסה או עוינת.

• מתייחסים למי שהם תופסים כזרים כמסוכנים או פושעים, ללא ראיה לכך שהם אכן כאלה.

דוגמאות לקסנופוביה

קסנופוביה קיימת על רצף, מהערות מובלעות ועד לאפליה מוחצנת וברורה, והיא נוכחת בכל שכבות החברה, מאמונות של אינדיבידואלים ועד לחוקים ולמדיניות ממשלתית. כמה דוגמאות לאופן בו קסנופוביה מתבטאת:

• מיקרו-אגרסיה: מיקרו-אגרסיות קסנופוביות הן הערות עדינות שמרמזות שמישהו זר. למשל, אדם עשוי לשמוע שלמישהו יש מבטא שונה משלו ומיד לשאול מהיכן הוא או להחמיא לו על השימוש שהוא עושה בשמה המקומית. הערות אלה יכולות להיראות תמימות, אבל הן מרמזות על ה״אחרות״ של האדם.

• הדרה ואפליה: אפליה קסנופובית יכולה להתרחש בכל מקום, ממערכות יחסים ועד למקומות עבודה. למשל, מעסיק עשוי שלא לקבל לעבודה או לקדם אנשים שאותם הוא תופס כ״זרים״ עקב אמונות מובלעות או מפורשות בנוגע לעד כמה הם ראויים, מסוגלים או אמינים.

• קסנופוביה רפואית: מתרחשת כאשר אנשי צוותים רפואיים מתייחסים באופן שונה למי שהם תופסים כזר. הם עשויים להקדיש פחות זמן למטופלים כאלה, לתפוס אותם כלא אמינים, להימנע מלהשיג עבורם מתרגם במידה והם זקוקים לכזה או לדווח עליהם לרשויות ההגירה. לעתים קרובות פירוש הדבר הוא שאנשים שנתפסים כזרים מקבלים טיפול רפואי באיכות נמוכה יותר, גישתם לטיפול רפואי מעוכבת והם נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות רפואיות הקשורות למתח.

• קסנופוביה עיתונאית: כאשר קסנופוביה מובלעת או גלויה משפיעה על האופן בו קבוצות דתיות או תרבותיות מוצגות בעיתונות. למשל, אפשר להציג מיעוטים דתיים כחלק מחברה רב-תרבותית או כזרים, או להציג פליטים ככאלה ש״ראויים״ לעזרה או כאיום. פרסומים יכולים להתמקד גם בסיפורים שליליים על קבוצות מסוימות כדי לזרוע פחד ולמשוך יותר קוראים, או כדי להשפיע על דעת הקהל.

• אלימות: אלימות קסנופובית יכולה לבוא מצד אינדיבידואלים או מוסדות. למשל, בדרום אפריקה התקפות קסנופוביות נגד מהגרים קונגולזים הן בעיה רצינית, אבל על פי דיווחים של ארגון ה-Human Rights Watch יש עדים שטוענים שלרשויות המקומיות יש חלק בדבר.

• מדיניויות עוינות כלפי הגירה: מדיניויות הגירה נוקשות, כמו לקיחה בכוח של ילדים מהוריהם בגבול ארה״ב-מקסיקו, הן תוצאה של קסנופוביה וגזענות. מטרתן של מדיניויות כאלה היא להרתיע קבוצה אתנית ספציפית מלנסות לעבור למדינה או להעניש את אלה שמנסים.

• עקירה: כאשר קבוצה חזקה יותר או מוסד מאלצים בני קבוצה חלשה יותר לעבור מבתיהם. דוגמה קיצונית לכך היא עקירתם של כ-100,000 ילידים אמריקאים מבתיהם ע״י ממשלת ארה״ב באמצע המאה ה-19, במה שמכונה ״מסלול הדמעות״.

• רצח עם: ניסיון להרוס או להרוג קבוצה דתית, גזעית או אתנית. דוגמה לרצח עם היא השואה, בה הנאצים כלאו ורצחו מיליוני יהודים בהתבסס על אידיאולוגיה גזענית וקסנופובית.

הגורמים לקסנופוביה

בדומה לצורות אחרות של דיכוי, קסנופוביה שומרת על קבוצות מסוימות בעמדת כוח ומחלישה אחרות, אך הגורמים שתורמים לה מורכבים. לעתים, אנשים עוסקים בקסנופוביה באופן מכוון למטרת רווח אישי. המוטיבציה שלהם עשויה להיות:

• כוח: לפעמים מנהיגים פוליטיים משתמשים בקסנופוביה ככלי להשגת קולות. הם עשויים להשתמש באנשים שנתפסים כזרים בתור שעירים לעזאזל האשמים בבעיות החברה, אותן הם מבטיחים לתקן. הם גם עשויים להשתמש בקסנופוביה ליצירת קבוצת פנים וקבוצת חוץ ואשליה של אחדות בקרב קבוצת המצביעים הדומיננטית ביותר.

• חוסר ביטחון: מספר מחקרים מצביעים על כך שמה שנתפס כחוסר ביטחון משחק תפקיד משמעותי בקסנופוביה. כשאדם או קבוצה מרגישים שיש להם פחות גישה למשאבים או שהם בסכנה, הם עשויים לרצות להאשים מישהו. זהו אחד הגורמים שמתדלקים אלימות קסנופובית בדרום אפריקה.

• תאוות בצע: לפעמים משאבים אינם נדירים, אלא פשוט בעלי ערך רב מאוד. בהלת הזהב על אדמת הצ׳ירוקי ב-1829 היתה אחת הסיבות שבגללה ממשלת ארה״ב עקרה את הילידים האמריקאים מאדמותיהם במהלך ״מסלול הדמעות״.

• דעות קדומות אחרות: קסנופוביה יכולה לנבוע מגזענות, איסלמופוביה, אנטישמיות וצורות אחרות של דיכוי, שיכולות לתדלק קסנופוביה נגד קבוצות חוץ מסוימות. 

יש גם גורמים אחרים, מובלעים יותר, שיכולים לתרום לקסנופוביה, למשל:

• היעדר גיוון: אנשים מאזורים בהם יש מעט הגירה או גיוון עשויים להרגיש חוסר ביטחון לגבי הגעה של אנשים שנראים שונים מהם. הדבר יכול גם ליצור תחושה חזקה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ, או ״אנחנו מולם״, כשיש רוב גדול של אנשים מאותו רקע.

• חינוך: כשבתי ספר אינם מלמדים ילדים על מגוון התרבויות והדתות, או נמנעים מלדון בהשפעת ההגירה על ההיסטוריה של מדינה, הם מונעים מהתלמידים ידע שיכול לטפח הבנה בין אנשים מרקעים שונים. תוכניות לימודים מסוימות עשיות אפילו לעודד קסנופוביה ע״י הצגת תרבות אחת כעליונה על פני אחרת.

• פחד מזרים: יש מומחים שמאמינים שלקסנופוביה יש בסיס כלשהו בפחד מולד מזרים. תינוקות פוחדים מזרים, מה שיכול להסביר מדוע קל לאנשים לספוג אמונות קסנופוביות. אבל דעות קדומות הן משהו שאדם לומד מאחרים, כלומר הן לא בלתי נמנעות.

איך מפחיתים קסנופוביה?

ברמה האישית, אנשים יכולים לקרוא תיגר על קסנופוביה דרך:

• השכלה: קחו את הזמן ללמוד על קסנופוביה, כולל מיתוסים וסטריאוטיפים, כמו גם על השפעתה על קבוצות שנדחקו לשוליים. חפשו אחר מאמרים, ספרים ומידע במדיות אחרות שמגיעים ישירות מאנשים שנדחקו לשוליים.

• מודעות עצמית: רבים גדלים בסביבה של מסרים קסנופוביים – במשפחה, בקרב קבוצת הגיל או בחדשות. חשוב שאדם יהפוך מודע להנחות שלו ויאתגר אותן, בעיקר אם הוא נמצא בעמדת כוח. למרות שקסנופוביה אינה בעיה נפשית, גישות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכולות לעזור לאנשים גם בנושא זה.

• הערכה תרבותית: אנשים עשויים למצוא תועלת בהרחבת הבנתם בנוגע לאוכל, למוזיקה, לסרטים וכו׳ של קבוצות אחרות. למשל, הורים יכולים לעודד את ילדיהם לקרוא ספרים עם דמויות מגוונות או לטעום מאכלים של מטבחים שונים.

• כוללנות תרבותית: מצאו דרכים להפוך סביבות קבוצתיות לכוללניות יותר, כדי לשבור את דינמיקת ה״אנחנו מולם״. למשל, בי״ס יכול להציע מתורגמן בספרדית בפגישות של מורים עם הורים, אם הורים רבים של ילדי ביה״ס דוברים ספרדית כשפה ראשונה.

• שימוש בפריבילגיות: לאנשים ששייכים לקבוצת הפנים יש פריבילגיות בהשוואה למי שנתפס כזר, והם יכולים להשתמש בפריבילגיות הללו לתועלת אחרים. למשל, אדם יכול ללוות חבר לפגישה אצל רופא כדי להבטיח שהרופא מקשיב לו, או ללמד חברים אחרים בקבוצת הפנים על קסנופוביה.

• להתבטא בנושא: צאו נגד הערות , בדיחות או מיקרו-אגרסיות קסנופוביות. למשל, אם מישהו במשרד מעיר הערה קסנופובית, נסו לקחת אותו הצידה ולומר לו שהדבר אינו נכון או פוגעני.

אנשים גם מדווחים על התנהגות קסנופובית, כמו הטרדה או פשעי שנאה, לרשויות המקומיות או לארגונים מתמחים. אבל כדי לעצור באמת את הקסנופוביה, ממשלות, פרסומים בתקשורת, מוסדות אכיפה ומוסדות אחרים צריכים לפעול כדי להרוס אותה. הדבר עשוי לכלול שינויים בחוק, במדיניות, בקודי התנהגות ובתהליכים משמעתיים כלפי אנשים וארגונים שמתדלקים קסנופוביה. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהו טיפול בהצפה?

טיפול בהצפה, הנקרא גם  Implosion therapy וטיפול בחשיפה in vivo, היא וריאציה אינטנסיבית של טיפול בחשיפה, במסגרתה נדרש המטופל להתעמת עם רמת הפחד הגבוהה ביותר מהאוביקט / המצב המאיים, עד רמת החשיפה המקסימלית האפשרית, לאורך זמן רב.

הטיפול מערב חשיפה של המטופל לגורם פחד משמעותי, לתקופת זמן ממושכת עד למצב בו התגובתיות העצבית, ובעקבותיה גם התגובה ההתנהגותית, פוחתות.

המטפל אינו מתערב במהלך החשיפה, גם לא במצבים בהם מתעוררת חרדה גבוהה.

טכניקה זו שונה מסוג מוכר אחר של טיפול בחשיפה, טיפול בהקהייה שיטתית:

במהלך טיפול זה מתקיימת חשיפה הדרגתית, המבוססת על היררכיית פחדים, והמטופל מתקדם שלב אחר שלב, מהגירוי הכי פחות מפחיד ועד לגירוי המאיים ביותר.

בטיפול בהצפה, לעומת זאת, מציב בפני המטופל את הגירוי במצבו המפחיד והישיר יותר מן הרגע הראשון.

מבחינת אתיקה מקצועית, טיפול בהקהייה שיטתית נחשבת אתית יותר מהצפה.

זאת כיוון שהמשתתפים נחשפים בהדרגה לדבר שממנו הם חוששים ועוברים לשלב מחריד יותר גדולה רק כשהם מרגישים מוכנים. בהצפה, לעומת זאת, המטופל נחשף לאובייקט או המצב ממנו הוא פוחד בבת אחת, בצורה מאוד אינטנסיבית.

כיצד טיפול בהצפה עובד בפועל?

לאחר שהמטופל נותן את הסכמתו לטיפול, הפגישה והתהליך מתקיימים כולם ב״עולם האמיתי", כלומר בחשיפה דומה כמה שיותר למציאות ובמקרים רבים מחוץ לחדר הטיפולים.

כאשר ישנן מגבלות שלא מאפשרות חשיפה זו, ישנן אלטרנטיבות הכוללת שימוש במציאות מדומה, באביזרים ייעודיים ועוד. 

בזמן ההצפה המטופל נחשף לגירוי ממנו חושש יותר מכל, דוגמא לכך יכולה להיות עכבישים או גבהים, אך במסגרת סביבה נשלטת ובטוחה.

בזמן זה המטופל יכול להשתמש בעצמו בטכניקות הרגעה עצמית על מנת לצלוח את התהליך אך המטפל עצמו לא יזום צעדי הרגעה.

המטפל יהיה נוכח וילווה את המטופל מתחילת הטיפול ועד סופו, ובמרבית המקרים הטיפול יתחיל בפסיכואדוקציה, או "חינוך פסיכולוגי":

הליך בו ניתן חינוך ומידע לאנשים שמחפשים טיפול פסיכולוגי או למי שכבר נמצאים בטיפול.

מדובר על העברת ידע מבוסס על הפרעות נפשיות, תהליכים טיפוליים, מידע פיזיולוגי והסברים אפשריים על סיבה ותוצאה בקשרים שבין רגש, מחשבה, התנהגות ותחושות.

במקרה זה המטפל לרוב יסביר את המהות של שיטת הטיפול, את אופן הפעולה של מערכת העצבים ואת האופן שבו המוח מגיב לפוביות מסוימות, ואת האופן שבו ניתן להפוך תהליך זה על מנת ללמד את המוח להגיב בצורה שונה בעת חשיפה לגורם מפחיד. 

במילים אחרות, לאחר שתגובת ה"הילחם-ברח" שמתעוררת בגוף מיצתה את עצמה וחלפה, המוח יכול לזהות ששום דבר רע לא קרה "וללמוד" את ההבנה הזאת. מדובר ביצירת התניה מחודשת על מנת לשנות את התגובה המתעוררת בחשיפה לגירוי כלשהו.

כמה זמן נמשך טיפול בהצפה?

מפגשי חשיפה משתנים מאחד לשני ואורכם נע בין שעה לשלוש, לעתים קרובות המטרה תהיה להשלים את הטיפול בסשן אחד בלבד, גם אם נמשך מספר שעות.

במקרים אחרים ישנם מטופלים שיצטרכו לחזור על התהליך מספר פעמים עד שיעבוד. 

דוגמא קלינית

תיאור מקרה מעניין מתאר טיפול בהצפה עבור אישה בת 32 המתמודדת עם תסמונת דאון ופגיעת ראש:

המטופלת סבלה מפוביה לטיפול פיזיותרפי בכפות רגליה, מה שסיכן את פוטנציאל השיקום שעברה. השיקום כלל השבה של מיומנויות מוטוריות חיוניות ביותר כמו יכולת לעמוד וללכת.

הליך ההצפה ארך פגישה בודדת, in vivo , כלומר ב״שידור חי״. ההתערבות הקצרה הביאה לשינוי מהותי ביכולתה של המטופלת לשאת מגע של פיזיותרפיסטים בכפות הרגליים, והשיפור נותר עמיד גם לאחר פרק זמן ממושך. 

המקרה הזה מרחיב את הראיות ליעילותן של התערבויות התנהגותיות בהצפה עבור מתמודדים עם פוביות ספציפיות, ובפרט עבור מוגבלות מורכבת ופוביות חריגות השכיחות במסגרות שיקום נוירולוגיות.

מתי משתמשים בטיפול בהצפה?

טיפול בהצפה אינו מתאים לכולם.

רבים יגיבו לטיפול בתדהמה, גם אם תודרכו לפני כן.

עבור מטופלים הסובלים מבעיות לב זו עלולה להתעורר סכנה של ממש.  

יתרון משמעותי מאוד של טיפול זה - הוא כסף.

מדובר בתהליך קצר הכולל לרוב מספר פגישות בודדות.

כאשר טיפול בהצפה פועל ומוצלח המטופל נותר עם תחושת שליטה ברורה יותר בגופו, ברגשותיו ובתגובותיו ואפקט זה אמור להישאר עמיד לאורך זמן.

הפרעות שטיפול בהצפה נמצא יעיל עבורן 

• פוביות - במחקר על טיפול בהצפה לפוביות, נמצא כי שלושה מארבעה מטופלים הפסיקו לחוות סימפטומים אחרי 14 פגישות בממוצע, ואף נותרו ללא תסמינים במעקב של חצי שנה.

• הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) - מחקר מ-1989 בדק האם מצבם של  לוחמים משוחררים שהתמודדו עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) יכול להשתפר כתוצאה מטיפול בהצפה. המטופלים חוו שיפור משמעותי במימדים של חווית הטראומה מחדש (הפחתה של פלאשבקים, סיוטים בלילה וכו') בהשוואה ליוצאי צבא שלא עברו את הטיפול.

• הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) - טיפול בהצפה בהקשר של OCD נמצא יעיל, כחלק מטיפול בחשיפה ומניעת תגובה.

עדכון אחרון:

22 בספטמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Boulougouris JC, Marks IM. Implosion (flooding)--a new treatment for phobias. Br Med J. 1969 Jun 21;2(5659):721-3. doi: 10.1136/bmj.2.5659.721. PMID: 5812397; PMCID: PMC1983571.

Keane TM, et al. (1989). Implosive (flooding) therapy reduces symptoms of PTSD in Vietnam combat veterans.
sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0005789489800723

Kneebone II, Al-Daftary S. Flooding treatment of phobia to having her feet touched by physiotherapists, in a young woman with Down's syndrome and a traumatic brain injury. Neuropsychol Rehabil. 2006 Apr;16(2):230-6. doi: 10.1080/09602010443000687. PMID: 16565036.

Marshall WL. (1985). The effects of variable exposure in flooding therapy. sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S000578948580040X?via%3Dihub