מה זה תיאום הורי?

תיאום הורי (Parenting coordination) התפתח בעשור האחרון בתגובה לצרכים של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר מצאו עצמם מוצפים במקרים של הורים גרושים המצויים בקונפליקט בין-אישי גבוה.  

התהליך מושתת תמיד על טובת הילדים.  ואכן, הספרות המקצועית מלמדת על ההשפעה השלילית שיש לקונפליקטים מתמשכים בין הורים גרושים על הרווחה הנפשית של הילדים.  

התיאום ההורי נועד לסייע להורים ללמוד כיצד לפתור  מחלוקות, לבנות וליישם עקרונות של הורות משותפת בריאה, מחוץ לכתלי בית המשפט, תוך צמצום השימוש המופרז בעורכי דין לענייני משפחה.

תיאום הורי בעולם

גישת התיאום ההורי מראה הצלחה והתפתחות משמעותית ברחבי ארצות הברית, קנדה, ישראל, אוסטרליה ומספר מדינות באירופה.

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) פרסם ערכת הנחיות לתיאום הורי.

מדגישות את היכולות הדרושות לתפקיד מתאם הורי במקרים של גירושין ומשמורת ילדים, תוך התמקדות בשיקולים אתיים ויחסי שיתוף פעולה. 

מטרות התיאום ההורי

המטרות העיקריות של תיאום הורי הן חינוך פסיכולוגי, הערכת קשיים, ניהול סכסוכים, ניתוח מקרים ולמידה מהם ואימון הורי בהתמודדות עם קונפליקטים ביחסי המשמורת.

ממחקר שנערך בצפון קרוליינה דיווחו מתאמים הוריים על תעדוף של ניהול קונפליקטים זוגיים כמטרה ראשונה  להמשך התהליך.

לאחר מכן התייחסו מרבית המתאמים לחשיבות התכנים החינוכיים ובמידת הצורך על תקשורת עם אנשי מקצוע אחרים.

כאשר היחסים הזוגיים סוערים מדי, עוברים מרבית המתאמים הזוגיים למענה של בוררות ורק כאשר הבוררות אינה מעלה תוצאות מקדמות וחיוביות,  ישוב הזוג, כמוצא אחרון, לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה, שיגיע להחלטה שתוביל לאכיפה.

מהי ההכשרה של מתאם הורי?

מתאמים הוריים הם אנשי מקצוע מנוסים בתחומים בהם התמחו, בעיקר מתחום המשפטים, בריאות הנפש, גישור ועיסוקים אחרים בהם צברו המתאמים רקע, ניסיון וידע מקצועי עם משפחות בקונפליקט גבוה.  

מחקרים עדכניים מלמדים כי מתאמים הוריים טובים קיימת נכונות להשתמש בשיטות התערבות בין-תחומיות, שאינן מתבססות רק על תחום הידע בו רכשו את השכלתם וניסיונם. בנוסף, הם נוטים, במידת הצורך, לקיים גם תקשורת באמצעות טלפון ודואר אלקטרוני בין המפגשים ולא להסתפק בפונקציות של המפגשים פנים אל פנים.

מתאם הורי בישראל הוא לרוב איש/אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש, בדרך כלל עובדים סוציאליים או פסיכולוגים קליניים שעברו הכשרה בטיפול זוגי ומונו על ידי צו בית משפט.    

חוסר הכשרה או כישורים מתאימים אצל המתאם ההורי יכולים להיות נסבלים עד נקודה מסוימת, אבל חשוב לזכור שהמצב די נפיץ ועלול להסתבך, בעיקר כאשר המתאם יידרש לטפל ביעילות בדינמיקה משפחתית מורכבת סביב נושאים קונפליקטואליים במיוחד.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

31 בינואר 2024

מקורות:

Brantley, H. T., Deutsch, R. M., Hass, G., Kelly, J. B., Pruett, M. K., & Stolberg, A. L. (2011). Guidelines for the development of parenting coordination. American Psychological Association. Retrieved from https://www.apa.org/practice/guidelines/parenting-coordination

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED- Intermittent Explosive Disorder), הפרעה חדשה ב-DSM-5, היא קטגוריה אבחונית פסיכיאטרית מובחנת המתאפיינת בתוקפנות אימפולסיבית פתולוגית.

 IED נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. ההפרעה מופיעה באפיזודות נשנות ומידת התוקפנות במהלך כל אפיזודה נגזרת ממידת הלחץ הפסיכו-סוציאלי שקודם לה. 

מה גורם ל-IED?

להפרעת התפרצות לסירוגין יש סיבות מולדות (גנטיות). סביבתיות ונוריולוגיות.

במאמר זה נתמקד במחקר מעניין שמאיר היבט נוירווגי שמאפיין את ההפרעה: 

מחקר חדש, שנערך על ידי צוות חוקרים בשיקגו, מצא כי קשרים מוחיים חלשים בין אזורים מוחיים שאחראים על עיבוד שפה ומידע סנסורי לבין אזורים המקושרים לעיבוד אינטראקציה חברתית, עשויים להסביר התנהגויות של כעס אימפולסיבי ו-IED- הפרעת התפרצות לסירוגין, הפרעת התנהגות שמאופיינת בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות ותואמות סיטואציה.

במחקר, אשר פורסם בכתב העת Neuropsychopharmacology, חוקרים מאוניברסיטת שיקגו שבארה"ב השתמשו בטכנולוגית fMRI בשיטת diffusion tensor imaging, המודדת את נפח ודחיסות החומר הלבן במוח ולמעשה מאפשרת מיפוי של מערכות הסיבים המעבירות מידע בין אזורי מוח שונים.

בחינה זו של הקישוריות בין אזורים שונים הינה חשובה היות ולרוב בקרב נבדקים עם הפרעות פסיכיאטריות לא קיימים הבדלים פיזיים מוחיים בהשוואה לבריאים, אלא הבדלים בקישוריות המוחית בין אזורים. כלומר, אלו לא מבני המוח ששונים בין מי שסובל מהפרעות פסיכיאטריות לבין בריאים, אלא הקשרים בין אזורי המוח הם ששונים באופן משמעותי.

החוקר שיערו כי בחינת החומר הלבן במוח היא המקום הטבעי להתחיל, היות וזה החיווט הטבעי של המוח בין אזור אחד לשני. 

תוצאות המחקר הראו מיעוט בחומר הלבן באזור מוחי הנקרא (superior longitudinal fasciculus (SLF  בקרב אנשים עם הפרעת התפרצות לסירוגין בהשוואה לאינדיבידואלים בריאים או עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות.

ה-SLF ממוקם בין האונה הפרונטלית (או המצחית) במוח, זו שאחראית על כישורים חברתיים, קבלת החלטות, רגש והבנת תוצאות והשלכות של פעולה מסוימת, לבין האונה הפריאטלית (או הקודקודית) אשר מעבדת שפה ומידע סנסורי. מטאפורית, אזור זה הוא למעשה  "סופר- אוטוסטראדה" של מידע, בו עובר מידע רב בין הקורטקס הפרונטלי לבין האונה הפריאטלית.

אטיולוגיה של IED

הגורם המדויק להפרעה אינו ידוע, אך היא ככל הנראה נגרמת ממספר גורמים סביבתיים וביולוגיים: 

• סביבתיים – מרבית האנשים הלוקים בהפרעה גדלו במשפחות בהן היו שכיחות התנהגויות שכללו התפרצויות ואלימות מילולית וגופנית. חשיפה להתנהגויות כאלה בגילים מוקדמים מעלה את הסבירות לכך שאותם ילדים יפגינו התנהגויות דומות כבוגרים. 

• גנטיים – עשוי להיות רכיב גנטי המעביר את ההפרעה מהורה לילד. 

• הבדלים באופן פעילות המוח – עשויים להיות הבדלים במבנה, תפקוד וכימיית המוח אצל אנשים הסובלים מן ההפרעה ביחס לכאלה שאינם.   

חיבור בין נוירולוגיה להפרעה מתפרצת לסירוגין

לטענת החוקרים, ממצא זה,  לגבי הפחתה בחומר הלבן ב-SLF , המצביע על ירידה בקישוריות בין האונה הפרונטלית לאונה הפריאטלית, עשוי להעיד על כך שקוגניציה חברתית היא משמעותית מאוד בקרב אנשים המתמודדים  עם בעיות שליטה בכעסים.

בהתאמה לתוצאות המחקר, אנשים עם בעיות שליטה בכעסים אכן נוטים לפרש לא נכון את כוונותיהם של אחרים במצבים חברתיים. הם חווים אחרים כעוינים, כאשר בפועל הם אינם כאלו, ומסיקים מסקנות שגויות לגבי הכוונות שעומדות מאחורי מעשיהם. בנוסף לכך, הם אינם מעבדים את כלל הנתונים מאינטראקציות חברתיות בהם הם נמצאים. למשל, הם אינם מעבדים עד הסוף שפת גוף או מילים מסוימות ושמים לב באופן סלקטיבי רק לגרויים שמחזקים ומתקפים את אמונותיהם כי האחר קורא עליהם תיגר.

קישוריות מופחתת בין אזורים מוחיים אשר מעבדים סיטואציות חברתיות עשויה להביא לשיפוט לקוי, שבתורו עלול להסלים סיטואציות בעייתייות, להביא לנפיצות ולהסתיים בהתפרצות של כעס וזעם.

הגילוי של ליקויים בקישוריות באזור ספציפי כמו ה SLF מספק נקודת התחלה חשובה למחקרי המשך שיבחנו מטופלים עם הפרעת התפרצות לסירוגין כמו גם כאלו עם הפרעת אישיות גבולית, אשר מראים את אותה אבנורמאליות ב-SLF וכן קשיים רגשיים וחברתיים דומים.

מחקר זה הינו משמעותי מאוד היות ומעיד על כך שישנו ליקוי מוחי מוחשי בקרב אלו עם הפרעת התפרצות לסירוגין ומצביע על כך שההתנהגות האגרסיבית-אימפולסיבית שהם מציגים איננה פשוט התנהגות "רעה" אלא התנהגות הנובעת מבסיס ביולוגי אמיתי אשר ניתן לחקור אותו ולטפל בו.   

דרכי התמודדות עם IED

ההמלצות הבאות עשויות לסייע לאנשים עם IED למנוע ממצבי משבר לצאת משליטה: 

• להתחיל ולהתמיד בטיפול פסיכולוגי – להגיע למפגשים, לתרגל את כישורי ההתמודדות ולהתמיד בנטילת התרופות, אם נרשמו ע״י הרופא המטפל. 

• לתרגל טכניקות רגיעה – שימוש קבוע בנשימות עמוקות, מיינדפולנס, דימויים מרגיעים או יוגה. 

• לפתח דרכי חשיבה אלטרנטיביות – שינוי דרכי החשיבה אודות מצבים מתסכלים על ידי שימוש במחשבות רציונאליות, ציפיות הגיוניות ולוגיקה על מנת לשפר את ההסתכלות על אירועים ואת התגובה להם. 

• להשתמש בפתרון בעיות – גיבוש תכנית למציאת דרך לפתרון בעיות מתסכלות, כולל כאלה שאין להן פתרון מיידי. 

• ללמוד דרכים יעילות לשיפור תקשורת – הקשבה למסרים שאחרים מנסים לחלוק וחשיבה על התגובה הטובה ביותר האפשרית, במקום לומר את הדבר הראשון שצץ בראש. 

• לשנות את הסביבה – כאשר ניתן לעשות זאת, כדאי לעזוב או להימנע מסיטואציות בהן האדם מועד להתפרצות זעם. 

• להימנע מחומרים משני מצב רוח – כדאי להימנע מאלכוהול וחומרים פסיכואקטיביים אחרים. 

אורי, גבר בן 41 הגיע לטיפול עם היסטוריה של התפרצויות זעם בלתי נשלטות. הוא התקשה לשלוט בכעס שלו בעבודה, באינטראקציות חברתיות, סיטואציות משפחתיות  ובתחום הזוגי. אורי אובחן עם הפרעת התפרצות לסירוגין (IED), המאופיינת באפיזודות חוזרות ונשנות של תוקפנות מילולית או פיזית שאינן פרופורציונליות לאירוע המעורר.

אורי דיווח על היסטוריה ארוכת שנים של בעיות ניהול כעסים. הוא חווה לעתים קרובות עצבנות, תסכול והתפרצויות זעם בתגובה לבעיות או אתגרים בחיי היומיום שלו. דפוס התנהגות זה הוביל לקשיים ביחסיו האישיים והמקצועיים, לאובדן עבודה וליחסים משפחתיים מתוחים. אורי תיאר שהרגיש מוצף וחסר אונים בהתמודדות עם הכעס שלו, מה שהחריף עוד יותר את מצוקתו.

אורי הופנה לקבוצת מיומנויות טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) עם התמקדות בניהול כעסים. במהלך הטיפול, הוא עבד על פיתוח מיומנויות עמידות למצוקה כדי לנהל רגשות עזים והתנהגויות אימפולסיביות. מיומנויות אלו כללו תרגילי מיינדפולנס, טכניקות להרגעה עצמית והערכה קוגניטיבית מחדש

במהלך הטיפול, אורי דיווח על שיפורים בניהול הכעס שלו. הוא הצליח לזהות סימני אזהרה מוקדמים של כעס ולהפעיל מיומנויות עמידות למצוקה כדי למנוע התפרצויות זעם.  כך למשל, אורי למד לתרגל נשימות עמוקות והרפיית שרירים מתקדמת כשהרגיש מוצף, שעזרו להרגיע אותו ולהפחית את עוצמת הכעס שלו. הוא גם פיתח הבנה טובה יותר של המחשבות והרגשות הבסיסיים שעוררו את הכעס שלו ועבד על מסגור מחדש של מחשבות שליליות אלו באור חיובי יותר.

אורי גם דיווח על שיפור ביחסים עם משפחתו ועמיתיו לעבודה כתוצאה מהתקדמותו בטיפול. הוא הצליח לתקשר את צרכיו ורגשותיו בצורה אסרטיבית יותר, אך נשלטת, אשר הובילה להבנה ופתרון טוב יותר של קונפליקטים. בחייו הרומנטיים אורי הצליח לשמור על גבולות בריאים ולנהל ביעילות קונפליקטים, וכך הצליח לקיים זוגיות יציבה ומספקת יותר.

ההתקדמות של אורי בטיפול מדגימה את היעילות של קבוצת מיומנויות DBT בניהול הפרעת נפץ לסירוגין. השימוש במיומנויות עמידות למצוקה, במיוחד, סייעו לאורי לווסת את רגשותיו והתנהגויותיו האימפולסיביות. באמצעות תרגול ויישום עקבי של מיומנויות אלו, הצליח אורי לשפר את תפקודו הכללי ואת מערכות היחסים שלו, וחש כי חייו מלאים ומספקים.

חשוב לציין שאין לראות בהתקדמות של אורי "תרופה" ל- IED, אלא כצעד לקראת ניהול הסימפטומים שלו וניהול חיים מספקים יותר. שימוש מתמשך במיומנויות ובטיפול DBT עשוי להיות נחוץ לשמירה על התקדמות וטיפול בכל אתגרים עתידיים שעלולים להתעורר.  

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

29 בינואר 2024

מקורות:

Lee R, et al (2016). White Matter Integrity Reductions in Intermittent Explosive Disorder. Neuropsychopharmacology. 2016 Oct;41(11):2697-703  

אני בן 30 וכבר מספר שנים אני מתמודד עם חרדה וגם עם כאבי גב שלפי הבדיקות לא נמצא להם הסבר רפואי.

הסיפור התחיל בהתקף חרדה שהיה לי בטיול אחרי צבא עם חברים, אירוע ספציפי ששיבש אותי לגמרי.

החרדה שלי היא לא משהו שאפשר לראות מבחוץ, אבל בתוכי זה כמו סערה מטורפת שלא הפסיקה.

עשיתי בדיקות רפואיות והכל היה בסדר, קצת מביך היה לשמוע מהרופאה שכדאי לעבוד על גורמים נפשיים.

אני לא בן אדם של טיפולים והייתי שם את כל זה בצד, אבל התחלתי לקלוט שהחרדה הזו השפיעה לרעה על כל תחום בחיי - עבודה, חברים, בת זוג. 

ניסיתי כל מיני דברים - בעיקר שיטות אלטרנטיביות ומישהי שעשתה לי NLP, אבל משהו תמיד חסר.

אז כששמעתי המלצה מחברה של חבר על ביופידבק, אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. 

התחלתי את הטיפול בגישה סקפטית - איך חיישנים ומסכים יכולים לעזור לי להתמודד עם החרדות שלי?

אני לא מכונה. אבל הייתי מוכן לנסות כל דבר. בהתחלה, התחושה של להיות מחובר לחיישנים הייתה מוזרה.

הם היו מחוברים לראש שלי, לאצבעות, לחזה - מדדו הכול, מגלי מוח ועד פעילות בבלוטות הזיעה.

המטרה הייתה ללמוד על התגובות שלי, ולנסות לשנות אותן. זה היה נראה כמו מדע בדיוני, אבל באמת היה מדע.

בכל פעם שהייתי בטיפול, המטפל היה מנסה לעזור לי להבין איך הגוף והמוח שלי מגיבים לחרדה.

ראיתי על המסך איך גלי המוח שלי משתנים כשאני נרגע, איך הנשימה שלי משתנה, איך הטמפרטורה שלי עולה ויורדת. היה כל כך מרתק לראות את זה בזמן אמת.

החלק הכי מאתגר היה ללמוד לשלוט בגוף שלי. המטפל נתן לי משימות - להרגיע את הנשימה, להרפות את השרירים. זה לא היה פשוט. לפעמים, זה היה מרגיש כאילו אני מנסה ללמוד שפה חדשה, אבל במקום מילים, הייתי משתמש בגוף שלי.

המטפל הסביר לי שכאבי גב כרוניים, במיוחד כאלו שאין להן מקור אורגני מובהק, נהיים יותר כואבים על רקע לחץ נפשי, בעיקר גלל התכווצויות שרירים שאנחנו בכלל לא ערים אליהן. כאן ביופידבק עזרה להבין איך לשלוט בתהליכים  האלה ולבסוף להביא להקלה בכאב.

הבנתי שיש מחקרים שבדקו את ההשפעה הביופידבק על כאבי גב כרוניים. השימוש בו הביא לירידה בעצימות הכאב, הפחתה בדיכאון, שיפור ביכולת הגופנית ולימדו אותי אסטרטגיות להתמודדות עם הכאב.

אבל ביופידבק לא מוסיף הרבה לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי שמועבר לבד, למרות שהשילוב בין שניהם זה הכי טוב.

הטיפול לקח כמה חודשים, עם פגישות שבועיות של 50 דקות.

חשוב לדעת שבטיפול הזה עובדים בין לבין, זה לא כמו הטיפול הדינמי שהייתי בו, שהיה יותר מרגש אבל עבורי לא היה שיפור לאורך זמן. בטיפול הייתי מתרגל בבית עם מכשירי ביופידבק כאלה שניתן לתפעל אותם עצמאית. אחרי חודש וחצי חודשיים התחלתי לראות שיפור של ממש. הרגשתי פחות מתח, פחות חרדה. לא היו ימים קלים תמיד, אבל התחושה שאני לומד לשלוט בגוף וברגשות שלי הייתה משהו שלא חוויתי קודם, בעצם אף פעם. 

בכנות, היו רגעים שהרגשתי שאני מתקדם, ואז ימים שבהם הכול נראה כמו צעד אחורה היה רגע או שניים ספק ותסכול. אבל המטפל שלי הזכיר לי שזה חלק מהתהליך. ללמוד להתמודד עם חרדה זה לא ספרינט, זה מרתון.

הטיפול הסתיים לפני שנה וחצי. ובמבט לאחור על המקום שהייתי בו לעומת איפה שאני היום, אני מרגיש הרבה יותר בשליטה. הביופידבק נתן לי את הכלים להבין את עצמי יותר טוב, להבין איך הגוף והמוח שלי מגיבים לסטרס. זה לא אומר שהחרדה נעלמת לגמרי, אבל עכשיו יש לי יותר כוח להתמודד איתה.כשאני פוגש את החרדה יש לי כלים מוכנים להתמודד איתה. ואני יודע שהם יהיו איתי לתמיד.

הוספנו לסיפור האישי של תומר כמה מילים על טיפול ביופידבק:

איך עובד טיפול בביופידבק?

במהלך תהליך ביופידבק האדם מחובר לחיישנים אלקטרוניים המסייעים לו לקבל מידע על גופו. באמצעות משוב זה הוא לומד לבצע שינויים עדינים בגופו, למשל להרגיע שרירים מסוימים על מנת להפחית כאב. במילים אחרות, ביופידבק הוא טיפול המבוסס על שינוי המודעות לאופן בו המוח מתקשר עם הגוף, והוא מאפשר דרך חדשה לשיפור תנאים בריאותיים או ביצועים גופניים. 

סוגים של טיפולי ביופידבק

שיטות שונות של ביופידבק מתאימות למצבים שונים ולמטרות שונות, ביניהם: 

1. גלי מוח (נוירופידבק) – שימוש בחיישני קרקפת ו-EEG (רשם גלי מוח) לניטור גלי מוח

2.  נשימות – במהלך ביופידבק נשימתי מונחות רצועות על בטנו וחזהו של המטופל לשם ניטור דפוסי הנשימה שלו; 

3. קצב לב – שיטה המבוססת על חיישני אצבע או תנוכי אוזניים ומכשיר EMG המאתר בעיות בפעילות החשמלית בשרירים, הגורמות להתכווצויות

4. פעילות בבלוטות הזיעה - חיישנים מוצמדים לאצבעות, לכף היד או לפרק היד באמצעות מכשיר EDC, הבודק את פעילות בלוטות הזיעה ואת כמות הזיעה על העור ומתריע על חרדה

5. טמפרטורה – חיישנים מוצמדים לאצבעות או לכפות הרגליים ומודדים את זרם הדם לעור. מכיוון שפעמים רבות טמפרטורת הגוף צונחת במצב של מתח, מדדים נמוכים עשויים להנחות את המטופל לבצע טכניקות הרפיה.

טיפול עצמי בביופידבק

ישנם מכשירי ביופידבק ביתיים הבודקים שינויים פיזיולוגיים בגוף על ידי שימוש בחיישנים המוצמדים לאצבעות או לאוזן ומתחברים אל המחשב האישי. באמצעות גרפיקה ממוחשבת, המכשירים הללו מסייעים לשלוט במתח על ידי כך שהם עוזרים להסדיר את הנשימה, להרגיע את השרירים ולחשוב באופן חיובי על יכולת ההתמודדות של המשתמש.  בינתיים, תוצאות המחקרים חיוביות בנוגע ליעילותם של מכשירים מסוג זה. 

סוג נוסף של טיפול ביופידבק כרוך בחבישת רצועה על הראש, המנטרת פעילות מוח במהלך מדיטציה. מכשירים אלה עושים שימוש בקול כדי להודיע מתי המוח רגוע ומתי הוא פעיל. 

הטכניקה נועדה לסייע בשליטה על תגובות מתח, והמידע שנאסף בכל שימוש יכול להישמר על המחשב האישי או על הטלפון הסלולרי, לשם מעקב אחר התקדמות. זן אחר של מכשירים מבוסס על חיישנים הנלבשים באזור המותניים ומנטרים דפוסי נשימה באמצעות אפליקציה. האפליקציה מתריעה במצב של מתח מתמשך ומציעה פעילויות של נשימה אקטיבית על מנת לחדש את תחושת הרוגע.

בעוד שמנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אינו נוטה להסדיר את השימוש במכשירי ביופידבק לשימוש ביתי, המכשיר Resperate, המסייע בהפחתת מתח ולחץ דם על ידי נשימות עמוקות ואיטיות, אושר על ידו. חשוב לדעת: כאשר שוקלים לרכוש מכשיר ביופידבק לשימוש ביתי, יש לשים לב לכך שחלקם משווקים כמכשירי ביופידבק אך אינם כאלה בפועל. לכן, לפני הרכישה מומלץ להיוועץ באיש מקצוע רלוונטי מתחום הבריאות.

למי מתאים ביופידבק?

ביופידבק מסייע לניהול מצבים פיזיים ומנטליים כמו חרדה, מתח, אסתמה, אינסומניה, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, הפרעות אכילה, סכיזופרניה, תופעות לוואי של כימותרפיה, כאב כרוני, עצירות, אי-שליטה על הסוגרים, פיברומיאלגיה, אפילפסיה, כאבי ראש, לחץ דם גבוה, תסמונת המעי הרגיז, מחלת רנו, צפצופים באוזניים, שבץ והפרעות במפרק הלסת. 

ביופידבק עשוי למשוך אנשים ממגוון סיבות, בין היתר העובדה שהוא אינו פולשני, וכן יכולתו להפחית או להסיר את הצורך בתרופות, או להגביר את יעילותו של טיפול תרופתי. זאת ועוד, ביופידבק עשוי לעזור לאנשים שאינם יכולים ליטול תרופות (בשל היריון, הנקה וסיבות אחרות), לכאלה העוברים טיפולים ללא תוצאות משמעותיות ולמי שמעדיף לקחת חלק אקטיבי יותר בשיפור מצבו הבריאותי. מעניין לראות שלרבים מהמצבים שלהם ביופידבק מספק מענה יעיל יש דבר בולט במשותף: הם נובעים ממתח משמעותי. במובן זה, ביופידבק הוא מעין דרך טבעית להקלה על מתח.

ביופידבק נחשב לשיטה בטוחה אשר מזה עשורים השתמשו בה פסיכולוגים ומאמני ספורט, אך הוא עשוי שלא להתאים לכולם, בין היתר לאנשים הסובלים ממצבים רפואיים שונים, כמו הפרעות בקצב הלב או בעיות עור מסוימות.

איך בוחרים מטפל בביופידבק?

אם החלטתם לנסות טיפול ביופידבק ואיתרתם מומחה שנראה מתאים, מוטב לשאול אותו שאלות אודות הכשרתו, ניסיונו הכללי ובמצב הספציפי שברצונכם לטפל, מספר הטיפולים שיידרש לדעתו ועלותם.

במהלך הטיפול עצמו המטפל יצמיד אליכם חיישניים והמידע שיתקבל מהם יופיע על גבי מסך או יתבטא בצפצופים או באורות מהבהבים.

באמצעות הפידבק תלמדו כיצד לשלוט בתגובות גופכם על ידי שינוי מחשבותיכם, רגשותיכם והתנהגותכם.

בכך תוכלו לשפר את המצב שבו ברצונכם לטפל.

כמה זמן נמשך הטיפול?

משך הטיפול יעמוד בדרך כלל על 30-60 דקות, והפגישות יתפרשו על פני חודשיים-שלושה.

מכיוון שהמטרה היא, בסופו של דבר, שהמטופל יוכל לתרגל באופן עצמאי את הטכניקות שלמד, הטיפולים יכללו בדרך כלל שיעורי בית שיהיה עליו ליישם בין המפגשים. המפגש הראשון יכלול הערכות ומבדקים, על מנת לקבל נתונים על המטופל ומצבו הרפואי, ובהתאם להם יתפור המטפל את טיפול הביופידבק המתאים.

כמו בכל סוג של טיפול, גם כאן יש לנקוט אמצעי זהירות. 

מכיוון שביופידבק אינו מערב נטילת תרופות, רבים מחשיבים אותו לבטוח יותר מטיפול תרופתי בהפרעות, ואולם ישנם כמה אלמנטים שיש לקחת בחשבון, כמו תופעות לוואי אפשריות -  חרדה, מוח מעורפל, ריכוז ירוד, טרדות, חוסר מנוחה, עייפות וקשיי שינה. זאת ועוד, יעילות הטיפול עשויה להשתנות באופן דרסטי מחולה לחולה, בהתאם למגוון קריטריונים ונתוני רקע.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

נכתב ע״י תומר 

תרופות נוגדות דיכאון עשויות להפחית את הסימפטומים של דיכאון.

חלקן מאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול בפוביה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת פאניקה והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.

על פי המכון הלאומי לבריאות הנפש, תרופות נוגדות דיכאון אינן ממכרות, אך הגוף מתרגל אליהן בשימוש ממושך, כך שהפסקה פתאומית של נטילת התרופות עשויה להוביל לתופעות לא רצויות.

על פי הארגון הלאומי להפרעות נפשיות (NAMI), עד 80% מהאנשים שמפסיקים ליטול את התרופות בפתאומיות, או מפחיתים את המינון שלהם מהר מדי, חווים תסמונת הפסקת טיפול (discontinuation syndrome) או תסמיני גמילה (withdrawal symptoms).

אלה מתפתחים בדרך כלל תוך מספר ימים מהפסקת התרופה ועשויים להימשך שבועות.

המציאות בשטח מראה שלפעמים פרק זמן שכרוך בקשיי גמילה ממושך יותר. 

NAMI מחלק את התסמינים למספר קטגוריות:

• תסמינים הקשורים למצב רוח כמו תוקפנות, חרדה, התקפי פאניקה, מצב רוח ירוד ושינויים במצב הערות. 

• תסמינים סומטיים כמו עייפות או הזעה בלתי מוסברת, תסמינים דמויי שפעת, סחרחורות וכאבי ראש.

• תסמינים הקשורים לשינה כגון נדודי שינה, סיוטים וחלומות בהקיץ.

• תסמיני עיכול כמו בחילות והקאות, התכווצויות בטן ושלשולים.

כדי להימנע מלחוות את ההשפעות הללו, איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) ממליץ לאנשים להפחית בהדרגה את מינון התרופות נוגדות הדיכאון במשך מספר שבועות, בליווי הדרכה ופיקוח פסיכיאטרי.
 

קיימות מספר עדויות לכך שאנשים מפתחים סבילות (tolerance) לתרופות נוגדות דיכאון. המשמעות היא שאותו מינון של תרופה מסוימת יכול להיות פחות יעיל עם הזמן, כך שאדם עשוי להצטרך להעלות את המינון שלו או להחליף תרופה.

איך להפסיק נכון?

תרופות נוגדות דיכאון פועלות על מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) ו"שליחים" כימיים הנושאים מידע בין נוירונים או תאי מוח. בהתאם לסוג התרופה נוגדת הדיכאון, תרופות אלו מגבירות את השחרור או חוסמות את הספיגה מחדש של הנוירוטרנסמיטורים  נוראפינפרין, סרוטונין, דופמין, או במקרים מסוימים - תערובת של השלושה.

כאשר מפסיקים לקחת את התרופה באופן פתאומי או מפחיתים את המינון באופן משמעותי, עלולות להופיע תופעות לוואי שונות.

להלן כמה המלצות לגמילה מהתרופות הללו, אותה חשוב לבצע בהנחיית רופא ובאופן מותאם אישית לפי מצבו הספציפי של המטופל:

• יש להפחית את המינון בהדרגה, במיוחד עבור תרופות עם חצי חיים קצרים.

•  במקרים מסוימים פסיכיאטרים ממליצים להחליף את התרופה שרוצים להפסיק בפלואוקסטין (פרוזאק).

• אם תופעות הלוואי חמורות, יש לשקול להחזיר את התרופה ולהתחיל הפסקה איטית יותר.

תרופות נוגדות דיכאון ושימוש לרעה בחומרים 

אנשים רבים חווים דיכאון ושימוש לרעה בחומרים, כך ש32% מהאנשים המתמודדים עם הפרעת דיכאון מז'ורי מתמודדים גם עם הפרעת שימוש לרעה בחומרים. מחקרים מראים כי התוצאה הטובה ביותר תתקבל אם אותם אנשים יקבלו טיפול בו-זמנית עבור שני המצבים.
 

מחקר משנת 2019 בחן את אפשרויות הטיפול הטובות ביותר לדיכאון והפרעות שימוש לרעה בחומרים. נמצא כי תרופות נוגדות דיכאון, בפרט מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים (SSRI), היו הטיפול "קו ראשון" המומלץ. ההמלצות כללו גם פסיכותרפיה בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון.
 

סקירה משנת 2021 המשיכה את גישת הטיפול האינטגרטיבית. החוקרים ציינו שיש ראיות לכך ששילוב של תרופות וטיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא יעיל בטיפול באנשים עם דיכאון והפרעות שימוש באלכוהול (AUD).
 

תוצאות אלו מראות שהטיפול המוצלח ביותר עבור אנשים המתמודדים עם שני המצבים, יהיה שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.

מאמר זה למידע בלבד ואינו מחליף ייעוץ פסיכיאטרי

עדכון אחרון:

29 בינואר 2024

כתיבה:

שני לוי, MA,

מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית,

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Gabriel, M., & Sharma, V. (2017). Antidepressant discontinuation syndrome. CMAJ : Canadian Medical Association journal = journal de l'Association medicale canadienne, 189(21), E747. https://doi.org/10.1503/cmaj.160991

ברטה הגיעה למכון טמיר מיישוב בגליל. היא אחות חדר ניתוח מנוסה, בשנות ה-60 לחייה, עצמאית, מוערכת וסבתא אהובה מאוד. ברטה התמכרה לחומרי הרדמה, כדורים וזריקות שהיו נגישות עבורה בכל עת, וכמו עוד שתי עובדות אחרות שהכירה היא מצאה את עצמה מפתחת תלות פיזית ורגשית בחומרים הללו.  

היא עשתה את כל הדרך לתל אביב כדי לפגוש מומחה לטיפול בהתמכרויות, אבל זו לא הייתה הסיבה היחידה לנסיעה הממושכת.  ברטה חוותה בושה עצומה, מול בני המשפחה, מול הקולגות ומול המנהלים האדמיניסרטיביים במוסד הרפואי. עצם המחשבה על האפשרות שתדווח מיוזמתה על הבעיה, עוררה בה גל של חרדה לגבי ההשלכות  שעשויות להתלוות לדבר - החברתיות, המקצועיות, החוקיות והכלכליות.

תופעת השימוש הנרחב של אנשי מקצועות הבריאות בחומרי הרדמה מוכרת בספרות הרפואית כבר מהמאה ה-19, ומאז רק הלכה וגדלה. גם בישראל מתועדים מקרים רבים של רופאים ואחיות שלא עמדו בפיתוי ומצאו משענת בחומרי הרדמה מסוכנים (למשל, רופאה מרדימה בכירה במרכז הרפואי שניידר). 

עובדי מקצועות הבריאות המתמודדים עם שימוש בחומרים אסורים והתמכרות, בעיקר רופאים מרדימים, עלולים לשאת בתוצאות קשות עבורם ועבור מטופליהם. הדבר מטריד במיוחד מהסיבה שהוא עלול לחבל בבטיחות החולה כאשר הוא מטופל על ידי איש מקצוע המצוי תחת השפעתם של חומרים מסוג זה. 

לכן, ברור כיום כי לטובת בטיחות החולים, חשוב להעניק לקבוצת סיכון זו טיפול אינטנסיבי יותר בהתמכרויות בהשוואה למטופלים אחרים הסובלים מאותה בעיה.

למה צוותים רפואיים מתמכרים יותר לחומרי הרדמה?

למרות שרופאים ואחיות מובילים במדדים של אורח חיים בריא, ביחס לכלל האוכלוסיה (למשל, אחוזי עישון נמוכים ושיעור גבוה של פעילות גופנית) הסטטיסטיקה מלמדת שהם משתמשים בסמים מרגיעים בשיעור גבוה משמעותית בהשוואה לנורמה. 

מעבר לנגישות של חומרי הרדמה זמינים, אחת ההשערות היא שהלחץ שכרוך בעבודה מובילים לשימוש בחומרים הללו כדרך התמודדות בעייתית. חשבו על זה: מדובר במסלול תעסוקתי שכולל חשיפה יומיומית למחלות, למוות ולטראומה, באחריות קיצונית לחיי אדם, באלימות של מטופלים ובני משפחה ובמחסור קבוע בשינה.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שלא כל עובד בבית חולים מתמכר לתרופות ולסמים. הלחץ הנפשי המתמשך יכול להסביר את הפוטנציאל המוגבר ואת המועדות לשימוש אסור ולהתמכרות לחומרים אצל צוותים רפואיים, אולם אין בכוחו לתת תמונה שלמה. נראה שהמתמכרים מקרב העובדים הרפואיים הם מראש בעלי גורמי סיכון אחרים לשימוש, כמו נטיי גנטית או שימוש מוקדם יותר בסמים. 

זאת ועוד, עובדי מקצועות הבריאות המשתמשים במשככי כאבים הם בעלי סיכון גבוה יותר משמעותית, ביחס לכלל האוכלוסיה, להתדרדר חזרה לשימוש. לכן, דרושות תכניות התערבות ייחודיות שילוו אותם גם לאחר הטיפול. מומלץ מאוד שיטופלו במוסד אחר מזה שבו הם עובדים, עם מטפלים ופסיכולוגים שהם לא מכירים. 

למרות שהסטטיסטיקה לכאורה ״נגדם״, חשוב לציין כי עובדי מקצועות הרפואה נמנים על הקבוצות המקצועיות בעלות שיעורי ההצלחה הגבוהים ביותר בטיפול בהתמכרות, כאשר מחקר מ-2008 הראה כי מעל 80% מהמטופלים והמטופלות  נשארו נקיים גם בחלוף 5 שנים ממועד הסיום של תהליך הגמילה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

29 בינואר 2024

מקורות:

DeFord, S., Bonom, J., & Durbin, T. (2019). A review of literature on substance abuse among anaesthesia providers. Journal of research in nursing : JRN, 24(8), 587–600. https://doi.org/10.1177/1744987119827353

 McLellan, A. T., Skipper, G. S., Campbell, M., & DuPont, R. L. (2008). Five year outcomes in a cohort study of physicians treated for substance use disorders in the United States. BMJ, 337, 2038–2044.  

השנים לימדו אותי שבזוגיות חדשה ומחייבת, אני ממש מעולה עם ההורים.  

עם הגיסים והגיסות, לעומת זאת, אני טיפה צולע.

קשר בין גיסים טומן בחובו פוטנציאל עצום, באמת. קרקע אמיתית לחוויה מתקנת - מילוי משפחתי שנעדר מאיתנו לאורך החיים. אח שלא היה, או אחות מיוחלת שמתגלמת לתוך הווה חברי.

בחודשים האחרונים חוויתי מקרוב מצב בו אישה יוצאת דופן, גיסה לשעבר (כלומר, לאחר גירושים!) מתגייסת אד הוק כדמות מגשרת במשפחה קרועה, לאחר אובדן טראומטי שהעמיק את הפרגמנטציה.

גיסים הם משפחה לכל דבר ויכולים לתרום המון לקידומה. 

רק שמטפלים זוגיים יוכלו לספר לכם שלרולטה של חיי המשפחה יש הרבה כיוונים, שממש אינם תלויים בבחירות ובהעדפות האישיות שלך: 

גיסים יכולים להיות סיוט מתמשך שמלווה את חייך ומאיר פעם אחר פעם את הפינות המכוערות של יחסים משפחתיים - 

חשד, תחרותיות, קינאה וצרות עין, עלולים להפוך למציאות חיים שמחריבה כל חלקה טובה.  

נכון, עם השנים הפנמנו בהכנעה את ההבנה ש׳משפחה לא בוחרים,  אפילו זוגיות אנחנו בוחרים באופן לא מודע.

 זוגיות רצינית זה לא רק האחים וההורים שלנו מהבית. פתאום נכנסות לתמונה עוד זוגות עיניים בוחנות, ביקורתיות, לפעמים מקנאות.

בעצם, זרע הפורענות במערכות יחסים בין גיסים וגיסות הוא אילוץ המציאות.

״הי אחותי, את גיסתי מעכשיו…״

״אהלן גבר, (אחיה הגדול של אהובתי ושומר הסף). ברוך בואך לחיי…״

בוא נדבר רגע על כמה פסיכודינמיקות של גיסים וגיסות שממש לא באים טוב:

החוליה החלשה במשולש הנאמנויות

גיס מזכיר לי את התנועות של הפרש בשחמט.  יש לו כמה אפשרויות תנועה, אחורה, קדימה ולצדדים, ואני הכי נפעם ממנו במשחק. 

כמו הפרש, גיסך יכול להיות בעלה של אחותך או אח של בעלך /  אשתך. מוזר שלא בחרו שמות נפרדים לשתי האפשרויות הללו... 

מה קורה עם ״הפרש״ בעיתות קונפליקט זוגי או משפחתי?

איזו מאפשרויות התנועה שלו הכי מועדות לפגיעה?

מחקר חדש מלמד שבתוך משולש הנאמנות של בני זוג וגיסים, הקונפליקטים הדליקים ביותר הם בין גבר ואשה, כאשר הגבר מזדהה עם אמו ו״שוכח״ את בת הזוג.

המחקר בחן 45 מערכות זוגיות וזיהה נטיה מוגברת של גברים להתגייס להגנתן של אמהותיהן מול בת הזוג, במצבים בהם ניצת קונפליקט בין השתיים.

כמטפל, זה מייד לוקח אותי לקונפליקט האדיפלי - גבר אבוד בין שתי נשים, הראשונה והעכשווית - כשלבסוף הוא מעדיף לצדד באשה הראשונה בחייו.

אבל אפשר ללכת עם פרשנויות אלטרנטיביות (מחשבות בתגובות).

תחרות בין גיסות

ילדים תמיד נשארים ילדים והורים תמיד הורים.  

עד יומנו האחרון נייחל כנראה להכרה ולאהבת ההורים, זו שנמדדת, באופן טבעי, בהשוואה לאחאים ולאחיות.

מתי מעט מצליחים לעמוד איתנים מול הרגרסיה הזאת, שקופצת בעיקר בדינמיקה הקבוצתית של ארוחות שבת וערבי מועד. 

מכיוון שבין אם נודה בכך ובין אם לאו, ברוב  מוחלט של המשפחות נותרו סוגיות לא פתורות של תחרותיות מימי הילדות, הגיסים והגיסות נכנסים היישר לתוך הפייט, מפשילים שרוולים ומתייחסים לזירת התחרות כמו הייתה זו יריבותן שלהן מימים ימימה.

תחרותיות בין גיסות (או גיסים) עשויה אפילו לתרום ללכידות הזוגית, באמצעות התכחשות והשלכה של רגשות קשים כלפי זוגות מתחרים במשפחה המורחבת. בהתחלה זה האוכל שמביאים לארוחה המורחבת, בשלב הבא איכות המתנות לחג, אחר כך כבר חינניות הנכדים ולבסוף לחשושים לגבי הירושה.

אבל ״השוואה חברתית בונה״ אדפטיבית רק עד לרף מסוים.

מהר מאוד עלולה התחרותיות להתקבע כסיוט מתמשך וכרוני, שנקרש ומושתק לאורך שנים. 

ד״ר שרה ברסלרמן, מטפלת זוגית ומשפחתית, מתארת כמה מקורות אפשריים לקונפליקטים בין גיסות:

למשל, מאבקים בין אחות לבת הזוג על אהבת הבעל, תחרותיות על הישגים (בקריירה, בגידול הילדים ובקרבה להורים) ושונות תרבותית קיצונית שתורמת להתנשאות וניכור.

הגיס כצלע שלישית בקונפליקט זוגי

בעיתות משבר של הזוג, מאותגרת עמדת הגיס.

ההתמקמות תלויה באישיות המעורבים:

מחד, הגיס עשוי לשרת כפונקציה מתווכת, אחראית, דיסקרטית ומגשרת. מדובר באדם שמכיר את שני הצדדים, לרוב ברבדים שמטפלים זוגיים לא יכירו גם כעבור שבועות רבים של טיפול זוגי. לגיס יש גם עמדה מקבילה, אחאית, שאין לה מחויבות הורית נוקשה שמזוהה אוטומטית עם הבן או הבת. 

מאידך, לגיס יש גם מספיק מידע וכוח כדי להסלים את הסכסוך, לשמוח לאיד ולשחק ברגשותיהם של בני הזוג ומעורבים נוספים.

מה המוטיבציה של הגיס לסכסך ולפגוע? 

בדרך כלל קשה לקחת בעלות על מניעים קטנוניים שכאלה, אפילו להכיר בהם קשה. חשוב גם לזכור שפגיעה באחרים אינה נעשית ברוב המוחלט של המקרים בכוונה מודעת. אלא שלמשפחות יש יכולת ייחודית להוציא מאיתנו שלל צרכים נפשיים פרימיטיביים וקונפליקט זוגי עלול להיות הזדמנות לפירעון עקום של חשבונות רגשיים ישנים.  

מעורבות הגיסים בקונפליקט זוגי מעלה סוגיה של גבולות:

גיסים וגיסות מהווים כתובת טבעית לפנייה של בני זוג לעזרה ותמיכה.

אולם בהיותם בני אדם, בעלי רצונות, מאוויים ופרשנויות אישיות, מומלץ לנסות לראות מראש את הנולד ולהבין שהמחיר של גיוס הגיס עלול להתבטא בעתיד טעון, במקרים מסוימים עם יחסים עכורים ורווי טינה, גם כאשר חלה כבר ההתפייסות המיוחלת בין בני הזוג. בעוד שבני הזוג מתקדמים ומתפתחים הלאה לאחר סיום המריבה, הגיס ממשיך ״לשוחח עם עצמו״ על טיב הקשר ועמדותיו כלפי מי מהצדדים. 

ומורכבות אחרונה שעולה לי היא היות הגיס מזוהה עם האח או האחות בעיתות משבר חריף, גם כאשר ברור שהצד השני צודק. 

במצבי קונפליקט זוגי, לגיסים ולגיסות יש נטיה מובנת וטבעית לצדד בבן או בת משפחת המקור (האחות או האח), אך נדרשות הרבה עדינות ותבונה כדי לא לפגוע ביחסי אמון שקיימי םבתוך הרשת המשפחתית המורחבת.

זהו.

הרבה מחקרים נכתבו על המורכבות של יחסי בעל-חמות וגם על הקשר בין כלה-חם.

על הקשר בין גיסים, לעומת זאת, חסרה בספרות הפסיכולוגית התבוננות מספקת, למרות שכל מטפל זוגי יודע לספר כמה רבים המקרים של קונפליקטים כאלה, אותם הוא פוגש בקליניקה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

27 בינואר 2024

מקורות:

דר' שרה ברסלרמן. גיסות או גייסות? על מערכת היחסים בין הגיסות במשפחה.

Fingerman, K. L., Gilligan, M., Vanderdrift, L., & Pitzer, L. (2012). In-law Relationships Before and After Marriage. Research in human development, 9(2), 106-125.

doi: 10.1080/15427609.2012.680843

אחת השאלות החשובות אצל מטופלים, היא "האם הטיפול שלי יעיל"? 

במקרים רבים מדי, הדיון בשאלת היעילות של הטיפול הפסיכולוגי אינה מדוברת מספיק, בעיקר בקרב מטופלים ומטופלות שחוששים לתת משוב ולבטא את צרכיהם באופן אסרטיבי ובהיר.

באחת מקבוצות ההדרכה בהן השתתפתי במכון טמיר, העלתה פעם פסיכולוגית קלינית ברחובות, אשת מקצוע נהדרת, את השאלה:

"מתי הטיפול הפסיכולוגי שאני עושה עם מטופל X אמור להסתיים?".

השאלה פתחה דיון קבוצתי מקצועי יצירתי וגלוי לב, מתוכו צמח לו פוסט זה. 

כימיה בין המטפל למטופל

חשוב שהפסיכולוג והמטופל יבססו קשר טוב שיאפשר למטופל להביע בכנות את מחשבותיו ורגשותיו. לרוב, ביסוס של קשר כזה דורש 'כימיה' על מנת שהמטופל ירגיש בנוח עם האישיות, הגישה והסגנון של הפסיכולוג.

מחקרים על יעילות של טיפול פסיכולוגי מלמדים על המשקל הרב שמעניקים מטופלים לאיכות הקשר הטיפולי (שמכונה במקצוע שלנו הברית הטיפולית), גם בחלוף שנים רבות ממועד סיום התהליך הטיפולי. במילים אחרות, יש מצב שבעוד 5 שנים תשכחו את הנושאים האישיים אותם ליבנתם לאורך הדרך ואת החפירות אותן חפרתם לעומק הנפש, אבל תזכרו היטב את החמימות, האותנטיות והקבלה שסיפק המטפל/ת. 

אז כדי להימנע ממפח נפש - במידה והתחלת תהליך טיפולי ולאחר מספר מפגשים אומרת לך תחושת הבטן ש'כימיה טבעית כבר לא תהיה כאן, מומלץ לשקול להחליף פסיכולוג.

אבל...

קשר קרוב בין מטפל למטופל הוא תנאי הכרחי, אך אינו מספיק להגדרת טיפול פסיכולוגי כיעיל.

מילים ורגשות אינם חזות הכל - כאשר הקשר מצוי אך ורק בעין התהליך, מומלץ, שוב, לבחון האם אתם באמת צועדים על דרך המלך לשינוי המתבקש. 

הגדרת התכנית הטיפולית

פיגומי הטיפול הפסיכולוגי, מטרותיו ומשכו, אמורים להיות מוגדרים וברורים ממש בתחילת התהליך הטיפולי, בכל שיטת טיפול פסיכותרפי שהיא. 

מה מטרות הטיפול?

למעשה, פסיכולוגים קליניים אמורים להכין תכנית טיפול ולכתוב בה את מטרות הטיפול, כפי שהוסכמו יחד עם המטופל.

התכנית הטיפולית משרטטת מפת דרכים פסיכולוגית ואמורה לתאר, בקווים כלליים וגסים, את המסלול התרפויטי המוערך שהמטופל יעבור בתהליך (כמטופלים, אתם רשאים לפי 'חוק זכויות החולה', לבקש מהפסיכולוג לראות את התכנית הטיפולית, את סיכום הטיפול ואת כל הרשומות הרפואיות שכתב לעצמו המטפל בסיום כל מפגש שקיימתם). 

מה משך הטיפול?

גם משך הטיפול אמור להיות מוערך בתחילת הדרך, כחלק מהתכנית הטיפולית. הפסיכולוג והמטופל אמורים לדון יחדיו במסגרת זמן ריאלית למימוש המטרות שנקבעו והם מגיעים להסכמה משותפת לגבי הדרכים בהן תתקיים הערכת ההתקדמות ומדידת ההצלחה.

בחלוף זמן יתכן שתידרש בחינה מחודשת של המטרות הטיפוליות, הליך שמכונה "לפתוח את חוזה הטיפול", כדי לראות לאן מועדות פניהם של השניים.

אפשר לקרוא לזה "שיחת פנינו לאן", וחשוב לקיימה מתוך עמדה כנה, נכונה ועניינית, מבלי שיינתנו לתכני השיחה פרשנויות פסיכולוגיות על ידי המטפל. 

זיהוי קשיים ומתן מענים

בעוד שהמטופל אחראי לשינויים בחייו ולחייו בכלל, פסיכולוג טוב יסייע לו באיתור מדויק של המכשולים והקשיים העומדים בדרכו.

במידה ויש והמטופל יכול להגביר את תחושת השליטה על המכשולים הללו, הפסיכולוג יבחן את מקורות הבעיה ולאור בחינה זו יציע שינויים התנהגותיים, או שינויים מכווני תובנה, בשאיפה להתגבר עליהם.

במידה והמכשולים כוללים גורמים חיצוניים, שאינם נתונים לשליטת המטופל, הפסיכולוג יעבוד וידריך את המטופל על דרכי התמודדות שיקדמו את רווחתו הנפשית בעיתות משבר, בהווה ובזמנים הקשים.

שינוי קוגניטיבי

בכל סוג של טיפול פסיכולוגי, ובכלל זה טיפולים פסיכודינמיים מעמיקים ומתמשכים, המטפל עוזר למטופל לפענח ולזהות דפוסי חשיבה שליליים שגורמים, מחזקים ותורמים לקשיים רגשיים, כמו דיכאון או חרדה, וכן לסייע למטופל לפתח גישה חיובית יותר כלפיהם.

בטיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים מושגת מטרה זו באמצעות לימוד של טכניקות מיומנויות התנהגותיות וכלים להתמודד עם קשיים רגשיים, תוך חיזוק המשאבים הפנימיים הקיימים והתייחסות לכוחות הנפשיים.

בטיפולים בגישות פסיכודינמיות מושגת אותה מטרה, רק באמצעים קליניים שונים, מרביתם מבוססי תובנה וחשיפה של דינמיקות נפשיות לא מודעות. ניתן להמשיך ולפרט את הדרכים השונות של השיטות הפסיכולוגיות, אך המטרות דומות. 

יחסים בין-אישיים

פסיכולוג מומחה, שמוביל טיפול פסיכולוגי יעיל, יעזור למטופל בעריכת שינויים חיוביים בקשרים הבינאישיים של המטופל, יסייע לו לזהות ולהכיר בהתנהגויות אשר עלולות לתרום למערכות יחסים הרסניות ופוגעניות. הוא ילמד את המטופל דרכים ליצירת תקשורת יעילה, בעיקר עם אנשים הגורמים לו לכאב רגשי. על הספקטרום של יעילות בין-אישית מצויים שני קצוות בעייתיים: בראשון קיימת נטייה לרצות אחרים ולוותר על הנאמנות לצרכים אישיים. בקצה השני קיימת תחושת זכאות ואמונה ש"הכל מגיע לי". 

עבודת צוות 

כל טיפול פסיכולוגי יעיל דורש מאמץ משותף של הפסיכולוג והמטופל במסע לשינוי אישיותי,גם כאשר המטרה היא רק שינוי סימפטומטי.

עבודה צוותית נשמעת ברורה מאליה בעידן הקואוצ'ינג וטיפול ה-CBT, אולם העולם הפסיכולוגי עבר בשני העשורים האחרונים מהפך במעמד המטפל לעומת מעמד המטופל: גישות עדכניות, בעיקר הטיפול ההתייחסותי, הובילו רוחות של שינוי, לפיהן "המטפל אינו יודע כל". 

התמקמותו של המטפל התאזנה יותר, הקול המציאותי נשמע חזק יותר, ואף על פי שמטפלים עדיין הם אלה המופקדים על הובלת התהליך הטיפולי, הם רואים עצמם בעמדה שווה והדדית יותר ביחסיהם עם מטופלים. 

לדעת מתי הטיפול מסתיים

מרבית הטיפולים הפסיכותרפיים עובדים ועוזרים ורוב מוחלט של המטפלים המוסמכים בתחום בריאות הנפש יודעים כיצד לעבוד נכון.

אלא שהמציאות מורכבת יותר: ברבים מהמקרים, הנטיה הטבעית של מטפלים ומטופלים היא להמשיך את התהליך הטיפולי עד אין קץ, ללא מועד סיום, ולעיתים גם ללא מטרות עדכניות ומותאמות. 

מטפל מיומן יודע כיצד ליצור התקשרות בטוחה מבטיחה, אולם באותה מידה הוא נדרש לגייס את הכוחות והבגרות האישית כדי להחליט על הסיום.

אחריות טיפולית זו מקבלת משנה תוקף בייחוד אצל מטופלים בעלי נטיה אישיותית לתלותיות חזקה ולריצוי האחר, מטופלים שחווים פרידה כהרסנית ובעלת פוטנציאל לנטישה משתקת, שחרדים מפני פגיעה בסמכות הטיפולית ושחוששים מפני מחיקת ההישגים אשר נרכשו בעמל רב לאורך הטיפול. 

בקרב מטפלים, בעיקר כאלה שאמונים על הגישות הפסיכודינמיות, טיפול פסיכולוגי עלול להיתפס כתהליך אקספלורציה שיכול להימשך כל החיים. תמיד אפשר לדבר על מה שקרה השבוע ותמיד אפשר לחזור ולחזק נקודות שראויות לחיזוק, אולם טיפול נפשי הוא שירות ככל השירותים - הוא נועד לסייע למטופלים לחיות חיים טובים יותר ולא להיות החיים עצמם.

איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (ה-APA) מציע הנחיות אתיות לסיום טיפול פסיכולוגי: 

"יחסי פסיכותרפיה צריכים להסתיים כאשר הלקוח אינו מרוויח עוד מטיפול, אינו צפוי להפיק תועלת ממנו, או שהוא עלול להיפגע ממנו". 

ואם אתם מפקפקים ב'טיפוליות הרדודה' של האמריקאים, קבלו את זה: הטיפולים הפסיכואנליטיים של פרויד נמשכו חצי שנה בממוצע... בדרכו האמיצה כתב פרויד את המסה הידועה "אנליזה סופית ואין-סופית", בה חקר במדויק את היתרונות של קביעת מועד סיום ואת הדרכים בהן יכול האנליטיקאי לעזור למטופל ללמוד כיצד נפרדים נכון. בפשטנות, מתוך החקירה הזו של פרויד (ותלמידו, פרנץ אלכסנדר) צמחה נישה שלמה של טיפולים דינמיים קצרי מועד (למשל, טיפול מבוסס פרידה, של ג'יימס מאן, שאורך תריסר מפגשים ועוסק  - מתחילתו ועד סופו - בהתפתחות המדהימה שמטופלים זוכים לה הודות למבט אמיץ לעבר סיום הטיפול).

כן, ויש גם את נושא הכסף: פרידה ממטופל שמגיע בקביעות לקליניקה פרטית מפחיתה ישירות משכר המטפל. זה היבט שמחייב מודעות, אתיקה פנימית ועירנות מקצועית.

חשוב לדעת עוד משהו: אין אף תיאוריה פסיכואנליטית (שמוכרת לי, לפחות), שמקדשת טיפול פסיכולוגי life long. 

אין לדעתי אף תיאורטיקן רציני, שמתאר פסיכותרפיה שנמשכת לאורך כל החיים.

טיפול יעיל משרת מטרה וסופו להסתיים עם השגתה, או הכרה באי-השגתה (למי שמתחבר לפונקציית ההחזקה של דונלד ויניקוט, אעיר בקצרה שהוא ממש לא התכוון למשך הטיפול). 

כך כתב שנדור פרנצי, פסיכואנליטיקאי שהפך הרבה אבנים ואיתגר הרבה אמיתות: 

״האנליזה מספקת אפשרות נוחה לביצוע פעולות לא מודעות, אנוכיות לגמרי, בלתי הגונות, בלתי מוסריות ואפילו נפשעות, וסיכוי לנהוג כך בלי אשמה (בלי לחוש אשמה). למשל, תחושת כוח כלפי אותם מטופלים יראים וחסרי ישע, המעריצים את האנליטיקאי ללא סייג; תחושת עונג סאדיסטית מסבלם ומחוסר האונים שלהם; חוסר אכפתיות למשכה של האנליזה, ואף נטייה להאריך אותה משיקולים כספיים גרידא. בדרך זו, אם האנליסט רוצה, המטופל נעשה משלם מס לכל ימי חייו. כתוצאה מהתנסויות אינפנטיליות כאלה, המטופלים אינם מסוגלים לנתק את עצמם מהאנליזה גם לאחר עבודה ממושכת ולא מוצלחת... ממש כמו הילד שאינו יכול להימלט מהבית כי לבדו הוא יהיה חסר ישע״ 

-- Sándor Ferenczi, (מתוך ״היומן הקליני״, שנדור פרנצי. תירגמה מגרמנית: אורנה וסרמן. הוצאת עם עובד)

כאשר חסומה התקשורת לגבי סיום הטיפול הפסיכולוגי, בערוץ השיח בין המטפל למטופל, תופענה אמירות עקיפות יותר, חלקן פאסיביות-אגרסיביות ללא סיכון של חרדת פרידה:

• מעבר למפגשים של פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע.

• היעדרויות תכופות של המטופל.

• איחורים שתדירותם עולה.

• שיתוף בתעדוף הוצאות שונה.

• התייעצות עם אנשי מקצוע אחרים (שמרביתם נמנעים ממעורבות ומתן ייעוץ למטופל, מטעמים אתיים וקולגיאליים).

• שינויים עדינים יותר, כמו ציטוטים חוזרים מפודקסאט ספציפי על טיפול. 

לפעמים המטפל והמטופל צריכים להיות אמיצים כדי להיפרד.

האחריות, בכל מקרה, מצויה בידי המטפל. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

27 בינואר 2024

מקורות:

טיפול פסיכולוגי שגורם לנזק

טיפול נפשי עלול לגרום לנזק, אך לא כל מטפלי הנפש מודעים לכך.

נזקים שנוצרים על ידי הטיפול עצמו נקראים השפעות יאטרוגניות  (iatrogenic effects). 

למעשה, מצבם של 10% מהמטופלים יחמיר במהלך הטיפול, גם כשמדובר ״רק״ בטיפול שיחתי.

טיפול נפשי, אם כן, חייב להיות מותאם לצרכיו האישיים של המטופל.

נתבונן לדוגמה בהפרעות מצב רוח (הפרעות אפקטיביות) כמו דיכאון מלנכולי או הפרעה דו-קוטבית.

אנשים הלוקים בהפרעות מצב רוח נוטים להגיב לתרופות, להבדיל מטיפול שיחתי, שכן הגורם הגנטי משמעותי בהפרעות אלה, והן מדגימות שינוי במבנה הביולוגי של המוח.

ואולם, יש מטפלים שגם במקרים כאלה יתעקשו להעניק טיפול שיחתי בלבד, או טיפול שיחתי ארוך לפני בדיקת האופציה של טיפול תרופתי. בכך ייפגעו החולים בעקיפין, בעקבות קבלת טיפול לא אפקטיבי.

מן העבר השני, הפרעות דיכאון למיניהן אינן מתאפיינות בשינויים ביולוגיים מובחנים במוח ובכל זאת הלוקים בהן יקבלו טיפול תרופתי. מעבר לכך שטיפול תרופתי במקרים כאלה לא יהיה יעיל כמו הטיפול הפסיכותרפי לו הם זקוקים, עצם השימוש בתרופות עלול לגרום לתופעות לוואי מטרידות.

לצד הנזק שיכול להיגרם על ידי טיפול שגוי, גם מרכיבים ספציפיים של טיפול שבכללותו כן עשוי להיות מתאים למקרה עלולים לגרום בעצמם לנזק, וכן האופן בו משתמש המטפל ברכיבים מסוימים של הטיפול. מאחורי שיטות פסיכותרפיות, ביניהן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול דינמי, עומדות לוגיקה בסיסית ורכיבים עוצמתיים מסוימים, ולצדם גם רכיבים טיפוליים לא-ספציפיים, אשר הימצאותם או היעדרם עשוי להועיל או להזיק למטופל.

מניתוח של כמה מחקרים עולה כי רק 8-15% מהמקרים בהם חל שיפור במצב המטופל הם בזכות רכיב טיפולי ספציפי, בעוד ששאר ההצלחות נזקפות לזכות רכיבים לא-ספציפיים של הטיפול, ביניהם יחסים טובים בין מטפל למטופל וציפייתו של המטופל לשיפור במצבו.

אלא שבדיוק כפי ש״המטפל האידיאלי״ יכול לתרום משמעותית להצלחת הטיפול, כך הוא עלול להזיק לו, אם בהיעדר אמפתיה ואם ב״רעילות אקטיבית״, גם כאשר מדובר בטיפול שיחתי בלבד.

מטפלים / פסיכולוגים שגורמים נזק

מבין סוגי ״המטפל השלילי״ בולט ״המטפל חסר האמפתיה״ או ״המטפל חסר הכבוד״, כזה שהאינטרס של המטופל אינו נר לרגליו.

אחריו מגיעים ״המטפל הטרוד״, הגורם לתחושת ניכור וחוסר אונים, ״המטפל השולט״ המעודד תלות ו״המטפל הפאסיבי״ הנרפה, הלא מנוסה או שאמינותו לקויה.

לצד אלה, ניתן אף למצוא מטפלים חסרי רגישות, ביקורתיים, מציצניים ואף מטרידים מינית.

בעוד שתופעות לוואי הנגרמות מתרופות הן בדרך כלל גופניות, ההשפעות השליליות של פסיכותרפיה וייעוץ נוטות, מטבע הדברים, לגרום לנזק פסיכולוגי ולהשאיר את הנפגע עם תחושות של אשמה, חוסר ישע ודמורליזציה.

כיצד ניתן להימנע מנזק בטיפול פסיכולוגי?

על ידי בחינת המטפל.

רוב המטופלים יבחרו במטפל על פי שני קריטריונים – סגנון (אכפתי ורגיש) ו״חומר״ (מיומן בתחומו), אך אלה שבוחרים רק על פי קריטריון אחד, יבחרו בדרך כלל על פי סגנון, עם נטייה למטפל חביב.

בחירה כזו עלולה לצפון בחובה מכשול, שכן לעתים מטפל עשוי להיות אמפתי, אך ללכת סחור-סחור בטיפול ללא התקדמות, וזאת מבלי שהמטופל יעזוב, בשל תחושת החמימות שהמטפל משרה עליו.

ב-2007 ניסח פרופסור סקוט לילינפלד מאוניברסיטת אמורי שבג׳ורג׳יה, ארה״ב, רשימה של טיפולים העשויים לגרום נזק, ואלה שמות:

• תחקור דחק אירוע קריטי (CISD)

• תקשורת מסייעת (תקשורת נתמכת)

• טכניקות של שחזור זיכרונות

• מחנה קיץ להפרעת התנהגות (שכן נמצא שגם טיפול קבוצתי עשוי לגרום לנזק)

• טיפול בהתקשרות

• פסיכותרפיה לטיפול בהפרעת זהות דיסוציאטיבית

• ייעוץ אבל במצבי שכול נורמלי

• פסיכותרפיות אקספרסיביות-התנסותיות

לילינפלד סבור שמקצוענים רבים בתחום הפסיכותרפיה ממעיטים בערכה של ״הבטן הרכה האפלה״ של הטיפולים הנפשיים, וטענותיו עשויות לתמוך בטיפולים הנפשיים שיש לתוצאותיהם החיוביות תמיכה אמפירית.

אז איפה הבעיה?

למרות שהרעיון לאסור על שיטות טיפול פסיכולוגי שיוכחו כמזיקות נשמע הגיוני, בפועל הדבר מהווה שדה מוקשים מתודולוגי.

ראשית, לא פשוט לקבוע מה ייחשב לנזק פסיכולוגי, וגם אם היינו יכולים לקבוע מהו נזק פסיכולוגי נשאלת השאלה כמה ראיות צריך כדי לקבוע שטיפול הוא מזיק, נושא מורכב מאוד בפני עצמו בשל כל הפרמטרים הנוגעים אליו, וגם לא ברור כיצד מתרגמים תוצאות של ניסויים לעולם האמיתי.

מעבר לכך, מחקרים רבים שמראים תוצאות שליליות כמעט ואינם מפורסמים בעולם המדעי, ובעיה נוספת היא שמטופל שמצבו מחמיר לאחר פסיכותרפיה – היה עשוי לחוות את אותה ההחמרה גם ללא הטיפול.

לאור כל אלה, כפי שהדברים נראים כרגע אין אפשרות לנסח רשימה מועילה של טיפולים שיש בהם פוטנציאל נזק.

האם יש, אם כן, דרכים אחרות למניעת נזק פסיכולוגי בטיפול?

פרופ׳ מייקל למברט מאוניברסיטת בריגהם יאנג שביוטה, ארה״ב, חקר משובים של מטופלים ככלי לשיפור תוצאות התרפיה הנפשית.

הוא הציע את העיקרון הבא:

בתחילת כל מפגש על המטפל לשאול את המטופל מספר שאלות קצרות, כגון איך הוא מרגיש וכיצד הוא חש שהטיפול מתקדם.

האלגוריתמים שפיתח למברט אמורים להצביע על התקדמות או חוסר התקדמות של המטופל, וזאת בהשוואת תשובותיו להתקדמות הממוצעת של מטופלים עם בעיה דומה בדרגת חומרה דומה, המקבלים טיפול דומה.

פרוצדורה כזו יכולה לאותת למטפל שהטיפול אינו על המסלול המתאים למטופל, ובמצב כזה המערכת שמציע למברט מציגה בפני המטופל שאלון שאמור לסייע למטפל להבין היכן הטיפול לקח פנייה לא נכונה.

התשובות מוצגות למטפל עם המלצות כיצד לנהוג. בעוד שמרבית המטפלים שנחשפו לשיטה לא הביעו רצון לקבל פידבק מהמטופל, למברט סבור שמדובר בנתון חשוב ולגיטימי כמו בדיקת לחץ דם מעת לעת. השינוי, כך נראה, צריך להגיע עוד משלב הלימודים, שיכשירו את המטפלים גם לחשיבה ביקורתית על ובמסגרת עבודתם.

נזק פסיכולוגי אפשרי, אגב, אינו מתמצה רק בטיפול שאינו מתאים.

גם הערכות פסיכולוגיות, אבחונים פסיכודיאנוסטיים, עלולים לגרום נזק.

רבים מבקרים את המבחנים ההשלכתיים כאמצעי לאבחון שבאמצעותו מתקבלות החלטות לגבי מסוגלות הורית, למשל, 

מבחן רורשאך, הנפוץ למדי בשימוש גם בישראל, ומתבסס על פרשנות הנבחן לכרטיסים עם כתמי דיו עמומים, עשוי לטפול פתולוגיה פסיכולוגית קשה על 70% מהנבדקים הבריאים. לנתון זה עלולות להיות השלכות קשות, כמו במקרים של דיונים על משמורת הורית.

אלא שחסידי מבחן הרורשאך הם בעלי כוח כה רב בענף בריאות הנפש בישראל ובארה״ב, שניסוח רשימה בה יתויג כמבחן עם פוטנציאל נזק הוא דבר בלתי אפשרי כיום מבחינה פוליטית. חשוב לציין גם, כי המבחן עבר שדרוגים רבים לאורך השנים, שתרמו משמעותית להעלאת התוקף והמהימנות של הרורשאך, וכי הוא מהווה חלק בודד מתוך סוללה של מבחנים פסיכולוגיים. 

בהיעדר תהליך פורמלי להערכת פסיכותרפיסטים ויועצים מקצועיים, אם כן, המטופל יכול בהחלט להיעזר בחוות דעת שנייה ממטפל אחר על מנת לקבוע אם הטיפול שהוא מקבל טוב מספיק.

בעוד שעל מטפל מנצל יש לדווח, כאשר מדובר במטפל פאסיבי או כזה שאינו מועיל או אף מחמיר את הבעיה – המעשה הנכון יהיה פשוט לעזוב אותו.

סמכו על האינסטינקטים שלכם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

27 בינואר 2024

מקורות:

Christian Jarrett, C., (2007) When therapy causes harm. The Psychologists. The British Psychological Society

Wood, J.M., Garb, H.N., Lilienfeld, S.O. & Nezworski, M.T. (2002). Clinical assessment. Annual Review of Psychology, 53, 519–543.

המודעות מתגברת בשנים האחרונות לגבי הקשיים הנפשים שכרוכים בהריון ולידה. רבים אף מתארים טראומה של ממש, תסמונת פוסט טראומטית אחרי לידה.

לפי מחקר שנערך לאחרונה, לא פחות מ-45% מהאמהות הטריות חוות טראומת לידה.

ידוע שכל האמהות הטריות מותשות פיזית אחרי לידה. בדרך כלל לוקח לגוף בין שישה לשמונה שבועות להתאושש בעקבותיה.

עד אחת מכל שבע אמהות טריות מפתחת דיכאון לאחר לידה לאחר הלידה, תלוי עד כמה קשה הייתה ההתנסות.

בנוסף, יש אמהות שעלולות לפתח PTSD. חלק מהן עשויות לחוות צמיחה פוסט טראומטית, תלוי בסוג הלידה במשך הזמן מאז התרחשה הלידה הטראומטית ניבאו 38% מהשונות בצמיחה הפוסט טראומטית.

טראומה ודיכאון אחרי הפלה

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry מעלה כי נשים שביצעו הפלה הראו תוצאות טובות יותר במדדי בריאות הנפש בהשוואה לנשים שבקשתן לביצוע הפלה נדחתה.

לצורך המחקר גויסו 956 נבדקות מעל גיל 15 מ- 30 קליניקות שונות להפלות ברחבי ארצות הברית. הנבדקות רואיינו בפעם הראשונה שבוע לאחר שפנו לקליניקה לצורך ביצוע ההפלה ולאחר מכן בכל שישה חודשים במהלך חמשת השנים הבאות. המחקר השווה בין המצב הנפשי של הנשים שאושר להן לעבור הפלה לבין אלה שלא אושר להן בשל גיל ההיריון. הנשים שלא אושר להן לעבור הפלה בקליניקה אליה פנו חולקו לאחר מכן לקבוצת הנשים שילדו, עברו הפלה טבעית או עברו הפלה בקליניקה אחרת.

החוקרים מצאו כי הנשים שפנייתן לביצוע הפלה נדחתה בקליניקה הראשונה אליה פנו ובאופן ספציפי אלה שבשלב מאוחר יותר עברו הפלה בקליניקה אחרת או הפילו באופן טבעי הראו את הרמות הגבוהות ביותר של חרדה והנמוכות ביותר של הערכה עצמית וסיפוק כללי, שבוע לאחר קבלת הודעת הדחייה.

ההבדלים של קבוצה זו לעומת קבוצת המחקר השנייה של הנשים שפנייתן לביצוע הפלה אושרה צומצמו לחלוטין לאחר 6 עד 12 חודשים. 

החוקרים מציינים שלממצאים אלה תרומה משמעותית לגוף הידע בתחום זה בכך שהם מחזקים את הרעיון כי הפלות אינן מגדילות את הסיכון למצוקה פסיכולוגית בקרב נשים.

והנה מגיעה מחלוקת: 

רוב הנשים אינן סובלות מהפרעות נפשיות כתוצאה מהפלה

סקירה עדכנית ומקיפה בה עובדו מעל 200 מחקרים שבחנו את ההשפעות של הפלה, מבחירה ושלא מבחירה, על בריאותן הנפשית של נשים, העלתה כי מרבית הנשים אינן מתמודדות עם הפרעות נפשיות שפרצו ישירות בעקבות הפלה.

יחד עם זאת, המחלוקת המחקרית לגבי השלכות פסיכולוגיות של הפלות לא נפתרה במלואה.

לפי APA, איגוד הפסיכולוגים האמריקאי, קיימים מספר גורמי סיכון שבכוחם להשפיע על פריצת קשיים פסיכולוגיים בעקבות הפלה: 

• הפסקת הריון רצוי.

• לחץ סביבתי מאחרים משמעותיים להפסיק את ההריון.

• התנגדות להחלטה לבצע הפלה מצד בני זוג, בני משפחה ו / או חברים.

• היעדר תמיכה חברתית.

• הערכה עצמית נמוכה.

• ראיית עולם פסימית.

• שליטה עצמית נמוכה.

• היסטוריה אישית של בעיות נפשיות טרם ההריון.

• סטיגמה בחברה והתרבות הרלוונטית.

• הימנעות והכחשה כאסטרטגיות התמודדות.

• תחושות של מחויבות עמוקה להריון.

• אמביוולנטיות גבוהה לגבי ההחלטה על ההפלה.

• תפיסת מסוגלות עצמית נמוכה להתמודד עם השלכות ההפלה.

הפלה ודיכאון

דיכאון הוא מצב בריאותי נפשי והפרעת מצב רוח. אנשים מדוכאים עשויים להיות בעלי הסימפטומים הבאים:

• תחושה של מצב רוח ירוד או עצב.

• קושי לחשוב, להתמקד ולבצע החלטות.

• רגזנות.

• חוסר אנרגיה.

• שינה מעוטה או מופרזת.

• אובדן עניין בסקס או בפעילויות שבעבר נתפסו כמהנות.

• תחושות של אשמה או הערכה עצמית נמוכה.

דיכאון עלול להקשות על ביצוע מטלות היומיום וסיבוכיו עשויים להגיע לכדי התמוטטות עצבים וקריסה של מערכות יחסים ואובדן עבודה.

ישנם אנשים שאף יפתחו סימפטומים פסיכוטיים בעקבות הדיכאון.

אבלות נחווית לאחר אובדן אדם אהוב, והוא יכול להוביל לעצב ולסימפטומים הדומים לאלה של דיכאון.

לאחר סיום או אובדן היריון עשויים להופיע רגשות של אבל, עצב, אובדן וחרטה, אך אם התסמינים הללו משתפרים עם הזמן - לא סביר שהאדם מדוכא.  לא כל שכן אם הם נמשכים או מחמירים.

תמיכה מצד משפחה, חברים או קבוצה קהילתית עשויה להיטיב עם כל אדם שחווה מצוקה לאחר סיום היריון, ולמנוע מרגשות האבל והעצב להתפתח לדיכאון.

תופעות לוואי רגשיות אינן נדירות במקרים של הפלה או סיום היריון, בין אם מכוון ובין אם לאו, ולעתים יתווסף לכך דיכאון. 

עם זאת, טרם הובהר הקשר שבין סיום היריון לדיכאון. רק לעתים רחוקות ההחלטה לסיים היריון היא פשוטה, ואינה תמיד הברירה המועדפת על ההרה.

גם במקרים שבהם הדבר נעשה מבחירה חופשית וגם בכאלה שלא, התהליך עשוי להביא לרגשות מעורבים בסיומו. כמחצית מההריונות בארה״ב אינם מתוכננים, אך הדבר מהווה רק את אחת הסיבות להפסקת היריון.

סיבות אחרות כוללות, בין היתר, גורמים חברתיים וכלכליים, לחצים במערכות יחסים ובעיות גופניות או נפשיות של ההורה או העובר.

תהא הסיבה אשר תהא, התגובה הרגשית לסיום ההיריון יכולה לנוע מהקלה, רוגע ושמחה לעצבות, אבל, אובדן וחרטה.

אם הרגשות השליליים חמורים וממושכים, הדבר עשוי להצביע על דיכאון.

נושא ההפלות שנוי במחלוקת וכך גם שאלת המצב הנפשי לאחריו, אך חשוב לזכור שכל אשה חווה זאת אחרת ולכן תגיב אחרת. עבור רבות, סיום היריון עשוי להיות מאורע חיים מלחיץ שמעורר תגובות פסיכולוגיות ורגשיות.

כל אובדן היריון יוביל להפרעה במחזור ההורמונלי. 

הרגשות השליליים הנחווים לאחר סיום יזום של היריון עשויים להיגרם, לפחות חלקית, בעקבות השינויים הללו, הדומים לשינויים שמתרחשים לאחר אובדן היריון ספונטני. הרגשות השליליים האופייניים לכך הם אשמה, כעס, בושה, ייסורי מצפון או חרטה, אובדן ההערכה או הביטחון העצמי, תחושת בידוד ובדידות, בעיות שינה וחלומות רעים, בעיות במערכות יחסים ומחשבות אובדניות.

זאת ועוד, יש נשים וגברים שיחושו תחושות של אבל, לחץ או אובדן, שאיתן יתקשו להתמודד.

אם מעורבות בעניין מחשבות על התאבדות או פגיעה עצמית, יש לפנות לעזרה מיד.

אמונות דתיות, בעיות במערכות יחסים וסטיגמה חברתית עשויות להקשות על ההתמודדות, בעיקר כאשר אין למתמודד עם מי לדבר על שאירע.

במרבית המקרים התחושות הללו ישככו בחלוף הזמן, אך אם ישנם עניינים נוספים, כמו תחושת בידוד או היסטוריה של בעיות נפשיות, ישנו סיכוי גדול יותר לדיכאון.

חשוב לדעת: בדיכאון ניתן לטפל

הטיפולים המקובלים הם פסיכותרפיה רגשית-תמיכתית, כמו קבוצת תמיכה ייעודית לנשים לאחר הפלה, או בייעוץ פרטני עם מטפל/ת.

ייעוץ – כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ותרופות, למשל כאלה הנוגדות דיכאון.

גם גורמים בסגנון החיים יכולים לעזור: תזונה בריאה, התעמלות קבועה, הפחתת לחץ ככל הניתן ותרגול טכניקות הירגעות, כמו יוגה ומדיטציה.

כדי להפחית את הסיכון לדיכאון, לפני ההחלטה על הפסקת היריון כדאי לנקוט בפעולות הבאות:

• לדבר עם אנשים שבהם ניתן לבטוח.

• לשקול את כל האפשרויות זו מול זו.

• לחפש עזרה רפואית.

• לשאול אנשי מקצוע כמה שיותר שאלות.

• לנסות להימנע מבידוד ולהימנע מכניעה ללחצים לעשות דבר מה שהאשה אינה רוצה לעשות, בין אם להפסיק את ההיריון ובין אם להמשיך בו.

כמו הליכים רפואיים אחרים, סיום היריון עשוי להיות כרוך גם בסיכון פיזי.

לכן, חיוני לקבל טיפול במוסדות מוכרים ומאנשי מקצוע בעלי הכשרה וניסיון נאותים. הקשר בין סיום היריון לבין דיכאון שנוי במחלוקת, כמו גם הגורמים המדויקים לדיכאון בכלל.

מחקרים על בריאות הנפש והפלות

מחקר מ-2015 הצביע על כך שנשים עם היסטוריה של בעיות נפשיות לפני ההיריון היו בסיכון גבוה יותר לחוות רגשות שליליים לאחר סיומו, ומחקר מוקדם יותר הסיק שהסיכוי לכך מוגבר באופן בינוני עד גבוה.

מחקר אורך אחר, שנמשך 30 שנה ותוצאותיו דווחו ב-2008, העריך כי הפלה מעלה את סיכוייהן של נשים להתמודד בהמשך החיים עם הפרעה נפשית. 

ב-2008 פרסמה האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה תנאים שנראה כי מגבירים את הסיכון לדיכאון לאחר תוצאות שונות של היריון, ביניהן הפלה יזומה, עוני, היסטוריה של אלימות או בעיות נפשיות, היסטוריה של שימוש בסמים ואלכוהול ולידות קודמות שלא היו רצויות.

עוד זיהה האיגוד את גורמי הסיכון הבאים לדיכאון לאחר הפסקת היריון:

תפיסה של סטיגמה וחוסר תמיכה חברתית, היסטוריה של בעיות נפשיות, תכונות אישיות כמו הערכה עצמית נמוכה ונתונים הקשורים להיריון עצמו, למשל האם האישה רצתה בו או לא.

הגורם המשמעותי ביותר הוא ככל הנראה נוכחותן הקודמת של בעיות נפשיות לפני ההיריון.

האיגוד האמריקאי להיריון הוסיף את הגורמים הבאים ככאלה העלולים להגביר את הסיכון לדיכאון: סיום ההיריון בעקבות כפייה או שכנוע על ידי אחרים, קונפליקט מוסרי או אתי הנובע מאמונה דתית או השקפות אישיות, סיום ההיריון בשלבים מאוחרים שלו, היעדר תמיכת בן זוג או קרובים משמעותיים אחרים וסיום ההיריון כתוצאה מאי-תקינות העובר.

גם גורמים גנטיים וסביבתיים, כמו אובדן אדם אהוב, עלולים להגביר את הסיכון לדיכאון, וכן יכולת מופחתת להתמודדות עם לחצי החיים, מגדר (נשים נוטות יותר לדיכאון) וחשיפה לגורמי לחץ יומיומיים (למשל חוסר ביטחון כלכלי או זוגי).

ממחקר שפורסם ב-2009 עלה כי הסיכון לבריאות נפשית ירודה זהה בין אם ההחלטה שנלקחה הייתה לבצע הפלה ובין אם להמשיך בהיריון.

מחקר מ-2016 הסיק שהסבירות לפתח סימפטומי דחק פוסט טראומטיים עד 4 שנים לאחר סיום ההיריון אינם גבוהים יותר ביחס לאלה שלא הותר להן לעשות זאת בשל שלב מתקדם של ההיריון. מחקר שבדי מצא שמעט נשים חוות תסמונת דחק פוסט טראומטית לאחר סיום היריון, אך הן היו כאלה שחוו טראומה שאינה קשורה לתהליך. ב-2018 מצאו חוקרים בדנמרק שבעוד שנשים שחוו הפלה נמצאות בסבירות גבוהה יותר לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון, סביר להניח שהסיבות לכך נעוצות בגורמים אחרים שאינם הפסקת ההיריון. החוקרים הסיקו ש״מדיניויות המבוססות על התפיסה שהפלה מזיקה לבריאותן הנפשית של נשים עשויה להיות מוטעית״. 

מחקר אחר בדק נשים שרצו לסיים את ההיריון אך לא יכלו לעשות זאת ומצא שחלקן חוו תוצאות בריאותיות מסכנות חיים, כמו רעלת היריון ודימומים. אי לכך, יש לשקול את הסיכון שבדיכאון לאחר סיום ההיריון אל מול הסיכונים הבריאותיים שבהמשכתו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

11 בפברואר 2024

מקורות:

Biggs MA, Upadhyay UD, McCulloch CE, Foster DG. Women’s Mental Health and Well-being 5 Years After Receiving or Being Denied an AbortionA Prospective, Longitudinal Cohort Study. JAMA Psychiatry. 2017;74(2):169–178 

Reardon D. C. (2018). The abortion and mental health controversy: A comprehensive literature review of common ground agreements, disagreements, actionable recommendations, and research opportunities. SAGE open medicine, 6, 2050312118807624

ויסות רגשי בטיפול DBT

מה הם קשיים בוויסות הרגשי?

ישנן הגדרות פסיכולוגיות שונות לקשיי ויסות רגשי.

במאמר זה נגדיר אותם, בהתאם לגישת הטיפול הדיאלקטית-התנהגותית, כנטיה מופרזת לפגיעות רגשית, עם חוויה שלילית, סוערת ותנודתית של רגשות, לצד היעדר אסטרטגיות התמודדות מתאימות לוויסות רגשי במצבי משבר ו/או נוכחות של אסטרטגיות ויסות שאינן יעילות.  

המחירים של קושי בוויסות רגשי

קשיים בוויסות רגשי מצויים על ספקטרום נרחב של הפרעות, לא רק הפרעת אישיות גבולית.

להלן ההשפעות המרכזיות של חיים עם קשיי ויסות רגשיים:

• דימוי עצמי נמוך - התחושה של "עיוורון רגשי" שוחקת את ההערכה והביטחון העצמיים. המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי  חווים פעם אחר פעם את המשובים הסביבתיים לגבי חוסר המותאמות של תגובותיהם. בהיעדר תיקוף עצמי וחיצוני נוצר קושי מצטבר 'לקרוא את המפה הרגשית' ולהגדיר "מה עובר עלי בסיטואציה".  בהיעדר טיפול ראוי, מייחסים לעצמם המתמודדים תארי גנאי, כמו "אני שרוט" או "אני דפוקה", תוך שהם ממשיכים להגיב באופן לא מותאם ומנציחים את הבעיה: או שהם מעניקים פרשנות קטסטרופלית למצב  פשוט, או שהם נותרים אדישים במצבים רגשיים רבי עצמה.  

• בעיות כרוניות ביחסים בין-אישיים - למתמודדים עם קשיי ויסות רגשי יש קשיים מורכבים בשימור מערכות יחסים. אם נחשוב על זה, כדי לקיים מערכת יחסים קבועה ומעמיקה, נדרשות יכולות ויסות רגשי די יציבות ומבוססות. למשל, בקשר זוגי, כאשר הפרטנר מתרחק או מאוכזב, או במקום העבודה, כאשר נוצרת סיטואציה של קונפליקט בין-אישי שדורש תקשורת בהירה ואסרטיבית. בהיעדר תיקוף של רגש, ודאי של רגשות קשים, עלולה להיווצר סערת נפש חריפה שתוצאותיה עלולות להוביל לסיום היחסים. בחיי המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי קיימות דרמות שנוטות לחזור על עצמן בקשרים שונים, כאשר בכל פעם החוויה הרגשית נפיצה ובוערת.

• ספקות עצמיים - מצבים שדורשים ויסות רגשי, בעיקר מצבים חברתיים, משפחתיים, זוגיים ומקצועיים, מעוררים חרדה עצומה. לעיתים היא מתבטאת בשיתוק וקפיאה ולפעמים בהתפרצות רגשית (כמו בכי או צעקות). סביבה לא מתקפת, בה מתקבל שוב ושוב המסר שמה שאתה מרגיש אינו נכון, מוביל לפקפוק עצמי קשה שמביא למחיקת האמונה העצמית.

• קושי לתייג ולשיים (לתת שם) חוויות רגשיות-  גם כאן, בהיעדר מיומנות בסיסית של תיקוף עצמי, המתמודדים עם קשיים בוויסות הרגשי אינם לומדים כיצד לסמוך על עצמם. אצל רובנו, תהליך שיום הרגש הוא טבעי ואוטומטי, אבל בפועל מדובר בלמידה ישירה ועקיפה שנרכשת לאורך שנות חיים רבות. ניתן לכנות אותה אינטואיציה, או תחושת בטן, רדאר חשוב ביותר שפעילותו לוקה בחסר אצל המתמודדים עם קשיים בוויסות רגשי.  

• קושי לזהות ולעמוד בלחצים - המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי עלולים לא לפתח את היכולת לקרוא ולעבד את הסיגנלים המתאימים, הפנימיים והחיצוניים, שמשרתים אותנו במצבי לחץ.

• אימוץ תגובות אימפולסיביות וקיצוניות  - המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי נוטים לבחור באחד הקטבים (מה שמכונה ב-DBT תקיעות דיאלקטית): או שהם צועקים את הצורך במטרה לקבל התייחסות ותמיכה מיידית או  שהם נמנעים לחלוטין מביטויים רגשיים (כמו עצב, יגון, תסכול או כעס). התקיעות הזו מובילה לאחת משתי אפשרויות התנהגותיות: השטחה רגשית קיצונית או תגובתיות חזקה שאינה פרופורציונלית למצב ואינה מגייסת ביעילות את הסביבה.

• קושי ביצירת מטרות וציפיות ריאליות -. אחד הקשיים המרכזיים של המתמודדים עם קשיי ויסות רגשי הוא להגדיר מטרות קצרות וארוכות טווח. בהיעדר מטרות, כל סיטואציה מורכבת או עמומה עלולה להוביל לתנודתיות רגשית שתוביל לתוצאות אקראיות. המתמודדים סבורים ש"הכל קטן עלי" וכלום לא מלחיץ, או שכל סטרסור מינורי מפוצץ מערכות יחסים.

• היעדר תיקוף עצמי  - חוסר בסיסי זה ב-ולידציה גורם לתלות עצומה בסביבה והיעדר ביטחון בעצמאות. האמונה הפנימית במסוגלות העצמית, שנבנית לאורך הזמן אצל מתמודדים עם קשיי ויסות רגשי, היא  הזדקקות מתמדת לתמיכת הסביבה, על מנת לקבל אישור וחיזוק חיובי לכל פעולה מינורית.

מה הן מיומנויות ויסות רגשי?

מטרותיה של המודולה "ויסות רגשי" בטיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) היא לצייד את המטופלים במיומנויות התנהגותיות להבנת רגשות, הפחתת פגיעות וצמצום אופטימלי  של סבל רגשי.  

המשתתפים לומדים בקבוצת DBT על טיבם של  רגשות, על סוגי רגשות אנושיים ועל הפונקציות החיוביות שהם משרתים.

משתתפי קבוצת המיומנויות ב-DBT לומדים להכיר, להבחין ולהבין את הרגשות בחייהם. הם לומדים כיצד להתבונן ברגשות ואיך לתייג ולשיים אותם באופן מדויק, תוך התייחסות לרגשות שונים כמקור מידע חיוני.

תהליכי הלמידה הללו מגבירים את האפשרות להגיב באופן מותאם יותר בהשוואה לתגובות הקיימות ולשנות את ההתניות הפנימיות, האוטומטיות, בכדי להפחית את תחושת הדחיפות שעולה בסערת המגע עם רגשות כואבים.

להלן כמה מהמיומנויות שלומדים מטופלי DBT:

מיינדפולנס

שימוש במיינדפולנס נוכח בכל המודולות של טיפול דיאלקטי-התנהגותי. בלמידה על ויסות רגשי נעזרים המשתתפים במיינדפולנס כדי לחוות רגשות ללא שיפוטיות, לחסום התנהגויות ותגובות דחפיות ולאמץ דרכים להסיח את הדעת בעיתות מצוקה חריפה.

חשוב לציין כי מטרתן של מיומנויות הוויסות הרגשי אינה להשתחרר ולהיפטר מרגשות קשים, אלא ללמוד תיקוף עצמי, לפתח עמידות בפני מצוקה ולהכיר בצורה מספקת את "משק הבית הרגשי" שלי.

מיתוסים על רגשות

משתתפי קבוצת המיומנויות ב-DBT לומדים ודנים לעומק באמיתותם של מיתוסים על רגשות:

למשל -

האם קיימת דרך אחת נכונה להגיב בכל מצב?

האם קיימים רגשות מטופשים שדורשים גינוי עצמי?

האם רגשנות היא ביטוי של חולשה ואובדן שליטה מלא?

האם לכל רגש יש סיבה?

בניית חוויות חיוביות

במיומנות זו לומדים המשתתפים כיצד לבנות מאגר חוויות רגשיות חיוביות ולאמץ את אלה שהכי מתאימות עבורם.

המיומנות מתייחסת לחוויות חיוביות לטווח הקצר ולחוויות חיוביות לטווח הארוך יותר:

חוויות חיוביות לטווח הקצר:

לבחור לעשות פעילויות מהנות ונעימות שמייצרות רגשות חיוביים. גם אם אנחנו נמצאים בתוך כאוס רגשי סוער, גם אם אנחנו בתוך תוהו ובוהו, חשוב לדעת להיכן לפנות כדי לעורר מיידית רגשות חיוביים. הפעילויות מגוונות ואישיות: התארגנות על גלידה אהובה וטעימה, צפייה בסרטונים מצחיקים ביוטיוב ועוד מלא אפשרויות. אלה אינן כוללות, כמובן, פתרונות הרסניים, כמו עישון ג'וינט או שתיית אלכוהול. נזכיר שמרבית המטופלים ב-DBT אימצו לעצמם סט של התנהגויות מרגיעות לטווח הקצר, אך מחבלות מטבען. חוויות חיוביות במיומנות זו נועדה להחליף סט זה בהתנהגויות יותר בריאות.

חוויות חיוביות לטווח הארוך:

לינהן מתייחסת למטרות לטווח ארוך כמטרה מרכזית בטיפול DBT, יעד שעונה להגדרת האתגר "לחיות חיים שראוי לחיותם".

הרעיון הוא להכין רשימה של פעילויות רצויות שבכוחן לתרום להשגת חיים איכותיים וחיוביים יותר בעתיד.

מתוך רשימה זו מגדירים המשתתפים כמה צעדים קטנים שניתן ליישם בדרך להגשמת המטרות. הרעיון הוא בעיקר להתחיל עם צעד ראשון. זה נותן המון.  

מיומנויות DBT נוספות במודולה של ויסות רגשי:

• תיקוף עצמי

• מיומנות PLEASE - הקפדה על טיפול רפואי, אכילה בריאה, החלפת תרופות אם צריך, שינה טובה ופעילות גופנית

• לשחרר רגשות קשים

• לתאר ולשיים רגשות

• פעולה הפוכה - עליה ניתן לקרוא כאן

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

27 בינואר 2024