הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) והפרעת חרדה חברתית הן שתי הפרעות נפשיות המשפיעות פה על מיליונים. 

למרות שמדובר בהפרעות נפרדות, עם מאפיינים ייחודיים, הן מופיעות לעיתים קרובות יחד – מה שנקרא תחלואה נלווית או קומורבידיות.

שילוב זה יוצר אתגרים מורכבים עבור המתמודדים. 

מטרת מאמר זה היא לשפוך אור על הקשר בין OCD לחרדה חברתית, להסביר כל אחת מההפרעות בשפה פשוטה ונגישה, לבחון את הזיקה והחפיפה ביניהן, לסקור את אפשרויות הטיפול המקובלות ולהציג ממצאים ממחקרים עדכניים. המידע מיועד לקהל הרחב, ומטרתו לספק הבנה מעמיקה ואמינה בנושא חשוב זה.

חשוב לציין שרבים חווים מאפיינים מסוימים של OCD או חרדה חברתית מבלי לעמוד בקריטריונים האבחוניים המלאים להפרעה.

למשל, תסמינים קלים של חשיבה טורדנית או התנהגות כפייתית נפוצים למדי באוכלוסיה, וביישנות או פחד חברתי זמני הם תופעות שכיחות.

ההכרה בכך שחווית חלק מהתסמינים היא נורמלית יכולה להפחית סטיגמה ולעודד פנייה לעזרה מוקדמת במידת הצורך.

עם זאת, כאשר שתי ההפרעות מופיעות יחד בצורתן המלאה, ההשפעה על התפקוד היומיומי, החיים החברתיים, התעסוקה והרווחה הכללית עלולה להיות חמורה ומכבידה במיוחד, מעבר לסבל הנגרם מכל הפרעה בנפרד.

הבנת "הנטל הכפול" הזה חיונית להערכת חומרת המצב ולהכרה בצורך בטיפול מקיף ומותאם.

מהי הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)?

הפרעה טורדנית-כפייתית (Obsessive-Compulsive Disorder - OCD) היא הפרעה נפשית, הנחשבת כרונית ושייכת לקבוצת הפרעות החרדה. היא מאופיינת בשני מרכיבים עיקריים: אובססיות (מחשבות טורדניות) וקומפולסיות (התנהגויות כפייתיות).

אובססיות (מחשבות טורדניות): אלו הן מחשבות, דימויים או דחפים בלתי רצויים, פולשניים וחוזרים על עצמם, הגורמים לחרדה או מצוקה משמעותית. לעיתים קרובות, האדם חווה מחשבות אלו כ"זרות" לו או מנוגדות לערכיו ולאמונותיו. דוגמאות נפוצות לאובססיות כוללות:

• פחד מזיהום, חיידקים או מחלות.

• פחד מפגיעה באחרים או בעצמי, בין אם בכוונה או בטעות.

• צורך מוגזם בסימטריה, סדר או דיוק.

• ספקות חוזרים ונשנים (למשל, האם הדלת ננעלה? האם הגז כובה?).

• מחשבות תוקפניות, מיניות או דתיות/מוסריות בלתי רצויות ומטרידות.

קומפולסיות (התנהגויות כפייתיות): אלו הן התנהגויות חזרתיות (כמו שטיפת ידיים, בדיקה, סידור) או פעולות מנטליות (כמו תפילה, ספירה, חזרה על מילים בראש) שהאדם מרגיש דחף עז לבצע בתגובה לאובססיה או על פי כללים נוקשים שהוא קבע לעצמו. מטרת הקומפולסיות היא להפחית את החרדה שמעוררת האובססיה או למנוע אירוע או מצב מפחיד. עם זאת, ההקלה המושגת היא זמנית בלבד.

דוגמאות נפוצות לקומפולסיות כוללות:

• ניקיון או רחיצה מוגזמים.

• בדיקות חוזרות ונשנות (למשל, דלתות, מכשירי חשמל).

• סידור חפצים בדפוס מסוים.

• חזרה על פעולות, מילים או טקסים מסוימים.

• פעולות מנטליות כמו ספירה או תפילה שקטה.

• חיפוש אישורים וביטחון מאחרים.

• הימנעות ממצבים, מקומות או אנשים המעוררים את האובססיות.

חשוב להבין שהבעיה המרכזית ב-OCD אינה עצם קיומן של מחשבות מוזרות – כאלה יש לכולם מדי פעם. הקושי האמיתי נובע מהחשיבות המוגזמת שהאדם מייחס למחשבות אלו ומהקושי להתעלם מהן, בדומה לדואר זבל אלקטרוני שאי אפשר להפסיק לפתוח ולקרוא. זוהי בעיה באופן שבו המוח מעבד ומעריך את המחשבות הללו, ולא בהכרח בתוכן המחשבה עצמה.

מעגל ה-OCD: ההפרעה מתאפיינת במעגל קסמים אכזרי: מחשבה טורדנית (אובססיה) פולשת לתודעה ומעוררת חרדה עזה -> החרדה מניעה את האדם לבצע התנהגות כפייתית (קומפולסיה) במטרה להפחית את החרדה -> ההתנהגות הכפייתית מביאה להקלה זמנית בלבד -> המחשבה הטורדנית והחרדה חוזרות, לעיתים קרובות בעוצמה רבה יותר, והמעגל מתחיל מחדש.

יש להדגיש שהקומפולסיות אינן הרגלים או פעולות מהנות. הן מבוצעות מתוך מצוקה או תחושת כורח למנוע אסון, ולעיתים קרובות האדם חש שהוא "נכפה" לבצע אותן. הן גוזלות זמן רב (לרוב יותר משעה ביום) וגורמות לפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, בעבודה, בלימודים ובמערכות יחסים. רבים מהסובלים מ-OCD חשים בושה גדולה ומסתירים את התסמינים שלהם מהסביבה.

OCD פוגעת בכ-2%-3% מהאוכלוסייה, בשיעורים דומים בגברים ובנשים. ההפרעה יכולה להופיע בכל גיל, אך לעיתים קרובות מתחילה כבר בילדות או בגיל ההתבגרות.

מהי חרדה חברתית?

הפרעת חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder) מאופיינת בפחד עז ומתמשך או חרדה ממצבים חברתיים שבהם האדם עלול להיות חשוף לבחינה או שיפוט מצד אחרים.

הפחד המרכזי: בליבת ההפרעה נמצא החשש העמוק שהאדם יתנהג בצורה מביכה או משפילה, יגלה סימני חרדה (כמו הסמקה, רעד, הזעה), או יאמר משהו לא הולם – וכל אלה יובילו להערכה שלילית, דחייה, עלבון או לעג מצד אחרים. הפחד הוא לא בהכרח מהאנשים עצמם, אלא מהאפשרות להיות תחת "זכוכית מגדלת" חברתית ולהיכשל בבחינה זו. הבנה זו מסבירה מדוע גם מצבים עם אנשים מוכרים עלולים לעורר חרדה, אם קיימת תחושה של ביצוע או הערכה.

החרדה יכולה להתעורר במגוון רחב של מצבים חברתיים, כגון:

• פגישת אנשים חדשים או שיחה עם זרים.

• דיבור בפני קהל או השתתפות בדיון קבוצתי.

• להיות במרכז תשומת הלב.

• להיות נצפה בזמן פעילות (כמו אכילה, שתייה, כתיבה).

• יציאה לדייטים.

• אינטראקציה עם דמויות סמכות.

• לעיתים, גם במצבים מוכרים יותר כמו בעבודה, בלימודים או במפגשים משפחתיים.

יש המאובחנים עם חרדה חברתית מוכללת, שבה רוב המצבים החברתיים מעוררים פחד, ויש המאובחנים עם חרדה חברתית ספציפית, המוגבלת למצב אחד או שניים (כמו פחד קהל בלבד).

חרדה חברתית מתבטאת בשלושה מישורים עיקריים:

• קוגניטיבי (מחשבתי): דאגה מוגזמת לפני אירועים חברתיים (חרדה מקדימה), ניתוח יתר וביקורת עצמית נוקבת לאחר אירועים ("post-mortem"), מחשבות שליליות אוטומטיות על עצמי ועל תגובות האחרים ("בטח חושבים שאני טיפש/משעמם", "כולם רואים שאני מסמיק", "אני אעשה צחוק מעצמי").

• גופני: תסמינים פיזיולוגיים של חרדה כמו דופק מואץ, הזעה, רעד, הסמקה, בחילה, קוצר נשימה, יובש בפה, מתח שרירים, קושי לדבר.

• התנהגותי: המאפיין הבולט ביותר הוא הימנעות ממצבים חברתיים מאיימים. כאשר ההימנעות אינה אפשרית, האדם עשוי להשתמש ב"התנהגויות ביטחון" – פעולות שהוא מבצע כדי לנסות למנוע את התוצאה החברתית השלילית או להסתיר את החרדה (למשל, הכנת נאום מראש ותרגולו שוב ושוב, הימנעות מקשר עין, שתיית אלכוהול להפגת מתח, דיבור שקט או מועט, הגעה עם חבר תומך).

חשוב להבדיל בין חרדה חברתית לבין ביישנות. בעוד שביישנות היא תכונת אופי נפוצה, חרדה חברתית היא הפרעה הגורמת למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הלימודי. הפחד והחרדה אינם פרופורציונליים לאיום החברתי הממשי. על פי הקריטריונים האבחוניים, התסמינים נמשכים בדרך כלל שישה חודשים או יותר.

חרדה חברתית היא אחת מהפרעות החרדה השכיחות ביותר, ופוגעת בחלק ניכר מהאוכלוסייה (הערכות נעות סביב 5% ואף יותר בנתונים מסוימים). היא מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות המוקדם (סביב גיל 13), ופוגעת בגברים ונשים באופן דומה או מעט יותר בנשים. למרבה הצער, אנשים רבים סובלים מההפרעה במשך שנים רבות לפני שהם פונים לקבלת עזרה מקצועית.

אחד הגורמים המרכזיים המשמרים את החרדה החברתית הוא ההימנעות. למרות שההימנעות ממצבים מאיימים מביאה להקלה זמנית בחרדה, היא מונעת מהאדם ללמוד שהחששות שלו לרוב מוגזמים וכי הוא מסוגל להתמודד עם המצב החברתי. כך, ההימנעות מחזקת את הפחד בטווח הארוך ומובילה לצמצום הולך וגדל של מעגלי החיים.

איך OCD וחרדה חברתית משפיעות זו על זו?

הקשר בין OCD לחרדה חברתית הוא מורכב ודו-כיווני. כל אחת מהפרעות אלו יכולה להשפיע על השנייה ולהחמיר אותה.

כיצד OCD יכול להשפיע על חרדה חברתית:

• פחד מחשיפת טקסים: אנשים עם OCD עשויים לחשוש שאחרים יבחינו בהתנהגויות הכפייתיות שלהם (כמו בדיקות חוזרות, שטיפות ידיים מרובות, חזרה על פעולות) וישפטו אותם כ"מוזרים" או "משוגעים". חשש זה מתחבר ישירות לפחד המרכזי של חרדה חברתית – הפחד מהערכה שלילית  – ויכול להוביל להימנעות ממצבים חברתיים כדי להסתיר את הטקסים.

• אובססיות בעלות תוכן חברתי: לעיתים, האובססיות עצמן נוגעות לנושאים חברתיים. למשל, פחד עז לומר משהו פוגעני, גס או לא מוסרי , חשש שאחרים שופטים אותך בחשאי על מחשבותיך, ספקות טורדניים לגבי טיב מערכות יחסים, או פחד להדביק אחרים במחלה. אובססיות כאלה מעוררות באופן טבעי חרדה במצבים חברתיים.

• השפעת OCD על תפקוד חברתי כללי: ההתמודדות עם OCD גוזלת זמן ואנרגיה רבים. הימנעות ממקומות או פעילויות בשל טריגרים של OCD (למשל, הימנעות ממסעדות או שירותים ציבוריים עקב פחד מזיהום ) עלולה להוביל לבידוד חברתי. קשיים אלו, יחד עם הפגיעה האפשרית בביטחון העצמי, יכולים לגרום לאדם להרגיש מביך או חסר כישורים חברתיים, ובכך לפתח חרדה חברתית משנית.

• רגישות לגועל: אצל חלק מהסובלים מ-OCD, במיוחד אלו עם אובססיות זיהום, קיימת רגישות מוגברת לתחושת גועל. רגישות זו עלולה להשפיע על אינטראקציות חברתיות, במיוחד כאלה הכרוכות בקרבה פיזית או אינטימיות.

כיצד חרדה חברתית יכולה להשפיע על OCD:

• מודעות עצמית מוגברת: חרדה חברתית מאופיינת במודעות עצמית מוגברת ובפחד משיפוט. אצל אדם עם נטייה ל-OCD, מודעות עצמית זו עלולה להגביר את תשומת הלב למחשבות ולתחושות פנימיות, להעצים את האובססיות (במיוחד אלו עם תוכן חברתי או מוסרי), ולהגביר את הדחף לבצע קומפולסיות בצורה "מושלמת" או בסתר.

• סטרס כטריגר: מצבים חברתיים מלחיצים הם גורם ידוע להגברת חרדה באופן כללי. עבור אדם המתמודד עם שתי ההפרעות, לחץ חברתי עלול לשמש כטריגר להחמרת תסמיני ה-OCD.

• קומפולסיות כהתמודדות לא יעילה עם פחד חברתי: במקרים מסוימים, טקסי OCD (כמו צורך שהכל יהיה "בדיוק כמו שצריך" לפני יציאה מהבית) עשויים לשמש, באופן לא מודע או לא יעיל, כניסיון להתמודד עם החרדה החברתית. השילוב בין פרפקציוניזם של OCD לבין הפחד מכישלון חברתי יכול ליצור דפוסים נוקשים ומגבילים.

• חיפוש אישורים: הצורך בקבלת אישורים וביטחון מהסביבה יכול להופיע בשתי ההפרעות. חרדה חברתית עשויה להניע חיפוש אישורים לגבי התפקוד החברתי ("הייתי בסדר?"), בעוד ש-OCD מניע חיפוש אישורים לגבי חששות אובססיביים ספציפיים ("אתה בטוח שכיביתי את הגז?"). הדפוסים הללו יכולים להתערבב ולהחמיר זה את זה.

בעצם נוצרת כאן מעין לולאת הגברה הדדית:

הפחד משיפוט בחרדה חברתית גורם לתסמיני ה-OCD להרגיש מביכים יותר ומגביר את הנטייה להסתיר אותם.

במקביל, המחשבות הטורדניות של ה-OCD (במיוחד אלו עם תוכן חברתי או מוסרי) מספקות "הוכחה" כביכול לחשש של החרדה החברתית שהאדם עלול להתנהג באופן לא הולם או להיתפס כשלילי. כל הפרעה מלבה את השנייה, ויוצרת מעגל שמחזק את עצמו ומקשה על ההתמודדות.

החפיפה בתסמינים כמו הימנעות וחרדה כללית עלולה לעיתים להקשות על האבחנה המבדלת או על קביעה איזו הפרעה היא זו העיקרית.

לדוגמה, האם אדם נמנע ממסיבות בגלל פחד משיפוט חברתי (חרדה חברתית) או בגלל פחד מחשיפה לחיידקים (OCD)? ייתכן ששתי הסיבות נכונות. קושי זה מדגיש את חשיבות האבחון המדויק על ידי איש מקצוע, שיבחן לעומק את המניעים והפחדים שבבסיס ההתנהגות.

חפיפה והבדלים: קווי דמיון ושוני בין התסמינים

למרות הקשר ההדוק, חשוב להבין גם את קווי הדמיון וגם את ההבדלים המרכזיים בין OCD לחרדה חברתית כדי לאבחן ולטפל בהן בצורה מיטבית.

קווי דמיון

• הימנעות: שתי ההפרעות מאופיינות בהימנעות מגירויים מעוררי חרדה – מצבים חברתיים בחרדה חברתית, וטריגרים הקשורים לאובססיות ב-OCD.

• דאגה מופרזת וחשיבה מעגלית (רומינציה): בשתי ההפרעות קיים עיסוק מחשבתי אינטנסיבי וחוזר – סביב תפקוד ושיפוט חברתי בחרדה חברתית, וסביב נושאי האובססיה ב-OCD.

• צורך בוודאות ושליטה: OCD מתאפיין לעיתים קרובות בחוסר סובלנות לאי-ודאות ובצורך בשליטה על מחשבות או על הסביבה. חרדה חברתית יכולה לכלול ניסיונות לשלוט ברושם שיוצרים או להימנע מתוצאות חברתיות לא ודאיות.

• פרפקציוניזם: נטייה זו יכולה להופיע בשתי ההפרעות – פרפקציוניזם חברתי בחרדה חברתית (פחד שכל פגם קטן יזכה לשיפוט), וטקסים או סטנדרטים פרפקציוניסטיים ב-OCD (הצורך שדברים יהיו "בדיוק כמו שצריך").

• הערכה עצמית נמוכה וביקורת עצמית: שתי ההפרעות עלולות לפגוע משמעותית בתחושת הערך העצמי.

• חיפוש אישורים: כפי שצוין, התנהגות זו יכולה להופיע בשני המצבים.

• תסמיני חרדה: תסמינים גופניים ורגשיים של חרדה משותפים לשתי ההפרעות.

הבדלים מרכזיים

• מוקד הפחד המרכזי: בחרדה חברתית, הפחד הוא מהערכה שלילית או שיפוט חברתי. ב-OCD, הפחד קשור לתוכן הספציפי של האובססיות (זיהום, פגיעה, חוסר שלמות, ספק וכו').

• תוכן המחשבות: בחרדה חברתית, המחשבות מתעסקות בתפקוד חברתי, חשש מלעשות טעויות, דאגה מה יחשבו אחרים. ב-OCD, המחשבות הן אובססיות ספציפיות, לעיתים קרובות בעלות אופי ביזארי או מנוגד לאני (אגו-דיסטוני), הקשורות לנושאים כמו ניקיון, אלימות, מין, דת, סדר.

• אופי ההתנהגויות החזרתיות: בחרדה חברתית, מדובר בעיקר ב"התנהגויות ביטחון" שמטרתן למנוע "קטסטרופה" חברתית או להסתיר חרדה (למשל, הימנעות מקשר עין, הכנת יתר, שתייה). ב-OCD, מדובר ב"קומפולסיות" טקסיות, הקשורות ישירות לניטרול אובססיה ספציפית (למשל, רחיצה, בדיקה, ספירה, סידור). הקומפולסיות נחוות לעיתים קרובות כיותר מוזרות או מנותקות מהמציאות מאשר התנהגויות ביטחון.

• תובנה (Insight): למרות שרמת התובנה יכולה להשתנות, אנשים עם OCD מכירים לעיתים קרובות בכך שהאובססיות והקומפולסיות שלהם מוגזמות או לא הגיוניות (גם אם אינם מצליחים להפסיקן). בחרדה חברתית, הפחד מהערכה שלילית עשוי להרגיש לאדם יותר "מציאותי" או סביר, למרות שעוצמת הפחד מוגזמת ביחס למצב.

כדי להמחיש את ההבדלים, ניתן לחשוב על התנהגות של הכנה מופרזת לפני אירוע חברתי. אדם עם חרדה חברתית עשוי להתכונן שעות מתוך פחד שיאמר משהו לא במקום ויזכה ללעג. לעומת זאת, אדם עם OCD עשוי להתכונן שעות מתוך אובססיה שאם לא יסדר את בגדיו בצורה "נכונה" לחלוטין, יקרה אסון לו או למשפחתו. ההתנהגות החיצונית (הכנה מופרזת) עשויה להיראות דומה, אך הפונקציה שלה – הסיבה העמוקה לביצועה – שונה לחלוטין. הבנת ה"למה" מאחורי ההתנהגות חיונית לאבחנה נכונה ולטיפול ממוקד.

 OCD מול חרדה חברתית

עד כמה שכיח ש-OCD וחרדה חברתית מופיעות יחדיו?

קומורבידיות פירושה הופעה של שתי הפרעות או יותר אצל אותו אדם באותו זמן. מחקרים רבים מראים כי OCD וחרדה חברתית מופיעות יחד בשכיחות גבוהה.

באופן כללי, לאנשים עם OCD יש סיכון גבוה לפתח הפרעות נפשיות נוספות. הפרעות חרדה הן הקומורבידיות הנפוצה ביותר, כאשר מחקרים מראים שמעל 75% מהאנשים עם OCD יסבלו מהפרעת חרדה נוספת במהלך חייהם. גם הפרעות מצב רוח, ובראשן דיכאון, נפוצות מאוד בקרב הסובלים מ-OCD, עם שיעורים הנעים סביב 40%-60% ואף יותר.

באשר לשילוב הספציפי של OCD וחרדה חברתית, הנתונים הסטטיסטיים משתנים בין מחקרים, תלוי באוכלוסייה שנבדקה (כללית או קלינית), בשיטות האבחון ובקריטריונים ששימשו. עם זאת, התמונה הכללית ברורה: מדובר בשילוב נפוץ.

• סקירות ספרות ומחקרים מצביעים על שיעורי קומורבידיות הנעים בין 12% ל-43.5% בקרב אנשים עם OCD.

• מחקר מטא-אנליזה גדול משנת 2021 (שאיגד נתונים ממחקרים רבים) מצא שיעור משוקלל של 14.4% חרדה חברתית בקרב אנשים עם OCD.

• מחקרים אחרים מצאו שיעורים כמו 18%, 17.3% או אף 43.5% באוכלוסיות מסוימות.

מעבר לנתון המספרי המדויק, חשוב להבין את המשמעות הקלינית של הקומורבידיות. הופעה משולבת של OCD וחרדה חברתית קשורה לעיתים קרובות לתמונה קלינית חמורה יותר, לפגיעה תפקודית גדולה יותר בחיים החברתיים והתעסוקתיים, ולסיכון מוגבר לפתח בעיות נוספות כמו דיכאון או שימוש בחומרים. במקרים מסוימים, במיוחד כאשר שתי ההפרעות מתחילות בגיל צעיר, הקומורבידיות עלולה להוביל לתגובה פחות טובה לטיפולים המקובלים, לפחות בשלבים הראשונים.

יתרה מכך, חשוב להתייחס גם לתסמינים תת-קליניים. גם כאשר אדם אינו עומד בקריטריונים המלאים לאבחנה של שתי ההפרעות, קיומם של תסמינים משמעותיים מהפרעה אחת יכול להשפיע לרעה על ההתמודדות עם ההפרעה השנייה ועל התפקוד הכללי. מחקר מצא שתסמינים תת-קליניים של חרדה חברתית ו-OCD היו נפוצים אף יותר מהאבחנות המלאות, ועדיין היו קשורים לפגיעה משמעותית באיכות החיים. הדבר מדגיש את חשיבות ההערכה הרחבה וההתייחסות למכלול התסמינים, גם אם אינם מגיעים לרמה של אבחנה מלאה.

דרכי טיפול ב-OCD בחרדה חברתית ובשילוב ביניהן

הבשורה הטובה היא שקיימים טיפולים פסיכולוגיים יעילים הן ל-OCD והן לחרדה חברתית, וגם למצבים שבהם הן מופיעות יחד.

הטיפולים יכולים להביא להקלה משמעותית בתסמינים ולשיפור ניכר באיכות החיים.

שתי הגישות המרכזיות כוללות טיפול פסיכולוגי (בעיקר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, CBT) וטיפול תרופתי.

טיפול פסיכולוגי

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, או CBT: זוהי גישת טיפול מבוססת מחקר ויעילה ביותר עבור שתי ההפרעות. CBT מתמקד בזיהוי ובשינוי של דפוסי חשיבה והתנהגות בלתי יעילים שמזינים ומשמרים את החרדה והמצוקה. הטיפול הוא לרוב ממוקד, מובנה וקצר טווח יחסית.

• חשיפה ומניעת תגובה (ERP) ל-OCD: טכניקה זו נחשבת ל"טיפול הבחירה" (gold standard) עבור OCD והיא משמשת כמרכיב מרכזי ב-CBT להפרעה זו. הטכניקה כוללת שני מרכיבים עיקריים:

• טיפול בחשיפה (Exposure): המטופל, בליווי המטפל, נחשף באופן הדרגתי ומבוקר למחשבות, לאובייקטים או למצבים המעוררים את האובססיות והחרדה שלו. החשיפה נעשית על פי "סולם חרדה" (היררכיה) שנבנה יחד, מהמצבים הקלים יותר לקשים יותר. החשיפה יכולה להיות במציאות (in vivo), בדמיון (imaginal) או לתחושות גופניות (interoceptive). 

• מניעת תגובה (Response Prevention): במקביל לחשיפה, המטופל לומד ומתרגל באופן פעיל להימנע מביצוע ההתנהגויות הכפייתיות (הטקסים) שהוא רגיל לבצע כדי להפחית את החרדה. המטרה המרכזית של ERP היא לשבור את הקשר הנלמד בין הגירוי המאיים (אובססיה) לבין ההתנהגות הכפייתית שמביאה להקלה זמנית. באמצעות התמודדות ישירה עם החרדה מבלי לבצע את הטקס, האדם לומד שהחרדה פוחתת מעצמה עם הזמן (תהליך הנקרא הביטואציה), שהתוצאות הקטסטרופליות שהוא חושש מהן אינן מתרחשות, וכי הוא מסוגל להתמודד עם אי-הנוחות. טיפול ERP דורש מאמץ, מוטיבציה והשתתפות פעילה מצד המטופל, כולל תרגול "שיעורי בית" בין הפגישות, אך הוא מוביל לשינוי עמוק ויציב.

• CBT וחשיפה לחרדה חברתית: גם הטיפול בחרדה חברתית במסגרת CBT כולל חשיפה הדרגתית למצבים חברתיים מאיימים, אך המוקד הוא על התמודדות עם הפחד מהערכה שלילית. המטופל לומד לזהות ולאתגר מחשבות שליליות אוטומטיות הקשורות למצבים חברתיים ("כולם יצחקו עליי", "אין לי מה להגיד"), ונכנס בהדרגה למצבים שמהם נמנע בעבר, תוך ויתור על התנהגויות ביטחון. המטרה היא ללמוד שהמצבים החברתיים פחות מסוכנים ממה שנדמה, והוא יכול להתמודד איתם בהצלחה.

טיפול תרופתי

• תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI: קבוצת תרופות זו (Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) מהווה קו טיפול ראשון הן ל-OCD והן לחרדה חברתית. תרופות אלו פועלות על מערכת הסרוטונין במוח, ומסייעות בוויסות מצב הרוח והפחתת חרדה ומחשבות טורדניות. לעיתים קרובות, הטיפול ב-OCD דורש מינונים גבוהים יותר של SSRIs בהשוואה לטיפול בדיכאון או בהפרעות חרדה אחרות.

• תרופות נוספות: במקרים שבהם SSRIs אינם יעילים מספיק או גורמים לתופעות לוואי בלתי נסבלות, ניתן לשקול תרופות אחרות. עבור OCD, תרופה ותיקה ויעילה היא קלומיפרמין (Anafranil), השייכת לקבוצת הטריציקליים. לעיתים משתמשים בשילובים של תרופות או בתוספת של תרופות מקבוצות אחרות ("אוגמנטציה"). הטיפול התרופתי ניתן תמיד על ידי רופא/פסיכיאטר, ועליו להיות מותאם אישית ומלווה במעקב רפואי.

• משך הטיפול: חשוב לדעת שתרופות פסיכיאטריות אינן פועלות באופן מיידי. נדרשים מספר שבועות (לעיתים 10-12 שבועות ואף יותר) כדי להרגיש את מלוא ההשפעה החיובית. אין להפסיק את הטיפול בפתאומיות, ויש לעשות זאת רק בהתייעצות עם הרופא המטפל. במקרים רבים, נדרש טיפול אחזקתי ממושך כדי למנוע חזרה של התסמינים.

טיפול משולב

עבור אנשים רבים, במיוחד אלו הסובלים מתסמינים חמורים או מקומורבידיות (הופעה משולבת של חרדה חברתית וOCD), הגישה היעילה ביותר היא שילוב של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי (CBT/ERP). הטיפול התרופתי יכול להפחית את עוצמת החרדה והתסמינים לרמה המאפשרת למטופל להפיק תועלת רבה יותר מהטיפול הפסיכולוגי, ובפרט מתרגילי החשיפה המאתגרים.

כאשר מטפלים בשתי ההפרעות יחדיו, הטיפול צריך להיות מותאם אישית למצבו הייחודי של המטופל. לעיתים, המטפל יבחר להתמקד תחילה בהפרעה הגורמת למצוקה או לפגיעה התפקודית הגדולה יותר. במקרים אחרים, ניתן לשלב טכניקות טיפוליות המתייחסות לשתי ההפרעות במקביל. לדוגמה, ניתן לערוך חשיפות המתייחסות הן לפחד מזיהום (OCD) והן לפחד משיפוט על ביצוע טקס ניקיון בפומבי (חרדה חברתית). לעיתים, טיפול יעיל ב-OCD יכול להוביל גם להקלה בתסמיני החרדה החברתית הקשורים אליו.

חשוב להדגיש שאין גישה טיפולית אחת שמתאימה לכולם ("one-size-fits-all"). ההטרוגניות בתוך כל הפרעה והמורכבות הנוספת של הקומורבידיות מחייבות הערכה מקצועית מעמיקה ובניית תוכנית טיפול אישית, הלוקחת בחשבון את מכלול התסמינים, חומרתם, העדפות המטופל ונסיבות חייו.

טיפול בחשיפה ב-OCD ובחרדה חברתית 

הדמיון בטיפול בחשיפה ב-CBT בין חרדה חברתית ו-OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) כולל מספר מרכיבים משותפים, למרות שיש גם הבדלים ביישום:

נקודות דמיון בטיפול החשיפה:

1. עקרון הדסנסיטיזציה: בשתי ההפרעות, החשיפה מבוססת על העיקרון של התרגלות הדרגתית לגירויים מעוררי חרדה.
   
   
2. מדרג חשיפה: בשני המקרים נבנית היררכיה של חשיפות, מן הקל אל הכבד, המאפשר למטופל להתקדם בהדרגה.
   
   
3. עבודה עם מחשבות אוטומטיות: בשתי ההפרעות הטיפול כולל זיהוי ואתגור של מחשבות אוטומטיות שליליות.
   
   
4. צמצום התנהגויות הימנעות: בשני המקרים הטיפול מדגיש את הצורך להימנע מהתנהגויות בטחון והימנעות שמשמרות את החרדה.
   
   
5. תרגול חוזר: הטיפול בשתי ההפרעות דורש תרגול חוזר ונשנה של החשיפות.
   
   
6. המטרה הסופית: בשני המקרים המטרה היא להפחית חרדה ולשפר את תפקוד המטופל בתחומי החיים שנפגעו.
   
   

למרות הדמיון, יש גם הבדלים משמעותיים בין טיפולי החשיפה - כמו התמקדות בחשיפה למצבים חברתיים בחרדה חברתית לעומת מניעת תגובה (ERP) וחשיפה למחשבות פולשניות ב-OCD, והבדלים במבנה ובמשך החשיפות בהתאם לאופי הספציפי של כל הפרעה.

לחיות טוב יותר עם OCD וחרדה חברתית

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) והפרעת חרדה חברתית הן שתי הפרעות נפרדות אבל די קשורות, המטילות עומס ניכר על המתמודדים איתן. 

כפי שראינו, הן חולקות מאפיינים משותפים כמו הימנעות ודאגה מופרזת, אך נבדלות במוקד הפחד המרכזי, בתוכן המחשבות ובאופי ההתנהגויות החזרתיות. הקשר ביניהן מורכב, כאשר כל אחת עלולה להחמיר את השנייה, והופעתן המשותפת (קומורבידיות) היא תופעה שכיחה למדי.

הבנת ההגדרות של כל הפרעה, האופן שבו הן משפיעות זו על זו, ונקודות הדמיון והשוני ביניהן, היא צעד ראשון וחיוני בהתמודדות. חשוב מכך, יש לזכור כי קיימים טיפולים יעילים ומבוססי מחקר – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), ובפרט חשיפה ומניעת תגובה (ERP), טיפול תרופתי (בעיקר SSRIs), ולעיתים קרובות השילוב ביניהם הוא המומלץ ביותר, במיוחד במקרים מורכבים או קומורבידיים. טיפולים אלו מציעים תקווה אמיתית להקלה משמעותית בתסמינים, לשיפור התפקוד ולהשגת איכות חיים טובה יותר.

ההתמודדות עם OCD ו/או חרדה חברתית אינה קלה, אך היא אפשרית. הידע שנרכש מקריאת מאמר זה יכול להוות כלי להעצמה אישית. הבנת טבען של ההפרעות הללו יכולה להפחית תחושות של בושה, אשמה או בלבול, ולסייע בפנייה לקבלת עזרה מקצועית מתאימה. זכרו, אינכם לבד במערכה זו. פנייה לאיש מקצוע מוסמך בתחום בריאות הנפש (פסיכולוג קליני, פסיכיאטר, עובד סוציאלי קליני עם הכשרה מתאימה) לצורך אבחון מדויק ובניית תוכנית טיפול מותאמת אישית היא הצעד החשוב ביותר בדרך להחלמה ולחיים מלאים ומספקים יותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Overlapping features between social anxiety and obsessive-compulsive spectrum in a clinical sample and in healthy controls: toward an integrative model, https://www.cambridge.org/core/journals/cns-spectrums/article/overlapping-features-between-social-anxiety-and-obsessivecompulsive-spectrum-in-a-clinical-sample-and-in-healthy-controls-toward-an-integrative-model/A54E66CB3803B5D1B4EBA075F68E7663

Comorbidities in Obsessive-Compulsive Disorder Across the Lifespan: Systematic Review and Meta-Analysis, נרשמה גישה בתאריך אפריל 21, 2025, https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC8631971/

Prevalence and disability of comorbid social phobia and obsessive–compulsive disorder in patients with panic disorder and generalized anxiety disorder - Taylor & Francis Online, 2025, https://www.tandfonline.com/doi/full/10.3109/13651501.2014.959972