טיפול קוגניטיבי־התנהגותי מבוסס כוחות (Strengths-Based CBT, או בקיצור SBCBT) מציין תפנית מהותית בעמדה הקלאסית של CBT:

בעוד שטיפול CBT מתמקד בפירוק דפוסים בעייתיים, או זיהוי ותיקון מחשבות שליליות, המטפל והמטופל לומדים יחדיו איך לממש יכולות ועמידות שקיימות באדם זה מכבר.

לפי הרציונל של  מפתחי הגישה, פדסקי ומוני (2012), הרבה יותר יעיל למקד את הטיפול בבנייה של אמונות והתנהגויות שתורמות לחיזוק חוסן נפשי, מאשר בפירוק של דפוסים חוסמים ומגבילים. 

במקום להתמקד בחולשות, הטיפול מתחיל בשאלה מה כבר עובד.

המטפל מסייע לאדם לזהות את החוזקות הקיימות ולהרכיב מהן מודל אישי של חוסן, המבוסס על יכולות, אמונות וחוויות שכבר נוכחות בחייו.

בהלימה לרעיון של גישת הכוחות בעבודה סוציאלית, מודל SBCBT מניח שאין מסלול אחד לפיתוח עמידות רגשית. מבחינתו קיימות אינספור דרכים וקומבינציות של חוזקות שיכולים להוביל אליה. כל אדם מגלה את החוסן שלו בדרכו הייחודית, לעיתים דרך גמישות וקלילות, ולעיתים דרך הומור, ערכים מוסריים או קשרים חברתיים.

החיפוש אחר חוזקות מתרחש כחלק טבעי בחיי היומיום ומתמקד ברגעים בהם האדם כבר מפגין התמדה, יצירתיות או דאגה לאחרים. מדובר בגישה חווייתית ולא תיאורטית: בניגוד ל-CBT מסורתית, לא ממלאים שאלונים אלא מקיימים שיחה ערה על מעשים, רגשות ודפוסים חוזרים שמגלים את נקודות הכוח.

בדומה לטיפול CBT המוכר, סגנון העבודה הטיפולי הרבה יותר מעורב בהשוואה לטיפול פסיכודינמי:

המטפל אינו ניטרלי אלא אקטיבי, שותף פעיל בתהליך.

בניגוד ל-CBT מהדור השני, מטפל SBCBT מציע נוכחות אנושית קשובה, המתבטאת למשל בחיוך, שתיקה של רגע, אמונה אמיתית ביכולות המטופל - כל אלה הופכים לכלים טיפוליים רבי-ערך.

הדמיון והמטאפורה עובדים שעות נוספות ומשמשים אמצעים רגשיים רבי עוצמה, שמחברים חשיבה, רגש והתנהגות ומאפשרים הפנמה יצירתית של תובנות חדשות.

במקום לפרק אמונות ישנות, טיפול SBCBT מזמין אותנו לבנות אמונות חדשות - כאלה שמקדמות תנועה, ביטחון ומשמעות.

היא נשענת על הבנה פשוטה לפיה חוסן נפשי אינו היעדר כאב.

בדומה לטיפולי הגל השלישי ב-CBT, הרעיון הוא שכאב הוא חלק מהחיים, והאתגר שלנו הוא להישאר נוכחים בתוכו, להחזיק מעמד גם כשנהיה קשוח מסביב.

אפשר לומר שהחיים עצמם הופכים בטיפול הזה למרחב אימון בצמיחה.

אם הכול הולך כשורה - פשוט מתקדמים; ואם הדברים משתבשים צצה הזדמנות ייחודית לתרגל עמידות ולגלות שוב את הכוחות שלנו.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

אלפסי, ב., סבג, י., סרבר, מ., בכר, י. וארזי, ט. (2023). גישת הכוחות: תאוריה ופרקטיקה (דמ-23-937). מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

Padesky, C.A. and Mooney, K.A. (2012), Strengths-Based Cognitive–Behavioural Therapy: A Four-Step Model to Build Resilience. Clin. Psychol. Psychother., 19: 283-290. https://doi.org/10.1002/cpp.1795

כאשר מתרחשת לידה שקטה, המבוגרים סביב ילד בן שנתיים-שלוש מתמודדים עם כאב וצער, לצד הצורך לשמור על תחושת ביטחון ויציבות עבור הילד. 

פעוטות אינם תופסים עדיין את תופעת המוות כבלתי הפיכה, אבל מרגישים מצבי מתח, עצב ושינוי באווירה. 

הדרך הנכונה ביותר לעזור לו לעכל את הבשורה אינה דרך הסתרה או הסחת דעת, אלא בתיווך פשוט, כן ורגיש, במילים שילד בגילו יכול להבין, ובנוכחות רגועה שמבהירה לו שההורים איתו. 

שיידע שגם כשעצובים, הוא מוגן ואהוב.

פעוטות חווים רגש, אבל עדיין אין להם תפיסה קבועה של מושג המוות

בגיל שנתיים-שלוש הילד עדיין לא מסוגל לתפוס את המוות כמצב קבוע, אבל מרגיש היטב אווירה, מתח ובכי.

לכן כאשר עולה משבר של לידה שקטה, חשוב לא להסתיר את המציאות, אלא לתווך אותה ברגש ובמילים פשוטות שהוא מסוגל להבין.

שפה קונקרטית, לא מופשטת

מילים כמו „נפטרה“, „נרדמה ולא קמה“ או „הלכה למקום אחר“ עלולות לבלבל ואף להפחיד.
 

עדיף ניסוח ישיר וברור:

„התינוק/ת שהייתה בבטן לא יכלה לגדול ולהיות תינוקת רגילה שנולדה“

מענה לשאלות – לא יוזמה להסבר

מומלץ לענות למה שהילד שואל, כלומר הוא קובע את הקצב ואת עומק המידע שהוא מסוגל ונכון לשאת, ולא המבוגר.

כך נשמרת תחושת ביטחון ונמנעת הצפה רגשית.

דגשים להורים ולמבוגרים מטפלים

ניסוח בסיסי מוצע:

„אתה יודע שהתינוקת הייתה בבטן של אמא? הרופאים גילו שהיא לא יכולה לחיות, והיא לא תצא. עכשיו היא לא איתנו, ואמא ואבא מאוד עצובים“

כדאי להימנע מלומר:

• „היא נרדמה“ - עלול לעורר אצל הפעוט פחד משינה.
  
  
• „אלוהים לקח אותה“ - רק במידה וזוהי שפה אמונית מקובלת במשפחה.
  
  
• הימנעות מפרטים רפואיים.
  
  
• לא להעמיד פנים שלא קרה דבר.
  
  

התנהלות יומיומית מול הילד

• לתת תוקף לרגשות: „גם אתה מתגעגע? גם אתה עצוב קצת?“

• לשדר שההורים איתו, שהוא לא לבד.

• לאפשר לדבר, וגם לא לדבר אם לא בא לו. 

• לשמור על שגרה לצד העצב; השגרה מחזירה ביטחון.

שאלות שילדים נוטים לשאול

למבוגרים אחרים בסביבה

• לכבד את הדרך של ההורים ולתאם את המסרים.
  
  
• לא לנסות להסיח באופן מלאכותי – הילד זקוק למרחב לביטוי.
  
  
• לזהות שינויים כמו קושי בהירדמות, רגרסיה או בכי מוגבר - אלה תגובות צפויות שדורשות סבלנות, לא תיקון מיידי.
  
  

מוזמנים/ות לשיחת ייעוץ להדרכה הורית

על העברת בשורה מרה לילדים ופעוטות,

ושלא תדעו צער

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

טיפול BCBT, או Brief Cognitive Behavioral Therapy, הוא פרוטוקול מקוצר ומותאם של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שפותחה במיוחד לאוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה -  כמו חיילים משוחררים, מטופלים עם נטיות אובדניות, אוכלוסיות פגיעות או מרוחקות ואנשים שמתקשים להתמיד בתהליך טיפולי מתמשך.

בבסיס השיטה עומד עיקרון של מניעה ממוקדת-זמן: טיפול קצר, ממוקד-מטרה ומעשי, שנועד להפחית סיכון אובדני או נפשי חריף ולבנות חוסן התנהגותי וקוגניטיבי בסיסי.

המודל פותח על ידי ד"ר קרייג בריאן ועמיתיו (Bryan et al.), ונחקר בהרחבה במסגרת הצבא האמריקאי וה-VA.

עקרונות העבודה של BCBT

• מסגרת קצרה ומובנית: לרוב 4–6 מפגשים בני 60 דקות, עם מבנה קבוע לכל פגישה.

• מטרה אחת מרכזית: הגדרה מדויקת של יעד טיפולי בר-השגה, לרוב סביב ויסות מצוקה, הפחתת מחשבות אובדניות, שיקום משמעות או בניית תוכנית בטיחות.

• חיבור בין מחשבות, רגשות והתנהגות: המטפל והמטופל ממפים את המעגלים שמחזקים סיכון (למשל דפוסי הימנעות או חשיבה קטסטרופלית) ומחליפים אותם בתגובות מסתגלות.

• שיעורי בית: כל מפגש מסתיים במשימה יישומית אחת, שמטרתה לתרגם את השינוי הקוגניטיבי להתנהגות ממשית.

• שילוב פסיכו-חינוך על סיכון: המטופל לומד לזהות סימנים מוקדמים למצוקה ולבנות תוכנית פעולה אישית, בשפה פשוטה ויישומית.

יעילות של טיפול BCBT

רשימת ספרים מומלצים על פסיכותרפיה

מתוך ספריית מכון טמיר.

ארגנה, ליקטה ורשמה - לאה מרקו, פסיכולוגית קלינית

דיאטה קטוגנית, או קיטו, המורכבת מתפריט דל בפחמימות ועשיר בשומן, מוכרת לרבים בעיקר ככלי לירידה במשקל, אבל מסתבר שיש לה השפעה חיובית גם בתחום בריאות הנפש.

למעשה, המון אנשים שמתמסרים לדיאטה קיטוגנית מתארים שיפור במשתנים רבים שקשורים במצב רוח - חיוניות, אנרגיה, חדות, ריכוז ועוד.

עכשיו יש גם מחקר שמאשש את זה: 

דיאטה קטוגנית עשויה לשפר תסמיני דיכאון כשהיא משולבת עם טיפול פסיכולוגי או תרופתי קיים. במחקר שנערך באוניברסיטת אוהיו ב-2025, 16 סטודנטים עם דיכאון מג'ורי שקיבלו ייעוץ פסיכולוגי או תרופות הוסיפו דיאטה קטוגנית למשך 10-12 שבועות. התוצאות הראו ירידה של 69% בתסמיני הדיכאון, שיפור משמעותי ברווחה, וירידה במשקל ובאחוז השומן.

חשוב להבהיר שהדיאטה לא החליפה את הטיפול המקצועי אלא שימשה כתוספת לו. המשתתפים המשיכו עם הטיפול הפסיכולוגי ו/או התרופתי במקביל, וקיבלו ליווי תזונאי צמוד לאורך כל התקופה.

האם דיאטות טיפוליות משפיעות על בריאות הנפש?

מספר גישות תזונתיות נחקרות כיום כטיפול נלווה להפרעות נפשיות.

עם זאת, רמות הראיות משתנות, ויש להבחין בין ממצאים ראשוניים, תיאורי מקרה ומחקרים קליניים מבוקרים:

• הפרעה ביפולרית: סקירה אינטגרטיבית שפורסמה בשנת 2019 (Campbell & Campbell) הציגה ממצאים ראשוניים על שימוש בדיאטה קטוגנית במקרים של הפרעה דו־קוטבית, כולל דיווחים על ירידה בתנודתיות רגשית. מדובר בעיקר במקרי מבחן, ולא במחקרים אקראיים מבוקרים.

• סכיזופרניה: תיעוד קליני משנת 2009 (Kraft & Westman) תיאר מקרה בודד של אדם עם סכיזופרניה, שהגיב לתזונה קטוגנית (ללא גלוטן) עם שיפור בסימפטומים שליליים וקוגניטיביים. מדובר במקרה יחיד, ללא מחקר המשך.

• אפילפסיה עמידה: הדיאטה הקטוגנית נחשבת לטיפול רפואי מבוסס בהפרעה זו. מספר מחקרים מצאו כי מעבר להשפעה על התקפים, חלו שיפורים גם במדדים של מצב רוח, ריכוז וחרדה – ככל הנראה עקב ירידה בעומס הנוירולוגי (Cervenka et al., 2017). עם זאת, הדיאטה לא נבחנה כטיפול ממוקד בדיכאון באפילפסיה.

בנוסף לכל אלה, ארבעה תיאורי מקרים שפורסמו ב-2025 מלמדים שדיאטה קטוגנית יכולה מפחיתה טקסים כפייתיים ב-OCD.

דיאטות שעוזרות לטפל בדיכאון 

 יש ראיות גם ליתרונות של דיאטות נוספות לבריאות הנפש:

דיאטה ים־תיכונית:

• תפריט עשיר בירקות, קטניות, דגים, שמן זית

• נמצא קשור לירידה של 30% בסיכון לדיכאון (Lai et al., 2021)

• אפקט אנטי־דלקתי אפשרי, איזון סוכר ושומן, השפעה חיובית על המיקרוביום

תזונת מיינד (MIND diet):

• שילוב בין ים־תיכונית ל־DASH

• נועדה לתמוך בתפקוד קוגניטיבי בגיל מבוגר

• נמצאה יעילה גם במניעת דיכאון קליני (Zhang et al., 2022)

תזונה נגד דלקת:

• מבוססת מחקרית כמודולציה לדלקת נוירולוגית ודיכאון

• משלבת מזונות עשירים באומגה 3, סיבים, פוליפנולים

שאלות ותשובות על דיכאון ודיאטת קיטו

מה חשוב לדעת לפני שמתחילים?

• לא לכולם זה מתאים. יש לבדוק מצב בריאותי כללי, היסטוריה רגשית ותזונתית.

• אין להפסיק טיפול קיים. דיאטה היא תוספת, לא תחליף.

• לא מדובר בפתרון קסם. מדובר בתהליך שדורש התמדה, בקרה וליווי מקצועי.

אנחנו לא מומחים בידע תזונתי, אבל כשקורה משהו מבטיח, אנחנו בודקים אותו. 

ואם זה טוב, חושבים על טיפול מודולרי שמותאם אישית לצורכי המטופל.

טיפול בדיכאון חייב להיות רציני, מותאם אישית ומבוסס ראיות.

נראה שיש כיום מגמה של עזרה נפשית בשילוב שינוי תזונתי עם קיטו.

נברר את זה יחד, בזהירות ובשילוב עם טיפול פסיכולוגי איכותי. 

כתיבה:

מומחי מכון טמיר

מקורות: 

Decker, D. D., et al. (2025). A pilot study examining a ketogenic diet as an adjunct therapy in college students with major depressive disorder. Translational Psychiatry, 15, 322. https://doi.org/10.1038/s41398-025-03544-8

 Lai, J. S., Hiles, S., Bisquera, A., et al. (2021). A meta-analysis of diet quality and depression in adults. Journal of Affective Disorders, 265, 226–234.

Laurent, N., Bellamy, E. L., Hristova, D., & Houston, A. (2025). Ketogenic metabolic therapy in the remission of chronic major depressive disorder: a retrospective case study. Frontiers in nutrition, 12, 1549782. https://doi.org/10.3389/fnut.2025.1549782

Zhang, Y., Chen, H., Wang, W., et al. (2022). MIND diet and depression: A systematic review. Nutritional Neuroscience, 25(5), 847–856.

Campbell, I. H., & Campbell, H. (2019). Ketogenic diets and bipolar disorder: An integrative review. Frontiers in Psychiatry, 10, 123.

Kraft, B. D., & Westman, E. C. (2009). Schizophrenia, gluten, and low-carbohydrate, ketogenic diets. Nutrition & Metabolism, 6, 10.

2 דקות של מבט שקט בעיניים - זה כל מה שצריך כדי להרגיש חיבור מפתיע לאדם זר. 

מחקר עדכני בדק תרגיל מדיטטיבי קצר בשם Just Like Me, וגילה תופעה יוצאת דופן: 

אחרי מבט שקט וחשיבה אמפתית, המשתתפים לא רק הרגישו קרבה רגשית, אלא גם חייכו יחד ודופק הלב שלהם הסתנכרן. 

האם תרגול פשוט של מיינדפולנס בו אנחנו נזכרים במה שמשותף בינינו כבני אדם יכול לעזור להפחית בדידות, מתחים וקיטוב? 

איך בדיוק עושים את זה – עם בן זוג, חבר או אפילו בזום? 

כל מה שצריך לדעת:

לא ידעתי מה לעשות

סתם המשכתי לשרוק

מציץ התחלתי לבדוק

את שלחת לי מבט כן מבט

וידעתי שאני ואת

--- שלומי ברכה, משינה

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

 מומחי מכון טמיר

מהי גרייה מוחית עמוקה?

גרייה מוחית עמוקה (Deep Brain Stimulation – DBS) היא שיטה נוירוכירורגית מתקדמת לטיפול ב־OCD עמיד, הכוללת החדרת אלקטרודות לעומק המוח וחיבורן לקוצב חשמלי המושתל בחזה. הזרם החשמלי מווסת פעילות מוחית לא תקינה, בעיקר באזורים כמו ה־ventral capsule וה־ventral striatum, וכך מסייע בהפחתת האובססיות והקומפולסיות.

הטיפול נחשב ל”קו שלישי” – מיועד למבוגרים עם OCD עמיד לטיפול, לאחר כישלון של טיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים ממושכים, כולל ERP.

האם DBS מאושר לטיפול ב-OCD?

בארה"ב, ה־FDA אישר את השימוש ב־DBS ל־OCD חמור ב־2009. 

לפי ה־IOCDF, הקריטריונים כוללים:ֿ

• אבחנה של לפחות חמש שנים.

• כישלון של שלושה SRIs (כולל קלומיפרמין).

• טיפול משולב עם אנטיפסיכוטי.

• 20 פגישות ERP לפחות – בלי שיפור מספק.

מה המצב בישראל?

נכון ל־2025, DBS אינו נכלל בסל הבריאות בישראל לטיפול ב‑OCD.

ניתן לבצע את ההליך רק במספר מרכזים רפואיים מתקדמים, במסגרת ניסויים קליניים או באישור פרטני של משרד הבריאות.

העלות גבוהה ונושאת לעיתים במימון עצמי, עם אפשרות חלקית להחזר דרך ביטוחים משלימים.

איך מתבצע ההליך?

DBS דומה לקוצב לב: האלקטרודות מוחדרות דרך הגולגולת לעומק המוח, ומחוברות לקוצב תת־עורי.

לאחר ההשתלה מתבצע תהליך כוונון מדויק (טיטרציה) על ידי פסיכיאטר מיומן, בהתבסס על תגובת המטופל למצב רוח, חרדה ורמת אנרגיה. השיפור בתסמיני OCD נבנה בהדרגה לאורך שבועות עד חודשים.

האם DBS עוזר?

בסקירה עדכנית (Gadot et al., 2022), כשני שלישים מהמטופלים מגיבים ל-DBS, עם ירידה מחומרה קשה לבינונית או קלה בתוך 3 חודשים עד חצי שנה.

שיפור במצב הרוח עשוי להופיע מוקדם יותר, ולעיתים ניתן לחדש טיפול ERP – שהיה לא יעיל קודם, כהשלמה יעילה אחרי הליך ההשתלה.

אנו לא מטפלים בגישה זו במכון  
 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Gadot, R., Najera, R., Hirani, S., et al. (2022). Efficacy of deep brain stimulation for treatment-resistant obsessive-compulsive disorder: Systematic review and meta-analysis. Journal of Neurology, Neurosurgery & Psychiatry, 93(10), 1166–1173. https://doi.org/10.1136/jnnp-2021-328739

Kisely, S., & Hall, K. (2021). Deep brain stimulation for obsessive-compulsive disorder: A systematic review. Frontiers in Psychiatry, 12, 655353. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2021.655353

Goodman, W. K., Storch, E. A., & Sheth, S. A. (2021). Harmonizing the neurobiology and treatment of obsessive-compulsive disorder. American Journal of Psychiatry, 178(1), 17–29. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.2020.20071004

Davis, R. A., Giordano, J., Hufford, D. B., et al. (2021). Restriction of access to deep brain stimulation for refractory OCD: Failure to apply the Federal Parity Act. Frontiers in Psychiatry, 12, 706181. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2021.706181

International OCD Foundation. (n.d.). Deep brain stimulation (DBS) for OCD. https://iocdf.org/dbs/

מהי הימנעות ב-OCD?

הימנעות בהפרעת טורדנית כפייתית היא בעצם סוג של ריטואל כפייתי די נפוץ.

אדם עם OCD נמנע כאמור מטריגרים - אובייקטים, מקומות או אנשים - שמפעילים את ה-OCD שלהם.

הימנעות היא דרך למנוע את המצוקה ואת הטקסים שייאלצו לבצע אם ייחשפו לגרויים שמפעילים.  

למשל, אדם יעשה כמעט הכל כדי להימנע ממפגש עם טריגרים שמזכירים לו אובדן. אם כך, למשל, הוא יכבה את הטלוויזיה כאשר יוזכר סיגנל שמזכיר לו את האובדן ומעורר את החרדה.

מטופלים שמתמודדים עם OCD מעידים כי האכזריות של ההפרעה מתבטאת בחוסר ההגיון שבדברים, שלפעמים יכול להוציא אנשים רציונליים מדעתם.

למשל, מספר מטופל:  

״אם אני אמור להגיע לשיעור יוגה, ואני יודע שהשם של בתה של המורה מתחיל באות נ׳, אנסה למצוא רחוב שלא מתחיל באות נ׳ כדי שלא יאונה לה כל רע...״.

עוד בעיה עם הימנעות היא שמתמודדים עם OCD אינם בודקים שוב את תוקפה.

ֿמרגע שהיא נרכשת התנהגותית, ההפרעה מקבלת מעמד קבוע ו״הכרחי״.

בחינת המציאות המאיימת מהווה אתגר חשוב בכל טיפול בהפרעה.

הימנעות כפייתית יכולה להתבטא בדרכים רבות ולא תמיד ברורה. זיהוי הדפוסים הללו הוא הצעד הראשון להתמודדות בריאה עם הפרעת OCD:

ילד עם הפרעת התנגדות (ODD) יכול להפוך כל בקשה קטנה לקרב מיותר. 

ההורים מתעייפים, הילד מתוסכל והבית מרגיש כמו זירת קרב. 

כדי לצאת מהמעגל הזה, חשוב לא רק לדעת “מה לא לעשות”, אלא גם לקבל כלים פרקטיים ליום-יום.

אבל קודם כל מה לא לעשות:

• לא להיגרר למאבקי כוח - תראו את הנולד מבעוד מועד ותעצרו את הידוע מראש. 

• לא לזרוק איומים שאין לכם כוונה באמת לקיים.

• לא לקחת אישית  - ההתנגדות היא ביטוי לקושי, לא לעוינות כלפיכם.

עכשיו מה כן:

לשמור על רוגע

ילדים עם ODD רגישים מאוד לאווירה המנטלית סביבם.

הם קולטים בקלות את הטון, הבעת הפנים והמילים של ההורה, ולעיתים נראה כאילו הם מחפשים את הרגע שבו תתפרצו. רק כאילו.

כשזה קורה, אם שאתם מרימים קול, מתעצבנים או מגיבים בכעס, הילד מקבל אישור להמשיך במאבק. זה נותן להם תחושת כוח רגעית, הם הצליחו להדליק אתכם ולשלוט במצב.

קל לדבר, שמירה על רוגע, גם כשזה קשה מאוד, היא הדרך למנוע את ההסלמה.

כשאתם נשארים יציבים, נושמים עמוק ועונים בקול שקט ושקול, אתם משדרים לילד שאין לו על מה “להיאחז” כדי להמשיך בעימות. אתם גם מראים דוגמה חיה לאיך מתמודדים עם תסכול בלי להתפוצץ. לאורך זמן, ההתנהגות הזו עוזרת לו ללמוד שאי אפשר להוציא אתכם מאיזון, ושהדרך היחידה להתקדם היא בשיח רגוע ולא בצעקות או התפרצויות.

הילד מתעקש “אני לא נכנס להתקלח!”. במקום לצעוק, אתם נושמים, ואומרים בקול יציב: “שמעתי שאתה לא רוצה עכשיו. נדבר על זה עוד שתי דקות”. עצם ההשהיה מפרקת את המתח.

להציב גבולות ברורים ועקביים

ילדים עם ODD נמצאים כל הזמן במבחן מול הסמכות. הם בודקים עד כמה אפשר למתוח את הגבול, ואם יגלו שהגבול משתנה לפי מצב הרוח שלכם – זה רק ידרבן אותם להתנגד עוד יותר. חוסר עקביות מתפרש אצלם לא כחמלה אלא כקרקע פוריה למשא ומתן אינסופי. ברגע שאתם אומרים “כן” פעם אחת ו”לא” בפעם אחרת, הילד לומד שאפשר להתווכח עד שתוותרו, וההתנהגות המתנגדת מתגברת.

לעומת זאת, עקביות משדרת ביטחון. כאשר הכללים ברורים, קבועים ולא משתנים מיום ליום – הילד אמנם יתנגד, אבל בסופו של דבר יבין שאין טעם להמשיך להתעמת. גבולות ברורים אינם רק עניין של משמעת; הם מעניקים לילד תחושת יציבות וביטחון פנימי. גם אם יכעס או יתלונן, הוא יודע שיש מי ששומר על המסגרת, וזה מעניק לו קרקע יציבה להתמודד עם העולם.

קבעתם שאין טלוויזיה לפני שיעורי בית. בערב הילד מבקש: “רק פרק אחד!”. התשובה: “הכלל שלנו ברור – קודם שיעורים”. לא בכעס, לא במאבק. פשוט עקביות.

להציע בחירות במקום פקודותֿ

בבסיס ההתנהגות המתנגדת של ODD נמצא הצורך לשלוט. ילד כזה מתקשה במיוחד כשמרגיש שמחליטים בשבילו, ולכן פקודה ישירה כמעט תמיד תזמין התנגדות. כאן נכנס רעיון הבחירה: כאשר אתם מציבים בפניו שתי אפשרויות מוגבלות, אתם שומרים על המסגרת – אבל גם מאפשרים לו לחוות שליטה.

האפקט כפול: מצד אחד אתם נשארים ההורים שמכתיבים את הגבולות, מצד שני הילד מרגיש שהוא זה שבוחר. תחושת הבחירה מצמצמת את המתח ומפחיתה את הסיכוי להתפרצות. במקום להיאבק בכם על עצם ההחלטה, הוא מתמקד באיזו אופציה עדיפה עבורו. לאורך זמן זה מלמד אותו שהשגת שליטה לא חייבת לעבור דרך מריבה, אלא יכולה להתבטא בבחירה מושכלת.

במקום לומר: “תלבש חולצה ארוכה”, שאלו: “אתה רוצה את החולצה הכחולה או הירוקה?”. הילד עדיין מתלבש, אבל חווה שזה החלטה שלו.

להתמקד בפתרון בעיות, לא בצדק

במשפחות עם ילד בעל ODD, עימותים רבים הופכים מהר מאוד לדיון אינסופי על “מי התחיל” ו”מי צודק”. עבור הילד, הוויכוח עצמו הופך לזירה שבה הוא מרגיש שהוא מנצח אם הצליח למשוך אתכם פנימה. לכן, אם המוקד נשאר על מי טעה או מי אשם – הסכסוך נמשך ולא נגמר.

כאשר אתם משנים כיוון ומעבירים את השיחה ל”איך פותרים את זה בפועל?”, אתם שוברים את הדפוס. הילד לומד שהוא לא יקבל תגמול מהוויכוח, אלא דווקא מהשתתפות במציאת פתרון. התמקדות בפתרון מעשי מחזירה לו תחושה שהוא שותף, לא יריב. זה גם מעביר לו מסר חשוב: במשפחה אנחנו לא עסוקים בלנצח אחד את השני, אלא בלמצוא דרכים שיאפשרו לכולנו לחיות טוב יותר ביחד.

 בבוקר הילד מתעכב שוב ושוב, ואתם מאחרים לעבודה. במקום לצעוק: “תמיד אתה מאחר!”, שבו בערב יחד ושאלו:
“מה יעזור לך בבוקר להיות מוכן יותר מהר?”.
הילד מציע: “אם תשימי לי תזכורת בטלפון”. אתם מוסיפים: “ואולי נכין את התיק בערב?”.
כך הילד מרגיש שותף - לא אויב.

לשים דגש על חיזוקים חיוביים

ילדים עם ODD רגילים לשמוע את המילה “לא” עשרות פעמים ביום. הם חווים הרבה ביקורת, הערות ושלילת התנהגות. כשהחוויה היומיומית מלאה בעיקר במסרים שליליים, הם עלולים לאבד מוטיבציה לנסות בכלל – כי ממילא מרגישים שהם תמיד “הרעים”.

דווקא כאן יש חשיבות עצומה לשבח ולהדגיש התנהגויות חיוביות, אפילו קטנות. כשאתם אומרים: “שמתי לב שחיכית בשקט עד שסיימתי לדבר – תודה”, אתם מראים לילד שיש לו יכולת להצליח. החיזוק החיובי יוצר מעגל חדש: הילד מקבל תשומת לב והכרה על מעשים טובים, ולכן יש לו סיבה לחזור עליהם. בנוסף, רגעי חיזוק כאלה משפרים את הקשר ביניכם – הילד לומד שהוא לא תמיד בעמדת התגוננות, אלא שיש מקום שבו הוא זוכה להערכה ואהבה.

הילד מניח את הצלחת בכיור בלי שביקשתם. במקום להתעלם, אמרו: “שמתי לב שעשית את זה לבד - תודה!”. 

משפט קטן, השפעה גדולה.

הורות לילד עם ODD היא ריצה למרחקים ארוכים. זה מתיש,

אבל כל בחירה נכונה שלכם בתקשורת מגדילה את הסיכוי לשקט בבית ולשינוי בדינמיקה.

ואם אתם מרגישים שהעומס גדול מדי – פנו להדרכת הורים בהתאמה אישית והעשירו את בארגז הכלים ההורי.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר