מכון טמיר לפסיכותרפיה
Żerdziński, M., Burdzik, M., Dębski, P., Żmuda, R., Piegza, M., & Gorczyca, P. (2025). The impact of obsessive-compulsive personality disorder on obsessive-compulsive disorder: Clinical outcomes in the context of bipolarity. Frontiers in Psychiatry, 16, Article 1532966. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2025.1532966
נחלת יצחק 32א', תל אביב
חמישי, 18 ספטמבר 2025 13:23
ההפרעה הנרקיסיסטית | סמינר קליני עם אבי שרוף
הזמנה לסמינר קליני מקוון למטפלי מכון טמיר, בהנחיית אבי שרוף, הפסיכולוג הראשי של המכון.
כיצד נזהה העברה נרקיסיסטית בקליניקה?
מהם מקורות ההפרעה ובמה היא שונה מהפרעות אישיות אחרות?
הסמינר יתבסס על עבודותיהם של כותבים מרכזיים בתחום
כמו בנג'מין, קוהוט, מיטשל ואחרים.
4 המפגשים יכללו
קריאה משותפת בטקסטים תיאורטיים נבחרים ודיון קבוצתי
Setting:
ימי שלישי, אחת לשבועיים, בין השעות 11:15-12:45, בזום, למשך 4 מפגשים:
4.11
18.11
2.12
16.12
ההשתתפות למטפלי.ות מכון טמיר בלבד, ללא עלות
שנה טובה ולהתראות !
-
רשימה ביבליוגרפית לסמינר
-
אורובנד, ת'. (2000). הזיהוי השגוי מפני תת-ידיעה. שיחות, ט"ו (1), 17-25.
-
ברמן, א'. (1992). הדמות של הילד המתוּנן והחיפוש אחר העצמי האותנטי. פרקים 2,3.
-
בודלר, ג'. (1999). היסטוריית הנפש: פרק 5: התאוריות המוקדמות של נרקיסיזם, פרק 13: הכלכלה של נרקיסיזם. עמ' 225-254.
-
ברוך, ר'. (1989). אינדיבידואציה ודחף-ולינציאני בהתפתחות הילד: אינטגרציה של קונספציות נרקיסיסטיות. שיחות, ח' (1), 17-24.
-
סלון, ר'. (1998). נרקיסיזם נורמלי ופתולוגי - משמעות במעבר או מבנה קבוע? שיחות, י"ג (2), 117-125.
-
שושני, ר', ראשוני, ד'. (2005). התמודדות נפשית בעת חופש מוחלט: מחשבה על תיאוריות של נרקיסיזם אצל אסירים בטיפול פסיכואנליטי. שיחות, י"ט (2), 135-142.
-
Adler, G. (1986). Psychotherapy of the narcissistic personality disorder: Two contrasting approaches. American Journal of Psychiatry, 4, 143.
-
Akhtar, S. (1982). Overview: Narcissistic personality disorder. American Journal of Psychiatry, 1, 139.
-
Benjamin, J. (1999). Recognition and destruction: An outline of intersubjectivity. In S. Mitchell, and Aron, L. (Eds.), Relational Psychoanalysis, pp. 153-180. The Analytic Press.
-
Britton, R. (1998). Belief and Imagination. Subjectivity, objectivity and triangular space. pp. 41-58. Routledge.
-
Britton, R. (1992). Keeping things in mind. In R. Anderson (Ed.), Clinical Lectures on Klein and Bion, pp. 102-113. Routledge.
-
Bromberg, P. (1986). The mirror and the mask: On narcissism and psychoanalytic growth. In A.A. Morrison (Ed.), Essential Papers on Narcissism, pp. 175-196. University Press.
-
Cooper, A. (1986). Some narcissistic personality types. In A.A. Morrison (Ed.), Essential Papers on Narcissism, pp. 377-402. University Press.
-
Epstein, L. (1988). On loneliness, narcissism and maturity. American Journal of Psychoanalysis, 58, 145-162.
-
Frielich, J. (1985). Narcissistic problems in analysis. International Journal of Psychoanalysis, 66, 443-445.
-
Freud, S. (1986). On narcissism: An introduction. In A.A. Morrison (Ed.), Essential Papers on Narcissism, pp. 1-17. University Press.
-
Gabbard, G. (1989). The role of pathological narcissism in transference and countertransference. International Journal of Psychoanalysis, 70, 433-442.
-
Gabbard, G. (1990). The narcissistic patient: His relationship with the therapist and the therapeutic process.
-
Grotstein, B. (1986). Narcissism and the analytic situation.
-
Kohut, H. (1989). Psychic fulfilment and psychic change. The patient who is difficult to reach. pp. 75-87. Routledge.
-
Lowen, A. (1983). Narcissism: Denial of the True Self. Penguin Books.
-
Masterson, J. (1986). The search for the real self. N.Y.: The Free Press.
-
Millon, T. (1986). Depression and grandiosity as related forms of narcissism. pp. 323-327. University Press.
-
Mitchell, S. (1999). The wings of Icarus: Illusion and the problem of the self. Relational Psychoanalysis, pp. 153-180. The Analytic Press.
-
Modell, A. (1986). Narcissistic defenses against affects and the illusion of self.
-
Modell, A., and Wolf, E. (1986). The disorder of the self and their treatment. An outline. In A.A. Morrison (Ed.), Essential Papers on Narcissism, pp. 175-196.
-
Kohut, H. (1972). Thoughts and observations on narcissism and narcissistic rage. Psychoanalytic Study of the Child, 27, 360-400.
-
Kernberg, O. (1991). The diagnosis of borderline conditions and the treatment of narcissistic personalities.
-
Kernberg, O. (1975). Borderline Conditions and Pathological Narcissism. N.Y.: Aronson.
-
Kernberg, O. (1986). Further contributions to the treatment of narcissistic personalities. In A.A. Morrison (Ed.), Essential Papers on Narcissism, pp. 213-244. University Press.
-
Kernberg, O. (1989). Object love of separate but dependent developmental line? Psychoanalytic Study of the Child, 46, 323-333.
-
Kohut, H. (1986). The restoration of the self.
-
Symington, N. (1993). Narcissism: A New Theory. Karnac.
-
Wurmser, L. (1990). Narcissism and the Psychotherapeutic Culture.
-
Schwartz, N. (1992). Narcissism and Narcissistic Character Disorder: A Jungian View.
-
Stolorow, R. (1986). Towards a functional definition of narcissism. In A.A. Morrison (Ed.), Essential Papers on Narcissism, pp. 197-210. University Press.
-
Weil, T. (1990). Introduction to psychoanalysis, seminar 11, Lacan: Transference.
-
Weil, T. (1990). Narcissism and the Psychotherapeutic Culture.
פורסם ב-
ראשי
תגיות:
שלישי, 16 ספטמבר 2025 22:30
טיפול פסיכולוגי (CBT) בדאגנות יתר | מטפלים בדאגות
טיפול בדאגות
דאגה דומה לכיסא נדנדה:
אתה נמצא בתנועה מתמדת בלי שום התקדמות.
מה עושים עם זה?
מהו הטיפול היעיל ביותר בדאגנות כרונית?
CBT נמצא כגישה היעילה ביותר להפחתת דאגנות יתר וחרדה מוכללת. השיטה משלבת עבודה עם מחשבות טורדניות לצד תרגול התנהגותי שמאפשר חשיפה הדרגתית לאי-ודאות. השילוב בין קוגניציה להתנהגות נותן כלים מעשיים ליום-יום, ומחקרים מראים שיעורי הצלחה גבוהים יותר בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד.
איך למצוא מטפל מותאם אישית ל-CBT לדאגות?
ההתאמה כוללת בדיקה של ניסיון בטיפול בדאגנות כרונית, הסמכה מוכרת, ותחושת נוחות בפגישת ההיכרות. כדאי לשאול על שיטת העבודה ולוודא שקיים חיבור אישי ובטוח. במכון טמיר ניתן לקבל ייעוץ ראשוני שמסייע בהתאמת מטפל/ת מקצועי/ת מהקליניקות השונות.
איך להתייעץ עם מכון טמיר על בחירה של טיפול ומטפל?
מומלץ לתאם שיחת ייעוץ עם מכון טמיר:
בזום
בתל אביב
טיפול פסיכולוגי מותאם אישית
בסיום השיחה תקבלו המלצה מדויקת על מטפל/ת מוסמך/ת הקרוב/ה לביתכם.
בזום
בתל אביב
טיפול פסיכולוגי מותאם אישית
בסיום השיחה תקבלו המלצה מדויקת על מטפל/ת מוסמך/ת הקרוב/ה לביתכם.
מה קורה בפגישה הראשונה בטיפול CBT לדאגנות?
בפגישה הראשונה המטפל בוחן את דפוסי הדאגה האישיים ומסביר את מבנה הטיפול. יחד מגדירים מטרות ברורות ומתחילים תרגול ראשוני של זיהוי מחשבות חוזרות. המטופל מקבל הסבר וכלים ראשוניים להתמודדות עם דאגות ולחיזוק סובלנות לאי-ודאות.
כמה זמן לוקח עד שמקבלים תור לטיפול במכון טמיר?
במרבית הקליניקות ניתן לקבוע פגישה ראשונה בתוך ימים ספורים ואפילו תוך יום-יומיים, תלוי בזמינות המטפלים באזור. במכון טמיר ישנה רשת קליניקות עמיתות שמאפשרת גמישות רחבה יותר בבחירת זמנים ומיקום. לרוב נמצא תור קרוב שמאפשר להתחיל טיפול CBT במהירות.
מה העלות של טיפול CBT לדאגות?
עלות פגישה משתנה לפי מטפל, ניסיון וסטינג (קליניקה פרטית, קליניקה עמיתה או טיפול מקוון). במכון טמיר, פגישות מתומחרות באופן שקוף מראש, וניתן לברר עלויות מדויקות בשיחת ייעוץ ראשונית. חשוב לדעת שטיפול רגשי הוא השקעה באיכות חיים ובבריאות הנפשית.
מי המטפלים שמוסמכים לעבוד עם דאגנות כרונית?
מטפלים מוסמכים ב-CBT הם פסיכולוגים קליניים או עובדים סוציאליים קליניים ועוד מומחי פסיכותרפיה שעברו הכשרה ייעודית בתחום. ההסמכה כוללת הכשרה אקדמית מוכרת, התמחות בעבודה עם חרדות ודאגנות, ויכולת לשלב בין כלים קוגניטיביים להתנהגותיים. תמיד כדאי לבקש לראות תעודה או לשאול ישירות על ההכשרה.
איך CBT עוזר להבדיל בין דאגה לחרדה?
CBT מסביר שהדאגה היא בעיקר מחשבתית, בעוד חרדה כוללת גם תגובות גופניות. תרגול משולב עוזר לזהות את ההבדל ולבנות תגובה מותאמת. מחקר עדכני ב-Journal of Anxiety Disorders (Baik & Newman, 2025) הראה כי אנשים עם GAD נוטים להשתמש בדאגה כדי לווסת רגשות שליליים, מה שמחדד את ההבחנה בין תוכן מחשבתי לתגובה רגשית־פיזיולוגית.
מה עושים כשדאגות לא עוברות למרות ניסיון עצמי?
כאשר דאגות נמשכות למרות ניסיונות אישיים להרגיע אותן, CBT מציע תרגול מבוקר כמו "זמן דאגה" יומי או חשיפות לאי-ודאות. במקום להילחם במחשבות, לומדים לשנות את אופן התגובה אליהן. גישה זו מפחיתה את תחושת חוסר האונים ומחזירה תחושה של שליטה.
איך מתמודדים עם חשיבה קטסטרופלית ביומיום?
חשיבה קטסטרופלית מאופיינת בהגזמה של תרחישים שליליים ובהרגשה של חוסר אונים. מחקר שפורסם ב-Canadian Urological Association Journal (Cox, 2021) הראה שקטסטרופיזציה קשורה לחרדה ולפגיעה באיכות החיים, אך CBT מסייע להפחית אותה דרך בדיקת ראיות, ניסויים התנהגותיים ושימוש בשפת העדפה במקום חובה.
איך טיפול CBT מחזק סובלנות לאי-ודאות?
הטיפול כולל תרגול הדרגתי של מצבים שבהם אין ודאות מוחלטת – למשל לא לבדוק מייל או לא לשאול מיד תשובה. שילוב של מיינדפולנס מאפשר התבוננות בתחושת חוסר הידיעה מבלי להיבהל ממנה. כך נבנית היכולת "להיות עם אי-ודאות" בלי
מרגיש שהדאגות משתלטות עליך?
אם הראש לא מפסיק לייצר תרחישים, השינה נפגעת והיכולת ליהנות מהרגע נעלמת -
הגעת למקום הנכון.
דאגנות יתר הן אחד האתגרים הנפוצים ביותר שאנשים מתמודדים איתם, אפילו שלא מדברים עליהן מספיק.
הגיע הזמן לשנות את זה.
דאגנות יתר הן תופעה נפוצה המשפיעה על מיליוני אנשים ברחבי העולם. מדובר בדפוס של חשיבת יתר על אירועים עתידיים, תרחישים אפשריים וחששות שונים, באופן שמפריע לתפקוד היומיומי ולאיכות החיים.
הדאגות יוצרות מעגל הרסני: החשש מאירועים עתידיים גורם לעוררות פיזיולוגית ומתח, מה שמקשה על השינה והתרכזות, ובתורו מגביר את הנטייה לדאגה. בישראל, נתוני משרד הבריאות מצביעים על כך שכ-15% מהאוכלוסייה מתמודדת עם הפרעות חרדה בצורה כלשהי.
החדשות הטובות? קיימות דרכי טיפול יעילות מבוססות מחקר. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוכח כיעיל ביותר עבור דאגנות יתר, עם שיעורי הצלחה גבוהים יותר מטיפולים תרופתיים בלבד. המאמר שלפניך מציג דרכים מוכחות להתמודדות ולהחלמה.
תוכן עניינים
- מהן דאגנות יתר?
- למה אני כל הזמן דואג?
- ההבדל בין דאגה לחרדה
- טיפול CBT לדאגנות יתר
- דרכי התמודדות מוכחות
- מתי לפנות לעזרה מקצועית
מהי דאגנות יתר?
דאגנות יתר הן מצב שבו המוח "נתקע" על מחשבות חוזרות ונשנות על אירועים עתידיים, תרחישים אפשריים או בעיות פוטנציאליות. רובנו דואגים - זו תגובה אנושית טבעית כשמשהו לא ברור, כשיש אי-ודאות או כשאנחנו רוצים להבטיח לעצמנו שליטה.
מנגנון הדאגה:
המוח מנסה לחזות תרחישים כדי להרגיש מוכן, אבל אצל אנשים עם דאגנות יתר, התהליך הזה הופך למתמשך ומפריע. הגוף מתנהג כאילו קיים איום מתמשך, גם כשהמציאות שקטה, והדאגה מתגמלת זמנית ("הפעם נרגעתי כי חשבתי על זה מספיק"), ולכן היא חוזרת שוב.
אבל אצל חלק מהאנשים הדאגות לא נשארות ברקע, אלא משתלטות על סדר היום: הראש לא מפסיק לייצר תרחישים, השינה נפגעת, והיכולת ליהנות מהרגע נעלמת. כאן כבר לא מדובר בדאגנות "נורמליות", אלא במצב של דאגנות יתר או אפילו דאגה כרונית, שדורש טיפול רגשי ממוקד.
למה אני כל הזמן דואג?
אחת השאלות הנפוצות שמבוגרים מעלים בקליניקה היא: "למה אני לא מצליח להפסיק לדאוג?". התשובה מורכבת, אבל אפשר לפרק אותה לשלושה מרכיבים:
| מרכיב | הסבר | דוגמה |
|---|---|---|
| צורך בשליטה | המוח מנסה לחזות תרחישים כדי להרגיש מוכן | "אם אחשב על כל האפשרויות, אוכל להתכונן" |
| עוררות יתר | הגוף מתנהג כאילו קיים איום מתמשך | מתח שרירים, דופק מהיר, קושי להירגע |
| למידה חוזרת | הדאגה מתגמלת זמנית ולכן חוזרת | "הפעם נרגעתי כי חשבתי על זה מספיק" |
במילים אחרות, הדאגה הופכת להרגל מתמשך שמזין את עצמו.
מה ההבדל בין דאגה לחרדה?
שאלה חשובה שמעסיקה מטופלים היא ההבחנה בין "דאגה" לבין "חרדה":
- דאגה מתייחסת לרוב לתוכן מחשבתי ("מה יהיה אם אפוטר?")
- חרדה כוללת גם תגובות פיזיות: דופק מהיר, קושי לנשום, חוסר שקט פנימי
חרדה מוכללת (GAD):
בחרדה מוכללת, הדאגות כבר לא קשורות לנושא אחד, אלא לכל תחום בחיים: עבודה, משפחה, בריאות, כסף. ברגע שהדאגה מתמשכת, חוזרת ונשנית, ומייצרת מתח יומיומי, אנחנו כבר מדברים על מצב שמצריך טיפול נפשי ולא רק "חשיבה חיובית".
טיפול CBT לדאגנות יתר
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לדאגנות מבוסס על שני נדבכים:
הרכיב הקוגניטיבי - עבודה עם המחשבות
המטפל עוזר לזהות דפוסים של חשיבה קטסטרופלית ("מה יקרה אם זה ידרדר?"), לאתגר אותם ולבנות חשיבה מאוזנת יותר. זה כולל:
- בדיקת ראיות - מה הסיכוי האמיתי שהתרחיש יקרה?
- שפת העדפה - לעבור מ"אני חייב לדעת עכשיו" ל"אני מעדיף לדעת, אבל יכול גם להמתין"
- זיהוי חשיבה קטסטרופלית וטיפול בה
הרכיב ההתנהגותי - תרגול בפועל
תרגול בפועל של מצבים שמעוררים דאגה, בלי לברוח ובלי לחפש ודאות מידית. זה כולל:
- התמודדות מבוססת חשיפה לדאגות
- קביעת "זמן דאגה" יומי
- ניסוי התנהגותי - לנסות לא להגיב מיד, ולגלות מה קורה בפועל
יעילות מוכחת:
במחקרים נמצא כי CBT הוא הטיפול היעיל ביותר לדאגנות כרונית ולחרדה מוכללת, עם שיעורי הצלחה גבוהים יותר מטיפולים תרופתיים בלבד.
דרכי התמודדות מוכחות
איך להפסיק לדאוג - ומה לא עובד
טעות נפוצה היא לנסות "להדחיק" מחשבות. בפועל, ככל שמנסים לגרש דאגות, הן מתחזקות. גם חיפוש מתמיד אחרי ביטחון ("תבדוק שוב אם הדלת נעולה", "תשאל שוב את הרופא אם הכול תקין") מעניק הקלה רגעית, אבל מחזק את הצורך לחזור על הפעולה.
התמודדות עם דאגות שלא עוברות
כאן נכנסת לעבודה שיטה שנקראת התמודדות מבוססת חשיפה לדאגות:
- קובעים "זמן דאגה" יומי, שבו נותנים מקום חופשי למחשבות
- בשאר היום, כשתוקפת דאגה – מתרגלים דחייה או "שחרור" שלה עד לזמן הדאגה
- בהדרגה, הדאגה מאבדת מכוחה ומפסיקה לנהל את סדר היום
איך מתמודדים עם תחושת אי ודאות?
הליבה של דאגנות כרונית היא קושי לשאת אי-ודאות. המוח מחפש ודאות בכל מחיר, גם במחיר של עשרות שעות של חשיבת יתר. בטיפול CBT עובדים ישירות על חיזוק היכולת להישאר עם חוסר הידיעה:
- תרגול של מצבים קטנים של אי-ודאות יומיומית (לא לבדוק מייל, לא לשאול מיד)
- שימוש במיינדפולנס כדי להתבונן בתחושה בלי להיבהל ממנה
- חיזוק המסר הפנימי: "אני יכול לחיות טוב גם בלי לדעת הכול מראש"
מתי דאגה מצריכה עזרה מקצועית?
כל אחד דואג לפעמים, אבל יש סימנים שמעידים שכדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי:
| תחום | סימני אזהרה |
|---|---|
| תדירות | דאגות שמופיעות כמעט כל יום, למשך חצי שנה או יותר |
| שינה | קושי לישון בגלל מחשבות חוזרות |
| תפקוד גופני | תחושת עייפות, מתח גופני, חוסר יכולת להתרכז |
| התנהגות | צורך תמידי בבדיקות, אישורים או הרגעות מהסביבה |
במצבים כאלה, טיפול נפשי לדאגות הוא הדרך היעילה והבטוחה ביותר להחזיר את תחושת השליטה לחיים.
דאגנות וחרדת בריאות:
דאגנות יתר מצויה בבסיס חרדת בריאות. אנשים מוצאים את עצמם מחפשים בגוגל סימפטומים, קובעים בדיקות חוזרות או מתקשים להרגיע את עצמם גם אחרי תשובות תקינות. טיפול CBT מלמד לזהות את "מלכודת הגוגל" ולצמצם בדיקות מיותרות, תוך פיתוח ביטחון ביכולת לשאת אי-ודאות בריאותית.
איך קורה שדווקא כשאנחנו מפסיקים לדאוג הכל מסתדר?
אנחנו מדברים פה על כלים התנהגותיים וקוגניטיביים, אבל בסופו של יום מאחורי כל תובנה עמוקה מחכה שינוי חשיבתי.
גם בדאגנות:
זה נשמע כמעט הפוך מהיגיון בריא, אבל זה כמעט תמיד נכון .
למרות שלימדו אותנו לתכנן, לשלוט, לדאוג מראש, אבל דאגה היא לא בהכרח כוח ששומר עלינו, לפעמים הוא מנגנון הונאה של האגו.
הדאגה מסווה את תחושת חוסר האונים, מדמה שליטה אבל בפועל שואבת את הכוחות הנפשיים שלנו מהקיים, מהמציאות, מעצמנו.
מה באמת קורה כשאנחנו מפסיקים לדאוג?
משתחררת אנרגיה שננעלה בתוך מאבקי שליטה.
הגוף יוצא ממצב של כוננות ודריכות תר. המיינד מתחיל לפעול מתוך בהירות ולא מתוך תגובת־יתר.
משהו עמוק בנו נרגע ויחד איתו גם החיים.
דאגה ≠ אחריות
דאגה היא לא פעולה, היא חזרתיות מנטלית שמדמה פעולה. בדיוק כמו לרוץ על הליכון – מתעייפים בלי להתקדם. בעוד האחריות מתבטאת בעשייה שקולה, הדאגה משאירה אותנו כלואים בתוך תחזיות "מה אם" אינסופיות: מה אם לא יאהבו אותי? מה אם אפשל? מה אם יקרה משהו רע?
אז מה כן עושים?
1. שמים לב. לא מדחיקים את הדאגה – אלא מתבוננים בה כמו בענן שחולף.
2. שואלים את השאלה הפנימית האמיתית. מה אני באמת מפחד לאבד? מה המשמעות שזה מאיים עליי?
3. משחררים את התוצאה. פועלים מתוך נוכחות, לא מתוך אובססיה להצלחה.
4. נותנים לבלתי־נודע מקום. במקום להדוף אותו – לומדים להכיל אותו.
אז איך זה שהכל מסתדר כשמפסיקים לדאוג?
כשאנחנו מפסיקים להחזיק בכוח, החיים זורמים. לא בצורה קסומה, זו פעולה טבעית.
יונג קרא לזה: מעבר מהאגו אל העצמי. הוא לא התכוון לביטול העצמי או לחוסר עשייה אלא לשינוי מהותי בתודעה:
נסכם?
דאגנות יתר הן תופעה נפוצה ומטופלת. המחקר מראה כי עם ההבנה הנכונה, הכלים המתאימים והתמיכה הראויה, ניתן להתגבר על דאגות טורדניות ולחזור לחיים שלווים ומאוזנים יותר.
המסר המרכזי הוא מסר של תקווה. פנייה לעזרה מקצועית היא סימן לחוזק, ועם טיפול מבוסס ראיות כמו CBT - החלמה אפשרית וסבירה.
כדי להבין איך להפסיק לדאוג, חשוב להכיר שהמוח לא לומד משכנועים רציונליים בלבד, אלא מחוויות בפועל. לכן גישת CBT מתמקדת לא בהסרת הדאגה אלא בלימוד דרכי תגובה חדשות אליה.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
מקורות:
Baik, S. Y., & Newman, M. G. (2025). Why do individuals with generalized anxiety disorder and depression engage in worry and rumination? A momentary assessment study of positive contrast enhancement. Journal of anxiety disorders, 111, 102982. https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2025.102982
Cox A. R. (2021). "It's all in your head": Managing catastrophizing before it becomes a catastrophe. Canadian Urological Association journal = Journal de l'Association des urologues du Canada, 15(10), 332. https://doi.org/10.5489/cuaj.7592
פורסם ב-
חרדה
תגיות:
שישי, 12 ספטמבר 2025 20:23
מדריך למטפלי CBT על OCD | מלכודות בטיפול ERP
טיפול ב-ERP - חשיפה ומניעת תגובה - ידוע לכל כסטנדרט הזהב לטיפול ב-OCD, למעשה זו הדרך הקלינית המומלצת והמוסכמת לטפל בהפרעה.
השיטה עובדת, זה בטוח, אבל OCD היא לא יריב שמרים ידיים בקלות. זו הפרעה נפשית מתעתעת למדי שעושה הכל כדי לשרוד לכם בחיים.
לרוב היא מופיעה בדרך מוכרת אבל לא אחת גם בתחפושת.
וצריך להודות, בינינו, שהרבה פעמים היא מצליחה להתל בנו לא רע.
יש בטיפול ב-OCD כמה מלכודות מתסכלות ונתייחס כאן לשלוש מהן:
מלכודת ראשונה: אם אני לא מאבסס, אני כנראה מדחיק
שאלה מעניינת שמטרידה הרבה אנשים, ובצדק.
מצד אחד, אנחנו יודעים שדיכוי מחשבות - לנסות בכוח "לדחוף" מחשבה טורדנית הצידה - זה לא עובד. למעשה, זה סוג של כפייתיות הימנעותית. כשאנחנו מתנגדים למחשבה בדחיפות או באגרסיביות, היא רק מתחזקת כי "מה שמתנגדים לו, נשאר".
מצד שני, להתעמק באובססיה, לנתח אותה, לנסות "לפתור" אותה או להבין אותה לעומק - זה גם סוג של כפייתיות, במקרה הזה כפייתיות מנטלית, או רומינציה. אז מה עושים? איך לא נופלים לאף אחת מהמלכודות האלה?
הפתרון נמצא בדרך האמצע. כשעולה מחשבה טורדנית (אובססיה, דחף, הרגשה או אפילו תמונה מטרידה):
-
קודם כל, שימו לב שהיא שם. אל תדחקו אותה. פשוט הבחינו בה.
-
אפשרו לה להיות. תנו לה מרחב, בלי שיפוטיות ובלי ניסיון "להיפטר" ממנה.
-
ואז, פשוט חזרו למה שאתם עושים ברגיל. הכוונה היא להתחבר לדברים שחשובים לכם בחיים, לערכים, לתחביבים, למשימות היומיומיות. זו לא הימנעות ולא דיכוי מחשבה, פשוט "עיסוק" - אתם בוחרים לא לתת למחשבה הטורדנית לשלוט בכם, וממשיכים עם זרימת החיים.
המפתח פה הוא להגיב בלי דחיפות וללא התנגדות.
אם אתם מגיבים בתחושת דחיפות - "אני חייב להעיף את המחשבה הזאת עכשיו!" - אתם עלולים להפוך הקערה ולהגיע לכפייתיות.
במקום זה, השתמשו במיינדפולנס כדי להבחין במה שקורה ולבחור את התגובה שלכם בצורה מודעת ורגועה.
"אולי כן, אולי לא": סיפורה של מאיה
מאיה, רווקה בת 27 מיפו, הגיעה למכןו טמיר מיואשת. "אני מרגישה כמו תקליט שבור", אמרה בפגישה הראשונה. היא נאבקה במחשבות טורדניות סביב האפשרות שהיא תפגע במישהו בטעות - למשל, שתשאיר את הגז דולק ותגרום לפיצוץ, או שתשלח מייל פוגעני מבלי לשים לב. האובססיות לא נתנו לה מנוח. היא בדקה שוב ושוב את התנור, כתבה כל מייל שלוש פעמים לפחות, ומנעה מעצמה לפעמים לצאת מהבית.
הפסיכולוגית הסבירה לה על העקרונות הבסיסיים של ERP כדרך להתמודד עם ה־OCD:
"המטרה היא ללמוד לחיות עם חוסר הוודאות מבלי לנסות לפתור אותו כל פעם מחדש."
מאיה הנהנה, אבל לא היה קשה להבחין בסקפטיות במבטה.
אם אני לא מתעסקת במחשבות זה אומר שאני מדחיקה אותן?
מפגש חמישי.
מאיה סיפרה שהיא הצליחה להשאיר את הבית בלי לבדוק את הגז. זה הישג, פעם ראשונה אחרי חודשים של טקסים קפדניים.
"אבל כל הדרך לעבודה חשבתי: אולי אני סתם מדחיקה? אולי אני בורחת מהאחריות?" היא אמרה, כמעט כעוסה על עצמה.
הפסיכולוגית הנהנה. "המלכודת הזאת מוכרת. זו שאלה שמטרידה הרבה אנשים, ובצדק.
מצד אחד, אנחנו יודעים שדיכוי מחשבות - לנסות בכוח לסלק מחשבה טורדנית - פשוט לא עובד. למעשה, זה סוג של כפייתיות שמתבטאת בהימנעות. אבל מצד שני, להתעמק באובססיה, לנתח אותה, לנסות "לפתור" אותה או להבין אותה לעומק - זה גם סוג של כפייתיות.
הפתרון נמצא ב"שביל הזהב"... תנו למחשבה להיות, בלי שיפוטיות, ותחזרו לעניינים שלכם.
מאיה נשענה לאחור.
"אז בעצם כשחזרתי לעבודה במקום לבדוק שוב - זו לא הייתה בריחה, אלא בחירה?"
הפסיכולוגית חייכה.
"בדיוק. את נותנת למחשבה מקום, אבל לא נותנת לה לנהל אותך".
במפגש הבא היא תיארה איך באמצע סידור ארון הבגדים, עלתה המחשבה המטרידה - אולי נעלתי מישהו בטעות במחסן - והיא פשוט אמרה לעצמה: "אולי כן, אולי לא" והמשיכה למיין את הכביסה.
"היה לי רגע של שקט," היא אמרה. "בלי לבדוק, בלי לנתח. שקט".
מלכודת שניה: לא נחשפתי מספיק למחשבה
זהו אתגר שקופץ לרוב דווקא אחרי שהצלחתם להתמודד יפה עם החרדה. נניח שעלתה לכם מחשבה טורדנית, ואתם, כפי שלמדתם ב-ERP, הצלחתם להפנות את הקשב שלכם לדברים שחשובים לכם. החרדה יורדת, אתם מרגישים הקלה וזה נהדר.
אבל ה-OCD מתוחכם ועקשני, הןא נכנס לתמונה ומתחיל ללחוש:
"רגע, לא התמודדת עם זה מספיק", "לא 'טעמת' את החרדה", "לא הסתכלת לה מספיק זמן בעיניים".
הוא גורם לכם לחשוב שאולי ההסטה שלכם הייתה בעצם הימנעות, ולא התמודדות אמיתית ויעילה.
התוצאה היא שאתם עלולים להרגיש יותר פחד מהמחשבות הטורדניות בטווח הארוך.
זו מלכודת קלאסית של ה-OCD שנועדה להחזיר אתכם שוב למעגל הכפייתיות ולחיפוש וודאות.
ה-OCD תמיד ינסה לומר לכם שאתם עושים משהו לא בסדר, או שיש עוד משהו שצריך לטפל בו.
הפתרון במקרה הזה הוא פשוט וברור: לחזור בדיוק לאותם כלים שהשתמשתם בהם בהתחלה. כשה-OCD מתחיל ללחוש את הספקות האלה, תגידו לעצמכם: "אולי כן, אולי לא, אבל אני לא הולך להתעסק בזה ולנסות 'לשפר' את זה". המטרה היא להמשיך לקדם את מה שחשוב לכם בחיים, ולקבל את חוסר הוודאות.
חשוב לזהות את "הדפוסים" (trends) של ה-OCD – איך הוא מנסה שוב ושוב למשוך אתכם להתנהגויות כפייתיות, להימנעות או לחיפוש ביטחון. ברגע שאתם מזהים את הדפוס, אתם יודעים איך להגיב: "אני לא מתעסק בזה, אני חוזר לערכים שלי".
שבועיים אחר כך, מאיה נכנסה לקליניקה מבולבלת. "אני מרגישה כאילו 'עקפתי' את החרדה," אמרה. "המחשבה על הפגיעה כן עלתה, והצלחתי לא לבדוק... אבל אולי הייתי צריכה לחשוב עליה יותר לעומק? כאילו לא באמת 'טעמתי' אותה."
הפסיכולוגית שלפה שוב קטע כתוב:
זהו אתגר שקופץ לרוב דווקא אחרי שהצלחתם להתמודד יפה עם החרדה... אבל אז ה-OCD מתחיל ללחוש: "רגע, לא התמודדת עם זה מספיק", "לא הסתכלת לה מספיק זמן בעיניים"...
הפתרון? פשוט לחזור לכלים: "אולי כן, אולי לא. אני לא מתעסקת בזה."
מאיה צחקה בעצב. "אפילו אחרי שאני מצליחה, המוח שלי לא נותן לי מנוחה."
השתיים ישבו יחד ושרטטו דפוסים: מתי ה־OCD משכנע אותה שהיא לא עשתה מספיק, איך הוא מייצר עוד סיבוב של כפייתיות. "אני מתחילה להבין שזה לא נגמר לעולם," אמרה. "אבל אני גם מבינה שאני לא צריכה להיכנע לו."
בחשיפה הבאה היא בחרה לא רק להימנע מבדיקה, אלא גם להישאר עם התחושה הלא נוחה בלי להרהר בה אחר כך. "פשוט המשכתי לנקות את הבית. הייתי דרוכה, אבל נשארתי שם. לא חזרתי לנתח את זה אחר כך."
מלכודת שלישית: אני לא מיישם נכון את הטיפול
אתם משקיעים זמן, כסף ואנרגיה עצומה בטיפול. זה שווה כל רגע ושקל, כי זה מאבק להחזיר לעצמכם את החיים.
סביר שגם בתוך התגייסות לטיפול בבעיה נפשית לא קלה, שתרצו לעשות את זה כמו תמיד, "נכון", חזק וביעילות מירבית.
אבל רגע... המצב בו אתם מציבים רף פרפקציונסטי מוכר לכם מאיפשהו, ולעיתים קרובות זו מלכודת נוספת של ה-OCD.
היא להחזיר אתכם להרהר בדבר, להיכנס לניסיון האינסופי למצוא ודאות לגבי הטיפול עצמו, ובסופו של דבר להיתקע שוב במעגל.
האמת היא שאף אחד לא עושה ERP מושלם. התהליך כרוך בניסיונות, בנפילות, ובחזור לעמוד שוב על הרגליים. זה בדיוק כמו ללמוד ללכת: תינוק קם, נופל, קם שוב, הולך צעד, נופל, וקם שוב. אבל זו התקדמות נורמלית והשרירים המנטליים שלכם יתחזקו עם הזמן.
אל תיפלו למלכודת שדורשת מכם להיות מושלמים, זה בדיוק הפרפקציוניזם של OCD, לעשות מיינדפולנס נכון, או למנוע כל דיכוי מחשבה באופן מוחלט. ה-OCD יספר לכם שאם לא תעשו זאת מושלם, השיפור לא יגיע, וזה שקר.
הגישה הנכונה היא להגיד ל-OCD:
"תודה על האינפוט, אבל אני ממשיך להתמקד לפי הערכים שלי, אני מאפשר לפחד להיות שם, אני בסדר עם חוסר שלמות".
מותר ואפילו צפוי שתיתקלו בכפייתיות פה ושם, זה לא אומר שאתם בכיוון של כשלון. העיקר הוא להמשיך לנסות כמיטב יכולתכם, צעד אחר צעד, דקה אחר דקה.
אם אתם מתלבטים האם אתם עושים את זה נכון, פשוט אמרו לעצמכם:
"אולי כן, אולי לא, אבל אני לא נותן למלכודת הזו לתפוס אותי עוד פעם".
בסוף חודש שלישי בטיפול, מאיה התעוררה באמצע הלילה אחרי חלום מטריד. "בחלום דרסתי מישהו, ואחר כך ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא קרה. קמתי שטופת זיעה וחשבתי — אולי משהו בטיפול גורם לי להדחיק דברים נוראיים?"
היא הגיעה לפגישה עייפה ומיוסרת. "אני לא בטוחה שאני עושה את זה כמו שצריך. אולי אני רק מדחיקה? אולי אני לא באמת מתמודדת?"
הפסיכולוגית הוציאה פסקה מוכרת:
גם זו מלכודת של ה-OCD. המטרה שלה היא להחזיר אתכם להרהר בדבר...
אף אחד לא עושה ERP מושלם. התהליך כרוך בניסיונות, בנפילות, ובחזור לעמוד שוב על הרגליים...
תגידו ל-OCD: "תודה על האינפוט, אבל אני ממשיך להתמקד לפי הערכים שלי..."
מאיה לקחה נשימה עמוקה. "אז זה בסדר שאני לא בטוחה? שאני לא יודעת אם אני עושה את זה 'נכון'?"
הפסיכולוגית הנהנה. "כן. את לא אמורה לדעת. המוכנות לטעות — זו ההתמודדות האמיתית."
בערב היא כתבה לעצמה על דף: "אולי אני לא עושה את זה נכון — אולי כן, אולי לא — ואני ממשיכה."
היום, מאיה כבר שוכחת לפעמים שהייתה פעם כפותה לטקסים של בדיקה והרהור. לא כי החרדות נעלמו לגמרי — אלא כי הן כבר לא מנהלות את חייה. היא לומדת לומר "שלום" למחשבה ולא לנהל איתה שיחה. לומדת לזהות את הדפוסים של ה־OCD, את התחפושות שלו — כפחד מאחריות, כצורך לשלמות, כלחישה של "תבדקי שוב, רק ליתר ביטחון".
היא לומדת לבחור שוב ושוב — גם כשזה קשה, גם כשהיא נופלת. כי כמו שאמרה לעצמה באחת החשיפות:
"זה יום יפה לעשות דברים קשים."
הנקודה החשובה ביותר היא לזהות את המלכודות האלה, כי הן באמת חמקמקות.
הן מושכות אתכם שוב ושוב להרהורים, הימנעות, ספקות, חיפוש וודאות, ביקורת עצמית ואז לפתח תוכנית פעולה כדי להתמודד איתם.
שישי, 12 ספטמבר 2025 14:48
טיפול בהפרעת אישיות אובססיבית באמצעות RO-DBT
הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית (OCPD) מתאפיינת בבידוד חברתי, נוקשות קוגניטיבית, פרפקציוניזם קיצוני, ובעיות כרוניות ביצירת קשרים קרובים.
טיפול DBT בפתיחות רדיקלית (RO-DBT) פותח בכדי לעזור לאנשים המתמודדים עם"שליטת יתר" - כלומר, כאלה שנוטים להיות ״קונטרול פריקס״, שמחזיקים הכל חזק מדי, לאמץ נוקשות ודעתנות ולהימנע מכל מה שמצריך פתיחות לאחרים.
טיפול RO-DBT התפתח מתוך טיפול דיאלקטי התנהגותי, אבל הדגש ב-RO-DBT, לגמרי הפוך:
במקום חיזוק של שליטה וויסות רגשי, RO-DBT מעודד מטופלים להיות פחות מעוכבים.
זה אומר ללמוד להשתתף בשיחות ובמצבים חברתיים מבלי לתכנן הכל מראש, להיות יותר ספונטניים, לעמוד איתן בצורה פתוחה יותר מול ביקורת ולהביע רגש בצורה יותר חופשית ופחות מצונזרת.
המטרה אינה אבד לחלוטין את המבנה הפנימי והסדר שחשובים למטופל, אלא ללמוד מתי וכיצד להתנהג בצורה גמישה יותר פסיכולוגית.
איך RO-DBT עוזר לאנשים עם אישיות אובססיבית קומפולסיבית?
הטיפול עוזר לאנשים עם הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית ללמוד כיצד להיות פתוחים יותר, גמישים יותר ומחוברים יותר לאחרים, תוך שהם שומרים על הכוחות שלהם כמו המוטיבציה הגבוהה והיכולת לעבוד קשה.
המטרה היא לא לשנות את האישיות, אלא להוסיף לה אלסטיות, ולצייד את המטופל בכלים חדשים ליצירת חיים מלאים ומחוברים יותר.
פתיחות רדיקלית לעומת נוקשות אישיותיות
הבעיה המרכזית שהטיפול מתמודד איתה היא בדידות רגשית. אנשים אלה לעיתים קרובות עמלים ומשקיעים הרבה באחרים, אבל מבפנים הם מרגישים שאין להם מושג איך מתחברים באמת לאנשים, קל וחומר ליצור קשרים אינטימיים. הם יכולים להיות מאוד מוצלחים מבחינה חיצונית, אבל חסר להם החיבור הרגשי הייחודי שמתעורר לעיתים קרובות בין אדם אחד לזולתו.
הטיפול מלמד מה שנקרא "פתיחות רדיקלית" - זאת אומרת, הנכונות לוותר על העמדות הקבועות לגבי איך החיים אמורים להיראות ולהיות פתוחים וגמישים לתרחישים שעשויים לקרות אם נלך מעבר לקו העיקש והמוניליטי של האדם. זה כולל פיתוח ספק בריא, הומור עצמי ויכולת להכיר בכך שאנחנו לא יודעים הכל. במקום להיאחז בדרכים הידועות והבטוחות, האדם לומד להיות גמיש יותר ולאפשר שינויים.
חלק חשוב מהטיפול מתמקד בשינוי הפיזיולוגיה של הגוף כדי לשנות את ההתנהגות החברתית. האדם לומד להרפות את השרירים בפנים ולתת איתותים לא מילוליים של שיתוף פעולה וידידות. תרגול כזה מקל על אינטראקציות חברתיות כי הסביבה מרגישה שהאדם יותר נגיש ופתוח לקשר.
הטיפול מדגיש שרגשות הם לא רק משהו שקורה בתוכנו, אלא הם גם כלי תקשורת חשוב ליצירת קשרים עם אחרים. האדם לומד איך להביע רגשות בצורה שמזמינה חיבור ולא דוחה אנשים. זה כולל הבנה של איך הבעות הפנים שלנו ושפת הגוף משפיעות על האנשים סביבנו.
הטיפול גם מלמד מה שנקרא "בחינה עצמית" - כלומר לחפש באופן פעיל דברים שאנחנו מעדיפים להימנע מהם או שגורמים לנו אי נוחות, זאת במטרה להתפתח ולגדול. במקום לראות בבעיות או בטעויות משהו נורא, המטופל לומד לראות בהן הזדמנויות לצמיחה ולהבנה עצמית.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
Lynch, T. R., Hempel, R. J., & Dunkley, C. (2015). Radically Open-Dialectical Behavior Therapy for Disorders of Over-Control: Signaling Matters. American journal of psychotherapy, 69(2), 141–162. https://doi.org/10.1176/appi.psychotherapy.2015.69.2.141
פורסם ב-
OCD
תגיות:
שישי, 12 ספטמבר 2025 13:28
האם DBT מתאים ל-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית)?
איזה טיפול הכי טוב ל-OCD?
הטיפול היעיל והמומלץ ביותר כיום להפרעה טורדנית כפייתית (OCD) הוא טיפול בחשיפה ומניעת תגובה (ERP).
שיטה זו נחשבת לטיפול קו ראשון, טיפול הבחירה ב-OCD, משום שהיא פונה היישר ללב ליבה של הבעיה:
חשיפת המטופל באופן הדרגתי ומבוקר למחשבות (האובססיות) ולמצבים מעוררי החרדה, ובמקביל מונעים ממנו לבצע את הטקסים הכפייתיים (הקומפולסיות).
תהליך כזה מלמד את מערכת העצבים שהחרדה יכולה לפחות מעצמה באופן טבעי, גם בלי התנהגות טקסית מוכתבת מראש, ושהתרחישים המפחידים אינם מתממשים כאשר משתהים עם הספק וחוסר הוודאות.
שיטת פסיכותרפיה זו שוברת כך את המעגל האובססיבי-קומפולסיבי, שהוא מרכז הסיפור ב- OCD.
אלא שלפעמים זה מרגיש קשה מדי, חד מדי, או לא מתאים לשלב בו אתם נמצאים.
לאחרונה שאלה אותי נועצת בת 22, שהתקשרה לשאול על DBT - טיפול דיאלקטי־התנהגותי - כמענה יעיל עבור הפרעה טורדנית כפייתית ברמת חומרה מתונה, עמה היא מתמודדת מתחילת ההתבגרות.
התשובה שהיא שטיפול DBT מלמד כלים פרקטיים לניהול רגשות, להפחתת שיפוטיות, יעילות בין אישית ובהקשר הרלוונטי לנו, לעמוד בפני הדחף לבצע טקסים.
עם זאת, חשוב לציין כי גם אם DBT יכול להוות בסיס מצוין, הוא אינו תחליף מספק לטיפול ERP.
אפשר לקבל דרכו שילוב של כלים ומיומנוית התנהגותיות שמאפשרים להיכנס לתהליך בקצב הנכון לכם.
במאמר הזה תמצאו תשובות לשאלות שחוזרות הרבה:
-
איך DBT יכול לעזור כשיש מחשבות טורדניות?
-
למה בכלל לשקול טיפול אחר אם ERP הוא "סטנדרט הזהב"?
-
אילו מיומנויות אפשר לקחת הביתה מ-DBT ולתרגל ביום יום?
-
איך בונים תכנית טיפול אישית שמתאימה ספציפית לכם ול-OCD שלכם?
המטרה היא לאפשר לכם תמונה בהירה, ברורה ומבוססת מחקר, כדי שתדעו מהן האפשרויות שעומדות בפניכם ותוכלו לבחור עם איש המקצוע את המענה הכי נכון:
איך טיפול DBT יכול לעזור לי להתמודד עם OCD?
טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) יכול לסייע לסובלים מ-OCD על ידי הקניית כלים מעשיים להתמודדות.
הטיפול מתמקד בארבעה תחומים עיקריים:
-
הראשונה, קשיבות (מיינדפולנס) מאפשרת להתבונן במחשבות הטורדניות מבלי להזדהות איתן.
-
השניה, ויסות רגשי מסייע בניהול החרדה והפחד הנלווים.
-
השלישית, מיומנויות עמידות במצוקה עוזרות לשאת את הדחף לבצע טקסים.
-
לבסוף, יעילות בין-אישית משפרת את התקשורת עם הסביבה.
טיפול ERP הכי יעיל, למה שאבחר ב-DBT?
טיפול בחשיפה ומניעת תגובה (ERP) נחשב לסטנדרט הזהב ב-OCD.
עם זאת, יש מטופלים שחווים את הגישה הישירה של ERP כמאיימת, תובענית או שיפוטית מדי, מה שמסביר את שיעור הנשירה הגבוה מהטיפול.
עבור חלק מהמטופלים, עצם המפגש עם מחשבות או סיטואציות מאיימות יוצר כבר בתחילת הדרך הצפה שמקשה על מחויבות והתמדה. אחרים חשים כי המיקוד הבלעדי בהפסקת הטקסים מתעלם מהמורכבות הרגשית האינדיבידואלית שהם חווים.
טיפול DBT מציע גישה שונה המדגישה קבלה והפחתת שיפוטיות לצד מיומנויות שינוי. הוא מתמקד בתיקוף רגשות ותחושות, מה שיכול להוות חלופה או שלב מקדים יעיל עבור אנשים שאינם מוכנים עדיין לחשיפה ישירה.
האם טיפול DBT לבדו מספיק כדי לטפל ב-OCD?
למרות היתרונות, DBT אינו טיפול הבחירה הראשון או הבלעדי עבור OCD.
הסיבה לכך היא שהמחקר הקליני מצביע בעקביות על ERP כגישה המרכזית והיעילה ביותר להפחתת התסמינים.
עם זאת, רבים מהמטופלים מתקשים להחזיק מעמד ב-ERP לאורך זמן, בעיקר משום שהוא דורש התמודדות ישירה עם החרדה ועם הדחף הכפייתי ללא ביצוע הטקסים - תהליך שיכול להיות אינטנסיבי מאוד ולעורר התנגדות או פרישה מהטיפול.
כאן DBT יכול להיכנס עם תוספת חשובה:
הוא מספק בסיס רגשי יציב ובכך מגביר את הסיכוי שהמטופל יוכל לגשת בהמשך ל-ERP מבלי לחוות הצפה או נשירה.
לכן, במקרים מסוימים השילוב בין היבטים של DBT לבין ERP נחשב יעיל במיוחד. גם אם אינו עומד בפני עצמו כטיפול מרכזי ל-OCD, הוא יכול לתפקד כקרקע מכינה, מחזקת ומאפשרת, שמסייעת למטופלים להפיק את המירב מהחשיפה עצמה.
מהי דוגמה למיומנות DBT שאוכל ליישם כשאני חווה מחשבה טורדנית?
ב-DBT קיימות 4 מודולות מרכזיות של מיומנויות, כאשר המודולה הכי חשובה לניהול אימפולסיביות היא עמידות במצוקה (Distress Tolerance).
מודולה זו כוללת אוסף של כלים שונים, שנועדו לעזור ברגעים בהם החרדה עולה על גדותיה והדחף להוציא אל הפועל טקס כפייתי מרגיש כמעט בלתי נשלט.
הרעיון הוא לא להעלים את המצוקה אלא "לשרוד" אותה בצורה בריאה, עד שהגל הרגשי שוכך.
בתוך עמידות במצוקה יש מגוון טכניקות, למשל STOP, שנחשבת לאחת הפרקטיות והקלות ליישום:
-
S – Stop: לעצור, לא להגיב באוטומט.
-
T – Take a step back: לקחת צעד אחורה, לנשום, ליצור מרחק רגעי מהדחף.
-
O – Observe: להתבונן במה שעובר עליך – המחשבות, הרגשות, התחושות – בלי לשפוט.
-
P – Proceed mindfully: להמשיך קדימה בבחירה מודעת, לפי מה שנכון לך ולא לפי מה שהכפייה מכתיבה.
מלבד STOP, יש גם מיומנויות רבות אחרות שך עמידות במצוקה, כמו הסחת דעת (למשל עיסוק בפעילות שמצריכה ריכוז), שימוש בגירויים חושיים חזקים כמו קוביות קרים או מוזיקה עוצמתית, והישענות על קבלה רדיקלית - להזכיר לעצמך שהחרדה זמנית ותעבור.
באמצעות כלים כאלה, DBT מציעה למטופל האובססיבי אפשרות לחצות את ״האירוע המשברי״ מבלי להיכנע לטקסים ובכך לשבור בהדרגה את המעגל של ה-OCD.
מלבד ERP, אילו שיטות טיפול נוספות נמצאו יעילות לטיפול ב-OCD?
הגישה המרכזית והיעילה ביותר לטיפול בהפרעות על ספקטרום ה-OCD היא הפרדיגמה הקוגניטיבית התנהגותית בפסיכותרפיה, כאשר טיפול בחשיפה ומניעת תגובה מהווה את הרכיב ההתנהגותי המרכזי שלה.
בנוסף, גישות חדשניות יותר מתוך הגל השלישי של CBT, ובראשן טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) וטכניקות המבוססות על תרגול מיינדפולנס.
כמו כן, טיפול תרופתי ב-OCD, בעיקר באמצעות תרופות ממשפחת ה-SSRI או SNRI הוכח כיעיל בהפחתת התסמינים, ולעיתים קרובות מומלץ לשלב אותו לצד טיפול פסיכולוגי.
במקרים חמורים של OCD עמיד לטיפול, קיימות אפשרויות אחרות, כמו גרייה מוחית עמוקה (DBS).
איך בונים תכנית טיפולית ל-OCD שמתאימה לי אישית?
תכנית של טיפול CBT מותאם אישית שונה לגמרי מטיפול פסיכולוגי שמוצע לך כ״מוצר מדף״.
עולם הרפואה כולו עובר בהדרגה לטיפול מותאם אישית, ואצלנו רואים את זה הכי טוב בטיפולים מותאמים לדיכאון.
תכנית פסיכותרפית בהתאמה אישית ל-OCD מתחילה בהערכה ראשונית עם איש מקצוע, שממפה את התסמינים, את חומרתם, את הטיפולים הקודמים (אם היו) ואת הדרך בה כל אלה משפיעים על החיים שלך.
על בסיס גוף הנתונים הזה נבנית תכנית מודולרית המשלבת מספר תפיסות עולם - טיפול התנהגותי (ERP/CBT) חייב להיות שם, ולצדו כלים מכוונים, למשל מיינדפולנס או ACT, ולעיתים גם ייעוץ עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי שייתן בוסט הכרחי להצלחת התהליך.
במכון טמיר אנחנו עושים זאת ביחד איתך - בשיחת ייעוץ מותאמת אישית, פנים אל פנים או אונליים, כדי לוודא שהתכנית מתאימה בדיוק לקצב שלך ולצרכים המשתנים שעולים לאורך הדרך.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
Raker, E. (2025). Is DBT effective for OCD? Cincinnati Center for DBT. https://cincinnaticenterfordbt.com/is-dbt-effective-for-ocd/
שלישי, 09 ספטמבר 2025 19:37
איך להבחין בין אובססיביות לבין חשיבה אינטואיטיבית?
איך להבחין בין אובססיה לבין אינטואיציה?
אינטואיציה נתפסת לרוב ככוח פנימי אמין, מצפן רגשי שמאפשר לנו לקבל החלטות גם כשהעובדות חלקיות. היא מבוססת על ניסיון חיים, על למידה לא מודעת ועל קליטה מהירה של רמזים שקטים.
לעומתה, אובססיה, ובמיוחד כשמדובר במחשבות חודרניות ומעוררות חרדה, פועלת אחרת:
היא חוזרת על עצמה, מלחיצה, גוזלת שקט נפשי ומובילה להתנהגויות כפייתיות כמו בדיקות, בירורים או בקשת אישורים חזרתית.
למה קשה להבדיל בין אובססיה למחשבה אינטואיטיבית?
החוויה הסובייקטיבית לעיתים דומה, גם אובססיה וגם אינטאואיציה מרגישות דחופות וחשובות.
בשתיהן יש קול פנימי שאומר “אל תתעלם מזה”.
אבל ההבדל ביניהן מהותי, וזיהוי נכון יכול לשנות את האופן בו אנחנו מקבלים החלטות ומגיבים לפחדים.
אינטואיציה - ידע חכם מהבטן
אינטואיציה היא לא קסם.
מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית מצביעים על כך שהיא נובעת מזיכרון סמוי ומהיכולת של המוח לזהות דפוסים מבלי שנוכל תמיד להסביר אותם.
למשל, נהג מנוסה שמאט לפני עקומה גם בלי לראות את השלט, או אדם שמרגיש שהשיחה עם אדם זר "לא בטוחה" מבלי לנסח לעצמו מה הסימנים לכך.
מאפיינים של אינטואיציה:
-
עולה במהירות: תחושת בטן ברורה, לעיתים מיידית.
-
קצרה וממוקדת: מופיעה, מסמנת כיוון, ואז נרגעת.
-
שקטה יותר: לרוב ללא לולאות מחשבה אינסופיות.
-
מבוססת ניסיון: מתעצבת עם השנים מתוך מצבים דומים שחווינו.
אובססיה: קול חרדתי שחוזר ונשנה
לעומת זאת, מחשבה אובססיבית היא חוויה מתישה. היא אינה מסמנת כיוון ואז משחררת, אלא לוחצת שוב ושוב על אותו כפתור. היא מלווה בתחושת דחיפות מוגזמת, בפחד מקסימלי ובצורך בלתי נשלט בחיפוש הקלה מיידית.
מאפיינים של אובססיה:
-
חזרתיות: אותה שאלה או דימוי חוזרים עשרות פעמים ביום.
-
עוררות גבוהה: הגוף דרוך, הדופק מהיר, קשה להתרכז.
-
חוסר שקט: גם אחרי בדיקה או אישור, המחשבה חוזרת תוך זמן קצר.
-
דרישה לפעולה: חיפוש בגוגל, שיחה חוזרת עם חבר, בדיקה פיזית של הגוף.
איך להבחין בין אינטואיציה לאובססיה?
| קריטריון השוואה | אינטואיציה | אובססיה |
|---|---|---|
| משך ועוצמה | תחושה נקודתית שמופיעה ונעלמת בזמן סביר | מחשבה שנשארת, מתרחבת ומעסיקה לאורך זמן ממושך ולא משחררת |
| השפעה על התפקוד | מאפשרת פעולה ממוקדת ומסייעת בקבלת החלטות | משבשת שגרה, מונעת ריכוז ומעמיסה על מערכות יחסים באופן משמעותי |
| יחס לאי-ודאות | מסוגלת לשחרר גם בלי הוכחה מלאה ומקבלת אי-ודאות כחלק טבעי | דורשת ודאות מוחלטת, וכשזו אינה מושגת החרדה מתעצמת ונוצר מעגל קסמים |
| נוכחות גופנית | לרוב רגועה, עם תחושת ידיעה פנימית ושקט נפשי | מלווה במתח גופני ניכר: דופק מהיר, דריכות, מחשבות מתרוצצות |
דוגמאות מחיי היומיום
-
אינטואיציה: נהג מתחיל נסיעה עם תחושה שעדיף לא לעלות על כביש מסוים. בהמשך מתברר שהיה שם פקק כבד בגלל תאונה. תחושת הבטן שירתה אותו והיא נעלמה מיד אחרי שהתקבלה ההחלטה החלופית.
-
אובססיה: מישהו שחש דקירה קצרה בחזה ממשיך ימים שלמים לחשוב על התקף לב, קורא מאמרים רפואיים, ניגש לרופא פעמיים, וממשיך להרגיש חוסר שקט גם אחרי תשובה מרגיעה.
כלים לאבחון אובססיה לעומת אינטואיציה
-
ציר הזמן: אם המחשבה נמשכת שעות או ימים – סביר שמדובר באובססיה.
-
שאלת דחיפות: אם עולה צורך מיידי לבדוק, לשאול, לחפש - זו לרוב אובססיה.
-
שקט פנימי: אם התחושה מלווה ברוגע יחסי, זו אינטואיציה. אם היא מלחיצה ומרעישה, זו אובססיה.
-
שאלה של גמישות: אינטואיציה יכולה להישאר ברקע גם אם לא פועלים מיד. אובססיה לוחצת עד שמבצעים פעולה.
השלכות פסיכולוגיות
כשמערבבים אינטואיציה עם אובססיה, הסיכון הוא קבלת החלטות מונעות חרדה.
למשל, מישהו עלול לפרש דאגה חוזרת כ"אינטואיציה חזקה" ולפעול לפיה, גם אם מדובר במחשבה טורדנית שמזמינה טקס כפייתי.
התוצאה עלולה להיות חיפוש אינסופי אחר אישורים רפואיים, קושי בשימור קשרים אישיים או דפוסים של הימנעות.
לעומת זאת, פיתוח יכולת להקשיב לאינטואיציה האמיתית - תוך בידול מהקול האובססיבי - מאפשר שקט נפשי, החלטות מאוזנות יותר וביטחון עצמי גמיש.
מה מציע טיפול CBT?
בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) מתייחסים להבדל בין אינטואיציה לבין מחשבה אובססיבית באופן שיטתי. המטרה היא לזהות את הדפוסים החרדתיים וללמוד להגיב אליהם בצורה אחרת.
זיהוי מאפייני המחשבה האובססיבית
המטופל לומד להבחין בין תחושת בטן נקודתית לבין מחשבה שחוזרת על עצמה, דורשת ודאות מוחלטת ויוצרת תחושת איום מוגזמת. עצם ההבחנה הזו היא צעד ראשון להפחתת הכוח של המחשבות החוזרות.
בדיקת ראיות
במקום להיכנע לדחף, המטפל והמטופל עוצרים ושואלים: מה הראיות בעד ומה הראיות נגד? האם קיימות פרשנויות חלופיות? תרגול זה מחליש את האוטומט של "זה מסוכן" ומאפשר תגובה מאוזנת יותר.
חשיפה מבוקרת לאי-ודאות
אחת הטכניקות המרכזיות היא תרגול של שהייה עם חוסר הוודאות מבלי למהר לחפש אישור. לדוגמה: להימנע מחיפוש חוזר בגוגל או מלשאול שוב את בן הזוג, ולהמתין עד שהחרדה יורדת מעצמה. עם הזמן המוח לומד שתחושת האיום נחלשת גם ללא תגובה כפייתית.
דחיית תגובה
CBT מלמד לא להגיב מיד. אם עולה דחף לבדוק או לשאול, קובעים מראש "חלון המתנה" של 15–30 דקות. עצם הדחייה שוברת את המעגל האוטומטי ומחזירה תחושת שליטה.
טיפול CBT נותן כלים מעשיים, פשוטים יחסית ליישום, כדי לזהות מחשבה אובססיבית בזמן אמת, לא להיבהל ממנה, להשהות את התגובה ולבדוק את המציאות בצורה מאוזנת.
בכך מתאפשרת הבחנה ברורה יותר בין אינטואיציה אמיתית לבין קול חרדתי מתעתע.
נסכם?
ההבדל בין אינטואיציה לבין אובססיה אינו רק תיאורטי - הוא מעצב לנו את איכות החיים.
אינטואיציה מאפשרת גמישות, ביטחון פנימי ויכולת לפעול מתוך ערכים.
אובססיה מחייבת אותנו למסלול חוזר של חרדה, אישורים ובדיקות.
המיומנות להבחין ביניהן מתפתחת דרך תרגול מודעות, חשיפה לאי-ודאות ושינוי היחס למחשבות.
בטיפול CBT או ACT אפשר לקבל כלים יעילים ליצירת הבחנה זו, לחזק את היכולת להקשיב לאינטואיציה האמיתית ולצמצם את השליטה של האובססיה בחיי היומיום.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
תגיות:
ראשון, 07 ספטמבר 2025 22:15
שילוב בין OCPD ל-OCD | טורדנות וכפייתיות על סטרואידים
כידוע, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) מאופיינת במחשבות טורדניות ובפעולות כפייתיות הפוגעות באופן משמעותי בתפקוד.
מחקרים מראים כי הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), המכונה גם אישיות אננקאסטית, מופיעה בתחלואה נלווית אצל 17-45% מהמטופלים עם OCD.
תחלואה נלווית זו מחמירה את התסמינים של OCD במגוון רחב של היבטים רגשיים, התנהגותיים ותפקודיים.
הבנה של קשר זה חיונית עבור טיפול פסיכולוגי יעיל ב-OCD, לכן אנחנו מציגים פה מחקר ששופך אור על ההשפעות המורכבות של OCPD על OCD.
מהי הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD)?
OCPD היא תופעה קלינית נפרדת בספקטרום הטורדני-כפייתי.
היא מתאפיינת בעיסוק מופרז בסדר, כללים ופרטים, מה שמוביל לעיתים קרובות לחוסר יעילות קיצוני בחיי היומיום.
אנשים עם OCPD שואפים לשלמות ושליטה, ומקפידים בקפדנות על נהלים ושגרות, מה שמגביל את יכולתם להסתגל ופוגע בתפוקות.
הצורך בשליטה נתפס על ידי פסיכואנליטיקאים כמנגנון הגנה שמסתיר רצונות עמוקים יותר לתלות, שמקורם בילדות. נוקשות זו מתבטאת בתכונות כמו הסתייגות מחוויות חדשות, קפדנות יתר ורגישות מוגברת לביקורת.
כתוצאה מכך, בעלי אישיות כזו נוטים להפגין התנהגויות עוינות, אגרסיביות ואימפולסיביות מוגברות, קשיי אמון וקשיים בשמירה על סינרגיה בין-אישית.
השלכות של תחלואה נלווית בין OCD ל-OCPD
כמעט 60% מהמטופלים עם OCD סובלים גם מהפרעת אישיות טורדנית
מחקר (2025) על 148 מטופלים מצא ש-58.8% מהסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) עומדים גם בקריטריונים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD). השילוב מגדיר תת-סוג ייחודי של OCD: התפרצות מוקדמת והדרגתית, מהלך כרוני יותר, דיכאון חמור יותר, ותסמינים בולטים של סימטריה, סדר ואגירה. הממצאים מדגישים את הצורך בטיפול מותאם אישית.
למאמר המקורי
השפעת OCPD על חומרת התסמינים ומהלך ה-OCD מטופלים עם תחלואה נלווית של OCPD חווים תוצאות קליניות גרועות באופן משמעותי בהשוואה לאלו הסובלים מ-OCD בלבד.
-
חומרת תסמיני OCD: חומרת התסמינים של OCD, כפי שנמדדה בסולם Y-BOCS, גבוהה יותר באופן משמעותי בקבוצת ה-OCD עם OCPD.
-
תובנה ירודה: מטופלים עם OCPD מראים תובנה ירודה יותר לגבי התנהגותם הטורדנית-כפייתית, כאשר האובססיות שלהם נוטות להיות "אגו-סינטוניות" (כלומר, תואמות את תפיסת העצמי של המטופל). תובנה ירודה זו מקושרת לחוסר מוטיבציה ודבקות נמוכה בטיפול.
-
משך טיפול ארוך יותר: קבוצת המטופלים עם OCD ו-OCPD זקוקה למשך טיפול ארוך יותר באופן משמעותי (ממוצע של 13 שנה) בהשוואה למטופלים ללא OCPD (ממוצע של 7 שנים).
-
סיכון גבוה יותר להישנות: קיום OCPD בתחלואה נלווית הכפיל את הסיכון להישנות OCD לאחר הפוגה לאורך חמש שנים.
תסמינים טורדניים-כפייתיים נפוצים יותר בקבוצת ה-OCPD
המחקר מצא כי תסמינים ספציפיים היו נפוצים יותר בקבוצת ה-OCPD:
-
אובססיות: אובססיות של זיהום, אובססיות סומטיות, הרהורים (רומינציות) וספקות אובססיביים.
-
כפייתיות: כפייתיות של הימנעות, כפייתיות של מניעה וכפייתיות תוקפנית עצמית.
-
איטיות אובססיבית: תופעה זו מתאפיינת בחוסר אונים קיצוני במהלך אובססיות והימנעות מפעילויות בשל החשש מכפייתיות הנמשכות שעות או ימים. היא קשורה באופן משמעותי יותר לקבוצת ה-OCPD.
השפעות רגשיות והתנהגותיות
OCPD משפיעה גם על היבטים רגשיים והתנהגותיים של מטופלי OCD:
-
אגרסיביות ואימפולסיביות מוגברות: מטופלים עם OCD ו-OCPD הראו רמות גבוהות יותר של אגרסיביות ואימפולסיביות. רמות אלו מחמירות את תסמיני ה-OCD, תורמות לדיכאון מוגבר ולתובנה מופחתת.
-
רמות דיכאון ומאניה גבוהות יותר: OCPD תורמת לעלייה משמעותית ברמות הדיכאון והמאניה. בקבוצת ה-OCD עם OCPD, נמצאו מתאמים חיוביים מובהקים בין תסמיני דיכאון לבין אגרסיביות כוללת, כעס ועוינות, וכן לחומרת ה-OCD.
השפעה על תפקוד וסוציו-דמוגרפיה
ה-OCPD נקשרה גם למספר גורמים סוציו-דמוגרפיים ותפקודיים:
-
תעסוקה: OCPD הייתה נפוצה יותר בקרב מובטלים (68%) בהשוואה למטופלים מועסקים (45%).
-
גיל: מטופלים עם OCD ו-OCPD היו מבוגרים יותר באופן משמעותי (ממוצע גיל 48) בהשוואה לאלו עם OCD בלבד (ממוצע גיל 38).
-
תפקוד מיני: מטופלים עם אבחנה כפולה הראו תפקוד מיני גרוע יותר באופן משמעותי.
-
איכות חיים: ה-OCPD מפחיתה את שביעות הרצון מהחיים ומסבירה חלקית את הקושי של מטופלי OCD בהתאוששות תפקודית, המכונה "נטל הנורמליות".
OCPD ודו-קוטביות (Bipolarity)
הקשר בין OCPD להפרעה דו-קוטבית נחקר פחות, אך המחקר הנוכחי מצביע על קשר משמעותי.
-
מנבאים לדו-קוטביות: בקבוצת ה-OCD עם OCPD, מנבאים פוטנציאליים לדו-קוטביות כוללים תסמיני דיכאון מוגברים, דחפים אגרסיביים (כעס ועוינות) ותסמיני OCD חמורים יותר.
-
OCD ציקלותימי: המחקר מעלה השערה כי "OCD ציקלותימי", צורה ספציפית של OCD המתאפיינת בתנודות מצב רוח תכופות ותסמינים אגרסיביים ואימפולסיביים, עשויה להיות למעשה OCD עם אישיות אננקאסטית (OCPD) בתחלואה נלווית.
-
אובססיות זיהום: אובססיות זיהום עשויות לשמש אינדיקטורים להשפעת OCPD על דו-קוטביות בתוך OCD.
הממצאים מדגישים את החשיבות של אבחון OCPD כחלק שגרתי מהערכה של מטופלים עם OCD.
הבנת ההשפעות השליליות המשמעותיות של OCPD על מהלך ה-OCD, לרבות החמרת תסמינים, תובנה ירודה, משך טיפול ארוך יותר, ורמות גבוהות יותר של דיכאון, מאניה, אגרסיביות ואימפולסיביות, יכולה לסייע בפיתוח גישות טיפוליות מותאמות אישית יותר.
נדרש עוד מחקר, במדגמים יותר גדולים ומגוונ ים, כדי לאשש קשרים אלו, במיוחד בהתייחס למאפיינים דו-קוטביים ולהיענות לטיפול.
מעניין.
כתיבה:
מקורות:
Dondu, A., & Sevincok, L. (2025). Clinical characteristics of obsessive-compulsive disorder comorbid with obsessive-compulsive personality disorder: Subtype implications. Frontiers in Psychiatry, 16, 1577042. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2025.1577042
תגיות:
ראשון, 07 ספטמבר 2025 20:57
טיפול פסיכולוגי למבוגרים עם ADHD-I (סוג חוסר קשב)
מה מאפיין ADHD מסוג חוסר קשב (ADHD-I)?
האות "I" ב-ADHD-I מייצגת את ה-Predominantly Inattentive Presentation, כלומר, מופע דומיננטי של חוסר קשב. בתוך כל עולם ה-ADHD, שמוגדר גם ב-DSM-5 וגם ב-ICD-11, יש שלושה סוגים או מופעים:
-
מופע חוסר קשב דומיננטי (ADHD-I)
-
מופע היפראקטיבי/אימפולסיבי דומיננטי (ADHD-H)
-
מופע משולב (ADHD-C).
בבסיסו, ה-ADHD אצל מבוגרים, ובמיוחד מצג חוסר הקשב, מאופיין בקושי בוויסות קשב, פעילות והתנהגויות מכוונות מטרה. אבל ב-ADHD-I, הדגש הוא באופן מובהק על תסמיני חוסר קשב.
הקשיים האלה לא סתם שם, הם קשורים לפגיעה משמעותית מאוד בחיי היומיום.
בואו נפרט קצת יותר אילו קשיים ספציפיים אנחנו רואים במופע זה:
-
קשיים בתפקודים ניהוליים גבוהים: מדובר על תהליכים קוגניטיביים מורכבים כמו תכנון, ארגון, יוזמה, עיכוב תגובה, גמישות מחשבתית, ויסות רגשי וזיכרון עבודה. בלי כל הדברים האלה קשה מאוד להתנהל בחיים, והם מושפעים במיוחד אצל מי שסובל מחוסר קשב דומיננטי.
-
קשיי התחלה ודחיינות: אחד הביטויים הבולטים של חוסר קשב אצל מבוגרים הוא קושי להתחיל פעולות מכוונות מטרה, ונטייה לדחיינות ועקביות נמוכה בביצוע משימות. הבעיות האלה אמנם לא מוגדרות כ"תסמיני ליבה" של ADHD, אבל הן תוצאות התנהגותיות ישירות של חוסר הקשב וגורמות לפגיעה תפקודית רבה.
-
ויסות עצמי של התנהגות ורגשות: לעיתים קרובות יש קשיים בוויסות עצמי של התנהגות וגם בוויסות רגשי. חוסר קשב קשור באופן חזק לרמות גבוהות של סטרס.
-
השפעה על תחומי חיים: הקשיים האלה יכולים להוביל לתוצאות שליליות בכל מיני תחומים, כמו השכלה נמוכה יותר, פחות הזדמנויות תעסוקה, הכנסה נמוכה יותר ואפילו שיעורים גבוהים יותר של ימי מחלה. מבוגרים עם ADHD נמצאים גם בסיכון גבוה יותר לסבול מהפרעות פסיכיאטריות נלוות ומצבים רפואיים שונים.
למעשה, המחקרים מצביעים על כך שתסמיני חוסר קשב קשורים באופן הדוק יותר לפגיעה תפקודית בחיי המבוגרים בהשוואה לתסמיני היפראקטיביות/אימפולסיביות.
חלק מהחוקרים אפילו מסיקים שהמאפיין העיקרי של ADHD אצל מבוגרים הוא דווקא תסמיני חוסר הקשב.
חשוב שטיפול פסיכולוגי יהיה מותאם אישית, ובפרט ספציפית לצרכים האלה של ה-ADHD-I. בהקשר זה, הטיפול אמור לכלול אסטרטגיות להתמודדות עם קשיי ארגון, יזימת פעולות ודחיינות, לצד רכיבים כמו מיינדפולנס שמשפר את הוויסות העצמי של הקשב.
זה בדיוק מה שטיפול CADDI מנסה לחדש ולעשות.
טיפול CADDI
טיפול זה נכנס לתמונה במסגרת ההתייחסות של מה שכבר קיים בעולם הטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל מבוגרים.
זה סיפור די מעניין על ניסיון לתפור חליפה יותר מדויקת לצרכים ספציפיים:
קודם כל, נזכיר, שהפרעת קשב וריכוז אצל מבוגרים היא דבר נפוץ ומורכב.
היא מתבטאת בקשיים בוויסות קשב, פעילות והתנהגויות מכוונות מטרה.
תסמיני חוסר קשב קשורים לפגיעה משמעותית בחיי היומיום - קשיים בניהול משימות וזמנים, ויסות עצמי של התנהגות ורגשות, דחיינות וחוסר עקביות בביצוע משימות.
כל זה יכול להוביל לתוצאות שליליות בתחומים רבים, כמו השכלה, תעסוקה, הכנסה ואפילו תוחלת חיים קצרה יותר.
בקיצור, זה לא משחק.
הטיפולים הקיימים וה"הסלינגר"
ההמלצה הרווחת לטיפול ב-ADHD אצל מבוגרים היא גישה משולבת – כלומר, גם פסיכו-חינוך, גם טיפול תרופתי וגם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).
טיפולי CBT הולכים לפי פרוטוקולים מובנים ומנסים ללמד מיומנויות פיצוי להתמודדות עם הקשיים הנפוצים. מחקרים קודמים מראים שהם די יעילים בהפחתת תסמיני ADHD, עם יתרון קטן ל-CBT לעומת טיפולי בקרה פעילים אחרים (כמו פסיכו-חינוך או טיפול תומך).
אחד הפרוטוקולים הפופולריים והנפוצים בתחום הוא "פרוטוקול הסלינגר" (Hesslinger protocol).
הוא כולל פסיכו-חינוך על ADHD, תסמינים וקשיים נלווים, ומשלב תרגול מיינדפולנס וניתוח התנהגות. הוא נחשב יעיל וזוכה לשביעות רצון מהמשתתפים.
מה הבעיה בטיפולים הקיימים?
העניין הוא שרוב פרוטוקולי ה-CBT הקיימים ל-ADHD הם גנריים - כלומר, הם לא לוקחים בחשבון שיש שלושה סוגי ADHD שונים, עם תסמיני ליבה קצת אחרים.
מחקר חדש מדגיש שתסמיני חוסר קשב (ADHD-I) קשורים במיוחד לקשיים תפקודיים אצל מבוגרים, יותר מהיפראקטיביות/אימפולסיביות. חוסר קשב קשור גם לרמות גבוהות של סטרס, קשיי ויסות רגשי וקשיים בהתחלת התנהגות מכוונת מטרה (כמו דחיינות). בקיצור, חוסר קשב הוא כנראה המאפיין המרכזי של ADHD אצל מבוגרים.
פרוטוקול הסלינגר, למשל, פחות מתמקד במיומנויות ארגון, שהן בעיה נפוצה מאוד שגורמת לקשיי יומיום לא מועטים עבור מבוגרים עם ADHD. בעוד שקיימים פרוטוקולים אחרים שכן מתמקדים בקשיי ארגון, ניהול זמן ותכנון, הם לרוב לא כוללים מיינדפולנס.
המצב הזה יצר צורך בפרוטוקול מקיף יותר, שייתן מענה ספציפי ל"מצג חוסר קשב".
טיפול ה-CADDI – התפירה המיוחדת לחוסר קשב
ה-CADDI (Cognitive Behavioral Therapy for ADHD-inattentive presentation) פותח במיוחד כדי לתת מענה למטופלים עם ADHD-I שחיפשו עזרה עם פסיביות ודחיינות, והיו פחות מרוצים מטיפולי CBT כלליים ל-ADHD.
ה-CADDI תוכנן כטיפול ספציפי למצג חוסר הקשב, והוא משלב שלושה רכיבים מרכזיים:
-
אימון מיומנויות בארגון: מתמקד בניהול זמן, תכנון והתמודדות עם היסח דעת.
-
אסטרטגיות אקטיבציה התנהגותית: מתמודד עם קשיי יזימה ודחיינות על ידי חיזוק היכולת לעסוק בפעילויות, גם כשיש מצב רוח ירוד או קשיים. זהו מרכיב חדש יחסית בטיפול ב-ADHD.
-
תרגול מיינדפולנס: נועד לשפר את הוויסות העצמי של הקשב – לכוון, להחזיק ולהחליף מיקוד, ולעכב עיבוד מפורט. מיינדפולנס הוכח כמפחית תסמיני ADHD ותפקודים ניהוליים לקויים.
הפרוטוקול גם מובנה בצורה שתומכת בקשיי קשב: משימות הבית מתחילות בתוך הפגישה, המשתתפים מעודדים לשתף אחרים קרובים בתוכן הפגישות, וכל הרכיבים המרכזיים מתורגלים שוב ושוב לאורך שתי פגישות ובמעקב מתמיד. שלושת המפגשים האחרונים מוקדשים לבניית תוכנית תחזוקה כדי לשמר את ההישגים.
המחקר הזה הראה ש-CADDI, הפרוטוקול הספציפי ל-ADHD-I, היה יעיל יותר בשיפור אקטיבציה התנהגותית בהשוואה לטיפול CBT רגיל (פרוטוקול הסלינגר). התוצאות גם מצביעות על יתרון פוטנציאלי ל-CADDI גם במדדים כמו דחיינות, תסמיני קשב, דיכאון ואיכות חיים. העובדה שגם המשתתפים וגם המטפלים היו מרוצים יותר מ-CADDI מחזקת את הממצאים.
המסקנה החשובה היא שטיפול ספציפי שמכוון לצרכים הייחודיים של מצג חוסר הקשב – שכולל אסטרטגיות לארגון, אקטיבציה התנהגותית ותרגול מיינדפולנס – יכול להיות יעיל יותר מטיפול CBT כללי ל-ADHD. זה ממש כמו לתפור חליפה במיוחד בשבילך, במקום לקנות אחת מהמדף.
המחקר הזה מדגיש את החשיבות של התייחסות ספציפית לקשיים בהתחלת פעולות (פסיביות) ובדחיינות אצל אנשים עם ADHD-I, ומציע ששילוב של תמיכה פרטנית (שיחות טלפון שבועיות) עם טיפול קבוצתי הוא מרכיב מפתח בהצלחת הטיפול. כמובן, צריך עוד מחקרים עם מדגמים גדולים יותר ומעקבי טווח ארוך כדי לאשש ולהרחיב את התוצאות המבטיחות הללו. אבל בהחלט יש כאן תקווה גדולה לשיפור איכות החיים של מבוגרים רבים עם ADHD-I.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
מקורות:
Strålin, E. E., Thorell, L. B., Szybek, K., Lundgren, T., Bölte, S., & Bohman, B. (2022). Cognitive-behavioral group therapy for ADHD predominantly inattentive presentation: A feasibility study of a new treatment protocol. Nordic Psychology, 74(4), 325–339. https://doi.org/10.1080/19012276.2021.2020683
Strålin, E. E., Thorell, L. B., Lundgren, T., Bölte, S., & Bohman, B. (2025). Cognitive behavioral therapy for ADHD predominantly inattentive presentation: randomized controlled trial of two psychological treatments. Frontiers in psychiatry, 16, 1564506. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2025.1564506
פורסם ב-
הפרעת קשב וריכוז ADHD
ראשון, 07 ספטמבר 2025 20:31
הנטיה של מבוגרים עם ADHD לסבול יותר משעמום
עבור רוב האנשים, שעמום הוא תחושת מעבר, חלל זמני של ריק שצריך למלא.
אבל עבור רבים מהמבוגרים שחיים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), שעמום הוא דבר אחר לגמרי: חוויה אינטנסיבית, כואבת, מציפה ולעיתים בלתי נסבלת ממש.
"המוח שלי צורח משעמום. אני מסוגל לשבת מול טבלה באקסל ולחוש כאילו אני כלוא בתוך עצמי, בלי אוויר. זה מרגיש פיזית – לחץ בראש, דופק גבוה, כמו רעב, אבל רעב שאי אפשר להשביע".
כך מתאר יואב (שם בדוי), בן 42, יועץ פיננסי מאזור המרכז. אובחן עם ADHD רק בגיל 35, לאחר שנים של תסכול תפקודי ותחושת ניכור פנימית.
הסיבה לפנייה שלו הייתה שעמום מתמשך שכרסם בכל היבט בחיים- בעבודה, בבית, ובעיקר בתוך עצמו.
"הבטלה מביאה לידי שעמום,
והשעמום מביא לידי חטא".
כשהשעמום צורב מבפנים
בשיח הציבורי, שעמום כמעט שלא נחשב לנושא רפואי או רגשי.
אבל מחקרים עדכניים מראים קשר הדוק בין ADHD לבין נטייה לשעמום כרוני (Boredom Proneness), שנחווית בעוצמות גבוהות במיוחד.
אנשים עם ADHD מדווחים על שעמום כמצב מנטלי מעיק, שגורם לתחושת חוסר אונים, עצבנות ואף חרדה.
אצל חלקם הוא מתואר כ"כאב פיזי" או "עינוי נפשי", במיוחד כאשר הם נדרשים לשהות במצבים מונוטוניים או נטולי גירוי חיצוני.
מחקר חדש מאשר כי מבוגרים צעירים עם תסמינים של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נוטים לחוות שעמום ברמות גבוהות יותר. על פי הממצאים, נטייה זו אינה מקרית, אלא קשורה לקשיים בתפקודים קוגניטיביים מרכזיים כמו בקרת קשב וזיכרון עבודה.
במסגרת המחקר, החוקרים מצאו כי קבוצת המשתתפים עם תסמיני ADHD בולטים דיווחה על נטייה משמעותית יותר לשעמום בהשוואה לקבוצת הביקורת. במקביל, הם הראו ביצועים נמוכים יותר במטלות ממוחשבות שבדקו יכולות קשב וזיכרון. המסקנה המרכזית היא שחלק מהסיבה שאנשים עם תסמיני ADHD חווים יותר שעמום נובע מהאתגרים המתמשכים בוויסות ושמירה על קשב וכן בשימוש בזיכרון העבודה שלהם. לדוגמה, כאשר אדם עם ADHD מתמודד עם משימה מורכבת, הקושי להישאר מרוכז עלול לגרום לו לתפוס את המשימה כ"משעממת", במקום להכיר בכך שהמקור לקושי הוא קשיי הקשב שלו. מצבים כאלה הם חלק משגרת יומם, ולכן השעמום הופך עבורם לחוויה תכופה ונפוצה.
שורש הבעיה: ויסות דופמין וליקויים קוגניטיביים
אחד ההסברים המרכזיים לשעמום המוגבר ב-ADHD טמון בפעילות מערכת הדופמין במוח.
דופמין – מוליך עצבי הקשור להנאה, תגמול ומוטיבציה – מופרש במינונים נמוכים יותר בקרב אנשים עם ADHD. משמעות הדבר היא שמשימות שגרתיות, שאצל רוב האנשים מייצרות סיפוק מתון, אינן מספקות כלל עבור מוח עם ADHD. התוצאה היא רעב תמידי לגירוי, שמוביל לשעמום עז כאשר הסביבה אינה מספקת אותו.
זיכרון עבודה, קשב מתמשך ועיוורון זמן
בנוסף למחסור בדופמין, ADHD מלווה לעיתים קרובות בפגיעות בזיכרון עבודה היכולת להחזיק מידע ולתפעל אותו בטווח קצר ובקושי לנהל קשב לאורך זמן.
תיאוריית השעמום הקוגניטיבית (Eastwood et al., 2012) מראה כי קושי לכוון את הקשב באופן רצוני מוביל לתחושת שעמום. כשאין גירוי חיצוני מספק, והמוח מתקשה ליצור עניין פנימי – מופיעה תחושת תקיעות רגשית.
Eastwood וצוותו פרסמו ב־2012 מאמר סקירה שנקרא "The Unengaged Mind: Defining Boredom in Terms of Attention" שבו הם מציעים הגדרה של שעמום כ"מצב של אי־נוחות שמופיע כשאיננו מצליחים להפעיל קשב פנימי או חיצוני למשהו משמעותי".
הם מדגישים ששעמום נוצר כשהקושי בקשב לפעילות מספקת מוביל לתחושת ריק - ואכן מתייחס לתגובה של הקשב החיצוני והפנימי.
מימד נוסף הוא "עיוורון זמן" (Time Blindness), מושג שמתאר קושי לתפוס את הזמן כמשתנה.
עבור אדם עם ADHD, משימות ארוכות או עם תגמול מושהה נחוות כנטולות משמעות מיידית ולכן גם כמשעממות בצורה בלתי נסבלת.
תוצאה: חיפוש גירויים, הימנעות ודחיינות
התגובה הנפוצה ביותר לשעמום היא בריחה ממנו: החלפת משימות תכופה, פתיחת טאב חדש, גלילה אינסופית בטלפון, אכילה, דיבור כפייתי, נטישה של פרויקטים או קפיצה לרעיונות חדשים.
המוח מחפש דרך לכבות מצוקה דרך גירוי חיצוני.
אם הבריחה לא אפשרית – מופיעה קהות, עייפות פתאומית, או תחושת ניתוק.
"הייתי נרדם בשיעורים, לא כי הייתי עייף – אלא כי השעמום היה בלתי נסבל," מספר דניאל, בן 29, סטודנט להנדסה. "בזום זה היה יותר גרוע. פשוט לא יכולתי להחזיק את הראש. רק רציתי שמשהו יקרה."
המחיר: רגשי, תפקודי ובין־אישי
בזמן שמבחוץ שעמום נראה כ"חוסר עניין", מבפנים הוא יוצר תגובת שרשרת: תסכול עצמי, רגשות אשמה, תחושת כישלון או ערך עצמי נמוך.
אנשים עם ADHD עלולים להאמין שהם עצלנים, לא אמינים או לא מממשים את הפוטנציאל - כאשר בפועל הם מתמודדים עם עומס נוירולוגי בלתי נראה.
במישור החברתי, השעמום עלול להוביל לריחוק רגשי, צורך בדרמה, עימותים, או חיפוש אחר התרגשות – גם במחיר של הרס עצמי.
דרכי טיפול והתמודדות
השלב הראשון בהתמודדות הוא הכרה בכך ששעמום הוא תגובה מוחית, לא פגם אופי.
התערבויות פסיכולוגיות מבוססות CBT ו-ACT מסייעות לזהות את הרגעים שבהם השעמום מתחיל, ללמוד לשהות בו מבלי לברוח ממנו, ולבנות סביבות פעילות עם דרגת גירוי מותאמת.
גישה קוגניטיבית־התנהגותית מסייעת לזהות דפוסי חשיבה כגון "אני לא מסוגל לעשות את זה כי זה משעמם מדי", ולהמיר אותם באמירות מתווכות, למשל: "זה לא מעניין אותי כרגע, אבל אני יכול להתחיל עם שלב קטן".
המסר המרכזי של יואב, דניאל ורבים אחרים הוא פשוט: לא מדובר באופי – אלא בכימיה מוחית שדורשת הבנה אחרת של העצמי.
כששעמום אינו מזוהה כסימפטום של ADHD, הוא עלול להוביל לאבחנות שגויות, ביקורת עצמית והחמצה של טיפול מתאים.
אבל כשהוא מובן כחלק מהפרופיל הנוירו-קוגניטיבי, נפתחת אפשרות לתנועה שלא באה מתוך כוח, אלא מתוך התאמה.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
מקורות:
פורסם ב-
הפרעת קשב וריכוז ADHD
שבת, 30 אוגוסט 2025 21:19
איך קנאביס פוגע בחשיבה, בזיכרון ובלמידה? סקירה
יכולות קוגניטיביות שנפגעות בצריכת קנאביס
שימוש קבוע בקנאביס פוגע בתפקודים קוגניטיביים גם לאחר שההשפעה המיידית של החומר מתפוגגת:
-
למידה וזיכרון מילולי: זהו התחום שנפגע באופן הבולט ביותר. היכולת לקלוט מידע חדש מתוך הרצאה או טקסט, לקודד אותו בזיכרון ולשלוף אותו מאוחר יותר נפגעת בצורה ברורה.
-
מהירות עיבוד מידע: המוח פועל באופן איטי יותר, מה שמשפיע על מהירות התגובה והחשיבה.
-
תפקודים ניהוליים וזיכרון עבודה: נפגעות גם היכולות הגבוהות של המוח האחראיות על תכנון, ארגון, פתרון בעיות וביצוע משימות מורכבות הדורשות החזקת מספר פרטי מידע בראש בו-זמנית.
יחד עם זאת, הפסקת השימוש יכולה להוביל להתאוששות משמעותית של המוח.
מאיה סטודנטית שנה שנייה למשפטים, מצטיינת דיקן בסמסטר הראשון.
הלחץ בלימודים הלך וגבר,והיא מצאה מפלט בעישון וויד בסופי שבוע, דרך להירגע ולנקות את הראש.
עם הזמן, סוף השבוע התרחב גם לאמצע השבוע והשימוש הפך כמעט יומיומי.
לאט לאט, באופן כמעט בלתי מורגש בהתחלה, היא החלה לחוש "ערפול מחשבתי" קבוע.
היא מצאה את עצמה קוראת את אותה פיסקה בפסק דין שוב ושוב, מתקשה לעקוב אחר שרשרת הטיעונים המורכבת.
פרטים חשובים מהרצאות התפיידו לה מהזיכרון שעות ספורות אחרי שהקשיבה להן. הכנת עבודות, משימה שבעבר הייתה טבעית ומהנה עבורה, הפכה למאבק מתיש בתכנון, ארגון וריכוז.
מאיה הרגישה שהיכולות השכליות החדות שלה, אלו שהיו מקור גאוותה, הולכות ומתקהות.
סיפורה של מאיה ממחיש את המסקנות המרכזיות של מטה-אנליזה שיטתית ומקיפה, שפורסמה ב-2025 בכתב העת Addictive Behaviors.
המחקר לא התמקד בהשפעה המיידית של הקנאביס ("היי"), אלא בליקויים הקוגניטיביים שנותרים אצל משתמשים קבועים גם שעות וימים לאחר השימוש האחרון, כשהם פיכחים לחלוטין.
החוקרים סרקו את הספרות המדעית ואיגדו את תוצאותיהם של עשרות מחקרים איכותיים כדי לקבל תמונה רחבה ומהימנה.
המסקנה ברורה: שימוש תדיר וכבד בקנאביס קשור לפגיעה מתונה אך עקבית ומשמעותית בתחומים קוגניטיביים מרכזיים.
כפי שנראה, אפשר להחזיר את היכולות שנמצאות בהשעיה זמנית למעשן היומימי:
אם אתם בנקודה המתאימה, פנו אלינו לגמילה מקנאביס, עם מטפלים מומלצים ומנוסים בהתמכרות.
״כולם סובלים מעישון של וויד,
יש כאלה שסובלים יותר ויש כאלה שפחות״
--- א. בן 16, תל אביב
הזיכרון נפגע, החשיבה בהילוך איטי
הסקירה המדעית מצביעה באופן חד משמעי על כך שהתחום שנפגע באופן הבולט והעקבי ביותר הוא למידה מילולית וזיכרון.
זוהי היכולת הבסיסית לקלוט מידע חדש המוצג מילולית (כמו בהרצאה או בקריאת טקסט), לקודד אותו במוח, ולאחזר אותו מאוחר יותר. עבור מאיה, הפגיעה הזו התבטאה בחוסר יכולת לזכור את שמות הצדדים בתיק שקראה עליו רק אתמול, או את שלושת התנאים המצטברים לקיומה של עילה משפטית. המחקרים שנכללו בסקירה הראו באופן עקבי כי משתמשים קבועים בקנאביס הפגינו ביצועים ירודים משמעותית במבחנים סטנדרטיים של זיכרון מילולי בהשוואה לאנשים שאינם משתמשים.
מעבר לזיכרון, הסקירה מצאה פגיעות בתחומים נוספים:
מהירות העיבוד של המוח, כלומר המהירות שבה אנו קולטים מידע, מעבדים אותו ומגיבים אליו, נמצאה איטית יותר בקרב משתמשים קבועים.
התחושה של מאיה ש"לוקח לה יותר זמן להבין" חומר חדש היא לא רק הרגשה סובייקטיבית, אלא תופעה שנתמכת בנתונים.
תחום קריטי נוסף שנפגע הוא תפקודים ניהוליים ובפרט זיכרון עבודה. אלו הן היכולות הגבוהות של המוח המאפשרות לנו לתכנן, להתארגן, לקבל החלטות, לפתור בעיות ולהיות גמישים מחשבתית. זיכרון עבודה, בפרט, הוא כמו "שולחן העבודה" המנטלי שלנו – היכולת להחזיק מספר פיסות מידע בראש בו-זמנית ולהשתמש בהן כדי לבצע משימה. כשהיכולת הזו נפגעת, מטלות מורכבות כמו כתיבת עבודה אקדמית, הדורשת שילוב בין מקורות מידע שונים, ניסוח טיעונים ובדיקת עובדות, הופכות לקשות מנשוא. מאיה הרגישה זאת היטב כשישבה מול מסך המחשב הריק, מוחה עמוס ברעיונות אך ללא יכולת לסדר אותם לכדי מבנה לוגי וקוהרנטי.
חשוב לצייןי שקיימת השפעה ברורה של "מינון". ככל שצריכת הקנאביס תכופה וכבדה יותר, כך הליקויים הקוגניטיביים צפויים להיות חמורים יותר. הקושי של מאיה החמיר במקביל למעבר שלה משימוש בסופי שבוע לשימוש כמעט יומיומי, מה שמדגים בדיוק את הקשר הזה בין תדירות השימוש לעומק הפגיעה.
האור בקצה המנהרה: המוח מפגין יכולת התאוששות מרשימה
לצד הממצאים הדי מטרידים, המסר המעודד והחשוב ביותר שעולה מהסקירה הוא שהנזק אינו בהכרח קבוע.
המוח האנושי הוא איבר גמיש להפליא, וניתוח המחקרים מראה באופן ברור כי הפסקת השימוש בקנאביס מובילה לשיפור ניכר ומשמעותי בתפקודים הקוגניטיביים.
ההתאוששות בולטת במיוחד בתחום שנפגע הכי קשה: למידה מילולית וזיכרון. מחקרים שעקבו אחר משתמשים לאחר שהפסיקו לצרוך קנאביס, מצאו שיפור משמעותי ביכולתם ללמוד ולזכור רשימות מילים ומידע חדש. באופן מרשים, הסקירה מציינת כי שיפורים ניכרים נצפים לעיתים קרובות כבר במהלך החודש הראשון של ההימנעות.
לאחר סמסטר קשה במיוחד, שבו ציוניה צנחו לראשונה, מאיה קיבלה החלטה. היא הבינה שהשימוש בקנאביס, שהחל כפתרון ללחץ, הפך למקור הבעיה. היא הפסיקה לחלוטין. השבועות הראשונים היו קשים, מלווים בעצבנות ובתחושת ריקנות. אך בהדרגה, היא החלה להבחין בשינוי. הערפל המחשבתי החל להתפזר. פתאום, במהלך הרצאה, היא מצאה את עצמה לא רק מקשיבה, אלא מבינה לעומק את דברי המרצה, מקשרת בין מושגים ואפילו חושבת על שאלות ביקורתיות. היא הצליחה לקרוא מאמר שלם ולהסביר לעצמה את עיקריו לאחר מכן. זו הייתה תחושה של התעוררות, כאילו קיבלה את המוח שלה בחזרה. חווייתה האישית מהדהדת את ממצאי המחקרים המדעיים: המוח החל בתהליך של שיקום עצמי.
עם זאת, הסקירה שומרת על זהירות מדעית ומציינת כי שאלת ההתאוששות המלאה עדיין פתוחה. בעוד השיפור הוא משמעותי, לא כל המחקרים הראו חזרה מלאה לרמת התפקוד של אנשים שמעולם לא השתמשו. ייתכן שאצל משתמשים כבדים וארוכי טווח, במיוחד אלו שהחלו בגיל ההתבגרות, עלולים להישאר ליקויים עדינים גם לאחר תקופת הימנעות ממושכת.
קנאביס מזיק יותר לחשיבה אצל נשים?
הסקירה המקיפה גם שופכת אור על תחומים שבהם הידע שלנו עדיין חלקי, כמו ההבדלים בין גברים לנשים. ישנן עדויות ראשוניות המצביעות על כך שנשים עלולות להיות רגישות יותר להשפעות הקוגניטיביות של קנאביס, אך הנושא מורכב ודורש מחקר נוסף כדי להגיע למסקנות חד-משמעיות.
בשורה התחתונה, הממצאים המצטברים מבהירים כי לשימוש קבוע בקנאביס יש מחיר קוגניטיבי מוחשי, כזה שמשפיע על היכולת ללמוד, לזכור ולחשוב בבהירות.
עם זאת, הסיפור לא נגמר שם. הנתונים מראים במידה לא פחותה כי המוח האנושי ניחן ביכולת התאוששות מרשימה.
הסיפור של מאיה, כמו גם הנתונים המדעיים, מדגיש כי הימנעות היא צעד יעיל להשבת החדות המחשבתית שאבדה.
זה מגביר את החשיבות של קבלת החלטות מושכלת לגבי שימוש בקנאביס, וגם שהיום זה לא מאוחר מדי להתחיל את תהליך הריפוי.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
מומחים מומלצים לטיפול בהתמכרויות
מומחים לטיפול בהתמכרויות - מכון טמיר
עמיר פירני
MSW
מכון טמיר תל אביב
אבי יקיר
MSW
מכון טמיר תל אביב
איילת בורוכוב
MSW
מכון טמיר תל אביב
הילה בוצ׳ן
MSW
מכון טמיר נתניה
מרגנית כרמי מדינה
MSW
מכון טמיר כפר סבא
יעל אלמוג
MSW
מכון טמיר יהוד
איילת כהן-תדהר
MSW
מכון טמיר הרצליה
מאיה בלום
MSW
מכון טמיר באר שבע
צביקה סטולר
MSW
מכון טמיר חיפה
שירה לבנת בן זאב
MSW
מכון טמיר גבעתיים
ד״ר נועם זילברמן
Phd
מכון טמיר תל אביב
דניאל זיסלמן
MSW
מכון טמיר כפר סבא
גליה כץ
MSW
מכון טמיר באר יעקב
ולדי פירר
MSW
מכון טמיר גני תקוה
דלית גטניו
MSW
מכון טמיר רחובות
בתאל חוסלקר
MSW
מכון טמיר תל אביב
אוריין גלעדי
MSW
מכון טמיר באר יעקב
דרור זבולון
MSW
מכון טמיר ראשון לציון
כרמי לחיאני דואק
MSW
מכון טמיר תל אביב
נועה לאור מצליח
MSW
מכון טמיר חדרה
נועם סלפטר
MA
מכון טמיר תל אביב
מירב דנקונה
MA
מכון טמיר תל אביב
אייל גינזבורג
MSW
מכון טמיר תל אביב
ד״ר אודי דוד
MSW
תל אביב
הגר ילוז
MSW
תל אביב
אילנה קאופמן כהן
MSW
מכון טמיר נתניה
לורה בורס-אזולאי
MSW
תל אביב
נורית אלנהורן
MSW
מכון טמיר באר שבע
עינת סוקול
MSW
מכון טמיר רחובות
דנה בלקינד
MSW
מכון טמיר פרדס חנה
ד״ר אהרון שבי
MSW
מכון טמיר גדרה
אורן שפר
MA
מכון טמיר תל אביב
מקורות:
Claffey, A. J., Grou-Andersen, R. J. E., Paschall, M. T., Lovett, A. M., D'Souza, G. S., D'Souza, D. C., Krystal, J. R., Mitchell, D. G. V., Cannon, T. D., & Boettiger, A. D. (2025). The effects of cannabis on cognition, and the effects of abstinence: A meta-analytic review. Addictive Behaviors, 158, 108395. https://doi.org/10.1016/j.addbeh.2025.108395
פורסם ב-
טיפול בהתמכרות
תגיות:
שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:
מטפלי CBT מומלצים
מה חדש?
-
מה השכיחות של OCD? אפידמיולוגיה, גילים ונתונים לפי מדינות
הנתונים האפידמיולוגיים של OCD לפי מחקר שפורסם במהלך 2026 ב-American Journal of Psychiatry, כ-3% מאוכלוסיית העולם יחוו הפרעה טורדנית-כפייתית…
-
אשמה הורית עלולה להיות מנגנון הגנה שחוסם למידה
אחד האתגרים ההוריים המתעתעים ביותר הוא ויסות אשמה. כל הורה מרגיש לפעמים, בינו לבין עצמו, שהוא בכלל ילד שנכנס…
-
סופר-אגו הורס-אגו בלופ הטראומטי | חבלה בריבונות הנפשית
אחבר כאן את מושג הסופר-אגו הורס-האגו של רונלד בריטון למודל הלופ הטראומטי. הרעיון המרכזי הוא שסופר-אגו הרסני…
-
פרפקציוניזם בתוך טיפול: מה קורה כשהתהליך אינו מושלם?
מטופל פרפקציוניסט והמטפל שלו צריכים לשים לב לכך שהפרפקציוניזם עצמו עלול לנהל גם את היחסים בין המטפל למטופל. …
-
למי טיפול בחשיפה לא מתאים ולמה? התוויית נגד ואלטרנטיבות
טיפול בחשיפה אינו יעיל כאשר המצוקה אינה נובעת מפחד נלמד שניתן לעיבוד מחדש (הכחדה), אלא ממנגנונים נוירוביולוגיים ורגשיים אחרים.…
דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר