התעללות בקשישים היא מגפה שקטה הפוגעת בשכבה רגישה במיוחד של החברה שלנו.

אם אתם חושבים על קשישים שחווים התעללות, הנטייה של רובנו היא לדמיין בעיקר פגיעה פיזית, אך המציאות מורכבת הרבה יותרף

הפגיעה הרגשית והמילולית, שהן הנפוצות ביותר, חודרות עמוק לנפש ומערערות את תחושת הערך העצמי והביטחון הבסיסי של האדם המבוגר.

הצורך במענה טיפולי מותאם לקשישים שחוו התעללות הוא קריטי, אך לאורך שנים התחום הזה לא זכה לתשומת הלב המחקרית והקלינית הראויה.

השילוב של גיל מבוגר וטראומה מתמשכת יוצר מורכבות ייחודית, הדורשת גישה טיפולית שמבינה את המאפיינים הייחודיים של שלב החיים הזה ואת ההשפעות הדרמטיות של ההתעללות.

מהי אקטיבציה התנהגותית?

הפעלה התנהגותית, או אקטיבציה התנהגותית, היא תפיסה טיפולית המשקפת הבנה עמוקה של הקשר בין פעולה לרגש.

העיקרון המנחה פשוט ובסיסי אך גם עוצמתי:

הדרך שבה אנחנו פועלים משפיעה באופן ישיר על איך שאנחנו מרגישים.

במצבים של דיכאון או מצוקה רגשית, אנחנו נוטים להיסחף למעגל שלילי שבו תחושות קשות מובילות להתכנסות פנימה, וזו בתורה מעמיקה את תחושות הכאב והבדידות.

מכניזם הפעולה של הפעלה התנהגותית שוברת את המעגל הזה דרך גישה הדרגתית ועדינה.

המטפל והמטופל עובדים יחד לזהות פעילויות שבעבר הביאו סיפוק, שמחה או תחושת משמעות.

זה יכול להיות כל דבר - מטיפול בגינה ועד שיחה עם חבר קרוב. הרעיון הוא לא לדחוף לפעילות מאומצת, אלא לבנות גשר עדין חזרה אל החיים.

הגישה עובדת בהדרגתיות. אם אדם אהב בעבר לבשל אבל הפסיק, הדרך חזרה מתחילה בצעדים קטנים. בהתחלה רק לדפדף בספר מתכונים, אחר כך אולי לקנות מזון שאהבנו פעם. כל צעד קטן הוא ניצחון, וכל ניצחון בונה את הבסיס לצעד הבא.

במקרה של קשישים שחוו התעללות, הגישה הזו נושאת משמעות מיוחדת. ההתעללות גוזלת תחושת שליטה ומערערת את הביטחון העצמי. דרך פעולות קטנות ומכוונות, אנשים יכולים להתחיל לבנות מחדש את האמון בעצמם ובעולם. זה לא רק עניין של "לעשות דברים" - זו דרך להחזיר את תחושת הערך והמשמעות.

האתגרים בדרך הם טבעיים ומובנים. חוסר מוטיבציה ראשוני, פחד מכישלון, או קושי לזהות מה בכלל יכול להביא הנאה - כל אלה הם חלק טבעי מהתהליך.

המפתח הוא להבין שעצם הניסיון הוא כבר הצלחה, ושכל צעד קטן קדימה הוא ניצחון.

אקטיבציה התנהגותית היא יותר מטכניקה טיפולית - זו דרך עמוקה לשנות את היחסים שלנו עם עצמנו ועם העולם.

דרך פעולה מכוונת ועדינה, אנחנו יכולים לבנות מחדש את הקשר שלנו לחיים, לאחרים, ובעיקר - לעצמנו.

התהליך שדורש סבלנות ורכות, אבל התוצאות שלו יכולות להיות עמוקות ומשנות חיים.

מחקר שפורסם לאחרונה מספק תובנות חשובות על הקשר בין טיפול נפשי והתאוששות מהתעללות בגיל המבוגר.

החוקרים עקבו אחר 158 קשישים מעל גיל 60, שכולם חוו התעללות וסבלו מתסמיני דיכאון משמעותיים.

הממצאים חשפו תמונה מורכבת של פגיעה, כאשר ההתעללות הרגשית והמילולית היו הנפוצות ביותר.

התוכנית הטיפולית PROTECT, שנמשכה עשרה שבועות, הציגה גישה חדשנית המשלבת חינוך פסיכולוגי עם הפעלה התנהגותית מובנית.

התוצאות היו מעודדות במיוחד:

ירידה משמעותית בתסמיני הדיכאון וצמצום דרמטי במחשבות האובדניות, מ-19% בתחילת הטיפול ל-5.7% בסיומו.

מה שיפה במיוחד בממצאים הוא ההוכחה שגם התערבות קצרת מועד יכולה להוביל לשינוי משמעותי.

הנתון הזה מעניק תקווה אמיתית ליכולת שלנו להציע עזרה יעילה לקשישים שחוו פגיעה, במסגרת המשאבים הקיימים בקהילה.

המחקר מדגיש שהמפתח טמון בגישה ממוקדת ורגישה, המשלבת הבנה עמוקה של הטראומה עם כלים מעשיים לשינוי.

מודל זה נועד להעניק תמיכה רגשית, כלים מעשיים ומענה מותאם לניהול כעסים ולחצים יומיומיים. אנו מחויבים להגן על פרטיותך ולכבד את המידע שאתה משתף איתנו. מדיניות זו נועדה להסביר כיצד אנו מתייחסים למידע הנמסר במסגרת השימוש במודל.

1. איסוף מידע

• המודל אינו אוסף ואינו שומר מידע אישי מזהה אודות המשתמשים.
• כל המידע המשותף במסגרת השיחה נשאר אנונימי ואינו נשמר או מועבר לשום גורם צד שלישי.
• המודל פועל על בסיס זמן אמת, ולכן אין תיעוד של תוכן השיחות לאחר סיומן.

2. שימוש במידע

• כל מידע הנמסר במהלך השיחה נועד לשפר את חוויית השימוש במודל ולהתאים את התשובות והכלים לצרכיך בלבד.
• מידע זה אינו מועבר לשום גוף, אדם או ארגון אחר.

3. אבטחת מידע

• אנו מקפידים על שימוש בתשתיות מאובטחות להגנה על פרטיות המשתמשים.
• המודל פועל בהתאם למדיניות פרטיות ותנאי השירות של OpenAI, המספקת את התשתית הטכנולוגית למערכת זו.

4. גבולות התמיכה במודל

• המודל נועד לספק תמיכה רגשית בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, טיפול פסיכולוגי, או התערבות חירום.
• במקרים של מצוקה נפשית חמורה או סכנת חיים, מומלץ לפנות לגורמי חירום מתאימים, כגון מוקד רפואי או קו חם לסיוע נפשי.

5. המלצה על שיחת ייעוץ מקצועית

• במקרים שבהם עולה צורך בהתאמה אישית מעמיקה יותר או כשהתמיכה במסגרת המודל אינה מספקת, תיתכן המלצה לקביעת שיחת ייעוץ מקצועית עם איתן טמיר, ראש המכון.
• ההמלצה תינתן רק לאחר 5 אינטראקציות משמעותיות לפחות ותשתלב בצורה טבעית בשיחה.
• מידע על שיחת הייעוץ:
  • זום: https://calendly.com/tamirpsy/zoom_with_eitan
  • פנים אל פנים בתל אביב: https://calendly.com/tamirpsy/personal

6. התאמה לרגולציה

• המודל פועל בהתאם לחוקים ולרגולציות הנוגעים לפרטיות המידע במדינות הרלוונטיות, כגון:
  • GDPR (תקנות פרטיות באירופה).
  • CCPA (חוק הגנת הפרטיות בקליפורניה).
• אין שיתוף מידע עם צדדים שלישיים לצרכי שיווק, מחקר או כל מטרה אחרת.

7. שינויים במדיניות

• מדיניות זו עשויה להתעדכן מעת לעת בהתאם לשינויים בשירות או בחוקים הרלוונטיים.
• עדכון המדיניות יפורסם כאן, ואנו ממליצים לעיין בה מדי פעם כדי להישאר מעודכנים.

8. יצירת קשר

• לשאלות או בירורים נוספים בנוגע למדיניות הפרטיות, ניתן לפנות לצוות מכון טמיר.

תאריך עדכון אחרון: 27 בנובמבר 2024

אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder) היא הרבה יותר מסתם בלגן או קושי להיפרד מחפצים. מדובר בהפרעה מורכבת, עמוקה ומאתגרת, שמשפיעה לא רק על האדם הסובל ממנה, אלא גם על סביבתו הקרובה והקהילה כולה. 

אנשים עם אגרנות מתקשים לשחרר חפצים משום שהם רואים בהם ערך רגשי, תחושת ביטחון או זיכרונות חשובים. אך כשהחפצים נערמים וגודשים את הבית, ההשלכות הבריאותיות, החברתיות והרגשיות הופכות לכבדות משקל.  

למה הטיפול באגרנות כל כך מאתגר?

הסיבות לקושי נעוצות באופי המורכב של ההפרעה. מדובר במצב כרוני ופרוגרסיבי, שבו אנשים מתקשים לזרוק חפצים, גם אם הם חסרי ערך כספי או שימושי, משום שלחפצים אלה יש ערך רגשי עמוק.

תחושת הביטחון, הזיכרונות והמשמעות האישית שמיוחסים לחפצים הופכים את המחשבה על פרידה מהם לבלתי נסבלת עבור הסובלים מהמצב.

אגרנות אינה רק הרגל רע או העדפה לארגון, אלא תופעה שנובעת ממנגנונים נפשיים ופיזיולוגיים מורכבים.

מחקרים מראים שאצל אנשים עם אגרנות, קיימות הפרעות בפעילות המוחית באזורים האחראיים על תפקודים ניהוליים, קבלת החלטות וזיכרון עבודה. בנוסף, נראה שקשיי ויסות של סרוטונין יכולה לתרום לקושי לשלוט בדחפים ולשחרר חפצים. המורכבות הזו מקשה על יצירת טיפול יעיל שמתמודד עם כלל המרכיבים של ההפרעה.

בנוסף, לאגרנות יש נטייה להיות מלווה בהפרעות נוספות, כמו דיכאון, חרדה או טראומה, מה שמעמיס עוד על תהליך הטיפול.

המטופל עשוי להתמודד לא רק עם עומס חפצים פיזיים, אלא גם עם עומס רגשי שמכביד עליו ומקשה על התקדמות.

בפן המעשי, הטיפול דורש עבודה מעמיקה שמתפרשת על פני זמן רב. אפילו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שמותאם לאגרנות, מציג הצלחות חלקיות בלבד.

מחקרים מראים שצמצום הסימפטומים הוא לעיתים קרובות מתון, וגם לאחר שיפור, המטופלים ממשיכים להיאבק עם ההרגלים והתפיסות הקשורות לחפצים שלהם.

כדי לשפר את האפקטיביות, טיפולים משלבים לעיתים קרובות התערבויות נוספות, כמו סיוע פיזי במיון ופינוי חפצים בבית – משימה שדורשת לא רק מיומנות טיפולית אלא גם תמיכה מעשית.

על אף כל הקשיים, יש תקווה. גישות חדשניות כמו טיפול באמצעות מציאות מדומה או שיטות קוגניטיביות מתקדמות, מציעות דרכים חדשות להתמודדות עם ההפרעה. עם זאת, הדרך עוד ארוכה, והצלחת הטיפול תלויה בשילוב של מאמצים אישיים, קהילתיים ולאומיים. אם אתה או מישהו קרוב לך מתמודד עם אגרנות, פנייה לאיש מקצוע היא הצעד הראשון לעבר חיים מאורגנים ובריאים יותר.

טיפול בגישת CREST

תוכנית CREST לוקחת בחשבון את המורכבות הקוגניטיבית והרגשית של האגרנות. היא משלבת בין שיקום קוגניטיבי – כמו אימון זיכרון, שיפור כישורי פתרון בעיות והגברת התפקודים הניהוליים – לבין טיפול בחשיפה, שבו המטופלים לומדים להתמודד עם החרדה הנובעת מהמחשבה על פרידה מחפצים. הכל נעשה בהדרגה, תוך ליווי מותאם שמאפשר למטופלים לשנות דפוסים ישנים ולמצוא דרכים חדשות להתנהל.

התוצאות הראשוניות מעודדות במיוחד. מחקרים הראו כי אחרי 24 מפגשים, מבוגרים שהשתתפו בתוכנית חוו שיפור משמעותי בתסמינים. מעבר להפחתת העומס הפיזי, CREST הצליחה להעניק למשתתפים כלים קוגניטיביים ומעשיים להתמודדות עם הדחף לאגור. בהשוואה לטיפולים אחרים, התוכנית הציגה יתרונות ייחודיים עבור אוכלוסייה מבוגרת, במיוחד בשיפור היכולות לנהל את היום-יום בצורה רגועה ומאורגנת יותר.

הרעיון הוא לא רק טיפול חדש – אלא שינוי פרדיגמה. 

הגישה מאפשרת לאנשים עם אגרנות לחוות יותר שליטה, פחות כאוס, ויותר תחושת משמעות בחייהם. מדובר בצעד משמעותי קדימה בעולם הטיפול באגרנות כפייתית, שמוכיח שהתקווה לשיפור תמיד קיימת, גם במקרים שנראו בעבר בלתי ניתנים לטיפול. עבור מי שמחפש התחלה חדשה – CREST מציעה דרך מרגשת להתחיל במסע.

כשמתחליפים לשעון חורף והימים מתקצרים, רבים מאיתנו מרגישים נפילה כזאת, מצב רוח ירוד, ואפילו צורך עז להתכרבל מתחת לשמיכה ולהישאר שם עד האביב. 

אבל איך יודעים אם מדובר בתחושת חורף חולפת, דיכאון עונתי (SAD), או דיכאון קליני רגיל?

דיכאון עונתי הוא תת-סוג של דיכאון מג'ורי, שבו אפיזודות דיכאון מתרחשות בתבנית עונתית.

לרוב, התסמינים מתחילים בסתיו או בחורף ונרגעים באביב או בקיץ. בניגוד לדיכאון רגיל, דיכאון עונתי קשור ישירות לשינויים עונתיים, במיוחד לירידה בחשיפה לאור טבעי.

איך להבחין בין דיכאון עונתי לדיכאון רגיל?

עונתיות

בדיכאון עונתי, הסימפטומים מופיעים בדיוק של שעון - כשהימים מתקצרים והקור משתלט, הם מתחילים לעלות לפני השטח, ואז עם בוא האביב והשמש הם נעלמים כמעט לחלוטין.

אבחונית, מדובר בתבנית עונתית שחוזרת על עצמה לפחות שנתיים ברציפות, כאילו לגוף יש "תוכנית חורף" שהוא מבצע ללא שליטה.

לעומת זאת, דיכאון קליני לא עונתי אינו כפוף לתכתיבים של עונות השנה. הוא יכול להגיע בכל זמן ובכל מקום, כמו אורח לא קרוא יכול להופיע בכל עונה בשנה גם כהשמש מחייכת בחוץ אך אינה מצליחה להרים את המצב הרוח.

שינה  

בדיכאון עונתי, שינה היא סוג של עוגן, עיר מקלט.

אנשים שסובלים מההפרעה נוטים לישון שעות רבות מהרגיל, לעיתים עד כדי כך שהשינה הופכת לדרך להתמודד עם היום.

הם יכולים לישון עשר שעות בלילה ועדיין להתעורר עייפים.

מצב זה נקרא היפרסומניה – יותר מדי שינה שמרגישה כאילו היא לא מספיקה.

לעומת זאת, בדיכאון רגיל הקושי הוא לעיתיןם הפוך:

אנשים רבים מתקשים להירדם, מתעוררים באמצע הלילה, או חווים שינה מקוטעת ולא מספקת (אינסומניה). ההבדל הזה יכול להיות סימן מובהק לזיהוי סוג הדיכאון.

תיאבון

אחת התופעות המעניינות בדיכאון עונתי היא החשק המוגבר לפחמימות – פתאום כל מה שמתחשק זה לחם טרי, עוגיות חמימות או פסטה עם רוטב עשיר.

אנשים שסובלים מדיכאון עונתי מדווחים על אכילה מופרזת, שיכולה להוביל לעלייה במשקל במהלך החורף.

זהו תהליך שמזכיר את הצורך "לצבור אנרגיה" לימים קרים, שנת חורף אנושית שמתבטאת כדיכאון.

בדיכאון קליני, לעומת זאת, התיאבון נוטה לדעוך. רבים חווים ירידה בתיאבון ובמשקל, ולעיתים אף תחושת חוסר עניין מוחלטת באוכל.

עייפות  

אפשר להגיד שעייפות קיצונית היא תו ההיכר של דיכאון עונתי.

כמעט כל מי שסובל מההפרעה מדווח על תחושת כבדות ועייפות עמוקה, כאילו כל פעולה דורשת מאמץ כפול.

אפילו משימות פשוטות כמו לצאת מהמיטה בבוקר מרגישות כמו לטפס מדרגות של כמה קומות.

בדיכאון רגיל קיימת עייפות, אך בדיכאון עונתי היא הרבה יותר דומיננטית, כמעט בלתי נפרדת מהחוויה הכללית של המצב.

התחושה הזו – של מאבק יומיומי באנרגיה שואפת לאפס – היא אחד המאפיינים המרכזיים שמבדילים את הדיכאון העונתי מול סוגי דיכאון אחרים.

חשוב לזכור, התחושות שאתם חווים הן אמיתיות ומשמעותיות, ואתם לא צריכים להתמודד איתן לבד.

התייעצות עם איש מקצוע יכולה לסייע להבין טוב יותר מה עובר עליכם ולהתאים את הטיפול הנכון שיחזיר לכם את האיזון ואת האור לחייכם – גם בעונת החורף האפרורית ביותר.

אל תהססו לפנות לעזרה – מגיע לכם להרגיש טוב.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

דיכאון עונתי (SAD) מזכיר במובנים רבים את תהליך שנת החורף (hibernating) של בעלי חיים, שבו הם מאטים את פעילותם כדי להתמודד עם תנאי הסביבה הקשים של החורף. בדומה לחיות שמתכנסות למנוחה ממושכת, גם אנשים עם דיכאון עונתי חווים ירידה משמעותית באנרגיה, תחושת עייפות עמוקה ורצון להתנתק מהעולם החיצוני.

זו יכולה להיות תגובה אבולוציונית אדפטיבית, הקשורה להסתגלות לשינויים בסביבה כמו ירידה בכמות האור, שמובילה להתנהגות המדמה "אצירת משאבים".

מהם קווי הדימיון?

אחת התופעות הבולטות בדיכאון עונתי היא שינה מוגברת. ממש כמו שחיות מעלות את מינון שעות המנוחה שלהן במהלך החורף, כך גם אנשים עם דיכאון עונתי נוטים לישון יותר – אך בניגוד לחיות, אצל בני אדם השינה אינה טוענת את הסוללה, והעייפות ממשיכה ללוות את היום כולו.

נוסף על כך, הצורך המוגבר באכילת פחמימות ואכילת יתר שמופיע בדיכאון עונתי מזכיר את המנגנון ההישרדותי של חיות שאוגרות שומן לקראת החורף, אם כי בעולם המודרני זה פחות פונקציונלי.

גם מבחינה חברתית, ההתנהגויות נראות דומות. כפי שחיות בשנת חורף מצמצמות אינטראקציות ומעדיפות להישאר במקומות בטוחים וסגורים, כך אנשים עם דיכאון עונתי נוטים להסתגר ולהתכנס פנימה, עם פחות רצון להשתתף בפעילויות חברתיות או לתקשר עם אחרים. כל זה קורה על רקע ירידה בכמות האור, שמשפיעה באופן ישיר על המנגנונים הביולוגיים המווסתים את השעון הביולוגי שלנו ואת רמות המלטונין, מה שיכול להוביל גם לשינויים במצב הרוח.

יש לפחות הבדל משמעותי אחד בין שנת חורף של בעלי חיים לדיכאון עונתי אצל בני אדם:

בעוד שנת חורף היא תהליך טבעי ובריא המאפשר לבעלי חיים לשרוד בתנאים קשים, דיכאון עונתי הוא הפרעה נפשית שמשפיעה לרעה על איכות החיים ודורשת התייחסות וטיפול. ההתנהגויות שמזכירות הסתגלות טבעית למעשה נובעות מחוסר איזון שגורם לתחושת כבדות, חוסר מוטיבציה ופגיעה כללית במצב הרוח.

אם אתה מרגיש שהתסמינים משפיעים משמעותית על איכות חייך, אל תתמודד לבד. דיכאון, עונתי או לא, דורש התייחסות מקצועית. מומלץ לדבר עם רופא או מטפל מוסמך שיאבחן את המצב ויעזור לך לבחור את הטיפול הנכון.

זכור – דיכאון עונתי אינו גזרת גורל. עם הטיפול המתאים, אפשר לעבור את החורף בשלום ולהחזיר את תחושת האיזון והחיוניות לחיים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

רוני בת 9 סובלת לעיתים מחרדות לגבי בריאותה, המלוות בהקאות על רקע פחד מאמבה ״אוכלת מוח״.

איך נדע האם יש כאן חרדה שיצאה לגמרי משליטה או פגיעה בבוחן המציאות שמעידה אולי על פסיכוזה?

האבחנה המבדלת בין דלוזיה לחרדה מתמקדת במספר הבדלים מרכזיים, הנוגעים למבנה המחשבה, תפיסת המציאות והיכולת להתמודד עם התכנים.

במקרה של רוני, החשש מהחיידק הטורף עשוי להיות ביטוי של חרדה, אך חשוב להבין לעומק את החוויה שלה כדי לשלול תכנים דלוזיונליים. 

נכתוב כאן תהליך חשיבה שמאפשר הדגמה, שאינו מחליף כמובן ייעוץ מקצועי. 

הנה ההבדלים המרכזיים שיכולים לעזור באבחנה:

בוחן מציאות

דלוזיה היא אמונה חזקה שאינה מעוגנת במציאות, ולרוב אינה ניתנת לשכנוע או הפרכה בעזרת עובדות (למשל, בפרנויה, אדם שמאמין שעוקבים אחריו למרות ראיות הפוכות). כלומר, אם רוני סובלת מדלוזיה סביר שתתקשה לזהות שהמחשבה אינה מציאותית.

במצבים של חרדה, המחשבה עשויה להיות מוגזמת או קטסטרופלית (למשל, חשש מוגזם ממחלות), אך רוני אמורה להיות מסוגלת לנהל מו״מ עם העובדות ולהכיר בכך שהפחד אינו רציונלי לחלוטין.

רמת החרדה והתגובה הגופנית

דלוזיה אינה מלווה תמיד בתגובות גופניות חזקות. האדם עשוי להיות יחסית רגוע ושלו עם אמונתו.

בחרדה, לעומת זאת, יופיעו לעיתים קרובות סימפטומים פיזיולוגיים (כמו דופק מהיר, הזעה, הקאות) המופעלים כתוצאה מתגובת חרדה גופנית.

יכולת להבין את המחשבה

דלוזיה: המחשבה נתפסת כעובדה בלתי ניתנת לערעור בעיני האדם. אין מודעות לכך שמשהו חריג במחשבה.

חרדה: במצבים רבים, האדם יודע שהפחד שלו לא רציונלי, אך מתקשה לשלוט בו.

תוכן המחשבה

תכנים דלוזיוניים עשויים להיות ביזאריים ולא מציאותיים, למשל המחשבה שהמוח נשלט על ידי חייזרים.

בחרדה, התכנים לרוב עוסקים באיומים מציאותיים מסוימים (כמו מחלות), אך בעוצמות לא פרופורציונליות.

איך להתייחס למקרה של רוני?

החשש שלה מאמבה אוכלת מוח נראה על פניו כקשור לחרדה, במיוחד עם הקאות – תגובה גופנית נפוצה בחרדה. 

אבל חייבים לבחון את זה לעומק ולשאול את השאלות הבאות:

• האם רוני מודעת לכך שהפחד שלה אינו לגמרי מציאותי?

• האם ניתן להרגיע אותה בעזרת מידע עובדתי, כמו הסבר על נדירות המצב?

• האם הפחד מתעורר במצבים מסוימים (למשל, אחרי צריכת חדשות)?

• האם יש טריגרים נוספים שמפעילים אצלה חרדות דומות?

דרכי סיוע, ייעוץ וטיפול

• מידע פסיכו-חינוכי: להסביר לרוני על אמבות אוכלות מוח, ולשים דגש על נדירות המצב.

• טכניקות להרגעה: ללמדו נשימות עמוקות, דמיון מודרך או תרגילים אחרים להפחתת חרדה.

• שיתוף ברגשות: לעודד אותה לדבר על מה היא מרגישה ועל הפחדים המלווים אותה.

• מניעת חשיפה למידע מעורר חרדה: למשל, להימנע מחשיפה לחדשות מפחידות או מידע לא מאומת.

• פנייה לטיפול רגשי: ייתכן שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכול לעזור לרוני ללמוד להתמודד עם מחשבות מעוררות חרדה.

אם התכנים נראים קשים מאוד לערעור או חורגים לחלוטין מהמציאות, מוזמנים להתייעץ איתנו, ובמידת הצורך נפנה להמשך אבחון מעמיק.

כידוע, הפרעת אישיות גבולית היא אחת ההפרעות המאתגרות והמורכבות ביותר לטיפול.

גבברים ונשים הסובלים מההפרעה חווים קשיים משמעותיים בוויסות רגשי, ביחסים בינאישיים, בתפיסה העצמית ועוד.

הם נוטים לחוות מצבי רוח קיצוניים המשתנים במהירות, חרדה עזה מנטישה, פגיעה עצמית, תחושות ריקנות והיעדר זהות עצמית יציבה.

הטיפול בהפרעה מאתגר במיוחד ממספר סיבות:

• ראשית, המטופלים מתקשים ליצור ולשמר קשר טיפולי יציב בגלל הקשיים ביחסים בינאישיים.

• שנית, הפגיעה העצמית מתבטאת לעיתים קרובות גם בקשר הטיפולי, שיודע תהפוכות.

• לבסוף, המטופלים חווים לעתים קרובות הפרעות נלוות כמו דיכאון, חרדה, או הפרעות אכילה, מה שמסבך עוד יותר את הטיפול.

הטיפול בהפרעת אישיות גבולית זכה להתפתחות משמעותית בעשורים האחרונים, כאשר מעבר לגישות  הפסיכודימיות והקוגניטיביות התנהגותיות המוכרות, התפתחו גישות נוספות שהוכיחו את יעילותן, למשל פסיכותרפיה ממוקדת העברה (TFP) שפותחה על ידי אוטו קרנברג, המתמקדת ביחסי ההעברה בין המטופל למטפל ומסייעת בפיתוח ייצוגים יציבים יותר של העצמי.

עוד פסיכותרפיה מוכחת לטיפול ב-BPD היא טיפול מבוסס מנטליזציה, של פונגי ובייטמן, המסייע למטופלים להבין טוב יותר את מצבם הנפשי ואת של אחרים ונמצא יעיל במיוחד בהפחתת התנהגות אובדנית ופגיעה עצמית.

המגמה כיום היא להתאים את הטיפול באופן אישי לכל מטופל תוך שילוב אלמנטים מגישות שונות ומתן דגש על בניית מיומנויות התמודדות מעשיות יחד עם שילוב תמיכה משפחתית וקהילתית בתהליך הטיפולי.

שתי גישות טיפול הראו תוצאות מבטיחות במיוחד בטיפול בהפרעה הן טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT) וסכמה תרפיה.

הטיפול הדיאלקטי התנהגותי, שפותח על ידי מרשה לינהאן, מתמקד בלימוד מיומנויות לוויסות רגשי ובשילוב בין קבלה לשינוי.

סכמה תרפיה, מצד שני, מתמקדת בזיהוי וריפוי דפוסי חשיבה והתנהגות מוקדמים שהתפתחו בילדות.

מחקר הערכה חדש השווה ישירות בין שתי השיטות.

המחקר כלל 164 מטופלים שטופלו במרכז לטיפול יום בגרמניה, המתמחה במקרים מורכבים במיוחד.

המטופלים חולקו באקראי לשתי קבוצות וקיבלו טיפול במשך שנה וחצי, שכלל פגישה פרטנית ופגישה קבוצתית בשבוע.

התוצאות מפתיעות ומעודדות כאחד: 

שתי השיטות - סכמה תרפיה ו-DBT, הראו יעילות גבוהה בהפחתת תסמיני ההפרעה, שיפור בתפקוד הפסיכו-סוציאלי ובאיכות החיים.

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין השיטות, למעט בתחום הכעס, בו DBT הראה יתרון קל.

שיעורי הנשירה היו נמוכים יחסית (כ-23%) בשתי הקבוצות.

ממצאים אלו חשובים במיוחד כי הם מראים ששתי השיטות יעילות גם במקרים מורכבים עם הפרעות נלוות רבות.

הם מעניקים תקווה למטפלים ולמטופלים כאחד, ומרחיבים את אפשרויות הטיפול הזמינות.

מקורות:

Assmann, N., Schaich, A., Arntz, A., Wagner, T., Herzog, P., Alvarez-Fischer, D., Sipos, V., Jauch-Chara, K., Klein, J. P., Schweiger, U., & Fassbinder, E. (2024). The effectiveness of dialectical behavior therapy compared to schema therapy for borderline personality disorder: A randomized clinical trial. Psychotherapy and Psychosomatics, 93(4), 249-263. https://doi.org/10.1159/000538404

דום-סקרולינג (doomscrolling) הוא הרגל חדש יחסית שהפך לנפוץ בעולם הרשתות החברתיות, בו אנשים גוללים שוב ושוב בתכנים חדשותיים שליליים. 

ההרגל הזה, שלעיתים קרובות מתחיל מתוך סקרנות פשוטה, עלול להתפתח לתופעה מזיקה שפוגעת ברווחה הנפשית. מי שמרבים לעסוק בדום-סקרולינג חווים לרוב עלייה ברמות החרדה לגבי העתיד, תחושות דיכאון וירידה בסיפוק מהחיים.

ואכן, מחקר חדש חושף קשר מעניין בין שני הרגלים נפוצים במדיה החברתית - דום-סקרולינג והערצת סלבס:

נמצא כי סטודנטים מאוניברסיטאות בארה"ב ובאיראן שנוטים לגלול בתכנים שליליים ברשתות החברתיות גם מראים רמות גבוהות יותר של הערצה לסלבריטאים. התופעות הללו, שמתחילות לעיתים כתחביבים, עלולות להתפתח להתמכרויות ולגרום לתחושות חרדה מוגברת ופגיעה ברווחה הנפשית.

מיזופוניה היא מצב בו אנשים מגיבים בתגובות רגשיות חזקות לקולות ורעשים יומיומיים ספציפיים, כאלה שאנשים אחרים עשויים כמעט לא לשים לב אליהם.

בין הצלילים הנפוצים ביותר שמציתים תגובות אלה ניתן למצוא לעיסה, נשימה, קליקים של עט, ניקוי גרון, או נחירה קלה.

מי שחווים מיזופוניה מתארים תחושות של עצבנות, כעס, חרדה או גועל חזק, ולעיתים התחושות הללו מגיעות לדרגה כזו שהם חשים צורך להתרחק ממקור הקול, שהוא לרוב אנושי.

תחושת חוסר השליטה הזו עלולה להשפיע על חיי היומיום, על מערכות יחסים, וגם על הבריאות הנפשית.

כיום אין טיפול ברור וחד-משמעי למיזופוניה, אך יש מספר דרכי התמודדות שיכולות לעזור. בין הטיפולים הנפוצים נמצא טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שמטרתו לעזור לאדם לזהות את תגובותיו הרגשיות ולפתח כלים להתמודד עימן בצורה יותר מותאמת. לצד זאת, טכניקות להרפיה ושליטה בנשימה, כמו מיינדפולנס, עשויות לסייע להפחית את העוצמה של התגובות האוטומטיות לצלילים. חוקרים רבים מדגישים גם את החשיבות של תמיכה חברתית – הכרה מצד הסביבה בכך שהאדם סובל מתופעה אמיתית יכולה להפחית את עוצמת המצוקה ולעזור לאנשים להתמודד עם המיזופוניה בחיי היומיום. 

מהו ויסות רגשי ואיך הוא קשור למיזופוניה?

ויסות רגשי הוא היכולת שלנו להבין, לנהל ולהגיב לרגשות שלנו בצורה פרופורציונלית ומותאמת למצב.

מחקר שנערך באוניברסיטת מיסיסיפי, שהתפרסם ב-Journal of Psychiatric Research, מצביע על קשר ברור בין רגישות יתר לקולות לבין קושי בוויסות רגשי.

המחקר כלל מעל 4,000 משתתפים שמילאו סדרת שאלונים להערכת רמת המיזופוניה, רמת הלחץ והיכולת לוויסות רגשותיהם. מהתוצאות עולה, כי אנשים עם מיזופוניה ברמה קלינית – כלומר, אנשים הסובלים מהתסמינים בצורה משמעותית שמפריעה לתפקוד – מתמודדים עם קשיים ניכרים בוויסות רגשי. אנשים אלה מתקשים לעיתים קרובות להכיר ברגשותיהם, לזהות אותם בצורה מדויקת, ואף להתמודד איתם באופן חיובי ומותאם.

מיזופוניה אינה משפיעה רק על רגשו פנימה, אלא גם על שגרת החיים של מי שסובלים ממנה.

החוקרים מצאו כי למיזופוניה יש השפעה נרחבת על תחומים רבים בחיים, החל מתפקוד בעבודה, דרך פעילויות חברתיות ופרטיות ועד מערכות יחסים קרובות. עבור אנשים עם מיזופוניה, ישנה נטייה להימנע מסביבות או מקומות שבהם נשמעים קולות שמציתים את הרגישות שלהם, מה שעלול ליצור תחושת ניתוק חברתית ובדידות. יתרה מכך, ההימנעות הזו יכולה להוביל לפגיעה בביטחון העצמי, תחושת חוסר אונים, וקשיים נוספים בקשרים החברתיים ובחיים האישיים.

במחקר ציינו החוקרים שלושה תחומים עיקריים שמאופיינים בקשיים אצל אנשים הסובלים ממיזופוניה:

בהירות רגשית

רבים מהסובלים ממיזופוניה מדווחים על קושי בזיהוי והבנת תחושותיהם. הם מתקשים להבין מאיפה נובע הכעס או הגועל כלפי קולות מסוימים.

ניתן אולי להמחיש את זה מעולם תוכן מסוכן יותר - כשקבוצת חיילים שומעת יריות, קשה לדעת פעמים רבות מהיכן הן מגיעות.

מיקוד במטרות

אנשים עם קושי בוויסות רגשי עשויים לחוות הסחת דעת חמורה ונטייה להיפגע מהקולות, מה שמפריע להם להתרכז במשימות.

כך, לדוגמה, אדם בעבודה יכול לאבד את הריכוז כולו אם רגע מציק נשמע בסביבה.

חלק ניכר מהמצוקה הוא הציפייה להגעת הרעש, buildup שמגביר את הקושי הרגשי.

קושי לשאת תחושות שליליות

קושי לקבל את הרגשות השליליים שעולים עשוי להוביל לתגובות רגשיות חזקות עוד יותר, וזה מעגל די בעייתי.

אנשים עלולים לחוש לא רק כעס כלפי המרעישים אלא גם תסכול כלפי עצמם או מבוכה, שמחריפה את המצב.

לסיכום, מיזופוניה היא דוגמה מעניינת למצב נפשי המשלב תגובות רגשיות, חושיות והתנהגותיות, והשילוב הזה מחייב המשך חקר על ידי אנשי מקצוע.

במחקר הנוכחי ציינו החוקרים כי יש צורך לבחון את התופעה גם בקרב אוכלוסיות עם קשיים רגשיים אחרים, כמו דיכאון וחרדה, כדי להבין טוב יותר את ההבדלים וכיצד ניתן להציע מענה טיפולי ממוקד.

מחפשים מידע נוסף על מיזופוניה?

אם אתם חשים רגישות יתר לקולות ומחפשים כלים להתמודדות, כדאי לפנות למומחה או לקרוא מידע נוסף על טכניקות ויסות רגשי.

הפיתוח של כלים אלה יכול לשפר את איכות החיים ולהפחית את ההשפעה של קולות טריגריים על החיים היומיומיים שלכם.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Dixon, L. J., Goodman, A. M., Welch, B., & Altstein, L. (2023). Misophonia may be linked to emotion dysregulation. Journal of Psychiatric Research, 157, 45-54. https://doi.org/10.1016/j.jpsychires.2023.03.006

עולם המחקר הפסיכולוגי מחלק תהליכי קבלת החלטות לשתי אסטרטגיות עיקריות: 

אינטואיטיבית או רציונלית. 

האינטואיציה, או "תחושת הבטן", היא דרך מהירה לקבלת החלטות המתבססת על ניסיון העבר וזיהוי לא מודע של דפוסים. יתרונה המרכזי בהתמודדות מהירה עם מצבים מורכבים, אבל היא מושפעת בקלות ממגוון הטיות קוגניטיביות. 

לעומתה, קבלת החלטות רציונלית מבוססת על ניתוח מעמיק של נתונים וידע. היא אמנם יסודית יותר ביחס לקודמת, אבל עשויה להיות מגושמת, איטית ולא גמישה דיה במצבים המחייבים גמישות פסיכולוגית.

קבלת החלטות יכולה להיות קושי מאתגר, אך נראה שיש הסכמה על כך שההחלטות הטובות יותר מתקבלות כאשר משלבים בין שתי הגישות: 

אוספים ומנתחים מידע ככל הניתן, אך מקשיבים גם לאינטואיציה, במיוחד במצבי לחץ או כשהמידע מוגבל.

האם קבלת החלטות אינטואיטיבית היא תהליך לא רציונלי?

הנטייה הראשונית היא להשיב בחיוב, המחקר מראה תמונה שונה לחלוטין. 

קבלת החלטות אינטואיטיבית היא למעשה תהליך מתוחכם שמתבסס על עיבוד אוטומטי של ניסיון יקר מפז - אוצר של ידע, תובנות ודפוסים שנערמו בתודעתנו לאורך החיים. 

המוח שלנו מעבד באופן לא מודע את פיסות הניסיון הללו ומייצר תחושות והבנות מיידיות. 

נוירולוגים מסבירים שככל שמצטברות יותר התנסויות בתחום מסוים, כך מתחדדת האינטואיציה והופכת למדויקת יותר. זה מסביר למה מומחים בתחומם, כמו פסיכותרפיסטים מנוסים או משקיעים ותיקים, מסוגלים לקבל החלטות מהירות והערכות מדויקות גם במצבים מורכבים - הם נשענים על מאגר עצום של ידע שמעובד אוטומטית במוח.

מחקר עדכני בחן את ההשפעות של קבלת החלטות אינטואיטיביות על מצב הרוח. 

המחקר כלל 256 משתתפים, אשר התבקשו לדווח על החלטות יומיומיות שקיבלו, תוך ציון האם קיבלו אותן באופן אנליטי או אינטואיטיבי. 

הממצאים העיקריים של המחקר הראו כי קבלת החלטות אינטואיטיביות הובילה לשיפור משמעותי יותר במצב הרוח בהשוואה לקבלת החלטות אנליטיות. 

החוקרים מציינים מספר סיבות אפשריות לכך:

קבלת החלטות באופן כללי מפחיתה אי ודאות ומתחים פנימיים.

עיבוד מנטלי מהיר וקל נתפס כנעים ומספק.

משתתפי המחקר דיווחו על רמת שביעות רצון גבוהה יותר מהחלטות אינטואיטיביות, ונהנו מהן יותר.

זאת ועוד, החלטות אינטואיטיביות יושמו בפועל בתדירות גבוהה יותר, ככל הנראה משום שהיו תואמות יותר להעדפות האישיות.

איך לחזק את האמון באינטואיציה בתהליך קבלת החלטות?

לורה הואנג, פרופסור לניהול בהרווארד, מציעה שלוש טכניקות מרכזיות שיכולות לסייע בפיתוח וחיזוק האמון ברכיב האינטואיטיבי.

תרגול שוטף של טכניקות אלו יכול להוביל לשיפור משמעותי ביכולת לקבל החלטות אינטואיטיביות, וכפי שלמדנו גם להנות מהתהליך:

תרגול מודעות קשובה

מיינדפולנס - פיתוח מודעות קשובה היא טכניקה בסיסית וחשובה. כאשר אתם ניצבים בפני החלטה משמעותית, התחילו בנשימות עמוקות כדי להתחבר לרגע הנוכחי. מצב תודעתי זה מאפשר להבחין טוב יותר בין אותות אינטואיטיביים אמיתיים לבין רעשי רקע או מחשבות חרדתיות. 

רפלקציה על ניסיון העבר 

טכניקה נוספת היא בניית "ספריה מנטלית" המורכבת מהחלטות קודמות. הקדישו זמן לניתוח דפוסים מהעבר:

מה עבד, מה לא עבד ומדוע? 

זיהוי דפוסים אלו מחזק את היכולת האינטואיטיבית ומאפשר קבלת החלטות מהירה ומדויקת יותר. תהליך זה גם עוזר להימנע מהטיות כמו הסתמכות יתר על תחושות בטן או ביטחון עצמי מופרז.

שילוב מאוזן בין רגש להיגיון

הטכניקה השלישית מתמקדת ביצירת איזון בין חשיבה אינטואיטיבית לאנליטית. במקום לראות באינטואיציה אנטיתזה לחשיבה רציונלית, מומלץ לפתח גישה המשלבת בין השתיים. 

כדי לעשות זאת, זהו את המצבים בהם כל גישה עשויה להיות יעילה יותר, והשתמשו בשתיהן באופן משלים.

הטכניקה הזו מזכירה את השימוש במיומנות תודעה נבונה בטיפול DBT.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מקורות:

Huang, L. (2019, October 22). When it’s OK to trust your gut on a big decision. Harvard Business Review.

Remmers, C., Topolinski, S., Knaevelsrud, C., Zander-Schellenberg, T., Unger, S., Anoschin, A., & Zimmermann, J. (2024). Go with your gut! The beneficial mood effects of intuitive decisions. Emotion, 24(7), 1652–1662. https://doi.org/10.1037/emo0001385