מכון טמיר

עדכון אחרון:

29 ביולי 2024

מקורות וקריאה נוספת:

איך עשויה בינה מלאכותית לעזור בטיפול פסיכולוגי? כתבתה של אורין רוזנר, באתר בית אבי חי בירושלים

Allesøe, R. L., Thompson, W. K., Bybjerg-Grauholm, J., et al. (2023). Deep learning for cross-diagnostic prediction of mental disorder diagnosis and prognosis using Danish nationwide register and genetic data. JAMA Psychiatry, 80(2), 146-155. [published correction appears in JAMA Psychiatry. 2023 Jun 1;80(6):651].

Bergdahl, J., Latikka, R., Celuch, M., Savolainen, I., Soares Mantere, E., Savela, N., & Oksanen, A. (2023). Self-determination and attitudes toward artificial intelligence: Cross-national and longitudinal perspectives. Telematics and Informatics, 82, 102013. https://doi.org/10.1016/j.tele.2023.102013

DuCharme, J. (2023, October 4). Can AI Chatbots Ever Replace Human Therapists? Time. https://time.com/6320378/ai-therapy-chatbots/

Glaz, A. L., Haralambous, Y., Kim-Dufor, D. H., Lenca, P., & Billot, R. et al. (2021). Machine learning and natural language processing in mental health: systematic review. Journal of Medical Internet Research, 23.

Hanna, B. S. H., & Hanna, A. S. H. (2022). Role of Artificial Intelligence in Mental Wellbeing: Opportunities and Challenges. Journal of Artificial Intelligence, 15, 1-8.

Katie Aafjes-van Doorn, Céline Kamsteeg, Jordan Bate & Marc Aafjes (2020) A scoping review of machine learning in psychotherapy research, Psychotherapy Research.

Khanitin Jornkokgoud, Teresa Baggio, Md Faysal, Richard Bakiaj, Peera Wongupparaj, Remo Job & Alessandro Grecucci (2023) Predicting narcissistic personality traits from brain and psychological features: A supervised machine learning approach, Social Neuroscience, DOI: 10.1080/17470919.2023.2242094

Marti-Puig, P., Capra, C., Vega, D., Llunas, L., & Solé-Casals, J. (2022). A Machine Learning Approach for Predicting Non-Suicidal Self-Injury in Young Adults. Sensors (Basel, Switzerland), 22(13), 4790. https://doi.org/10.3390/s22134790

Rao A, Pang M, Kim J, Kamineni M, Lie W, Prasad AK, Landman A, Dreyer K, Succi MD. Assessing the Utility of ChatGPT Throughout the Entire Clinical Workflow: Development and Usability Study. J Med Internet Res. 2023 Aug 22;25:e48659. doi: 10.2196/48659. PMID: 37606976; PMCID: PMC10481210.

Roberts, W., Zhao, Y., Verplaetse, T., Moore, K.E., Peltier, M.R., Burke, C., et al (2022) Using machine learning to predict heavy drinking during outpatient alcohol treatment. Alcoholism: Clinical and Experimental Research, 46, 657– 666. Available from: https://doi.org/10.1111/acer.14802

Singh, B., Olds, T., Brinsley, J. et al. (2023). Systematic review and meta-analysis of the effectiveness of chatbots on lifestyle behaviours. npj Digital Medicine, 6, 118. https://doi.org/10.1038/s41746-023-00856-1

ieso Digital Health, & National Institute for Health and Care Research (NIHR) BioResource. (2024, July 18). Ground-breaking study proves AI-driven programme has comparable effectiveness to human-delivered care while using up to 8 times fewer therapist hours. NIHR BioResource. Retrieved from https://bioresource.nihr.ac.uk/news/ground-breaking-study-ai-therapy/

האם כת בהכרח מתבססת על אמונה דתית או רוחנית משותפת? <

הפסיכולוגיה של נפגעי כתות | התמודדות אישית ומשפחתית

טיפול פסיכולוגי לנפגעי כתות

בישראל, כך מסתבר, מתקיימת פעילות אינטנסיבית למדי של כתות.

למשל, הפרסום על הכת החרדית בירושלים, שהונהגה בתנאי שבי ועבדות על ידי גבר בשנות ה-60 לחייו, מעמידה בפנינו תמונה שמחייבת חיבור למציאות והיא שקהילות כאלה עדיין קיימות.

באמצע 2022 עלתה בנטפליקס מיני סדרה מזעזעת למדי, בה מתוארת כת ה-FLDS, בהנהגתו של וורן ״הנביא״, פסיכופת אמיתי שהלך רחוק בהתעללות נרקיסיסטית קיצונית:

מה ההגדרה הפסיכולוגית של כת (Cult)?

כת מוגדרת כקבוצה דתית, או כמעט-דתית, המאופיינת באמונות לא שגרתיות או לא טיפוסיות, כמו הסתגרות מהעולם החיצון ומבנה סמכותי והיררכי.

כתות נוטות להיות מלוכדות מאוד, מאורגנות היטב, חשאיות ועוינות כלפי מי שאינם חברים בהן.

הכת המוכרת בישראל היא כנראה זו של גואל רצון, שזעזעה את המדינה כולה. אולם מסתבר שקיימות כתות רבות אחרות - במציאות, בספרות ובקולנוע:

מנהיג הליטל פיפל בספר 1Q84 - יצירת הפאר של הרוקי מורקמי - האח הגדול ב-1984 של ג׳ורג׳ אורוול, החולצות השחורות של מוסוליני, משפחת מנסון הידועה לשמצה ועוד ועוד.

בישראל אנו מכירים את הארומה האניגמטית של הבונים החופשיים, מפעל הסיינטולוגיה (שפעיל גם בארץ), כת השטן ואת ׳קבלה לעם׳, ארגון רוחני שאינו מוגדר ככת אך מפגין נורמות ותרבות שמזכירות אחת.

המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שממוקם ברמת גן, מפרסם רשימת קבוצות שסימן כרלוונטיות. המרכז מהווה זרוע תמיכתית להתמודדות עם כתות מסוכנות, בהיבט הפסיכולוגי, הקהילתי והמשפחתי, עבור נפגעי ונפגעות כתות ועבור בני משפחותיהם.

אז מה קורה בנפשו של חבר הכת?

הפסיכולוגיה של כתות

מרגרט זינגר, פסיכולוגית קלינית, נחשבת לאוטוריטה מובילה בענייני כתות.

היא הגדירה 6 שלבים של גיוס לכת ושמירה על מחויבות המגויסים:

שלב 1: להבטיח שהמגויס אינו מודע למתרחש.

שלב 2: לשלוט בלו״ז של המגויס, ואם אפשר, בסביבתו הפיזית

שלב 3: ליצור תחושות של חוסר ישע, פחד המצריך מסתור ותלות

שלב 4: לדכא את מרבית ההתנהגויות והעמדות הישנות של המגויס

שלב 5: להשריש ולהטמיע התנהגויות ואמונות חדשות

שלב 6: להציב לוגיקה סדורה בלי פתיחות לביקורת מערערת

נתייחס לכל אחד מהם בנפרד -

שלב 1: להבטיח שהמגויס אינו מודע למתרחש

אנשים במצב מוחלש ושביר, רחוקים מביתם, חווים במשבר או חוסר ביטחון רגשי, בודדים ומנותקים ממערכת תמיכה סוציאלית, הם מהווים טרף אידיאלי לגיוס לכת וקל להסתיר מהם את האופי האמיתי של המסגרת אליה הם נשאבים.

בראי העדר המהופנט, המנהיג הנרקיסיסטי, הפרוורט, נחווה כצנוע ונחבא אל הכלים.

בנוסף, ״המצטרף החדש״ זוכה לשטיפה אינטנסיבית של אהבה קבוצתית, תחושה מדהימה שהצלחת סוף סוף למצוא את מקומך בחיים.

הסוף לספקות - חידות הזהות ושאלות החיים מקבלות תשובות אולטימטיביות, שגם בכת המעוותת ביותר מציעות חלק מעשי מסוים.

שלב 2: לשלוט בלו״ז של המגויס, ואם אפשר, בסביבתו הפיזית

השליטה בחיים של החבר יכולה להיות מושגת, למשל, באמצעות הטלת עבודה מאומצת, ויתור על שכר לטובת הכת ויצירת תלות בצורת הגנה, תמיכה נפשית ואפילו גישה למזון.

כת עשויה לפעול בעיר שאתם גרים בה מבלי שתהיו מודעים לכך, זאת משום שחברי כתות מקיימים אינטראקציה שטחית בלבד עם מי שאינו נמנה על הקבוצה, ונראים בדרך כלל נורמטיביים לחלוטין. עם זאת, בשיחה קצרה ניתן לזהות את המיוחדות של חברי הכת, שכן קשר אמיתי עם העולם החיצון היה מקל עליהם להתנתק ממנה.

אי לכך, החשיפה לזרים, למרחבים מעוררי ביקורת ולרעיונות פלורליסטיים אסורה על חברי הכת, ולכן הכת מחליפה בהדרגה את החשיבה העצמאית.

שלב 3: ליצור תחושות של חוסר ישע, פחד המצריך מסתור ותלות

עקרון ה״אנחנו נגדם״ הוא מרכזי לכתות, הוא מוצדק בדרכים רבות על ידי מנהיגיה ומשחק תפקיד חשוב בבידוד המגויסים מה״אחרים״.

כולנו נתונים לפנטזיה הילדית, הפשוטה והנהירה, שיש טובים ויש רעים.

בסך הכל צריך מי שיצית אותה בתוכנו.

״הקשיבו -

כל הדאגות יישארו מאחור

כל האכזבות יישארו בעבר

ייעלמו לעד…״

-- מתוך ״המשפחה״,

נטפליקס 2019

שלב 4: לדכא את מרבית ההתנהגויות והעמדות הישנות של המגויס

מהלך זה נעשה באמצעות טכניקות מפתות ושובות של שטיפת מוח, שלכולן שני אלמנטים בסיסיים משותפים:

הזדהות עם ההתנכרות כלפי ה״רוע״ של העבר ושל ההווה מחוץ לכת, תוך יצירה של תחושת השתייכות ללא תנאים.

חינוך מחדש על פי תמונת ״הפרסונה של חברי הקומונה״. החינוך הזה מושג בדרכים שונות, לעיתים באמצעות תחושה של אקסלוסיביות, דיסקרטיות ושותפות סוד.

השגת שני האלמנטים הללו כרוכה בסדרה של לחצים אינטלקטואליים, רגשיים ולעתים פיזיים (כולל עונשים) שנועדו לשלוט פסיכולוגית במגויס ולשנות אותו.

האם באמת יש דבר כזה שטיפת מוח?

תכלס יש, אבל לא ממש עובד.

מקור המנוח שטיפת מוח, Brainwashing, במלחמת קוריאה אבל הוא עדיין מועלה לפעמים בלי ביקורת בספרות האקדמית, מציין שאנשים עם הרבה כוח שרוצים לשכנע אחרים יכולים להשתמש בכלי רפואי ייחודי של תהליכי כפייה, שמשנה לטווח ארוך את הגישות של האנשים שהכלי הזה מופעל עליהם.

אבל הטכניקות לשינוי מחשבות שמשתמשים בהם ״שוטפי המוח״ הן לא שונות משיטות שכנוע אחרות שמזוהות על ידי פסיכולוגים וחוקרים, למשל כדי לעודד התחייבות למטרות, לוודא אמינות מקורות, לזייף אשליה של קונצנזוס קבוצתי ועוד. חוץ מזה, יש המון סיבות לפקפק בזה ש״שטיפת מוח״ משנה אמונות לתמיד. למשל, במלחמת קוריאה רק מיעוט קטן מתוך 3500 האסירים הפוליטיים האמריקאים שהיו נתונים בצורה אינטנסיבית לטכניקות שיטתיות של החדרת רעיונות על ידי השובים הסינים ייצרו הודאות שקריות. יותר מזה, מספר עוד יותר קטן (כנראה פחות מ-1%) הראו סימנים של ציות לאידיאולוגיות קומוניסטיות אחרי שהם חזרו לארה״ב, ואפילו זה רק אצל אנשים שחזרו לתת-תרבות קומוניסטית.

שלב 5: להשריש ולהטמיע התנהגויות ואמונות חדשות

מטרת הכתות היא להציע אלטרנטיבה לחוש המוסר, לאפשר משמעות ורוחניות, שמזדחלת במיוחד למקומות נפשיים בהם קיימת ריקנות.

האתגר הקבוצתי הוא לעקר את האינטואיציה והזהות שהיו לחבר החדש במקור ולקודד אצלו את הערכים והכללים שהתווה מנהיג הכת.

האינדוקטרינציה של כתות היא הדרגתית ומתבצעת בצעדים קטנים, לעתים אפילו בלתי מורגשים. על כולם מסוככת תחושה של ׳נבחרות׳, של הפרט בתוך הכת הייחודית, אליה הוא רעב וכמה יותר ויותר להשתייך.

לא פעם מופיע טקס התבגרות, אקט סימלי בנוכחות הקבוצה, שנועד לסמל את הכניסה המיוחלת למעגל.

שלב 6: להציב לוגיקה סדורה בלי פתיחות לביקורת מערערת

את תפיסת העולם של המנהיג יש לקבל ללא ספקות ועוררין.

מעניין שמרבית המשתתפים חווים תחושה מסתעפת ויצירתית של צבירת ידע, בעוד שבמציאות, מדובר לרוב בהטעמה מצמצמת של בורות עמוקה.

את הדינמיקה עוטפת רחם מחממת של משפחה מקבלת, האחרים הם האחים, צעירים, אמצעיים ובכורים זכאים, ותמיד, אבל תמיד, יהיה שם אב, שיתווה בכריזמטיות את הדרך האמונית.

הנשים, לפחות באופן פורמלי, מוחלשות כברירת מחדל.

האם יש פרופיל אישיות מסוים שנוטה יותר להימשך לכתות?

למרות שקיים מחקר עשיר אודות כתות, לא ידוע על דפוס אישיות הנוטה במיוחד למעורבות בהן.

עם זאת, בהחלט עולה כי למרבית האנשים המצטרפים לכת משותפת העובדה שהם חווים תקופה פגיעה או רגישה בחייהם.

בשנות השישים והשבעים מרבית המגויסים היו צעירים, כאלה שחיפשו כיוון ומשמעות בחייהם.

גם היום סטודנטים הם טרף קל, שכן רבים מהם רחוקים מהבית ובודדים, אך שינויי זהות בחיים מזמינים אותנו להיות פגיעים יותר בכל גיל, כאשר לכתות יש חיזוקים ייחודיים כרשת תמיכה בזמנים כאלה.

לאחר שטיפל לאורך הקריירה שלו כפסיכולוג ב-60 מקרים של עוזבי כתות, התרשם Dr. Stanley H. Cath, פסיכואנליטיקאי ופרופסור לפסיכולוגיה ב- Tufts University, כי רבים מהמצטרפים לכתות ״יצאו בשאלה״ בשלב קודם בחייהם, תוך שהם מתנערים מהדת המקורית.

Cath מוסיף בקרב מצטרפים לכתות קיימת רגישות גבוהה לכישלון, לצד חתירה מתמדת לפרפקציוניזם.

אישה שחשה בודדה כי ילדיה פרשו כנפיים וגבר בשנות החמישים לחייו שאיבד את עבודתו עשויים להוות גיוס נפלא עבור הכת, שכן הם מביאים איתם כישורים ויכולות, לעתים גם נכסים.

קשישים הם מקור כלכלי מעולה עבור קופת הכת, שכן עשויים להיות להם נכסים, כספי פנסיה וזמן פנוי, משאבים שיהיה עליהם לתרום לטובת הקבוצה. גיוסים ״כלכליים״ כאלה הם חיוניים להבטחת קיומה של הכת.

טיפול נפשי לנפגעי כתות

מבין האנשים שלכודים במסגרת של כת, רק מעטים יישארו בתוכה.

ואולם, קיים ספקטרום רחב למדי של נזקים פסיוכולוגיים מהם סובלים לשורדים, בעיקר כאשר ביקשו להתנתק ממנה.

הניצול הנפשי המתמשך שחוו בשילוב תנאי המחייה שלהם לאחר שעזבו את הכת מחייבים תשומת לב מיוחדת להתפתחות אפשרית של הפרעות כמו תסמונת דחק פוסט-טראומטית, חרדות ודיכאון.

אי לכך, האתגרים במתן טיפול פסיכותרפי שורדי כתות הם עצומים: אין אסטרטגיה אחידה שתתאים לכולם ואין נתונים אודות שיעור ההצלחה של כלים טיפוליים ספציפיים.

כל מטופל יביא אל תוך המשוואה הקלינית את הבעיות האישיות שלו, שמושפעות מנתונים מגוונים, כמו משך החברות בכת, גיל, השכלה ואם תקופת החברות בכת כללה ניצול מיני.

מתחילים מצרכים בסיסייים

טיפול פסיכולוגי אופטימלי עבור יוצא/ת כת יתבסס על תכנון משותף של תכנית טיפולית אישית, בהתאם לצרכיו הייחודיים, ויכלול לימוד, הרבה סובלנות ושילוב אנשי מקצוע מתחומים קרובים, במידה ויתגלע הצורך בכך.

מכיוון שפליטי כתות סובלים לעתים קרובות מהזנחה גופנית ארוכה, היעדר יוזמה ותלות מלאה במנהיג, הם שבים מוחלשים אל העולם הבוגר, כאשר אפשרויות ההשתכרות והמגורים דורשים מעורבות טיפולית.

איך מטפלים נפשית בנפגעי ונפגעות כתות?

לעתים קרובות, המטפל יתגייס לבנות את הברית הטיפולית דרך תנאי מחייה בסיסיים וראשוניים של יוצא הכת והפנייתו לשירותי הרווחה בקהילה.

לאחר דאגה לצרכים הבסיסיים, המטפל מעריך ומאבחן של המצב הפסיכיאטרי.

הטיפול ינסה לתת מענה לרגשות אשמה, דימוי עצמי נמוך וכעס, שכמעט תמיד נוכחים בקרב יוצאי כתות.

סוגי הטיפול השכיחים ביותר הם:

טיפול קבוצתי

טיפול התנהגותי קוגניטיבי

טיפול משפחתh

חשוב לסייע למטופל לגבש מטרות חיים ארוכות טווח ולהיות קשובים לרצונות ולתקוות בנוגע לעתיד.

סוגיה קריטית נוספת היא השתלבות מחדש בחברה לאחר בידוד מתמשך בתקופת ההשתייכות לכת.

ניהול יומן שילווה את הטיפול עשוי להיות כלי עזר יעיל במיוחד במקרים כאלה. אלמנט חשוב נוסף בטיפול באנשים שחוו השתייכות לכתות הוא שכעת עליהם ללמוד לקחת החלטות בעצמם, בניגוד לחיים שבהם מנהיג הכת החליט עבורם הכל.

בשל התייחסותן של כתות אל כל מי שאינו שייך אליה כאל אויב, יוצאי כתות עשויים להתייחס אל הסובבים אותם בחוסר אמון ובשיפוטיות וכן לחוש שרוצים לנצל אותם. על מנת להשתלב בחברה, על יוצאי כתות לעבוד על גישה פתוחה יותר ופחות שיפוטית כלפי הסביבה ולמצוא דרכים להתאים לזרם במקום להישאר אאוטסיידרים:

להבין אילו נושאי שיחה מקובלים, להימנע מלהביע רעיונות חריגים מעולם הכת שיצאו ממנה, להחליט מראש כיצד להציג את השנים ״האבודות״ אם אין רצון לחשוף את השתייכות העבר לכת – לכל הדברים הללו יצטרך המטופל לתת מענה כדי לשוב ולהיות חלק מהעולם האמיתי.

טיפול קבוצתי

במקרים רבים טיפול קבוצתי בפליטי כתות עשוי להיות אופציה טובה, אשר יכולה לסייע למטופל להשחיז את כישוריו החברתיים בסביבה בטוחה, לקבל מחברי הקבוצה משהו שיאפשר לראות חוויות סובייקטיביות באור אחר, ללמוד כישורי התמודדות ואסטרטגיות למסגור מחדש (reframimg) של חייו, לשפר את יכולתו לשתף בהתנסויות בכת ולנסח את התקוות לעתיד.

כל זאת תוך רכישת הבנה, באופן הדרגתי, שהוא אינו לבד ושיש אחרים שיכולים להבין ולהכיל את החוויות שעבר.

טיפול משפחתי

לא ניתן לדבר על פגיעה פסיכולוגית אצל נפגעי כתות בנפרד מהמחירים הנפשיים הכבדים שמשלמת המשפחה הקרובה.

אתגר חשוב שעומד בפני יוצא הכת הוא החיבור מחדש עם בני משפחתו. לעתים הדבר מורכב, שכן במקרים רבים מנהיגי הכת משכנעים את המגויסים להלוות, כסף ממשפחותיהם לטובת הקומונה, וקשה לדעת מה ילד ניסיון ההתקרבות המחודש למשפחה המקורית.

הפחד מפני דחייה, כעס ואפילו פעולה משפטית בגין חובות צריכה לקבל מענה מהמטפל. הוא יכול להציע, למשל, לפגוש את המטופל יחד עם משפחתו ולהסביר להם את הכוחות שהופעלו על המטופל.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

בטיפול בנפגעי כתות חשוב להתייחס לרגשות האשמה והכעס שמכוון כלפי העצמיף שחווים פליטי כתות, אשר פעמים רבות מרגישים מרומים על שהצליחו לשטות בהם.

באמצעות העברת מידע פסיכו-חינוכי, מטפל CBT ילמד את הקורבנות אודות הטכניקות שהופעלו נגדם, כדי שיבינו שאין זו אשמה או חולשה אישית שלהם, אלא תמימות, מחד, ופתולוגיה של מנהיג הכת, מאידך.

הבנה כזו נותנת בידיו של המטופל כוח גדול לתהליך ההחלמה שלו, שבסופו הוא אמור להיפטר מתחושות הערך העצמי הנמוך.

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

מומחה לטיפול קבוצתי

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

http://dictionary.apa.org/cult

עם ראש המכון / מומחה ספציפי-

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון:

1 בנובמבר 2023

מקורות:

Steven Hassan (2015). Combating Cult Mind Control: The Guide to Protection, Rescue, and Recovery from Destructive Cults

Margaret Thaler Singer (2003). Cults in Our Midst: The Continuing Fight Against Their Hidden Menace. Revised and Updated Edition

תסביך קאסם סולימאני | על השאהיד הכריזמטי שסירב להתבגר

קאסם סולימאני:

התסביך הפסיכולוגי

של ״השאהיד החי״

כתיבה:

איתן טמיר, (MA),

ראש מכון טמיר

קאסם סולימאני היה מפקד כח קודס של משמרות המהפיכה באיראן, טרוריסט עם דם של מאות חיילים ואזרחים על הידיים, שנמצא בטבלאת ״המבוקשים הכבדים״ של ישראל, ארה״ב ונאט״ו לאורך לא פחות מ-22 שנה.

הוא חוסל מהאוויר על ידי צבא ארה״ב בליל ה-3 לינואר 2020, בהיותו בן 62, בשדה התעופה של בגדאד.

שורות אלה החלו להיכתב כנקודות למחשבה כבר בתחילת 2019. הן הורחבו ופורסמו אחרי החיסול.

אני מנסה להתחקות אחר ההיבטים פסיכולוגיים שנארגו במרקם היחסים בין המשטר האיראני לבין אישיותו של סולימאני, מתחילת הדרך ועד מותו.

הקשר בין הפסיכולוגיה של סולימאני לצרכים הפוליטיים של ח'אמנאי

כמה הנחות עבודה*:

מערכת היחסים בין עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון של המדינה, לבין קסאם סולימאני הפכה לייחודית מאין כמוה, קשר בלתי מעורער בין המלך לבנו האביר, אמיץ הלב, פשוט העם. כמו בארכיטיפ יונגיאני, כמו באגדת ילדים עם נרטיב מאגדות הנס כריסטיאן אנדרסן, מקבלים עליהם בכירי השלטון את מקומו של הנסיך - מוחמד זריף, חסן רוחאני ואפילו מחמוד אחמדינז'אד, מרכינים ראש בהכנעה מול ההתענגות המשותפת של המנהיג ובנו הנבחר.

סולימאני וחמינאי

האיראנים הפקיעו את הדימוי של סולימאני מידיו - עד שנת 2010 פעל סולימאני מאחורי הקלעים. החל מאמצע 2010, סולימאני כבר מגיב, מתראיין ומצטלם בווידאו ובמדיה החברתית, כפי הנראה לא לגמרי מבחירתו. לפי דעתי, ההנהגה האיראנית קיבלה החלטה להשתמש בו כמיתוס הירואי לצרכי מלחמה פסיכולוגית בשירות המהפכה האיסלאמית.

האמריקאים הטילו עד השנים האחרונות וטו על החיסול של סולימאני - כנראה עקב היותו משת״פ בנקודת זמן מסוימת, עם הקואליציה המערבית בעיראק ( וספציפית עם האמריקאים). עיתון כוויתי דיווח אמנם לפני שנתיים כי האמריקאים נתנו לישראלים אור ירוק, סוף סוף, לפגוע בסולימאני, אבל הדיווח בודד והמקור אינו אמין דיו. הטלת הווטו תרמה להתפתחות האשליה שסולימאני אינו פגיע.

עקב אכילס במנהיגות של קסאם סולימאני

כאשר הוצע לו להתמודד על תפקיד הנשיאות, מול המנהיג הנבחר חסן רוחאני, הוא אמר: ״אני נשאר חייל נאמן של המהפכה״.

בכל אחד מהכשלונות של איראן לפגוע בישראל דרך סוריה, דווח כי קאסם סולימאני בעצמו פיקד אישית על האירוע.

למה שיפקד אישית?

הוא סירב בכל כוחו להתבגר, והמנהיגות באיראן מינפה את הסירוב הזה.

סולימאני לא הסכים לוותר על המיתוס של ״גנב העיזים״, תואר הירואי שדבק בו במלחמה העקובה מדם בין איראן לעיראק במחצית השנייה של שנות ה-80.

הוא אימץ לעצמו נוהל קרב לילי מיוחד:

הסתננויות נטולות מורא בין שוחות החיילים העיראקים, במטרה לגנוב עיזים ולהגיש אותן ללוחמיו כמנחה צלויה.

אפילו העיראקים פיתחו כלפיו אגדות עירוניות.

סולימאני ממאן להיפרד מדמות פיטר פן

בתבונתה, ההנהגה השיעית של איראן זיהתה חלק נאיבי באישיותו של הארכי-טרוריסט:

המשאלה העמוקה להישאר מפקד אמיץ, אחד העם, שצמח ממעמד נמוך, להמשיך ולזכות בתדלוק הנרקיסיסטי של מיליוני בני אדם, מי שלא ניתן לגעת בו, שמדברים בו בסוד וביראה.

במקום לקדם את סולימאני כדמות פוליטית במשטר הדיקטטורי, הפכה אותו ההנהגה לסמל המהפיכה עוד בחייו, נטול רסן וגבולות, מפקד בפועל על מפקדיו, שנותר עממי ונקי כפיים בתפיסה של כל אזרח איראני.

בדיבור פשוט, בהופעה אישית וכריזמטית, הוא לעג שוב ושוב לארה״ב וללוחמיה (״הם מגיעים למפרץ עם חיתולים למבוגרים, הם מתים מפחד...״).

איך התפוצץ הבלון?

ככל שהלכו וגברו הסנקציות הכלכליות האמריקאיות על איראן, הטשטשו בשלב מסוים הגבולות בין דימיון למציאות.

בתהליך חברתי מתמשך, הפכה האומניפוטנטיות שהושלכה על המיתוס של סולימאני לתקווה אמיתית מדי, אור באפילה של אומה מתרסקת, מיוסרת וכואבת.

סולימאני הזדהה לחלוטין עם ההשלכה הזו, כי היא מצויה בהלימה מלאה עם גרנדיוזיות פרימיטיבית, צורך עמוק שתמיד בער בו בפנים עד שהפך להיבריס לא שקול.

בשיאה של הפנטזיה המעוותת הזו סולימאני עשה כל מה שהוא רוצה, כולל קבלת החלטות מבצעיות בעלות משמעויות מדיניות מרחיקות לכת, כמו תקיפת מתקני הנפט בסעודיה, הפעלת טרור ממוקד כלפי מכליות נפט במפרץ הורמוז, הפלת המל״ט האמריקאי והשחתת השגרירות האמריקאית בעיראק.

מלוחם שוחות פשוט, בן העם, התנפח סולימאני לאסטרטג מזרח תיכוני, ואולי אפילו גלובלי, מלך הלחימה הא-סימטרית ש״ניצחה את ישראל״ עם חיזבאללה ב-2006, אמן הכנעת המעצמות הדמוקרטיות, שחולשתן בקשב הכפייתי כלפי הרוב.

גם הדרך בה נפח סולימאני את נשמתו מלמדת על אשליית היהירות של הבן הנבחר:

האיש שוטט בחופשיות באתרים ציבוריים, עם אבטחה מינימלית, כשבשמיים מעליו מעטפת מודיעינית אמריקאית, עליונות אווירית מוכרת וידועה.

בכוחה של הכחשה המונית, הפך השאהיד החי לשאהיד ככל השאהידים.

חשוב לראות איך דפוס הפעולה של גנב העיזים נותר זהה.

שם, ורק שם, בין הפורמלי למוכחש, סולימאני פרח:

תמיד על קו התפר בין טרור מוצהר לבין הכחשה גורפת.

"גנרל הצללים" האיראני שמטריד את המוסד:

סיפורו של קאסם סולימאני,

כתבה מצוינת של אמיר בר שלום, מתוך ״כאן״ -

החיסול של סולימאני כזרז לשינוי משטר

ככל שחברה אנושית מוחלשת יותר, כך היא משתמשת יותר במיתוסים שלה. ולהיפך - ככל שחברה מתחזקת, היא מאפשרת ביקורת Bottom-up, מבלי להיתפס בחרדת התפרקות והפיכה שלטונית.

המונח שינוי משטר (Regime change) מתייחס להפעלת מניפולציה חיצונית שתכליתה להחליף משטר פנימי.

בשיח הבטחוני בעולם המערבי, שינוי המשטר באיראן הפך עם השנים לאסטרטגיה של ממש, הרבה לפני המהלכים הדיפלומטיים של אובאמה וקרי בדרך להסכם הגרעין שנחתם ב-2015.

האפשרות המציאותית של החלפת המשטר הקלפטוקרטי תעלה שוב על השולחן ולכן החיסול של סולימאני הוא צעד חכם מאין כמוהו.

יש בו פיצוץ של בועה אידיאולוגית, שהשפעתו הרבה יותר חזקה מהפגיעה בהיבטים המבצעיים של המשטר האירנו-נאצי.

בחברה מוחלשת וכנועה, קריסתו של מיתוס מופנם מחייבת התפכחות מאשליה ומגע עם המציאות.

*החומר העובדתי מבוסס על פרסומים גלויים בתקשורת הישראלית והבינלאומית

לימור אלפנדרי | פסיכותרפיה לילדים, מתבגרים ומבוגרים ברחובות

לימור אלפנדרי

שמי לימור אלפנדרי, אני פסיכותרפיסטית ומטפלת באומנויות בהתמחות ביבליותרפיה.

אני עובדת במרפאה לבריאות הנפש של קופ"ח מאוחדת באשדוד וכן בקליניקה עמיתה של מכון טמיר, בה אני מטפלת בילדים, נוער, הורים ובוגרים/ות צעירים/ות ברחובות.

בשנתיים האחרונות מעמיקה בלימודי פסיכותרפיה במרכז ויניקוט בת"א וכן בתיאוריה ובפרקטיקה של הטיפול בטראומה בכלל והטראומה המינית בפרט.

אני מאמינה

אני מאמינה ביכולת הנפש שלנו להשתנות, להתרחב, להתגמש, להתפתח ולנוע בקצב הייחודי לה, השונה מאחד לאחר.

כמו כן, מכירה, גם מניסיון אישי, בפוטנציאל הרב שיש לקשר טיפולי לקדם זאת.

קשר זה, המתבסס על אמון וביטחון, קבלה, העדר שיפוטיות ואותנטיות לצד יכולת החזקה והכלה של המטפל, מהווה מצע מגדל לנפש המטופל, לחקירה שלו את עצמו ואת עולמו הפנימי.

ניתן לדמות זאת למסע בתוך "היבשות והימים" בנפש המטופל, שחלקם מוכרים לו ובחלקם טרם דרכה רגלו.

לקשר זה, מביא המטפל את עצמו ואת הידע והמיומנויות הטיפוליות שצבר. תוך כדי הליכה לצד המטופל והקשבה לקצב שלו, הוא מאיר כמו בפנס היבטים שונים בנפשו ומזמין אותו להתבונן בהם יחד.

העבודה המשותפת עוזרת לזהות רגשות גלויים וסמויים, להכיר דפוסים מעכבים ולמעשה לפתוח מרחב פנימי גדול יותר לחשיבה ולחקירה עצמית. ההנחה היא כי מרחב החקירה שייפתח בתוך קשר טיפולי טוב דיו, יאפשר התפתחות ותנועה מיטיבות לנפש.

בעבודתי, הנשענת ברובה על הגישה הדינמית והטיפול בדיבור, אני מציעה מרחב עבודה נוסף באמצעות כלים אומנותיים הלקוחים מאמנות, מוסיקה וביבליותרפיה, זאת בהתאם לגיל, לצרכי המטופל ולהעדפותיו.

הביבליותרפיה, נעזרת בתהליכי קריאה בטקסטים שונים (סיפורים, מעשיות, שירים, פזמונים, סרטונים, סמסים, בלוגים ועוד) ובתהליכי כתיבה בכדי לפתוח מרחב בטוח לחקירה פנימית. השיח נבנה דרך הטקסט ו/או דרך הכתיבה כחלק מהתהליך הטיפולי.

בעבודה עם ילדים, ניתן בנוסף לנ"ל מקום רב למשחק החופשי, המהווה שפה טבעית עבורם לספר את אשר על לבם. לרוב נעשית גם עבודה טיפולית עם ההורים לצד הטיפול בילד/ה. בהתאם לצורך, נעשות התערבויות דיאדיות (הורה-ילד) ובמקרים מסוימים הטיפול עצמו מוגדר כדיאדי (טיפול הורה-ילד).

ניסיון מקצועי

משנת 2011 עוסקת בטיפול באוכלוסיות מגוונות במסגרות ציבוריות - משרד החינוך ובריאות הנפש ומטפלת במגוון התמודדויות, כגון -

חרדות

דיכאון

טראומות

יחסים בין אישיים

יחסים במשפחה

גירושים

אובדן

סכיזופרניה

הפרעה טורדנית כפייתית

דימוי עצמי

גיבוש זהות

ויסות רגשי

קשיים התנהגותיים וחברתיים

כמו כן עוסקת בטיפול דיאדי (הורה-ילד).

רקע אקדמי

לניסיוני בעבודה הקלינית מביאה שנים של למידה והכשרות, שממשיכות גם היום מתוך אמונה כי השילוב ביניהם מפתח ומשמר את המקצועיות ההכרחית בעיסוק כה עדין ומורכב – הנפש:

2019: לימודי תיאוריה ופרקטיקה בתחום הטראומה המינית, מרכז תאיר

2018 : תיאוריה ופרקטיקה בתחום הפגיעות המיניות בקרב ילדים ונוער, מרכז דימול, ר"ג

2018: פסיכותרפיה מתקדמים, מסלול ילד ונוער, דו שנתי, מרכז ויניקוט, ת"א

2016-2017: השלמה למ"א בטיפול באומנויות, ביבליותרפיה, אוניברסיטת חיפה

2013-2016: לימודי תעודה בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, ביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר אילן

2008-2011: לימודי תעודה, הכשרת מטפלים בהבעה וביצירה, התמחות בביבליותרפיה, סמינר הקיבוצים

1999-2002: לימודי מ"א, ייעוץ חינוכי, אוניברסיטת ת"א

1994-1998: לימודי ב"א, מדעי הרוח וחינוך

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

קראו המלצות

על טיפול במכון טמיר

תרומתו של הארי גאנטריפ להבנת סכיזואידיות >

מהי תסמונת שטוקהולם? Stockholm syndrome והשפעותיו

תסמונת שטוקהולם מתארת מצב נפשי בו קורבן שבוי יוצר ברית חיובית עם השובה שלו.

בבסיס תסמונת שטוקהולם עומד שימוש לא מודע בהגנה שנקראת הזדהות עם התוקפן, בה נוצרת "ברית טראומטית" בין הקורבן לתוקפו, בה מפתח הקורבן רגשות חיוביים כלפי התוקפן ואף מתנגד כלפי מי שיוצא נגדו.

מבחינה פסיכולוגית, המנגנון קשור בצורך לא מודע של הקורבן להגנה מפני סיטואציה מאיימת ובלתי נסבלת, כאשר באמצעות הזדהות עם הפוגע, הוא משכנע את עצמו כי כוונותיו ומעשיו של התוקף מוצדקות.

ככל שהתקיפה ו/או ההתעללות ממושכות יותר, כך גובר הסיכוי להתפתחות התסמונת, שכן הקורבן מעמיק להכיר את התוקף כאדם, על מכלול תכונותיו וצדדיו האנושיים.

תסמונת זו מעולם לא הופיעה בספר האבחנות הפסיכאטרי ה-DSM אך רבים מאמינים שהיא מייצגת מקרה פרטי של הפרעת פוסט-טראומה (PTSD).

מה הסימפטומים של תסמונת שטוקהולם?

אנשים המאובחנים בתסמונת שטוקהולם נוטים להציג סימפטומים פוסט-טראומטיים שכוללים:

סיוטי לילה.
אינסומניה (נדודי שינה).
פלאשבקים.
נטיה להירתע ולהיבהל בקלות.
בילבול.
קושי לבטוח באחרים.

אבחון תסמונת שטוקהולם

הבנה ואבחון נכונים של התסמונת חיוניים להתאמת טיפול והתערבות יעילים.

במסגרת זו, סולם תסמונת שטוקהולם (Stockholm Syndrome Scale, SSS) משמש ככלי מרכזי לאבחון והערכה של התסמונת.

מהו סולם תסמונת שטוקהולם (SSS)?

שאלון SSS הוא כלי פסיכולוגי שפותח במטרה למדוד ולאבחן תסמינים המאפיינים את התפתחות של תסמונת שטוקהולם.

הסולם מבוסס על רשימת היגדים המתארים מגוון רחב של תגובות אפשריות שנצפו במערכות יחסים של חטופים עם החוטפים או התוקפים שלהם.

ספציפית, השאלון מורכב מפריטים המעריכים תגובות ורגשות כלפי הפוגע, כולל ביטויים של אמפתיה, הזדהות עם התוקפים, הצדקה של התנהגויות אלימות ורגשות חיבה או אהבה כלפי התוקף.

המשתתפים מתבקשים לדרג את מידת הסכמתם עם כל פריט, בדרך כלל בסולם מ-1 (לא מסכים כלל) עד 5 (מסכים מאוד).

השימוש ב-SSS מאפשר למטפלים ולחוקרים לזהות מטופלים ששוחררו מהשבי ולהעריך את עומק וחומרת התסמינים של תסמונת שטוקהולם.

הסולם משמש כבסיס להתערבויות פסיכולוגיות ולבניית תכנית טיפול פרטני מותאם אישית, שעוזר להתמודד עם ההשפעות הנפשיות הקיצוניות שחוו שבויים, חטופים ובני ערובה.

מטרת ההתערבויוית הקליניות לעזור לנפגעים להתמודד עם הטראומה, לשקם את ההערכה העצמית, ללמד אסטרטגיות להתמודדות עם אמביוולנציה רגשית ולהתגבר על התלות הרגשית בתוקף.

למה נקרא סינדרום שטוקהולם דווקא בשם זה?

שם התסמונת, Stockholm syndrome, לקוח מתוך מקרה מפורסם של שוד בנק אלים שהתרחש בעיר שטוקהולם בשבדיה במהלך קיץ 1973.

במהלך השוד, החזיקו השודדים 4 עובדים מהבנק כבני ערובה, בתוך כספת, לאורך כמעט שבוע.

ככל שנקפו השעות, באופן מפתיע, החל להתפתח קשר רגשי ייחודי וקרוב, בין העובדים הלכודים לבין התוקפים, ומכאן נגזר שמה של התופעה הפסיכולוגית המרתקת.

במאי 2022 עלתה בנטפליקס המיני-סדרה קלארק.

היא פורשת את האוטוביוגרפיה יוצאת הדופן של קלארק אולופסון,

השודד השוודי שעל שמו נקרא הסינדרום:

תסמונת שטוקהולם בקשר זוגי מתעלל

תסמונת שטוקהולם לא מוגבלת לפדויי שבי ולחטופים. יש לה תפקיד מורכב בקשרים אלימים, ובמיוחד בהקשר של אלימות בין בני זוג.

מחקר מרתק חשף את הרכיבים השונים של התסמונת במערכות יחסים רומנטיות ואת היכולת לחזות אלימות במערכות יחסים ׁׁׂ(George, 2015).

איך תסמונת שטוקהולם מתבטאת בזוגיות אלימה?

תסמונת שטוקהולם בקשרים אלימים מתאפיינת בשלושה רכיבים מרכזיים:

הצדקת התוקף דרך עיוותים קוגניטיביים.
נזק פסיכולוגי מתמשך.
תלות רגשית בתוקף.

קורבנות שחוו אלימות בין בני זוג עשויים לפתח תגובות של הצדקה עבור המעשים של התוקף, להרגיש נזק נפשי עמוק ולהתפתח לתחושה ששרידותם תלויה באהבת התוקף.

יכולת חיזוי של אלימות במערכות יחסים

המחקר המתואר כאן מציע הבנה עמוקה של תסמונת שטוקהולם, תופעה שמוכרת במגוון קשרים הכוללים שליטה מכפיפה, כמו אצל נפגעות תעשיית מין (Karan & Hansen, 2018).

אבל יכול להיות שמוצעת פה הזדמנות לנבא אלימות עתידית בקשרים זוגיים, כיוון שרכיבי התסמונת משקפים את הדינמיקה הנפשית המורכבת של המשתתפים - הפוגע והנפגע - ואת התגובות הפסיכולוגיות שלהם לסיטואציה.

אם נחשוב על זה, נגיע למסקנה שזיהוי מוקדם של סימנים לתסמונת יכול להוביל להתערבות טיפולית יעילה יותר, שתעזור לקורבנות להתמודד עם הטראומה, לשקם את הערך העצמי, לפתח אסטרטגיות ומיומנויות ואולי אפילו למנוע את הקשר המקולקל, ויפה שעה אחת קודם.

איך מטפלים בתסמונת שטוקהולם?

בדרך כלל טיפולים בתסמונת שטוקהולם כוללים התערבות פסיכיאטרית ופסיכולוגית, במהלכן המטופל לומד להבין כי הרגשות החיוביים והפעולות שלו כלפי התוקפן שלו הם הדרך שלו לשרוד מצב פתולוגי וטראומתי בו חווה סכנה עזה.

במילים אחרות, הוא לומד להכיר שאלו מנגנוני הישרדות חיוניים כדי לצלוח את הטראומה הקשה שעבר.

תסמונת שטוקהולם היא רק דוגמא אחת מתוך מגוון ההגנות בהן נעזר האגו.

יש עוד:

מאמרים רלוונטיים באתר המכון:

מהי סכיזואידיות? מאפייני אישיות וטיפול >

על גזענות בטיפול פסיכולוגי <

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

עם ראש המכון / מומחה ספציפי-

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

עדכון אחרון:

2 בפברואר 2024

מקורות:

שפת ההיעדר ושפת הרוך: טרנספורמציה בטיפול כהתרה של ה'הזדהות עם התוקפן' - הרצאתה של גב' חיותה גורביץ' במסגרת הרצאות ימי ה' של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית - כתב העת מרחבים- http://www.iapp-children.org/review/wp-content/uploads/2011/11/tender-language-hayuta.pdf

George, V. (2015). Traumatic Bonding and Intimate Partner Violence. . https://doi.org/10.26686/wgtn.17009843.

Graham, D. L., Rawlings, E. I., Ihms, K., Latimer, D., Foliano, J., Thompson, A., Suttman, K., Farrington, M., & Hacker, R. (1995). A scale for identifying "Stockholm syndrome" reactions in young dating women: factor structure, reliability, and validity. Violence and victims, 10(1), 3–22.

Karan, A., & Hansen, N. (2018). Does the Stockholm Syndrome affect female sex workers? The case for a "Sonagachi Syndrome". BMC international health and human rights, 18(1), 10. https://doi.org/10.1186/s12914-018-0148-4

Rudnysky, P.L., (1988) The Analyst's Murder of the Patient. American. Imago 55.3 (1998) 349-359

פחד ממים | אקוופוביה | תסמינים, גורמים וטיפול פסיכולוגי

מהי פוביה ממים (אקוופוביה)?

מי שסובל מאקווהפוביה (פחד ממים), חי עם פחד וחרדה מתמשכים וחריגים שמונעים ממנו להתקרב למים, למשל לבריכת שחייה, ים ולפעמים אפילו פחד מאמבטיה (ablutophobia).

במידה מסוימת, כולנו פוחדים ממים, אך לרוב אנו לומדים להתגבר עצמאית על הפחדים הללו.

פוביה היא פחד לא-רציונאלי מאובייקט או מצב מסוים, שמבחינה הסתברותית אינו עלול לגרום לנזק.

סטטיסטית, כמעט 20 מיליון בני אדם בארה״ב לבדה מתמודדים עם פוביה ספציפית כלשהי, נשים פי 2 יותר מגברים.

מרבית המבוגרים שמתמודדים עם הפוביה מתחילים לפתח את התסמינים הקשורים לפחד הספציפי בילדות או בתקופת הנעורים. כל כמות של מים עלולה לעורר פחד וחרדה בקרב אקווהפוב, ממים בכיור ביתי, דרך בריכה וכלה בחוף הים. כלומר, לא כמות המים מעוררת את החרדה אלא המים עצמם. חלק מההתנהגויות של המתמודדים עם פחד ממים ייכללו הימנעות משחייה, ששומרת עליהם מפני עימות עם החרדה שמעוררת הסיטואציה.

מהו פחד מהים (פחד מעומקים - תלסופוביה)?

בדומה לאקוופוביה, תלסופוביה היא סוג של פוביה ספציפית שמתבטאת בפחד מתמשך ואינטנסיבי מגופי מים עמוקים כמו הים התיכון.

במה שונה פחד מהים מאקופוביה, הפחד מפני מים?

בעוד שאקוופוביה כרוכה בפחד מפני המים עצמם, מה שמאיים בתלסופוביה זה גופי מים גדולים, שנראים עצומים, חשוכים, עמוקים ומסוכנים.

אם כך, תלסופובים אינם פוחדים מהמים כמו שהם חוששים ממה שאורב להם מתחת ובתוך השטח המימי, בקרקעית ובמרחב הימי כולו.

מה השכיחות של חרדה ממים?

פוביה ממים היא אחת הפוביות הפשוטות הנפוצות ביותר.

מדובר בפחד עם איכות אבולוציונית, כלומר מים הם גירוי מאיים אצל בעלי חיים, כמו מכרסמים, ואינה מוגבלת לבני אדם.

במאמר סקירה על הפרעות חרדה, מציינים לינדל וסטפנסון, שני חוקרים סקנדינביים, כי פוביה ממים עשויה להשפיע על 1.8% מכלל האוכלוסיה האיסלנדית, או כמעט אחד מכל חמישים איש.

לפי סקר של מכון גאלופ, לפחות 60% מהאמריקאים חוששים ממים עמוקים ויותר מ -45 אחוז נמנעים מלהכניס ראש מתחת למים, בגלל חרדות מגוונות.

מה התסמינים של פחד ממים?

בין הסימפטומים הנפוצים ביותר של אקוופוביה ניתן למצוא תחושה מיידית של פחד, חרדה או פניקה אינטנסיביים, אפילו כאשר האדם חושב על מים:

פחד קבוע, מוגזם או נטול סיבה בחשיפה למים - לעיתים מי שפוחד ממים מעלה בתודעתו חרדות ויזואליות של טביעה, חנק, חוסר נשימה או התקלות עם יצורים מפחידים שלא נראים מחוץ למים, כמו צלופחים או כרישים. מפחיד.

הכרה רציונלית בכך שהפחד ממים מוגזם או שאינו תואם את העובדה שלא נשקפת סכנה אמיתית, אפילו שזה לא מפחית את האימה.

הימנעות מקסימלית ממגע עם מים - כמו בכל פוביה, הנטיה היא להימנע ממצבים או אירועים בהם עלול להיות מגע עם מים. לכך מצטרפת לעיתים קרובות גם מבוכה ובושה, בעיקר אצל ילדים ובני נוער.

הזעת יתר

דפיקות לב מואצות

היצרות בחזה

קושי בנשימה

בחילה

סחרחורת או עילפון

״הוראת שחייה לימדה אותי כל כך הרבה על הפחד עצמו...

הפחד שומר עלינו, אך גם מונע מאיתנו להתקדם.

אם אתה מפוחד ומנסה להיאחז במים, אתה לא יכול לשחות.

רק על ידי שחרור וביטחון תוכלו ללמוד לשחות -

זה הרבה יותר חשוב מטכניקה, אבל גם לוקח זמן״

--- Jane Greene Pettersson, מתוך הבלוג שלה באתר הגרדיאן

מה גורם לחשש ממים?

הגורמים לאקווהפוביה אינם ידועים עד הסוף, אבל קיימות ראיות מחקריות לכך שפוביות עשויות להיות תורשתיות.

מי שיש לו קרוב משפחה שמתמודד עם הפרעת חרדה, כמו התקפי חרדה, עשוי להיות בסיכון גבוה יותר לפיתוח פוביה.

בהיבט הסביבתי, אקווהפוביה נגרמת לעתים קרובות בעקבות אירוע טראומטי בילדות, כמו סיטואציה מאיימת של כמעט-טביעה, או כתוצאה מסדרת חוויות שליליות שהתרחשו בילדות אך אינן קיצוניות כמו חוויה טראומטית.

בנוסף, גורם שתורם לפיתוח חרדה ממים הוא חיקוי באמצעות תצפית חוזרת באחרים, ובמיוחד בדמויות הוריות, שגם הם חששו ממים.

עוד ייתכן ששינויים בתפקוד המוח עשויים לשחק תפקיד בפיתוח פוביה ספציפית.

אבחון אקווהפוביה

נכון לעכשיו, ל- DSM-5-TR אין אבחנה או קטגוריה ספציפית לאקוופוביה והיא נכנסת תחת האבחנה של פוביה ספציפית.

אבחנה של פוביה ספציפית תינתן בדרך כלל אם הנבדק חווה את תסמיני ההפרעה לפחות לאורך 6 חודשים ברצף.

חלק מהדיאגנוזה כולל שלילה של מצבים בריאותיים אחרים, כמו הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) , הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) והפרעת פאניקה.

אם את/ת סבור שיש לך אקוופוביה, קבע פגישה עם רופא המשפחה או התקשר אלינו לשיחת הכוונה לפסיכולוג/ית.

הגיוני למדי שאם אתה מעריך שיש לך פוביה ממים, אתה סובל מהבעיה במידה זו אחרת של חומרה, שתתבהר בתהליך ההערכה המקצועי.

חשוב לא להתבלבל:

לעתים קרובות נוטים לבלבל בין אקווהפוביה להידרופוביה,

למרות שגם הידרופוביה מתבטאת בפחד קיצוני ממים –

היא מתרחשת כשלב מתקדם של מחלת הכלבת!

מה הטיפול הפסיכולוגי הכי יעיל באקוופוביה?

כפוביה ספציפית, אקווהפוביה מטופלת לרוב באמצעות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ובפרט טיפול בחשיפה.

במהלך טיפול בחשיפה ייחשף המטופל פעם אחר פעם למקור הפוביה.

עם היחשפו למים יעקבו יחד, המטפל והמטופל, אחרי תגובות מחשבות, רגשות ותחושות גופניות של המטופל, על מנת לעזור לו ללמוד כיצד לנהל את החרדה.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי המטופל קורא תיגר על מחשבותיו ואמונותיו בנוגע לפחד ממים, תוך שהוא מפתח אסטרטגיות התמודדות עם דפוסי החשיבה האוטומטיים והאמונות הבעייתיות שמצויות בבסיס הפוביה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

עם ראש המכון / מומחה ספציפי-

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

טיפול עצמי

מלבד הטיפולים המקצועיים, ישנן גם כמה טכניקות לטיפול עצמי, במטרה לפתח יכולת להשתחרר מהפוביה.

מומלץ לתרגל בבית:

אסטרטגיות מבוססות מיינדפולנס.

פעילות גופנית יומית.

תרגול יוגה.

נשימות עמוקות.

בשלבים מאוחרים יותר, כשהחרדה פוחתת, אפשר לעבוד עם מדריך שחייה מקצועי שיעזור להרגיש נוח בבריכה.

במקרים מסוימים, ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל לרשום תרופות לטיפול בתסמיני פאניקה וחרדה, אך לא כטיפול תרופתי ארוך טווח.

תכנית טיפול הכוללת פסיכותרפיה יכולה, לצד תמיכת הקרובים, ללמד את המטופל כיצד לנהל את הפוביה בהצלחה.

תזכרו שאתם לא לבד.

יש הרבה סלבריטאים שמתמודדים עם חרדה ממים,

למשל מייקל ג'ורדן, כרמן אלקטרה ועוד.

אתם בחברה טובה...

איך לעזור לילדים שפוחדים ממים?

כמה טיפים שיעזרו לילד שלך להתגבר על פחד ממים, בעיקר כשאתם מעוניינים, כהורים, שהילד לא יימנע משחייה.

אז לפי הרעיון של טיפול CBT בחשיפה, נתקדם על רצף של 3 שלבים של עזרה עצמית:

בקשו מהילד להרטיב קצת את כפות הרגליים, לשכשך בבריכה מבלי להיכנס אליה
הציעו לילד להיכנס דרך מדרגות הבריכה ולהעמיק בהדרגה במים
כאשר הילד יכול כבר לעמוד במים, בקשו ממנו להתיז קצת מים על הפנים, כאילו הוא שוטף אותם בכיור בבית
בשלב הבא, עזרו לו להכניס ראש למים, ובהמשך אפילו לעצור את הנשימה מתחת למים תוך כדי נשימה החוצה

מקורות:

Misimi F, Kajtna T, Misimi S, Kapus J. Development and Validity of the Fear of Water Assessment Questionnaire. Front Psychol. 2020 May 29;11:969. doi: 10.3389/fpsyg.2020.00969. PMID: 32547447; PMCID: PMC7274019.

Ueno H, Takahashi Y, Suemitsu S, Murakami S, Kitamura N, Wani K, Matsumoto Y, Okamoto M, Ishihara T. Mice can recognise water depths and will avoid entering deep water. Transl Neurosci. 2022 Jan 31;13(1):1-10. doi: 10.1515/tnsci-2020-0208. PMID: 35173982; PMCID: PMC8805799.

Editorial Staff. (n.d.). 26 Surprising Celebrity Phobias That Famous People Suffer From. FearOf.net. Retrieved January 31, 2024, from https://www.fearof.net/surprising-celebrity-phobias-that-famous-people-have/

טיפול בקנאביס רפואי בפוסט טראומה (PTSD) - מה אנחנו יודעים?

קנאביס רפואי, הצמח שהיה עד לא מזמן מוקצה וכיום דורך כוכבו במדפי בתי המרקחת והמחקר, זוכה לתשומת לב מחודשת לאור היכולות הפוטנציאליות שלו בטיפול בהפרעות נפשיות מורכבות, ובהן PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית).

האם מדובר בתרופת פלא או אולי הרבה פחות? השאלה מרתקת חוקרים ומטפלים כאחד.

מחקרים חדשים מספקים תובנות ומעוררים תקווה לגבי ההשפעות האפשריות של הקנאביס על הגוף והנפש.

במאמר זה נצלול לעולם המחקר של הקנאביס ו-PTSD, נבחן את ההשפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות שלו ונחשוב על האפשריויות הטיפוליות.

PTSD: הגדרה וסימפטומים

מה זה PTSD?

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) היא מצב פסיכיאטרי כרוני שעלול להתפתח אחרי התנסות באירוע טראומטי, כמו פגיעה מינית, פיגוע, תאונת דרכים, אסון טבע ועוד.

ההפרעה באה לידי ביטוי ברמות שונות, בתסמינים כמו הפרעות שינה; חווית זיכרון חוזר של האירוע, דיכאון, חרדה, עוררות גופנית כרונית, דיסוציאציה, חוסר יציבות פסיכולוגית וכישורים חברתיים מופחתים.

מדובר בהפרעה שכיחה למדי שמתארת מצב קליני כרוני, תוצאה של חשיפה לחוויות טראומטיות ומצבים קיצוניים המאיימים על שלמות האדם.

פוסט-טראומה מתפתחת כאשר האירוע קרה לאדם עצמו, או כתוצאה מעדות לסיטואציה קיצונית ומסכנת חיים שעבר אדם אחר.

אבל השנים האחרונות מלמדות אותנו כי ההגדרה של טראומה די התרחבה.

היא יכולה להיות קשורה, למשל, למצבים רפואיים.

אם ניקח התקף לב כדוגמא די שכיחה, נראה ש-15% מהמתאוששים עונים לקריטריונים של PTSD.

הם חווים במקביל מתח משני מקורות מאסיביים:

מוראות האירוע המאיים וחרדת הציפייה מפני התקף לב שני.

מה קורה בעקבות הטראומה?

כתוצאה מהאירוע הטראומטי, המוח עובר ל"מצב הישרדותי" ועושה ככל יכולתו כדי להימנע מחשיפה נוספת לחוויות מאיימות דומות, או לכל דבר שעלול להזכיר את הטראומה המקורית.

ברוב המקרים השורד חוזר לעצמו, אבל במצבים רבים האדם ׳נתקע׳ בחרדה מתמדת ובמאמץ להימנעות מכל מצב, רמז או זיכרון שיכולים להוות תזכורת לחוויה הטראומטית.

בנוסף, אדם הסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית חווה זכרונות פולשניים חוזרים ונשנים, סיוטי לילה ופלאשבקים, בהם הוא עלול להרגיש כאילו הטראומה מתרחשת כאן ועכשיו.

הוא חווה את הסיטואציה במלוא חושיו, מכל הבחינות - מראות, קולות, ריחות ומגע.

הסובל מההפרעה עלול גם לסבול מדיכאון ומרמות גבוהות של חרדה.

קנאביס רפואי והפוטנציאל הטיפולי

בשנת 2020, משרד הבריאות בישראל מראה נכונות גבוהה מתמיד לשימוש בקנאביס רפואי לטיפול בטראומה:

זה נכון שנדרשות לפחות 3 שנים מאז אבחון ההפרעה, שני טיפולים קודמים שלא הצליחו לספק מענה קליני מתאים, היעדר רקע של התמכרות לסמים ולאלכוהול ומעקב קבוע של פסיכיאטר, אבל בכל זאת יש שינוי.

עם כניסת הרפורמה של הטיפול בקנאביס, חסרה לעיתים אספקה של זנים ספציפיים שמתאימים לטיפול בטראומה והמטופלים נודדים בין בתי מרקחת ביישובים שונים ונאלצים לעיתים לצרוך שמן קנאביס במקום את הצמח עצמו.

בכל זאת, אפילו שישראל היא עדיין לא קנדה או סן פרנסיסקו, השנים האחרונות מלמדות שהתקדמנו.

אם תשאלו את הנפגעים והנפגעות, אלה שמתקשים להירדם בלילה, תלמדו שממש לא מדובר על סטלנים שחוגגים על האספקה החודשית -

רישיון ומרשם קבוע לקנאביס עוזר להם, יותר או פחות, להצליח לעצום עין בלילה שטוף חרדה ופלאשבקים, להפחית כאב, לתפקד ולהיזכר בחיים שיכלו להיות בלי הטראומה והשלכותיה.

למה קשה לחקור את השפעות הקנאביס הרפואי?

קנאביס, יודו מרבית החוקרים ברפואה ובפסיכולוגיה, הוא צמח די חמקמק לחקירה מדעית.

קודם כל, קשה לבצע מחקרים על מדגמים אנושיים גדולים, מפאת איסורים חוקיים ואתיים. ואכן, התסכול האבסורדי הוא שאפשר למצוא היום גראס בכל מקום, אלא אם אתה מנסה לחקור את השפעותיו על בני אדם.

תוסיפו לזה קושי להעריך יעילות ובטיחות של קנאביס כאמצעי טיפולי, שאלות לא פתורות לגבי מינונים יעילים, משך הזמן שנדרש לצרוך קנאביס לפני שניתן לראות להשפעות חיוביות, הבדלים מגדריים פוטנציאליים ותופעות לוואי בקרב נבדקים בסיכון.

שימוש בקנאביס רפואי עלול לגרום גם לתופעות לוואי - יש סיכוי גבוה יותר להפסיק את הטיפול בגלל תופעות לוואי, בהשוואה לטיפול תרופתי אחר.

חוקרים בדקו האם קנאביס רפואי יכול לעזור בטיפול בבעיות נפשיות כמו דיכאון, חרדה, הפרעות קשב וריכוז, תסמונת טורט, פוסט טראומה ופסיכוזה.

הם מצאו שאין מספיק מחקר טוב שמוכיח שקנאביס רפואי עוזר לבעיות הנפשיות הללו (Black et al, 2019).

לגבי חרדה יש קצת מחקר, שצריך לאושש טוב יותר, שמראה כי תמצית צמח הקנאביס (THC) יחד עם החומר הפעיל CBD יכול להקל קצת על חרדה אצל אנשים עם מחלות אחרות (למשל קורונה, אבל לא בעיות נפשיות).

מצד שני, ההבנה האמיתית שלנו באשר להשפעות השליליות הפוטנציאליות של שימוש כרוני בקנאביס דלה יחסית:

קיימות אינדיקציות לכך קנאביס מעודד התמכרות, הפרעות קוגניטיביות, פוגע בגמישות העצבית ובהתפתחות המוח אצל מתבגרים, מעודד שינויים תפקודיים קבועים במוח, קשור באחריות לפגיעה באחרים ועלול להחמיר תסמינים שליליים של פסיכוזה ולהאיץ מהלך של סכיזופרניה, מה שרלוונטי מאוד לאנשים עם פגיעות נפשית קיימת.

הפוטנציאל הטיפולי של קנאביס עבור נפגעי טראומה - ההשפעות במוח

אנחנו עדיין חסרים במידע מדויק יותר לגבי האופן בו טראומה כרונית מתבטאת במוח האדם.

בנוסף, מרבית המחקרים הנוירולוגיים מתבצעים על מכרסמים (חולדות בעיקר), מה שיכול ללמד המון, אבל המגבלה של בעלי חיים לדווח למדען מה בדיוק עובר עליהם סובייקטיבית, מהווה אתגר להכללת התוצאות לבני אדם. למשל, לך תתשאל חולדה על מחשבות חודרניות לפני ואחרי טיפול בקנאביס רפואי. בהצלחה עם זה...

עוד למדתי שלמרות שהמשאלה להיעזר בקנאביס רפואי לטיפול בטראומה נמצאת הרבה מעבר לידע המחקרי, התוצאות מבשרות על התקדמות לא רעה.

כבר היום יש לנו אינדיקציות לכך שחלק מרכיבי הקנאביס, בעיקר THC ו- CBD, מפחיתים תסמינים של PTSD, בעיקר שיפור איכות השינה, הפחתת פלאשבקים וסיוטים בלילה, נרמול עוררות היתר הגופנית שמאפיינת PTSD.

המערכת האנדוקנבינואידית: הבסיס המוחי

ככלל, החיבור הפוטנציאלי בין קנאביס להקלה על טראומה, מתבסס על ההשפעות המוחיות המיטיבות של הצמח:

קנבינואידים, הרכיבים הפעילים בקנאביס, כוללים טטרה-הידרוקאנאבינול (THC) וקנאבידיול (CBD).

THC ו-CBD עשויים להועיל לטיפול ב- PTSD כי בכוחם לשנות, כך נראה, את האופן בו המוח מעבד זיכרונות.

ל-THC, המרכיב הממסטל בקנאביס, יש הרבה פחות עדויות קליניות כתרופה יעילה לטיפול בבני אדם, זאת בהשוואה ל-CBD, שאין לו השפעה פסיכואקטיבית, אך מצוי בחזית המחקר הרפואי והפסיכיאטרי.

ברמה הנוירלית, קנבינואידים פועלים על המערכת האנדוקנבינואידית המובנית במוח (eCB), שמווסתת גם תפקודי מוח פגועים אחרים אצל מתמודדים עם PTSD.

לאנדוקאנבינואידים יש תכונות מפחיתות לחץ (סטרס).

רמות גבוהות של אנדוקנבינואידים מעכבות פעילות בציר ה- HPA, תהליך שמפחית את שחרור הורמון הלחץ קורטיזול.

פעילות נמוכה מדי של המערכת האנדוקנבינואידית קשורה ותורמת לעוררות-יתר של האמיגדלה, איבר מוחי קטנטן במערכת הלימבית שאחראי על תגובות בהלה בעיתות חירום.

במקביל, נראה ש-PTSD קשור לפעילות מוגברת של קולטני קנבינואידים מסוג 1 (CB1) והפחתה ברמות ההיקפיות של אנאנדמיד eCB (תיכף נחזור לאנאנדמיד).

ההשערה המרכזית כיום לגבי תפקידה של המערכת האנדוקנבינואידית בהקלה על טראומה, הולכת ככה:

התהליך הנוירוביולוגי העיקרי שמתווך בין פעילות מופחתת במערכת האנדוקנבינואידית לבין פיתוח הפרעת דחק פוסט-טראומטית הוא שחרור ההורמון CRH, שמפחית בתורו את כמות המוליך העצבי אנאנדמיד באיזורים מסוימים במוח.

הלכתי לעיין עוד במאמרים מקצועיים חדשים:

מחקרים על הקשר הקליני בין קנאביס ל-PTSD

קנאביס, טראומה ודלקתיות

מחקרים מהשנים האחרונות מלמדים כי דלקתיות קשורה לדיכאון, ובמקביל מחקרים חדשים חושפים את הקשר בין קנאביס, PTSD תהליכים דלקתיים במוח.

מתברר כי PTSD מאופיינת בעלייה משמעותית ברמות של ציטוקינים פרו-דלקתיים, מולקולות המעודדות תגובה דלקתית. קנבידיול (CBD), מרכיב בקנאביס, נמצא כמפחית תסמיני PTSD בעכברים על ידי הפחתת דלקת מוחית.

המנגנון המוצע כולל אינטראקציה של CBD עם קולטני CB2 במוח, המווסתים תגובות חיסוניות ודלקתיות. הפעלת קולטנים אלה מקדמת פעילות אנטי-דלקתית בתאי המיקרוגלייה, תאים המגנים על המוח מפני נזקים.

מחקר אחר מצא כי CBD הפחית תגובות פחד, חרדה והתנהגויות דמויות דיכאון בעכברים עם תסמינים דמויי PTSD.

ברמה התאית, CBD שינה את פעילות תאי המערכת החיסונית במוח, הגביר מולקולות אנטי-דלקתיות והפחית אלו פרו-דלקתיות, במיוחד בהיפוקמפוס האחראי על ויסות רגשות וזיכרון.

קנאביס רפואי ככלי טיפולי להפחתת דיכאון אצל פוסט טראומטיים

מחקר קנדי שבחן את השפעות הקנאביס על לוקים בדיכאון, בהקשר של PTSD, גילה שהסובלים מפוסט טראומה יימצאו בסיכון גבוה משמעותית לפיתוח אפיזודה של דיכאון קליני ומחשבות אובדניות, אלא אם כן ישתמשו במריחואנה.

מעיבוד הנתונים התקבל אישוש משמעותי להשערת החוקרים, לפיה הלוקים ב-PTSD המשתמשים בקנאביס נוטים פחות לאפיזודות של דיכאון קליני ומחשבות אובדניות, וסובלים מ-PTSD שאינם צורכים קנאביס הם בעלי סיכוי הגדול פי 20 לפתח את התסמינים הללו ביחס לאוכלוסיה, זאת בהשוואה לסיכוי גדול פי 6-7 בלבד בקרב המטופלים בגראס.

החוקרים נשענו על מאגר נתונים סטטיסטי מתוך סקר הבריאות הקהילתית בקנדה, מתוכו נדגמו 25,113 משיבים מעל גיל 15 והמחקר התמקד בארבע שאלות עיקריות:

האם המשיבים אובחנו כלוקים ב-PTSD?

האם הם חוו אפיזודה של דיכאון קליני בשנה החולפת?

האם בשנה החולפת הם חשבו ברצינות על התאבדות?

האם השתמשו בקנאביס יותר מפעם אחת בשנה החולפת?

החוקרים מצאו כי שכיחות PTSD בקרב אוכלוסיית המחקר הייתה 1.7%, משתמשי קנאביס בשיעור של 11.4%, שיעור משתמשי קנאביס גבוה מאוד בקרב המאובחנים ב-PTSD (כרבע מהסובלים מההפרעה), שיעור הלוקים בדיכאון קליני ושיעורם של אלה ששקלו להתאבד בשנה החולפת - 4.7% ו-3.3% בהתאמה.

למרות הראיות כבדות המשקל שעלו במחקר, יש לזכור שמקורלציה לא ניתן להסיק על סיבתיות ושנדרשים מחקרים קליניים ניסויים על מנת לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין שימוש בקנאביס לבין שיפור סימפטומים הקשורים ל-PTSD.

קנאביס מפחית באופן זמני את חומרת התסמינים של PTSD

מחקר שפורסם ביוני 2020 בכתב העת Journal of Affective Disorders, מלמד כי שאיפת קנאביס מפחיתה ב-62% את חומרת תסמיני החודרנות, אותן מחשבות חוזרות על האירוע הטראומטי שמאפיניות את ההפרעה,

פלאשבקים מופחתים ב 51%, עצבנות ב 67% וחרדות ב 57%. 400 משתתפי המחקר, מתמודדים עם PTSD, נעזרו באפליקציה נלווית, Strainprint, שהפנתה אותם לזנים הספציפיים של המריחואנה שמתאימים לטיפול בתסמינים מהם הם סובלים.

לאורך 31 חודשי הטיפול במחקר, השתמשו הנבדקים באפליקציה כ-11,000 פעמים.

למרות התוצאות החשובות, חשוב לציין כי הפחתת הסימפטומים לא הייתה קבועה, אלא זמנית בלבד. בטווח הארוך לא נמצא השפעה לכאן או לכאן - לא שיפור ולא החמרה.

טיפול בקנאביס סינתטי מפחית עוררות שמאפיינת טריגרים ב-PTSD

ניתן ללמוד באופן מעמיק למדי על המנגנונים הנוירוביולוגיים של הפרעות פסיכולוגיות באמצעות מודלים של בעלי חיים. בכלל זה PTSD.

מחקר חדש העלה כי קנאביס עשוי להקל על סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בהצלחה רבה יותר מהתרופות המקובלות.

מתן קנאבינואיד סינתטי מסוג WIN 55,212-2 לחולדות שחוו אירוע טראומטי, הראה המחקר, עשוי למנוע סממנים התנהגותיים ופיזיולוגיים של PTSD באמצעות הנעת שינוי במרכזי המוח הנקשרים ביצירת ובשימור זיכרונות טראומטיים.

ה- WIN 55,212-2 הסינתטי מייצר השפעה דומה לזו של THC, הקנאבינואיד הפסיכואקטיבי הטבעי המצוי במריחואנה.

נמצא כי לאחר החשיפה לתזכורות לטראומה, חולדות שלהן הוזרק WIN 55,212-2 לא הראו סימפטומים של PTSD כגון למידת היכחדות לקויה (״למידת היכחדות״ היא הפחתה הדרגתית בתגובות מותנות לגירויים מעוררי-פחד), תגובת בהלה מוגברת ושינויים ברגישות לכאב, בעוד קבוצת הביקורת שלא קיבלה את הרכיב הסינתטי חוותה סימפטומים מסוג זה.

זאת ועוד, הקבוצה המטופלת הראתה התמודדות טובה יותר עם סיגנלים של הטראומה, אפילו בהשוואה לחולדות שטופלו בתרופה נוגדת הדיכאון לוסטרל (סרנדה), תרופה ממשפחת ה- SSRI, שנמצאה בעלת יעילות חלקית לטיפול בהקלה על תסמיני PTSD.

טיפול ב-PTSD עם CBD המופק משמן קנאביס

מחקר ראשוני, עם מדגם מצומצם של משתתפים, מראה תוצאות מבטיחות בהשפעה של שמן קנאביס על הקלה בתסמינים של פוסט טראומה:

במחקר, שנערך לאחרונה על ידי צוות חוקרים ששילב כוחות עם חברת התרופות CV Sciences, נמצא כי טיפול בשמן קנאביס הינו בעל פוטנציאל להפחתת תסמינים קליניים של הסובלים מפוסט טראומה.

במסגרת המחקר, 11 מטופלים קיבלו שמן קנאביס, במקביל לטיפול תרופתי ופסיכותרפיה מסורתיים לטיפול בטראומה. התוצאות מלמדות כי 10 מתוכם דיווחו על הקלה בחומרת התסמינים מהם סובלים, ובייחוד מסיוטי הלילה.

החוקרים טוענים כי למרות שהתוצאות נראות מעודדות ומעוררות תקווה, צריך עוד מחקר במטרה להבין לעומק את המכניזם הטיפולי של שמן קנאביס אצל נפגעי פוסט טראומה.

חברת CV Sciences פועלת כיום לפיתוח של תמצית קנאביס לשימוש כתוסף תזונתי.

יחד עם זאת, היא מדגישה כי אין מדובר במוצר מדף גנרי שניתן לעשות בו שימוש ללא התייעצות עם רופא מקצועי, וכי תמצית הצמח נועדה בסופו של דבר להוות אלטרנטיבה קלינית לתרופות פסיכיאטריות קיימות הניתנות במקרים של פוסט טראומה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

עם ראש המכון / מומחה ספציפי-

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון:

3 באוגוסט 2024

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון

מקורות:

Abizaid, A., Merali, Z., & Anisman, H. (2019). Cannabis: A potential efficacious intervention for PTSD or simply snake oil? *Journal of Psychiatry & Neuroscience: JPN, 44*(2), 75–78.

Black, N., Stockings, E., Campbell, G., Tran, L. T., Zagic, D., Hall, W. D., Farrell, M., & Degenhardt, L. (2019). Cannabinoids for the treatment of mental disorders and symptoms of mental disorders: A systematic review and meta-analysis. *The Lancet. Psychiatry, 6*(12), 995–1010. https://doi.org/10.1016/S2215-0366(19)30401-8

Hill, M. N., Campolongo, P., Yehuda, R., & Patel, S. (2018). Integrating endocannabinoid signaling and cannabinoids into the biology and treatment of posttraumatic stress disorder. *Neuropsychopharmacology: Official Publication of the American College of Neuropsychopharmacology, 43*(1), 80–102.

Hill, M., Loflin, M., Hicks, T., Browne, K., & Norman, S. D. (2024). Cannabis use and PTSD among veterans. *PTSD: National Center for PTSD*. Retrieved April 28, 2024, from https://www.ptsd.va.gov/professional/treat/cooccurring/marijuana_ptsd_vets.asp

Hori, H., & Kim, Y. (2019). Inflammation and posttraumatic stress disorder. *Psychiatry and Clinical Neurosciences*.

Korem, N., & Akirav, I. (2014). Cannabinoids prevent the effects of a footshock followed by situational reminders on emotional processing. *Neuropsychopharmacology, 39*, 2709–2722.

Lake, S., Kerr, T., Buxton, J., Walsh, Z., Marshall, B. D., Wood, E., & Milloy, M.-J. (2019). Does cannabis use modify the effect of post-traumatic stress disorder on severe depression and suicidal ideation? Evidence from a population-based cross-sectional study of Canadians. *Journal of Psychopharmacology*.

Parker, L. A. (2017). *Cannabinoids and the brain*. Boston: The MIT Press.

Roitman, P., Mechoulam, R., Cooper-Kazaz, R., et al. (2014). Clinical Drug Investigation, 34(8), 587–591. *Clinical Drug Investigation, 34*, 587–591.

Xie, G., Gao, X., Guo, Q., Liang, H., Yao, L., Li, W., Ma, B., Wu, N., Han, X., & Li, J. (2024). Cannabidiol ameliorates PTSD-like symptoms by inhibiting neuroinflammation through its action on CB2 receptors in the brain of male mice. *Brain, Behavior, and Immunity, 119*, 945-964. https://doi.org/10.1016/j.bbi.2024.05.016

-- הילד הזה הוא אני - הדור הבא

איך לפתח סקרנות אצל ילדים? | עקרונות, עצות וטיפים להורים

סקרנות אצל ילדים

״אולי זה לא ממש נעים להגיד

ואולי זה לא יפה

אבל תמיד בזמן הלא נכון

הם שואלים את כל השאלות:

אבא, למה השמיים בלילה שחורים?

ולמה ביום אין כוכבים?

איזה פרח הוא הכי יפה?

ובדיוק כשאני שותה קפה

(למרות שבעצם אפשר להודות

שאני לא יודע את כל התשובות

ולפעמים סתם נגמר לי הכח

בדיוק כשמתחשק לה לבלבל לי ת׳מוח)״

למה סקרנות של ילדים די מבלבלת?

באופן עקרוני כולנו רוצים ילדים סקרנים וצמאים לידע.

אבל, לא תמיד קל להכיל את הסקרנות שלהם ולטפח אותה.

לפעמים זה מסיבות חיצוניות של זמן והקשר, אבל הרבה פעמים הסקרנות הבוערת המצמיחה והחיה, שאנחנו כל כך מייחלים לה, מתעוררת בילדים דווקא באזורים שלא נוחים לנו.

אנחנו נבוכים, מגמגמים, מתחמקים, ובתגובתנו מחניקים את סקרנותו של הילד, או אולי משתיקים אותה מולנו.

"הסקרנות הרגה את החתול"?

סקרנות טבעית מתרחשת כלמידת תובנה חמה ומתבוננת, בתוך חוויה המשפחתית ביתית, שמתקיימת מעבר לחינוך הרגיל, דרך עדשת הטבע וההיסטוריה הטבעית.

מה הקשר בין חרדה להפחתת סקרנות?

מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ותיאורטיקנית, דיברה על הדחף האפיסטמופילי של הילד, דחף מולד לידע. היא טענה שהדחף לידע מלווה בחרדות. למשל, אם נחשוב על ילד בן 5 שמתעמק בשאלה איך מטוס טס, מתישהו בתהליך הלמידה הוא עשוי להיות מוכה על ידי ההבנה שמטוס הוא כלי מכני בעל מגבלות והוא עלול להתרסק. הכרה זו עלולה לעורר חרדה מאיימת. קליין חשבה שחרדות יכולות להפריע לסקרנות האינטלקטואלית ואף קשרה בין הדחף לידע לבין פגיעות באינטליגנציה, קשיי למידה ואף בעיות בדיבור.

היחס הדואלי לידע (מצד אחד דחף להשיג אותו, ומצד שני חרדה ממנו, מגילוי האמת) משתקף גם בפתגמים ובמטבעות לשון. כשמצד אחד נאמר למשל "ידע הוא כח" ומצד שני "הסקרנות הרגה את החתול".

איך מעודדים את הסקרנות של הילד?

יתכן שהשימוש במילה לעודד אינו מתאים, כי הדחף לידע קיים, ולא זקוק לעידוד, אלא לאפשור. הילד חוקר את עולמו מלידתו.

אם אנו חשים שהילד אינו סקרן, יתכן שמסיבות שונות הוא לא מבטא את הסקרנות מולנו, או שהחרדה שמלווה את הדחף לידע חוסמת אותו.

הדרך לאפשר את יצר הסקרנות של הילד יכולה להתחיל במודעות או בהתבוננות בסקרנות שלנו, בגישה שלנו ללא נודע, ללא מוכר, ללא מובן, בדחף האפיסטמופילי שלנו.

עד כמה אנחנו נותנים לסקרנות שלנו להוביל אותנו?

עד כמה אנחנו פתוחים לידע? לאמת?

ועד כמה חסומים מהתמודדות עם הכאב שעשוי להיות טמון בגילוי האמת?

האופן שבו אנחנו מגיבים לשאלותיו של הילד משפיעה מאוד על הסקרנות שלו. כאשר הגישה לשאלותיו חשובה הרבה יותר מהתשובות שנספק לו. לחקירה המשותפת, לשיח, יש ערך רב יותר מהידע עצמו. כשאנחנו משוחחים עם הילד חשוב שניקח בחשבון שהוא חושב אחרת מאיתנו. הילד ממשיג לעצמו הבנות על העולם כל הזמן, בכל שלב בדרך אחרת בהתאם ליכולותיו הקוגניטיביות. כמו חוקר-מדען הוא בונה תיאוריות, ומשנה בהתאם לתצפיות ולגילויים.

מתי חרדה היא סיגנל לחסימת יצירתיות?

ילדים עשויים לבנות לעצמם תיאוריות מלאות דמיון ורחוקות מאוד מהמציאות לגבי עובדות החיים.

אם נהיה פתוחים לזה באופן רגיש ומותאם נוכל לזהות את המקום שבו מתעוררת אצל הילד חרדה, ולהרגיע אותו או לכבד את המקום שבו הוא כבר לא רוצה לדעת, שעוד ידע, כרגע, לא ניתן לעיכול.

למשל, הורים תוהים איך להתמודד עם סקרנות מינית של הילד, שלרוב מתעוררת בגיל הגן ומוצגת דרך השאלה ״איך נולדים ילדים?״.

בהקשר זה, במקום לחשוש עד איזו רמה לשתף את הילד ולתת הסבר נאיבי מדי ומתחמק או מיד לתת תיאור מלא, שעשוי להציף את הילד, אפשר לחקור ביחד.

נניח, איך הילד חושב שנברא ילד, להתחיל ברמה כללית ״הוא מתפתח אצל אמא״ ולתת לשאלותיו של הילד להוביל אותנו ולהתעמק תוך רגישות והתאמה ליכולתו לעכל את המידע. כל עוד הוא ממשיך לשאול אפשר להתקדם בהתעמקות.

כפי שסקרנותו של הילד מלווה בחרדה, כך גם אצלנו, ישנם מצבים בהם השיח ייחסם בשל הקושי שלנו לעכל את הידע.

למשל, כשילד שואל על מוות של קרוב משפחה, או על המצב הפוליטי בארץ, גם כאן הורים תוהים עד כמה לשתף, והאם מידע מסוים עשוי לעורר פחדים וחרדות עוצמתיים מדי (למשל על הרקע של "ארץ מוקפת אויבים"). כמובן שהפחדים והחרדות והקושי לעכל את הידע הם קודם כל שלנו ולא רק של הילד, שלובים זה בזה. הילד מתבונן בנו וסופג מאתנו כמה בטוח לחקור את העולם.

איננו יכולים לצפות מהילד שישאף לידע, יסתקרן, כשהמסר שלנו הוא "זהירות/עצור", ומצד שני לא נוכל להימנע מאזורי ידע שקשים לנו.

כאן, המודעות לעצמנו יכולה לעזור. כשאנחנו חשים שקשה לנו עם סקרנות של הילד באזור מסוים, אפשר למשל להגיד לו ש"זו שאלה מעניינת ומסקרנת" שיהיה מעניין לבדוק עם סבא (או כל דמות אחרת שאנחנו מרגישים שתהנה לעשות את השיח), או לחזור אליה אחר כך אם אין ביכולתנו להתמודד עמה עכשיו.

מהי סקרנות נוגדת עובדות (Counterfactual curiosity)?

יש כל מיני סוגים של סקרנות, אותה משיכה לדעת מה שמושך אותנו.

מעניינת במיוחד התופעה של סקרנות ילדית כלפי ״מה היה קורה אילו?״.

מסתבר שגם כאשר בחרנו בטעות בהתנהגות מסוימת ואנחנו חווים חרטה, יש לנו איזה חלק סקרני לגבי ״איך זה היה נראה אילו כן היינו בוחרים נכון?״.

ניסוי יצירתי מ-2019 מלמד שילדים צעירים סקרנים לא רק לגבי המציאות הנתונה, אלא גם לגבי תוצאות אלטרנטיביות שהיו יכולות לקרות.

אולי המוטיבציה הזו (שמוכרת איכשהו גם לנו) קשורה לניסיון להחזיר שליטה אחרי קבלת החלטה.

בכל מקרה הניסוי מחזק את מידת הטוטליות של סקרנות אנושית:

אנחנו רוצים לדעת כמה שיותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

טלי בורלא גלילי,

פסיכולוגית קלינית מדריכה,

ספר מומלץ שיכול לעורר ילדים והורים לשאול שאלות:

"השאלות הכי הכי גדולות" של ד"ר לו סטיבן

מקורות:

FitzGibbon L, Moll H, Carboni J, Lee R, Dehghani M. Counterfactual curiosity in preschool children. J Exp Child Psychol. 2019 Jul;183:146-157. doi: 10.1016/j.jecp.2018.11.022. Epub 2019 Mar 12. PMID: 30875546.

הצבת גבולות בריאים לילדים | ואיך להעניש נכון ילדים ובני נוער?

הצבת גבולות לילדים

ואיך לתת עונש בצורה בריאה?

כתיבה:

טלי בורלא גלילי, MA, פסיכולוגית קלינית מדריכה,

פסיכולוגית ראשית במכון.

עם ומומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

1 ביוני 2022

הצורך להציב גבולות בריאים לילדים

עד גיל שנתיים-שלוש לרובנו קל ליהנות מגילויי היצריות של ילדינו.

נכון שאנחנו נאבקים בנושא הגבולות החל מגיל שנתיים בערך (terrible two), אבל גילויי שובבות, מרדנות, חשיבה מחוץ לקופסא, והתנהגות מחוץ למוסכמות עדיין מעלה חיוך גדול על פנינו בגיל זה.

אנחנו עוד לא מצפים מהילד להבין את החוקים החברתיים, ולכן עברה עליהם מתקבלת בסלחנות ובהבנה.

עם הכניסה לשנה הרביעית לחיים ההבנה החברתית של הילד מתפתחת וגדלה, ובהתאם הדרישות ממנו גדלות.

אנחנו מצפים ממנו שיפנים את החוקים והגבולות שמציבים לו, שיתאפק יותר, יווסת את היצריות שלו, את האריה שבתוכו, על מנת שיוכל לראות את האחר, יתחשב וישתלב חברתית.

איך מענישים ילדים בצורה יעילה ונכונה?

ענישה היא אחד הכלים העיקריים בהם הורים אוכפים את החוקים ואת ההתנהגויות הרצויות בעיניהם.

עם זאת, רבים מהם משתמשים בה לא נכון, או לפחות לא באופן היעיל ביותר.

עד לפני שני עשורים הייתה ענישה שיטת חינוך מועדפת: "חוסך שבטו שונא בנו...".

כיום, ברור שמתן עונש לילד על ידי ההורה, אמור להיות אפשרות שיוצאת לפועל רק כאשר אין ברירה.

9 עצות להורים: עקרונות לשימוש יעיל בעונשים

חשוב לחזק התנהגויות רצויות כחלק מניסיון למנוע התנהגויות לא רצויות - הורים יכולים למנוע את הצורך בענישה בכך שיגבירו אסטרטגיות הוריות חיוביות, כמו בילוי משותף, מעורבות בחיי הילדים, שימוש בחיזוקים, עיצוב והכחדה. למשל, הרבה יותר קל ויעיל לחזק מתבגר שנוטה לאחר לבית הספר על כך שהצליח לקום יום אחד מוקדם יותר, מאשר להעניש אותו באופן קבוע על כך שנשאר לישון עד מאוחר.

חשוב להבהיר וליישר קו לגבי הציפיות והחוקים - הורים חייבים לוודא שילדיהם מבינים את ציפיותיהם ואת החוקים שמונהגים. הבהירות עשויה למנוע את הצורך בענישה ולהגביר את לקיחת האחריות של הילד, במידה וכך יוכל להרוויח חופש ופריווילגיות רצויות. בנוסף, הורים חייבים לדעת להגיד "לא" כשצריך. הורים רבים חוששים להכעיס את ילדיהם, חוששים שילדיהם יאהבו אותם פחות אם יפעילו סמכות הורית ויסרבו כשיש צורך בכך. חשוב להבין שסירובים והתמדה בהם עוזרים להבהיר חוקים שמפחיתים בעיות התנהגות, וכך גם את הצורך בהשלכות כמו ענישה. בנוסף, זה מאפשר לילדים ללמוד להתמודד עם אי שביעות רצון ועם כעס.

יש להכין רשימה של דרכי ענישה אפשריות מראש - זאת, במטרה למנוע תגובה אימפולסיבית ואמוציונאלית אשר מאפיינת הורים כעוסים, וכן למנוע מצב בו לא יודעים כיצד להגיב, אז פשוט מוותרים על ענישה. חשוב להכין רשימה של השלכות אפשריות למעשים שונים, כלומר עונשים אשר שונים בחומרתם, ויתאימו להתנהגויות לא רצויות בחומרות שונות. כשיש מחסן עונשים אפשריים, ניתן לבחון עד כמה חמורה הייתה ההתנהגות ולבחור בתבונה בעונש המתאים.

כדאי להצמיד השלכות שליליות עם חיזוק עבור התנהגויות רצויות - לעיתים, העונש הוא הכרחי, אך הוא יהיה יעיל הרבה יותר אם הוא יגיע בצמוד לחיזוק של התנהגות חלופית להתנהגות שאינה רצויה. הכחדה לעומת זאת, יכולה להפחית התנהגות לא רצויה גם כאשר אין חיזוק של התנהגות אחרת.

חשוב להשתמש בענישה ובהשלכות במידתיות המתאימה למידת החומרה של ההתנהגות - הענישה צריכה להיות ספציפית (לא יעיל להעניש ילד על כל ההתנהגויות הלא רצויות שעשה בשבוע האחרון), מוגבלת בזמן ורלוונטית להתנהגות הבעייתית. העונש צריך להתאים לחומרת ההתנהגות, והעונש האידאלי הוא כזה אשר נובע מההתנהגות ומתאים לה. למשל, אם המתבגר לא חזר הביתה בזמן בו קבעו הוריו, לא יעיל להעניש אותו במטלות הבית, אלא לקבוע לו זמן חזרה מוקדם יותר בפעם הבאה, או למנוע ממנו לצאת בפעם הבאה (ורק בפעם הבאה) שירצה בכך. חשוב ליישם את העונש ולא לוותר עליו, על מנת שהמתבגר ילמד לקחת את ההורה ברצינות, ולא יראה בדבריו איומים ריקים מתוכן.

לרוב, עונשים יעילים יותר הם אלה שלוקחים מהילד דבר מה שהוא רוצה ולא כאלה שהם אברסיביים עבורו. הורים רבים בוחרים לצעוק על ילדם, לתייג אותו באופנים שליליים ("אתה אגואיסט", "אתה עצלן"), לבקר אותו ("למה אתה לא כמו כולם") ולהאשים אותו ("אתה אשם בריבים עם אחיך"). התגובות האלה פוגעות במערכת היחסים עם הילדים ובילדים עצמם, הן מגבירות רגשות שליליים, עצבות, פוגעות בערך העצמי, אינן מעודדות את הילדים ואינן מלמדות אותם דרכי התנהגות שהינן אדפטיביות יותר. לכן, חשוב להימנע מתגובות כאלה. במקום תגובות אברסיביות, ענישה יעילה יותר תהיה לקחת מהילד באופן זמני דברים בהם הוא מעוניין (טלוויזיה, מפגש עם חברים, משחק וכיוצא באלה).

חשוב ליישם את ההשלכות של ההתנהגות באופן מיידי, על מנת שהילד יבין על איזו התנהגות נענש - אם העונש מגיע בדיליי, ייתכן שהילד כבר שכח את ההתנהגות או שאינו יודע על איזה מבין ההתנהגויות האחרונות נענש. מה גם שהאפקט הוא החזק ביותר כשהענישה מגיעה באופן מיידי.

חשוב לאפשר את ההשלכות הטבעיות שנוצרות כתוצאה מהתנהגות, ולא לחסוך אותן לילד - התנהגויות שאינן רצויות לפעמים מלוות כשלעצמן בהשלכות שליליות ובעונשים. למשל, כשילד לא לומד למבחן, עצם הכישלון הוא ענישה כיוון והוא אברסיבי עבור הילד, ולא בהכרח צריך עונש נוסף על מנת ללמד אותו לקח. במקרים כאלה, לעיתים העונש הנכון והיעיל ביותר הוא ההשלכות הטבעיות הנובעות מהאירוע עצמו, וכלל לא בטוח שצריך עונש בנוסף על כך. הורים שנותנים עונשים יתר על המידה, בעיקר כשהענישה הטבעית מספיקה, עשויים לפגוע באפקטיביות הענישה הטבעית (לילד כבר לא יהיה אכפת מהכישלון עצמו, כי העונש ה"מכאיב" יותר הוא זה שקיבל מהוריו) ולשבור את רוחו של הילד.

עיקרון חשוב באשר לענישה הוא לבחור את המלחמות. לא ניתן להעניש את הילדים על כל התנהגות לא רצויה שהם עושים. ענישת יתר אינה יעילה, היא אינה מאפשרת לילדים להפנים התנהגויות חדשות ורצויות וללמוד את הלקחים הרלוונטיים, היא שוברת את רוחם ופוגעת במערכת היחסים שלהם עם ההורים. בטיפול DBT לילדים, למשל, לומדים ההורים כיצד לבחור על אילו התנהגויות להעניש ומאילו ניתן להעלים עין.

״עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק״

-- קהלת ג, א–ח

ספר על הצבת גבולות לילדים

הספר "אריה הספריה" של הסופרת האמריקאית מישל קנודסן והמאייר קוין הוקס, נוגע בנושא הגבולות.

המסר המרכזי של הספר הוא שלפעמים מותר ואף רצוי להפר את הכללים ולחצות את הגבולות. הרי אם האריה בספר לא היה עובר על החוק (שאוסר לצעוק בספריה), העזרה לספרנית הפצועה היתה מתעכבת.

כניסה לרוב הכיתות בישראל (בניגוד למקבילות באמריקה) תוכיח לנו שהמסר הזה מוטמע היטב בחברה הישראלית, ואולי בגלל זה העיבוד הישראלי של הספר למחזה מוזיקלי הוא כל כך משמעותי ומהנה. אלי ביז'אווי (כותב המחזה) ורוני פינקוביץ' (הבמאי) הצליחו להאיר ולהוסיף דקויות, כך שהנגיעה בנושא הגבולות מצליחה לעורר עוד מחשבות בליבו של ההורה הישראלי.

המחזה הופך את דמויות הספר לעגולות יותר, וכך מדגיש את המשמעות הפסיכולוגית של גבולות עבור הילד עצמו. לגבולות גמישים יש ערך חברתי/בינאישי ברור, אך גם ערך רב במובן התוך אישי.

אפשר להתבונן בדמויות המרכזיות בספר כייצוגים של שלושת חלקי האישיות שפרויד תאר בתיאוריה הסטרוקטוראלית שלו למבנה האישיות:

האריה עם עוצמותיו מייצג את האיד, את הדחפים האינסטינקטואלים המולדים, את דחף החיים ודחף המוות.

מר נקדי הדקדקן והקפדן מייצג את הסופר אגו, את הגבולות, הנורמות החברתיות, כללי ה"מותר והאסור" ביחס לסיפוק האינסטינקטים.

וגברת דפני, שמתמרנת בין השניים, מייצגת את האגו. לפי פרויד האגו נמצא בטווח המתוח שבין דחפי האיד לבין דרישות הסופר אגו. תפקידו לתווך בין השניים באופן גמיש, להביא לסיפוק הדחפים האינסטינקטואלים עם האובייקטים המתאימים לפי "עקרון המציאות" באופן מקובל חברתית , ממשי ולא פנטזמטי.

גברת דפני מתווכת בהצלחה בין השניים וכך מובילה לשגשוגה של הספריה. מחד היא מרככת את הנוקשות של מר נקדי, ומצד שני היא מעדנת את האריה, מווסתת אותו, ומאפשרת ליהנות ממה שהוא מביא עמו. בספר האריה בעיקר עוזר טכנית לתפעול הספריה, ובמחזה הוא ממש מביא חיים לספריה, כי בלעדיו היא היתה נותרת מסודרת ויפה, אך שוממת וללא רוח חיים, כי הילדים לא היו מגיעים ולא משתמשים בשפע שהיא מציעה.

לעולם תהא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת

-- סנהדרין · קז ב

הדמויות העגולות במחזה מבהירות שבכל אדם יש את שלושת חלקי האישיות:

מר נקדי הוא אדם נוקשה וקפדן, שמייצג את החוקים ושומר עליהם בנוקשות בספריה (הסופר אגו שולט בו). נוכחותו אינה נעימה והוא מרחיק את הילדים והחיים מהספריה. אך לפרקים, תנועות רגליו מלאות החיים, עיניו הבורקות, וחלומו הגנוז להיות סופר, מגלים לנו פן אחר באישיותו, פן חסום ומתוסכל. לאורך המחזה הוא מתרכך ומתגמש וצדדים אחרים מבצבצים להם.

גברת דפני מצטיירת כאשה שהפנימה גבולות בצורה גמישה ומיטבה, בשפתו של פרויד נאמר שיש לה כוחות אגו, שמאפשרים איזון נכון בין האיד לבין הסופר אגו. היא מחוברת ליצריות שבה, אך גם ערה לחוקים ולמוסכמות, ומצליחה בדרך אנושית אמפתית פרקטית ואסרטיבית להביא לשגשוגה של הספריה.

פרויד רואה באגו חלק אישיותי שהתפתח מהאיד, ושמטרתו היא להביא לסיפוק מקסימלי של האינסטינקטים (האיד) במחיר מינימלי מהסופר אגו (מינימום עונש ואשמה).

אריק אריקסון, פסיכולוג והוגה, מסכים עם פרויד לגבי קיומם של שלושת חלקי האישיות, אך הוא תופס את האגו באופן שונה. אריקסון ראה את האגו כישות עצמית מולדת עם אנרגיה משלה עצמה, ותפקודים שלא קשורים לאינסטינקטים של האיד ושל המין. לפי אריקסון האגו הוא לא רק כלי שרת לריסון האיד, אלא מבנה שכולל למשל פונקציה של חשיבה הגיונית, תהליכי תפיסה, קורדינאציית שרירים ועוד.

מתוך התפיסה של אריקסון האדם מצטייר כיצור מפותח יותר מהיצור שפרויד מתאר- יצור פראי ואגוצנטרי שמונע על ידי אינסטינקטים.

פרויד מתאר את התפתחות האדם כהתפתחות פסיכו סקסואלית, ואילו אצל אריקסון ההתפתחות היא פסיכו חברתית. לפי פרויד הצבת גבולות (מצד החברה) נועדה לרסן את האדם. אריקסון תופס את החברה כאוהדת, נוטה לקבל את הפרט לכוונו לעזור ולתמוך בו. בהמשך לתפיסה זו להצבת גבולות יש קונוטציה חיובית יותר.

ואם נחזור לילדי המחזה ולגבולות ששמים להם-

הילדה יעל מתאפיינת ביצריות גבוהה (איד), בתחילת המחזה היא סוחפת ומקסימה, אך גם רועשת, לא מכבדת, ותזזיתית באופן שלא מאפשר לה ליהנות מהכוחות שלה (סקרנות, תעוזה, חשיבה מחוץ לקופסא) ומהעושר שהספרייה יכולה לתת לה. כמו האיד, היא פועלת לפי "עקרון העונג" ששואף לסיפוק מיידי ומלא של צרכיו. אין לה סבלנות, היא מתקשה לעצור, להקשיב, להשתהות, להיכנס פנימה, להתעמק. היא נאבקת בכללים ובמר נקדי (בסופר אגו), אך לא מצליחה ליהנות מהספרים שבספריה.

הגבולות שהיא מפנימה במהלך המחזה, דרך הגמישות והאמפתיה של גברת דפני, מאפשרים להעצים את הכוחות שלה, ולנתבם ליצירתיות (להמחזת הספרים שמקריאים לה) וליוזמה (היא זו שמתעקשת על קבלתו של האריה, כשגברת דפני כמעט ומסלקת אותו).

הילד אסף הוא ילד רגיש וזהיר מאוד מטבעו. העולם (החיצוני והפנימי) מאיים עליו, הוא נוטה לחוסר ביטחון, ונמשך מאוד לחוקים חיצוניים שיספקו לו תחושה של סדר והגנה וישקיטו אותו. מר נקדי וכלליו מושכים אותו, והוא מפנימם בשקיקה. בתחילת המחזה הוא נשען על דברים חיצוניים בנוקשות, הוא רוצה שינחו אותו, כי אינו סומך על עצמו (הוא נצמד בנוקשות להוראות ההגעה לספריה, ומפספס אותה כשהוא ניצב ממש מולה, משום שהוא נצמד לכתוב, ולא נותן לאינטואיציות ולחושים שלו להנחות אותו). ילד כמו אסף, שלא יקבל גבולות ישאר שברירי חרד ואבוד, ואם יזכה להורות נוקשה, שמציבה חוקים באופן נוקשה מדי, עלול להתפתח להיות מבוגר כמו מר נקדי. מנותק מהיצריות ומהיצירתיות שבו. במהלך המחזה הוא עובר שינוי, נראה שהגבולות הגמישים שגברת דפני שמה, מאפשרים לו להירגע ולהיות במגע פרודוקטיבי עם האינסטינקטים שלו. למשל, הוא זה ש"קולט" ברגישותו ובאינסטינקטים שלו את הפוטנציאל הגלום במר נקדי ומעודד אותו לכתיבה.

דרך המחזה "האריה בספריה" הורים יכולים להבין עד כמה להצבת גבולות בצורה גמישה רגישה ומותאמת לטמפרמנט של הילד, יש את הכוח לא רק לרסן אותו, אלא להעצים את כוחות האגו שלו, ולהביא להסתגלות חברתית תוך ביטוי עצמי ויצירתיות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

עם ראש המכון / מומחה ספציפי-

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

מיומנויות חברתיות אצל ילדים | כלים, כישורים וטכניקות להורים

מיומנויות חברתיות אצל ילדים

מהן מיומנויות חברתיות אצל ילדים?

מיומנויות חברתיות הן דרכים להתמודד עם אחרים, דרכן נוצרות אינטראקציות בין-אישיות בריאות וחיוביות. ילדים בעלי מיומנויות חברתיות יכולים לתקשר בצורה ברורה, ברוגע ובכבוד. הם מראים התחשבות ברגשות ובצרכים של בני גילם.

איך לעזור לילד שלי עם מיומנויות חברתיות?

הורים יכולים ללמד כלים מגוונים לשיפור מיומנויות חברתיות אצל הילדים. הנה כמה דוגמאות:

עודדו קשר עין. כשמדברים עם מישהו, תנו משוב על תקשורת יעילה שבונה ביטחון, באמצעות מבט בעיניי האחר

למדו אותם על מנעד הרגשות. למשל, איך לקבל ביקורת בלי להדוף אותה ולהתגונן

עזרו להם לתקשר נכון עם אחרים, גם אתכם. למשל, איך להשתמש בשפת גוף נכונה

תנו להם סביבה עם דוגמא אישית מתאימה. למדו אותם החשיבות של גמישות פסיכולוגית ושיתוף פעולה ככישורים חברתיים חיוניים

הכינו אותם לקראת למידה של כישורים חברתיים מפותחים יותר. למשל, עמדו על ההבדל בין להיות אסרטיבי לבין להיות אגרסיבי.

דרך ההורות אנחנו זוכים לחוות מחדש, אצל חלקנו זו אחת המוטיבציות לעשות ילדים.

אנחנו נהנים ממבט תמים ומתפעל של ילד ומתהיות שלו, שמזכירים לנו שבתוך דברים שהפכו למובנים מאליהם טמונים פלאים. דרך הילד אנחנו יכולים לחוות מחדש את פלאי הבריאה והמדע.

אך מה קורה כשהילדים שלנו מובילים אותנו לחוות מחדש מקומות פחות נעימים? מקומות שאולי שמחנו להתרחק מהם?

הרבה פעמים פלונטרים בהורות, תסכול וקושי של ההורים, מתעוררים במקומות בהם הילד מעורר ומחייה רגשות ומטענים פחות נעימים, שנשכחו, ואולי אף פעם לא זכו להתייחסות ולעיבוד מודע. מקומות בהם התשובות לא ברורות, אך בניגוד להתעמקות אינטלקטואלית בפלאי הבריאה או המדע, ההתעמקות במקומות הללו מורכבת וטעונה רגשית.

אחד מהמקומות הללו עשוי להתעורר בהורים עם הכניסה של ילדיהם לזירה החברתית.

הבטן מתכווצת כשהילד מתלונן "אף אחד לא שיחק אתי היום" "העליבו אותי" " אין לי חברים".

איך עוזרים לילד להסתדר חברתית?

איך אנחנו הסתדרנו חברתית?

איך באמת מסתדרים בזירה החברתית של היום?

רוב ההורים מרוצים ממצבם החברתי.

אולי הדרך למקום הזה היתה מפותלת, ואולי פשוטה.

אולי הם נהנים להיות ב"מרכז העניינים", מוקפים בהרבה חברים, ואולי דווקא נהנים להתבונן מהצד עם מעט חברים בקשרים עמוקים.

רוב האנשים לא הגיעו למקום החברתי שנכון להם בצורה מודעת, מחושבת ומתוכננת.

אין לנו ׳ספר הפעלה פנימי׳ לזירה החברתית, שיחסוך מילדינו את הדרך שאנחנו עברנו, מה גם שלא בטוח שמה שהיה נכון לנו נכון לילדנו, בגלל הבדלי אישיות וטמפרמנט ובגלל פער הדורות.

רובנו גדלנו ב"שכונה", "ירדנו למטה" לשחק עם השכנים והאחים ובילינו שעות ארוכות בסביבה רב-גילאית.

יצא לנו להיות משתתפים פעילים וגם מתבוננים מן הצד.

למדנו ופיתחנו את ההבנה החברתית שלנו מניסוי וטעיה, אך גם משעות של מחקר בהתבוננות מהצד.

המחקר המדעי על השפעות הקדמה הטכנולוגית על מיומנויות חברתיות מראה שילדים פחות פעילים בעולם הממשי מתקשים לנתח ולהבין הבעות ומחוות לא מילוליות, שהן קריטיות להתנהלות חברתית.

מה שמעודד הוא, שבחשיפה לאינטראקציות ממשיות ילדים לומדים מהר ובקלות...

היום, הרבה מהפעילות החברתית עבר למרחב הווירטואלי, ו"מי שלא שם, לא קיים".

אנחנו חוסכים לעצמנו הרבה זמן עם האפשרות לסמס במקום להיפגש ולדבר, אך ילדנו הקטנטנים, שאינם יודעים לקרוא ולכתוב, ואינם חברים בקבוצות הווטסאפ חשופים פחות להזדמנויות להתבונן וללמוד על אינטראקציות חברתיות.

יתכן שזו הסיבה שהורים מתלהבים לחבר לנייד את ילדם שזה עתה למד קרוא וכתוב. אך חיבור הילד למרחב החברתי הווירטואלי לא יתרום להבנה החברתית שלו ללא תיווך. זה יהיה בגדר "זריקה למים עמוקים".

עליו ללמוד בעולם הממשי מהי ציניות לפני שנצפה ממנו להבין ציניות כתובה...

הורים צריכים לקחת בחשבון שמה שאנחנו למדנו באופן ספונטני, דורש היום יותר התייחסות מודעת ויותר הכוונה, אם ביצירת הזדמנויות לאינטראקציות חברתיות ממשיות ואולי גם בלמידה אינטלקטואלית.

למשל, דרך קריאה משותפת של הורים וילדיהם בספר "נונה קוראת מחשבות".

בספר, המשוררת אורית גידלי והמאיירת איה גורדון נוי, מאירות בצורה רגישה יצירתית והומוריסטית את הכלי החשוב להתנהלות במרחב החברתי:

הכלי של ההתבוננות.

נונה, גיבורת הספר, חוזרת מהגן וחולקת עם אמה עלבון שספגה מילד. בתגובה, אמה מציעה לה כלי קסמים שעוזר לנונה לראות שהיא פרשה לא נכון את מה שנאמר לה, ואולי לא רק שלא היתה צריכה להיעלב, אלא להיפך, היתה צריכה להיות מוחמאת...

כלי הקסמים עוזר לנונה לצאת מעמדה אגוצנטרית, ולהתבונן באופן אמפתי בנקודת המבט של האחר, במניעים ובכוונה שלו, ועוזר לה לתת עוד פרשנויות להתרחשות החברתית.

נונה מגלה גילוי חשוב: לפעמים יש פער בין מה שאומרים לבין מה שחושבים, ומתכוונים.

הגילוי הזה, הוא יציאה מעידן התמימות, ויכול היה להיחוות כשבר של חוסר אמון ("אנשים צבועים", "אחד בפה אחד בלב"), אך כפי שנונה מגלה, בפער הזה יש גוונים.

לא תמיד יש פער בין מה שאומרים לבין מה שחושבים.

לפעמים טמון בפער הזה פוטנציאל מכאיב (כמו למשל באיור מהספר שבו תנין מחמיא לפלמנגו על רגליה היפות, כשבפועל חושק לטרוף אותן), ולפעמים בפער הזה יש כוח.

כוח מרגיע (כמו למשל באיור בו ילד אומר לחברו שלא בא לו לשחק איתו, כשלמעשה הוא מתכוון שלא בא לו להפסיד) וכוח דיפלומטי להתנהלות חברתית טובה (למשל האיור שבו ילדה אומרת לילד שהיא לא אוהבת צבע ירוק, כדי לא לדחות אותו ולהעליבו, כשהוא מציע לה לק מהקרטיב הירוק שלו, כשלמעשה היא נגעלת מהרוק שלו).

ההכרה בקיומו של הפער הזה והיכולת להתנהל בתוכו ואתו בגמישות הוא מיומנוות חברתית שתעזור לילד, הן בזירה החברתית הממשית והן בווירטואלית.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

עם ראש המכון / מומחה ספציפי-

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר