הזדהות השלכתית | תהליכי הזדהות, הפנמה והשלכה בטיפול וביחסים

דרג פריט זה
(21 הצבעות)
הזדהות השלכתית הזדהות השלכתית

הזדהות השלכתית

מהי הזדהות השלכתית?

הזדהות השלכתית היא מושג מורכב המתאר כיצד חלק מסוים מעולמו הפנימי של אדם אחד מופיע בעולמו הנפשי של אדם אחר שמצוי בקשר עמו
את המושג טבעה מלאני קליין, והרחיבו אותו פסיכואנליטיקאים רבים אחרים, הבולט בהם היה וילפרד ביון

בתהליך ההתפתחות הנורמלי של התינוק, קיים שלב שבו מתקיימת חוויה מאגית ש"אני" שקול "לעולם כולו". כל ההתרחשויות אלו שבפנים ואלו שבחוץ מקורם באני של התינוק. מתוך אזור זה של היעדר מובחנות בין העצמי לעולם, על כל החרדה והכאב המשתמעים מכך, מתפתחות ההגנות של השלכה והפנמה. כאשר הגנות אלו פועלות יחד הן נחשבות לאחת – הזדהות השלכתית.

 

 

Projective Identification

 

מהי השלכה?

התהליך שבו מה שמתרחש בתוך האני מפורש בטעות כמתרחש מחוצה לו. בחלק החיובי והבשל של מנגנון זה ניצבת היכולת להרגיש אמפתיה – היות ואף אחד באמת לא יכול להיכנס לראשו של אדם אחר, הוא לכל היותר יכול להשליך מתוך עולמו הפנימי ולהשאיל אותו כדי להבין את הצד השני.

בחלק הפחות יעיל של מנגנון הגנה זה קיימת סכנה אמיתית ליכולת לכונן יחסים בין אישיים אמיתיים. כאשר מה שמושלך כולל חלקים שליליים שלא הצליחו לעבור הפנמה לעצמי או שההשלכה מעוותת את האובייקט אליו היא מגיעה- מתגלים קשיים שונים. למשל, אנשים אחרים נוטים להתנגד להשלכות "שהושמו" עליהם, שהן בד"כ שליליות – שיפוטיים, קנאיים, רודפניים. אלו חלקים שלאדם קשה להשלים איתם כקיימים בעצמו ולכן הוא נוטה לייחס אותם לאחר. אכן, העולם היה הרבה יותר פשוט אילו יכולנו להשליך את התכונות האנושיות הבלתי נסבלות על אחרים, שאינם אנחנו.

 

עוד מנגנוני הגנה של האגו, שקשורים בהזדהות השלכתית:

 

מהי הפנמה ?

תהליך שבו מה שמתרחש בחוץ מפורש באופן שגוי כבעל מקור פנימי. בצורתו החיובית מנגנון זה אחראי לתחושת ההזדהות עם אחרים משמעותיים. ניתן לראות מנגנון חשוב זה כחלק מההתפתחות של התינוק – הוא סופג לתוכו התנהגויות, רגשות, מחשבות של אחרים משמעותיים עוד לפני שיש ביכולתו לשקול באופן מודע האם "לבלוע" חלקים מתוכם או לא. 

לחלק הבעייתי של מנגנון זה שני פנים – ראשית, הזדהות עם התנהגויות תוקפניות, או בניסוחים של פרנצי ושל פרויד – הזדהות עם התוקפן. ההזדהות עם התנהגויות התוקפן נפוצה בעיקר במצבים של חרדה, פחד, כאב, כאשר האדם מרגיש נחות ופגיע והוא מחפש בתוכו פתרונות איך להרגיש טוב יותר, פחות חשוף עם פחות איום על הערכתו העצמית. הוא פונה להתנהגויות שמופנמות בתוכו מהורה שנקט עמדה היררכית כלפיו, תוקפנית. זה "הפטנט" השגור בתוכו למקרים שבהם הוא חש נחות. מנגנון זה של הפנמה דרך הזדהות עם התוקפן ניצב בבסיס התנהגויות של סדיזם, נצלנות, וגם של "acting out" או enactment ותגובות אימפולסיביות.

שנית, שימור ההזדהות עם דמויות שהופנמו ואבדו דרך פרידה, מוות, גירושים ואובדנים אחרים. שימור ההזדהות מאפשר התמודדות עם החרדה שעולה מול החור שנוצר בעקבות האובדן.

פרויד תיאר את מצב אובדן האובייקט האהוב כאובייקט שצילו מכסה את האגו. במובן הזה, אובייקט אהוב שהופנם יוצר, עם לכתו, בור בנפש של האדם המחזיק אותו. האובדן במציאות של הדמות המופנמת עשוי לעורר תחושות של פגיעה בשלמות העצמי, תחושות אשמה וביקורת עצמית. תהליך האבל, כפי שפרויד ראה זאת, מאפשר לאנשים להגיע בהדרגה לידי פרידה פנימית מהאנשים שאבדו. הוא מאפשר לאגו להיפרד מצל האובייקט שהוטל עליו. כאשר תהליך האבל נכשל והאגו נותר בצילו של האובייקט המת, מתחולל "מוות קטן" אצל האדם החי כולל תחושות של חוסר ערך והיעדר משמעות קיומית.

שימוש היתר במנגנון ההזדהות מאפשר מצד אחד התמודדות עם החרדה שנוצרת בעקבות חווית "החורים" בחוויית העצמי. האובייקט המת ממלא את החורים ומפחית את החרדה. אלא שמצב זה מקבע אובייקטים בלתי מתגמלים ולעיתים אף חודרניים ופוגעניים בתפקיד אחראי על תחושת ההמשכיות והיציבות של העצמי. מקום כזה יוצר תלות של האדם באובייקטים ביקורתיים, שיפוטיים כלפיו, מה שעלול להוביל אותו עד לדיכאון.

 

 

איך עובדת הזדהות השלכתית?

הזדהות השלכתית נתפסת כממוקמת בקצה הפרימיטיבי של מגנוני ההשלכה וההפנמה, מכיוון שהיא מבטלת (עוד יותר מהשתיים הקודמות) את הגבול בין העצמי והאחר. בניגוד למצב בשימוש מוגבר במנגנון ההשלכה, שבו הדברים מתרחשים ברגע מסוים נתון, הרי שבהזדהות השלכתית המשליך משוכנע שהאובייקט נושא כבר קודם לכן את התכונות המושלכות. החוויה של האדם מצויה על סף התפקעות, אין מקום בתוכו כבר, אפילו הקירות על סף שבירה. אז הוא מפקיד חלק קשה במיוחד בבית אחר, "מבקש" שמישהו יחזיק אותו עבורו. עכשיו, המשמעות היא שאני תלוי באחר, כי חלק ממני נמצא אצלו. התוצאה היא שהמזדהה-המשליך תלוי באחר ומנסה לשלוט בו כדי להשאר קרוב לחלק המופקד שם. כל זה קורה תוך הדלדלות לא מובנת של הכוחות הנפשיים. 

Psychotherapy Methods 

 

 הזדהות השלכתית בטיפול

המטפל מוצא את עצמו מופעל להתנהל בדיאדה עם המטופל המחייה באופן מסוים את יחסיו של המטופל עם ההורה הדומיננטי, הם מתנהלים ביניהם מתוך עמדה של קורבן - תוקפן לסירוגין ללא יכולת השפעה אמיתית של המטפל. זהו מצב פרימיטיבי לא מודע של הגנה נפשית, בו המטופל מעוות את המציאות כמעט לחלוטין לצרכיו במטרה לא להיאלץ להתמודד עמה. 

גרוטסטיין (1981) התייחס באופן ציורי לקשר הייחודי בין המטפל למטופל, כמו היו השניים "תאומים סיאמיים".

גרינברג (1991), אחריו, טען כי העמדה המקבלת של המטפל תלויה בנכונותו וביכולתו להכיל את הפנטזיות של המטופל ובהסכמתו "להיפלש" על ידי השלכות הכוללות חרדות פסיכוטיות

קריסטבה (2000) תיארה את הזדהות המטפל כחיבור עם הבשר החי של המטופל... אקט חילופין בין שני "לא מודעים", בין טרום נפש לטרום נפש...".

הזדהות השלכתית יכולה להיות מנגנון קשה מאוד בטיפול, מכיוון שלא תמיד ברור כל כך היכן מתחיל ונגמר המטופל והשלכותיו והיכן מתחיל המטפל על מנגנוני ההגנה שלו, כוחות הנפש שלו, מנעד הרגשות שלו. הרי למטפל, בהתאם לגישת הטיפול ההתייחסותי, יש גם כן גרעין רדום של כל אחת מההגנות שהמטופל מפעיל. ברגע שהופעלו לא פשוט לדעת מי השפיע על מה.

 

 

מהן העמדה הסכיזו-פרנואידית והעמדה הדיכאונית? 


מלאני קליין (1935), ניסתה להבין ולתאר את ההתפתחות המנטלית המוקדמת ביותר של התינוק. הנחת המוצא שלה הייתה כי לרך הנולד ישנם מאפיינים מולדים מסוימים, שיצבעו ובמקרים מסוימים אף יקבעו את הדרך בו הוא יגיב ויתייחס לעולם. בעקבות ניסיונה באנליזה של ילדים צעירים מאוד ושל מבוגרים, קליין פיתחה מפה תיאורטית של מבנים התפתחותיים, הקרויים "עמדות", וזה בשונה מן התיאוריה של פרויד, שתיארה את ההתפתחות בצורה של שלבים. 

לתינוק, יש "אני" כבר מההתחלה. אמנם הוא אינו מפותח, אך הוא קיים. ל"אני" זה, יש יכולות שונות כבר מרגע הלידה, אך הן אינן מתואמות ואינן באינטגרציה אחת עם השנייה. הדרך בה התינוק ישיג את האינטגרציה הזו ויקבל את "תמונת עצמו" היא רק דרך התנסויות עם הסביבה, בעיקר עם דמויות מטפלות ואהובות, אשר ישקפו לו את חוויותיו ובעצם את עצמו.

העמדה הסכיזו-פרנואידית

העמדה המוקדמת ביותר בחייו של התינוק, היא העמדה הסכיזואידית פרנואידית, והיא הדרך היחידה בה יכול התינוק להבנות את חוויותיו בארבעת החודשים הראשונים לחייו. התינוק או האדם בעמדה הסכיזופרנואידית משתמש במנגנונים של פיצול והשלכה. הוא מפצל את עצמו ואת המציאות לטוב ורע ולפיכך יכול לראות את הסובבים לו בשני אופנים: או כמושלמים ואז הוא יקבל אותם ללא עוררין, או כעוינים ורודפים ואז ידחה אותם לגמרי. בנוסף הוא חש חרדה ביחס לעצמו ולביטחונו, ויחוש שאנשים רוצים להרע לו ויתפוס אחרים כרודפניים.
על אף שנראה כי התופעות של העמדה הסכיזואידית פרנואידית הן "חולניות" או לא מוסריות, יש להבין כי זהו שלב התפתחותי חיוני שיש לצלוח אותה בצורה תקינה, וזה ייחשב להישג ההתפתחותי הראשון והיסודי ביותר בהתפתחותו של הפרט על פי קליין.

 

 

העמדה הדיכאונית


כאשר התינוק בן 6 חודשים, הוא מתחיל להתמודד עם המאפיינים של העמדה הדיכאונית, הוא מסוגל לראות את מקורביו כבני אדם מורכבים אשר יש להם תכונות טובות ורעות, והוא יחוש דאגה וחשש באשר לנזק העלול להיגרם לאנשים שהוא אוהב, לאובייקטים שלו. לרוב הוא יחוש אשמה על האופן בו הוא התייחס לאחרים או פגע בהם.

ההבנה שהתינוק יכול להשיג ולבנות את הייצוג של עצמו, רק באמצעות עיצוב הייצוג כפי שהוא משתקף בזה של הדמות האהובה מדגישה את החשיבות של הסביבה אליה התינוק נולד וגדל בה, הקשר המיטיב עם ההורים, חשיבות המנטאליזציה של ההורים כלפי הילד וכל זה על מנת שיוכלו להחזיר לו את מה שהם רואים בו כדי שבהמשך הדרך הוא ייכנס את זה אליו. על כן התינוק חייב להגן על חוויותיו את האובייקט הטוב שלו, שעליה מתבססת תחושתו הגוברת את עצמו, מפני רגשות השנאה והזעם שלו עצמו. הזדהות עם אובייקט טוב ואידיאלי היא המעניקה עוצמה לתחושתו ההתחלתית של התינוק את עצמו ומספקת לו תחושת לכידות פנימית.

 

 

כתבו וסיכמו:

איריס צח, מילי רביד, איתן טמיר, מיה גינסברג,  דורון עמרן ורונה קופרבוים, מכון טמיר

מקורות:

התיאוריה הקלייניאנית - -נקודת מבט בת זמננו (2001). קטלינה ברונסטיין (עורכת). הוצאת תולעת ספרים 

Bollas , C . (1990) . Regression in the Countertransference . in Boyer , L . B . & Giovacchini , p . L . ( Eds . ) : Master clinicians on Treating the Regressed Patient , Northvale , nj & London : Aronson , Ch . 14 , pp . 339-352

Eshel , O . (2001). Whose Sleep is It , Anyway ? Or 'Night moves' . int . J . Psychoanal , 82 : 545-562 

Otto F. Kernberg (1987). Projection and Projective Identification: Developmental and Clinical Aspects.  Journal of the American Psychoanalytic Association.  Vol 35, Issue 4, pp. 795 - 819

 

Kristeva , J . (2000) .From Symbols to flesh : the polymorphous Destiny of Narration . int . J . Psychoanal , 81 : 771-787 

Thomas H. Ogden (1992) Projective Identification and Psychotherapeutic Technique. Routledge; 1 edition

Waska, R. T. (1999). Projective Identification, Countertransference, and the Struggle for Understanding Over Acting Out. The Journal of Psychotherapy Practice and Research, 8(2), 155–161.

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר