איך לפתח סקרנות אצל ילדים? | עקרונות, עצות וטיפים להורים

סקרנות אצל ילדים

״אולי זה לא ממש נעים להגיד

ואולי זה לא יפה

אבל תמיד בזמן הלא נכון

הם שואלים את כל השאלות:

אבא, למה השמיים בלילה שחורים?

ולמה ביום אין כוכבים?

איזה פרח הוא הכי יפה?

ובדיוק כשאני שותה קפה

(למרות שבעצם אפשר להודות

שאני לא יודע את כל התשובות

ולפעמים סתם נגמר לי הכח

בדיוק כשמתחשק לה לבלבל לי ת׳מוח)״

--  הילד הזה הוא אני - הדור הבא

למה סקרנות של ילדים די מבלבלת? 

באופן עקרוני כולנו רוצים ילדים סקרנים וצמאים לידע.

אבל, לא תמיד קל להכיל את הסקרנות שלהם ולטפח אותה.

לפעמים זה מסיבות חיצוניות של זמן והקשר, אבל הרבה פעמים הסקרנות הבוערת המצמיחה והחיה, שאנחנו כל כך מייחלים לה, מתעוררת בילדים דווקא באזורים שלא נוחים לנו.

אנחנו נבוכים, מגמגמים, מתחמקים, ובתגובתנו מחניקים את סקרנותו של הילד, או אולי משתיקים אותה מולנו. 

"הסקרנות הרגה את החתול"?

סקרנות טבעית מתרחשת כלמידת תובנה חמה ומתבוננת, בתוך חוויה המשפחתית ביתית, שמתקיימת מעבר לחינוך הרגיל,  דרך עדשת הטבע וההיסטוריה הטבעית.

מה הקשר בין חרדה להפחתת סקרנות?

מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ותיאורטיקנית, דיברה על הדחף האפיסטמופילי של הילד, דחף מולד לידע. היא טענה שהדחף לידע מלווה בחרדות. למשל, אם נחשוב על ילד בן 5 שמתעמק בשאלה איך מטוס טס, מתישהו בתהליך הלמידה הוא עשוי להיות מוכה על ידי ההבנה שמטוס הוא כלי מכני בעל מגבלות והוא עלול להתרסק. הכרה זו עלולה לעורר חרדה מאיימת. קליין חשבה שחרדות יכולות להפריע לסקרנות האינטלקטואלית ואף קשרה בין הדחף לידע לבין פגיעות באינטליגנציה, קשיי למידה ואף בעיות בדיבור.

היחס הדואלי לידע (מצד אחד דחף להשיג אותו, ומצד שני חרדה ממנו, מגילוי האמת) משתקף גם בפתגמים ובמטבעות לשון. כשמצד אחד נאמר למשל "ידע הוא כח" ומצד שני "הסקרנות הרגה את החתול".

איך מעודדים את הסקרנות של הילד?

יתכן שהשימוש במילה לעודד אינו מתאים, כי הדחף לידע קיים, ולא זקוק לעידוד, אלא לאפשור. הילד חוקר את עולמו מלידתו.

אם אנו חשים שהילד אינו סקרן, יתכן שמסיבות שונות הוא לא מבטא את הסקרנות מולנו, או שהחרדה שמלווה את הדחף לידע חוסמת אותו.

הדרך לאפשר את יצר הסקרנות של הילד יכולה להתחיל במודעות או בהתבוננות בסקרנות שלנו, בגישה שלנו ללא נודע, ללא מוכר, ללא מובן, בדחף האפיסטמופילי שלנו.

• עד כמה אנחנו נותנים לסקרנות שלנו להוביל אותנו?

• עד כמה אנחנו פתוחים לידע? לאמת?

• ועד כמה חסומים מהתמודדות עם הכאב שעשוי להיות טמון בגילוי האמת?

האופן שבו אנחנו מגיבים לשאלותיו של הילד משפיעה מאוד על הסקרנות שלו. כאשר הגישה לשאלותיו חשובה הרבה יותר מהתשובות שנספק לו. לחקירה המשותפת, לשיח, יש ערך רב יותר מהידע עצמו. כשאנחנו משוחחים עם הילד חשוב שניקח בחשבון שהוא חושב אחרת מאיתנו. הילד ממשיג לעצמו הבנות על העולם כל הזמן, בכל שלב בדרך אחרת בהתאם ליכולותיו הקוגניטיביות. כמו חוקר-מדען הוא בונה תיאוריות, ומשנה בהתאם לתצפיות ולגילויים. 

מתי חרדה היא סיגנל לחסימת יצירתיות? 

ילדים עשויים לבנות לעצמם תיאוריות מלאות דמיון ורחוקות מאוד מהמציאות לגבי עובדות החיים.

אם נהיה פתוחים לזה באופן רגיש ומותאם נוכל לזהות את המקום שבו מתעוררת אצל הילד חרדה, ולהרגיע אותו או לכבד את המקום שבו הוא כבר לא רוצה לדעת, שעוד ידע, כרגע, לא ניתן לעיכול.

למשל, הורים תוהים איך להתמודד עם סקרנות מינית של הילד, שלרוב מתעוררת בגיל הגן ומוצגת דרך השאלה ״איך נולדים ילדים?״.

בהקשר זה, במקום לחשוש עד איזו רמה לשתף את הילד ולתת הסבר נאיבי מדי ומתחמק או מיד לתת תיאור מלא, שעשוי להציף את הילד, אפשר לחקור ביחד.

נניח, איך הילד חושב שנברא ילד, להתחיל ברמה כללית ״הוא מתפתח אצל אמא״ ולתת לשאלותיו של הילד להוביל אותנו ולהתעמק תוך רגישות והתאמה ליכולתו לעכל את המידע. כל עוד הוא ממשיך לשאול אפשר להתקדם בהתעמקות.   

כפי שסקרנותו של הילד מלווה בחרדה, כך גם אצלנו, ישנם מצבים בהם השיח ייחסם בשל הקושי שלנו לעכל את הידע.

למשל, כשילד שואל על מוות של קרוב משפחה, או על המצב הפוליטי בארץ, גם כאן הורים תוהים עד כמה לשתף, והאם מידע מסוים עשוי לעורר פחדים וחרדות עוצמתיים מדי (למשל על הרקע של "ארץ מוקפת אויבים"). כמובן שהפחדים והחרדות והקושי לעכל את הידע הם קודם כל שלנו ולא רק של הילד, שלובים זה בזה. הילד מתבונן בנו וסופג מאתנו כמה בטוח לחקור את העולם.

איננו יכולים לצפות מהילד שישאף לידע, יסתקרן, כשהמסר שלנו הוא "זהירות/עצור", ומצד שני לא נוכל להימנע מאזורי ידע שקשים לנו.

כאן, המודעות לעצמנו יכולה לעזור. כשאנחנו חשים שקשה לנו עם סקרנות של הילד באזור מסוים, אפשר למשל להגיד לו ש"זו שאלה מעניינת ומסקרנת" שיהיה מעניין לבדוק עם סבא (או כל דמות אחרת שאנחנו מרגישים שתהנה לעשות את השיח), או לחזור אליה אחר כך אם אין ביכולתנו להתמודד עמה עכשיו.

מהי סקרנות נוגדת עובדות (Counterfactual curiosity)?

יש כל מיני סוגים של סקרנות, אותה משיכה לדעת מה שמושך אותנו.

מעניינת במיוחד התופעה של סקרנות ילדית כלפי ״מה היה קורה אילו?״.

מסתבר שגם כאשר בחרנו בטעות בהתנהגות מסוימת ואנחנו חווים חרטה, יש לנו איזה חלק סקרני לגבי ״איך זה היה נראה אילו כן היינו בוחרים נכון?״. 

ניסוי יצירתי מ-2019 מלמד שילדים צעירים סקרנים לא רק לגבי המציאות הנתונה, אלא גם לגבי תוצאות אלטרנטיביות שהיו יכולות לקרות.

אולי המוטיבציה הזו (שמוכרת איכשהו גם לנו) קשורה לניסיון להחזיר שליטה אחרי קבלת החלטה.

בכל מקרה הניסוי מחזק את מידת הטוטליות של סקרנות אנושית:

אנחנו רוצים לדעת כמה שיותר. 

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

כתיבה:

 טלי בורלא גלילי,

פסיכולוגית קלינית מדריכה,

עם מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון:

22 בדצמבר 2023 

ספר מומלץ שיכול לעורר ילדים והורים לשאול שאלות:

 "השאלות הכי הכי גדולות" של ד"ר לו סטיבן

מקורות:

FitzGibbon L, Moll H, Carboni J, Lee R, Dehghani M. Counterfactual curiosity in preschool children. J Exp Child Psychol. 2019 Jul;183:146-157. doi: 10.1016/j.jecp.2018.11.022. Epub 2019 Mar 12. PMID: 30875546.