שבת, 07 מרס 2020 20:45

ריקליימינג בטיפול בטראומה מורכבת | מאת אפרת גינס פיינמסר

נכתב ע"י אפרת גינס פיינמסר

היום השתתפתי בסדנה שכותרתה "תובנות ומודלים פמיניסטיים חדשניים בעבודה עם Complex Trauma״, אותה הנחתה פרופ' לורה בראון מבוסטון בנושא פוסט טראומה מורכבת.

טרם צאתי לסדנה סידרתי את שיערי "המרדן" עם קרם ששמו הוא "discipline" ושמתי לב שהדאודורנט של בניי מכונה  "anarchy" , סוג של מידע שהיה עובר מתחת לרדאר המודעות שלי בכל יום אחר.

גם היום, כ-50 או 60 שנה לאחר שהתנועה הפמיניסטית החלה במאבק הכה בסיסי להכיר בנשים כבנות אדם בעלות זכויות שוות, ישנם עדיין מסרים חזקים, לעיתים אגביים, שמטיפים לנשים להיות מרוצות, מרצות, מסופקות ממקומן כרעיות ואמהות ולא יותר, בזמן שאת הגברים מעודדים להיות חזקים, שולטים, אנרכיסטים, מרדנים, סוג מסרים המכונה "גבריות רעילה" –toxic masculinity  שגם גברים הם קורבנות שלו.

בעולם שבו האישי הוא הפוליטי והפוליטי הוא כ"כ אישי, כשפוליטיקת הזהויות היא מאוד נוכחת, שעניינים כמו מגדר, מוצא אתני, אוריינטציה מינית, עמדה פוליטית ועוד מכתיבים את האופן שבו אנו מתבוננים על אנשים, שלא לומר שופטים אותם, יש חשיבות לשיח שנותן מקום לאותם חלקים במטופל/ת, שמתייחס למגוון הזהויות שלו/ה, מה שבראון מכנה "זהויות מצטלבות" intersect identities. הכרה בכך שלזהויות של המטופל/ת יש משמעויות והשלכות על הנרטיב שלו.

הגישה הפמיניסטית לפסיכותרפיה (בקצרה ועל רגל אחת) שואפת בין היתר לשבור את הנרטיב שעושה פתולוגיזציה לא.נשים ששרדו והתמודדו עם טראומה, לא לתייגן כחולים/בעייתיים, לתת כבוד ולהשיב את הכח take back the power, ליצור תנאים בתוך הטיפול שיאפשרו לדרוש מחדש את הכח שנלקח מהמטופל.ת שחוותה טראומה reclaim the power, לסייע לה/לו למצוא את הקול האישי שלו ושלה, אשר הושתק או עוות ע"י אדם או באופן ממסדי. המסר הוא שהבעיה אינה באיש.ה עצמה (רבים ורבות מנפגעי טראומה חשים אשמה ובושה), אבל הפתרון בהחלט נמצא במטופל.ת ואנו מסייעים/ות לו לטפח את היכולת לריפוי/החלמה דרך יצירת תנאים מיטיבים ודרך זה שאנו מחזיקים/ות באמונה שיש במטופל.ת את היכולת לדעת מה הוא חש, מה הם רגשותיו, רצונותיו, מהו הקול האישי והאותנטי שלו. דרך אגב המגדר של המטפל/ת אינו קריטי בטיפול הפמיניסטי, מה שקריטי הוא העמדה שלו/שלה ותפיסת עולמו.

בראון מתייחסת לשני מופעים שכיחים של מטופלים/ות עם פוסט טראומה מורכבת, מטופל.ת מאד מוצפ.ת וסימפטומתי.ת, ומטופל/ת מאד מצומצמ.ת, שמתקשה לדעת מה מרגיש.ה, חווה. שני דפוסים אלו מהווים מנגנוני הגנה והשרדות של המטופל.ת נוכח טראומה שלרוב התרחשה בתוך קונטקסט התפתחותי ובנוכחות דמות התקשרות משמעותית. נוכח ארועים טראומטים מתערערת ונשדדת יכולתו הטבעית של הילד.ה להעריך  מי ראוי/לא ראוי לאמונו. מתקיימת דיסוציאציה, שהיא מנגנון הגנה, התנתקות מהחוויה של הסכנה ו/או מהזכרון השלילי, מהידע עד כמה זה מסוכן ורע בעבורי. כבני אדם אנו מכוונים באופן ראשוני לשמר קירבה לדמות התקשרות, זהו טבענו (בולבי, תאורית ההתקשרות), האינטרס הראשוני ההשרדותי שלנו הוא קודם כל להעדיף קירבה לדמות ההתקשרות, גם אם היא מזיקה או פוגענית. רעיון שמובא בהרחבה בספר betrayal trauma, the logic of forgetting abuse, של ג'ניפר פרייל.

בראון הציגה בפנינו תאוריה חשובה poly vegal theory, העומדת בבסיסה של תגובת הקיפאון נוכח פגיעה. לשאלה שטורדת את מנוחתן של קורבנות תקיפה, למה לא התנגדתי/ נאבקתי/ברחתי, המלווה תדיר ברגשות אשם יש הסבר ברמה הפיסית, לא מדובר בבחירה, אלא בתגובה אינסטינקטיבית/השרדותית שהיא שונה מתגובת ה- fight or flight, ויש לה מערכת עצבית שונה, הקשורה לעצב הוואגוס. היא מונה שתי סיבות לקיפאון: האחת לא לפגוע במערכת ההתקשרות עם הדמות המשמעותית והשנייה שמדובר בתגובה אינסטינקטיבית (לעיתים ניתן לראות אותה אצל בעלי חיים שעושים עצמם מתים נוכח התקפה מסוכנת של חיה אחרת). לומר למטופל/ת שהגוף שלה הגן עליה מלא להיטרף, שזוהי תגובה ברמה האינסטינקטיבית, זה לתת ניסוח מחדש לתגובת הקיפאון שלה, שיש בכוחה לשחרר אותה מחוויה של אשמה/בושה.

לסיום הסדנה הקדישה בראון זמן לנושא הכה חשוב של השימור העצמי וההתמודדות של המטפל/ת הפוגש/ת מקרים כל כך קשים. היה מרשים מאד לראות כיצד למרות גילה המבוגר של בראון, היא מדברת בהרבה תשוקה ולהט על הנושאים שעל הפרק.  לשאלה שעלתה מצד משתתפות הסדנה כיצד היא עושה זאת היא מספרת בכנות על התמודדותה לאורך השנים ומדברת על הצורך החיוני של המטפל/ת לפעול מתוך חמלה וכבוד הן כלפי המטופל/ת והן כלפי עצמה. היא אומרת "being a therapist is not a life sentence"  ומתייחסת בכך לחוויה הנפוצה של אשמה ובושה שעולה במטפל/ת נוכח חוסר יכולתה או חוסר רצונה לסייע למטופל/ת. לדבריה כולנו היינו רוצות ללבוש מידי פעם את החליפה של גל גדות ולהושיע את המטופל שלנו, להיות גיבורות על, מסורות תמיד, ללא גבולות וללא סייגים, בפועל זה בלתי אפשרי ויותר מכך לא רצוי. מעבר לזה היא מעודדת את המטפלות/ים למצוא תחום עיסוק שיש בכוחו לספק ולמלא את משאביו, הנמצאים בסכנה של התרוקנות והתדלדלות נוכח תהליכים טיפוליים ארוכים, מתסכלים, תובעניים, הדורשים מידה רבה של אורך רוח וסובלנות.

 

ההזמנה לסדנה של פרופ׳ בראון,

מתוך דף הפייסבוק של המרכז לחקר וקידום בריאות האישה:

 

 

 

נקרא 768 פעמים עודכן לאחרונה ב שלישי, 30 יוני 2020 12:52

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020