מכון טמיר לפסיכותרפיה
PTSD בזוגיות
זוגיות, אנחנו יודעים, היא סיפור מורכב. אם נוסיף את העובדה שבן או בת הזוג סובל מהשלכות של טראומה, המורכבות גוברת שבעתיים.
תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) יכולה להתפתח אחרי טראומה, כמו פגיעה מינית, מלחמה או פיגוע ותסמיניה משפיעים על הרווחה הנפשית ועל מערכות היחסים של הלוקה בה.
אנשים עם PTSD נוטים לחיות מחדש את הטראומה, לחוות חרדה עזה, להימנע מדברים שמזכירים להם את הטראומה ולחוש רגשות שמשאירים אותם הלומים.
נכון להערכתו מ-2024, של פרופ׳ יאיר בן חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, מלחמת חרבות ברזל מול חמאס בעזה וחיזבאללה בצפון תעלה לחברה הישראלית ב-30,000 מקרים חדשים של PTSD.
נורית גפן, אשתו של יהונתן גפן, מקריאה את יומנו האישי,
בו כתב על מוראות מלחמת יום הכיפורים
ועל הלם הקרב שפרץ בתוכו (מתוך YES):
רגשות אלה יכולים להשפיע גם על האופן בו אדם נקשר לאחרים ויש בהם פוטנציאל להזיק למערכות יחסים או להוסיף להן אתגרים.
ההפרעה אף יכולה לשנות את הדרך בה הפרטנר יתחבר עם ניצול הטראומה, ויחסים מתדרדרים אף יכולים להשפיע לרעה על החלמה מ-PTSD.
ריטה רוזמרין, MSW, מטפלת בטראומה ומטפלת זוגית בתל אביב, מכון טמיר
המאמר שלנו מתמקד בהקשר הצבאי-קרבי בישראל, אך נציין כי PTSD היא תופעה עם השפעה רחבה על מערכות יחסים זוגיות במגוון מצבי חיים ובהם חוויות של הזנחה והתעללות, התמודדות עם מחלות מסכנות חיים, תאונות דרכים, חשיפה לאסונות טבע, עבודה מתמשכת של שוטרים וצוותי חירום במצבי קיצון וגם אובדנים פתאומיים של בן משפחה בילדות.
אחד המוקדים הזוגיים החדים ביותר בהקשר הישראליבשנים האחרונות, הוא רגעי השיבה הביתה של לוחמי מילואים. סבבים חוזרים ונשנים הפכו את הבית למצב הזמני ואת הגזרה למצב הקבוע, וכשהמשרת חוזר הוא מצופה להיכנס מיידית לתפקידיו המשפחתיים - בעוד שמבחינתו השעון בבית כאילו עמד מלכת, והבית אליו שב אמור להיות זה שנצרב בזיכרונו ביום שעזב.
בפועל נפגשות שתי ישויות שהשתנו: בת או בן הזוג נשאו את עול הבית לבדם על הכתפיים - הילדים גדלו, והחיים המשיכו.
לתקופת ההסתגלות הזו קוראים בצבאות העולם "ירידת לחץ" (דה-קומפרסיה), והיא מלווה במעברים מהירים בין שמחה והקלה לבין ריקנות, כעס ואשמה אצל שני הצדדים.
הדרישה לחזור לתפקוד מחייבת גם להשיל את מנגנוני ההגנה שנבנו כדי לשרוד שם - אלא שהידיעה על צו 8 שיכול להמתין שוב בתיבת הדואר מצמצמת מאוד את המוטיבציה לשחרר באמת.
המילואימניק ״ישן עם נעליים״ ומתקשה להסתגל, לא מתוך עקשנות אלא כהגנה עוטפת שטרם קיבלה אישור מלא להתפרק (מאירי ואלוני, 2025).
אתגרים שמציבה פוסט-טראומה בקשר זוגי
מחקרים הצביעו על קשר בין PTSD לבעיות וקשיים במערכות יחסים זוגיות, בכמה היבטים:
-
אובדן עניין בפעילויות משפחתיות
-
חוסר עניין בפעילות מינית, חוויית טראומה מחודשת במהלך פעילות מינית
-
פיתוח תלות מופרזת בפרטנר
-
תחושה של בן/בת הזוג שעליו ׳ללכת על ביצים׳ כדי לא לפגוע רגשית במתמודד הטראומטי.
-
כעס פורץ ומופרז, שיכול להתבטא בריחוק, ביקורת או אפילו התעללות.
-
יכולת מופחתת לפתרון בעיות במידה והלוקה ב-PTSD חש חרדה או הצפה רגשית, גם נוכח עימותים קטנים.
-
ציפייה מהפרטנר שיהיה יותר מחבר שווה ביחסים - כאילו מחובתו להתמקם כמטפל ולא כבן זוג.
-
התמודדות עם תמיכה משפחתית מופחתת של קרובים שאינם מבינים את עומק הטראומה או את השלכותיה.
היבט נוסף, שנוטה להישאר מתחת לרדאר, הוא חלוקת העומס היומיומי בבית. ככל שהתפקוד נפגע, בן או בת הזוג שאינם מתמודדים עם ההפרעה נוטים לקחת על עצמם עוד ועוד אחריות ומתוך כך מצטברת אצלם תרעומת ושחיקה - בעוד שהצד המתמודד חש בושה ואשמה על כך שאינו עומד בחלקו.
לעומס הזה מצטרף לעיתים לחץ כלכלי, שכן התסמינים משפיעים על התפקוד בעבודה ועל היציבות התעסוקתית.
כך נוצר מעגל שבו הקושי הנפשי של אחד הופך לנטל מעשי של השניים, ושחיקת המשאבים מקשה על שני בני הזוג לתחזק את הקשר עצמו (Zacharias & Existential Psychiatry Staff, 2024).
כיוון שיש אנשים עם PTSD שאינם מחפשים טיפול פסיכולוגי או אינם מאובחנים נכונה, זוגות חייבים להיות מודעים לכך שההפרעה יכולה להשפיע על מערכת יחסים אפילו אם לאף אחד מהם אינו מאובחן רשמית.
PTSD הוא מצב רפואי רציני, וחיוני שהפרטנר יידע שהתסמונת איננה בגדר בחירה ואינה דבר שאדם אחר יכול לרפא.
מערכות יחסים חזקות חשובות עבור רווחת שני הצדדים ומערכות יחסים שליליות עלולות להפוך את החיים עם PTSD לקשים אף יותר.
תמיכה בפרטנר יכולה להעניק לו את המרחב הדרוש להחלמה, לצד עידודו באופן שיזכיר לו שמישהו אוהב אותו ונמצא שם בשבילו.
אירית (שם בדוי) ידעה כבר בדייט הראשון עם אורן (שם בדוי) שהוא סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית, לאחר השתתפותו באחד הקרבות בכפרי דרום לבנון במלחמת לבנון השניה.
האבחנה שלו והטיפול התחילו שנתיים לפני היכרותם, וההפרעה הייתה חלק מהזהות של אורן.
היא קראה הרבה על PTSD וזיהתה חלק מהתסמינים אצל אהוב לבה: חלומות שטופי זיעה בלילה, ניתוקים שהופיעו משומקום באמצע ערב עם זוגות חברים, חוסר שקט תמידי ופחדים שכשנכנס אליהם הרגישה שהוא ממש ילד פגוע, ממרר בבכי ורואה את הסכנה באופן לא פרופורציונלי.
ההחלטה והבקשה של אירית לפנות יחד לטיפול זוגי הגיעה דווקא בשלבים מאוחרים יותר, אחרי שהקימו משפחה עם שני ילדים.
אורן, שטופל פסיכיאטרית בתקופות נוגדות דיכאון ובפסיכותרפיה, התקשה לתפקד מול מטלות החיים ההכרחיות, כמו שותפות במשימות היומיומיות של גידול הילדים וקושי להתמיד במקומות עבודה.
לשני אלה הצטרפו שימוש מופרז (מבחינתה) בטיפול בקנאביס רפואי ל-PTSD, מה שהפך לחלק משמעותי בחייו, שלא היה לה חלק בתוכו.
שקופים (ושקופות) - על מגש הכסף
פרופ’ זהבה סולומון מציגה בספרה החדש, ״שקופים על מגש הכסף״, מחקר עשיר של ארבעה עשורים על הלם קרב ופוסט־טראומה אצל לוחמי צה״ל.
אחד הממצאים המרכזיים שזהבה מזהה הוא המחיר השקט שמשלמות בנות הזוג:
מעבר הדרגתי מתפקיד של שותפה לתפקיד של מטפלת, פגיעה ברווחה הנפשית, ולעיתים “הדבקה” בתסמיני חרדה, דיכאון וסימפטומים דמויי תגובת קרב.
המחקר מדגיש איך חיי משפחה – שנחשבו בעבר כגורם מגן וחוסן– הופכים לעומס רגשי ונפשי במצבים של פוסט־טראומה כרונית:
דינמיקה זוגית שנשחקת, בדידות, הצפה, ולעיתים גם אלימות. חלק מהנשים מתארות אובדן של זהות אישית ותחושה שהן לכודות בתוך כלא טיפולי־רגשי.
סולומון מציגה גם את האפשרות של חתירה לנפרדות מאוזנת:
היכולת של נשים לשמור על גבולות נפשיים ועל חיים אישיים לצדו של בן זוג שנפגע. זה לא פותר את ההשלכות ומחיריהן, אבל פותח מרחב שמאפשר לאישה לא להיבלע בטראומה של האחר.
הספר מציע זווית מורכבת על השפעותיה המתמשכות של טראומה צבאית – לא רק על הלוחם, אלא על המערכת המשפחתית כולה.
איך לעזור לבן זוג עם PTSD?
-
להימנע מלהאשים אותו בסימפטומים; לא למזער את חומרת הטראומה או לדחוק בו ״שייצא מזה״.
-
לעודד אותו לחפש טיפול מקצועי ולהציע לו עזרה בכך.
-
אם יש לו מחשבות אובדניות, הכרחי לפנות למומחה לטיפול בטראומה כדי לפתח תכנית למניעת התאבדות; במצב של סיכון אובדני יש לפנות מיידית לאיש מקצוע ולצמצם את הנגישות לאמצעים מסוכנים בבית.
-
עודדו אותו לדבר על רגשותיו, אך הימנעו מכפייה של שיחה מאולצת.
-
הימנעו מלומר לו ״איך נכון להרגיש״ ומלתת לו עצות מבלי שביקש.
-
זהו את השפעת ה-PTSD על מערכת היחסים אך הימנעו מלהאשים את הטראומה בכל בעיה שהיא. יש גם בעיות בקשר, שגם בלי טראומה כדאי להתייעץ בהן עם מטפל/ת זוגי/ית.
-
זהו והכירו טריגרים שמציתים את הפרטנר ונסו לזהות ולאמץ דרכי תקשורת יעילות בזמן ריב. למשל, אם רעשים חזקים הם טריגר לחרדה, כדאי להימנע מלהשאיר את הטלוויזיה דולקת. טריגרים יכולים להיות חיצוניים - כמו רעשים חזקים, סביבה ספציפית או מגע פיזי. טריגרים אחרים יכולים להיות פנימיים - כמו מחשבות חודרניות, זיכרונות ספציפיים או תחושת אובדן שליטה.
-
דברו על דרכים להפחתת ההשפעה של ההפרעה על מערכת היחסים. למשל, יש אנשים עם PTSD שחרדים מנטישה, כך שאיומים לעזוב עלולים להעצים את הסימפטומים ולהחמיר קונפליקטים.
-
נסו להיות רגישים ואמפתיים. נכון, לפעמים זה קשה וגם אתם רק בני אדם, אבל כשאתם יכולים, השתדלו להציע נחמה וחום, בעיקר כאשר מופיעים פלאשבקים או חרדה עזה.
-
לדעת שזה בסדר לעזוב. בני זוג אינם מטפלים מוסמכים ואינם מצוידים להתמודדות עם כל הבעיות ש-PTSD גורמת. חיוני שהפרטנר יגן על רגשותיו שלו במצבים בהם הוא חש הלם או קושי רב.
יש עוד דפוס שראוי להתעכב עליו, כי הוא נולד דווקא מתוך כוונה טובה:
הפרטנר משנה הרגלים ושגרות במטרה לחסוך מהמתמודד מצוקה (partner accommodation). הוא הולך על ביצים - לוקח על עצמו את הקניות כדי שבן הזוג לא ייאלץ להיחשף למקום הומה אדם, מוותר על אירועים חברתיים, או מעודד הפסקת טיפול כשזה מרגיש קשה מדי.
ההיגיון ברור, אבל בטווח הארוך אותה התאמה משמרת את ההימנעות, מצמצמת הזדמנויות להתאושש ולעיתים משדרת חוסר אמון ביכולתו של המתמודד להתקדם דרך מאמץ.
ואכן, נמצא קשר בין רמות גבוהות של התאמה זוגית כזו לבין תסמיני PTSD חמורים יותר ושביעות רצון זוגית נמוכה יותר ויש ראיות לכך שהיא עלולה להפחית את יעילות הטיפול אם אינה מטופלת ישירות בחדר (Larsen, 2026). לכן שווה להעלות אותה במפורש עם המטפל, ולבחון יחד אילו ויתורים באמת מגנים ואילו כבר מקבעים.
טכניקות מיידיות במהלך התקף
אפיזודה או התקף PTSD כוללים בדרך כלל פלאשבק טראומטי.
כדאי להישאר רגועים ומעוגנים, משום שהוויסות של מערכת העצבים משפיע בפועל על היכולת של האדם שמולכם להירגע ולהתארגן מחדש.
מתוך עמדה זו רצוי לפנות בשאלות פשוטות וישירות שמחזירות שליטה ובחירה, למשל מה יכול לעזור לך עכשיו? או מתאים שאשאר איתך עכשיו?
כדאי להציע כמה אפשרויות קונקרטיות, כמו יציאה להליכה, מעבר למרחב פתוח עם יותר אוויר, או שתיית מים, כל זה תוך הקפדה על כיבוד גבולות והקצב של בן הזוג - בלי להאיץ ובלי להציף.
ניתן להציע תרגילי קרקוע שמחזירים את הקשב לגוף ולהווה. בתנאי שיש הסכמה מפורשת שלו. כמו תרגיל נשימה. למשל, שאיפה של ארבע שניות, החזקה של חמש שניות ונשיפה של שש שניות, או שימוש בשיטת חמשת החושים שבה מזהים חמישה דברים שרואים, ארבעה ששומעים, שלושה שמרגישים בגוף, שניים שמריחים ודבר אחד שטועמים.
לאורך כל האפיזודה מומלץ לשמור על מיניימום תקשורת, ברורה ולא חודרנית, כזו שמלווה ותומכת, מבלי להציף את המרחב בשאלות או בהכוונה לא נחוצה.
שפת גוף
חשוב לשים לב לא רק למה שהאדם אומר במילים, אלא גם למה שהוא משדר דרך הגוף, הטון וההתנהגות.
כאשר מופיעים סימנים של ניתוק, ריחוק או עצבנות נכון יהיה לעצור, להפחית דיבור ושאלות, ולאפשר לו זמן ומרחב לעיבוד פנימי בקצב שמתאים לו.
אין לפוסט טראומה פתרונות פשוטים. להגיד למתמודד "פשוט תפסיק לחשוב על זה" לא עוזר.
הכוונה שלכם טובה ואוהבת, שהרי לכאורה אם לא חושבים על הטראומה אפשר להימנע מסיוטים או פלאשבקים, אבל עצה כזאת יכולה לעורר הרבה תסכול, כי המתמודדים עם PTSD מכירים אותה מלפני ולפנים וחווים אמירות כאלה כסביבה לא מתקפת.
הם מבינים די מהר את הקשיים בניסיון לא להרהר בטראומות מהעבר, זה בערך כמו לנסות לעצור ים עם הידיים.
למרות שכל אחד לומד עם הזמן איך לנהל את המחשבות החודרניות, המאמץ להימנע מהן לחלוטין מרגיש כמעט בלתי אפשרי. מכירים את המשל על הפיל הוורוד? אם יבקשו מכם לא לחשוב על פיל ורוד, זה בדיוק הדבר שתחשבו עליו.
סיוטי לילה אימתניים עם קשר ישיר או עקיף לטראומה יכולים להמחיש את הקרב האינטנסיבי והמתמשך המתחולל בנפש פנימה. הרגעים השקטים שלפני השינה הם קשים במיוחד, כי הסחות הדעת שנכחו במהלך היום דועכות והמוח נוטה להתמקד ברזולוציה ובאינטנסיביות רבות יותר באירועי העבר.
ההסתמכות על תרופות כמו פראזוסין, הניתנת להקלה על סיוטים, היא עדות לחומרה ולסבל של הפרעות השינה של מתמודדים עם פוסט טראומה.
התרופות הללו יכולות להציע הקלה זמנית, אבל הן אינן מרפאות שום דבר.
כיוון שלא רואים את הסימפטומים הנפשיים הסמויים מן העין, מתווסף עוד רובד של תסכול.
גם מתמודדים ותיקים עם ההפרעה, מי שניסו טיפולים ותרופות שונות במטרה לנהל PTSD, יודעים שהמוח הטראומטי ממשיך להתמקד בהתמדה באיומים פוטנציאליים. דריכות יתר היא לא משהו שאפשר פשוט לכבות - זה מנגנון הגנה שהיה נכון לשעתו, אבל בחלוף האיום הפך לנטל עקשני שקשה מאוד לשלוט בו.
אי אפשר לנהל חיים עם טראומה באמצעות שליטה במחשבות, ולא יעזור כמה כוח רצון מגויס לכך, מה שנדרש זה תרגול מתמשך שמשלב אסטרטגיות רגשיות, קוגניטיביות וגופניות.
רוב בני האדם מתקשים להבין עד הסוף איך PTSD עובד. זו לא אשמתם. לעיתים גם אנשי המקצוע מופתעים. האתגר הוא ללמוד כמה שאפשר על מה שקורה שם וגם לעודד את המתמודד למצוא קהילות תומכות ולתרגל בקביעות כלים וטכניקות משפרים מנגנוני התמודדות.
מעבר לטיפול טוב, תמיכה והבנה, ניתן להפנות את תשומת הלב של המתמודדים לפעילויות שלא דורשות הרבה חשיבה תוך שילוב אלמנטים כמו מוזיקה או תוכניות טלוויזיה. אסטרטגיות של הסחה והסחת דעת מאפשרות למוח רגיעה זמנית, גם אם הוא חוזר לעתים קרובות למצבו המגונן והערני.
חלק מועט מהמתמודדים עם PTSD הופכים בעצמם למתעללים, למרות שמרבית המחקר על PTSD ואלימות במשפחה של פרטנרים התמקד בהלומי קרב, ולא ברור אם ההתנהגות המתעללת היא תוצאה של ה-PTSD בכלליות או של PTSD הקשור לקרב באופן ספציפי.
אנשים שהפרטנר מתעלל בהם חייבים לחפש מקום בטוח בהקדם האפשרי, ובמידת הצורך לעזוב את בן הזוג.
למרות שייעוץ זוגי עשוי לעזור בעימותים במערכות יחסים, רוב המטפלים ייעצו נגד האופציה הזו במקרה של אלימות זוגית, שכן אין זה בטוח להישאר עם בן זוג מתעלל.
המלצות על טיפולים
PTSD הוא כאמור מצב נפשי מסובך שהטיפול האפקטיבי בו עשוי לכלול שילוב בין שינוי בסגנון החיים, תמיכה משפחתית, פסיכותרפיה מבוססת ראיות ו/או נטילת תרופות.
בין הטיפולים האפשריים:
פסיכותרפיה
בעיקר מומלצים:
כל אחד מהטיפולים הללו מבוסס מחקרים והוכח יעיל להפחתת התסמינים של PTSD.
טיפול CBCT זוגי
טיפול שכדאי להתעכב עליו הוא CBCT:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי לזוגות, שמתמקד בהתמודדות של אחד הפרטנרים בקשר עם טראומה נפשית.
CBCT מורכב בד״כ מ-15 מפגשים שבועיים של 75 דקות כל אחד, בנוכחות שני בני הזוג.
השיטה נמצאה יעילה ביותר לסימפטומים שקשורים לטראומה, עם דגש על השפעתם במערכת יחסים זוגית.
חשוב לציין ש-CBCT אינו מתאים לכולם, וכפי שצוין למעלה יש טיפולים אחרים שיעילותם נתמכת ראיות, בהתאם להעדפות האישיות ולשלב ההחלמה.
עם זאת, הפער בין יעילותו הגבוהה של CBCT בהפחתת תסמיני PTSD לבין שיפור מתון ופחות עקבי בשביעות הרצון הזוגית חוזר ומופיע במחקרים, ויש המסבירים אותו בכך שמדובר בבסיסו בטיפול ב-PTSD שמשלב הקשר ומיומנויות זוגיות, ולא בטיפול זוגי שמכוון ישירות לדינמיקות הקשר שמעבר לתסמינים.
יש גם טיפולים אחרים שמאוד אפקטיביים לנושאים שקשורים לטראומה, בהתאם להעדפות האישיות ולשלב ההחלמה.
בין הטיפולים האלה מצויים טיפול בעיבוד קוגניטיבי, טיפול בחשיפה ממושכת, טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), טיפול בשיטת STAIR (אימון מיומנויות בוויסות רגשי ובינאישי), פסיכותרפיה בינאישית וטיפול מבוסס מיינדפולנס.
מחקר מ-2015, למשל, ממליץ על טיפול ממוקד רגש (EFT) לזוגות, המתרכז בטיפוח החיבור הזוגי ומתן תמיכה הדדית.
טיפול תרופתי
ישנן תרופות שיכולות לסייע לסימפטומי PTSD, בהן תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות חרדה ובמקרים מסוימים תרופות שינה.
למידה
ללמוד ככל הניתן על PTSD: ידע יעזור לשני הצדדים להבין את האבחנה, להפריד בין בעיות אינהרנטיות במערכת היחסים לבין נושאים שקשורים להפרעה..
שינוי בסגנון החיים
מתמודדים עם PTSD מוצאים לפעמים הקלה בסימפטומים באמצעות אסטרטגיות ניהול עצמי כמו מדיטציה, התעמלות, הצטרפות לקבוצת תמיכה ושיחה עם קרובים.
לסיכום, תסמיני PTSD יוצרים אתגרים וקשיים במערכות יחסים.
אדם הסובל מההפרעה יכול להפיק תועלת מחמלה, אך הפרטנר אינו יכול להיות מקור התמיכה היחיד עבורו.
מטפל מומחה לטיפול בטראומה ואנשי מקצוע אחרים בבריאות הנפש יכולים לפתח תכנית שתסייע לבני הזוג להתמודד עם טראומה ולמצוא דרכים חדשות לתקשר צרכים בתוך מערכת היחסים.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
עם ראש המכון / מומחה ספציפי-
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
מאירי, ר' ואלוני, א' (2025, 29 בדצמבר). החזרה הביתה: עבודה אישית וזוגית עם טראומה. בטיפולנט.
סולומון, ז׳. (2025). שקופים על מגש הכסף. כנרת זמורה דביר.
Ghert-Zand, R. (2024, February 21). October 7 and war trauma will lead to at least 30,000 new cases of PTSD, expert says. The Times of Israel. https://www.timesofisrael.com/october-7-and-war-trauma-will-lead-to-at-least-30000-new-cases-of-ptsd-expert-says/
Larsen, S. E. (2026, June 11). PTSD and the family. U.S. Department of Veterans Affairs, National Center for PTSD. https://www.ptsd.va.gov/professional/treat/cooccurring/ptsd_family.asp
Monson, C. M., Fredman, S. J., Macdonald, A., Pukay-Martin, N. D., Resick, P. A., & Schnurr, P. P. (2012). Effect of cognitive-behavioral couple therapy for PTSD: a randomized controlled trial. JAMA, 308(7), 700–709. https://doi.org/10.1001/jama.2012.9307
Villines, Z. (2020, May 27). Relationships and PTSD: What to know. Medical News Today. https://www.medicalnewstoday.com/articles/relationship-ptsd
U.S. News & World Report. (2026, January 28). How to help someone with PTSD: Supportive tips for loved ones. WTOP News. https://wtop.com/news/2026/01/how-to-help-someone-with-ptsd-supportive-tips-for-loved-ones/
Xiang, A., Monson, C. M., Fitzpatrick, S., Wagner, A. C., Valela, R., Collins, A. M., Whitfield, K. M., Earle, E. A., Bushe, J., Mensah, D. H., Ip, J., Samonas, C., Siegel, A. N., Donkin, V. L., Varma, S., Landy, M. S. H., Morland, L., Doss, B. D., & Crenshaw, A. O. (2025). Partner accommodation associations in intimate couples with posttraumatic stress disorder. Couple and Family Psychology: Research and Practice, 14(3), 195–203. https://doi.org/10.1037/cfp0000259
Zacharias, D. G., & Existential Psychiatry Staff. (2024, June 16). PTSD and relationships: Navigating intimacy after trauma. Existential Psychiatry. https://existentialpsychiatry.com/ptsd-and-relationships/