מהי צמיחה פוסט-טראומטית? PTG | מכון טמיר לפסיכותרפיה

דרג פריט זה
(23 הצבעות)
צמיחה פוסט-טראומטית צמיחה פוסט-טראומטית

 צמיחה פוסט טראומטית

 

מהי צמיחה פוסט טראומטית?

צמיחה פוסט טראומטית (PTG) היא חוויה של שינוי פסיכולוגי חיובי המתרחשת כתוצאה מהתמודדות עם משברי חיים מאתגרים. הכוונה איננה רק לחזרה לרמת הבסיס, כלומר למצב שלפני הטראומה, אלא לחוויה של התפתחות ושיפור מעבר לכך אשר עבור חלק מהאנשים הינה מעמיקה ומקיפה.

personal grouth after trauma

 

Posttraumatic growth

 

לאה מרקו

פסיכולוגית קלינית בתל אביב

מכון טמיר

 

grouth PTSD

  

בעומדם מול משברי חיים משמעותיים, אנשים בדרך כלל חווים מצוקה רגשית.

דבר זה נכון בייחוד לגבי אירועים או נסיבות אשר מהווים איום על שלמותם הגופנית.

בתגובה לדחק הנגרם מאירועים אלו, יכולים להופיע חרדה, פחד, כעס, עצבנות, דיכאון ועוד, אשר משכם תלוי גם בעוצמת האיום או הסבל.

למצוקה זו נלוות במקרים רבים קוגניציות מטרידות, כלומר מחשבות חודרניות לגבי האירוע גורם הדחק. כאשר רמת הדחק גבוהה, אנשים נוטים לסבול גם מתגובות פיזיולוגיות בלתי נעימות כגון עייפות, מתח וכאבים.

כמו כן, הסיכון ללקות בהפרעות פסיכיאטריות עולה. אולם, לצד תגובות שליליות אלו יכולה להופיע גם צמיחה אישית של האדם הפגוע.

הצמיחה איננה מתרחשת באופן ישיר בעקבות טראומה, אלא היא תהליך שמתלווה ומושפע מאופן ההתמודדות של האדם עם מציאות פסיכולוגית חדשה שעליו להסתגל אליה.

Tedeschi & Calhoun, 2004 מציגים מטאפורה של רעידת אדמה:

כאשר מתרחש אירוע פסיכולוגי ססמי, הוא עלול לאיים על המבנים הסכמטיים אשר מנחים את ההבנה שלנו לגבי העולם ואת התנהגותנו, ערעור של המידה בה אנו מאמינים שהעולם הוא מקום בטוח ומיטיב והאירועים בו הם הגיוניים, נשלטים על ידינו וניתנים לניבוי גורמת לנו למצוקה פסיכולוגית.

עד לנקודה זו אין מחלוקת בין תיאוריה זו לבין תיאורית ניהול האימה. אולם ל'מטאפורת רעידת האדמה' יש המשך:

המבנים שמתערערים, הם אלו שמראש לא היו עמידים מספיק.

האדם רואה זאת וכתוצאה מכך, בתהליך ההתמודדות עם האיום, בונה מחדש מבנים חזקים יותר, עמידים יותר בפני זעזועים.

במבנים אלו מוטמעים הטראומה והאיום באופן שניתן להכיל אותו, כחלק מהעולם המוכר. 

תוצאות כאלו נחוות על ידי האדם כצמיחה אישית.

 

מקורות הצמיחה מתוך טראומה

הרעיון של צמיחה ממשבר איננו רעיון חדש ומופיע בספרות, בפילוסופיה ובדתות השונות לאורך ההיסטוריה:

הטרגדיות היווניות, סבלו של ישו הנוצרי, ייסוריו של ורתר הצעיר- כולם מתארים ומסבירים את תפקידו של הסבל האנושי בקירוב האדם לחוכמה, אמת ואלוהים.

המיתוסים של עמים שונים משופעים בסמלים המייצגים רעיון זה, כגון הקשת שלאחר המבול אשר במקרא מסמלת תקווה חדשה לאנושות או הפניקס, עוף החול במיתולוגיה המצרית אשר נשרף כליל בלהבה אך נולד מחדש מעפרו.

לרעיון הצמיחה הפוסט טראומטית ישנו מקור נוסף, אשר באופן אירוני משותף לו ולרעיונות של תיאורית  ניהול האימה- פילוסופיה ופסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית.

לדוגמא, קירקגור וניטשה טוענים שהסבל הוא יעיל מאוד להתפתחות אישית ומודעות עצמית. גם אצל פסיכולוגים כגון פרום ומאי מופיע הרעיון לפיו הטראומה היא מעיין מבחן, או כור היתוך שבו האדם משיר מעליו את החלקים הלא אותנטיים שלו. הטראומה מציבה את האדם אל מול אפסותו. במקום זה הוא מגלה את חוסר התוחלת של הניסיון ליצור לעצמו ביטחון ויציבות ונדחף למצות יותר מן החיים ולנהל חיים משמעותיים יותר (Calhoun & Tedeschi, 1998).

בגלגולו המודרני, רעיון הצמיחה הפוסט טראומטית התפתח במסגרת תנועת הפסיכולוגיה החיובית.

כבר בשנות החמישים של המאה העשרים טען אברהם מאסלו שיש להתמקד בצדדים הבריאים והטובים יותר של האדם והתנהגותו על מנת להפוך את חייו למאושרים יותר.

פסיכולוגים מהאסכולה ההומניסטית כגון קפלן, יאלום ופרנקל התייחסו ספציפית לאופן בו משברי חיים טומנים בחובם אפשרויות של שינוי אישי חיובי, אולם רק בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים התחיל מאמץ שיטתי לבדוק את התצפיות האלו במחקר, ונמצאו עדויות לצמיחה פוסט טראומטית במגוון רחב של הקשרים.

"הצמיחה הפוסט טראומטית שלי" -

סיפור אמיתי:

מחקרים על צמיחה פוסט-טראומטית

בשנת 1996 פיתחו Tedeschi & Calhoun את השאלון הראשון למדידת צמיחה פוסט טראומטית, אשר כלל חמישה גורמים עיקריים:

  1. הערכה גדולה יותר לחיים ושינוי סדרי העדיפויות.
  2. קשרים חמים ואינטימיים יותר עם אחרים.
  3. תחושה של עוצמה אישית.
  4. זיהוי אפשרויות ונתיבים חדשים בחיים.
  5. התפתחות רוחנית.

הם מצאו כי אנשים אשר חוו אירועים בלתי שגרתיים היו גבוהים יותר במדדים אלו לעומת אנשים אשר לא חוו אירועים כאלו, ובכך איששו את ההנחה הבסיסית של התיאוריה. בנוסף, הם מצאו כי נשים מדווחות על יותר צמיחה לאחר משבר לעומת גברים. ישנו קשר חיובי בין מדדים אלו לבין אופטימיות ואקסטרוברטיות. כיוון שבמחקר זה לא נבדקו אנשים אשר חוו טראומה ממשית, לא נעשה שימוש בשאלון זה, כי אם בשאלון המודד את תכונת העמידות, שנמצאה קשורה לתופעת הצמיחה הפוסט טראומטית.

במחקר נוסף נמצא כי פתיחות לשינוי באוריינטציה דתית ונטייה להרהר באירוע מאיים לאחר שהתרחש, הם מאפיינים הקשורים גם כן ליותר צמיחה פוסט טראומטית. חשוב לזכור כי על פי תיאורית ניהול האימה, הדת מהווה גורם הגנתי בפני חרדת איון (Anxiety Buffer). כלומר, אנשים דתיים נוטים להגיב לתזכורות לגבי האיום של מותם העתידי בפחות סלידה מהשונה ובפחות שמרנות. כאן אנו רואים שאנשים בעלי נטייה דתית אף נוטים לחוות צמיחה מוגברת בעקבות אירוע מאיים.

כאשר מתבוננים במחקרים על תיאוריית ניהול האימה ובמחקרים על צמיחה פוסט טראומטית נראה שישנה התנגשות ביניהן.

Lykins ועמיתיו (2007) ביצעו סידרת ניסויים במטרה ליישב סתירה זו.

החוקרים השתמשו במושג של שינויי מטרה (Goal shifts) על מנת לתאר את התגובה של אנשים בעקבות עימות עם הרעיון של מותם העתידי.

במצב כזה, מנבא מחקר הצמיחה הפוסט טראומטית שינויי מטרה אשר החוקרים מאפיינים כפנימיים (Intrinsic), כגון בניית קשרים קרובים יותר והפיכת העולם למקום טוב יותר.

מטרות כאלו הן נגזרות של רצון לבניית משאבים עמידים ובעלי משמעות ומילוי צרכים אנושיים פנימיים לצמיחה, אוטונומיה והיקשרות.

מהצד השני, גם המחקר של תיאורית ניהול האימה מצא אצל אנשים שינויי מטרה, אולם בכיוון הפוך.

תחת תפעול מוות אנשים נוטים לשים דגש רב יותר על ערכי התרבות, אולם בעיקר על החיצוניים (Extrinsic) שבהם כגון אטרקטיביות, חומרנות וכדומה.

תפעול המוות הוא מעבדתי לעומת מחקרי צמיחה פוסט טראומטית, שנוטים להיות יותר תצפיתיים.

על אף הבדל מתודולוגי זה, לשניהם משותף האלמנט של ההתמודדות מול איום קיומי שעומד בבסיסן של שתי התיאוריות.

החוקרים בדקו שינויי מטרה בקרב אנשים ששרדו רעידת אדמה, חוויה שכוללת הרבה תזכורות ארוכות טווח לגבי היותם בני תמותה, ומצאו יותר שינויי מטרה פנימיים בקרב הניצולים.

ניצולים דיווחו שמטרות כגון "לרצות אנשים" או "להיות פופולארי" הפכו לחשובות פחות עבורם ואילו מטרות פנימיות הפכו לחשובות יותר.

שינויים אלו היו חזקים יותר ככל שאנשים דיווחו על יותר מחשבות לגבי מוות ודאי בזמן הרעידה.

תוצאה דומה נמצאה כאשר בדקו קבוצה של אנשים אשר הכירו באופן אישי מישהו שנפגע בהתקפה של 11/9 בארה"ב.

זהו מצב של טראומה בעקיפין, בו יש פחות חוויה אישית ויותר בולטות של רעיון המוות.

החוקרים התבססו על דיווחים שלצד פטריוטיות מוגברת, ההתקפה גרמה לאנשים להיות גם יותר אדיבים, רוחניים, בעלי תקווה ורצון ליזום התנהגויות אלטרואיסטיות ופרו-סוציאליות.

הם שיערו שבקרב אנשים אלו ימצאו יותר שינויי מטרה פנימיים. השערתם אוששה והחוקרים הגיעו למסקנה שלאיום מוות ישנו תפקיד חשוב בצמיחה פוסט טראומטית, לצד ההשפעה של ניהול האימה.

כלומר, נראה שבמקרה זה ניתן לזהות את השפעותיהן של שתי התיאוריות. במחקרנו בדקנו האם אחת מהתיאוריות מתאימה יותר מהשנייה להסבר של תופעות אלו או שמא שתי התיאוריות באות לידי ביטוי באופן מורכב יותר המושפע מגורמים נוספים.

בניסוי המשך נוסף מצאו החוקרים כי המידה בה כל אחת מהמגמות ישפיעו על ההתנהגות בעקבות איום, תלויה גם במטרות הראשוניות של האדם. ככל שלאדם יש מטרות פנימיות יותר, הוא יושפע פחות מתפעול מוות ויטה להישאר יותר אינטרינזי.

ייתכן כי מאפיינים נוספים עשויים להשפיע בצורה דומה ולמתן את ההשפעה של תפעול המוות. לדוגמא, אדם אשר יתפוש את איום המוות כאתגר, עשוי לחוות בעקבות אירוע שכזה גם צמיחה והתחזקות, כפי שמנבאת תיאורית הצמיחה הפוסט טראומטית.

כמו כן תפישה כזו תגרום לפחות הקצנה של הדעות כלפי קבוצת השונים, בניגוד לניבוי של תיאורית ניהול האימה. משתנה שעשוי לשמש בתפקיד זה לדעתנו הוא העמידות / חוסן (Resilience).

 

ביקורת על צמיחה פוסט טראומטית

מרבית המחקרים שבחנו את התופעה של צמיחה פוסט-טראומטית פשוט שאלו מטופלים האם הם סבורים שעברו שינוי חיובי.

קיימים מעט מדי מחקרים קליניים שהעריכו מתמודדים עם טראומה לפני ואחרי התרחשותה - שתי מדידות נפרדות שהשוואה ביניהן יכולה להעיד על שינויים (לכל כיוון).

 

האם צמיחה פוסט-טראומטית היא תופעה אמיתית?

מחקר חדש בחן בדיוק שאלה זו וממצאיו עולים בקנה אחד עם הרעיון שצמיחה פוסט-טראומטית היא בעיקר אשליה, שנובעת מהערכה חיובית מחודשת של הטראומה לעומת המצב הנוכחי.

המחקר נערך אמנם על מדגם של צעירים שהתמודדו עם פרידה רומנטית, אבל המסקנות בהחלט מעוררות עניין בבחינה עתידית של המושג. 

 

 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

מור צח ואיתן טמיר (2018). האם אירוע טראומטי יכול לגרום דווקא לפיתוח שליטה עצמית? מתוך בלוג מכון טמיר באתר אביליקו: http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=7258&postId=4230&lang=HEB

Jin, Yuchang, Jiuping Xu, and Dongyue Liu. The relationship between post traumatic stress disorder and post traumatic growth: gender differences in PTG and PTSD subgroups. Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol. 2014;1-8.

Lykins EL, et al (2007). Goal shifts following reminders of mortality: reconciling posttraumatic growth and terror management theory. Pers Soc Psychol Bull. 2007 Aug;33(8):1088-99. Epub 2007 Jun 19.

Morrill EF, Brewer NT, Neill SCO, Lillie SE, Dees EC, Carey LA, et al. The interaction of post-traumatic growth and post- traumatic stress symptoms in predicting depressive symptoms and quality of life. Psychooncology. 2008;17:948–53. doi: 10.1002/pon.1313.

Nygaard E, Heir T. World assumptions, posttraumatic stress and quality of life after a natural disaster: A longitudinal study. Health Qual Life Outcomes. 2012;10:76. doi: 10.1186/1477-7525-10-76.

Pyszczynski T, Kesebir P. (2011). Anxiety buffer disruption theory: a terror management account of posttraumatic stress disorder. Anxiety Stress Coping. 2011 Jan;24(1):3-26. doi: 10.1080/10615806.2010.517524.

 

Occhipinti, S., Chambers, S. K., Lepore, S., Aitken, J., & Dunn, J. (2015). A Longitudinal Study of Post-Traumatic Growth and Psychological Distress in Colorectal Cancer Survivors. PLoS ONE, 10(9), e0139119. http://doi.org/10.1371/journal.pone.0139119

Siqveland, J., Nygaard, E., Hussain, A., Tedeschi, R. G., & Heir, T. (2015). Posttraumatic growth, depression and posttraumatic stress in relation to quality of life in tsunami survivors: a longitudinal study. Health and Quality of Life Outcomes, 13, 18. http://doi.org/10.1186/s12955-014-0202-4

Tedeschi RG, Calhoun LG. The posttraumatic growth inventory: measuring the positive legacy of trauma. J Trauma Stress. 1996;9:455–71. doi: 10.1002/jts.2490090305.  

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





מה בא לך לקרוא היום?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים כמוסד שמכשיר ובוחן מתמחים בפסיכולוגיה קלינית

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

972-3-6031552

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר