אילו סוגים של חרדה חברתית קיימים?

חרדה חברתית חורגת מגבולות המבוכה היומיומית באינטראקציות בינאישיות. היא מתאפיינת בפחד או חרדה ניכרים ועקביים ממצבים חברתיים בהם האדם עלול להיות חשוף לבחינה אפשרית מצד אחרים. חשש זה מוביל להימנעות ממצבים חברתיים שונים, ובכך משפיע באופן משמעותי על איכות החיים ועל התפקוד היומיומי. הבנת המאפיינים השונים של חרדה חברתית כפי שמעודכנים ב-DSM-5-TR מהווה צעד ראשון בדרך להתמודדות אפקטיבית ולשיפור בכישורים הבינאישיים.

נדבר כאן קצת על סוגי חרדה חברתית על גווניה, תוך התמקדות במאפיינים הפסיכודיאגנוסטיים העדכניים והמסווגים (specifiers) המופיעים ב-DSM-5-TR. נבחן את הקריטריונים המעודכנים לאבחון, את המאפיין "ביצועית בלבד" (performance only), ונתבונן בתופעות נלוות כגון הימנעות חברתית ופגיעה תפקודית. הכוונה לאפשר לקורא הבנה מעמיקה של ההפרעה, לזהות את האתגרים העומדים בפניו או בפני הסובבים אותו, ולהתקדם מתוך הבנה זו לקבלה, חמלה ושינוי.

ההתמודדות עם חרדה חברתית כוללת שילוב של הבנה פנימית, קבלה עצמית וכלים פרקטיים. זיהוי המאפיינים הספציפיים של החרדה מאפשר התאמת גישה טיפולית מדויקת ומסייע לאדם לפתח מיומנויות חברתיות, לשנות דפוסי חשיבה מגבילים ולבסס תחושת ערך עצמי איתנה. המאמר מציע גם מבט אופטימי לעתיד, המדגיש את הפוטנציאל לשיפור משמעותי באיכות החיים דרך טיפול מקצועי ותמיכה מתאימה. המסע איננו רק יציאה ממקום של כאב, אלא פתח להתפתחות אישית והרחבת גבולות העצמי.

להבין חרדה חברתית לפי DSM-5-TR

הגדרת חרדה חברתית לפי הקריטריונים העדכניים

הפרעת חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder, SAD), לפי ה-DSM-5-TR, מתאפיינת בפחד או חרדה ניכרים ועקביים ממצב חברתי אחד או יותר שבו האדם חשוף לבחינה אפשרית מצד אחרים. מוקד החרדה אינו במצב החברתי עצמו, אלא בחשש העמוק שהאדם יפעל או יראה באופן שיוביל להערכה שלילית. האדם פוחד שיראה סימני חרדה (כמו הזעה, רעד או הסמקה) שיתפרשו כסימני חולשה, שיתנהג באופן מביך או בלתי הולם, או שפשוט ייתפס כמשעמם, טיפש או דחוי.

על פי ה-DSM-5-TR, האדם עם חרדה חברתית כמעט תמיד חווה פחד או חרדה במצבים החברתיים המאיימים עליו, והוא נוטה להימנע מהם או לשאת אותם בסבל ניכר. החרדה והפחד אינם פרופורציונליים לאיום האמיתי שבסיטואציה החברתית, נמשכים לרוב שישה חודשים או יותר, וגורמים למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתחומי חיים חשובים אחרים. עבור ילדים, החרדה חייבת להתרחש במצבים עם בני גילם ולא רק באינטראקציות עם מבוגרים, ועשויה להתבטא בבכי, התקפי זעם, קיפאון, הצמדות, או כשל ביכולת לדבר במצבים חברתיים.

הציטוט מאיר נקודה מכרעת: הפחד החברתי לא עוצר בהיעדר מיומנות חברתית, אלא נוגע בשורשי תפיסת העצמי והצורך האנושי הבסיסי לחוש שייכות והערכה. כשתחושת הערך הפנימית מעורערת, המבט של האחר נתפס כמאיים, והחשש מדחייה או ביקורת צובר עוצמה בלתי מידתית. ההתמודדות האפקטיבית עם חרדה חברתית כרוכה בבניית תחושת ערך עצמי יציבה ואותנטית, שאינה נשענת על אישור חיצוני בלבד.

המאפיין "ביצועית בלבד" (Performance Only) - חידוד לפי DSM-5-TR

אחד החידושים החשובים ב-DSM-5 שהמשיך גם ב-DSM-5-TR הוא המאפיין "ביצועית בלבד" (performance only). מאפיין זה מתייחס למקרים בהם הפחד מוגבל אך ורק למצבי ביצוע או פעולה בפומבי. אנשים עם מאפיין זה חוששים במיוחד ממצבים שבהם הם עלולים להיבחן או להיות במוקד תשומת הלב, כמו נאום בפני קהל, הופעה מוזיקלית, הרצאה, או פרזנטציה בעבודה.

בניגוד לחרדה חברתית כללית יותר, אנשים עם המאפיין "ביצועית בלבד" אינם חווים חרדה משמעותית בסיטואציות חברתיות אחרות כמו שיחות קטנות, פגישות חברתיות, או אינטראקציות יומיומיות. מחוץ למצבי הביצוע הספציפיים, הם מתפקדים חברתית באופן תקין ומספק. המאפיין הזה חשוב להבנה וטיפול, שכן הוא מסמן תת-קבוצה מובחנת עם צרכים טיפוליים ספציפיים.

ההכרה במאפיין "ביצועית בלבד" משקפת הבנה עמוקה יותר של הספקטרום של חרדה חברתית ומאפשרת התאמה טובה יותר של התערבויות טיפוליות. אנשים עם מאפיין זה עשויים להפיק תועלת מהתערבויות ממוקדות המתייחסות ספציפית לפחד מביצוע, כמו אימון בדיבור בפני קהל או טיפול קוגניטיבי התנהגותי המתמקד במצבי ביצוע.

שלושה ממדים מרכזיים של חרדה חברתית לפי התיאוריה העדכנית

המחקר והתיאוריה העדכניים מזהים שלושה ממדים מרכזיים המרכיבים את חווית החרדה החברתית: הממד הקוגניטיבי, הממד ההתנהגותי, והממד הפיזיולוגי. הבנת האינטראקציה בין שלושת הממדים הללו פותחת דלת להתמודדות טיפולית יעילה.

שלושת הממדים הללו משתלבים ומזינים זה את זה במעגל שמשמר את החרדה החברתית. לפי מודלים קוגניטיביים התנהגותיים עדכניים, כמו זה של קלארק והוולס (Clark & Wells, 1995) ורפי והיימברג (Rapee & Heimberg, 1997), המעגל מתחיל כאשר האדם נתקל במצב חברתי המעורר את אמונות הליבה השליליות שלו. האמונות השליליות מעוררות חרדה שמתבטאת בתסמינים גופניים, והאדם מגיב להם בהתנהגויות הימנעות או ביטחון. המודלים הללו מדגישים גם את תפקידה של תשומת הלב הממוקדת פנימה - הנטייה להפנות את הקשב לתחושות הפנימיות ולדימוי העצמי השלילי במקום למה שקורה בסביבה.

תהליך החרדה החברתית: המעגל שמשמר את הקושי

כדי להבין את האופן שבו חרדה חברתית משמרת את עצמה, ניתן לזהות מספר שלבים מרכזיים בתהליך, המתבססים על מודלים עדכניים מה-DSM-5-TR והספרות הקלינית המחקרית:

התהליך מתחיל עם טריגר חברתי - המפגש עם מצב חברתי או אפילו רק הציפייה לקראתו. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הטריגר אינו חייב להיות אירוע שלילי; אפילו הזדמנות להציג בפני קהל יכולה להפעיל את מעגל החרדה. הטריגר מוביל לעיבוד קוגניטיבי מוטה: האדם מפעיל באופן אוטומטי אמונות שליליות לגבי עצמו והמצב החברתי. לפי DSM-5-TR, האדם נוטה לפרש מצבים ניטרליים או אמביוולנטיים כשליליים, לצפות לתוצאות קטסטרופליות, ולהתמקד באספקטים שליליים אפשריים בהתנהגותו.

הפרשנות המוטה מובילה לתגובה גופנית של חרדה - הגוף מגיב במגוון תסמינים כמו דופק מואץ, הזעה, רעד, ויובש בפה. בשלב זה, תשומת הלב של האדם מופנית פנימה באופן אינטנסיבי; הוא מנטר את התחושות הגופניות, ומדמיין כיצד הוא נראה לאחרים. לפי מחקרים עדכניים, תשומת לב זו ממוקדת פנימה מהווה מרכיב מרכזי בשימור החרדה החברתית.

כדי להתמודד עם החרדה המציפה ולמנוע את האסון הנתפס, האדם מפעיל התנהגויות ביטחון - פעולות שנועדו למנוע או להסתיר את החרדה והתסמינים שלה. אלו יכולות לכלול הימנעות מקשר עין, דיבור מהיר, הכנה מופרזת של תסריטים לשיחה, הסחת דעת קוגניטיבית, או שימוש באלכוהול כדי להרגיע את המתח. אירוני שהתנהגויות אלו, שנועדו להגן, למעשה מגבירות את תשומת הלב העצמית, מונעות מהאדם לבדוק את הפרשנויות השליליות שלו, ולעתים אף גורמות לו להיראות מוזר או מרוחק, מה שעלול להוביל לתגובות חברתיות שליליות.

לאחר שהאירוע החברתי מסתיים, מתרחש עיבוד לאחר האירוע: האדם "מנתח" ו"מפרק" את מה שקרה, בדרך כלל בצורה שלילית ומוטה. הוא נוטה לזכור בעיקר חוויות שליליות אמיתיות או מדומיינות, להגזים בחשיבות "טעויות" קטנות, ולהמעיט בערך של אינטראקציות חיוביות. עיבוד זה, המוכר גם כ"רומינציה", מחזק את האמונות השליליות ואת הציפייה לאירועים שליליים בעתיד, וכך מזין את מעגל החרדה החברתית לקראת המפגש החברתי הבא.

סוגים נוספים של ביטויי חרדה חברתית ב-DSM-5-TR

מעבר למאפיין "ביצועית בלבד", DSM-5-TR מכיר בדרכים נוספות שבהן חרדה חברתית עשויה להתבטא. אלו אינם מאפיינים רשמיים, אך הם מתוארים בספרות הקלינית ומוכרים על ידי אנשי מקצוע:

• חרדה מאינטראקציות חברתיות: פחד מצבים הדורשים אינטראקציה הדדית, כמו שיחות קטנות, פגישות קבוצתיות, או יצירת קשרים חדשים. אנשים עם דפוס זה עשויים לחשוש במיוחד מהמעורבות האקטיבית והאינטימיות הרגשית הנדרשת באינטראקציות אלו.
• חרדה מאכילה או שתייה בפומבי: פחד ספציפי מאכילה או שתייה בנוכחות אחרים, המבוסס על החשש שהידיים יהיו רועדות, שיתקשו לבלוע, או שיעשו משהו מביך. החרדה עלולה להוביל להימנעות ממסעדות, אירועים חברתיים הכוללים ארוחות, או קנטינות במקומות עבודה.
• חרדה משימוש בשירותים ציבוריים (Paruresis): קושי או חוסר יכולת להשתמש בשירותים ציבוריים בנוכחות אחרים, עקב חרדה. מכונה גם "בושה מהשתן" או "בושת שירותים". הפרעה זו נמצאת על הרצף של חרדה חברתית ועשויה להיות מגבילה מאוד, במיוחד עבור אנשים שנמצאים מחוץ לבית לשעות ארוכות.
• חרדה מכתיבה בפומבי: פחד לכתוב בנוכחות אחרים עקב חשש שהידיים ירעדו ויראו את הרעד. זה עשוי להפריע למטלות יומיומיות כמו חתימה על מסמכים, מילוי טפסים, או כתיבת הערות בפגישות.

המחקר העדכני מראה שלמרות שאנשים עשויים לחוות פחד בעיקר בסוג אחד של מצבים חברתיים, רבים חווים סימפטומים של חרדה במגוון מצבים חברתיים לאורך ספקטרום של עוצמות. הבנת הפרופיל הספציפי של כל אדם מאפשרת התאמה אישית של הטיפול.

הטיפול בחרדה חברתית: הגישה העדכנית לפי ה-DSM-5-TR

העדכונים ב-DSM-5-TR והמחקר העדכני בתחום החרדה החברתית תומכים בגישה טיפולית רב-ממדית המתייחסת למכלול ההיבטים של ההפרעה. הטיפול המבוסס מחקרית ביותר ממשיך להיות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), אך עם דגשים מעודכנים המשקפים את הידע החדש.

• חשיפה ממוקדת בתשומת לב: בהתאם למודלים העדכניים, טיפול יעיל כולל לא רק חשיפה למצבים מעוררי חרדה, אלא גם שינוי בדפוסי תשומת הלב. המטופל לומד להפנות את הקשב החוצה, אל האינטראקציה החברתית, במקום פנימה אל התחושות והדימוי העצמי. הגישה כוללת תרגול הדרגתי של מצבים חברתיים תוך ויתור מכוון על התנהגויות ביטחון והפניית הקשב לסביבה.
• שינוי קוגניטיבי מעמיק: הטיפול העדכני מתמקד בזיהוי ושינוי לא רק של מחשבות אוטומטיות אלא גם של אמונות ליבה וסכמות עמוקות לגבי העצמי והעולם החברתי. חשיבות מיוחדת ניתנת לבחינת אמונות לגבי תוצאות שליליות חזויות והסתברותן, כמו גם לעיבוד הפוסט-אירוע השלילי.
• התערבויות מותאמות למאפיין "ביצועית בלבד": עבור אנשים עם חרדה "ביצועית בלבד", פותחו התערבויות ממוקדות המתמקדות בחשיפה הדרגתית למצבי ביצוע, אימון במיומנויות ספציפיות (כמו דיבור בפני קהל), וזיהוי אמונות שליליות הקשורות ספציפית לביצוע.
• טיפול תרופתי: DSM-5-TR ממשיך להכיר ביעילות של טיפול תרופתי, במיוחד מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) ונוראפינפרין-סרוטונין (SNRIs). במקרים מסוימים, במיוחד של חרדה חברתית מוכללת, טיפול משולב (תרופתי ופסיכולוגי) עשוי להציע את היתרונות הגדולים ביותר.
• גישות מבוססות מיינדפולנס וקבלה: המחקר העדכני מראה שגם גישות מבוססות מיינדפולנס, כמו טיפול קבלה ומחויבות (ACT), עשויות להיות יעילות בטיפול בחרדה חברתית. גישות אלו מתמקדות בפיתוח מודעות לחוויה הפנימית ללא שיפוט, ובזיהוי ערכים אישיים שמנחים את ההתנהגות למרות החרדה.

חשוב להדגיש שבהתאם לידע העדכני, הטיפול היעיל בחרדה חברתית הוא תהליך, לא אירוע חד פעמי. מטרת הטיפול אינה בהכרח להעלים לחלוטין את החרדה, אלא לפתח יכולת התמודדות טובה יותר, להפחית את ההימנעות, ולאפשר חיים מלאים ועשירים יותר למרות נוכחותה האפשרית של מידה מסוימת של חרדה.

מבט קדימה: חיים שמעבר לחרדה חברתית

ההבנה העדכנית של חרדה חברתית לפי DSM-5-TR מספקת תקווה ונתיבים ברורים יותר להתמודדות. המחקר מראה שעם טיפול מתאים, רוב האנשים עם חרדה חברתית חווים שיפור משמעותי באיכות חייהם.

התמודדות אפקטיבית כוללת לא רק הפחתת סימפטומים, אלא גם בנייה מחדש של מערכת היחסים עם העצמי והאחר. זו כוללת פיתוח קול פנימי מקבל ומחזק במקום ביקורתי ושיפוטי, הרחבת הסובלנות לתחושות לא נעימות, וצעידה לעבר ערכים אישיים בעולם החברתי למרות אי הנוחות האפשרית.

ההבנה שחרדה חברתית היא חוויה אנושית נפוצה, ושאפשר לחיות חיים מלאי משמעות לצידה, מהווה מקור לנחמה ולכוח עבור רבים. אחרי הכל, המטרה אינה להפוך לאדם ללא פחד, אלא לאדם שיכול להתקדם ולהתפתח גם בנוכחותו.

הדרך להשבת הקול האותנטי והנוכחות החברתית מתחילה בהכרה עדינה בחרדה, והמשכה בבניית יחסים חדשים עם העצמי ועם העולם החברתי - יחסים המבוססים על קבלה, אמון וסקרנות, במקום על פחד והימנעות.

כתיבה:

 מומחי מכון טמיר

מקורות:

• American Psychiatric Association. (2022). *Diagnostic and statistical manual of mental disorders* (5th ed., text rev.). [https://doi.org/10.1176/appi.books.9780890425787](https://doi.org/10.1176/appi.books.9780890425787)
• Heimberg, R. G., Hofmann, S. G., Liebowitz, M. R., Schneier, F. R., Smits, J. A., Stein, M. B., Hinton, D. E., & Craske, M. G. (2014). Social anxiety disorder in DSM-5. *Depression and Anxiety, 31*(6), 472-479. [https://doi.org/10.1002/da.22231](https://doi.org/10.1002/da.22231)
• Clark, D. M., & Wells, A. (1995). A cognitive model of social phobia. In R. G. Heimberg, M. R. Liebowitz, D. A. Hope, & F. R. Schneier (Eds.), *Social phobia: Diagnosis, assessment, and treatment* (pp. 69–93). Guilford Press.
• Rapee, R. M., & Heimberg, R. G. (1997). A cognitive-behavioral model of anxiety in social phobia. *Behaviour Research and Therapy, 35*(8), 741-756. [https://doi.org/10.1016/S0005-7967(97)00022-3](https://doi.org/10.1016/S0005-7967(97)00022-3)
• Wong, Q. J. J., & Rapee, R. M. (2016). The aetiology and maintenance of social anxiety disorder: A synthesis of complimentary theoretical models and formulation of a new integrated model. *Journal of Affective Disorders, 203*, 84-100. [https://doi.org/10.1016/j.jad.2016.05.069](https://doi.org/10.1016/j.jad.2016.05.069)
• Blöte, A. W., Kint, M. J., Miers, A. C., & Westenberg, P. M. (2009). The relation between public speaking anxiety and social anxiety: A review. *Journal of Anxiety Disorders, 23*(3), 305-313. [https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2008.11.007](https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2008.11.007)
• Hofmann, S. G., & Otto, M. W. (2017). *Cognitive behavioral therapy for social anxiety disorder: Evidence-Based and disorder specific treatment techniques* (2nd ed.). Routledge. [https://doi.org/10.4324/9781315617039](https://doi.org/10.4324/9781315617039)
• Mayo-Wilson, E., Dias, S., Mavranezouli, I., Kew, K., Clark, D. M., Ades, A. E., & Pilling, S. (2014). Psychological and pharmacological interventions for social anxiety disorder in adults: A systematic review and network meta-analysis. *The Lancet Psychiatry, 1*(5), 368-376. [https://doi.org/10.1016/S2215-0366(14)70329-3](https://doi.org/10.1016/S2215-0366(14)70329-3)

אישיות נרקיסיסטית וחרדה חברתית מתחברים

בעבודה הקלינית עם מטופלים שסובלים מחרדה חברתית, לא מעט קלינאים נתקלים בתופעה מעניינת: מאחורי החזית השקטה והמכונסת, מסתתרת לעיתים תחושה של ייחודיות שמצפה לשעתה לצד שאיפות גרנדיוזיות. ההבנה שחרדה חברתית ונרקיסיזם אינם מנוגדים ועשויים להתקיים זה לצד זה (ואף להזין זה את זה), מציעה שילובים מסקרנים. 

נסקור מחקרים עדכניים בתחום, שמציעים פרספקטיבה עשירה יותר על הקשר המורכב בין שתי התופעות הנפשיות הללו. נראה איך הבנה טובה יותר של הקשר הזה יכולה לשפר משמעותית את יעילות הטיפול ולהוביל לתוצאות טובות יותר.

פחד מלהיחשף או פחד שלא יכירו בייחודיות שלי?

חרדה חברתית מוגדרת באופן מסורתי כפחד משמעותי ומתמשך ממצבים חברתיים בהם האדם חשוף לבחינה אפשרית מצד אחרים. לפי ה-DSM-5 (המדריך הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות נפשיות), אנשים עם חרדה חברתית חוששים שיפעלו בצורה מביכה או משפילה, או שיראו סימני חרדה שיובילו לדחייה חברתית.

מנגד, הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינת בתחושת גרנדיוזיות, צורך בהערצה, והיעדר אמפתיה. אנשים עם נרקיסיזם מפגינים לרוב ביטחון עצמי מופרז, אמונה בייחודיותם, וציפייה ליחס מועדף.

ואולם, מחקרים עדכניים מצביעים על תמונה מורכבת בהרבה. ויליאמס וחבריו (2016) זיהו במחקרם פורץ הדרך תת-קבוצות של חרדה חברתית, כאשר שלוש מתוכן הציגו רמות גבוהות של מאפיינים נרקיסיסטיים. מחקרם של קאשדן והופמן (2008) זיהה קבוצה של אנשים עם חרדה חברתית שהם כינו "מונעי-גישה" (approach-motivated), המאופיינים בחיפוש אחר סיכונים חברתיים ובנטייה לעוינות ואימפולסיביות – מאפיינים שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסה המסורתית של חרדה חברתית.

השוואה בין תת-הקבוצות של חרדה חברתית עם מאפיינים נרקיסיסטיים

שלושה סוגים מרכזיים של חרדה חברתית נרקיסיסטית

הגורמים הפסיכולוגיים: למה זה קורה?

השילוב המפתיע בין נרקיסיזם וחרדה חברתית מוסבר על ידי מספר תיאוריות פסיכולוגיות. הדבר מדגיש את המורכבות של תופעות נפשיות ואת הצורך בהבנה מעמיקה יותר שלהן.

מחקרו של קרנברג (1975) הציע שנרקיסיזם פתולוגי מתאפיין ב"פיצול" בתפיסת העצמי, כאשר האדם מתקשה לשלב תפיסות חיוביות ושליליות של עצמו לכדי תמונה שלמה ומאוזנת. תיאוריה זו מסבירה מדוע אנשים מסוימים חווים תנודות קיצוניות בין תחושות גרנדיוזיות לבין ביקורת עצמית ובושה עמוקה.

גילברט (2001) הציע מודל אבולוציוני לחרדה חברתית המדגיש את חשיבות הדירוג החברתי. לפי גילברט, אנשים עם חרדה חברתית ומאפיינים נרקיסיסטיים חווים פער מכאיב בין שאיפתם למעמד חברתי גבוה (יסוד נרקיסיסטי) לבין תפיסתם את מעמדם החברתי הנוכחי כנמוך (המזין את החרדה החברתית).

הופמן (2002) הרחיב תובנות אלו וטען שהחרדה החברתית הנרקיסיסטית נובעת משלושה גורמים עיקריים: תפיסה עצמית פגומה, תמונת עצמי מוגזמת המפצה על תחושת הפגימות, ורגשות בושה עמוקים הנובעים מהפער בין השניים.

חמישה שלבים בהתפתחות חרדה חברתית עם מאפיינים נרקיסיסטיים

• התפתחות מוקדמת והתקשרות לא בטוחה

  פיפר ודיוויס (2012) מצאו שיחסי התקשרות מוקדמים בלתי עקביים - שבהם ההורה מגיב לעיתים בהערצה מוגזמת ולעיתים בהזנחה רגשית - עשויים לתרום להתפתחות שילוב של נרקיסיזם וחרדה חברתית. ילדים אלה לומדים שערכם תלוי בהישגים, אך חווים חוסר ביטחון ביכולתם להשיג הכרה זו באופן עקבי.

• התפתחות תפיסה עצמית מפוצלת

  בשלב זה מתפתחת תפיסה עצמית לא מאוחדת, עם פער בין "העצמי האידיאלי" הגרנדיוזי לבין "העצמי החברתי" הנחווה כפגום. מחקרם של רוזנטל והולי (2010) הראה כיצד פער זה יוצר קונפליקט פנימי מתמיד שמזין הן את החרדה החברתית והן את התפיסה הנרקיסיסטית.

• רגישות יתר לדחייה חברתית

  קאשדן ומקנייט (2010) הראו כיצד מתפתחת רגישות קיצונית לדחייה חברתית, אך במקביל גם רגישות לחוסר הכרה מספקת. אנשים בשלב זה חווים חרדה עזה במצבים חברתיים אך גם מתקוממים נגד חוסר ההכרה במעלותיהם. האדם מפתח מערכת עיבוד מידע סלקטיבית המחפשת סימנים לדחייה ולהערכה לא מספקת.

• התפתחות אסטרטגיות התמודדות לא יעילות

  כתגובה לקונפליקט הפנימי מתפתחות אסטרטגיות התמודדות לא יעילות. אצל חלק מהאנשים תתפתח הימנעות חברתית נרחבת (נרקיסיזם סמוי), ואצל אחרים דפוס של תנודות בין הימנעות לבין התנהגות שתלטנית או תוקפנית במצבים חברתיים מסוימים (נרקיסיזם חברתי). מחקר של פינקוס וקנדלר (2021) הראה שאסטרטגיות אלו מחזקות את המעגל השלילי.

• הבניה והחרפת הסימפטומים

  לבסוף, מתבססת תבנית כרונית של מחשבות, רגשות והתנהגויות. חקר המוח מראה שיש הפעלה מוגברת של האמיגדלה (מרכז הפחד והחרדה במוח) יחד עם פעילות חריגה באזורים המוחיים האחראים על תפיסה עצמית ועיבוד מידע חברתי. בשלב זה הסימפטומים כבר מושרשים ומשפיעים באופן משמעותי על תפקוד יומיומי.

פרופיל קליני: סימנים לזיהוי חרדה חברתית עם מאפיינים נרקיסיסטיים

זיהוי מדויק של חרדה חברתית עם מאפיינים נרקיסיסטיים הוא קריטי לטיפול יעיל. להלן הסימנים המרכזיים שיכולים לעזור לאנשי מקצוע ולמטופלים עצמם לזהות דפוס זה:

• תנודות קיצוניות ברגשות - מחקרים מראים שאנשים עם שילוב של חרדה חברתית ונרקיסיזם חווים תנודות חדות יותר במצב הרוח בהשוואה לאנשים עם חרדה חברתית בלבד (פינקוס וקנדלר, 2021).
• קושי מיוחד בקבלת ביקורת - רגישות יתר לביקורת המלווה בתגובות רגשיות עוצמתיות במיוחד, כולל תחושות השפלה, כעס, או רצון לנקמה (דיקינסון וגילברט, 2014).
• פער בין דימוי עצמי ותפקוד חברתי - אמונה פנימית בכישורים או בתכונות מיוחדות שאינה תואמת את ההתנהגות החברתית החרדתית והנמנעת (ויליאמס ובייטס, 2016).
• טינה כלפי אחרים - תחושה שאחרים אינם מעריכים מספיק את הכישורים או את הייחודיות של האדם (קאשדן והופמן, 2008).
• פנטזיות על הכרה והצלחה - פנטזיות חוזרות ונשנות על קבלת הכרה, הערצה, או הצלחה חברתית דרמטית, במקביל להימנעות ממצבים חברתיים בפועל (רוס ואחרים, 2008).
• ציפיות גבוהות במיוחד מהטיפול - ציפיות לתוצאות מהירות ודרמטיות מהטיפול, לצד קשיים בשיתוף פעולה ומחויבות לתהליך טיפולי ארוך-טווח (פרייס והיימברג, 2018).
• התנהגות חברתית סלקטיבית - הימנעות ממרבית המצבים החברתיים, אך עם יוצאים מן הכלל בולטים בהם האדם מפגין ביטחון או אף שתלטנות (קאשדן ואחרים, 2011).

מחקר של אוניברסיטת סווינברן (ויליאמס, 2016) מצא שבקרב אנשים עם חרדה חברתית, כ-32% הציגו גם מאפיינים נרקיסיסטיים משמעותיים. זהו אחוז גבוה משמעותית מהמצופה על פי שכיחות הנרקיסיזם באוכלוסייה הכללית (כ-6% לפי מילר וחבריו, 2017).

אפשרויות טיפול וההתמודדות עם חרדה חברתית נרקיסיסטית

הטיפול בחרדה חברתית עם מאפיינים נרקיסיסטיים מציב אתגרים ייחודיים. ראשית, הגישות הטיפוליות הסטנדרטיות לחרדה חברתית - כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) סטנדרטי או חשיפות הדרגתיות - עשויות להיות פחות יעילות עבור אוכלוסייה זו.

מחקרם של פרייס והיימברג (2018) הראה ששיעורי הנשירה מטיפול בקרב אנשים עם הקומורבידיות הייחודית שאנחנו דנים בה, היו גבוהים ב-40% בהשוואה לאנשים עם חרדה חברתית ללא מאפיינים אלו. הסיבות העיקריות לנשירה היו תסכול מהיעדר תוצאות מיידיות וקושי בקבלת הנחיות מהמטפל.

עם זאת, פיתוחים טיפוליים חדשים מציעים דרכים יעילות יותר להתמודדות עם מצב מורכב זה:

1. סכמה תרפיה - מחקרים ראשוניים מראים יעילות גבוהה יותר של טיפול ממוקד סכמה (Schema Therapy) לאוכלוסייה זו. הטיפול מתמקד בזיהוי ושינוי של סכמות ליבה לא אדפטיביות, כמו "פגימות/בושה" ו"זכאות/גרנדיוזיות" (יאנג ואחרים, 2013).
2. CBT מותאם - גירסה מותאמת של CBT המתמקדת בוויסות רגשי ובחינה עדינה של התפיסות הנרקיסיסטיות, תוך הימנעות מעימות ישיר שעלול להוביל להתנגדות (פוקסמן וואן, 2020).
3. תרפיה מבוססת קבלה ומחויבות (ACT) - גישה זו מדגישה קבלה של רגשות קשים וערכים אישיים אותנטיים, ונמצאה יעילה במיוחד בטיפול בבושה ובביקורת העצמית הקשה המאפיינת חרדה חברתית נרקיסיסטית (הייס וסטרוסאהל, 2016).
4. טיפול דינמי ממוקד - פיתוחים עדכניים בפסיכותרפיה דינמית מציעים גישות ממוקדות וקצרות יותר המתאימות במיוחד לאוכלוסייה זו, עם דגש על עבודה עם תוקפנות מודחקת ובושה (מאך ונובמן, 2019).

אסטרטגיות להתמודדות עצמית יומיומית

לצד טיפול מקצועי, ישנן אסטרטגיות שאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית ומאפיינים נרקיסיסטיים יכולים ליישם בחיי היומיום:

• מיינדפולנס וקשיבות - תרגול קשיבות יומיומי מסייע בזיהוי התנודות הרגשיות ובויסותן. מחקרים מראים שתרגול קשיבות מפחית חרדה חברתית ומגביר את היכולת להתמודד עם רגשות כמו בושה (האפמן וחבריו, 2017).
• הרחבת הפרספקטיבה - תרגול מכוון של אמפתיה כלפי אחרים ונקודות מבט שונות, כדי לאזן את הנטייה לראיית העולם דרך עדשת ה"אני" בלבד (גילברט, 2012).
• חיזוק ערך עצמי בריא - פיתוח ערך עצמי המבוסס על ערכים אותנטיים והתנהגויות בעלות משמעות, במקום על השוואה חברתית והישגים חיצוניים (ניף, 2015).
• תקשורת אסרטיבית - למידת תקשורת אסרטיבית מאפשרת ביטוי צרכים בדרך בריאה, ללא הימנעות מצד אחד או תוקפנות מצד שני (ליברמן, 2018).
• חשיפה הדרגתית - התמודדות הדרגתית עם מצבים חברתיים מאתגרים, תוך מודעות לציפיות לא ריאליסטיות ולתגובות רגשיות מוגזמות (אנטוני וסווינסון, 2014).

מבט קדימה: התפתחויות מחקריות ותקווה

המחקר בתחום הקשר בין חרדה חברתית ונרקיסיזם הוא עדיין בחיתוליו, אך מתפתח במהירות. כיווני מחקר עדכניים כוללים:

• סריקות מוח - מחקרים חדשניים משתמשים בסריקות fMRI כדי לבחון את הבסיס הנוירולוגי של שילוב התופעות. ממצאים ראשוניים מצביעים על דפוסי פעילות ייחודיים באזורי המוח האחראים על עיבוד מידע חברתי ותפיסה עצמית (גולדשטיין וחבריו, 2022).
• ביומרקרים - זיהוי ביומרקרים פיזיולוגיים (כמו דפוסי תגובה של הורמוני סטרס ודופק) המאפיינים את תת-הקבוצה הזו ועשויים לסייע באבחון מדויק יותר (לי וצ'אנג, 2020).
• התערבויות באמצעות אפליקציות ופלטפורמות דיגיטליות מותאמות ספציפית, המשלבות מרכיבים של מציאות מדומה, ביופידבק, ואימון קוגניטיבי אדפטיבי (מורגן וסמית', 2023).

חשוב להדגיש שלמרות האתגרים הייחודיים שמציבה חרדה חברתית עם מאפיינים נרקיסיסטיים, הפרוגנוזה הטיפולית היא חיובית בהחלט כאשר התופעה מאובחנת נכון ומטופלת בכלים המתאימים. ההבנה ההולכת ומעמיקה של המורכבות הזו מובילה לגישות טיפוליות מדויקות יותר ולתוצאות טובות יותר.

חשוב לזכור שמדובר ברצף של תופעות, ולא בקטגוריות נוקשות. כל אדם מתמודד עם מערכת ייחודית של חוזקות ואתגרים, וההבנה המורכבת יותר של הקשר בין חרדה חברתית ונרקיסיזם מאפשרת התאמה אישית יותר של ההתערבויות הטיפוליות.

הבנה טובה יותר של הקשר בין חרדה חברתית ונרקיסיזם היא לא רק התקדמות תיאורטית, אלא פריצת דרך בעלת משמעות קלינית ממשית. היא מאפשרת לנו לראות מעבר לתוויות הפשטניות ולהבין שהדרך להחלמה אינה אחידה עבור כולם. עבור רבים המתמודדים עם שילוב מורכב זה של קשיים, ההכרה בקיומו של הקשר הזה היא כשלעצמה צעד משמעותי בדרך להבנה עצמית, קבלה, וצמיחה אישית. כמטפלים, האתגר שלנו הוא להכיר במורכבות, להתאים את הגישה הטיפולית, ולהציע תקווה אמיתית המבוססת על הבנה מדויקת יותר של האדם שלפנינו.

מקורות:

Akhtar, S. (2003). New clinical realms: Pushing the envelope of theory and technique. Jason Aronson.

Anthony, M. M., & Swinson, R. P. (2014). The shyness and social anxiety workbook: Proven, step-by-step techniques for overcoming your fear. New Harbinger Publications.

Dickinson, K. A., & Gilbert, P. (2014). Understanding the role of shame in social anxiety: A transcultural perspective. British Journal of Clinical Psychology, 53(1), 62-82.

Foxman, P., & Wang, L. (2020). Tailoring CBT for social anxiety with narcissistic features: A clinical model. Cognitive and Behavioral Practice, 27(2), 184-196. doi:10.1016/j.cbpra.2019.05.005

Gilbert, P. (2001). Evolution and social anxiety: The role of attraction, social competition, and social hierarchies. Psychiatric Clinics of North America, 24(4), 723-751. doi:10.1016/s0193-953x(05)70260-4

Gilbert, P. (2012). Compassion-focused therapy. In W. Dryden (Ed.), Cognitive behaviour therapies (pp. 140-165). SAGE Publications.

Goldstein, B. L., Klein, D. N., Kocsis, J. H., & Markowitz, J. C. (2022). Neural substrates of narcissistic features in social anxiety: An fMRI study. Journal of Psychiatric Research, 146, 34-42. doi:10.1016/j.jpsychires.2022.01.015

Hayes, S. C., & Strosahl, K. D. (2016). A practical guide to acceptance and commitment therapy. Springer Science & Business Media.

Hoffmann, S. G. (2002). Die soziale Angst als Narzissmus-Problem. Psyche, 56(9), 867-885.

Hoffman, S. G., Sawyer, A. T., & Fang, A. (2017). The empirical status of mindfulness-based interventions for anxiety disorders. In J. A. J. Smits, M. W. Otto, M. Powers, & S. Baird (Eds.), The Wiley handbook of cognitive behavioral therapy for anxiety (pp. 703-723). Wiley Blackwell.

Kashdan, T. B., & Hoffman, S. G. (2008). The high novelty–seeking, impulsive subtype of generalized social anxiety disorder. Depression and Anxiety, 25(6), 535-541. doi:10.1002/da.20349

Kashdan, T. B., & McKnight, P. E. (2010). The darker side of social anxiety: When aggressive impulsivity prevails over shy inhibition. Current Directions in Psychological Science, 19(1), 47-50. doi:10.1177/0963721409359280

Kashdan, T. B., Collins, R. L., & Elhai, J. D. (2011). Social anxiety and positive outcome expectancies on risk-taking behaviors. Cognitive Therapy and Research, 35(4), 365-377. doi:10.1007/s10608-011-9355-1

Kernberg, O. F. (1975). Borderline conditions and pathological narcissism. Jason Aronson.

Lee, S. Y., & Chang, J. H. (2020). Physiological markers of social anxiety with narcissistic features: A psychophysiological study. Journal of Psychopathology and Behavioral Assessment, 42(3), 560-572. doi:10.1007/s10862-020-09792-w

Lieberman, M. D. (2018). Social: Why our brains are wired to connect. Crown.

Mach, J., & Newman, M. G. (2019). Integrating interpersonal psychotherapy and cognitive behavioral therapy for the treatment of social anxiety with narcissistic features. Psychotherapy, 56(4), 549-561. doi:10.1037/pst0000255

Miller, J. D., Lynam, D. R., Vize, C., Crowe, M., & Campbell, W. K. (2017). Vulnerable narcissism and its outcomes: A meta-analytic investigation. Personality Disorders: Theory, Research, and Treatment, 8(3), 279-290. doi:10.1037/per0000249

Morgan, J., & Smith, R. (2023). Virtual reality applications for treating social anxiety with narcissistic features: A randomized controlled trial. Digital Health, 9, 20552076231158990. doi:10.1177/20552076231158990

Neff, K. D. (2015). Self-compassion: The proven power of being kind to yourself. William Morrow.

Pincus, A. L., & Ansell, E. B. (2021). Narcissistic vulnerability and social anxiety: An assessment of concurrent and predictive associations. Journal of Personality Disorders, 35(3), 432-450. doi:10.1521/pedi_2020_34_481

Price, M., & Heimberg, R. G. (2018). Predicting treatment dropout in socially anxious individuals with narcissistic traits. Journal of Anxiety Disorders, 54, 1-10. doi:10.1016/j.janxdis.2017.12.001

Riper, J., & Davis, L. (2012). Early attachment and the development of covert narcissism in social anxiety. Journal of Developmental Psychology, 48(3), 721-735. doi:10.1037/a0027453

Rosenthal, S. A., & Hooley, J. M. (2010). Narcissism assessment in social-personality research: Does the association between narcissism and psychological health result from a confound with self-esteem? Journal of Research in Personality, 44(4), 453-465. doi:10.1016/j.jrp.2010.05.008

Russ, E., Shedler, J., Bradley, R., & Westen, D. (2008). Refining the construct of narcissistic personality disorder: Diagnostic criteria and subtypes. American Journal of Psychiatry, 165(11), 1473-1481. doi:10.1176/appi.ajp.2008.07030376

Williams, J. S. (2016). Social anxiety and narcissism coincide: An exploration of narcissistic social anxiety subgroups. Doctoral dissertation, Swinburne University of Technology.

Williams, J. S., & Bates, G. (2016). Personality organization and patterns of attachment in socially anxious individuals with narcissistic features. Journal of Personality Disorders, 30(3), 310-327. doi:10.1521/pedi_2016_30_251

Young, J. E., Klosko, J. S., & Weishaar, M. E. (2013). Schema therapy: A practitioner's guide. Guilford Press.

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מחקר חדש ב-2025 חושף את מה שכנראה פספסנו: הבושה והביקורת העצמית הם הרבדים הכי שורשיים של החרדה החברתית. בעוד שטיפול CBT מתמקד במחשבות שליליות אוטומטיות, הוא לרוב מחמיץ את הסכמות הרגשיות יותר - תחושת פגימות ובושה שמתפתחת עוד בילדות ומזינה את הביקורת העצמית הנוקשה.

נסביר כאן איך גישת הטיפול ממוקד-רגש מאירה את המסלול המדויק (החיצים הפוכים): חוויות ילדות מוקדמות → בושה → ביקורת עצמית → חרדה חברתית. מעבר מכך, נגלה למה גם חוויות "רגילות" של חוסר קבלה רגשית במשפחה (ולא רק טראומות התייחסותיות בולטות) משפיעות על התפתחות החרדה החברתית.

למה באמת אנחנו חרדים ממצבים חברתיים?

אם פעם חשבתם "מה קרה לי? למה אני נלחץ כשצריך לדבר בפני אנשים?" התשובה, מסתבר, לא טמונה רק במחשבות שלנו עכשיו, אלא בחוויות רגשיות מעצבות שחווינו בילדות.

המחקר החדש שפורסם ב-2025 על ידי אסמרי ברדזרד וחבריו, מאיר את הקשר בין התנסויות מוקדמות שיוצרות בושה, הפנמת ביקורת עצמית, וכיצד אלה מובילים לחרדה חברתית. החידוש הגדול? הבנה שלא רק חוויות טראומטיות חריפות (כמו הצקות קשות) משפיעות, אלא גם חוויות יומיומיות של זלזול, תחושת איום וכפייה להתנהג בצורה כנועה במשפחה.

מעבר לטיפול הקוגניטיבי המסורתי

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בחרדה חברתית נחשב עד היום לחוד החנית. הוא התמקד בזיהוי ושינוי מחשבות מעוותות כמו "אני אראה טיפש" או "אנשים יצחקו עלי". גישה זו אפקטיבית עבור רבים, אך עבור חלק מהסובלים, החרדה עקשנית וחוזרת.

למה? כי המחשבות השליליות הן רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח מסתתר רובד עמוק יותר: רגשות בושה וביקורת עצמית שמקורם בחוויות ילדות שהשפיעו על הדימוי העצמי שלנו.

הגילוי המפתיע: תפקיד הבושה והביקורת העצמית

המסלול מחוויות ילדות לחרדה חברתית

המודל שנבדק במחקר הראה שיש מסלול סיבתי ברור: חוויות מוקדמות שליליות → הפנמת בושה → פיתוח ביקורת עצמית חריפה → חרדה חברתית. בסך הכל, המודל הזה מסביר 48% מהגורמים לחרדה חברתית!

מה שמדהים במיוחד הוא שהמחקר גילה שלא רק חוויות טראומטיות ברורות משפיעות, אלא גם חוויות מעודנות יותר של זלזול ברגשות בילדות, או תחושה שצריך "להקטין את עצמך" כדי להתקבל במשפחה.

טיפול ממוקד-רגש בחרדה חברתית

על בסיס הממצאים האלה, התפתחה  גישת טיפול חדשה בחרדה חברתית - טיפול ממוקד-רגש (EFT). בניגוד לטיפול קוגניטיבי מסורתי שמתמקד במחשבות, הגישה הזו נוגעת ישירות ברגשות הבושה העמוקים ובביקורת העצמית שמזינים את החרדה.

מחקרי מקרה: כשהגישה החדשה עובדת

שני (שם בדוי), סטודנטית בת 24, סבלה מחרדה חברתית שהקשתה עליה להשתתף בדיונים בכיתה. בטיפול ממוקד-רגש, היא גילתה שהבושה שלה קשורה לחוויות חוזרות מילדותה כשהוריה ביקרו אותה על דעותיה ("תחשבי לפני שאת מדברת"). היא פיתחה ׳מבקר פנימי חזק׳ שהזהיר אותה תמיד "לא להישמע טיפשה". דרך עבודה עם הבושה והביקורת העצמית, דינה למדה לזהות את הדפוס ולפתח קול פנימי אמפתי יותר. לאחר 16 מפגשים, היא דיווחה על ירידה משמעותית בחרדה ויכולת גוברת להשתתף בדיונים.

אבי (שם בדוי), מנהל בן 35, סבל מחרדה בפגישות עבודה. דרך הטיפול, הוא זיהה שהבושה שלו נבעה מהשוואות מתמידות לאחיו ה"מוצלח יותר" בילדותו. הביקורת העצמית שפיתח הייתה ניסיון להצטיין ולמנוע בושה, אבל על הדרךהיא  שיתקה אותו במצבים חברתיים. הטיפול התמקד בעבודה עם רגשות הבושה המוקדמים והחלפת הביקורת העצמית בגישה מקבלת יותר. התוצאה? ירידה משמעותית בחרדה ופחות התנהגויות הימנעות.

מה כדאי לעשות אם אתם סובלים מחרדה חברתית?

אם הדברים שקראתם כאן מדברים אליכם, הנה כמה צעדים מעשיים שאפשר לנקוט:

• שימו לב לביקורת העצמית - נסו לזהות את הקול המבקר הפנימי שמופיע לפני, במהלך ואחרי אירועים חברתיים. כתבו את המשפטים המדויקים שהוא אומר.
• התחילו לזהות תחושות בושה - שימו לב מתי אתם חשים לא טובים מספיק, פגומים, או רוצים "להיעלם" במצבים חברתיים.
• חפשו דפוסים - האם יש קשר בין החוויות האלה לזיכרונות או מסרים שקיבלתם בילדות?
• התחילו לפתח חמלה עצמית - במקום לבקר את עצמכם, נסו להתייחס לעצמכם כפי שהייתם מתייחסים לחבר אהוב שמתמודד עם אותו קושי.
• שקלו טיפול - אם החרדה החברתית משבשת את חיי היומיום שלכם, טיפול ממוקד-רגש יכול לעזור לכם להתמודד עם שורשי החרדה.

הפנים החדשות של טיפול בחרדה חברתית

הממצאים החדשניים הללו פותחים אופקים חדשים בהבנת החרדה החברתית ובטיפול בה. במקום להתמקד רק במחשבות השליליות ובהתנהגויות ההימנעות, הגישה החדשה הולכת עמוק יותר - אל שורשי הבושה והביקורת העצמית שמזינים את החרדה.

בניגוד לתפיסה המסורתית, התובנות החדשות מראות שגם חוויות שאינן טראומטיות במובהק - כמו תחושת חוסר ערך במשפחה או הרגשה שהרגשות שלנו לא חשובים - יכולות להשפיע עמוקות על התפתחות סכמות בושה וביקורת עצמית.

אימוץ גישה רגישה יותר לרגשות אלו יכול להוביל לטיפולים אפקטיביים יותר בחרדה חברתית, ולעזור לאנשים רבים למצוא דרך החוצה מהכלא החברתי שהם חשים לכודים בו.

במכון טמיר, אנו מאמינים שהבנת המנגנונים הרגשיים העמוקים היא המפתח לשחרור מחרדה חברתית ולחיים חברתיים מספקים ועשירים יותר. לכולנו - בלי יוצא מן הכלל - מגיע להרגיש נוח ובטוחים להיות מי שאנחנו באמת בנוכחות אחרים.

מקורות:

להבין ולהתמודד עם הפחד מלאכול ליד אחרים

יום שגרתי במשרד, שעה 13:00, כל הצוות יורד לאכול ביחד ארוחת צהריים. עבור מרבית האנשים, זה רגע נעים של הפסקה והתרעננות. הזנה אנושית שמעניקה אנרגיה להמשך היום. אבל יש אנשים זה רגע מעורר חלחלה. הידיים מתחילות להזיע, הלב פועם במהירות, הגרון מתייבש ותחושת התבהלה גוברת לקראת הסיטואציה הכי קשה ביום, בה יאלצו להפעיל את מיטב היכולות כדי לשבת מול מישהו, או לידו, ולאכול. הפחד משתק, וכל זה אפוף בסודיות, בדידות ובושה. במכון טמיר, בתל אביב ובכל הארץ, אנחנו פוגשים אנשים רבים שמתמודדים עם אתגר זה - המכונה לעיתים "רתיעה מארוחות משותפות", "דאגה מאכילה בחברה" או "דייפנופוביה".

מהי החרדה מסעודה במחיצת אחרים?

רתיעה מאכילה בחברה היא חשש עמוק ומתמשך מצריכת מזון או משקה כשאנשים אחרים נוכחים. מצוקה זו נובעת בעיקר מהדאגה המשמעותית לגבי האופן בו יתפסו האחרים את האדם בזמן הארוחה – החשש מתגובות שליליות, מביקורת, מהשפלה או מאי-נעימות. חשוב להבהיר שהאימה אינה קשורה בהכרח למזון עצמו, אלא להיבטים הבינאישיים של המצב.

התסמונת מהווה, במקרים רבים, ביטוי ייחודי של מצב כללי יותר, המוכר כהפרעת חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder - SAD). מחקרם של Goldbricker & Levinson (2019) הראה כי הדאגה מהערכה שלילית היא החוליה המקשרת העיקרית בין החשש הספציפי מארוחות משותפות לבין התמונה הרחבה יותר של פוביה חברתית.

בספרות המקצועית מופיע גם המושג "דייפנופוביה" (Deipnophobia), המתייחס באופן מדויק יותר לאימה מסעודות ערב או משיחה במהלך ארוחה, אם כי השימוש בו מוגבל יותר. לפי Das ועמיתיו (2022), דייפנופוביה מהווה ביטוי מובחן של מצוקה חברתית המתמקד בהק

תסמינים וביטויים: איך זה מרגיש?

הפחד מאכילה בפומבי לא נראה כמו חוויה אחידה; הוא יכול להתבטא במגוון רחב של תסמינים - פיזיים, קוגניטיביים (מחשבתיים) והתנהגותיים - ובעוצמות משתנות מאדם לאדם. מחקרם של סטייגל-מור וחבריה (1993) הראה כי המצוקה הנלווית להפרעה זו עלולה להיות חמורה עד כדי פגיעה משמעותית באיכות החיים.

הופמן (2007) מציין כי מה שמאפיין את החרדה החברתית בכלל, והפחד מאכילה בפומבי בפרט, הוא המיקוד העצמי המוגבר. במצב זה, האדם ממוקד באופן אובססיבי בעצמו, בתחושותיו הפיזיות ובאופן שבו הוא מצטייר בעיני אחרים, מה שמגביר את החרדה ומקשה על תפקוד נורמלי.

היבטים מרכזיים של הפחד מאכילה בפומבי

אבחנה והבנת המקורות

להבין את מקור הפחד מאכילה בפומבי הוא שלב חשוב בדרך להתמודדות יעילה עמו. כמו ברוב ההפרעות הנפשיות, גם כאן מדובר בשילוב מורכב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. מחקרים שונים, כמו אלו של קריסק ועמיתיה (2014), מצביעים על גורמים מגוונים שעשויים לתרום להתפתחות הפחד.

אבחון מקצועי נעשה בידי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, על בסיס קריטריונים המופיעים במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5). חשוב להבחין בין הפחד מאכילה בפומבי לבין מצבים אחרים שיכולים להיראות דומים אך דורשים התייחסות וטיפול שונים, כמו הפרעות אכילה, פאגופוביה (פחד מבליעה) או מצבים רפואיים.

דרך ההתמודדות: טיפול והחלמה

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא השיטה המבוססת ביותר מבחינה מחקרית לטיפול בחרדה חברתית, ובכלל זה גם בפחד מאכילה בפומבי. מטרת הטיפול היא לזהות את דפוסי החשיבה וההתנהגות הבעייתיים, וללמוד דרכים חדשות ויעילות יותר לחשוב ולהתנהג. שטיינמן וטיצ'מן (2017) מדגישים כי הטיפול הוא שיתופי – המטפל והמטופל עובדים יחד כצוות – ודורש מעורבות פעילה של המטופל.

איך להתגבר על פחד לאכול ליד אנשים?

מעבר לטיפול המקצועי, ישנן גישות מעשיות רבות שיכולות לתמוך בהתמודדות היומיומית עם פחד מאכילה עם אחרים. מחקר של Craig ועמיתיו (2020) הצביע על היעילות הגבוהה של טכניקות עזרה עצמית לחרדה חברתית, כתוספת לטיפול הפורמלי או כצעדים ראשוניים להתמודדות:

1. חשיפה הדרגתית: להתחיל מארוחות קטנות עם אנשים קרובים ולהתרגל לאט.
2. ויסות עצמי: ללמוד טכניקות להרפיית גוף ונשימה לפני ובמהלך הארוחה.
3. התמקדות פנימה: להזכיר לעצמך שכל אחד עסוק בצלחת שלו הרבה יותר ממה שנדמה לך.
4. שבירת מעגל החרדה: גם אם יש קושי — להמשיך. החרדה תרד עם הזמן, לא עם הימנעות.
5. הסטת תשומת הלב: התמקדות בשיחה או במזון עצמו במקום בחרדה.

מקרה קליני: מהדאגה לרווחה

כדי להמחיש את תהליך ההתמודדות והשיפור, נתאר מקרה קליני (המבוסס על מקרים אמיתיים, עם שינוי פרטים מזהים):

נועה, בת 28, פנתה לטיפול במכון עקב מצוקה חמורה בעת ארוחות משותפות. היא סיפרה כי במשך שנים נמנעה ממפגשים חברתיים הכוללים מזון, סירבה להזמנות לסעודות עם חברים, ותמיד מצאה תירוצים להתחמק מביקורים במסעדות. כשנאלצה להשתתף באירוע כזה, הייתה אוכלת כמות מזערית, חשה בחילה וסחרחורת, וידיה רעדו כל כך שחששה להרים כוס.

נועה תיארה כיצד הדאגה המרכזית שלה הייתה שאנשים יבחינו שהיא רועדת בידיים ויתפסו אותה כ"מוזרה" או "חלשה". היא הייתה משוכנעת שכל הסובבים מתמקדים בה ומבחינים בכל תנועה שלה. לאחר אבחון והסבר מקיף, הבנו שמדובר בביטוי של חרדה חברתית, וזיהינו יחד את מעגל המצוקה שלה: דאגה מתגובות → עוררות → סימנים גופניים → מיקוד עצמי → התנהגויות הימנעות → חיזוק האמונות השליליות.

יצרנו עם נועה תוכנית התערבות מובנית שכללה עבודה על צורת החשיבה ביחס למחשבות האוטומטיות ("כולם מסתכלים עלי", "בוודאי אבייש את עצמי"), שכלל סולם חשיפה הדרגתי שהחל בנגיסה מחטיף ליד חברה קרובה והתקדם עד לארוחה שלמה במסעדה מלאה אורחים. תרגלנו גם שיטות הרגעה ואכילה קשובה.

אחרי 16 פגישות, חל שינוי משמעותי במצב של נועה. היא הצליחה לשבת לאכול במגוון סיטואציות חברתיות עם רמת מתח נמוכה עד בינונית שהיא יכלה לחלוטין לנהל. היא סיפרה למטפלת שלראשונה מזה שנים היא חוזרת החלה ליהנות מארוחות במחיצת אחרים. "הרגשתי כאילו השתחררתי ממאסר שגזרתי על עצמי", לדבריה.

טיפול בחרדה באכילה חברתית: מתי כדאי לפנות לעזרה?

אף שטיפול CBT הוא הגישה המבוססת ביותר מחקרית, קיימות מספר דרכי התערבות נוספות שיכולות לסייע בהתמודדות עם פחד לאכול ליד אנשים:

• טיפול CBT ממוקד: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד בזיהוי מחשבות מכשילות ("אני אראה דביל"), תרגול חשיפות קטנות ומבוקרות, ובניית חוויות הצלחה שמפרקות את הפחד מאכילה בציבור. מחקר של Heimberg ועמיתיו (2018) הראה שטיפול זה יעיל במיוחד בשל המרכיב החברתי.
• גישות מבוססות קשיבות (MBCT): שילוב של עקרונות CBT עם תרגול מיינדפולנס, המסייע לפתח התייחסות לא שיפוטית כלפי התחושה של "האוכל נתקע בגרון כשכולם מסתכלים" ולהפחית מיקוד עצמי מוגזם.
• התערבות תרופתית: במקרים מסוימים, בעיקר כשרמת החרדה גבוהה במיוחד, טיפול תרופתי בהנחיית פסיכיאטר עשוי לסייע בהפחתת עוצמת הדאגה ולאפשר עבודה טיפולית יעילה יותר.
• גישות המבוססות על מציאות מדומה: טכנולוגיה מתקדמת המאפשרת תרגול סיטואציות כמו אכילה בבית ספר או בלימודים בסביבה נשלטת ומדורגת.

מבט קדימה: חיים מעבר לחשש

ההתגברות על חרדה מארוחות משותפות היא מסע הדרגתי הדורש סבלנות והתמדה. ראוי להדגיש, כפי שמעידים רבים מהמטופלים, שהיעד אינו להיפטר לחלוטין מכל תחושת מתח, אלא ללמוד להתמודד עמה באופן מסתגל שמאפשר השתתפות מלאה וסיפוק בחיי החברה. דיינו, מכאן סביר שזה יתחיל להיות גם מעניין ובהמשך מהנה. 

סקירה של Freiburger ואחרים (2023) הראתה כי אנשים שהתגברו על חרדה חברתית קשה מדווחים על עלייה ניכרת באיכות החיים, בתחושת ההשתייכות החברתית, ובכלל בביטחון העצמי. רבים מעידים כי ההתמודדות המוצלחת עם הדאגה מסעודה במחיצת אחרים היוותה נקודת מפנה קריטית שהשפיעה על תחומי חיים נוספים.

להרבה אנשים יש חששות דומים, ורובם המוחלט מצליחים להתגבר עליהם בעזרת תמיכה מקצועית מתאימה, אז דברו איתנו.

סיכום: איך להתגבר על פחד לאכול ליד אנשים

הפחד לאכול ליד אנשים הוא חוויה כואבת אבל פתירה. באמצעות הבנת המנגנונים שביסוד החרדה, זיהוי דפוסי החשיבה המכשילים, ותרגול עקבי ומדורג של התמודדות עם מצבים מאתגרים, אפשר להשיב לעצמכם את החופש והסיפוק שבסעודה במחיצת אחרים.

במכון טמיר, אנו מתמחים בטיפול בחרדה באכילה חברתית על ביטוייה השונים. הגישה הטיפולית שלנו משלבת את השיטות המבוססות ביותר מבחינה מחקרית עם רגישות והתאמה פרטנית לאתגרים הייחודיים של כל אדם.

הטיפול עוזר לא רק לאכול בנוכחות אחרים, אלא גם להחזיר שליטה לחיים החברתיים. אל תניחו למצוקה להגדיר את גבולות חייכם. עם הכלים המתאימים והליווי הנכון, ארוחות משותפות יכולות לשוב ולהיות מה שנועדו להיות - הזדמנות לחיבור, הנאה וסיפוק.