דינמיקת משיכה-דחייה (Push-Pull Dynamic) היא תופעה נפוצה במערכת יחסים עם אדם בעל מאפיינים נרקיסיסטיים.

דינמיקה כזו קשורה ביצירת יחסים טראומטיים, הנוצרים כאשר הקורבן נמשך לתוך מעגל מחזורי של התנהגויות מניפולטיביות מצד הנרקיסיסט, שמצד אחד הודפות אותו, ומצד שני מושכות אותו חזרה בצורה מתעתעת ומבלבלת.

• דחייה (Push): הנרקיסיסט דוחק את הקורבן הצידה באמצעות התנהגות מזלזלת, ביקורתית, ולעיתים אף עוינת באופן מפורש. הדחייה יכול להתבטא במילים פוגעניות, התעלמות מכוונת (טיפול בשתיקה), או מניפולציות רגשיות אחרות. המטרה היא להרגיש עליונות ושליטה במערכת היחסים.

• משיכה (Pull): אחרי הדחייה, הנרקיסיסט משנה כיוון בחדות ומפנה תשומת לב רבה, חנופה, ומחוות שיוצרות מראית עין של עמדה דאגנית ואכפתית. הפער בין ההתנהגות השלילית לחיובית יוצר בלבול אצל הקורבן, שמתחיל להיאחז ברגעי ה"משיכה" מתוך תקווה לשובם.

הדינמיקה הזו הרסנית מאוד, בעיקר משום שהיא יוצרת תחושת תלות רגשית.

הקורבן לומד לצפות לרגעי המשיכה החיוביים אחרי הדחייה, ומכאן מתחזקת ההיקשרות הטראומטית שמקשה על הקורבן להתנתק מהקשר. כמו כן, כיוון שתזמון הדחייה והמשיכה בלתי צפוי, הרגעים הטובים נעשים ממכרים אף יותר, בשל העובדה שמדובר בחיזוק לסירוגין, סוג החיזוק החזק ביותר מבחינה פסיכולוגית.

סוג דינמיקה זה עלול לשחוק את היכולת של הקורבן לזהות את המניפולציה ולצאת ממנה, מה שהופך את מערכת היחסים לרעילה ביותר.

פוביות הן בין ההפרעות הפסיכולוגיות השכיחות ביותר, ומבין הפרעות החרדה הן הכי נפוצות.

לדוגמה, כ-6% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה מעכבישים, בעוד כ-10% מהבריטים מתמודדים עם פחד מחללים סגורים בשלב מסוים בחייהם.

הטיפול הסטנדרטי לפוביות הוא טיפול בחשיפה.

למשל, עבור מי הסובל מפוביית עכבישים, זה עשוי לכלול צפייה בתמונות של עכבישים, מפגשים עם עכבישים במציאות מדומה, ואולי אפילו אחיזת עכביש – כל זאת בסביבה בטוחה.

המטרה היא לסייע להם להתמודד ולהתגבר על הפחדים, ולהפחית את עוצמתם לאורך הזמן.

ישנן ראיות לכך שטיפול חשיפה עובד. אך הטיפול עצמו מעורר הרבה לחץ, מה שמוביל לכך שרוב הסובלים מפוביות מהססים להתחיל בטיפול, או אם הם מתחילים, לעיתים נושרים ממנו.

אבל, יש חדשות מעולות:

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Psychological Bulletin מסיק כי טיפול תת מודע בחשיפה – בו האדם אינו מודע לכך שהוא נחשף לאובייקט הפוביה שלו, וכך אינו מוצף בחרדה – יכול להיות יעיל מאוד. 

במטא-אנליזה מקיפה שנערכה על 39 מחקרים, נמצא כי 38 מהם הראו שההתערבות הלא מודעת משפיעה לטובה על הפוביות.

ההתערבויות לא היו אחידות, כאשר זוהו עשרה גישות שונות. לדוגמה, בפרדיגמת "חשיפה קצרה מאוד", המטופלים מקבלים סדרת "מיקרו-חשיפות" לתמונות של האובייקט המפחיד, כאשר כל תמונה מלווה בתמונה חסרת קשר כדי למנוע זיהוי מודע.

גישה אחרת, שנקראת "טיפול בפוביית עכבישים ללא עכבישים", כוללת הצגת תמונות של עצמים הדומים לעכבישים אך שאינם מזוהים באופן מודע כעכבישים – כמו חצובה של מצלמה עם רגליים מוטות המדמות רגלי עכביש. למרות שהתמונות נראות במודע, הטיפול מתבסס על עיבוד לא מודע.

הממצאים מצביעים על כך שטיפולים לא מודעים יכולים להפחית תגובות פחד, אפילו בקרב אנשים עם פוביות חמורות, מבלי לעורר תחושת פחד. עם זאת, גודל ההשפעה על ההתנהגות (כמו נכונות להתקרב לעכביש חי) לא היה גדול כמו בטיפול החשיפה הסטנדרטי, אך עדיין נחשב ל"גדול במידה רבה".

כמו כן, רוב המחקרים העוסקים בחשיפה לא מודעת כללו רק מושב טיפולי אחד, בעוד שטיפול חשיפה רגיל מתקיים במספר מושבים. ייתכן שסדרה של טיפולים לא מודעים תהיה אפילו יעילה יותר, אך נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון זאת.

בהסתמך במידה מסוימת על נתוני סריקות מוח, החוקרים טוענים שהטיפול הלא מודע פועל מכיוון שהמוח מגיב הן באופן לא מודע והן באמצעות מסלולים נפרדים, גם כאשר מדובר בדברים מפחידים. הם מסבירים כי כאשר אדם עם פוביית עכבישים נחשף שוב ושוב בתת-הכרה לתמונה של עכביש, האמיגדלה במוח מופעלת אך לא נגרמת תחושת פחד. עם "אימון" חוזר, הזיכרון של האובייקט המפחיד מתעדכן כך שהמוח לומד שהאובייקט הזה אינו אמור לעורר פחד. "באופן מהותי, אנו טוענים שהחוויה הלא מודעת מפחיתה פחד על ידי מניעת הפחד עצמו," מוסיפים החוקרים.

עדיין לא ברור בדיוק אילו אזורים במוח מעורבים בטיפול תת מודע חשיפה ואילו סוגי התערבויות לא מודעות עשויות להיות היעילות ביותר. אולם, בהתחשב בכך שפוביות ספציפיות הן כה נפוצות, והן לעיתים קודמות להתפתחות של הפרעות חרדה נוספות, החוקרים מדגישים את הצורך במחקר נוסף בתחום זה. הם מוסיפים כי תיאורטית, גישה זו עשויה לסייע גם לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה אחרות, כגון PTSD.

פסיכולוגים ומטפלי CBT טוענים המון זמן שעלינו להתמודד ישירות עם הדברים שמפחידים אותנו כדי להפחית את הפחד. המחקר החדש הזה מטיל ספק ברעיון הזה ומראה שייתכן שיש טיפולים חדשים שיפחיתו את הפחד דרך תהליכים פחות מודעים.

כיוון שהזיכרון התת-מודע והזיכרון המודע קשורים זה לזה בלמידת פחד, החוקרים סבורים שטיפול לפוביות צריך לעבוד על שני סוגי הזיכרון בו זמנית.

טיפול לא מודע יכול להפחית את הפחד מאובייקטים פוביים אצל המטופל. בכך, התחלת טיפול החשיפה הסטנדרטי, שבו עובדים על המחשבות והפחדים המודעים, תהיה פחות מלחיצה ונוחה יותר למטופל.

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Siegel, P., & Peterson, B. S. (2024). “All we have to fear is fear itself”: Paradigms for reducing fear by preventing awareness of it. Psychological Bulletin, 150(9), 1118–1154. https://doi.org/10.1037/bul0000437

שעבוד התייחסותי (Relational Subjugation) בהקשר של נרקיסיזם מתאר תהליך פסיכולוגי בו נרקיסיסט מפעיל שליטה מתמשכת ועמוקה על הקורבן ביחסים.

תהליך זה נועד לשמר את מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים של הנרקיסיסט ולהעביר את הפגיעות והתלות שלו, אותן הוא מנתק מעצמו, אל הקורבן.

במהות, שעבוד התייחסותי הוא אסטרטגיה פסיכולוגית בה הנרקיסיסט מערער באופן שיטתי את יכולתו של הקורבן לתקף את חוויותיו האישיות. פעולה זו מובילה להפרעה משמעותית בתחושת העצמי והאוטונומיה של הקורבן, יוצרת ספק עצמי כרוני ומגבירה תלות. 

הנרקיסיסט משתמש במגוון טקטיקות מניפולטיביות כדי לשמר את השעבוד ההתייחסותי. אלה יכולות לכלול גזלייטינג, השפלה, בידוד חברתי, ושליטה כלכלית. דרכן, הנרקיסיסט מצליח לשמר את הקורבן בתפקיד ה"אובייקט הרע" לו הוא זקוק כדי לתחזק את הדימוי העצמי המנופח שלו.

חשוב לציין כי רוב התוכן ברשתות החברתיות העוסק בנרקיסיזם מתמקד בתיאור הטקטיקות השונות המשמשות לשעבוד אחרים. עם זאת, הבנה מעמיקה יותר של התהליך חושפת את המורכבות הפסיכולוגית שמאחורי התנהגויות אלו.

השעבוד ההתייחסותי גורם לנזק רגשי משמעותי לקורבן. הוא מוביל לתחושה מתמשכת של חוסר ודאות עצמית, ערעור על המציאות הסובייקטיבית, ופיתוח תלות עמוקה בנרקיסיסט. קורבנות של שעבוד התייחסותי עלולים לאבד את היכולת לסמוך על תפיסותיהם ורגשותיהם, מה שמקשה עליהם מאוד לזהות את ההתעללות ולצאת ממערכת היחסים הפוגענית.

בטיפול בנפגעי  שעבוד התייחסותי, המיקוד הוא על שיקום תחושת העצמי והאוטונומיה. זה כולל עבודה על זיהוי והכרה בחוויות האישיות, בניית גבולות בריאים, ופיתוח מיומנויות לתיקוף עצמי. תהליך ההחלמה מורכב וממושך, אך הוא מאפשר לקורבן להשתחרר בהדרגה מהשליטה הנרקיסיסטית ולבנות מחדש זהות עצמאית ובריאה.

הבנת מנגנון השעבוד ההתייחסותי חיונית עבור מטפלים לא פחות מנפגעים. היא מאפשרת זיהוי מוקדם יותר וליישם אסטרטגיות טיפול יעילות ומדויקות להתמודדות עם ההשלכות ארוכות הטווח של החפצה נרקיסיסטית.

היקשרות טראומטית בהקשר של נרקיסיזם מתארת תופעה פסיכולוגית קומפולסיבית, מעגלית ועמוקה, בה מתפתח קשר רגשי פתולוגי בין קורבן לבין אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית. 

קשר זה מתאפיין בתלות רגשית קיצונית ומהווה למעשה סוג של התמכרות פסיכולוגית, למרות ההתעללות המתמשכת שחווה הקורבן מצד הנרקיסיסט. היקשרות זו מתפתחת כתוצאה ממחזור מתמשך של התעללות רגשית, השפלה, ותגמול חיובי לסירוגין, כאשר הנרקיסיסט מפגין מיומנות גבוהה במניפולציה רגשית ומשתמש בטקטיקות התקרבות מניפולטיביות בשלבים הראשוניים של הקשר, ולאחר מכן מזגזג בין רגעי חום ואהבה לבין תקופות של ביקורת קשה, השפלה וניצול רגשי.

במערכת יחסים כזו, הקורבן מפתח תלות רגשית קיצונית בנרקיסיסט ורואה בו מקור בלעדי לתיקוף ואישור, תוך שהוא נאחז בזיכרונות של מ״תקופות טובות״ ומאמין שהנרקיסיסט יוכל לשוב ולהיות מי שלא היה באמת מעולם. הקורבן מתחיל להפנים ולהזדהות עם הביקורת הבוטה של הנרקיסיסט והדימוי עצמי שלו צונח, תוך כניסה למעגל אינסופי של תקווה ואכזבה.

אחד המאפיינים הבולטים של היקשרות טראומטית בהקשר של נרקיסיזם הוא הקושי של הנפגע לזהות את הדגלים האדומים שמסמנת המציאות ולהבחין בין אהבה אמיתית לבין מניפולציה. הנפגע מצדיק את ההתנהגות הפוגענית ולעתים קרובות מאשים את עצמו ולצד זה מפתח חרדה עמוקה מנטישה.

מבחינה ביולוגית, ההיקשרות הטראומטית לנרקיסיסט מושפעת מתנודות הורמונליות קיצוניות, כאשר מצבי המתח והפחד גורמים לשחרור אדרנלין וקורטיזול, בעוד שרגעי ה"פיוס" מובילים לשחרור דופמין ואוקסיטוצין. תנודות אלו יוצרות מעין "התמכרות" למערכת היחסים, שדומה במאפייניה להתמכרות לחומרים ממכרים.

החלטה סופית על פרידה הופכת את היוצרות - הנרקיסיסט הופך בתחושתו האישית לקורבן חרד במקום בעל הבית של היחסים.  במצב כזה הוא ישתמש בכל הטקטיקות האפשריות כדי למנוע את עזיבת הפרטנר, כולל איומים, מניפולציות רגשיות והבטחות שווא לשינוי.

טיפול פסיכולוגי אישי או קבוצתי מסייע בהיחלצות מהקשר הטראומטי ובבניית דפוסי התקשרות בריאים יותר. 

הקשר בין היקשרות טראומטית לצורך בקבלת תשובות ברורות

מחקר שנערך בניגריה חושף תובנה מרתקת על הדינמיקה הפסיכולוגית בתוך מערכות יחסים אלימות. 

בלב המחקר עומד הקשר המפתיע בין היקשרות טראומטית והצורך בסגירות (need for closure).

הצורך בסגירות מתאר את הרצון העז שלנו לקבל תשובות ברורות כדי להימנע מאי ודאות או עמימות. זהו בעצם קושי לשאת חוסר ודאות, או גוונים המייצגים מורכבות ביחסים בין בני אדם. אנשים עם צורך גבוה בסגירות צריכים לשמוע ״כן״ או ״לא״. 

ובכן, המחקר מגלה שככל שהצורך בסגירות גובר, כך מתחזקת גם ההיקשרות הטראומטית.

במקרה של קורבנות אלימות במערכות יחסים, הצורך בסגירות יכול להתבטא בכמה דרכים:

• חיפוש הסברים: הקורבן מנסה להבין מדוע בן/בת הזוג מתנהג/ת באלימות.

• ניסיון לצפות התנהגות: הרצון לדעת מתי ומדוע תתרחש האלימות הבאה.

• חיפוש פתרונות: ניסיון למצוא דרך לשנות את המצב או לגרום לאלימות להיפסק.

• הצדקת המצב: לעתים, הצורך בסגירות יכול להוביל לניסיונות להצדיק את ההתנהגות האלימה, כדי "להבין" אותה.

מה יכול להסביר את הקשר הזה? 

התשובה טמונה כנראה באופי הכאוטי של מערכות יחסים מתעללות.

בסביבה בה מתקיימת אי-ודאות מתמדת, הקורבן מחפש נואשות אחר הסברים ומשמעות.

לחיפוש הזה יש מאפיינים השרדותיים, והוא עלול להוביל להיצמדות חזקה יותר למתעלל - שנתפס כמקור היחיד לתשובות - אפילו אם התלות במתעלל כואבת.

כך מתגבש מעגל אכזרי, בו אלימות מגבירה את הצורך בסגירות, וזה בתורו מחזק את ההיקשרות הטראומטית, מה שעלול להקשות עוד יותר על הקורבן לעזוב את מערכת היחסים הפוגענית.

הבנת הקשר הזה מעוררת מחשבה על התערבויות טיפוליות חדשות.

למשל, אולי על ידי חיזוק הנפגעים ביכולת להתמודד עם אי-ודאות ומציאת דרכים חלופיות לספק את הצורך בסגירות, ניתן לצאת מהמעגל הזה ולהשתחרר מהקשר המזיק.

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

מקורות:

Isaiah, U. S., Effiong, J. E., Udokang, I., Ogwuche, S., Udoukok, E. N., & Iorfa, S. K. (2024). Need for closure is linked with traumatic bonding among victims of intimate partner violence: A mediation approach. Journal of Social and Personal Relationships, 41(7), 2006-2022. https://doi.org/10.1177/02654075241234074

התמוטטות נרקיסיסטית (Narcissistic Collapse) היא תופעת קצה פסיכולוגית המתרחשת כאשר אדם הנרקיסיסט חווה איום משמעותי על תפיסת העצמי הגרנדיוזית שלו.

זוהי תגובה קיצונית לפגיעה בדימוי העצמי המנופח המאפיין את הנרקיסיסט, המתבטאת בשורה של התנהגויות ותגובות רגשיות דרמטיות.

ההערכה העצמית יורדת מתחת לקו האדום 

במהותה, ההתמוטטות הנרקיסיסטית מייצגת קריסה זמנית של מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים עמם ביצר הנרקיסיסט את נפשו. כאשר המציאות החיצונית מאיימת על הפנטזיה של עליונות וייחודיות, הנרקיסיסט מאבד את יכולתו לשמר את הפסאדה של ביטחון עצמי מופרז ושליטה. 

תהליך ההתמוטטות עשוי להיות מזורז על ידי מגוון גורמים, החל מדחייה אישית או מקצועית, דרך חשיפה של חולשה או כישלון, ועד לאובדן של מקור "אספקה נרקיסיסטית" - אותו מקור חיצוני של הערצה ותשומת לב שהנרקיסיסט תלוי בו.

הביטויים של קריסה נרקיסיסטית מגוונים ועשויים לכלול:

1. התפרצויות זעם בלתי נשלטות.

2. ״התקפי דיכאון״ עמוקים ופתאומיים.

3. התנהגויות אימפולסיביות ללא שיקול דעת, אם או בלי תוקפנות.

4. ניסיונות נואשים לשלוט באחרים, להשמיץ אותם ולנקום בהם.

5. נסיגה חברתית קיצונית.

6. מחשבות אובדניות או התנהגות הרסנית עצמית.

התמוטטות נרקיסיסטית אינה בהכרח חורבן חד-פעמי, היא יכולה להופיע כתהליך פסיכולוגי מתמשך של עליות ומורדות רגשיות, עד פרגמנטציה מלאה.  הנרקיסיסט נע בין מצבי קיצון של גרנדיוזיות מוגברת לבין תחושות עמוקות של חוסר ערך, ייאוש וריקנות.

עבור הסובבים, תקופה זו עלולה להיות מאתגרת במיוחד. צריך הרבה אויר.

מנקודת מבט טיפולית, התמוטטות נרקיסיסטית מהווה אתגר משמעותי אך גם הזדמנות. ברגעים אלה של פגיעות קיצונית, עשוי להיווצר חלון הזדמנויות, צוהר לעבודה טיפולית משמעותית, שכן ההגנות הרגילות של הנרקיסיסט נחלשות. עם זאת, הדבר דורש מיומנות וניסיון רב מצד המטפל.

״הבלון התפוצץ…

הבלון נקרע״

-- מעשה בחמישה בלונים, מרים רות

ניתוק מגע הוא אסטרטגיה תרפויטית המשמשת להתגוננות מפני אדם נרקיסיסט, בעיקר בהקשר של סיום מערכת יחסים פוגענית.

זוהי פעולה מכוונת ומתוכננת של לחתוך את היחסים:

הפסקת כל זיקה עם הנרקיסיסט, במטרה להגן על הרווחה הנפשית של האדם הנפגע ולאפשר תהליך החלמה.

מהותו של ניתוק המגע היא יצירת חיץ מוחלט בין הנפגע לנרקיסיסט. זה כולל חסימה שלו בכל ערוצי התקשורת האפשריים - שיחות טלפון, הודעות טקסט, רשתות חברתיות, ואפילו מניעת קשר דרך צד שלישי. המטרה היא לשלול מהנרקיסיסט כל אפשרות להמשיך במניפולציות רגשיות או בהתעללות פסיכולוגית.

ניתוק מגע אינו רק פעולה טכנית של ניתוק קשר פיזי. הוא מלווה בתהליך פנימי של התנתקות רגשית וקוגניטיבית.

זה אומר שגם מחשבות נתפסות כהתנהגות, והמתנתק מקפיד גם על הימנעות מחשיבה אובססיבית על הנרקיסיסט, ויתור על נוסטלגיה ומיקוד מחודש בעצמי ובצרכים האישיים.

ניתוק מגע הוא כלי רב עוצמה, אך גם מאתגר ביותר.

הוא דורש נחישות רבה ותמיכה חיצונית, שכן נרקיסיסטים נוטים להגיב בחריפות לניסיונות ניתוק, לעתים תוך שימוש בטקטיקות מניפולטיביות כמו "love bombing" (הצפה באהבה) או גזלייטינג, ובמקרים קיצוניים אף באיומים או מעקב.

חשוב להדגיש כי ניתוק מגע אינו פתרון שמתאים בכל מצב. בהקשר של יחסי הורה-ילד, למשל, או בהורות משותפת, ניתוק מוחלט עלול לפגוע גם באדם המתגונן. במקרים אלה, אסטרטגיות חלופיות כמו "תקשורת מינימלית" או "גבולות ברזל" עשויות להיות יעילות יותר.

נרקיסיסטים היברידיים מייצגים נקודת מפגש מרתקת על ספקטרום האישיות הנרקיסיסטית.

בניגוד לתפיסה הדיכוטומית המסורתית של נרקיסיזם גלוי או סמוי, הנרקיסיזם ההיברידי מציג תמונה מורכבת יותר. הוא משקף את הרעיון שנרקיסיזם אינו מצב בינארי, אלא רצף של התנהגויות ותכונות שיכולות להשתנות בהתאם לנסיבות ולסביבה.

אדם עם נרקיסיזם היברידי מציג מגוון התנהגויות אופייניות לנרקיסיזם, כמו אמפתיה מצומצמת עד נעדרת, תחושת זכאות וקושי בהתמודדות עם תסכולים. הוא עשוי להפגין רגזנות בולטת ולהתקשות בלקיחת אחריות על מעשיו. ההתייחסות שלו לאחרים נוטה להיות אינסטרומנטלית - כלומר, הוא רואה בהם נכס או רכוש, ולא סובייקטים עם רצונות וצרכים משל עצמם.

המאפיין המרכזי של הנרקיסיזם ההיברידי הוא הגמישות שלו. בתקופות של הצלחה והכרה, האדם עשוי להציג תכונות של נרקיסיזם גלוי - ביטחון עצמי מופרז, התרברבות, ותחושת עליונות. לעומת זאת, בעתות משבר או כישלון, הוא גולש לדפוסים של נרקיסיזם סמוי, ובהם תחושת קורבנות, האשמת אחרים, ומניפולציות רגשיות.

תיאורטיקנים בתחום טוענים כי למעשה, כל נרקיסיסט הוא במידה מסוימת היברידי. ההבדל טמון בנסיבות החיים ובגורמים סביבתיים המשפיעים על ביטוי התכונות הנרקיסיסטיות. זוהי תובנה חשובה המדגישה את המורכבות והגמישות של אישיות האדם ואת יכולתה להשתנות ולהסתגל.

ההתמודדות עם הנרקיסיסט ההיברידי מאתגרת ומבלבלת, לאור השינויים ההתנהגותיים שחווים הסובבים אותו. לכן, חשוב לפתח מודעות לדפוסי ההתנהגות המשתנים ולהבין את המניעים העומדים מאחוריהם.

אסטרטגיות להתמודדות עם נרקיסיזם היברידי כוללות הצבת גבולות ברורים, שמירה על פרספקטיבה אובייקטיבית והתייחסות בעירבון מוגבל  להתנהגויות הפוגעניות.

פנייה לטיפול עשויה להיות צעד חיוני בהתמודדות עם האתגרים הרגשיים והפסיכולוגיים. 

סינדרום ילד הזהב הוא תופעה דינמית מורכבת שמשפיעה על דינמיקות משפחתיות.

היא מתרחשת כאשר הורים מעניקים העדפה קיצונית לאחד הילדים, תוך יצירת מערכת של ציפיות וזכויות-יתר סביבו.

תופעה זו נפוצה במיוחד במשפחות עם הורה/ים בעל נטיות נרקיסיסטיות.

אם אתה "ילד הזהב", אתה מקבל יחס מיוחד. למשל, תמיד תקבל את החלק הגדול ביותר מהעוגה, או שלא יענישו אותך על דברים שהאחים שלך נענשים עליהם. זה נשמע טוב, נכון? אבל יש לזה מחיר.

אתה מרגיש לחץ גדול להצליח בכל דבר. זה כאילו אתה חי על במה וכולם מסתכלים עליך כל הזמן. אתה עלול להפוך למישהו שרוצה להיות מושלם בכל דבר ולא מסוגל ליהנות מהדרך. למשל, אתה יכול להרגיש שציון 92 הוא כישלון, או שאתה לא יכול ליהנות ממשחק פיפא כי אתה חייב תמיד לנצח.

הילד המוזהב מתבגר, ועם השנים יכול לחיות עם רגשות אשם ומרחק כלפי האחים שלך. בילדות הם הפכו לפעמים ל"שעירים לעזאזל" במשפחה - אלה שתמיד מאשימים אותם כשמשהו לא בסדר. 

אחד הדברים הקשים ביותר הוא למצוא מי אתה באמת. קשה לך להבדיל בין מה שאתה רוצה לבין מה שההורים שלך רוצים ממך. למשל, אתה עלול לשאול את עצמך: "האם בחרתי ללמוד רפואה כי אני באמת רוצה, או כי ההורים שלי רצו את זה?"

כשאתה גדל, אתה עלול להתמודד עם בעיות כמו חרדה, דיכאון, וקושי ביצירת קשרים טובים עם אנשים. לפעמים, אתה אפילו עלול להתנהג כמו ההורה הנרקיסיסט שלך.

גם אם נמשחת בלי בחירה ילד הזהב, יש דרכים להשתנות ולחתור אל האמצע.

טיפול פסיכולוגי יכול לעזור, הוא נותן מרחב בטוח להבין את המשפחה שלך ואת מה שקרה בה.

בטיפול ניתן ללמוד למשל:

1. להכיר את עצמך טוב יותר.

2. ללמוד להציב גבולות בריאים.

3. לבנות זהות נפרדת משלך.

למרות הקשיים, הרבה אנשים מצליחים לצמוח מהתפקיד הזה.

הם לומדים להכיר את עצמם באמת, ליצור קשרים עמוקים עם אחרים, ולמצוא איזון בין מה שאחרים רוצים לבין מה שהם רוצים בעצמם.

כמו תמיד, הצעד הראשון הוא להבין שיש דבר כזה "סינדרום ילד הזהב" ולהיות מודע לתופעה.

אם אתה מתחיל להתווכח עם נרקיסיסט, אתה נגרר לעולם הרעיל שלו.

אבל אם לא תגיד כלום, אתה הולך ומאבד גובה.

אז מה עושים? יש טכניקה שנקראת "סלע אפור" שעוזרת לנטרל נרקיסיסטים.

תחשוב על זה ככה:

איך היית מתנהג בדינמיקה עם מישהו מעצבן בעבודה כשאתה רוצה להישאר ב-zone שלך? 

אתה לא נכנס לזה רגשית, נשאר רגוע ולעניין, ולא נגרר לויכוח מתלהם.

רוב הנרקיסיסטים זקוקים לתגובה רגשית, זה מזין את הצורך שלהם בדרמה ומנפח תחושת כוח.

כשאתה לא מאפשר להם את התגובה הרגשית הזו, הם מאבדים בסוף עניין והולכים לחפש מישהו אחר להציק לו.

ניתוק רגשי והסלע האפור

טכניקת הסלע האפור דומה במידה רבה לטכניקת הניתוק הרגשי.

בשתי הטכניקות, המטרה היא לשמור על תגובות מינימליות ולא רגשיות כלפי האדם התוקף. הניתוק הרגשי כולל שמירה על גבולות ברורים, הימנעות מהבעת רגשות חזקים או תגובות שמעודדות את המניפולטור. בכך, הקורבן מקשה על התוקף להשיג שליטה והשפעה עליו, ומקטין את ההזדמנויות למניפולציה רגשית.

שתי הטכניקות מסייעות להגן על הבריאות הנפשית והרגשית של הקורבן, ומאפשרות לו לשמור על תחושת שליטה עצמית ביחסים.

חשוב לציין ששימוש בטכניקות אלו מחייב מודעות ויכולת לשמור על עקביות רגשית והתנהגותית, אבל המסר עובר היטב בסופו של תהליך.

במאמץ היחלצות ממערכת יחסים עם נרקיסיסט, חשוב להבין שההתנתקות הרגשית היא תהליך אישי ואין פתרון אחיד לכולם.

השלב הראשון והחשוב ביותר הוא להכיר בכך שאתה נמצא במערכת יחסים רעילה ושהגיע הזמן לצאת ממנה. ההבנה הזו היא קריטית לתנועה קדימה. אחריה, חשוב להתרחק פיזית מהנרקיסיסט כדי למזער את ההשפעה השלילית שלו, וזה כולל חסימה ברשתות החברתיות.

מציאת תמיכה מחברים, בני משפחה או אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולה לעזור להתמודד עם הרגשות הכואבים שיכולים להופיע במקביל להקלה.

בנוסף, חשוב להתמקד בטיפול עצמי ולהשקיע בבריאות הנפשית והפיזית, באמצעות פעילות גופנית, תזונה נכונה ומדיטציה.

הגדרת גבולות ברורים עם האדם הנרקיסיסט ואל תאפשר לו לחדור לחייך היא גם חלק חשוב מהתהליך.

תיעוד אירועים חשובים במערכת היחסים יכול למנוע מניפולציות ועיוות המציאות מצד הנרקיסיסט, בהווה ובעתיד.

כמו כן, חשוב להבטיח עצמאות כלכלית במידת הצורך כדי למנוע שליטה כלכלית מצד הנרקיסיסט.

חיזוק הביטחון העצמי והערך העצמי שלך הוא שלב נוסף, כמו גם פתיחת עצמך לקשרים בריאים וחיוביים.

חשוב ללמוד מהניסיון - היה זהיר ובחר בקפידה את האנשים שאתה מכניס לחיים.

נרקיסיזם הוא תכונה אישיותית שמתארת אדם המתמקד בצורה מוגזמת בעצמו, ושואף לצרוך אהבה והערכה מהסביבה בכמות גדולה.

אנשים בעלי נטייה נרקיסיסטית מפתחים לעיתים קרובות תחושת ערך עצמי מנופחת ומחפשים כל הזמן תשומת לב, אישור והכרה מאחרים.

נרקיסיזם עשוי להביא אנשים אלה להראות ביטחון עצמי מופרז, אך מתחת לפני השטח, לעיתים קרובות מסתתרת תחושת חוסר ביטחון עמוק.

מאפיין מרכזי נוסף של נרקיסיזם הוא חוסר אמפתיה כלפי הזולת – כלומר, קושי להרגיש את רגשותיהם של אחרים או להבין את נקודת מבטם.

הנרקיסיסט מרגיש צורך מתמיד להיות במרכז תשומת הלב, וכאשר אינו זוכה אישור לו הוא מצפה מהסביבה, הוא עלול להגיב בזעם, תסכול ותוקפנות סמויה.

פרופיל אישיותי זה אינו מוגבל לצורה אחת – ישנם אנשים שיכולים להראות מאפיינים נרקיסיסטיים ברמות שונות ובאופנים שונים. לדוגמה, חלק מהאנשים יפגינו את הנרקיסיזם בצורה גלויה ובוטה, בעוד שאחרים יביעו זאת בצורה יותר סמויה ועדינה.

עם זאת, לא משנה איך הנרקיסיזם מופיע, הוא משפיע לרעה על מערכות יחסים, מצית קונפליקטים ופוגע ביכולת של המתמודד לתפקד בצורה בריאה ומיטיבה במערכות יחסים חברתיות, מקצועיות ואינטימיות.

כאשר מדובר בנרקיסיזם קיצוני, המאפיינים יכולים להפוך לפתולוגיים ולהתפתח לכדי הפרעת אישיות נרקיסיסטית, שהיא מצב קליני שבו התנהגויות נרקיסיסטיות הופכות לבעיה חמורה יותר המשפיעה על התפקוד היומיומי של האדם.

כאשר מאבחנים נרקיסיזם, משתמשים בשאלונים ומבחנים פסיכולוגיים בתהליך אבחון פסיכודיאנוסטי מתמשך, שנועדו להעריך את רמת הנרקיסיזם ותכונות אישיות רבות אחרות.

אחת הדרכים הנפוצות למדוד נרקיסיזם היא באמצעות סולם חד-פריט שנקרא SINS, או Single-Item Narcissism Scale. 

מהו שאלון נרקיסיזם עם פריט יחיד (SINS)?

שאלון SINS נועד להעריך נרקיסיזם כתכונה כוללת והוא מתמקד בעיקר בהיבטים השליליים של התכונה.

בניגוד לכלים אבחוניים אחרים, סולם זה לא מבחין בין סוגי נרקיסיזם שונים, כמו נרקיסיזם גרנדיוזי (גלוי) ונרקיסיזם פגיע (סמוי).

תכונות שנמדדות על ידי סולם SINS

מצב רגשי חיובי ושלילי

אנשים עם ציונים גבוהים בסולם SINS נוטים לחוות גם רגשות חיוביים כמו אקסטרוברסיה (מוחצנות), אך גם רגשות שליליים כמו כעס, בושה, אשמה ופחד.

רמות אמפתיה

ציונים גבוהים בסולם SINS קשורים לרמות נמוכות יותר של אמפתיה, הן מבחינה רגשית והן מבחינה קוגניטיבית.

התנהגות חברתית

אנשים בעלי ציונים גבוהים בסולם SINS מפגינים לרוב התנהגות פחות פרו-חברתית (כלומר, עזרה לזולת) כאשר תחושת הערך העצמי שלהם מאוימת. הם נוטים גם לקחת סיכונים גדולים יותר ולהפגין תוקפנות.

הערכה עצמית

הקשר בין נרקיסיזם להערכה עצמית אינו חד-משמעי. בעוד שחלק מהמחקרים מראים קשר חיובי, מחקרים אחרים לא מוצאים קשר ברור או מוצאים קשר שלילי.

למרות זאת, חשוב לזכור כי סולם SINS מודד נרקיסיזם בצורה כללית ולא נותן תשובות מעמיקות על כל סוגי הנרקיסיזם, לכן במקרים מסוימים מומלץ לשלב כלים נוספים לצורך הערכה מקיפה יותר.

השאלון נועד להיות כלי פשוט ומהיר להערכת נרקיסיזם, במיוחד במצבים בהם אין אפשרות להשתמש בכלים מורכבים יותר.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Konrath, S., Meier, B. P., & Bushman, B. J. (2014). Development and validation of the Single Item Narcissism Scale (SINS). PloS one, 9(8), e103469. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0103469