לפי דניאל שטרן, ״הרגע הנוכחי״ (The Present Moment) הוא סיפור שחי בזמן אמת ובקרבה נפשית גבוהה אצל מי שחווים אותו.

נקודת מבט ייחודית זו של סטרן מרחיבה ומאתגרת את התיאוריה והפרקטיקה הפסיכואנליטית בכך שהיא מציעה שלרגע הנוכחי יש עלילה עם דמויות מכוונות והתקדמות בציר הזמן תוך כדי התפתחותו. הרגע הנוכחי אינו מופרד ממי שחווים אותו,  לא בשפה ולא בהסבר מופשט.

התיאוריה של שטרן לגבי הרגע הנוכחי מתבססת על עבודתו הקודמת, "העולם הבין-אישי של התינוק", שבה הוא בוחן כיצד הדיאדה של האם או הילד או היחסים בין מטפל למטופל מתקדמים דרך מסלול של דרכים חדשות לאינטראקציה עם התפתחות היחסים. תיאוריו של יחסי תינוק-הורים מראים את ההיבטים השונים של הרגע הנוכחי בחוויה חיה, שאותם הוא מיישם אחר כך בפסיכותרפיה.

"רגע העכשיו" (now moment)

כדי להמשיך ולפתח את התיאוריה שלו, שטרן מציג שני מושגים דינמיים: "רגע העכשיו" ("now moment") ו"רגע הפגישה" ("moment of meeting"). 

רגע העכשיו הוא תהליך בינאישי חולף שאינו ניתן לחיזוי ונוצר במשותף על ידי שני אנשים, כמו הורה וילד או מטפל ומטופל. האינטראקציות הספונטניות האלה עשויות להיות "מרושלות", ולכן מקבלות משנה חשיבות, בין היתר כי הן ויוצרות משבר בינאישי שמחייב פיתרון. 

רגע העכשיו מופיע לעתים קרובות לפני רגע המפגש, בו הדינמיקה בין שני אנשים משנה באופן משמעותי מערכת יחסים משפחתית או מערכת יחסים המתהווה בטיפול. ברגע זה,השניים חווים פיסת מציאות משותפת ומפרשים את התנהגות האחר כשיקוף של חוויותיהם, מה שמוביל להבנה משותפת של המצב. למרחב ההבנה הזה ניתן להתייחס כאינטרסובייקטיביות.

יסודות תיאורטיים

התיאוריה של שטרן מפגישה שני היבטים מרכזיים בטיפול נפשי:

תיאוריית התודעה ותיאוריית ההתקשרות. השילוב בין השתיים ממחיש את החשיבות של יצירת נרטיב אינטרסובייקטיבי משותף בטיפול וביחסים בריאים. כאשר שני הצדדים משתפים ומבינים אירועים בצורה דומה,  הם יכולים להפוך לנקודת התייחסות משמעותית בהיסטוריה המשותפת של מערכת היחסים. רעיון זה דומה למושג האמת הנרטיבית והאמת ההיסטורית שהעלה דונלד ספנס.

במהלך פגישת פסיכותרפיה, ילד בן שלוש עשרה שהיה לקוח שלי ניצל "רגע עכשיו" כדי להביע את רגשותיו. הוא הגיע לפגישה האחרונה שלו עם זר פרחים גדול והגיש לי אותם בביישנות. הוא בטח ידע שאעריך את הפרחים, שכן הוא עבר על פני גינת הפרחים שלי במשך שנתיים כשהתקרב למשרד. מעשה זה של הענקת פרחים במהלך מינויו האחרון היה שובב והבעה כאחד, שכן הוא כלל פתק קצר המודה לי על עבודתנו המשותפת. הוא עדיין היסס לתקשר מילולית, ולכן הסתמך יותר על מעשים מאשר על מילים כדי להבין ולהביע את עצמו.

לא סיפקתי פרשנות "התנסות-קרוב" למתנת הנער, שהייתה ממזערת את משמעות המעשה ברגע הנוכחי. מתנת הפרחים היא מחווה חברתית נפוצה המראה חיבה והכרת תודה בזוגיות. במקום זאת, זיהיתי את המתנה כביטוי הולם לרגשות אלו ברגע הנוכחי.

ניתוח המשמעות העמוקה יותר של מתנתו של הילד היה מסבך אינטראקציה ספונטנית בינינו עם סיום הטיפול. עם זאת, הרגע הנוכחי היה עדיין היבט חשוב של הרגע הטיפולי. 

לדברי שטרן, רגעי ההווה הללו לא זכו לתשומת לב רבה כמו פרשנויות מורכבות יותר המקשרות בין העבר להווה. ההתמקדות של שטרן ברגע הנוכחי היא תרומה משמעותית לתיאוריה עם השלכות משמעותיות על טכניקות טיפוליות.

מקורות:

Stern, D. N. (2004). The present moment: In psychotherapy and everyday life. W W Norton & Co.

הבדלים מגדריים במצבים כמו דיכאון או סכיזופרניה מוכרים בספרות המקצועית, אבל ההבדל המגדרי בהתאבדות פחות ברור. 

יש כמה סיבות אפשריות למחסור במחקר לגבי הערכה וטיפול בהתנהגות אובדנית אצל נשים.

אחת הסיבות היא שבאופו מסורתי הייתה בבריאות הנפש ׳נטייה שקטה׳ לראות בהתנהגות אובדנית אצל נשים ניסיון פסיכולוגי לקבל תשומת לב. תפיסה זו אינה נכונה ואינה נתמכת בראיות,כלומר התנהגות אובדנית של נשים כוללת לרוב כוונה ברורה, קטלניות גבוהה וצורך באשפוז.  

ידוע שנשים מנסות להתאבד יותר מגברים, אבל גברים יותר מצליחים, בין היתר כי הם בוחרים בשיטות יותר קטלניות. 

 מה עוד אנו יודעים על הבדלים מגדריים בהתאבדות? 

מחקרים על התאבדות אצל נשים

המרכז הקנדי למניעת התאבדות מציע סקירה סטטיסטית על התאבדות נשים בצפון אמריקה.

הנה תמונה על הנתונים:

• בשנת 2013, כ-1,000 נשים התאבדו בקנדה, זה לעומת 3,000 גברים, על פי נתוני סטטיסטיקה של קנדה (2017). באלברטה, 140 נשים מתו בהתאבדות, לעומת 390 גברים.

• נשים ונערות מנסות להתאבד פי 1.5 עד פעמיים יותר מאשר גברים ונערים.

• ניסיונות התאבדות שלא הסתיימו במוות מתרחשים אצל נשים פי 10 יותר בהשוואה למקרים שהסתיימו במוות.

• אצל מתבגרות חלה עלייה במקרי מוות עקב התאבדות, במיוחד עקב עלייה בשימוש בשיטות קטלניות כמו חנק.

• לפי הנתונים באלברטה בשנת 2010, נשים היוו כ-60% מכלל האשפוזים בבתי חולים וגם 60% מ-5,000 בביקורים במיון בגלל נסיונות התאבדות או פגיעות עצמיות, כאשר השיעור הגבוה ביותר של אשפוזי נשים היה בטווח הגילים 15-19.

השפעות הורמונליות

מחקר מצא כי נשים המתמודדות עם מחשבות והתנהגויות אובדניות מדווחות על החמרת סימפטומים בימים שקדמו לווסת ובמהלכה, עם שונות אישית.

המחקר הבחין שבתקופות הקדם-ווסת קיימת הגברה של המחשבות והתכנון האובדניים, כאשר המנבאים לכך הם לרוב תסמיני דיכאון.

מחקר אירני בחן את הקשר בין ריכוזי אסטרוגן ופרוגסטרון אצל נשים לבין ניסיונות התאבדות.

המדגם כלל 111 נשים שניסו להתאבד ופנו לטיפול בבית חולים באיראן, בשנת 2012. רמות הסרום של אסטרוגן ופרוגסטרון נמדדו תוך 24 שעות מניסיון ההתאבדות.

כמו כן תועד מידע דמוגרפי ונמדד השלב בתהליך המחזור החודשי.

התוצאות הצביעו על כך שריכוז הפרוגסטרון בסרום היה גבוה משמעותית אצל משתתפות עם יותר משני ניסיונות התאבדות.

בנוסף, השלב הלוטאלי במחזור וריכוז פרוגסטרון קשורים לניסיונות אובדניים חמורים יותר. 

הריון ואובדנות

הריון הוא תקופה של סיכון מוגבר למחשבות אובדניות כמו גם לחשיבה על פגיעה עצמית או רעיונות אובדניים (Gelaye et al, 2016, Szpunar et al., 2020).

בסקירה שפרסמו Legazpi ועמיתיו (2022) דווח כי השכיחות של חשיבה אובדנית במהלך ההריון משתנה בין מחקרים, בטווח של 2.6 ל-29.2%.

יחד עם זאת, המידע לגבי מחשבות אובדניות במהלך ההריון די חלקי, בעיקר לגבי שכיחות התופעה, גורמי הסיכון, השלכות, דרכי זיהוי ואסטרטגיות התמודדות.

גורמי סיכון הקשורים לרעיונות אובדניים במהלך ההריון

המחקר מציינים מספר פקטורים הקשורים בעיסוק באובדנות בהריון  (Gelaye et al, 2016): 

•  דיכאון: הפרעת דיכאון קליני קשורה לסבירות גבוהה יותר לחוות מחשבות אובדניות במהלך ההריון.

•  אלימות במערכת יחסים זוגית: נשים בהריון שחוות אלימות מצד הפרטנר.

• רמת השכלה נמוכה יותר: נשים עם פחות מ-12 שנות לימוד מועדות אף הן לסיכון מוגבר לרעיונות אובדניים במהלך ההריון.

• הפרעת חרדה.

• ניסיון אובדני קודם. 

• אירועי חיים טראומטיים.

איסור על הפלות ואובדנות אצל נשים

מחקר שפורסם לאחרונה מלמד כי הגבלה על הזכות של נשים להפיל יכולה לגרום לסיכון מוגבר להתאבדות בקרב נשים בגיל הפוריות.

החוקרים, מאוניברסיטת פנסילבניה, מזכירים לנו כי הפלות הן נושא שנוי במחלוקת בארה"ב, והיו להם השפעות בריאותיות משמעותיות על נשים. מאז 1970, מדינות יישמו יותר מ-1,300 הגבלות הפלות, כולל ניסיונות לאסור הפלה לאחר שישה שבועות של הריון. השינויים התכופים והזרקור התקשורתי סביב חקיקה זו תרמו כנראה להשפעות השליליות על בריאותן הנפשית של נשים.

מקורות:

Gelaye, B., Kajeepeta, S., & Williams, M. A. (2016). Suicidal ideation in pregnancy: an epidemiologic review. Archives of women's mental health, 19(5), 741–751. https://doi.org/10.1007/s00737-016-0646-0

Legazpi, P. C. C., Rodríguez-Muñoz, M. F., Olivares-Crespo, M. E., & Izquierdo-Méndez, N. (2022). Review of suicidal ideation during pregnancy: risk factors, prevalence, assessment instruments and consequences. Psicologia, reflexao e critica : revista semestral do Departamento de Psicologia da UFRGS, 35(1), 13. https://doi.org/10.1186/s41155-022-00220-4

Mousavi, S. G., Bateni, S., Maracy, M. R., Mardanian, F., & Mousavi, S. H. (2014). Recurrent suicide attempt and female hormones. Advanced biomedical research, 3, 201. https://doi.org/10.4103/2277-9175.142046

O’Connor, K. (2023). Depression After Hormonal Contraception Initiation Linked to PPD. Psychiatric News, 58(07). doi:10.1176/appi.pn.2023.07.7.12

Onah MN, Field S, Bantjes J, Honikman S. Perinatal suicidal ideation and behaviour: Psychiatry and adversity. Archives of Women's Mental Health. 2017;20(2):321–331. doi: 10.1007/s00737-016-0706-5

Szpunar MJ, Crawford JN, Baca SA, Lang AJ. Suicidal ideation in pregnant and postpartum women veterans: An initial clinical needs assessment. Military Medicine. 2020;185(1–2):e105–e111. doi: 10.1093/milmed/usz171

Vijayakumar L. (2015). Suicide in women. Indian J Psychiatry, 57(Suppl 2), S233-8. doi:10.4103/0019-5545.161484. PMID: 26330640; PMCID: PMC4539867.

Zandberg J, Waller R, Visoki E, Barzilay R. (2022). Association Between State-Level Access to Reproductive Care and Suicide Rates Among Women of Reproductive Age in the United States. JAMA Psychiatry. Published online December 28, 2022. doi:10.1001/jamapsychiatry.2022.4394

בטיפול פסיכולוגי נפגשים בד״כ פעם בשבוע.

שום דבר לא תורה מסיני, אבל נראה שאינטרוול קבוע של שבוע מאפשר חלון זמן אופטימלי לעיבוד ולהתמודדות עם אתגרים חדשים, כך שיתאפשר שילוב בין רגעי הלמידה בטיפול לבין ״החיים האמיתיים״.

יש מטופלים שיכולים להפיק תועלת ממפגשים בתדירות גבוהה יותר או פחות מפעם בשבוע, בהנחה שיש נונות והסכמה. על כך משני הצדדים ויכולת כלכלית של המטופל. 

במאמר זה נדון על מפגשים טיפוליים המתקיימים פעם בשבועיים:

מתי זה רלוונטי ומתאים?

מה ההבדל בין טיפול שבועי לדו-שבועי?

טיפול אמור להביא לשינוי.

טיפול בהתנהגויות מתמכרות בדומה לCBT מרוצף במטרות, שינויי גישה ושינויים מדידים.

שיחה של פעם בשבועיים אינה מאפשרת מעקב יעיל של המטרות ויישומן.

בטיפול דינמי, חורים גדולים בערסל, אינם מאפשרים הכלה וטיפוח.

אבי יקיר, MSW, מומחה לטיפול בהתמכרויות

כל טיפול לגופו. אני מסכימה שסיבות מציאותיות (כמו כסף) הן קיימות וחשובות ויחד עם זה כמעט תמיד יש את הרובד הסמוי. שווה לנסות להגיע אליו להציף ולהבין אבל אני לא ממהרת להחליט למטופלים שלי מה יותר טוב בשבילם.

אני מאוד מתחברת לדימוי ששמעתי ממדריכה שלי ונוהגת לומר אותו למטופלים ששואלים על ריווח- שתדירות הפגישות היא כמו צפיפות במסרק וכאשר הצפיפות היא גבוהה יותר הסירוק מעמיק וטוב יותר.

שרי פוגל, MSW

איך להפיק את המיטב מטיפול פעם בשבועיים?

ניתן לחשוב על כמה נקודות לגבי שיפור היעילות של מפגשים טיפוליים מדי שבועיים, למשל:

• הגדרת יעדים ספציפיים לכל מפגש. ממפגש למפגש או ממש לבנות מראש תכנית עם נושא לכל מפגש.

• ניהול יומן - עם יומן, המטופל יכול להרהר ולתעד מחשבות, רעיונות, חלומות ותובנות. 

• תרגול מיומנויות של טיפול עצמי בין המפגשים.

מנסיוני, טיפול פעם בשבועיים אינו יעיל.

אני משתמשת בו רק כמעקב, לאחר שהמטופל עשה דרך, שינה דפוסים בחייו, מרגיש שיש לו כלים טובים להתמודדות וזקוק רק לוונטילציה ושיפור מתמשך בדפוסי המחשבה, התגובה, ההתנהגות שלו.

זו גם רוח ה- DBT, גישה שאני מטפלת בה, מאמינה ורואה את יעילותה. 

-- לאה ספיר, MA

האם קיים קשר בין תדירות המפגשים לשינוי מוחי?

לא בטוח, אבל מעניין שחוקרים פיתחו ב-2023 מתודולוגיה שבודקת בדיוק את זה, בשילוב היבטים נוירולוגיים.

המחקר בחן כיצד מינון שונה של מפגשי פסיכותרפיה שבועיים משפיע על המוח אצל מטופלים עם דיכאון כרוני, שחוו טראומה בשלב מוקדם בחיים.

החוקרים השווו בין שני תנאי טיפול:

בראשון, נבדקים השתתפו ב-3-4 מפגשים בגישה פסיכואנליטית בכל שבוע ובשני עם מפגש אחד בלבד בשבוע.

הכלי מאפשר לראות האם טיפולים משנים את המוח בדרכים שניתן לראות בסריקות MRI והאם שינויים אלו מסייעים בשיפור תסמיני הדיכאון במשך שנה.

מקורות:

Ambresin, G., Leuzinger-Bohleber, M., Fischmann, T., Axmacher, N., Hattingen, E., Bansal, R., & Peterson, B. S. (2023). The multi-level outcome study of psychoanalysis for chronically depressed patients with early trauma (MODE): Rationale and design of an international multicenter randomized controlled trial. BMC Psychiatry, 23(844). https://doi.org/10.1186/s12888-023-05287-6

מהי פוביה משמחה?

צ'ירופוביה היא פוביה המתבטאת בסלידה לא רציונלית משמחה ואושר.

המתמודד עם פוביה זו חווה חרדה מעצם המחשבה על משהו שמח, שלא לדבר על חוויה ממשית, בה עלול להתחולל אסון.

למעשה, החרדה הזו יכולה להיות כל כך חזקה עד לפריצה של התקף חרדה מלא, כל זה כתוצאה ממחשבה על שמחה מתקרבת. 

אדם החווה צ׳ירופוביה לא חייב להיות מדוכדך במיוחד, אבל סביר שהוא כן ייטה להימנע מהשתתפות בפעילויות שמרביתנו מתייחסים אליהן כמהנות ומשמחות. 

חשוב לציין שהפעילויות כשלעצמן אינן מפחידות את הצ׳ירופוב, אלא הפחד לשחרר, מה שעלול להביא לסיטואציה משמחת ונטולת דאגות. בסיטואציה הזו המחשבה היא שיקרה משהו נורא.

כמו בכל חרדה, להמנעות יש מחיר כבד:

דחיית הזדמנויות להתנסות בדברים חדשים, בגלל חשש שיקרה משהו מפספסת שינויים חיוביים בחיים.

התופעה אינה מוכרת כיום כהפרעה קלינית במסגרת ה-DSM-5-TR, אבל יש חוקרים שהחלו לאמת את תוקפה המדעי כסוג של פוביה (Joshanloo, 2014). 

מקור המונח צ'רופוביה במילה היוונית "צ'רו" (chairo) שפירושה "לשמח".

מושג סמוך לפוביה זו נקרא הדוניפוביה, כלומר חרדה מפני הנאה.

החיים כבצל - פרדוקס האושר

סביר לחשוב שלחיפוש אחר אושר יש תוצאות חיוביות.

אבל אם נכנסים קצת לשאלות פילוסופיות, מוצאים שזה לא תמיד המצב.

האמת היא ש״מרדף נמרץ מדי״ אחר אושר בחיים עלול להוביל דווקא לתחושת תבוסתנות.

הרבה פעמים קורה שככל שאנשים מחפשים יותר אחר האושר ומקדשים אותו כערך מרכזי בחיים, כך גובר הסיכוי שירגישו מאוכזבים.

יש לנו רק את ההווה ורגעים קטנים של אושר.

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד

מצווה להיות שמח, כך טען הרב נחמן מברסלב, אבל מה הבעיה עם להיות עצוב?

במאמר אחר באתר התייחסתי לחסרונות של חשיבה חיובית, שברמות קיצוניות עלולה להיות רעילה. 

העניין הוא שאנחנו זקוקים לחוויות חיוביות כדי לחזק ולתדלק את עצמנו, גם נפשית וגם גופנית. 

ברמה הביוכימית, שמחה קשורה ב״הורמוני אושר״, ולהיפך, דיכאוניות קשורה בהפחתת פעילות של מוליכים עצביים, כמו סרוטונין ודופמין.

מי נוטה לפתח סלידה מאושר?

אושר ושמחה נתפסים כחזות הכל. 

מה גורם, אם כך, לבני אדם להתרחק ולהימנע מהם?

בכללי, ההפרעה מופיעה לרוב אצל מתמודדים עם קונפליקט, טרגדיה או טראומה רציניות מהעבר, וגם פחד מכישלון ופחד מהצלחה.

מחקר מ-2022 מלמד כי ברמה האינדיבידואלית, צ׳ירופובים נוטים להיות פרפקציוניסטים, עם רמה גבוהה של תחושת בדידות, ילדות הנתפסת כקשה, אמונה בתופעות על-חושיות וראייה קולקטיביסטית לגבי אושר.

ברמה הקבוצתית, נראה כי בתרבויות קולקטיביסטיות שכיחה יותר סלידה מאושר, בהשוואה לתרבויות אינדיבידואליסטיות.

אם חרדה משמחה משפיעה על איכות החיים שלכם, חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, זה בהחלט יכול לעזור.

ספציפית, הטיפולים הפסיכולוגיים המוכרים, כמו פסיכותרפיה פסיכודינמית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי מועילים לזיהוי ולביטול האסוציאציות השליליים שיש למתמודדים בין הנאה לבין כאב.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

14 בדצמבר 2023

קראו המלצות 

 על טיפול במכון טמיר

עדכון אחרון:

23 בדצמבר 2022 

כתיבה:

איתן טמיר, MA,

ראש המכון 

מקורות:

Joshanloo, M., & Weijers, D. (2014). Aversion to happiness across cultures: A review of where and why people are averse to happiness. Journal of Happiness Studies, 15(3), 717–735.

Joshanloo, M. Predictors of aversion to happiness: New Insights from a multi-national study. Motiv Emot (2022). https://doi.org/10.1007/s11031-022-09954-1

What Is Cherophobia? How to Overcome a Fear of Happiness.3 Dec 2020 by Jessica Swainston, Ph.D. Scientifically reviewed by Maike Neuhaus Ph.D. https://positivepsychology.com/cherophobia/

מהי חשיבה לטרלית?

חשיבה לטרלית (חשיבה אופקית) היא דרך של חשיבה יצירתית, בה בני אדם ניגשים לבעיות על ידי שימוש בהיגיון שונה מהרגיל, כזה שבמבט ראשון אינו מובן מאליו.

הרעיון הוא להשתמש בשיטות עקיפות ויצירתיות, מחוץ לקופסא, תוך שאיפה להסתכל על הבעיות מזוויות חדשות, וכך לרכוש תובנות שיאפשרו זיהוי ופיתוח פתרונות חדשניים. 

לדוגמה, אם אתם חלק מקהילת סטודנטים שנקלעה לקשיים כלכליים ומחפשת פתרון הגיוני לבעיה עשוי להיות לחפש לקצץ בעלויות.

עם זאת, אם אתה משתמש בחשיבה לטרלית, אתה עשוי להמציא רעיון חדש לגיוס כספים, לחשוב על יוזמה חברתית חדשה שנועדה להגביר את הלכידות, או לפנות לאיש קשר שיצרת באמצעים אחרים כדי להבטיח חסות.

איך חשיבה לטרלית עוזרת לנו לצאת מחוץ לקופסא?

בעיות רציונליות מחייבות שימוש בגישה אנכית, אנליטית, בה מתקדמים שלב אחר שלב.

גישה זו נקראת חשיבה לינארית והיא מתבססת על היגיון, פתרונות קיימים וחוויה:

בגישה זו יודעים כיצד להתחיל ומה לעשות כדי להשיג פתרון, למעשה זה כמו לעקוב אחר מתכון. עם זאת, פעמים רבות בעיות בתחום העיצובהן מורכבות מדי ולא יתאימו לצורת חשיבה כזו. לבעיות אלו ייתכנו מספר פתרונות אפשריים ולכן דרך החשיבה האוטומטית עשויה לקבע וצריך גישה אחרת. 

כאן נכנסת לתמונה החשיבה הלטרלית, חשיבה מחוץ לקופסא. "הקופסא" מתייחסת לפרספקטיבה המוגבלת שעימה אנו מגיעים, מתוך הרגל לגשת לבעיות באופן לינארי וחזיתי. מעצבים לרוב לא מודעים לאותן הגבלות שהם מגיעים עימן כשהם ניגשים לפתור בעיה, ולכן לא חושבים על היתרון של החשיבה הלטרלית בתהליך. חשיבה זו תוכל לאפשר להם לא להיות כבולים להיגיון והנחות קדומות, אלא ללמוד לקחת מרחב ולהשתמש בדמיון לראות את התמונה הגדולה יותר.
זאת על ידי:

• התמקדות באספקטים שהתעלמו מהם עד כה בסיטואציה

• לאתגר הנחות - להשתחרר מהדרכים המסורתיות בהם אנו נוטים להבין בעיה, רעיון ופתרון.

• חיפוש אלטרנטיבות - לא מדובר רק בפתרונות אלטרנטיביים, אלא דרכים חדשות לחשוב על הבעיה. 

כשפועלים כך, אפשר להצליח להפוך את הפרדיגמה ולהתייחס אליה מכיוון אחר. למשל:

• המצאתו של הדיפיברילטור הנייד המאפשר טיפול נייד בבעיות לב - במקום לטפל באדם רק לאחר שמגיע לבית החולים, מטפלים בו בזמן אמת בזירה.  

• אובר uber (שירות הסעות, קיים בחו"ל) - במקום להשקיע כסף ברכבי המוניות, דאגו לכך שהנהגים ישתמשו במכוניות שלהם מה שחוסך עלויות. 

במקום להתמקד במציאת משאבים נוספים כדי לבסס פתרונות קיימים ולשפרם, חידושים אלו ניגשו לבעיה ממקום יצירתי ויצרו שינויים ששינו את חוקי המשחק ושיפרו את חיינו. 

איך לייצר פרספקטיבות חדשות בעזרת חשיבה לטרלית:

בשביל תוצאות אופטימליות כדאי להשתמש בחשיבה הלטרלית בשלבים מוקדמים של תהליך החשיבה. נרצה להגדיר מחדש את הבעיה:

1. להבין מה מגביל ומדוע

2. למצוא אסטרטגיות חדשות לפתרונות ומקומות/זוויות מהן ניתן להתחיל לחקור.

3. זיהוי מחדש של גבולות חלל העיצוב וניסיון לצאת מעבר להן, כדי לחשוף את התמונה הגדולה. 

אפשר להשתמש במגוון שיטות. אחת הגישות העיקריות נקראת "פרובוקציות":

מטרתה לייצר באופן מכוון הצהרות לא נכונות בנוגע לאספקטים של הבעיה/ סיטואציה. למשל לפקפק בנורמות על ידי ניסיון לסתור אותן, לעוות, להפוך את ההנחה, להשתמש בחשיבה של "מה אם" ועוד.

דוגמא לכך היא אתגור הנורמה של לימודים קונבנציונאלים בבית ספר. זאת על ידי שימוש במושגים לא צפויים ואף שערוריתיים כדי לאתגר את החשיבה. 

• רעיונות "גרועים" - חושבים על כמה שיותר רעיונות גרועים או "משוגעים" שייתכן שיש להם גם אספקטים טובים (למשל לעזור לילדים להתמקצע בנושאים מסוימים בשלבים מוקדמים). בנוסף, קובעים מדוע הרעיון הגרוע הוא גרוע.

שיטות יעילות נוספות כוללות:

1. מטאפורות רנדומליות:

• בחרו באופן רנדומלי פריט שקרוב אליכם, או מילה מהמילון, ורשמו כמה שיותר אסוציאציות בנוגע למילה/ פריט.

• דמיינו שאדם מקצועי מתחומכם, מאיר בפניכם שאותה מילה/ פריט היא מטאפורה טובה לפרויקט שלכם. לדוגמא: תוכלו לארגן את האינפורמציה, הטיפים והתמונות לאפליקציית תכנון הטיולים שלכם כך שתראה כמו תצוגת אומנות/ מוזיאון וכל אחד יוכל להנות מסיור מעניין של אזור ספציפי.

• השתמשו במטאפורות שהועלו כדי לשפר את הפרויקט. למשל - תיצרו אפליקציה בה תיירים שגולשים יוכלו להנות מאלמנטים של מציאות מדומה. 

2. מתודת SCAMPER - כדי לפתח רעיונות ופתרונות חדשים, שאלו 7 סוגים שונים של שאלות שיעזרו להבין איך ניתן לחדש ולשפר פרויקטים, שירותים וקונספטים קיימים. קל ללמוד מתודה זו והיא יעילה במיוחד לפיתוח רעיונות חדשים.

3. ששת כובעי חשיבה - כדי להגיע לנקודות מבט אלטרנטיביות, נבחן את הבעיה מ6 זוויות שונות, כל פעם כובע אחר - למשל , כובע אחד מתמקד בתוצאות שליליות פוטנציאליות שעלולות להופיע, ואחר במידע הזמין שקיים. 

בגדול, חשוב לזהות לאן התהליך מתפתח, ייתכן שיהיה צורך לעצור תוך כדי, להכווין מחדש את החשיבה הקבוצתית, או להציע טריגר חדש כדי להניע את התהליך היצירתי.
בהמשך, ניתן להשתמש בחשיבה מתכנסת, כדי לבודד פתרונות אופטימאליים. 

דנה כהן

שמי דנה כהן, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית במיון והערכה, וכיום מתמחה בייעוץ תעסוקתי במכון טמיר לפסיכותרפיה בתל אביב.

בעלת תואר ראשון (בהצטיינות) מאוניברסיטת בן-גוריון, ותואר שני בפסיכולוגיה ארגונית מאוניברסיטת בר אילן.

דרכי המקצועית החלה בשנת 2004, במכון אדמ-מילא שבו עסקתי במיון לתפקידים שונים. במכון התמחיתי בקיום ראיונות עומק אישיים, העברת מרכזי הערכה ודינמיקה קבוצתית תוך שימוש בכלי מיון מגוונים, וכן בכתיבת חוות דעת אבחוניות בתחום התעסוקה. 

במהלך שנות עבודתי במכון רכשתי ידע נרחב על עולם העבודה ולמדתי את חשיבות ההתאמה בין אישיות האדם, תכונותיו, צרכיו ויכולותיו לבין "אישיות התפקיד". 

בשנת 2006, בהיותי בת 30, בחרתי להתגייס למשטרת ישראל ולשרת כפסיכולוגית במדור מיון, במחלקת מדעי ההתנהגות. מצאתי עניין וערך בחיבור שבין ראייה פסיכולוגית, שהיא בבסיסה אישית מאד, מעמיקה וגמישה לבין מערכת מוסדרת וברורה של חוקים נהלים. ראיתי בשילוב הזה אתגר התפתחותי מקצועי שאותו אני מרגישה עד היום. יחסי הגומלין שבין הפרט למערכות שסביבו ריתקו אותי תמיד, ומפה יצאתי לתהליך של התפתחות ולמידה.

במהלך שנות עבודתי הרבות במשטרה רכשתי ניסיון רב במיון מועמדים למגוון תפקידים שונים, מטה ושטח, ובדרגות שונות, כולל קצונה בכירה. בתפקידי כיום כפסיכולוגית בחוליית "מיון לתפקידים מיוחדים" אני עוסקת בהפעלת מערכות מיון לתפקידים רגישים ומורכבים בארגון תוך שימוש במגוון כלי הערכה. כמו-כן, אני עוסקת בפיתוח כלי מיון חדשים, ייעוץ לגורמי פיקוד והדרכה, כמו גם בחניכה של פסיכולוגים חדשים והעברת השתלמויות למעריכים.

לאורך השנים פגשתי לא מעט מועמדים שאינם חשים סיפוק והגשמה עצמית בעבודתם, שאינם מתאימים או מזוהים עם התפקיד בו הם עוסקים ולעיתים אף חווים קונפליקט וחוסר הלימה בין הזהות האישית והזהות התעסוקתית. זהות תעסוקתית, כמו כל חלקי הזהות האחרים שלנו, והאינטגרציה שלה עם יתר חלקי הזהות האלו, משפיעה באופן ישיר על תחושת הרווחה הנפשית שלנו, על חוויה של ערך עצמי, של ביטחון, התפתחות והגשמה. 

לאורך שנות עבודתי נוכחתי לדעת, שצרכים לא ממומשים ותחושות החמצה בתחום התעסוקתי, גורמים לתסכול מתמשך ומשפיעים על המצב הרגשי, החברתי והתפקודי במשפחה, בעבודה ובתחומי חיים אחרים. מתוך כך, ולאור הנסיון הרב שצברתי, החלטתי להתמחות בייעוץ תעסוקתי מתוך רצון להיות גורם מייעץ, מלווה ותומך עבור הפרט ובהסתכלות אינטרגטיבית יותר על יכולותיו,  צרכיו ומניעיו. 

בחירת מקצוע, כמו גם שינוי מסלול מקצועי, הנם חלק בלתי נפרד מתהליך התפתחותי הנמשך לאורך כל חיינו. כיועצת תעסוקתית אני לוקחת חלק בדרכו של האדם בגילוי וזיהוי הגורמים המשפיעים על תהליך בחירת המקצוע, במתן כלים ובסיוע בקבלת החלטות.

בתהליך הייעוץ, אני מלווה אנשים המעזים לשאול שאלות על הבחירות המקצועיות שלהם, שרוצים להבין את המניעים המודעים והלא מודעים שהביאו אותם לעסוק דווקא בתחום מסוים, תוך חשיפה של החרדות המונעות מהם להתקדם, או חוויות עבר של כשלונות, הממשיכות להדהד בהווה. בתהליך ננסה לפרק מחסומים כאלה ואחרים, על מנת לאפשר מימוש מירבי של הפוטנציאל האישי והתעסוקתי.  

אני מאמינה שמימוש עצמי בתחום התעסוקה ופיתוח חוויה של הצלחה תורמים רבות לפרט  ומאפשרים לו לחיות חיים של הגשמה וסיפוק.

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה קשה המתבטאת בדימוי גוף מעוות, פחד לא רציונלי מעלייה במשקל והתעסקות מוגברת בשליטה על המשקל ומידות הגוף.

אנשים עם אנורקסיה עושים מאמצים רבים כדי לשמור על המשקל או להפחית אותו, בין היתר באמצעות הגבלת מזון, הקאות יזומות ופעילות גופנית קיצונית.

במאמר קצר זה ננסה לענות על שאלת המניעה של ההפרעה.

האם ניתן למנוע אנורקסיה נרבוזה?

אין שיטה מוכחת למניעת אנורקסיה נרבוזה, אבל זיהוי מוקדם של סימפטומים עוזר באבחון מהיר, בהתערבות טיפולית ובסלילת הדרך להחלמה.

רופאים ובני משפחה מנסים לעקוב כבר בשלב מוקדם אחר ילדים ומתבגרים המצויים בסיכון לפיתוח אנורקסיה וברמה הקהילתית, מופנים משאבים מקצועיים למי שמוגדר עם בקבוצת סיכון לפיתוח אנורקסיה.

זיהוי אוכלוסיות הסיכון יכול גם להכווין את בוני התוכן בתוכניות מניעה, כך שיהיו מדויקות, ספציפיות וסלקטיביות יותר.

ֿ

גורמי סיכון של אנורקסיה

למרות המורכבות במניעה, כן אפשר להבין משהו כאשר בוחנים מי נמצא בסיכון גבוה לפתח אותה:

• קרוב משפחה מדרגה ראשונה הסובל מהפרעת אכילה או בעיה נפשית אחרת.

• מגדר נשי. גברים מתמודדים כמובן עם אנורקסיה, אבל פחות.

• קיימת אבחנה קודמת של חרדה, דיכאון או התמכרות.

• יש היסטוריה של דיאטות והתעסקות עם משקל.

• נטייה פסיכולוגית לפרפקציוניזם, חוסר שביעות רצון מהגוף ודפוסי התנהגות נוקשים.

• חוויות עבר של דעות קדומות בנוגע למשקל, שכללו בריונות והקנטות.

ולמרות שרובכם מכירים, הנה כמה מהסימפטומים של אנורקסיה נרבוזה:

• שינויי מצב רוח.

• שינויים בהרגלי אכילה.

• דימוי גוף שלילי וביקורתיות בנוגע לגוף.

• אובדן משמעותי במשקל.

• הכחשה של תחושת רעב.

• פעילות גופנית מוגזמת.

• שימוש מוגבר באלכוהול וסמים.

בשנים האחרונות, חוקרים הגיעו להבנה שאנורקסיה נרבוזה נובעת ממגוון סיבות:

גורמים סביבתיים כמו חשיפה לדיאטות בתרבות או להתנהגויות חברתיות סביב משקל הם בעלי מרכבי משמעותי, אך גם הגנים משחקים תפקיד. 

כאמור, אנשים שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם אנורקסיה נרבוזה או הפרעת אכילה אחרת הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות במחלה.

לגנים יש תפקיד חשוב באנורקסיה, כאשר רופאים וחוקרים מפתחים את שיטות הטיפול ואף מפתחים דרכי מניעה.

הבנה של הקשר המורכב של גנטיקה לסביבה ותרומתם להפרעה עשויה לעזור באבחון, בטיפול ובמניעה.

דגלים אדומים

זיהוי מוקדם של אנורקסיה הוא אתגר לא טריוויאלי.

ההורים מוזמנים לקלוט האם הילד/ה מראה סימני אזהרה לאנורקסיה, כמו ירידה דרמטית במשקל, תלונות שכיחות על המשקל, הימנעות מארוחות ופעילות גופנית מוגזמת.

דרכי מניעה

אתר WebMd מציע כמה נקודות חשובות עבור הורים, אחים, מורים ואנשים אחרים המצויים בסביבת נוער בסיכון לפיתוח אנורקסיה:

• הבהירו ש״להיות רזה מאוד זה לא נראה טוב״. 

• תנו חשיבות רבה יותר לאישיות ופחות לנראות החיצונית.

• עודדו אותם להיות כנים לגבי רגשותיהם.

• עזרו להם לבנות את ההערכה העצמית.

• למדו אותם על הסכנות שבדיאטה.

• הבהירו שאתם לא מצפים מהם להיות מושלמים כי שלמות לא קיימת.

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

עדכון אחרון: 

10 בדצמבר 2022   

מקורות:

Can You Prevent Anorexia? Written by WebMD Editorial Contributors Medically Reviewed by Jennifer Casarella, MD on September 11, 2020

Stice E, Johnson S, Turgon R. Eating Disorder Prevention. Psychiatr Clin North Am. 2019 Jun;42(2):309-318. doi: 10.1016/j.psc.2019.01.012. PMID: 31046932.

דור חדש בעולם העבודה עומד בפתח: דור ה-Z. 

הדורות הקודמים שמהווים את חלק הארי בעולם העבודה הם ה-Baby Boomers (ילידי 1946-1964), לאחריהם דור ה-X (ילידי 1965-1984), וכן דור ה-Y (ילידי 1985-1996) שנקראים גם 'מילניאלס'. בני דור ה-Z, נולדו לאחר 1997 והיום מהווים כרבע מאוכלוסיית העובדים בעולם. שלא כפי קודמיו, דור זה מתאפיין בתכונות ואלמנטים חדשים שמניעים אותו. 

גורמים שמניעים את דור ה-Z

הגורם הראשון הוא החיפוש אחר אתגרים חדשים. בני הדור יחפשו פעמים רבות אחר האתגר הבא, את הדבר הבא שיסעיר אותם. הדינאמיות, הגירויים והגיוון בעבודה חשובים להם מאד. המנהלים עלולים לחוות קושי שנובע מכך שמשימות רבות הן מונוטוניות יותר ופרויקטים שונים עשויים להימשך על פני מס' חודשים ואפילו שנים. ייתכן שעובדים בני הדור המדובר יתקשו להתמודד למול המשימות הללו.

הגורם השני שמניע דור זה הוא שקיפות. העובדים רוצים להרגיש שהמנהלים שלהם כנים ושקופים איתם ביחס לסיבות שבגינם דברים מתנהלים. פעמים רבות הם יכולים לשאול "למה דווקא ככה?" ולרצות להבין מה עומד מאחורי ההחלטות ומדוע המנהל דחה את טענותיהם. אי הסתרת מידע ע"י המנהלים מפאת גילם או מקומם הראשוני והנמוך של העובדים בני הדור בהיררכיה עלול לקומם אותם. 

הגורם השלישי הוא פיתוח עצמי. לבני דור ה-Z השתנו הציפיות באשר לאילו אפשרויות חברה יכולה להעניק ולהציע להם. יש להם הצורך שיתנו להם את האופציה ללמוד כישורים חדשים או תכניות העשרה בתחומים שהם רוצים ושיסייעו להם לפיתוח עצמי במהלך העבודה. בנוסף לכך, הם יוכלו להשתמש בידע שרכשו בזמן העבודה וכך להועיל לחברה. 

הגורם הרביעי, הוא גמישות בעבודה. הגמישות יכולה לבוא לידי ביטוי בשעות העבודה או במיקום העבודה. ביחס לשעות העבודה הגמישות, הם מעוניינים לעבוד בזמנים שנוח להם – לדוגמא, להגיע מוקדם בבוקר ולצאת גם מוקדם יותר הביתה, או לחילופין להתחיל את העבודה באמצע היום, לקחת הפסקה בשעות הערב ולהמשיך לעבוד בשעות הלילה המאוחרות. ואילו בנוגע למיקום – נדרשת הרבה יותר עבודה מהבית. עבודה היברידית עבורם, המשלבת עבודה מהבית יחד עם עבודה מהמשרד נתפסת כברורה מאליה. לא כל מנהל או מקום עבודה יכול להרשות לעובדיו לעבוד בשעות כה גמישות (כמו למשל עבודה במשמרות קבועות) וכן לעיתים אין אפשרות לעבוד מהבית ונדרשת הגעה יומיומית למקום העבודה. 

הגורם החמישי, הוא שחשוב להם להשמיע את קולם ולהטמיע רעיונות חדשים. בעיניהם ישנה חשיבות עצומה לכך שישמעו אותם. הן לרעיונות ולהצעות שלהם והן לקשיים שלהם. הם רוצים שהממונים יתנו מקום לרגשותיהם ויתחשבו בהם. עובד שירגיש שהיכולות שלו והרעיונות לא באים לידי ביטוי עלול לעזוב את מקום העבודה.

מעבר לכך, ניתן לשער שכיום אנשים צעירים חשים פחות מחויבים לעבודה מאשר בעבר. בחברות השונות צופים בתנודות הגדולות של עובדים צעירים ובירידת הערך של מקום עבודה יציב – 40% מדור ה-Z מוכנים לעזוב את עבודתם בתוך שנתיים (Deloitte, 2022).

הגורמים שנראים לעיל מקשים על בני הדורות האחרים במפגש איתם בעולם העבודה. יתרה מזאת, תכונות אלו עלולות להקשות מאד על מנהלים שצורת הניהול והחשיבה שלהם שונה מאד מהדרך שבה בני דור ה-Z תופשים את הדברים. 

כתיבה:

עומר ביגי אמויאל, MA,

פסיכולוגית בהתמחות תעסוקתית

מקורות:

Gaidhani, S., Arora, L., & Sharma, B. K. (2019). Understanding the attitude of generation Z towards workplace. International Journal of Management, Technology and Engineering, 9(1), 2804-2812.

‏

Jiří, B. (2016). The Current Generations: The Baby Boomers, X, Y and Z in the Context of Human Capital Management of the 21st Century in Selected Corporations in the Czech Republic

Deloitte. Striving for Balance Advocating for Change. 2022. Available online: https://www2.deloitte.com/content/dam/Deloitte/at/Documents/human-capital/at-gen-z-millennial-survey-2022.pdf