איך משפיעה אלימות מילולית בילדות על המשך החיים?

 

אלימות מילולית בילדות

והשפעותיה בבגרות

 

השלכותיה של התעללות מילולית

בתחילת החיים על איכותם בהמשך -

מחקרים, מסקנות ויישומים

 

 

מהי אלימות מילולית?

 

מטרת המתעלל היא לשלוט בך על ידי כך שתרגיש רע עם מי שאתה. 

התעללות מילולית כוללת צעקות, הרמת קול, ביטול דברי הנפגע, שימוש בשמות גנאי וביטוי בוז.

 

אבל התעללות מילולית יכולה להתבטא גם במיקרו-אגרסיות, עד לרמה שהנפגעים מהתעללות מילולית על בסיס קבוע אינם ערים לתוקפנות של הצד הפוגע. 

 

יש נטיה להקל ראש באלימות מילולית ורק בשנים האחרונות ניתן מקום להשפעה הפסיכולוגית של אלימות מילולית על הנפש. 

למרות השינויים המעודדים, נראה שנוצרה הסכמה שקטה בחברה שלנו לגבי הרעיון ש"מילים הן רק מילים" ושאין להשוות אותן להתעללות פיזית. 

 

המציאות היא שלא חייבים לעבור טראומה נפשית בסגנון סיפורי ההתעללות בגני הילדים, שהמפורסם בהם הוא המקרה של כרמל מעודה.

זה יכול להיות כואב מאוד ולהשליך לטווח ארוך גם כאשר מדובר במילים. 

 

כאשר מבוגרים מעבדים בטיפול פסיכולוגי את חוויות הילדות ומבינים שחוו התעללות מילולית מאחד או יותר מההורים (לעתים גם מהאחים), הם פוגשים לעיתים קרובות 'כתף קרה' מצד אחרים בסביבה.

המסר הוא שלרגשות שלהם אין די לגיטימציה בחברה הבוגרת.

די מהר הם מבינים כי שיתוף ברגשות קשים מהילדות עלול להתקבל בלעג בחוגים מסוימים, עם רמיזה לגבי הגזמה במשמעות שנותנות למילים, ולעיתים אפילו האשמה ב״בחירת עמדה נפגעת״. 

 

המציאות מלמדת כי היסטוריה של חוויות ילדות שליליות נפוצה עד מאוד בקרב בוגרים המתמודדים עם הפרעות נפשיות.

 

למעשה, מחקר גדול שפורסם בבריטניה העלה כי בערך אחד מ-13 בוגרים צעירים (8%) סובלים מ-PTSD בעקבות טראומת ילדות.

הסיפור הזה מזוהה גם עם שכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות אחרות.

 

הפרעת דחק פוסוט טראומטית בבגרות הצעירה, על רקע אירועים של התעללות בשנות הילדות, מתבטאת ממש כמו מצוקה כרונית בעקבות טראומטיזציה:  

 

• החייאה מחדש של האירוע הטראומטי בזיכרונות חוזרים ונשנים (פלאשבקים) או בסיוטי לילה.

• הימנעות מאזכור של סביבת הטראומה - מה שהופך כל ארוחה משפחתית לאירוע קשה ומסעיר.

• רגשות אשם, ניתוק (דיסוציאציה) או בידוד.

• אימפולסיביות, רגזנות וחוסר ריכוז.

  

אם אתם מרגישים שהמאמר הזה פוגש אתכם בהזדהות אישית ואתם מעוניניים להתייעץ, אנא, פנו אלינו לשיחת הכוונה אישית, וקבלו המלצה על פסיכולוגים בעלי ניסיון בטיפול בטראומה, בתל אביב, או עם עמיתינו בירושלים, חיפה, באר שבע, כפר סבא וערים אחרות בישראל. 

 

 

 

 

השפעות של אלימות מילולית בילדות

 

הנתונים המחקריים הנוכחיים שמים, אם כן, קץ לקלות הראש בה מתקבלת התעללות מילולית.

 

ההנחה ש"חיים ומוות ביד הלשון" נשענת על מחקרים אמפיריים נוספים:

 

1. מבוגרים שנפגעו מילולית בשנות ילדותם מגיבים הרבה יותר מהר לביקורת - בהשוואה למחמאות - וזוכרים היטב את ההערות הפוגעניות בהשוואה למחמאות. ממצא זה, על הפנמה סלקטיבית של משובים בין-אישיים, עקבי בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים, כך מצאו Roy Baumeister ושותפיו.

2. גם אם אחד מההורים אוהב, מתקף ותומך ואילו ההורה השני תוקפני כלפי הילד, המילים הקשות פוגעות בילד באותה המידה. כך מצאו  Ann Polcari ושותפיה. בנוסף לכך, הם מצאו שבמידה וההורה המעליב יגלה מאוחר יותר התנהגות מכבדת כלפי הילד, האפקט של ההתעללות לא יופחת.

3. מחקרים הוכיחו שחלקים שונים במוח מושפעים על ידי סיטואציה עוינת. אזורים הנמנים איתם הם: הקורפוס קולוסום, ההיפוקמפוס (חלק מהמערכת הלימבית המווסתת רגשות) והקורטקס הפרונטלי (האחראי על חשיבה וקבלת החלטות). המידע הזה מדגיש כמה סביבה בלתי מתקפת באווירה ביתית עוינת עלולה להשפיע על ההתפתחות המוחית של הילד.

4. מחקר שנערך על ידי Akemi Tomado  ושותפים מצביע על שינוי באזור החומר האפור במוח בעקבות התעללות מילולית. זהו ממצא שלא הוכחה הסיבתיות שלו. כיום, בעקבות התפתחות טכנולוגית, נמצא שאכן התעללות מילולית גורמת לפגיעה ספציפית במוח, ובפרט בנפח ההיפוקמפוס, האיבר המוחי המרכזי שאחראי על זיכרון ולמידה. הבשורה הטובה היא שהורות חיובית עשויה לשרת כגורם חוסן מפני פגיעה רגשית אצל ילדים ובכך למזער נזקים (Kahhalé et al, 2023).

5. מחקרים הראו שהמנגנון המוחי של כאב רגשי חופף בחלקו למנגנון של כאב פיזי.  במחקריה, הוכיחה Naomi L. Eisenberger  כי דחיה חברתית מפעילה את אותו מנגנון נוירונלי האחראי על כאב פיזי. התעללות מילולית היא דחיה חברתית אשר באה לידי ביטוי באמצעות שפה, כך שאין סיבה להיות מופתעים מההבנה שדיבור אגרסיבי פוגע באופן דומה לכאב פיזי.

6. בעדויות שנאספו ממבוגרים שחוו התעללות רגשית צוין תפקידם העקיף של מקרבנים שהושפעו מההורה העוין. זה בא לידי ביטוי, למשל, בקרב אחים בוגרים שנהגו בבריונות כלפי הנפגעים, או שאחד ההורים עמד וצפה בפסיביות בהתעללות, מבלי להתערב, בעת שההורה האחר דיבר אליהם בזלזול והפחית מערכם. כלומר, הדיבור העוין השפיע על המשפחה כולה. מחקר מ-2021, למשל, מצביע על השפעה שלילית ארוכת טווח על בריאות הנפש, הן על האח קורבן והן על האח הפוגע,  עקב בריונות בין אחים במהלך ההתבגרות המוקדמת.

7. ילדים שסבלו מהתעללות רגשית מתמודדים בהמשך החיים עם יותר בעיות שינה. שמתווכות פיתוח צריכת אלכוהול מופרזת בבגרות (Noudali et al., 2021). לפי מחקר אחר. ככל שהטראומה בילדות חמורה יותר, כך עולה הסיכוי למחשבות אובדניות, ובמיוחד לשילוב של מחשבות אובדניות עם ניסיון אובדני בעבר. הטראומה נמדדה במחקר כהזנחה רגשית והתעללות רגשית, פיזית או מינית. שלושה גורמים הסבירו חלק ניכר מהקשר: נדודי שינה, תוקפנות ותמיכה חברתית מועטה. לצדם נמצאו דפוסי אישיות כמו חוסר תקווה ותחושה שמהלך החיים נשלט בידי כוחות חיצוניים (Wiebenga et al., 2026).

8. נראה כי מערכות לחץ ביולוגיות יוצאות מאיזון כתוצר של טראומת ילדות. למשל, מודל שבדק סמנים חיסוניים דלקתיים מעוררי ליפופוליסכריד (LPS) מצא קשר בין מידת הדלקתיות לחומרת טראומה בילדות. 

9. ממצאים ביולוגיים עדכניים מחזקים את התמונה הזו: מחקר שבחן בני נוער בגיל 13 מצא כי חשיפה לחוויות ילדות שליליות בשנים הראשונות לחיים קשורה לרמה גבוהה יותר של עומס אלוסטטי — מושג המתאר את שחיקת המערכות הפיזיולוגיות של הגוף כתוצאה מהפעלה כרונית של מנגנוני הלחץ. המערכות הרגישות ביותר לחוויות אלה היו המערכת המטבולית והמערכת החיסונית-דלקתית ובני נוער שנחשפו לאירועים קשים נוספים בין גיל 10 ל-13 הראו שחיקה פיזיולוגית גבוהה אף יותר (Abrahamyan et al., 2026).

10. אנשים שנחשפו למספר רב יותר של חוויות ילדות שליליות - כמו אלימות, התעללות והזנחה בשלבים מוקדמים בחיים - עלולים להזדקן מהר יותר בהשוואה לאלה שחוו פחות מהחוויות הללו. 

11. מחקר רחב היקף (He et al., 2026) מאיר בחדות את ההשפעה המתמשכת של חוויות ילדות שליליות. המחקר מראה איך טראומה מוקדמת עשויה להותיר את חותמה גם עשרות שנים לאחר מכן. החוקרים עקבו לאורך שנים אחר אלפי מבוגרים ומצאו כי חשיפה בילדות לאלימות מילולית, להזנחה ולדינמיקה משפחתית עוינת קשורה באופן מובהק להתפתחות של תחלואה משולבת בבגרות (מולטי-מורבידיות), כלומר הופעה מקבילה של מחלות גופניות כרוניות, כמו סוכרת או מחלות לב, יחד עם דיכאון קליני.

 

 

 

 

איך הזנחה רגשית בילדות משפיעה על הזנחה רגשית בבגרות?

 

יחסים רעילים ומרעילים

 

״האדם ממשיך להזניח את עצמו רגשית״, אומרת א׳, פסיכולוגית קלינית לילדים ברחובות. ״המסרים הרעילים שנמסרו בילדות כעת קיימים כאמת מוחלטת אצל האדם וקשה מאד לשנותה״.

 

 

בחירת בן/בת זוג עם רקע של הזנחה והתעללות

 

האדם מתחתן עם אדם אחר שמזניח רגשית:

אדם שחש כי רגשותיו אינם רלוונטיים, או אינם ראויים לתיקוף והכרה על ידי האחר, עשוי להרגיש שלא בנוח ולדחות מעליו יחסי אהבה שמציעים עושר רגשי, חום, קבלה, הדדיות ואינטימיות.  

כנראה שזה ההיבט ההרסני ביותר והכי אכזרי, שחווים אנשים שעברו ילדות מזניחה: לעיתים דווקא יחסי אהבה רעילים (Toxic)  מעוררים בהם ריגוש ותשוקה לאורך זמן.

האגם הפגוע עשוי לבחור, באופן לא מודע, פרטנר/ית זוגי שמשעתק את דפוסי ילדותו ומחייה אותם בהווה, באמצעות מנגנון טראומטי של חזרה כפייתית (repetition compulsion).

 

 

ההורים והמשפחה אינם משתנים, גם אם האדם כן

 

חשוב לזכור שגם אם האדם הלך לטיפול פסיכולוגי ופיתח מנגנוני התמודדות בריאים מול ההזנחה הרגשית שחווה בילדותו, משפחת המקור וההורים עשויים להישאר כפי שהיו, גם לאחר טיפול מוצלח ויעיל.

החדשות הטובות הן שהאדם מסוגל התמודד עימם כבר.

במידה והמצב המשפחתי מיטיב יותר, המשפחה מודעת להזנחה הרגשית שקרתה וניתן לדבר על כך.

 

 

טיפול והחלמה מטראומה מילולית והזנחה בילדות

 

הצעד הראשון בהחלמה מהתעללות מילולית שחווינו בילדותנו היא להכיר בכך שהיא אכן התרחשה.

 

חשוב להכיר גם בהשלכות של חווית העצמי בשנות הילדות על איכות החיים בבגרות:

מחקר העלה כי אנשים בעלי זיכרונות ילדות חיוביים, בייחוד במערכות היחסים עם הוריהם, נוטים להיות בוגרים בעלי בריאות טובה יותר, פחות דיכאון ופחות מחלות כרוניות.

 

לא אחת הכרה זו היא קשה, עקב סיבות רבות, למשל: נורמליזציה של המשפחה, הזדהות עם התוקפן, החשש לפגוע בקשר עם ההורה או ההורים הפוגעניים, או נטיה "ליפול" להשפעה של חוסר המודעות הקיימת בחברה סביבנו, אשר נוטה להתכחש להשפעתו ההרסנית של דיבור הורי עוין כלפי ילדים.

טיפול דינמי בהחלט יכול להתאים לאדם שמעוניין לעבד את חוויות הילדות שלו, להגיע להשלמה עם הדברים שהוא חווה ולשנות דפוסי התנהגות שאימץ בגלל הקשיים שחווה בילדותו. 

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

 

כתיבה:

 

מור צח מוכתר, MA,

בוגרת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית,

עם מומחי מכון טמיר

 

 

עדכון אחרון: 

 

6 באוקטובר 2026 

 

 

 

 

 

מקורות:

 

Abrahamyan, A., Severo, M., Kelly-Irving, M., Correia-Costa, L., Amorim, M., Soares, S., & Fraga, S. (2026). Adverse childhood experiences and physiological wear-and-tear in adolescence: Findings from the Generation XXI cohort. Brain, Behavior, and Immunity, 133, Article 106260. https://doi.org/10.1016/j.bbi.2026.106260

Anxiety and Depression Association of America. (2023). Long-term impact of childhood trauma explained. Medscape Medical News. https://www.medscape.com/viewarticle/991452

Baumeister, R. F., Bratslavsky, E., Finkenauer, C., & Vohs, K. D. (2001). Bad is stronger than good. Review of General Psychology, 5(4), 323–370. https://doi.org/10.1037/1089-2680.5.4.323

Berntsen, D., Rubin, D. C., & Siegler, I. C. (2011). Two versions of life: Emotionally negative and positive events have different roles in the organization of life story and identity. Emotion, 11(5), 1191–1201. https://doi.org/10.1037/a0024940

Chopik, W. J., & Edelstein, R. S. (2019). Retrospective memories of parental care and health from mid- to late life. Health Psychology, 38(1), 84–93. https://doi.org/10.1037/hea0000694

Eisenberger, N. I. (2012). The pain of social disconnection: Examining the shared neural underpinnings of physical and social pain. Nature Reviews Neuroscience, 13(6), 421–434. https://doi.org/10.1038/nrn3231

Gray, K., & Wegner, D. M. (2008). The sting of intentional pain. Psychological Science, 19(12), 1260–1262. https://doi.org/10.1111/j.1467-9280.2008.02235.x

Hagan, E. (2016). The enduring pain of childhood verbal abuse. Psychology Today. https://www.psychologytoday.com/

 

He, X., Wang, M., Du, Y., Ye, Z., Yang, Y., & Guo, C. (2026). The long-term impact of adverse childhood experiences on later-life physical and psychological multimorbidity: A prospective cohort study of middle-aged and older adults in China. Journal of Affective Disorders, 400, Article 121169. https://doi.org/10.1016/j.jad.2026.121169

Kahhalé, I., et al. (2023). Positive parenting moderates associations between childhood stress and corticolimbic structure. PNAS Nexus, 2(6), Article pgad145. https://doi.org/10.1093/pnasnexus/pgad145

Kairys, S. W., Johnson, C., & Committee on Child Abuse and Neglect. (2002). The psychological maltreatment of children: Technical report. Pediatrics, 109(4), 684–687. https://doi.org/10.1542/peds.109.4.684

Kim, K., Yaffe, K., Rehkopf, D. H., et al. (2023). Association of adverse childhood experiences with accelerated epigenetic aging in midlife. JAMA Network Open, 6(6), Article e2317987. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2023.17987

Kross, E., Berman, M. G., Mischel, W., Smith, E. E., & Wager, T. D. (2011). Social rejection shares somatosensory representations with physical pain. Proceedings of the National Academy of Sciences, 108(15), 6270–6275. https://doi.org/10.1073/pnas.1102693108

Lewis, S. J., et al. (2019). The epidemiology of trauma and post-traumatic stress disorder in a representative cohort of young people in England and Wales. The Lancet Psychiatry, 6(3), 247–256. https://doi.org/10.1016/S2215-0366(19)30031-8

Noudali, S. N., Patock-Peckham, J. A., Berberian, S. L., Belton, D. A., Campbell, L. E., & Infurna, F. J. (2021). Does insomnia mediate the link between childhood trauma and impaired control over drinking, alcohol use, and related problems? Addictive Behaviors Reports, 15, Article 100402. https://doi.org/10.1016/j.abrep.2021.100402

Polcari, A., Rabi, K., et al. (2014). Parental verbal affection in childhood differentially influence psychiatric symptoms and wellbeing in young adulthood. Child Abuse & Neglect, 38(1), 91–102. https://doi.org/10.1016/j.chiabu.2013.10.003ֿ

Sachs-Ericsson, N., Verona, E., Joiner, T., & Preacher, K. J. (2006). Parental verbal abuse and the mediating role of self-criticism in adult internalizing disorders. Journal of Affective Disorders, 93(1–3), 71–78. https://doi.org/10.1016/j.jad.2006.02.014

Teicher, M. P., Andersen, S. L., Polcari, A., Anderson, C. M., Navalta, C. P., & Kim, D. M. (2003). The neurobiological consequences of early stress and childhood maltreatment. Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 27(1–2), 33–44. https://doi.org/10.1016/S0149-7634(03)00007-1

Tomoda, A., Sheu, Y.-S., Rabi, K., Suzuki, H., Navalta, C. P., Polcari, A., & Teicher, M. H. (2011). Exposure to parental verbal abuse is associated with increased gray matter volume in superior temporal gyrus. NeuroImage, 54(Suppl 1), S280–S286. https://doi.org/10.1016/j.neuroimage.2010.05.027

Wiebenga, J. X. M., Lokhorst, L., Hoogendoorn, A. W., Heering, H. D., Eikelenboom, M., Giltay, E. J., van Oppen, P., & Penninx, B. W. J. H. (2026). Childhood trauma and suicide ideation and attempts: Examining the mediating role of psychosocial, personality, lifestyle and biological factors. Journal of Affective Disorders. https://doi.org/10.1016/j.jad.2026.122414