מהי רציונליזציה? על מנגנון הגנה שעושה סדר ומסביר על החיים

רציונליזציה (התרצה)

מהי רציונליזציה?

רציונליזציה, או התרצה, היא הנמקה בדיעבד, מתן ביטוי קוגניטיבי, רציונלי, שמסביר רגש, מחשבה או פעולה. 

היתרון במנגנון הגנה זו נובע מתוך הכוח שהוא מספק להתמודדות עם מגוון רחב של אירועים לא נעימים מבלי להכחיש את קיומם.

באופן הזה רציונזליציה אינה מעוותת את המציאות, אולם חסרונה בכך שהיא כן מעוותת את החוויה הפנימית של האדם.

השימוש הראשון במונח "רציונליזציה" נעשה עך ידי הפסיכואנליטיקאי ארנסט ג׳ונס.

דוגמא לרציונליזציה

שני מקרים:

הסבר הענב החמוץ והלימון המתוק.

קרי, מתן הסבר מדוע דבר שהציפייה סביבו הייתה מתוקה התברר כמאכזב ולכן בעצם מדובר בענב חמוץ, משהו נחשק שהוא בעצם לא כל כך כזה.

או לחילופין, משהו לא נעים שקרה וכדי לשאת את זה ממתיקים את הלימון - מחליטים מהשכל שהדבר לא היה כל כך נורא ככלות הכל.

דוגמה למקרה הענב החמוץ – בית שרצינו לקנות אבל התברר כיקר מדי נוכל לומר שהוא במילא היה גדול מדי ולא התאים לנו.

מקרה ללימון המתוק – קשר רומנטי שכשל אפשר לומר עליו שלפחות אפשר ללמוד מהניסיון.

זהו סוג של בידוד מכיוון שהתירוצים מונעים אפשרות של מגע עם רגשות האכזבה והכישלון.

כמובן שככל שאדם אינטליגנטי יותר היכולת שלו להישען על רציונליזציה ולמצוא תירוצים יצירתיים ומרגיעים גבוהה יותר.

למה אנחנו משתמשים ברציונליזציה?

השימושים מגוונים, לפעמים כדרך להגן על עצמנו מאי נוחות פסיכולוגית, כמו הצורך בהפחתה של דיסוננס קוגניטיבי (אי הנוחות שאנו חשים כאשר האמונות והפעולות שלנו אינן תואמות).

בעזרת רציונליזציה ניתן ׳ליישר׳ את המחשבות וההתנהגויות שלנו, מה שמקל על קבלת החלטות מורכבות.

רציונליזציה יכולה גם למנוע כאב של אכזבה; כאשר מתמודדים עם כישלון, התרצה עוזרת להמעיט ברגשות השליליים, כמו עצב או תסכול. בנוסף, רציונליזציה מציעה מקלט מוסרי, היא מאפשרת לדלג על התבוננות פנימית וחשבון נפש שמציבים לנו מראה על הפגמים שלנו.

סיבה נוספת לשימוש ברציונליזציה היא להסיט אשמה. אולי אפשר לקרוא לזה ספין. כשמישהו עושה משהו לא בסדר, הוא יכול להעביר את האשמה לאחרים תוך שימוש בטקטיקות מניפולטיביות שמאפשרות שליטה בנרטיב. זה גם עוזר בהסתרת טעויות; אם אתה עושה שגיאה מביכה, רציונליזציה יכולה להיות דרך להצדיק את הטעות ולצמצם רגשות אשמה ובושה. רציונליזציה יכולה גם לעזור לאנשים להתעלם מהמגבלות התכונתיות ולייחס אותן למצבים ספציפיים.

במצבי מצוקה, כמו מערכת יחסים פוגענית, רציונליזציה יכולה לעמוד בשירות ההכחשה ולהגן מפני הכאב שטומנת בחובה האמת.

לבסוף, אנשים משתמשים לעתים קרובות ברציונליזציה כדי להימנע מהתמודדות עם טראומת בעבר. חוויות טראומטיות יכולות להוביל למצוקה פסיכולוגית מכל מיני סיבות. רציונליזציה של זיכרונות כואבים מאפשרים להימנע מהכרה והתמודדות עם היבטים מייסרים של הטראומה.

הנה פרנץ קפקא, מתאר את רצף הרציונליזציות בראשו של אדם, המסביר לעצמו מדוע מוטב לא להתערב: 

הרצים על פנינו / פרנץ קפקא

כשאנו מטיילים בלילה לאורך רחוב, ולעומתנו רץ אדם, הנראה לנו כבר ממרחק.

לפי שהרחוב עולה לנגדנו והירח במלואו – הרי לא נאחז בו, אפילו הוא חלוש וממורט, אפילו רץ אחריו מישהו וצועק, אלא נניח לו להמשיך במרוצתו.
משום שלילה הוא, ולא בנו האשמה שהרחוב עולה לנגדנו במלוא אור הירח, ומה גם שאפשר כי שניים אלה ערכו את הרדיפה הזו להנאתם;

אפשר ששניהם רודפים שלישי, אפשר שהראשון נרדף על לא עוול בכפו;

אפשר שהשני מבקש לרצוח אותו ואנו נעשה שותפים לרצח;

אפשר שאין השניים יודעים כלל זה על זה, וכל אחד מהם רץ על דעתו שלו למיטתו;

אפשר שהם סהרורים;

אפשר בידי הראשון נשק.

ולבסוף: האין אנו זכאים להיות עייפים ? האם לא שתינו יין רב כל-כך?

שמחים אנו, שכבר איננו רואים אף את האיש השני.

כתיבה:

מילי רביד, פסיכולוגית קלינית מומחית,

פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית 

איתן טמיר, ראש המכון, פסיכותרפיסט,

עם מומחי מכון טמיר