דיכאון הוא מצב נפשי מורכב המשפיע על מגוון היבטים בחיי האדם, כולל הרגשה כללית, מצב רוח ותפקוד יומיומי. אחד מהתסמינים המרכזיים של דיכאון הוא אנהדוניה – קושי לחוות הנאה מפעילויות שבעבר הסבו שמחה, כולל אכילה.

מחקרים מצביעים על כך שדיכאון יכול להשפיע על חוש הטעם שלנו ולגרום לכך שהאוכל לא ירגיש טעים כמו בעבר.

איך דיכאון משפיע על תחושת הטעם?

במחקר משנת 2018 נמצא כי אנשים הסובלים מדיכאון עשויים לחוות שינוי בתפיסת הטעם. לפי המחקר, אנהדוניה עלולה להיות אחד הגורמים המרכזיים לכך – אנשים שמאבדים את היכולת להרגיש הנאה עשויים להרגיש שהאוכל פחות טעים, שכן הדיכאון פוגע במרכז ההנאה במוח. במחקר נוסף שנעשה בקרב אוכלוסייה מבוגרת, נמצא כי שכיחות השינוי בחוש הטעם בקרב אנשים הסובלים מדיכאון הייתה גבוהה כמעט פי שניים מאשר באוכלוסייה הכללית.

שינויים בתיאבון

דיכאון משפיע גם על התיאבון שלנו. לפי מחקר מ-2020, כמעט מחצית מהאנשים עם דיכאון סובלים מירידה בתיאבון, ובשליש מהמקרים הירידה כל כך חמורה שהיא גורמת לירידה במשקל. מצד שני, ישנם גם אנשים שחווים עלייה בתיאבון ודווחו על עלייה במשקל. ההבדלים הללו קשורים לשינויים ברמות הורמוני הלחץ (כמו קורטיזול), בתגובתיות למזון במוח, וכן למערכות החיסון והמטבוליזם.

תסמינים גופניים של דיכאון

לדיכאון יש תסמינים גופניים, הוא לא משפיע רק על המצב הנפשי אלא גם מתבטא בגוף.

בין התסמינים הגופניים השכיחים: עייפות, כאבי ראש, בעיות עיכול, ירידה באנרגיה, חוסר שקט וקושי בשינה. אלו יכולים להשפיע גם על חוויית האכילה והתיאבון.

איך להתמודד עם ירידה בתיאבון ובחוש הטעם?

כדי להתמודד עם ירידה בתיאבון ודיכוי חוש הטעם, ישנן מספר דרכים מומלצות:

• שינוי בהרגלי האכילה: במקום לאכול שלוש ארוחות גדולות ביום, אפשר לנסות לאכול מספר ארוחות קטנות או נשנושים.

• פעילות גופנית: פעילות גופנית יכולה לעורר את התיאבון, גם אם מדובר בהליכה קצרה לפני הארוחה.

• הימנעות מעישון ואלכוהול: עישון ושתיית אלכוהול עשויים להחמיר את פגיעת חוש הטעם, ולכן מומלץ לנסות להפחית את השימוש בהם.

• שימוש בתבלינים: כדי להוסיף טעם לאוכל, כדאי להשתמש בתבלינים, חומץ או מיץ לימון.

מתי לפנות לייעוץ מקצועי?

אם אתם חווים ירידה משמעותית בתיאבון או ירידה במשקל, מומלץ לפנות לייעוץ רפואי. טיפול מוקדם יכול לסייע להקל על התסמינים ולהחזיר את חוויית האכילה למצב תקין. דיכאון הוא מצב בר-טיפול, וככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, כך הסיכוי להצלחה גבוה יותר.

דיכאון משפיע על כל היבט בחיי האדם, כולל על חוויות בסיסיות כמו אכילה. הבנה של ההשפעות הללו יכולה לעזור להתמודד עם התסמינים ולמצוא דרכים לשיפור איכות החיים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

West, M. (2022, November 14). How depression affects taste and appetite. Medical News Today.  https://www.medicalnewstoday.com/articles/depression-food-doesnt-taste-good

טיפול בהעלאת זיכרונות הוא שיטה טיפולית המיועדת לשיפור רווחתם הנפשית של אנשים באמצעות העלאת זיכרונות מעברם, במטרה לעבד אותם ולחזק תחושות חיוביות.

טיפול זה מצוי בשימוש נרחב בקרב אוכלוסיות שונות, ובייחוד בקרב קשישים, כחלק מתהליך של קבלת הזקנה ושיפור איכות החיים.

הטיפול מתמקד בעיבוד החוויות האישיות של המטופל ויכול להתבצע במסגרת פרטנית או קבוצתית, וכולל שימוש בחפצים יומיומיים, צלילים, תמונות שצולמו לאורך החיים, מקומות מוכרים ופריטים נוסטלגיים המסייעים לאדם עם דמנציה לזכור את שאירע בימים עברו. 

שלושה סוגים של טיפול בהעלאת זיכרונות

העלאת זיכרונות אינפורמטיבית (INFORMATION REMINISCENCE)

סוג טיפול זה מתמקד בהיזכרות ושיתוף של זיכרונות הקשורים לאירועים משמעותיים מהעבר, במטרה לשפר את האושר, ההערכה העצמית והאינטראקציות החברתיות. המטופלים משתפים חוויות שעושות להם טוב, וההתמקדות היא בהנאה ובחיזוק תחושות חיוביות. סוג זה מתאים לאנשים המחפשים חיבור מחודש לערכים חיוביים בחייהם, מבלי לבצע עיבוד רגשי מעמיק של הזיכרונות.

העלאת זיכרונות מעריכה (EVALUATIVE REMINISCENCE)

זהו סוג מרכזי בטיפול בהעלאת זיכרונות, המבוסס על גישת "סקירת החיים" (Life Review) של ד"ר רוברט באטלר. במסגרת זו, המטופלים מעלים זיכרונות מכל שלבי חייהם, חולקים אותם עם אחרים ומבצעים תהליך של הערכה והבנה מחודשת של אירועים משמעותיים. המטרה כאן היא לא רק לספר את הזיכרונות, אלא לעבד אותם מבחינה רגשית ולהגיע לתובנות חדשות שמסייעות להשלים עם אירועים מהעבר ולהגיע לשלום פנימי. טיפול זה יכול להיות מועיל במיוחד בטיפול קבוצתי, שבו המשתתפים יכולים לשתף ולהזדהות עם סיפורי אחרים.

העלאת זיכרונות טיפולית (OBSESSIVE REMINISCENCE)

הסוג השלישי עוסק בזיכרונות שמעוררים מתח, כאב או אשמה אצל המטופל. בטיפול זה המטרה היא לעבד את הרגשות השליליים הקשורים לזיכרונות אלו, לעזור לאדם להשתחרר מהם ולהשיג תחושת רוגע. זהו טיפול ממוקד בפתרון הקונפליקטים הרגשיים שנשארו פתוחים בעבר, ומאפשר למטופל להתפייס עם זיכרונות כואבים ולצמצם את המתח הנפשי.

טיפולים נוספים שקיימים תחת הכותרת הרחבה של העלאת זיכרונות כוללים גישות אינטגרטיביות או אינסטרומנטליות, אך הם מתמקדים בגישות טיפוליות כלליות יותר ולא בהעלאת זיכרונות כשלעצמה.

השפעת הטיפול על איכות חיים

הטיפול בהעלאת זיכרונות הוא שיטה גמישה שניתן ליישם במצבים שונים של המטופלים. בעוד חלק מהקשישים עשויים להזדקק לתמיכה בעיבוד רגשי של חוויות קשות, אחרים עשויים לחפש דרך לחזק תחושות חיוביות מהעבר. בזכות הגמישות שלו, הטיפול מתאים הן לאנשים בריאים מבחינה קוגניטיבית והן לאלו הסובלים מבעיות בריאותיות כמו דמנציה.

מעבר לעיבוד הזיכרונות עצמם, הטיפול בהעלאת זיכרונות נמצא כתורם משמעותית לשיפור איכות החיים של המטופלים, ובייחוד של הקשישים. שיפור זה נובע מהיכולת להיזכר ברגעים חיוביים בעבר ולחבר אותם להווה, מה שמוביל להעלאת שביעות הרצון הכללית מהחיים. זיכרונות מחוויות חיוביות מחזקים את תחושת הערך העצמי ומפחיתים תחושות של דיכאון או חוסר סיפוק.

הקשר בין טיפול קבוצתי להצלחה הטיפולית

הטיפול בהעלאת זיכרונות יכול להתבצע הן במסגרת פרטנית והן במסגרת קבוצתית, אך נראה כי טיפול קבוצתי נוטה להניב תוצאות חיוביות יותר.

במסגרת קבוצתית, המשתתפים לא רק משתפים זיכרונות משלהם, אלא גם נחשפים לסיפורים של אחרים, מה שיוצר תחושת שייכות ותמיכה הדדית.

הזדהות עם חוויות אחרות בקבוצה יכולה להעמיק את תהליך העיבוד הרגשי ולסייע בהשלמה עם אירועים מהעבר.

מחקרים הראו כי טיפול בהעלאת זיכרונות לא רק משפיע על הרווחה הנפשית של הקשישים, אלא גם תורם לשיפור במצבם הקוגניטיבי.

הטיפול מעודד זיכרון ותשומת לב, ובכך עוזר לשמור על תפקודים מנטליים תקינים.

הוא מתאים גם לקשישים בריאים קוגניטיבית וגם לאלו המתמודדים עם בעיות כמו דמנציה, כאשר לכל קבוצה מותאם סוג טיפול אחר.

מעבר להשפעתו על הרווחה הרגשית, הטיפול בהעלאת זיכרונות נחשב ככלי חשוב במניעת הידרדרות קוגניטיבית. הוא מעודד הפעלת תפקודי זיכרון, מה שעשוי לעכב הופעת סימפטומים של דמנציה.

על כן, הטיפול נחשב לשיטה לא-תרופתית שיכולה לתרום להזדקנות בריאה ולשמירה על איכות חיים טובה יותר בקרב קשישים.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Davison, T. E., Bhar, S., Wells, Y., Owen, P. J., You, E., Doyle, C., Bowe, S. J., & Flicker, L. (2024). Psychological therapies for depression in older adults residing in long-term care settings. The Cochrane database of systematic reviews, 3(3), CD013059. https://doi.org/10.1002/14651858.CD013059.pub2

Shin, E., Kim, M., Kim, S., & Sok, S. (2023). Effects of reminiscence therapy on quality of life and life satisfaction of the elderly in the community: a systematic review. BMC geriatrics, 23(1), 420. https://doi.org/10.1186/s12877-023-04001-1

לראות את הילד שלך דבוק למסך זה מלא רגשות אשמה.

מצד שני, לפעמים השקט הזה נוח כשהילד מרותק למסך, שקט ומרוצה.

כולנו מבינים, מהתנסות אישית וממידע זמין, ששימוש מופרז במסכי טלוויזיה, טאבלט, או סמארטפון, יכולים לעורר מידה רבה של תלות.

בזמן שאנחנו עדים לעלייה משמעותית בשימוש בטכנולוגיה אצל ילדים, המחקר המדעי מתחיל להראות תמונה ברורה יותר:

זמן מסך מוגזם עלול להשפיע לרעה על ההתפתחות הרגשית, החברתית, והנפשית של הילדים ואף כרוכים במחיר של התמכרות למסכים אצל ילדים ונוער.

מעבר לכך, חווית הבדידות, בעיות חברתיות או רגשות תסכול עלולות להחמיר בעקבות חשיפה ממושכת למסכים. 

החדשות הטובות הן שזה לא מחייב שינוי דרסטי או גזירת גורל טכנולוגית קיצונית.

מחקר עדכני מראה שאפילו צמצום קצר וממוקד בזמן המסך יכול להביא לשיפור ניכר במצב הנפשי וההתנהגותי של הילד – וכאן גם נכנס לתמונה התפקיד שלנו כהורים.

איך הגבלת זמן המסך משפיע על בריאות הנפש של ילדים?

המחקר נערך בדנמרק וגיה כי תוך שבועיים בלבד של צמצום זמן המסך, חלה ירידה משמעותית בסימפטומים רגשיים ובהתנהגות בעייתית אצל ילדים.

המשפחות שהשתתפו בניסוי צמצמו את השימוש במסכים של ילדיהם לפחות משלוש שעות בשבוע, ולאחר שבועיים בלבד נרשם שיפור משמעותי במצבים הרגשיים והחברתיים של הילדים, במיוחד בכל הנוגע להפחתת תסמינים רגשיים כמו בעיות בקשרים חברתיים והתנהגות פרו-חברתית מוגברת.

הפחתת זמן המסך והשפעתה המיידית

המשפחות שהשתתפו במחקר נדרשו למסור את הסמארטפונים והטאבלטים של הילדים למשך שבועיים ובמקומם קיבלו טלפון מקשים פשוט המאפשר רק שיחות והודעות טקסט.

כאמור, תוך זמן קצר, ההורים דיווחו על שינויים חיוביים בהתנהגות הילדים:

פחות בעיות התנהגות, שיפור ביכולת ליצור קשרים חברתיים, והפחתה במצבים רגשיים מתסכלים, כמו חוסר שקט ועצבנות.

המשמעות היא שהפחתת זמן המסך אינה דורשת חודשים של ניתוק מהטכנולוגיה. גם הפסקה ממוקדת של שבועיים יכולה לעשות עבודה.

שאלה מעניינת שנותרה פתותה היא עד כמה שינויים כאלה יכולים להחזיק מעמד לאורך זמן. 

הפחתת זמן המסך מציעה יתרונות מוחשיים שמורגשים במיוחד כשמדובר על איכות החיים היומיומית של המשפחה. ראשית, היא עשויה להפחית משמעותית את המריבות על תור מי לקבל עכשיו את השלט. כשרף הציפיות ברור והילדים מבינים שיש מגבלה, השיח סביב זמן המסך הופך לרגוע וברור הרבה יותר. 

שנית, כשמגבילים את זמן המסך, הילדים מפתחים מן רוגע פנימי ומשפרים את כישורי התקשורת החברתית דרך פעילויות מהנות בעולם האמיתי כמו משחקי קופסה משותפים וגם שיחות נפש שעושות את החיים למה שהם.

עצות מעשיות להורים שרוצים להגביל זמן מסך של הילדים

ד״ר ג׳ניפר קרוס מציעה 5 טיפים שעוזרים להורים לשמור על ״איזון מסכים בריא״ עבור הילדים:

שבו לצפות יחד עם הילד

אם הילד כבר יושב מול המסך, נצלו את ההזדמנות לצפות יחד איתו. דונו בתוכן, שאלו שאלות על מה שקורה, ואם מישהו בתכנית שר שיר – הצטרפו לשירה.

זה עוזר לחזק את הקשר עם הילד ומעודד למידה פעילה של התכנים.

בחרו תוכן חכם

בדקו אילו אפליקציות, משחקים ותכניות מתאימות לגיל הילד.

כך תוודאו שאתם בוחרים את המדיה הנכונה והמתאימה ביותר להתפתחותו.

שמרו על חללים בלי מסכים בבית

בזמן הארוחות, לפני השינה ובזמן משפחתי – השאירו את המסכים מחוץ לתמונה. אפשר גם להחליט על "עוצר מסכים" בשעה מסוימת בערב, שבה כל בני המשפחה מכבים את המכשירים. כך שומרים על איזון בין זמן אונליין לזמן עם המשפחה.

הגבלות גם להורים

חשוב לזכור שהילדים מחקים אתכם, ולכן חיוני שתגבילו גם אתם את השימוש במסכים.

אם הילד רואה שאתם כל הזמן מול המסך, הוא יחשוב שזה נורמלי ורצוי. תראו לו דוגמה לאיך נראה איזון בריא.

דגש על שינה, תזונה בריאה ופעילות גופנית

אלה שלושת המרכיבים החשובים ביותר להתפתחות בריאה של המוח והגוף. זמן מסך מוגזם פוגע בשלושתם. ילדים שיושבים מול מסכים יותר זמן נוטים לאכול יותר אוכל מהיר, לישון פחות ולעשות פחות פעילות גופנית. לכן, חשוב לא רק להגביל את זמן המסך, אלא גם לשלב אורח חיים בריא כחלק משגרת היום.

לסיכום, צמצום זמן המסך – אפילו לזמן מוגבל – יכול להוביל לשיפור משמעותי בהתנהגות, בבריאות הנפשית וביכולות החברתיות של ילדים.

זהו כלי פשוט, ודאי ביחס לתועלת הגבוהה - התקדמות בווקטור של שינוי, דחיית סיפוקים, וזיווד הילדים בכישורים שאין להם תחליף, אפילו לא בעולם של AI.

כהורים, יש לנו את הכוח להוביל שינוי מהותי בחייהם של ילדינו, אפילו ששנות הקורונה כירסמו לנו בסמכות ההורית המווסתת זמן מסך.

חשוב לזכור שהגבלת צפייה אינה עונש, להיפך, בטווח הארוך היא סוג של מתנה, כזו המאפשרת להם לעמוד בהמשך החיים מול הרבה צמתי החלטה של עיסוק חשוב בטכנולוגיה או אינטראקציה אנושית, שאינה פחות חשובה.

אם אתם רוצים ללמוד איך ליישם את ההמלצות הללו בצורה מותאמת לצרכים האישיים של המשפחה שלכם, מוזמנים לשיחת ייעוץ אישית עם איתן טמיר, ראש המכון.

בשיחה זו, תוכלו לקבל הכוונה מדויקת להדרכה מקצועית וכלים יישומיים בניהול נכון של החיבור בין הילד למסך.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Cross, J. F. (2023, August 24). What does too much screen time do to children’s brains? NewYork-Presbyterian Health Matters. https://healthmatters.nyp.org/what-does-too-much-screen-time-do-to-childrens-brains/ 

Schmidt-Persson, J., Rasmussen, M. G. B., Sørensen, S. O., Mortensen, S. R., Olesen, L. G., Brage, S., Kristensen, P. L., Bilenberg, N., & Grøntved, A. (2024). Screen media use and mental health of children and adolescents: A secondary analysis of a randomized clinical trial. JAMA Network Open, 7(7), e2419881. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2024.19881

אחת לתקופה מגיעה לה סופה, סערה פנימית, מצב בו החרדה משתלטת והדיכאון משכנע את הנפש שהוא צודק. 

התחושות האלו מתישות ומשתקות, אבל מה אם נוכל לנווט את הרגשות שלנו כך שישפיעו אחרת על החרדה והדיכאון שאנחנו חווים? 

מחקר חדש מראה שאולי יש דרך אחרת לחשוב על זה. במקום לראות את העולם הרגשי כמרחב כאוטי וחסר שליטה, אפשר אולי להבין את הקשר בין האסטרטגיות ההתנהגותיות בהן אנו משתמשים לוויסות רגשי לבין תסמיני חרדה ודיכאון.

המאמר בחן מספר אסטרטגיות ויסות רגשי, וניתח את השפעתן על סימפטומים של חרדה ודיכאון: 

• רומינציה (Rumination): תהליך מחשבתי חוזר ונשנה המתמקד בחוויות שליליות או בעיות, ונמצא כקשור לעלייה ברמת החרדה והדיכאון.

• הדחקה (Suppression): אסטרטגיה בה האדם מנסה להימנע מהבעה של רגשות, בדרך כלל מובילה להחמרת התסמינים.

• שליטה על עוררות (Arousal Control): שיטה המתמקדת בניהול התגובה הפיזיולוגית לרגשות שליליים, עם השפעה משתנה בהתאם לשאר האסטרטגיות.

• הסחת דעת (Distraction): משיכת תשומת הלב מגורמים מעוררי חרדה או דיכאון, עם השפעה מתונה על התסמינים.

• מעורבות (Engagement): שילוב של תגובות קוגניטיביות והתנהגותיות לניהול רגשות, שיכול להיות יעיל בתלות באסטרטגיות האחרות שמשתמשים בהן.

• הערכה מחודשת (Reappraisal): אסטרטגיה יעילה במיוחד, שבה האדם משנה את הפרשנות של המצב כדי להפחית את ההשפעה השלילית. אסטרטגיה זו נמצאה כיעילה להפחתת חרדה ודיכאון.

החוקרים מצאו שלא כל אסטרטגיה מתאימה לכל מצב, ושחלק מהשיטות שאנחנו משתמשים בהן, כמו הדחקה או רומינציה (התעסקות מחשבתית חוזרת), עשויות דווקא להגביר את התסמינים שאנחנו מנסים להימנע מהם. עם זאת, שיטות אחרות, כמו שינוי דרך החשיבה (reappraisal), יכולות לעזור להפחית את העוצמה של הרגשות השליליים. הבנה זו יכולה להוות צעד חשוב לקראת שליטה טובה יותר בחיינו הרגשיים ולסייע לנו להתמודד עם תחושות קשות בצורה יעילה יותר.

ואכן, האסטרטגיה שנמצאה יעילה ביותר נקראת הערכה מחודשת (reappraisal), והיא עשויה להיות בדיוק הכלי הנכון כדי לשנות את הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם המצבים הללו. מחקרים מראים שזו אחת מהאסטרטגיות היעילות ביותר לוויסות רגשי, במיוחד כשמדובר בהפחתת תסמינים של דיכאון וחרדה.

איך הערכה מחודשת עובדת? 

במקום להילחם ברגשות אחרי שכבר צפו, כמו שקורה כשאנחנו מדחיקים או מתעלמים מהם, הערכה מחודשת מתמקדת בשלב מוקדם יותר – היא מאפשרת לנו לשנות את הדרך בה אנחנו מפרשים את המצב עוד לפני שהרגש הופך לבלתי נסבל. 

במקום לחשוב "זה נורא, אני לא יכול להתמודד", אפשר להעריך את המצב מחדש ולומר לעצמנו: "אולי זה לא כל כך נורא כמו שחשבתי, ואני מסוגל להתמודד עם זה."

השימוש בהערכה מחודשת מביא עמו יתרונות רבים, ובראשם הפחתת העוררות הפיזיולוגית – כמו דופק מהיר, הזעה או תחושת מחנק שמלווים לעיתים קרובות רגשות שליליים. 

בנוסף, אנשים שמתרגלים את הטכניקה הזו מדווחים על שיפור במערכות היחסים שלהם, מכיוון שהם מצליחים להתמודד עם קונפליקטים בצורה רגועה יותר. מחקרים מראים גם שאנשים שמשתמשים בהערכה מחודשת באופן עקבי חווים פחות תסמיני חרדה ודיכאון.

עם זאת, כמו כל מיומנות, גם הערכה מחודשת דורשת תרגול ולמידה. היא יעילה במיוחד כאשר משתמשים בה בצורה מושכלת, וללא תלות יתר באסטרטגיות אחרות שעלולות לפגוע ביעילותה, כמו הדחקה או רומינציה.

מגבלות

למרות שהערכה מחודשת היא אחת האסטרטגיות המובילות בוויסות רגשי, ישנן כמה מגבלות שחשוב לקחת בחשבון.

לפעמים, מה שלמדנו בסביבה טיפולית מבוקרת, לא מצליח לחלחל נכון לחיי היומיום שלנו.

למשל, כשאנחנו עומדים מול סיטואציות לא צפויות או מורכבות, כמו מריבה עם אדם קרוב או התמודדות עם לחץ בעבודה, קשה לנו להפעיל את הכלים שרכשנו בצורה אוטומטית. הסיבה לכך היא שלפעמים יש פער בין מה שאנחנו לומדים לבין היכולת ליישם זאת בפועל בעולם האמיתי. קשה גם לזכור את השליפה בזמן אמת.

בנוסף, לא לכל אחד קל להשתמש בהערכה מחודשת – יש אנשים שמתקשים באופן טבעי לשנות את הפרשנות שלהם למצבים מסוימים. אז אפשר לנסות להעריך מחדש אבל ההערכה הקודמת דומיננטית מדי. למשל, אם אתה נמצא בסיטואציה שמעלה תחושות חזקות של פחד או כעס, לא תמיד קל "לשכנע" את עצמך בזמן אמת שהדברים לא כל כך נוראיים. הסיטואציה עצמה יכולה להיות כל כך אינטנסיבית, שהשינוי הקוגניטיבי לא מצליח לחדור את המחסום הרגשי.

בעיה נוספת היא שהערכה מחודשת לא תמיד נוגעת בשורש הבעיה. היא אולי משנה את הדרך שבה אנחנו חושבים על הסיטואציה, אבל אם יש צרכים רגשיים בסיסיים שלא נענו, כמו תחושת שייכות או ביטחון, ייתכן שהיא לא תספיק כדי להקל באמת על הרגשות הקשים.

אנשים רבים גם מתקשים ליישם את הערכה מחודשת לבד. בלי תמיכה או הדרכה, יש מי שלא מצליחים להבין איך לתרגל את זה בחיי היומיום. ואולי חשוב מכך – אם לא עושים זאת נכון, יש סיכוי שהשיטה תוביל לחיזוק של דפוסי חשיבה שליליים. לדוגמה, אדם שממשיך להיתקל בגירויים שמעוררים אצלו זיכרונות או תחושות שליליות, עלול להיתקע באותן סכמות שליליות, במקום לפרוץ את מעגל המחשבות המוכר.

לעבודה

מה הפתרון?

ההבנה הזו, שישנן אסטרטגיות יעילות יותר מאחרות לניהול רגשי, יכולה להיות תחילת השינוי עבור כל מי שמתמודד עם חרדה ודיכאון. אם אנחנו לומדים לשנות את הדרך בה אנו מפרשים את העולם סביבנו, אנו גם לומדים לשנות את ההשפעה הרגשית שהוא מייצר עלינו. כל זה נשמע אולי פשוט, אך בפועל, מדובר בתהליך שדורש למידה, תרגול והדרכה נכונה.

כאן בדיוק נכנס הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שמתמקד בלימוד מיומנויות כמו הערכה מחודשת, יחד עם כלים מעשיים נוספים שיעזרו לכם להתמודד עם הרגשות השליליים בצורה יעילה.

ב-CBT תלמדו איך לזהות את דפוסי החשיבה השליליים שגורמים לכם תחושות קשות, ואיך לשנות אותם כדי לשפר את איכות החיים שלכם.

אם אתם מרגישים שאתם זקוקים להכוונה מקצועית כדי להתחיל בתהליך הזה, כדאי לשקול שיחת ייעוץ עם איתן טמיר, ראש המכון.

במהלך השיחה תוכלו להבין יחד איזו דרך מתאימה לכם, ולקבל את הכלים הנכונים להניע שינוי.

זה צעד קטן שיכול להוביל לשינוי גדול בחיים – במטרה לחיות בצורה מאוזנת ומלאת תקווה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקורות:

Rodrigues, A. R., Castro, D., Cardoso, J., Ferreira, F., Serrão, C., Coelho, C. M., Meira, L., & Ferreira, T. B. (2024). A network approach to emotion regulation and symptom activation in depression and anxiety. Frontiers in Public Health, 12, 1362148. https://doi.org/10.3389/fpubh.2024.1362148

Wang, Y. X., & Yin, B. (2023). A new understanding of the cognitive reappraisal technique: an extension based on the schema theory. Frontiers in behavioral neuroscience, 17, 1174585. https://doi.org/10.3389/fnbeh.2023.1174585

במכון טמיר אנו מאמינים שהצלחת הטיפול מתחילה היא לא רק להרגיש יותר טוב, אלא לחולל שינוי פסיכולוגי עמיד בחיי המטופל.

כדי ליישם מטרה זו אנו מקיימים שיחת ייעוץ אישית עם ראש המכון לפני שמתחילים את התהליך הטיפולי.

שיחה זו מאפשרת לנו להבין לעומק את הצרכים והאתגרים הייחודיים שלכם, ולבחון את ההתאמה המדויקת בין צרכי המטופל לגישה הטיפולית, ובכלל זה אפיון התאמה של אישיות המטופל למטפל.

כתובת ההכוונה יכולה להיות מטפלי המכון או מקורות מקצועיים אחרים שאנו מכירים, לפי הצורך שנמצא לנכון. 

שיחת הייעוץ יוצרת גם מרחב של הכנה המייצר תחושת ביטחון ואמון, כולל הזדמנות לשאול שאלות ולהבהיר ספקות לפני שיוצאים לדרך. 

למה חשובה התאמה אישית של טיפול ומטפל?

בהתבסס על מחקר שהתפרסם לאחרונה ב-JAMA Psychiatry ניתן להבין טוב יותר את החשיבות של התאמת המטפל למטופל בצורה מדויקת ואישית. 

המחקר בחן את ההשפעה של התאמת מטפלים למטופלים על פי יכולות טיפוליות ספציפיות, והשווה זאת לשיטה הרגילה של הקצאת מטפל ללא התאמה מותאמת אישית.

המחקר גילה כי התאמת מטפלים למטופלים על פי ביצועיהם בתחומים טיפוליים מסוימים מובילה לשיפורים משמעותיים בתוצאות הטיפוליות. המטופלים שהותאמו למטפלים המתאימים לפי יכולותיהם חוו ירידה משמעותית בתסמינים, במצוקה הכללית ובפגיעה הפונקציונלית, בהשוואה לקבוצת הטיפול הרגילה (CAU). יתר על כן, לא נמצאו תופעות לוואי שליליות כתוצאה מההתאמה המבוססת, מה שמצביע על בטיחות ויעילות השיטה.

עוד נמצא כיההתאמה האישית בין מטפל למטופל לא משפיעה רק על תוצאות הטיפול אלא גם משפרת את ההרגשה הכללית של המטופל במהלך הטיפול. המטופלים שעברו הכוונה והתאמה אישית למטפלים דיווחו על תחושת ביטחון ונוחות גבוהה יותר, מה שמגביר את המחויבות שלהם לתהליך הטיפולי ומוביל להמשך טיפול מוצלח יותר. בנוסף, המחקר מראה כי ההתאמה המבוססת על חוזקות המטפל מאפשרת טיפול ממוקד ויעיל יותר, תוך התמקדות בצרכים הספציפיים של המטופל ובשיפור תחומים מרכזיים בחייו.

זיהוי חוזקות וחולשות של מטפלים

נקודה רגישה. 

החוקרים השקיעו בתהליך הערכת ביצועים של מטפלים בשלב טרום הניסוי על מנת לקבוע את התאמתם למטופלים. 

התהליך כלל מספר שלבים: 

המטפלים נדרשו לספק נתוני טיפול היסטוריים מ-15 מקרים לפחות. 

הערכת הביצועים התבססה על נתונים שנאספו באמצעות כלי הערכת תוצאות טיפול סטנדרטי (TOP), שכלל 12 תחומים של סימפטומים ותפקוד. 

בכל תחום, המטפלים סווגו כיעילים, ניטרליים או לא יעילים. 

המטפל היעיל הוא זה שמטופליו הראו שיפור משמעותי ויציב לאורך זמן בתחום מסוים, מעבר לצפוי על פי נתוני הנורמה. 

מטפל ניטרלי הוא זה שמטופליו הראו שיפור ממוצע התואם את הצפי.

מטפל לא יעיל הוא זה שמטופליו הראו החמרה או היעדר שיפור משמעותי בתחום מסוים. 

תהליך סיווג זה מאפשר זיהוי מדויק של חוזקות וחולשות של מטפלים בתחומים שונים, ומסייע בבחירת ההתאמה הטובה ביותר בין מטפל למטופל.

למה אנחנו לא ממליצים על מספר מטפלים?

בהתבסס על ממצאי המחקר, אנו מאמינים שההתאמה האישית והמדויקת בין מטפל למטופל היא קריטית להצלחת הטיפול. במקום להציע מספר אפשרויות למטופל לבחור מתוך, אנו מעדיפים לערוך התאמה שמבוססת על משתנים ספציפיים יותר, כמו אופי המטפל והמטופל, צרכים נקודתיים והעדפות אישיות (כגון העדפת מטפל גבר או מטפלת אישה).

התאמה אישית זה כימיה

המחקר מראה כי התאמה מדויקת מביאה לתוצאות טיפוליות טובות יותר. כאשר אנו מציעים מספר אפשרויות, זה עלול לפגוע בתחושת האינטימיות והייחודיות של הטיפול, כפי שהמחקר מדגים בכך שההתאמה המבוססת מביאה ליעילות גבוהה יותר. מעבר לכך, התאמה אישית מאפשרת לנו להתחשב בגורמים נוספים שמשפיעים על הצלחת הטיפול, כמו הכימיה האישית בין המטפל למטופל והיכולת של המטפל להתמודד עם הצרכים הספציפיים של המטופל.

אנו יודעים שפנייה לטיפול היא צעד אישי מאוד ודורשת תחושת ביטחון ונוחות. התאמה אישית מבטיחה שהמטופל ירגיש שמטפלו מבינים אותו בצורה עמוקה ומוכנים לתת מענה מותאם לצרכיו הייחודיים. המחקר תומך בגישתנו בכך שהוא מראה שהשקעה בהתאמה אישית מביאה לשיפור בתוצאות הטיפוליות, מה שמחזק את ההחלטה שלנו לא להציע מספר מטפלים אלא להתמקד בהתאמה המדויקת ביותר.

המחקר מספק תמיכה אמפירית לגישתנו הממוקדת בהתאמה אישית בין מטפל למטופל. על ידי התמקדות במשתנים ספציפיים ואישיים יותר, אנו יכולים להבטיח טיפול יעיל ואינטימי יותר, התואם בצורה מיטבית את צרכי המטופל ומוביל לתוצאות טיפוליות משופרות.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

מקור:

Constantino, M. J., Boswell, J. F., Coyne, A. E., Swales, T. P., & Kraus, D. R. (2021). Effect of Matching Therapists to Patients vs Assignment as Usual on Adult Psychotherapy Outcomes: A Randomized Clinical Trial. JAMA psychiatry, 78(9), 960–969. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2021.1221

"העצמי השני" של המטפל, מושג שטבע רוי שפר, אינו אישיות נפרדת אלא אופן פעולה ייחודי בתוך הסטינג האנליטי. 

תפקידו לתווך בין אישיותו של המטפל לבין הדרישות והמגבלות של העבודה האנליטית, וליצור מרחב טיפולי ייחודי יחד עם "העצמי השני" של המטופל.

שפר מתאר כיצד העצמי השני של המטפל מתפתח מתוך שילוב של אישיותו הייחודית עם הדרישות של העבודה האנליטית.  הוא מדגיש תכונות כמו משמעת, סובלימציה, סקרנות ופתיחות  כחיוניות לעבודת המטפל. יתרה מכך, העצמי השני של המטפל  מכיל בתוכו את הידע התיאורטי והניסיון הקליני שלו, ומשפיע על האופן שבו הוא מקשיב ומפרש את דברי המטופל.

המרחב הטיפולי הופך ל"מציאות שניה" - מפגש בין שני עצמיים שניים -  שבה המטפל והמטופל מעצבים זה את זה.  

מציאות שניה זו הינה דינמית ומשתנה תדיר, ומונעת מכוחות מודעים ובלתי מודעים.  

 היבטים מרכזיים בתפקיד "העצמי השני" של המטפל

שילוב בין סובייקטיביות למשמעת

"העצמי השני" מאפשר למטפל להיות קשוב לעולמו הפנימי ולרגשותיו (כגון רגשות העברה נגדית) מבלי לאבד את האובייקטיביות והריחוק הנדרשים. תפקידו לאפשר למטפל להכיל את רגשותיו ולנתב אותם לטובת התהליך הטיפולי, תוך שמירה על גבולות ברורים.

בניית נרטיב משותף

 "העצמי השני" של המטפל, יחד עם זה של המטופל, יוצרים "מציאות שניה" - מרחב שבו נבנה נרטיב משותף על חיי המטופל. 

המטפל, מתוך "העצמי השני" שלו, תורם לנרטיב זה את הידע התיאורטי והקליני שלו, ועוזר למטופל ליצור סיפור קוהרנטי ובעל משמעות מחוויותיו.

הכרה בחוסר קוהרנטיות

"העצמי השני" מאפשר למטפל להכיר בכך שלא תמיד ניתן לבנות נרטיב ליניארי וברור מחיי המטופל. במקרים בהם קיימת טראומה, דיסוציאציה או קושי ביצירת ייצוגים מנטליים,  תפקידו של המטפל הוא לאפשר מרחב  להתמודדות עם רגשות ותכנים קשים ולא מוכרים, גם אם אלו אינם משתלבים באופן מיידי בנרטיב קוהרנטי. 

 יצירת טרנספורמציה

האינטראקציה בין "העצמי השני" של המטפל לזה של המטופל  יוצרת מרחב טרנספורמטיבי עבור המטופל.  המטפל, מתוך  היכרות עם תיאוריות פסיכואנליטיות ועם עצמו,  מסוגל להציע פרשנויות חדשות,  לעורר מודעות לתהליכים לא מודעים  ולסייע למטופל לפתח דפוסי חשיבה והתנהגות  מותאמים יותר. 

גישות פסיכואנליטיות חדשות יותר העלו ביקורת על תפיסת "העצמי השני" של שפר, בכך שהן שמות דגש על חוויות כאוטיות, בהן "העצמי השני" של המטפל מתערער.  לפי גישות אלו, חשוב שהמטפל יהיה פתוח לחוויות רגשיות עוצמתיות ולתכנים לא מובנים, גם במחיר של אובדן זמני של  הריחוק  והאובייקטיביות. 

מקורות:

La Farge L. (2013). The second sphere and the story of no story. The Psychoanalytic quarterly, 82(1), 39–50. https://doi.org/10.1002/j.2167-4086.2013.00004.x

המונח "Decontextualization of Thoughts" מתאר מצב שבו מחשבות מאבדות את החיבור שלהן לסיטואציה (או הקונטקסט) שבה הן בדרך כלל מופיעות. 

בהקשר של OCD, המשמעות היא שאובססיות  – אותן מחשבות פולשניות שחוזרות שוב ושוב – מופיעות מבלי שיש טריגר ברור מבחוץ או מבפנים.

 האובססיות אינן תלויות במצב הרגשי, בסביבה או בזרם המחשבות של האדם באותו רגע.

ניתוק כזה הוא מאפיין מובהק שמבדיל בין אובססיות למחשבות טורדניות נורמטיביות.

בעוד שמחשבות טורדניות אצל אנשים שאין להם OCD לרוב קשורות למצב מסוים או לרגש מסוים, האובססיות ב-OCD מופיעות פעמים רבות בצורה אקראית, מה שהופך אותן למאיימות וקשות יותר לשליטה.

מחקר מלמד כי הניתוק מהסיטואציה מתגבר ככל שהזמן עובר -  ככל שה-OCD מתקדם, האובססיות נהיות אוטומטיות ומופיעות באופן עצמאי, בלי חיבור למציאות או לתחושות של האדם באותו רגע.

לבסוף, מידת הניתוק עשויה להשתנות לפי תוכן האובססיה. למשל, אובססיות שקשורות לסימטריה נוטות להיות יותר מחוברות ומובנות בהקשר הסביבתי בעוד אובססיות שקשורות לפגיעה באחרים הולכות ונהיות מנותקות ממנו.

דה-קונטקסטואליזציה של מחשבות היא גורם משמעותי בהתפתחות והחמרה של OCD. כשהאובססיות מופיעות ללא קשר לסיטואציה מסוימת, הן נחוות כמאיימות יותר, מה שמוביל לחרדה גוברת ולניסיונות לשלוט במחשבות, שמגבירים את הופעתן ויוצרים מעגל שלילי.

התמקדות בחיבור בין אובססיות לבין הסיטואציה עשויה לשמש בסיס לשיפור גישות טיפוליות ל-OCD. טיפולים שיתמקדו בשיפור המודעות לסיטואציה ובפיתוח כלים להתמודדות עם אובססיות בתוך ההקשר הנכון עשויים להיות יעילים יותר מאשר גישות שמנסות רק לדכא את המחשבות.

אנחנו יודעים שלפעמים

קשה לך להחליט

במקום ללכת לאיבוד בסבך הספקות

הירשמו לשיחת ייעוץ ממוקדת

ותקבלו המלצה אחת מותאמת אישית.

השיחה עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים, 140 ש״ח

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

טיפול זוגי נחשב לשיטת טיפול יעילה ומבוססת מחקרית לטיפול במצוקה זוגית ושיפור איכות הקשר בין בני זוג.

אבל מה אנחנו יודעים לגבי יעילותן של התערבויות זוגיות?

סקירה עדכנית מסכמת את הידע לגבי מידת היעילות של טיפול זוגי:

מחקרים מראים שהאדם הממוצע שעובר טיפול זוגי נמצא במצב טוב יותר בסיום הטיפול מאשר 70%-80% מהאנשים שלא קיבלו טיפול. זה שיעור שיפור שמתחרה או אף עולה על הטיפולים היעילים ביותר להפרעות נפשיות אישיות.

מספר גישות טיפוליות ספציפיות, כמו טיפול זוגי קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול זוגי התנהגותי אינטגרטיבי, וטיפול זוגי ממוקד רגש, נחשבות לטיפולים מבוססים היטב ויעילים לטיפול במצוקה זוגית.

טיפול זוגי נמצא יעיל גם לטיפול בבעיות ספציפיות בזוגיות כמו קשיים מיניים, בגידות, ואלימות בין בני זוג. בנוסף, מחקרים מראים שטיפול זוגי יכול להועיל גם בטיפול בבעיות רגשיות, התנהגותיות ובריאותיות של בן הזוג היחיד, כמו דיכאון, חרדה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ובעיות שתייה.

עם זאת, חשוב לציין שיש עדויות לכך שהאפקטיביות של הטיפול במסגרות קליניות רגילות, שבהן הטיפול לא מנוטר בקפידה, עשויה להיות נמוכה יותר מאשר במחקרים מבוקרים.

כמו כן, יש עדויות לכך שאצל כמחצית מהזוגות, ההשפעה של רוב הטיפולים הזוגיים דועכת לאחר מספר שנים של מעקב.

בסך הכל, טיפול זוגי נחשב לכלי טיפולי יעיל לשיפור מערכות יחסים ולטיפול במגוון בעיות זוגיות ואישיות. עם זאת, כמו בכל התערבות טיפולית, יש גם אתגרים ומגבלות שיש לקחת בחשבון.

מחקרים מראים שהשפעתו של הטיפול הזוגי משתווה, ולעתים אף עולה, על זו של טיפולים אישיים מקובלים. קצת כמו לקבל שני טיפולים במחיר אחד - שיפור היחסים והקלה בסימפטומים אישיים.

אבל כמו כל דבר טוב בחיים, גם לטיפול זוגי יש את האתגרים שלו. למרות ההצלחה המיידית, ההשפעה דועכת עם הזמן, מה שמדגיש את החשיבות של תחזוקה מתמשכת של היחסים.

מעניין במיוחד לראות כיצד הטיפול הזוגי התפתח והתאים את עצמו לעידן הדיגיטלי. בעקבות מגפת הקורונה, טיפול זוגי מקוון הפכו לנורמה, ולהפתעת רבים, הם מתגלים כיעילים לא פחות מפגישות פנים אל פנים. זה פותח אפשרויות חדשות לזוגות שבעבר התקשו להגיע לטיפול בשל מגבלות זמן או מרחק.

בסופו של דבר, המסר העולה מהמחקר הוא שטיפול זוגי הוא כלי רב-תכליתי ויעיל, אבל כמו כל כלי, האפקטיביות שלו תלויה במידה רבה באופן שבו משתמשים בו. עם הכוונה נכונה וגישה פתוחה, טיפול זוגי יכול להיות לא רק מציל יחסים, אלא גם מעצים ומשנה חיים.

מה משותף לכל טיפול זוגי שעובד?

למרות המגוון הרחב של גישות טיפוליות בעולם הטיפול הזוגי, מסתבר שיש מכנה משותף משמעותי בין כולן, מה שהמומחים מכנים "גורמים משותפים".

חלק מהגורמים האלה דומים למה שנמצא בטיפולים אישיים - למשל, יצירת ברית טיפולית חזקה בין המטפל לזוג המטופלים, הפחת תקווה, והקשבה למשוב.

מעבר למאפיינים משותפים לכל טיפול פסיכולוגי,  יש גם סט גורמים שייחודיים לטיפול זוגי.

אלה כוללים שמירה על מסגרת התייחסות זוגית, סגנון טיפול אקטיבי, שבירת דפוסי יחסים לא פונקציונליים ותמיכה בדפוסים בריאים, ומאמץ ליצור ברית טיפולית באשר ליחסים עצמם.

בטיפולים זוגיים שונים ניתן למצוא גם אסטרטגיות התערבות משותפות, ארגז כלים נרחב שכל מטפל זוגי משתמש בכלים מתוכו, גם אם בדרכים קצת שונות.

למשל, כמעט כל הגישות מנסות לקדם אמפתיה והבנה הדדית בין בני הזוג, לעודד משא ומתן ביניהם, להתמקד בחוזקות של הקשר, לחדש חיבור רגשי חיובי, ולפתח מודעות לתרומה האישית של כל אחד מהם לבעיה המשותפת.

אסטרטגיות נפוצות כוללות גם מעקב וזיהוי דפוסים, הקשבה פעילה, חינוך פסיכולוגי שמקדם יכולת מנטליזציה (היכולת להבין את מצבו הנפשי של האחר), עידוד של "ריכוך" בתקשורת, ויצירת חוויות שמחזקות את הקשר הרגשי בין בני הזוג.

פנו  להתאמה אישית של טיפול ומטפל/ת זוגי:

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון / מומחה ספציפי- 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Lebow, J., & Snyder, D. K. (2022). Couple therapy in the 2020s: Current status and emerging developments. Family process, 61(4), 1359–1385. https://doi.org/10.1111/famp.12824

קניות כפייתיות (Compulsive buying) היא תופעה בה אדם ממשיך לקנות גם כאשר ברור שהקניות פוגעות בו מבחינה כלכלית, זוגית או רגשית. 

מדובר בהתנהגות קומפולסיבית, התמכרות דחפית לקניות, בה אדם מתקשה לשלוט בדחפים, והקניות הופכות לאמצעי בריחה וניתוק מהכאב שמעוררת המציאות.

ההערכה היא כי בארה"ב, כ-6% מהאוכלוסייה סובלים מנטייה כפייתית לקניות, כאשר 80% מהם הן נשים.

עם זאת, השימוש בקניות באתרי אינטרנט עלול להגדיל את הבעיה גם בקרב גברים, בשל הנגישות המהירה למוצרים.

קניה כפייתית היא תופעה שקשורה להתמכרויות התנהגותיות, כמו אכילה כפייתית והימורים, ולעיתים היא מופיעה עם בעיות נפשיות נלוות, כמו דיכאון וחרדה. 

הבעיה מתפתחת בדרך כלל בסביבות גיל 30, כאשר אנשים מתחילים להיות עצמאיים מבחינה כלכלית.

דפוסים של קנייה כפייתית

ד״ר שהרם אשמט, מומחה לטיפול בהתמכרויוית, מציע במאמר ב- Psychology today כמה דינמיקות פסיכולוגיות ודפוסי התנהגות העומדים בבסיס קנייה אימפולסיבית:

קניות מתוך כניעה לדחף

קונים כפייתיים לעיתים קרובות רוכשים מוצרים בלי לחשוב מראש.

אנשים שקונים מתוך דחף נוטים לבצע רכישות מבלי לחשוב לעומק על הצורך האמיתי במוצר, העלות או ההשלכות הכלכליות של הקנייה.

הדחף לקנות מופיע בעוצמה, לעיתים ללא הודעה מוקדמת.

הוא יכול להתעורר במגוון מצבים - החל ממפגש עם מוצר מגרה בחנות ועד פרסום אונליין.- מה שמגביר אצל רוכשים את הפעולה האימפולסיבית. 

קונים כפייתיים עשויים להסתיר את הרגלי הקנייה שלהם מהסביבה. חלקם מתביישים להודות שיש להם בעיה, ולכן מעדיפים לא לפגוש את החולשה שלהם במבטיהם של הקרובים.

הם עלולים להגיע למצב שבו מוצרים רבים שהם קנו נשארים סגורים באריזה, מבלי שנעשה בהם שימוש כלל.

עם הזמן, עשויות להצטבר בביתם ערמות של פריטים שלא נפתחו, מה שמעצים את תחושת האשמה והכישלון שהם חווים.

תופעה זו יכולה להוביל לא רק לבעיות כלכליות חמורות ולבעיה של אגרנות יתר אלא גם לפגיעה במערכות יחסים ובתחושת הערך העצמי.

מעבר לכך, הדחף לרכוש עשוי להיות מונע מהצורך בריגוש רגעי או כדי למלא חלל רגשי.

הקניות מעניקות סיפוק מיידי, אך הוא נעלם מהר מאוד, ומשאיר את הקונה הכפייתי עם תחושת חרטה וייאוש.

אופוריה בתהליך הרכישה

החוויה המרגשת של קניות אינה נובעת רק מהבעלות שמספקת קניית המוצר, אלא בעיקר מפעולת הרכישה עצמה.

עבור קונים כפייתיים, עצם ההחלטה לקנות והמעשה של הוספת פריט לעגלה או לתיק הוא זה שמביא אחריו סיפוק המיידי.

הרגע בו המוצר נרכש, ללא קשר לשימוש העתידי בו, הוא שיא הריגוש.

קליימקס ההתרגשות מאפיין התנהגויות מתמכרות רבות, היא מספקת מעין "היי" רגעי, תחושת הנאה והגשמה עצמית.

אנשים הסובלים מקניות כפייתיות עלולים למצוא את עצמם מחפשים את התחושה הזו שוב ושוב, גם אם הם לא באמת זקוקים למוצרים שהם רוכשים.

קניות כאסטרטגיה לוויסות רגשות שליליים

טיפול בקניות (Retail therapy) הוא מסע רכישה שתכליתו המרכזית היא לשפר את מצב רוחו של הקונה. זה מתרחש בגלל שאנשים נהנים מהקניה או כנחמה בתקופות של דיכאון או סטרס.

ואכן, רבים משתמשים בקניות כאמצעי להתמודד עם רגשות קשים כמו בדידות, חוסר שליטה או תחושות של ערך עצמי נמוך.

הקנייה מאפשרת להם לחוות הקלה מיידית וסיפוק רגעי, שמספקים תחושת שליטה מדומה בחיים.

עם זאת, כאמור, ההקלה שמגיעה בעקבות הרכישה היא בדרך כלל זמנית מאוד. לאחר ההתרגשות הראשונית,

רבים חווים תחושות של חרדה או אשמה על ההוצאות המיותרות ועל הצורך המוגבר לשלוט בהרגלים אלו.

כך נוצרת מעין מעגליות, בה רגשות שליליים מובילים לקניות, שמספקות הקלה רגעית, אך משיבות את האדם חזרה לנקודת המוצא של מתח ואשמה.

תחושת אשמה וצער

לאחר ביצוע רכישה, אנשים המתמודדים עם קניות כפייתיות לרוב חווים תחושות אשמה ואחריות מוגברת על ההוצאות המיותרות שביצעו.

הם עשויים להרגיש שפעלו בצורה לא שקולה ולא אחראית, מה שעלול להוביל לתחושות דיכאון או סטרס מוגבר, ולעיתים אף להחמרת ההתמכרות לקניות בניסיון לחפש נחמה מחודשת.

כך נוצר מעגל שבו רגשות האשמה רק מעצימים את הצורך להמשיך ולקנות, למרות הידיעה הברורה שמדובר בהתנהגות מזיקה.

אשליות בתהליך התשלום

השימוש בכרטיסי אשראי מטשטש את תחושת הכאב שיכולה להתלוות להוצאה של כסף מזומן.

במקום להרגיש את ההשפעה המיידית של ההוצאה, אנשים נוטים להתמקד בהיבטים החיוביים של הקנייה עצמה – ההתלהבות מהמוצר החדש או מהחוויה עצמה.

הכרטיסים יוצרים אשליה של ניתוק בין הרכישה לבין התשלום, מה שיכול להוביל להוצאות מוגזמות ולא מתוכננות.

עכשיו כשפרטי הכרטיס מוזנים באפליקציות של אפל ואנדרואיד, האשליה מהתלת בנו אף יותר. 

אז כפי שראינו, קניה קומפולסיבית היא הרבה יותר מהתמכרות לדחף לרכוש דברים – מדובר בניסיון למלא חלל רגשי או להתמודד עם תחושות של חוסר שליטה.

זו התנהגות שעלולה להוביל להשלכות כלכליות, חברתיות ורגשיות כבדות משקל.

הכרה בבעיה היא הצעד הראשון לשינוי. ואחת הבעיות אצל המכור לקניות היא שתשלום לפסיכולוג זה עוד סוג של קנייה. 

במילים אחרות, הרבה רציונליזציות שמובילות להמנעות ודחיינות בפנייה לעזרה באמצעות טיפול נפשי בהתמכרויות.

שימו לב לזה.

״אני תמיד אומרת

שקניות זולות יותר מפסיכיאטר״

-- תמי פיי בייקר

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון

בזום או פנים אל פנים

 20 דקות, 140 ש״ח

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

מקורות:  

Heshmat, S. (2018, June 12). 5 patterns of compulsive buying: How do you know you have an addiction? Psychology Today. https://www.psychologytoday.com/us/blog/science-choice/201806/5-patterns-compulsive-buying

גלובוס היסטריקוס - שם מוזר למצב שמטריד רבים מאיתנו:

אותה תחושה מעיקה של גוש בגרון, שלא הולכת לשום מקום, גם כשאנחנו מכחכחים את עצמנו לדעת.

כדי להבין יותר על התופעה המסתורית הזו, דיברנו עם גלי, מטפלת CBT המתמחה בטיפול בהפרעות פסיכוסומטיות במכון. 

עם הניסיון הרב שלה בתחום גלי מציעה זווית ייחודית על הבעיה - כזו שמשלבת בין הגוף והנפש. הנה השיחה המרתקת שלנו:

גלובוס היסטריקוס נשמע כמו מונח מפחיד. מה זה בדיוק?

גלי: אתה צודק, השם אכן נשמע מאיים, אבל המציאות פחות מפחידה. גלובוס היסטריקוס, או בשמו העדכני יותר גלובוס פרינגאוס, הוא תחושה של גוש או לחץ בגרון שאינה מלווה בכאב. זו תופעה שכיחה למדי, שיכולה להיות מתמשכת או להופיע לסירוגין. חשוב להבין שלמרות השם ההיסטורי, אין לזה קשר להיסטריה או לבעיות נפשיות. זהו מצב פיזי אמיתי שמשפיע על כ-4% מהפונים למרפאות אף-אוזן-גרון, ועד 46% מהאוכלוסייה הכללית מדווחים שחוו תחושה כזו בשלב כלשהו בחייהם.

מה גורם לתופעה הזו?

גלי: זו שאלה מורכבת, כי למעשה אין לנו תשובה חד משמעית. המחקר בתחום מצביע על מספר גורמים אפשריים. הגורם המוביל שנחקר הוא רפלוקס קיבתי-ושטי, או בשמו הפחות רשמי - צרבת. מחקרים מראים שבין 23% ל-68% ממקרי הגלובוס עשויים להיות קשורים לרפלוקס. אבל זה לא הכל. יש גם אפשרות של בעיות בתפקוד השריר הטבעתי העליון של הוושט, הפרעות בתנועתיות הוושט, ואפילו גורמים אנטומיים כמו בלוטת תריס מוגדלת או עצמות צוואר בולטות. 

בנוסף, וזה החלק שמעניין אותי במיוחד כמטפלת CBT, יש גם היבט פסיכולוגי. מחקרים מצאו שאנשים עם גלובוס נוטים להראות רמות גבוהות יותר של מתח נפשי, חרדה, ותחושות סומטיות. יש גם עדויות לקשר בין אירועי חיים מלחיצים להופעת התסמינים. למעשה, עד 96% מהמטופלים מדווחים על החמרה בתסמינים בתקופות של עומס רגשי גבוה.

זה נשמע מורכב. איך בכלל מאבחנים את זה?

גלי: האבחון והטיפול בהפרעה מתבצעים ע״י רופא מומחה. האבחון אכן מורכב ומצריך גישה רב-תחומית.

הצעד הראשון הוא תמיד שיחה מעמיקה עם המטופל ובדיקה גופנית יסודית. בדרך כלל, הרופא יבצע בדיקת אנדוסקופיה של האף והגרון כדי לשלול בעיות אנטומיות או גידולים. 

במקרים מסוימים, במיוחד אם יש חשד לרפלוקס, ייתכן שיבוצעו בדיקות נוספות כמו בדיקת pH ממושכת או בדיקת אימפדנס רב-ערוצית. אלה בדיקות שמאפשרות לנו לראות אם יש החזר חומצי או לא חומצי מהקיבה לוושט ולגרון.

חשוב לציין שהאבחון הוא גם תהליך של שלילה. המאבחנים רוצים לוודא שאין מצבים רפואיים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים. זה כולל שלילה של גידולים, בעיות בבלוטת התריס, או הפרעות תנועה של הוושט.

ומה לגבי הטיפול? יש דרך להיפטר מזה?

גלי: הטיפול בגלובוס היסטריקוס הוא מאתגר כי אין פתרון אחד שמתאים לכולם. הגישה הטיפולית משתנה בהתאם לגורם המשוער ולחומרת התסמינים.

אם יש חשד לרפלוקס, הטיפול הראשוני כולל בדרך כלל תרופות לדיכוי חומצה, בעיקר מעכבי משאבת פרוטונים (PPIs). אלה ניתנים בדרך כלל למשך 3 עד 6 חודשים. במקביל, ממליצים על שינויים בתזונה ובאורח החיים, כמו הפחתת צריכה של מאכלים המגבירים רפלוקס, הימנעות מארוחות כבדות לפני השינה, הפסקת עישון ועוד.

אבל הטיפול לא מסתכם רק בתרופות. יש לנו כלים נוספים:

1. טיפול בדיבור: זה כולל תרגילי הרפיה לשרירי הגרון והצוואר, תרגילי קול ולימוד היגיינה קולית. מחקרים הראו שטיפול כזה יכול לשפר משמעותית את התסמינים.

2. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): כאן אני נכנסת לתמונה. ה-CBT יכול לעזור בהתמודדות עם החרדה והמתח שמלווים את התסמינים, וללמד טכניקות להרפיה ולהתמודדות עם מחשבות שליליות.

3. תרופות נוגדות דיכאון: במקרים מסוימים, במיוחד כשיש רקע של חרדה או דיכאון, תרופות אלה עשויות לעזור.

4. במקרים נדירים, כשיש בעיה אנטומית ברורה, כמו בעיה בבלוטת התריס, ייתכן שיומלץ על התערבות כירורגית.

חשוב לזכור שהטיפול הוא תהליך, ולפעמים לוקח זמן עד שרואים תוצאות. סבלנות והתמדה הם מפתח להצלחה.

נשמע כמו דרך ארוכה. כמה זמן בדרך כלל לוקח עד שרואים שיפור?

גלי: אתה צודק, זה יכול להיות תהליך ארוך, וחשוב שאנשים יבינו את זה כדי לא להתייאש. המהלך הטבעי של גלובוס היסטריקוס משתנה מאוד מאדם לאדם. 

יש לנו כמה מחקרי מעקב ארוכי טווח שנותנים לנו תמונה טובה. באחד המחקרים שעקב אחרי מטופלים למשך כ-7 וחצי שנים, נמצא שאצל 45% מהמטופלים התסמינים נמשכו לאורך כל תקופת המעקב. זה נשמע מדכא, אבל חשוב לזכור שזה אומר שאצל 55% חל שיפור משמעותי או החלמה מלאה.

מחקר אחר, שעקב אחרי מטופלים למשך 5 שנים, מצא תוצאות מעודדות יותר. בקבוצה הזו, 60% מהמטופלים חוו שיפור משמעותי או היעלמות מלאה של התסמינים. 

מעניין לציין שהמחקר הזה גם זיהה כמה גורמים שמנבאים סיכוי טוב יותר להחלמה: גברים, אנשים שסבלו מהתסמינים פחות משלושה חודשים, ואלה שלא דיווחו על תסמינים נוספים בגרון, היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להחלמה.

אבל חשוב להדגיש - גם אם התסמינים נמשכים, יש דרכים רבות לנהל אותם ולשפר את איכות החיים. זה בדיוק המקום שבו טיפול CBT יכול לעזור, בלימוד אסטרטגיות התמודדות והפחתת המצוקה הנפשית שמלווה את התסמינים.

לסיום, מה המסר העיקרי שהיית רוצה להעביר לאנשים שמתמודדים עם גלובוס היסטריקוס?

גלי: המסר העיקרי שלי הוא - אתם לא לבד, ויש תקווה. גלובוס היסטריקוס הוא מצב שכיח הרבה יותר ממה שאנשים חושבים, והוא ניתן לטיפול. כן, זה יכול להיות מתסכל ומפחיד, אבל חשוב לזכור שזה מצב שפיר שאינו מסכן חיים.

הדבר החשוב ביותר הוא לא להתבייש ולפנות לעזרה מקצועית. אבחון מוקדם וטיפול מתאים יכולים לעשות את כל ההבדל. אל תחכו שזה "יעבור מעצמו".

בנוסף, אני ממליצה לאמץ גישה הוליסטית להתמודדות. זה כולל טיפול רפואי, כמובן, אבל גם עבודה על הפן הנפשי - למידת טכניקות הרפיה, התמודדות עם מתח וחרדה, ואולי אפילו שינויים קטנים באורח החיים.

ולבסוף, היו סבלניים עם עצמכם. ההחלמה היא תהליך, ולפעמים יש עליות וירידות. זה בסדר. כל צעד קטן הוא התקדמות, וכל יום שבו אתם מתמודדים עם האתגר הזה הוא ניצחון. אתם חזקים יותר ממה שאתם חושבים, ועם הזמן והטיפול הנכון, רוב האנשים מצליחים להשיג שיפור משמעותי באיכות החיים שלהם.