הפרעות אישיות מאשכול B

המתמודדים עם הפרעות אישיות מאשכול B נוטים להתנהג באופן דרמטי ולא יציב.

הם עשויים להיראות ככאלו שזקוקים לתשומת לב במידה גבוהה בהרבה או פחותה למדי משל אנשים אחרים, שלא מתמודדים עם הפרעת אישיות.

ככלל, הפרעת אישיות היא הפרעה נפשית שנגרמת מדפוס לא בריא של מחשבות והתנהגות. אנשים אלו לרוב חווים קשיים בתקשורת עם העולם. ההפרעה מערימה בפניהם אתגרים בהבנה של סיטואציות חברתיות ומערכות יחסים. 

ישנם שלושה אשכולות של הפרעות אישיות. כל אשכול מכיל הפרעות שיש להן סימפטומים משותפים.

הפרעות אישיות מאשכול A, מאופיינת על ידי דפוסי חשיבה משונים והתנהגות פרנואידית או חוסר יכולת לבטא רגשות.

הפרעות מאשכול C, מאופיינות על ידי מחשבה והתנהגות חרדתית.  

הפרעות מאשכול B, מאופיינות בתגובות רגשיות לא צפויות, דרמטיות ואינטנסיביות.

4 הפרעות האישיות העיקריות של אשכול B הן:

• הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית.

• הפרעת אישיות גבולית.

• הפרעת אישיות היסטריונית.

• הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

לכל הפרעה מאלו יש דפוס התנהגות ספציפי. אנשים המתמודדים עם הפרעות אלו לרוב ירגישו שהם צריכים תשומת לב באופן מוגבר. כמו כן, הם לרוב יבטאו סימפטומים של הפרעת אישיות אחת נוספת לפחות.
לא כל אדם שיש לו תגובות רגשיות עצמתיות או התנהגות דרמטית מתמודד עם הפרעת אישיות מאשכול B. המדריך האירופאי לאבחון הפרעות נפשיות - ICD10, מגדיר כי דפוס התנהגות יוגדר כהפרעת אישיות רק אם הוא מפריע לאדם עצמו או מוביל אותו לפתח קשיים בתפקוד בסיטואציות חיים נורמליות.

חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעות אישיות מאשכול B, עשויים לא לשים לב שההתנהגות שלהם גורמת להם למצוקה. הטיפול בהפרעות אישיות אלו הוא על ידי טיפול רגשי ולעיתים שילוב של טיפול תרופתי. אך חשוב שהאדם שמטופל יבין מדוע הוא צריך טיפול כדי שהטיפול יעבוד. חלק מהאנשים שמתמודדים עם הפרעות אישיות אלו נמנעים מטיפול כי לא מזהים שמשהו בהתנהגות שלהם בעייתי. 

הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

הכוונה ב"אנטי סוציאלי" אינה שאנשים אלו נמנעים מלדבר עם אחרים אלא הגדרה זו מאפיינת את נטייתם עבור על חוקים חברתיים ומשפטיים כדי להשיג את מבוקשם. הם פועלים כנגד החברה.

אדם עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, ייטה להתעלם מתחושות של אנשים אחרים וכן מרשויות החוק.

הוא מתמקד בעצמו ובמטרות שלו ללא הפגנת אכפתיות כלפי סביבתו.

סימפטומים נוספים של ההפרעה כוללים:

• תוקפנות

• אימפולסיביות 

• חוסר חרטה

• בעיות חוזרות ונשנות מול החוק

• התעלמות מבטיחות

• שקרנות 

• התנהגות חסרת אחריות

הפרעת אישיות גבולית

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית לרוב חווים תחושת ערך עצמי נמוך. הם תלויים באחרים בחייהם כדי להרגיש יציבים. הם מתמודדים עם תנודות קיצוניות במצבי הרוח, מתהפכים במהרה ממצב רוח חיובי מאוד לשלילי מאוד, ללא סיבה ברורה. 

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית חווים את הערך העצמי שלהם כקשור במערכות היחסים שלהם. הם עשויים להפעיל מניפולציות על אחרים כדי שלא יעזבו אותם. כמו כן, תהיה להם נטייה להאדיר אנשים מסוימים ולהפוך אותם לאהובים, אך ברגע שהאדם יעשה משהו "לא במקום" הדעה עליו תשתנה מקצה לקצה, והם עשויים אף לנתק עימו קשר.

סימפטומים נוספים של הפרעה זו:

• פחד משמעותי מבדידות

• נטייה לבטא כעס 

• תחושות ריקנות

• מערכות יחסים לא יציבות 

• אימפולסיביות

• חשיבה במונחים של שחור או לבן

• נטייה להתנהגויות מסכנות כמו הימורים או יחסי מין לא בטוחים

• איומי התאבדות

הפרעת אישיות היסטריונית

אנשים עם הפרעת אישיות היסטריונית, מחפשים כל הזמן באופן אקטיבי תשומת לב מהסביבה ועסוקים באופן תדיר באיך שהם נראים. הם נוטים להתנהג באופן מוחצן ולהיראות "מוגזמים" בעיני הסביבה.

כמו כן, יש להם נטייה להגיב בצורה לא פרופורציונלית גם לאירועים שוליים. הם יכולים להיראות בסדר ברגע אחד, אך רגע לאחר מכן לפרוץ בבכי כאשר נאמר להם שלא יכולים לעשות משהו. בהתאם לכך הם חווים קושי לתחזק ולשמר מערכות יחסים.

סימפטומים נוספים של ההפרעה:

• החזקה בדעה מאוד נרחצת ומוצקה מבלי שיש באמת ידע בנוגע לכך

• התנהגות דרמטית

• צורך תמידי בתשומת לב. 

• רגשות רדודים שמשתנים במהירות 

• נטייה לסוגסטיה

הפרעת אישיות נרקיסיסטית

אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לרוב מאמינים שהם טובים יותר מאחרים.

זה לא רק שיש להם ערך עצמי גבוה, אלא הם מאמינים באמת שהם חשובים יותר מאחרים וכך צריך להתנהג אליהם.

הם מגיבים בצורה קשה לביקורת או למצבים שאינם אוהבים ונוטים להיות מניפולטיביים ולנצל אחרים לטובתם.

כאשר אינם זוכים בתשומת הלב המיוחלת הם עלולים להגיב בצורה רגשית עצמתית.

בנוסף, הם נוטים להגיב בצורה מוגזמת לסיטואציות כדי שהפוקוס ישאר עליהם בכל מחיר.

סימפטומים נוספים של ההפרעה:

• יהירות.

• קנאה.

• קושי להכיר בהצלחת אחרים.

• ציפייה לקבלת שבחים.

• תחושת זכאות.

• פנטזיות של כוח או הצלחה.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

יעל אלמוג, MA, קרימינולוגית קלינית, מטפלת בהפרעות אישיות, מכון טמיר יהוד

עדכון אחרון:

24 בדצמבר 2023 

מהן הפרעות אישיות מאשכול A?

תכונות אישיות מוגדרות באמצעות דפוסים של חשיבה, התנהגות ותגובות למצבים מסוימים.

אדם שאינו מתמודד עם הפרעת אישיות יציג דפוסי התנהגות ותגובה עקביים ויציבים לאורך זמן.

ישנם שלושה סוגים מרכזיים של הפרעות אישיות:

• אשכול A, מאופיין על ידי התנהגות מוזרה או אקסצנטרית.

• אשכול B, מאופיין על ידי התנהגות דרמטית, אמוציונלית או בלתי סדירה.

• אשכול C, מאופיין על ידי התנהגות חרדה או מעוכבת.

הפרעות האישיות הנכללות תחת אשכול A חולקות מספר מאפיינים דומים, ולא רק בדימיון לגבי החריגות הבינאישית.

למשל, מחקר מ-2023 מלמד כי בעלי תכונות אישיות סכיזוטיפליות ופרנואידיות נוטים להתקשות יותר בזיהוי פייק ניוז (גם הפרעת אישיות היסטריונית נמצאה קשורה).

הפרעת אישיות פרנואידית

אנשים עם הפרעה זו עשויים להיראות קרים או מרוחקים. הם עשויים להפגין חשדנות יתרה כלפי אנשים, מקומות ודברים ללא סיבה מוצדקת נראית לעין. אנשים המתמודדים עם הפרעת אישיות זו מתקשים לעתים רבות לייצר ולהחזיק קשרים עם אחרים, ולראות את התפקיד שלהם במסגרת קונפליקט עם אחרים. 

בין הסימפטומים נכלל:

א. קושי במתן אמון במניעים של אנשים.

ב.  אמונה שכולם מנסים לפגוע או להונות.

ג. אמונה שאחרים אינם נאמנים ולא ניתן לסמוך עליהם.

ד. מיעוט בתקשורת או קשרים עם אחרים מחשש של ניצול המידע באופן פוגעני ומכוון.

ה. מתן משמעות פוגענית או מעליבה לפעולות ואמירות תמימות.

ו. נטייה לנטור טינה.

הפרעת אישיות סכיזואידית

אנשים עם הפרעה זו גם כן עשויים להיראות קרים או מרוחקים. מדובר כאנשים מאוד מופנמים ייתכן שיפגינו פחד מאינטימיות וקרבה לאחרים. לעתים קרובים ייראו מאוד מרוכזים בעצמם ומנותקים מהמציאות.

בין הסימפטומים נכלל:

א. העדפה להיות לבד על פני בילוי זמן עם אחרים

ב. מיעוט בצורך ליצור ולתחזק קשרים חברתיים ומשפחתיים

ג. אי הנאה מפעילויות שאחרים לרוב תופסים כמהנות

ד. קושי בקריאת אותות וסימנים חברתיים מקובלים

ה. הבעת רגש פחותה או נמוכה יותר

הפרעות אישיות סכיזוטיפלית

בדומה להפרעת אישיות סכיזואידית, לאנשים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית יש נטייה לחשיבה לא מאורגנת.

מתוך כך, לעיתים זה עשוי להביא לתפיסה מעוותת של המציאות ולכישורי תקשורת לקויים. חלק מן הסימפטומים דומים לסכיזופרניה, אך בעוצמה נמוכה יותר: 

א. לבוש משונה או מוזר

ב. דיבור וטון שאינם תואמים מבחינה חברתית לסיטואציה

ג. תפיסה מעוותת או משונה של המציאות (כמו שמיעת קולות שאינם קיימים)

ד. היעדר של רגש או נוכחותו של רגש שאינו הולם את הסיטואציה

ה. חרדה חברתית

אבחון של הפרעת אישיות מאשכול A

אם אתה חושב שיש לך הפרעת אישיות - פנה לרופא. הוא יוכל להפנות אותך לגורמים הרלוונטיים, דוגמת פסיכיאטר/ית על מנת לאבחן זאת בצורה פורמלית אצל בעל מקצוע המומחה בתחום זה.

בזמן ההערכה הראשונית הפסיכיאטר בוחן:

• קשיים שוטפים בהסתגלות לפחות בשתי תקופות ממושכות בחיים

• מצוקות משמעותיות או ירידה בתפקוד

• דפוסים כלשהם שהחלו בילדות והחמירו במהלך ההתבגרות

• הימצאותן של הפרעות נפשיות נוספות או טראומה

אם המטופל מתחת לגיל 18 לא פעם המאבחן יעדיף להמתין עם האבחנה ולראות האם הסימפטומים נמשכים לפחות כשנה או יותר. ישנן הפרעות אישיות שלא מאבחנים בכלל עד שהמטופל נמצא מעל גיל 18. מעבר לכך, לעתים הפרעות אישיות עשויות להקשות על המטופל להבין את מלוא המצב כפי שהוא ולהכיר במצבו הנפשי. על כן, במהלך האבחון הפסיכיאטר עשוי לבקש רשומות רפואיות והתרשמויות מבני משפחה ומחברים על מנת לקבל את התמונה המלאה. 

טיפול בהפרעות אישיות מאשכול A

הפרעות אישיות ממקבץ A אינן ניתנות ל"ריפוי" משום שכשמן כן הן - הן מהוות נדבך בלתי נפרד מאישיותו של אדם.

על אף זאת, טיפול תרופתי נמצא מאוד אפקטיבי במקרים מסוימים וטיפול רגשי יכול לשפר באופן משמעותי את איכות חייהם של המתמודדים עם הפרעות אישיות באמצעות סיוע בהתמודדות עם הסימפטומים המאפיינים הפרעות אלו. 

• טיפול תרופתי - לאחר הערכה פסיכיאטר וקבלת אבחנה הפסיכיאטר לרוב ימליץ על טיפול תרופתי, במקרים אלו יש צורך ליטול את הטיפול התרופתי באופן קבוע כפי שנרשם בהוראות הצריכה.

• טיפול רגשי - הטיפול הרגשי יתבצע על ידי מטפל/ת בעלי ניסיון בעלי ניסיון בעבודה עם הפרעות אלו ויתמקד במתן כלים על מנת להעלות את איכות החיים של המטופל/ת. מתוך כך, ניתן להבין שטיפול רגשי יוכל להיות אפקטיבי רק במידה והמטופל לוקח חלק אקטיבי בטיפול ומתרגל את מה שלמד במסגרת הטיפול באופן שוטף. במסגרת טיפול זה המטפל יסייע למטופל לזהות בעיות בתקשורת עמן הוא מתמודד באמצעות בחינה של מקרים אמיתיים מחייו של המטופל.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

עדכון אחרון:

24 בדצמבר 2023 

מקורות:

Escolà-Gascón Á, Dagnall N, Denovan A, Drinkwater K, Diez-Bosch M. Who falls for fake news? Psychological and clinical profiling evidence of fake news consumers. Pers Individ Dif. 2023 Jan;200:111893. doi: 10.1016/j.paid.2022.111893. Epub 2022 Sep 7. PMID: 36089997; PMCID: PMC9450498. 

מהי התפטרות שקטה?

הקורונה, יחד עם הפריווילגיות של דור המילניאלז ושחיקת הסמכות ייצרו תופעה מעניינת:

התפטרות שקטה.

מתפטרים שקטים לא באמת עוזבים את העבודה, הם פשוט מורידים הילוך, עוזבים את "הרעיון לעשות מעל ומעבר". 

הרעין הוא להישאר בעבודה, להיענות ולבצע את המינימום הנדרש, אבל להתמקד כמה שיותר בפעילויות מחוץ לשעות העבודה ובעיקר להיזכר בתובנה המוטיבציונית האלמותית ״מי שמשקיע שוקע״.

מקור ההברקה במעבדת המחקר הפסיכולוגית החרוצה והיצרנית ביותר של התקופה -  טיקטוק (אם כי הפרקטיקה של התופעה ניכרת כנראה דווקא בטוויטר) - 

המשמעות היא להחזיק בעבודה אבל לעשות רק רק מה שחייבים, כלומר לעבוד במצב תודעתי שהוא ההיפך ממורעל, על גבול שביתה איטלקית, אבל לא עד כדי כך. לתופעה הוויראלית החדשה יש ארומה פרוגרסיבית שאפשר לנתח, אבל אצלי היא בעיקר מעוררת לחיים את "פועלי כל העולם, התאחדו!".

חסידי המגמה טוענים שלא מדובר בעידוד לעצלנות אלא בתזכורת לכך שלא צריך לעבוד עד שנגמרים, ושמותר להגיד ״לא״ בעבודה ולשמור את הזמן הפנוי לעצמנו.

הם אף מוחים על השימוש במילה ״התפטרות״, שכן ניתן להסיק ממנה כי עובדים נורמטיביים אמורים להמשיך לענות בטבעיות על מיילים מהבית.

הסרטונים שמועלים בטיקטוק על התפטרות שקטה נעים מהגיגים כנים לגבי האיזון בין עבודה וחיים האישיים ועד הומור שחור.

יש הקובעים גבולות נגד הקדשת זמן רב מדי לעבודה, לטובת זמן עם המשפחה, אחרים תומכים בעבודה מ-9:00 עד 17:00 שבה עושים את המינימום, רק מה שחייבים כדי שהדברים יתבצעו.

שום דבר מעבר.

המחמירים הולכים רחוק הרבה יותר וממש מפרידים בין הזהות האישית שלהם לבין הזהות התעסוקתית. 

דור פריווילגי?

לא ידוע האם התפטרות שקטה היא מושג שיחלוף כפי שהופיע או שמדובר בעוגן פסיכלוגי חדש בעולם הקריירה.

כל דור שנכנס לשוק העבודה פוגש די מהר את הצקצוק של הדורות הקודמים, זו דרכו של עולם. ובכל זאת חשוב לבדוק את הטענה לגבי הפריוולגיות המיוחסת לבוגרים צעירים בני/ות התקופה.

וזו לא רק שאלה של מנטליות דורית, שהרי רבים מבני/ות ה-20 פלוס הצטרפו לשוק העבודה בעולם הנתון למגיפה עולמית,

העולם דרש מהם לעבור לזום, מה שתרם לטשטוש הגבולות בין עבודה לחיים האישיים.

אבל גם בלי הקורונה, המנטליות של הצלחה תעסוקתית מתחברת יותר ויותר לפרפקציוניזם נטול גבולות.

רבים טוענים שהם מרגישים שיש להם את הכוח להיות מחויבים פחות למקום העבודה ולסרב לתת לדאגות בעבודה לשלוט בהם כמו פעם.

חלק טוענים שהם עובדים בדיוק באותו מרץ, פשוט לא ״לוקחים את העבודה ללב״ ולא קורעים את עצמם כדי להגיע להישגים.

מסקר שנערך בארה״ב עולה ירידה במחויבות העובדים לעבודתם בקרב כל הדורות, אבל בני דור ה-Z והמילניאלים הצעירים יותר, שנולדו החל מ-1989, מדווחים על המחויבות הנמוכה ביותר, כאשר 54% מהמשיבים בגילים הללו אמרו שׁהם ״אינם מחויבים״ לעבודתם, כלומר יגיעו אל המשרד ויעשו את המינימום הנדרש מהם.

סקר של גאלופ זיהה ירידה במעורבות ובשביעות הרצון של מעסיקים מעובדים בני/ות דור ה-Z כמו גם מעובדים צעירים יותר, בני דור המילניום. 

גל ההדף

בינתיים, סרטוני הטיקטוק המתויגים תחת Quiet Quitting צוברים מיליוני צפיות, הופכים ויראליים, ומעבירים מסר שהעבודה כבר אינה צריכה להיות מרכז חיינו ושהפרודוקטיביות אינה ערך עליון.

המעבר לעבודה מהבית בקורונה והרפורמה שעברה המילה חל״ת מאפשרים להלך הרוח הזה לזרום בטבעיות.

במקביל, מתחילים לצוץ גם סרטונים המוקיעים את הטרנד וטוענים שמדובר בהתחמקות מאחריות ולא בתרופה לשחיקה או לחוסר שביעות רצון בעבודה. 

תגובות אחרות מתייחסות לרלוונטיות הגבוהה של התופעה עבור נשים וקבוצות מיעוטים, מהן קיימת ציפייה מוקדמת להמשיך לעבוד מחוץ לשעות העבודה, או לפחות ׳להחזיק את המשרד בראש׳ עד יום ראשון.

נשים, למשל, הן בד״כ אלה הנושאות בנטל המעקב אחר ימי הולדת של עובדים.

מנקודת ראותי האישית אי אפשר להפריד בין טרנד ההתפטרות השקטה לבין ריסוק הסמכות הארגונית בקורונה-  החל מארגון הבריאות העולמי וכלה בעסקים קטנים ובינוניים.

ההשלכות השפיעו דרמטית על הדינמיקה בין עובד למעסיק, ליתר דיוק נפגעה תחושת הביטחון של מועסקים במעסיקים.

הרי הטבה מרכזית בסטטוס השכיר היא השחרור מנטל האחריות הקיומית של הארגון. כלומר השכיר לא אמור להתעורר מוטרד בלילה, יש לו פטור מהחרדה.

בשנות הקורונה ראינו את השכירים ובעלי העסקים באותה סירה. אלה בין חל״ת לפיטורים ואלה בין מאמצי הישרדות ופיתוח תלות במענקים או הלוואות. 

מקום העבודה כבר לא בטוח יותר והתגובה המתבקשת היא צמצום המעורבות של העובד.

בסוף 2022 נראה לדעתי זינוק בהקמת עסקים חדשים, פטורים וקטנים.

במציאות הפוסט-טראומטית של עולם התעסוקה, כל אחד לנפשו.

איך מתמודדים עם נורמות של התפטרות שקטה?

חשוב להתחיל מלמעלה ולהגביר את מעורבות המנהל בארגון.  

מומלץ שההנהלה וה-HR יתנו את הדעת לצורך בפיתוח מוטיבציוני מחודש של מנהלים, הם עברו בעצמם לסביבת עבודה היברידית (שלפחות בהייטק הופכת למציאות קבועה). 

ברמת המנהלים חשוב להקפיד על שיחות One on one שבועיות, או לפחות בזמנים קבועים. 

לבסוף, תחושות השתייכות ואחריות יכולות להתחזק כאשר מנהלים ייתנו דגש לביצועים אינדיבידואליים, לשיתוף פעולה בצוות ולתרומת הפרט למטרות הארגון כשלם.

איתן טמיר, ראש המכון,

MA בפסיכולוגיה תעסוקתית,

מעת לעת יועץ ארגוני

מכון טמיר בתל אביב מציע טיפול, אבחון, ייעוץ ומעקב עם פסיכיאטרית מבוגרים (18+), בהכוונה אישית, מחיר נוח ורמה מקצועית גבוהה. 

המפגשים מתקיימים בימי שלישי בבוקר-צהרייים וברביעי בשעות אחה״צ. 

מה עושים אצל פסיכיאטר?

פסיכיאטר הוא בעל תואר דוקטור לרפואה (MD) אשר תחום ההתמחות בו התמקצע הינו פסיכיאטריה-

ענף הרפואה שעוסק באבחון, טיפול ומניעה של הפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות. 

פסיכיאטרים מעריכים, מאבחנים ומטפלים בקשיים נפשיים, הן בהיבטים הנפשיים והן בהיבטים הפיזיים של מצבים פסיכולוגיים מגוונים. 

בין מגוון העיסוקים הטיפוליים בבריאות הנפש, פסיכיאטרים הם היחידים שעוברים הסמכה כרופאים. הם מוסמכים לרשום תרופות או המליץ על טיפולים פסיכיאטריים ספציפיים יותר (נתייחס לכך בהמשך).

מה עושה פסיכיאטר?

פסיכיאטר מעריך, מאבחן ומטפל בהפרעות נפשיות, רגשיות והתנהגותיות.

פסיכיאטרים הם רופאים ויכולים להזמין או לבצע מגוון בדיקות רפואיות ו/או פסיכולוגיות. בדיקות אלו, בשילוב שיחות על תסמינים והיסטוריה רפואית ומשפחתית, מאפשרות לפסיכיאטרים לאבחן מצבים נפשיים.

פסיכיאטרים משתמשים בקריטריונים מהמדריך האבחוני והסטטיסטי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (DSM-5) כדי לאבחן מצבי בריאות נפשיים ספציפיים.

פסיכיאטרים גם יוצרים תוכניות טיפול אישיות, שיכולות לכלול פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), תרופות וטיפולים רפואיים אחרים.

באילו סוגי טיפול פסיכיאטרים משתמשים? 

כשאנחנו חושבים על פסיכיאטרים, האסוציאציות הולכות הרבה פעמים לכיוון של טיפול תרופתי.

זה נכון, אבל פסיכיאטרים מטפלים בדרכים נוספות, הן בתחום הפרטי והן הציבורי:

• פסיכותרפיה (טיפול בשיחות).

• טיפול בנזעי חשמל (ECT).

• טיפול באמצעות גרייה מגנטית (TMS).

טיפול נפשי הוא מאד אינדיבידואלי וייחודי עבור כל אדם.

הטיפול לרוב יכלול שילוב של סוגי טיפולים. 

תרופות

פסיכיאטרים יכולים לרשום תרופות הקשורות בבריאות הנפש. תרופות אלה פועלות כדי לשנות איתות כימי ותקשורת במוח, מה שעשוי למזער סימפטומים שונים. 

פסיכיאטרים לרוב רושמים תרופות בשילוב עם פסיכותרפיה.

קיימות משפחות שונות של תרופות, כמו:

• תרופות נוגדות דיכאון.

• תרופות אנטי פסיכוטיות.

• מייצבי מצב רוח.

• תרופות הרגעה ונוגדי חרדה.

• ממריצים.

• קטמין.

פסיכותרפיה

פסיכותרפיה, לעיתים ידועה בשמה "טיפול בדיבור", היא טיפול המערב שיחה עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש כדי לעזור לזהות את הגורמים המשפיעים על הבריאות הנפשית.

המטרה של פסיכותרפיה היא להעלים או לשלוט במחשבות טורדניות ומגבילות, ובדפוסי התנהגות על מנת לתפקד בצורה טובה יותר. פסיכותרפיה עשויה להיות טיפול בטווח הקצר או בטווח הארוך, כתלות בתסמינים ובמצבו של האדם. 

ישנם בערך 200 סוגים של פסיכותרפיה.

הנה כמה מהיעילות והשכיחות בהן: 

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).

• טיפול בינאישי (IPT).

• טיפול קוגניטיבי מבוסס קשיבות (MBCT).

• טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT).

• טיפול פסיכודינמי.

דרכי התערבות פסיכיאטריות אחרות 

• טיפול בנזעי חשמל (ECT)

• גירוי מגנטי טרנסגולגולתי (TMS)

• טיפול באור לדיכאון עונתי (SAD)

• גירוי עצב ואגוס (VNS)

• גירוי מוחי עמוק (DBS)

מתי מומלץ לפנות לפסיכיאטר?

התשובה לשאלה מתי יש לפנות לפסיכיאטר דורשת לעיתים קרובות הערכה עצמית כנה של הסימפטומים והחוויות היומיומיות. אמנם אים צורך לנסות ולאבחן לבד כל מצב נפשי באופן ספציפי אבל חשוב להיות מודעים להתנהגויות, רגשות ודפוסי חשיבה שאינם בריאים ומפריעים לתפקוד היומיומי ולציין אותם.

למרות שהפנייה במצבים נפשיים יכולה להיות קשה ומציפה, זה חיוני לעשות זאת. קשיים נפשיים נפוצים מאוד ובריאות נפשית חשובה לא פחות מבריאות פיזית. 

במקרים מסוימים, רופא המשפחה יכול להפנות לפסיכיאטר אך ניתן גם לפנות ישירות לפסיכיאטר על מנת לקבל אבחון ולבנות תוכנית טיפול. 

אפיזודות נפשיות עלולות להתרחש באופן אקראי, לעתים רחוקות או להיות קבועים. הקו המנחה הוא ההשפעה על איכות החיים- אם קיימת פגיעה באיכות החיים מומלץ מאוד לפנות לעזרה מקצועית.

אם יש קיימים אחד מהתסמינים או החוויות הבאות, יש לשקול לפנות לפסיכיאטר או לספר לרופא המשפחה לייעוץ נוסף:

• קושי לנהל, לווסת או לשלוט ברגשות.

• פרקים מתמשכים או תכופים של כעס או זעם.

• פחדים מוגזמים או לא הגיוניים.

• עיסוק בהתנהגות מסוכנת.

• דאגה ו/או עצב מוגזמים.

• שינויים משמעותיים בדפוסי השינה.

• שימוש בסמים או באלכוהול באופן תכוף.

• הפרעות אכילה.

• ירידה בביצועים בבית הספר או בעבודה.

• נסיגה ממצבים חברתיים.

• מחשבות על פגיעה עצמית.

אין בושה לקבל או לבקש עזרה במצבים של קושי נפשי. ככל שהפנייה לעזרה ולטיפול מוקדמים יותר, כך השיפור הוא מוקדם יותר. 

אילו שאלות מומלץ לשאול את הפסיכיאטר?

בואו מוכנים.

מומלץ לשאול את הפסיכיאטר/ות את השאלות הבאות בפגישה עימו:

• מה האבחנה שלי ואיך קבעת אותה?

• מהן אפשרויות הטיפול שלי?

• אם תמליץ על תרופות, מהן תופעות הלוואי?

• מתי אוכל לצפות להרגיש טוב יותר?

• איך אפשר לדעת שיש שיפור?

• מה עליי לעשות אם מצבי דווקא מחמיר?

• למי אני פונה חלילה במצב חירום?

• האם תעבוד עם המטפלים הנוספים שלי?

מי עובד לצד הפסיכיאטרים?

פסיכולוגים הם בעלי תואר שני בפסיכולוגיה, לפחות, בדרך כלל בפסיכולוגיה קלינית.

הם מטפלים באמצעות פסיכותרפיה (טיפול בשיחות).

בניגוד לפסיכיאטר, פסיכולוג אינו יכול לרשום תרופות ולא עוסק בפן הביולוגי-פיזיולוגי-רפואי של ההפרעות הנפשיות.

פסיכיאטרים בדרך כלל מטפלים במצבי בריאות נפשיים מורכבים יותר מאשר פסיכולוגים, במיוחד כאלה הדורשים טיפול תרופתי או טיפולים רפואיים.

כדי לתת פרספקטיבה נוספת, פסיכולוגיה היא חקר הנפש, הרגשות וההתנהגות; ואילו פסיכיאטריה היא תחום הרפואה המתמקד באבחון וטיפול במצבי בריאות נפשיים.

נוסף על פסיכולוגים קיימים גם מטפלים רגשיים העוסקים בעיסוק מקביל או דומה, כמו עו"ס קליניים פסיכותרפיטים, שמגישים שירות פסיכותרפי באיכות זהה.

יש מטפלים רגשיים מוסמכים אחרים, בעלי תואר שני בתחום הקשור לטיפול, ביניהם - ביבליותרפיה, טיפול בהבעה ויצירה, פסיכודרמה, ייעוץ חינוכי, טיפול באמנות, טיפול בתנועה, טיפול CBT ועוד. 

בשנים האחרונות אנחנו מדברים המון על כלכלה התנהגותית.

בעיקר אנחנו מתעכבים על הטיות קוגניטיביות, עיוותים מחשבתיים ודרכי שיווק מתוחכמות שנועדו לתעתע בתודעתנו הרציונלית.

ואכן, המאבק בין בעל הדוכן לבין בעל הארנק חי, נושם ובועט.

שני הצדדים עובדים קשה כדי להסתגל לתנאים מתחדשים ולעמוד בקצב.

הראשון משתכלל בתחבולותיו והשני במגננותיו...

האתגר בצמתים כאלה הוא למצוא תשובה מדויקת ככל הניתן לשאלה ממוקדת -

האם אנחנו מקבלים החלטה חכמה או פשוט נכנעים לפאניקה שאינה מחוברת בהכרח לתנאי המציאות?

מהי פאניקה לקניות?

פאניקה לקניות מתייחסת להתנהגות אנושית לא יציבה שמתרחשת כשאדם מאמין שיש מחסור אמיתי או דימיוני במצרכים בסיסיים החיוניים להישרדותו.

הפחד או החרדה האלה עלולים להוביל לבזבוז יתר או לאגרנות, שנועדו להפחית את חוסר הביטחון.

מה ההבדל בין פאניקה לקניות לבין מוכנות לאסון?

מוכנות לאסון מתייחסת לרכישה שנועדה לשמור על המשפחה בחיים, פאניקה לקניות יכולה להיות קשורה לרכישות שמטרתן לשמור על משק הבית ורווחתו.

בהכנה לאסון, כמו אסון טבע הממשמש ובא, אנשים רוצים לוודא שיש ברשותם מספיק מצרכים כדי לשרוד, למשל אוכל ומים לשבוע.

בבסיס פאניקה לקניות קיימת תודעת חוסר המחייבת פיצוי יתר, שגם אין בו חשיבה קהילתית.

לכן, לעתים חנויות של מוצרי צריכה מגבילות קנייה של מוצרים מסוימים כאשר משתוללת פאניקה לקניות.

מה מוביל לפאניקה לקניות?

יש סיבות רבות לכך שאנשים מוצאים את עצמם אוגרים דלק או ממלאים עגלת סופר בנייר טואלט. 

סיבה אחת היא רגשות שליליים. חוסר ודאות, פחד, חרדה, חוסר אמון, תחושה של משבר, התנהגויות חברתיות וקונפורמיות, דרך התמודדות ודרך להשגת תחושת שליטה - כולם זרזים של התנהגויות המאפיינות פאניקה לקניות, כך לפי מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת ניו יורק.

דבר חשוב נוסף בניבוי תגובה לא רציונלית הוא האופן בו אדם תופס גורם לחץ סביבתי.

פאניקה לקניות מעוגנת בהתנהגות של אחרים וגורמת לפחד שאם לא נעשה את הצעד הראשון או לא נצטרף לעדר, לא תהיה לנו גישה למוצרים או לשירותים מסוימים.

״ברוני המדיה החברתית״, מי שיושבים על האלגוריתמים, נוטים לעיתים קרובות להעצים התנהגויות המונעות ע״י דחפים הישרדותיים. הרעיון הוא ניצול אופטימלי של הצרכים הייחודיים והמיידיים שרשתות חברתיות נועדו למלא ולהשפיע על התנהגות ההמון. 

במצב משבר לאומי או גלובלי מעורר יותר חרדה, למשל, החרדה תורמת לנוכחות גבוהה יותר במדיה החברתית או בטלוויזיה, שתיהן מציגות באופן מוגזם את הצידוק לפאניקת קניות.

היתרונות היחסיים של קנייה מבוהלת

כאשר אנחנו שומעים על הזדמנות עסקית - החל מדירה במחיר מציאה וכלה בכורסא אטרקטיבית שקופצת לכם בפייסבוק מארקטפלייס - מתעוררת אצל רובנו דריכות. 

קשה לדעת, יכול להיות שמדובר בתעלול שיווקי (״המבצע נגמר עוד שעתיים ובדיוק נשאר לי אחרון״...) אבל באותה מידה יכול להיות שנפלה בחלקנו הזדמנות שמגיעה מהעולם האניגמטי של מזל או רוח.

התנהגות אינדיבידואלית ויצירת אפקט השוט (bullwhip effect)

במצבים מסוימים יהא זה נכון להגיב במהירות ולהנות מיתרונותיה של הצעה זמנית. 

העניין הוא שזה לא מתחיל ונגמר בהחלטה שאנחנו מקבלים - 

לשוק יש כוחות משלו ואם כמות הקונים גדלה, מתעורר לעיתים קרובות מחסור בהיצע, עליית מחירים וניפוח מחירים שכל כולו מבוסס על חרדת הצרכנים. 

מדובר בעצם בנבואה שהגשימה את עצמה, שלא היתה מתגשמת אם היו ממשיכים לקנות באופן ״נורמלי״.

הדרך שבה שרשראות אספקה גלובליות ​​מושפעות מהיסטריה לקניות שמוסברת בדרך כלל כ"אפקט השוט":

הביקוש עולה ברמת הקמעונאות ומורגש מיד דרך שרשרת האספקה.

הייצור מוגבר ומלאי הייצור גדל, אבל במקרים מסוימים הקצב איטי מדי.

מהצד השני, התנהגות עדרית של צרכנים עשויה לגרום למצב בו המחירים צוללים ומי שקנה מתוך פאניקה נתקע עם מוצרים מיותרים והפסיד כסף. 

חיזוק תחושת השליטה 

יש יתרון פסיכולוגי כלשהו בדבר, והוא שקנייה נותנת לאנשים תחושה מסוימת, אם כי זמנית, של שליטה בסביבה של חוסר ודאות.

אך כאמור, אם יותר מדי אנשים ינסו להרגיש טוב ע״י פאניקה לקניות, הדבר יתרום בדיוק למחסור שממנו הם פחדו.

נוסף על כך, פאניקה לקניות יכולה ללמד אותנו על הרגלי הקנייה האישיים שלנו, ומה לא נצטרך בפעם הבאה שנרגיש דחף לקניות.

דבר מועיל נוסף שאפשר לעשות הוא לחלוק את השלל עם חברים. מחקרים מראים ששיתוף מרצון ולא מחובה מביא להנאה גדולה יותר מאקט הנתינה.

עדכון אחרון:

30 באוגוסט 2022 

מקורות:

Cooper M, Gordon J. Understanding Panic Buying Through an Integrated Psychodynamic Lens. Frontiers in Public Health. 2021;9:666715.

Kimberly Dawn Neumann (2022). The Psychology Of Panic Buying. In Forbes Health: https://www.forbes.com/health/mind/panic-buying/

Bentall R, Lloyd A, Bennett K,et al. Pandemic buying: Testing a psychological model of over-purchasing and panic buying using data from the United Kingdom and the Republic of Ireland during the early phase of the COVID-19 pandemic. PLOS ONE. 2021;16(1):e0246339.

מה זה חיוורון?

צבע העור נקבע על ידי מספר גורמים, כולל כמות הדם הזורמת לעור, עובי העור וכמות המלנין בעור.

חיוורון הוא מצב של בהירות יוצאת דופן של צבע העור בהשוואה לגוון הרגיל. מצב זה שונה מעור שהוא בהיר באופן טבעי.

חיוורון עלול להיגרם ממצבים שונים שונים כמו מירידה בזרימת הדם והחמצן או מירידה במספר כדוריות הדם האדומות. כמו כן הוא יכול להיות ביטוי של רגשות כמו פחד ("חיוור כמו רוח רפאים"), או להוות סימפטום של מצבים רפואיים חמורים כמו אנמיה חמורה, זיהום בזרם הדם או כוויות קור.

חיוורון יכול להתבטא באופן רוחבי בכל הגוף או באופן מקומי יותר. חיוורון מקומי כרוך בדרך כלל באיבר אחד. 

גורמים לחיוורון

הגורמים לחיוורון כוללים:

• מחסור בחשיפה לשמש

• חשיפה לקור וכוויות קור

• תשישות כתוצאה מחום

• הלם או ירידה בזרימת הדם בכל הגוף

• היפוגליקמיה או סוכר נמוך בדם

• חסימה בעורק של איבר

• זיהום בזרם הדם כגון אלח דם

• אנמיה, שעלולה להיות תוצאה של:

• איבוד דם מהיר

• מחסור תזונתי

• גנטיקה

• מצבים כרוניים כולל סרטן

• הריון

אנמיה וחיוורון

באנמיה הגוף לא מייצר מספיק תאי דם אדומים. זהו אחד הגורמים הנפוצים ביותר לחיוורון. אנמיה יכולה להיות חריפה עם הופעה פתאומית או כרונית ולהתפתח לאט.

אנמיה חריפה

אנמיה חריפה היא בדרך כלל תוצאה של איבוד דם מהיר כתוצאה מטראומה, ניתוח או דימום פנימי, לעתים קרובות מהבטן או מערכת המעיים.

אנמיה כרונית

דימום וסתי כבד הוא גורם שכיח לאנמיה כרונית.

אנמיה כרונית יכולה להיגרם גם ממחסור בברזל, ויטמין B12 או פולית (חומצה פולית) בתזונה.

ישנם גם גורמים גנטיים לאנמיה. במצבים כמו מחלת תאי חרמש ותלסמיה, הגוף מייצר המוגלובין לא יעיל. המוגלובין הוא החלבון בתאי הדם האדומים הנושא חמצן.

אנמיה כרונית יכולה להיגרם גם ממצבים כמו אי ספיקת כליות כרונית או תת פעילות בלוטת התריס. סוגי סרטן מסוימים המשפיעים על העצמות או מח העצם עלולים לגרום גם הם לאנמיה עקב ייצור לקוי של תאי דם במשך תקופה של שבועות עד חודשים.

כיצד נראה חיוורון

בנוסף לעור ניתן להבחין בחיוורון גם באזורים הבאים:

• בציפורניים
• בלשון
• בריריות בתוך הפה
• בעפעפיים התחתונים

חיוורון בעפעפיים הפנימיים מהווה סימן מובהק לאנמיה, ללא קשר לגזע. הוא גם נחשב לסימן לאנמיה חמורה.

תסמינים הקשורים לחיוורון

חיוורון מגיע לעתים קרובות יחד עם תסמינים נוספים, כגון אלה הקשורים לאנמיה. תסמינים של אנמיה משתנים בהתאם לחומרת המחלה.

אנמיה חריפה

תסמינים של אנמיה חריפה יכולים לכלול:

• קצב לב מהיר

• כאב בחזה

• קוצר נשימה

• לחץ דם גבוה או נמוך 

• אובדן ההכרה

אנמיה כרונית

לפעמים לאנמיה כרונית אין תסמינים מלבד חיוורון, עייפות או רגישות לקור.

הלם

תסמינים של הלם עשויים לכלול:

• עור לח

• דופק מהיר וחלש

• נשימה מהירה ורדודה

• סחרחורת או תחושת עילפון

• אובדן ההכרה

• חרדה 

• צמא

היפוגליקמיה

תסמינים של היפוגליקמיה עשויים לכלול:

• סחרחורת או תחושת עילפון

• בעיות ריכוז

• עצבנות

• רעב

• עייפות

• הזעה

חסימה עורקית

חסימה עורקית או חוסר זרימת דם יכולה לגרום לחיוורון מקומי. זה מתרחש בדרך כלל בידיים או ברגליים. האיבר יכול להיות כואב וקר בגלל חוסר זרימת הדם.

מתי מומלץ לפנות לרופא?

יש לפנות לרופא אם מתפתח חיוורון כללי.

חיוורון נחשב למצב חירום רפואי כאשר הוא מלווה בתסמינים כגון:

• התעלפות

• חום

• הקאה של דם

• דימום רקטלי

• כאבי בטן

תסמינים חמורים אחרים הדורשים טיפול רפואי מיידי כוללים:

• איבר חיוור או שמרגיש קר
• קוצר נשימה
• כאבים בחזה עם הופעה פתאומית של חיוורון

אם יש ישנה התחלה פתאומית של חיוורון כמו גם תסמינים חמורים - כגון התעלפות, חום וכאבי בטן - יש לפנות למיון.

אם אתה מתפתח חיוורון ותסמינים כגון עייפות וקוצר נשימה קל, בדרך כלל ניתן לפנות לרופא המשפחה ואין צורך בטיפול חירום. 

אבחון חיוורון

במידה ואתה חווה לחץ דם נמוך ודופק חלש ומהיר, יש סיכוי סביר שמדובר על התקדמות של המחלה ושמצבך קשה. כאבי בטן ורגישויות שונות עלולות להצביע על כך הדימום הוא פנימי והוא הגורם לחיוורון. אם אתה חווה אחד מתסמינים אלה יש לפנות לרופא על מנת שיפנה לבדיקות הרלוונטיות כדי לקבוע את הגורם למצבך. הרופא יסקור את התסמינים וההיסטוריה הרפואית, יבצע בדיקה גופנית ויבדוק את קצת הלב ולחץ הדם. לעיתים קרובות ניתן לאבחן חיוורון דרך הסתכלות על האדם, אך הדבר קשה יותר כאשר מדובר באנשים כהי עור. במידה ומדובר על אדם בעל גוון עור כהה, הרופא עשוי לבדוק אם העפעפיים הפנימיים והריריות איבדו את צבעם. 

הבדיקות הבאות משמשות להערכה והבנה של הגורמים לחיוורון: 

• ספירת דם מלאה (CBC)- בדיקה זו עוזרת להעריך אם יש לאדם אנמיה או זיהום 

• ספירת רטיקולוציטים- בדיקת דם זו עוזרת לרופא לבחון את פעילות מח העצם

• בדיקת דם צואה- בדיקה זו משמשת לבדיקה של נוכחות הדם בצואה, מה שעשוי להצביע על דימום מעי 

• בדיקת תפקוד בלוטת התריס- סדרת בדיקות זו משמשת לבדיקת רמות הורמון בלוטת התריס, שכן תפקוד נמוך שלה עלול לגרום לאנמיה

• בדיקות לאיתור חסרים תזונתיים- רופא עשוי להפנות לבדיקת ברזל, ויטמין B12 או חומצה פולית כדי לראות אם מחסור ברכיבים תזונתיים גורם לאנמיה 

• בדיקות הדמיה לא פולשניות- בהתאם להיסטוריה הרפואית ולבדיקות הגופניות, הרופא שלך עשוי לבצע בדיקת הדמיה לא פולשנית כגון סריקת CT או אולטרסאונד

• ארטריוגרפיה של הגפיים- בדיקת רנטגן כוללת הזרקת צבע לעורק הגפה, על מנת לעזור לרופא לראות אם יש חסימה

טיפול בחיוורון

הטיפול תלוי בגורם לחיוורון, האפשרויות יכולות לכלול: 

• אכילה תזונתית עשירה בחומרים מזינים ומאוזנת נטילת תוספי ברזל, ויטמין B12 וחומצה פולית 

• נטילת תרופות או קבלת טיפול כדי לנהל מצבים רפואיים מתמשכים 

• כיסוי הידיים או הרגליים במידה במטלית חמה או טבילה במים חמים ויש כוויות קור. במידה ויש מכת חום, יש להתקרר וללבוש בגדים רפויים

• צריכת גלוקוז, מיץ או פחמימות פשוטות הפעולות במהירות במידה ויש היפוגליקמיה

• דרכים לשיפור אורח חיים לשיפור זרימת דם לקויה, כגון:

  - להפסיק לעשן
  - להימנע מאלכוהול
  - ניהול ובדיקה של רמות הסוכר בדם
  - ניהול ובדיקה של רמות הכולסטרול
  - ניתוח, מוצע במקרים חמורים של איבוד דם או חריף או לטיפול בחסימת עורקים 

האבחנה הנכונה והתחלת הטיפול בזמן הנכון היא המפתח להצלחת הטיפול.

ההשלכות של חיוורון לא מטופל תלויות בגורם לכך. מקרים חריפים של חיוורון דורשים טיפול רפואי מיידי. לעיתים קרובות ניתן לטפל בחיוורון מתמשך באמצעות תרופות. 

עדכון אחרון:

30 באוגוסט 2022 

אדם לא צריך להיות ממקום אחר או מתרבות אחרת כדי להוות מטרה לקסנופוביה (הוגים ״זינופוביה) או חרדת זרים.

אנשים יכולים להביע חשדנות או לשנוא אחרים בהתבסס רק על הנחות הקשורות למבטא, להופעה או להתנהגות שלהם.

גם גזענות יכולה לתמוך בחרדת זרים.

גזענות היא אפליה על בסיס גזע או מוצא אתני של אדם, ולפעמים אנשים משתמשים באלה להצדקת חרדת זרים כלפי מהגרים מרקע מסוים.

האם קסנופוביה היא סוג של פוביה?

לא.

למרות שהמונח מכיל את המילה ״פוביה״, שפירושה ״פחד״ ביוונית, קסנופוביה היא לא באמת פוביה. פוביה אמיתית, כמו אגורפוביה (פוביה ממקומות פתוחים או צפופים) או ארכנופוביה (פוביה מעכבישים), הן סוגים של הפרעת חרדה: הן גורמות לסימפטומים שעלולים להפריע משמעותית לחיי האדם, ויש להן טיפול רפואי. מנגד, המילה ״קסנופוביה״ מתייחסת לטווח של אמונות תוקפניות, מפחידות ועוינות.

קסנופוביה נעוצה באידיאולוגיה ובהשקפת עולמו של אדם, ולא בהפרעה. האנשים שהכי נפגעים מקסנופוביה אינם אלה שמחזיקים בהשקפות קסנופוביות אלא אלה שהן מכוונות כלפיהם, בהם:.

• עולים חדשים.

• פליטים.

• מיעוטים דתיים.

• אנשים מתרבויות אחרות.

סוגי קסנופוביה

יש שני סוגים נפוצים של קסנופוביה: קסנופוביה כלפי מהגרים וקסנופוביה תרבותית.

קסנופוביה כלפי מהגרים היא סלידה או פחד ממהגרים או מאנשים שנתפסים ככאלה.

מדיניויות נגד הגירה הן התגלמות של סוג זה של קסנופוביה. קסנופוביה תרבותית היא סלידה או עוינות כלפי תרבויות שונות. דוגמה לכך היא ההנחה שמוצרים, מאכלים או סרטים של תרבויות אחרות הם נחותים. קסנופוביה עשויה להיות מובלעת או מפורשת. קסנופוביה מובלעת כוללת דעות נגד זרים שהאדם אינו מודע להן, אך הן משפיעות על אמונותיו והתנהגותו באופן ״עדין״ או לא-מכוון. קסנופוביה מפורשת פירושה שאדם מחזיק בדעות נגש זרים באופן ברור ומודע. רטוריקה פוליטית שמכוונת נגד מהגרים היא דוגמה לסוג זה של קסנופוביה.

הבדלים בין קסנופוביה לגזענות

למרות שיש חפיפה משמעותית בין קסנופוביה לגזענות, הן אינן זהות. קסנופוביה מתייחסת באופן ספציפי לאדם או קבוצה המצויים בחברה מסוימת במעמד של ״זר/ים״. גזענות מתייחסת באופן ספציפי לגזע או מוצא אתני, בין אם לאדם או לקבוצה שהיא מכוונת כלפיהם יש מעמד של ״זר/ים״ ובין אם לאו. שני סוגים אלה של דעות קדומות יכולים להתרחש בנפרד או ביחד. למשל, אם אזרח ישראלי לבן מרגיש טינה כלפי מהגר לבן רק בגלל שהוא מאמין שהוא גונב מקומות עבודה, זוהי דוגמה לקסנופוביה לבדה. אבל אם אותו אזרח ישראלי לבן מרגיש שנאה כלפי כל המהגרים בגלל הנחות שהוא מניח על המוצא האתני, צבע העור וההשפעה שלהם על הכלכלה המקומית, זהו שילוב של קסנופוביה וגזענות.

סימנים לקסנופוביה

אדם או מוסד יכולים להיות בעלי דעות קסנופוביות אם הם:

• מבטאים חשדנות או גועל כלפי אלה שהם תופסים כזרים.

• מבטאים חשדנות או גועל כלפי האוכל, המוזיקה או היבטים תרבותיים אחרים שלהם, למרות שיש להם מעט ידע בנוגע אליהם.

• נמנעים מאינטראקציה עם מי שהם תופסים כזרים.

• מאשימים את מי שהם תופסים כזרים בבעיות מקומיות, כמו מחסור במקומות עבודה או אינפלציה.

• מאמינים שמי שהם תופסים כזרים חושבים, מתנהגים, חיים או מרגישים באופן שונה משמעותית מאלה שאינם זרים.

• מתייחסים למי שהם תופסים כזרים באופן שונה מאלה שאינם זרים, למשל ע״י התנהגות גסה או עוינת.

• מתייחסים למי שהם תופסים כזרים כמסוכנים או פושעים, ללא ראיה לכך שהם אכן כאלה.

דוגמאות לקסנופוביה

קסנופוביה קיימת על רצף, מהערות מובלעות ועד לאפליה מוחצנת וברורה, והיא נוכחת בכל שכבות החברה, מאמונות של אינדיבידואלים ועד לחוקים ולמדיניות ממשלתית. כמה דוגמאות לאופן בו קסנופוביה מתבטאת:

• מיקרו-אגרסיה: מיקרו-אגרסיות קסנופוביות הן הערות עדינות שמרמזות שמישהו זר. למשל, אדם עשוי לשמוע שלמישהו יש מבטא שונה משלו ומיד לשאול מהיכן הוא או להחמיא לו על השימוש שהוא עושה בשמה המקומית. הערות אלה יכולות להיראות תמימות, אבל הן מרמזות על ה״אחרות״ של האדם.

• הדרה ואפליה: אפליה קסנופובית יכולה להתרחש בכל מקום, ממערכות יחסים ועד למקומות עבודה. למשל, מעסיק עשוי שלא לקבל לעבודה או לקדם אנשים שאותם הוא תופס כ״זרים״ עקב אמונות מובלעות או מפורשות בנוגע לעד כמה הם ראויים, מסוגלים או אמינים.

• קסנופוביה רפואית: מתרחשת כאשר אנשי צוותים רפואיים מתייחסים באופן שונה למי שהם תופסים כזר. הם עשויים להקדיש פחות זמן למטופלים כאלה, לתפוס אותם כלא אמינים, להימנע מלהשיג עבורם מתרגם במידה והם זקוקים לכזה או לדווח עליהם לרשויות ההגירה. לעתים קרובות פירוש הדבר הוא שאנשים שנתפסים כזרים מקבלים טיפול רפואי באיכות נמוכה יותר, גישתם לטיפול רפואי מעוכבת והם נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות רפואיות הקשורות למתח.

• קסנופוביה עיתונאית: כאשר קסנופוביה מובלעת או גלויה משפיעה על האופן בו קבוצות דתיות או תרבותיות מוצגות בעיתונות. למשל, אפשר להציג מיעוטים דתיים כחלק מחברה רב-תרבותית או כזרים, או להציג פליטים ככאלה ש״ראויים״ לעזרה או כאיום. פרסומים יכולים להתמקד גם בסיפורים שליליים על קבוצות מסוימות כדי לזרוע פחד ולמשוך יותר קוראים, או כדי להשפיע על דעת הקהל.

• אלימות: אלימות קסנופובית יכולה לבוא מצד אינדיבידואלים או מוסדות. למשל, בדרום אפריקה התקפות קסנופוביות נגד מהגרים קונגולזים הן בעיה רצינית, אבל על פי דיווחים של ארגון ה-Human Rights Watch יש עדים שטוענים שלרשויות המקומיות יש חלק בדבר.

• מדיניויות עוינות כלפי הגירה: מדיניויות הגירה נוקשות, כמו לקיחה בכוח של ילדים מהוריהם בגבול ארה״ב-מקסיקו, הן תוצאה של קסנופוביה וגזענות. מטרתן של מדיניויות כאלה היא להרתיע קבוצה אתנית ספציפית מלנסות לעבור למדינה או להעניש את אלה שמנסים.

• עקירה: כאשר קבוצה חזקה יותר או מוסד מאלצים בני קבוצה חלשה יותר לעבור מבתיהם. דוגמה קיצונית לכך היא עקירתם של כ-100,000 ילידים אמריקאים מבתיהם ע״י ממשלת ארה״ב באמצע המאה ה-19, במה שמכונה ״מסלול הדמעות״.

• רצח עם: ניסיון להרוס או להרוג קבוצה דתית, גזעית או אתנית. דוגמה לרצח עם היא השואה, בה הנאצים כלאו ורצחו מיליוני יהודים בהתבסס על אידיאולוגיה גזענית וקסנופובית.

הגורמים לקסנופוביה

בדומה לצורות אחרות של דיכוי, קסנופוביה שומרת על קבוצות מסוימות בעמדת כוח ומחלישה אחרות, אך הגורמים שתורמים לה מורכבים. לעתים, אנשים עוסקים בקסנופוביה באופן מכוון למטרת רווח אישי. המוטיבציה שלהם עשויה להיות:

• כוח: לפעמים מנהיגים פוליטיים משתמשים בקסנופוביה ככלי להשגת קולות. הם עשויים להשתמש באנשים שנתפסים כזרים בתור שעירים לעזאזל האשמים בבעיות החברה, אותן הם מבטיחים לתקן. הם גם עשויים להשתמש בקסנופוביה ליצירת קבוצת פנים וקבוצת חוץ ואשליה של אחדות בקרב קבוצת המצביעים הדומיננטית ביותר.

• חוסר ביטחון: מספר מחקרים מצביעים על כך שמה שנתפס כחוסר ביטחון משחק תפקיד משמעותי בקסנופוביה. כשאדם או קבוצה מרגישים שיש להם פחות גישה למשאבים או שהם בסכנה, הם עשויים לרצות להאשים מישהו. זהו אחד הגורמים שמתדלקים אלימות קסנופובית בדרום אפריקה.

• תאוות בצע: לפעמים משאבים אינם נדירים, אלא פשוט בעלי ערך רב מאוד. בהלת הזהב על אדמת הצ׳ירוקי ב-1829 היתה אחת הסיבות שבגללה ממשלת ארה״ב עקרה את הילידים האמריקאים מאדמותיהם במהלך ״מסלול הדמעות״.

• דעות קדומות אחרות: קסנופוביה יכולה לנבוע מגזענות, איסלמופוביה, אנטישמיות וצורות אחרות של דיכוי, שיכולות לתדלק קסנופוביה נגד קבוצות חוץ מסוימות. 

יש גם גורמים אחרים, מובלעים יותר, שיכולים לתרום לקסנופוביה, למשל:

• היעדר גיוון: אנשים מאזורים בהם יש מעט הגירה או גיוון עשויים להרגיש חוסר ביטחון לגבי הגעה של אנשים שנראים שונים מהם. הדבר יכול גם ליצור תחושה חזקה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ, או ״אנחנו מולם״, כשיש רוב גדול של אנשים מאותו רקע.

• חינוך: כשבתי ספר אינם מלמדים ילדים על מגוון התרבויות והדתות, או נמנעים מלדון בהשפעת ההגירה על ההיסטוריה של מדינה, הם מונעים מהתלמידים ידע שיכול לטפח הבנה בין אנשים מרקעים שונים. תוכניות לימודים מסוימות עשיות אפילו לעודד קסנופוביה ע״י הצגת תרבות אחת כעליונה על פני אחרת.

• פחד מזרים: יש מומחים שמאמינים שלקסנופוביה יש בסיס כלשהו בפחד מולד מזרים. תינוקות פוחדים מזרים, מה שיכול להסביר מדוע קל לאנשים לספוג אמונות קסנופוביות. אבל דעות קדומות הן משהו שאדם לומד מאחרים, כלומר הן לא בלתי נמנעות.

איך מפחיתים קסנופוביה?

ברמה האישית, אנשים יכולים לקרוא תיגר על קסנופוביה דרך:

• השכלה: קחו את הזמן ללמוד על קסנופוביה, כולל מיתוסים וסטריאוטיפים, כמו גם על השפעתה על קבוצות שנדחקו לשוליים. חפשו אחר מאמרים, ספרים ומידע במדיות אחרות שמגיעים ישירות מאנשים שנדחקו לשוליים.

• מודעות עצמית: רבים גדלים בסביבה של מסרים קסנופוביים – במשפחה, בקרב קבוצת הגיל או בחדשות. חשוב שאדם יהפוך מודע להנחות שלו ויאתגר אותן, בעיקר אם הוא נמצא בעמדת כוח. למרות שקסנופוביה אינה בעיה נפשית, גישות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכולות לעזור לאנשים גם בנושא זה.

• הערכה תרבותית: אנשים עשויים למצוא תועלת בהרחבת הבנתם בנוגע לאוכל, למוזיקה, לסרטים וכו׳ של קבוצות אחרות. למשל, הורים יכולים לעודד את ילדיהם לקרוא ספרים עם דמויות מגוונות או לטעום מאכלים של מטבחים שונים.

• כוללנות תרבותית: מצאו דרכים להפוך סביבות קבוצתיות לכוללניות יותר, כדי לשבור את דינמיקת ה״אנחנו מולם״. למשל, בי״ס יכול להציע מתורגמן בספרדית בפגישות של מורים עם הורים, אם הורים רבים של ילדי ביה״ס דוברים ספרדית כשפה ראשונה.

• שימוש בפריבילגיות: לאנשים ששייכים לקבוצת הפנים יש פריבילגיות בהשוואה למי שנתפס כזר, והם יכולים להשתמש בפריבילגיות הללו לתועלת אחרים. למשל, אדם יכול ללוות חבר לפגישה אצל רופא כדי להבטיח שהרופא מקשיב לו, או ללמד חברים אחרים בקבוצת הפנים על קסנופוביה.

• להתבטא בנושא: צאו נגד הערות , בדיחות או מיקרו-אגרסיות קסנופוביות. למשל, אם מישהו במשרד מעיר הערה קסנופובית, נסו לקחת אותו הצידה ולומר לו שהדבר אינו נכון או פוגעני.

אנשים גם מדווחים על התנהגות קסנופובית, כמו הטרדה או פשעי שנאה, לרשויות המקומיות או לארגונים מתמחים. אבל כדי לעצור באמת את הקסנופוביה, ממשלות, פרסומים בתקשורת, מוסדות אכיפה ומוסדות אחרים צריכים לפעול כדי להרוס אותה. הדבר עשוי לכלול שינויים בחוק, במדיניות, בקודי התנהגות ובתהליכים משמעתיים כלפי אנשים וארגונים שמתדלקים קסנופוביה. 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

פגישה טלפונית קצרה

 עם מתאמת טיפול -

 להרשמה (ללא עלות)

שיחת ייעוץ ממוקדת 

עם ראש המכון - 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

שיחת הכוונה לטיפול ומטפל

 עם מתאמת בכירה -

 בזום או במכון (70 ש״ח)

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

עדכון אחרון: 

14 בדצמבר 2023

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מהו טיפול בהצפה?

טיפול בהצפה, הנקרא גם  Implosion therapy וטיפול בחשיפה in vivo, היא וריאציה אינטנסיבית של טיפול בחשיפה, במסגרתה נדרש המטופל להתעמת עם רמת הפחד הגבוהה ביותר מהאוביקט / המצב המאיים, עד רמת החשיפה המקסימלית האפשרית, לאורך זמן רב.

הטיפול מערב חשיפה של המטופל לגורם פחד משמעותי, לתקופת זמן ממושכת עד למצב בו התגובתיות העצבית, ובעקבותיה גם התגובה ההתנהגותית, פוחתות.

המטפל אינו מתערב במהלך החשיפה, גם לא במצבים בהם מתעוררת חרדה גבוהה.

טכניקה זו שונה מסוג מוכר אחר של טיפול בחשיפה, טיפול בהקהייה שיטתית:

במהלך טיפול זה מתקיימת חשיפה הדרגתית, המבוססת על היררכיית פחדים, והמטופל מתקדם שלב אחר שלב, מהגירוי הכי פחות מפחיד ועד לגירוי המאיים ביותר.

בטיפול בהצפה, לעומת זאת, מציב בפני המטופל את הגירוי במצבו המפחיד והישיר יותר מן הרגע הראשון.

מבחינת אתיקה מקצועית, טיפול בהקהייה שיטתית נחשבת אתית יותר מהצפה.

זאת כיוון שהמשתתפים נחשפים בהדרגה לדבר שממנו הם חוששים ועוברים לשלב מחריד יותר גדולה רק כשהם מרגישים מוכנים. בהצפה, לעומת זאת, המטופל נחשף לאובייקט או המצב ממנו הוא פוחד בבת אחת, בצורה מאוד אינטנסיבית.

כיצד טיפול בהצפה עובד בפועל?

לאחר שהמטופל נותן את הסכמתו לטיפול, הפגישה והתהליך מתקיימים כולם ב״עולם האמיתי", כלומר בחשיפה דומה כמה שיותר למציאות ובמקרים רבים מחוץ לחדר הטיפולים.

כאשר ישנן מגבלות שלא מאפשרות חשיפה זו, ישנן אלטרנטיבות הכוללת שימוש במציאות מדומה, באביזרים ייעודיים ועוד. 

בזמן ההצפה המטופל נחשף לגירוי ממנו חושש יותר מכל, דוגמא לכך יכולה להיות עכבישים או גבהים, אך במסגרת סביבה נשלטת ובטוחה.

בזמן זה המטופל יכול להשתמש בעצמו בטכניקות הרגעה עצמית על מנת לצלוח את התהליך אך המטפל עצמו לא יזום צעדי הרגעה.

המטפל יהיה נוכח וילווה את המטופל מתחילת הטיפול ועד סופו, ובמרבית המקרים הטיפול יתחיל בפסיכואדוקציה, או "חינוך פסיכולוגי":

הליך בו ניתן חינוך ומידע לאנשים שמחפשים טיפול פסיכולוגי או למי שכבר נמצאים בטיפול.

מדובר על העברת ידע מבוסס על הפרעות נפשיות, תהליכים טיפוליים, מידע פיזיולוגי והסברים אפשריים על סיבה ותוצאה בקשרים שבין רגש, מחשבה, התנהגות ותחושות.

במקרה זה המטפל לרוב יסביר את המהות של שיטת הטיפול, את אופן הפעולה של מערכת העצבים ואת האופן שבו המוח מגיב לפוביות מסוימות, ואת האופן שבו ניתן להפוך תהליך זה על מנת ללמד את המוח להגיב בצורה שונה בעת חשיפה לגורם מפחיד. 

במילים אחרות, לאחר שתגובת ה"הילחם-ברח" שמתעוררת בגוף מיצתה את עצמה וחלפה, המוח יכול לזהות ששום דבר רע לא קרה "וללמוד" את ההבנה הזאת. מדובר ביצירת התניה מחודשת על מנת לשנות את התגובה המתעוררת בחשיפה לגירוי כלשהו.

כמה זמן נמשך טיפול בהצפה?

מפגשי חשיפה משתנים מאחד לשני ואורכם נע בין שעה לשלוש, לעתים קרובות המטרה תהיה להשלים את הטיפול בסשן אחד בלבד, גם אם נמשך מספר שעות.

במקרים אחרים ישנם מטופלים שיצטרכו לחזור על התהליך מספר פעמים עד שיעבוד. 

דוגמא קלינית

תיאור מקרה מעניין מתאר טיפול בהצפה עבור אישה בת 32 המתמודדת עם תסמונת דאון ופגיעת ראש:

המטופלת סבלה מפוביה לטיפול פיזיותרפי בכפות רגליה, מה שסיכן את פוטנציאל השיקום שעברה. השיקום כלל השבה של מיומנויות מוטוריות חיוניות ביותר כמו יכולת לעמוד וללכת.

הליך ההצפה ארך פגישה בודדת, in vivo , כלומר ב״שידור חי״. ההתערבות הקצרה הביאה לשינוי מהותי ביכולתה של המטופלת לשאת מגע של פיזיותרפיסטים בכפות הרגליים, והשיפור נותר עמיד גם לאחר פרק זמן ממושך. 

המקרה הזה מרחיב את הראיות ליעילותן של התערבויות התנהגותיות בהצפה עבור מתמודדים עם פוביות ספציפיות, ובפרט עבור מוגבלות מורכבת ופוביות חריגות השכיחות במסגרות שיקום נוירולוגיות.

מתי משתמשים בטיפול בהצפה?

טיפול בהצפה אינו מתאים לכולם.

רבים יגיבו לטיפול בתדהמה, גם אם תודרכו לפני כן.

עבור מטופלים הסובלים מבעיות לב זו עלולה להתעורר סכנה של ממש.  

יתרון משמעותי מאוד של טיפול זה - הוא כסף.

מדובר בתהליך קצר הכולל לרוב מספר פגישות בודדות.

כאשר טיפול בהצפה פועל ומוצלח המטופל נותר עם תחושת שליטה ברורה יותר בגופו, ברגשותיו ובתגובותיו ואפקט זה אמור להישאר עמיד לאורך זמן.

הפרעות שטיפול בהצפה נמצא יעיל עבורן 

• פוביות - במחקר על טיפול בהצפה לפוביות, נמצא כי שלושה מארבעה מטופלים הפסיקו לחוות סימפטומים אחרי 14 פגישות בממוצע, ואף נותרו ללא תסמינים במעקב של חצי שנה.

• הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) - מחקר מ-1989 בדק האם מצבם של  לוחמים משוחררים שהתמודדו עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) יכול להשתפר כתוצאה מטיפול בהצפה. המטופלים חוו שיפור משמעותי במימדים של חווית הטראומה מחדש (הפחתה של פלאשבקים, סיוטים בלילה וכו') בהשוואה ליוצאי צבא שלא עברו את הטיפול.

• הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) - טיפול בהצפה בהקשר של OCD נמצא יעיל, כחלק מטיפול בחשיפה ומניעת תגובה.

עדכון אחרון:

22 בספטמבר 2022 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

מקורות:

Boulougouris JC, Marks IM. Implosion (flooding)--a new treatment for phobias. Br Med J. 1969 Jun 21;2(5659):721-3. doi: 10.1136/bmj.2.5659.721. PMID: 5812397; PMCID: PMC1983571.

Keane TM, et al. (1989). Implosive (flooding) therapy reduces symptoms of PTSD in Vietnam combat veterans.
sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0005789489800723

Kneebone II, Al-Daftary S. Flooding treatment of phobia to having her feet touched by physiotherapists, in a young woman with Down's syndrome and a traumatic brain injury. Neuropsychol Rehabil. 2006 Apr;16(2):230-6. doi: 10.1080/09602010443000687. PMID: 16565036.

Marshall WL. (1985). The effects of variable exposure in flooding therapy. sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S000578948580040X?via%3Dihub

מהי פסיכותרפיה דינמית?

הפסיכותרפיה הפסיכודינמית היא גישה טיפולית השואבת את השראתה מפסיכותרפיה פסיכואנליטית. שתיהן מבוססות על עבודתו ופועלו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד.

באופן ספציפי יותר, תרפיה דינמית הינה צורה מעמיקה של טיפול בדיבור, המבוססת על תיאוריות ועקרונות מהעולם הפסיכואנליטי.

יחד עם זאת, הטיפול הדינמי של ימינו שונה מהותית מהפסיכואנליזה בכמה וכמה היבטים, ביניהם - תדירות הטיפול, התפקיד של המטופל והמטפל בדינמיקה המשותפת הטיפולית והסטינג הטיפולי הכללי. 

על ההבדלים בין השניים, על אופי הטיפול הדינמי ועל הכוונה למטפל/ת דינמי/ות מומלץ באזור מודיעין נעמוד במסגרת מאמר זה.

מתי משתמשים בפסיכותרפיה פסיכודינמית?

טיפול פסיכודינמי משמש לטיפול במנעד רחב של מצבים נפשיים עמם מתמודדים ילדים, בני נוער ומבוגרים, הנעים בין חרדות ודיכאון ועד הפרעות אכילה והפרעות אישיות למיניהן.

יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם נהוג לפנות לשיטות טיפול אחרות או לשלב את הטיפול הדינאמי עם טיפולים מסוגים נוספים (תרופתי, קבוצתי או שיטות התנהגותיות כמו CBT), דוגמאות לכך הן - טיפול בהפרעה אובססיסבית קומפוליסיבית (OCD), מצבי פסיכוזה ועוד. 

מי הוא מועמד טוב לטיפול פסיכודינמי?

ישנם מטופלים שירוויחו יותר מטיפול מסוג זה לעומת מטופלים אחרים - אנשים בעלי יכולת התבוננות עצמית גבוהה ושפונים לטיפול, בין היתר, על מנת להצליח ולקבל תובנות מסוימות בנוגע לעצמם יהיו המועמדים הטובים ביותר לטיפול מסוג זה.

למי זה לא מתאים?

לאנשים הפונים לטיפול "קצר ולעניין", המחפשים איזשהם כלים קונקרטיים, עצות ו"פתרונות", או אנשים שלא מעוניינים או מעדיפים שלא להתעסק בשום צורה בהתבוננות בעצמם, בהיסטוריה ובעבר שלהם - כל אלו חלקים מהותיים מטיפול זה. 

מה ההבדלים בין פסיכותרפיה פסיכואנליטית לבין פסיכותרפיה דינמית?

אלו שתי צורות של טיפול בדיבור אשר מתמקדות יותר בתהליכים תוך נפשיים ולא מודעים של המטופל בהשוואה לשיטות טיפול אחרות (לדוגמא, CBT).

אך ההבדל בין שתי הגישות נעוץ בכך שפסיכותרפיה פסיכודינמית הינה ממוקדת יותר בפתירת בעיות ובשאיפה לתוצאה כלשהי (שיפור בסימפטומים לדוגמא) וממוקדת פחות (באופן יחסי) בהתעמקות בבעיות שעשויות להיות תוצר של חוויות חיים מוקדמות.

בנוסף, טיפול פסיכודינמי לרוב קצר יותר מפסיכותרפיה אנליטית. 

למה לצפות במסגרת טיפול זה?

בעזרת המטפל, אשר מעודד את המטופל לדבר בחופשיות על כל מה שעולה לראשו, יכולים לעלות נושאי שיחה רבים, ביניהם התייחסות לקשיים רגשיים, פחדים, חלומות, תשוקות, ופנטזיות. המטרה היא להפחית עם הזמן את הסימפטומים (או להעלימם כליל), אך גם לספק דברים נוספים כמו העלאה של ערך עצמי, שיפור של קשרים בינאישיים ועוד.

בשל המנעד הרחב של התחומים בהם ניתן לגעת בטיפול הדינמי, אורכו משתנה ממטופל אחד לאחר ויכול להיות קצר או ארוך, והשיפור במצב יכול להופיע בנקודות שונות לאורך הטיפול. 

שאלות ותשובות על השיטה

האם משתמשים באסוציאציות חופשיות בפסיכותרפיה דינמית?

אסוציאציות חופשיות הינה פרקטיקה שפותחה על ידי זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. במצב זה, המטפל מבקש מהמטופל להעלות באופן ספונטני לחלוטין אסוציאציות חופשיות ואקראיות שעולות לראשו. לעיתים המטפל יספק מילה או כיוון ממנו יוכל המטופל להתחיל ולהעלות את האסוציאציות. בשני המקרים המטפל מעודד את המטופל להניח לבושה ולגאווה ולהתמסר לתהליך זה. מתוך כך, המטפל יכול לנסות ולהבין מה הם התכנים המודחקים עמם מתמודד המטופל וכיצד זה משפיע על ההווה שלו.

פרקטיקה זו אינה נהוגה במלואה במסגרת הטיפול הדינמי אך ישנם עקרונות הנובעים ממנה המופיעים במסגרת הטיפול הדינמי גם כיום, דוגמא לכך היא הניסיון לייצר מרחב בטוח בו יוכל המטופל יוכל להביא כל תוכן שעולה לראשו. 

האם בפסיכותרפיה פסיכודינמית מנתחים חלומות?

ניתוח חלומות הינה טכניקה בה נעשה שימוש גם בטיפול הדינמי וגם בפסיכונאליטי. המוקד בטכניקה זו היא לנסות ו"לפצח" חלקים לא מודעים בנפשו של המטופל, המופיעים בצורת חלום. חלומות נתפסים כחומרים "גולמיים" בנפש המטופל, נטולי מנגנוני הגנה ושיפוטיות, ועל כן - האמונה הרווחת היה שהם טומנים בחובם משמעויות הנוגעות לפחדים, חרדות והפנטזיות של החולם.

האם בחינה של יחסי ההעברה של מטפל- מטופל הינה חלק מהטיפול?

פרויד הגדיר העברה כ"ביטוי של דפוסים לא מודעים, לא פתורים וסותרים של המטופל במסגרת מערכת היחסים הטיפולית", והעברה נגדית הוגדרה כ"תגובות לא מודעות מצד המטפל, בדרך כלל כתגובה להעברה של המטופל.

במילים פשוטות - מדובר על העברה של תכנים, רגשות או חלקים מסוימים מעולמו של המטופל, לרוב חלקים המאפיינים מערכות יחסים מסוימים שהיו בחייו - עם בן/בת זוג, עם הורה ועוד, אותם המטופל משחזר מול המטפל. אלו עשויים להיות רגשות של עוינות, הערצה, אהבה, כעס ואף שנאה (כמו גם רגשות רבים נוספים).

התבוננות בהתרחשות בין מטפל למטופל ובחינת הדפוסים וההתנהגויות שמציג המטופל בטיפול הינם חלק משמעותי מהטיפול הדינמי.

איך הטיפול עובד?

התיאוריות והטכניקות המבחינות בין פסיכותרפיה פסיכודינמית לבין שיטות אחרות נוגעת למתן דגש לזיהוי, הכרה, הבנה, וביטוי של רגשות מודחקים ולא מודחקים שמביא המטופל לחדר הטיפולים. זאת על מנת לשפר את הקשרים הבין אישיים של המטופל ואת חוויתו בעולם. 

המטפל משמש אמצעי באמצעותו המטופל יכול להבין כיצד רגשות מודחקים מן העבר משפיעים על קבלת החלטות מסוימות, על דפוסי התנהגות ומחשבה ועל מערכות יחסים נוכחיות.

טיפול פסיכודינמי נועד לסייע גם למי שמודע ומבין את מקורות הקשיים הרגשיים שלו אך אינו מצליח להתגבר על בעיותיו בעצמו.

במסגרת הטיפול מטופלים לומדים לנתח ולפתוח את הקשיים הנוכחיים שלהם ולשנות את התנהגותם במסגרת מערכות יחסים נוכחיות, בין היתר באמצעות התבוננות מעמיקה בחוויות ורגשות קודמים. 

איך לבחור מטפל/ת דינמי/ית במודיעין-מכבים-רעות?

כמו בכל טיפול, חשוב למצוא מטפל/ת בעלי ניסיון או רקע מקצועי הנוגעים לתחומים עמם המטופל מתמודד בימים אלו - בין אם זה חרדות, דיכאון, טראומה, הפרעות נפשיות למיניהן, אובדן של אדם קרוב ועוד.

מטפל דינמי יהיה מטפל מוסמך - עו"ס קליני, פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט אשר השלים לפחות תואר שני טיפולי ולעתים גם בית ספר לפסיכותרפיה, שם השתלם בלימודי פסיכותרפיה דינמית.

 נעמה שמריהו, MSW,  מטפלת בגישה דינמית, מכון טמיר במודיעין

ליהיא מרון, MSW, מטפלת במבוגרים בגישה דינמית, מכון טמיר במכבים 

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

גישה מאששת מגדר לטיפול בקהילה הטרנסית

בשנים האחרונות, עולם הטיפול עובר שינויים מהותיים בהתייחסות שלו לגיוון מגדרי ולקהילה הטרנסית. בכתבה זו, רותם שורק, מנכ"לית ארגון מעברים לקשת הטרנסית מסבירה מהי גישה טיפולית מאששת מגדר, כיצד היא שונה מגישות שהיו רווחות עד כה, ומהן האפשרויות של מטפלים, משפחות, ואנשים טרנס* המעוניינים לפנות לטיפול לגשת לנושא.

ההתייחסות לגיוון מגדרי בטיפול משתנה בשנים האחרונות. בעבר היה נהוג לחשוב על גיוון מגדרי כהפרעה. מטפלים קטלגו גיוון מגדרי תחת כל מיני שמות – טרנסג'נדריזם, הפרעה בזהות המגדרית, התפתחות לא תקינה של זהות מגדרית – הרבה מילים שכולן יצאו מתוך הנחה שתינוקות שנולדים עם איבר מין מסוים צריכים לגדול להיות מגדר מסוים, אחת מתוך שתי האפשרויות גברים או נשים – וכל דבר שחורג מזה הוא פתולוגיה. 

הגישה הרווחת בעבר התבססה על הנחה שאנשים אמורים לחיות בתוך מגדר בינארי, סדיר, וסיסג'נדרי, כלומר תינוקות שנולדים עם איבר מין זכרי צריכים לגדול להיות גברים, ותינוקות שנולדים עם איבר מין נקבי צריכים לגדול להיות נשים. הניחו שזה מה שתקין, נורמטיבי ובריא, אך להנחה זו אין לה עדויות. לעומת זאת, יש עדויות רבות לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות לאנשים שרצו או ניסו לחיות בצורה שלא תואמת את החוקים המגדריים של התרבות או הזמן שלהם, לא משנה כמה חוקים אלו נאכפו בנוקשות. בנוסף, ישנן תרבויות רבות בעולם ובהיסטוריה בהן מגדר איננו בינארי, כלומר, ישנן אופציות נוספות מלבד גבר ואישה. העדויות האלה מלמדות אותנו שגיוון מגדרי הוא חלק מהגיוון האנושי, משהו שקורה באופן טבעי אצל בני אדם.

ההנחה שגיוון מגדרי הוא הפרעה הובילה לכך שהטיפול בה היה טיפול המרה. אם למישהו הייתה בעיה בהתפתחות הזהות המגדרית, מטרת הטיפול הייתה להחזיר אותו לתלם, כלומר, להחזיר אנשים לחיות במגדר שיוחס להם בלידה ולחיות בשלום עם כך. טיפולי המרה יכולים לעבוד במישור ההתנהגותי – אפשר לשכנע אנשים באמצעות כל מיני כלים לבחור בהתנהגות שתואמת למגדר המצופה מהם. ניתן לראות את זה אצל אנשים רבים על הקשת הטרנסית, שחיו, לעתים במשך שנים רבות, במגדר ובזהות שלא מתאים להם לפני שבחרו לחיות בצורה שבריאה להם יותר. להמרה הזו יש מחיר. "אנשים ממגדר מגוון שמנסים לחיות בתוך תבניות בינאריות הרבה פעמים סובלים מדיספוריה מגדרית – תחושת חוסר נוחות קשה שמלווה ניסיון לחיות במגדר שלא נכון לנו." אומרת רותם שורק. "הבחירה לחיות בזהות שלא נכונה לנו ולסבול את הדיספוריה נובעת לרוב מתוך פחד – פחד ממה יעשו לנו, איזו אפליה נקבל, פחד שהמשפחה שלנו תפסיק לאהוב אותנו. אנחנו לומדות את הפחד הזה מתוך מסרים שאנחנו מקבלות מהחברה, ולעתים גם ממטפלים."

בניגוד לגישה הפתולוגית ובהתאם לעדויות על הטבע האנושי כמגוון מגדרית, גישה מאששת מגדר פועלת מתוך הנחה שזאת לא מחלה להיות טרנס, א-בינארי, או כל זהות מגדרית לא נורמטיבית אחרת. זאת הנחה בסיסית, שיש לה משמעויות פרקטיות על איך ייראה הטיפול.

אחד מעקרונות הדגל של הגישה הזאת היא לפנות למטופלים בשם ובלשון הפנייה שהם רוצים. הסיבה לכך נובעת מההתנגדות של החברה ככלל לשינוי בהזדהות של בן אדם – החל מהדברים הקטנים, כמו מישהי שהפסיקה להעריץ להקה מסוימת אך חברות שלה עדיין קוראות לה מעריצה של הלהקה הזאת, וכלה בדברים מהותיים יותר כמו שינוי שם פרטי ולשון פנייה, שיהיו לרוב קשים למשפחה והסביבה. מתוך ההכרה בזה שהזהות המגדרית היא לא בעיה, גישה מאששת מגדר עושה מה שהיא יכולה כדי לא להביע התנגדות לזהות המגדרית של המטופל. השלב הראשון הוא לכבד שם ולשון פנייה, ולכבד את הבקשות של המטופל לגבי המגדר שלו. 

עם זאת, הימנעות מהבעת התנגדות לזהות המגדרית של המטופל לא אומרת שצריך להתייחס למגדר כנושא שאינו מעורר חשד כלל. "כשהגעתי לטיפול מאשש מגדר בפעם הראשונה בגיל 24 ודיברתי על זה שאני רוצה להיות אישה, אם המטפלת שלי לא הייתה חושבת שאולי זה אומר שיש לי עוד כל מיני בעיות אז היא הייתה מפספסת אותי," אומרת רותם. "אני הייתי צריכה לחיות במשך 24 שנים עם תחושה שאסור לי לחיות איך שאני רוצה, מתוך פחד, מתוך פגיעה עצמית. לא להתייחס לזה בטיפול זה להתעלם ממציאות החיים שלי."

לכן, עיקרון מנחה נוסף של טיפול מאשש מגדר הוא ההבנה שיש מגוון רחב של סיבות בגינן אנשים על הקשת הטרנסית פונים לטיפול, כאשר לפעמים סיבות אלה קשורות למגדר שלהם ולפעמים לא. הבעיות שקשורות בזהות המגדרית עשויות לנבוע, למשל, מהשונות ביחס לכלל החברה. טיפול יכול לעזור למטופל שחווה את השונות הזו להתמודד איתה. "דוגמה נוספת היא המעבר מטראומה לפוסט טראומה," אומרת רותם. " הרבה פעמים כשאנחנו חיות בניסיון להיות מגדר שלא נכון לנו, אנחנו במצב טראומטי מתמשך. כשאנחנו עוברות לחיות במגדר שנכון לנו, אנחנו עוברות למצב של פוסט טראומה, בו אנחנו מתמודדות לא עם לחיות עם הטראומה, אלא לחיות עם השאריות שלה, הצלקות שלה, והסימנים שהיא השאירה עלינו." חשוב לזכור שאנשים על הקשת הטרנסית חווים גם חרדות, דיכאונות, קשיים ולבטים שאינם בהכרח סובבים סביב הזהות המגדרית שלהם. עם זאת, השונות המגדרית, ובפרט הצורך לחיות שנים רבות במגדר שלא מתאים לך, עשוי בהחלט להחריף את הקשיים הללו. "מצד אחד יש בעיה בטיפול שלא מתייחס לשונות המגדרית," אומרת רותם, "ומצד שני יכולה להיות בעיה בטיפול שמתייחס רק לשונות המגדרית." לכן, גישה מאששת מגדר שואפת להתייחס לשונות המגדרית כמשהו חשוב ומשמעותי לרווחה של אנשים על הקשת הטרנסית, אך לא בתור המקור לרווחה שלהם.

ישנם קולות המביעית התנגדות לגישה מאששת מגדר, מתוך פאניקה מסוימת לפיה גישה זו מנסה לשכנע אנשים לעבור שינוי והתאמה מגדרית. קולות אלה מצביעים לרוב על תופעה הקרויה "דה-טרנזישן" כהוכחה לסכנה בגישה זו. דה-טרנזישן זו מילה שמתארת אנשים שעשו תהליך התאמה מגדרית, הנקרא גם טרנזישן, ובשלב מאוחר יותר הבינו שתהליך זה לאו דווקא נכון להם. מילה זו הגיעה מתוך מחקרים די מיושנים שניסו לבחון האם אכן קיימים אנשים טרנסג'נדרים. סוג המחקרים הראשון מתמקד בניתוחים להתאמה מגדרית. על אף שאכן יש אנשים שמתחרטים על ניתוחים להתאמה מגדרית, מחקרים מראים באופן עקבי שאחוזי החרטה הללו נמוכים ביחס לניתוחים קוסמטיים או רקונסטרוקטיביים דומים שאינם חלק מתהליך התאמה מגדרית. סוג המחקרים השני התמקדו בילדים ונוער שהביעו סממנים של דיספוריה מגדרית. מחקרים אלו בעייתיים מבחינה מתודולוגית, מאחר ונעשו בתקופה בה לא התקבל על הדעת שיהיו ילדים שיזדהו כטרנסג'נדרים. לכן, המחקרים ראו בהתנהגות נשית בקרב בנים והתנהגות גברית בקרב בנות כסממנים לדיספוריה מגדרית בקרב ילדים. אם הם ממשיכים להזדהות כסיסג'נדרים (באותו המגדר שיוחס להם בלידה) בבגרותם, המחקרים מתייחסים לזה כדה-טרנזישן. ישנם מחקרים עדכניים יותר שמשתמשים במתודולוגיה יותר מהימנה, וכיום יודעים שההערכות של אנשים שחזרו להזדהות כסיסג'נדרים מתוך כלל העוברים תהליך להתאמה מגדרית, דומים להערכות של אנשים שעושים תהליך להתאמה מגדרית מתוך האוכלוסייה הכללית. 

יש כל מיני סיבות בגינן אנשים עוברים התאמה מגדרית, ולאחר מכן עוברים תהליך חזרה. אחת הסיבות הנפוצות יותר היא שמאוד קשה להיות טרנס בעולם שלנו. אנשים שמנסים לעשות תהליך התאמה מגדרית ולאחריו עדיין לא מזהים אותם מבחוץ בתור המגדר שהם מעוניינים לחיות בו סובלים הרבה יותר מאלימות ואפליה. הרבה מאוד מהאנשים שחוזרים בהתאמה המגדרית שהם עשו הם אנשים שלא יכולים או לא רוצים להסתדר עם הקושי הזה. יש גם אנשים שהתאמה מגדרית היא רק חלק מהתהליך של הגילוי המגדרי שלהם. אנשים שבשלב מסוים בחיים עשו תהליך של התאמה מגדרית כדי להתאים את הגוף, הנראות, או התפיסה של החברה אותם למגדר בינארי אחר, ובהמשך הדרך גילו שהוא לא מדוייק בשבילם. "אנחנו רואות את זה קורה בין היתר כשאנשים מרגישים דיכוי מגדרי," אומרת רותם. "קחו למשל ילד נשי בחברה שאומרת לו שהוא חייב להתנהג בצורה גברית, כי רק בנות יכולות להתנהג בצורה נשית. בעולם המונחים הזה, הדרך היחידה להתנהג בצורה נשית היא להיות אישה. אז הילד הזה עובר תהליך התאמה מגדרית לאישה, ובעקבות כך מבין שהוא לא רוצה להיות אישה אלא נשי, וחוזר לחיות בתור גבר שמאפשר לעצמו להיות נשי." בנוסף, כמו כל החלטה בחיים, יש אנשים שעשו התאמה מגדרית כי הם חשבו שזה הדבר הנכון להם, ומתברר להם שזה לא היה נכון להם. הם מתחרטים, ועושים תהליכים להתאמה חוזרת. "גם הם קיימים," אומרת רותם, "וגם אותם אנחנו צריכות לחבק, לאהוב ולקבל, והם לא זניחים רק כי הם מעט, כמו שאנחנו לא זניחות רק כי אנחנו מעט."

מתוך כך, גישה מאששת מגדר לא באה לעודד אנשים לעבור תהליך לשינוי מגדרי. אלא, היא באה לתת חופש מגדרי. המטרה של הגישה הטיפולית והפוליטית הזו היא לתת לאנשים חופש להביע את המגדר שלהם כמו שהם רוצים, ולהתאים את הגוף והחיים שלהן למגדר שלהן כמו שהן רוצות. "מי שרוצות לעבור התאמה מגדרית לא צריכות שכנוע," אומרת רותם. "הן צריכות מקום להתלבט, לחשוב, ולעבד את זה."  מטפל מאשש מגדר צריך לדעת מה הוא יודע ומה הוא לא יודע על תהליך של האמת מגדרית. אם מטופלת שוקלת לעבור תהליך התאמה מגדרית, מה שהיא זקוקה לו זה מקום בטוח לשאול שאלות – האם זה נכון לי? האם אני רוצה לשאת בכל ההשלכות של זה? האם אני מוכנה לקשיים שבאים עם זה? האם אני רוצה את זה עכשיו, או שאני רוצה לקחת עוד קצת זמן ורק אז להחליט? כמו כל טיפול טוב ומיטיב, המטרה של טיפול מאשש מגדר היא לתת למטופל את הכלים לקבל החלטות שטובות ונכונות לו.

לאן לפנות?

בכל יום יש יותר אנשים שעשו את המאמץ ללמוד על הקהילה הטרנסית, ולכן קשה לעקוב אחרי כל המטפלים שעובדים בגישה מאששת מגדר. אם אתם רוצים לפנות למטפל או להפנות אליו אדם אהוב שמעוניין בטיפול מאשש מגדר, שאלו אותו את השאלות הבאות: מה אתה חושב על הקהילה הטרנסית? מה דעתך על גישה מאששת מגדר? האם שמעת עליה? איפה למדת על הקהילה הטרנסית? מה אתה יודע על עבודה עם הקהילה הטרנסית בטיפול? איזה מפגש היה לך עם אנשים על הקשת הטרנסית?

מעבר לכך, ניתן ורצוי לפנות לארגונים של הקהילה הטרנסית:

מערך העו"ס של מעברים – נותן סיוע במיצוי זכויות לאנשים על הקשת הטרנסית, מלמד ומנחה אנשי מקצוע מעולמות הטיפול על הקשת הטרנסית.

מערכי למידה והסברה של מעברים, פרוייקט גילה, וחוש"ן – חלק מהמערכים מתאימים לקבוצות גדולות וחלק מתאימים ללמידה פרטנית. מומלץ לפנות לארגונים להתייעץ על המערך המתאים לכם.

מידע כללי – אתרי האינטרנט של מעברים, פרוייקט גילה, וברית הלביאות מלאים במידע על הקהילה הטרנסית שיוכל לעזור למי שמתעניין לראשונה בתחום – מטפלים, משפחות, תומכים, ועוד.

מרפאות גאות – איכילוב, תל השומר, צוותים בוולפסון ובני ציון, ומקומות נוספים ברחבי הארץ. בנוסף, ישנן מרפאות גאות בקופות החולים השונות.

תמיכה להורים ומשפחות של אנשים על הקשת הטרנסית – קבוצות התמיכה של ארגון תהל"ה, ולמי שכבר תומכים ורוצים לדעת איך לתמוך הכי טוב, ברית הלביאות. אין שום בושה בללכת לטיפול כשנתקלים במשהו שלא ציפינו לו ומעורר בנו קושי.

כמו שעולם הטיפול עובר שינוי, ולפני שנים ספורות הגישה הייתה מאוד פתולוגית ואפילו טרנספובית בעולם הטיפול, ככה גם הציבור הכללי עובר את השינוי הזה. זו אחריות של כי מי שרואה את עצמו כבעל ברית של הקהילה הטרנסית ורואה את המצב שהיה בתור מצב שהוא לא צודק, להרים את הקול, לדבר בעד גישה מאששת מגדר גם באופן הפוליטי שלה, ולתמוך בזכויות עבור הקהילה הטרנסית.