מכון טמיר לפסיכותרפיה
טיפול ב-ERP - חשיפה ומניעת תגובה - ידוע לכל כסטנדרט הזהב לטיפול ב-OCD, למעשה זו הדרך הקלינית המומלצת והמוסכמת לטפל בהפרעה.
השיטה עובדת, זה בטוח, אבל OCD היא לא יריב שמרים ידיים בקלות. זו הפרעה נפשית מתעתעת למדי שעושה הכל כדי לשרוד לכם בחיים.
לרוב היא מופיעה בדרך מוכרת אבל לא אחת גם בתחפושת.
וצריך להודות, בינינו, שהרבה פעמים היא מצליחה להתל בנו לא רע.
יש בטיפול ב-OCD כמה מלכודות מתסכלות ונתייחס כאן לשלוש מהן:
מלכודת ראשונה: אם אני לא מאבסס, אני כנראה מדחיק
שאלה מעניינת שמטרידה הרבה אנשים, ובצדק.
מצד אחד, אנחנו יודעים שדיכוי מחשבות - לנסות בכוח "לדחוף" מחשבה טורדנית הצידה - זה לא עובד. למעשה, זה סוג של כפייתיות הימנעותית. כשאנחנו מתנגדים למחשבה בדחיפות או באגרסיביות, היא רק מתחזקת כי "מה שמתנגדים לו, נשאר".
מצד שני, להתעמק באובססיה, לנתח אותה, לנסות "לפתור" אותה או להבין אותה לעומק - זה גם סוג של כפייתיות, במקרה הזה כפייתיות מנטלית, או רומינציה. אז מה עושים? איך לא נופלים לאף אחת מהמלכודות האלה?
הפתרון נמצא בדרך האמצע. כשעולה מחשבה טורדנית (אובססיה, דחף, הרגשה או אפילו תמונה מטרידה):
-
קודם כל, שימו לב שהיא שם. אל תדחקו אותה. פשוט הבחינו בה.
-
אפשרו לה להיות. תנו לה מרחב, בלי שיפוטיות ובלי ניסיון "להיפטר" ממנה.
-
ואז, פשוט חזרו למה שאתם עושים ברגיל. הכוונה היא להתחבר לדברים שחשובים לכם בחיים, לערכים, לתחביבים, למשימות היומיומיות. זו לא הימנעות ולא דיכוי מחשבה, פשוט "עיסוק" - אתם בוחרים לא לתת למחשבה הטורדנית לשלוט בכם, וממשיכים עם זרימת החיים.
המפתח פה הוא להגיב בלי דחיפות וללא התנגדות.
אם אתם מגיבים בתחושת דחיפות - "אני חייב להעיף את המחשבה הזאת עכשיו!" - אתם עלולים להפוך הקערה ולהגיע לכפייתיות.
במקום זה, השתמשו במיינדפולנס כדי להבחין במה שקורה ולבחור את התגובה שלכם בצורה מודעת ורגועה.
"אולי כן, אולי לא": סיפורה של מאיה
מאיה, רווקה בת 27 מיפו, הגיעה למכןו טמיר מיואשת. "אני מרגישה כמו תקליט שבור", אמרה בפגישה הראשונה. היא נאבקה במחשבות טורדניות סביב האפשרות שהיא תפגע במישהו בטעות - למשל, שתשאיר את הגז דולק ותגרום לפיצוץ, או שתשלח מייל פוגעני מבלי לשים לב. האובססיות לא נתנו לה מנוח. היא בדקה שוב ושוב את התנור, כתבה כל מייל שלוש פעמים לפחות, ומנעה מעצמה לפעמים לצאת מהבית.
הפסיכולוגית הסבירה לה על העקרונות הבסיסיים של ERP כדרך להתמודד עם ה־OCD:
"המטרה היא ללמוד לחיות עם חוסר הוודאות מבלי לנסות לפתור אותו כל פעם מחדש."
מאיה הנהנה, אבל לא היה קשה להבחין בסקפטיות במבטה.
אם אני לא מתעסקת במחשבות זה אומר שאני מדחיקה אותן?
מפגש חמישי.
מאיה סיפרה שהיא הצליחה להשאיר את הבית בלי לבדוק את הגז. זה הישג, פעם ראשונה אחרי חודשים של טקסים קפדניים.
"אבל כל הדרך לעבודה חשבתי: אולי אני סתם מדחיקה? אולי אני בורחת מהאחריות?" היא אמרה, כמעט כעוסה על עצמה.
הפסיכולוגית הנהנה. "המלכודת הזאת מוכרת. זו שאלה שמטרידה הרבה אנשים, ובצדק.
מצד אחד, אנחנו יודעים שדיכוי מחשבות - לנסות בכוח לסלק מחשבה טורדנית - פשוט לא עובד. למעשה, זה סוג של כפייתיות שמתבטאת בהימנעות. אבל מצד שני, להתעמק באובססיה, לנתח אותה, לנסות "לפתור" אותה או להבין אותה לעומק - זה גם סוג של כפייתיות.
הפתרון נמצא ב"שביל הזהב"... תנו למחשבה להיות, בלי שיפוטיות, ותחזרו לעניינים שלכם.
מאיה נשענה לאחור.
"אז בעצם כשחזרתי לעבודה במקום לבדוק שוב - זו לא הייתה בריחה, אלא בחירה?"
הפסיכולוגית חייכה.
"בדיוק. את נותנת למחשבה מקום, אבל לא נותנת לה לנהל אותך".
במפגש הבא היא תיארה איך באמצע סידור ארון הבגדים, עלתה המחשבה המטרידה - אולי נעלתי מישהו בטעות במחסן - והיא פשוט אמרה לעצמה: "אולי כן, אולי לא" והמשיכה למיין את הכביסה.
"היה לי רגע של שקט," היא אמרה. "בלי לבדוק, בלי לנתח. שקט".
מלכודת שניה: לא נחשפתי מספיק למחשבה
זהו אתגר שקופץ לרוב דווקא אחרי שהצלחתם להתמודד יפה עם החרדה. נניח שעלתה לכם מחשבה טורדנית, ואתם, כפי שלמדתם ב-ERP, הצלחתם להפנות את הקשב שלכם לדברים שחשובים לכם. החרדה יורדת, אתם מרגישים הקלה וזה נהדר.
אבל ה-OCD מתוחכם ועקשני, הןא נכנס לתמונה ומתחיל ללחוש:
"רגע, לא התמודדת עם זה מספיק", "לא 'טעמת' את החרדה", "לא הסתכלת לה מספיק זמן בעיניים".
הוא גורם לכם לחשוב שאולי ההסטה שלכם הייתה בעצם הימנעות, ולא התמודדות אמיתית ויעילה.
התוצאה היא שאתם עלולים להרגיש יותר פחד מהמחשבות הטורדניות בטווח הארוך.
זו מלכודת קלאסית של ה-OCD שנועדה להחזיר אתכם שוב למעגל הכפייתיות ולחיפוש וודאות.
ה-OCD תמיד ינסה לומר לכם שאתם עושים משהו לא בסדר, או שיש עוד משהו שצריך לטפל בו.
הפתרון במקרה הזה הוא פשוט וברור: לחזור בדיוק לאותם כלים שהשתמשתם בהם בהתחלה. כשה-OCD מתחיל ללחוש את הספקות האלה, תגידו לעצמכם: "אולי כן, אולי לא, אבל אני לא הולך להתעסק בזה ולנסות 'לשפר' את זה". המטרה היא להמשיך לקדם את מה שחשוב לכם בחיים, ולקבל את חוסר הוודאות.
חשוב לזהות את "הדפוסים" (trends) של ה-OCD – איך הוא מנסה שוב ושוב למשוך אתכם להתנהגויות כפייתיות, להימנעות או לחיפוש ביטחון. ברגע שאתם מזהים את הדפוס, אתם יודעים איך להגיב: "אני לא מתעסק בזה, אני חוזר לערכים שלי".
שבועיים אחר כך, מאיה נכנסה לקליניקה מבולבלת. "אני מרגישה כאילו 'עקפתי' את החרדה," אמרה. "המחשבה על הפגיעה כן עלתה, והצלחתי לא לבדוק... אבל אולי הייתי צריכה לחשוב עליה יותר לעומק? כאילו לא באמת 'טעמתי' אותה."
הפסיכולוגית שלפה שוב קטע כתוב:
זהו אתגר שקופץ לרוב דווקא אחרי שהצלחתם להתמודד יפה עם החרדה... אבל אז ה-OCD מתחיל ללחוש: "רגע, לא התמודדת עם זה מספיק", "לא הסתכלת לה מספיק זמן בעיניים"...
הפתרון? פשוט לחזור לכלים: "אולי כן, אולי לא. אני לא מתעסקת בזה."
מאיה צחקה בעצב. "אפילו אחרי שאני מצליחה, המוח שלי לא נותן לי מנוחה."
השתיים ישבו יחד ושרטטו דפוסים: מתי ה־OCD משכנע אותה שהיא לא עשתה מספיק, איך הוא מייצר עוד סיבוב של כפייתיות. "אני מתחילה להבין שזה לא נגמר לעולם," אמרה. "אבל אני גם מבינה שאני לא צריכה להיכנע לו."
בחשיפה הבאה היא בחרה לא רק להימנע מבדיקה, אלא גם להישאר עם התחושה הלא נוחה בלי להרהר בה אחר כך. "פשוט המשכתי לנקות את הבית. הייתי דרוכה, אבל נשארתי שם. לא חזרתי לנתח את זה אחר כך."
מלכודת שלישית: אני לא מיישם נכון את הטיפול
אתם משקיעים זמן, כסף ואנרגיה עצומה בטיפול. זה שווה כל רגע ושקל, כי זה מאבק להחזיר לעצמכם את החיים.
סביר שגם בתוך התגייסות לטיפול בבעיה נפשית לא קלה, שתרצו לעשות את זה כמו תמיד, "נכון", חזק וביעילות מירבית.
אבל רגע... המצב בו אתם מציבים רף פרפקציונסטי מוכר לכם מאיפשהו, ולעיתים קרובות זו מלכודת נוספת של ה-OCD.
היא להחזיר אתכם להרהר בדבר, להיכנס לניסיון האינסופי למצוא ודאות לגבי הטיפול עצמו, ובסופו של דבר להיתקע שוב במעגל.
האמת היא שאף אחד לא עושה ERP מושלם. התהליך כרוך בניסיונות, בנפילות, ובחזור לעמוד שוב על הרגליים. זה בדיוק כמו ללמוד ללכת: תינוק קם, נופל, קם שוב, הולך צעד, נופל, וקם שוב. אבל זו התקדמות נורמלית והשרירים המנטליים שלכם יתחזקו עם הזמן.
אל תיפלו למלכודת שדורשת מכם להיות מושלמים, זה בדיוק הפרפקציוניזם של OCD, לעשות מיינדפולנס נכון, או למנוע כל דיכוי מחשבה באופן מוחלט. ה-OCD יספר לכם שאם לא תעשו זאת מושלם, השיפור לא יגיע, וזה שקר.
הגישה הנכונה היא להגיד ל-OCD:
"תודה על האינפוט, אבל אני ממשיך להתמקד לפי הערכים שלי, אני מאפשר לפחד להיות שם, אני בסדר עם חוסר שלמות".
מותר ואפילו צפוי שתיתקלו בכפייתיות פה ושם, זה לא אומר שאתם בכיוון של כשלון. העיקר הוא להמשיך לנסות כמיטב יכולתכם, צעד אחר צעד, דקה אחר דקה.
אם אתם מתלבטים האם אתם עושים את זה נכון, פשוט אמרו לעצמכם:
"אולי כן, אולי לא, אבל אני לא נותן למלכודת הזו לתפוס אותי עוד פעם".
בסוף חודש שלישי בטיפול, מאיה התעוררה באמצע הלילה אחרי חלום מטריד. "בחלום דרסתי מישהו, ואחר כך ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא קרה. קמתי שטופת זיעה וחשבתי — אולי משהו בטיפול גורם לי להדחיק דברים נוראיים?"
היא הגיעה לפגישה עייפה ומיוסרת. "אני לא בטוחה שאני עושה את זה כמו שצריך. אולי אני רק מדחיקה? אולי אני לא באמת מתמודדת?"
הפסיכולוגית הוציאה פסקה מוכרת:
גם זו מלכודת של ה-OCD. המטרה שלה היא להחזיר אתכם להרהר בדבר...
אף אחד לא עושה ERP מושלם. התהליך כרוך בניסיונות, בנפילות, ובחזור לעמוד שוב על הרגליים...
תגידו ל-OCD: "תודה על האינפוט, אבל אני ממשיך להתמקד לפי הערכים שלי..."
מאיה לקחה נשימה עמוקה. "אז זה בסדר שאני לא בטוחה? שאני לא יודעת אם אני עושה את זה 'נכון'?"
הפסיכולוגית הנהנה. "כן. את לא אמורה לדעת. המוכנות לטעות — זו ההתמודדות האמיתית."
בערב היא כתבה לעצמה על דף: "אולי אני לא עושה את זה נכון — אולי כן, אולי לא — ואני ממשיכה."
היום, מאיה כבר שוכחת לפעמים שהייתה פעם כפותה לטקסים של בדיקה והרהור. לא כי החרדות נעלמו לגמרי — אלא כי הן כבר לא מנהלות את חייה. היא לומדת לומר "שלום" למחשבה ולא לנהל איתה שיחה. לומדת לזהות את הדפוסים של ה־OCD, את התחפושות שלו — כפחד מאחריות, כצורך לשלמות, כלחישה של "תבדקי שוב, רק ליתר ביטחון".
היא לומדת לבחור שוב ושוב — גם כשזה קשה, גם כשהיא נופלת. כי כמו שאמרה לעצמה באחת החשיפות:
"זה יום יפה לעשות דברים קשים."
הנקודה החשובה ביותר היא לזהות את המלכודות האלה, כי הן באמת חמקמקות.
הן מושכות אתכם שוב ושוב להרהורים, הימנעות, ספקות, חיפוש וודאות, ביקורת עצמית ואז לפתח תוכנית פעולה כדי להתמודד איתם.