מכון טמיר לפסיכותרפיה
כשחושבים על OCD, הפרעה טורדנית־כפייתית, רובנו מדמיינים פחד קיצוני מזיהום, בדיקות חוזרות או חרדה מפגיעה באחרים.
ואכן, ב־Harm OCD האדם עסוק שוב ושוב בשאלה האם הוא עלול לפגוע במישהו, לאבד שליטה או להתגלות כאדם מסוכן. גם ב- OCD אקזיסטנציאליסטי (קיומי או פילוסופי, שנקרא גם ExOCD) האדם נקלע למחשבות בלתי פוסקות סביב שאלות קיומיות. במקרים אחרים, כמו OCD מוסרי או דתי (Scrupulosity), האובססיה מתמקדת במוסר, אשמה ופחד להיות רע.
אבל נראה שקיימים תתי סוגים מורכבים יותר של OCD, בהם מוקד הסבל אינו רק פחד מפגיעה, אלא פחד עמוק בהרבה:
פחד לא להיות מורגש כלל.
יש אנשים שסובלים ממבנה נפשי כפייתי בו החרדה המרכזית אינה האם חלילה יפגע באחרים, אלא כיוון מחשבתי מטריד לא פחות: ״יתכן שאני שקוף לאחרים״, ״אולי אני לא באמת רלוונטי לאף אחד״ ועוד מחשבות מאתגרות.
במצבים כאלה, עצם קיומם של רגשות אשם יכולים לשרת כמקור להקלה, שהרי אם מישהו נפגע ממני, אם הסתרתי משהו, אם עשיתי מעשה ״רע״ קטן - סימן שאני קיים, מורגש ומשפיע.
מהו תיקוף קיומי כפייתי שלילי (CNEC)?
בתוך ההקשר הזה ולאור ניסיון קליני, עלה בנו הרעיון של Compulsive Negative Existential Confirmation (CNEC) - או תיקוף קיומי שלילי כפייתי - מבנה קומפולסיבי בו האדם יוצר שוב ושוב מצבים קטנים של אשמה, הסתרה של התנהגות.לא הוגנת, או פגיעה סימבולית, לא מתוך רצון אמיתי להזיק אלא כדי לייצר רגיעה באמצעות תיקוף של תחושת ממשות וקיום.
בניגוד ל־OCD קלאסי, בו הקומפולסיה נועדה להפחית חרדה או להרחיק זהות מאיימת, כאן ההתנהגות הכפייתית יוצרת דווקא “אישור קיומי שלילי”. האדם אינו מנסה להוכיח שאינו מסוכן - אלא זקוק למגע מבוקר עם תחושת ההרסנות שלו, כדי לא להרגיש שהוא נעלם.
המאמר יבחן את המבנה הפסיכולוגי הטנטטיבי של CNEC, את הקשר שלו לביטויים של OCD ואת ההבדלים המהותיים ביניהם.
המבנה המוצע חולק מאפיינים עם קומפולסיביות אובססיבית, אך ייתכן שהוא חוצה קטגוריות אבחנתיות.
דרך דוגמאות קליניות ננסה להבין כיצד אשמה, וידוי, הסתרה ופגיעה מינורית יכולים להפוך לטקסי קיום קומפולסיביים, ומה עשוי להשתנות במהלך טיפול ל-OCD, כאשר האדם מתחיל לזהות את הצורך הקיומי שמצוי בבסיסם.
חיפוש כפייתי אחר ממשות נפשית - במקום ודאות
כדי להבין את הייחוד של CNEC, צריך להבחין בין שני סוגים של קומפולסיה: קומפולסיה שמנסה להשיג ודאות, וקומפולסיה שמנסה לייצר תחושת ממשות נפשית.
המושג CNEC קרוב בחלקו ל-Existential OCD / קיומי, למחשבות טורדניות על דת (Scrupulosity), ל-OCD מוסרי, העצמי המאיים (Feared self) ולספרות על הענשה עצמית ובושה כרונית, אך הוא מציע מבנה מעט שונה.
באובססיות קיומיות מוכרות ושכיחות, האדם המתמודד עם OCD עסוק בשאלות מטרידות כמו:
-
“האם אני קיים?”
-
“מה אמיתי?”
-
“מי אני באמת?”
במצבים אלו הקומפולסיה מכוונת בדרך כלל להשגת ודאות. תכלית הטקסים דומה גם ב-Harm OCD (אובססיות על אלימות כלפי אחרים) או Sexual OCD (אובססיות מיניות אסורות לגבי עצמי ואחרים), בהן האדם מתייסר סביב האפשרות שהוא מסכן אחרים.
בהקשר של Feared self, או העצמי המאיים, האדם אינו חרד רק ממחשבה מסוימת, אלא מהאפשרות שהיא חושפת ״עצמי מאיים״ - גרסה של עצמו שהוא חושש להיות או להפוך אליה: רע, פוגעני, פגום או בלתי מוסרי.
ב־CNEC, לעומת זאת, ההתנהגות הכפייתית לא נועדה לנטרל זהות מאיימת, אלא לייצר עמה מגע מבוקר.
זהו ההיפוך המרכזי:
האדם לא מנסה רק להרחיק מעצמו את האפשרות שהוא מזיק”, “מאיים” או “פגום”, אלא משתמש במגע מוגבל עם האפשרות הזו כדי להרגיש ממשי.
האשמה אינה רק תוצר לוואי של הקומפולסיה - היא עצמה הופכת לסוג של אישור קיומי.
במקום להגיד ״אני חייב להוכיח שאני לא רע״, הוא אומר ״אני חייב להרגיש קצת רע, אחרת אני נעלם״.
תיאור מקרים ודוגמאות קליניות
מקרה 1
מטופלת תיארה במשך שנים שהיא לא באמת מורגשת בתוך מערכות היחסים שלה. היא הגיעה לטיפול במכון סביב האשמה עצמית על כך שהיא ״שקרנית פתולוגית״, אבל כאשר נבחנו הדוגמאות שהביאה, התברר שמדובר בעיקר בהגזמות מינוריות, הסתרות קלות ותחושת אשמה חזקה סביב אירועים שוליים יחסית.
אחת ההתנהגויות שחזרה שוב ושוב הייתה עישון סיגריה פעם ביום, בסתר, למרות שלא נהנתה לעשן, לא הייתה מכורה לניקוטין ולא חיפשה הנאה חברתית. בת הזוג שלה סלדה מאוד מריח סיגריות, והמטופלת תיארה כיצד עצם הידיעה שהיא מסתיר משהו רע מבת הזוג יצרה אצלה תחושת ממשות והקלה רגעית.
בדיעבד עלתה האפשרות שהסיגריה לא שימשה כאובייקט התמכרותי אלא כטקס כפייתי שנועד לגלם תחושת קיום דרך אשמה מינורית ופגיעה סמלית בקשר.
מקרה 2
מטופל אחר פנה סביב חרדה קשה ופגישות חוזרות עם מטפלים, שבהן נהג להתוודות שוב ושוב על ״מחשבות נוראיות״.
בתחילה עלתה השערה של OCD של מחשבות אלימות או OCD מיני, עם פחד שהוא אדם מסוכן מינית.
אבל לאורך הזמן הופיע מבנה אחר:
בכל פעם שהמטופל חווה התרחקות רגשית, בדידות או תחושת חוסר נראות, הופיע דחף כמעט כפייתית לספר על פנטזיות מיניות מטרידות, תחילה כלפי ילדים ובהמשך גם כלפי מבוגרים,
אף שלא היה שום ביטוי התנהגותי לכך במציאות.
הוא תיאר כיצד עצם הזעזוע, רגשות האשם החריפים והאימה סביב התוכן גרמו לו להרגיש אמיתי, מוחשי ובלתי ניתן להתעלמות.
במובן הזה, הווידוי לא שימש רק להפחתת חרדה אלא גם ליצירת הנכחה דרך זהות מאיימת.
ככל שהרגיש שקוף יותר, כך גברה המשיכה הכפייתית לגעת דווקא בתכנים שמעוררים אשמה קיצונית.
ההתנהגות הכפייתית אינה מפחיתה פחד מפגיעה בעצמי או אחרים אלא מפחיתה פחד מהיעלמות.
בשני המקרים הללו, הפגיעה עצמה אינה המטרה. גם לא האשמה. התפקיד שלהן הוא לייצר אישור לכך שהאדם מותיר חותם בעולם.
לכן ההתנהגויות הבעייתיות הן לרוב ״בלתי מזיקות״ - שקר לבן, הסתרה, וידוי קיצוני, או אקט שמסמל השחתה ערכית וסיאוב פנימי - התנהגויות שאינן נראות כמו תוקפנות אמיתית אלא כמו טקסים שמאשרים קיום - לפי רציונל שעדיף קיום בעייתי על סכנה מ״מוות נפשי״.
מאחורי המבנה הזה נמצאת לעיתים חוויה מוקדמת של חוסר מקום רגשי.
אנשים שתיארו ילדות שבה היה צורך ״לא להכביד״, לא להפריע ולא לדרוש, עלולים לגדול עם תחושה עמוקה שהצרכים שלהם אינם לגיטימיים.
בהמשך החיים, כאב, אשמה או פגיעה הופכים לעיתים לערוץ היחיד שדרכו הם מצליחים להרגיש נוכחות.
כמו במבנים כפייתיים אחרים, ההקלה זמנית בלבד. האדם אינו מרגיש באמת נראה או קיים, אלא מחזיק לרגע הוכחה שלילית לכך שיש לו השפעה על העולם.
מכאן גם המשמעות הטיפולית.
המוקד אינו רק בחשיפה לאובססיה והפחתת ההתנהגות הכפייתית, אלא בבניית היכולת לשאת קיום שאינו מבוסס על אשמה, הרס עצמי או פגיעה סמלית.
כלומר, לפתח בהדרגה אפשרות להיות מורגש, רצוי ובעל מקום - גם בלי לשלם על כך דרך סבל.
שאלות ותשובות על תיקוף קיומי כפייתי שלילי (CNEC)
האם CNEC הוא סוג חדש של OCD?
CNEC (Compulsive Negative Existential Confirmation) אינו אבחנה רשמית ב־DSM, אלא ניסיון תיאורטי לתאר מבנה כפייתי מסוים שבו האדם משתמש באשמה, הסתרה או פגיעה סימבולית כדי לחוות תחושת קיום, נוכחות והשפעה.
למרות שקיימים בו מאפיינים המזכירים OCD, ייתכן שהוא חוצה קטגוריות אבחנתיות ומשלב מרכיבים של OCD קיומי, OCD מוסרי, בושה כרונית ו־Feared Self.
מה ההבדל בין תיקוף קיומי כפייתי שלילי לבין OCD של פגיעה באחרים?
ב־Harm OCD האדם חושש שהוא עלול לפגוע באחרים ומנסה לנטרל את האפשרות הזאת באמצעות בדיקות, הימנעויות או טקסים כפייתיים. ב־CNEC, לעומת זאת, ההתנהגות הכפייתית אינה נועדה רק למנוע פגיעה אלא לייצר תחושת ממשות דרך אשמה או “שליליות” מבוקרת. האדם אינו רק מפחד להיות מסוכן — אלא לעיתים זקוק למגע סמלי עם האפשרות הזאת כדי לא להרגיש שהוא נעלם.
האם אשמה כפייתית יכולה להיות דרך להרגיש קיים?
במבנים מסוימים של קומפולסיביות, האשמה אינה רק תוצאה של מחשבות טורדניות אלא גם מקור זמני לתחושת נוכחות. עבור אנשים שחווים שקיפות רגשית, חוסר נראות או תחושת היעלמות נפשית, עצם הידיעה שהם “השפיעו”, “פגעו” או “הסתירו משהו” יכולה לייצר תחושת ממשות רגעית.
מהו ה- Feared Self ומה הקשר ל- CNEC?
המושג Feared Self (העצמי המאיים) מתאר גרסה אפשרית של העצמי שהאדם חושש להיות, להפוך אליה — או לגלות שהיא כבר קיימת בתוכו. לא מדובר רק בפחד ממעשה מסוים, אלא בפחד מזהות שלמה: להיות אדם מסוכן, מרושע, פוגעני, מושחת, בלתי מוסרי או “פגום מבפנים”.
בספרות על OCD, ה־Feared Self נחשב לאחד המנגנונים שמעניקים משמעות מאיימת למחשבות טורדניות. כך למשל, אדם עם Harm OCD אינו מפחד רק מהמחשבה לפגוע במישהו, אלא מהאפשרות שהמחשבה עצמה חושפת שהוא אדם אלים או מסוכן. באופן דומה, ב־Sexual OCD או ב־OCD מוסרי, החרדה אינה מתמקדת רק בתוכן המחשבה אלא במה שהיא “אומרת” על זהותו של האדם.
ב־OCD הקלאסי, הקומפולסיות נועדו בדרך כלל להרחיק את העצמי המאיים הזה, לנטרל אותו או להוכיח שהוא אינו אמיתי. האדם מנסה שוב ושוב לקבל ודאות שהוא אינו “כזה”.
ב־CNEC, לעומת זאת, מתרחש לעיתים היפוך עדין אך משמעותי: האדם אינו רק מנסה להתרחק מהעצמי המאיים, אלא יוצר איתו מגע מבוקר כדי להרגיש ממשי. במצבים של שקיפות נפשית, חוסר נראות או תחושת היעלמות, עצם החוויה של אשמה, פגיעה מינורית או “רוע סימבולי” יכולה לייצר תחושת נוכחות והשפעה על העולם.
במובן הזה, האשמה אינה רק איום, אלא גם מקור זמני לאישור קיומי.
האם תחושת שקיפות או חוסר ממשות יכולה להופיע בתוך OCD?
כן. למרות ש־OCD מזוהה בדרך כלל עם חרדה, ספק או פחד מפגיעה, אצל חלק מהאנשים קיימת גם תחושת חוסר נראות, ריקנות או היעלמות נפשית. במצבים כאלה, תכלית הטקס הכפייתי אינה רק להפחית חרדה אלא גם לייצר תחושת נוכחות, השפעה או ״משקל נפשי״ בעולם.
איך טיפול פסיכולוגי דינמי או CBT יכול לעזור במצבים של CNEC?
הטיפול הפסיכולוגי המתאים ב-CNEC אינו מתמקד רק בהפחתת האובססיות או ההתנהגות הכפייתית, אלא גם בהבנת הצורך הקיומי שבבסיסה.
טיפול CBT, וספציפית טיפול בחשיפה ומניעת תגובה, טיפול מבוסס חמלה או טיפול דינמי, עשויים לסייע בזיהוי הקשר בין אשמה לבין תחושת קיום, בהפחתת טקסים כפייתיים ובפיתוח היכולת להרגיש נוכחות וקשר גם בלי להזדקק לפגיעה עצמית סמויה, אשמה או self-corruption.
כתיבה:
פסיכותרפיסטית, מכון טמיר
איתן טמיר, MA,
מטפל וראש המכון
מקורות:
Yang, Y. H., Jaeger, T., & Moulding, R. (2025). Feared Self, Inferential Confusion, and Magical Ideation in Obsessive Compulsive Phenomena. Clinical psychology & psychotherapy, 32(3), e70103. https://doi.org/10.1002/cpp.70103