OCD פילוסופי, קיומי ואמוני | scrupulosity ocd

 

 

OCD מוכרת לרובנו בתסמינים המוחשיים והמתסכלים שלה:

טקסים כפייתיים (קומפולסיות), מחשבות חודרניות (אובססיות) ומעגלים של חרדה שלא נגמרת, עם ״רודן״ פנימי שמכתיב את כלליו המוזרים.

 

אבל מעבר לתסמינים הקליניים מסתתר ממד סמוי יותר של ההפרעה, מרחב תודעתי, פילוסופי וקיומי, ש״מסתבך״ over thinking שלא יוצאים ממנו בלי לעצור את זה.

כפי שניתן להבין, בשאלות על החיים יש הרבה חוסר ודאות וספקות, מה שמציע קרקע פוריה לחשיבה טורדנית ולהתנהגויות שנועדו לווסת אותה (שזה בעצם OCD).

 

דיברנו לא אחת באתר מכון טמיר על תסמינים דתיים של OCD, אבל היום ניכנס קצת לתסמונת אובססיבית קומפולסיבית המתבטאת בשאלות לא פתורות על החיים:

 

ארבעה צירים קיומיים מלווים את חיינו לכל אורכם:

 

• הידיעה שהחיים נעים לקראת מוות ודאי, ואעפ״כ ניסיון לחיות מתוך נוכחות.

• הצורך בקשר ובשייכות מול הפחד להיות לבד.

• הכמיהה למשמעות מול תחושת הריקנות והאין.

• הרצון לחירות פנימית בעולם שמציב לנו גבולות, חוקים וסדר.

 

חורבן, גלות, נחמה, גאולה - ארבעה רכיבים (לפחות) שאין לנו תשובה לגביהם.  

אפשר להבין אם כך את מי שחייו הם חיפושאחר תשובות, אבל לפעמים זה קצת יותר מדי, ולפעמים עולה סבל נפשי ונפגע קצת התפקוד.

 

במילים אחרות -  OCD אקזיסטנציאלי. 

 

 

האנלוגיה של קילוף הבצל משמשת פעמים רבות בטיפול ב-OCD פילוסופי/קיומי כדי להמחיש את חוסר התוחלת של החיפוש האובססיבי אחר תשובות מוחלטות לשאלות קיומיות.

הרעיון של קילוף בצל שבסופו לא נותר דבר, מופיע בכמה יצירות פילוסופיות וספרותיות, אבל המטאפורה הכי חזקה לדעתי מופיעה במחזה "פר גינט" (Peer Gynt), של המחזאי הנורווגי הנריק איבסן (1867):

הדמות הראשית פר גינט מקלף בצל כמטאפורה לחיפוש אחר העצמי האמיתי שלו. בעודו מקלף את הבצל שכבה אחר שכבה, הוא מגלה שאין ליבה מרכזית - אין "אני" אמיתי בפנים. כל שכבה היא רק עוד תפקיד או פרסונה שאימץ במהלך חייו, ובסוף התהליך הוא לא נשאר עם כלום.

זוהי מטאפורה לחיפוש האקזיסטנציאלי אחר משמעות או מהות, שיכול להסתיים בתגלית מטרידה של ריקנות או היעדר תשובה מוחלטת - בדיוק כמו החיפוש האובססיבי אחר תשובות לשאלות קיומיות שמאפיין OCD קיומי.

הרעיון הזה מהדהד גם אצל פילוסופים אקזיסטנציאליסטים כמו סארטר, שטבע את המושג "הקיום קודם למהות" - כלומר, אין לנו מהות קבועה מראש (אין "ליבה" לבצל).

אנחנו יוצרים את עצמנו דרך הבחירות שלנו.

 

 

 

המימד הפילוסופי של OCD

 

OCD פילוסופי, נכנסת לקטגוריה של צורה טהורה (Pure O) של OCD, כלומר הפרעה טורדנית כפיחתית שאין בה טקסים התנהגותיים גלויים שמרגיעים את החרדה האובססיבית. 

 

הוא מתאפיין בעיסוק אובססיבי בשאלות מטא-פיזיות :

 

• מהי המציאות?

• איך יודעים שמשהו אמיתי?

• מה המשמעות והייעוד של אדם בחייו? 

 

פילוסופים רבים התמודדו עם שאלות אלו לאורך ההיסטוריה האנושית – מסוקרטס ועד קירקגור, ניטשה וסארטר.

אך בעוד שפילוסופים מקצועיים נהנים מהדיון האינטלקטואלי בשאלות אלו, אנשים הסובלים מ-OCD פילוסופי חווים אותן כמקור לחרדה בלתי פוסקת וסבל נפשי כרוני.

המצוקה נובעת מהצורך האובססיבי בוודאות בעולם שמעצם טבעו אינו יכול לספק אותה.

הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, בחיבורו "על הוודאות" (On Certainty), חקר את גבולות הידיעה הוודאית ואת הקשיים הפסיכולוגיים של היעדר ודאות מוחלטת.

עבור האדם עם OCD פילוסופי, החיפוש אחר ודאות מוחלטת הופך לעיסוק בלתי נגמר.

 

 

״במופלא ממך אל תדרוש

 ובמכוסה ממך אל תחקור 

במה שהורשית דרוש 

ואין לך עסק בנפלאות״

 

 -- גמרא חגיגה

 

 

אלבר קאמי הגדיר את האבסורד כפער בין הרצון האנושי למשמעות וודאות לבין עולם שותק וכאוטי.

אנשים עם OCD קיומי נמצאים במפגש יומיומי ואינטנסיבי עם אבסורד כזה.

 

 

השאלות הטורדניות יכולות לכלול:

 

• "מה אם כל החיים שלי הם אשליה?"

• "איך אפשר להיות בטוח שאני באמת קיים?"

• "מה אם ההחלטות שלי משנות את גורל העולם כולו?"

• "איך אני יכול לדעת שאני לא חולם עכשיו?"

 

שאלות כאלה יכולות לעורר דיון מרתק, אינטלקטואלי ורוחני, בעיקר אם אתה בגיל ההתגברות. 

אבל עבור אנשים עם OCD קיומי העיסוק בסוגיות הללו הוא מקור לחרדה משתקת.

 

ז'אן-פול סארטר, בספרו "הישות והאין" (Being and Nothingness), דן במושג "החרדה של החופש" (anguish of freedom) – החרדה שנובעת מהבנה שהאדם חופשי לבחור ונושא באחריות מלאה לבחירות שהוא עושה. עבור אנשים עם OCD קיומי, חרדת האחריות היתירה עלולה להתעצם ולהפוך למקור משמעותי למצוקה.

 

 

OCD: תת סוג של Scrupulosity 

 

OCD דתי (סקרופולוסיטי / Scrupulosity) מתמקד בשאלות של מוסר, חטא, וקשר עם האלוקי או הטרנסצנדנטי.

 

 

אנשים הסובלים מצורה זו של OCD עשויים לחוות:

 

• פחד אינטנסיבי מפני מחירי חטא או טעות מוסרית. 

• בחינה טרנסצנדנטית אובססיבית של מחשבות וכוונות.

• טקסים דתיים חוזרים שנועדו לכפר על חטאים אפשריים.

• חרדה מפני דחייה אלוהית או עונש נצחי.

 

חוקרים בפסיכולוגיה של הדת, כמו ג'יימס קיה היניגן (James K.A. Hinninghan) וג'וזף שוורץ (Joseph Schwartz) מציינים שבכתבים היסטוריים יש תיאורים של דמויות רוחניות שחוו מה שנראה כיום דומה לסימפטומים של סקרופולוסיטי. הדבר מעלה שאלות מחקריות על הקשר בין חיפוש רוחני עמוק לבין תופעות פסיכולוגיות מסוימות.

 

הפילוסוף והתיאולוג סורן קירקגור עסק בספרו "חיל ורעדה" (Fear and Trembling) במושג "קפיצת האמונה" – התנועה הפרדוקסלית מהמישור הרציונלי אל עבר אמונה דתית. עבור אנשים עם סקרופולוסיטי, תהליך זה של ויתור על ודאות רציונלית מוחלטת יכול להיות מאתגר במיוחד.

 

 

המימד החווייתי (פנומנולוגי)

 

ד"ר סטיבן פיליפסון (Steven Phillipson), פסיכולוג קליני ומומחה ל-OCD, תרם לפיתוח המושג "OCD בעיקר אובססיבי" (Primarily Obsessional OCD), המתאר צורה של ההפרעה המתמקדת במחשבות אובססיביות שלא תמיד מלוות בהתנהגויות כפייתיות גלויות לעין. המונח "Pure-O" התפתח בשיח הפופולרי, אם כי מומחים מדגישים שגם בצורה זו קיימות לרוב התנהגויות כפייתיות מנטליות. צורה זו קשורה פעמים רבות לאספקטים פילוסופיים וקיומיים.

 

כיצד נחווית תודעה שמפקפקת בעצם קיומה?

 

מחקרים פנומנולוגיים ותיאורים קליניים של אנשים עם OCD פילוסופי מתארים חוויות של:

 

• ערעור תמידי של המובן מאליו

• תחושת ניתוק מהמציאות (דפרסונליזציה/דריאליזציה)

• תחושת "נפילה" אינסופית לתוך שאלות ללא תשובה

• ניסיון בלתי פוסק "לפתור" את החוויה האנושית דרך חשיבה חוזרת

 

בהקשר הפילוסופי, ניתן לראות קווי דמיון מסוימים בין חוויה זו לבין מושג ה"אפוכה" (Epoché) בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל – תהליך השעיית השיפוט לגבי קיום העולם החיצוני כחלק ממתודה פילוסופית. ההבדל המהותי הוא שבעוד הפנומנולוג בוחר בתהליך זה כשיטת מחקר, האדם עם OCD פילוסופי חווה אותו כמקור למצוקה.

 

 

גישה אינטגרטיבית לטיפול

 

CBT, טיפול התנהגותי קוגניטיבי, ובפרט חשיפה ומניעת תגובה (ERP) הם עדיין טיפולי הבחירה עבור OCD.

אבל ישנה הכרה גוברת בצורך בגישה אינטגרטיבית עבור OCD פילוסופי, קיומי ורוחני.

 

גישות טיפוליות שעשויות להיות יעילות כוללות:

 

1. טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) – במקום להיאבק בשאלות הבלתי פתירות, לומדים לקבל את אי-הוודאות ולחיות חיים משמעותיים למרות הספק.
   
   

2. לוגותרפיה – גישתו של ויקטור פראנקל, המתמקדת במציאת משמעות גם בתוך סבל. פסיכותרפיה קיומית – מסגרת המקבלת את החרדות הקיומיות כחלק מהמצב האנושי ועוזרת לאדם להתמודד איתן בדרך בריאה יותר.

3. מיינדפולנס - תרגול היכולת להיות עד לתודעה באופן לא שיפוטי, מבלי להיאבק בה או להיבלע על ידה.

 

 

" כאשר הכל יהיה גלוי,

לא תהיה לגילוי שום חשיבות"

 

רבי נחמן מברסלב

 

 

 

מבט חדש על OCD פילוסופי

 

רולו מיי (Rollo May) וארווין יאלום (Irvin Yalom) הציעו לראות חלק מההפרעות הנפשיות לא רק כפסיכופתולוגיה, אלא גם כביטוי מוקצן של התמודדות עם אתגרים קיומיים הטבועים בסיטואציה של להיות בן אדם.

 

מרטין היידגר, בספרו "הוויה וזמן" (Being and Time) עוסק בתפקיד של חרדה (Angst) בחשיפת האדם למצבו האותנטי בעולם ולסופיות קיומו. הוא מתאר איך החרדה הקיומית שונה מפחד ספציפי בכך שהיא חושפת את הריקנות בקיום.

 

האתגר הגדול עבור אנשים עם OCD פילוסופי, קיומי ורוחני הוא למצוא דרך לחיות עם השאלות הגדולות בלי להיבלע על ידן -  ללמוד לנוע בתוך המתח הקיומי במקום להיאבק בו.

 

יצירותיו של פרנץ קפקא, במיוחד "המשפט" ו"הטירה", מתארות חוויות של אבסורד קיומי והתמודדות עם חרדה שמזכירות במובנים מסוימים את החוויה המתוארת על ידי אנשים עם OCD פילוסופי. הספרות והפילוסופיה מציעות לנו כי אולי הדרך קדימה אינה למצוא תשובות לשאלות הבלתי פתירות, אלא לפתח את היכולת לחיות בשלמות גם בנוכחותן של שאלות פתוחות.

 

OCD פילוסופי, קיומי ורוחני מציב אתגר ייחודי, כיוון שהוא נוגע בשאלות שהן בלב החוויה האנושית, אבל הכל עניין של מינונים, וכאן העוצמה הגבוהה הופכת אותן למקור סבל במקום לצמיחה. מחקרים בפסיכולוגיה חיובית וכאלה הבוחנים צמיחה פוסט-טראומטית מצביעים על כך שלפעמים, דווקא ההתמודדות עם קשיים נפשיים יכולה להוביל לתובנות מעמיקות לגבי החיים.

 

אלבר קאמי, בספרו "המיתוס של סיזיפוס" (The Myth of Sisyphus), מציג את הרעיון שהאדם יכול למצוא משמעות גם בתוך האבסורד הקיומי. הוא כותב: "עלינו לדמיין את סיזיפוס מאושר" ("One must imagine Sisyphus happy"), וזאת דווקא בתוך קבלת האבסורד של מצבו. בהשראת רעיון זה, ניתן לשער שהמסע דרך OCD קיומי עשוי להוביל, עם טיפול מתאים, לקבלה עמוקה יותר של היותנו בשר ודם, נתונים לחוסר הוודאות הטבוע בקיום האנושי.

 

לחיות את החיים עם שאלות קיומיות לא מפוענחות זה לא פתרון פשוט, במיוחד אם חשוב לכם לדעת מה קורה פה. אבל בשביל הבעיה הזו הנפש פיתחה לנו מנגנוני הגנה מרשימים, ובראשם הכחשה, שמאפשרים לעובדת הסופיות של המוות להישכח מהיומיום, אחרת היינו כנראה בתוך התקף חרדה שלא נגמר.

אחריה יש לנו אמונה, שמעניקה תקוה, פשר ולא מעט בריאות נפשית.

 

 

שאלות ותשובות על טיפול ב-OCD פילוסופי

 

 

מקורות: 

 

Johnson, D. A. L., Borgogna, N. C., Ingram, P. B., Warlick, C., Spencer, S. D., Mims, C. E., Bunnell, K. L., & Nielsen, J. A. (2024). The Scrupulosity Obsessions and Compulsions Scale: A measurement of scrupulosity within an OCD framework. Journal of Obsessive-Compulsive and Related Disorders, 43, 100918. https://doi.org/10.1016/j.jocrd.2024.100918

 

Miller, C. H., & Hedges, D. W. (2008). Scrupulosity disorder: an overview and introductory analysis. Journal of anxiety disorders, 22(6), 1042–1058. https://doi.org/10.1016/j.janxdis.2007.11.004