הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה | טיפול פסיכולוגי הומניסטי

גישת הפסיכולוגיה ההומניסטית

ויישומיה בטיפול נפשי

כתיבה:

אופיר ברגמן, MA,

מאבחנת לקויות למידה

אסתר מכלוף, MA

בפסיכולוגיה חינוכית

מה זה הומניזם?

לפי התפיסה ההומניסטית, האדם מצוי במרכז.

ממשלות הומניסטיות, למשל, הן בדרך כלל דמוקרטיות. הן אמורות לשרת את צרכי הפרט, לקדש את זכויותיו ולהכיר בשיוויון בין בני אדם באשר הם. 

כלכלה הומניסטית המציאה את המוטו "הלקוח תמיד צודק". לפי הראיה הומניסטית ביצירות אמנות ובצריכת תרבות, מה שמשנה זו ההערכה הסובייקטיבית בעיני המתבונן.

גם הפסיכולוגיה הושפעה מהפילוסופיה ההומניסטית, הן בהתפתחות התיאוריה והן בעשייה הקלינית. 

מהם מאפיייני הגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה?

הפסיכולוגיה ההומניסטית, אחותה האמריקאית של הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית , יוסדה בארה"ב שלאחר מלחמת העולם השניה והדגישה את חשיבותו של פיתוח עצמי ופיתוח אישיות ייחודית לטובת הפרט והחברה.

• גישות הטיפול ההומניסטיות מתמקדות בחוויה הסובייקטיבית של האדם, תוך מתן דגש לאספקטים רגשיים וחוויתיים סובייקטיביים של המטופל. 

• טיפול הומניסטי נותן מקום מרכזי לחוויה הנוכחית של המטופל / הקליינט ופחות על העבר ומורכבותו הלא-מודעת.

• המטפל מעודד את הלקוח לקחת ולקבל אחריות ובעלות על בחירות אישיות בחייו.

•  הפרדיגמה הפסיכותרפית ההומניסטית מדגישה את חשיבות התכונות האנושיות של המטופל - מקור הסמכות אינו המטפל, אלא עולמו הפנימי של המטופל וצרכיו המודעים.

מתי התחילה הפסיכולוגיה ההומניסטית?

הפסיכולוגיה ההומניסטית הפציעה לעולמנו באמצע שנות החמישים ומשלימה את הביהביוריזם והפסיכואנליזה עם התמקדותה בפרט כאדם שלם.

לאחר המלחמה החלו והתבהרו תוצאותיה והרסנותה. פסיכולוגים קליניים רבים עסקו בשאלה כיצד קרתה המלחמה, כיצד קבוצה עצומה נסחפה בעקבות משטר רודני.

הן באירופה והן בארה"ב התבהרו הסכנות שבאובדן האישיות הייחודית של האדם, ועם ההבהרות קמו גישות פסיכולוגיות שהדגישו בדיוק את זה - את חשיבות החתירה למימוש עצמי אישי, ועל מחויבותו של האדם, עבור עצמו ועבור החברה, לחיות חיים אותנטיים.

קרל רוג'רס

קרל רוג'רס (1902-1987) נחשב לאחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר במאה ה -20.

רוג׳רס נודע בעיקר בפיתוח שיטת הפסיכותרפיה שנקראת טיפול ממוקד לקוח וכמייסדי הפסיכולוגיה ההומניסטית.

ֿ

רוג'רס טען כי שורשן של הבעיות הנפשיות של האדם הוא בחוסר התאמה בין הרצוי למצוי - חוסר הלימה בין "העצמי האידיאלי", "העצמי", ו"העצמי בפועל" וכי חוסר התאמה זה ניתן למנוע באמצעות חינוך ודגש על אמיתיות ואותנטיות, חמימות, אמפתיה ונכונות לקבל את תחושות האדם ורגשותיו כלגיטימיים במידה בלתי מותנית. 

רוג'רס העביר את הדגש אל החוויה הסובייקטיבית (פנומנולוגיה) של כל אדם, שהיא תוצאה של עולמו הפנימי, של עברו, של דעותיו ושל ערכיו. כל החוויות הסובייקטיביות של האדם יוצרות את עולמו הפנימי, והיא, למעשה, המציאות של אותו האדם.

הפעילות וההתנהגות של האדם הן תגובה לפירוש האישי שלו, כלומר - לתפיסה האישית שלו את העולם. 

בשנת 1951 פיתח רוג'רס שיטת טיפול שהביאה ראיה אחרת לפסיכותרפיה בעולם:

"טיפול ממוקד בלקוח" -הגישה החדשה השפיעה מהותית על הפרקטיקה והתיאוריה של טיפול פסיכולוגי, כמו גם על עיסוקים קרובים, כמו פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קהילתית, חינוך, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ופעילויות התנדבותית פרה-פרופסיונלית שהחלו לפרוח עם פריצת הגישה. 

מהו טיפול בגישת הלקוח במרכז (Client-centered therapy)? 

כיום כמעט כל הטיפולים שמים את הלקוח במרכז במובן זה שהמטופל ניצב בלב המטרות והשיטות הטיפוליות, אבל במקור, טיפול בגישת הלקוח במרכז (Client-centered therapy), התפתחה כבר באמצע המאה הקודמת כחלק מרכזי בפריחת הפסיכולוגיה ההומניסטית. 

על פי הגישה, שנקראת גם טיפול ממוקד באדם (Person-Centered Therapy), כל אחד מאיתנו מחזיק בפתרונות ו״יודע״ מה המענה לבעיותיו. מטבעה, השיטה מכבדת מאוד את התובנה של המטופל ואת יכולתו למצוא את הדרך לשיפור המצב.

תפקידו של המטפל, אפוא, הוא לאפשר ללקוח לבטוח ביכולתו לקחת החלטות ולהגיע להבנה מעמיקה לגבי המצבים המקשים עליו ומקורותיהם. 

המטפל מציע מבט חיובי, תוך קבלה בלתי-מותנית של הלקוח, מתוך אמונה כי בני אדם הם טובים מיסודם ולא משנה מה יחשוף המטופל - הוא ייתקל תמיד בקבלה ובחמלה.

במהלך הטיפול יוכל המטופל לדבר על כל שעולה בדעתו והמטפל, בניגוד לפסיכואנליטיקאי, יימנע ממתן פרשנויות שמכוונות לכיוון לא מודע.  להיפך, המטפל הרוג׳ריאני ישקף את דברי הלקוח, כדי להדגישם או להבהירם, כל זאת בדרך לא-שיפוטית ולא מתוך ״עמדה יודעת של מומחה״. 

לקוח (Client) במקום מטופל (Patient)  

הפסיכולוג קרל רוג׳רס, שפיתח את השיטה, התעקש על המשגה אחרת עבור מקבל השירות הקליני, ובכך עשה צעד גדול לכיוון פסיכולוגיה של שניים במקום פסיכולוגיה של אחד.  המעבר של רוג׳רס למילה ״לקוח״ במקום ״מטופל״ או ״פציינט״,  נשמע כמו סמנטיקה, אולם בראייה לאחור, ניתן לראות בגישתו את תחילת השינוי של הפסיכולוגיה הקלינית לעבר פסיכותרפיה התייחסותית.  

התקדמות נוספת לעבר פסיכולוגיה בגוהה העיניים היא בכך שבשיטה זו, המטפל עשוי לשתף מחוויותיו האישיות, תוך שימוש בחשיפה עצמית ביחסים הטיפוליים, במידה והוא סבור כי שיתוף כזה יהיה לעזר עבור התקדמות הלקוח.

בצורתו הטהורה ביותר טיפול ממוקד באדם אינו מוגבל בזמן ומשכו נתפר לפי הצרכים האינדיבידואליים של כל לקוח.

בשל טבעה הייחודי של השיטה, היא מתקיימת כמעט תמיד במתכונת של אחד-על-אחד, כטיפול פסיכולוגי באינטרנט או בקליניקה, אך כיום יש גם גרסאות קבוצתיות.

למי מתאים טיפול רוג׳ריאני? 

נקודת החוזק של השיטה היא באיכות הקשר שככל הנראה ייווצר בין המטפל למטופל, שכן חוויית היעדר השיפוט היא מיוחדת. 

יחד עם זאת, עבור רבים, היעדר ההכוונה בה נוקט המטפל יכול להיות מתסכל. מי שמחפש אחר איש מקצוע שייתן עצות תשובות, מוטב שיבחר בטיפול אחר.

טיפול בגישת רוג׳רס לעומת גישות טיפול אחרות 

• רוג'רס התנגד להנחותיו של פרויד, מלאני קליין ופסיכולוגיית האגו,  שהתבססו על דחפים לא-מודעים ועל ידי חתימתן של התנסויות המטופל בעבר. רוג'רס האמין שהאדם טוב מטבעו, ושהוא מסוגל לשלוט בגורלו ולכוון את חייו לקראת הגשמה עצמית ויצירתיות.

• בניגוד לגישת פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט, שבה גם מודגשים מאוד ה"אמפתיה" ו"העצמי", התעקש רוג'רס על הפחתת החשיבות של הלא-מודע הדטרמיניסטי בתהליכים תרפויטיים.

• רוג'רס חלק על גישתו של אלברט בנדורה שסבר שהאדם הוא תוצר של למידה חברתית והעדיף להדגיש יותר את חופש הבחירה של הפרט ואת יכולתו להגשים את עצמו.

• רוג'רס חלק נחרצות על פאבלוב, ת'ורנדייק וסקינר, הפסיכולוגים ההתנהגותיים שעיצבו את הפסיכותרפיה הביהביוריסטית והניחו את התשתית לגישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. הוא ביקר את הדגשת ההתנהגויות האובייקטיביות של בני אדם, שמבחינתו הולידו ראיה רדוקציונית ואבולוציונית של נפש האדם. 

מהי פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו?

אברהם מאסלו (1908-1970) היה גם הוא מהפסיכולוגים המייסדים הבולטים ביותר של האסכולה ההומניסטית.

מאסלו פעל בעיקר אחרי מלחמת העולם השניה ונודע בעיקר בזכות בתיאוריה שלו על היררכיית הצרכים והפיתוח של מושג המימוש העצמי וחשיבותו בבריאות הנפשית.

בדומה לפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג׳רס, מאסלו טען כי כל אדם שואף להגשים את עצמו ולפתח את ״העצמי" שלו, מבנה פנימי שכולל רגשות, מחשבות ותפיסות בנוגע לאדם ולסביבתו.

טענה זו הומחשה מצוין על ידי מאסלו, באמצעות המודל המפורסם שפיתח ונקרא על שמו "פירמידת הצרכים של מאסלו". בהיררכיית צרכים זו, הוא מפרט ומתעדף את מקורות המוטיבציה האנושית לצד המקורות למשאלה להגשמה עצמית.

הגישה של מאסלו היא בעיקרה מוטיבציונית, היא מתמקדת במניעים להתנהגות האדם.

לטענתו יש שני סוגים של מניעים שעומדים מאחורי הבחירות ההתנהגותיות שלנו: 

• מניעים של חסך - מניעי חסך דוחפים את האדם למלא חוסר מסוים, כמו מזון, ביטחון בסיסי ואהבה.  מניעי חסך חיוניים להישרדות. אדם לא יכול לחיות בלי מזון, ביטחון או תחושה של השתייכות פסיכולוגית.

• מניעים של גדילה -  מניעי גדילה מעודדים את האדם להרחיב את העשייה והפעילות באספקטים עשירים יותר, כמו לימוד והתנסות בחוויות אמנותיות.  מניעי גדילה אינם חיוניים להישרדות אלא מעניקים תוכן ועניין ומשמעות לחיים.

   

הקשר בין שני סוגי המניעים הוא קשר של היררכיה: הסיפוק של מניעי החסך מהווה תנאי למימוש של מניעי הגדילה.

ממש כמו המשפט הידוע ביהדות:  אם אין לחם, אין תורה.

מהי תיאוריית ההבניה האישית של ג'ורג' קלי?

ג'ורג' קלי היה פסיכולוג אמריקאי שפעל בשנות החמישים והשישים ונחשב לאחד מאבות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. ברמה היישומית תרם קלי לעולם הפסיכולוגיה ההומניסטית בעיקר את תיאוריית ההבניה האישית.

לפי תיאוריה זו, לכל אדם יש הבניה אישית שייחודית לו, שעל פיה הוא פועל בעולם.

קלי טען כי אין מציאות אובייקטיבית אחידה בעולם - כל אדם מפרש את המציאות באופן שונה והתנהגותו נקבעת על סמך הדרך בה הוא מפרש וצופה מאורעות עתידיים. 

הוא ראה את התיאוריה שלו כייחודית וטען שאינה משתייכת לאף לא אחד מהזרמים הפסיכולוגיים הקיימים.

קלי ראה בכל אדם תכונות של מדען, כך שלתפיסתו, האדם בונה לעצמו תיאוריות, מודלים וסכמות, ופעולתו בעולם נובעת מתוך אותן תיאוריות. סכמות מחשבתיות עוזרות לארגן מידע, לשייך אותו לזיכרון קיים ומתוך כך לפרש אותו בקונטקסט המתאים. בניית התיאוריות נובעת מתוך ניסיון לצפות את העתיד, ולהבין כיצד עלינו להתנהג בסיטואציות שונות. למעשה, המוטיביציה המרכזית של האדם לפי קלי היא לנסות לנבא את העתיד, כשהאדם פועל לפי התוצאה המצופה. הוא טען כי לניסיון לחזות את שעתיד לקרות, והציפיה לתרחישים עתידיים אפשריים, יש השפעה עצומה על המיינד, ועל ההתנהגות האנושית.

איש מיוחד, ביקורתי וכנראה לא קונפורמיסט....

הדרך שבה האדם מסתכל על העולם היא על ידי הבניות, המהוות אוסף של ידיעות על העולם שנאספו במהלך חייו של האדם, דרכן הוא רואה את המציאות. ככל שבעל הבניות רבות וגמישות יותר - כך חוויתו יותר עשירה. הבניות אלה בעלות שני קצוות ומהוות דבר והיפוכו. הקטבים של ההבניות אינדיובידואליים ומשתנים מאדם לאדם (למשל- הבניות של טוב אל מול רע- האחר יכול למקם את עצמו כטוב מאוד, כרשע מרושע או כאדם שהוא לא טוב במיוחד ולא רע במיוחד). האישיות של האדם מורכבת למעשה ממערכת של הבניות שכאלה. הדינאמיקה וההשתנות של מערכת ההבניות היא שיכולה להביא לתחושות ורגשות שליליים. למשל, ייתכן ונחוש חרדה כאשר אין לנו הבנייה שעוזרת לנו לפרש ולהבין את המציאות או אשמה כאשר אנו תופסים את התנהגותנו כשונה מהאופן בו אנו "אמורים" להתנהג לפי ההבנייה שלנו.

קלי מתח ביקורת על טיפולים פסיכודינמיים , המבוססים על שינוי הלא מודע בעיקר באמצעות הפרשנות של המטפל. לטענתו, לפרשנות של המטפל יש חשיבות רבה על האופן בו יאבחן את המטופל, ועל האופן בו הוא רואה את הקשיים והבעיות שלו. לפיכך, ישנה חשיבות בצמצום פרשנויות אלו, שלעולם לא יכולות להיות אובייקטיביות לאור ההבניה האישית של המטפל. 

יעקב מורנו (1889-1974)

יעקב לוי מורנו היה אבי הפסיכודרמה ואחד התורמים החשובים לראייה ההומניסטית בפסיכותרפיה.

מורנו היה פסיכיאטר אוסטרי שלמדבאוניברסיטת וינה, שם התמחה בפילוסופיה ורפואה.

הוא התמקם ב-1925 בארה״ב והחל לחקור משחקי ״מי אני?״ אצל ילדים, תוך שהוא הולך ומשתכנע בחשיבותה של הספונטניות בתהליך היצירה של החיים.

בשנות העשרים פיתח יחד עם קבוצת שחקנים, את "תיאטרון ספונטניות" ותרם כמה חידושים לתחום הטיפול הקבוצתי, כמו קבוצת לעזרה עצמית, סוציומטריה, פסיכותרפיה קבוצתית ומושגים כמו ה״כאן ועכשיו״, קבוצות מפגש ועוד.

גולת הכותרת של מורנו הייתה פיתוח שיטת הפסיכודרמה, טכניקה טיפולית יעילה ביותר שיכולה לעמוד בפני עצמה, או השתלב לצד טיפולים רבים אחרים.

רוברטו אסגיולי (1974-1888)

עוד תורם לגישה ההומניסטית בפסיכולוגיה הוא הפסיכיאטר האיטלקי רוברטו אסגיולי היה ומייסד של הפסיכוסינתזה. הוא תפקד כפסיכואנליטיקאי והיה חברה בחברה של פרויד בציריך.

פסיכוסינתזה היא אחת מהמבשרות הראשונות של הפסיכולוגיה ההומניסטית.

אסגיולי נסוג מחברות זו כאשר הפך להיות לא מרוצה מחוסר ההתחשבות בצמיחה הפוטנציאלית האנושית מצד פרויד וחסידיו, ובמהלך שנות ה־20 וה־30 החל לפתח תאוריה ושיטות משלו.

רק במהלך שנות ה־50 וה־60 הייתה הכרה לעבודתו מחוץ לאיטליה.

במהלך הזמן שרכש השכלה הוא קרא וטייל רבות, והיה בקיא מאוד בפרקטיקות פילוסופיות ורוחניות – הן של תרבות המערב והן של תרבות המזרח.

אסגיולי ייחס חשיבות רבה לאינטואיציה האנושית, למחשבה יצירתית ולהשראה, והוא טען שטיפול צריך לעסוק בלימוד הלא מודע הגבוה ביותר (תודעת־על, superconsciousness) כמו שהוא עוסק בלימוד עומקים של לא מודע.

הוא טען שהפרט יכול לשלב את השוני שקיים למראית העין ולשלב חלקים של העצמי שנראים בקונפליקט כאשר עוסקים בכך בנחת בעבודה פנימית.

כשאנו משיגים את המטרות האינדיבידואליות שלנו ומכבדים את העצמי האמיתי שלנו, הדבר יכול להביא לבריאות פסיכולוגית ולהגשמה עצמית.

שיטות של פסיכוסינתזה כוללות:

ראייה יצירתית, פנטזיה, רישום חופשי, תת־אישיויות, אימון הרצון, מדיטציה, עבודה בין־אישית וקבוצתית.

מקורות:

Almut Beringer. (2004) Toward an Ecological Paradigm in Adventure Programming. Journal of Experiential Education 27:1, pages 51-66

Benjafield, J. G. (2008). George Kelly: Cognitive psychologist, humanistic psychologist, or something else entirely? History of Psychology, 11(4), 239-262

Center for Substance Abuse Treatment. Brief Interventions and Brief Therapies for Substance Abuse. Rockville (MD): Substance Abuse and Mental Health Services Administration (US); 1999. (Treatment Improvement Protocol (TIP) Series, No. 34.) Chapter 6 --Brief Humanistic and Existential Therapies. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK64939/

Dangellia, A. (2007). Toward a humanistic approach in psychiatry. BMC Psychiatry, 7(Suppl 1), S66 

Kelland, Mark. "Personality Theory". OER Commons. Institute for the Study of Knowledge Management in Education, 07 Jul. 2017. Web. 30 Jun. 2018

Kirk J, Schneider J, Pierson F. ed. The Handbook of Humanistic Psychology: Theory, Research and Practice. Second Ed. 2015, Sage Publications, Inc

Trevor Butt. The Psychology of Personal Constructs: Humanism without a Self City University, London University of Huddersfield

Churchill, R., Davies, P., Caldwell, D., Moore, T. H., Jones, H., Lewis, G., & Hunot, V. (2010). Humanistic therapies versus other psychological therapies for depression. The Cochrane Database of Systematic Reviews, 2010(9)

DeCarvalho, R. J. (1991). The founders of humanistic psychology. Praeger Publishers.

 Hayes, S. C. (2012). Humanistic psychology and contextual behavioral perspectives. Psychotherapy, 49(4), 455-460

  Osafo Hounkpatin, H., Wood, A. M., Boyce, C. J., & Dunn, G. (2015). An Existential-Humanistic View of Personality Change: Co-Occurring Changes with Psychological Well-Being in a 10 Year Cohort Study. Social Indicators Research, 121(2), 455–470

Pearson E.M. (1999). Humanism and Individualism: Maslow and his Critics. Adult Education Quarterly. http://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/07417139922086902

Dusan Stojnov. (1996) Kelly's theory of ethics: Hidden, mislaid, or misleading?. Journal of Constructivist Psychology 9:3, pages 185-199

Wampold, B. E. (2012). Humanism as a common factor in psychotherapy. Psychotherapy, 49(4), 445-449

Yousefi, N., & Kiani, M. A. (2014). The Study of Two Psychotherapy Approaches (Rogers Self Theory and Ellis Rational Theory) in Improvement of Bowen Self-differentiation and Intimacy. Iranian Journal of Psychiatry and Behavioral Sciences, 8(1), 32–41