טיפול רגשי עבור בני נוער ובוגרים צעירים המצויים על הרצף האוטיסטי

טיפול רגשי לנוער ובוגרים צעירים על הרצף האוטיסטי

עם העלייה בזיהוי ואבחון של אוטיזם והמחסור במטפלים המוכשרים לעבוד עם אוכלוסייה זו, חשוב להמשיך לחקור ולהתפתח מקצועית על מנת להיות מענה ראוי.

נדון בחישחוש, חרדה ואובדנות, ובשיטות כמו CBT, פסיכואדוקציה ותיאוריית זהות חברתית, וניתן המלצות למטפלים בתחילת דרכם.

עבור מטפלים בתחילת דרכם, בין אם הם מתחילים בקליניקה פרטית או בשירות הציבורי, כניסה לעולם הטיפולי יכול להיות מציף ומרגש גם יחד. אחרי סיום הלימודים, רבים מוצאים את עצמם במצב ביניים בין החיים הסטודנטיאליים לחיים המקצועיים. פיתוח ביטחון עצמי בתחילת הדרך לצד צירוף מטופלים יכול להיות מאתגר, בעיקר כשהמטופלים מגיעים עם התמודדויות מורכבות יותר מאלו שהוצגו בלימודים. מטופלים על הרצף האוטיסטי הם תת-אוכלוסייה ספציפית עבורה מעל לחצי מנותני טיפול בבריאות הנפש לא קיבלו הכשרה ייעודית (Williams & Haranin, 2016). בפרט, צעירים (בגיל 14-22) המאובחנים בASD מציבים סט אתגרים ייחודי שעשויים להרתיע גם מטפלים מנוסים מאוד.

נתונים עדכניים יחסית מראים שאחד מ59 ילדים בארצות הברית אובחנו ב-ASD לפני גיל 8, עלייה משיעור של אחד מ68 ב2012 (Baio et al., 2018). קבוצה זו תהפוך בקרוב לנוער ובוגרים צעירים. בשני העשורים האחרונים, המודעות לאוטיזם והייצוג לאבחנה זו עלו, אך המחקר שעוזר לילדים אוטיסטים לעבור בהצלחה לשלב הבגרות הצעירה עדיין לוקה בחסר  (Hendricks & Wehman, 2009). ASD נחשבת אבחנה לכל החיים, והעלייה בשיעור של נוער ומבוגרים המאובחנים בה נמצאת בעלייה. בעיות רגשיות ונפשיות שמתחילות בילדות לרוב ממשיכות גם בגיל הנעורים (Simonoff et al., 2013), ויש שגורסים שבעיות אלה מחמירות בגיל הנעורים בשל קשיים מול נורמות חברתיות, חרדה ודיכאון. שיעור האובדנות בגיל הנעורים נמצא גבוה יותר במאובחנים עם ASD מאשר בבני גילם הנוירוטיפיקליים (Cassidy et al., 2014), אך טרם נמצא הסבר לתופעה זו (Richa et al., 2014). בנוסף, משוער ש50,000 בני נוער עם ASD מאבדים שירותים שהמסגרות החינוכיות שלהם מציעות בשל הגבלת גיל של מענים אלה (Baio et al., 2014). לכן, נוער ובוגרים צעירים המאובחנים באוטיזם ככל הנראה יזדקקו לטיפול בקהילה, כמו טיפול פרטני על מנת למלא את החלל. בשל כך, אנשי מקצועות הטיפול צריכים להיות מודעים לצרכים הספציפיים של אוכלוסייה זו.

לחצי מאנשי מקצועות הטיפול אין בכלל או שיש להם מעט הכשרה בטיפול באוכלוסייה אוטיסטית, ומספר זה מצטמצם עוד יותר בקרב המדריכים שלהם (Williams & Haranin, 2016). לכן מטפלים סובלים מחוסר ביטחון וכן ממחסור בתמיכה מקצועים כשהם נתקלים באוכלוסייה זו בתחילת דרכם המקצועית. בנוסף לכך, למעל 70% מהמאובחנים בASD יש בעיות נפשיות אחרות במקביל (Joshi et al., 2010), מה שמצביע על צורך משמעותי בטיפול בקהילה. על אף שיש דחיפה לטיפול מבוסס אמפירית, בפרט בתחום הרצף האוטיסטי, רוב המחקר מתמקד בגילאים צעירים יותר (Wright et al., 2013). המחסור בטיפול מבוסס מחקר לנוער וצעירים על הרצף האוטיסטי, בשילוב עם השונות הגדולה של כישורים ויכולות שיש לאוכלוסייה זו, יש צורך בגישה תרפויטית מבוססת עדויות. טיפול זה מתבסס על הספרות המדעית והרפואית בתחום ומשלב אותו עם משתנים קונטקסטואליים שרלוונטיים לחיי המטופל. בגישה זו, על מטפלים לעשות שימוש בידע המחקרי הקיים על הקשיים שמציג המטופל על מנת לייצר תכנית טיפולית שמתאימה למאפיינים האינדיבידואליים שלו.

מהלך הטיפול בנוער ובוגרים צעירים עם ASD

מהלך הטיפול באנשים עם תכונות שמאפיינות את הרצף האוטיסטי דורש כלים ספציפי שלא תמיד נלמדים בהכשרות הקליניות. מלבד השימוש בכלים טיפוליים סטנדרטיים כמו הפגנת אמפתיה, הקשבה פעילה, שאלות פתוחות ועוד, לנוער וצעירים אוטיסטים יש צרכים נוספים שצריכים לקבל מענה בחדר הטיפול. למשל, הם לא תמיד יצליחו לעקוב אחרי דימויים, אנלוגיות ומטאפורות שלעתים משמשות כלי טיפולי. בנוסף, בשל הקושי בהבנת ניואנסים חברתיים, למטופל על הרצף לא תמיד יהיו את הכלים להסביר שהם לא הבינו שאלה, או לתקן חוסר הבנה מצד המטפל. שימוש בדוגמאות קונקרטיות מחיי המטופל יקטין את הסיכויים לחוסר הבנה. חשוב לציין שהקושי של המטופל להגיב כראוי לשאלות של המטפל לא בהכרח נובעת מהאוטיזם כמו שהיא נובעת מיכולתו של המטפל לשאול את השאלות בצורה המותאמת אליו. מטפלים צריכים לוודא עם מטופליהם, ואם זה מתאים אז גם עם משפחת המטופל, איך הם מרגישים לגבי התהליך שהם עוברים בטיפול.

על אף שה-DSM V איחד את הצורות השונות של אוטיזם לאבחנה אחת (UCD-10, F84.0), יהיו עדיין מטופלים שיזדהו עם תגיות כמו אוטיזם בתפקוד גבוה, אספרגר, ואבחנות אחרות על הרצף. מאחר ויש ספקטרום רחב של ביטויים לאוטיזם, חשוב יותר שמטפלים יתמקדו ביכולות, בחוזקות, ובצרכים של המטופלים, ולא באבחנה ספציפית. זה יהפוך את השימוש בספרות המחקרית ליעד אפשרי יותר עבור המטפל, מאחר והמיקוד יהיה בחיפוש טיפולים העונים על צורך ספציפי - חרדה, דיכאון, קשיים חברתיים, וכו'.

הצבת מטרות

בעבודה עם נוער ובוגרים צעירים, חשוב שפיתוח מטרות הטיפול ייעשה בזיקה ליכולות והיעדים שלהם, ובשיתוף מלא. מטופלים עם ASD לרוב נתמכים בהורים ומורים, ולכן שילוב של גורמים אלה בתהליך קביעת המטרות עשוי להיות משמעותי להשגתן. מטרות ספציפיות לגילאים אלה עשויים להתייחס להיגיינה, קשרים חברתיים, וכישורי חיים עצמאיים. בשל העובדה שגברים מאובחנים בASD פי ארבע מנשים (Baio et al., 2018), על המטפל להכיר ולחקור את הצורות בהן אתגרים אלה מתבטאים אצל נערים עם ASD.

שילוב המשפחה בטיפול

הקשיים הרגשיים והנפשיים שעשויים להתווסף לASD בגיל ההתבגרות מעלים את רמת הלחץ של ההורים (Kerns et al., 2015). זה מאתגר מאוד לעזור להורים ולסועדים של המטופל להחליט מה רמת העצמאות והחופש הנכונה לשלב ההתפתחותי בו נמצא. משפחותיהם של מטופלים עם ASD עשויים להיות רגילים לדאוג לכל צרכיהם, ולכן הצורך לשחרר את השליטה בחייהם לעתים קרובות מלווה בחשש וחרדה. אתגרים נפוצים הם בבחירת מידת העצמאות ברשתות החברתיות, מתי נכון להתחיל ללמוד נהיגה, לעבוד, או להתנסות בקשרים רומנטיים, וניווט הדעות השונות שיש להורים על נושאים אלה, ונושאים אחרים.

על אף שחשוב שהטיפול יתמקד בתמיכה למטופל המאובחן בASD, חשוב גם להכיר בצרכיהם של אחיו ואחיותיו. לעתים קרובות, אחים של אוטסיטים\ות עשויים להרגיש מוזנחים או פחות חשובים לאור שימת הדגש על מענה לצרכי האח\ות האוטיסט\ית. לשם כך ניתן לפנות לטיפול משפחתי, או לחפש קבוצות תמיכה להורים ואחים של אוטסטים.

שימוש בידע מחקרי לפיתוח המהלך הטיפולי

רמת התפקוד הקוגניטיבית והרגשית של מטופלים מסוימים שנמצאים על הרצף אינה מתאימה לטיפול מבוסס תובנות. במידה והמטופלים מראים עניין בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ניתן לקרוא סקירות ספרות על טיפול מסוג זה בצעירים (Kerns et al, 2016; Weston et al, 2016; Wood et al, 2011). אותו הדבר נכון לגבי התערבויות פסיכו-סוציאליות (Bishop-Fitzpatrick et al, 2014). שיטת טיפול שמראה עדויות מבטיחות היא אימון התנהגותי מבוסס מסוגלות, שעשוי לעזור ללמד כישורים מורכבים ספציפיים (Parsons et al., 2013). גישה זו עשויה לעזור הן למטופלים שרוצים לפתח כישורים ספציפיים והן להוריהם. התהליך כולל תיאור פשוט וברור של ההתנהגות הרצויה (למשל, יוסי יפנה את המדיח פעם ביומיים), מתן דוגמה אישית להתנהגות זו, מתן פידבק מיידי למטופל במהלך ביצוע הפעולה, ושמירה על רמת התמיכה הנדרשת עד שאין בכך צורך. מתן דוגמה גם דרך סרטונים ביוטיוב או שירותים אחרים גם עשויה לעזור, כי היא מראה למטופל בדיוק כיצד ביצוע ההתנהגות צריך להיראות (Franzone et al., 2008). 

מחקרים עדכניים בנושאי בריאות הנפש מראים קשר בין קבלה של הזהות החברתית והאוטיזם לבין בריאות נפשית טובה בקרב צעירים אוטיסטים (Cage, 2017; Cooper, 2017). מעבר מגישה שרואה באוטיזם "הפרעה", וממודל מדיקלי של אבחנה, אל עבר גישה ששמה את בריאותם הנפשית של אוטיסטים במרכז יכולה להפוך את האבחנה לדבר חיובי יותר, שכן הזהות של האוטיסט עוברת מקונוטציה שלילית לחיובית. תפיסתם של אוטיסטים את הקבלה החברתית של אנשים על הרצף, ואת קבלת משפחתם וחבריהם, קשורה קשר הדוק לרמות הדיכאון והסטרס שהם חווים (Cage, 2017). בנוסף, אנשים עם ערך עצמי גבוה, שגאים בזהותם האוטיסטית, הראו משמעותית פחות דיכאון וסטרס (Cooper, 2017).

לתאוריית הזהות החברתית יש השלכות רחבות על מטפלים, מאחר והיא מהווה אפיק לשינוי חיובי. הדברת הגישה לקבוצות אוטיסטיות המנוהלות על ידי אנשים על הרצף יכולה לחזק את ההזדהות החיובית הזו. קבוצות חברתיות שפועלות ומחנכות למען קבלה של גיוון נוירולוגי תופסות תאוצה ברשתות חברתיות ובקרב נוער וסטודנטים על הרצף האוטיסטי. קבוצות אלה מהוות לא רק מקום לחזק בו את הביטחון והערך העצמי, אלא גם מציאת גאווה בזהות החברתית. לקבוצות אונליין יש יתרון נוסף, שכן הן ממזערות את המכשולים הפיזיים והנורמטיביים של מרחב פנים-מול-פנים. קבוצות אלה הופכות לבסיס להזדהות עצמית ממקום חיובי, ולא שלילי (Cooper, 2017).

עבודה עם ASD על הכרה בזהות אוטיסטית חברתית ונשיאתה בגאווה יכולה לאשרר חוויה חיובית של זהות חברתית. ניתוח המאפיינים האישיותיים של המטופל על מנת להדגיש גם חולשות אך גם חוזקות גם תורמת לערך עצמי חיובי. כשאפשר, חשוב לשלב גם בני משפחה בגישה זו על מנת לעזור למטופל לחוות רמות גבוהות יותר של קבלה מבחוץ.

התנהגויות של סטימולציה עצמית (סטימינג - בעברית, חשחוש), מהוות אחת מבין כמה התנהגויות שייחודיות לרצף האוטיסטי ואינן נחקרו מספיק בגילאי העשרה והבגרות המוקדמת. הורים, מורים ובעלי מקצוע אחרים מנסים להפחית את החשחוש, מבלי לתת חלופה להתנהגות זו ומבלי להבין את חשיבותה. חשחוש הוא לרוב מנגנון התמודדות ויכול לשמש ככלי חיובי, עם אפקט מרגיע ומעגן. עם זאת, חשחוש הוא גם סימן למטפל שהמטופל שלו ככל הנראה חווה סטרס או הצפה שיכולים להביא להתנהגויות לא רצויות כמו אלימות, תלישת שיער, ופגיעות עצמיות אחרות. בעבודה על מטופלים על הרצף, חשוב שלא לנסות למחוק לחלוטין את החשחוש, אלא למצוא דרכים חיוביות לעשות סטימינג. לחיצת הידיים יחד, הרעדת הרגל, התנדנדות קדימה ואחורה והנפת הזרועות הן כולן דרכים בטוחות ויעילות לחשחש.

עזרה בתכנית מעבר

כיום ניתן ואף מומלץ לאנשים על הרצף האוטיסטי להמשיך למסגרות על-תיכוניות, ללא קשר לרמת היכולת, בין אם בלימודים גבוהים או בכוח העבודה (Hart, Grigal, & Weir, 2010). המעבר מהתיכון צריך לכלול תוכניות להגברת העצמאות, תעסוקה רווחית, השכלה על-תיכונית והגברת הקשרים החברתיים - ותוכניות אלה צריכות להתחיל מוקדם ככל האפשר. על המטפל לשתף פעולה עם ההורים וצוות בית הספר בהקדם האפשרי כדי לבנות את התוכנית האישית הטובה ביותר עבור המטופל. תוכנית מעבר זו צריכה לכלול את המטרות הספציפיות של התלמיד, רמת התפקוד הנוכחית, וצעדים מעשיים להשגת יעדים אלו במהלך התיכון (Szidon, Ruppar, & Smith, 2015). אלה עשויים לכלול קבלת רישיון נהיגה, השתתפות בימים פתוחים באוניברסיטאות, למידת מיומנויות חברתיות וקבלת טכנולוגיה מסייעת, לצד כישורי חיים אחרים. מעבר לכך, תוכנית מעבר זו צריכה לשלב את האנשים התומכים שאחראיים לסייע למטופל בעמידה ביעדים אלו ולקיחת אחריות על עצמו.

רכישת כלים לחיים עצמאיים

כאשר לתלמידים יש עצמאות תפקודית גבוהה יותר, יש סיכוי גבוה יותר שהם יצליחו בלימודיהם לאחר התיכון, ללא קשר למטרותיהם ארוכות הטווח (Shattuck et al., 2012). לדוגמה, מיומנויות כמו עמידה בזמנים, ספירת כסף, הבנת שילוט בציבור ושימוש בתחבורה ציבורית הן קריטיות לאינטראקציה עצמאית כמבוגר. לכן, הרופא עשוי לבחור לכלול את יעדי המשנה הספציפיים הללו בתוכניות הטיפול שלו. למרות שאלו עשויים להיראות פחות רלוונטיים לטיפול פרטי, כישורי חיים אלו משפיעים ישירות על הבריאות הנפשית הכללית של המטופל בצורה חיובית.

אסטרטגיות ללימודים גבוהים

מטופלים שעדיין נמצאים בתיכון יכולים לקחת קורסים במכללה, מה שמאפשר למטופל לחוות את הסביבה האוניברסיטאית לצד תמיכה של מורים והורים (Adreon & Durocher, 2007).אפשרות חשובה נוספת היא 

בהתאם לתחומי העניין והיכולות של המטופל, מכללות מקצועיות עשויות להיות גם אפשרות טובה. אפשרויות אלו ממזערות את הצורך בקורסי השכלה כללית, ומגדילות את הזדמנויות ההכשרה לתפקיד ספציפי שמעניין ורלוונטי למטופל.

בזמן התיכון, תלמידים רבים מסתמכים על תמיכת המורים וההורים במצבים קשים. עם עזיבת התיכון, מטופלים על הרצף האוטיסטי יצטרכו להסתגל לשינויים רבים, ורמת התמיכה במכללה מופחתת משמעותית מהתמיכה במסגרות החינוך המיוחד. בטיפול, ניתן להכין את המטופל לחיי המכללה באמצעות יצירת רשימת מיומנויות הנדרשות כדי להצליח בכל סוג של מוסד. ההתאמה בין הלקוח למוסד היא קריטית להצלחה (Adreon & Durocher, 2007), ולכן יש לבצע הערכה משותפת של מיומנויות אלו.

השתלבות בחיי העבודה

שירותים כמו שיקום מקצועי יכולים להיות יעילים בחיבור מתמודדים עם ASD למסגרות תעסוקתיות מתאימות (Burgess & Cimera, 2014).

 למשל, סדנאות בהן אנשים על הרצף יוכלו לקבל הכשרה נוספת והדרכה להכנה להשתלבות בשוק העבודה, למשל ניסוח קורות חיים או הכנה לראיון עבודה.

כאשר עובדים עם מטופלים שלא מתכוונים להשתלב בלימודים אקדמיים, חשוב שהמטפל יכיר עמותות או משאבים קהילתיים אחרים בתחום התעסוקה.

ארגונים לשיקום מקצועי, כמו מכללת גל, מספקים גם שירותי הכשרה בעבודה, תרגול ראיונות והכוונה בקריירה. 

כיוונים לעתיד

יש צורך במחקר נוסף כדי להמשיך ולהרחיב את הידע הקיים על עבודה עם בני נוער וצעירים עם ASD.

בינתיים, התבססות על העדויות הקיימות, בשילוב עם הצרכים והחוזקות הספציפיות של המטופל הספציפי, זו דרך הפעולה הטובה ביותר עם מטופלים על הרצף. בנוסף, פיתוח מקצועי מתמשך למטפלים ובמיוחד לממונים עליהם, יסייע גם להגדיל את מספר אנשי המקצוע המוכשרים במתן שירותים אלו.

*מאמר זה נכתב בלשון זכר, אך רלוונטי גם לנשים ולנערות על הרצף האוטיסטי

התייעצו איתנו

על התמודדות עם ASD

מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי,

הנחה והדריך אנשי מקצוע באלו"ט

וקבוצות הורים בטיפול על הספקטרום.

הירשמו לשיחת ייעוץ קצרה,

ממוקדת וחד-פעמית - 

הערכה מהירה, עם חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

עדכון אחרון: 

12 בדצמבר 2023

מקורות:

Trammell, B. A. & Anita M. Kraft, A. M. (2018). Counseling for teens and young adults With an autism spectrum diagnosis: Using evidence to inform treatment. Psychotherapy Bulletin, 53(4), 59-66.