קסנופוביה | מה חשוב לדעת על שנאת זרים

 

אדם לא צריך להיות ממקום אחר או מתרבות אחרת כדי להוות מטרה לקסנופוביה (הוגים ״זינופוביה) או חרדת זרים.

 

אנשים יכולים להביע חשדנות או לשנוא אחרים בהתבסס רק על הנחות הקשורות למבטא, להופעה או להתנהגות שלהם.

 

גם גזענות יכולה לתמוך בחרדת זרים.

גזענות היא אפליה על בסיס גזע או מוצא אתני של אדם, ולפעמים אנשים משתמשים באלה להצדקת חרדת זרים כלפי מהגרים מרקע מסוים.

 

 

האם קסנופוביה היא סוג של פוביה?

 

לא.

למרות שהמונח מכיל את המילה ״פוביה״, שפירושה ״פחד״ ביוונית, קסנופוביה היא לא באמת פוביה. פוביה אמיתית, כמו אגורפוביה (פוביה ממקומות פתוחים או צפופים) או ארכנופוביה (פוביה מעכבישים), הן סוגים של הפרעת חרדה: הן גורמות לסימפטומים שעלולים להפריע משמעותית לחיי האדם, ויש להן טיפול רפואי. מנגד, המילה ״קסנופוביה״ מתייחסת לטווח של אמונות תוקפניות, מפחידות ועוינות.

 

קסנופוביה נעוצה באידיאולוגיה ובהשקפת עולמו של אדם, ולא בהפרעה. האנשים שהכי נפגעים מקסנופוביה אינם אלה שמחזיקים בהשקפות קסנופוביות אלא אלה שהן מכוונות כלפיהם, בהם:.

 

  • עולים חדשים.

  • פליטים.

  • מיעוטים דתיים.

  • אנשים מתרבויות אחרות.

 

 

סוגי קסנופוביה

 

יש שני סוגים נפוצים של קסנופוביה: קסנופוביה כלפי מהגרים וקסנופוביה תרבותית.

קסנופוביה כלפי מהגרים היא סלידה או פחד ממהגרים או מאנשים שנתפסים ככאלה.

מדיניויות נגד הגירה הן התגלמות של סוג זה של קסנופוביה. קסנופוביה תרבותית היא סלידה או עוינות כלפי תרבויות שונות. דוגמה לכך היא ההנחה שמוצרים, מאכלים או סרטים של תרבויות אחרות הם נחותים. קסנופוביה עשויה להיות מובלעת או מפורשת. קסנופוביה מובלעת כוללת דעות נגד זרים שהאדם אינו מודע להן, אך הן משפיעות על אמונותיו והתנהגותו באופן ״עדין״ או לא-מכוון. קסנופוביה מפורשת פירושה שאדם מחזיק בדעות נגש זרים באופן ברור ומודע. רטוריקה פוליטית שמכוונת נגד מהגרים היא דוגמה לסוג זה של קסנופוביה.

 

 

הבדלים בין קסנופוביה לגזענות

 

למרות שיש חפיפה משמעותית בין קסנופוביה לגזענות, הן אינן זהות. קסנופוביה מתייחסת באופן ספציפי לאדם או קבוצה המצויים בחברה מסוימת במעמד של ״זר/ים״. גזענות מתייחסת באופן ספציפי לגזע או מוצא אתני, בין אם לאדם או לקבוצה שהיא מכוונת כלפיהם יש מעמד של ״זר/ים״ ובין אם לאו. שני סוגים אלה של דעות קדומות יכולים להתרחש בנפרד או ביחד. למשל, אם אזרח ישראלי לבן מרגיש טינה כלפי מהגר לבן רק בגלל שהוא מאמין שהוא גונב מקומות עבודה, זוהי דוגמה לקסנופוביה לבדה. אבל אם אותו אזרח ישראלי לבן מרגיש שנאה כלפי כל המהגרים בגלל הנחות שהוא מניח על המוצא האתני, צבע העור וההשפעה שלהם על הכלכלה המקומית, זהו שילוב של קסנופוביה וגזענות.

 

 

סימנים לקסנופוביה

 

אדם או מוסד יכולים להיות בעלי דעות קסנופוביות אם הם:

 

  • מבטאים חשדנות או גועל כלפי אלה שהם תופסים כזרים.

  • מבטאים חשדנות או גועל כלפי האוכל, המוזיקה או היבטים תרבותיים אחרים שלהם, למרות שיש להם מעט ידע בנוגע אליהם.

  • נמנעים מאינטראקציה עם מי שהם תופסים כזרים.

  • מאשימים את מי שהם תופסים כזרים בבעיות מקומיות, כמו מחסור במקומות עבודה או אינפלציה.

  • מאמינים שמי שהם תופסים כזרים חושבים, מתנהגים, חיים או מרגישים באופן שונה משמעותית מאלה שאינם זרים.

  • מתייחסים למי שהם תופסים כזרים באופן שונה מאלה שאינם זרים, למשל ע״י התנהגות גסה או עוינת.

  • מתייחסים למי שהם תופסים כזרים כמסוכנים או פושעים, ללא ראיה לכך שהם אכן כאלה.

 

דוגמאות לקסנופוביה

 

קסנופוביה קיימת על רצף, מהערות מובלעות ועד לאפליה מוחצנת וברורה, והיא נוכחת בכל שכבות החברה, מאמונות של אינדיבידואלים ועד לחוקים ולמדיניות ממשלתית. כמה דוגמאות לאופן בו קסנופוביה מתבטאת:

 

  • מיקרו-אגרסיה: מיקרו-אגרסיות קסנופוביות הן הערות עדינות שמרמזות שמישהו זר. למשל, אדם עשוי לשמוע שלמישהו יש מבטא שונה משלו ומיד לשאול מהיכן הוא או להחמיא לו על השימוש שהוא עושה בשמה המקומית. הערות אלה יכולות להיראות תמימות, אבל הן מרמזות על ה״אחרות״ של האדם.

  • הדרה ואפליה: אפליה קסנופובית יכולה להתרחש בכל מקום, ממערכות יחסים ועד למקומות עבודה. למשל, מעסיק עשוי שלא לקבל לעבודה או לקדם אנשים שאותם הוא תופס כ״זרים״ עקב אמונות מובלעות או מפורשות בנוגע לעד כמה הם ראויים, מסוגלים או אמינים.

  • קסנופוביה רפואית: מתרחשת כאשר אנשי צוותים רפואיים מתייחסים באופן שונה למי שהם תופסים כזר. הם עשויים להקדיש פחות זמן למטופלים כאלה, לתפוס אותם כלא אמינים, להימנע מלהשיג עבורם מתרגם במידה והם זקוקים לכזה או לדווח עליהם לרשויות ההגירה. לעתים קרובות פירוש הדבר הוא שאנשים שנתפסים כזרים מקבלים טיפול רפואי באיכות נמוכה יותר, גישתם לטיפול רפואי מעוכבת והם נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות רפואיות הקשורות למתח.

  • קסנופוביה עיתונאית: כאשר קסנופוביה מובלעת או גלויה משפיעה על האופן בו קבוצות דתיות או תרבותיות מוצגות בעיתונות. למשל, אפשר להציג מיעוטים דתיים כחלק מחברה רב-תרבותית או כזרים, או להציג פליטים ככאלה ש״ראויים״ לעזרה או כאיום. פרסומים יכולים להתמקד גם בסיפורים שליליים על קבוצות מסוימות כדי לזרוע פחד ולמשוך יותר קוראים, או כדי להשפיע על דעת הקהל.

  • אלימות: אלימות קסנופובית יכולה לבוא מצד אינדיבידואלים או מוסדות. למשל, בדרום אפריקה התקפות קסנופוביות נגד מהגרים קונגולזים הן בעיה רצינית, אבל על פי דיווחים של ארגון ה-Human Rights Watch יש עדים שטוענים שלרשויות המקומיות יש חלק בדבר.

  • מדיניויות עוינות כלפי הגירה: מדיניויות הגירה נוקשות, כמו לקיחה בכוח של ילדים מהוריהם בגבול ארה״ב-מקסיקו, הן תוצאה של קסנופוביה וגזענות. מטרתן של מדיניויות כאלה היא להרתיע קבוצה אתנית ספציפית מלנסות לעבור למדינה או להעניש את אלה שמנסים.

  • עקירה: כאשר קבוצה חזקה יותר או מוסד מאלצים בני קבוצה חלשה יותר לעבור מבתיהם. דוגמה קיצונית לכך היא עקירתם של כ-100,000 ילידים אמריקאים מבתיהם ע״י ממשלת ארה״ב באמצע המאה ה-19, במה שמכונה ״מסלול הדמעות״.

  • רצח עם: ניסיון להרוס או להרוג קבוצה דתית, גזעית או אתנית. דוגמה לרצח עם היא השואה, בה הנאצים כלאו ורצחו מיליוני יהודים בהתבסס על אידיאולוגיה גזענית וקסנופובית.

 

 

 

הגורמים לקסנופוביה

 

בדומה לצורות אחרות של דיכוי, קסנופוביה שומרת על קבוצות מסוימות בעמדת כוח ומחלישה אחרות, אך הגורמים שתורמים לה מורכבים. לעתים, אנשים עוסקים בקסנופוביה באופן מכוון למטרת רווח אישי. המוטיבציה שלהם עשויה להיות:

 

  • כוח: לפעמים מנהיגים פוליטיים משתמשים בקסנופוביה ככלי להשגת קולות. הם עשויים להשתמש באנשים שנתפסים כזרים בתור שעירים לעזאזל האשמים בבעיות החברה, אותן הם מבטיחים לתקן. הם גם עשויים להשתמש בקסנופוביה ליצירת קבוצת פנים וקבוצת חוץ ואשליה של אחדות בקרב קבוצת המצביעים הדומיננטית ביותר.

  • חוסר ביטחון: מספר מחקרים מצביעים על כך שמה שנתפס כחוסר ביטחון משחק תפקיד משמעותי בקסנופוביה. כשאדם או קבוצה מרגישים שיש להם פחות גישה למשאבים או שהם בסכנה, הם עשויים לרצות להאשים מישהו. זהו אחד הגורמים שמתדלקים אלימות קסנופובית בדרום אפריקה.

  • תאוות בצע: לפעמים משאבים אינם נדירים, אלא פשוט בעלי ערך רב מאוד. בהלת הזהב על אדמת הצ׳ירוקי ב-1829 היתה אחת הסיבות שבגללה ממשלת ארה״ב עקרה את הילידים האמריקאים מאדמותיהם במהלך ״מסלול הדמעות״.

  • דעות קדומות אחרות: קסנופוביה יכולה לנבוע מגזענות, איסלמופוביה, אנטישמיות וצורות אחרות של דיכוי, שיכולות לתדלק קסנופוביה נגד קבוצות חוץ מסוימות. 

 

יש גם גורמים אחרים, מובלעים יותר, שיכולים לתרום לקסנופוביה, למשל:

 

  • היעדר גיוון: אנשים מאזורים בהם יש מעט הגירה או גיוון עשויים להרגיש חוסר ביטחון לגבי הגעה של אנשים שנראים שונים מהם. הדבר יכול גם ליצור תחושה חזקה של קבוצת פנים מול קבוצת חוץ, או ״אנחנו מולם״, כשיש רוב גדול של אנשים מאותו רקע.

  • חינוך: כשבתי ספר אינם מלמדים ילדים על מגוון התרבויות והדתות, או נמנעים מלדון בהשפעת ההגירה על ההיסטוריה של מדינה, הם מונעים מהתלמידים ידע שיכול לטפח הבנה בין אנשים מרקעים שונים. תוכניות לימודים מסוימות עשיות אפילו לעודד קסנופוביה ע״י הצגת תרבות אחת כעליונה על פני אחרת.

  • פחד מזרים: יש מומחים שמאמינים שלקסנופוביה יש בסיס כלשהו בפחד מולד מזרים. תינוקות פוחדים מזרים, מה שיכול להסביר מדוע קל לאנשים לספוג אמונות קסנופוביות. אבל דעות קדומות הן משהו שאדם לומד מאחרים, כלומר הן לא בלתי נמנעות.

 

 

איך מפחיתים קסנופוביה?

 

ברמה האישית, אנשים יכולים לקרוא תיגר על קסנופוביה דרך:

 

  • השכלה: קחו את הזמן ללמוד על קסנופוביה, כולל מיתוסים וסטריאוטיפים, כמו גם על השפעתה על קבוצות שנדחקו לשוליים. חפשו אחר מאמרים, ספרים ומידע במדיות אחרות שמגיעים ישירות מאנשים שנדחקו לשוליים.

  • מודעות עצמית: רבים גדלים בסביבה של מסרים קסנופוביים – במשפחה, בקרב קבוצת הגיל או בחדשות. חשוב שאדם יהפוך מודע להנחות שלו ויאתגר אותן, בעיקר אם הוא נמצא בעמדת כוח. למרות שקסנופוביה אינה בעיה נפשית, גישות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) יכולות לעזור לאנשים גם בנושא זה.

  • הערכה תרבותית: אנשים עשויים למצוא תועלת בהרחבת הבנתם בנוגע לאוכל, למוזיקה, לסרטים וכו׳ של קבוצות אחרות. למשל, הורים יכולים לעודד את ילדיהם לקרוא ספרים עם דמויות מגוונות או לטעום מאכלים של מטבחים שונים.

  • כוללנות תרבותית: מצאו דרכים להפוך סביבות קבוצתיות לכוללניות יותר, כדי לשבור את דינמיקת ה״אנחנו מולם״. למשל, בי״ס יכול להציע מתורגמן בספרדית בפגישות של מורים עם הורים, אם הורים רבים של ילדי ביה״ס דוברים ספרדית כשפה ראשונה.

  • שימוש בפריבילגיות: לאנשים ששייכים לקבוצת הפנים יש פריבילגיות בהשוואה למי שנתפס כזר, והם יכולים להשתמש בפריבילגיות הללו לתועלת אחרים. למשל, אדם יכול ללוות חבר לפגישה אצל רופא כדי להבטיח שהרופא מקשיב לו, או ללמד חברים אחרים בקבוצת הפנים על קסנופוביה.

  • להתבטא בנושא: צאו נגד הערות , בדיחות או מיקרו-אגרסיות קסנופוביות. למשל, אם מישהו במשרד מעיר הערה קסנופובית, נסו לקחת אותו הצידה ולומר לו שהדבר אינו נכון או פוגעני.

 

אנשים גם מדווחים על התנהגות קסנופובית, כמו הטרדה או פשעי שנאה, לרשויות המקומיות או לארגונים מתמחים. אבל כדי לעצור באמת את הקסנופוביה, ממשלות, פרסומים בתקשורת, מוסדות אכיפה ומוסדות אחרים צריכים לפעול כדי להרוס אותה. הדבר עשוי לכלול שינויים בחוק, במדיניות, בקודי התנהגות ובתהליכים משמעתיים כלפי אנשים וארגונים שמתדלקים קסנופוביה. 

 

 

בואו נחשוב יחד איך לטפל בפחד

 

מוזמנים לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

לשיחת ייעוץ קצרה, ממוקדת וחד-פעמית - 

הערכה מהירה, עם חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

 

עלות: 140 ש"ח

 

 

הרשמה מהירה:

 

 בתל אביבאונליין בזום

 

 

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

התייעצות עם פסיכולוג מטפל

 

  

Clinical Psychologists Tel Aviv

 

 

 

עדכון אחרון

 

14 בדצמבר 2023

 

 נכתב ע״י מומחי מכון טמיר

 

בדיקת עובדות והצהרה לגבי אמינות המאמר מדיניות כתיבה

 

 

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


שם מלא(*)

חסר שם מלא

השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

נחלת יצחק 32א׳, תל אביב יפו, 6744824

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–20:00
יום שני, 9:00–20:00
יום שלישי, 9:00–20:00
יום רביעי, 9:00–20:00
יום חמישי, 9:00–20:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2024