הפרעה דו-קוטבית עם פרטנר/ית בזוגיות | עצות, טיפים ודגשים

דרג פריט זה
(1 הצביע)

זוגיות עם בן/בת זוג עם מאניה דיפרסיה

 

נדבר כאן על טיפים לניהול מערכות יחסים בריאה עם בן/ת זוג שמתמודד/ת עם הפרעה דו-קוטבית. 

 

אז, זכיתם באהבה גדולה, התמקמתם, אולי התחתנתם והקמתם כבר משפחה להתעטף בה. 

 

מה קורה כאשר הפרעה נפשית כמו מאניה דיפרסיה  מצויה בקביעות במערכת היחסים, בזוגיות ובהורות, ביחסים עם המשפחה המורחבת ועם חברים?

 

אתם הרי יודעים שההפרעה אינה מגדירה את אהוב לבכם, אבל גם שלא ניתן להתעלם ממנה מבלי שתהיה נוכחת, לפחות ב-Back of the Mind:

כשמתכננים הבאת ילדים, כשמבחינים אצל הפרטנר בעליות חדות במצב הרוח או במורדות כשהוא נראה כבוי. 

 

בהמשך למאמרים שכתבנו על זוגיות עם פוסט-טראומה וזוגיות עם ADHD, אספנו כמה נקודות שנראות לנו חשובות להתקיימות מתמשכת של זוגיות עם הפרעה דו-קוטבית:

 

שיתוף האבחנה בזוגיות ומעבר לה

תקשורת גלויה וכנה עושה טוב במערכת יחסים בריאה, גם בשלב בו כל צד מביא את ״העיזים״ שלו,

אותם פרטים שיש לכולם/ן ושלעולם לא יופיעו בפרופיל הטינדר... 

לא לכל אחד יתאים לשתף על התמודדותם הנפשית בדייט ראשון, אבל בגדול חשוב לשוחח על זה בשלבים מוקדמים של הקשר.

לאנשים יש כל מיני עמדות לגבי מתמודדים עם הפרעות נפשיות כרוניות כמו מאניה דיפרסיה. מי שהכיר כבר אדם אחר עם הפרעות נפשיות יודע שהשד לא כזה נורא ושאפשר לחיות מצוין, אבל יש רבים אחרים שהנושא זר להם והם עמוסים בדעות קדומות שהתעצבו אחרי עשרות שנים בהן צרכו רק את ההבטים הדרמטיים על הפרעות נפשיות באמצעי התקשורת (כמו שיגעון, אלימות או חריגות).

גם כאשר בן/בת  זוג מיודע, התקדמות הקשר תוביל לשיתוף לגבי ההפרעה במעגלים רחבים יותר. תמיד יהיה מישהו/י שירימו גבה בשם הדאגה ״לפרטנר הבריא״. נסו להסתכל על זה כביטוי של בורות זמנית לצד מתן הכרה לחששות. 

 

תמכו בעקביות בטיפול

נכון להיום, הפרעה דו-קוטבית היא פרטנר לכל החיים. ואם היא פרטנר קבוע של בן/בת הזוג שלכם, אז היא גם אתכם. כמו במחלות כרוניות גופניות, כמו סוכרת, הדרך היעילה ביותר לחיות נכון היא להיות במעקב רפואי, במקרה שלנו פסיכיאטרי. 

שילוב של פסיכותרפיה וטיפול תרופתי עובד עבור רוב המתמודדים, ואחרי קצת ניסוי ותעיה, אפשר לדבר על מצב נפשי מאוזן, כזה שחשוב לשמור עליו, גם כאשר החיים לוקחים אותנו לכל מיני מקומות ומצבים.

כבני/ות זוג, חשוב שתתמכו בהתמדה בפעילות גופנית מבוקרת ,יש מיליון אפשרויות. אם אתם מצליחים לשריין לכם שעתיים בשבוע של פעילות גופנית משותפת בהליכה או בסקווש, אז בכלל שיחקתם אותה.  אמצעים חיוביים אחרים שתורמים לרווחה הנפשית עם כתיבה שוטפת ביומן, או פיתוח תחביב שנותן ערך או משמעות.

 

שיתוף שינויים במצב הרוח

 שיתוף בזמן אמת יעזור לשני בני הזוג לזהות ולהגיב לתקופות של ״היי״ או של ״דאון״ עוד לפני שהן מחמירות. 

כדאי להבהיר לפרטנר למה לצפות במהלך אפיזודות מאניות או דיכאוניות, ולהסביר לו על סימני האזהרה, כדי שלא יאשים את עצמו. למשל, אם ביפולרי שמתחיל להרגיש במצב רוח ירוד ידווח על כך לפרטנר בשלב מוקדם, הוא לא רק יסייע לבן הזוג לתמוך בו אלא גם ימנע ממנו להסיק שהדבר מעיד על ירידה במוטיבציה שלו להתקרב ולהשקיע במערכת היחסים. מצד אחד, ״הפרטנר הבריא״ יכול להיות ׳מדחום נפשי׳ שעוזר לזהות תנודתיות במצב הרוח ולהרים דגל אדום כשצריך. מצד שני, עליו לדאוג שלא כל האחריות תיפול עליו, אחרת הוא הופך למטפל/ת בקשר, תפקיד כפוי-טובה שמגיע לבסוף לתסכול ולהתקוממות.

אם הגעתם למצב בו בן הזוג אומר לפרטנר עם ההפרעה שהבחין/ה בסימנים לא רגילים של שינוי במצב הרוח, סכמו מראש שחיוני להקשיב לו ושוחחו על הפידבק בלי התגוננות ובלי אשמה. בסופו של יום, תקשורת אישית כל כך עשויה להגביר את האינטימיות בכמה רמות. כמובן שלא כל שינוי במצב הרוח מקורו בהפרעה ביפולרית – טבעי לחוש שמחה או עצב בתגובה לאירועים בחיים - אבל זו הבחנה שבן/ת זוג אוהב יידע  לעשות.

 

יש מקרים בהם נדרשת התערבות של טיפול זוגי או טיפול פסיכולוגי

 

אנחנו כאן לייעוץ, הכוונה וחשיבה משותפת על מענה מתאים.

 

 

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

 

2 תגובות

  • קישור לתגובה שירה שלישי, 02 פברואר 2021 19:31 פורסם ע"י שירה

    הי
    בעלי התגלה כמאובחן "במאניה דיפרסיה"
    אנחנו נשואים שנה
    הוא במצב ממש גרוע ולא מוכן לטפל בכלל
    לא לקחת כדורים וכמובן אחריות
    אני סובלת רבות בגלל ההתנהגות שלו שמזיקה גם לי
    אני אוהבת אותו מצד שני המקום שהוא נמצא בו כעת הוא מקום שמזיק לי בעצמי
    הוא לא מוכן לטפל ניסנו מלא פסיכאטרים יעוץ רגשי חברים משפחה הרבה ניסו לשכנע ואין עם מי לדבר
    הוא מעורב בדברים פלילים וכן סמים כבד גלגולי כספים ועוד
    אני נמצאת במצב שכמעט ומתגרשת
    כמו שציינת פה לקיחת אחריות היא על המטופל עצמו והבן זוג הוא לעזר ולתמיכה
    אני מיואשת מאוד ולא מצליחה לראות עתיד איתו
    לפעמיים מפחדת להיות איתו בגלל ההתפרצויות אלימות מילולית ופיזית וכו
    יש לך אולי עוד איזה עצה קטנה וטובה לפני שאני מפרקת את הבית
    א"א ככה לחיות הוא לא מטופל ולא מוכן גם לטפל בכלל!!
    אני לא יביא ילדים לכזה אבא...

  • קישור לתגובה איתן טמיר רביעי, 03 פברואר 2021 09:12 פורסם ע"י איתן טמיר

    הי שירה,
    את נשמעת נסערת, ובצדק, ודאי כשאתם עומדים בצומת של קבלת החלטה לגבי הקמת משפחה.
    אני מזמין אותך לפנת אלינו לחשיבה משותפת לגבי מקור סיוע מתאים, פרטי או ציבורי.
    איתן

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין





דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

בית פנינת האילון, יגאל אלון 157, תל אביב יפו, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

הצהרת נגישות

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–21:00
יום שני, 9:00–21:00
יום שלישי, 9:00–21:00
יום רביעי, 9:00–21:00
יום חמישי, 9:00–21:00
יום שישי, 9:00–13:00
 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2021