הרבה אנשים מכירים את הרגע שבו מחשבה אחת, שולית לכאורה, שתופסת לכם את התודעה.

זה יכול להיות ספק שקפץ בפרויקט בעבודה, מבוכה חברתית שאולי קרתה, או מחשבה עתידית שנשמעת רציונלית אבל בפועל היא תחנת דלק של קשב ואנרגיה.

המוח נכנס לדריכות, שומר עלינו: מנסה לצפות, למנוע ולשלוט.

בפועל הוא ננעל על אותה מחשבה, חוזר אליה שוב ושוב ומייצר חוסר שקט מערכתי קבוע. 

אחת הטכניקות היעילות להתמודדות עם דאגה כרונית נקראת דחיית דאגות.

הרעיון פשוט אך לא אינטואיטיבי:

לא כל מערכת במוח מיועדת לכל משימה.

מערכת האיום נבנתה כדי לזהות סכנה מיידית ולהגיב אליה במהירות.

היא פחות מתאימה לחשיבה מורכבת, לשקלול אפשרויות או לקבלת החלטות ארוכות טווח.

כשהיא זו שמנהלת את העיסוק בתרחישים עתידיים, מתקבלת תחושת דחיפות ללא כיוון.

המחשבה נעשית חדה יותר, לא מדויקת יותר. החרדה מתגברת, אבל היכולת לפתור את הבעיה אינה משתפרת.

כאן טמון המלכוד.

אנשים אינטליגנטיים ואנליטיים התרגלו להנחה שיותר חשיבה תוביל ליותר שליטה.

ברוב תחומי החיים זה אכן עובד. בדאגה כרונית קורה ההפך.

כשהמחשבה מופעלת מתוך מערכת האיום, המוח עובר למצב של ניטור מתמיד: סריקה, בדיקה, השוואה.

זו אינה חשיבה מעבדת אלא חשיבה דרוכה. כמו מכשיר מדידה שממשיך לדווח על הבעיה, אך אין לו כל יכולת לתקן אותה. כך נוצר מעגל חוזר של “מה אם”, עם תחושת עומס הולכת וגוברת, אך בלי תזוזה אמיתית קדימה.

אפשר להבין זאת דרך דימוי יומיומי: הדאגה מתנהגת כמו קול פנימי שמופיע בדיוק כשלא מתאים, ודורש טיפול מיידי. אם מנסים להתעלם ממנו לחלוטין, הוא נוטה לחזור בעוצמה גדולה יותר. אם עונים לו מיד, הוא משתלט על הרצף של היום. שתי האפשרויות משאירות את האדם ללא שליטה אמיתית. האלטרנטיבה היא הצבת גבול פנימי: לא דחייה אינסופית, אלא אמירה ברורה של זמן והקשר. לא עכשיו — אלא במועד שנבחר מראש.

כך מיישמים דחיית דאגות בפועל, באופן פשוט ומובנה.

• השלב הראשון הוא זיהוי. כשהמחשבה מתחילה ב“מה אם”, אין צורך להילחם בה ואין טעם לנתח אותה מיד. מספיק לזהות שזו דאגה שעולה מעצמה. לא איום מיידי, לא דרישה לפעולה עכשיו. רק סימן שמערכת האיום נכנסה לפעולה.

• השלב השני הוא כתיבה. אם מדובר בבעיה קונקרטית שאפשר לפתור מיד — פותרים. אם לא, רושמים. פתק קצר בטלפון או על דף. הכתיבה עושה פעולה קריטית: היא מאותתת למוח שהנושא תועד ולא ילך לאיבוד. כך אין צורך להחזיק אותו ברקע שוב ושוב. העומס יורד, והחזרתיות נחלשת.

• השלב השלישי הוא מיקוד מחדש. אחרי הדחייה, חשוב להחזיר את הקשב להווה. דאגה מתרחשת כמעט תמיד ברמה המחשבתית. חיבור לגוף או לעשייה פשוטה יוצר ויסות טבעי. זה יכול להיות תשומת לב לנשימה, תנועה קלה, או חזרה מודעת למה שעושים עכשיו. גם הפניית הקשב למה שכן עובד כרגע מספקת למוח נקודת אחיזה אחרת.

• השלב הרביעי הוא זמן דאגה ייעודי. קובעים חלון קבוע ביום, קצר וברור, שבו יושבים עם הרשימה ועובדים עליה בצורה מסודרת. לא מתוך דריכות, אלא מתוך בחירה. לעיתים קרובות מתגלה פער ברור: מה שנראה מאיים ומציף בבוקר, מרגיש הרבה פחות דרמטי כשפוגשים אותו בזמן שנבחר מראש ובמצב רגשי יציב יותר.

כדי שהשיטה תהיה אפקטיבית, חשוב להכיר שלוש טעויות נפוצות שנוטות לשבש אותה.

• הטעות הראשונה היא ניסיון “לעבד הכול בראש”. חשיבה פנימית בלבד נוטה להתפזר, להסתחרר ולהקצין. המחשבה קופצת מנושא לנושא ומגבירה דריכות. כתיבה, לעומת זאת, מאטה את הקצב ומכריחה את החשיבה להיות ממוקדת וברורה יותר.

• הטעות השנייה היא היתקעות בתרחישי אימה. השאלה “מה אם זה יקרה?” נשמעת כמו חשיבה אחראית, אבל בפועל היא משמרת חרדה. האלטרנטיבה היא מעבר לשאלה תפקודית יותר: מה ניתן לעשות, ואיפה יש לי שליטה ממשית. גם אם השליטה חלקית, עצם המיקוד בה משנה את איכות החשיבה.

• הטעות השלישית היא הימנעות מפעולה. דאגה ממושכת יוצרת תחושה של עומס שמשתק עשייה. פעולה קטנה, ברורה ובר־ביצוע, שוברת את המעגל. היא מחזירה תחושת מסוגלות ומפחיתה חרדה יותר מכל ניתוח נוסף.

אם מתרגלים דחיית דאגות בעקביות, יתרחש שינוי שקט אך משמעותי.

הדאגה מפסיקה להיות להיות כוח שמכתיב את סדר היום והופכת לנושא שמטופל בזמן ובאופן שנבחרים מראש.

אתה מצליח לכפות שליטה על מצב חסר שליטה. 

זהו מעבר ממצב שבו החרדה מנהלת למצב שבו קיימת בחירה כיצד ומתי להתייחס אליה.

עבור רבים, זהו צעד בסיסי אך מרכזי בבניית יציבות וביטחון נפשי.

מה הטיפול היעיל ביותר לחרדה?

משפחת הטיפולים הקוגניטיביים התנהגותיים (CBT) נחשבת לטיפול הפסיכולוגי המוכח ביותר להפרעות חרדה.

אינספור מטא־אנליזות מגדירות טיפול CBT כטיפול קו ראשון עבור חרדות.

יעילות הטיפול נבחנה ואוששה על פני מגוון הפרעות חרדה. בעיקר CBT לחרדה כללית, חרדה חברתית, הפרעת פאניקה ופוביות ספציפיות.

מחקרים מראים שבערך 60-75% מהמטופלים חווים שיפור משמעותי, עם תוצאות שנשמרות גם בטווח הארוך (מעל שנה).

יש מגוון טיפולים בחרדה (כמו טיפול תרופתי או גישות דינמיות) שיכולים להתאים למקרים מסוימים, אבל CBT נותר הבחירה הראשונה ברוב המקרים קליניים.

בואו נראה את הנתונים על יעילות CBT עבור הפרעות חרדה והפרעות קרובות:

איך CBT מפחית לחרדה בפועל?

CBT עובד על שני מישורים מרכזיים:

הראשון חשיבתי והשני התנהגותי.

אבל ככל שעולם הפסיכותרפיה מתפתח אפשר לומר שגם על המישור הגופני. 

מטפל CBT עוזר למטופל לזהות מחשבות אוטומטיות, אמונות וסכמות לגבי שליטה, ודאות, ספקות ועוד. 

הרעיון הוא להצביע על דפוסים מעוותים של חשיבה שמנציחים חרדה – למשל חשיבה דיכוטומית, קריאת מחשבות, או קטסטרופיזציה.

המטופל לומד להבנות מחדש דפוסים אלה בעזרת טכניקות מעשיות, למשל שאלות סוקרטיות וניסויים התנהגותיים.

בצד ההתנהגותי, CBT משתמש בחשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה, תוך התנסות מבוקרת ומצמצמת הימנעות.

מנגנון מרכזי הוא התרגלות (habituation) והפחתת תגובות חירום סימפטטיות אוטומטיות של המוח.

המחקר מראה שהשינויים בעקביות נוירולית נמדדים גם בהדמיה מוחית (fMRI), מה שמעיד על שינוי של ממש במערכת החרדה.

כמה זמן לוקח טיפול CBT לחרדה?

ברוב המקרים, טיפול CBT בחרדה הוא טיפול קצר־טווח וממוקד שנמשך 3 חודשים עד חצי שנה.

בפועל זה אומר לרוב 12-20 פגישות שבועיות, כל אחת באורך של 50 דקות. לפעמים עובדים גם פעמיים בשבוע, בעיקר בתחילת התהליך או במצבים מורכבים יותר.

האורך המדויק משתנה מאדם לאדם. הוא מושפע מסוג החרדה, מעוצמת הסימפטומים, מהאם יש קשיים נלווים כמו דיכאון או טראומה ומהמידה שבה המטופל מצליח ליישם את הכלים בין הפגישות.

יש מי שמרגיש שינוי משמעותי יחסית מוקדם, ויש מי שזקוק לתהליך מעט ממושך יותר, אבל העיקרון המנחה ב-CBT ברור:

זה טיפול מונחה מטרה. הרעיון הוא לא ש״אתה בטיפול״ אלא לוקחים חלק בתהליך ממוקד שמאפשר הבנה ורכישת כלים להתמודדות עם חרדה בחיים עצמם - אחר כך מסיימים.

האם החרדה נעלמת לגמרי בטיפול CBT?

המטרה של CBT היא לא לחסל את החרדה, אלא להפחית אותה לרמות תפקודיות והקניית כלים לניהולה.

חשוב לזכור שחרדה היא תגובה טבעית ואפילו שימושית במצבים מסוימים – אבל כשהיא מופעלת יתר על המידה או באופן לא פרופורציונלי.

רוב המטופלים מדווחים על ירידה משמעותית בעוצמה, תדירות ומשך של התקפות או מחשבות טורדניות ודאגות, אבל לא בהכרח על היעלמות מוחלטת.

מחקרי מעקב מראים שיפור יציב גם שנים מסוף הטיפול, כאשר המטופלים משתמשים בכלים שרכשו.

ציפייה מציאותית היא לזכות בהרבה יותר חופש מהרעש הפנימי ומאמונות מגבילות, גם אם חרדה עדיין מופיעה לעיתים, בעיקר בעתות לחץ.

מה ההבדל בין CBT לטיפול דינמי בחרדה?

כידוע, יש הבדלים בין טיפול פסיכודינמי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי:

CBT ממוקד בהווה ובפתרון תסמינים קונקרטיים:

מה המחשבות והתנהגויות שמחזקות את החרדה עכשיו ואיך לשנות אותן.

הוא מובנה, מבוסס משימות ושיעורי בית בין המפגשים והוא מתאים במיוחד למי שרוצה כלים מעשיים ושיפור בר-מדידה.

המטפל והמטופל עובדים כצוות, עסוקים בהשגת המטרות, שמוגדרות בתחילת הטיפול כהפחתה משמעותית של חרדה. 

טיפול פסיכודינמי, לעומת זאת, מתמקד בקרביים, היכן שהנפש מייצרת חרדה עקב קונפליקטים פנימיים, דפוסי התקשרות פגועים וקשר עם דמויות משמעותיות בין עבר להווה.

הוא פחות מובנה, ארוך יותר ולעיתים מתאים למי שמעוניין בהבנה עמוקה יותר של העצמי, לא רק בהפחתת תסמינים.

מחקרית, CBT הוכיח יעילות ברורה יותר מטיפול דינמי בהפרעות חרדה.

במקרה של חרדה מוכללת, קלינאים מכוונים קודם כול למה שמפחית חרדה בפועל ובצורה יציבה, ולא בתהליך שמתמקד בעיקר בהבנה רגשית אינטרוספקטיבית או תהליכי עומק נפשיים.

המחקר העדכני מראה שטיפול דינמי לא הוכיח יעילות מובהקת בהפחתת תסמיני חרדה מוכללת ולא שמר על השפעה לאורך זמן.

לעומת זאת, CBT הוא הטיפול היחיד שהראה גם שיפור ברור וגם יעילות מתמשכת, ולכן נחשב טיפול קו ראשון.

טיפול דינמי יכול להתאים לעבודה על יחסים או דפוסים בינאישיים, אבל כשמטרת הטיפול היא החרדה עצמה – הוא פחות ממוקד ופחות מבוסס ראיות.

אם מדובר בחרדה עם רקע טראומטי מורכב, לעיתים שילוב של גישות הוא האופציה היעילה ביותר.

האם טיפול CBT מתאים גם לחרדה קשה?

כן, CBT מותאם גם למקרים של חרדה קשה, אבל הטיפול מתוכנן בצורה שונה.

במקרים כאלה, המטפל עשוי להתחיל בכלים להפחתת עוררות גופנית (כמו הרפיית שרירים או נשימות), לפני שעוברים לחשיפה הדרגתית.

לעיתים משלבים CBT עם טיפול תרופתי (SSRI או SNRI), שמוכר ככלי נוסף שיכול לייצב את המצב ולאפשר עבודה טיפולית אפקטיבית יותר.

מחקר של Hofmann et al. (2012) מצא ש־CBT יעיל גם בהפרעות חרדה חמורות, אם כי עשוי לדרוש זמן ארוך יותר והתאמה אישית.

חשוב לבחור מטפל מנוסה בעבודה עם חרדה קשה – לא כל מי שמטפל ב־CBT מיומן בפרוטוקולים אינטנסיביים.

איך יודעים שהטיפול עובד?

הערכת התקדמות ב־CBT מבוססת על שלושה מדדים עיקריים:

• תסמינים.

• תפקוד.

• איכות חיים.

מטפלים מיומנים משתמשים בשאלונים סטנדרטיים (כמו GAD-7 לחרדה כללית או PHQ-9 לדיכאון נלווה) במהלך הטיפול, כדי למדוד שינוי באופן אובייקטיבי. אבל לא פחות חשוב: האם את/ה יכול/ה לעשות דברים שהיו מפחידים קודם? האם תדירות המחשבות החרדתיות יורדת? האם תקופות של רוגע ארוכות יותר? במקרים רבים השיפור לא ליניארי – יש עליות וירידות.

כלל אצבע טוב:

אם אחרי 6-8 פגישות כלום לא זז, כדאי לשוחח עם המטפל על שינוי באסטרטגיה או אפילו על הפניה למקור עזרה אחר. 

החיים קצרים. 

האם צריך טיפול תרופתי בנוסף?

לא בהכרח.

CBT לבד יעיל עבור רוב המקרים של חרדה קלה עד בינונית.

טיפול תרופתי (בעיקר SSRI/SNRI) מומלץ כשהחרדה חמורה יותר, כרונית, או כשהיא מפריעה מאוד לתפקוד יומיומי.

הנחיות NICE ממליצות על טיפול פסיכולוגי כקו ראשון, ועל תרופות כשהטיפול הפסיכולוגי אינו זמין או לא מספיק יעיל.

במחקר של Bandelow et al. (2015) נמצא כי שילוב של CBT ותרופות יעיל במיוחד במקרים חמורים, אבל התוצאות ארוכות הטווח של CBT בלבד לעיתים טובות יותר – כי המיומנויות נשארות גם אחרי הפסקת הטיפול.

ההחלטה צריכה להיעשות יחד, אופטימלית בשיחה של הפסיכולוג והפסיכיאטר, על בסיס התמונה הקלינית האישית ובאישור ויתור על סודיות. 

מה קורה אם יש חרדה וגם דיכאון?

שילוב של חרדה ודיכאון הוא נפוץ מאוד – כ־60% מהאנשים עם הפרעת חרדה יחוו גם דיכאון במהלך חייהם.

CBT יעיל גם במקרים אלה, כי הוא מטפל בשני המצבים בו־זמנית: משנה דפוסי חשיבה שליליים (רלוונטי לדיכאון), ומפחית הימנעות והצפה (רלוונטי לחרדה).

פרוטוקולים משולבים, שנקראים לפעמים טיפולים טרנס-דיאגנוסטיים מכוונים לשני התחומים יחד.

מחקר של Cuijpers et al. (2014) מצא ש־CBT משפר גם את החרדה וגם את הדיכאון במקרים של תחלואה נלווית.

במקרים אלו, הערכה פסיכיאטרית כדאית – לעיתים תרופתיות SSRI יכולות לסייע לשני ההיבטים בבת אחת.

איך לבחור מטפל מתאים לחרדה?

חשוב לחפש מטפל עם הכשרה פורמלית ב־CBT (לא רק ״משלב כלים קוגניטיביים התנהגותיים"), ניסיון מעשי בהפרעות חרדה ולפחות תואר שני בבריאות הנפש.

תרגישו נוח לשאול במפגש ראשון:

• איזו הכשרה יש לך ב־CBT?

• כמה מטופלים עם חרדה טיפלת?

• איזה פרוטוקולים את/ה משתמש/ת?

מטפל טוב לא ייפגע משאלות כאלה – להיפך, זה ירים לו לתיאור ניסיונו, מה שעשוי לנסוך מידה של ביטחון. 

חשוב גם לקלוט אם יש כימיה אישית עם המטפל:

תחושת אמון, יכולת לדבר בגובה העיניים, והרגשה שהמטפל על זה, מקשיב ומתכונן ברצינות לעבודה.

אם אחרי 2-3 מפגשים אין שם חיבור, לגיטימי לחפש מישהו אחר – התאמה טיפולית היא חלק אינהרנטי מההצלחה.

האם CBT לחרדה מתאים לכל אחד?

למרות היותו טיפול יעיל ומבוסס ראיות, CBT אינו תמיד הבחירה המתאימה ביותר לכולם. הוא דורש מוטיבציה לעבודה פעילה, נכונות לתרגל בית, ויכולת להתמודד עם תחושות לא נוחות (כמו בחשיפה).

אנשים עם קשיים קוגניטיביים משמעותיים (כמו פגיעה נוירולוגית), או מי שנמצא במשבר פסיכוטי או בחוסר יציבות קיצוני, עשויים להזדקק להתערבויות אחרות תחילה.

יש גם מי שמעדיף עבודה פסיכודינמית או הומניסטית, שמתמקדת פחות בתסמינים ויותר בתהליכים פנימיים עמוקים.

מחקר ותיק של Westen & Morrison (2001) מצביע על כך שכ־40% מהמטופלים נושרים מ־CBT מסיבות שונות – חלקם בגלל שהגישה לא התאימה להם אישית.

זו החלטה שצריך לקבל יחד עם איש מקצוע.

איך להתייעץ איתנו לגבי טיפול CBT בחרדה?

מכון טמיר מציע מפגש ראשוני (אונליין או פנים אל פנים) שמאפשר להעריך את אופי החרדה, רמת החומרה, והצרכים הטיפוליים,

במהלך המפגש נבחנת התאמה אישית למטפל/ת, לגישה (CBT, דינמי או גישות רבות אחרות) ולפורמט (שבועי, דו־שבועי, פנים אל פנים או Zoom).

המכון מתמחה בגישות מבוססות ראיות ועובד עם צוות רב־תחומי.

ניתן ליצור קשר דרך אתר המכון או בטלפון, ולתאם מפגש בזמן שמתאים.

המפגש הראשוני הוא גם הזדמנות לשאול שאלות על הטיפול, על המטפל, ועל מה שצפוי בתהליך – שמדובר בטיפול בחרדה חשוב לספק כמה שיותר ודאות.

מטרת המסמך לספק מידע אמין, ענייני ומבוסס מחקר.

טיפול בחרדה הוא תהליך אישי ומורכב,

והמידע כאן אינו מחליף ייעוץ קליני פרטני.

אם את/ה שוקל/ת טיפול –

שיחה עם איש מקצוע היא תמיד המקום הנכון להתחיל.

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים 
 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

Bandelow, B., Reitt, M., Röver, C., Michaelis, S., Görlich, Y., & Wedekind, D. (2015). Efficacy of treatments for anxiety disorders: a meta-analysis. International clinical psychopharmacology, 30(4), 183–192. https://doi.org/10.1097/YIC.0000000000000078

Bhattacharya, S., Goicoechea, C., Heshmati, S., Carpenter, J. K., & Hofmann, S. G. (2023). Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy for Anxiety-Related Disorders: A Meta-Analysis of Recent Literature. Current psychiatry reports, 25(1), 19–30. https://doi.org/10.1007/s11920-022-01402-8

Brooks, S. J., & Stein, D. J. (2015). A systematic review of the neural bases of psychotherapy for anxiety and related disorders. Dialogues in clinical neuroscience, 17(3), 261–279. https://doi.org/10.31887/DCNS.2015.17.3/sbrooks 

Carpenter, J. K., Andrews, L. A., Witcraft, S. M., Powers, M. B., Smits, J. A. J., & Hofmann, S. G. (2018). Cognitive behavioral therapy for anxiety and related disorders: A meta-analysis of randomized placebo-controlled trials. Depression and anxiety, 35(6), 502–514. https://doi.org/10.1002/da.22728

Papola, D., Miguel, C., Mazzaglia, M., Franco, P., Tedeschi, F., Romero, S. A., Patel, A. R., Ostuzzi, G., Gastaldon, C., Karyotaki, E., Harrer, M., Purgato, M., Sijbrandij, M., Patel, V., Furukawa, T. A., Cuijpers, P., & Barbui, C. (2023). Psychotherapies for generalized anxiety disorder in adults: A systematic review and network meta-analysis of randomized clinical trials. JAMA Psychiatry, 81(3), 250–259. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2023.3971

Southward, M. W., Kushner, M. L., Terrill, D. R., & Sauer-Zavala, S. (2024). A review of transdiagnostic mechanisms in cognitive-behavior therapy. Psychiatric Clinics of North America, 47(2), 343–354. https://doi.org/10.1016/j.psc.2024.02.003

Cognitive Behavior Associates. (2026). How long does cognitive behavior therapy for anxiety take? https://www.cognitivebehaviorassociates.com/blog/how-long-does-cognitive-behavior-therapy-for-anxiety-take/

יש טיפולים פסיכולוגיים שמציעים הקלה הדרגתית ויש כאלה שמציעים שינוי של ממש.

טיפול ארבעת הימים של ברגן (או בקצרה B4DT) שייך כנראה לסוג השני:

קצר, ממוקד, תכליתי ובעיקר יעיל, במגוון הולך ועולה של הפרעות נפשיות. 

הגישה עושה שימוש בעיקרון היעיל ביותר שמצוי בבסיס טיפול ב-OCD וטיפול חרדה - חשיפה - ומיישמת אותו קצר וקולע. 

מדובר בארבעה ימים אינטנסיביים ודי תובעניים, נכנסים עם כל הכוח והמוטיבציה ומשקיעים אנרגיה מתפרצת בספרינט במקום במרתון. 

מטופלים מדור ה-Z, כמו גם בוגרים מהם, יודעים להעריך השגת תוצאות מהירה, כמו כמעט כל דבר אחר בחייהם, ונראה אז הכיוון מתאים גם לרוח התקופה. 

תוכן עניינים:

1. מהו טיפול B4DT?

2. מבנה הטיפול: ארבעה ימים אינטנסיביים

3. טכניקת LET: "להישען אל תוך החרדה"

4. יעילות הטיפול: ממצאי מחקרים קליניים

    ◦ הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)

    ◦ חרדה חברתית

    ◦ הפרעת פאניקה

    ◦ מתבגרים עם OCD

יתרונות הטיפול בהשוואה לטיפולים אחרים

מהו טיפול B4DT?

שיטת הטיפול Bergen 4-Day Treatmen (B4DT) פותחה בברגן, נורבגיה, על ידי צוות מומחים ל-OCD. מדובר במסגרת טיפולית עם setting מרוכז ואינטנסיבי ביותר, שמבוססת על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ובפרט על חשיפה ומניעת תגובה (ERP).

הרעיון המרכזי הוא לדחוס טיפול שמועבר בדרך כלל לאורך מספר חודשים לפחות, לכדי ארבעה ימים מלאים ורצופים.

הטיפול ניתן בקבוצות קטנות (לרוב 3–6 מטופלים), כאשר יחס המטפלים למטופלים הוא 1:1, כלומר לכל מטופל מוצמד מטפל אישי בתוך המסגרת הקבוצתית,. הגישה הוכחה כיעילה לא רק עבור OCD, אלא גם הותאמה לטיפול בהפרעות חרדה נוספות כמו חרדה חברתית והפרעת פאניקה,.

מבנה הטיפול: ארבעה ימים אינטנסיביים

הפורמט הייחודי של הטיפול בנוי בצורה מובנית מאוד המאפשרת שינוי מהיר:

• יום 1: חינוך פסיכולוגי והכנה (כ-3-4 שעות): היום הראשון מוקדש להסברים מעמיקים (פסיכו-אדוקציה) על ההפרעה, הגורמים המשמרים אותה ועקרונות הטיפול. המטופלים לומדים להבין את ה"פרויקט" שלהם – הניסיון להימנע מחרדה או למנוע אסון – וכיצד הוא משמר את הבעיה. ביום זה המטופלים משתפים את הקבוצה במשימות החשיפה המתוכננות שלהם ומכינים תוכנית אישית.

• ימים 2 ו-3: חשיפה אינטנסיבית (7-8 שעות ביום): זו הליבה של הטיפול. המטופלים מבצעים תרגילי חשיפה מותאמים אישית בליווי צמוד של המטפל. החשיפות מתבצעות במצבים המעוררים חרדה או הימנעות בתנאים אמיתיים (In vivo). המטרה היא לשבור דפוסי הימנעות והתנהגויות ביטחון. לאורך היום מתקיימים מפגשים קבוצתיים קצרים לשיתוף ולמתן משוב ובערבים המטופלים ממשיכים בתרגול עצמאי. ביום השלישי לרוב מוזמנים בני משפחה למפגש שמיודע להסברים.

• יום 4: סיכום ומניעת נסיגה (לאורך כ-3 שעות): היום האחרון מוקדש לתכנון העתיד. המטופלים לומדים "להיות המטפלים של עצמם". נבנית תוכנית חשיפה עצמית לשלושת השבועות הבאים ("שיעורי בית"), והטיפול מסתיים במשוב הדדי.

לאחר הטיפול, מתקיים לרוב מפגש מעקב (למשל, לאחר 3 חודשים) כדי להעריך את התוצאות ולרענן עקרונות במידת הצורך.

טכניקת LET: להישען אל תוך החרדה

אחד העקרונות המארגנים של B4DT הוא טכניקת ה-LET (Lean into the anxiety).

הטכניקה מוצגת ומודגמת כבר לפני תחילת החשיפות והיא מחדדת שינוי מהותי בעמדה הטיפולית, שמזכירה את הרציונל של טיפולי הגל השלישי ב-CBT:

במקום מאמץ ״להחזיק מעמד״ מול החרדה, המטופל מבצע כלפיה פניה יזומה, מה שכונה בעבר טכניקות קאונטר-פוביות (כלומר, להסתער על מה שהכי מפחיד). 

במקום להשתחרר בהדרגה מהימנעויות או התנהגויות ביטחון, המטופלים מתרגלים פעולה שאינה תואמת את דפוסי ה-OCD או החרדה. הדגש אינו על שליטה או ריסון, אלא על שחרור והסכמה לחוויה. במהלך החשיפות המטופלים מדרגים את מידת היישום של ה-LET בסולם של 1–6, כאשר היעד הוא הישענות מלאה אל החרדה. בהפרעת פאניקה, למשל, הדבר מתבטא בשינוי הכוונה: ממאמץ למנוע אסון לעמדה של קבלה, ולעיתים אף ייזום מכוון של התחושות המאיימות..

יעילות הטיפול: ממצאי מחקרים קליניים

הטיפול נחקר במספר מחקרים, הן ניסויים מבוקרים והן מחקרים פתוחים, והראה תוצאות מבטיחות במגוון הפרעות:

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) במבוגרים

במחקר מבוקר אקראי (RCT), נמצא כי 93.8% מהמטופלים הגיבו לטיפול מיד לאחריו. במעקב של 3 חודשים, כ-69% היו בהפוגה מלאה (Remission). תוצאות אלו היו טובות משמעותית בהשוואה לקבוצת המתנה או קבוצה שקיבלה עזרה עצמית (SH). יתרה מכך, מחקר הראה כי גם מטופלים שנכשלו בטיפול עזרה עצמית או המתינו ברשימת המתנה, הפיקו תועלת רבה מה-B4DT כשהוא הוצע להם לאחר מכן, עם שיעורי הפוגה של כ-71% במעקב של 3 חודשים,.

הפרעת חרדה חברתית

במחקר פיילוט שבחן את הטיפול עבור חרדה חברתית, נצפו אפקטים מרשימים בהפחתת הסימפטומים. למשל, במעקב של 3 חודשים, 89.7% מהמטופלים הוגדרו כמגיבים לטיפול, ו-55.2% היו בהפוגה מלאה.

שיעורי הנשירה היו אפסיים כמעט (מטופל אחד עזב עקב מחלה), ושביעות הרצון מהטיפול הייתה גבוהה מאוד. 

הפרעת פאניקה

מחקר מעקב ארוך טווח (ממוצע של 18 חודשים) אחר מטופלים עם הפרעת פאניקה שטופלו ב-B4DT הראה יציבות מרשימה של התוצאות.

כ-90% מהמטופלים סווגו כנמצאים ברמיסיה בטווח הארוך. בנוסף, נצפתה ירידה משמעותית בסימפטומים של פאניקה וכן בסימפטומים נלווים של דיכאון וחרדה כללית, בלי הבדל מובהק בין התוצאות אחרי 3 חודשים לבין התוצאות אחרי שנה וחצי.

מתבגרים עם OCD

מחקר שבחן את הטיפול בקרב מתבגרים (גילאי 16–18) הראה כי ניתן לשחזר את ההצלחה גם באוכלוסייה זו ובקליניקות שונות ברחבי נורבגיה. במעקב של 3 חודשים, כ-92% מהמתבגרים הגיבו לטיפול וכ-84% היו בהפוגה. גם כאן, המטופלים הביעו שביעות רצון גבוהה מהטיפול,.

יתרונות הטיפול בהשוואה לטיפולים אחרים

מחקרי הערכה מצביעים על כמה יתרונות בולטים של גישת ה-B4DT בהשוואה למודלים פסיכותרפויטיים קיימים:

1. מניעת נשירה: הבעיה בטיפולי CBT סטנדרטיים הנמשכים לאורך זמן וכוללים חשיפה לאובססיות ומניעת הטקסים היא שיעור נשירה משמעותי. ב-B4DT, שיעורי הנשירה הם אפסיים כמעט והטיפול נתפס כאטרקטיבי מאוד למטופלים.

2. מהירות השינוי: הטיפול המרוכז מציע שיפור קליני משמעותי ("תגובה לטיפול" או "הפוגה") תוך ימים ספורים, זאת בניגוד לטיפול שבועי שמשתרך לאורך חודשים ואף יותר משנה. 

3. .יעילות מול טיפול מדורג: למרות שהנחיות קליניות כמו NICE ממליצות על מודל הדרגתי, הממצאים מראים תמונה אחרת. מטופלים שלא הפיקו תועלת מעזרה עצמית או משלבים מוקדמים של טיפול ERP מצליחים להגיע ב-B4DT לתוצאות גבוהות ויציבות, דומות לאלה של מטופלים שסיימו את הטיפול כקו ראשון מלכתחילה.

4. שיפור בהפרעות נלווות: הטיפול הראה השפעה חיובית גם בהפחתת סימפטומים של דיכאון וחרדה כללית (GAD), לעיתים אף יותר מאלו המדווחים במחקרים על טיפולים קבוצתיים אינטנסיביים אחרים.

לסיכום, פסיכותרפיה בגישת B4DT מסתמנת כאלטרנטיבה מבטיחה ויעילה למדי לטיפול המסורתי בהפרעות חרדה ו-OCD.

השילוב בין אינטנסיביות גבוהה, עבודה קבוצתית ויחס מטפלים אישי לצד מיקוד טכניקת LET מוביל לשיעורי החלמה גבוהים, שביעות רצון רבה ועמידות של השינוי לאורך זמן.

המחקרים מראים כי הגישה יעילה במגוון הפרעות ובגילאים שונים, וכי ניתן להטמיע אותה בהצלחה בקליניקות שונות, מחוץ למיקום בו קוימה. 

מהם שלבי הטיפול ב-B4DT לאורך ארבעת ימי התוכנית?

כיצד מוגדרת טכניקת ה-LET ומה תפקידה בתהליך החשיפה?

מהן תוצאות ההפוגה (remission) בקרב בני נוער הסובלים מ-OCD?

Iversen, H. M., Eide, T. O., Harvold, M., Solem, S., Kvale, G., Hansen, B., & Hagen, K. (2022). The Bergen 4-day treatment for panic disorder: replication and implementation in a new clinic. BMC psychiatry, 22(1), 728. https://doi.org/10.1186/s12888-022-04380-6

Launes, G., Hagen, K., Öst, L. G., Solem, S., Hansen, B., & Kvale, G. (2020). The Bergen 4-Day Treatment (B4DT) for Obsessive-Compulsive Disorder: Outcomes for Patients Treated After Initial Waiting List or Self-Help Intervention. Frontiers in psychology, 11, 982. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2020.00982

שמי עינת, אני עמיתת מכון טמיר בעתלית, משלבת טיפול באמנות, CBT ו-DBT, בהתאם לצרכים הייחודיים של כל מטופל. 

את תפקידי כמטפלת אני רואה כעבודה משותפת עם המטופל, שבה אנו צועדים יחד בתהליך של גילוי, הבנה והתפתחות אישית.

בעיניי, טיפול הוא מרחב בטוח ומאפשר, שבו המטופל יכול לחקור את עולמו הפנימי, את האתגרים והקשיים שהוא מתמודד איתם, ללא שיפוטיות או ביקורת. הקשר הטיפולי מהווה בעיניי כלי מרכזי בתהליך ההחלמה והצמיחה, ולכן אני מקפידה על יצירת אווירה של אמון, כבוד והבנה.

בטיפול באמנות אנו נעזרים בטכניקות אמנותיות שונות, כגון ציור, פיסול וכתיבה, המאפשרות ביטוי לא-מילולי, יצירתי ומשמעותי. האמנות משמשת כלי לגילוי רגשות, לעיבוד חוויות ולחיזוק הביטוי העצמי.

ב-CBT אנו עובדים עם עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לזיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות שאינם מיטיבים, ולרכישת כלים להתמודדות יעילה יותר עם קשיים ורגשות.

ב-DBT אנו לומדים ומיישמים עקרונות של ויסות רגשי, קבלה עצמית וחיזוק היכולת להיות בנוכחות ובהתמודדות עם חוויות מורכבות.

מטרות הטיפול

מטרת הטיפול היא לסייע למטופלים להבין את עצמם טוב יותר, לפתח מיומנויות התמודדות יעילות, לשפר את איכות חייהם ולהגיע לרווחה נפשית. אני מאמינה כי כל אדם יכול לחיות חיים מלאים ומשמעותיים, ורואה את עצמי כשותפה במסע זה.

אני מזמינה אתכם ליצור קשר ולתאם פגישת ייעוץ, שבה נוכל לשוחח על הצרכים שלכם ולבחון יחד כיצד אוכל לסייע.

הכשרה וניסיון מקצועי

• תואר שני בטיפול באמנות: בוגרת לימודי טיפול באמנות במכללה האקדמית בית ברל, ותואר שני בטיפול באמנות מהמכללה האקדמית לחברה ואמנויות בקריית אונו.
  לימודים אלו העניקו לי ידע ומיומנויות רחבות בתחום הטיפול באמצעות אמנות, בדגש על החיבור בין יצירה, רגש ותהליכים נפשיים.

• הכשרות נוספות:
  – בוגרת התוכנית הישראלית ללימודי CBT
  – בוגרת בית הספר ל-DBT

• ניסיון תעסוקתי:
  – שנה במרכז לבריאות הנפש
  – 11 שנים במשרד החינוך, בעבודה עם ילדים ונוער המתמודדים עם מגוון קשיים רגשיים והתנהגותיים
  – 3 שנים עבודה בקליניקה פרטית עם מטופלים המתמודדים עם הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, משברים, קשיים במערכות יחסים והפרעות אישיות, תוך התאמת הגישה הטיפולית לצרכים של כל מטופל.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

שמי מוריה דיין, אני מטפלת CBT ועמיתת מכון טמיר באילת.

השכלתי האקדמית כוללת תואר ראשון במדעי החברה עם התמחות בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר־אילן, תעודת הוראה בחינוך מיוחד ממכללת לוינסקי, תואר שני בייעוץ ארגוני עם התמחות באסטרטגיה ותואר שני בייעוץ חינוכי עם התמחות במשפחה מהאקדמית רמת גן.

בהמשך עברתי לימודי פסיכותרפיה CBT במכללת י.נ.ר, פתחתי קליניקה פרטית לטיפול CBT  באילת, וכיום אני ממשיכה להעמיק בלימודי טיפול זוגי ומשפחתי במכון ברקאי.

רצף ההכשרות משקף תפיסה טיפולית הרואה באדם שילוב של עולם רגשי, דפוסי חשיבה, התנהגות, מערכות יחסים והקשר חיים רחב.

העשייה הטיפולית שלי מבוססת על שילוב בין ידע אקדמי, ניסיון תעסוקתי ועבודה טיפולית ממוקדת בגישת CBT, עבודה עם טראומה, מצבי משבר וחוסן נפשי.

אני מאמינה שטיפול איכותי חייב להיות גם אנושי ומכיל, וגם מדויק, מובנה ומבוסס כלים – כזה שמאפשר לאדם להבין את עצמו טוב יותר ולחולל שינוי ממשי בחייו.

ניסיוני התעסוקתי כולל עבודה עם אוכלוסיות מורכבות ובמצבי סיכון.

כמחנכת וכאשת צוות חינוכי בבית הספר האתגרי ”ברנקו וייס“ לנוער בסיכון, פגשתי מקרוב טראומות, פגיעות רגשיות, קשיי ויסות, OCD והתמודדות עם מציאות חיים מורכבת.

חוויות אלו חידדו בי את החשיבות של יציבות, גבולות ברורים, קשר משמעותי והתערבות מקצועית מדויקת.

בשנים האחרונות אני עובדת כמטפלת רגשית בגישת CBT במסגרת חוסן עוטף עזה ומשאבים עוטף צפון, בליווי בני נוער ומבוגרים מקרב מפוני הדרום והצפון, באופן פרונטלי ובזום.

העבודה הטיפולית מתמקדת בהתמודדות עם טראומה, חרדה, סימפטומים פוסט־טראומטיים, הצפה רגשית ופגיעה בתחושת הביטחון. ב

טיפול אני שמה דגש על ויסות רגשי, חיזוק תחושת שליטה, זיהוי דפוסי חשיבה לא מיטיבים ,דפוסי הימנעות ובניית כלים יישומיים להתמודדות יומיומית.

האני מאמינה שלי

האני מאמין הטיפולי שלי רואה ב-CBT גישה אפקטיבית ומעצימה, ממוקדת ומבוססת מחקר, המאפשרת לאדם להבין את הקשר בין מחשבות, רגשות והתנהגויות, ולפתח כלים מעשיים להתמודדות עם אתגרי החיים, לצד עבודה פרקטית ומובנית.

בתוך המסגרת הזו אני מקפידה ליצור קשר טיפולי בטוח, אמפתי ולא שיפוטי, המאפשר לאדם לעבד חוויות בקצב המתאים לו ולבנות חוסן נפשי לאורך זמן.

אני מאמינה שטיפול צריך להיות גם מקצועי ומובנה, וגם אנושי, רגיש ומכיל – כזה שמעניק תחושת ביטחון לצד חיזוק תחושת שליטה.

זו הדרך שבה אני בוחרת ללוות תהליכים טיפוליים, באחריות, ברגישות ובאמונה בכוחות האדם.

אני מאמינה שהקשר הטיפולי הוא הבסיס לכל תהליך משמעותי. יצירת מרחב בטוח, אמפתי ולא שיפוטי מאפשרת לאדם להביא את עצמו כפי שהוא, ולנוע בהדרגה לעבר שינוי.

אני מאמינה שהטיפול אינו מוחק את מה שהיה, אלא מאפשר לאדם לחזור לתחושת בחירה, משמעות ותנועה קדימה. מתוך מחויבות ללמידה מתמשכת, דיוק מקצועי וראיית האדם עבודתי הטיפולית מתמקדת בין היתר בהתמודדות עם טראומה, חרדה, OCDמשברי חיים וסימפטומים פוסט־טראומטיים.

הטיפול בעיניי אינו מבטל את הכאב או מוחק את הטראומה, אלא מאפשר לאדם ללמוד לחיות לצידה באופן מיטיב, להשיב לעצמו תחושת מסוגלות ולבנות חיים בעלי משמעות ויציבות. אני מחויבת ללמידה מתמשכת, לדיוק מקצועי ולהתפתחות אישית, מתוך אמונה עמוקה ביכולתו של האדם לצמוח גם מתוך משבר.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

שמי עינת, אני מטפלת באמנות (MA), עמיתת מכון טמיר ופסיכותרפיסטית קוגניטיבית התנהגותית (CBT) במודיעין.

אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בטיפול באמנות, שניהם מאוניברסיטת חיפה, ובנוסף בוגרת התוכנית לפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) מאוניברסיטת בר אילן. 

בשנים האחרונות התעמקתי בתחום הטראומה מתוך רצון להציע טיפולים המותאמים לצרכים השונים של המטופלים, כמו טיפול בטראומה בחשיפה ממושכת (PE), טיפול בטראומה בעזרת עיבוד קוגניטיבי (CPT) וכן טיפול בטראומה באמצעות EMDR.

את הכשרתי הקלינית השלמתי בבריאות הנפש והיום אני עובדת בקליניקה שלי במודיעין בנוסף לעבודתי כמטפלת דרך מרכז חוסן (הקואליציה הישראלית לטראומה) בטיפול בתושבי הדרום מיישובי העוטף.

גישתי הטיפולית היא קוגניטיבית התנהגותית (CBT) תוך שילוב עם EMDR וכן גישות מהגל שלישי כמו: DBT, מיינדפולנס, ACT.

אני בעלת ניסיון עשיר בעבודה עם בוגרים צעירים, מבוגרים ועם הגיל השלישי המתמודדים עם מגוון נושאים כגון:

• אבל ושכול.

• משברי חיים ומעברים בין שלבי חיים.

• התמודדות עם טראומות.

• ויסות רגשי.

• פוביות.

• חרדות למיניהן.

• דימוי וערך עצמי.

• OCD.

וקשיים שונים אחרים.

"כולנו רק מלווים זה את זה בדרך הביתה"

-- Ram Dass

אני מאמינה שכל אדם הוא עולם ומלואו. כל אחד מאיתנו נושא בתוכו שילוב נדיר של מחשבות, רגשות עמוקים, חוויות חיים מעצבות, שאיפות כמוסות, התמודדויות יום-יומיות ומורכבויות אישיות שאין להן תחליף.

ההכרה בייחודיות האדם היא אבן היסוד של הגישה הטיפולית שלי.

עבורי, טיפול הוא בראש ובראשונה מסע משותף ואנושי, המתאפשר כאשר המרחב הוא מקום בטוח, אמפתי וקשוב, חופשי מכל שיפוטיות.

אני רואה במסע הטיפולי צעידה משותפת, בגובה העיניים, שבה אני מלווה את המטופל בדרכו להשגת המטרות האישיות והייחודיות שלו.

אני מאמינה בכוחות הטמונים בכל אדם ואדם. כוחות אלה הם המנוע האמיתי והפנימי לצמיחה, לשינוי ולהשגת יעדים.

תפקידי המרכזי בתהליך הוא לסייע למטופל לזהות את הכוחות הללו, לחזק אותם ולהשתמש בהם ככלי עוצמתי לשיפור איכות החיים באופן משמעותי.

בעיניי אין די בהקלה בסימפטומים כיעד טיפולי.

המטרה האמיתית היא יצירת חיים ששווה לחיותם - חיים מלאים שבהם ניתן להרגיש חופשי לצעוד באומץ לאור הערכים האישיים, מתוך חיבור פנימי עמוק ותחושת ביטחון איתנה.

זהו מסע מרתק של גילוי עצמי, יצירה, שינוי וצמיחה מתמדת.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

שמי ענת, אני פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, בעלת תואר ראשון, שני ודוקטורט מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב ובוגרת בית הספר לפסיכותרפיה התנהגותית קוגניטיבית (CBT). מטפלת עמיתה במכון טמיר בכפר סבא.

עבודת הדוקטורט שלי עוסקת בתחום ההורות המאמצת.

במהלך השנים צברתי ניסיון רב בליווי ובטיפול באנשים המתמודדים עם אתגרי חיים, אובדנים ומצבי משבר, וכן בעבודה עם בוגרים בשלבי חיים שונים.

לצד עבודתי בקליניקה, אני מנהלת שירות סוציאלי במוסד ממלכתי, שם אני מלווה אנשים החווים טראומות, קשיים נפשיים ואתגרים נורמטיביים של החיים.

אני יודעת עד כמה לעיתים קשה להתמודד עם קושי לבד- ואני שם בשביל הפונים, בהקשבה מקצועית ומסייעת.

הבחירה לעסוק בהורות מאמצת אינה מקרית עבורי.

מתוך עבודתי המחקרית והקלינית אני מכירה מקרוב את הקשיים הייחודיים של "הורים של...", ואת חשיבות התמיכה במעגלי הסביבה של האדם.

אני מאמינה כי יצירת מרחב מכיל ובטוח עבור ההורים, לצד חשיבה משותפת על אתגרים ופתרונות, מאפשרים סיוע משמעותי גם להורים וגם לילדיהם.

אני רואה בקשר הבינאישי ובברית הטיפולית את הבסיס ליכולת ליצור שינוי.

הניסיון והידע שצברתי הם נדבך חשוב, אך בעיניי – היכולת לבנות קשר אנושי, אמפתי ותומך היא המפתח האמיתי להתפתחות אישית.

אני שואפת ועושה מאמץ להעניק למטופליי סביבה מכילה, מקצועית ומאפשרת, שבה ניתן לשתף, לנסח מחדש קשיים ואתגרים, ולהתחבר מחדש ליכולות ולתקווה.

אני מזמינה אותך, המתמודד עם תקופה קשה, מבלבלת או אתגר חיים אחר לפנות למסע טיפולי משותף, שבו נמצא יחד מרחב של הקשבה, אמפתיה וצמיחה.

הקליניקות שלי פועלות בכפר סבא ובכוכב יאיר, ואני מציעה גם טיפול מקוון.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון:

משחק, שדה וחוויה אינטרסובייקטיבית

המשחק בטיפול אינו רק אסטרטגיה או כלי אבחוני נטו.

הוא מהווה מרחב חווייתי דינמי שבו נוצרת אינטראקציה בין המטפל למטופל, שבה כל אחד משפיע על החוויה של האחר.

במפגש הזה יש הדדיות:

לא מדובר בהעברה חד-כיוונית של מידע, אלא ביחסי גומלין שבהם כל צד נחשף, מנסה להבין ומגיב בזמן אמת.

המשחק מגלם בתוכו שדה של קשר - שדה בו מתרחשת חוויה חיה, שמשקפת לא רק מה הילד “מביא”, אלא גם איך המפגש עצמו משפיע על שניהם.

מתוך התנועה אותה פותח ויניקוט, ניתן לזהות שלושה זרמים מרכזיים שמעמיקים ומרחיבים את החשיבה על משחק וטיפול:

התפיסה האינטרסובייקטיבית, המחשבה של פרו הנשענת על ביון, והחשיבה של קוהוט.

התפיסה של קוהוט, למרות שלא צמחה מתוך עבודה ישירה עם ילדים, היא אולי המופשטת ביותר - עד כדי כך שרענן קולקה תיאר אותה ככזו שמחייבת כמעט חשיבה במונחים של “פיזיקה קוונטית”.

אסתר פלד מנסחת זאת בבהירות כשהיא כותבת כי הפסיכופתולוגיה בפסיכואנליזה העכשווית אינה מוגדרת עוד במונחים של קונפליקטים בין איד, אגו וסופר־אגו, אלא כהיעדר מרכז חווייתי.

לא עיבוד רציונלי של פנטזיות לא מודעות הוא שנדרש, אלא החייאה והרחבה של היכולת להכליל חוויה - תהליך שיכול להתרחש רק בתוך מפגש, בתוך קשר, בתוך שדה בי־פרסונלי.

המושג “שדה בי־פרסונלי” מופיע אצל אנטונינו פרו והוא מרכזי להבנת תפיסתו את המשחק.

פרו, פסיכואנליטיקאי איטלקי הפועל גם בארצות הברית ובאנגליה, עוסק בספרו The Bipersonal Field בטיפול במשחק עם ילדים.

כדי להבין את ייחודיות תפיסתו, יש לחזור בקצרה אל וילפרד ביון.

״המטופל הוא הקולגה הטוב ביותר של המטפל״

-- אנטונינו פרו

מיכל, מוכל וחומרי בטא

היסוד שממנו ביון יוצא הוא היחס בין מכיל למוכל. התינוק, כפי שמתארת מלאני קליין, נולד לעולם כשהוא מוצף חרדות קיומיות – מבפנים ומבחוץ. חוויות גופניות בסיסיות כמו רעב, צמא או קור נחוות כ״אימה ללא שם״, משום שאין להן עדיין ייצוג או משמעות.

גם הגירויים החיצוניים אינם מובנים ומעוררים חרדה עזה.

ביון מכנה את החוויות הגולמיות הללו ״אלמנטים מסוג בטא״.

תפקיד ההורה – ובהמשך גם המטפל – הוא לשמש מיכל לחומרי הבטא הללו, לעכל אותם באמצעות תהליך שהוא מכנה reverie, ולהחזיר אותם לתינוק כשהם מעובדים, ניתנים לנשיאה ולחשיבה.

זהו תפקיד מורכב ביותר. המיכל נדרש להישאר פתוח לנוכח עוצמות ההשלכה וההזדהות ההשלכתית, שהיא צורת התקשורת הראשונית בהיעדר שפה.

היכולת של המיכל להחזיק תלויה הן במצבו הסובייקטיבי – עד כמה הוא פנוי, לא מוצף בענייניו או בפגיעוּת האישיותית שלו – והן בעוצמת החומרים המופקדים בו.

ילד עם ויסות לקוי, עוררות גבוהה או תוקפנות עזה מפקיד חומרים שקשה במיוחד לעיכול.

ובכל זאת, זהו בדיוק המרחב שבו מתרחש טיפול.

השדה הבי־פרסונלי והלמידה מהמטופל

אנטוניניו פרו מרחיב את החשיבה הביוניאנית וטוען כי עקב העומס העצום על המיכל, הדרך היעילה ביותר להבין אם המטפל אכן משמש מיכל היא “ללמוד מהמטופל” – מושג מושאל של קייסמנט.

המטפל והמטופל מצויים יחד בתוך אותו שדה אינטרסובייקטיבי, “באותה סירה”, ולעיתים פרו מדמה זאת אפילו לטנק:

המטפל הוא המפקד, אך הוא חשוף, ונמצא בתוך אותה חוויה.

המשפט הידוע של פרו – “המטופל הוא הקולגה הטוב ביותר של המטפל” – מבטא עמדה זו היטב. המטופל הוא זה שיאותת מתי המטפל פנוי לשמש מיכל ומתי לא. האיתותים הללו יכולים להופיע דרך תוקפנות, קנאה, תחרות או רגשות קשים אחרים, ולעיתים דווקא הם עצמם חוסמים את המטפל.

כמו שוויניקוט הדגיש, אין מצב שהמיכל יישאר פתוח תמיד. זהו מפגש אנושי. אך עמדה אינטרסובייקטיבית מחייבת הקשבה לאיתותים של המטופל על חוויית ה”לא מוחזק”.

אי־ודאות, ״ללא זיכרון וללא תשוקה״

כדי להישאר מיכל פתוח, ביון מציב אידאל כמעט רוחני: שאיפה לשהות באי־ודאות. מכאן נובע משפטו המפורסם – “ללא זיכרון וללא תשוקה”. אין הכוונה למחיקה בפועל של ידע או רצון, אלא לנכונות לוותר זמנית על קונספציות, ציפיות וידיעה מוקדמת, כדי להיות פתוח למה שמתרחש כאן ועכשיו.

בפסיכואנליזה הקלאסית הייתה שאיפה להגיע למשמעות סופית, לסמל ברור, לידיעה. התפיסה המודרנית מציעה היפוך: הידיעה המוקדמת עלולה לאטום את המיכל. הגדילה מתרחשת בתוך חוויה עכשווית, לא דרך ניתוח העבר בלבד. כאן ניכרת השפעה בודהיסטית מובהקת – היכולת לשהות בספק, בתסכול ובאי־ידיעה.

ביון טוען כי סבלנות לתסכול היא תנאי להתפתחות החשיבה. הציפייה לשד שתענה לרעב, לצד התסכול שבהמתנה, היא המצע שממנו נוצרת חשיבה. כאשר אין יכולת לשאת תסכול, מתרחשת “פעולת התרוקנות”: ניסיון להיפטר מחומרי הבטא מבלי לעבד אותם. כך לא נוצר עולם פנימי, אין דמיון, אין יצירה.

מתוך תפיסה זו, פרו מציע להבין את המשחק לא רק כייצוג של עולם פנימי, אלא כתקשורת אינטרסובייקטיבית.

הילד “אומר” למטפל משהו על חוויית המיכל דרך המשחק. אותו דבר נכון לחלום המסופר ולציור המובא לפגישה.

שלושת המודים הללו הם דרכים שבהן הילד בודק:

האם אתה פנוי בשבילי?

האם אתה יכול להחזיק אותי?

כך למשל, משחק שבו הכדור מוחזר “חזק מדי” מהקיר, או בקשה להטעין טלפון, או מקשים תקועים במכונת כתיבה – כולם עשויים להתפרש כמסרים על חוויה של מיכל שאינו קולט או אינו מאפשר זרימה.

גם התפרצות תוקפנות חריגה במשחק עשויה להיות קריאה: “תוכל להחזיק את זה?”.

אין בכך ביטול של פרשנות ייצוגית; אלא הרחבה שלה.

הגדילה, בעמדה זו, מתרחשת קודם כול דרך החוויה שהזולת הוא מיכל.

ויתור על שליטה כמפתח לצמיחה

האתגר העמוק ביותר עבור המטפל הוא הוויתור על הצורך לדעת, לשלוט ולהיות בטוח. זהו ויתור נרקיסיסטי במהותו. היכולת לשהות באי־ודאות, להשתחרר מהשאיפה למושלמות ולידיעה מוחלטת, היא שמאפשרת למרחב הפנימי להתפתח.

במובן זה, התפיסה של פרו ממשיכה ומעמיקה את דרכו של וויניקוט ומכינה את הקרקע לדיון אינטרסובייקטיבי רחב יותר – כזה שמעמיד את המפגש, ולא את הפירוש, ככוח המרכזי של השינוי הטיפולי.

מתוך סמינר קליני לצוות מכון טמיר - 

 אבי שרוף,

4.2.2021

הבושה היא הרגש הדומיננטי במבנה הנרקיסיסטי.

היא נובעת מהפער הבלתי נסבל בין האני הריאלי לבין האני האידיאלי.  זה לא סתם פער רגיל של שאיפות מול מציאות, אלא פער שמאיים על עצם הקיום הנפשי.

בתוך המבנה האישיותי הנרקיסיסטי הזה פועלת אינסטנציה נוספת, אותה מכנה אוטו קרנברג “האובייקט האידיאלי”.

זהו ייצוג מופנם של דמות שהאדם היה רוצה להיות כמותה, או לקבל ממנה הערכה, אהבה והכרה. כך נוצרת דינמיקה בין שלושה מרכיבים: האני הריאלי, האני האידיאלי והאובייקט האידיאלי.

נרקיסיזם לפי קרנברג 

כאשר הדיאלוג בין שלושת המרכיבים הללו חי וגמיש, הוא יכול להיות פורה:

הוא מאפשר תנועה, התפתחות, תיקון. אבל במצב הנרקיסיסטי המתח ביניהם הופך לבלתי אפשרי. האני הריאלי נמעך תחת הציפיות והמשאלות, הבושה הופכת לבלתי נסבלת, והפער אינו ניתן לעיבוד.

במצב הזה, לפי קרנברג, מתפתח מבנה הגרנדיוז־סלף – מבנה פתולוגי שנועד לאזן, או בעצם לבטל, את המתח הזה.

המנגנון המרכזי שמאפשר זאת הוא מה שקרנברג מכנה fusion – מיזוג.

אם יש מתח בלתי אפשרי בין האני הריאלי, האני האידיאלי והאובייקט האידיאלי, הפתרון ההגנתי הוא למחוק את ההבחנות ביניהם. אין יותר אני ריאלי מול אידיאל.

אין אובייקט אידיאלי חיצוני. הכול מתמזג: אני כפי שאני הוא האני האידיאלי והוא גם האובייקט האידיאלי. אני מושלם כפי שאני. אין פער, ולכן אין בושה.

מתוך המיזוג הזה נוצרת ההתנפחות הנרקיסיסטית: “אני הכול”, “אני לא צריך אף אחד”, “אני כל־יכול”, “אני מיוחד”.

אבל זהו מבנה הגנתי בלבד. מתחתיו נשאר חלל. התחושה הפנימית היא של ריק, של ג’לי, של חוסר ממשות. הגרנדיוזיות היא מעטפת שמגינה מפני האיום העמוק ביותר על הנרקיסיזם: ההכרה בהזדקקות לזולת.

ההכרה בכך שאני תלוי באחר, שיש לאחר משהו שאני זקוק לו, היא חוויה מטלטלת. היא מערערת את יסודות העצמי.

לכן מתפתחת הכחשה של הצורך באחר, ולעיתים אף הכחשה של עצם קיומו כנפרד. האחר חדל להיות זולת מובחן, בעל הבדלים, גבולות ונפרדות. כאן אנחנו כבר מתקרבים לאזורי חפיפה עם פרברסיה: ביטול הבדלים, לעיתים גם הבדלים של מין, גיל או תפקיד. מעניין בהקשר הזה להזכיר שהמילה הלטינית sex נגזרת מהמילה sectio – חיתוך, הבחנה, הפרדה. הנרקיסיזם, במובנו הקיצוני, הוא בדיוק ההכחשה של ההפרדה.

המבנה הנפוח נועד, אם כך, להכחיש את ההכרה בחסר. החסר הזה, אם יוכר, מחבר את האדם לחלל הפנימי שבו הוא זקוק לאחר. מאחר שההזדקקות נחווית כבלתי נסבלת, נוצר מבנה תחליפי גרנדיוזי שמכסה עליה. התלות היא הדבר המאיים ביותר. מכאן גם הקושי העמוק בטיפול: טיפול פירושו תלות, הזדקקות, עמדה ילדותית של מי שצריך מישהו אחר שיחזיק, יזין, יראה.

לקבל את חוסר המושלמות פירושו לקבל שיש הזדקנות, חולי, מוות, תלות – בקיצור, אנושיות. והאנושיות, עבור הנרקיסיזם הפתולוגי, היא איום.

מכאן אפשר לעבור להשוואה עם קוהוט, שמציע תפיסה שונה. קוהוט מתאר את התפתחות האישיות דרך שני מסלולים מרכזיים:

מסלול יחסי האובייקט ומסלול העצמי.

נרקיסיזם לפי קוהוט 

לפי היינץ קוהוט, מפתח פסיכולוגיית העצמי, לכל אדם יש צרכים נרקיסיסטיים טבעיים ולגיטימיים: צורך בהכרה, בהערכה, באהבה. העצמי זקוק למענה דרך שלושה ערוצים.

• הערוץ הראשון הוא mirroring – הצורך להיות משתקף. התינוק זקוק למבט מתפעל, לא רק למבט רואה. לא מספיק שההורה “ישקף”, אלא שהוא גם יתפעל: איזה תינוק מיוחד, איזה תינוק ייחודי.

• הערוץ השני הוא האובייקט האידיאלי. העצמי זקוק לדמות חזקה, יציבה, שניתן להישען עליה, ושבתחילת החיים עדיין אין הפרדה מלאה בינה לבין העצמי. אם האובייקט חזק וכל־יכול, וגם אני הוא האובייקט הזה, אז גם אני חזק וכל־יכול. זהו שלב התפתחותי נורמלי.

• הערוץ השלישי הוא תאומות (twinship): הצורך בדומים לי, בשייכות, בתחושת “כמוני”. זה מתבטא בחברים דומים, בני זוג דומים, קבוצות זהות. הצורך הזה יציב יחסית לאורך החיים ופחות טוטלי משני הערוצים הראשונים.

כאשר הצרכים הנרקיסיסטיים האלמנטריים אינם נענים – אין mirroring מספק ואין אובייקט אידיאלי – מתפתחת, לפי קוהוט, הפרעה נרקיסיסטית כחסך. האדם ימשיך לחפש באופן טרגי את מה שלא קיבל.

ההבדל בין קוהוט לקרנברג

ההבדל המרכזי בין קוהוט לקרנברג הוא בעמדה הטיפולית. קרנברג מדגיש פירוק מבנים הגנתיים ועימות עם הגרנדיוזיות. קוהוט, לעומתו, מדגיש אמפתיה ומילוי צרכים נרקיסיסטיים שלא נענו, מתוך תקווה שיתרחש תהליך של “הפנמה ממירה”: המטופל מפנים בהדרגה את הפונקציות שהמטפל מספק, וההזדקקות החיצונית פוחתת.

לכן, אם מטופל זקוק למטפל כאובייקט אידיאלי – קוהוט לא ייבהל מזה. אם המטופל זקוק למירורים – הוא ינסה לתת אותם. גם ביטויי גרנדיוזיות לא ייתקלו מיד בעימות. הרעיון הוא שאם הצורך יקבל מענה אמפתי, הוא לא יזדקק עוד לביטויים קיצוניים.

כאן נכנסת גם ההבחנה בין הפרעה נרקיסיסטית לבין התנהגות נרקיסיסטית. לא כל התנהגות מניפולטיבית, אנטי־חברתית או ממכרת היא בהכרח הפרעה מבנית; לעיתים היא ניסיון למלא חסך נרקיסיסטי.

לבסוף, חשוב לזכור שהנרקיסיזם אינו תופעה אחת. יש ביטויים גלויים וגרנדיוזיים ויש ביטויים סמויים וביישניים. גם אמירות של “אני לא שווה כלום” עשויות לשאת מטען גרנדיוזי סמוי: “אין כמוני בכישלון שלי”.

מה שמשותף לכולם הוא שברגע שהמבנה ההגנתי קורס – כאשר המענה הנרקיסיסטי מפסיק להיות אפקטיבי – מתגלה החוויה הבסיסית: חוסר אינטגרציה של העצמי, שאלה קיומית עמוקה, וחיפוש נואש אחרי מי או מה יחזיק את העצמי מבפנים.

מתוך הרצאתו של אבי שרוף,

מכון טמיר,

13.1.2026

שמי מאיה, אני עובדת סוציאלית ומטפלת בגישה אינטגרטיבית במכון טמיר בתל אביב.

למדתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית במכללת ספיר ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית באוניברסיטת חיפה, בהמשך למדתי הדרכת סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון. לאורך שנות עבודתי רכשתי השכלה וידע מקצועי סביב תחום האלימות במשפחה, טיפול בהתמכרויות, קורסים בבריאות הנפש וכיום הנני מתמחה פעילה במרפאת יסמין באיכילוב, ובמהלך לימודיי במרכז לבריאות ורפואה מינית שסק בתל השומר.

הטיפול המיני משמעותו עבודה סביב סימפטום או קושי מיני. הטיפול משלב פסיכו אדוקציה, עבודת חיבור לגוף וכן טיפול דינאמי מעמיק. טיפול מיני יכול להיות זוגי או פרטני על פי רצונו וצרכיו של האדם הפונה. אופי הסימפטום המיני ועיקשותו ישפיעו על מהלך ההתערבות ואורכו של הטיפול. פעמים רבות ניתן דרך הסימפטום הגופני להיכנס לנפשו של האדם, וממנו להבין מרחבים עמוקים ולא מדוברים של הנפש. 

ברמה המקצועית, אני עובדת סוציאלית מזה עשור במגזר הציבורי והפרטי. 

מעבר לקליניקה הפרטית אני עובדת כיום במסגרת בריאות הנפש ופוגשת על בסיס יומי אנשים במצבי משבר ובתהליכי שיקום והחלמה החווים קשיים רגשיים ונפשיים כגון דכאון, טראומה, חרדה וחוסר יציבות רגשית. מפגש זה מבהיר מבחינתי את הצורך האנושי בנראות, נרמול ואחזקה, כמו גם מיקוד בחלקים תפקודיים ואקטיביים של האדם. כל אלו מהווים בסיס בפרקטיקה הטיפולית שלי.

במהלך השנים עבדתי בתחומים של אלימות פיזית ומינית, תקשורת מיטיבה וויסות רגשי, טיפול בהתמכרויות, קונפליקטים זוגיים ומשפחתיים, וכן ביצעתי הערכות צרכים וסיכון במצבי חשד לפגיעה. בעלת נסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי בעיקר עם גברים. 

אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ואת היכולת שלי לסייע לאנשים בנקודות משמעותיות בחייהם.

אני רואה שוב ושוב כיצד מפגש יציב, בגובה העיניים, מאפשר למטופלים למצוא ולקבל את עצמם מחדש על אף ויחד עם המהמורות והמורכבויות של חייהם, דרך נוכחות, דאגה והקשבה אמיתית.

האני מאמינה שלי 

טיפול עבורי הוא קודם כול מפגש אנושי, פשוט ועדין. מקום שבו אפשר לשהות, להניח ראש, ולאפשר היכרות וקבלה של האדם את עצמו ואת חייו, עם עיניים רואות ולב פתוח.

הגישה הטיפולית שלי אינטגרטיבית. אני משלבת התבוננות דינאמית, התייחסות ל"כאן ועכשיו" ולאירועי חייו של האדם ומשלבת כלים קוגניטיביים־התנהגותיים, המסייעים להפחתת חרדה והבנה של מצבים מורכבים ויומיומיים. הטיפול מתבסס על קשר, נוכחות, סקרנות וחקירה משותפת, עיבוד רגשי, רכישת כלים לזיהוי ולהתמודדות יעילה ומיטיבה עם אירועי חיים שונים.

רבים מגיעים לטיפול בחוויה שהם “מקולקלים”, “חלשים”, “נזקקים”, “יותר מדי”, או חסרי אונים עקב אירועי חיים ונסיונות לפתרונות שלא סייעו להם. אלו רגשות טבעיים ושכיחים והן לא עדות לכישלון אלא לעומס כבד שממנו דווקא מתאפשר השינוי והדרך לעבר תחושת מסוגלות וכוחות. אני מאמינה ויודעת שכל אדם שבוחר לפנות לטיפול מגיע עם חששות ופחדים, ונדרש אומץ להתחיל תהליך שכזה. זה רגע שבו אדם נותן מקום לחלקים שלא קיבלו מקום, או הושתקו וגרמו לבושה ואשמה גדולה, ולעתים אף לריחוק וניתוק מהסביבה.

אני כאן על מנת ליצור יחד מרחב בטוח, יציב ולא שיפוטי, כזה המאפשר להביא ולהנכיח את מגוון החוויות והתחושות, על מנת לאפשר תנועה והשלמה. מתוך מרחב שכזה — שינוי פנימי עמוק ובסיסי יכול להתקיים, להתהוות ולסמן דרך לחיבור, קבלה עצמית ותחושת ערך ומשמעות.

אני מאמינה שכל אדם בכל גיל יכול ליצור לעצמו חיים ראויים, מחוברים ובהירים יותר.

תאמו שיחת ייעוץ

עם ראש המכון: