עבר שבוע, אתם מתיישבים על כורסאת הפסיכולוג, מסתכלים בדף שיעורי הבית שנמצא בכיס המכנסיים כבר ימים לא מעטים, ותוהים:
"איך זה שאחרי 4 חודשים של CBT אני עדיין מרגיש אותו דבר?"
אפילו אם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נחשב לסטנדרט הזהב לטיפול בחרדה, אבל הוא ממש לא קסם. הוא גם לא עובד עבור כולם ולא בכל זמן בחיים.
ולא, זה לא אומר שאתם "מקרה אבוד" או שאי אפשר לעזור לכם.
בוא נראה מה יכולות להיות הסיבות:
CBT צריך התאמה אישית - אין מידה אחת שמתאימה לכולם
CBT הוא טיפול מובנה, ממוקד וקצר-טווח.
הטיפול מתמקד בשינוי מחשבות והתנהגויות בהווה, תוך עמעום הדגש המסורתי על העבר.
זה מענה אם אתם מחפשים פתרון מהיר ומעשי לבעיה ממוקדת.
אבל מה אם הבעיה שלכם נרחבת יותר?
למשל, אם החרדה נובעת מטראומת ילדות, מדפוסים רגשיים מורכבים, או שמקורן בעיה אישיותית מפושטת יותר - הגישה הממוקדת בהווה של CBT עלולה להיות שטחית מדי ולהחמיץ את הנקודה.
הוא יעיל במקרים רבים, אבל לא תמיד ולא לכל אחד.
הקשר עם המטפל זה כמעט הכל
רבים סבורים (בטעות) שבטיפול קוגניטיבי התנהגותי מערכת היחסים בין המטפל למטופל אינה חשובה כמו בטיפול דינמי, יש הרי פרוטוקול, זה סיפור טכני.
אבל האמת רחוקה מאוד מהנחה זו - CBT דורש אמון, פתיחות ונכונות להיחשף רגשית.
אם המטפל שלכם מרגיש "קר", טכני מדי, או שפשוט אין ביניכם כימיה - זה יכול להיות מאמץ שלא ימריא.
חלק מהמטפלים נצמדים בקשיחות למדריך הכתוב של CBT, מבלי להתאים אותו לאישיות הייחודית שלכם.
אחרים בדיוק הפוך, סובלים מתהליך של היסחפות המטפל לסוגיות שלא קשורות למטרות.
התוצאה?
אתם נכנסים לתבנית לא מתאימה, במקום לקבל טיפול פסיכולוגי מותאם אישית שמצוי בהלימה עם המטרות שהוגדרו בתחילת הדרך.
אתם נלחמים במספר זירות, לא רק אחת
CBT מתמקד בתסמין שנבחר מראש, נניח הפרעת חרדה.
אבל מה אם החרדה שלכם היא רק חלק מפסיפס מרשים של הפרעות נפשיות?
דיכאון ששואב לכם את האנרגיה, הפרעת קשב שמקשה על הריכוז, או טראומה לא מטופלת שצצה בזמן הטיפול?
מורכב. הבעיות הנלוות יכולות לחבל בהתקדמות של טיפול CBT ואפילו לבטל אותה לחלוטין. לפעמים צריך לטפל במצב הכללי (ביער) לפני שניגשים לבעיה הספציפית (העצים).
ההימנעות שלכם חזקה יותר מהטיפול
הנה האמת הלא נוחה:
CBT מחייב אתכם לעמוד מול הפחד.
זה לא טיפול בו המטופל פסיבי והמטפל "מתקן" אותו. לא, אתם צריכים לעשות שיעורי בית, להיחשף למצבים מפחידים, להתיר את החיבור בין חרדה להימנעות, לעבוד בין המפגשים בסביבות משתנות ולשאת אי-נוחות.
להימנעות יש כוח עוצמתי, סוג של כישוף קוגניטיבי.
היא יכולה להיות עדינה - "עוד פעם שכחתי לעשות את שיעורי הבית" או "היה בלת״ם בדיוק רגע לפני תרגיל החשיפה", או בתור התנגדות לשינוי, גם אם מדובר על שינוי חיובי מיוחל, גם אז קיימת התנגדות לא מודעת. שהרי חרדה או דיכאון, גם אם הם כואבים בנשמה, הם סביבה מוכרת, סבל שעדיף להמשיך לחיות עם הוודאות שלו, מבלי להסתכל על הפחד עמוק בעיניים.
העיתוי והנסיבות לא נכונים
לפעמים הבעיה היא לא שיטת הפסיכותרפיה, אלא מתי ואיך עובדים איתה.
בקהלת כתוב לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם -
אם אתם באמצע משבר בחיים, יוצאים מדיכאון, עם בעיות בעבודה, חזרתם ממילואים לתוך בלגן במשפחה - יכול להיות שאין ברשותכם כרגע את המשאבים הנפשיים, הפיזיים, הרגשיים והקוגניטיביים שהטיפול מחייב.
גם מספר הפגישות עלול לא להספיק. CBT הוא בדרך כלל קצר-טווח (12-20 פגישות), אבל אם החרדה שלכם מורכבת או כרונית, אתם עלולים לצאת מהטיפול כשאתם בעיצומו של תהליך.
אז מה עכשיו?
ראשית, תזכרו:
אם טיפול CBT לא עבד, זה לא אומר שאי אפשר לטפל בכם (״אני מקרה אבוד…״). זה אומר שצריך למצוא גישה אחרת.
ויש שפע של טיפולים פסיכולוגים יעילים, למשל:
-
ACT (טיפול בקבלה ומחויבות) - מתמקד בקבלת המחשבות והרגשות במקום לאתגר אותם, ובחיים לפי הערכים שלכם.
-
טיפול EFT ממוקד-רגש - אם CBT היה לכם שכלתני מדי, טיפול EFT יוצא מהלב ונכנס עמוק לרגשות.
-
טיפול פסיכודינמי - לחקירה יסודית של השורשים הלא מודעים של ההגנות ושל החרדה.
-
שילוב של פסיכותרפיה עם טיפול תרופתי - לפעמים השילוב הוא המפתח.
החלק החשוב הוא לא לוותר.
המסע לרווחה נפשית הוא אישי, ומה שלא עבד פעם אחת יכול להוביל אתכם לדרך הנכונה בפעם השניה.
בכל טיפול שהתפספס, או כזה שנחווה כחסר השפעה, טמון מידע יקר לגבי מה שאתם באמת צריכים.
זו בדיוק הסיבה שבשיחות הייעוץ שאנחנו מקיימים במכון, השאלה מה קרה בטיפול/ים קודם היא חיונית ביותר.
חשוב שתגיעו למטפל ולטיפול שמדבר בשפה שלכם, מכבד את הקצב האישי ורואה אתכם כאנשים שלמים, לא רק כאוסף תסמינים שדורשים תיקון.
גורמים לכישלון בטיפול CBT
הגורמים שקשורים לאי-הצלחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי
קטגוריה | גורם לכישלון | הסבר מפורט |
---|---|---|
גורמים שקשורים למטפל (לפי NACBT) |
תכנית טיפול קוהרנטית | יש מטפלים שמאמינים שטיפול CBT בנוי מבוסס פשוט על טכניקה וכלים. חסרה להם גישה שיטתית המשמשת כמפת דרכים טיפולית, עם פורמולציה שמתווה דרך. |
אמפתיה מדויקת | אמפתיה מדויקת פירושה הבנה נכונה של מה שהמטופל מסביר ושיתוף ההבנה הזו איתו. מטפלים שמתחילים לאתגר מחשבות לפני ביסוס האמפתיה גורמים למטופל לתהות: "יש מצב שהמטפל שלי לא מבין אותי?". | |
זיהוי מחשבות לא רציונליות | מטפלים שגדלו באותה תרבות כמו המטופלים נוטים לעיתים לחלוק אמונות לא רציונליות, מה שמקשה לאבחן מחשבות כלא רציונליות - למשל, לא להבין מדוע כדאי להחליף מילים כמו "נורא" או "איום" ב"זה מצער". | |
פיתוח חשיבה אלטרנטיבית | המוח האנושי לא אוהב חלל ריק. אם המטפל לא עוזר למטופל לפתח אלטרנטיבות במקום עיוותי חשיבה, המטופל יחזור להסבר היחיד שהיה לו למצבו. | |
טיפול שטחי ב-CBT | מטפלים מתמקדים במחשבות במקום בהנחות יסוד. לדוגמה: במקום רק לומר "אין ראיות שצחקו עליך", צריך לטפל בהנחת היסוד "זה נורא כשאנשים צוחקים עליי". כשההנחה מתוקנת, האדם לא ידאג כל כך מלעג. | |
גורמים הקשורים למטופל |
מוטיבציה נמוכה | מטופלים שאינם מונעים דיים להשתתף באופן פעיל ב-CBT עלולים לא לראות תוצאות. |
אי-מעורבות במטלות בית | השלמת מטלות בית היא חלק מרכזי ב-CBT, והזנחה של שע״ב (או בדיקה שלהם) עלולה לעכב התקדמות. | |
התנגדות לגישת CBT | יש אנשים שנוטים להתנגד או להסתייג מהתערבויות הספציפיות המשמשות את גישת ה-CBT. | |
חוסר ביטחון | מטופלים סקפטיים לגבי ביעילות ה-CBT או ביכולת האישית שלהם להשתנות. | |
טראומה מורכבת | CBT יכול לא להיות הגישה המתאימה ביותר עבור אנשים עם טראומה מורכבת. | |
מצבי בריאות נפש ספציפיים | CBT עלול שלא להיות יעיל עבור במצבים מסוימים, כגון פסיכוזה או הפרעה דו-קוטבית. | |
גורמים נוספים |
חוסר מעקב | המטפל עלול שלא לעקוב כראוי אחר מטלות הבית או לבצע התאמות בתוכנית הטיפול לפי הצורך. |
התאמה לא נכונה | CBT אינו הטיפול הטוב ביותר עבור כל האנשים או עבור כל סוגי הבעיות. | |
הדגשת יתר על חשיבה רציונלית | CBT לעיתים מתעלם מהיבטים רגשיים חיוניים של החוויה האנושית, שיש בהם חשיבות להטבה. | |
הסתמכות יתרה על איסוף ראיות | הדגשה יתרה על איסוף עדויות עלולה שלא להיות מועילה ולגזול זמן יקר מהטיפול. | |
פסיכו-חינוך לא מספק | מטופלים צריכים להבין את מודל ה-CBT ומה בדיוק רוצים מהם בתהליך הטיפולי. | |
קביעת יעדים לא שקופה | קביעת יעדים שאינה כוללת מעורבות מלאה של המטופל עלולה להזיק לתוצאות. | |
מיעוט התערבויות התנהגותיות | התערבויות התנהגותיות מוקדמות יכולות לעזור למטופלים לרכוש ביטחון ולהתקדם בטיפול. |