מהן הפרעות בארגון העצמי?

הפרעה בארגון העצמי (DSO או Disturbances of Self-Organization) מתארת דפוס מתמשך של פגיעה בוויסות רגשי, בתחושת הזהות וביחסים בין־אישיים, בעיקר עקב הפרעת טראומה מורכבת.

האדם מתמודד עם תנודות רגשיות חדות, תחושת עצמי לא יציבה וקושי ליצור אמון או קרבה. דפוסים אלו ממשיכים להפעיל את מערכת ההישרדות גם כאשר אין איום ממשי.

DSO משקפת שינוי מהותי בדרך בה החוויה הפנימית מאורגנת:

איך אני מרגיש, מי אני ואיך אני עומד בקשר עם אחרים.

בטראומה מתמשכת - לרוב בילדות או בתוך דינמיקה רעילה ופוגענית - המערכת הרגשית מתכווננת לדריכות, הזהות מתבססת על הישרדות, ומערכות היחסים נתפסות כבלתי בטוחות.

התוצאה היא תגובות שאינן תואמות את ההווה אלא את העבר: הצפה רגשית, קהות חושים, נטייה לניתוק או חזרה חוזרת לקשרים שמשחזרים את הפגיעה המקורית.

מחקר עדכני מראה ש־DSO הוא מרכיב מרכזי בטראומה מורכבת (CPTSD) וכי שיקום של ויסות רגשי, תחושת זהות ויחסים בטוחים מפחית משמעותית מצוקה נפשית ארוכת־טווח (Hyland et al., 2024).

Bachem, R., Levin, Y., Zerach, G., Cloitre, M., & Solomon, Z. (2021). The interpersonal implications of PTSD and complex PTSD: The role of disturbances in self-organization. Journal of Affective Disorders, 290, 149–156. https://doi.org/10.1016/j.jad.2021.04.075 

Hyland, P., Karatzias, T., Shevlin, M., & Cloitre, M. (2024). The network structure of ICD-11 complex PTSD across diverse trauma samples. Journal of Traumatic Stress, 37(1), 45–59. https://doi.org/10.1002/jts.23055

מה ההבדל בין דרמטילומניה לדרמטופגיה?

דרמטילומניה (Excoriation Disorder) היא התנהגות חזרתית של פציעת העור באמצעות גירוד, קילוף או חיטוט. הדפוס יוצר הפחתת מתח רגעית, דריכות פנימית ולמעגל כפייתי שמוביל לפציעות ממשיות. זהו ביטוי רשמי ב-DSM-5 תחת קבוצת ה-OCRDs.

דרמטופגיה (Dermatophagia), לעומת זאת, אינה מוגדרת כהפרעה נפרדת ב-DSM-5. מדובר בהרגל של נגיסה או לעיסה של העור - לרוב סביב אצבעות, ציפורניים או פנים היד - שלעיתים מופיעה כחלק מ-Body-Focused Repetitive Behaviors, או BFRB's. ההתנהגות כאן מכוונת ללעיסה, לא לפציעה אקטיבית של העור באמצעות חיטוט.

ההבחנה העיקרית: 

• דרמטילומניה: פציעה מכוונת של העור (חיטוט/קילוף).

• Dermatophagia: נגיסה ו"לעיסה" של העור, לעיתים ללא פציעה עמוקה.

שני הדפוסים יכולים להופיע סביב מתח, עוררות-יתר או שגרות / טקסי הרגעה, אבל מנגנון הפעולה שונה, וכך גם הפרופיל הקליני.

Sharquie, K. E., & Younis, M. S. (2022). Dermatophagia: A case series from a dermatology clinic. Our Dermatology Online, 13(4), 417–421.

Cohen, P. R. (2022). Skin biter: Dermatodaxia revisited. Cureus, 14(2), e22289.

Moritz, S., Rufer, M., & Schmotz, S. (2020). Recovery from pathological skin picking and dermatodaxia using a revised decoupling protocol. Journal of Cosmetic Dermatology, 19(12), 3038–3040.

אילו חוזקות ויתרונות יש למבוגרים עם ADHD?

מחקרים עדכניים מראים כי לצד הקשיים, מבוגרים עם ADHD מדווחים גם על חוזקות ייחודיות - אנרגיה גבוהה ויכולת להיפר-פוקוס (מיקוד יתר), חשיבה יצירתית ובלתי שגרתית, סקרנות מתמדת, חתירה ללמידה ועמידות רגשית הנובעת מהתמודדות מתמשכת.

יתרונות בולטים אצל מבוגרים עם ADHD

אנרגיה גבוהה ויכולת היפרפוקוס

מבוגרים עם הפרעת קשב תיארו במחקר חדש אנרגיה גופנית ונפשית גבוהה מהרגיל - תכונה שיכולה להפוך ליתרון מובהק בסביבות הדורשות עשייה מתמשכת, יצירתיות או תגובה מהירה.

במקרים רבים האנרגיה הזו מלווה ביכולת למיקוד יתר:

ריכוז אינטנסיבי במשימה שמעניינת במיוחד, המאפשר ביצוע עמוק ומדויק. עם זאת, החוקרים מדגישים שהאפקט החיובי ניכר רק כאשר הפוקוס מופנה למטרות מועילות או תחומי עניין משמעותיים.

מונחים נוירולוגיים, מדובר במנגנון של ויסות קשב משתנה, הנשען על רגישות גבוהה לגירויים ולתגמול.

חשיבה יצירתית ובלתי שגרתית

הנבדקים באותו מחקר תיארו את עצמם כפתוחים, גמישים ויצירתיים - בעלי “מוח לא שגרתי”.

תפיסת עולם זו, שבה הנטייה לסטות מהמסלול הרגיל מאפשרת פתרונות חדשים, קשורה להבדלים מבניים בתפקודי מוח קדמיים (Prefrontal Cortex) ובמערכת הדופמינרגית.

מחקרים קודמים (White & Shah, 2021) הצביעו על מתאם בין ADHD לבין עלייה ביכולת ליצירת קשרים אסוציאטיביים לא צפויים, החשובים לחשיבה חדשנית. גם תכונות כמו ספונטניות וחוש הומור נחשבו חלק מהמרכיב היצירתי.

סקרנות, חיפוש גירויים וחתירה ללמידה

מבוגרים עם ADHD תיארו דחף פנימי לחקור, להתנסות ולהעמיק בנושאים חדשים — מאפיין המכונה לעיתים “היפר-סקרנות”.

הדחף הזה עשוי להתפתח מתוך מערכת תגמול רגישה לגירוי חדש (novelty-seeking), והוא יכול להניע למידה מתמדת ויכולת הסתגלות למצבים משתנים.

ברמה האבולוציונית, תכונה זו עשויה לשקף יתרון הישרדותי — נטייה ליזום, לסכן ולחפש מידע חדש — שבמאה ה־21 מתורגמת ליכולת יזמות, חשיבה בין-תחומית ורב-עניין מקצועי.

עמידות, אמפתיה וצמיחה אישית

רבים מהמשתתפים תיארו תהליך התבגרות שבו ההתמודדות עם האתגרים של ADHD הפכה למקור חוזק.

הם דיווחו על יכולת התאוששות ממשברים, פיתוח אמפתיה כלפי אחרים, ותחושת משמעות הנובעת מהבנה עצמית עמוקה יותר.

במקרים מסוימים, האבחון עצמו סימן נקודת מפנה — אפשרות לנוח עם ההכרה ש“כך המוח שלי עובד”, ולהפחית תחושת אשמה או כישלון.

חוקרים אחרים (Fedele et al., 2023) מצאו שתהליכים אלו תורמים לשיפור הערכה עצמית ולפיתוח קבלה עצמית — מרכיב מרכזי גם בגישות טיפוליות מבוססות קבלה (כמו DBT ו-ACT).

המחקר מ-2025 מדגיש שראייה מאוזנת של הפרעת קשב אינה מבטלת את הקשיים — אך מציעה פרספקטיבה שלמה יותר:

• היכן שיש פיזור קשב, יש גם סקרנות.

• היכן שיש אימפולסיביות, יש גם יצירתיות.

• היכן שיש מאבק מתמשך, נוצרת לעיתים עמידות.

ההבנה הזו מאפשרת טיפול שמבוסס לא רק על מילוי חסרים, אלא גם על פיתוח חוזקות, ומקדמת גישה פחות שיפוטית להפרעת קשב בבגרות.

Nordby, E. S., Guribye, F., Nordgreen, T., & Lundervold, A. J. (2025). Silver linings of ADHD: A thematic analysis of adults’ positive experiences with living with ADHD. BMJ Open, 15(11), e098732. https://doi.org/10.1136/bmjopen-2025-098732

White, H. A., & Shah, P. (2021). Creative cognition in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder: The roles of executive functioning and motivation. Personality and Individual Differences, 172, 110589. https://doi.org/10.1016/j.paid.2020.110589

Fedele, D. A., et al. (2023). Self-compassion, resilience, and mental well-being in adults with ADHD. Journal of Attention Disorders, 27(6), 520–533. https://doi.org/10.1177/10870547221115387

המחקר העדכני מתייחס לדז׳ה־וו כזיהוי לא מודע של מבנה מוכר בזיכרון.

כשסצנה חדשה דומה מאוד במבנה שלה לסיטואציה שנצפתה בעבר, המוח מפיק תחושת מוכרות (familiarity) חזקה, גם בלי לזכור מאיפה. מחקר חדש מראה שהמוכרות הזו יוצרת אשליית ניבוי, כלומר תחושה שאדם ״יודע מה עומד לקרות עכשיו, למרות שאין כל יכולת ניבוי בפועל.

לפי נקודת המבט המדעית, לא מדובר באירוע מסתורי או על-טבעי, אלא תוצאה של מנגנון רגיל במוח שמזהה דפוסים:

במקרה זה הוא מזהה דמיון לא משמעותי, מפרש אותו בטעות כמוכרות חזקה, ויוצר את תחושת הדז׳ה־וו.

רבים מאיתנו מכירים את תופעת ה-דז׳ה־וו דרך המטריקס: שם היא מוצגת כסימן שמשהו השתנה בקוד של הסימולציה - גליץ’ במערכת.

ניאו רואה חתול שחור חולף פעמיים, באותו אופן והצוות מיד קולט שהמציאות הווירטואלית עברה שינוי שמבשר על מלכודת.

טעות בניבוי - בגלל תחושה שזה מוכר מאיפשהו

החוקרים השתמשו בסיורים תלת־ממדיים במציאות מדומה. המשתתפים צפו במסלולים במקומות שונים, כמו מבואת קניון או שביל מקורה, ואז הוצגו להם סצנות חדשות ששיתפו את אותו מבנה מרחבי עם סצנות שלמדו, אבל הפעם בלי התוכן המקורי.

מה העלו החוקרים? 

ככל שהמסלול החדש דמה יותר למסלול שנלמד קודם, המשתתפים הרגישו שהוא מוכר - ומכאן גם נדמה היה להם שהם יודעים לאן תוביל הפנייה הבאה. בפועל הם לא ניבאו טוב יותר מניחוש.

התחושה הייתה חזקה, אבל היכולת האמיתית לא השתפרה בכהוא זה.

בניגוד למחקרים קודמים, החוקרים לא שאלו כלל על דז׳ה־וו, ובכל זאת המשתתפים דיווחו על תחושת ניבוי.

המשמעות הייתה שהמערכת הקוגניטיבית מזהה דמיון מבני ומייצרת באופן אוטומטי תחושת “זה מוכר”, והתחושה הזו מתורגמת בטעות לביטחון בניבוי העתיד.

לסיכום, כנראה שדז׳ה־וו הוא לא “שחזור” של אירוע קודם וגם לא רמז ליכולת חיזוי. מדובר בתוצר של מנגנון פמיליריות מרומז, שמופעל כשהמוח מזהה התאמה בתבנית, גם אם התוכן שונה לגמרי.

התחושה באמת חזקה ומשכנעת, אבל היא אשליה קוגניטיבית שנובעת מהפעלת יתר של מערכת זיהוי התבניות.

Huebert, A. M., Myers, S. J., & Cleary, A. M. (2025). Experimental evidence that illusory feelings of prediction can be caused by familiarity detection. Consciousness and Cognition, 133, 103904. https://doi.org/10.1016/j.concog.2025.103904

ראיון עם ד"ר גלית גז על ספרה

"לצאת מגבולות הגזרה"

מראיין:

גיא מושובסקי, פסיכולוג בהתמחות קלינית, מכון טמיר

ד"ר גלית גז (Ph.D) – בוגרת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית ודוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת חיפה; בוגרת לימודי פסיכותרפיה CBT מבוסס מיינדפולנס ו-ACT במרכז שילוב; מטפלת, סופרת, מדריכה ומרצה, מנחה סדנאות וימי עיון. עוסקת בין היתר, בשילוב כלים יצירתיים בתהליכי הטיפול וההדרכה.

יוצרת קלפים השלכתיים: קלפי להבה; קלפי מים.

כותבת הספרים: מילות הנפש; להיות עבורך; האיש טוב הלב (בהדפסה).

הי גלית, מה הוביל אותך לכתוב את הספר הזה דווקא עכשיו? 

אני עוסקת קרוב ל 30 שנה במקצוע העבודה הסוציאלית. במהלך המסע שלי במקצוע התוודעתי לעושר רב של כלים יצירתיים בהם התנסיתי במהלך עבודתי בטיפול, הדרכה, הנחיית קבוצות והוראה.

לאורך השנים עשיתי שימוש רב בכלים שונים ומגוונים באינטראקציות שלי עם מטופלים ואנשי טיפול וצפיתי בסיפוק רב, באופן שהם מייעלים ומרחיבים את השיח הטיפולי ו/או ההדרכתי. השימוש בכלים הללו הותיר רושם רב בקרב אנשי מקצוע שונים ואלה פנו אליי בבקשה לחשוב על ריכוז הכלים באופן מונגש, לטובת כלל אוכלוסיית המטפלים.

בשנים האחרונות חשתי כי בשלה העת לחלוק את הידע המוחשי והמעשי שצברתי עם הציבור הרחב בכלל ואוכלוסיית המטפלים בפרט. זאת בייחוד לאור אחת התקופות המורכבות ביותר שידעה מדינתנו מאז השביעי באוקטובר. מחשבה זו קרמה עור וגידים בצורת הספר "לצאת מגבולות הגזרה" אשר יצא לאור השנה.

איך נולד השם “לצאת מגבולות הגזרה”? לאן הוא מזמין אותנו ללכת? 

"לצאת מגבולות הגזרה" הוא למעשה הזמנה למטפלים, יועצים, מאמנים ומנהלים לחשוב ולעשות שימוש בכלים יצירתיים שאינם תבניתיים או שגרתיים ויוצאים מגזרת הדיאלוג המסורתי בחדר הטיפולים.

הספר מזמין את איש המקצוע להתנסות בכלים הללו ולבחון בעצמו כיצד הם מצליחים להעשיר את השיח הטיפולי, לשבור מחסומים רגשיים ולעקוף מנגנוני הגנה.

הספר מזמין את המטפל לשייט ביחד עם המטופל אל תוך עולם השלכתי מלא דמיון ויצירתיות, המאפשר שיח פתוח, עמוק ואותנטי.

יש משהו בכלי יצירתי שמאפשר גישה לרבדים שהשיח המילולי מתקשה להגיע אליהם. תוכלי לתת דוגמה לכלי כזה שמפתיע אותך שוב ושוב? 

עולם הכלים היצירתיים וההשלכתיים רחב ביותר וחסר גבולות ומשלב אומנות, משחק, ציור, כתיבה, צילום, תרגילים מובְנים, קלפים השלכתיים ועוד. 

מפגש האדם עם אתגרי חייו חושף אותו לאין סוף קשיים, דילמות, התלבטויות, חששות ותחושות. הכלים היצירתיים מאפשרים ביטוי סמלי במצבים שהאדם מתקשה להביע בהם את עצמו ולבטא מילולית את תחושותיו, את מחשבותיו ואת חששותיו.

הכלים היצירתיים מעודדים שימוש במטפורות ובדימויים ומסייעים להרחבת מעגלי התודעה בדרכים יצירתיות, כמו כן הם מאפשרים יציאה ממסגרת הטיפול הקונבנציונלית שבה נערך דיון ובה מתבצע עיבוד מילולי של מצבים ושל תחושות.

אחד הכלים בהם אני משתמשת רבות הינו תרגיל מובנה בשם "נחש החיים" בתרגיל זה מוצג בפני האדם איור של נחש והוא מתבקש להתייחס אליו כסימבול למסע חייו ולציין לאורך גוף הנחש, בסדר כרונולוגי עולה, נקודות ציון או אירועים, משמעותיים בחייו, החל מלידתו (זנב הנחש) ועד להווה (ראש הנחש).

בשיח שמתפתח לאחר שהאדם מבצע את התרגיל, עולות תחושות ומחשבות הנוגעות למסע חייו של אדם השופכות אור על היסטוריית חייו והשפעתה על מצבו והווייתו בהווה. בכל פעם שאני משתמשת בתרגיל זה, אני מופתעת מהאמוציות שהוא מעורר באדם מולי ומגלה תמיד פרטים חדשים או מידע חדש בעל ערך לתהליך הטיפולי, אליו לא הייתי מודעת לפני כן.

תוכלי לספר על תיאור מקרה מהקליניקה שלך בו את עושה שימוש באחד מהכלים היצירתיים שלך ?

אחת הנשים שהגיעה לטיפולי הייתה מנהלת מוצר בארגון גדול. היא התקשתה מאוד לדבר מול קהל, ולטיפולי היא הגיעה לאחר הצעה שהוצעה לה – קידום בדרגות ניהול ומעבר לניהול צוות באופן פרונטלי, אלא שהצעה זו, דרשה ממנה להדריך צוות עובדים גדול ולדבר בקביעות בפני קבוצות עובדים, והיא חשה חרדה רבה בשל דרישות הקידום – עמידה מול קהל.

בעקבות החרדות הללו היא שקלה לסרב להצעת הקידום, על אף שהייתה זוכה במשכורתה בתוספת שכר משמעותית אשר נזדקקה לה. באחד ממפגשינו הצעתי לה ליישם את תרגיל כתיבת סיפור חייה בחמישים מילים בלבד.

במהלך הכתיבה היא התלבטה בקול רם אילו אירועים משמעותיים היא תכלול בכתיבת סיפור חייה.

לבסוף היא בחרה לתאר בכתיבתה את תחושותיה בתקופת ילדותה; כשהוריה לא אפשרו לה להתבטא בילדותה והחליטו החלטות בעניינה ללא התייעצות עימה.

בהמשך התהליך הטיפולי בחנו את הנושא לעומק והשכלנו למצוא את הקשר בין החוויה המוקדמת לבין הקושי שלה בהווה להביע את דעתה ואת עמדתה בפני אנשים. תובנה זו אפשרה לה התייחסות מעמיקה לעניין והובילה אותה להחליט החלטה מיטבית עבורה בעניין משרת הקידום שהוצעה לה.

מה מקומם של אנשי מקצוע בתוך התהליך היצירתי – האם גם הם מוזמנים “לצאת מהגדרות” של עצמם? 

ראשית אציין כי אני ממליצה לאנשי המקצוע להתנסות בכלים היצירתיים על עצמם, לקחת את אחד הכלים ולהרהר או לכתוב לעצמו את העולה בו בהתאם להנחיות המובאות בספר. ניתן כמובן להתנסות בשימוש בכלים בהקשר משפחתי או חברתי ולא בהכרח בהקשר טיפולי. לאחר שאיש המקצוע יתנסה בעצמו בכלי, סביר שיחוש יותר בטחון לעשות בו שימוש גם בזירה המקצועית. לאור התנסותי האישית, מצאתי כי לשימוש בכלים הללו יש פוטנציאל רב להעשרת שיח וקשר בינאישי חברתי, משפחתי ומקצועי.

שנית, רצוי כי אנשי המקצוע יגיעו עם "ראש פתוח" להתנסות יצירתית, תוך ויתור על תפיסות ואמונות מוקדמות או קיבעון בשיטות הטיפול הקונבנציאליות. חשוב לציין כי אין דרישה או ציפייה מאיש המקצוע להפגין ידע מוקדם או ניסיון אומנותי כלשהו. אלא גמישות מחשבתית ונכונות ליצירתיות.

האם קיימת ספרות מקצועית על כלים כאלו או אחרים שאת יכולה לשתף ?

קיימים ספרים, מאמרים ואף קורסים שונים העוסקים בשימוש ביצירתיות בתהליכי טיפול, לא הייתי רוצה להגביל בהפניה למקור ספציפי.

אני סומכת על הקוראים שידעו לבצע חיפוש נרחב ומעמיק ולאתר את הכלים המעניינים.

איך מאזנים בין פרקטיות לבין יצירתיות? מתי כלי הופך מפרוץ למובנה מדי? 

הפרקטיות והיצירתיות שזורים זה בזה במהלך העבודה הטיפולית.

אין האחד בא על חשבון האחר.

שימוש ביצירתיות איננה מפחיתה בשום צורה מהפרקטיות והמקצועיות של המפגש הטיפולי.

נהפוך הוא, מצאתי שהשיח הטיפולי רק מועשר כתוצאה משילוב יצירתיות, אשר פעמים רבות מאפשר פתיחת צוהר לנושאים מורכבים ועמוקים יותר.

השילוב בין הפרקטיות, השיח המסורתי והיצירתיות אמור להתרחש באופן אינטואיטיבי, תוך התאמה לצרכי ולפתיחות המטופל. שילוב הכלים היצירתיים בתהליך הטיפולי, רצוי שייבחר מתוך מחשבה מוקדמת, שמטרתה לקדם את מטרות ההתערבות. 

האם את יכולה לשתף בכלי יצירתי נוסף בו את עושה שימוש ?

דוגמה נוספת לכלי יצירתי הינה השימוש בקלפים השלכתיים "קלפי מים", אותם אני פורסת בפני המטופל ומבקשת ממנו לבחור קלף אחד או יותר בהתאם לסוגיה טיפולית. למשל: "בחר קלף אחד או יותר המשקפים את תחושותיך לגבי מערכת היחסים שלך עם הוריך". תהליך ההתלבטות סביב בחירת הקלפים כמו גם הקלפים שיבחר המטופל מעוררים שיח עמוק ופתוח אודות מערכות יחסים משמעותיות בחיי המטופל ואופן השפעתם על מערכות יחסים אחרות שלו בהווה.

כתבת בעבר על מילים, ועכשיו את עוסקת גם באי-מילים. מה השתנה בתפיסתך את השפה? 

לשם הגילוי הנאות, עליי לציין כי עסקתי תמיד ועודני עוסקת במילים. קודם להוצאה לאור של הספר "לצאת מגבולות הגזרה" הוצאתי לאור שני ספרים אחרים "מילות הנפש"- ספר שירים ו "להיות עבורך"- סיפורים קצרים מחדר הטיפולים. לאורך כל חיי האישיים והמקצועיים המילים והאי-מילים שזורים זה בזה ומשלימים האחד את השני.

אני מאמינה כי מילים ושפה משנות מציאות ( מוציא- אות ) ויש בהם עוצמה רבה. גם במצבים הרבים בהם אני בוחרת לעשות שימוש בעזרים חזותיים או בכלים יצירתיים שונים, התהליך או התוצר משויימים ומתומללים למילים בעלות השפעה, המהדהדות בתוכנו ועשויות להביא לתובנות ולתהליכי שינוי.

איך מגיבים משתתפים שמתקשים בתחילה עם ביטוי רגשי – כשהם נחשפים לכלים היצירתיים?

אנשים שונים ונבדלים זה מזה ביכולת הביטוי שלהם ובמוכנותם לחשיפה רגשית. כמו כן בני האדם מפעילים באופן מודע ובלתי מודע, טכניקות ומנגנוני הגנה המסייעים להם לשמור על נפשם. הכלים היצירתיים מאפשרים צלילה לעומקי התודעה ותת המודע באופן העוקף מנגנוני הגנה. הכלים מאפשרים ביטוי סמלי במצבים שהאדם מתקשה להביע בהם את עצמו ולבטא מילולית את תחושותיו, את מחשבותיו ואת חששותיו. חלק מהכלים היצירתיים מאפשרים בין היתר לאדם לחקור ולהביע רגשות שעד כה נצר בתוכו, הדחיק או הציג באופן שעלול לפגוע בעצמו או באחרים, הם יכולים להתפרש כאמצעי השלכתי, כביטוי לא מאיים וכתיאור לרגשות אצורים שהוא נמנע מהבעתם מסיבות כאלה ואחרות. מניסיוני רב השנים עם אוכלוסיות שונות ומגוונות, השימוש בכלים היצירתיים, מאפשר למטופלים לזהות ולארגן את המחשבות והרגשות שלהם ובכך לספק לעצמם תובנה והקלה.

הכלים שכתבת עליהם מתאימים גם לחינוך, ניהול וייעוץ. איך את רואה את הגבול (או אי-הגבול) בין טיפול לשיח מעמיק בתחומים אחרים?

תחומי עיסוק שונים ומגוונים מצריכים התבוננות פנימית ותהליכי עומק. אומנם הכלים המובאים בספר זה נלקחו מעולם הטיפול וההדרכה בעבודה סוציאלית, אך הם בהחלט מתאימים ליישום בתחומים נוספים כמו הדרכה, ייעוץ, חינוך, אימון וניהול, בעודם מאפשרים להעמיק בשיח בינאישי ובתהליכים פסיכולוגיים ורגשיים. בעייני הכלים פורצים את הגבולות הדיסציפלינריות ומאפשרים שימוש בהם במגוון מצבים מקצועיים ואישיים המצריכים אינטראקציות אנושיות. זוהי כמובן אחריותו של איש המקצוע לשמר את הגבול שבין שיח מעמיק לתהליך טיפולי והדבר נכון לכל שיח מקצועי גם אם הוא מילולי בלבד ולא כרוך בשימוש בכלים יצירתיים.

לאילו קהלים את חולמת שספר כזה יגיע – גם כאלה שלא ניגשים לספרי טיפול בדרך כלל?

במהלך דרכי המקצועית התמזל מזלי לעבוד עם מגוון אוכלוסיות מקצועיות ואנושיות, כך זכיתי להיות עדה להשפעתם החיובי של השימוש בכלים היצירתיים בקרב מנהלים, יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, מאמנים אישיים, מדריכים, מרפאים בעיסוק, מלווים רוחניים ועוד ועוד. בנוסף זכיתי להביא חלק מהכלים לאינטראקציות חברתיות ומשפחתיות וגם בהם צפיתי בסיפוק רב באופן שהם מעוררים ומאפשרים שיח עמוק ופתוח יותר.

אני מאמינה בלב שלם שכל איש מקצועי העוסק במקצועות הטיפול או במקצוע המחייב אינטראקציות אנושיות, כמו גם כל אדם מן הישוב המעוניין בהתבוננות פנימית מעמיקה, יוכלו להרוויח מספר זה.

אם היית צריכה לבחור תרגיל אחד מהספר – פשוט, חזק, עם אפקט טרנספורמטיבי – מה היית בוחרת ולמה?

זוהי שאלה מאוד מורכבת עבורי ומקבילה בעייני לשאלה "איזה ילד את אוהבת יותר", כל הכלים שנאספו ורוכזו בספר זה, עוצמתיים בעיני וקרובים לליבי. סוד השימוש בהם טמון בבחירת הכלי הנכון בעיתוי הנכון ועשוי להביא אפקט עוצמתי ואף תפנית בתהליך הטיפולי.

אציין בהערת שוליים כי ישנם עוד כלים רבים שלא הובאו בספר זה משיקולים שונים וכי ישנם אינסוף כלים לשימוש באוקיינוס הרחב של היצירתיות.

תודה רבה לך גלית !

ליצירת קשר עם גלית: galitgz1@gmail.com

לפרטים נוספים, רכישת הספר והזמנת סדנאות: http://galitguez.com/

למה פציעה מוסרית מוגדרת דווקא במילה פציעה?

השימוש במילה פציעה נובע מכך שהמחקר מתאר פגיעה מוסרית כקרע ממשי ומתמשך במערכת הערכים והזהות - פגיעה מבנית במצפן הפנימי, ולא רק חוויה רגשית שבמרכזה אירוע קשה. 

בניגוד להפרעת PTSD, שמקורו באיום חיצוני ופחד, פציעה מוסרית נוצרת ממעשה או מחדל שסותרים את המצפן הפנימי.

התוצאה היא נזק מתמשך לתפיסה העצמית, עם מאפיינים דומים לפציעה גופנית במובן המטפורי־מבני: כאב, ירידה בתפקוד וצורך בתהליך שיקום פנימי - כזה שמתמקד בערכים, בזהות ובמצפון.

בנוסף, הפגיעה אינה נובעת מחשיפה לאיום, אלא מקריסה של מערכת הערכים עצמה. פגישה בזיכרון, אשמה או בידוד חברתי מופיעים כתסמינים גם בטראומות אחרות, אך מה שמייחד פציעה מוסרית הוא שהנזק מתרחש בתוך המבנה הערכי־זהותי - לא במערכת האיום ולא במנגנוני הפחד. לכן הוא מוגדר כפגיעה במצפן הפנימי ולא כ־distress או trauma במובן הקליני המקובל. 

זאת ועוד, במינוח הפסיכודינמי, ניתן לראות את המקור הנפשי של הפציעה המוסרית בחרדת סופר־אגו ולא מחרדת איום על שלמות האגו, הגוף או הביטחון הפיזי.

פציעה - בהקשר זה - מסמנת שלושה מאפיינים: 

• מקור ברור (אירוע מוסרי שנחצה בו גבול ערכי).

•  תגובה מתמשכת עם סימפטומים זמינים לתצפית.

• צורך בתהליך שיקום, ולא רק ברפלקציה או עיבוד רגשי קצר.

נרחיב:

פציעה מוסרית מוגדרת כ“פציעה” משום שהמחקר אינו רואה בה תגובה רגשית לאירוע קשה, אלא קרע ממשי במערכת הערכים, המצפון והזהות.

בניגוד לטראומות המבוססות על איום חיצוני ופחד, כאן המקור הוא פעולה או אי־פעולה של האדם עצמו - התנהגות שחצתה את הגבול של מה שהוא מאמין שאדם טוב אמור לעשות. החוויה אינה של פחד אלא של אשמה שאינה ניתנת למחילה עצמית, בושה, כישלון מוסרי ואובדן שלמות עצמית.

זה דפוס שמתפקד כמו פגיעה מבנית: כואב, מתמשך ופוגע בתפקוד.

לכן משתמשים במילה Injury — כדי לציין שנגרם נזק ממשי במצפן הפנימי, נזק שמבקש תיקון ושיקום. בשונה מהפרעות טראומטיות, פציעה מוסרית אינה מוגדרת כהפרעה ואינה מופיעה ב-DSM.

היא ממקמת את החוויה בתוך המרחב האנושי ולא הפתולוגי, ומבחינה בין טראומה המבוססת על פחד לבין טראומה המבוססת על ערכים. הפגיעה כאן היא בזהות ובמצפון, לא במערכת האיום.

ברוב הטראומות אין הפרה של ערכי־ליבה, אין כשל פנימי ביחס למוסר ואין קריסה של הדימוי העצמי. פציעה מוסרית מערבת ערכים, אחריות ושיפוט עצמי - ולכן השפה שנבחרה לתאר אותה נועדה לשקף בדיוק את עומק הקרע הזה.

Litz, B. T., Stein, N., Delaney, E., Lebowitz, L., Nash, W. P., Silva, C., & Maguen, S. (2009). Moral injury and moral repair in war veterans: A preliminary model and intervention strategy. Clinical Psychology Review, 29(8), 695–706. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2009.07.003

עריכה מקצועית:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

לשעבר מנחה צוותים מקצועיים על טיפול פוסט-טראומה

במסגרת עמותת נט"ל, בריאות הנפש בצה״ל, ועוד

מהו ניתוק מוסרי?  

ניתוק מוסרי (moral disengagement), שנטבע ע״י הפסיכולוג אלברט בנדורה, מתאר מצב בו אדם מתנתק זמנית מהקוד המוסרי שהכתיב לעצמו, בכדי לבצע פעולה שסותרת את ערכי היסוד שלו – מבלי לחוות את העומס הרגשי שהיה צפוי להתעורר.

זה מנגנון פסיכולוגי שמאפשר לתפוס את ההתנהגות כ״הכרחית״ או ״מוצדקת״, וכך להפחית מצוקה פנימית.

כדי להבין את משמעותו בפועל, במיוחד בהקשר של פוסט טראומה, חשוב להבחין בין שני מנגנוני ניתוק שונים:

• ניטרול רגשי – דפוס דיסוציאטיבי שמגן בזמן סכנה מיידית.

• ניטרול מוסרי – שינוי אקטיבי של מסגרת המשמעות: המעשה מוצג כהגנה, ניקוי שטח, סיכול מחבלים — לא כנטילת חיים.

ניתוק מוסרי תורם להתפתחות של פציעה מוסרית משום שהוא מאפשר לחייל לפעול בניגוד לערכיו בלי להרגיש מיד את עוצמת הקונפליקט הפנימי.

בזמן אמת, שינוי מסגרת המשמעות — מהרג ל״הגנה עצמית״ או ל״נטרול של מחבל״ — מפחית מצוקה ומאפשר תפקוד אדפטיבי.

אבל המסגרת נסדקת בשלב זה או אחר, בעיקר כשהאדם חוזר לאזרחות אחרי שירות מילואים או נחשף מחדש לערכיו המקוריים, מתעורר פער מכאיב בין מה שעשה לבין מה שהוא מאמין שנכון לעשות.

זה רגע של דיסוננס קוגניטיבי צורם, בו מנגנון ההגנה מתערער, והפער בין הפעולה לערכים עלול להפוך לעול נפשי כבד המתואר כפציעה מוסרית - אשמה, בושה ותחושת בגידה עצמית שמתקשים להתמקם כחוויה רגילה שמאוחסנת בזיכרון, ועם הזמן מתגבש סימפטום טראומטי.

איך ניתוק מוסרי מופעל בשדה הקרב?

בהקשר צבאי, הסוציאליזציה של חיילים מייצרת שפה ומסגור שמחליפים את המונחים המוסריים היומיומיים במונחים צבאיים. הרג אינו נתפס כרצח אלא כהגנה. פעולה אלימה מתויגת כמשימה מבצעית. שינוי השפה מאפשר שינוי משמעות, ושינוי משמעות מאפשר פעולה במקום שבו המצפון היה עלול לעכב.

התהליך הזה מקל על עומס חרדה ולחץ, ולכן הוא מובן בהקשר של הישרדות. אבל הוא גם יוצר פגיעות ייחודית: פציעה מוסרית.

מה הקשר בין ניתוק מוסרי לפציעה מוסרית?

פציעה מוסרית, מושג שטבע הפסיכיאטר ג׳ונתן שי בעקבות עבודתו עם לוחמי וייטנאם, מתאר רגע שבו החייל מודע לפער כואב בין הקוד המוסרי שלו לבין מעשה או מחדל שהוא היה שותף לו.

כשהמסגרת המגינה של ניתוק מוסרי נסדקת – המציאות מתנגשת חזיתית בערכים:

• החוויה עלולה להיות של בגידה עצמית

• אשמה שאינה שוככת

• בושה קיומית

• תחושת ״כתם״ שאי אפשר למחול עליו

חיילים חווים את הפער הזה כקריעה פנימית, כמעשים אלימים ובלתי נסלחים במהותם. רבים מתקשים להתפייס עם עצמם, נוטים להענשה עצמית, ולעיתים נגררים למעגל של הזנחה, התמכרויות, פגיעה עצמית ואובדנות.

למה זה קורה דווקא במצבי מלחמה מסוימים?

כל מלחמה יכולה ליצור קרקע לפגיעה מוסרית, אך בסביבות מסוימות – כשתנאי השטח מאפשרים הסלמה, כשהסכנה מוחשית והאלימות מתמשכת – יצרים תוקפניים עלולים לקבל ביטוי מוגבר. במצבים כאלה ניתוק מוסרי הופך לכלי עבודה זמני, אבל החזרה ממנו יכולה להיות קשה ומייסרת.

ניתוק מוסרי הוא מנגנון שמאפשר לבצע פעולה הסותרת את המצפון באמצעות שינוי המסגרת המוסרית של המעשה.

בהקשר צבאי הוא משרת הישרדות ותפקוד, אבל גם מגדיל את הסיכון לפציעה מוסרית כשהפער בין המעשה לערכים מתגלה מחדש.

סולומון, ז׳. (2025). שקופים על מגש הכסף. כנרת זמורה דביר.

D’Alessandro-Lowe, E., Russell, K., Gillett, G., Heath, J. E., Jones, N., & Greenberg, N. (2024). The independent and combined impact of moral injury and moral disengagement on PTSD symptoms among healthcare workers during the COVID-19 pandemic. European Journal of Psychotraumatology, 15(1), 2345678. https://doi.org/10.1080/20008198.2024.2345678

עריכה מקצועית:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

לשעבר מנחה צוותים מקצועיים על טיפול פוסט-טראומה

במסגרת עמותת נט"ל, בריאות הנפש בצה״ל, ועוד

Brodsky, B. S., Galfalvy, H., Mann, J. J., Grunebaum, M. F., & Stanley, B. (2025). Dialectical behavior therapy versus serotonin reuptake inhibitor treatment for suicidal behavior in borderline personality disorder: A randomized controlled trial. American Journal of Psychiatry, In Advance. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.20240298

בריאות נפשית לפי גיל: עקומה חדשה ומפתיעה

עד לא מזמן דיברו על "משבר אמצע החיים" כשלב כמעט צפוי במעגל החיים. היום ברור יותר שהדפוס הזה תלוי תרבות והקשר, ורלוונטי בעיקר למי שנושאים עומסי חיים ייחודיים.

במילים אחרות, זו כבר לא עקומה אוטומטית של גיל.

ממצאים עדכניים מצביעים על שינוי חד, לפיו דפוס ה-U הקלאסי כמעט נעלם, והירידה ברווחה הנפשית מופיעה מוקדם יותר, בעיקר בקרב צעירים. המצוקה של שנות העשרים והשלושים היא זו שמעצבת מחדש את עקומת חיי הנפש.

ההשלכות על תחום האבחון והטיפול מעניינות:

המוקד עובר לבניית ועיבוי מעגלי תמיכה עבור בוגרים צעירים. אם העלייה במצוקה בגיל צעיר תימשך, גם ההנחה ש"הזמן עושה את שלו" ושמצב נפשי משתפר עם הגיל (ככלי אבחוני או טיפולי) כבר לא עומדת במבחן המציאות.

מה השתנה בדפוס הגיל שמאפיין קשיים נפשיים לאורך החיים?

מחקר שפורסם לאחרונה מציג שינוי מהותי באשר לתנודות במצבם הפסיכולוגי של בני אדם לאורך מעגל החיים ( Blanchflower, Bryson & Xu, 2025)  - 

ניכרת ירידה במצוקה עם העלייה בגיל, שזה שינוי היסטורי ברווחה הנפשית:

בעשרות מדינות, מדדים של מצוקה נפשית עולים בחדות בקרב צעירים ומתייצבים סביב גילאי הבגרות, במקום להגיע לשיא דווקא באמצע החיים.

כלומר, אין זינוק ייחודי במצוקה פסיכולוגית אצל אנשים בגילים 40-55, כפי שהיה בעבר; יש הידרדרות חריפה יותר כבר בעשורים הראשונים של החיים.

העקומה המסורתית לפיה רווחה יחסית בגיל צעיר, ירידה באמצע החיים וחזרה לעלייה בגיל מבוגר — הוכחה במאות מחקרים. אבל הנתונים החדשים מקסימום ברמת “מיתון של משבר אמצע החיים”, לא היעלמות של מצוקה כללית.

מרכז הכובד פשוט זז:

הדור הצעיר מדווח על מצוקה נפשית גבוהה הרבה יותר, ולכן “הבור” בזוגיות / קריירה / משמעות של גילאי אמצע החיים כבר אינו הנקודה הנמוכה ביותר.

מה אומרים הנתונים?

• ארה"ב: שיעור מי שחווים “בריאות נפשית ירודה מדי יום” כמעט הוכפל בין 1993 ל-2023. בקרב צעירים - עלייה מ-2.9% ל-8%.
  
  

• בריטניה: שיעור צעירים המוגדרים ״מיואשים״ הוכפל ואף שילש את עצמו, במיוחד בקרב נשים צעירות.
  
  

• 44 מדינות נוספות: מעל מיליון ושבע מאות אלף משתתפים; מצוקה נפשית פוחתת באופן כמעט לינארי עם הגיל.
  
  

• צעירים עד 25: כמעט מחציתם בסיכון למצוקה נפשית.

התוצאה: העקומה אינה בצורת U. 

היא נראית יותר כמו קו יורד – ככל שהגיל עולה, המצב נפשי טוב יותר.

האם תקופת אמצע החיים הפכה להיות קלה יותר מבחינה נפשית?

לא בהכרח. אמצע החיים עדיין דורש התמודדות עם עומסים, אחריות, שחיקה, מחויבויות וזוגיות. 

אבל העובדות מראות שאנשים בגילאי 40-60 כבר לא מצויים בפסגת המצוקה כמו שניכר במחקרים קודמים. למעשה הם נהנים מרמה גבוהה יותר של יציבות יחסית לעומת הדור הצעיר שחווה שווקי עבודה רופפים, חוסר ביטחון כלכלי, עומס אקדמי, מדיה חברתית אינטנסיבית ושירותי בריאות פסיכיאטרים שאינם מצליחים לענות על הביקוש.

משבר אמצע החיים לא נעלם לגמרי - אבל הוא אינו עוד השלב הכי פגיע מבחינה נפשית. הכאב פשוט זז למעלה־בשנים, אל שנות הנעורים והעשרים.

Blanchflower, D. G., Bryson, A., & Xu, X. (2025). The declining mental health of the young and the global disappearance of the unhappiness hump shape in age. PLoS ONE, 20(8), e0327858. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0327858