הורות נרקיסיסטית | הדינמיקה של ילד שמשמש אובייקט עבור אחרים

הפרעת אישיות נרקיסיסטית היא מצב נפשי כרוני המאופיין בחשיבות עצמית מופרזת, צורך מוגזם בהערצה, יכולת נמוכה לאמפתיה כלפי הזולת, תחושת זכאות ועוד.

לסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית יש לעתים קרובות הערכה מוגזמת לגבי הכישרונות וההישגים שלהם ואמונה שהם עדיפים על פני אחרים. הם מבלים זמן רב בפנטזיות אודות הצלחה, כוח וקסם אישי, לעיתים תוך ניצול הסובבים אותם.

בעוד שנרקיסיזם יכול להתבטא בדרכים רבות, הוא עלול להיות הרסני, במיוחד בהקשר של הורות.

כדי לספק את צרכיהם הרגשיים, הורים נרקיסיסטים נוטים להגביר את השימוש בשליטה פסיכולוגית הנובעת מצרכים אישיים, כמו צורך בהערצה. 

הם נוטים להיות מאוד ביקורתיים ושתלטנים, ומתקשים בהפגנת אהבה וחיבה. הם גם משתמשים בילדים כדי לספק צרכים רגשיים ומתקשים לתווך עבורם את העצמאות והאוטונומיה הדרושות כדי להבטיח התפתחות טובה דיה.

טריגרים רגשיים שמעורר ההורה הנרקיסיסט

ביקורתיות

ביקורתיות היתר של הורה עם נרקיסיזם יכולה לנוע משיפוטיות גלויה המתבטאת בצעקות, זעם וכעס של ההורה כלפי הילד ועד עוקצנות פסיבית-אגרסיבית מכאיבה המכוונת לביטול הבחירות שהילד עושה כדי לבנות את חייו (בני זוג, חברים או אפילו סגנון לבוש).

ילדים שגדלים עם הורה נרקיסיסט ביקורתי במיוחד חווים את אהבתו כאהבה עם תנאי - הם מסיקים כי קבלתה מחייבת אותם להתנהגות מרצה ומפתחים בעצמם אוריינטציה עצמית ביקורתית.

לרוב, ביקורת מופרזת מצד ההורה משפיעה באופן שלילי על הערך העצמי של הילד.

שליטה

ניסיונות להכתיב את הפעולות, הבחירות והמחשבות של הילד, לעתים קרובות מתוך ציפייה לציות עיוור. 

שליטה פסיכולוגית הורית מהווה סיכון להתפתחות רגשית, חברתית ונפשית לקויה אצל הילד.

מניפולטיביות ההורית יוצרת דפוס יחסים של שליטה מכפיפה בו הילד נאלץ להיכנע לדרישות ההורה ולגחמותיו.

הערכת יתר לא פרופורציונלית

כתבתי עד עכשיו על חסרונות ברורים וגלויים, אבל יש גם חסרונות מטושטשים יותר:

למשל, הורים נרקיסיסטיים נוטים להפריז בחלוקת שבחים לילדיהם, כנראה כי זה מעניק להם מעמד של הורים מוצלחים. 

אז נכון שמתן שבחים כנים לילד בונה דימוי עצמי בריא ומאוזן, אבל כאשר ההורה נסחף ומאבד פרופורציה עלול להתרחש דווקא ל-backfire, וזה נמצא במחקר:

ככל שהההורה מהלל, מחמיא ומוקיר, כך מצטמצמת ההערכה העצמית של הילד (Brummelman et al, 2017).

זאת ועוד, כאשר מדובר בילד עם הערכה עצמית גבוהה במיוחד, עלולות מחמאות הוריות מוגזמות להוביל אותו לפתח בעצמו אישיות נרקיסיסטית. 

האשמה 

הטלת אשמה אצל ההורה הנרקיסיסט היא טקטיקה של מניפולציה רגשית המתבטאת בהפעלת תחושת אחריות מכבידה אצל הילד באשר לתרומתו לחסכים בחיי ההורה. 

המושג האנקדוטלי "אמא פולניה" מבטא בזעיר אנפין את המניפולציה ההורית של האשמה -

טכניקה זו מנצלת את האמפתיה והאהבה של הילד כלפי ההורה כדי ללחוץ עליו, ואפילו לסחוט אותו רגשית, על מנת שיתרצה ויוותר על העצמאות, הנפרדות והפניית הכוחות למטרות חייו.

תחרותיות

כאשר הילד משגשג, ההורה הנרקיסיסט ימצא בילד סיפוק ונחת, עדות להרחבת היכולות האישיות של ההורה שבאו לידי ביטוי אצל ילדו. 

אבל החל מנקודה מסוימת התמונה מתהפכת:

הישגי הילד, או מאפיינים חיוביים אחרים שלו, עלולים לעורר בהורה הנרקיסיסטי תחושת איום מעמדי וערעור על האגו, מצב בו הוא מפסיק לפרגן ומסמן את הילד כיריב. 

גם ההורים המופרעים ביותר מעדיפים לייחס לעצמם את הצלחת הילדים,  אבל יש גם מקרים של מאבק (בד"כ בליווי תואנה שהילד כפוי טובה). 

גזלייטינג

"ההורה המגזלייט" מביא את הילד לפקפק שוב ושוב בזיכרונות, בתפיסת המציאות או אפילו בשפיות שלו.

תהליך של גזלייטינג הורי מתבטא למשל במצבים בהם ההורה מתכחש לדברים שאמר ונוטה להשליך את המניעים הבעייתיים שלו על הילד.

בשונה מסוגי פגיעות אחרים של הורים בילדים, בהורות נרקיסיסטית הפגיעה תתאפיין תמיד בהכחשה ובתעתוע.

לרוב, אחד הילדים במשפחה יספוג את ההשלכות של הצדדים השליליים וייחשב ל״ילד הרע״ בבית. ללא קשר לאופי ולהתנהגות, ילד זה עלול להיות קורבן להתעמרות, הטרדה נפשית, התעלמות ואף אלימות. למשל, מחקר מלמד כי ילדים להורים נרקיסיסטיים נוטים לפתח תסמיני דיכאון וחרדה ונכנסים בטבעיות לתפקיד השעיר לעזאזל במצבי קונפליקט (Vignando et al, 2023).

השוואות

השוואות של הורים נרקיסיסטים מצביעות על כך שהילד חסר במשהו ואינו עומד בציפיות ההורים, המביטים בקנאה בילדיהם המוצלחים של אחרים. 

השוואה כזו מערערת את ההערכה העצמית של הילד באמצעות הצבת סטנדרטים לא מציאותיים - הוא נמדד מול אחים, חברים, או מול גרסאות אידיאליות של הצלחה.

טקטיקה זו גוזרת על הילד להפסיד שוב ושוב, שכן ידו תמיד על התחתונה.

המוטיבציה הנרקיסיסטית של ההורה היא לשמור את הילד במצב תמידי של ספק עצמי, המחייב אותו לדריכות-יתר אינסופית שתכליתה לזכות בהכרת ההורה. 

דחייה או הזנחה

מניעת חיבה, התעלמות, טיפול בשתיקה, או הסטת קשב מכוונת כדי להעניש את הילד ולתמרן אותו לנהוג כרצון ההורה.

היעדר חום וניצול כדי לענות על הצרכים הרגשיים של ההורה עלולים לתרום אצל הילד להערכה עצמית נמוכה ולתחושת ערך עצמי שלילית.

הפרת גבולות

התעלמות מהמרחב האישי של הילד, הפרטיות והאוטונומיה, התעקשות שהצרכים והרצונות של ההורה יתועדפו על פני אלה של הילד.

ילדים להורים נרקיסיסטיים מתקשים בהצבת גבולות ועלולים למשוך ולהימשך למערכות יחסים לא בריאות או פוגעניות.

הם מתקשים יותר לבטוח באחרים במערכות יחסים וההערכה העצמית שלהם כמעט תמיד פגועה.

תגובות רגשיות בלתי צפויות

ההורה הנרקיסיסטי דרמטי, הוא נוטה לתגובה מוגזמת או שינויים עזים ותנודתיות במצב הרוח, המתבטאת ביצירת אווירה ביתית מפחידה , שנענית ע"י בילד ב"הליכה על ביצים".

"הורים מרעילים"

אחת מנקודות הציון בספרות העזרה העצמית הוא הספר הורים מרעילים (במקור: Toxic Parents: Overcoming Their Hurtful Legacy and Reclaiming Your Life).

 המונח "הורים מרעילים" מתייחס להורים מתעללים, מזניחים או גורמים נזקים פסיכולוגיים בדרך אחרת, להתפתחות הרגשית והפסיכולוגית של ילדיהם.

הספר שכתבה ד"ר סוזן פורוורד מתעמק בהשלכות של התפתחות עם הורה נרקסיסט ופסיכופט. הוא מציע לקוראים מצפן להבנה ולרכישת אסטרטגיות להתמודדות עם האתגרים של מצב כזה, שמצויים בתשתית האישיותית של ילדים:

• הדרכה על הצבת גבולות.

• זיהוי פצעי העבר.

• בניית הערכה עצמית.

• עצות מעשיות להתמודדות עם ההשפעה המתמשכת.

• דרכים לפיתוח מערכות יחסים בריאות יותר בהמשך החיים.

מבקרי הספר מזהירים מפני הכללת יתר, תיוג שמפספס את הניואנסים במצבים משפחתיים ספציפיים. בנוסף, הספר נשען על ראיות אנקדוטליות ולא על מחקר. לבסוף, נטען כי הרדוקציה למודל כזה לא רואה את התסבוך המורכב של יחסי הורה רעיל עם ילדו וגם לא את התהליך הטיפולי המעמיק שדרוש במקרים של טראומה התייחסותית.

דרכי התמודדות למי שגדל עם הורה מרעיל

אז מה יכולים לעשות ילדים בוגרים להורים נרקיסיסטים כדי להתמודד עם האתגרים שהם התמודדו איתם ולפעול לריפוי ועתיד בריא יותר?

להלן מספר אסטרטגיות שעשויות להיות מועילות:

הצבת גבולות

שליטה פסיכולוגית של ההורה בילד מתאפיינת בהיעדר גבולות, בתובענות תמידית כלפי הילד ובחוסר נפרדות פסיכולוגית.

כפי שנראה בהמשך, אחד האתגרים הטיפוליים הראשונים הוא לבסס מחדש את הגבולות בבית. 

גבולות הם הכרח בכל קשר בריא. הצבת גבולות כוללת הגדרה של קווים אדומים לגבי היקף הזמן והאנרגיה המושקעים סביב ההורה הנרקיסיסט. הבהרה כזו כוללת גם הגדרה בלתי משתמעת לגבי מהי התנהגות מקובלת ומה לא.  

לחפש טיפול

טיפול יכול להוות משאב מועיל לילדים בוגרים להורים נרקיסיסטים כשהם מנווטים את אתגרי החינוך שלהם ופועלים לריפוי מההתעללות וההזנחה הרגשית שהם עשויים לחוות. מטפל דינמי טוב יכול לספק מרחב בטוח ותומך לעיבוד וחוויות אלו וגם להציע כלים ואסטרטגיות להתמודדות עם האתגרים של הורות נרקיסיסטית.

לא תמיד זה אפשרי וגם לא הכרחי, אבל טיפול טוב עשוי להוביל לסליחה, פיוס ושיקום היחסים. 

ברמה ההתנהגותית מומלץ לברר על אימון אסרטיביות, שמלמד לעבור מעמדה של ריצוי לעבר הבהרת המסר מבלי לפגוע. 

טיפול עצמי

טיפול עצמי הוא היבט חשוב בהתמודדות עם האתגרים של הורה נרקיסיסטי.

התהליך יכול להיות קשה לפעמים, אולם ההשקעה משתלמת, היא עשויה להוביל לביסוס מערכות יחסים בריאות במקום שחזור של מה שהילד חווה.

אחד היישומים האפשריים עבור מבוגרים צעירים המתמודדים עם הורים נרקיסיסטים הוא משחק תפקידים.

הורים נרקיסיסטיים נוטים לנקוט במניפולטיביות, לבטל רגשות ולהגיב באימפולסיביות, לכן תרגול של משחק תפקידים עשוי לספק הכנה מקדימה לבוגר צעיר המבקש אוטונומיה בריאה.  

ההורה הנרקיסיסט בשנות הזיקנה

לפעמים תכונות נרקיסיסטיות נוטות להתחזק ככל שאנשים מתבגרים.

כאשר מטפלים בהורה נרקיסיסטי בגיל השלישי, חשוב להציב גבולות בריאים, להימנע מפיתוח ציפיות גבוהות (מסבא וסבתא) להפחתת תסכול ולהגביל את התקשורת במצבים שאתם מוצפים רגשית.

התנהגות ההורה עלולה להיות מונעת מפחד, בדידות או חרדה עקב אובדן בן/בת זוג או היחלשות מערכת תמיכה.

ככל שהעולמם מצטמצם, גוברות התפרצויות הדרמה ותחושות זכאות של הורים נרקיסיסטים מזדקנים.

לעיתים קרובות הם מחפשים ומוצאים סיבות להעמיד את עצמם כקורבנות.

היעדר המודעות העצמית, הקושי לקחת אחריות והאמפתיה המנוכה שלהם לא צפויים להשתנות, אבל לפעמים יכולות להיות הפתעות.

האשמת ההורים במקום לקחת אחריות

לפעמים הפניית אצבע מאשימה כלפי ההורים יכולה להיות חרב פיפיות.

במילים אחרות לתלות את האשמה הבלעדית לבעיות הפסיכולוגיות שלך בהורה/ים נרקיסיסטי עלול להיות דרך הגנתית להתחמקות מאחריות על סיפור חייך ועל תפקידך בעיצוב שלהם.

אחת הביקורות כלפי עמדה המייצגת האשמה מופרזת כלפי ההורים מוצגת כהגנה מפני התמודדות עם רגשות אשמה קשים והשלכותיהם הנלוות.

למשל, יש הטוענים כי בתאוריה של הפסיכואליטיקאי הארי גאנטריפ יש התמקדות מוגזמת ב"אם הרעה" כאובייקט להשלכת אשמה, במקום לאפשר מקום לאשמה כחוויה שניתן לעבד ולהתמודד איתה בפסיכותרפיה בצורה בריאה.

ההתחמקות מאשמה אישית עלולה לתרום למגמה המוסרנית מדי בתרבות העכשווית, בה שוררת נטייה להסיר אחריות מהפרט ולהטיל אותה על גורמים חיצוניים.

שווה מחשבה. 

בואו נדבר על הדברים

שחשובים באמת

מוזמנים.ות לשיחה עם איתן טמיר,

ראש המכון והמנהל המקצועי, 

 לייעוץ קצר, ממוקד וחד-פעמי - 

הערכה מותאמת אישית, חידוד הבעיה

והכוונה מדויקת למטפל.ת -

אצלנו או אצל עמיתים.

עלות: 140 ש"ח

הרשמה מהירה:

 בתל אביב / אונליין בזום

מענה לכל שאלה

(המענה אנושי, לפעמים לוקח זמן):

קראו המלצות מאומתות של

לקוחות ועמיתים על מטפלי/ות מכון טמיר

כתיבה:

איתן טמיר, MA, ראש המכון,

עם מומחי מכון טמיר

תודות:

  גלי יפה,

תלמידת MA לפסיכולוגיה קלינית

מקורות:

Brummelman, E., Nelemans, S. A., Thomaes, S., & Orobio de Castro, B. (2017). When parents’ praise inflates, children’s self-esteem deflates. Child Development, 88(6), 1799-1809. https://doi.org/10.1111/cdev.12936

Carveth, D. L. (2007). Self-Punishment as Guilt Evasion: The Case of Harry Guntrip. Canadian Journal of Psychoanalysis/Revue Canadienne de Psychanalyse, 15(1), 1-12. Retrieved from http://www.yorku.ca/dcarveth/guntrip

Degges-White, S. (2023, September 20). How Do I Manage Narcissistic Parents as They Age? Psychology Today. https://www.psychologytoday.com/intl/blog/lifetime-connections/202309/how-do-i-manage-narcissistic-parents-as-they-age

Forward, S., & Buck, C. (2002). Toxic Parents: Overcoming Their Hurtful Legacy and Reclaiming Your Life. Bantam.

Jabeen, F., Gerritsen, C., & Treur, J. (2021). Healing the next generation: an adaptive agent model for the effects of parental narcissism. Brain informatics, 8(1), 4. https://doi.org/10.1186/s40708-020-00115-z

Vignando, M., & Bizumic, B. (2023). Parental Narcissism Leads to Anxiety and Depression in Children via Scapegoating. The Journal of psychology, 157(2), 121–141. https://doi.org/10.1080/00223980.2022.2148088