שימוש באובייקט לפי דונלד ויניקוט (1969) | The Use of an Object

דרג פריט זה
(1 הצביע)
דונלד ויניקוט דונלד ויניקוט

 

מה ההבדל בין שימוש באובייקט והתייחסות לאובייקט?

הגישה ההתייחסותית, אותה מייצג דונלד ויניקוט בתחילת הדרך, מכניסה את ההדדיות ואת הנוכחות הסובייקטיבית של המטפל ישירות לחדר הטיפולים. 

השאלה המרכזית היא: מיהו המטפל בשביל המטופל? 

הגישה הפסיכואנליטית הקלאסית מציעה תשובה ברורה, היא טוענת שהמטפל נוכח שם בשביל המטופל במטרה לספוג אוסף של השלכות, שמתבטאות ביחסי ההעברה. 

המטפל מהווה מיכל להשלכות של המטופל, של דחפים, כעסים, חוויות ילדות, תסכולים ומאוויים. 

המטפלים נכנסים למעשה לתוך נעליהם של הדמויות המשמעותיות בחייו המוקדמים של המטופלים. המטופל חי בעולם סובייקטיבי משלו. באמצעות ההעברה, הוא משחזר את חוויותיו, דרך חזרת הכפייה. זו הדרך של הפסיכולוג לעזור למטופל, לתרגם את השחזור לניסוח מתומלל, להעלות למודעות את החומר המודחק והמושתק, לטפל בסימפטום. 

אבל למעשה, ויניקוט שואל באומץ במאמרו, האם גם אפשר לראות משהו אמיתי בנו המטפלים, כחלק טבעי מהתהליך הטיפולי? 

אם כן, כל החשיבה שלנו למה שמתרחש בטיפול צריכה להשתנות. 

ואם להשתנות, שואל ויניקוט, איך עושים את זה נכון?

השאלה המרכזית היא כיצד אנחנו מכניסים את הסובייקטיביות שלנו כבני אדם? 

ויניקוט ב- 1969 מגיע לכנס האיגוד הפסיכואנליטי ומעז להציג את המאמר על שימוש באובייקט.

חשוב לציין כי כי באקלים הפסיכואנליטי של תקופה זו, ייחוס יכולת של המטופל לראות את המטפל , נראית כמו חילול הקודש. השכינה שרתה אז על מושג הטרנספרנס. ואכן, אחרי שוויניקוט מציג את הרצאתו, הוא לוקה בהתקף לב. ויניקוט לא רק הציע שהמטופל מסוגל לראות משהו מהאני האמיתי של המטפל, הוא אפילו מנסח תיאוריה שמסבירה איך התהליך הדינמי מתפתח. 

ויניקוט מתחיל את המאמר, וטוען שבטיפול עלינו לייצר מרחב של משחק, שרק בתוכו יש מקום לפירוש. כשאנחנו מפרשים, אנחנו נותנים למטופל משהו חדש שלא ידע קודם. היכולת שלו להשתמש בה תלויה ולא מובנת מאליה, וזה תלוי ביכולת שלה למקם אותנו מחוץ לשליטה האומניפוטנטית שלו. צריך לשם כך להפריד בין התייחסות לאובייקט לשימוש בו. 

בהתייחסות לאוביקט אין מפגש של ממש, יש רק עולם שלם של השלכות, יש מפגש עם עצמי בלבד, יש בדידות וריקנות גדולה. זו לא אהבה. 

בשימוש באובייקט, האובייקט נתפס יחד עם הטבע שלו עצמו. אין היאחזות בהשלכות והמטופל מצליח לראות חלקים מהמטפל האמיתי, כאובייקט כנפרד. המטופל רואה משהו באחר, ששייך לו, ולכן יכול לעשות בו שימוש מעשיר ולא נצלני.

יש במאמר הזה זרעים של מהפכה, שינוי של פרדיגמה. האובייקט הוא לא צרור של השלכות, אנחנו תופסים אותו במציאות משותפת. המעבר מהתייחסות לאובייקט לשימוש באובייקט זה מעבר התפתחותי שתלוי בסביבה. אם יתקיימו תנאים מתאימים בסביבה זה יקרה, ואם לא, זה לא יקרה, והתינוק יישאר בודד. כשהתינוק מתייחס לאובייקט הוא יונק מעצמו, וכשהתינוק משתמש באובייקט הוא יונק מאמו. אימהות יכולות לאפשר מעבר מהתייחסות לאובייקט לשימוש באובייקט. כדי לאפשר את המעבר מהתייחסות לשימוש עלינו למקם את האם והאנליטיקאית כתופעה חיצונית, לתת להם הכרה נפרדת, וזו משימה קשה מאוד כבני אדם. 

יש התנגדות קשה להכיר באחר כאדם נפרד וכדי שהמטפל יהיה מחוץ לשליטתו האומניפוטנטית של המטופל, יש להרוס אותו. להרס יש גוון וריאציות התנהגותיות. 

אחת המטרות בטיפול פסיכולוגי היא להשתמש במטפל כדי להרגיש טוב יותר. 

ויניקוט כתב כי במהלך המעבר מהתייחסות באובייקט לשימוש באובייקט, מתחייב הרצף הפסיכודינמי הבא: 

1) המטופל מתייחס למטפל

 2) המטופל ״הורס״ את המטפל

 3) המטפל ״שורד״ את ההרס

 4) המטופל משתמש במטפל

ההיפרדות מהאובייקט יוצרת פגיעות, אבל גם נפרדות, משוואה מנטלית שמאפשרת לקבל אהבה אמיתית מהאחר. 

כאשר המטופל שורד את ההרס האישי שלו, הוא צומח. כאשר המטפל שורד את ההרס של המטופל, מתעוררת הבנה אצל המטופל שהמטפל מספיק חזק, מה שפותח את האפשרות לקחת ממנו משהו. 

הישרדות המטפל תלויה באחד הבסיסים העמוקים ביותר ביחסים - גבולות. כשהילד מבקש משהו מאיתנו, הוא למעשה מבקש להשתמש בנו כאובייקט. כניעה מזוכיסטית או תוקפנות ספונטנית כלפי הילדים, פוגעות שתיהן בהישרדות שלנו כהורים. 

כעס זה מכשול. אנחנו מפעילים את הכעס כדי להסיר מכשולים. כתגובה לעיקרון המציאות, באמצעות הכעס אני מנסה להסיר את המכשול. ויניקוט טען כי התוקפנות יוצרת מציאות משותפת. ברגע שהתוקפנות שלי לא הורסת את האובייקט, נברא עולם מלא חיות. 

 

איך לשרוד תוקפנות של המטופל? 

ויניקוט מציע למטפל עקרונות התמודדות עם התוקפנות המובנית בתוך דרכו ההתפתחותית של המטופל לעבר צמיחה אישית בטיפול: 

 

לא לנקום- על המטפל להימנע משינוי איכות הקשר עם המטופל בעקבות האגרסיביות שלו כלפיו. למעשה, פעולת תגמול בהורות או בטיפול היא פעולה שיש בה הנאה של המטפל או ההורה, במסגרתה יוצאים זמנית מהפוזיציה ההורית או הטיפולית. זה ברור ואף טבעי - ברגע שאנו  מותקפים כסמכות, האינסטינקט הבריא הוא לתקוף או לברוח. אז האזהרה הראשונה היא לא לתקוף בחזרה, ונדרשת מודעות עצמית מפותחת כדי לא להשפיל את המטופל בפרשנות מתוחכמת. חשוב להישאר חי, ומבין חושב. 

 

לא לנטוש - ויניקוט מתריע בפני שתיקה סדיסטית של המטפל, שיכולה להתבטא גם בהתעלמות או בהיעדרות (מציאותית או מנטלית).

 

הטרנספרנס הוא תמיד אמביוולנטי:

 תמיד מתקיימים זה לצד זה כבוד והערכה לצד שנאה, קנאה והרסנות.     

 

 

כתיבה: 

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

 

 


התוכנית ללימודים מתקדמים של מרכז ויניקוט בישראל שמחה להזמין ליום עיון בנושא:

חזרה יצירתית (Creative Repetition) ועדות פסיכואנליטית (Psychoanalytic Witnessing)

עם ד"ר ברוס ריס- Dr. Bruce Reis

ביום ו', 20.3.20, בבית החברה הפסיכואנליטית בישראל, רח' קרליבך 23, ת"א
סדר יום:

08:00-8:30 התכנסות וכיבוד

08:30-10:00 מושב ראשון:

ברכות: ד"ר מאיר שטיינבוק

דברי פתיחה והנחייה: מיכל ריק

הרצאתו של ד"ר ברוס ריס:

Performative and enactive features of psychoanalytic witnessing: The transference as the scene of address

הרצאתה של שרה קולקר: 'כי היינו שם שתינו יחד'

10:00-10:30 הפסקה
*
10:30-12:00 מושב שני: מנחה – דוד קטרון

הרצאתו של ד"ר ברוס ריס: Creative Repetition

דיון: פרופ' עמנואל ברמן

12:00-12:30 הפסקה
*
12:30-14:00 מושב שלישי: מנחה – חיותה גורביץ'

הצגת מקרה: יעל גראור-פרנס

דיון: ד"ר ברוס ריס

דיון עם הקהל

התרגום לעברית של הרצאות ד"ר ריס יימסר למשתתפים במקום.
*
.ד"ר ברוס ריס הוא חבר סגל ואנליטיקאי מנחה במכון להכשרה ומחקר פסיכואנליטיים (IPTAR) בניו יורק, וכן מרצה קליני בתכנית הפוסט-דוקטורט בפסיכותרפיה ופסיכואנליזה באוניברסיטת ניו יורק (NYU). הוא חבר ב the Boston Change Process Study Group כמו גם עורך מדור ביקורת הספרים (צפון אמריקה) ב -International Journal of Psychoanalysis וחבר מערכת ב Psychoanalytic Quarterly - וב–Psychoanalytic Dialogues. יחד עם רוברט גרוסמרק ערך את הספר Heterosexual Masculinities. ספרו Creative Repetition and Intersubjectivity יצא זה עתה לאור בהוצאת Routledge.
תקציר ההרצאה הראשונה:
This presentation will attempt to broaden the conception of witnessing in analytic work with traumatized patients by extending the idea to incorporate the patient’s developing and varied capacity for witnessing, as well as a witnessing that occurs within the analytic relationship itself. Actions occurring as part of traumatic repetition are understood to represent memory phenomena and are distinguished from dissociated self-state experience. These experiences are not therapeutically intended to be symbolized, but rather lived-through with the analyst, thus transforming the patient’s own relation to the experience. I suggest that the scene in which this living-through takes place is the transference–countertransference matrix.
תקציר ההרצאה השנייה:
This presentation is about the power of creative transformation that is to be found in Freud’s (1920) observation of the Fort/Da, which is not simply about mastery by way of the ego’s omnipotence but towards the growth of the individual. Rather than approach repetition as a difficulty to be transcended, I will argue that repetition is the vehicle of its own transcendence. For, if action is not to be separated from the psychic processes of the patient, which are themselves forms of action (Loewald, 1965) or from the psychoanalytic dyad, within which action is a con- stant variable (Reis, 2010), then this presentation explores the possibility of different outcomes for the resolution of repetition than symbolic thought.

משתתפי הכנס על פי סדר הופעתם:

ד"ר מאיר שטיינבוק – פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי מנחה, מורה ומדריך בחברה הפסיכואנליטית בישראל. עורך מדעי של המהדורה העברית של ספרו של מייקל אייגן 'העצמי הרגיש׳ וספרו של כריסטופר בולס ׳תפוס אותם לפני שהם נופלים׳ העומד לצאת לאור בקרוב. ממייסדי ומנהלי מרכז ויניקוט בישראל.

מיכל ריק – פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, מורה ומדריכה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. ממייסדי מרכז ויניקוט בישראל, מורה ומדריכה בו.

שרה קולקר - פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה, מורה ומדריכה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מורה ומדריכה במרכז ויניקוט בישראל. עורכת המהדורה העברית של "חסך ועבריינות" מאת ויניקוט, מתרגמת ועורכת (במשותף עם עמרי גילן) המהדורה העברית של הספר "טבע האדם" מאת ויניקוט.

דוד קיטרון - פסיכולוג קליני מדריך, מורה ומדריך במרכז ויניקוט בישראל, עורך מדעי של תרגומי "השבתו של העצמי" של היינץ קוהוט, "חרדות פסיכוטיות והכלה" של מרגרט ליטל וספרים אחרים בהוצאת תולעת ספרים. מבין מאמריו – "כפיית החזרה ופסיכולוגית העצמי – בין הימנעות מכשילה להזדמנות חדשה" (שיחות" כרך יט-1, 2004)

פרופ' עמנואל ברמן - פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי מנחה, מורה ומדריך בחברה הפסיכואנליטית בישראל; פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת חיפה; מורה ומדריך במרכז ויניקוט בישראל. עורך סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד.

חיותה גורביץ' – פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה, מורה ומדריכה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מורה ומדריכה במרכז ויניקוט בישראל ובתוכנית "מצבים מנטליים ראשוניים".

יעל גראור-פרנס – עו"ס קלינית, פסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מורה ומדריכה במרכז ויניקוט בישראל

כדי לאפשר למעוניינים היכרות ראשונית עם כתיבתו, תתקיים ביום ב' , 9.3.20 קריאה מונחית ע"י מיכל ריק .
הקריאה המונחית במאמר:
Reis, Bruce Silence and Quiet: A Phenomenology of Wordlessness. in: Creative Repetition and Intersubjectivity. London: Routledge, 2019, pp. 100-107
תיערך ב"תיכונט", שושנה פרסיץ 3, ת"א, בין השעות 19:00-20:30.
ההשתתפות בקריאה המונחית הינה חופשית אך יש להירשם במזכירות מרכז ויניקוט:
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.


רכישת כרטיסים לאורחים (220 ש״ח):

https://secure.cardcom.solutions/e/xv6a
 

 

מקורות:

 

 

Winnicott, D.W. (1969). The Use of an Object. Int. J. Psycho-Anal., 50:711-716

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





לאן ממשיכים מכאן?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

רח' יגאל אלון 157 ת״א, 6745445 

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר
הצהרת נגישות

 

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2020