טראומה מורכבת בילדות ואובדן זכרונות עבר

טראומה מעצבת זיכרון 

 

  • הקשר בין טראומה בילדות לקושי בזיכרון הוא ביולוגי וטבעי - המוח עושה כמיטב יכולתו כדי לשרוד מצבים קיצוניים ופערי זיכרון הם תוצר של מנגנוני הגנה, כמו דיסוציאציה, ולא סימן לחולשה או כישלון אישי.

 

  • החלמה והתקדמות אפשרות גם ללא שחזור מלא של כל הזיכרונות - המטרה בטיפול היא לא בהכרח "לזכור הכל" אלא לעבד את ההשלכות של מה שקרה, לבנות נרטיב לכיד ולפתח כלים לחיים מלאים ומשמעותיים בהווה.

 

  • אם נפגעתם.ן מטראומה מורכבת ואתם מזהים סימנים של קושי בזיכרון המלווה בתסמינים נוספים שמשפיעים על איכות החיים, פנייה לאיש/ת מקצוע מוסמך יכולה לספק הבנה, תמיכה ודרכי טיפול מותאמות אישית שיעזרו בתהליך.

 

שאלות נפוצות - זיכרון וטראומה

כן, זה נורמלי עד גיל מסוים. רובנו לא זוכרים כלום לפני גיל 3-4, ולרוב קיימים זיכרונות מוגבלים עד גיל 7. זה תקין, אבל אם יש "חורים שחורים" משמעותיים בגילים מאוחרים יותר, או אם הקושי בזיכרון מלווה בסימפטומים של חרדה, דיכאון ו/או קשיים בקשרים בין-אישיים - יתכן שמדובר בהשפעה של טראומה.

זיכרון שנפגע מטראומה מאופיין בכמה סימנים: פערים משמעותיים בזיכרון שאינם מוסברים על ידי גיל צעיר, תגובות רגשיות או גופניות למצבים מסוימים בלי סיבה ברורה, זיכרונות מפוצלים וחלקיים עם תחושות חזקות, או זיכרונות שמתעוררים באופן פתאומי ובלתי נשלט. אם אתם חווים דברים כאלה, כדאי להתייעץ עם פסיכולוג.

המטרה בטיפול אינה בהכרח "לשחזר" זיכרונות, אלא לקיים עיבוד קוגניטיבי, נרטיבי ורגשי של מה שקרה כדי לבנות סיפור חיים לכיד. לפעמים זיכרונות מונגשים במהלך הטיפול, אבל לא תמיד. מה שחשוב זה לטפל בהשפעות הנוכחיות של הטראומה - הסימפטומים, הקשיים במערכות יחסים ובעיות הוויסות הרגשי. בהחלט ניתן לחיות חיים מלאים גם בלי לזכור הכל.

שכחה רגילה היא תהליך הדרגתי וטבעי. שכחה טראומטית מתאפיינת ב"חורים" חדים בזיכרון, פער בין זיכרונות רגשיים לבין היעדר זיכרון עובדתי, זיכרונות שמופיעים כהבזקים או סיוטים, ותחושות גופניות שנראות "לא קשורות" למציאות. בנוסף, זיכרונות טראומטיים לא "מתעכלים" עם הזמן - הם נותרים "קפואים" במצבם המקורי.

ההבדל בין שכחה רגילה לשכחה בעקבות טראומה

הבנת ההבדל בין שכחה נורמלית לשכחה טראומטית חיונית להבנת התופעה. שכחה רגילה היא תהליך הדרגתי - אנחנו זוכרים פחות פרטים עם הזמן, אבל עדיין נשאר לנו זיכרון כללי של מה שקרה ואיך הרגשנו.

 

 

לעומת זאת, אמנזיה טראומטית מתאפיינת בכמה מאפיינים ייחודיים:

 

  • פיצול במידע: יכול להיות זיכרון חד של צליל, ריח או תחושה, אבל בלי זיכרון של מה בדיוק קרה. למשל, אדם עלול להרגיש חרדה עזה כשהוא שומע צליל מסוים, אבל לא להבין למה.

 

  • חוסר רצף כרונולוגי: במקום התפתחות הדרגתית של הזיכרון, יש "קפיצות" ופערים. לדוגמה, זיכרון ברור מגיל 6, ואחר כך "חור שחור" עד גיל 10.

 

  • זיכרונות ׳חיים מדי׳: חלק מהזיכרונות נשארים חדים, כאילו שהאירוע קרה אתמול, בעוד שזיכרונות אחרים מאותה תקופה נעדרים לגמרי.

 

  • תגובות גופניות: טראומה נרשמת בגוף, גם כשהתודעה שוכחת - תגובות פיזיולוגיות עזות במצבים מסוימים, ללא זיכרון מודע של הסיבה.

 

 

הקשר בין טראומה לזיכרון

מה קורה במוח כשיש טראומה קשה בילדות?

כדי להבין איך טראומה משפיעה על זיכרון, חשוב להכיר את האופן שבו המוח מעבד מידע בזמן רגיל לעומת זמן משבר. במצב רגיל, המוח שלנו פועל כמו צוות מתואם - כל חלק עושה את תפקידו והמידע זורם בצורה מסודרת.

במצב הרגיל קורה לנו משהו בחיים ואז ההיפוקמפוס (אזור הזיכרון במוח) "מסדר" את המידע - מה קרה, מתי, איפה, איך הרגשנו. האמיגדלה (מרכז הרגשות) מוסיפה את המידע הרגשי, והקורטקס הקדם-מצחי (שאחראי על קוגניציה ושיפוט) עוזרת לנו להבין ולהגיב באופן מותאם.

במצב של טראומה: המערכת "נכנסת לפאניקה". האמיגדלה נדלקת כמו אזעקת שריפה ומציפה את המוח בהורמוני לחץ (קורטיזול ואדרנלין). זה גורם לכמה דברים לקרות בו-זמנית:

ההיפוקמפוס נפגע: רמות הלחץ הגבוהות מונעות מההיפוקמפוס לתפקד כרגיל. במקום "לסדר" את החוויה באופן לוגי ורציף, הוא כמעט "נכבה". לכן לא נוצר זיכרון עובדתי מסודר של מה שקרה.

האמיגדלה הופכת להיפראקטיבית: האמיגדלה, לעומת זאת, פועלת ברמה גבוהה מאוד ו"חורטת" זיכרונות רגשיים וחושיים עזים - ריחות, צלילים, תחושות גופניות. אלה נשמרים במוח באופן גולמי ובלתי מעובד.

הקליפה הקדם-מצחית "יורדת מהרשת": החלק במוח שאחראי על חשיבה לוגית, הבנת הקשר ויכולת לשפוט מצבים, כמעט לא פעיל בזמן הטראומה. לכן לא נוצרת הבנה או משמעות למה שקורה.

ההשפעה על הזיכרון: התוצאה היא שבמקום זיכרון "רגיל" - סיפור מסודר עם התחלה, אמצע וסוף - נוצר זיכרון "שבור": רסיסים חושיים ורגשיים עזים ללא הקשר, פערים בזיכרון העובדתי, ותחושה של בלבול וחוסר הבנה.

הילדות כתקופה רגישה במיוחד: בילדות, המוח עדיין מתפתח. המערכות שאחראיות על עיבוד זיכרון, ויסות רגשי והבנת העולם עדיין לא בשלות. לכן טראומה בתקופה זו יכולה לגרום נזק משמעותי יותר למערכות הזיכרון, ולהשפיע על האופן שבו המוח ילמד לעבד חוויות בעתיד.

חשוב להבין שמדובר בתגובה ביולוגית טבעית למצב קיצוני, ולא ב"כישלון" או "חולשה". המוח פשוט עושה כמיטב יכולתו לשרוד מצב מאיים.

מערכות זיכרון במוח והשפעת הטראומה

זיכרון רגשי

האמיגדלה - מעבדת רגשות

השפעת הטראומה

זיכרון עובדתי

ההיפוקמפוס - מסדר אירועים

השפעת הטראומה

זיכרון גופני

תחושות והבעות בגוף

השפעת הטראומה

למה זיכרונות ילדות "נעלמים"?

השאלה הזו עולה שוב ושוב, ויש לה תשובה מורכבת שכוללת כמה מנגנונים שונים שפועלים במקביל. חשוב להבין שלא מדובר ב"מחיקה" פשוטה של זיכרונות, אלא בתהליכים מורכבים יותר.

אחד המנגנונים המרכזיים הוא דיסוציאציה - המוח "מנתק" את התודעה מחוויות מכאיבות מדי. זה כמו לבטל את החיבור בין המצלמה למחשב - האירועים קורים, אבל הם לא נרשמים באופן רגיל בזיכרון. המוח עושה זאת כדי לשמור על תפקוד בסיסי ולמנוע התמוטטות נפשית.
בזמן הטראומה, המוח לא מצליח "לקודד" את החוויה באופן תקין. במקום יצירת זיכרון מסודר עם רצף ברור של אירועים, נוצרים רסיסים מפוזרים. זה כמו לנסות להקליט סרט כשהמצלמה רועדת - התוצאה תהיה מטושטשת ולא רציפה.
גם אם חלק מהמידע נקלט בזמן הטראומה, התהליך של "גיבוש" הזיכרון - העברתו מזיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך - נפגע. הורמוני הלחץ הגבוהים מפריעים לתהליך הטבעי הזה, ולכן חלק מהזיכרונות פשוט "לא נספגים" במאגר הזיכרון הארוך טווח.
לעיתים המוח מפעיל מנגנונים של הדחקה - "דחיפה" מודעת או לא מודעת של זיכרונות כואבים מחוץ לתודעה. זה עשוי להיות תגובה מגנה שמטרתה למנוע כאב נפשי, אבל היא יוצרת פערים בזיכרון האוטוביוגרפי.
לפעמים הזיכרונות לא באמת "נעלמו" אלא הפכו לבלתי נגישים. הם קיימים במוח אבל אין "דרך" להגיע אליהם. זה כמו לדעת שיש לכם קובץ במחשב אבל לא לזכור איפה שמרתם אותו או איך קוראים לו.
זיכרונות ילדות מהווים את הבסיס לנרטיב האישי שלנו - הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מי אנחנו ומאיפה באנו. כשחלק מהזיכרונות חסר, הנרטיב הזה נפגע, ויכולה להיווצר תחושה של "אני לא יודע מי אני באמת" או "משהו חסר בסיפור של החיים שלי".
חשוב לזכור שבילדות המוח עדיין מתפתח, ומערכות הזיכרון לא בשלות. טראומה בתקופה זו פוגעת לא רק בזיכרונות עצמם, אלא גם ביכולת של המוח לפתח דרכים בריאות לעבד ולאחסן זיכרונות בעתיד. זה כמו נזק למפעל שעדיין נבנה - ההשפעה יכולה להיות ארוכת טווח.
למרות ש"זיכרונות נעלמים", לעיתים חלקים מהטראומה נשארים חיים מאוד - כתחושות גופניות, פחדים בלתי מוסברים, או תגובות עזות למצבים מסוימים. המוח "זוכר" אבל לא באופן שאנחנו מכירים כ"זיכרון רגיל".

הסימנים שכדאי לשים לב אליהם

איך מזהים שהקושי בזיכרון קשור לטראומה?

זיהוי הקשר בין קושי בזיכרון לטראומה, כי הזיכרון והאירוע לא אחד לאחד ויש הרבה תסמינים שנראים לא קשורים לעבר.

 

 

הנה סימנים מרכזיים שכדאי לשים לב אליהם:

 

  • פערים לא מוסברים בזיכרון: אם יש לכם "חורים שחורים" משמעותיים בזיכרון מתקופות מסוימות בילדות, במיוחד בגילאים מאוחרים יותר (מעל גיל 7-8), זה עשוי להצביע על טראומה. שכחה נורמלית היא הדרגתית, לא פתאומית ולא מוחלטת.

 

  • תגובות רגשיות או גופניות חזקות בלי סיבה ברורה: התקפי חרדה, התקפי כעס או עצב שמתעוררים במצבים מסוימים - למשל, במקומות או ליד אנשים מסוימים, או כשאתם חשים ריחות או שומעים צלילים ספציפיים. אלה יכולים להיות זיכרונות גופניים ורגשיים של טראומה.

 

  • זיכרונות מפורקים עם אנרגיה רגשית גבוהה: זיכרונות חלקיים שמלווים בתחושות עזות - למשל, זיכרון של צל על הקיר, צליל דלת נטרקת, או תחושה של בעיטה בבטן - ללא הקשר ברור. זיכרונות כאלה לעיתים מלווים בתחושה מציאותית ש"זה לא יכול להיות רק דמיון".

 

  • הבזקים או זיכרונות חודרניים: זיכרונות שמופיעים פתאום, חיים ועזים, לעיתים כאילו הם מתרחשים עכשיו. הם יכולים להופיע כחלומות, כדימויים שעולים במהלך היום, או כתחושה פתאומית של "חזרה" למקום או זמן אחר.

 

  • תחושה ש"משהו קרה, אבל אני לא זוכר מה": הרגשה עמומה שמשהו חשוב או משמעותי קרה בעבר, אבל אין לך יכולת לזכור בדיוק מה. זה עשוי להיות מלווה בחלומות מציפים, חוסר שקט במצבים מסוימים, או הימנעות ממקומות או אנשים שקשורים לסיפור.

 

 

  • קשיים בויסות רגשי: קושי לווסת ולשלוט ביעילות ברגשות, כולל מעברים מהירים בין רגשות, תגובות לא פרופורציונליות למצב, או תחושת ניתוק רגשי ("לא מרגיש כלום") בזמנים שדורשים תגובה רגשית.

 

  • מצבים דיסוציאטיביים: חוויות של יציאה מהגוף, תחושה שהדברים לא אמיתיים, או שאתם צופים בעצמכם מבחוץ. אלה יכולות להתרחש עם או בלי מצבי לחץ שמזכירים משהו מהעבר.

 

  • קשיים בקשרים בין-אישיים: דפוסים חוזרים של קושי ליצור קשרים קרובים, פחד מנטישה או מפגיעה, או תגובתיות יתר להתנהגויות של אנשים, שעבור רובנו היו נראות רגילות.

 

  • זהות לא מגובשת: קושי לענות על שאלות בסיסיות כמו "מי באמת המשפחה שלי?", "איך הייתי כילד?", או "מי אני?". לשאול זה מבורך, אבל כאן יש תחושה שחלקים מהזהות האישית חסרים או לא ברורים.

 

חשוב לזכור: לא כל קושי בזיכרון קשור לטראומה, ולא כל אדם שחווה טראומה יחווה את כל הסימנים הללו.

 

אם אתם מזהים מספר סימנים מהרשימה הזו, במיוחד אם הם משפיעים על איכות החיים שלכם, כדאי לשקול פנייה לאיש מקצוע מוסמך להערכה ותמיכה.

 

 

תופעות שמלוות את הבעיה

קושי בזיכרון הקשור לטראומה לעיתים קרובות לא מגיע לבד. הוא מלווה במגוון תופעות נוספות שיכולות להשפיע על תחומי חיים שונים ולעיתים להיראות "לא קשורות" לעבר, אבל הן למעשה חלק מהתמונה הרחבה יותר.

הפרעות שינה וסיוטים

קושי להירדם, התעוררויות תכופות, תחושת "שמירה".

סיוטים חוזרים עם תכנים מאיימים, לעיתים ללא קשר ברור לעבר, המעוררים חרדה או פחד עזים.

חרדה, דאגה ועצב

חרדה ודאגה כרונית, ציפייה לאסון, חרדה ממצבים בטוחים.

תסמינים גופניים: דפיקות לב, הזעה, קשיי נשימה.

עצב עמוק, תחושת ריקנות וחוסר משמעות, קושי בהנאה.

קשיי ריכוז ורגישות יתר

קושי בריכוז ותשומת לב, דעת מפוזרת, שכחון יומיומי (המוח "עסוק").

מערכת עצבים בכוננות: רגישות יתר לצלילים, אור, מגע, ריחות. תחושת "עומס חושי".

תסמינים גופניים וקשיי ויסות

הגוף "זוכר": כאבים כרוניים, מתח שרירים, בעיות עיכול, כאבי ראש.

קושי בוויסות רגשי: מעברים חדים, קושי להירגע, תגובות מוגזמות, או "נתק" ו"קיפאון" רגשי.

קשיים בין-אישיים

הימנעות מאנשים, מקומות או מצבים.

קושי לבטוח, פחד מקרבה או נטישה, דפוסי "קרוב-רחוק".

רגישות לביקורת/דחייה, קושי בקביעת גבולות.

בושה, אשמה וזהות

תחושות בושה ואשמה ("משהו לא בסדר איתי", "אני פגום").

אחריות לא הגיונית לאירועי עבר.

חוסר יציבות בזהות: "מי אני?", קושי בתכנון עתידי וקבלת החלטות ("חלקים חסרים בזהות").

חשוב לזכור שלא כל אדם יחווה את כל התופעות האלה, וחומרת הביטוי יכולה להשתנות מאוד. תופעות אלה יכולות להופיע גם מסיבות אחרות. אם אתם מזהים מספר תופעות מאלה שמשפיעות על איכות החיים שלכם, כדאי לשקול קבלת ייעוץ מקצועי שיעזור להבין את התמונה הכללית ולמצוא דרכי התמודדות מתאימות.

 

שיטות טיפול עם זיכרונות טראומטיים

EMDR

טיפול EMDR משלב גירוי דו-צדדי (בדרך כלל תנועות עיניים) עם עיבוד קוגניטיבי של זיכרונות טראומטיים. מסייע לעבד זיכרונות שבורים ופרגמנטריים ולשלבם בזיכרון האוטוביוגרפי הרגיל. יעיל במיוחד בטיפול בזיכרונות חודרניים, פלאשבקים וסיוטים. הטיפול עוזר למוח לעבד מחדש חוויות שנותרו "תקועות" ולהפחית את עוצמתן הרגשית.

טיפול ממוקד גוף

גישה טיפולית המתמקדת בזיכרונות הגופניים של הטראומה, כמו טיפול SE. הגוף "זוכר" חוויות קשות דרך מתח שרירים, דפוסי נשימה ותחושות פיזיות. הטיפול עוזר לשחרר אנרגיה "תקועה" ולעבד זיכרונות שמאוחסנים בגוף. מתאים במיוחד כאשר הזיכרונות אינם נגישים באופן מלא. כאשר אין מילים, הם מתבטאים כתחושות גופניות או תגובות פיזיולוגיות.

סכמה תרפיה

טיפול בסכמה תרפיה מתמקד בזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה ורגש שהתפתחו כתגובה לטראומה בילדות. הטיפול עוזר לבנות נרטיב לכיד גם בנוכחות פערי זיכרון, ולשנות את המשמעות והפרשנות של זיכרונות קיימים. הגישה מתמקדת בזיהוי "סכמות" - אמונות יסוד על העצמי והעולם שנוצרו בילדות ומשפיעות על ההתנהגות בהווה.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

פסיכותרפיה בגישת CBT מציעה מסגרת מובנית המתמקדת בזיהוי וטיפול בדפוסי חשיבה ותגובות התנהגותיות הקשורות לטראומה. טיפול CBT ממוקד טראומה עוזר לפתח כלים מעשיים להתמודדות עם חרדה, דיכאון ותגובות טראומטיות. כולל טכניקות לוויסות רגשי, אתגור מחשבות שליליות וחשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה. מתאים למי שמעדיף גישה מובנית ומעשית לטיפול.

 

נקודות מפתח להחלמה וצמיחה

אחד הדברים החשובים ביותר להבין הוא שהחלמה מטראומה מורכבת ומהשפעותיה על הזיכרון היא לא רק אפשרית - היא קורית כל הזמן. אנשים רבים שחוו קשיים דומים מצליחים לבנות חיים מלאים, משמעותיים ומספקים, גם כשלא כל זיכרון חוזר ולא כל תהליך מסתיים באופן "מושלם".

ההתקדמות לא תמיד נראית כמו שמצפים לה. לעיתים היא מתבטאת ביכולת לישון טוב יותר, לפעמים ביכולת ליצור קשר קרוב יותר עם מישהו, ולפעמים פשוט בתחושה שהחיים הופכים פחות מפחידים ויותר ניתנים לניהול. כל צעד קטן הוא ניצחון גדול, וכל יום שהטראומה לא שולטת בחיים הוא יום של החלמה.

המוח שלנו הוא איבר מדהים ביכולת ההחלמה שלו. גם אחרי פגיעה, הוא ממשיך ללמוד, להתאמן ולפתח דרכים חדשות לעבד ולאחסן מידע. זה אומר שגם אם נדמה שהמצב קבוע או חסר תקווה, תמיד יש פוטנציאל לשיפור, לצמיחה ולמציאת דרכים חדשות לחיות טוב יותר. הטיפול המתאים, התמיכה הנכונה והזמן יכולים ליצור שינויים משמעותיים שלפעמים נראים כמו נס, אבל הם למעשה התוצאה הטבעית של תהליך החלמה מוחי ונפשי עמוק.

לבסוף, חשוב לזכור שהחלמה לא אומרת "לחזור למה שהיה", אלא לגלות מי אתם באמת מעבר לטראומה. רבים מוצאים שהתהליך, למרות הקושי, מוביל אותם למקומות של כוח, חמלה ותובנה שלא היו מכירים בעבר. זה לא אומר שהטראומה הייתה "כדאית", אלא שהיכולת האנושית לצמוח, ללמוד ולמצוא משמעות גם בקושי הכי גדול היא אחת התכונות היפות והחזקות ביותר שלנו.

השאר תגובה

מה דעתך? מוזמנים להגיב!

שיחת הכוונה לקבלת המלצה על הפסיכולוג/ית שלך:

הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם
חסר שם מלא

מס׳ הטלפון אינו תקין

מה חדש?

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט בתל אביב ובכל הארץ! צור קשר

מכון טמיר הוא מוסד מוכר ע״י מועצת הפסיכולוגים ומשרד הבריאות להסמכת פסיכולוגים קליניים

נחלת יצחק 32א׳, תל אביב יפו, 6744824

072-3940004

info@tipulpsychology.co.il 

פרטיות ותנאי שימוש באתר

שעות פעילות:

יום ראשון, 9:00–20:00
יום שני, 9:00–20:00
יום שלישי, 9:00–20:00
יום רביעי, 9:00–20:00
יום חמישי, 9:00–20:00

© כל הזכויות שמורות למכון טמיר 2025