טיפול ב-C-PTSD בשיטת ״דמות ההורה האידיאלי״

 

טראומה מורכבת, או כפי שמכונה במקצוע הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD), מאובחנת אצל א.נשים שחוו טראומות ילדות מתמשכות - הזנחה, התעללות או אלימות בבית.

 

גישה טיפולית חדשנית שנקראת "דמות הורה אידיאלי" (Ideal Parent Figure - IPF) מציעה תקווה חדשה:

 

מחקר צרפתי מראה איך טיפול קצר של חמישה שבועות בלבד עשוי להביא לשיפור משמעותי ויציב בתסמינים המאתגרים של הפרעה זו.

 

 

 

"כשאומר שירת הים,

יצייר בדעתו כאילו עומד ביבשה בתוך הים,

והמצרים טובעים והוא ניצול,

והוא סגולה נפלאה לכפרת עוונות"

 

-- החיד"א, בספרו 'עבודת הקודש'

 

 

 

מהי טראומה מורכבת?

 

טראומה מורכבת היא לא רק גרסה חמורה יותר של הפרעת PTSD:

 

א.נשים הסובלים מההפרעה עברו חשיפה מתמשכת וחוזרת לטראומות, בדרך כלל בגיל הרך, מה שפוגע בליבת האישיות והיכולת ליצור התקשרות יציבה עם בני אדם אחרים.

 

בעוד PTSD קלאסי נוצר בד״כ על רקע אירוע טראומטי בודד וחד, CPTSD מתפתחת כתוצאה מחוויות שגרמו לילד להרגיש לא בטוח וחסר ביטחון במשך שנים.

 

 

ההבדל העיקרי טמון במבנה התסמינים.

 

בעוד PTSD כולל שלושה מרכיבים עיקריים - זיכרונות פולשניים, הימנעות וערנות יתירה - CPTSD מוסיף שלושה רכיבים נוספים המכונים "בעיות בניהול העצמי":

 

• קשיים בוויסות רגשי.

• תפיסה עצמית שלילית.

• וקשיים בינאישיים חמורים.

 

אנשים עם CPTSD חשים לעתים קרובות בושה עמוקה, זעם משתק, חוסר יכולת לסמוך על אחרים ותחושה שהם "שבורים באופן בלתי הפיך".

המחקר מראה כי השכיחות של CPTSD נעה בין 1-8% באוכלוסייה הכללית, כאשר נשים נוטות להיפגע יותר מגברים. במרפאות פסיכולוגיות, השיעור עולה עד 50% מהמטופלים.

 

 

 

איך עובד טיפול דמות ההורה האידיאלי?

 

הטיפול בדמות הורה אידיאלי (Ideal Parent Figure method) פותח על ידי פרופ' דניאל בראון מבית הספר לרפואה של הרוורד והדר' דייוויד אליוט.

הגישה מבוססת על עקרון פשוט אך מהפכני:

המוח אינו יכול להבחין בין חוויות מדומיינות בחיות לבין חוויות אמיתיות.

כאשר אדם מדמיין באופן מדוקדק ומפורט חוויות של אהבה ובטחון עם דמויות הורים אידיאליות, המוח יוצר מסלולים עצביים חדשים הדומים לאלו שנוצרים בחוויות התקשרות אמיתיות.

 

 

הטיפול מתבסס על מודל "שלושת השלבים":

 

• שלב ראשון - בניית אמון: יצירת יחסי אמון בין המטפל והמטופל, פיתוח יכולת לתקשורת פתוחה ושיתופית. זה הבסיס לכל עבודה טיפולית מוצלחת.

• שלב שני - פיתוח מודעות: פיתוח המיומנות לצפות במצבים הנפשיים - שלנו ושל אחרים - ללא שיפוט. זה דומה לתרגול מיינדפולנס אך מותאם לצרכים הספציפיים של אנשים עם טראומה מורכבת.

• שלב שלישי - התרגיל המרכזי: הליך מובנה של דמיון מונחה שבו המטופל יוצר בדמיונו דמויות הורים אידיאליות המספקות לו חוויה של חמש איכויות יסוד של התקשרות בטוחה.

 

 

חמש האיכויות הללו הן:

 

1. בטחון והגנה: ההורה האידיאלי מספק ביטחון מוחלט.

2. הבנה ורגישות: הוא מבין באופן מושלם את הצרכים הרגשיים של המטופל.

3. הרגעה ונחמה: הוא יודע בדיוק איך להרגיע ולנחם.

4. שמחה ועונג: הוא שמח אמיתית בעצם קיומו של המטופל.

5. תמיכה בצמיחה: הוא מעודד פיתוח אותנטי של האישיות.

 

 

 

טכניקת הטיפול של שיטת ה-Ideal Parent Figure (IPF) – "הורים אידיאליים בדמיון" – לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD), במיוחד כשמדובר בטראומות ילדות.

הרעיון המרכזי של שיטת IPF הוא פשוט: היא משתמשת בדמיון מודרך כדי לעזור לאנשים לשנות את "ייצוגי ההיקשרות" הפנימיים שלהם – כלומר, איך הם תופסים את עצמם ואת היחסים שלהם עם אחרים, במיוחד בהקשר של בטחון ותמיכה. הייצוגים האלה, שהתפתחו בעקבות חוויות ילדות, במיוחד אלו שכללו טראומה, יכולים להיות לא-מוסדרים ולהקשות על תפקוד יומיומי.

 

שלבים: 

 

 

1. הכנה וכניסה לתהליך הדימיון המודרך:

   • בתחילת כל מפגש, המטפל מוביל את המשתתפים לתרגיל הרפיה קצר של סריקת גוף (Body-scan relaxation exercise). זה עוזר להם להתחבר לגוף ולהיכנס למצב רגוע ופתוח יותר לדמיון.

   • המטפל מכוון את המשתתפים לדמיין את עצמם כילדים, וזאת בצורה חיה וברורה.

2. יצירת דמויות ההורים האידיאליים:
   
   
   • השלב הקריטי הוא יצירת אינטראקציה עם "סט חדש של הורים", כלומר, לא ההורים הביולוגיים או המטפלים שאיתם גדלו המשתתפים.
   • המטפל מספק הנחיות מפורטות לגבי התכונות הספציפיות שיש להורים המדומיינים האלה:

     • הגנה: הם מגנים על הילד שלהם.

     • הרגעה: הם מסוגלים להרגיע אותו כשהוא במצוקה.

     • קשב וכישרון: הם קשובים למצב הרגשי של הילד ומסונכרנים איתו (attuned).

     • עידוד ופיתוח עצמי: הם מסוגלים לטפח את ההתפתחות העצמית של הילד דרך עידוד לחקירה פנימית וחיצונית.

     • הבעת הנאה: הם מביעים את ההנאה והשמחה שלהם מעצם נוכחות הילד.

   • תכונות אלו מבוססות על צרכי היקשרות אשר סיפוקם מקדם היקשרות בטוחה.

   • המשתתפים יכולים לדמיין הורים שהם יצירה טהורה של דמיונם, או לבסס אותם באופן רופף על דמויות בדיוניות או אמיתיות שמגלמות את התכונות הללו.

3. הטמעת החוויה הדמיונית:
   
   
   • ההנחיה היא לשקוע עמוק בתוך ויזואליזציה, לחוות תחושות פיזיות בהתאם למה שמדומיין, כמו בחלום חי.
   • הבחנה בין דמיון לזיכרון:  המטפל עוזר למטופל להבחין בין דמיון לבין זיכרון, כדי לוודא שהם לא פשוט נזכרים בחוויות עבר שלהם, אלא יוצרים חוויות חדשות.

     • לפעמים, ההבחנה הזו לא מספיק ברורה למטופל.

     • יש מטופלים שמרגישים שאינם מצליחים לדמיין משהו שמעולם לא חווה קודם.

     • לעיתים עולה קושי להטמיע את תכני הוויזואליזציה.

   • במקרים אלה, המטפל מנחה את המשתתף לדמיין משהו שמעולם לא חווה ושעשוי לעורר תחושות גופניות (למשל, טיפוס על הר). זה נועד להמחיש שהתסריט אינו קשור לניסיון קודם, וכשמדמיינים משהו בעוצמה מספקת, הגוף מגיב כאילו שזו מציאות, בדיוק כמו בחלום צלול.
   • המטרה היא ליצור חוויות חדשות במשותף (co-create new experiences).
4. מבנה הסצנות בוויזואליזציה:
   
   

   • הוויזואליזציה מאורגנת כסדרה של 5 סצנות מובנות למחצה.

   • כל סצנה תואמת לצורך היקשרות ספציפי ואיכות הורית ספציפית.

   • לדוגמה, סצנה אחת תתמקד במצב שבו המשתתף-כילד מרגיש מוצף רגשית (צורך היקשרותי להירגע), ואיך ההורים המדומיינים מגיבים מיד על ידי ניחום והרגעה (איכות הורית של רגישות לצורך הילד).

   • הפרטים המדויקים לגבי מה שהציף את הילד וכיצד ההורים מילאו את הצורך נותרים למשתתף למלא.

   • בסיום הסצנות, המשתתפים מונחים לסקור באופן פנימי את חווית הוויזואליזציה שלהם, תוך שילוב רגשות חיוביים שחוו לאורך כל הדרך.

5. יישום טיפולי בפועל:
   
   

   • המשתתפים עברו את הוויזואליזציה פעם אחת בכל מפגש.

   • הוויזואליזציה עצמה נמשכה כרבע שעה.

   • לאחר המפגש הראשון, המשתתפים קיבלו הקלטה של תסריט הוויזואליזציה ועודדו לתרגל אותה בבית כמה פעמים שרצו בין המפגשים. תרגול ביתי זה נחשב לגורם משמעותי ותורם לשינויים ולתוצאות שנצפו.

 

למה הטכניקה הזו עובדת?

הרעיון הוא כי הבנה שחוויות ילדות עם דמויות הוריות קשורות לטראומות (למשל, התעללות או הזנחה) פוגעות ביכולת של הילד לפתח ויסות רגשי ויכולות התמודדות. ייצוגים מנטליים של היקשרות שנוצרים בהקשר של טראומה הם בלתי-מוסדרים ויכולים לגרום למצבים של הצפה רגשית או ניסיונות לחסום רגשות מהמודעות.

 

 

שיטת ה-IPF מאפשרת:

 

• הפחתת ייצוגים מאיימים: נראה שהיא מפחיתה את התפיסה העצמית והיחסית כאיומים או טראומטיים. זה מתבטא בירידה בתדירות סמני טראומה (SStr) במבחן AAP.

• בניית מודלים ייצוגיים חדשים: היא מאפשרת למשתתפים לפתח מודלים ייצוגיים חדשים וחיוביים יותר של היקשרות, דרך הוויזואליזציה של קשרי טיפול אידיאליים.

• שיפור בוויסות: מודלים ייצוגיים חדשים אלה יעילים יותר בשמירה על ויסות עצמי ובשחזור ויסות במצבי מצוקה.

• השגת מטרות שלב הייצוב: בטיפול ב-CPTSD, השיטה משמשת בשלב הייצוב, שמטרתו לפתח משאבים פסיכולוגיים ולהפחית סימפטומים מתישים. השיטה הראתה שיפור בוויסות רגשי ואימפולסים, ביחסים עם אחרים ובתפיסת העולם, תוך הפחתת סימפטומים – ובכך עמדה ביעדים אלה.

• יכולת שינוי בייצוגי היקשרות: בניגוד לציפיות במחקר, אף שזהו טיפול קצר, נמצאו שינויים חיוביים בסיווגי היקשרות של חלק מהמשתתפים, כאשר חלקם עברו ממצב לא פתור או לא בטוח למצב בטוח.

 

 

 

עדויות מחקריות 

 

המחקר המרתק שנערך על ידי צוות מרכז וויל אברד בצרפת בהובלת פדריקו פארה, שפורסם ב-2017 בכתב העת האירופי לפסיכו-טראומטולוגיה, מהווה את הבדיקה האמפירית הראשונה והעצמאית של שיטת IPF עבור CPTSD.

 

מבוגרים עם היסטוריה של טראומת ילדות ותסמיני CPTSD עברו טיפול של חמישה שבועות בלבד והתוצאות חזקות: 

המשתתפים הראו ירידה משמעותית בחומרת התסמינים עם השפעה חזקה עד חזקה מאוד בכל המדדים העיקריים. איכות החיים שלהם השתפרה באופן דרמטי, והשיפור נשמר גם במעקב שנערך שמונה חודשים לאחר הטיפול.

זאת ועוד, ארבעה משתתפים פתרו את מצב "ההתקשרות הבעייתית" שלהם, ושלושה עברו מהתקשרות לא בטוחה להתקשרות בטוחה. השיפור כלל שלושה תחומים מרכזיים: ויסות רגשי טוב יותר, יחסים בינאישיים משופרים ומערכות משמעות חזקות יותר.

 

 

מחקרים נוספים תומכים בגישה זו. מחקר שנערך על ידי פרופ' דניאל בראון ועמיתיו הראה כי 12 מתוך 12 משתתפים השיגו התקשרות בטוחה תוך 1-3 שנים, כאשר שמונה הגיעו לכך תוך שנה אחת בלבד. ציוני "עקביות התודעה" שלהם השתפרו מממוצע של 2.21 ל-7.91, ותפקוד רפלקטיבי השתפר מ-1.68 ל-4.36. גודל ההשפעה של הטיפול הגיע ל-6.23 - גודל השפעה יוצא דופן בתחום הפסיכותרפיה.

מחקרים נוספים על טיפולים מבוססי התקשרות תומכים במסקנות אלו. סקירה מקיפה של 51 מחקרים שנערכה על ידי קרטזיאס ועמיתיו (2019) מצאה כי טיפולים מבוססי התקשרות מראים יעילות גבוהה לטראומה מורכבת. מחקרים של ווסלמן ועמיתיו על EMDR מבוסס התקשרות הראו שיפור בדפוסי ההתקשרות אצל מבוגרים וילדים.

 

מרים (שם בדוי), בת 34, הגיעה לטיפול לאחר שנים של דיכאון כרוני וקשיים קשים ביחסים.

היא גדלה עם אמא שסבלה מדיכאון חמור ואבא שהיה שתיין כבד והתפרץ בהתקפי זעם לעתים קרובות.

 

כילדה, מרים הרגישה שהיא חייבת להיות "מושלמת" כדי להימנע מכעס ההורים, אך לא זכתה כמעט לחום ולתמיכה.

 

בתחילת הטיפול, כאשר המטפל הציע למרים לדמיין דמויות הורים אידיאליות, היא התנגדה: "אני לא יכולה לדמיין הורים אוהבים ותומכים. זה מרגיש בלתי אפשרי ומזעזע אותי."

המטפל התחיל בזהירות. הוא הציע למרים לדמיין את דמויות ההורים האידיאליות במרחק של חמישה מטרים, מוקפות ב"מעגל הגנה" שיבטיח את בטחונה.

במקום הורים אמיתיים, הם התחילו עם דמויות עמן מרים חשה בטוחה מטבע הדברים - כמו דמויות מוכרות מהטלוויזיה או דמות רוחנית חכמה.

 

בהדרגה, מרים פיתחה את היכולת לדמיין כיצד הדמויות הללו מבינות מה היא צריכה ומגיבות במדויק. היא ראתה איך הפנים שלהם נדלקים כשהם רואים אותה וחשה את השמחה האמיתית שהביעו מעצם קיומה - בלי קשר להישגיה.

לאחר שישה שבועות של עבודה עם IPF, מרים דיווחה על שינוי דרמטי: "לראשונה בחיי, אני מרגישה שיש לי מקור פנימי של אהבה ותמיכה. כשאני נמצאת במצב קשה, אני יכולה לעצום עיניים ולפנות להורים המושלמים שלי בדימיון. הם תמיד שם ותמיד יודעים בדיוק מה לומר".

 

במעקב שנערך שנה לאחר מכן, מרים דיווחה על שיפור מתמשך ביחסים הבינאישיים שלה, ירידה משמעותית בתסמיני הדיכאון ויכולת מתחדשת לסמוך על אחרים ולהרשות לעצמה להיות פגיעה יותר ביחסים קרובים.

 

נתונים על תוצאות הטיפול

 

ניתוח הנתונים מהמחקר של פארה מגלה דפוס עקבי של שיפור:

 

תוצאות הטיפול מראות שיפור בולט בשלושה מדדים עיקריים -

 

• חומרת תסמיני טראומה: ירידה מ-2.09 ל-1.52 (שיפור של 27%)

• איכות חיים: עלייה מ-9.43 ל-11.32 (שיפור של 20%)

• סמני טראומת התקשרות: ירידה מ-15.53 ל-10.07 (שיפור של 35%)

 

 

המגמה הברורה היא שיפור משמעותי בכל התחומים, עם יציבות התוצאות במעקב של שמונה חודשים.

 

 

מסלול טיפול מומלץ:

 

• שלב הייצוב: 5-50 פגישות בהתאם לחומרת המצב.

• טיפול מלא: 35-150 פגישות להשגת התקשרות בטוחה.

• תדירות: פגישות שבועיות עם תרגול יומי בבית.

• תרגול עצמאי: האזנה להקלטות של פגישות IPF, דמיון מונחה עצמאי.

 

המחקר מראה כי שיפור משמעותי אפשרי ב-50-150 פגישות, לעומת שנים בטיפולים מסורתיים.

 

 

 

למרות התוצאות המרשימות, חשוב להבין את המגבלות הקיימות. מחקר פארה היה מחקר ראשוני קטן (17 משתתפים בלבד) ללא קבוצת השוואה. יש צורך במחקרים גדולים יותר ומבוקרים כדי לאשש את היעילות.

בנוסף, השיטה דורשת הכשרה מיוחדת נרחבת של המטפלים, הכוללת הבנה עמוקה של תיאוריית ההתקשרות והטראומה, יכולת לנהל תגובות רגשיות חזקות ומיומנויות בזיהוי מצבי הינתקות רגשית.

 

 

מתי פחות מתאים לעבד טראומה?

 

• בעיות התקשרות חמורות שעדיין לא עובדו.

• הפרעות המתבטאות בהתנתקות רגשית קשה שטרם טופלה באופן מספק.

• שימוש פעיל בחומרים ממכרים או הפרעה נפשית חמורה שאינה מטופלת.

• מערכת יחסים טיפולית שלא התבססה עדיין כראוי.

 

 

לסיכום, שיטת IPF, דרך דמיון מודרך ממוקד ויצירת חוויות חדשות עם "הורים אידיאליים", מסייעת לשנות את המודלים הפנימיים של היקשרות שנפגעו מטראומת ילדות.

אופטימלית, התהליך  מוביל לשיפור מהיר ויציב ביכולות ויסות, הפחתת סימפטומים פסיכולוגיים ועלייה באיכות החיים למתמודדים.ות עם CPTSD.

 

היכולת לתרגל את הוויזואליזציה בבית מחזקת את התהליך ומאפשרת הטמעה עמוקה יותר של החוויות הטיפוליות.

 

 

 

בואו נדבר על הדברים

החשובים באמת

 

  

שיחת ייעוץ ממוקדת 

להתאמה אישית -

עם ראש המכון 

בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)

 

 

 

 התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי

(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):

 

כתיבה:

 

איתן טמיר, MA, ראש המכון 

עם מומחי מכון טמיר

 

 

 

 

מקורות:

  

Brown, D. P., & Elliott, D. S. (2016). Attachment disturbances in adults: Treatment for comprehensive repair. W. W. Norton & Company.

 

Cloitre, M., Courtois, C. A., Ford, J. D., Green, B. L., Alexander, P., Briere, J., ... & Van der Hart, O. (2012). The ISTSS expert consensus treatment guidelines for complex PTSD in adults. International Society for Traumatic Stress Studies.

 

Cyr, C., Euser, E. M., Bakermans-Kranenburg, M. J., & Van IJzendoorn, M. H. (2010). Attachment security and disorganization in maltreating and high-risk families: A series of meta-analyses. Development and Psychopathology, 22(1), 87-108. https://doi.org/10.1017/s0954579409990289

 

Karatzias, T., Shevlin, M., Fyvie, C., Hyland, P., Efthymiadou, E., Wilson, D., ... & Cloitre, M. (2017). Evidence of distinct profiles of posttraumatic stress disorder (PTSD) and complex posttraumatic stress disorder (CPTSD) based on the new ICD-11 trauma questionnaire. Journal of Affective Disorders, 207, 181-187. https://doi.org/10.1016/j.jad.2016.09.032

 

Mikulincer, M., Hirschberger, G., Nachmias, O., & Gillath, O. (2001). The affective component of the secure base schema: Affective priming with representations of attachment security. Journal of Personality and Social Psychology, 81(2), 305-321. https://doi.org/10.1037/0022-3514.81.2.305

 

Mikulincer, M., & Shaver, P. R. (2007). Boosting attachment security to promote mental health, prosocial values, and inter-group tolerance. Psychological Inquiry, 18(3), 139-156. https://doi.org/10.1080/10478400701512646

 

Parra, F., George, C., Kalalou, K., & Januel, D. (2017). Ideal Parent Figure method in the treatment of complex posttraumatic stress disorder related to childhood trauma: A pilot study. European Journal of Psychotraumatology, 8(1), 1400879. https://doi.org/10.1080/20008198.2017.1400879

 

van der Kolk, B. A., Roth, S., Pelcovitz, D., Sunday, S., & Spinazzola, J. (2005). Disorders of extreme stress: The empirical foundation of a complex adaptation to trauma. Journal of Traumatic Stress, 18(5), 389-399. https://doi.org/10.1002/jts.20047

 

Wesselmann, D., Schweitzer, C., & Armstrong, S. (2014). Integrative team treatment for attachment trauma in children: Family therapy and EMDR. W. W. Norton & Company.