חיפוש המטפל המומלץ עבורי:

תפריט ייעוץ פסיכולוגי

שבת, 10 מרס 2018 21:13

מהו דיכאון אנדוגני? סיכום סקירה מאת Jacquelyn Cafasso

דרג פריט זה
(5 הצבעות)
דיכאון אנדוגני דיכאון אנדוגני

Endogenous Depression
מאת: Jacquelyn Cafasso
מתוך אתר healthline.com

סיכום הסקירה: גיא רומח

דיכאון אנדוגני הוא סוג של הפרעת דיכאון קליני (MDD) הנגרמת בהיעדר גורם חיצוני ברור, למשל פרידה או פטירה של אדם קרוב. הסיבות להופעתו הן בעיקרן ביולוגיות או גנטיות, ולכן נקרא גם "דיכאון ביולוגי", בשונה מ-"דיכאון תגובתי" המתפתח בעקבות אירוע מלחיץ כלשהו. בעבר אנשי מקצוע מתחום הבריאות נהגו להבחין בני שני סוגי דיכאון אלו, אך כיום הן הוחלפו באבחנה יחידה: הפרעות דיכאון מאז'ורי (Major Depressive Disorder או MDD).

MDD היא הפרעת מצב-רוח (Mood Disorder) בעלת השפעות שליליות על מצב-הרוח, ההתנהגות, ומספר פונקציות פיזיולוגית כמו שינה ותאבון. כ-5% מהאוכלוסייה מתמודדים עם MDD, המתפתח עקב מעורבות משותפת של גורמים גנטיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים, וסביבתיים.

כאמור, ניתן להתייחס אל אנשים המפתחים דיכאון ללא כל סיבה ברורה ובפתאומיות כסובלים מדיכאון אנדוגני, לו תסמינים הדומים לתסמינים של MDD: תחושות מתמידות של עצב וחוסר-תקווה, אובדן של העניין בפעולות שבעבר סיפקו הנאה כולל יחסי מין, עייפות, חוסר-מוטיבציה, קשיי ריכוז וקבלת החלטות, קשיי שינה, בידוד חברתי, מחשבות אובדניות, כאבים גופניים, ושינויים קיצוניים בהרגלי האכילה.

אבחון מתבצע על ידי איש מקצוע מתחום בריאות נפש המוסמך לכך (פסיכיאטר או פסיכולוג) באמצעות תשאול המטופל לגבי מספר דברים: מצבו הפיזי וההיסטוריה הרפואית והנפשית שלו, מידע אוטוביוגרפי, דיכאון בעבר או בהווה במשפחתו של המטופל, דיווח של המטופל על מצבו הנוכחי והתסמינים שלו, ואירועים שהתרחשו לאחרונה העשויים להוביל להתפתחות של דיכאון. שימוש בשאלונים וכלים דיאגנוסטיים אחרים המסייעים לאבחון נפוץ אך לא הכרחי. איש המקצוע המאבחן עשוי להגיע למסכנה שמדובר בדיכאון אנדוגני, למרות שבאופן רשמי הגדרה זו כבר אינה חלק מהלקסיקון הרפואי של הפרעות נפשיות (Diagnostics and Statistics Manual או DSM).

על מנת לטפל ב-MDD, ובדיכאון אנדוגני בפרט, לרוב דרוש שילוב בין טיפול תרופתי ופסיכותרפיה, בהתאם לחומרת ההפרעה. במקרים הקלים יותר פסיכותרפיה עשויה להספיק.

הטיפול התרופתי מתבסס בעיקר על תרופות ממשפחת ה-SSRI (כמו פרוקסטין ופלוקסטין) או SNRI (כמו וונלאפקסין) וניתן בדרך כלל על ידי פסיכיאטר.

במהלך הטיפול המטופל צריך להיות במעקב קבוע של הרופא המטפל כדי לבחון את יעילות הטיפול והופעתן של תופעות לוואי. TCA היא משפחה נוספת של תרופות שנעשה בהן שימוש, בדרך כלל רק לאחר שהתברר כי הטיפולים הסטנדרטיים לא מסייעים, שכן יש לתרופות אלה תופעות לוואי חמורות יותר. חשוב שלא לקחת החלטות בנוגע לטיפול המבוססות על שיקול דעת שאינו של הרופא, למשל: מטופל המחליט על דעת עצמו להפסיק את הטיפול לאחר הטבה משמעותית בתסמיניו.

 

ישנן שלוש שיטות עיקריות לטיפול ב-MDD באמצעות פסיכותרפיה:

  • פסיכותרפיה פסיכודינמית או פסיכואנליטית שמה לה למטרה לחשוף קונפליקטים פנימיים וחסכים התפתחותיים הגורמים למצבו של המטופל, אליהם הוא עשוי להיות כלל לא מודע.
  • טיפול CBT  (או טיפול קוגניטיבי התנהגותי) מתמקד בשינויי הרגלי חשיבה והתנהגות בעיתיים להם השפעה שלילית על המצב הרגשי. בשונה מפסיכותרפיה פסיכודינמית, טיפול זה לרוב מוגבל בזמן ובעל אופי מכוון מטרות וידעים.
  • IPT (פסיכותרפיה בין אישית) מסייע על ידי עבודה על מערכות יחסים מקשות וצורות תקשורת בעייתיות הפוגעות במצבו הנפשי של המטופל. המטפל אינו חייב לדבוק בשיטת טיפול יחידה ועשוי במידת הצורך, ובהתאם להכשרתו, לשלב טכניקות מכל שלושת שיטות הטיפול.

במקרים קיצוניים בהן גם הטיפול התרופתי וגם הטיפול הפסיכותרפיסטי לא מצליחים ליצור הטבה במצבו של המטופל, הרופא המטפל עשוי להמליץ על טיפול בנזעי חשמל (ECT). באמצעות פולסים חשמליים המועברים דרך אלקטרודות המחוברות לראשו של המטופל ניתן ליצור שינויים ביוכימיים במח ולהשיג הטבה משמעותית בתסמינים הדיכאוניים. שיטת טיפול זו אמנם נשמעת מפחידה ופרימיטיבית, אך היא נעשית בהרדמה מלאה, כך שהמטופל לא מרגיש דבר, והיא עשויה לעזור לאותם אנשים ששום דבר אחר לא סייע להם.

בנוסף לטיפול המקצועי, אנשים הסובלים מדיכאון יכולים לנסות ולסייע לעצמם באמצעות שינויים ספציפיים באורח חייהם, למשל: ניהול אורח חיים בריא המשלב תזונה נכונה ופעילות גופנית, בילוי עם אנשים אחרים, פעילויות ספורטיביות מהנות כמו טיולים ורכיבה על אופניים, כתיבת יומן, והקפדה על שנת לילה בת שש שעות לפחות. למרבה הצער המצב הדיכאוני לרוב לא מאפשר לסובל ממנו לעשות את הדברים הללו, אך כדאי לנסות ולהקפיד עליהם עד כמה שאפשר.

זמן ההחלמה תלוי במידה בה הטיפול החל בשלב מוקדם של הדיכאון ובתגובותיו של המטופל לטיפולים השונים. חלק מן המטופלים עשויים לחוש סימנים ראשוניים של הטבה כבר מספר בודד של שבועות לאחר תחילת הטיפול, וחלקם יאלצו לעבור בין מספר תרופות או שיטות טיפול שונות עד שתחל ההטבה. גם לאחר שהתסמינים מתחילים להיעלם חשוב להתמיד בטיפול עד להחלטת הגורם המטפל להפסיקו, שכן הפסקת הטיפול בשלב מוקדם מדי עשויה להוביל לחזרתם של התסמינים הדיכאוניים ולביטול ההתקדמות שנעשתה בטיפול עד שהופסק.

Google

דיכאון אנדוגני
Rated 5/5 based on 5 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552
Email: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

חזרו אלי להכוונה טלפונית !


הכניסו את הטלפון שלכם ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם


השאר טלפון(*)

מס׳ הטלפון אינו תקין

אימות

חובה





תגובות

 

תפריט פסיכותרפיה - מובייל

חדשות ועדכונים

דברו איתנו עוד היום להתאמת פסיכולוג או פסיכותרפיסט ללא עלות והתחייבות ! צור קשר

מכון טמיר ממוקם בתל אביב ובקליניקות עמיתות בכל הארץ

רח' יגאל אלון 157

תל אביב, 6745445 

972-3-6031552

 info@tipulpsychology.co.il