מכון טמיר לפסיכותרפיה
מחקרים עדכניים מראים ש-28% מהמבוגרים עם PTSD מתמודדים גם עם ADHD, בעוד 36% מבעלי הפרעת קשב יפתחו הפרעה פוסט טראומה לאורך החיים.
מאמר זה מסביר על הקומורבידיות, הסימפטומים המזינים זה את זה והגישות הטיפוליות שנמצאו יעילות.
הוא מבוסס על סקירה שיטתית וכולל הסבר מפורט על ההבדלים באבחון, הסימפטומים המשותפים, והטיפולים הפסיכולוגיים המתאימים, כמו גם התרופתיים.
תוכן עניינים
שילוב של ADHD ו-PTSD אצל מבוגרים
כשמדברים על קומורבידיות בין הפרעת קשב אצל מבוגרים לבין פוסט טראומה, אנחנו מתכוונים למצב בו שתי ההפרעות מופיעות יחד אצל אותו אדם.
המחקרים מראים שהתופעה הזו הרבה יותר נפוצה ממה שחשבנו בעבר:
בסקירה שיטתית שפורסמה לאחרונה נמצא שכ-28% מהאנשים עם PTSD מתמודדים גם עם ADHD, ובקרב אנשים שמאובחנים עם הפרעת קשב, כ-36% יפתחו פוסט טראומה במהלך חייהם. הנתונים האלה לא מקריים - הם מצביעים על קשר עמוק שמתחיל כבר בילדות.
מתוך המחקרים עולה דפוס מעניין וברור:
הפרעת הקשב מופיעה לפני PTSD, והיא יוצרת רגישות מוגברת לפיתוח פוסט טראומה אחרי חשיפה לאירוע טראומטי. זה לא אומר שכל אדם עם ADHD יפתח PTSD, אבל כן שהסיכון שלו גבוה יותר.
תיאור מקרה
ד’, גבר בן 29, רווק, מתגורר בתל אביב. עובד כפרילנסר בעיצוב גרפי, מתמודד עם קשיי ריכוז, שינה ותחושות מתמשכות של מתח פנימי וחרדה. הופנה לטיפול על ידי רופא משפחה לאחר תלונות על עייפות כרונית, התפרצויות זעם ותחושת "נפילה" אחרי עבודה.
שיחת ייעוץ להתאמה אישית
במהלך שיחת הייעוץ עם איתן ד׳ סיפר שגדל בצפון הארץ, בן אמצעי במשפחה של חמישה ילדים. הוא תיאר ילדות עם הרבה רעש, תנועה ומעט סדר. לדבריו, כבר אז היה "קופץ מדבר לדבר", "מתעצבן בקלות" ו"לא יודע לשבת על התחת".
הוא לא אובחן עם ADHD בילדות, אך מורים העריכו שמדובר בקשיי קשב. בבית, הנושא זכה לפחות התייחסות - "אבא אמר שאני צריך פשוט להתאמץ יותר".
שירות צבאי
ד׳ שירת כלוחם ביחידה קרבית, ובשנת 2014 השתתף במבצע צוק איתן. הוא תיאר חוויות של "פחד מתמשך", "תחושת אחריות על חיים של אחרים", ואירוע שבו ראה חבר נהרג מקרוב.
הוא לא פנה לעזרה נפשית לאחר מכן "חזרתי, שמתי את זה בצד, כאילו כלום לא קרה".
הופעת הסימפטומים
לאחר שחרורו מצה״ל עבר לתל אביב, החל בלימודים אך הפסיק בסמסטר השלישי("לא הצלחתי להחזיק מעמד"). הוא עבד בבתי קפה, עזב משרות לעיתים קרובות, והתקשה להתארגן ביומיום. הוא תיאר תחושת כישלון מתמשכת, בושה, והתקפי זעם קשים כלפי עצמו ואחרים. עם פרוץ מבצע "שומר החומות" ב-2021 דיווח על "החמרה מטורפת" בתסמינים – קושי לישון, דריכות פיזית, זיעה קרה, רתיעה מרעשים חזקים ותחושה חדשה של "פאניקה בלי סיבה".
סיבות לפנייה לטיפול
לפני כחצי שנה חווה פרידה מבת הזוג לאחר שנתיים, בעקבות מה שתיאר כ"קצר בתקשורת וכעסים שלא ידעתי איך לעצור".
זו הייתה נקודת השבר: "פעם ראשונה שהבנתי שאני לא מצליח לנהל את החיים שלי".
ד׳ הגיע מיוזמתו באחד הערבים, במצב מעורער, למיון כללי בבית חולים, ומשם הופנה לאבחון פסיכיאטרי.
הוא אובחן עם ADHD ומאפיינים של הפרעת טראומה מורכבת והופנה למכון לטיפול פסיכולוגי בגישה אינטגרטיבית.
מהלך הטיפול
המפגשים הראשונים עם המטפלת התמקדו סביב יצירת ברית טיפולית ושחזור היסטוריה התפתחותית.
אחד הקשיים הבולטים היה בקצב - ד’ הביע צורך "שנעשה דברים", ״שיקבל כלים״ ו״שנגיע מהר לפתרונות״, אבל באותה עת התקשה לשמור על רצף טיפולי, שכח פגישות, איחר או ביטל ברגע האחרון.
לעיתים חש חרטה אחרי ביטול והגיב בהאשמה עצמית - "אני כרגיל הורס כל דבר טוב".
הוא הופנה לפסיכאטרית שלנו והחל לקחת סטרטרה, תוך מעקב רפואי. השיפור בריכוז תואר כ"מינורי אבל מורגש", ובעיקר עזר לו להתמודד עם עומס בעבודה.
במקביל, עלה בטיפול הפסיכותרפי כי הוא לוקח על עצמו משימות ומטלות באופן שמאלץ אותו להיות בלחץ מתמיד. בטיפול נעשה שימוש משולב ב-CBT ממוקד בטראומה, כלים לוויסות רגשי ומיינדפולנס מותאם עם תרגולים קצרים, מבוססי תנועה.
דגש מיוחד ניתן לזיהוי מצבים שמקדימים אפיזודה סוערת, שימוש בדימוי של ״כפתורים שנלחצים״ ובניית תוכנית חירום אישית להתמודדות בזמן אמת.
ככל שהקשר הטיפולי העמיק, כך החלו לעלות רגשות של אשמה והלקאה עצמית, במיוחד סביב הזיכרון מאירועים מבצעיים.
הייתה זו הפעם הראשונה בה ביכה את אובדן חברו שנהרג.
עד עכשיו, "לא הרשיתי לעצמי להרגיש", אך בשלב זה החל לבטא תסמינים של טראומה מוסרית.
הטיפול המשיך תוך שילוב עבודה סומטית עדינה עם פסיכולוגית שעובדת בגישת SE במכון, והפניה לקבוצת מיינדפולנס קצרת מועד.
ד’ הביע רצון להמשיך בטיפול ולראשונה החל לראות אפשרות של יציבות. במילים שלו:
"זה לא שהכל ברגוע, אבל אני מצליח היום לראות מה קורה לי כשאני מרגיש שהמערכת שלי נדלקת".
למה מתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים יותר מפוסט-טראומה?
הסיבות מורכבות, הן נוגעות להיבטים נוירולוגיים וחברתיים. למשל, אנשים עם ADHD מתמודדים עם קשיי ויסות רגשי - הם מגיבים בעוצמה רבה יותר למצבי לחץ וקשה להם להירגע אחרי חוויות שמוציאות אותם מה-center שלהם.
בנוסף, אימפולסיביות וקושי בתכנון, שמאפיינים הפרעות קשב, עלולים להוביל לחשיפה מוגברת למצבים מסוכנים. למשל, ד׳ (המטופל מהמקרה קודם) סיפר איך הטבע האימפולסיבי שלו הוביל אותו להתנדב במילואים דווקא למשימות פינוי בעזה, שהן לרוב מסוכנות יותר ביחידה הצבאית, ובוודאות מגבירות את החשיפה שלו למאורעות טראומטיים.
מכיוון אחר, אנשים עם ADHD לעיתים חווים יותר דחיה חברתית וחוויות כישלון בילדות ובבגרות.
הטראומות הללו מצטברות, קטנות כגדולות, ויוצרות רקע של פגיעות שמקל על פיתוח PTSD כאשר מתרחש אירוע מסכן חיים (לאדם עצמו או לאחרים).
ההשפעה של תסמיני ADHD על הסימפטומים של פוסט טראומה
מטופלים שמתמודדים עם שתי ההפרעות יחד, מראים תמונה קלינית מורכבת יותר. הסימפטומים לא רק מתחברים, אלא מעצימים זה את זה.
קשיי הריכוז של ADHD מתחברים עם הקושי להתרכז שנובע מהפלאשבקים והמחשבות הפולשניות של ה-PTSD. התוצאה היא פגיעה תפקודית הרבה יותר חמורה מאשר כל אחת מההפרעות לבד.
דריכות היתר של פוסט טראומה מתחברת עם היפראקטיביות של הפרעת קשב, ויוצרת מצב של עירנות פיזיולוגית מוגברת כמעט קבועה. מטופלים מתארים את זה כ"חיים במצב שגרתי של חירום" - הם לא מצליחים להירגע , גם לא ברגעים שקטים.
הקושי בוויסות הרגשי, שמאפיין את שתי ההפרעות, הופך לחמור במיוחד: התפרצויות כעס, מצבי רוח משתנים וקושי להתמודד עם תסכול יומיומי - הכל מקבל הגברה כאשר שתי ההפרעות נוכחות יחדיו.
ההבדלים המרכזיים בין סימפטומים של ADHD לתסמיני PTSD
שתי ההפרעות חולקות סימפטומים רבים: קושי בריכוז, אי-שקט, בעיות שינה, ונטייה לרגשנות.
ההבדל המרכזי הוא בזמן ההופעה ובהקשר:
ADHD בדרך כלל מופיע כבר בילדות ומתבטא בהקשרים שונים, בעוד שתסמיני של PTSD מופיעים לרוב אחרי אירוע טראומטי ספציפי.
אבל יש מצבים מורכבים יותר:
קומורבידיות של ADHD לא מזוהה והפרעת דחק פוסט-טראומטית יוצרת אתגר אבחנתי. אירועים טראומטיים עלולים לעורר ביטוי של תסמינים קיימים אך רדומים של הפרעת קשב, או לחילופין, זיהוי ADHD עשוי להתרחש רק לאחר התמתנות הסימפטומים הטראומטיים הראשוניים במהלך התערבות טיפולית.
במקרים כאלה, האבחנה המבדלת דורש הערכה זהירה של ההיסטוריה ההתפתחותית, עבודה עם בני משפחה לשחזור התמונה בילדות ולעיתים תקופת ניסיון טיפולית שמאפשרת לראות איך המטופל מגיב לגישות פסיכותרפיה שונות
אפשרויות לטיפול משולב בהפרעת קשב ופוסט טראומה
המחקרים מראים שגישות טיפוליות שונות יכולות להיות יעילות, אבל הטיפול צריך להיות מותאם אישית.
טיפול תרופתי יכול להועיל. תרופות כמו אטומיק (סטרטרה) הראו יעילות בטיפול בתסמיני ADHD גם אצל אנשים עם PTSD. במחקרים שנעשו על חיילים משוחררים, התרופה עזרה לשפר את הריכוז והקשב מבלי להחמיר את החרדה הפוסט טראומטית.
גישות פסיכותרפיה אינטגרטיביות מראות תוצאות מבטיחות במיוחד. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שמותאם לשתי ההפרעות, בשילוב טכניקות מיינדפולנס ווויסות רגשי, יכול לעזור לאנשים לפתח כלים להתמודדות יעילה יותר.
מחקר שנעשה השנה השווה בין קבוצות מיינדפולנס פרונטליות לווירטואליות עבור אנשים עם שתי ההפרעות. התוצאות היו ברורות: שתי הקבוצות חוו שיפור משמעותי בסימפטומי ADHD ו-PTSD, כאשר הקבוצה הפרונטלית הראתה שיפור מעט טוב יותר בסימפטומי פוסט הטראומה.
מחקרים חדשים על הקשר בין הפרעת קשב לפוסט טראומה
התמונה המחקרית מתעדכנת כל הזמן, והיא מרתקת. מחקרים גנטיים חדשים מראים שיש חפיפה גנטית משמעותית בין שתי ההפרעות, מה שמסביר חלק מהנטייה המשפחתית לפתח את שניהם.
מחקר מקרוב שנעשה על למעלה משני מיליון איש באמצעות השוואה בין אחים (כדי לשלוט על גורמים גנטיים ומשפחתיים) מצא שאנשים עם ADHD נמצאים בסיכון גבוה משמעותית לפתח PTSD - גם כאשר שולטים על כל הגורמים האחרים.
מה שמעניין במיוחד זה שהמחקרים מראים שהקשר הזה לא עובד בכיוון ההפוך באותה מידה. כלומר, יש לך ADHD - הסיכון שלך ל-PTSD עולה. אבל אם יש לך PTSD, זה לא בהכרח מעלה את הסיכון שלך לפתח ADHD חדש. זה מרמז שהפרעת הקשב היא באמת גורם סיכון ראשוני לפיתוח פוסט טראומה.
סיכון מוגבר לפוסט טראומה אצל חיילים עם הפרעת קשב
השאלה הזו רלוונטית במיוחד בארץ, וחלק גדול מהמחקרים נעשו דווקא על אוכלוסיות צבאיות. התשובה היא חד משמעית - כן.
במחקרים שנעשו על חיילים בפעילות בעיראק ובאפגניסטן, חיילים שאובחנו עם ADHD לפני הגיוס הראו שיעורים גבוהים יותר של פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירועים קרביים. באחד המחקרים, 36% מהחיילים עם PTSD היו עם היסטוריה של ADHD, לעומת רק 11% מהחיילים ללא פוסט טראומה.
מה שמעניין זה שהמחקרים מראים שלא מדובר רק ב"חשיפה מוגברת" לסכנה. גם כאשר שולטים על רמת החשיפה לאירועים טראומטיים, חיילים עם ADHD עדיין מראים נטייה גבוהה יותר לפתח PTSD. זה מרמז שיש פגיעות נוירולוגית מובנית שקשורה להפרעת הקשב.
מעניין ללמוד שקיים קשר בין PTSD, ADHD והתקף פסיכוטי, בעיקר באוכלוסיה של חיילים:
מה הקשר בין הפרעת קשב, פוסט-טראומה ופסיכוזה?
מחקר (2023) מגלה שהשילוב של תסמיני ADHD ו-PTSD מגביר את הסיכון לחוויות דמויות-פסיכוזה - הזיות ומחשבות פרנואידיות. הממצאים מדגישים את החשיבות של אבחון וטיפול מוקדם בהפרעת קשב, במיוחד לפני שירות צבאי או חשיפה פוטנציאלית לאירועים טראומטיים.
הקשיים והיתרונות בטיפול בטראומה אצל אנשים עם הפרעת קשב
זאת שאלה שהרבה מטופלים שואלים. מצד אחד, אנשים עם ADHD מתקשים יותר להיצמד לטיפולים עקביים, קשה להם לתרגל טכניקות הרגעה שדורשות ריכוז והם נוטים להתייאש מהר יותר כשהשיפור לא מהיר.
מצד שני, יש גם יתרונות. האימפולסיביות שמאפיינת ADHD יכולה לעזור לאנשים להתחבר לרגשות שלהם בצורה ישירה יותר, והיצירתיות הגבוהה יכולה לעזור במציאת דרכים חדשות ויעילות.
מה שבטוח זה שהטיפול צריך להיות מותאם למצב ספציפי זה. טכניקות מיינדפולנס אמורות להיות קצרות ומגוונות יותר. כדאי שהתהליך הטיפולי יכלול יותר תנועה ועדיף למדוד אחרת את ההתקדמות, עם התחשבות בתנודתיות הטבעית של מצב הרוח והתפקוד.
איך מרגיש אדם שיש לו גם ADHD וגם PTSD?
מטופלים משתמשים בתיאורים כמו "כאוס פנימי", "לחיות בסרט", או "המוח שלי עובד נגדי". לא מדובר רק בסימפטומים, אלא בשינוי יסודי באופן בו הם חווים את העולם.
רבים מתארים תחושה של "לחיות בשני מקצבים הפוכים" - מצד אחד המחשבות רצות במהירות הבזק בגלל ה-ADHD, ומצד שני הן "נתקעות" על הטראומה בגלל ה-PTSD. התוצאה היא תחושה של אנרגיה עצומה שאין לה מוצא, או לחילופין של תשישות מוחלטת.
הקושי הרגשי גדול במיוחד. מתמודדים מתארים שהם ״מרגישים על סטרואידים״ - הכעס יותר חזק, העצב יותר קודר והחרדה יותר משתקת. רגש שאצל אחרים יימשך דקות ספורות יכול להימשך אצלם שעות.
אבל יש גם צדדים חיוביים: מטופלים אומרים שהרגישות הגבוהה יוצרת גם יכולת אמפתיה מיוחדת. היצירתיות והאסוציאטיביות של ADHD יכולה להוביל לפתרונות ייחודיים לבעיות. והעובדה שהם עברו כל כך הרבה קושי יוצרת לפעמים חוסן פנימי שמאפשר לעמוד איתן בפני הרבה קושי.
שאלות ותשובות על הקשר בין ADHD ו-PTSD
איך מרגיש מישהו שיש לו גם ADHD וגם PTSD?
אנשים המתמודדים עם ADHD ו-PTSD מתארים לעיתים קרובות תחושת כאוס פנימי – מאבק קוגניטיבי מתמשך שבו המחשבות דוהרות בגלל ההפרעת הקשב, אך נתקעות שוב ושוב על רקע הזיכרונות הטראומטיים.
עבור רבים מהם, מדובר בשינוי מהותי באופן בו הם חווים את העולם:
מצד אחד, אנרגיה מנטלית עצומה שמתקשה להתמקד או להתממש; מצד שני, תשישות עמוקה כשהמחשבות נכנסות ללופים של טראומה. הרגשות נחווים בעוצמות חריגות – כעס בוער יותר, עצב עמוק ווחרדה שיכולה לשתק. מה שאצל אחרים נמשך דקות, עלול להימשך אצלם שעות.
ובכל זאת, מתוך הסערה הזו רבים מפתחים רגישות יוצאת דופן לאחרים – אמפתיה חדה, ראייה מורכבת של מצבים, ולעיתים גם יצירתיות מרשימה בפתרון בעיות, דווקא בזכות העומק הרגשי בו הם פוגשים את החיים.
האם יש קשר מוכח בין הפרעת קשב לפוסט טראומה אצל מבוגרים?
בהחלט כן, יש קשר מבוסס בין הפרעת קשב לפוסט טראומה – והקשר הזה הולך ומתחדד במחקר העדכני.
למשל, סקירה שיטתית שפורסמה ב-2025 (Magdi et al) מראה נתונים ברורים - כ-28% מהאנשים עם PTSD מתמודדים גם עם ADHD, ו-36% מהאנשים עם הפרעת קשב יפתחו פוסט טראומה במהלך חייהם.
הקשר בין ההפרעות דו-כיווני, אבל לא סימטרי. ברוב המקרים, הפרעת הקשב קודמת כרונולוגית, והיא כנראה גם יוצרת קרקע פגיעה יותר לחשיפה טראומטית: קושי בוויסות רגשי, אימפולסיביות ועיבוד חושי רגיש מהווים כולם מנגנוני סיכון.
מעבר לזה, מחקרים גנטיים עדכניים מגלים חפיפה ניכרת בין שתי ההפרעות, עם מתאם גנטי גבוה (0.7). מחקר אורך שכלל יותר משני מיליון נבדקים והשווה בין אחים מצא שמבוגרים עם ADHD נמצאים בסיכון הרבה יותר גבוה לפתח PTSD, גם כשהשפעות גנטיות, סביבתיות ומשפחתיות נלקחות בחשבון.
בקיצור: הקשר בין השתיים לא רק קיים, אלא גם עמוק, ביולוגי, ולעיתים קרובות גם התפתחותי.
איך אני יודע אם קשיי הריכוז שלי קשורים ב-ADHD או בטראומה?
שאלה חשובה, כי ADHD ו-PTSD באמת חולקות לא מעט סימפטומים - קשיי ריכוז, פיזור מחשבתי, דריכות גבוהה, שיכחה ועוד.
ההבדל המרכזי טמון בציר הזמן ובנסיבות:
ADHD לרוב מתחיל בילדות ומופיע בסביבות חיים שונות, כמו בית, בית ספר, עבודה, גם כשאין אירוע טראומטי ברור. לעומת זאת, PTSD מתפתח אחרי טראומה ספציפית והקשיים בריכוז הם חלק ממערכת תגובתית רחבה יותר שכוללת פלאשבקים, הימנעויות, עוררות יתר וקשיים בוויסות רגשי.
אבל כאן מגיעה ״מלכודת דיאגנוסטית״: אם גדלת עם ADHD שלא אובחן, ואז חווית טראומה, הסימפטומים עלולים להתערבב. לפעמים טראומה מציתה תכנים שהיו קיימים מתחת לפני השטח ולפעמים רק אחרי התייצבות נפשית בעקבות טיפול ב-PTSD, מתבהרת תמונה של הפרעת קשב שלא זוהתה קודם.
לכן האבחנה המבדלת דורשת עבודה יסודית, לא רק שאלון או פגישה אחת.
במכון טמיר אנחנו מנסים להעמיק בהיסטוריה ההתפתחותית, בחלק מהאינטיק בתחילת טיפול פסיכולוגי.
לשם כך הפסיכולוג משלב מידע מבני משפחה ובמקרים מסוימים גם נעזר בתקופת התבוננות טיפולית שבה בודקים איך המטופל מגיב לטיפולים שונים. זו הדרך הכי טובה להבין מה שורש הקושי ומה באמת יכול לעזור.
האם שתי ההפרעות יחד גורמות לתסמינים יותר חמורים?
כן, כש-ADHD ו-PTSD מופיעות יחד, הן לא רק מצטברות, הן מגבירות זו את זו. הסימפטומים לא סתם מתקיימים זה לצד זה, אלא יוצרים שילוב שמוביל לפגיעה תפקודית חמורה יותר מאשר כל אחת מההפרעות בנפרד.
הקושי בריכוז של ADHD מתערבב עם הזיכרונות החודרניים של הטראומה, והיפראקטיביות נפגשת עם דריכות-יתר פוסט-טראומטית. הרבה מטופלים מתארים את זה כ"שגרת חירום" – הם לא מצליחים להירגע, גם כשהכול בסדר. הגוף דרוך, הראש לא מפסיק לעבוד הרגשות סוערים.
אחד המאפיינים הבולטים הוא קשיים בוויסות רגשי: כעסים שפורצים מ-0 ל-100, מצבי רוח משתנים, תגובות חזקות גם לגירויים קטנים - כל אלה הם תוצאה של שתי מערכות רגשיות פגיעות שפועלות במקביל.
בפועל, זו התמודדות כפולה שדורשת התערבות טיפולית מדויקת ומותאמת – גם ברמה הקוגניטיבית וגם ברמה הרגשית־גופנית. לא מספיק לטפל רק בסימפטומים של אחת ההפרעות, חייבים לראות את התמונה השלמה.
האם חיילים עם ADHD מצויים בסיכון גבוה יותר לפתח PTSD?
כן, חיילים עם ADHD נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח PTSD והמחקר מגבה את זה באופן מובהק.
במחקרים שנעשו על חיילים מצבא ארה״ב ששירתו בעיראק ובאפגניסטן, נמצא ש-36% מהחיילים עם PTSD דיווחו גם על היסטוריה של ADHD, לעומת רק 11% בקרב חיילים שלא פיתחו פוסט טראומה. הנתון הזה נשאר יציב גם כששלטו סטטיסטית על רמת החשיפה לאירועים טראומטיים, כלומר, זה לא רק עניין של “שירות במצבים מסוכנים יותר”.
כפי הנראה יש כאן מרכיב נוירולוגי או רגשי מקדים, שמגביר את הפגיעות להתפתחות טראומה בקרב מי שכבר מתמודד עם ADHD. מנגנונים כמו קושי בעיבוד וויסות רגשי, עוררות גבוהה ואימפולסיביות - כל אלה תורמים לרגישות יתר לאירועים קשים.
בישראל, ההשלכות מעשיות מאוד ומורגשות בתקופת הלחימה בחרבות ברזל, כאשר חיילים עם ADHD (בעיקר מילואימניקים) מתנדבים לסבבי שירות נוספים בעזה, שכוללים משימות מורכבות או מסוכנות. היו מקרים בהם חיילים התעקשו לצאת לפעילות קרבית בעזה, גם כשהדבר לא נדרש מהם – לעיתים מתוך דחף, ולעיתים מתוך צרכים פסיכולוגיים.
החיבור הזה בין הפרעת קשב לשירות קרבי הופך את הסיכון לפוסט טראומה לשאלה טיפולית ואבחונית חשובה, שדורשת התייחסות מצד בריאות הנפש בצה״ל.
איך מטפלים במישהו שיש לו גם ADHD וגם PTSD יחד?
הטיפול המשולב ב-ADHD וב-PTSD דורש התאמה אישית ודיוק מירבי, לא רק כדי לטפל בשתי ההפרעות, אלא כדי להימנע מלהחמיר אחת מהן תוך כדי התמקדות בשנייה.
מהצד התרופתי, אטומוקסטין (סטרטרה) נמצאה יעילה במיוחד: היא משפרת ריכוז וקשב מבלי להעצים חרדה או לעורר יתר פעילות עצבית, ולכן מתאימה גם למי שחווים תסמינים פוסט טראומטיים. לעיתים משלבים אותה עם טיפול תרופתי נוסף לחרדה או דיכאון, בהתאם לצורך.
בצד הפסיכולוגי, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מותאם אישית (CBT), בשילוב טכניקות מיינדפולנס ותרגול מיומנויות ויסות רגשי, נמצא יעיל במיוחד. מחקר מ-2018 השווה בין קבוצות מיינדפולנס פרונטליות לוירטואליות ומצא שיפור מובהק בתסמינים של שתי ההפרעות – ריכוז, עוררות, תגובתיות רגשית וזיכרונות חודרניים.
במכון טמיר אנחנו שמים דגש על טיפולים שמותאמים לקצב של המטופל: תהליכים קצרים יותר, מגוונים יותר, עם שילוב של תנועה, גירוי חושי ופעילות פרקטית. זה עוזר במיוחד כשיש קושי לשבת ממושכות, או כשעולה צורך לפרוק מתח פיזי ורגשי.
המפתח הוא לא לבחור בין טיפול ב-PTSD לטיפול ב-ADHD – אלא להבין את הקשר ביניהם, ולבנות תהליך שמכבד את שני הצירים במקביל.
האם הפרעת קשב מקשה על ההחלמה מטראומה?
בטיפול בהפרעות קשב וטראומה עולים קשיים אופייניים, כמו קושי להיצמד לטיפול עקבי, קשיי מוטיבציה בתרגול טכניקות הרגעה ונטייה להתייאש. אבל יש גם יתרונות - התחברות ישירה לרגשות ויצירתיות במציאת דרכי התמודדות.
הטיפול צריך להיות מותאם במיוחד, עם טכניקות מיינדפולנס קצרות ומגוונות, תהליך הכולל תנועה ופעילות, ומדידת התקדמות שלוקחת בחשבון את התנודתיות הטבעית.
הדרך לטיפול בקומורבידיות של ADHD ו-PTSD עוברת דרך הבנה אבחונית מקצועית ומדויקת על האופן בו שתי ההפרעות הללו משפיעות זו על זו, וכניסה לטיפול פסיכולוגי מותאם אישית שלוקח בחשבון את המורכבות הייחודית למטופל, ובעיקר סבלנות - מצד המטפל, מצד המטופל ומצד המשפחה.
במכון טמיר אנחנו רואים שוב ושוב מהן ההתערבויות עם התוצאות האופטימליות -
אלה שהטיפול הותאם בה בקפידה, ושיש עמן מוטיבציה ונכונות.
אם זה ככה, מטופלים עם שתי ההפרעות לא רק משתפרים, אלא ממש פורחים, כי אותה רגישות שהובילה אותם לסבל הופכת לאורך התהליך לכוח רב-עוצמה.
הפוטנציאל של צמיחה והתחזקות אחרי פוסט טראומה יחד עם היצירתיות הטמונה בהפרעת קשב, עשויה להציע חיים מנטליים שפותחים הרבה דלתות תודעתיות.
.
בואו נדבר על הדברים
החשובים באמת
להתאמה אישית -
עם ראש המכון
בזום או פנים אל פנים (140 ש״ח)
התכתבו עם איש מקצוע במענה אנושי
(לפעמים לוקח זמן, אבל תמיד עונים):
כתיבה:
איתן טמיר, MA, ראש המכון
מקורות:
Gelner, H., Karska, J., Gawęda, Ł., Samochowiec, J., & Misiak, B. (2023). Effects of the interaction between PTSD and ADHD symptoms on the level of reporting psychotic-like experiences: Findings from a non-clinical population. Frontiers in Psychiatry, 14, 1232606. https://doi.org/10.3389/fpsyt.2023.1232606
Magdi, H. M., Abousoliman, A. D., Ibrahim, A. M., Elsehrawy, M. G., EL-Gazar, H. E., & Zoromba, M. A. (2025). Attention-deficit/hyperactivity disorder and post-traumatic stress disorder adult comorbidity: A systematic review. Systematic Reviews, 14, Article 41. https://doi.org/10.1186/s13643-025-02774-7
Rice, V. J., Liu, B., & Schroeder, P. J. (2018). Impact of in-person and virtual world mindfulness training on symptoms of post-traumatic stress disorder and attention deficit and hyperactivity disorder. Military Medicine, 183(suppl_1), 413-420. https://doi.org/10.1093/milmed/usx227